בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. (תהלים ל‘, ו’)
א
מאתשמעון כשר
[וַיִּיקַץ אָדָם]
מאתשמעון כשר
א
וַיִּיקַץ אָדָם בַּלַּיְלָה מִשְּׁנָתוֹ,
נִבְעַת וְנִפְחָד.
וַיֹּאמַר:
לֹא מֵחֲלוֹם נִבְעַתִּי.
הַחֲלוֹם טוֹב דִּבֵּר,
וְשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת זָרְחוּ בּוֹ.
רַק הַיָּם הַלָּזֶה,
יַם הָאֹפֶל בְּיָדַי אֲמֻשֵּׁהוּ
שֶׁגָּאָה וְעָלָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו–
בִּעֲתַנִי לְפֶתַע.
וְהָמוּ גַלָּיו בְּאָזְנַי,
וְאֶנְקַת צוֹלְלִים בִּתְהוֹמוֹתָיו.
וַיֵּרַךְ לְבָבִי וַיִּמּוֹג.
לֹא טוֹב אֲנִי מֵאַחַי.
אִם נֶחֱרַץ הַדִּין –
אֵרֵד תְּהוֹמוֹת כְּמוֹהֶם.
ב
וַיִּיקַץ אָדָם מִשְּׁנָתוֹ,
וְדִמְעָה עַל סַף עֵינוֹ.
וַיְסַפֵּר:
הִכּוּנִי הַגַּלִּים וַיִּקְחוּנִי.
וּזְרוֹעוֹתָיו כְּבָר הוֹשִׁיט הַתְּהוֹם.
רַק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
בְּעוֹד יָדִי הָאַחַת, רָפָה וְנִשְׁכַּחַת
מוּשָׁטָה לָרוֹם,
מְשַׁכְשֶׁכֶת שִׁכְשׁוּךְ אַחֲרוֹן
עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
וַיִּמְצָאֶנָּהּ קַשׁ הַצָּלָה,
וַיִּמְשָׁכֶנָּהּ מַעְלָה מַעְלָה,
וַיּוֹצִיאֵנִי מְעֻלָּף אֶל הַחוֹף.
וָאָקִיץ,
וְנַפְשִׁי חָיְתָה
בִּזְרוֹעַ קֶרֶן־אוֹר אַחַת
מִשִּׁמְשׁוֹ שֶׁל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ.
וְדִמְעָה עַל סַף עֵינִי.
[אַל תִּרְאוּנִי]
מאתשמעון כשר
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁבָּאַתְנִי הָרְנָנָה.
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁפִּי נִמְלָא זֶמֶר.
מֵרֶנֶן הַבֹּקֶר רוּחִי רַעֲנָנָה,
מִזָּהֳרוֹ שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר.
נִתְחַדֵּשׁ לִי עוֹלָם בִּרְסִיס שֶׁל טַל.
אוֹרוּ עֵינַי בִּפְקֹחַ רִיסֶיהָ הַנַּעֲרָה.
עוֹז לִי בִּי, לִבִּי כִּי יָגֵל,
לִבִּי כִּי יָבוֹז לְכָל סְעָרָה.
הֵן קוֹל מְהַלֵּךְ פֹּה בַּבֹּקֶר כְּרוּחַ מְצוּיָה,
בְּלִי הֶרֶף מְצַוֶּה וְאוֹמֵר: גְּדָל וּצְמַח!
מוֹצְאֵי שְׂטָנִים לָרֹב – מִצְאוּ גַם אֶת יָהּ,
וִידַעְתֶּם כָּמוֹנִי: הָעוֹלָם עוֹד לֹא מָךְ.
הָעוֹלָם עוֹד לֹא מָךְ, לֹא מָךְ כָּל כָּךְ.
יֵשׁ עוֹד אוֹר זוֹרֵח בְּשֵׁם אֱלֹהִים טוֹבִים.
וְזֶרַע יֵשׁ נוֹבֵט בַּשָּׂדֶה, בָּאָדָם, וְיִצְלַח.
וְשָׁמַיִם עוֹדִים לִכְבוֹדֵנוּ מַחֲרֹזֶת כּוֹכָבִים.
מַה בֶּצַע לַלֵּב יָגוֹן וָדֶמַע.
מַה בֶּצַע לָעַיִן תַּזִּיל נֵטֶף מִיַּם;
בָּרִי לָנוּ רַק מָוֶת, חַיֵּינוּ הֵם שֶׁמָּא.
שֶׁמָּא יָנוּס הַפַּחַד, שֶׁמָּא נֵס קַיָּם.
כָּל עוֹד, אָחָא, לֹא נָפַלְתִּי בַּנּוֹפְלִים,
רוּחִי בִּי לֹא הֻפָּלָה וְנַפְשִׁי יְשוֹבֵב.
כָּל עוֹד נֶאְפַּדְתִּי נְקָמָה לִגְמֹל לַחוֹבְלִים,
לִבִּי בִּי יָרֹן, נִשְׁמַת כָּל חַי לְדוֹבֵב.
שֶׁבַע יִפֹּל אָדָם וִיקַו.
חֶרֶב עַל צַוָּארוֹ וִיפַלֵּל כִּי תִּשָּׁבֵר.
יִבְטְחוּ הַבָּנִים לְגוֹי קַו קַו:
שֶׁבַע יָקוּם הָרָשָׁע לִכְרֹת וְיִמָּגֵר. – –
אַשְׁמֹרֶת שְִׁלִישִׁית: שרטוט
מאתשמעון כשר
לַיְלָה, לַיְלָה,
אֲנִי יוֹצֵא לַדְּרָכִים לִקְרָאתוֹ.
לַיְלָה, לַיְלָה,
אֲנִי הוֹלֵךְ אֶת פָּנָיו לְקַבֵּל.
אֵלֵך בְּגֵיא הָאֹפֶל וְהַדְּמָמָה
וְלֹא אִירָע רָע.
כִּי לְעוֹלָם חַסְדָּם שֶׁל כּוֹכָבִים
קוֹרֵן.
כִּי לְעוֹלָם נַפְשֵׁנוּ הוֹלֶכֶת
בְּשִׁבְיָם.
כִּי לְעוֹלָם לֹא יִירָא לְבָבֵנוּ
מֵחִיּוּכָם.
וְהַדְּמָמָה אַגָּדָה תִּלְחַשׁ:
מֵאָז הִתְנַחֵם אֱלֹהֵינוּ
שֶׁלָּקַח עָפָר וְעָשָׂהוּ אָדָם –
הוּא נֶחְבָּא בְּחֶבְיוֹנֵי לֵילוֹת.
וְרַק בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית
רוּחַ אַפּוֹ בִּיעַף פֹּה עוֹבֵר.
אֵלֵךְ בְּגֵיא הָאֹפֶל וְהַדְּמָמָה
וְלֹא אִירָא רָע.
כִּי הָאֹפֶל וְהַדְּמָמָה עִמָּדִי.
מִי רוֹחֵשׁ לִי פֹּה כָּבוֹד?
מִי פּוֹרֵשׂ מַרְבַדִּים לְרַגְלָי?
מִי הִזְקִיף לְפֶתַע קוֹמָתִי?
מִי פָּקַח עַפְעַפַּי הַחוֹלְמוֹת?
מִי הֵאִיר בִּי כָּל כָּךְ אֶת דַעְתִּי?
וְאָפֵל שִׁבְעָתַיִם הָאֹפֶל.
וְדָמְמָה שִׁבְעָתַיִם הַדְּמָמָה.
וְתָבוֹא אוֹרָה בְּנַפְשִׁי.
וְסַעַר יַעֲבוֹר בִּבְשָׂרִי.
וְאָפְפוּ עֵינַי חֶזְיוֹנוֹת.
וָאֵרֶא כִּי שֻׁלְּבוּ יָדַי
בִּזְרוֹעוֹת אִילָן וָפֶרַח,
בִּזְרוֹעוֹת אֶבֶן וָשֶׂכְוִי,
וַנֵּלֵךְ יַחְדָּו בַּדְּרָכִים,
אֶת פָּנָיו לְקַבֵּל.
מַה תִּלְחֲשִׁי לִי, הָאֶבֶן?
לוֹחֶשֶׁת הָאֶבֶן בְּקוֹלָהּ הַצָּרוּד:
אֲנִי כְּבָר שׁוֹמַעַת פְּעָמָיו!
מְכַוֶּנֶת לִבָּהּ הָאֶבֶן וְשׁוֹתֶקֶת.
עַל מַה תְּפַרְכֵּס, הַשֶּׂכְוִי?
מַסְמִיק כִּתְרוֹ הַשֶּׂכְוִי:
דּוֹמֶה לִי כִּי אֶרְאֵהוּ מֵרָחוֹק!
מְכַוֵּן הַשֶּׂכְוִי מֵיתְרֵי כִּנּוֹרוֹ.
מָה הַדִּמְעָה בְּעֵינְךָ, הַפֶּרַח?
מוֹחֶה הַפֶּרַח אֵגֶל טַל מֵעֵינוֹ:
עוֹד מְעַט וִינַשְׁקֵנִי!
רוֹטֵט צַוָּארוֹ שֶׁל הַפֶּרַח.
לְאָן תַּעֲלֶה, הָאִילָן?
מִתְמַתֵּחַ הָאִילָן וּמִזְדַּקֵּף:
הוּא כְּבָר סוֹרֵק אֶת צַמַּרְתִּי!
קוֹדֶה קִדָּה הָאִילָן.
מַה תִּרְאֶה בָּאֹפֶק, הָאָדָם?
כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו הַאָדָם:
עוֹד יֵשׁ לִקְרַאת מִי לָלֶכֶת!
זוֹרֵחַ הָעוֹלָם בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם.
בֹּקֶר אֶחָד
מאתשמעון כשר
הֵם עֵרִים תָּמִיד: הַדָּגִים בַּצִּנְצֶנֶת.
הֵם בַּבֹּקֶר אַף פַּעַם לֹא יַכִּירוּנִי.
הֵן גַּם לִי, גַּם לְךָ, דָּגִי, תַּעֲלוּמַת־לֵב נוֹשֶנָת!
גַּם לִי, גַּם לְךָ, אוֹתוֹ פַּחַד: אוּלַי יִשְׁחָטוּנִי?
וְאַתָּה, פֶּרַח קָט בַּצַּנְתָּר, אַף אַתָּה תִּפְחָד?
מֶה עָמֹק הַנֶּבֶךְ לְתוֹכוֹ מְשַׁכְתּוּנִי!
מַה צָּדַקְתָּ, חֲמוּדִי, בְּעִצְבוֹן רֹאשְׁךָ הַמָּט!
מַה נּוֹרָא הוּא הַוַּדַּאי: שְׁחָטוּנִי, שְׁחָטוּנִי!
דּוֹמֶה: הַיּוֹם יִהְיֶה מְאֹד פָּקוּחַ.
כִּי צִפּוֹר לֹא תָּעוּף פֹּה וְלֹא בָּרוֹם.
דּוֹמֶה: הַכֹּל עָמַד מִלֶּכֶת, עָמְדָה גַם הָרוּחַ.
רַק אֵלַי מִתְנוֹעֵעַ אֵיזֶה חֲלוֹם. – –
וְטוֹב כָּךְ לִרְאוֹת עוֹלָם רָדוּם מִבְּעַד זְגּוּגִית הַחַלּוֹן.
וְטוֹב כָּךְ לִשְמֹעַ שָׁמַיִם אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ: שִׁיר הַשִּׁירִים.
לְאַט לְאַט הוֹלֵךְ וָפָג מִן הַפֶּרַח שֶׁלִּי הַיָּגוֹן.
עוֹד מְעַט וְהַדָּגִים בַּצִּנְצֶנֶת אוֹתִי מַכִּירִים.
וְטוֹב כָּךְ – – לוּלֵא הִיא שֶׁעָבְרָה לְפֶתַע בַּסִּמְטָה
וּצְרוֹר זָרְקָה בְּפָנַי, צְרוֹר מָלֵא שֶׁמֶשׁ.
לוּא רִשְׁרְשָׁה פָּחוֹת בְּשִׂמְלָתָהּ,
וְלֹא יָדַעְתִּי: הָעוֹלָם הוּא גַם חֲלוֹם, גַם מֶמֶשׁ.
בְּנִי
מאתשמעון כשר
טוֹב לוֹ, לִבְנִי, שֶׁאֵינוֹ כָּמוֹנִי,
שֶׁלּוֹ עוֹד יֵשׁ עַל מַה לְחַיֵּךְ וְלִבְכּוֹת;
אָבִיו אָדִישׁ וּמַחֲרִישׁ בָּאֹשֶׁר וּבָעֹנִי,
שֶׁאֲבִיבוֹ כְּבָר לִבְלֵב וְשׁוּב אוֹתוֹ לֹא יִפְקֹד.
טוֹב לֹו, לִבְנִי, שֶׁלִּבּוֹ חָדָשׁ וְטָהוֹר,
שֶׁיּוֹמוֹ אָרוֹךְ וְנוֹפוֹ גָבֹהַּ וְרָחוֹק,
שֶׁבִּינָתוֹ צְלוּלָה בַּחֹשֶׁךְ וּבָאוֹר,
שֶׁקָּם הוּא בְּכָל בֹּקֶר חַג חָדָשׁ לָחֹג.
הוּא יֵיטִיב מֵאָבִיו לְחַיֵּךְ וְלִחְיוֹת.
פֶּרַח וְרוּחַ יֶאֱהָבוּהוּ. סְבִיבוֹ יוֹנִים יָעוּפוּ.
לַטֵּף וְחַבֵּק יְלַמְּדוּהוּ שָׂדֶה וְשֵׂיוֹת,
לֶאֱהוֹב וְלָשִׁיר לָהֶם: מַה טֹּבוּ וְיָפוּ!
וְלֹא רַק אָז – גַּם עַכְשָׁיו, גַּם עַכְשָׁיו,
אָבִיו בְּחֵיקוֹ לוֹ מַחֲסֶה יְבַקֵּשׁ,
מִבַּיִת מִתְמוֹטֵט, מֵעוֹלָם בַּמַחְשָׁךְ,
מֵחֲלוֹם שֶׁל זָהָב הָעוֹלֶה בָּאֵשׁ.
[רִָקִיעַ]
מאתשמעון כשר
רָקִיעַ –
שָׁטִיחַ לְרַגְלַי הַיְחֵפוֹת.
כּוֹכָבִים –
גְּבִיעֵי יַיִן מִמַּרְתְּפֵי עֶלְיוֹן.
יָרֵחַ –
כַּר לִמְרַאֲשׁוֹתָי.
וְזֶה הַכַּדּוּר הַמִּסְתּוֹבֵב
וְכֹל אֲשֶׁר עָלָיו –
חֲלוֹם.
יִצְרִי הָרָע
מאתשמעון כשר
א
יְבֹרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח יִצְרִי הָרָע,
מְפַתֵּנִי לִפְשֹׁעַ, מֵסִיתֵנִי לַחֲטֹא,
טוֹעֵן: יֵש שָֹכָר לַעֲבֵרָה,
יֵשׁ גְּמוּל לַגּוּף עַד לֶכְתּוֹ. – –
אָדָם כֵּאלֹהִים, כִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ,
לֹא יַשִֹּיגֵהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף;
לִבּוֹ כָּאֶגְרוֹף וְחִשְׁקוֹ בִּמְלֹא עוֹלָמוֹ,
וְאֵין שֵׂיבָה לְיִצְרוֹ וּלְעוֹלָם יָנוּב.
רַק צוּרֵנוּ יוֹצְרֵנוּ אוֹתָנוּ יָבִין,
שֶׁבְּשָׂרֵנוּ כָּמַהּ, שֶׁדָּמֵנוֹ חוֹמֵד,
שֶׁרַק קַב שֶׁל תַּאֲוָה מֵעֲשָׂרָה קַבִּין
בְּיָדֵנוּ לוֹקְחִים וּכְבָר לִּבֵּנוּ מֵת.
כָּל חֵטְא נָעוּץ בַּחֵטְא הַקַּדְמוֹן,
בַּחֵטְא שֶׁאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ.
וְאוּלַי נֹוצַר הָאָדָם אַף הוּא בֶּעָוֹן,
הֵן הִזְהִירוּ מַלְאָכִים: אֵין רֶשַׁע כְּרִשְׁעָתוֹ.
וְאוּלַי זֶה סוֹד אֱלֹהִי,
וְרַק צַדִּיקֵי הַדּוֹר יְפַעַנְחוּהוּ.
וְאוּלַי תֵּבֵל זוֹ לֹא הִיא,
לֹא הִיא שֶׁנִּבְרְאָה בְּאֹמֶר פִּיהוּ.
כִּי אֶפְשָׁר שֶׁבְּמוֹ יָדֵינוּ יָצַרְנוּ עוֹלָמֵנוּ,
וְאָמַרְנוּ: יְהִי חֹשֶךְ, יְהִי אוֹר.
הֵדֵנוּ לֹא הִגִּיעַ, לֹא נִשְׁמַע קוֹלֵנוּ,
וְנִשְׁאַרְנוּ בַּתֹּהוּ וָבוֹהוּ עַד אַחֲרוֹן הַדּוֹר. – –
ב
מַה זַּךְ הַחֵטְא הַנּוֹצֵץ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה.
מָה רַךְ הַזָּדוֹן הַמִּסְתַּתֵּר בְּאוֹר חִיּוּכָהּ.
אֲנִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִהְיוֹת גִּצִּים בְּאִשָּׁהּ.
לֹא לְהַצְלִיל הַדַּעַת, אֲנִי רוֹצֶה מְבוּכָה.
יִצְרִי הַטּוֹב מַתְרֶה: בְּקִסְמָהּ יֵשׁ אֶרֶס,
הִיא עָלֶיךָ תִּמְלֹךְ, וְאַתָּה לָהּ מְשָׁרֵת;
וְיִצְרִי הָרָע רַק רוֹמֵז: רַעֲנָנָה הָעֶרֶשׂ, – –
אֶת הָרֶמֶז הֵבַנְתִּי, וְאֵינֶנִּי מִתְחַרֵט.
כִּי רָצִיתִי, רָצִיתִי בְּרִשְׁתָּהּ לְהִלָּכֵד,
לְדִגְלָהּ לְהִכָּנַע, לָלֶכֶת שְׁבִי בְּאַרְצָהּ.
אֶשָּׂא כָּל עֹנֶשׁ עֲבוּר יְפִי הַחֵטְא,
אֶשָּׂא כָּל גְּזֵרָה עָלַי נֶחֱרָצָה.
יְבֹרַךְ יִצְרִי הָרָע, פִּתַּנִי וָאֶפָּת.
הֶחֱזִיר לִי צַלְעִי הֶחָסֵר.
הָיָה לְדָמִי הָרָדוּם כְּמֶלַח לַפַּת.
אֱלֹהִים אוֹתִי יְיַסֵּר, יְיַסֵּר. – –
ג
נָקֵל לִשְׁכֹּחַ שֶׁפַע רַב וְטוֹב שֶׁל מְרוֹמִים.
נָקֵל לִשְׁכֹּחַ שֶׁמְּאוֹרוֹת נִתְלוּ שָׁם בִּשְׁבִילֵנוּ.
אַךְ לֹא נָקֵל לִשְׁכֹּחַ שֶׁכֻּלָּנוּ פֹּה מְרֻמִּים,
שֶׁאַרְצֵנוּ לֹא אַרְצֵנוּ, גְּבוּלֵנוּ לֹא גְּבוּלֵנוּ. – –
אָנוּ חוֹתְרִים וְחוֹתְרִים בְּאֵין חוֹף,
עַד כִּי גַּל מִגַּלִּים יְבַלְעֵנוּ.
דּוֹמֶה שֶׁכֻּלָּנוּ חָבִים פֹּה אֵיזֶה חוֹב,
חוֹב שֶׁיִּפָּרַע רַק בִּכְלוֹת בְּשָׂרֵנוּ.
וְזוֹכֵר אָדָם תָּמִיד שֶׁיָּמָיו עוֹמְדִים לִבְרֹחַ,
כְּצִפּוֹר מִכְּלוּב, כְּאַסִּיר מִכֶּלֶא.
כִּי רוֹצִים יָמִים לְעַצְמָם, לְעַצְמָם לִזְרֹחַ,
וְלֹא לְמַעַן אֵלֶּה, וְלֹא לְמַעַן אֵלֶּה. – –
וְשׂוֹנֵא אָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְשׂוֹנֵא אֶת אָחִיהוּ.
וְלִבּוֹ אָבֵל, וְכָהוּ עֵינָיו, וְיָדָיו עִצָּבוֹן.
עַד שֶׁיָּבוֹא אֶחָד, מְיוּאָשׁ וְזוֹרֵחַ, וַיְנַחְמֵהוּ:
הָעוֹלָם הוּא כַּפָּרָה, הָעוֹלָם אֵינוֹ עָוֹן.
הֶעָוֹן כְּבָר הָיָה, הוּא הָיָה נוֹרָא.
עֲוֹנֵנוּ רַק צַעֲצוּעַ, צַעֲצוּעַ שֶׁל יְלָדִים;
עֲצוּבִים וְשׂוֹנְאִים וְעוֹד יֵשׁ בָּנוּ אוֹרָה.
אָנוּ חוֹטְאִים וּמֵתִים, חוֹטְאִים וְנוֹלָדִים. – –
ד
רִשְׁעָתִי כְּבָר זוֹרֶמֶת מֵאֵלֶיהָ בְּזִרְמָהּ,
וְנוֹצֶצֶת לִי בִּמְצוּלוֹתֶיהָ הַפְּנִינָה.
אֲנִי כְּבָר יוֹדֵע לָשֵׂאת בַּלֵּב שַׁלְוָה שֶל מִרְמָה,
וּכְסוּת לָעֵינַיִם – דֹּק שֶׁל חֲנִינָה.
מַה קַּל לָמַדְתִּי הֱיוֹת פֹּה אַכְזָר,
לֵב לְהַקְשִׁיחַ, רַק רֹע לִזְרֹעַ,
הֱיוֹת לְאָחִי אַךְ נָכְרִי, אַךְ זָר,
לְהַרְאוֹת לַבְּרִיּוֹת רַק קְשִׁי הַזְּרֹעַ.
לַחֲטֹא וְלִשְׂנֹא, וְלִהְיוֹת שָׁלֵו,
כְּאִילָן בַּשָּׁרָב, כְּנָחָשׁ בַּסּוּגַר.
לִגְזֹל וְלִרְצֹחַ כִּבְלִי לֵב.
לְחַיֵּיךְ לְדַם אָדָם כִּי יֻגָּר.
כִּי אֵיךְ אוּכַל נַפְשִׁי הַיּוֹם לְהַחֲיוֹת,
וְעָלַי יִצְרִי הַטּוֹב לְהַשְׁלִיט.
כְּי אֵיךְ אוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין חַיּוֹת,
וְחֶרֶב כְּתוּתָה לְאֵת לְהַבְלִיט.
הָיָה לִי רֵעַ וָטוֹב יִצְרִי הָרָע.
לִמְדַּנִי לִחְיוֹת, לִלְחֹם וְלִכְבֹּשׁ.
לֹא יֶחֱרָה אַף אֱלֹהִים, לֹא יֶחֱרָה,
הֵן בִּיצִיר כַּפָּיו לֹא יֵבוֹשׁ. – –
ה
וַיָּבוֹא שׁוּב הַזָּקֵן הַנָּבוֹן
מוּסָר לִי לְהַטִּיף.
וַיִּמְנֶה בִּי כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן,
וַיֹּאמַר דַּרְכִּי לְהֵיטִיב.
אֲהָה! מַה רַבָּה תֻּמָּתִי!
וְאִוֶּלֶת נְעוּרַי מַה תִּגְדָּל!
מָתַי, מָתַי תָּבוֹא חָכְמָתִי,
אֱמוּנָתִי בַּכֹּל מָתַי תֶּחְדָּל?
אֲהָה! מָה רַכּוּ עַצְמוֹתַי!
מַה נָּבוּב קוֹלִי הָרוֹנֵן!
עָנִי בְּמַעֲשַׂי, עָנִי בִּשְׁנוֹתַי,
עַל גּוֹזָל רַךְ מִי יְגוֹנֵן?
וַתָּבוֹא שׁוּב הַנַּעֲרָה הַתַּמָּה,
וּפִיהָ פָּתְחָה בִּצְחוֹק.
וַתֹּאמַר: מַה כִּי תָּנוּמָה?
וָאֶתְעוֹרֵר עַד בְּלִי חוֹק.
וַנֹּאמַר יַחְדָּו לַזָּקֵן הַנָּבוֹן:
כֻּלָּנוּ כָּמוֹךָ עוֹד נַזְקִין וְנָבִין,
אַךְ בֵּינְתַּיִם יִמְתַּק לָנוּ הָעָו,
בֵּינְתַּיִם יָמֵינוּ תַּקִּילִין וְטָבִין.
גְּדוֹלָה עוֹד אִוַּלְתֵּנוּ, כֹּה לֶחָי!
אָנוּ עוֹד מַאֲמִינִים בַּכֹּל כִּפְתָאִים.
אָנוּ טוֹפְחִים עַל שִׁכְמֵי אֶחַי: אֶחָי!
וְרוֹאִים אֶת הָעוֹלָם בְּעֵינֵי גְדָיִים.
נִהְיֶה, עוֹד נִהְיֶה גַם אָנוּ תְּיָשִׁים,
וְנֹאמַר לְכָל גְּדִי: בִּקְהָלֵנוּ מָה תֶּחְשָׁב.
בֵּינְתַּיִם גְּדָיִים חוֹטְאִים וְנֶעֱנָשִׁים,
כִּי אֵימָתַי, אֵימָתַי, אִם לֹא עַכְשָיו.
מִשִּׁירֵי הָעֶלֶם
מאתשמעון כשר
א
בּוֹאִי וְנֵצֵא אֶת הָעִיר, נַעֲרָתִי,
הָבָה נֵלֵךְ מִזֶּה.
הֲלֹא תִּרְאִי מַה דָּחוּס פֹּה הָאֲוֵיר מִמֶּלֶל רַב,
וְרִיצַת־בֶּהָלָה זוֹ שֶל אֲנָשִׁים אֶל יוֹמָם הָאַחֲרוֹן.
הֲלֹא תִּרְאִי אֵיךְ כָּל עַיִן קוֹרֶצֶת פֹּה בְּמִרְמָה,
וְנָטוּי כָּל גָּרוֹן שֶׁל גֶּבֶר, וְטוֹפֶפֶת כָּל רֶגֶל אִשָּה.
הֲלֹא תִּרְאִי אֵיךְ הַלֵּילוֹת מְזִמּוֹת פֹּה חוֹרְשִׁים,
וְיוֹם אֶל יוֹם אֵימָתוֹ יַבִּיעַ, שׁוֹאָתוֹ וְחֵימָתוֹ.
מַה מְעֻשָּׁנִים הַשָּׁמַיִם עָלֵינוּ, מָה רְחוֹקִים וְרֵיקִים.
הֵן אוֹרְבִים פֹּה לְרָאשֵׁנוּ הַצְּעִירִים, –
הָבָה נִבְרַח מִזֶּה, נַעֲרָתִי.
לְאָן נֵלֵךְ, נַעֲרָתִי? לְאָן נִמָּלֵט?
אוּלַי לֶהָרִים הַגְּבוֹהִים נַעֲלֶה,
וּמָעוֹן נַחְצֹב לָנוּ בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע;
נִגְבַּהּ שָׁם שְׁנֵינוּ עַד מְאֹד,
עַד נוּכַל מְשִׁי רָקִיעַ לְמַשֵּׁשׁ,
וְרָאשֵׁי כּוֹכָבִים־יְלָדֵינוּ לְחַבֵּק;
וְאָז גַּם אַתְּ לֹא תֵּבוֹשִׁי אֶת רֹאשִׁי לְלַטֵּף,
וְעֵינַיִךְ תַּבֵּטְנָה אֶל נֹכַח עֵינַי.
וְלֹא אֵבוֹשׁ אַף אֲנִי אוֹתָךְ לָשֵׂאת כְּעוֹלָל
עַל זְרוֹעוֹתַי;
וְלֹא עוֹד נְכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנֵנוּ
מִלָּה עַתִיקָה, שְׁחוּקָה, נְדוֹשָׁה,
כִּי עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים הִיא נִפְצַחַת בְּרִנָּה,
וַחֲדָשָׁה הִיא שָׁם וְרַעֲנָנָה עִם כָּל רוּחַ מִמָּרוֹם בָּא;
וְאַיָּל, אַיָּל חָמוּד, לֹא קָרוּא, פִּתְאֹם אֵלֵינוּ יְדַלֵּג,
וִיבַקְּשֵּׁנוּ לְאַמְּצוֹ לָנוּ כַּבֵּן,
וְנֹאחַז בִּסְבַךְ קַרְנָיו, וְנֵצֵא אִתּוֹ עִם כָּל שַׁחַר
לָרֹן תְּפִלַּת בֹּקֶר לֵאלֹהֵינוּ הָאֶחָד;
וְעִגּוּל מִסְּבִיבֵנוּ יִתְעַגֵּל,
וְחוֹמַת מָגֵן מִסְּבִיבֵנוּ תִּסָּלֵל,
מִקַּרְנֵי עֵינֵינוּ הַזּוֹהֲרוֹת.
וְהָיָה כָּל הַבָּא לָעִגוּל וַיֵּדַע רַק לֶאֱהוֹב,
לֶאֱהוֹב כָּמוֹנוּ עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים.
בּוֹאִי, נַעֲלֶה לֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, נַעֲרָתִי.
נַעֲלֶה לֶהָרִים, נַעֲרָתִי, נַעֲלֶה.
נִשְׁכַּח תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.
נִשְׁכַּח תֵּבֵל וּתְלָאוֹתֶיהָ.
רַק זֹאת זִכְרִי, נַעֲרָתִי,
בַּיּוֹם שֶׁגֶּשֶׁם יֻתָּךְ עַל רָאשֵׁנוּ,
וַנָּבוֹא לִמְעוֹנֵנוּ, וַנֵּשֵׁב בַּפִּנָּה,
וּבְעֵינֵי אַהֲבָה וָחֶסֶד
לְפֶתַע שׁוּב לִי תֹּאמְרִי:
לוּא אָהַב בָּעוֹלָם
כָּל אִישׁ אֶת הָאִשָּׁה כָּךְ –
כִּי אָז, – –
חָלִילָה לָךְ מִלֵּאמֹר לִי כָּךְ,
כִּי שׁוּב נִזְכֹּר תֵּבֵל וּמְלֹואָהּ,
כִּי שׁוּב נִזְכֹּר תֵּבֵל וּתְלָאוֹתֶיהָ,
וּנִּתְעַצֵּב שׁוּב אֶל לִבֵּנוּ,
וּמַה נֹּאמַר לָאַיָּל?
ב
אֲנִי יוֹדֵע כִּי תְּפִלּוֹתֵינוּ הַגְּדוֹלוֹת
לְעוֹלָם לֹא תִּתְקַבֵּלְנָה.
כִּי גָדוֹל מִדַּי הַכֹּסֶף שֶׁלָּנוּ,
וּלְאַוַּת נַפְשֵׁנוּ אֵין גְֶּמֶר.
וְאוּלַי טוֹב כִּי יִהְיֶה תָּמִיד
כִּלָּיוֹן לָעֵינָיִם.
וְאוּלַי טוֹב כִּי לֹא תִּהְיֶה אֹזֶן קַשָּׁבֶת
לְכָל תְּפִלּוֹתֵינוֹ.
אַךְ לִי תְּפִלָּה אֵלֶיךָ, אֵלִי, קְטַנָּה:
תִּזְרַח נָא זֹאת הַשֶּׁמֶשׁ גַּם מָחָר.
וְגַם מָחָר תְּפַזֵּר שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַזְּהֻבּוֹת
עַל כָּל פָּנִים,
וַאֲנִי אֶתְפְּשֵׂן שׁוּב בִּמְלֹא קֹמֶץ מְבֹרָץ,
וְאֵין גִּיל כְּגִילִי.
זְרַע נָא הָלְאָה כּוֹכָבִים בִּשְּׂדוֹת לֵילוֹתֵינוּ.
כִּי טוֹב לִנְבֹּט יַחַד עִם כּוֹכָב.
כִּי טוֹב אִתּוֹ יַחַד בַּתֵּבֵל לָגוּר.
וְתֵן לַיָּרֵחַ וִיגַחֵךְ לָנוּ גַם מָחָר.
וְהַנַּעֲרָה עָלַי תִּגְהַר כְּדֵי לְהַסְתִּיר
אֶת גִּחוּכוּ לָנוּ, הַשּׁוֹבָבִים,
וְלֹא יוּכָל עוֹד זֶה הָעֵד הַנִּצְחִי
אַהֲבָתֵנוּ לְהַזִּים.
תֵּן לַגַּל שֶׁגַּם מָחָר אוֹתִי יִשְׁטֹף,
וְיַמְלִיחַ אֶת לְשׁוֹנִי הַצּוֹעֶקֶת:
מַה מָּתוֹק הָעוֹלָם!
תֵּן לַכֹּל שֶׁיִּזְרֹם כְּמוֹ שֶׁזּוֹרֵם הַיּוֹם.
יְהֵא מָחָר כְּמוֹ הַיּוֹם, לֹא יוֹתֵר,
לֹא יוֹתֵר! – –
תרצ"ח
[יִסְלַח הַסּוֹלֵחַ]
מאתשמעון כשר
יִסְלַח הַסּוֹלֵחַ –
אִם הִפְסַקְתִּי מִשְׁנָתִי,
וְיָצָאתִי לַדְּרָכִים,
וְאָמַרְתִּי בִּמְלֹא־לֵב:
מַה נָּאֶה אִילָן זֶה!
מַה נָּאֶה נִיר זֶה!
כִּי מִשְׁנָתְךָ, אֵל,
כְּתוּבָה עַל גְּוִילֵי יוֹם וְלַיִל,
וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ הַמְּאִירוֹת:
אִילָן וְשִׂיחַ, עֵשֶׂב וְטַל,
כּוֹכָב וְיָרֵחַ, שֶׁמֶשׁ וְגַל –
מוּבֶנֶת לִי יוֹתֵר
מִכָּל מִשְׁנָה אַחֶרֶת,
חִבְּרוּהָ יְדֵי בָּשָׂר וָדָם.
כִּי מַה אֶעֱשֶׂה לַלֵּב הַחוֹמֵד
שֶׁנָּתַתָּ לִי,
שֶׁפּוֹעֵם אֶל חֶמְדַּת יָמֶיךָ,
שֶׁנִּלְפַּת אֶל קֶסֶם לֵילוֹתֶיךָ.
מַה אֶעֱשֶׂה לְיָדַי שֶׁנָּתַתָּ לִי
שֶׁמְּקוֹשְׁשׁוֹת כּוֹכָבִים שֶׁנָּפְלוּ,
שֶׁמֵּעַצְמָן יִמְחֲאוּ כַּפַּיִם
לְאוֹרְךָ הַפָּקוּחַ, הַזָּרוּחַ,
בַּלַּיְלָה, בַּיּוֹם, בָּאָרֶץ, בַּשָּׁמָיִם.
מַה אֶעֱשֶׂה לָאִילָן וְלַנִּיר
אוֹתִי מֵסִיתִים
לְהַפְסִיק מִשְׁנָתִי, עִצְבּוֹנִי לְהַפְסִיק,
וּכְאֶחָד בְּמִנְיָנָם לְהָרִים עֵינַיִם לָרוֹם
וּלְךָ לוֹמַר הַלֵּל וָשֶׁבַח
לִישׁוּעָתְךָ לָנוּ כָּל יוֹם וָיוֹם.
תרצ"ח
הָעֵד הָאַחֲרוֹן
מאתשמעון כשר
סַעֲרֵנִי הָרוּחַ, שִָׂאֵנִי.
הָרוֹדֶה הַגָּדוֹל, הִנְנִי לִפְקוּדָתְךָ.
שֶׁלְּךָ אֲנִי, הִנֵּנִי.
הוֹלֵךְ אֲנִי נֶגְדְִּךָ בְּרוֹמְמוּתְךָ.
טַלְטְלֵנִי הָרוּחַ, מָשְׁכֵנִי.
כִָּל עוֹד אַתָּה בָּעוֹלָם אֵינִי לְבָד.
לִמְקוֹרְךָ הָעַז וְהַקַּדְמוֹן הֲבִיאֵנִי,
פֶּן בַּדְּמָמָה פֹּה אֹבַד.
חָטְפֵנִי הָרוּחַ, קָחֵנִי.
הַרְאֵנִי אוֹצְרוֹתֶיךָ, הַרְאֵנִי הָרֶיךָ.
הַצְלֵף עַל פָּנַי, הַכֵּנִי.
רְדֹף, רְדֹף אַחֲרַי, וַאֲנִי אַחֲרֶיךָ.
עָטְפֵנִי הָרוּחַ, צְרָרֵנִי.
יֵשׁ בְּךָ מִתֹּהוּ וָבוֹהוּ בְּטֶרֶם הָיָה אוֹר.
גַּם בִּי נִיצוֹץ עוֹד יֵש מֵאָז, שָׁמְרֵנִי,
אַתָּה הָעֵד הָאַחֲרוֹן לְאֵל נוֹרָא וְגִבּוֹר.
עִירִי הָאֲפֵלָה
מאתשמעון כשר
מַה יָּפִית לִי עִירִי בָּאֲפֵלָה,
כִּי עָדִית שׁוּב יַהֲלֹמַיִךְ הָעַתִּיקִים.
שֹׁקֶטֶת כִּנְּזִירָה, מַחֲרִישָׁה כַּאֲבֵלָה,
בִּצְעִיפֵךְ הַשָּׁחוֹר, בִּצְעָדַיִךְ הַשּׁוֹתְקִים.
מַה יָּפִית בְּלֹא כְּחָל, בְּלֹא שָׂרָק שֶׁל אוֹרוֹת.
זָר לֹא יֵדַע מְבוֹאֵךְ, יְחַפְּשֵׂךְ בַּחוּצוֹת נָכְרִי.
אַךְ אֲנִי אַכִּירֵךְ, מֵאָז אֶזְכְּרֵךְ, מִדּוֹרוֹת,
כִּי רַק אֲנִי בִּלְעָדֵךְ תָּעִיתִי בָּעוֹלָם עֲרִירִי.
אִם בָּעַלְתִּי בְּנוֹת נֵכָר, אִם אָהַבְתִּי בִּתֵּךְ הַצְּעִירָה,
אֱמוּנִים לָךְ בַּלֵּב לֹא נָתְנוּ לִי מַרְגֹּעַ,
עַד שׁוּבִי אֵלַיךְ, אֲהוּבָה רִאשׁוֹנָה, בְּחִירָה,
הָאַחַת בָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִגְוֹעַ.
מַה גָּבַהַתְּ, מָה רָחַקְתְּ, עֵת שַׁחַר פּוֹצֵע לֵילֵךְ.
מַה גָּבַהַתְּ, מָה רָחַקְתְּ, עֵת זָהָב נִתָּךְ מִשָּׁמַיִךְ.
רַק עַתָּה, בְּאֹפֶל שֶׁל חֲצוֹת, אֵלַיִךְ כִּי אֵלֵךְ,
אֶמְצָאֵךְ, אֲמֻשֵּׁךְ, וְיָדַי נוֹגְעוֹת בִּשְׁעָרַיִךְ.
אוֹר אַתְּ לְבָנַיִךְ, לְעוֹלָם לֹא יַאֲפִילוּהוּ.
אַתְּ בַּיִת וּמִקְלָט לְכָל אוֹהֲבַיִךְ.
מִי שֶׁעָלָה בְּמַעֲלוֹתַיִךְ לְעוֹלָם לֹא יַפִּילוּהוּ.
וְאוֹתָך אוֹהֲבִים גִַם אוֹיְבַיִךְ.
הִנֵּה כֻּלָּךְ פֹּה אִתִּי בְּתִפְאֶרֶת חֶשְׁכָּתֵךְ.
הִנֵּה רוּחַ אַפֵּךְ סוֹד חֲזוֹנֵךְ לִי יָשִׂיחַ;
כִּי נִמְלָא סְאָתֵךְ, נִרְצָה חַטָּאתֵךְ,
וּבְאֹפֶל סִמְטוֹתַיךְ הֵד נִשְׁמַע מִפְּעָמֵי מָשִׁיחַ.
אֲזַמְּרָה לִי בְּעוֹדִי
מאתשמעון כשר
אֲזַמְּרָה, אֲזַמְּרָה לִי בְּעוֹדִי,
בְּעוֹדִי בּוֹכֶה וְצוֹחֵק, שָׂמֵחַ וְעָצוּב,
גֵאֶה וְעָנָו, מוֹחֵל וְחַס עַל כְּבוֹדִי,
בְּעוֹדִי נֶאֱסָף אֶל חֵיק, וְעָזוּב.
אֲזַמְּרָה, אֲזַמְּרָה לִי בְּעוֹדִי,
בְּעוֹדִי כּוֹפֵר וּמַאֲמִין, מְבָרֵךְ וּמְקַלֵּל,
אֲנִי לִי חִדָּה, וְגָלוּי לִי סוֹדִי,
בְּעוֹדִי רַחוּם וְאַכְזָר, מְקַדֵשׁ וּמְחַלֵּל.
אֲזַמְּרָה, אֲזַמְּרָה לִי בְּעוֹדִי,
בְּעוֹדִי עָרוּם וְתָמִים, זָקֵן וְעוּל־יָמִים,
אוֹהֵב וְשׂוֹנֵא בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי,
בְּעוֹדִי רוֹאֶה תְּהוֹמוֹת וּמְרוֹמִים. – –
ב
מאתשמעון כשר
[הַקַּלָּע יָדַע וְקָלַע]
מאתשמעון כשר
הַקַּלָּע יָדַע וְקָלַע.
וְרַגְלֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר קְטַנָּה
חוֹבְקוֹת עֲנַף־עֵץ חֲבִיקָה אַחֲרוֹנָה
וְנוֹפֶלֶת.
הִיא תְּטֻאטָא מִכָּאן. עוֹד מְעָט.
הִיא רָצְתָה רַק עוּף מְעַט,
וַעֲבוֹר
לֶעָנָף הַשֵּׁנִי שֶׁמִּמּוּל.
הַקַּלָּע יָדַע וְקָלַע.
וְאָדָם קָטָן מִתְעַוֵּת
וּמוּטָל עַל מִדְרֶכֶת־רְחוֹב.
הוּא יֻקַּח מִכָּאן. עוֹד מְעָט.
הוּא רָצָה רַק חֲצוֹת הָרְחוֹב,
וַעֲבוֹר
לַמִּדְרָכָה שֶׁמִּמּוּל.
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר
מאתשמעון כשר
יש והנאצים הכובשים הכריחו יהודים לכרות קבר לעצמם ולהקבר בהם חיים. (עתונים)
כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר, קֶבֶר לְגוּפוֹ,
וְהֻפַּל שָׁם אֵין אוֹנִים,
לֹא יִקְרַע רָקִיעַ, לֹא יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ,
כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹנִים. – –
יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו, יִשְׁתַּטֵּחַ,
כְּבַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, בְּיִחוּד, בְּכַוָּנָה.
וְעַל שְׂפָתָיו: עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ,
כִּפּוּר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מֵרוּק עֲוֹנָהּ.
עָלָיו נָפַל הַפּוּר, הוּא עָלָה בַּגּוֹרָל,
קָרְבַּן עוֹלָה, כָּלִיל לַמִּזְבֵּחַ.
כְּעֵצִים עַל מַעֲרָכָה עָלָיו הַגּוֹלָל.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֵֶיךָ, הַסּוֹלֵח!
עַל כְּתֵפוֹ נָשָׂא שַׁ"י עוֹלָמוֹת,
הֲיִכְבַּד עָלָיו כֹּר אֲדָמָה?
בְּנַפְשׁוֹ זָרְחוּ אֶלֶף חֲלוֹמוֹת,
הֲיִמּוֹגוּ, הֲיִמַּסּוּ כְּטַל בָּחַמָּה?
וְאִם כָּבְדָה הַנְּשִׁימָה, וְאֵין מִבְטָא לַשְּׂפָתַיִם,
וְאֵין בֵּן חָי שָׁם, מִמַּעַל, –
הוֹגֶה הָאָב קַדִּישׁ עַל עַצְמוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם,
וּמִן הַתְּהוֹמוֹת אָמֵן יַעַל.
אָמֵן עַל פִּיךָ הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּמְלָא עָפָר.
אָמֵן עַל אָזְנְךָ שֶׁשָּׁמְעָה מֵהַר סִינַי.
אָמֵן עַל גּוּפְךָ שֶׁלְּעַצְמֹוֹ בּוֹר חָפַר.
אָמֵן עַל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַגְּנַאי. – –
עוֹד עוֹלִים מִמַּעַל הֵדִים אַחֲרוֹנִים,
הֵד צַעֲדָם, הֵד צְחוֹקָם הַמְּיוּאָשׁ.
וְכָאן עוֹד לֵב דּוֹפֵק בְּבִקּוּשׁ תַּחֲנוּנִים:
עַד סוֹפִי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי לֹא יֻמָּשׁ.
יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. עַל יָדוֹ נִשְׁאָרָה.
כִּי מָלְאוּ הַדְּרָכִים לְגַן־הָעֵדֶן.
נִחֲמָה הַנְּשָׁמָה אֶת שְׁאֵרָהּ:
בֹּא יָבוֹא יוֹם אֵידָן. – –
[לְהַאֲמִין]
מאתשמעון כשר
לְהַאֲמִין
כִּי קְצָרָה הִיא הַדֶַּרֶךְ אֵלֶיךָ, אֵלִי,
קְצָרָה – כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אָדָם בַּחֶלֶד,
כִּתְפִלָּתוֹ הַחֲטוּפָה,
אַךְ לֹא לְהָבִין:
אִם אַתָּה הַמֶּלֶךְ וְאָנוּ חֵילֶךָ
הַהוֹלְכִים תָּמִיד לִקְרָאתֶךָ –
מִי, אֵפוֹא, הָאוֹיֵב?
וְלָמִָה כָּאן אָדָם לָאָדָם מַאֲכֶלֶת?
וְזֶה שְֶׁפָּרַח מִפֹּה וְעוֹדֶנּוּ יֶלֶד?
וְזוֹ הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה?
הַכּוֹשֵׁל
מאתשמעון כשר
עַל פְּנֵי דְרָכִים רַבּוֹת נָדַדְתִּי
לְחַפֵּשׂ רִבּוֹן לָעוֹלָם.
נִפְרְמוּ בְּגָדָי.
בָּצְקוּ רַגְלָי.
וְשָׂרֶטֶת בְּלִבִּי.
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁהָלַךְ לָאֹפֶק,
לִנְגֹעַ קְצֵה־רָקִיעַ בְּיָדָיו.
הָלַךְ הָאֹפֶק וְהִתְרַחֵק,
וְחָזַר הַיֶּלֶד עַל עֲקֵבָיו.
אֵיךְ לֹא אֶתְאַבֵּק בַּעֲפַר פִּנָּתִי?
אֵיךְ לֹא אֲגַדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשִׁי?
אֵיךְ לֹא יֵאָכְלוּ לְחָיַי?
אֵיךְ לֹא אֵרֵד לְחַיֵּי?
לִבִּי לִי אוֹמֵר:
בְּבֹקֶר אֶחָד בְּיוֹם שָׁרָב
אָצִיץ אֶל רָקִיע דֶּרֶךְ חַלּוֹנִי,
וַאֲמָרֵר בַּבֶּכִי.
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁפִּתְאֹם לוֹ נוֹדָע
שֶׁאָבִיו הֶחָי, הֶחָי,
אֵינֶנּוּ חָי עוֹד.
לֹא יֵאָמֵן. לֹא יֵאָמֵן.
אוֹי לִי בְּבֹקֶר אֶחָד בְּיוֹם שָׁרָב.
[מַה טּוֹב לָךְ, הַנַּעֲרָה]
מאתשמעון כשר
מַה טּוֹב לָךְ, הַנַּעֲרָה,
שֶׁמְּקוֹר־דִּמְעָה לָךְ לֹא אַכְזָב.
וּלְבָבֵךְ כִּי נִכְאָה,
וְאֵין צֳרִי לוֹ בּעִתּוֹת־צָרָה,
עַל עֵינֵךְ דִּמְעָה תֵּרֵד,
מַרְגָּלִית עֲגֻלָּה, נוֹצֶצֶת וְחַמָּה.
וַיֵּיקַל לָךְ פִּתְאֹם, וּמַרְגֹּעַ לְנַפְשֵׁךְ.
וְאֶצְבַּע עֲנֻגָּה עַל הָעַיִן תַּעֲבֹר,
וַתִּמַּח הַדִּמְעָה,
וְהָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה.
וּצְלוּלוֹת עֵינַיִךְ שִׁבְעָתַיִם,
וְאוֹר חָדָשׁ בָּהֵן זָרוּעַ,
וְרֶשֶׁת הַחֵטְא פְּרוּשָׂה שׁוּב
לְכָל רוֹאַיִךְ הַחוֹמְדִים.
לִי – לֹא טוֹב,
שֶׁמְּקוֹר לְדִמְעָה לִי אָיִן.
וְכִי נִכְאָה לְבָבִי,
אַף אִם כְּאֵבִי זוֹעֵק לְיֶשַׁע –
עֵינִי יְבֵשָׁה.
בְּרִיחַ יוֹרֵד עַל שְׁפָתָי,
וְתוֹכִי קִפָּאוֹן.
רַק זֹאת פָּעֳלִי:
אֲנִי מוֹנֶה שׁוּב בִּדְמִי־יָמַי
שְׂעָרוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ הַיּוֹם
עַל רֹאשִׁי.
[עֵינַיִם רָאוּ פַּעַם שְׁקִיעַת אָדָם]
מאתשמעון כשר
לנשמת ש.ח.
א
עֵינַיִם רָאוּ פַּעַם שְׁקִיעַת אָדָם בְּשַׁחֲרִית יָמָיו
וְהֻכּו בְּתִמָּהוֹן:
עוֹד לֹא הִתְחִיל תְּפִלָּתוֹ וּכְבָר קוֹרְאִים לוֹ שָׁמָיו
פָּסוּק אַחֲרוֹן.
וַיִּתְמוֹטְטוּ לְבַעַל הָעֵינַיִם כָּל חוֹמוֹת מִשְׂגַּבּוֹ.
וְרָפוּ יָדָיו.
וַיֵּלֶךְ שָׁחֹחַ כְּזָקֵן, וַיִּשְׁכַּח כִּי עוֹדֶנּוּ בְּאִבּוֹ, –
וּתְפִלּוֹתָיו עֵדָיו.
ב
פַּעַם קָרַעְתִּי חַלּוֹנוֹת גְּבוֹהִים אֵלֶיךָ.
חָשַׁבְתִּי: עַל רֹאשׁ פָּרוּעַ קַל־הַדַּעַת לֹא תִּרְצֶה לִזְרֹחַ.
וְצָרִיךְ בְּבִינָה, בְּהֶדֶר וּבְחִיל לַעֲלוֹת אֶל מִגְדָּלֶיךָ,
צָרִיךְ גֹּבַהּ שִׁבְעָה רְקִיעִים לֹא לִשְׁכֹּחַ.
וְעַתָּה בְּחַדְרִי הַקָּטָן, הַמָּלֵא טַבְּעוֹת עָשָׁן,
עִם קְצַת עֶצֶב, עִם קְצַת גִּיל,
עֵת הִוָּתְרִי לְבַדִּי, עֵת אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם לִבִּי הַיָּשָׁן –
צִלְךָ עַל קִירוֹתַי מוֹפִיעַ וְלֹא אָחִיל. – –
ג
רְאֵה, אֱלֹהִים, הַאִם רוֹצֶה אָדָם מַרְגֹּעַ?
הַאִם רוֹצֶה הוּא אֲוִיר לוֹ יְחַיֵּךְ?
רוֹצֶה אָדָם רַק – לֹא כָּל כַּךְ מַהֵר לִגְוֹעַ,
רוֹצֶה הוּא שֶׁכָּאן מַשֶּׁהוּ לוֹ יִשְׁתַּיֵּךְ.
וַאֲנִי – דַּי לִי בָּעִיר הַטּוֹבֶלֶת בָּאוֹר,
בְּאִוְשַׁת צַמֶּרֶת שֶׁל עֵץ גָּבֹהַּ,
מִשְׁעוֹלֵי שָׂדוֹת רְחוֹקִים לִזְכֹּר,
וְקוֹלוֹת מִיַּעַר עוֹד פַּעַם אַחַת לִשְׁמֹעַ.
ד
אֱלֹהִים הַטּוֹב! וְעוֹד לְנַפְשִׁי אַוָּה.
הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל תּוּגָה וְכָל שִׂמְחָה
שֶׁבָּעֹנִי, שֶׁבַּשּׂבַע, שֶׁבָּאַהֲבָה.
הַכֹּל קַל לַלֵּב יוֹתֵר מִלַּהֲגוֹת אֶת שִׁמְךָ.
קְטַנָּה הִיא אַוַּת נַפְשִׁי: אֶת שִׁמְךָ לַהֲגוֹת.
מַה שֶׁעֵשֶׁב מְטֻלָּל יָכוֹל, מַה שֶׁשִּׂיחַ יָרֹק יָכוֹל,
מַה שֶׁצְּרָצַר מְצַרְצֵר, מַה שֶׁיּוֹנִים עַל הַגַּג הוֹגוֹת,
תֵּן לִי כֹּחַ לָגֶשֶׁת לַחַלּוֹן וְלוֹמַר לְךָ: הָאֵל הַגָּדוֹל! – –
אֵי שָׁם בָּעוֹלָם
מאתשמעון כשר
אֵי שָׁם בָּעוֹלָם, בִּדְמִי בֵּין עַרְבַּיִם,
בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק, בֵּין רַעַם לְרַעַם,
רוֹגַעַת הֶחָזִית, וְהֵדִים עוֹד בָּאָזְנַיִם,
שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹד לֹא שָׁקַע הַזַּעַם.
מִתְנַגֵּן לוֹ נִגּוּן בְּלִבּוֹ שֶל אָדָם,
בְּמוֹצָאֵי יוֹם עָשָׁן, בֵּין קְרָב לִקְרָב:
עַל חַיִּים שֶׁל יִרְאָה, עַל נִקְמַת הַדָּם,
עַל רְצוֹת אֱלֹהִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁנִּקְרָב.
כִּי יֵשׁ עֶצֶב שֶׁמִּתְנַגֵּן, כִּי יֵשׁ רֶנֶן שֶׁכָּזֶה,
הַבּוֹקֵע וְעוֹלֶה מִן הָעֵמֶק שֶׁבַּלֵּב;
הוּא פֶּלֶא הַקִּיוּם, הוּא הַסּוֹד שֶׁמִּתְכַּסֶּה
אֵי שָׁם בְּחָזִית, בַּחֲזֵה יְהוּדִי כּוֹאֵב:
כְּבָר הִרְוָה דָמִי אַדְמַת כָּל הֶחָזִיתוֹת,
אַךְ יָדֹע לֹא אֵדַע מָתַי דָמִי אַרְגִּיעַ.
הָרָז לֹא נִגְלָה, אֵין עוֹד כָּל אוֹת,
לֹא פֹּה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בָּרָקִיעַ.
הַנִּכְזְבָה כָּל תּוֹחֶלֶת, הֲלֹא תָּבוֹא?
שֶׁיִּזְרַח אַף לָנוּ שַׁחַר, שֶׁאַף לָנוּ יַזְהִיב אוֹר.
הֵן נוֹלַדְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, לֹא הִתְגַּנַּבְנוּ בַּמָּבוֹא.
וְלָמָּה מִסְּבִיבֵנוּ תָּמִיד מָגוֹר?
נָתַתִּי מִשֶּׁלִּי לְמַדַּי, לִנְקֹם דְּמֵי אַחַי,
וּמַה עוֹד יְבַקְּשׁוּ מֵאִתִּי לָתֵת?
אֲנִי מֵבִיא בָּזֶה אֶת אַחֲרוֹן הַשַּׁי,
וּבְשָׂרִי צְמַרְמֹרֶת, וְדָמִי רְתֵת.
כִּי לֹא אֵדַע מַה גְּאֻלָּה בְּמוֹתִי?
כְּבָר מַתִּי הַרְבֵּה בָּעוֹלָם,
אַךְ עוֹדֶנִּי חַי וְנִדְרָס, וְחָיָה נִשְׁמָתִי,
וּפֶלֶא הֲוָיָתֵנוּ מִמֶּנִי נֶעֱלָם.
רַק אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת קֵץ הַיָּמִים,
רַק אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כֵּס הָעוֹלָם,
אֵלָיו נְשׂוּאוֹת יָדֵינוּ הַפְּצוּעוֹת בָּאֵימִים:
תַּמְנוּ לִגְוֹעַ לוּלֵא אַתָּה, אַתָּה הַפֶּלֶא הַנֶּעֱלָם! – –
כסלו ת"ש
[חַיְּכִי אֵלַי, נַעֲרָה, חַיְּכִי]
מאתשמעון כשר
חַיְּכִי אֵלַי, נַעֲרָה, חַיְּכִי,
כִּי עָגְמָה נַפְשִׁי עַד מְאֹד.
חַיְּכִי אֵלַי, נַעֲרָה, חַיְּכִי,
כִּי רָווּי הָעוֹלָם דְּמָעוֹת.
טוֹב חִיּוּכֵךְ לִשְׁבוּר הַלֵּב,
מַרְפֵּא בִּכְנָפָיו לְרוּחַ נְכֵאָה.
טוֹב חִיּוּכֵךְ כַּטַּל הָרוֹעֵף,
זֵרְעוֹנָיו יַצְמִחוּ גַם צְחִיחָה.
חִיּוּכֵךְ לָךְ כֶּתֶר מַלְכוּת,
חִיּוכֵךְ אֵלַי שֶׁמֶשׁ בַּעֲנָנִים.
אַל יִנָּתֵק בִּמְהֵרָה זֶה הַחוּט,
אַל יִשָּׁבֵר זֶה כְּנַף־רְנָנִים.
מְחִי הָעֶצֶב מֵעַל פָּנַי, מְחִי,
כִּי שָׁבַת בָּעוֹלָם כָּל מָשׂוֹשׂ.
רַק חַיְּכִי נַעֲרָה, רַק חַיְּכִי,
בְּצַר לַגֶּבֶר חִיּוּכֵךְ לוֹ מָעוֹז.
[יַעֲלֶה שִׁירִי מִלִּבִּי]
מאתשמעון כשר
יַעֲלֶה שִׁירִי מִלִּבִּי,
וְתָבוֹא בִּינָה בְּלִבִּי,
וְיָבוֹא נֹחַם לְלִבִּי.
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם
לִרְאוֹת אֶת הָעֶצֶב בָּאוֹר, הָאֹשֶר בָּעֹנִי,
וְשִׁיר לֹא יַעֲלֶה מִלִּבּוֹ?
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם
לָמוּת כָּל יוֹם וְלִחְיוֹת כָּל יוֹם
וּבִינָה לֹא תָּבוֹא בְּלִבּוֹ?
כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם
לָדַעַת הֵיטֵב שֶׁסּוֹפוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה
וְנֹחַם לֹא יָבוא לְלִבּוֹ?
יְהִי אוֹר גַּם לָעֶצֶב
מאתשמעון כשר
אַל תַּגִּידוּ: יֵש לוֹ רַב.
כּוֹכָבוֹ זוֹרֵח, מַזָּלוֹ לֹא בִּישׁ.
בֵּיתוֹ אֵיתָן וְלֹא יֶחֱרָב.
צוֹעֵד לָבֶטַח וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ.
אַל תַּגִּידוּ: כּוֹסוֹ רְוָיָה.
גַּפְנוֹ פּוֹרֵחַ, פִּרְיוֹ לֹא יוֹבִישׁ.
לְאֵל-חַיָּיו שֶׁבַח יִתֵּן וְהוֹדָיָה,
וְלִבְנוֹ אַחֲרָיו יְרוּשָׁה יוֹרִישׁ.
אֵין לוֹ רַב, אַף לֹא מְעָט.
לֹא בַּיִת בָּאָרֶץ, לֹא כּוֹכָב בָּרָקִיעַ.
לִתְפִלָּתוֹ אֵין אֹזֶן שׁוֹמַעַת,
וְשֶׁבַח וְהוֹדָיָה אֵיךְ פִּיו יַבִּיעַ.
לֹא עֵץ בַּפַּרְדֵּס, לֹא שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה.
לֹא כּוֹסוֹ רְוָיָה, לֹא גַפְנוֹ פּוֹרֵחַ.
וְאִם הַלַּיְלָה הַטּוֹב אַגָּדָה לוֹ בּוֹדֶה,
אַךְ טֶרֶם תַּמָּה וְהוּא כְּבָר בּוֹרֵחַ.
רַק אֶת לִבּוֹ יַרְגִּיעַ כְּרֵעַ וּמַכָּר:
אִם חָשַׁבְתָּ אַחֶרֶת אֵין זֹאת כִּי טָעִיתָ.
אִם קָטַפְתָּ מְלִילוֹת זֶה רַב וְיָקָר.
שְׁבִיל קָטָן אִם מָצָאתָ לֹא תָּעִיתָ.
אִם עֶצֶב לְךָ – יְהִי אוֹר גַּם לָעֶצֶב.
יְהִי זַךְ וְצָלוּל כְּזֶמֶר יָפֶה.
אִם כְּאֵב בְּךָ- שׁוֹרְרֵהוּ בְּרֶנֶן וָקֶצֶב,
שָׂאֵהוּ בְּגָאוֹן: זֶה לַחְמְךָ וְאַתָּה הָאוֹפֶה. ––
מַחֲזֶה שְׁלֹשֶת הַבְּרוֹשִׁים וּרְבִיעִי
מאתשמעון כשר
אוֹתוֹ שַׁחַר הָיָה בָּשֵׁל וּמְלֹהָט
שֶׁהִרְצִיד אוֹרוֹת בַּלֵּב, בָּעַיִן, בַּזְּגוּגִית.
רְהִיטֵי־אוֹר נוֹסְפוּ בַּחֶדֶר עַל הַמְּרֹהָט,
וְהַרִצְפָּה נִצְנְצָה חֲגִיגִית.
בַּחַלּוֹן הָרָבוּעַ, כְּעַל הַבַּד, נִגְלָה מַחֲזֶה:
תִּנּוֹק הוֹבִיל עֶגְלָתוֹ. נַעַר נִתְמַךְ בִּידֵי נַעֲרָה.
וּשְׁלֹשָה בְּרוֹשִׁים הוֹפִיעוּ וְשָׁאֲלוּ: מַה זֶּה
שֶׁרָקִיעַ עָלֵינוּ נִתְמָךְ מִפַּחַד מַפֹּלֶת אוֹ גְעָרָה?
שְׁלֹשֶת הַבְּרוֹשִׁים הֶחֱווּ קִדָּה, וּבִקְּשׁוּ תְּשׁוּבָה,
לֹא הָיְתָה זֹאת קִדָּה שֶׁל נִמּוּס לְרוּחַ הַזְּמָן.
זוֹ תָּמִיד בּוּשָׁה שֶׁל גֹּבַהּ, זֶה לַתְּכֵלֶת גִּלּוּי אַהֲבָה.
זֶה גַם נַעֲנוּעַ רֹאשׁ לָאָדָם וְשֵׁאלָתוֹ: מְאַיִן וּלְאָן?
וַיַעֲבוֹר אָדָם עַל יַד שְׁלֹשֶׁת הַבְּרוֹשִים,
וַיְקַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה, וַיִּרְצֶה בְּרוֹשׁ רְבִיעִי לִהְיוֹת.
כִּי אֵין לַבְּרוֹשׁ בָּעוֹלָם בַּעֲלִים וְנוֹשִׁים,
וְיָכוֹל הוּא בִּזְקִיפוּת הָרֹאשׁ שְׁנוֹתָיו בְּשַׁלְוָה לִחְיוֹת.
וַיֹּאמַר לָהֶם הָאָדָם: אָנָּא תְּנוּ לִי מַחֲסֶה בְּתוֹכַכֶם.
מַה קְּסַמְתֶּם לִי בַּהֲדַר הַגֹּבַהּ, בְּתִפְאֶרֶת הַיְצִיבָה!
נָא כִּרְתוּ לִי בְּרִית, נָא קַבְּלוּנִי כְּאָח בֵּין אֲחֵיכֶם,
נָא רַחֲמוּ עַל כִּלָּיוֹן חָרוּץ, עַל נֶפֶש עֲזוּבָה.
אֶנְעַץ גַּם אֲנִי אֶת רַגְלַי בָּאֲדָמָה זוֹ שֶׁאֶתְכֶם הָרְתָה.
אֶדְבַּק אֶל עֹמֶק עַצְמִי, כְּמוֹכֶם אֵשְׁתְּ אוֹר וּכְחוֹל.
וְרֵעַי יָבוֹאוּ וְיִתְפַּלְּאוּ: מַה גָּדַלְתָּ, מַה נֶּהֱדַרְתָּ!
מַה יָּפִיתָ בְּחֹסֶן וֹבְרוֹמֵמוּת, יָפִיתָ כְּחַג בִּימֵי-הַחוֹל.
לַיְלָה יָרַד עַל זְרוֹעוֹת הַבְּרוֹשִׁים וְנָפַל לְחֵיקָם.
אָהַב הַלַּיְלָה אֶת הָעוֹלָם וּבָכָה כּוֹכָבִים וְטַל.
נִרְדַּם תִּנּוֹק בְּעֶגְלָתוֹ. הָלְכוּ נַעַר וְנַעֲרָה לְאָפְקָם,
קָדוּ קִדָּה שְׁלֹשָה בְּרוֹשִׁים וְנָדַמּוּ. רְבִיעִי לֹא נִשְׁתַּל.
לִי
מאתשמעון כשר
לִי – רַק חָלִיל,
וְרוּחוֹת בָּעוֹלָם בּוֹ נוֹשְבוֹת,
וּמְחַלֵּל הֶחָלִיל.
אִם לֹא תָּבִינוּ לְשִׂיחִי, רֵעַי,
יְחַלֵּל לוֹ הֶחָלִיל לְעַצְמוֹ,
לְעַצְמוֹ בִּלְבָד.
לִי – רַק נֵר תָּמִיד,
וְאוֹרוֹת בָּעוֹלָם אוֹתוֹ מַדְלִיקִים,
וְדוֹלֵק הַנֵּר תָּמִיד.
אִם לֹא תֵּאוֹרוּ בְּאוֹרִי, רֵעַי,
יִדְלַק לוֹ הַנֵּר לְעַצְמוֹ,
לְעַצְמוֹ בִּלְבָד.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.