הַקַּלָּע יָדַע וְקָלַע.

וְרַגְלֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר קְטַנָּה

חוֹבְקוֹת עֲנַף־עֵץ חֲבִיקָה אַחֲרוֹנָה

וְנוֹפֶלֶת.

הִיא תְּטֻאטָא מִכָּאן. עוֹד מְעָט.

הִיא רָצְתָה רַק עוּף מְעַט,

וַעֲבוֹר

לֶעָנָף הַשֵּׁנִי שֶׁמִּמּוּל.

הַקַּלָּע יָדַע וְקָלַע.

וְאָדָם קָטָן מִתְעַוֵּת

וּמוּטָל עַל מִדְרֶכֶת־רְחוֹב.

הוּא יֻקַּח מִכָּאן. עוֹד מְעָט.

הוּא רָצָה רַק חֲצוֹת הָרְחוֹב,

וַעֲבוֹר

לַמִּדְרָכָה שֶׁמִּמּוּל.

יש והנאצים הכובשים הכריחו יהודים לכרות קבר לעצמם ולהקבר בהם חיים. (עתונים)

כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר, קֶבֶר לְגוּפוֹ,

וְהֻפַּל שָׁם אֵין אוֹנִים,

לֹא יִקְרַע רָקִיעַ, לֹא יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ,

כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹנִים. – –

יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו, יִשְׁתַּטֵּחַ,

כְּבַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, בְּיִחוּד, בְּכַוָּנָה.

וְעַל שְׂפָתָיו: עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ,

כִּפּוּר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מֵרוּק עֲוֹנָהּ.

עָלָיו נָפַל הַפּוּר, הוּא עָלָה בַּגּוֹרָל,

קָרְבַּן עוֹלָה, כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ.

כְּעֵצִים עַל מַעֲרָכָה עָלָיו הַגּוֹלָל.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֵֶיךָ, הַסּוֹלֵח!

עַל כְּתֵפוֹ נָשָׂא שַׁ"י עוֹלָמוֹת,

הֲיִכְבַּד עָלָיו כֹּר אֲדָמָה?

בְּנַפְשׁוֹ זָרְחוּ אֶלֶף חֲלוֹמוֹת,

הֲיִמּוֹגוּ, הֲיִמַּסּוּ כְּטַל בָּחַמָּה?

וְאִם כָּבְדָה הַנְּשִׁימָה, וְאֵין מִבְטָא לַשְּׂפָתַיִם,

וְאֵין בֵּן חָי שָׁם, מִמַּעַל, –

הוֹגֶה הָאָב קַדִּישׁ עַל עַצְמוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם,

וּמִן הַתְּהוֹמוֹת אָמֵן יַעַל.

אָמֵן עַל פִּיךָ הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּמְלָא עָפָר.

אָמֵן עַל אָזְנְךָ שֶׁשָּׁמְעָה מֵהַר סִינַי.

אָמֵן עַל גּוּפְךָ שֶׁלְּעַצְמֹוֹ בּוֹר חָפַר.

אָמֵן עַל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַגְּנַאי. – –

עוֹד עוֹלִים מִמַּעַל הֵדִים אַחֲרוֹנִים,

הֵד צַעֲדָם, הֵד צְחוֹקָם הַמְּיוּאָשׁ.

וְכָאן עוֹד לֵב דּוֹפֵק בְּבִקּוּשׁ תַּחֲנוּנִים:

עַד סוֹפִי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי לֹא יֻמָּשׁ.

יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. עַל יָדוֹ נִשְׁאָרָה.

כִּי מָלְאוּ הַדְּרָכִים לְגַן־הָעֵדֶן.

נִחֲמָה הַנְּשָׁמָה אֶת שְׁאֵרָהּ:

בֹּא יָבוֹא יוֹם אֵידָן. – –

לְהַאֲמִין

כִּי קְצָרָה הִיא הַדֶַּרֶךְ אֵלֶיךָ, אֵלִי,

קְצָרָה – כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אָדָם בַּחֶלֶד,

כִּתְפִלָּתוֹ הַחֲטוּפָה,

אַךְ לֹא לְהָבִין:

אִם אַתָּה הַמֶּלֶךְ וְאָנוּ חֵילֶךָ

הַהוֹלְכִים תָּמִיד לִקְרָאתֶךָ –

מִי, אֵפוֹא, הָאוֹיֵב?

וְלָמִָה כָּאן אָדָם לָאָדָם מַאֲכֶלֶת?

וְזֶה שְֶׁפָּרַח מִפֹּה וְעוֹדֶנּוּ יֶלֶד?

וְזוֹ הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה?

עַל פְּנֵי דְרָכִים רַבּוֹת נָדַדְתִּי

לְחַפֵּשׂ רִבּוֹן לָעוֹלָם.

נִפְרְמוּ בְּגָדָי.

בָּצְקוּ רַגְלָי.

וְשָׂרֶטֶת בְּלִבִּי.

כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁהָלַךְ לָאֹפֶק,

לִנְגֹעַ קְצֵה־רָקִיעַ בְּיָדָיו.

הָלַךְ הָאֹפֶק וְהִתְרַחֵק,

וְחָזַר הַיֶּלֶד עַל עֲקֵבָיו.

אֵיךְ לֹא אֶתְאַבֵּק בַּעֲפַר פִּנָּתִי?

אֵיךְ לֹא אֲגַדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשִׁי?

אֵיךְ לֹא יֵאָכְלוּ לְחָיַי?

אֵיךְ לֹא אֵרֵד לְחַיֵּי?

לִבִּי לִי אוֹמֵר:

בְּבֹקֶר אֶחָד בְּיוֹם שָׁרָב

אָצִיץ אֶל רָקִיע דֶּרֶךְ חַלּוֹנִי,

וַאֲמָרֵר בַּבֶּכִי.

כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁפִּתְאֹם לוֹ נוֹדָע

שֶׁאָבִיו הֶחָי, הֶחָי,

אֵינֶנּוּ חָי עוֹד.

לֹא יֵאָמֵן. לֹא יֵאָמֵן.

אוֹי לִי בְּבֹקֶר אֶחָד בְּיוֹם שָׁרָב.

מַה טּוֹב לָךְ, הַנַּעֲרָה,

שֶׁמְּקוֹר־דִּמְעָה לָךְ לֹא אַכְזָב.

וּלְבָבֵךְ כִּי נִכְאָה,

וְאֵין צֳרִי לוֹ בּעִתּוֹת־צָרָה,

עַל עֵינֵךְ דִּמְעָה תֵּרֵד,

מַרְגָּלִית עֲגֻלָּה, נוֹצֶצֶת וְחַמָּה.

וַיֵּיקַל לָךְ פִּתְאֹם, וּמַרְגֹּעַ לְנַפְשֵׁךְ.

וְאֶצְבַּע עֲנֻגָּה עַל הָעַיִן תַּעֲבֹר,

וַתִּמַּח הַדִּמְעָה,

וְהָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה.

וּצְלוּלוֹת עֵינַיִךְ שִׁבְעָתַיִם,

וְאוֹר חָדָשׁ בָּהֵן זָרוּעַ,

וְרֶשֶׁת הַחֵטְא פְּרוּשָׂה שׁוּב

לְכָל רוֹאַיִךְ הַחוֹמְדִים.

לִי – לֹא טוֹב,

שֶׁמְּקוֹר לְדִמְעָה לִי אָיִן.

וְכִי נִכְאָה לְבָבִי,

אַף אִם כְּאֵבִי זוֹעֵק לְיֶשַׁע –

עֵינִי יְבֵשָׁה.

בְּרִיחַ יוֹרֵד עַל שְׁפָתָי,

וְתוֹכִי קִפָּאוֹן.

רַק זֹאת פָּעֳלִי:

אֲנִי מוֹנֶה שׁוּב בִּדְמִי־יָמַי

שְׂעָרוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ הַיּוֹם

עַל רֹאשִׁי.

לנשמת ש.ח.

א

עֵינַיִם רָאוּ פַּעַם שְׁקִיעַת אָדָם בְּשַׁחֲרִית יָמָיו

וְהֻכּו בְּתִמָּהוֹן:

עוֹד לֹא הִתְחִיל תְּפִלָּתוֹ וּכְבָר קוֹרְאִים לוֹ שָׁמָיו

פָּסוּק אַחֲרוֹן.

וַיִּתְמוֹטְטוּ לְבַעַל הָעֵינַיִם כָּל חוֹמוֹת מִשְׂגַּבּוֹ.

וְרָפוּ יָדָיו.

וַיֵּלֶךְ שָׁחֹחַ כְּזָקֵן, וַיִּשְׁכַּח כִּי עוֹדֶנּוּ בְּאִבּוֹ, –

וּתְפִלּוֹתָיו עֵדָיו.

ב

פַּעַם קָרַעְתִּי חַלּוֹנוֹת גְּבוֹהִים אֵלֶיךָ.

חָשַׁבְתִּי: עַל רֹאשׁ פָּרוּעַ קַל־הַדַּעַת לֹא תִּרְצֶה לִזְרֹחַ.

וְצָרִיךְ בְּבִינָה, בְּהֶדֶר וּבְחִיל לַעֲלוֹת אֶל מִגְדָּלֶיךָ,

צָרִיךְ גֹּבַהּ שִׁבְעָה רְקִיעִים לֹא לִשְׁכֹּחַ.

וְעַתָּה בְּחַדְרִי הַקָּטָן, הַמָּלֵא טַבְּעוֹת עָשָׁן,

עִם קְצַת עֶצֶב, עִם קְצַת גִּיל,

עֵת הִוָּתְרִי לְבַדִּי, עֵת אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם לִבִּי הַיָּשָׁן –

צִלְךָ עַל קִירוֹתַי מוֹפִיעַ וְלֹא אָחִיל. – –

ג

רְאֵה, אֱלֹהִים, הַאִם רוֹצֶה אָדָם מַרְגֹּעַ?

הַאִם רוֹצֶה הוּא אֲוִיר לוֹ יְחַיֵּךְ?

רוֹצֶה אָדָם רַק – לֹא כָּל כַּךְ מַהֵר לִגְוֹעַ,

רוֹצֶה הוּא שֶׁכָּאן מַשֶּׁהוּ לוֹ יִשְׁתַּיֵּךְ.

וַאֲנִי – דַּי לִי בָּעִיר הַטּוֹבֶלֶת בָּאוֹר,

בְּאִוְשַׁת צַמֶּרֶת שֶׁל עֵץ גָּבֹהַּ,

מִשְׁעוֹלֵי שָׂדוֹת רְחוֹקִים לִזְכֹּר,

וְקוֹלוֹת מִיַּעַר עוֹד פַּעַם אַחַת לִשְׁמֹעַ.

ד

אֱלֹהִים הַטּוֹב! וְעוֹד לְנַפְשִׁי אַוָּה.

הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל תּוּגָה וְכָל שִׂמְחָה

שֶׁבָּעֹנִי, שֶׁבַּשּׂבַע, שֶׁבָּאַהֲבָה.

הַכֹּל קַל לַלֵּב יוֹתֵר מִלַּהֲגוֹת אֶת שִׁמְךָ.

קְטַנָּה הִיא אַוַּת נַפְשִׁי: אֶת שִׁמְךָ לַהֲגוֹת.

מַה שֶׁעֵשֶׁב מְטֻלָּל יָכוֹל, מַה שֶׁשִּׂיחַ יָרֹק יָכוֹל,

מַה שֶׁצְּרָצַר מְצַרְצֵר, מַה שֶׁיּוֹנִים עַל הַגַּג הוֹגוֹת,

תֵּן לִי כֹּחַ לָגֶשֶׁת לַחַלּוֹן וְלוֹמַר לְךָ: הָאֵל הַגָּדוֹל! – –

אֵי שָׁם בָּעוֹלָם, בִּדְמִי בֵּין עַרְבַּיִם,

בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק, בֵּין רַעַם לְרַעַם,

רוֹגַעַת הֶחָזִית, וְהֵדִים עוֹד בָּאָזְנַיִם,

שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹד לֹא שָׁקַע הַזַּעַם.

מִתְנַגֵּן לוֹ נִגּוּן בְּלִבּוֹ שֶל אָדָם,

בְּמוֹצָאֵי יוֹם עָשָׁן, בֵּין קְרָב לִקְרָב:

עַל חַיִּים שֶׁל יִרְאָה, עַל נִקְמַת הַדָּם,

עַל רְצוֹת אֱלֹהִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁנִּקְרָב.

כִּי יֵשׁ עֶצֶב שֶׁמִּתְנַגֵּן, כִּי יֵשׁ רֶנֶן שֶׁכָּזֶה,

הַבּוֹקֵע וְעוֹלֶה מִן הָעֵמֶק שֶׁבַּלֵּב;

הוּא פֶּלֶא הַקִּיוּם, הוּא הַסּוֹד שֶׁמִּתְכַּסֶּה

אֵי שָׁם בְּחָזִית, בַּחֲזֵה יְהוּדִי כּוֹאֵב:

כְּבָר הִרְוָה דָמִי אַדְמַת כָּל הֶחָזִיתוֹת,

אַךְ יָדֹע לֹא אֵדַע מָתַי דָמִי אַרְגִּיעַ.

הָרָז לֹא נִגְלָה, אֵין עוֹד כָּל אוֹת,

לֹא פֹּה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בָּרָקִיעַ.

הַנִּכְזְבָה כָּל תּוֹחֶלֶת, הֲלֹא תָּבוֹא?

שֶׁיִּזְרַח אַף לָנוּ שַׁחַר, שֶׁאַף לָנוּ יַזְהִיב אוֹר.

הֵן נוֹלַדְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, לֹא הִתְגַּנַּבְנוּ בַּמָּבוֹא.

וְלָמָּה מִסְּבִיבֵנוּ תָּמִיד מָגוֹר?

נָתַתִּי מִשֶּׁלִּי לְמַדַּי, לִנְקֹם דְּמֵי אַחַי,

וּמַה עוֹד יְבַקְּשׁוּ מֵאִתִּי לָתֵת?

אֲנִי מֵבִיא בָּזֶה אֶת אַחֲרוֹן הַשַּׁי,

וּבְשָׂרִי צְמַרְמֹרֶת, וְדָמִי רְתֵת.

כִּי לֹא אֵדַע מַה גְּאֻלָּה בְּמוֹתִי?

כְּבָר מַתִּי הַרְבֵּה בָּעוֹלָם,

אַךְ עוֹדֶנִּי חַי וְנִדְרָס, וְחָיָה נִשְׁמָתִי,

וּפֶלֶא הֲוָיָתֵנוּ מִמֶּנִי נֶעֱלָם.

רַק אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת קֵץ הַיָּמִים,

רַק אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כֵּס הָעוֹלָם,

אֵלָיו נְשׂוּאוֹת יָדֵינוּ הַפְּצוּעוֹת בָּאֵימִים:

תַּמְנוּ לִגְוֹעַ לוּלֵא אַתָּה, אַתָּה הַפֶּלֶא הַנֶּעֱלָם! – –

כסלו ת"ש

חַיְּכִי אֵלַי, נַעֲרָה, חַיְּכִי,

כִּי עָגְמָה נַפְשִׁי עַד מְאֹד.

חַיְּכִי אֵלַי, נַעֲרָה, חַיְּכִי,

כִּי רָווּי הָעוֹלָם דְּמָעוֹת.

טוֹב חִיּוּכֵךְ לִשְׁבוּר הַלֵּב,

מַרְפֵּא בִּכְנָפָיו לְרוּחַ נְכֵאָה.

טוֹב חִיּוּכֵךְ כַּטַּל הָרוֹעֵף,

זֵרְעוֹנָיו יַצְמִחוּ גַם צְחִיחָה.

חִיּוּכֵךְ לָךְ כֶּתֶר מַלְכוּת,

חִיּוכֵךְ אֵלַי שֶׁמֶשׁ בַּעֲנָנִים.

אַל יִנָּתֵק בִּמְהֵרָה זֶה הַחוּט,

אַל יִשָּׁבֵר זֶה כְּנַף־רְנָנִים.

מְחִי הָעֶצֶב מֵעַל פָּנַי, מְחִי,

כִּי שָׁבַת בָּעוֹלָם כָּל מָשׂוֹשׂ.

רַק חַיְּכִי נַעֲרָה, רַק חַיְּכִי,

בְּצַר לַגֶּבֶר חִיּוּכֵךְ לוֹ מָעוֹז.

יַעֲלֶה שִׁירִי מִלִּבִּי,

וְתָבוֹא בִּינָה בְּלִבִּי,

וְיָבוֹא נֹחַם לְלִבִּי.

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם

לִרְאוֹת אֶת הָעֶצֶב בָּאוֹר, הָאֹשֶר בָּעֹנִי,

וְשִׁיר לֹא יַעֲלֶה מִלִּבּוֹ?

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם

לָמוּת כָּל יוֹם וְלִחְיוֹת כָּל יוֹם

וּבִינָה לֹא תָּבוֹא בְּלִבּוֹ?

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם

לָדַעַת הֵיטֵב שֶׁסּוֹפוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה

וְנֹחַם לֹא יָבוא לְלִבּוֹ?

אַל תַּגִּידוּ: יֵש לוֹ רַב.

כּוֹכָבוֹ זוֹרֵח, מַזָּלוֹ לֹא בִּישׁ.

בֵּיתוֹ אֵיתָן וְלֹא יֶחֱרָב.

צוֹעֵד לָבֶטַח וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ.

אַל תַּגִּידוּ: כּוֹסוֹ רְוָיָה.

גַּפְנוֹ פּוֹרֵחַ, פִּרְיוֹ לֹא יוֹבִישׁ.

לְאֵל-חַיָּיו שֶׁבַח יִתֵּן וְהוֹדָיָה,

וְלִבְנוֹ אַחֲרָיו יְרוּשָׁה יוֹרִישׁ.

אֵין לוֹ רַב, אַף לֹא מְעָט.

לֹא בַּיִת בָּאָרֶץ, לֹא כּוֹכָב בָּרָקִיעַ.

לִתְפִלָּתוֹ אֵין אֹזֶן שׁוֹמַעַת,

וְשֶׁבַח וְהוֹדָיָה אֵיךְ פִּיו יַבִּיעַ.

לֹא עֵץ בַּפַּרְדֵּס, לֹא שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה.

לֹא כּוֹסוֹ רְוָיָה, לֹא גַפְנוֹ פּוֹרֵחַ.

וְאִם הַלַּיְלָה הַטּוֹב אַגָּדָה לוֹ בּוֹדֶה,

אַךְ טֶרֶם תַּמָּה וְהוּא כְּבָר בּוֹרֵחַ.

רַק אֶת לִבּוֹ יַרְגִּיעַ כְּרֵעַ וּמַכָּר:

אִם חָשַׁבְתָּ אַחֶרֶת אֵין זֹאת כִּי טָעִיתָ.

אִם קָטַפְתָּ מְלִילוֹת זֶה רַב וְיָקָר.

שְׁבִיל קָטָן אִם מָצָאתָ לֹא תָּעִיתָ.

אִם עֶצֶב לְךָ – יְהִי אוֹר גַּם לָעֶצֶב.

יְהִי זַךְ וְצָלוּל כְּזֶמֶר יָפֶה.

אִם כְּאֵב בְּךָ- שׁוֹרְרֵהוּ בְּרֶנֶן וָקֶצֶב,

שָׂאֵהוּ בְּגָאוֹן: זֶה לַחְמְךָ וְאַתָּה הָאוֹפֶה. ––

אוֹתוֹ שַׁחַר הָיָה בָּשֵׁל וּמְלֹהָט

שֶׁהִרְצִיד אוֹרוֹת בַּלֵּב, בָּעַיִן, בַּזְּגוּגִית.

רְהִיטֵי־אוֹר נוֹסְפוּ בַּחֶדֶר עַל הַמְּרֹהָט,

וְהַרִצְפָּה נִצְנְצָה חֲגִיגִית.

בַּחַלּוֹן הָרָבוּעַ, כְּעַל הַבַּד, נִגְלָה מַחֲזֶה:

תִּנּוֹק הוֹבִיל עֶגְלָתוֹ. נַעַר נִתְמַךְ בִּידֵי נַעֲרָה.

וּשְׁלֹשָה בְּרוֹשִׁים הוֹפִיעוּ וְשָׁאֲלוּ: מַה זֶּה

שֶׁרָקִיעַ עָלֵינוּ נִתְמָךְ מִפַּחַד מַפֹּלֶת אוֹ גְעָרָה?

שְׁלֹשֶת הַבְּרוֹשִׁים הֶחֱווּ קִדָּה, וּבִקְּשׁוּ תְּשׁוּבָה,

לֹא הָיְתָה זֹאת קִדָּה שֶׁל נִמּוּס לְרוּחַ הַזְּמָן.

זוֹ תָּמִיד בּוּשָׁה שֶׁל גֹּבַהּ, זֶה לַתְּכֵלֶת גִּלּוּי אַהֲבָה.

זֶה גַם נַעֲנוּעַ רֹאשׁ לָאָדָם וְשֵׁאלָתוֹ: מְאַיִן וּלְאָן?

וַיַעֲבוֹר אָדָם עַל יַד שְׁלֹשֶׁת הַבְּרוֹשִים,

וַיְקַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה, וַיִּרְצֶה בְּרוֹשׁ רְבִיעִי לִהְיוֹת.

כִּי אֵין לַבְּרוֹשׁ בָּעוֹלָם בַּעֲלִים וְנוֹשִׁים,

וְיָכוֹל הוּא בִּזְקִיפוּת הָרֹאשׁ שְׁנוֹתָיו בְּשַׁלְוָה לִחְיוֹת.

וַיֹּאמַר לָהֶם הָאָדָם: אָנָּא תְּנוּ לִי מַחֲסֶה בְּתוֹכַכֶם.

מַה קְּסַמְתֶּם לִי בַּהֲדַר הַגֹּבַהּ, בְּתִפְאֶרֶת הַיְצִיבָה!

נָא כִּרְתוּ לִי בְּרִית, נָא קַבְּלוּנִי כְּאָח בֵּין אֲחֵיכֶם,

נָא רַחֲמוּ עַל כִּלָּיוֹן חָרוּץ, עַל נֶפֶש עֲזוּבָה.

אֶנְעַץ גַּם אֲנִי אֶת רַגְלַי בָּאֲדָמָה זוֹ שֶׁאֶתְכֶם הָרְתָה.

אֶדְבַּק אֶל עֹמֶק עַצְמִי, כְּמוֹכֶם אֵשְׁתְּ אוֹר וּכְחוֹל.

וְרֵעַי יָבוֹאוּ וְיִתְפַּלְּאוּ: מַה גָּדַלְתָּ, מַה נֶּהֱדַרְתָּ!

מַה יָּפִיתָ בְּחֹסֶן וֹבְרוֹמֵמוּת, יָפִיתָ כְּחַג בִּימֵי-הַחוֹל.

לַיְלָה יָרַד עַל זְרוֹעוֹת הַבְּרוֹשִׁים וְנָפַל לְחֵיקָם.

אָהַב הַלַּיְלָה אֶת הָעוֹלָם וּבָכָה כּוֹכָבִים וְטַל.

נִרְדַּם תִּנּוֹק בְּעֶגְלָתוֹ. הָלְכוּ נַעַר וְנַעֲרָה לְאָפְקָם,

קָדוּ קִדָּה שְׁלֹשָה בְּרוֹשִׁים וְנָדַמּוּ. רְבִיעִי לֹא נִשְׁתַּל.

לִי – רַק חָלִיל,

וְרוּחוֹת בָּעוֹלָם בּוֹ נוֹשְבוֹת,

וּמְחַלֵּל הֶחָלִיל.

אִם לֹא תָּבִינוּ לְשִׂיחִי, רֵעַי,

יְחַלֵּל לוֹ הֶחָלִיל לְעַצְמוֹ,

לְעַצְמוֹ בִּלְבָד.

לִי – רַק נֵר תָּמִיד,

וְאוֹרוֹת בָּעוֹלָם אוֹתוֹ מַדְלִיקִים,

וְדוֹלֵק הַנֵּר תָּמִיד.

אִם לֹא תֵּאוֹרוּ בְּאוֹרִי, רֵעַי,

יִדְלַק לוֹ הַנֵּר לְעַצְמוֹ,

לְעַצְמוֹ בִּלְבָד.