דַּלָּה אַתְּ, מְכוֹרָה:

לֹא יִנְווּ בָךְ יַעֲרוֹת־עַד, כִּבְדֵי־צֵל;

הֲרְרֵי־שֶׂגֶב לֹא יְבַתְּקוּ תְּכוֹל־שָׁמַיִךְ בְּרֹאשׁ־שֵׂיבָתָם

הַמָּשְׁלָג; אַף נְהָרוֹת אֵיתָנִים לֹא יַרְווּ צְמָאֵךְ בְּלַהַט שֶׁל

שָׁרָב קֵיצִי, עֵת מֵימֵיהֶם הַסּוֹאֲנִים מִתְגַּלְגְּלִים

בְּאוֹן.

אָכֵן, דַּלָּה אַתְּ, מְכוֹרָה, אֵין בָּךְ מִיִּפְעָה

נִשְׂגֶּבֶת, מֵהוֹד מַרְעִישׁ לֵבָב. וּמַדּוּעַ כֹּה דָבְקָה נַפְשֵׁנוּ

לְאָהֳבֵךְ?…

אוּלַי בַּאֲשֶׁר רוּחַ־חַמְסִינַיִךְ בְּדָמֵנוּ

תְּלַהֵט, וִירַק־שְׂדוֹתַיִךְ בִּלְבָבֵנוּ יְנוֹבְבוּ אֶת יְבוּלָם?

מֵעֲפָרֵךְ קֹרַצְנוּ, וּמֵאַדְמָתֵךְ שִׂגְשַׂגְנוּ אָנוּ, בָּנַיִךְ;

בְּקַרְקָעֵךְ הֶעֱמַקְנוּ שֹׁרֶשׁ וַנִּינַק לְשַׁד־חַיֵּינוּ

מֵרְגָבֶיהָ. אֵם וָאָב הָיִית אַתְּ לָנוּ, אוֹמֶנֶת וּמוֹרָה! שָׁמַיִךְ

– הֵם וְלֹא אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לִמְּדוּנוּ בְּנֵי־חוֹרִין לִהְיוֹת;

צִפֳּרַיִךְ הֵן הוֹרוּנוּ לִהְיוֹת אוֹהֲבֵי־דְרוֹר, וְשִׁמְמוֹתַיִךְ –

לְהָנִיב בִּלְשַׁד־עֲמָלֵנוּ צְחִיחַ־שְׂדוֹתֵיהֶן.

אָנוּ יְבוּלֵךְ, הַמְּכוֹרָה, וְלָךְ שִׁלּוּמִים עַד

תֹּם. אַתְּ לָנוּ כְּקַרְקַע לָאִילָן, כְּקֵן לַצִּפֹּור, וּכְמַיִם

לַשָּׁתִיל בַּשָּׁרָב. לֹא נוּכַל לְהֵעָקֵר מִמֵּךְ וְלַהֲמִּירֵךְ,

אֶלָּא אִם יִקֻצְּצוּ שָׁרָשֵׁינוּ הַיּוֹנְקִים לְשַׁדֵּךְ, וִינֻתַּק

חוּט־טַבּורֵנוּ הַמֻּשְׁרָשׁ בִּבְשָׂרֵךְ.

אֲהַבְנוּךְ, מְכוֹרָה!

רְאִי: בְּמֵיטַב דָּמֵנוּ הַצָּעִיר הִרְוִינוּ עֲפָרֵךְ.

אֶת גְּאוֹן בַּחוּרֵינוּ עַל מִזְבַּח־דְּרוֹרֵךְ קָרְבָּן

הֵבֵאנוּ.

רְצִי־נָא עֲלוּמֵי־קָרְבָּנֵנוּ, אֵם־מְכוֹרָה!

בּוֹא־נָא, יַלְדִּי! הַלֵּיל יַאֲפִיל

מְדוּרוֹת הַחַיִּים וּמוֹקְדֵי מַכְאוֹבָם;

בְּבוֹר שַׁאֲנָן, בְּלִי קוֹל וּבְלִי צְלִיל

תָּנוּחַ שָׁלֵו לְעוֹלָם!

סָבִיב הָעוֹלָם יִסְתַּחְרֵר, יִתְמוֹטֵט

בְּסוּפוֹת־מִלְחָמָה־וְאָבְדָן,

רַק אַתָּה – הָאָחוּז בִּשְׁנַת־מָוֶת קוֹפֵאת –

לֹא תֵדַע יִסּוּרִים וְחֻרְבָּן.

בַּקֶּבֶר דּוּמָם תִּשְׁכַּב לְלֹא נִיד

תּוֹךְ לֵיל־נְצָחִים זֶה אָפֵל.

רַק גֶּשֶׁם־אָבִיב רְגָבֶיךָ יַרְעִיד,

בִּרְנָנָה עֲלֵיהֶם יְצַלְצֵל…

בלילה הראשון לנפילת אפרים אחיו.

אָחִי הַטּוֹב, טֶרֶם אַאֲמִין, כִּי אַתָּה, אֲשֶׁר

לְאוֹר־נְתִיבְךָ צָעַדְתִּי תָמִיד, אֵינְךָ! הֵן טוֹב הָיִיתָ וְאַמִּיץ

מִמֶּנִּי, וּמַדּוּעַ זֶה לֹא נָפַלְתִּי אָנִי?!… חוֹנֵק אֲנִי אֶת

שַׁאֲגַת־כְּאֵבִי בְּחֵרוּק־שִׁנַּיִם, וּבוֹלֵם אֶת דִּמְעוֹתַי

בְּאֶגְרוֹפִים קְפוּצִים.

אַבָּא! עוֹדֶנִּי רוֹאֲךָ מְבַקֵּשׁ: "אָנָּא,

הַשְׁאִירוּ מְקוֹמוֹת־קְבוּרָה מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו – לְאִמָּא וְלִי…

אַךְ זֹאת… טוֹב יִהְיֶה לִשְׁכַּב כַּךְ עַל יָדוֹ תָּמִיד,

תָּמִיד"…

אִמָּא, אַל תִּבְכִּי! עוֹד חַי הוּא יַקִּירֵנוּ! חַי

הוּא בְּחֶדְוַת־הַנְּעוּרִים שֶׁל רֵעָיו וַחֲבֵרוֹתָיו בַּמְּכוֹרָה

שֶׁלָּנוּ; חַי הוּא בְּעֵינֵי־יְלָדִים בְּהִירוֹת, נִבְטֵי אֶרֶץ זוֹ

אֲשֶׁר רָוְתָה מִדָּמוֹ; חַי הוּא בְּפִרְחֵי־אָבִיב צוֹהֲלִים

וּבְלִבְלוּבָם הַיָּרֹק שֶׁל שְׂדוֹתֵינוּ; חַי הוּא וְנוֹשֵׁם בְּכָל

אֲשֶׁר פּוֹעֵם וּמְשַׂגְשֵׂג מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הַלָּלוּ!…

היוּכַל כַּדּוּר־עוֹפֶרֶת לְהָמִית אֹמֶץ־לֵב

וְטֹהַר־נְשָׁמָה, חִיּוּךְ מֵהָתֵל וְשׁוֹפֵעַ בְּדִיחוֹת, כִּסּוּפִים,

תִּקְווֹת וְאַהֲבָה שֶׁל לֵב בֶּן־עֶשְׂרִים? לֹא! אֵין הַנְּשָׁמָה

מֵתָה! מִי יוֹדֵעַ – אוּלַי פּוֹרַחַת הִיא כְּפַרְפַּר־קַיִץ אוֹ

כִדְבוֹרָה צְמֵאַת־צוּף? וְאוּלַי אִמָּא־אֲדָמָה הִיא הַיּוֹנֶקֶת אֶת

נִשְׁמַת הַגּוּף הַשָּׁב אֱלֵי חֵיקָהּ, וּמְשַׁלַּחְתָּהּ

בְּנִימֵי־עֵשֶׂב וּבְשָׁרְשֵׁי־אִילָן. וְזוֹ אֲשֶׁר נִבְּטָה פַּעַם

מִתְּהוֹמוֹת־עֵינַיִם נוֹצְצוֹת מִצְטַחֶקֶת מִגְּבִיעֵי־פְרָחִים

עַתָּה…

אִמָּא, אַל תִּבְכִּי! אִם נָפַל, הֲרֵי אֲנִי

נוֹתַרְתִּי לָךְ, לַעֲמֹס אֶת מַשָּׂאוֹ עֲלֵי כְתֵפַי כַּאֲשֶׁר אוּכָל.

וְאִם אֶפֹּל אַף אֲנִי בַּמַּעֲרָכָה – הִנֵּה בָנִים רַבִּים לָךְ עוֹד!

דְּעִי, אִמָּא: כָּל עֶלֶם הַיּוֹצֵא עִם לַיְלָה לַמִּשְׁמָר

לְמַּחֲשַׁכִּים צוֹפְנֵי אֵימִים; כָּל צָעִיר שֶׁבְּגוּפוֹ חוֹסֵם אֶת

הַפְּרָצֹות בַּחוֹמָה שֶׁפָּרַץ הָאוֹיֵב; כָּל בָּחוּר הַנּוֹסֵעַ

בְּחַתְחַתֵּי נָתִיב קַטְלָנִי; וְכָל הַלּוֹחֵם בַּמַּעֲרָכָה מוּל

לֹעַ־סַכָּנוֹת־וּמָוֶת בְּשִׁיר־נְעוּרִים צוֹהֵל וּמָלֵא אֱמוּנָה –

בְּנֵךְ הוּא, אִמָּא!…

אָחִי, נִשְׂבָּע אֲנִי לְךָ: לִבִּי נֵר־נִשְׁמָתְךָ

יִהְיֶה, וְזִכְרְךָ תּוֹכִי אֶצְפֹּן כְּנֶכֶס יָקָר מִכֹּל! בַּדֶּרֶךְ

בָּהּ מָצָאתָ אֶת מוֹתְךָ אֵלֵךְ, וְלוּ בְּיִסּוּרִים, וְלוּ בִּכְאֵב,

וְלוּ אַף בִּידִיעָה בְּרוּרָה, כִּי דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה

הִיא!…

בִּקְדֻשַּׁת הַכְּאֵב וּבִקְדֻשַּׁת אַהֲבָתִי אוֹתְךָ

נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ; בִּקְדֻשַּׁת כָּל אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ כְּדַאִי

לִחְיוֹת, בִּקְדֻשַּׁת כָּל אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ כְּדַאי לָמוּת!…

אַחַי, קָרְבַּן עַמִּים וְכֶבֶשׁ מִזְבְּחָם,

מִתְבּוֹסְסִים בִּשְׁכוֹל וּבְדִמְכֶם הֶחָם, –

הַיְשִׁירוּ גֵּו מֻצְלָף, הָרִימוּ רֹאשׁ מוּרָד,

שְׁמֵי נְחוּשָׁה הַחֲרִידוּ בִּתְרוּעַת “הֵידָד!”

בְּנֵי עַם פָּזוּר וָנָד, “חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל”,

טֶרֶף כָּל נָבָל, רְדוּפֵי אָדָם וָאֵל, –

הַאֲמִינוּ בַמָּחָר, כִּי לָנוּ הוּא יוֹם־אוֹר!

בְּרַעַם הַסּוֹעָה הָנִיפוּ נֵס־הַדְּרוֹר!

אַךְ אַל שַׁלְוַת־אִוֶּלֶת וּבִטְחַת־כָּזָב,

הַלַּיְלָה עוֹד אָרֹךְ, עוֹד אַכְזָרִי הַקְּרָב!…

מִבֶּטֶן אֲדָמָה שְׂבֵעַת בְּשַׂר־עוֹלָלִים,

לְשַׁד־תִּינוֹקוֹת יוֹנֶקֶת וְדֶשֶׁן־חֲלָלִים;

מֵאֵפֶר כִּבְשָׁנִים – שָׁם בְּמַכְאוֹב אֵין־קֵץ,

לִשְׁמוֹ יָחִיל שְׁאוֹל וְאֶבֶן תִּתְפַּלֵּץ,

הָיוּ רִבְבוֹתֵינוּ לְעָפָר וָאֵפֶר;

מִבּוֹרוֹת־חַיִּים, מִמַּחֲשַׁכֵּי־הַקֶּבֶר,

שָׁם עוֹד נִשְׁמָע חִרְחוּר שֶׁל מַחֲנָק אָיֹם,

הֵד זַעֲקוֹת־אֵימִים עוֹלֶה מִמְּעֵי הַתְּהוֹם;

מִפִּי “סַבּוֹן־אָדָם” עָשׂוּי בְּשַׂר יַלְדֵי־אֵם

לִרְחֹץ כִּתְמֵי־הַדָּם מִיַּד מְרַצְּחֵיהֶם;

מִכִּלְיוֹת־קְבָרִים, מִיַּרְכְּתֵי כָל בּוֹר,

שְׁלָדִים דּוֹלְקִים בַּסִּיד יְרַנְּנוּ שָׁם: דְּרוֹר!

אַף לָנוּ מְכוֹרָה יֵשׁ בִּמְלֹא הָעוֹלָם,

מִפְלָט לְגֵו רָצוּץ, מִקְלָט וּבַיִת חָם.

קְטַנָּה – אַךְ לָנוּ הִיא! בִּלְּתָּהּ אֵין כָּל מָקוֹם

לִלְאֹם שָׁסוּי, נִרְדָּף מִתַּחַת שְׁמֵי־מָרוֹם!

הֵילִילוּ, סוּפוֹת־פֶּרֶא וּסַעֲרוֹת־מָגוֹר,

לֹא נֵרָתַע אָחוֹר! הִמְנוֹן בְּפִינוּ: דְּרוֹר!

מִי תְיָרְאוּ בְּמָוֶת? בֵּן שָׁחֲטוּ הָאָב?

בַּת לְאֵם טְבוּחָה? אֲבִי עוֹלָל נִשְׂרָף?

אַחִים, אַמְּצוּ הַבֶּרֶךְ, הִכּוֹנוּ־נָא לַקְּרָב!

הֵן כָּל מַתָּת תִּמְעַט, וְכָל קָרְבָּן לֹא רַב!

לֹא יֵחַת לִבֵּנוּ מִשַּׁלֵּם בְּדָם,

מַה נִּירָא בִּנְפֹל נוֹפְלֵינוּ מְלֹא־עוֹלָם?!

הוֹ, בְּנֵי־דְרוֹר, הַיְשִׁירוּ גֵו, הִרְעִימוּ שִׁיר־מִזְמוֹר!

אַשְׁרֵי דוֹרְכֶם, זָכָה מִבֵּין שִׁשִּׁים הַדּוֹר!

בְּנֵי־חוֹרִין עַל אַדְמָתֵךְ, אֶרֶץ־מְכוֹרָה,

אֵיתָנִים כְּצוּר־עֱזוּז, בְּנֵי־חֹפֶשׁ כַּסְּעָרָה!

לְלִבֵּךְ אַמְּצִינוּ, אִמָּא! טוֹב הוּא, חַם, גְּדוּשׁ־הוֹד!

לָךְ נִשְׁבָּעִים אֲנַחְנוּ: נֶצַח לֹא נִבְגֹּד!

הַאֲזִינוּ: הַר אֶל הָר – גַּיְא אֶל גַּיְא יֹאמַר,

אֶשֶׁד אֱלֵי אֵשֶׁד – יָם לְיָם יִסְעַר,

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם תִּזְעַק, צוּק אֶל צוּק יִרְעַם:

בְּנֵי־חוֹרִין אַתֶּם פֹּה, בְּנֵי חוֹרִין פֹּה, עָם!

השיר האחרון: נכתב עם צאתו לפלמ"ח.

כָּזֹה הַהַרְגָּשָׁה לִי לְמִשְׁמַע עֵצִים

בְּנַהֲמָם מֵעָל בְּפוּחַ רוּחַ בָּם

בְּעֶצֶב וּבְכֹחַ אַדִּירִים שֶׁל יָם –

כְּהַרְגָּשָׁה בָּאָה מִיֶּלֶל דַּק תָּמִים

שֶׁל גּוּר־חָתוּל מִסְכֵּן יָצָא אַךְ לַחַיִּים,

שֶׁל כֶּלֶב קָט עָלוּב, שֶׁלֹּא מָצָא מִסְתּוֹר

מִגֶּשֶׁם עַז, יְלִיד עֲנָן־בְּרָכָה שָׁחוֹר,

יַגִּיעַ אֶל בֵּיתֵנוּ, בַּיִת טוֹב־חָמִים,

בֵּין גֶּשֶׁם לְמִשְׁנֵהוּ, מֵעוֹלָם נִדְכֶּה.

אָחוּשׁ אָז כְּאוֹתוֹ אָדָם־חַיָּה מִסְכֵּן

אֲשֶׁר נִמְצָא בְּיַעַר־בְּרֵאשִׁית סוֹאֵן,

יֵשׁ גַּם כְּזֶּה הַכֶּלֶב – לְבִכְיוֹ אֶבְכֶּה

בְּדֶמַע שֶׁל עַצֶּבֶת מְזַכֵּךְ הַלֵּב,

הוּא זֶרַע מְבַשֵּׂר פִּדְיוֹן מֵרִישׁ וּכְאֵב.

כסלו, תש"ח.

יֵשׁ לִפְעָמִים אַרְגִּישׁ פִּתְאֹם אֶת יַלְדוּתִי;

לְפֶתַע יַךְ בְּרֹךְ, יַבְהִיר־יַזְכִּיר נִשְׁכָּח:

רֵיחוֹת שֶׁל בֹּקֶר יוֹם אָבִיב בָּהִיר וָצַח,

אוֹ טַעַם שֶׁל יוֹרֶה מַרְחִיב אֶת רֵאָתִי,

גַּם חֹם־הַחוֹל כַּף־רֶגֶל יְחֵפָה לוֹטֵף

וְזֹהַר הָעֵצִים בְּבֹקֶר יוֹם־שַׁבָּת,

אַף סֵפֶר צִיּוּרִים עִם חֲרוּזִים – מַתָּת,

וּשְׁמוֹ “דֻּבּוֹן וּמִירִי וְשׁוֹדֵד חוֹטֵף”.

כָּל אֵלֶּה יַזְכִּירוּנִי עֵת שֶׁל חֹפֶשׁ גָּז,

יָבִיאוּ אֶל לִבִּי שִׂמְחָה, קְדֻשָּׁה רִגְעִית,

וְזֶמֶר שֶׁל חֶדְוָה יַרְקִיד הַלֵּב, יַרְטִיט.

אָצִיל הוּא זֶה הָרֶגַע, יֵשׁ בּוֹ פֶּלֶא, רָז,

מַזְקִיף הָרֹאשׁ, הַגּוּף בְּכֹחַ וּבְעַזּוּת,

יַרְחִיב אֶת הָרֵאָה, יַחְזִיר אֶת הַיַּלְדוּת.

כסלו תש"ח.

שָׁלוֹם, אֲפָרִים יְרֻקִּים, שֶׁצָּמְחוּ רַק בְּטֶרֶם אַחֲלִים,

זוֹ רוּחַ קַלָּה שְׁבִילִים בְּהִירִים־מְהִירִים בָּם תִּסְרֹק!

שָׁלוֹם, אֳרָנִים צְעִירִים, מַבְרִיקִים בְּצָּהֹב עַל יָרֹק,

אֲשֶׁר עֲנְפֵיכֶם הַלְּבָנִים, גִּזְעֵיכֶם הַחוּמִים מִתְפַּצְּלִים

כְּאִצְטְרֻבָּלֵיכֶם – בְּרִיּוֹת עַתִּיקוֹת מִקַּדְמַת חַיֵּי־עַד,

מוֹתְחִים עַנְפֵיכֶם לַשָּׁמַיִם מִבֹּהַק־תְּכֶלְתָּם לְהִזּוֹן;

שָׁלוֹם גַּם יוֹנִים עַרְבִּיּוֹת, תָּרֵמְנָה צַוָּאר בְּגָאוֹן,

צַוָּאר זֶה נוֹצֵץ כִּנְיָר־כֶּסֶף – “זָהָב” הָעוֹטֵף שׁוֹקוֹלָד –

צִבְעוֹ הוּא סָגֹל אוֹ יָרֹק וּבְרָקוֹ מַתַּכְתִּי כֹּה מַזְהִיר,

עַד יֵשׁ וְנִדְמֶה כִּי צִלְצוּל הַמַּתֶּכֶת הִנֵּה יִשָּׁמַע;

קוֹל רִנַּת צִפֳּרִים עַלִּיזוּת וְסַסְגּוֹנִיּוֹת לִי אֶגְמַע,

גַּם לַחַשׁ קָזוּאֲרִינָה בּוֹהֶרֶת כֻּלָּה כָּאֲוִיר,

וּבְדֶרֶךְ הַחוֹל כִּי אֵלְכָה אֶל בֵּית־סִפְרִי, בּוֹ אֶלְמַד –

שָׁלוֹם לְשִׁקְמַת־הַשְּׁפֵלָה, מִפְּלִשְׁתִּים עוֹד לֵחָהּ לֹא אָבָד!

כסלו, תש"ח.

לִפְעָמִים יֵשׁ בָּאָרֶץ נִגּוּד בֵּין הַצְּלִיל וּבֵין הַמַּרְאֶה:

נִבְקָעוֹת יְרִיּוֹת הַמּוֹשְׁכוֹת אַחֲרֵיהֶן קַוֵּי־הֵד,

זָז טִרְטוּר מְכוֹנִית עֲמוּסָה, מִתְמַשֵּׁךְ וְדוֹאֵג וְרוֹעֵד –

רַק עוֹרְבִים מְרִירִים יִקְרְאוּ לְמִשְׁמַע יְרִיַּת־הָרוֹבֶה.

הָעֵצִים – יְרֻקִּים וְרָוִים מוּאָרִים אוֹר חָרְפִּי רַךְ־נָאֶה,

עִם גִּשְׁרֵי־עַכָּבִישׁ מְתוּחִים בֵּינֵיהֶם יְשָׁרִים־נוֹצְצִים,

חֲרָקִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים שָׁם עָפִים בֵּינֵיהֶם וְכָבִים,

כִּי בְעֵת לְתוֹךְ צֵל יִכָּנְסוּ וְחָשְׁכוּ כְּיָרֵחַ לוֹקֶה.

אַחֲרֵי שֶׁעִיַּנְתִּי בְזֶה הַנִּגּוּד הֲבִינוֹתִי אוֹתוֹ:

לֹא מִקְרֶה הוּא שֶׁל חֹסֶר תֵּאוּם שֶׁבֵּין אוֹר וּבֵין קוֹל בַּיְקוּם;

רַק נִגּוּד בֵּין הַטֶּבַע וּבֵין שֶׁאֵינָם יוֹצְרִים וְלֹא כְלוּם;

זוֹ נִקְמַת חִיּוּכוֹ הָאִלֵּם שֶׁל נִשְׁמָד לְעֻמַּת מַשְׁמִידוֹ,

מַכְלִילָה גַם אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ מִין אָדָם הַהוֹרֵס,

כְּמוֹ אֵין הִיא יוֹדַעַת כִּי גַם בִּבְשָׂרֵנוּ חָרַץ הַדּוֹרֵס.

שבט, תש"ח.

הַתֶּלֶם נִשְׁזָר אֶל הָאֹפֶק,

הַנֶּפֶשׁ חוֹתְרָה לַמֶּרְחָב;

רַק שִׁירֵךְ לֹא אוּכָלָה לִזְכֹּר פֹּה,

רַק שִׁירֵךְ הַתָּמִים וְנִלְבָּב.

רַק שִׁירֵךְ זֶה שׁוֹרַרְתְּ לִי אַךְ אֶמֶשׁ

בְּשִׁבְתֵּנוּ סָבִיב לַמְּדוּרָה;

וְהָרוּחַ פָּרַט אֵיזֶה זֶמֶר

לַמֶּרְחָב הַלֵּילִי, לַדְּמָמָה.

רַק שִׁירֵךְ זֶה שׁוֹרַרְתְּ לִי אַךְ אֶמֶשׁ

עַל שְׁדֵמָה וְעַל זְהַב־שִׁבֳּלִים;

וְעַל זוֹ כַּף־הַיָּד הַמְיֻבֶּלֶת,

שֶׁתֹּאחֵז בְּיָדִית־הַפְּלָדִים.

הַתֶּלֶם נִשְׁזָר אֶל הָאֹפֶק,

גּוֹאָה בַּלֵּבָב הַחֶדְוָה;

רַק שִׁירֵךְ לֹא אוּכָלָה לִזְכֹּר פֹּה

מוּל שְׁדֵמָה מַשְׁחִירָה רְחָבָה – – –

נטעים.

קָדִימָה! חִישׁ תֹּאבֵד דְּהָרָה אַחֲרוֹנָה –

וּפוֹרְצִים הַסּוּסִים לִקְרַאת רוּם־עֲנָנָה,

יְדַלְּגוּ עֵרָנִים וְעוֹפֶרֶת־שֶׁל־מַעֲלָה

בְּמַחֲזֶה־הֶחָזִית הִסְתַּכָּלָה.

וְשָׁם מֵרָחוֹק נָסוֹג הַשּׂוֹנֵא.

וְהַחַיִל, שִׁכּוֹר, לַחַיִּים לֹא יִפְנֶה.

בֶּעֱזוּז יִתְקַדֵּם וּבַיָּד כְּלֵי־זֵינוֹ,

לַקְּרָב הוּא דָרוּךְ, לֹא לַשַּׁחַק עֵינוֹ.

עַל פְּנֵי שְׂדֵה־הַקֶּטֶל הַלַּיִל נִשְׁטַח.

רַק הֵד שֶׁל גְּסִיסָה מֵרָחוֹק יִשָּׁמַע.

זֶה סוּס, כָּל מֵעָיו נִשְׁפְּכוּ, שֶׁיִּגְנַח,

הַפּוֹלֵט אַחֲרוֹנָה – אַחֲרוֹנַת־נְשִׁימָה.

וְלָאַחֲרוֹנָה בָּא הַדְּמִי הַנֶּאְדָּר.

וְאִישׁ אִישׁ נַפְשׁוֹ אֻמְלָלָה עֵת יָשִׁיב,

יָחוּשׁ רַחַשׁ פֹּה, לַחַשׁ שָׁם גַּם יַקְשִׁיב

בַּשָּׂדֶה הֶעָצוּם, הַנִּפְעָר.

אַךְ הֵמָּה בְּהוֹד נִפְטָרִים

עַל מוֹלַדְתָּם הַיְקָרָה.

מֵתִים הֵם, בִּדְמִי עֲטוּרִים,

בְּלִי הֶגֶה וּבְאֵין כָּל קְרִיאָה!

בן י"א.

רַד הַשֶּׁלֶג כָּל הַלֵּיל.

בְּתוֹךְ הַחשֶׁךְ הַנּוֹזֵל

נִרְאֵית הָאָרֶץ אֲפוּפָה –

תַּכְרִיכֵי־לֹבֶן עֲטוּפָה.

וּבְהִשְׁתַּלֵּט הַדּוּמִיָּה

סוֹקֵר הַמְשׁוֹטֵט הַזָּר

אֶת הַמִּכְסֶה בַּמֶּרְחַבְיָה

וְאֶת לַבְנוּנִיתוֹ־הָדָר.

הַשֶּׁמֶשׁ, קְצָת חִוְּרָה – צָעִיף,

דּוֹמֶה, יַעֲטֶנָּה – הִיא תַחֲשִׂיף

מַחְלְפוֹתֶיהָ שֶׁל זָהָב

וּקְלַסְתֵּרָהּ – חִיּוּךְ נִרְחָב.

חָלַף הַקַּיִץ, יָמָיו־פָּז –

אֲהָהּ, חָלַף הַתּוֹר וָגָז.

בְּגַעְגּוּעִים כֵּן נִתְעַצָּב

וְכֵן נַחְשֹׁב: הַתּוֹר חָלָף.

בן י"א.

הֲיֵשׁ יְצוּר עוֹד אֶרֶךְ־רוּחַ וְרַךְ־לֵב

יְנַעֲנַע אֶת עַרְשִׂי שָׁלֵו,

יַטִּיף תַּנְחוּם לְצַעֲרִי,

יִתֵּן לִי אֶת מְנָת־אָשְׁרִי,

בְּשִׁיר פָּשׁוּט יַרְנִין לִבִּי,

וּבִתְבוּנָה גַּם יִגְעַר בִּי?

הֵן זֹה אִמִּי הַחֲמוּדָה,

שֻׁתֶּפֶת לִכְאֵבִי, הָאֵם –

מַלְכַּת כָּל רֹךְ וְכָל נָעֵם.

מָה רַב הַטַּף הַעֲרֵךְ אֶת אִמָּא לֹא יֵדַע,

מָה רַב הַטַּף הַרְאוֹת לְאִמָּא לֹא יֵדַע

בְּכָל לֵבָב הוֹדָיָתוֹ,

בַּת־עוֹלָמִים אַהֲבָתוֹ.

חוֹבַת כָּל בֵּן חַיָּיו לָהּ וָעֳנָגָיו הַקְרֵב

עַל רֹךְ נְשִׁיקָתָהּ, יַד אֵם כִּי תְּלַטֵּף.

אֲהָהּ, לִבִּי בְּרַחֲמָיו נִכְמַר

עַל יְתוֹמִים, בְּנֵי עֶצֶב מַר,

לֹא יֵדְעוּ אַהֲבַת אֵם עֲנֻגָּה

שֶׁלֹא תִכְבֶּה לָעַד, תָּמִיד נוֹגְהָה.

אִם יֵשׁ וְתַעֲנוּגוֹת הֵם הַחַיִּים

אַךְ יֵשׁ כָּאֵלֶּה מָוֶת בּוֹחֲרִים –

הֵן הֵם אֲשֶׁר לָהֶם לֹא הָיְתָה אֵם,

הָעֲצוּבִים וְהַבּוֹדְדִים הֵם,

אֵין תַּו שִׂמְחָה עַל קַשְׁיוּת־פַּרְצוּפָם,

רוּחָם סָרָה, נִזְעָם בָּם לְבָבָם,

אִם עוֹד יִחְיוּ עַל אַפָּם וַחֲמָתָם,

אַךְ בְּשִׂמְחָה יֵלְכוּ לִקְרַאת מוֹתָם.

בן י"א.

שָׁם בְּמֶרְחַב־הַמִּישׁוֹר

אֶת בָּשְׂמֵיהֶן הַמַּבְרִיאִים

תָּפֵצְנָה עַרְבוֹת־הַדְּרוֹר –

שְׁמֵי קַיִץ עֲלֵיהֶם בְּהִירִים.

עֵצִים פּוֹרְחִים, כִּבְדֵי־עָנָף –

מַפָּה שֶׁל יֶרֶק הָעַלְוָה.

בְּשִׁיר שֶׁל תֹּם וְשֶׁל חֶדְוָה

בְּרֹן עוֹלְזִים בַּעֲלֵי־כָנָף.

הַדְרַת־הַשְׁקֵט הַכֹּל יַעֲטֹף,

זַךְ הָאֲוִיר וּלְךָ מַה טּוֹב!

עַל מָה לַעֲזֹב עוֹלַם־קְסָמִים

זֶה בּוֹ שׁוֹלְטִים שְׁחָקִים רָמִים?

בְּלֵב הַטֶּבַע, בִּנְתִיבוֹ,

מְפֻזַּר־נֶפֶשׁ אֶשְׁקַע

בְּסֵפֶר־יֶרֶק, אֱלֹהַּ

יָצַר, זֶה הוּא כְּתָבו.

לַעֲבִי הַיַּעַר אֲנִי בָא,

אֲשֶּׁר יְכַס רֹאשׁ־הַגִּבְעָה,

וּשְׂרוּט־קוֹצִים בּוֹ אֲהַלְּכָה

בַּחֲשֵׁכָה־לֹא־חֲשֵׁכָה.

אַלְפֵי חַיּוֹת קְטַנּוֹת בְּאַף סוֹקְרוֹת אוֹתִי,

אָחוּשׁ: אוֹרֵחַ לֹא רָצוּי לָהֶן אֲנִי

בְּיַעַר זֶה, שֶׁבַּאֲוִירוֹ הַזַּךְ

מֵאוֹת אַלְפֵי אֲוָשׁוֹת מְרַחֲפוֹת

וְתַחַת סְבַךְ עֵצִים מְהַדְהֲדִים,

וּבְהִגָּלוֹת נָתִיב אוֹ שְׁבִיל פּוֹשְׁטִים-

פּוֹרְצִים לִקְרַאת רְקִיעַ־תְּכֵלֶת צַח.

פִּתְאֹם לְפֶתַע קוֹל הֶמְיָה

מִתַּחַת כִּפַּת־יֶרֶק זֹה אֶשְׁמַע:

קוֹל פֶּלֶג הוּא קָטָן־נָעִים,

דּוֹלְפִים מֵימָיו, שִׁירָם נוֹתְנִים.

אַךְ הַשְּׁקִיעָה זַהֲרוּרֵי־אַרְגָּמָן תִּמְלָא,

וַאֲנִי בְּאֵין רָצוֹן שָׁב לְבֵיתִי

הוֹגֶה בַיַּעַר, וּמִסְתְּרֵי קִסְמוֹ נִפְלָא

הֵם יִפְקְדוּ בְּלִי קֵץ אֶת נִשְׁמָתִי.

אפריל, 1941.

בָּנִים אָנוּ לְסַעַר מִשְׁתּוֹלֵל,

עַל בָּמֳתֵי־אֶרֶץ יְחוֹלֵל.

בְּתוֹר סוּפוֹת וִימֵי זְוָעָה

נוֹלַדְנוּ. – זוֹהִי הַתְּקוּפָה.

עַל חִתּוּלֵינוּ רוּחַ מַר שָׁרַק,

וַעֲרִיסָתֵנוּ – רַעַם וּבָרָק.

בָּנִים אֲנַחְנוּ לְיָגוֹן וָצַעַר,

עֵדִים לְרֶצַח־שָׂב וּלְמוֹת־נָעַר…

תְּקוּפָה חֲדָשָׁה – בָּנִים לָהּ אָנוּ.

בְּעִתּוֹת שׁוֹאָה וָזַעַם בָּאנוּ.

אַךְ בָּהּ גַּם נִלְחַם וּנְחֻשַּׁל,

נֵרֵד גַּם נַעַל בְּסֻלַּם־הַגּוֹרָל…

אֲהַבְתִּיכֶם, קְטַנֵּי־יְצוּרִים,

פְּרָחִים, פְּעוֹטוֹת וְגוּרִים!

בִּתְמִימוּת תְּשָׂרְכוּ דַרְכֵיכֶם,

טוֹבוֹת־זַכּוֹת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.

בְּלִי דַעַת כְּלַבְלָב קָטָן

יְלַקֵּק גַּם אֶת יַד־הַשָּׂטָן;

וְעֵגֶל אֶצְבְּעוֹת־כֹּל יָמֹץ;

בַּכַּר בִּמְשׁוּבָה סְיָח יָרוּץ;

וְנָעוּ שְׁלֵוִים פִּיּוֹת פְּעוּטִים

בְּשָׁלְחָם בַּכֹּל מַבָּטִים שְׁקֵטִים,

בְּלִי דַעַת שִׂנְאָה וּדְמָעוֹת;

וּפְרָחים בַּגַּי וּבַשָּׂדֶה צוֹמְחִים,

וְלֵב כָּל בְּצִבְעֵיהֶם מְשַׂמְּחִים.

אֲהַבְתִּיכֶם, הַשְּׁלֵוִים, הַקְּטַנִּים,

כִּי לְלִבִּי מְלֵא־הַיִּסּוּרִים

תָּבִיאוּ נְחוּמִים.

חָלַמְתִּי גַם עֵר גַּם יָשֵׁן –

יֵשׁ בְּהָמוֹן סוֹאֵן,

וְיֵשׁ שֶׁגַּם דֹּם

נִרְקַם הַחֲלוֹם.

עָצְמוּ וְרַבּוּ מְאֹד

הֲזָיוֹת וַחֲלוֹמוֹת.

חָלַמְתִּי עַל דְּרוֹר,

חָלַמְתִּי עַל אוֹר;

חָלַמְתִּי כְּיֶלֶד־עָמָל

הַשּׁוֹאֵף אֱלֵי עָל.

רָעָב בַּבַּיִת יִשְׁכֹּן –

אַךְ בְּפִי גִּיל וָרֹן.

חָלַמְתִּי. לָעַד עוֹד אֶחֱלֹם,

כִּי לִבִּי מָלֵא תֹם.

אַךְ לְעֵת הַחֲלוֹמוֹת יִתְגַּשָּׁמוּ –

וְכָלוּ כָּל חַיַּי וְיִתַּמּוּ.

נָאווּ הַשָּׁמַיִם בִּתְכֶלְתָּם

וָאֶחְמְדֵם!

יָפוּ הַבְּרוֹשִׁים בַּחֻרְשָׁה –

וָאֹהֲבֵם!

יָפְתָה אֲדָמָה חֲרוּשָׁה –

וָאֶשָּקָהּ!

עָלְתָה שַׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל –

וָאֲחַבְּקָהּ!

אֶת הַחַיִּים מְאֹד אֹהַב,

בְּכָל לִבִּי הָעֵר!

לָהֶם אַךְ אָשִׁירָה,

לָהֶם אֲזַמֵּר!

כְּקוֹל מַקְהֵלָה אַדִּירָה

קוֹלָם –

אַף אֶת קוֹלִי אֲצָרֵף

לְקוֹלָם!

יֵשׁ יָמִים בָּם שֶׁמֶשׁ יֵשׁ וָאשֶׁר;

יֵשׁ יָמִים תְּכֻלִּים בְּזָהֳרָם.

נַעֲרָה אָז אֲחַבֵּק בְּרֶטֶט:

שֶׁלִּי אַתְּ לְעוֹלָם, הַנַּעֲרָה!

וְרִטְּטוּ אָז הַשְּׁרִירִים הַמְחַבְּקִים

וּפָרַח הַלֵּב אָז וְצָחַק.

שֶׁלִּי אַתְּ, נַעֲרָה, לְעוֹלָמִים –

כֵּן יִקְרָא הַפֶּה, הַדָּם יִצְעַק.

נִבְרֵאתִי כָּמוֹךְ, הַצְּחִיחָה,

אַדְמַת־הַמּוֹלֶדֶת.

כָּמוֹךְ אֶתְפַּלֵּל לַזְּרִיעָה –

לַיָּד הַנִּרְעֶדֶת;

כָּמוֹךְ אַרְבֶּה גַם קוֹצִים

לְכַסּוֹת אֶת לִבִּי,

כָּמוֹךְ יִמְעֲטוּ הַפְּרָחִים

גַּם קִרְבִּי.

וְכָמוֹךְ גַּם נַפְשִׁי מְצַפָּה

– כָּאֵם לְיַלְדָּהּ –

לְיֶזַע וְדֶמַע – טִפָּה –

וּמַחֲרֵשָׁה מַרְעִידָה.

וְכָמוֹךְ הֵן גַּם בִּי כֹּה יִרְבּוּ

יָמִים סַגְרִירִים,

וְגַם עַל שָׁמַי יֵשׁ יִגְּהוּ

כּוֹכָבִים מַזְהִירִים.

וְיֵשׁ וּבִרְבוֹת בִּי אוֹרָה

אֹמַר לְעַצְמִי:

הֵן אַתְּ, אֲדָמָה יְקָרָה,

הֲלֹא אַתְּ אִמִּי!

כִּי פְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּתְכוֹל זָהֲרוּ –

וְאָפְקָם כִּי אָדַם;

כִּי הוֹרִיקוּ פְנֵיהֶן הַשְּׁדֵמוֹת –

וַיֶּרֶב יְבוּלָן;

כִּי שָׁקְטוּ לְבָבוֹת כְּאוּבִים –

וַיָּפָג עִצְּבוֹנָם;

כִּי רָגְעוּ חֲלוֹמוֹת נִסְעָרִים –

אֹמַר כִּי טוֹב!

רַק מֵיתָר אֶחָד יָנוּעַ –

וְיִרְבּוּ צְלִילִים.

שֶׁמֶשׁ רַק אַחַת תַּגִּיהַּ –

וְעָצְמוּ גְוָנִים.

אַהֲבָה אַחַת תַּשְׁפִּיעַ –

וְיִרְבּוּ דוֹדִים.

וְלִבִּי הֵן רַק אֶחָד הוּא –

וְעָצְמוּ שִׁירִים…

מוֹלֶדֶת,

אֵלַיִךְ יָדַיִם עוֹרְגוֹת;

מוֹלֶדֶת,

עוֹרְגִים אֵלַיִךְ לְבָבוֹת.

מוֹלֶדֶת,

כֻּלָּנוּ שֶׁלָּךְ, הַנְּעָרִים.

מוֹלֶדֶת,

אֵלַיִךְ יָדֵינוּ נָרִים.

מוֹלֶדֶת,

אָהַבְנוּ לַטֵּף אַדְמָתֵךְ;

מוֹלֶדֶת,

נִבְנֶה וּנְחַיֶּה שִׁמְמָתֵךְ –

מוֹלֶדֶת –

בָּנַיִךְ אוֹחֲזִים הַמַּחֲרֵשָׁה;

מוֹלֶדֶת,

בָּנַיִךְ מְכוֹנְנִים גַּם הַמַּרְגֵּמָה.

מוֹלֶדֶת,

הֲנָשׁוּב עוֹד אֵלַיִךְ שְׁלֵמִים?

מוֹלֶדֶת,

הֲנָשׁוּב עוֹד אֱלֵי הַתְּלָמִים?

לֹא זָכִיתִי לְזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ –

לָאוֹר…

הִקְפִּיאַתְנִי צִנַּת־שַׁחֲרִית –

הַקֹּר;

רַק הַשַּׁחַר זָכִיתִי לִרְאוֹת –

וָאֶבֹּל.

אַךְ רֶגַע בָּאשֶׁר לִצְפּוֹת –

וָאֶפֹּל.

אַלְמוֹנִים נֵצֵא מוּל לֵיל

מַשְׁחִיר, שׁוֹתֵק.

שׁוּרָה שֶׁל עַם לֹא רַב

לִקְרָב שׁוֹקֵק.

אָז יְבָרְכֵנוּ מַבָּטֵךְ

כָּמֵהַּ וְחָרֵד –

וְהַנֶּשֶׁק בְּיָדֵנוּ

אָז רוֹעֵד.

וּבְצֵאתֵנוּ בוֹדְדִים

לִקְרָב אַחֲרוֹן,

הַלֵּב יֵדַע כִּי לֹא

נָשׁוּב בְּרֹן!…

הַאֶחֱזֹר,

הֶאָשׁוּב עוֹד אֵלַיִךְ דּוּמָם?

הַאֶחֱזֹר

וּבְעֵינַי שְׁבִיב־זֹהַר מוּעָם?

הַאֶסְלֹל

מְסִלָּה בַּצּוּקִים אֵלַיִךְ –

הַאֶסְלֹל

וְלֹא אַגִּיעַ עָדַיִךְ?!

וּבְבוֹאִי

הֲיִפְגּשׁ מַבָּטֵךְ מַבָּטִי?

וּבְבוֹאִי

הַתְקַבְּלִי אֶת חַיַּי – מִנְחָתִי?

קַבְּלִיהָ –

אַחֶרֶת הֵן אֵין לִי!

קַבְּלִיהָ –

נֶאֱמָנָה וְאִם גַּם דַּלָּה הִיא.

זָהֹב וְכָחֹל הָעוֹלָם

וְאָדֹם הוּא הַדָּם.

יִשְׂאוּ עֶפְרוֹנִים אֶת קוֹלָם –

וְשׁוֹתֵק וְעָצֵב הָאָדָם.

שְׁקִיעָה הִיא וֶרֶד מַפְלִיא…

וְאָנוּ נָחוּשׁ לָעֶמְדָּה!

עָנָן מְאָדָּם– הוֹד פֶּלִאי…

בְּעֵין־נַעֲרָה יֵשׁ דִּמְעָה!

בְּלֶב־אִמָּא בְּרָכָה אֱלֵי קְרָב,

וְאַבָּא עוֹצֵר אֶת הַדֶּמַע –

מִסָּבִיב: עֲרָבוֹת שֶׁל שָׁרָב,

וּבַנֶּפֶשׁ רוֹעֵד קוֹל הַ“שֶּׁמָּא”…

דְּרָכִים אֲדֻמּוֹת נִמְתָּחוֹת

וּמָוֶת יוֹרֵק מִסְּלָעִים…

רְאֵה, רַקָּפוֹת שָׁם פּוֹרְחוֹת –

הַצּוּק יְרַקְרַק וְנָעִים.

**

**

*

בָּעוֹלָם הַשָּׂדוֹת מְלַבְלְבִים,

בָּם לַחֹפֶשׁ נִכְסָף הָאָדָם,

פּוֹרֵץ וְנִלְחָם…

חַכּוּ נָא, חַכּוּ לַשָּׁבִים,

נַעֲרָה וְגַם אֵם וְגַם אָב:

הֵם יָשׁוּבוּ כֻּלָּם מִן הַקְּרָב!…

להבות־הבשן, תש"ח.

לִבִּי לַשַּׁלְוָה וַאֲנִי לְשָׁאוֹן;

עָרַגְתִּי לְנַחֲלָה וּמְנוּחָה

וְנָחַלְתִי – מִרְזַח שִׁגָּעוֹן –

קַלַּחַת חִצֵּי־לַעַג אֵלַי שְׁלוּחָה.

הוֹי, מָה אֶשְׁתּוֹקֵק לַדֶּשֶׁא הָרַךְ,

כַּר עֵשֶׂב עָנֹג וָטוֹב,

עָלָיו רֹאשִׁי הַדָּוֶה אַנַּח

וְיִרְפּוּ כָּל חוּשַׁי מִלִּכְאֹב.

לִבִּי לַהֲזָיוֹת – וַאֲנִי לַבָּשָׂר;

אָבִיתִי חֲלוֹם וְחֶזְיוֹנוֹת־שָׁוְא,

וְשִׁבְיִי לֶחֶם צַר וְזָעוּם הַשָּׂכָר…

כֻּלִּי לַמּוּחָשׁ, כֻּלִּי לָעַכְשָׁו.

לִבִּי לַנְּצָחִים וַאֲנִי לַשָּׁעָה;

נִכְסַפְתִּי לִרְכּשׁ הַקַּיָּם לַעֲדֵי־עַד

וָאֶעֱנֹד עֲדָיַי, סִיגִים וּמָעָה –

מֵהֶם אַף גַּרְגִּיר לֹא שָׂרָד.

לִבִּי לְחֵרוּת – וַאֲנִי בִכְבָלִים;

חָפַצְתִּי לִנְדֹּד בְּעוֹלָמוֹת זָרִים,

לָבוּז לַמּוּסָר, לַמְּסוֹרָה: הֲבָלִים!

וְיָדַי בָּאזִקִּים וְחַיַּי כֹּה מָרִים.

הוֹי, מָה אֶשְׁתּוֹקֵק לְגַג מְגֻבָּב

בְּקִירוֹת חֵמָר וָטִיט, בְּסִיד לְבֵנִים,

בַּחֲצֵרִי בְגִילָה יְשַׁחֵק בֵּן שׁוֹבָב

לִרְאוֹת וְלֵאמֹר: הֻגְשְׁמוּ הַחֶזְיוֹנִים…

ינואר, 1946

מַה־טּוֹב אַחַר גֶּשֶׁם לָתוּר,

הִתְרַפֵּס בְּאַדְמַת־הַבּוּר,

הִתְעַנֵּג בְּחֵיק־טֶבַע הָדוּר,

רְאוֹת הַכֹּל עֵר וְרַעֲנָן,

הַשָּׁמַיִם לְלֹא כָל עָנָן

וּבֶן־הָאָדָם רָן וָרָן.

וְנִזְכַּרְתִּי בַּתְּמוֹל הַצּוֹלֵף –

שָׁחוֹר הוּא כְּמוֹ עֲטַלֵּף,

עָצוּב וּמַעֲצִיב אֶת הַלֵּב.

נַעֵר תּוּגָתְךָ, הַצָּעִיר!

עַתָּה הֵן הַכֹּל כֹּה בָהִיר

וְהִגִּיעָה כְּבָר עֵת הַזָּמִיר!

תָּשׁוּב־תִּרְאֶה יֹפִי וָזִיו

בְּכָל שִׂיחַ וְנֶבֶט וָנִיב –

וְהָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת סָבִיב.

דצמבר, 1944

אָקוּט בַּיָּגוֹן, קַצְתִּי בְּעֶצֶב תָּמִיד,

נִמְאַס לִי תָּדִיר פְּנֵי־סוֹבֵל לְהַעֲמִיד.

לִבִּי מִשְׁתּוֹקֵק לִרְחֹץ בְּזִיו –

קַבְּלֵנִי אֱלֵי חֵיקְךָ, הָאָבִיב!

גַּלֵּה לִי פָנֶיךָ, נָגְהָם הַנָּאֶה,

כִּי הִתְעַנֵּג בּוֹ נַפְשִׁי תִּתְאַוֶּה.

יְהִי לְבָבְךָ נָדִיב,

וְקַבְּלֵנִי אֶל חֵיקְךָ, הָאָבִיב!

אֲנִי נוֹדֵד: אֶהְיֶה נֶאֱמָן לָנֶצַח

וּכְשַי אַגִּישׁ אֶת לִבִּי לָךְ, הַצַּח,

כָּל רִגְשׁוֹתַי לְךָ אַקְרִיב –

קַבְּלֵנִי אֱלֵי חֵיקְךָ, הָאָבִיב!

וְהָיָה מַרְבַד יַרְקְךָ לִי לְכַר,

פִּרְחֵי־הַחֵן מִזְּהַב־אוֹפִיר לִי יִיקַר!

וְאַתָּה – אֶת נַפְשִׁי לוּ תָשִׁיב!

קַבְּלֵנִי אֶלֵי חֵיקְךָ, הָאָבִיב!

**

**

מרץ, 1945

השמים נטשתי ואל הארץ לא באתי.

כִּי לֹא מִגֶּזַע יְפֵי־הַנֶּפֶשׁ אָנִי,

לֹא בֶן־שָׁמַיִם וַאֲצִיל־רוּחַ: נִבְעָר!

הָאֵל בִּשְׁאָר־רוּחַ לֹא חַנַּנִי –

גֶּבֶר־תִּינוֹק אֲנִי, עֲרִירִי בְּלֵב נִשְׁבָּר.

וּבְלֵילוֹת־שְׁחֹור נַפְשִׁי בָּדָד תָּנוּעַ

וּתְחַטֵּט בְּחָרְבוֹתֶיהָ בְּעָגְמָה.

כִּי בְּאֵין חָזוֹן נִפְרָץ וּבְאֵין יְצִירָה

רַק אֵלַיִךְ תִּכָּסֵף – הָאֲדָמָה!

וֶאֱמֶת רַק זוֹ אַחַת אֵדַע:

כִּי כָל הַמִּתְרַגֵּשׁ לְ“שֵׁם…” וְכָל נִלְהָב

מִלִּבּוֹ חֶזְיוֹנוֹתָיו יִבְדֶּה

וְהָרוֹמַנְטִיקָה הִיא שֶׁקֶר וְכָזָב.

יולי, 1947

מִתְפַּתֵּל לוֹ הַשִּׁיר וְלוֹפֵת אֶת נַפְשִׁי

בְּמִבְחַר עֲלוּמֵי עָרְמָתוֹ;

בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים,

יִסְעַר בַּחֲמַת־נִקְמָתוֹ.

מִזְדַּקֵּר לוֹ הַשִּׁיר, וּבְסֻלָּם כְּפוּל־קְצָווֹת

הוּא מַסְלִים: מְרוֹמִים – תַּחְתִּיּוֹת;

לִבְקָרָיו יִתְרוֹנֵן וְיַמְרִיא,

בְּלֵילָיו יִצְנַח עֲרִירִי,

וְשַׁלְוָה מְחַיֶּכֶת מִנֶּגֶד, –

עָדָיו לֹא תִקְרַב,

וְהִיא כֹּה מְבַקֶּשֶׁת!

בַּהֲלֹם רַקּוֹת בְּקֶצֶב מִתְרַסֵּק, –

בֵּין דָּפְנוֹת־הֶחָזֶה לֵב כְּעִנְבָּל

מִטַּלְטֵל. מַה יֹּאבֶה הִתְחַמֵּק!

וְיַד־מֶרִי מוּשֶׁטֶת נַגֵן בַּנִּגּוּנִים,

כָּל אֶצְבַּע מִצְטַהֶבֶת עָצְבָּהּ לְהָפִיג;

רוֹעֲמִים אַקּוֹרְדִּים, מַתְרִיסִים מֵיתָרִים,

וְשִׁירָה כְּפוּלָה הוֹמָה בַּחֲמַת־נִקְמָתָהּ.

אֶחָד־אֶחָד פָּרַק אֶת כְּלֵי־הַזַּיִן,

חִוְרוֹן סְפֵקוֹת זֶה כְבָר הֵחֵל מַצְהִיב,

בָּעֲלָטָה זוֹמֵם לוֹ שְׁחֹור הַלַּיִל.

זוֹמֶמֶת אֵשׁ זָרָה הָרֶטֶט לְהַלְהִיב,

וּזְמַן נִשָּׂא עֲלֵי חִתְכֵי הַנֶּפֶשׁ;

מָעוּף רָחָב מַשִּׁיק אֶת הָאֲוִיר.

הַמֶּרְחָק גֹּוֵעַ וְשָׂדוֹת קוֹפְאִים.

לַמַּאְדִּים זִנּוּק חַד־דַּק בְּרֶקַע תְּכֵלֶת,

צוֹרְדִים קוֹלוֹת, הַמִּדְבָּרִים רוֹגְשִׁים.

וְכֵן נִפְסַע. הֲבַאי־תֵּבֵל תּוֹסֵס כְּצוּף

בְּעֹמֶק־לֵב; הַחוֹל כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ מְלַחֵךְ,

וְכֹה נִפְשַׁע, לֹא נִתְחַסֵּד. נִיחוֹחַ־אֵקָלִפְּטוּס

גַּם לִנְחִירֶיךָ יִתָּחֵב, שָׂטָן מְגַחֵךְ!

תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל מַבָּט עֵת דִּמְעָה הֶחְלִיקַתְהוּ,

תְּפִלָּה חוּמָה צוֹפָה לִנְבָטִים,

עִגּוּלוֹ שֶׁל הַצְּחוֹק – סְחַרְחֹרֶת פִּלְּחַתְהוּ.

וְנִבְּטוּ הַשָּׁמַיִם מְאֹד עֲנָוִים,

זַלְזַלֵּי עֶלְבּוֹנוֹת טָפְחוּ כֹּה קַלִּילִים

וַיְטֻפְּחוּ מַרְדָּנִים – כְּאֵבִים;

הִצְטַלְּבוּ רָאשֵׁיהֶם אֶל הַכְּתִיב בִּגְוִילִים

לְקֶשֶׁב אֲנָקוֹת מֵאִחוּד חַשְׁמַלִּים

וְרַחַשׁ יָמִים בֶּעָלִים.

אֱלֹהֵי־רְגָשׁוֹת, הַכְנִיעֵם, אֱלֹהִים,

עוֹלָמְךָ בְּרוּךְ עֵצִים וְשֵׂיבָה, –

הַכְנִיעֵם, הֵם נוֹהִים –

וּלְךָ נְשָׁמָה כֹּה שְׁלֵוָה!

עָבָר נִתַּק, עָתִיד שׁוֹקֵעַ,

דָּם אָדֹם לְדָם כָּחֹל צָמֵא,

עַל נְשָׁמָה מַגָּף רוֹקֵעַ.

וְגָדֵר דּוֹקְרָנִית זוֹ בְּתִלֶּיהָ

נִנְעֶצֶת כְּנַעֲצוּץ, וְלַחוּת צוֹהֶבֶת

תַּזְלִיף לָעַיִן בְּעֶזְרַת חֻדֶּיהָ.

הַטֶּבַע תּוֹבֵעַ לְחִיּוּךְ שֶׁל צְבָעִים

עֵת הַשְּׁקִיעָה מִתְעַגֶּמֶת.

מִכָּל בְּהִירוּת גּוֹנִים נִמְלָטִים.

וּמִצְטַנְּפִים לְחֵיק זְרִיחַת־הַשִּׁחְרוּר,

אֶת פְּאַת־הַמִּזְרָח נוֹקֶרֶת, עוֹקֶפֶת.

לְכָל נִיב־אוֹרָה לֵב יִשְׁלָו, יִקְפָּא תַמְרוּר,

וְקָנֶה רָצוּץ נְשָׁמָה מְמַעֶכֶת.

עָטוּ עֵצִים שְׁחוֹר־לַיְלָה

וְהַיָּרֹק כָּהָה.

כּוֹכָב נִצְנֵץ: דּי לָהּ

לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקְעָה.

וְקוֹצֵי־נְזרוֹ הַזַּהֲרוּרִיִּים

– תַּחֲלִיף לַחַמָּה הַמָּזְהֶבֶת –

שָׂרְטוּ וּמָרְטוּ הַגְּבָהִים,

מָרְטוּ אֶת הַתְּכֵלֶת…

יַחְדָּו הִשְׁתַּטְּחוּ עֲנָנִים,

אֵין־בְּלִיטוֹת, אֵין־אוֹנִים,

– עַל הָאַיִן חִפּוּ בַּשְּׁחָקִים.

אֶת הַמְּרִי שֶׁבַּדָּם הוּא יָדַע בְּלִטּוּף לְהַמְתִּיק,

וּבְקֶצֶף שׁוֹבָב – מֻגְלָה מִנִּי פֶצַע הַרְחִיק;

לְחַבֵּק אֶת טִפּוֹת הַדְּמָעוֹת עַד תְּהוֹמָיו,

תּוֹךְ רִקּוּד הֲמוֹנִי וְצוֹהֵל שֶׁל גַּלָּיו,

וְלִשְׁאֹל בְּחִיּוּךְ סַלְחָנִי וְנִרְחָב שֶׁל חוֹפָיו

לְיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת

אִם אֵלָיו הֵן שְׁלוּחוֹת

אוֹ לְחֵלֶק רָקִיעַ,

מֶנּוּ נִגְזַל בַּבְּרִיאָה,

וְלֹא לְקַבֵּל כָּל תְּשׁוּבָה.

הוּא יָדַע לְנַחֵם בִּשְׁתִיקָה.

וְצִפִּיָּה נִמְתַּחַת וְנִמְתַּחַת,

וְצִפִּיָּה כְּחוּט אָרֹךְ וְדַק

נִקְשָׁר מֵעַל לִסְבַךְ בָּשָׂר

שֶׁל נֶפֶשׁ לֹא־רוֹגָעַת.

מִתְנַגֶּנֶת צִפִּיָּה כְּמִינוּאֶט עָנֹג וַחֲרִישִׁי,

מִצְטַיֶּרֶת בִּצְבָעִים שֶׁל תְּכֵלֶת וְצָהֹב,

מִצְטַלְצֶלֶת בְּלִי כֹבֶד וּבְלִי מוּעָקָה,

בְּפַעֲמוֹן שֶׁל בְּדֹלַח לְאוֹת־אַזְעָקָה.

מִתְכַּנֵּס הַהֹוֶה בְּמִבְחַר כְּאֵבָיו,

מִתְלַקְּטוֹת חֲוָיוֹת יֵאוּשָׁיו

וּלְמִקְלַט־צִפִּיָּה שׁוֹאֲגִים יַחְדָּו.

וְנִקְלָט אוֹר מְסַנְוֵר מִשְּׁמֵי הֶעָתִיד

וְסֶדֶק נִסְדָּק בְּבֶדֶק עָבָר,

וּמֵעַל “אֲנִי מַאֲמִין” וַ“אֲנִי מַאֲשִׁים”

נִמְתָּח מֵתַח רוֹפֵס וְעָקָר.

וְצִפִּיָּה חוֹדֶרֶת וּמְקַנֶּנֶת בְּכָל נִימֵי־הַדָּם,

נִקְלַעַת וּמִשְׁתַּזֶּרֶת בְּכָל חֶבְלֵי־אָדָם,

בְּאשֶׁר מְעוֹפֵף וְדִכָּאוֹן זוֹחֵל בִּיגִיעַ אֵין־עֲרֹךְ,

רִנָּה מָשְחֶלֶת־מִתְפַּתֶּלֶת – חוּט דַּק וְאָרֹךְ:

כַּךְ צִפִּיָּה נִמְתַּחַת וְנִמְתָּחַת.

לַחְלוּחִית וְנוֹזְלִים בָּעֵינַיִם,

לָשׁוֹן מְלַקֶּקֶת יֹבֶשׁ־שְׂפָתַיִם,

קִמְטֵי־מַחֲשָׁבוֹת גּוֹלְשִׁים בְּפַסִּים,

מֵיתְרֵי־רְגָשׁוֹת רוֹטְטִים נִמְתָּחִים –

בִּנְיָמִין!

וְשׁוֹאֵב הַלֵּבָב מִפְּעִימוֹת־הַמְּרוּצָה

אֹמֶן לְצִפִּיָּה אֲרֻכָּה וּמְחוּצָה,

נִשְׁפָּכוֹת דְּאָגוֹת

עֵת גּוֹאוֹת חֲרָדוֹת –

בִּנְיָמִין!

אָז נִמְשָׁה שְׂעָרוֹ הַשָּׁחֹור

וְהַדְּמוּת מִתְקַדֶּשֶׁת,

הָרֶגֶשׁ כָּאוּב וְצָחוֹר

וּתְכֵלֶת־עֵינוֹ הֵן מַתֶּזֶת

תַּמְצִיתָהּ שֶׁל יַרְקוּת־הַתִּקְוָה

בְּשִׁמְמוֹן חֶשְׁכַת־הַהַגְשָׁמָה.

כְּאִי בּוֹדֵד בְּלֶב־יַמִּים

הָאֹהֶל עַל שׁוֹכְנָיו,

יְרִיעוֹת־הַבַּד לוֹ הַחוֹפִים,

יַם־שְׁחֹור מֵסִיט גַּלָּיו.

נָעִים, קוֹמְרִים מוֹטוֹת־הָעֵץ,

גַּלֵּי קָרָה פּוֹרְצִים.

רַק חַיִץ דַּק מַבְדִּיל, חוֹצֵץ

בֵּין כְּפוֹר לְמִבְטַחִים.

לָשׁוֹן כְּחֻלָּה שֶׁל אֵשׁ־כִּירָה,

זִמְזוּם פִינְגַ’אן־קָפֶה.

רָאשִׁים, גּוּפוֹת בְּעַב עָשָׁן,

מְרִירוּת־טַבָּק בַּפֶּה.

אֲזַי דָּמוּ הַבַּחוּרִים

לְחֶבֶל מַלָּחִים

סְפִינָה בְּמִשְׁבָּרִים נָטְשׁוּ,

בְּאִי שׁוֹמֵם נָחִים.

הִנֵּה, אָחִי, יִסְעַר הַלֵּיל

וְלָנוּ פֹּה מִקְלָט.

אוּלָם נָעִים בְּזֶה הַלֵּיל

אַחִים חַסְרֵי מִפְלָט.

בֵּין עֲלֵי זֵית־הָרִים רַעֲנָן

דְּרוֹר פַּזְזָן פּוֹרֵחַ, רָן

עַד אֶל עָבִים בְּרוּם־שְׁחָקִים –

דַּם הָאָבִיב מִתְיַחֵם בָּעוֹרְקִים!

קֶרֶן־אוֹר – זְהַב־שַׂעֲרָה –

הִבְשִׁילוּ בִּן־יוֹם חֲמּוּקֵי־נַעֲרָה –

גָּמַל הַתַּפּוּחַ – רִמּוֹנִים מַסְמִיקִים –

דַּם הָאָבִיב מִתְרוֹנֵן בָּעוֹרְקִים…

עָמָד בָּדָד בְּצַד הַשְּׁבִיל

הַפֶּרַח “אַל־תִּגַּע־בִּי”;

עָמַד, חִכָּה – זַרְעוֹ הִבְשִׁיל:

"הוֹ, רוּחַ, אָנָּא, פְּגַע בִּי!

הִנֵּה זָקֵן וָשָׂב אֲנִי,

וּמַק כְּבָר גִּבְעוֹלִי.

הוֹ, פְּחָה בִּי, רוּחַ, שְׁלַח אֶת בְּנִי –

זַרְעִי – הוֹ, שְׁמַע קוֹלִי!"

שָׁמַע הָרוּחַ, מְהֵרָה בָא

עִם גֶּשֶׁם עַז, נִעֵר-

טִלְטֵל בְּאוֹן רֹאשׁ־הַשֵּׂיבָה

וְדוֹר צָעִיר פִּזֵּר.

עָמַד הַפֶּרַח “אַל־תִּגַּע־בִּי”

וְטוֹב לִבּוֹ עָלָיו.

"אֲנִי אָמוּת, יִחְיֶה יַלְדִּי – "

אֵת גִּבְעוֹלוֹ כָּפָף!

לזכר ביאליק

כָּל הַיּוֹם, צִפּוֹרִי, עַפְתְּ,

וְנִדְמֶה לִי, גַּם עָיָפְתְּ!

בְּעוֹלָם גָּדוֹל דָּאִית

וְכָל הָאֲנָשִׁים רָאִית.

אוּלַי פָּגַשְׁתְּ בְּעֵדֶן־גַּן

אֶת נִשְׁמַת חַיִּים נַחְמָן?

בן תשע.

בַּלַּיְלָה פִּלְּחָה הָאֲוִיר יְרִיָּה

וּלְמָחָר בָּעִתּוֹן מוֹפִיעָה יְדִיעָה

עַל עֶלֶם אַמִּיץ שֶׁנָּפַל בַּמִּשְׁמֶרֶת

וּשְׁמוֹ – בִּשְׁחוֹר־הַמִּסְגֶּרֶת:

הָאוֹיֵב גָּדַע עֵץ – –

מוֹקֵשׁ הִתְפּוֹצֵץ – –

אַךְ עַל מִשְׁמַרְתֵּנוּ אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד,

וְגַם אִם כֹּחַ לֹא יְהִי בָנוּ עוֹד.

עַל עֶמְדָּתֵנוּ – עַד אַחֲרוֹן יִשָּׁאֵר,

בֵּין חַיִּים וּמָוֶת הוּא מְפַרְפֵּר.

בן תשע.

… וַאֲנִי עוֹמֵד עַל חוֹף־הַיָּם

מְהַרְהֵר, הוֹזֶה:

מָה רַבּוּ הַתְּלָאוֹת, מָה רַבּוּ

בָּעוֹלָם הַזֶּה…

מָה רַבּוּ הַפְּלִיטִים מִמַּלְכוּת־שְׁאוֹל

טָבְעוּ בְּמֵי הַתְּכוֹל.

וְהַיָּם שָׁלֵו כֹּה וּבָטוּחַ

מְשַׂחֵק לוֹ עִם הָרוּחַ…

**

**

בן עשר.

לַיְלָה שָׁקֵט. סַהַר מְנַצְנֵץ.

אֵשֵׁב בִּמְנוּחָה תַּחַת הָעֵץ.

אֵשֵׁב וַאֲבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנוֹת וְהוֹזֶה:

הַיֵשׁ תִּקּוּן לְעוֹלָם רַע זֶה?

לֹא מָצָאתִי פִּתְרוֹן; הוּא אָבַד!

וַאֲנִי תִקְוָה: לֹא לָעַד…

בן עשר.

לָשִׁיר שִׁיר יָגוֹן וְחָמָס אֲנִי נוֹלַדְתִּי,

לִזְעֹק וְלִתְבֹּעַ, לְשַׁוַּע בָּעוֹלָם,

לְהַחֲרִיד עוֹלָם חֵרֵשׁ וְלִצְעֹק קֳבָל־עָם,

לִפְקֹחַ עֵינָיו לְהַרְאוֹתוֹ הַקָּלוֹן,

לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו אִלֵּם־הַלָּשׁוֹן!

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין וּמְצַפֶּה לְיֶשַׁע

עֵת יֶחְדַּל הֶעָוֹן בּוֹ וּפָסַק הָפֶּשַׁע.

בן י"ג.

שָׂבַעְתִּי קָלוֹן, רִישׁ וּמְרִי –

עַתָּה אֶתְנַעֵר כָּאֲרִי,

אֶשָּׂא שְׁאָגָה לָעוֹלָם,

אֶזְעַק כְּלָבִיא

מֵעֹמֶק לְבָבִי:

תְּנוּנִי לִחְיוֹת כְּאָדָם!

בן י"ד.

יֵשׁ רֶנֶן לַצֶּבַע, יֵשׁ שִׁיר לַגָּוָן.

אֵימָה תְּהַלֵּךְ מִשִּׁירַת־הַשְּׁחֹור,

חֶרְדַּת־מָוֶת, אֵימַת־חֲשֵׁכָה;

הוֹד חַיִּים וְלִבְלוּב וּפְרִיחָה –

זֶהוּ שִׁיר הַיָּרֹק יְנַגֵּן;

תֹּם־נֶפֶשׁ וְשַׁלְוַת־חֵן הַלֹּבֶן יְרַנֵּן.

וַאֲנִי שִׁיר אַחֵר בַּלֹּבֶן אֶשְמָעָה,

שִׁירַת נַפְתּוּלֵי מַכְאוֹבִים.

לָבָן קִיר־הַבַּיִת, לָבָן הַסָּדִין

וְלָבָן הוּא סִנַּר הָאָחוֹת.

הַכֹּל פֹּה לָבָן בְּתוֹךְ בֵּית־הַחוֹלִים,

לֹבֶן הַתֹּם וְשַׁלְוַת־הַהַשְׁקֵט.

וַאֲנִי בּוֹ שׁוֹמֵעַ גְּנִיחַת־הַחוֹלֶה,

אֶנַקת מַכְאוֹבָיו וְצַעֲרוֹ;

לְלַחַשׁ אָחוֹת (סִנָּרָהּ הוּא לָבָן!)

אַאֲזִין בָּאָמְרָהּ לַנֶּאֱנָק:

אֵין דָּבָר, כִּי הַכֹּל יַעֲבֹר!

וְאֵין הִיא יוֹדַעַת

אֵיךְ יַעֲבֹר הַחוֹלֶה –

אִם יַעֲבֹר בְּכִי טוֹב

אוֹ בִּבְכִי לַהוֹלֵךְ…

וְעַתָּה לְעֵינַי פֹּה (עַל סְדִינוֹ הַלָּבָן!)

הוּא שׁוֹכֵב וְנִמּוֹק בִּדְמָמָה.

הֲנִתְּנוּ הַחַיִּים כֵּן לִשְׁכַּב בְּתוֹךְ לֹבֶן,

בְּתוֹךְ לֹבֶן־קִירוֹת וּבְתוֹךְ לֹבֶן־סָדִין,

לְאֵימֶיהָ שֶׁל צִוְחַת־הַשְּׁחֹור לְהַקְשִׁיב?

אָכֵן, כִּי יָדַעְתִּי עַתָּה:

בְּתוֹךְ רֶנֶן הַזֹּךְ שֶׁלַּלֹּבֶן

שָׁמַעְתִּי אֵימֵי צִוְחַת־שְׁחֹור…

וְאִם עוֹד אֶשְׁמַע רֹן־הַיְרֹוק מְלַבְלֵב,

לִי אֵין עוֹד מַרְגּוֹעַ

וְאֵין לִי שַׁלְוָה –

וְאֵין לְנַפְשִׁי שִׁיר־הַלֹּבֶן!

**

**

ירושלים, שבט, תש"ח.

נכתב בשעות האחרונות,

לפני צאתו לפעולתו האחרונה.

הַלַּיְלָה נָטַף שְׂרָפוֹ הַמָּלוּחַ,

הָרוּחַ נָהָה בַּחוּצוּת.

בִּכָּה שָׁם הַתַּן גּוֹרָלוֹ הַדָּלוּחַ,

הַהֵד הִתְפַּשֵּׁט בַּשָּׂדוֹת.

נָשְׁרוּ הֶעָלִים לֶחָלָל הַפָּתוּחַ,

נִצַּב לוֹ הָעֵץ בְּצִּלּוֹ.

בּוֹדֵד וְעָצוּב, עֲרִירִי וְשָׁחוּחַ,

בִּכָּה הַיַּנְשׁוּף גּוֹרָלוֹ.

הַלְכוּ נְעָרִים בַּשָּׂדֶה הַזָּרוּעַ,

רוֹבֶה הִתְחַכֵּך בַּכָּתֵף.

הֵאִיר הַזַּרְקוֹר מִצְּרִיפו הָרָעוּעַ,

כִּבָּה אוֹרוֹתָיו הַמּוֹשָׁב.

**

**

יגור, 1948.

לנשמת חיים בן־דור

הַלַּיְלָה נוֹהֵם, הָרוּחַ שׁוֹרֵק,

הָעֵשֶׂב גָּדֵל וְקָמֵל!

אֶגְרוֹף מְסֻמָּר, מַבָּט־עַיִן בֹּוהֵק,

דְּמָמָה מִסָּבִיב וְתוּגָה.

גּוּפוֹ הַקָּצָר, מִצְחוֹ הַמּוּרָם,

אַפּוֹ הַסּוֹלֵד אֱלֵי עָל;

עֲלָטָה מִסָּבִיב – הָרוּחַ פֹּה רָן,

הָעֵשֶׂב רִשְׁרֵשׁ וְחָדָל.

הוֹגֶה וְקַשּׁוּב הַגּוּף הַקָּטָן,

שׁוֹרָה מְבוּכָה מִסָּבִיב;

דְּמָעוֹת וְעַצְבוּת, יְלֵל שֶׁל הַתַּן

וְאַתָּה מְהֻרְהָר וְגָדוּם.

יְהִי נָא הַלַּיְלָה כְּסוּתוֹ שֶׁל נוֹפֵל,

עֲלָטָה – מִשְׁעָנוֹ הָרָצוּץ.

חֲזוּ, כּוֹכָבִים, בְּגוּפוֹ הַנּוֹפֵל,

עַמְעֲמוּ בְּעַצְבוּת אַחֲרָיו.

יגור.

הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת לְשָׁלוֹם וּפְרִידָה,

חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת וְנָאוֹת,

כָּל פֶּרֶק וָפֶרֶק מַבִּיעַ תּוּגָה

שֶׁל פְּרִידָה שֶׁל צַעַר וְאוֹת…

הָרֹךְ שֶׁבַּיָּד הַמֻּנַחַת בַּכָּף,

הָרַעַד הַקַּל, הָרוֹמֵז נִסְתָּרוֹת,

מַבָּט־הָעֵינַיִם מְלֵא־אַהֲבָה;

הַאִם כְּבָר הִגִּיעָה שְׁעַת־הַתּוּגוֹת?

יָד עֲדִינָה, אֲרֻכַּת אֶצְבָּעוֹת,

יָד הַיּוֹצֶרֶת, מַפְרָה אֲדָמָה,

יָד עֲנֻגָּה הַמּוּשֶׁטֶת כָּעֵת –

שְׂאִי בִרְכָתִי מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה.

בְּרוֹשִׁי, בְּשַׁלְוָתְךָ תַּרְגִּיעַ.

כְּלִיל שְׁלֵמוּת הִנְּךָ לְנוֹי וּלְתִפְאֶרֶת,

בְּךָ אָזִין עֵינַי לְעֵת עֶרֶב –

הַאוּכַל כָּמוֹךָ עֲמֹד בַּמִּשְׁמֶרֶת?

עֶרֶב, לִפְנֵי צְנִיחָה. אַךְ אֵין עַצְבָּנוּת, אֵין

מְתִיחוּת. שֶׁקֶט וְהַרְהוֹר. אוּלַי בְּשֶׁל הֶרְגֵּלִי לְהִתְיַצֵּב

“לְפָנָיו”, לַחֲזוֹת בִּכְנָפָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הָאִלְּמוֹת…

אֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, אַךְ נִדְמֶה לִי שֶׁתַּעֲנוּג

גָּדוֹל בַּצְּנִיחָה. מְרַחֵף אַתָּה, מְעוֹפֵף בִּסְפִירוֹת

לֹא־בָשָׂר־וָדָם, מָלֵא הַרְגָּשַׁת עִלּוּי לִהְיוֹת, וְלוּ לְרֶגַע קָט,

רָחוֹק מִכָּל מוּחָשִׁי וּמַמָּשִׁי, לְהַצְמִיחַ כְּנָפַיִם, וְלֹא

לְרַעְיוֹנוֹת וּלְהִרְהוּרִים בִּלְבָד.

מֵאָז נָפַל רָפִי מִתְיַחֵד אֲנִי עִם אֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ,

וְשָׁרָשִׁים לָהֶם, עֲנָפִים, נִצָּנִים וּפְרָחִים בְּנַפְשִׁי, עִם

הַיְקָרִים לִי מְאֹד.

רוֹצֶה אֲנִי לְהַקְדִּישׁ רֶגַע זֶה לְהִטָּהֲרוּת,

לְהִזְדַּכְּכוּת, לִגְמֹעַ – בְּעָצְמַת־נֶפֶשׁ וּבְהַרְחָבַת־לֵב –

רִגְעֵי־זֹהַר, לִיקֹד עַל מִזְבַּח־זִכְרָם, לְעוֹפֵף וְלִקְלֹט

עַצְבוּת־פְּנֵיהֶם, עֹמֶק־מַבָּטָם, דַּקּוּת־מַחֲשַׁבְתָּם

וְהָגוּתָם.

יִהְיוּ לִי רִגְעֵי צְנִיחָתִי הָרִאשׁוֹנָה

רִגְעֵי־זִכָּרוֹן בְּיוֹם שֶׁל טֹהַר וְהִזְדַּכְּכוּת, לְאוֹרָם

הַבָּהִיר, שַׁלְהַבְתָּם הַחַמָּה, מַבָּטָם הַתְּהוֹמִי.

אָבוֹא, וְלוּ לְרֶגַע קָט, תַּחַת כַּנְפֵיהֶם, הָרוֹעֲפוֹת הָגוּת וָתֹם.

קַו־אוֹר מִתּוֹךְ דְּמִי־הָעֲלֶטֶת בּוֹקֵעַ,

מֵאִיר־מְעוֹדֵד,

רוֹמֵז וְקוֹרֵא, מְנַצְנֵץ וּמְשַׁוֵּעַ

אֶל הַנּוֹדֵד,

הַמְרַדֵּף צֵל־עַצְמוֹ וְלֹא יַשִּׂיגֶנּוּ –

הַשּׁוֹאֵף לַמָּחָר שֶׁעֲדַיִן לֹא בָא –

הַכּוֹסֵף אֶל הַתְּמוֹל שֶׁאֵינֶנּוּ!

בְּלַהַט, בְּקֶסֶם יַבְקִיעַ הַלֵּיל,

יַרְעִיד הַנִּימִים, יְסַחְרֵר הַנִּגּוּן

שֶׁבַּלֵּב…

בְּדֶרֶךְ־לֹא־דֶּרֶךְ, בִּנְתִיב־הַבְּלִימָה,

קַו־אוֹר לִי יַתְוֶה הַכִּוּוּן

כְּאוֹהֵב…

אוֹרִי לִי מֵאִיר וְקוֹרֵא

וְלֹא אֵדַע אָן.

אוֹרִי מְכַוֵּן וּמוֹרֶה

בְּקִצְבּוֹ שֶׁל הַזְּמָן.

לֹא לִי הֵם אָרְחִי וְרִבְעִי,

לֹא אֲנִי הַנּוֹטֵר אֶת כַּרְמִי!

כִי אֲנִי הֵן מָכוּר מִטִּבְעִי –

לֹא אֵדַע עַל מָה וּלְמִי!

קַו אֶחָד מִתְּהוֹם אֱלֵי תְהוֹם

מֵעֵבֶר לִזְמָן וּמָקוֹם;

תּוֹחֶלֶת־עוֹלָם בּוֹ יוֹקֶדֶת,

וּבַת־קוֹל רְחוֹקָה אוֹבֶדֶת –

הַנּוֹדֵד! מַה מִּיּוֹם?…

כְּפַרְפַּר חָג מִסָּבִיב לְלַהֶבֶת־אֵשׁ,

יֵתַע אָדָם בּוֹדֵד בִּנְתִיבוֹת גּוֹרָל סָתוּם:

אוֹפֵף אוֹתוֹ מַשְׁבֵּר הוֹמֶה וּמִתְגַּעֵשׁ,

סַבִּים וּמַחְנִיקִים אוֹתוֹ הַהֶבֶל וְהַכְּלוּם.

וְלֹא יֵדַע מְקוֹמוֹ גַּם אִם יֵתַע כֵּן כָּל חַיָּיו,

כִּי הַשָּׂטָן שָׁם בְּתַחְתִּית הַנֶּפֶשׁ

הוֹפֵךְ כֹּחוֹת־אֱנוֹשׁ לְגַל רָקָב.

כִּגְבֹר תִּקְווֹת אֶחָד עַד יַעַל כּוֹכָבוֹ,

בְּהִתְלַכֵּד חוּשָׁיו לִקְרַאת מַטְּרַת חַיִּים –

יוֹפִיעַ טְרִיז־סָפֵק, בְּחֵץ יִדְקֹר לִבּוֹ,

עִם כָּל שִׁקְרֵי־תֵבֵל הַמּוּקָעִים.

סִיוּט בָּא וְחוֹלֵף, אָכֵן כִּי יִתָּכֵן

כִּי לֹא הָיוּ דְבָרִים וְלַהֲדָ"ם…

חֲזַק חֲזַק וְהִתְחַזֵּק עַל כֵּן,

חֲזֹר לְדַרְכְּךָ בְּעַקְשָׁנוּת – וֶהְיֵה אָדָם!

אָבִיב בַּכֹּל שׁוֹטֵף, פּוֹרֵחַ,

מְמַלֵּא זִיו כָּל פִּנָּה.

מַסְמִיק הַדָּם וּמִתְרַתֵּחַ

וְהַנֶּפֶשׁ מַרְנִינָה.

רְצוֹן־עִוְעִים תּוֹקֵף בְּכֹחַ

לְשַׁסֵּעַ גַּל־הַשֶּׁפַע,

לִמְצוֹתוֹ עַד תֹּם;

כְּפֶרַח־הַשָּׂדֶה לִפְרֹחַ;

לִזְחֹל בָּעֲשָׂבִים כְּצֶפַע;

כְּזִקִּית לְהִתְחַמֵּם לְאוֹר־הַיּוֹם;

בְּמוֹרְדוֹת־הַכַּרְמֶל לִגְלשׁ פָּרוּעַ,

בְּיָּם־הַתְּכֵלֶת רְסִיסִים הַתֵּז,

מִבְּלִי לִשְׁאֹל עַל מַה זֶּה וּמַדּוּעַ –

קָדִימָה לַעֲלוֹת וּלְהָעֵז;

בְּשַׁעַט־רֶגֶל לְגָרֵשׁ עַצֶּבֶת,

בְּדִידוּת וָסֵבֶל לְהַפְרִיחַ כְּאָבָק,

לִשְׁטֹף כָּל נֵטֶל־יֶגַע בְּאוֹרָה נוֹקֶבֶת,

לְהִגָּאֵל מִצֵּל סָפֵק בִּרְצוֹן־חַיִּים חָזָק.

שִׁיר־נְכָאִים יֶהְגֶּה כִנּוֹר,

בְּלַיְלָה אָפֵל וּמְתַעְתֵּעַ.

צְלִילִים עֲמוּמִים יִתְמַשְּׁכוּ בְשִׁיר,

כְּהֵד שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֵֹעַ.

וּדְמוּת יֵשׁ אַחַת מֵעַרְפִלֵּי־עָבָר

תַּטְרִיד זִכְרוֹנִי הַבּוֹגֵד,

בְּעוֹד מְגַחֵךְ הַגּוֹרָל הָאַכְזָר,

בְּשִׂמְחָה מְגַחֵךְ הוּא לְאֵיד.

וּבְקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה

רוֹעֵד מֵיתָר אַחֲרוֹן,

וּבַת־קוֹל קְלוּשָׁה

יוֹרֶדֶת דּוּמָם לְטִמְיוֹן.

וְנָדַם הַשִּׁיר בְּעוֹדוֹ בְּאִבּוֹ

רַעְיוֹן נִשְׂגָּב קָבַר בְּחֻבּוֹ.

חיפה, 14.7.47

רֵיק הַבַּקְבּוּק וּמַבָּט נֶעְכָּר

יִתָּקַע בְּחָלָל מְעֻרְפָּל;

מְתַּמֵּר הֶעָשָׁן וְרוֹמֵז הַמָּחָר

וּמַשְׁכִּיחַ הוֶֹה מְנֻוָּל.

וַחֲרוֹן אֵין־אוֹנִים

וְעַצֶּבֶת אֵין־קֵץ

לֹא יַשְׁכִּיחוּ יָמִים שֶׁהָיוּ;

וַעֲשֶׂרֶת מוֹנִים

אִם הַלֵּב מִתְפּוֹצֵץ

לֹא יָמִיתוּ לֵילוֹת שֶׁהָיוּ…

וְלֹא יוֹם אַף לֹא חֹדֶש יִנְקֹף,

שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה בִכְדִי

וְיוֹם אֶת מִשְנֵהוּ יִרְדֹּף –

וְאֶת דַּרְכִּי אֲפַלֵּס לְבַדִּי…

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ לְדַרְכִּי

אֹמַר לָכֶם כַּךְ:

הַחַיִּים הֵם יָפִים

אַךְ תּוֹבְעִים

קָרְבָּנוֹת בְּלִי חָשָׂךְ.

וְכָל הַיָּרֵא אֶת הַמָּוֶת

הֵן אֶת הַחַיִּים הוּא יָרֵא.

וְזֶה הַפִּתְגָּם:

כָּל מִי אֲשֶׁר נוֹצַר לִזְחֹל

לָעוּף אֵינוֹ יָכוֹל!

בְּאֹדֶם דָּם כֻּסְּתָה הָאָרֶץ,

דַּם עִבְרִים זוֹעֵק שִׁלֵּם.

אֵם וּבְנָהּ יַחְדָּו נִטְבָּחוּ,

אַךְ קוֹל צֶדֶק עוֹד דּוֹמֵם.

לֹא לַחֲסָדִים נוֹחִילָה,

לֹא חֶמְלָה עוֹד נְבַקֵּשׁ!

דָּם עִבְרִי לֹא עוֹד נַפְקִירָה –

דַּם אַחֵינוּ יִדָּרֵשׁ!

בְּלַהַט חָרֵב מִתְהַפֶּכֶת,

לְקוֹל שְׁרִיקַת הָאֲבַדוֹן

מוּל אוֹיְבַיִךְ, הוֹ, מוֹלֶדֶת,

גְּדוּד עִבְרִי צוֹעֵד בְּאוֹן.

מקוה ישראל, 14.3.44

עָמוּם הַיָּם, יָרֹק־כֵּהֶה,

עוֹטֶה בְּלוֹאִים שֶׁל קֶצֶף;

נִסְעָר הוּא וּמָרָה סוֹעֶה,

מֵטִיל דָּכְיוֹ בְּחֶצֶף.

בֵּין גַּעַשׁ־רַעַשׁ שֶׁל תְּהוֹם,

בְּמֶרְקָחָה רוֹתַחַת,

יִשְׂרֶה מִפְרָשׂ בּוֹדֵד יָתוֹם

עִם מַלְאֲכֵי הַשַּׁחַת.

חַרְטוֹם חוֹתֵר, פּוֹלֵחַ גָּל,

עוֹלֶה וְשׁוּב שׁוֹקֵעַ,

אֶל יָם אָפֵל יוֹרֵק אֶל עָל

צְחוֹקוֹ מוּל פְּנֵי יָגֵעַ.

אֲבָל מַה כֹּחַ יָם אַכְזָר

וּמִשְׁבָּרִים שְׁחֹורִים

בִּפְנֵי בָּנִים מִן הַנֵּכָר

חוֹתְרִים אֶל בֵּית־הוֹרִים?!

מקוה־ישראל, 28.3.46

עָיָפְתִּי –

מִמַּשָּׂא הָאֲוִיר הַכָּבֵד, הַמֵּעִיק,

הַקּוֹפֵא עַל עָמְדוֹ וְדוֹמֵם,

מִצְּלִיפַת הַחַמָּה בַּשָּׁמַיִם

הַקֵּרְחִים מִפִּסַּת כָּל עָנָן

עַל מֶרְחַב יָם כָּחֹל, מֵת־גַּלִּים

וְעָקָר מִכָּל חַי,

עַל נוֹף שֶׁל שְׁמָמָה, שִׁדָּפוֹן וְקַשְׁיוּת,

מְצֻיַּר מִשְׁטְחֵי גְבָעוֹת חֲשׂוּפוֹת,

רְפוּדוֹת אֲבָנִים וְחָצָץ;

וְגוּשִׁים כְּחַלְחַלִּים, מְאַיְּמִים וּכְבֵדִים

שֶׁל מֶלַח קָשֶׁה וּמוּצָק

הַבָּנוּי עַמּוּדִים, מִגְדָּלִים וּצְרִיחִים

כִּזְרוֹעוֹת נְשׂוּאוֹת בְּאֵימָה,

אוֹ שְׂרִידֵי אַרְמוֹנוֹת שֶׁחָרְבוּ וּבָלוּ

תַּחַת שֵׁן הַתְּלָאָה וְהַזְּמָן.

רָעָבְתִּי –

לַפְּרִי הַבָּשֵׁל הַצּוֹנֵחַ מָלֵא,

עֲסִיסִי, מְשַׁכֵּר וּבָשׂוּם

וְצוֹנֵן עִם שַׁחֲרִית מִטַּל־בֹּקֶר;

לָאֶשְׁכֹּל הַכָּבֵד, הַדָּשֵׁן וְהָרַךְ,

לָעֵנָב הַבָּשֵׁל, הַמָּלֵא,

אוֹ לִלְחִי־תַפּוּחַ תְּפוּחָה, בַּשְׂרָנִית,

מַבְרִיקָה וְצוֹחֶקֶת לַשֶּׁמֶשׁ

בְּצֶבַע יָרֹק וְכָתֹם וְזָהֹב

וּמוּפֶזֶת־נוֹצֶצֶת בְּכָל בְּנֵי־גָוָן

שֶׁל תָּרֹג וְכָתֹם וְצָהֹב!

צָמֵאתִי –

לְרוּחַ־שֶׁל־בֹּקֶר קַלָּה, עֵרָנִית,

רַכָּה וְקָרָה וּטְחוּבָה וְלֵילִית,

חוֹלֶפֶת־חוֹפֶזֶת כְּיָד קַלִּילָה, לוֹטְפָנִית,

מְבַדֶּרֶת שֵׂעָר וְכֻתֹּנֶת,

טוֹפַחַת בְּרֹךְ עַל פָּנִים וְעֵינַיִם,

מִתְחַטְּאָה־מִתְפַּנֶּקֶת, חוֹבֶקֶת רַכּוֹת,

עַד תַּחֲשֹׁב כִּי לְךָ הִיא, שֶׁלְּךָ, רַק שֶׁלְּךָ!

וְהִנֵּה כְּבָר חָמְקָה לָהּ, לוֹחֶשֶׁת סוֹדוֹת

לִזְעִירֵי־נִצָּנִים שֶׁהֵנֵצוּ הַלַּיְלָה

וְלִזְבוּב אוֹ דְבוֹרָה עַסְקָנִית,

וְנוֹשֵׂאת וּמְפַזֶּרֶת קִטְעֵי־עֲנָנִים

הַגּוֹלְשִׁים מֵהָרִים בְּעוֹד לַיִל –

וּבְחָלְפָם – וְשָׂרַד רַק הַטַּל

הַקּוֹרֵץ וּמְנַצְנֵץ עִם זְרִיחָה.

מאי, 1948.

בְּטוּחוֹת נִנְעָץ חֶרְמֵשׁ בַּיֶּרֶק

וּבַחֲשַׁאי חוֹזֵר,

בִּצְלִיפָה קַלָּה זוֹהֶרֶת

קוֹצֵר הוּא וְחוֹדֵר.

הַתִּלְתָּן כּוֹרֵעַ פֶּתַע

בְּגִיל וּבִמְשׁוּבָה,

צְבָת שֶׁל גִּבְעוֹלִים נֶאֱסֶפֶת

חִישׁ וּבִתְנוּפָה.

בַּז פִּרְאִי פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם

אֶל זֹהַר הַשְּׁחָקִים

וּמִשָּׁם יַשְׁקִיף תָּמֵהַּ

אֶל טוּב הָעֲמָקִים.

מקוה ישראל, 30.3.46

תּוּגָה אֲפֹרָה דּוֹלֶפֶת מֵרוֹם,

רוֹעֶפֶת, נִגֶּרֶת בָּרוּחַ,

וְקֶטֶב חִוֵּר מִתְקָרֵב־מִתְקָרֵב

קְצוּבוֹת מִתְנַשֵּׁם כְּמַפּוּחַ.

שָׁמַיִם כְּבֵדִים בְּעָבִים מִשְׁתַּפְּלִים,

עֲמוּסִים הֶעָבִים בְּיָגוֹן,

וְצַעַר נוֹקֵב לֶב־עוֹלָם כְּמַקְדֵּחַ –

דּוֹמֶה: לֵיל־תִּקְוָה הוּא אַחֲרוֹן!

יְלָלָה שֶׁל תַּנִּים נִשָּׂאָה עִם הָרוּחַ –

בּוֹכֶה כֹּל הַחַי בִּמְבוּסָה

וְרֶגַע נִדְמֶה: יִזְעֲקוּ הַשָּׁמַיִם,

הָאָרֶץ – כְּגוּף שֶׁשֻּׁסַּע.

נוֹחֵת הַיֵּאוּשׁ וְקָרֵב מֵרוּם־לַיִל

הוֹלֵךְ וְקָרֵב וְקָרֵב…

וּפַחַד קוֹדֵר בַּנְּשָׁמָה הַבּוֹדֶדֶת

נִנְעָץ וּמַקְפִּיא אֶת הַלֵּב…

מקוה־ישראל, 16.8.46

אֶרְאֶה אֶת הַזֹּךְ בָּרָקִיעַ הָרָם,

אֶת הָעָב מְתֻלְתֶּלֶת־צְחוֹרָה.

אֶרְאֶה, עֲדָרִים רוֹחֲפִים הֵמָּה שָׁם

וּנְמוֹגִים בִּדְמָמָה טְהוֹרָה.

חֲלַל־הָעוֹלָם הוּא טָהוֹר וְרוֹגֵעַ

עִם שֶׁמֶשׁ בְּמֶרְחַב־פְּלָאִים.

מַעְיָן שֶׁל הָרִים לוֹ גּוֹלֵשׁ, מִתְגַּעְגֵּעַ,

מִתְפַּרְקֵד לוֹ בְּקֶרֶב סְלָעִים.

וְאֵד מְעֻמְעָם אַט נוֹסֵעַ בָּרוּחַ

נוֹסֵךְ נִים בִּקְצוֹת־הַשְּׁדֵמָה –

וַאֲנִי מִשְׂתָּרֵעַ שׁוֹכֵב לִי לָנוּחַ,

רוֹקֵם לִי חֲלוֹם בִּדְמָמָה.

מקוה־יִשְׂרָאֵל, 22.8.46

אִם חֹד־חֲנִיתוֹ שַׂר־יֵאוּשׁ מְדַכֵּא

בְּאֹפֶל הַלֵּיל יִנְעַץ בְּלִבְּךָ

וְנֹגַהּ יָרֵחַ חִוֵּר־שַׁחְפָנִי

יַעֲטֹף צִלְלֵי יְגוֹנִים נַפְשְׁךָ –

פַּחַד, יֵאוּשׁ וּזְוָעָה נוֹרָאָה

כְּאֶרֶס־אֶפְעֶה יִזְחֲלוּ בְּדָמְךָ,

וּשְׁמֵי עֲרָפֶל דְּחוּסֵי־חֲרָדָה

בְּצַעַד אִלֵּם יִצְנְחוּ עַל רֹאשְׁךָ –

דַּע, אִם תָּכֹף אֶת גַּבְּךָ, תִּכָּנַע,

כְּקָנֶה תִּטָּרֵף בְּרוּחוֹת־סְעָרָה.

וְאַתָּה הֵן צָעִיר וְחָפֵץ אֱמוּנָה,

נוֹשֵׂא לַמֶּרְחָב אֶת מְלֹא הַנְּשָׁמָה!…

הַלְאָה, כְּנִיעָה!

15.4.47

על השלשה מגֶבַע

כְּחֶתֶף בָּא אָסוֹן,

מִפְלָט מִמֶּנּוּ אָיִן!

אֲבָל – הֲנֵרָתַע?

לֹא, לֹא כְהֶרֶף עָיִן!

נַמְשִׁיךְ, נַמְשִׁיךְ לִצְעֹד

בֵּין חַתְחַתִּים וָפֶגַע.

עָלֵינוּ הַשְּׁלִיחוּת,

אַל נוֹחַ אַף לְרֶגַע!

אֶתְמוֹל הִרְכַּנוּ מֵצַח –

הַיּוֹם הוּא שׁוּב מוּרָם.

הוּרְדוּ אֶתְמוֹל דְּגָלֵינוּ –

אַךְ שׁוּב נָשְׂאוּ רֹאשָׁם!

6.5.47

הֵם נָפְלוּ בְּשַׁדְמוֹתַיִךְ, גֶּבַע,

הֵם נָפְלוּ בְּתִמְרוֹנֵי הַקְּרָב.

וְעֵת בַּלֵּב כְּאֵב יֻצַּת לְפֶתַע

נָחוּשׁ קַדְרוּת שְׁחוֹרָה וַאֲפֵלָה כָּעָב.

וְאִם גַּם לֹא בַקְּרָב נָפְלוּ שְׁלֹשָה מִגֶּבַע

הִנֵּה צִוּוּ לַשְּׁאָר: הַמְשִׁיכוּ בַּנְּתִיבָה.

וּכְאִזְמֵל פְּלָדָה נַחְצֹב כְּמוֹתָם בַּסֶּלַע

עַד יוּקַם מַסָּד לְבַיִת וּמְדִינָה.

בְּהֹלֶם עַז אֶחָד יִצְעַד חֵילֵךְ, מוֹלֶדֶת,

עוֹד יְפַלֵּס נָתִיב בְּמֶרְחֲבֵי יַמִּים,

וְאִם קָשָׁה הַדֶּרֶךְ וְהַנְּתִיבָה בּוֹדֶדֶת

מִמֵּךְ הֵן לֹא נִסּוֹג – נִשְׁבַּעְנוּ אֱמוּנִים!

8.5.47

אַתְּ הָיִית יָפָה בְּהִשְׁתַּלֵּט הַלַּיְלָה,

עֵת אוֹרוֹת־עֵינַיִךְ שִׁכְּרוּנִי בְּנָגְהָם.

אָז יָדַעְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה יוֹקֶדֶת

וַנִּכְתֹּב דַּף לֹא יִמָּחֶה עוֹד לְעוֹלָם.

בִּלְטֹף רוּחוֹת קַלּוֹת אֶת רֹךְ־פָּנַיִךְ

אַתְּ בְּתֹם וְחֵן חָשַׂפְתְּ לִי הַשָּׂפָה.

רָן הָאשֶׁר וַיַּרְנֵן אֶת הַדְּמָמָה סָבִיב,

וְלִבִּי בְּרַעַד אָז נִצְמַד אֶל הַיָּפָה!…

בְּכָל לִבִּי אֲנִי בָךְ הֶאֱמַנְתִּי –

לֹא יָכֹלְתִּי רְאוֹת בָּךְ תָּוֵי דְלִילָה!

לֹבֶן צַוָּארֵךְ הָיָה לִי לְמַלְכֹּדֶת

וּבְתַלְתַּלֵּי הַשְּׁחֹור אָרְבָה לִי הַשְּׁלִילָה.

בְּהַעֲרֵב הַיּוֹם וְהַשַּׁלְוָה יוֹרֶדֶת

יֵעוֹר מַכְאוֹב, קָשָׁה לוֹ אֲרוּכָה.

אַךְ יֵשׁ שָׁעָה בָאָה וְשַׁחַר זַךְ יִגַּהּ לִי

וּלְנַפְשִׁי יָשִׁיב אֶת הַמְּנוּחָה.

9.5.47

יוֹם־אָבִיב דָּעַךְ,

רוּחוֹת קָרוֹת נָשָׁפוּ;

חשֶׁךְ וְעַצְבוּת

אֶת פִּנָּתִי אָפָפוּ.

עָזוּב, מִכֹּל נִשְׁכָּח,

יָשַׁבְתִּי בָהּ שׁוֹמֵם,

רַק הָאֲגַרְטֵל

אֶת יְגוֹנִי נִחֵם.

חִזָּּיוֹן קָשֶׁה

פִּתְאֹם עַל רוּחִי שָׁת –

אוּלַי עוֹד יַרְגִיעֵנִי

זֶה שִׁירִי הַקָּט.

10.5.47

עֵת מַכְאוֹב בַּלֵּב קוֹדֵחַ

לֹא יִתֵּן לוֹ עֵט מַבָּע,

לֹא יוּכַל גַּם פֶּה גוֹנֵחַ

לְהָקֵל מִן הַמַּשָּׂא.

רַק יָדִיד לְךָ אִם יֶהִי,

שֶׁיָּבִין אוֹתְךָ, יַרְגִּישׁ,

בְּלִי דִבּוּר – בְּאוֹר־עֵינַיִם

לְעִצְבוֹנְךָ מָזוֹר יָחִישׁ.

יָדוֹ יָדְךָ תִּלְחַץ עִם לַיְלָה,

אֶל כְּתֵפוֹ תַּסְמִיךְ כָּתֵף:

יֵאוּשׁ מוֹצֵץ חִבָּה מַבְרַחַת,

נַפְשְׁךָ בָּהּ תְּלַטֵּף.

24.5.47

הַלַּיְלָה צָנַח מְעֻרְפָּל וְדָלוּחַ,

הִשְׁחִירוּ שָׂדוֹת בַּמֶּרְחָב הֶעָמוּם.

קָשֶׁה וְיָבֵשׁ דֹּם נִדַּף לִפְנֵי רוּחַ

עָלֶה שֶׁכָּמַשׁ בְּקַצְוֵי־הַיְּקוּם.

דְּבַר־מָה מֵרָחוֹק שָׁם נִגַּשׁ לוֹ בְּקֶצֶב,

גַּם גַּג־הַפַּחִים הִתְנוֹעֵעַ חָרֵד.

בַּקֹּר הָאָפֵל יִבֵּב לוֹ הָעֶצֶב

וְדֹק־גַּעְגּוּעִים הִשְׂתָּרֵעַ בּוֹדֵד.

כּוֹכָב חֲוַרְוַר בָּרָקִיעַ קָרַץ,

חָזַר וְחָשַׁךְ חִישׁ בְּחשֶׁךְ־מִשְׁנֶה.

מִשְּׂמֹאל לְמַטַּע הַשְּׁדֵמָה אָז שָׁרַץ

צֵל־מִסְתּוֹרִין נִשְׁמָע, לֹא־נִרְאֶה…

דליה, 3.6.47

עֵת גָּעַשׁ בַּלֵּב הַסַּעַר,

גָּסְסוּ אוֹרוֹת־רָזִים,

דֹּם עָמַדְתִּי בַשַּׁעַר

מְצַפֶּה לִרְמָזִים.

אֵי אֱלֹהַּ בַּשָּׁמַיִם?

לַכּוֹכָב אֵי נְתִיבָה?

אֵי דְרָכִים בִּתְהֹמוֹת־מָיִם?

אֵי הַכְּבִישׁ בָּעֲרָבָה?

וַיִּגְעַשׁ הַדָּם בְּכֹחַ

וְשָׁרְקוּ קוֹלוֹת־הַלֵּיל,

מַחֲשָׁבוֹת בְּלוּלוֹת בְּמֹחַ

לֹא יוּכַל הַפֶּה מַלֵּל.

גָּח פִּתְאֹם אוֹר מִשָּׁמַיִם,

נֹגַהּ עַז פָּרַץ עָבִים:

דַּע, יֵשׁ דֶּרֶךְ גַּם בַּמַּיִם.

יֵשׁ עוֹד שְׁבִיל לַכּוֹכָבִים!

עוֹד יְהִי בְּרוּךְ־אֵל הַחֶלֶד,

חֶמֶד בּוֹ וְקֶסֶם רָן,

עוֹד יִהְיֶה הַסָּב לְיֶלֶד

וְהַיְּשִׁימוֹן לְגָן.

17.6.47

עַכְשָׁו הֵן זָרַקְתִּי עֵטִי מֵעָלַי,

וְשֵׁנִית לוֹ שְׁלוּחוֹת הַיָּדָיִם.

אַךְ לָמָּה וּלְמִי? לְעוֹלָם לֹא אֵדַע!

אֵין זֹאת: כֹּה נִגְזַר מִשָּׁמָיִם!

אֲנִי הֵן אָסִיר הַכּוֹתֵב בִּכְפִיָּה –

מְצַיֵּת בְּאֵין פְּרָס וְשָׂכָר.

כַּךְ כָּתַבְתִּי אֶתְמוֹל, גַּם הַיּוֹם כֵּן אֶכְתֹּב

וְכָכָה וַדַּאי גַּם מָחָר!

כַּךְ אֶכְתֹּב בְּדָמִי הָאָדֹם וְזוֹעֵק,

אֲשַׁטַּח מַכְאוֹבִי לְעֵין־שֶׁמֶשׁ,

אָשִׁיר לַכּוֹכָב, אֲקַדֵּשׁ הַלְּבָנָה,

וּדְמוּת אֶחֶשְׂפָה מִלֵּיל־אֶמֶשׁ.

עַד עָנָן יִתְקַרֵשׁ בְּעֵינַי, וּמַחֲנָק לִי –

כִּבְחַמְסִין בְּמִדְבָּר־יְהוּדָה,

וּבַלֵּב תְּקַנֵּן תְּשׁוּקָה מְשֻׁנָּה,

עַל לֶחְיִי צְרָב דִּמְעָה רְעוּדָה.

גבת, 25.6.47

רָצִיתִי קְצָת שֵׁנִית עַצְמִי הֱיוֹת,

פְּקֻדָּה קְצָת לֹא לִשְׁמֹעַ וּגְעָרָה,

וּקְצָת לִשְׁקֹעַ בְּעַצְבוּת שֶׁל עֶרֶב

וְלַחֲלֹם עַל תַּלְתַּלֵּי־נַעֲרָה.

הַרְחֵק קְצָת מִן הַבְּרֶן וּמִן הַטּוֹמִי

אֶרְצֶה לִשְׁכַּב חָשׂוּף כֵּן לָרוּחוֹת,

מִבַּעַד לְסֶדֶק עֵינִי הַנֶּעֱצֶמֶת

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם שַׁדְמוֹת־יָהּ בְּרוּכוֹת.

מָתַי תִּזְרַח שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם,

וּבָא הַקֵּץ לְזוֹ שְׁפִיכַת־דָּמִים,

שָׁלוֹם אֹמַר לַסְּטֶן וְגַם לַטּוֹמִי

וְאֶפָּרֵד מֵהֶם עַד עוֹלָמִים.

אָז יַלְדָּתִי קְטַנָּה תִּצְטַחֶק־לָהּ,

תִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ קְצָת עַל הַ“שּׁוּרָה”,

אָז אֲחַיֵּךְ שָׁלֵו וְאֶעֱנֶה:

שְׁבִי, קְטַנְטַנָּה, שִׁמְעִי מַעֲשֵׂי־גְּבוּרָה – – –

דליה, 26.1.48

כָּבֵד הַכְּאֵב

וְצוֹרֵב

כְּעוֹפֶרֶת מְהֻתֶּכֶת,

כִּי שָׁבְתוּ נְעוּרִים

וּמֵת הַצְּחוֹק

מֵעַל שְׂפְתֵי הַבַּחוּרִים.

יֵשׁ וְשֵׁנָה תִדֹּד

וְאֵין מָנוֹחַ בַּלֵּילוֹת.

הִנֵּה אֶרְאֶה:

עַל הַמִּשְׁלָט בָּהָר

לֹא מֵתוּ חֲבֵרַי –

קְפוּאִים עוֹמְדִים הֵם

הָכֵן לַמִּצְעָד…

וְנִקְרָשׁ דָּמִי –

אֶרְעָד – – –

17.4.48

כִּנֶּרֶת…

שׁוֹקֶטֶת, עוֹרֶגֶת, נוֹהֶרֶת

כִּנֶּרֶת –

בְּזִיעַ מֵימַיִךְ דָּמִי הַיּוֹקֵד אֲצַנֵּן,

וְתוֹכֵךְ יְגוֹנִי הַסּוֹאֵן

אַטְבִּיעַ בְּאוֹן,

וְחִדַּשְׁתְּ בִּי כְּקֶדֶם שִׁפְעָה שֶׁל כֵּנוּת וְחָזוֹן.

שְׂפָתַי לִשְׂפָתַיִךְ אַצְמִיד,

אָמֹצָּה מֵהֶן אֶת שַׁלְוַת־הַתָּמִיד

שֶׁל מֵימַיִךְ –

וְאֶשְׁכַּר מֵהֶמְיַת שֶׁטֶף־עַד הַזּוֹרֵם בְּעוֹרְקָיִךְ!

אֲרַפֵּד בְּרֹךְ קֶצֶף־גַּלַּיִךְ נַפְשִׁי הַחוֹלָה –

הֲיִרְפָּא לָהּ?

וְקוֹל־כִּנוֹרֵךָ הַבּוֹקֵעַ

יַזְמִיר אֶת חֲלַל־נִשְׁמָתִי.

אֵלַיִךְ, כִּנֶּרֶת, אָבֹאָה, שָׁדוּד וּמָרְתָּת –

חַנִּינִי בְּזֶה הַמַּבָּט

הָרוֹגֵעַ!

הָשִׁיבִי לַנֶּפֶשׁ פִּזְמוֹן שֶׁמָּרַד:

הַמַּרְגּוֹעַ!

יָשׁוּב וִיפַכֶּה בָהּ גּוֹרָל לָהּ נוֹעַד

מִגָּבֹהַּ!

תֵּל־אָבִיב, י“א בַּאֲדָר, תש”ד

לִבַּבְתִּנִי־לֶבֶב רַב, נַעֲרָתִי, בַּת־הֶהָרִים!

שְׁחֹור עֵינַיִךְ אַךְ תַּרְעִיפִי – לַהַט רַב תּוֹכִי יַזְרִים!

לָךְ, יְלִידַת־צוּקֵי־פַחַד, יוֹשַׁבְתִּי חַגְוֵי־סְלָעִים,

לָךְ עַל כֵּן אֶשְׁכָּר אַגִּישׁ – יְפַת־נְגִינוֹתַי אַנְעִים.

חִישׁ תָּגִיחַ גִּיחַ־פֶּתַע שִׁירָתֵךְ רְוַת־הַסַּעַר,

וְנִשְּׂאוּ צְלִילֵי־הַכֶּסֶף עֲטוּפֵי גִּילָה אוֹ צָעַר.

וּדְמוּתְךָ הַמְתַמֶּרֶת לְבָבִי לָקְחָה מַלְקוֹחַ –

לָךְ אֲנִי כֻלִּי בְּלִי פֶלֶט. לֹא אוֹתָךְ אוּכַל לִשְׁכֹּחַ.

בֵּין סִתְרֵי הָרֵי־הַמַּחַץ שָׁם נִגְלָה לִי הוֹד מַרְאָיִךְ.

גְּאֵיוֹנָה, מְלֵאֲתִי־אֹמֶץ, רְצוּפַת עֱזוּז הָרָיִךְ.

מַה נִּפְלֵאת בְּזֶה הַשֶּׂגֶב, נָאוָתִי, נִצַּת־הַדְּרוֹר!

מִי יִתְּנֵנִי כְּמוֹתֵךְ גְּדָל־מֶרְחָבִים וּשְׁטוּף רָב־אוֹר!

תֵּל־אָבִיב, א' בְּנִיסָן תש"ד

שַׂעֲרוֹתַיִךְ גּוֹלְשׁוֹת כְּגִבְעוֹת־הַחוֹפִים בְּאַרְצִי אֶל הַיָּם,

הַמִּתְפָּרְצוֹת מִלַּהַט הַשֶּׁמֶשׁ אֵלָיו, כְּאֶל מִפְלָט אַחֲרוֹן וְיָחִיד,

טוֹבְלוֹת בְּמֵימָיו הַקְּרִירִים וְעִמּוֹ תִּתְמַזֵּגְנָה לָעַד,

וּבְרִית־תָּמִיד בֵּין אֲדָמָה וּמַיִם נֶחְתֶּמֶת בִּנְשִׁיקָתָם –

נְשִׁיקָה שֶׁל נֵצַח אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ: סוֹד דְּבֵקוּת־הָעוֹלָם.

קוֹל צְחוֹקֵךְ בְּעֻזּוֹ, שִׁיר הַיְּקוּם הַצּוֹהֵל, מַחֲרִיד אֶת זִרְמֵי־הָאֲוִיר

מִדִּמְמָתָם הַגְּדוֹלָה (נִתָּזִים הֵם בְּרַעַד הַצִּדָּה,

תְּמֵהִים כִּי הֶחֱצִיף פְּרֹץ בְּזֶּרֶם־חֻלִּין לִתְחוּמָם);

יָנוּעַ הַצְּחוֹק כְּגַלֵּי־יַמִּי הָעֲנֻגִּים בְּיוֹם שֶׁל שָׁרָב,

עֵת הוּא נִים־וְלֹא־נִים חֶרֶשׁ זָע וּמַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ,

כְּיֶלֶד מְחֻסַּר כָּל יֶשַׁע, בִּידֵי אוֹיַבְתּוֹ, זֹה הָרוּחַ,

שֶׁאַף הִיא לְפֶתַע נִתָּשָׁה וְלַשָּׁוְא תִּתְיַגַּע לְהַסְעִיר אֶת מֵימָיו

וְגַלָּיו לְהַצִּיב, כְּדַרְכָּהּ מִתָּמִיד, וְהִיא מַשְׁמִימָה:

מַה זֶּה הָיָה לָהּ כִּי הִיא מַנִּיחָה לְאוֹיְבָהּ, הַנָּתוּן בְּיָדָהּ,

וּתְשַׂחֵק עֲנֻגּוֹת בַּהֲמוֹן תַּלְתַּלָּיו אֲשֶׁר מִתְרַפְּקִים בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,

וְיָדָהּ תְּלַטְּפֶנּוּ בְּאַהֲבַת־רַחֲמִים:

שְׁעַת אִחוּד־הַבְּרִיאָה, שְׁעַת־הָרָצוֹן הַגְּדוֹלָה!

וְיֵשׁ עֵת שְׂחוֹקֵךְ הַשָּׁלוּחַ לַמֶּרְחַבְיָה יִתְפַּתֵּל, וּמָלְאוּ עֲמָקִים מִסָּבִיב

צִלְצְלֵי־תְרוּעוֹת, וְעַל הַגְּבָעוֹת הַמִּתְמוֹגְגוֹת יַעְפִּיל בְּלַהַט־כִּבּוּשׁ,

אֲשַׁוְכֶן לְנֶגֶד עֵינַי, דְּרָכַי הָרָמוֹת בַּמּוֹלֶדֶת,

כְּמוֹתוֹ מִתְעַוְּתוֹת־מִתְפַּתְּלוֹת בֵּינוֹת סְעִפֵּי הָרֵי־עֹז קַדְמוֹנִים

וְעַל חֻדֵּי־הַצּוּקִים, חֲרֵרִים וַאֲבֵלִים יִנָּשֵׂאוּ:

קִנֵּי הַיֵּאוּשׁ הַמּוֹרֵד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, דּוֹר וָדוֹר!…

וְיֵשׁ כִּי תַּבְחֵנָּה עֵינֵי־מִסְתַּכֵּל

אֶת קִרְעֵי־הַבָּשָׂר הַמְרֻסָּקִים, הַמְדֻלְדָּלִים כִּנְדָנִים שֶׁרוֹקְנוּ,

– שָׁם נִשְׁפַּךְ דַּם אֲבוֹתַי הַגְּדוֹלִים – – –

שָׁמָּה בָּרְחוּ בְּכָל עֵת מְתֵי־הַמְּעָט

לְכַבּוֹת בְּדַם לְבָבָם נַהֲרֵי־הַטֻּמְאָה הַשּׁוֹטְפִים.

מַעְפִּילוֹת הַדְּרָכִים בֵּינוֹתָם לְהָרִים מַעְלָה־מַעְלָה,

וְנֶאֱחָזוֹת בְּצַלְעוֹת־הֶהָרִים הַחֲשׂוּפוֹת –

כִּנְחָלִים שֶׁל עָצְמָה – שֶׁל בֵּטוֹן מְשֻׁרְיָן וְרָצוֹן מְחֻשָּׁל –

רָצוֹן סוֹלְלֵי־הַדְּרָכִים,

וְעַל אָשְׁיוֹת גּוּפוֹתֵיהֶם הַמְעֻנִּים יְצוּקָה הַמְּסִלָּה…

מְגַשְּׁשׁוֹת הַדְּרָכִים בֵּין כִּלְאֵי־הֶעָרִים שֶׁעָטוּ עֲלֵיהֶם

עַד הִגָּלוֹת הַפֶּתַח וְאֶל מַטְּרָתָן יִפְרְצוּן…

אָהַבְתִּי עֵינַיִךְ שְׁחֹורוֹת – כִּי אָהַבְתִּי

אֶת שְׁחֹור הַלֵּילוֹת שֶׁל אִמִּי הַגְּדוֹלָה, שֶׁל כְּנָעַן,

אֶת מוֹלֶדֶת עוֹלָם שֶׁל עַם מְיַחֵל וְנוֹדֵד אֶל חוֹף־מִבְטֶחָיו…

לַיְלָה־לַיְלָה תַּבְרֵקְנָה אֵלַי וּבְרָקָן בְּרַק־זָהָב מְסַנְוֵר –

רִבְבוֹת פִּרְחֵי־כֶסֶף – עֵינֵי אִמִּי הַגְּדוֹלָה, הָרְחוֹקָה,

הַצּוֹפָה גַּם אֵלַי בֵּין שְׁאָר הַבָּנִים הַשָּׁבִים אֵי־מִזֶּה לְנַחֲמָהּ בִּיגוֹנָהּ.

מַשַּׁב הָרוּחוֹת פֹּה – הֵדִים מִן הַבַּיִת יָבִיא לִי,

וְרוּחֵךְ, הוֹ, אַרְצִי, מִנִּבְכֵי־מַחֲשַׁכִּים תְּנַצְנֵץ בְּזֹהַר גָּדוֹל,

אַתְּ הַמְאַמֶּצֶת וְהָאֵיתָנָה – מִקְדָּשׁ־מְעַט לִי,

לִבְנֵךְ הַיָּתוֹם עֵת יָשִׁיר אֶת שִׁירֵךְ עַל אַדְמַת־נֵכָר…

1944

הָיוּ לָהּ עֵינַיִם שֶׁל סַעַר בַּלַּיִל

וּפֶה לָהּ מָתוֹק כִּזְמִירוֹת שֶׁנִּשְׁכָּחוּ.

הָיְתָה מַרְטִיטָה בְּעֶרְגָּה כָּל בֶּן־חַיִל,

מְעִירָה וּמַתֶּזֶת לְבָבוֹת שֶׁנִּמְעָכוּ.

וּבְרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁכַּב וְלָנוּחַ,

וְזִנְּקוּ הַצְּלָלִים חִישׁ מַהֵר מִלֶּב־גַּיְא,

שִׁירָה תִּנָּשֵׂא וְתִדְהַר עִם הָרוּחַ,

וְגָנְחוּ הַשִּׂיחִים לְנֶגְדּוֹ בְּלֵב דַּוָּי:

"הֵיכָן הָיִיתָ עֵת עֲלוּמַי פָּרָחוּ,

הַיָּפָה בַּבָּנוֹת אָז מָלַכְתִּי בַּגַּיְא,

דִּמְדּוּמִים עֵת פָּרְשׂוּ כַפָּם רוֹטֶטֶת בָּאָחוּ,

וְהָעוֹלָם זָלַף רֵיחַ – אֶשְׁכָּר וָשָׁי?

"וְאָהֲבָה אָז פָּרְחָה וָאֳרָנִים הִשִּׁיקוּ,

רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ רָכַן וְלָהַט מִיֶּקֶד.

שִׂפְתוֹתַי אֲדֻמּוֹת רֹב־נְשִׁיקוֹת הֵרִיקוּ –

וּלְבָבוֹת צְעִירִים יָצְאוּ בְּשִׁיר וָרֶקֶד!"

וְהָעֶרֶב פּוֹסֵעַ מְהַסֵּס וְאַט־אָט –

וְהַסַּהַר גּוֹלֵשׁ עַל הָהָר מִמְּרוֹמִים,

וּמְסַפֵּר הַזָּקֵן לוֹ בְּנַחַת בַּלָּט

אוֹתוֹ סִפּוּר עָצוּב עַל לֵילוֹת וַעֲלוּמִים:

"הַנְּעוּרִים, אָחִי, לֹא יַתְחִילוּ עִם לַיִל,

וְזֵר פְּרָחֶיךָ הַקְּמֵלִים מֵנֵץ אֵי־שָׁם וַדַּאי.

הַנְּעָרוֹת לוֹקְטוֹת אוֹתָם (אַחֵר הוּא בֶן־הֶחָיִל!)

קוֹלְעוֹת זֵרִים שֶׁל אַהֲבָה לְרֹאשׁ הַגָּיְא!…"

תֵּל־אָבִיב, י“ג בסיון, תש”ו.

מִן הָעֵמֶק עָלִית

עוֹטָה שִׂמְלַת־גּוֹנִים.

בְּעֵינַיִךְ סוֹעֵר הַמֶּרְחָב,

יְרַצְּדוּ גַּעְגּוּעָיו,

בְּמִישׁוֹרֵי אֵין־סוֹפוֹ

יִתְפַּתֵּל מְרִי־שִׂיחוֹ

וְיֵהוֹם אֵין־אוֹנִים.

נָתְנָה אֶת שְׂפָתֶיהָ לָךְ הָאֲדָמָה

וְרֵיחָהּ הֶעָרֵב –

וְאַתְּ, הַשְּׁחוּמָה,

כִּיקוֹד נִיר קוֹלֵחַ מִתַּחַת לְשֶׁן־מַחֲרֵשָׁה

נִכְחִי אַתְּ עוֹמֶדֶת,

הַמּוֹר בְּשׁוּלֵי בְגָדַיִךְ,

נִיחוֹחַ שֶׁל בְּצִיר כְּרָמַיִךְ,

בִּדְמֹעַ רִנַּת־הַקָּצִיר –

אַהֲבָה לַמּוֹלֶדֶת!

עֲמֻקִּים לֵילוֹתַיִךְ, חַמִּים

מִנִּי פֶקַע הַנָּם פֹּה בַכָּר,

וּסְעוּרִים הַיָּמִים,

פְּעוּרֵי פֶה לְמַרְאַיִךְ –

וָאֶשְׁכָּר!

לִפַּפְתִּי בְלִבִּי שַׂעֲרוֹתָיִךָ…

בָּשְׂמוּ אֶצְבְּעוֹתַי

וְנִגַַּר רֵיחָן

וְנִמְסַךְ בְּדָמִי…

תל־ליטוינסקי, 28.9.46

מֶגֶד־לֵילוֹתַי חָמַס הָרוּחַ הַקַּל

וְהַיָּרֵחַ כִּלָּה מִלִּבִּי אֶת רִטּוּטֵי־אָהֲבָתִי הָרַכִּים

וַיִּתְּנֵם לְאַחֵר

וּלְאֵין מִפְלָט הִשְׁכִּירַנִי בְּרֵיחוֹת־הַדּוֹדִים אֲשֶׁר לוֹ –

פֶּרַח מַזְכִּיר לִי עֲוֹן־נְּעוּרַי;

לֹא הִגִּיעַנִי קוֹל עֲלָמוֹת זוֹלְפוֹת אֹורָן בְּחַג שֶׁל אָבִיב

וְגַנֵּי־אַהֲבָה עֲבֻתִּים לֹא פְּקָדוּנִי בְּסֵתֶר־פִּנָּתָם,

לֹא יִחֲדוּ לִי אַפִּרְיוֹן־נְעוּרִים רַעֲנָן

לָשִׂישׂ אֱלֵי מוֹעֵד־כְּלוּלוֹתַי,

מֶסֶךְ רִאשׁוֹן לְכוֹסוֹת עֲלוּמִים חוֹשְׁקִים.

כִּי שָׁקֵט נִגְרַרְתִּי בִּשְׁבִילֵי־הַמֶּלֶךְ וְדֶגֶל־יְגוֹנִי עָלַי.

כַּפּוֹתַי לֹא רָמְסוּ עֲנָפִים גּוֹנְחִים בְּעֶדְנַת־מִסְתָּרִים

עִם פֶּסַע חוֹפֵז שֶׁל סוֹגְדֵי לְדָמָם הַיּוֹקֵד

לְאוֹר שַׁחַר מַפְצִיעַ

וְאֵד־הַתָּמִיד שֶׁל אַהֲבָה שֶׁגָּמְלָה וּבָכְרָה

מְתַמֵּר מֵאֵצֶל הַמִּזְבְּחוֹת.

נָבְלוּ פְרָחַי הַגֵּאִים בְּגַנִּי הֶעָנִי

וְלִבִּי מִתְפַּלֵּל וּבוֹעֵר נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה בַּמִּזְרָח

עוֹלֶה וְגוֹבֵר –

וְלֹא לְמַעֲנִי.

אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם, דִּבְרֵי־שִׁירָי.

אַתֶּם לִי גַּל־קְדוּמוֹת תַּזְכִּירוּ.

סַעַר־לֵב, לֵיל־אַהֲבָה, אֵשׁ־נְעוּרַי

פָּרְחוּ בַּאֲוִיר־מוֹלֶדֶת, עָלְצוּ, הִבְכִּירוּ.

בְּיִסּוּרִים בָּאתֶם הֲלֹם; הוֹזִים, תְּמֵהִים.

חֲצַבְתֶּם גַּלְעֵד לְחֶבְיוֹן נִכְסָף.

מוֹדֶה אֲנִי לָכֶם עַל לֶחֶם־הַחַיִּים!

נִסִּיתִי לְדוֹבֵב בָּכֶם עַל כָּל אֲשֶׁר אֹהַב.

22.8.46

בֵּין שְׁתֵּי עֵינַיִךְ לִי אָבַד לִבִּי

עוֹד בְּאִבִּי.

וְעֵת נוֹשֵׁב הָרוּחַ, רוּחַ עָז,

רְוֵה רֵיחוֹת־הָרִים, וְהוּא מוּפָז,

נֶחָמָה וַעֲלָטָה בּוֹ תְּשַׂחֵק –

אֲנִי גוֹהֵר לַמַּעֲרָב

וְזוֹכֵר אוֹתָךְ.

וּבֵין עֲרָב

וּבֵין הָרֵי חֶבְרוֹן

תָּשׁוּב רוּחֵנוּ לְצַחֵק –

וְתָרֹן.

אֲנִי כָמֵהַּ לֶהָרִים שֶׁלִּי,

אֶל מֶרְחָבִים וָעָל,

לָעֶרֶב הַכְּחַלְחַל –

עֵת תֹּם אוֹפֵף הַכֹּל: לַשֶּׁלִּי,

וְאֶל מַשַּׁק פְּרָחִים עִם רוּחַ קַל…

עֵינַיִךְ־אַתְּ טֹווֹת לִי דֹק. הָעֶרֶב

פּוֹשֵׁט כַּפָּיו אֶל הֶהָרִים

הַנִּשָּׂאִים…

הַמֶּרְחַבְיָה שְׁקֵטָה־

שְׁקֵטָה בְּלִי הֶרֶף,

מְזַמְרֵר רוֹעֶה עָלַי

שִׁירֵי־רוֹעִים בַּחֲלִילוֹ,

עֵת כִּבְשׂוֹתָיו

עַל מוֹרְדוֹת־הָעֶרֶב

הָעֵשֶׂב לוֹחֲכוֹת.

בִּשְׁבִילַי,

כָּבְשׁוּ רַגְלַי,

דּוֹרְכוֹת הֵן וְהוֹלְכוֹת, הוֹלְכוֹת, הוֹלְכוֹת,

עַל הַבְּקָעוֹת וְעַל יְרַק־שָׂדוֹת.

בסביבות גוש עציון, 1947

לד. ש.

בְּדֶמֶם לֵיל־

סַהַר־וָאֵל

אֲנִי, אָמִין הָעֶלֶם,

נוֹשֵׂא כַפַּי בְּאֵלֶם,

כּוֹרֵעַ,

מִתְפַּלֵּל.

לִבִּי יָגֵל עָלַי מְאֹד:

מָחָר יָזִיו אוֹר בֹּקֶר־הוֹד.

בִּמְסֹךְ הָעֶרֶב אַרְגְּמַן צִיצֵי־שְׁקִיעוֹת

יִגְוַע וְלֹא יוֹסִיף טְמֹר לִי עוֹד

מַחְשָׁק שֶׁל לֵיל־כְּלוּלוֹת.

אִם זֹרְקוּ כְבָר הָאוּרִים עַל הֶהָרִים

וְרֵיחוֹת תַּבּוּן וּפִתַּת־עֶרֶב מְתַמְרִים,

עֲלֵה נָא, נִיב שָׁנִים, שְׁנוֹתַי,

רַךְ פְּסִיעוֹת, מִישׁוֹר וָגַיְא,

אֱסֹף לִי זֵכֶר תְּהוֹמוֹת

וַאֲבָנִים תַּחַת רַגְלַי מַהֵר מִדַּרְדְּרוֹת.

מַתְּנַת לֵיל־כְּלוּלוֹתַי

נִשְׁבִי בִי, יַלְדוּתִי, וּפְחִי שֵׁנִית

עַד תֻמָּתֵךְ תָּמִית כָּל קֶצֶף זָד,

וְשַׁבְתִּי לִהְיוֹת יֶלֶד אֵצֶל קֹדֶשׁ הַמִּסְגָּד

וְחַג' עֲמוּס־יָמִים מַבָּט עָלַי יַנְחִית.

אוּרִים, אוּרַי, מַה מֵּעָיִן,

בַּבִּקְעָה בֵּין הֶהָרִים?

מַה מֵּעֵין־הַנְּעוּרִים?

חשֶׁךְ מַעֲרִים הָרִים.

בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, בְּנֵי־עֲרָב,

זִרְקוּ הָאֵשׁ בַּמְּדוּרוֹת!

יַחְדָּו, רֵעִים, עֶרְגֵּנוּ נָב,

יַחְדָּו חָרַדְנוּ עֵת בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא הָאוֹת.

רְאוּ פִּגְיוֹן דַּמֶּשֶׂק, מַעֲשֵׂה־מִכְסָף,

בִּתֵּק אֶת לְבָבִי, אֵלָיו כָּרַע נִכְסָף.

לוֹ תִּלְחַשְׁנָה הַבָּנוֹת בַּכְּפָר

בְּדַהַר סוּסָתִי הָאֲצִילָה נִכָּר,

בִּבְרַק עוֹרָהּ שָׁחַם מֵרְגָבִים בַּכָּר.

רַגְלֶיהָ דַּקּוּ, זְמוֹרוֹת־גֶּפֶן חֲטוּבוֹת,

וּגְדוֹלוֹת עֵינֶיהָ וְטוֹבוֹת.

הַבִּיטוּ נָא אָמִין,

חֲשָׁקָיו וְאָהֳלוֹ,

גּוֹבֵר בִּשְׁחֹור־קֵדָר,

תּוֹכוֹ אַהֲבָתָהּ עָלָיו תְּעַר.

וּבִזְקַן הַמַּאֲמִין

נוֹטְפִים אֶגְלֵי־קוֹרָן קְדוֹשִׁים:

לֹא יִקַּח אָמִין צָרוֹת נָשִׁים,

וּבְיוֹם יִקַּח – יִמּוֹטוּ שְׁאוֹל, שָׁמַיִם זוֹעֲמִים,

וְאֶרֶר נִשְׁמָתוֹ יִזְחַל מִן הַמְּרוֹמִים?

רוּחַ, מַה תֵּילִילִי כָּךְ?

מַה הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבָּךְ

וּנְהִי הַמּוּאֶדְזִין?

זִרְעִי אֶת הָאָלָה – תִּטְפַּח!

מוּל אָלָה וּמוּל שְׁחָקִים

יִדֹּם כֹּל גֶּבֶר מַאֲזִין!

חֵי אֵל דְּבָרִי יָקִים,

אֲרוּרָה שׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקִי –

– אַךְ לֹא פַטִּימָה הִיא!

הַפְּרִי לִמְסוֹס יְהִי

עַד נֵצַח בְּזַרְעִי.

מִן הַמַּעְיָן חוֹזְרָה הַבַּת.

זָקוּף גֵּוָהּ וּמְשַׁוֵּעַ.

יָדַעְתִּי זַעַף־הַמַּבָּט,

זֶה מַבָּטָהּ תּוֹבֵעַ:

אֲבִיבִים הִמְתִּינוּ –

שָׁוְא?

וְשָׁנִים רֹאשָׁן הִרְכִּינוּ:

רָב!

לְבָבוֹת עָרְגוּ, הוֹחִילוּ בְּחֶבְיוֹן,

כִּסּוּפִים נָדַמּוּ עַד רַדּוּ לְטִמְיוֹן

וַאֲנִי, אָמִין,

בִּדְמִי לֵיל־לֵילוֹתַי

הֵן בִּי חָשְׁקָה פַטִּימָה –

נָתַתִּי מְחִירָהּ כָּל בְּנוֹת־עֲרָב

וְהוֹן־בֵּיתִי – בִּרְכַּת פִּי אָב.

פַטִּימָה –

מִגַּנֵּי־מָרוֹם לֵיל־סַעַר שְׁמֵךְ קוֹשֵׁשׁ

וְהָרוּחַ אַחֲרָיו יַחֲזִיק וְלֹא בוֹשֵׁשׁ:

פַ–טִּי–מָה!

הֵן עֲבָרַנִי יַיִן,

יֵין הַיְחִידָה בָּאֳהָלִים,

שִׁנֶּיהָ שֵׁן,

עֵינֶיהָ יְעֵלִים מְחוֹלְלִים.

וְהַגַּלִּים בָּעַיִן

שָׁחֲרוּ מִשְּׁחֹור חֲצוֹת־לֵילִים,

פָּצְחוּ מִזְמוֹר לַבֵּן,

מִזְמוֹר לַבֵּן

מֵרֹאשׁ מִגְדָּל

גַּם עֵת יִקְרָא הַמּוּאֶדְזִין לָעָם…

יָדַעְתִּי גַבְרוּתִי,

לֹא דַל אוֹנִי, לֹא דָל –

לֹא רַךְ הוּא וְנִפְעָם.

שֹׁקּוּ, שֹׂקּוּ מַיִם בַּכַּדִים –

עַד בְּלִי מָה!

עָמְקוּ עֵינֵי־הָאֹפֶל מִסְּלָעִים

וּצְקוּנָן אֵימָה,

בְּחִצֵּי־מַחְשָׁק חַדִּים

לִבִּי יָהִים.

לַיְלָה רוּחַ בֵּין צוּקִים יָהִים,

וְהַתַּנִּים סוֹגְדִים בִּילֵל עַד כְּלוֹת,

בְּטֶרֶם חֶרֶס־יוֹם יִשַּׁק שָׁם לַגְּבָהִים,

וּתְכֵלֶת רוֹעֲפָה שִׁיר־בֹּקֶר, טַל כְּלוּלוֹת,

כַּלָּה בֵּין הֶהָרִים,

לִי מְעָרָה בְּחַמּוּקֵי־צוּרִים!

קוּמִי בֵּין הָרִים, הַבַּת!

גַּם חֶסֶד מִשְּׁחָקִים נִבָּט.

יִשְׁמַע אֵלִי

קוֹלִי,

כָּבְדוּ תַחֲנוּנַי מִמִּטְרוֹת־סוּפָה,

עֲמוּסָה נַפְשִׁי מַשָּׂא לַעֲיֵפָה;

אֶל מִדְבָּרִיּוֹת וּשְׂדֵה־תְקוּמוֹת,

שַׁאֲגוֹת־מֶרְחַבְיָה לָךְ נוֹאֲקוֹת

וְקוֹל פְּעִיַּת כְּבָשׂוֹת רַכּוֹת.

אֵל כַּבִּיר וָרָם,

אֵל עֲלוּמִים וָדָם,

רְאֵה לִבִּי־אָדָם!

בָּרֵךְ הַשְּׁבִיל נִפְתָּל בֵּין תְּהוֹמוֹת,

לוֹעָן נִפְעָר.

הַצְלַח הַדֶּרֶךְ לְרֹאשׁ הָר

וְעַל אָשְׁרֵנוּ חַסְדְּךָ יִגְבָּר!…

ירושלים, חשון–כסלו, תש"ז

לאוריאל

כָּאַב לִי עֵת קָרָאתִי אֶת שִׁירֶיךָ מִבַּגְרוּת,

סְמוּקִים, דְּשֵׁנֵי לְשַׁד וְעוֹסְסִים מִדָּם,

וְצִבְיוֹנָם כָּבֵד וְהֶמְיָתָם מְרִירוּת –

וְלֹא הָרְגַּלְתִּי לִרְאוֹתְךָ כֵּן, הָאָדָם!

כָּאַב לִי עֵת הָרַסְתָּ חֲלוֹמִי, חָלַמְתִּי בְגַנְּךָ,

כֹּה זָר הָיָה לִי (אַף לְךָ!) הַשַּׁאַג מֵעוֹרְקִים.

כִּי טוֹב הַפְלֵג עִם שִׁירוֹת־חֲלוֹם בִּלְאֹט מְנַעַנְעֶיךָ…

מַצֵּה עַד תֹּם יָם שֶׁל אוֹרָה וְכִסּוּפִים זָעִים.

כָּזֹאת הָרִיתִי – וְיָקַד קִרְבִּי סְאוֹן־דִבֵּר,

אַף זָעֲקוּ בִי הֶגְיוֹנִים בְּאֵין מָנוֹחַ,

עַד כִּי גַּלּוֹת כָּל זֹאת אִוִּיתִי, הֶחָבֵר,

עַל כִּי בָשַׂם גַּנְּךָ לִי וּבְאַפִּי עָלָה נִיחוֹחַ…

ירושלים, 26.11.47

נִלָּחֵם –

אַל נֵרָתַע –

אַל נַעֲמֹד –

בַּגְּבָעוֹת –

וּבַבִּקְעָה –

עַל הַחוֹמוֹת!

כִּי לָנוּ קוֹרְאִים שְׁפֵלוֹת וַהֲרָרִים:

“תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, הַבַּחוּרִים!”

כִּי סָרְקָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֹדֶם פָּנֵינוּ וְלָחָשָׁה –

וַתִּשֹּׁבְנָה רוּחוֹת עַל גּוּפוֹת־עֲלוּמִים בְּאִוְשָׁה –

וְגַם הַדְּמָמָה שָׂחָה בַּלַּיְלָה: אַל מְעֹד!

כִּי לָנוּ הָאָרֶץ הַזֹּאת תִּהְיֶה, לָנוּ הָאָרֶץ הַזֹּאת!

יְרוּשָׁלַיִם, 21.12.47

לֹא יִירָשֶׁנָּה זָר. שֶׁלִּי הִנָּהּ, שֶׁלִּי!

– חֵי מִלְחֲמוֹתַי לָחַמְתִּי בָּךְ, לְמַעֲנֵךְ.

אֶת יוֹמִי הֲלֹא מָסַכְתִּי בְיוֹמֵךְ,

בְּלֵילֵךְ לֵילִי, דָּמִי בְדָמֵךְ!

יְרוּשָׁלַיִם!

אַתְּ לִי מִתְנַשֵּׂאת בְּרֹאשׁ הָרִים.

פְּצוּעָה, עַזָּה, נִבֶּטֶת אֶל גְּבָהִים קוֹדְרִים.

גַּם הֵם קָשְׁרוּ עָלַיִךְ מֵהוֹדֵךְ לְהוֹרִידֵךְ

וַיַּרְעִישׁוּךְ בַּחֲמָתָם עַד יֵז נִצְחֵךְ.

אֲהַבְתִּיךְ, יְרוּשָׁלַיִם, חֵי אֲבַק הַדֶּרֶךְ,

חֵי פָּנַי הַלְּבָנוֹת מִנִּי אֲבַק דְּרָכִים אֵלָיִךְ.

חֵי דְמֵי חֲבֵרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ וְאַתְּ עַל שִׂפְתֵיהֶם,

שְׁמֵךְ, יְרוּשָׁלַיִם, הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שִׂפְתֵיהֶם.

מָה אֻבְּקוּ פָּנֶיךָ, הֵלֶךְ? – שׁוֹאֲלָה יְרוּשָׁלָיִם.

אֵלַיִךְ בָּאנוּ, אִמָּא, נִתְקַבַּצְנוּ מֵאַפְסַיִם

וַנָּבֹא לִפְקֹוד קִבְרֵי הַחֲלָלִים –

קִבְרֵי אַחֵינוּ שֶׁיִּרְאוּךְ לָנֶצַחַ מִשָּׁמָיִם.

הִתְאוֹשְׁשִׁי, מַלְכָּה! לֹא נַעַזְבֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם!

בְּדָמֵנוּ אַתְּ וּבְרוּחֵנוּ, בְּכָל אֲשֶׁר נִפְנֶה.

עוֹד לִגְדֻלָּתֵךְ תָּשׁוּבִי וּלְפִצְעֵךְ יִרְפָּא, יְרוּשָׁלַיִם –

הַדּוֹר הַבָּא יִשָּׂא דְבָרֵנוּ נִשְׂגָּב וְנַעֲנֶה…

תמוז, תש"ח

אָהַבְתִּי, מוֹלֶדֶת –

מֶרְחַב שְׂדוֹתַיִךְ הַיְרֻקִּים

מִתַּחַת שְׁמֵי־תְכֶלְתֵּךְ,

רוּם־הָרִים וְהוֹד־צוּקִים –

אֵין מְכוֹרָה עוֹד בִּלְתֵּךְ!

אָהַבְתִּי, מוֹלֶדֶת –

כִּנֶּרֶת רוֹגְעָה, שׁוֹקֶטֶת,

חֶרְמוֹן עֲטוּר שֵׂיבַת־שֶׁלֶג;

יַרְדֵּן פְּתַלְתֹּל, עֲרָבָה לוֹהֶטֶת –

כָּל עַיִן שֶׁבָּךְ וְכָל פֶּלֶג.

אָהַבְתִּי, מוֹלֶדֶת –

לֵילוֹת בְּחֵיקֵךְ אֲרֻכִּים

עֵת יָנַקְתִּי מִמֵּךְ אֶת הָאוֹן

בַּחֶרֶב פְּגֹעַ בַּמַּכִּים,

קַדֵּשׁ כְּבוֹדֵךְ בְּגָאוֹן!

אָהַבְתִּי, מוֹלֶדֶת

כָּל שֶׁבָּךְ – וְהֶעֱרַצְתִּי

אוֹתָךְ, הַקְּטַנָּה בַּמְּכוֹרוֹת,

וּלְמַעֲנֵךְ יָדִי אִמַּצְתִּי:

דָּמִי וְאוֹנִי לָךְ תְּשׁוּרוֹת.

עַד אַחֲרִית יָמִים –

עַד כּוֹכַב־מְרוֹמִים,

עַד יָרֵחַ חִוֵּר,

עֵד הַיָּם הַסּוֹעֵר:

אֲהַבְתִּיךְ!

עַד כּוֹכַב־מָרוֹם:

בִּבְדִידוּת בְּלִי תֹם

אֵיךְ הַנֶּפֶשׁ כָּלְתָה

מִתּוֹךְ יָם־עֲלָטָה

אֵלָיִךְ!

עֵד יָרֵחַ רָחוֹק

אֵיךְ בְּעֶצֶב אֵין־חֹק

נִצְבַּט אָז הַלֵּב

וְעָצַם הַכְּאֵב

בִּגְלָלֵךְ.

עֵד הַיָּם הַסּוֹעֵר

וְהַלֵּב הַבּוֹעֵר

בִּיקוֹד דְּוַי וּשְׁכוֹל:

עַל אַף הַכֹּל –

אֲהַבְתִּיךְ!

לְכָבוֹד וָעשֶׁר

כִּי יִשְׁאַף אָדָם

וְהָיְתָה דַרְכּוֹ

עֲקֻבָּה מִדָּם.

אֶל שַׁלְוָה וָאשֶׁר

כִּי יִכְמַהּ אֱנוֹשׁ

וְהָיוּ יָמָיו

גִּילָה וּמָשׂוֹשׂ.

אִם אֶל חָכְמָה וָדַעַת

יִצְמָא לֵב בֶּן־תְּמוּתָה

וְאוֹרוּ כָּל דְּרָכָיו,

וְאֵין בָּם עֲלָטָה.

אַךְ לְעָמָל וָמַעַשׂ

רוּחוֹ אִם תְּפַלֵּל,

לִיצִירָה תִּשְׁאַף

נַפְשׁוֹ וּתְיַחֵל –

וְשָׂמַח אָז בְּחֶלְקוֹ

וְאוֹר לוֹ. – וְאוּלָם

עַל דֶּרֶךְ כָּל חַיָּיו

לֹא יֶחְסַר הַדָּם – – –

חשון, תש"ח

עֲלוּ כָּל שָׂרִיד, עוֹלָל וְגַם שָׂב –

וּנְשָׂאתִיכֶם עַל זְרוֹעַי־עֶשֶׁת.

יַחְדָּו נִתְעַנֵּג בְּטֶרֶם הַסְּתָו –

אֵלַי בּוֹא, עַמִּי, הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת!

פֹּה יַחַד נָשִׁיר עִם כָּל עֲצֵי־יַעַר,

נִתֵּן אֶת קוֹלֵנוּ עִם קוֹל הַזָּמִיר!

וְשַׂר־הָרוּחוֹת הוּא בַּחֹרֶף יִגְעַר,

כִּי דְבַר אֲדֹנָי הוּא: “בְּרִיתִי לֹא אָמִיר”!

18.10.44

אֱלֹהִים, עַל מַה תַּעֲמֹד מֵרָחוֹק

לִרְאוֹת בְּאֶנְקַת נִשְׁחָטִים כְּמוֹ צֹאן –

הַאִם אָזְנְךָ לֹא תַקְשִׁיב קוֹל נָמוֹג,

שֶׁיִּפְרֹץ מִן הַלֵּב בְּרַעַד יָגוֹן?

יָנוּד וְיָנוּעַ בִּמְלֹא כָל תֵּבֵל

עַד שַׁעַר שָׁמֶיךָ קוֹל “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!”…

1.9.44

מִלִּבִּי לִלְבָבֵךְ זִיו אֶשְׁפֹּכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בַּחֲשֵׁכָה!

אוֹר מִנַּפְשִׁי לְחַיַּיִךְ אֶצֹּקָה, דַּי לָךְ מִשְׁכַּן מְצוּקָה!

מִדָּמִי לְדָמֵךְ בְּאַהֲבָה אֶסֹּכָה – תְּהִי זֹאת לָךְ לִבְרָכָה!

21.1.45

פִּתְחִי מַעְיָנֵךְ, אַדְמָתִי,

הֵן אֶת אֲהַבְתִּנִי מֵאָז.

חַזְּקִי אֶת נַפְשִׁי, רַעְיָתִי,

עִטְפִינִי בְּיֶרֶק וָרָז.

הַשְׁקִינִי יֵינֵךְ, כַּלָּתִי,

רַפְּדִינִי בְּבָר וּבְזִיו.

הָעִירִי לִבִּי, תַּמָּתִי –

בִּכּוּרַיִךְ מוּל מַעַל אָנִיף!

25.1.45

אֶזְכְּרֵךְ עֲדֵי עַד בְּרָנִּי וּבִכְיִי

כִּי אַתְּ אַהֲבָה נָתַתְּ לִי,

לַיְקוּם וְלַבּוֹרֵא אַהֲבָה – אַף בְּעָנְיִי,

לִסְבֹּל לִמַּדְתִּנִי, לָשֵׂאת אֶת סִבְלִי!

25.1.45

חוֹל בַּכֹּל פֹּה, חוֹל וָחוֹל,

מְלֹא אִישׁוֹן רַק עֲרָבָה.

מַרְבַד הַחוֹל לְיָם הַכְּחֹול –

כָּל עַיִן בּוֹ תֵדַע שָׂבְעָה.

הָבוּ מֶלֶט וְאִם גַּם בְּחוֹל מָהוּל,

נִמְתַּח כְּבִישִׁים פֹּה בְּמוֹטִים.

עוֹד יִשָּׁמַע פֹּה קוֹל צָלוּל –

קוֹל עוֹלֵי גוֹלָה, מֻכֵּי שׁוֹטִים.

הָבוּ, אַחִים, טִיחַ וּלְבֵנִים,

נִבְנֶה בִּנְיָנִים פֹּה רָמִים.

וְיָשְׁבוּ בָם לָעַד הַשָּׁבִים בַּבָּנִים,

לְאַרְצָם יִצָּמְדוּ לְעוֹלָמִים.

וְעָלְתָה בַשֵּׁנִית פֹּה אֻמָּה הָעוֹבֶדֶת

מְחַיָּה הַחוֹלוֹת – וְנִסֵּנוּ יָרוּם.

עַד תִּפְשֹׁט עֲרָבָה אֶת דְּמוּתָהּ הַבּוֹגֶדֶת,

וְצִיּוֹן בְּחֵילָהּ קוֹם תָּקוּם!

4.3.45

מִי זֶה עוֹלֶה אֶל הָהָר

עִם סוּפַת הַיְשִׁימוֹן הַגּוֹעֵשׁ,

אֵי־מִשָּׁם יִתְרוֹמֵם וְיִנְהַר

בְּתִימְרוֹת הֶעָשָׁן וְהָאֵשׁ?

וְעָנָה קוֹל מֻפְלָא בַּמִּדְבָּר:

הַלֵּב הוּא, כַּסְּנֶה הַבּוֹעֵר!

הֵן חָזָה הַנָּבִיא זֶה מִכְּבָר

חֲזוֹנוֹ לַמִּזְרָח כִּי יָאֵר.

הַקֵּץ לַחֲלוֹם בַּנֵּכָר

וְשָׁב לְצִיּוֹן יִשְׂרָאֵל,

וְעָלָה לְהָקִים לְמָחָר

מוֹלֶדֶת מִתַּחַת שְׁמֵי־אֵל!

15.4.45

אַף הַלַּיְלָה אֶזְרַע – לְאִטִּי אֶתְנַהֵל –

עֵינַי בְּרֵכוֹת־דֶּמַע – לִבִּי לוֹ זוֹרְעוֹת…

עֵינִי לֹא אֶגְרַע מִן הָאֶרֶב הַלֵּיל –

רַגְלִי תִשָּׂאֵנִי לִגְדוֹת־הָאוֹרוֹת…

נַפְשִׁי לָךְ אֶתֵּן, אֶרֶץ, בָּךְ אֶגָּאֵל,

אֶת דָּמִי הַקּוֹרֵא דְרוֹר לְכָל הַדּוֹרוֹת!

וְאִם אִסָּפֶה – קִבְרוּנִי הַלֵּיל,

וְאַתֶּם אֶל הָאוֹר – לְהַחֲיוֹת עֲתִידוֹת!

לְשִׁירַי שֶׁלִּי אֵין שֵׁם,

גַּם אֵין לָהֶם מַתְכֹּנֶת:

מִלִּים בָּם, רַק מִלִּים,

שׁוּרוֹת בִּלְתִּי־קְצוּבוֹת.

הֲיֵשׁ שֵׁם לְבָרָק טָמִיר

זֶה הָעוֹמֵם נוּגוֹת לְעֵינֵי־תֹם?

הֲיֵשׁ מַתְכֹּנֶת לְעֹז־רֶטֶט

הַמַּרְעִיד לֶב־אוֹהֲבִים?

הֲיֵשׁ שֵׁם לִמְעוּף כּוֹכָב,

לִתְהוֹם אָבְדָן וָאֹפֶל?

אוֹ הֲנִתְּנוּ גְּבוּלוֹת לָאַרְגָּמָן

אֲשֶׁר עוֹטֶה שְׁמֵי־הַשְּׁקִיעָה?

אִם שֵׁם אֵין לְכָל אֵלֶּה,

מַדּוּעַ יִקָּרֵא שֵׁם לְשִׁירַי?

אִישׁ לֹא הִצִּיב לָהֶם גְּבוּלוֹת,

מַדּוּעַ אֶעֱשֶׂה זֹאת לְשִׁירַי?

עֲלוּ זַכִּים, שִׁירַי הָעֲצוּבִים,

לְלֹא שֵׁם וּכְאַלְמוֹנִים…

עֲלוּ מִמִּשְׁבְּרֵי־הַלֵּב בְּתוּגַתְכֶם

וְסֹלּוּ לְלֹא חֹק נְתִיבֵיכֶם.

אִם יֵשׁ בָּאָרֶץ אשֶׁר וְגַם עֶצֶב –

אֲנִי רַק לָעֶצֶב!

וְאִם יֻגַּשׁ לִי יַיִן בְּגָבִיעַ –

הֲדִיחוּהוּ! לִי הָבוּ כּוֹס יְגוֹנִים!…

וֶרֶד לִי אִם יִקָּרֶה בַּדֶּרֶךְ,

הָדוּר בְּאשֶׁר וּבְיֹפִי –

חֵי נַפְשִׁי, כִּי אֶרְמְסֶנּוּ!

בְּזַעַם אֶרְמְסֶנּוּ, לֹא אַשְׁאִיר מְתוֹם בּוֹ!

וְאַתֶּם אַל תִשְׁאָלוּנִי לְפֵשֶׁר כָּל אֵלֶּה.

אֱלֹהִים לֹא אָמַר לִי, וַאֲנִי לֹא אֵדַע.

אוּלַי זֶה שָׂרִיד הוּא שֶׁל נֶפֶשׁ אַחַת יְקָרָה,

אֲשֶׁר לְקָחָהּ אֱלֹהִים מִמֶּנִּי,

אוּלַי זֶהוּ פֶּצַע אֲשֶׁר לֹא יַגְלִיד עוֹלָמִית…

הָבוּ לִי סֶלַע, סֶלַע אֵיתָן,

לִמְחֹץ בּוֹ כְּאֵב, כְּאֵב אַכְזָרִי,

הָבוּ עוֹלָם לִי גָּדוֹל לְאֵין־סוֹף

לַחֲבֹק וְלִשְׂחֹק בְּפֶרֶץ שֶׁל סֵבֶל.

תְּנוּנִי לָרוּץ עַל פְּנֵי הַשְּׁוָקִים הַהוֹמִים

וְלִפְרֹץ בְּהֹלֶם שֶׁל סָעַר.

אֶזְעַק חָמָס לְנֶגֶד הָאֵלֶם

וּבְזַעַם נִחָר אֵבְךְּ: עַל מִי?

אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל הַלֹּא־נוֹדָע,

וּבְקוֹל זְוָעוֹת אֶשְׁאַל: “לָמָּה”?

אִם אָמוּת בְּאַחַד הַיָּמִים –

קִבְרוּנִי עַל שְׂפַת־הַיָּם!

הָקִימוּ לִי מַצֶּבֶת־עֲנָק שֶׁל שַׁיִשׁ,

אֶל מוּל הַטֹּהַר שֶׁל כְּחוֹל רוּם וָיָם.

וְחִרְתוּ נָא עַל מַצֶּבֶת זֹה שֶׁל שַׁיִשׁ

אֶת כָּל הַשֶּׂגֶב וְהַטֹּהַר וְהַיֹּפִי:

גַּלִּים שְׁקֵטִים, גּוֹאִים,

וַעֲנָנִים לְבָנִים שָׁטִים,

עַמְקוּת הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים,

וּפִרְחֵי־הָאֵלִים הַיָּפִים.

וְאַחַר חִרְתוּ בִּשְׁחֹור אוֹתִיּוֹת:

אֶחָד אֲשֶׁר הָלַךְ אֶל הַיָּם…

אַךְ אַל נָא תִשְׁכְּחוּ לִנְטֹעַ

אֶת שְׁנֵי הַבְּרוֹשִׁים הַכֵּהִים־הָאִלְּמִים

מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמַּצֶּבֶת,

אֶל מוּל גַּלִּים וְרָקִיעַ גְּבוֹהִים…

וְלָחֲשׁוּ זֶה אֶל זֶה הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים,

וְסִפְּרוּ זֶה לָזֶה, הַגַּלִּים לַמַּצֶּבֶת,

יִסְתּוֹדְדוּ זֶה עִם זֶה בְּרוֹשִׁים וְשָׁמַיִם,

וְהַמַּצֶּבֶת מִדֵּי פַעַם תְּסַפֵּר לַכֹּל:

עַל אֶחָד אֲשֶׁר הָלַךְ אֶל הַיָּם –

לְהַקְשִׁיב לַנֵּצַח הַגָּדוֹל…

וְשׁוּרָתֵנוּ שׁוּב צוֹעֶדֶת הִיא קָדִימָה

וְשׁוּב אוּלַי הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ פֹּה לָמוּת;

אֵי־שָׁם בָּעֹרֶף שׁוּב בּוֹכָה לָהּ אִמָּא,

וְלִידִידֵינוּ שׁוּב אוֹרֶבֶת הַבְּדִידוּת.

קוֹל רַעַם וְצִוְחַת־צְרוֹרוֹת חוֹלְפִים בְּשֶׁטֶף

וְשׁוּב דָּרוּךְ אֲנִי לִרְצֹחַ וּלְהַשְׁמִיד – –

חָבֵר נוֹפֵל וְכֵן הַכֹּל עוֹבֵר כְּחֶטֶף – – –

זֶה לֹא אֲנִי (זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר) מֵנִיעַ אֶת עַצְמִי!

זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר, בָּזוּי עַד גֹּעַל,

זֶה מִישֶׁהוּ שׁוֹנֶה יִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ לִבִּי –

זֶה הוּא יוֹרֶה, שׁוֹדֵד וּמְחַלֵּל כָּל טֹהַר!

מֵאַיִן בָּא לִשְׁכֹּן זֶה בְּקִרְבִּי?!

יום־יומים לפני נפלו.

אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלָיו לָלֶכֶת –

אֲנִי אֲשֶׁר אוֹתוֹ שָׁלַחְתִּי פֹּה לָמוּת:

מִמֵּךְ, אֵם אֻמְלָלָה, גָּזַלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד –

עָלַיִךְ, חֲבֵרָה, הִטַּלְתִּי הַבְּדִידוּת.

אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת – שִׁפְטוּנִי נָא אַתֶּם!

אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת – נָקִי הוּא מַצְפּוּנִי.

לִפְסַק־דִּינְכֶם בְּקֹצֶר־רוּחַ נְחַכֶּה –

כִּי שְׁנֵינוּ נְחַכֶּה לוֹ – הוּא וַאֲנִי!

ירושלים, מאי, 1948.

אַוְרִירִית וּתְכַלְכֶּלֶת

בַּת־שְׂחוֹקָהּ אֵלַי; בְּרֹךְ

הִיא חוֹנֶנֶת, כִּמְיַחֶלֶת

כִּי אֶפְרֹץ בִּנְהִי אָרֹךְ.

וְעוֹד זֹאת: פִּתְאֹם חוֹמֶקֶת

נֶעֱלֶמֶת וּמַשְׁאִירָה

לְזוּת עַיִן מִתְנַמֶּקֶת,

חֶזְיוֹן־רוּחַ כֹּה נוֹרָא!

אַל נָא תִשְׁאֲלוּ: מִי? אֵי הִיא?

לָמָּה תְּיַסְּרוּנִי שָׁוְא?

אַל תַּקְשׁוּ: בַּת־חֲלוֹמְךָ הִיא?

כִּי אָמַרְתִּי: הֵן וְלָאו!

בַּת־שִׁירִי הִיא הַסּוֹרֶרֶת,

אַל תִּרְצוּ לְהַכִּירָהּ.

כָּל טִרְחָה הִיא מְיֻתֶּרֶת:

לְעַצְמִי לֹא נְהִירָה!

כִּבְרַק־רֶגַע הִיא אוֹרַחַת,

מַדְהִימָה לִבִּי עַד גְּמָר,

מַבְהִיקָה אַךְ חִישׁ פּוֹרַחַת:

רַהַב עַיִן מַה נִּמְהָר!

וּבְנָטְשָׁהּ אוֹתִי, חֵלֵכָה,

עֵגֶל רַךְ וּמְיֻתָּם,

אֲבַקֵּשׁ שְׁבִיל בּוֹ אֵלֵכָה –

אֵיךְ אַגִּיעַ לְהָתָם?…

אֲחַלֶּה, כִּי שׁוּב תּוֹפִיעַ,

עַל בִּרְכָּהּ אֶצְנַח אָז אַט,

וְאֹמַר: אָכֵן אֵדָעָה

כִּי תָשׁוּבִי עוֹד מְעָט!

כָּתַבְתִּי – וְזוֹ הַקְּטַנָּה

עָמְדָה מִסְתַּכְּלָה בִמְלַאכְתִּי.

דּוֹמֶמֶת בִּי שָׂמָה עֵינָהּ –

נֶאֱלַצְתִּי הַנַּח אֶת עֵטִי.

הִיא רַק בַּת שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע

וְזֵר־תַּלְתַּלִּים לָהּ בָּרֹאשׁ.

שִׂמְלָה לָהּ קְטַנָּה וּצְהֻבָּה

כִּלְכָל בָּנוֹת אַרְבַּע אוֹ שָׁלשׁ.

כִּלְכָל בְּנוֹת אַרְבַּע אוֹ שָׁלשׁ

מַבָּט לָהּ תָּמִים כֹּה וָטוֹב.

שִׁקְטִי לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד כְּבשׁ,

אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד כְּתֹב.

בִּזְכוֹּת מַבָּטָהּ הַסַּקְרָן

עָלָה בְּעֵטִי אָז הַפְּרִי:

נָטַשְׁתִּי שִׁירִי הַקּוֹדְרָן –

הִקְדַּשְׁתִּי אָז לָהּ אֶת שִׁירִי!

וּבְנוֹחַ הָרוּחַ וְעַל שְׁנֵיהֶם יָרַד

וַיַּלְהֵב לִבּוֹתָם וַיַּלְהֵט נִשְׁמוֹתֵיהֶם

וַיְפַעֵם אֶת רוּחָם וַיָּאצֶל עֲלֵיהֶם –

וַיִּתְפָּעֲמוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד.

אֵין עוֹד כַּמַּרְדּוּת בְּעַם שֶׁנָּדַד,

בַּאֲנָשִׁים שֶׁקָּבְרוּ בַּמִּדְבָּר שְׁנוֹתֵיהֶם,

בְּנֵי עַבְדוּת מֵאֲבוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם –

רַק בְּכֹחַ עֶלְיוֹן לֹא יָצְאוּ אֱלֵי שְׁמָד!

זֶה עַם־אֱלֹהִים אָמְנָם עַם קְשֵׁה־עֹרֶף,

מָה רַבּוּ פְּגָרָיו לְפִי עַיִט, עוֹרֵב!

אַךְ בְּמִרְדָּם אֶלְדָּד וּמֵידָד.

וּבְרוּחָם הַלֵּאָה בְּנִשְׁמַת־הַחֹרֶב

זִיק־מֶרֶד הָיָה עוֹד כּוֹאֵב וְצוֹרֵב,

שֶׁקִּוָּה הִתְלַקַּח לִמְדוּרָה – לְאֵשׁ־עַד!

וּבְפַאֲתֵי מִזְרָח הַשֶּׁמֶשׁ עָלָתָה

מִדִּמְדּוּמֵי־בֹקֶר בֵּין לַהֲבוֹת־אֵשׁ,

וַיָּשֶׂם בִּלְעָם אֶת פָּנָיו הַבָּמָתָה:

אֶת מֶלֶךְ מוֹאָב יְבַקֵּשׁ.

עֵינָיו תְּשׁוֹטֵטְנָה אֵי־שָׁם בַּמֶּרְחָק

וְהוּא הַבָּמָתָה דַּרְכּוֹ יְשָׂרֵךְ,

וְרָתַח לְבָבוֹ בְּקִרְבּוֹ וַיִּצְעַק:

“עַם־מִדְבָּר זֶה אֲנִי לֹא אֲבָרֵךְ!”

הַשֶּׁמֶשׁ בְּלֶב־הַשָּׁמַיִם עוֹמֶדֶת,

בְּזִיו מְצִיפָה הַמִּישׁוֹר הַכַּבִּיר,

שָׁם עַם עֲלוּמִים – רוּחַ יוֹקֶדֶת,

לָבֶטַח יִשְׁכֹּן שָׁם הַכְּפִיר!

וְעַל הַגִּבְעָה מוּל פְּנֵי הָרָקִיעַ

מִזְבְּחוֹת עֲרוּכִים לְעוֹלָה,

וּמִשָּׁם קוֹל חָזָק יַעֲלֶה וְיַבְקִיעַ

נְסוּךְ מִקְסָמִים – קוֹל בִּלְעָם:

"הַאֲזִינָה עָדַי, בְּנוֹ צִפּוֹר!

מָה תֹּאמַר: זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל?"

וּבְעֹז אֶת קוֹלוֹ יָרִים בֶּן בְּעוֹר:

“מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל?!”

וּבָלָק שָׁצַף וַיַּחֲרֹק שֵׁן,

וַחֲמַת־אַפּוֹ עָלְתָה לְהַשְׁחִית.

אֲבָל אֶת פָּנָיו חִישׁ שָׂם כִּמְחַנֵּן:

“עַם פֶּרֶא נוֹדֵד, הַאוֹתִי הוּא יַשְׁמִיד?!”

וְקוֹלוֹ הִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ, קוֹל נִפְעָם,

חָנוּק מִדְּמָעוֹת, יִקְרַע לֵב:

"הָהּ, מֶה עָשִׂיתָ, בִּלְעָם?

הֵן אִכְזַבְתַנִי אַכְזֵב!

"עַם־עֲלוּמִים זֶה אוֹתִי מַחֲרִיד,

כִּי רַב הוּא – יַכֵּנוּ בַּחֶרֶב!

לֹא יַשְׁאִיר מֶנּוּ פְּלֵטָה וְשָׂרִיד,

עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עִם עָרֶב!"

וְעָלוּ זִכְרוֹנוֹת עַל לִבּוֹ גַּם חָפָפוּ,

גָּרֵשׁ זִכְרוֹנוֹת הַהֹוֶה הַנִּזְעָם;

זָכַר נְעוּרִים שֶׁעָבְרוּ גַּם חָלָפוּ,

הָיָה אָז רֵעוֹ גַּם בִּלְעָם.

הַאֻמְנָם לֹא הָיוּ הַיָּמִים הַהֵם

טוֹבִים מֵאֵלֶּה עֵת הוּא בַצָּרָה?

זָכַר אָז לְפֶתַע קַרְנֵי הָרְאֵם,

נָתְנָה לוֹ אִמּוֹ וְאָמָרָה:

"קַרְנַיִם, בְּנִי, אֵלּוּ לְךָ יַעֲמֹדוּ

בְּמִלְחֲמוֹתֶיךָ כְּמֶלֶךְ.

כָּל עַם וְכָל גּוֹי לְפָנֶיךָ יִקֹּדֹּו,

יָרִיעוּ גַּם יִכְרְעוּ בֶרֶךְ".

הַאֻמְנָם יִשְׂרָאֵל יִכְרַע לְפָנָי?

הַאִם אֲנַצַּח הַגִּבּוֹר הָאוֹמֵר:

"הִשָּׁמֶר־לְךָ, בֶּן־צִפּוֹר, מִפָּנַי,

אֱלֹהַי וּזְרוֹעִי עִמָּדִי, הִשָׁמֵר!"

שָׁרַק הַסְּתָו בְּמַשְׁרוֹקִית־הָרוּחַ

וּבָרָק הֶאֱפִיל עַל דַּיָּרָיו;

אָדָם־חַיָּל אֲשֶׁר שָׁכַב לָנוּחַ

הִרְטִיט לְפֶתַע עַפְעַפָּיו…

כִּי בְנוּמוֹ לְיֶגַע

וּבְצָנְחוֹ לִשְׁנָת

בָּהַק לוֹ אוֹר רוֹגֵעַ

שֶׁל בַּיִת בַּמֶּרְחָק.

וּשְׁבִיל שָׂדוֹת רָטֹב מִטַּל

וְסוּס מוֹשֵׁךְ בְּמַעֲנִית

וְנֶטַע רַךְ אֲשֶׁר נִשְׁתַּל

וְעֵץ עָבֵשׁ אֲשֶׁר נִקְטַל

וְאוֹר וָצֵל

וִירַק דְּשָׁאִים –

הַכֹּל רוֹנֵן

וְחַי בִּשְׁלַל צְבָעִים…

וְחַי אָדָם בְּעשֶׁר זֶה,

נוֹטֵל חָפְנָיו מֵעשֶׁר זֶה

וּלְבָבוֹ גֵּאֶה

מֵרֹחַב הַמַּתָּת

פָּקַח עֵינָיו לַמַּחֲזֶה וְהָאָפֹר נָבַט…

וּסְתָו שָׁרַק בְּמַשְׁרוֹקִית־הָרוּחַ

וְהַמַּחֲנֶה דָמַם,

וְזֶה אֲשֶׁר שָׁכַב לָנוּחַ?

– הָהּ, חֶמְדָּתִי, הוּא כְּבָר נִרְדַּם…

פברואר, 1941.

אֶהְיֶה כְּאִישׁ שֶׁנָּח בְּצֵל אִילָן

ד’אנונציו

אֶהְיֶה כְּאִישׁ שֶׁנָּח בְּחֵיק־

אִשָּׁה בָּאֲפֵלָה.

סִיעוֹת־עָנָן נִשְּׂאוּ הַרְחֵק

וְרוּחַ קַלִּילָה – – –

זוֹכֶרֶת אַתְּ? צַוָּארֵךְ

הִבְהִיק צָחוֹר בָּאֲפֵלָה.

וְכֹה שָׁקֵט הָיָה. צִיּוּץ צִפּוֹר דָּמָה

לְשִׁיר יִפְעָה וָהוֹד.

לַחֲשֵׁךְ הַמְהַרְהֵר הִשְׁרָה עָלַי תְּנוּמָה,

וְצֵל כֵּהֶה קָרַב לֹא רְאִינוּהוּ עוֹד.

לֹא רְאִינוּהוּ עוֹד, אֲנִי וְגַם לֹא אַתְּ,

וְרַק תְּחוּשָׁה דַּקָּה רָמְזָה: הוּא כָאן.

וּפֶתַע כֹּה הֶחְשִׁיךְ, רָאשִׁי שָׁמַט־שָׁמָט.

וְרַק גִּבְעוֹל בּוֹדֵד עֲלֵי עָרְפִּי גָחָן…

הֵרַמְתִּי אֶת רָאשִׁי וְאַתְּ –

כְּלֹא הָיִית… כְּלֹא הָיִית…

ינואר, 1941.

עִם עֶרֶב, וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת מִיָּם

הִרְטִיטָה גַּלִּים בַּדָּגָן;

בְּכַנְפֵי הַדְּמָמָה נִשָּׂא אֵי־מִשָּׁם

צְלִיל פּוֹרֵט בָּאֲוִיר וְשׁוֹזֵר לְבָבוֹת

וִינֻגַּן…

וּתְנֻגַּן אַגָּדָה שֶׁאֻגְּדָה מֵרְסִיסִים

שֶׁל עָבָר כֹּה רָחוֹק, כֹּה נִשְׁכָּח,

זֶה נִגּוּן שֶׁנִּכְלָא עֵת עֻצְּמוּ הָרִיסִים,

הוּא פָרַץ לַחֲרֹג וַיֻּכֶּה בְאִבּוֹ

וְהוּמַךְ.

וְעַתָּה עִם אָבִיב בְּלֵילוֹת רְווּיִים

טַל עֶדְנָה וְקִרְבָה –

בָּאַנִי הַצְּלִיל וַיִּפְרֹט עַל נִימִים – – –

עִם עֶרֶב טָוִינוּ צְלִילַי, וַאֲנִי

נְגִינַת־אַהֲבָה – – – –

מאי, 1944.

מַסָּעֵנוּ טָס עֲלֵי שִׂמְחָה וָעֶצֶב,

לֹא נִבְלֹם אוֹתוֹ בִּנְוֵה־שְׁמָמָה עָגוּם.

אִם עָלִינוּ, רֵעַ, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת,

אִם שָׁכַחְנוּ מָה, גַּם לֹא נוּכַל לָשׁוּב.

אֶל תִּשְׁאַל אוֹתִי לְאָן וּלְאֵיזֶה צֹרֶךְ,

אַל תֶּחֱזֶה רָחוֹק, כִּי לֹא תִרְאֶה מְאוּם.

הַחֲזֵק בַּהֶגֶה, נִבְזְקָה יַחְדָּו

וּנְחַכֶּה לְסוֹף שָׂמֵחַ אוֹ עָצוּב…

אוגוּסט, 1944.

יֵשׁ לִי כְּפַר־מוֹלֶדֶת

וְנַפְשִׁי בּוֹדֶדֶת,

וְנַפְשִׁי נִשֵּׂאת הַרְחֵק מִכָּאן,

וְלִבִּי כָמֵהַּ

מֶרְחַקִּים גּוֹמֵעַ –

הוֹי, לִבִּי, לְאָן, לְאָן, לְאָן?

הוֹי, כְּפָרִי עָגוּם הוּא,

כְּמָבוֹךְ סָתוּם הוּא –

וְכָל שְׁבִיל מוֹגִיעַ וּמַכְזִיב –

אָן תִּדֹּד, חֵלֵכָה?

עוֹד תַּחֲזֹר, חֵלֵכָה,

וְתִשָּׂא רַק מַשֶּׁהוּ מַכְאִיב.

לַיְלָה וְעַצֶּבֶת

וְנַפְשִׁי דּוֹאֶבֶת,

כּוֹכָבִים קוֹרְצִים רָחוֹק, רָחוֹק.

מֵהָרִים צָבוֹעַ,

כְּמוֹ נוֹטֶה לִגְוֹעַ,

מְיַלֵּל בְּנַאַק בְּכִי וּצְחוֹק.

א

אָדָם יוֹשֵׁב לְחוֹף הַיָּם

וּמַה קָּטֹן הוּא…

הִנֵּה עוֹלִים עָבִים שֶׁל דָּם,

עָלָיו יִגְחָנוּ,

הִנֵּה פוֹרְצָה סוּפַת־מִרְיָם,

הִנֵּה יִסְאָנוּ…

וְגַל נִשָּׂא, מִשְׁבָּר גֵּאֶה,

חַשְׁרַת הַקֶּצֶף מִתְלַכֶּדֶת,

הַיָּם קָרֵב, הַיָּם סוֹעֶה,

בָּרָק יַצְלִיף חָזִיז תּוֹעֶה,

הָרוּחַ מְחוֹלֶלֶת וּמַצְעֶדֶת – –

הָרוּחַ מַצְלִיפָה בּוּז קַר וָמָיִם,

סְפִינָה נִלְפֶּתֶת בְּחֵיקָהּ,

נִשְׁחֶקֶת וְנִפְלֶטֶת בִּרְקִיקָה,

וְקוֹל שְׁרִיקָה וּנְאִיקָה

קוֹמֵט שַׁלְוַת־שָׁמַיִם.

וְגַם בִּשְׁקֹט זִיווֹ שֶׁל יוֹם,

גַּם אִם יִצְהַל וְאִם יִדֹּם,

זוֹמֵם בַּמַּיִם הַמְאֻיָּם –

הֵם לֹא יָחֹנּוּ!

אָדָם פּוֹנֶה לְמוּל הַיָּם

וְכֹה קָטֹן הוּא…

גנואה, חוֹף־הַיָּם, 10.7.46

ב

כִּפְקַעַת רָצוֹן וְחוּכָה

וּמַעַשׂ עָלוּב לִבְלִי חֹק,

כָּךְ תִּדֹּד הַסִּירָה בְגוּחָהּ

אֶל הַיָּם הַדּוֹמֵם בְּקוֹל צְחוֹק.

בְּצַחֲקוֹ – וְהִקְרִינוּ מֵימָיו

לְסַפֵּר לַמְּצוּלָה הַדְּמוּמָה

אֵיךְ הֵעֵזּוּ אָדָם וּרְצוֹנָיו

לֶאֱחֹז בִּבְלִי־מָה.

וּבִרְחֹק הַחַמָּה וְאוֹרָהּ,

בַּחֲפֹז הַגִּחוּךְ וְנָמוֹג,

יָצְאָה הַמְּצוּלָה הַשְּׁחוֹרָה

יָצֹא וְשָׁאֹג

וְאָז

רַק הַחוֹף עִם קִמְטֵי נִסְיוֹנוֹ

הַזָּקֵן, שֶׁתָּמִיד מְאֻיָּם,

יֵדַע לַעֲמֹד בְּאוֹנוֹ

וְלִגְבֹּל פַּרְעוֹתָיו שֶׁל הַיָּם.

סֶור, 1.8.46

הֵן יִשְּׁלוּ מִזֵּר הַזְּמַן פְּרָחִים קִצְרֵי־גִבְעוֹל

בְּמוֹ יָדְךָ מוּטָב בַּגָּן פְּרָחִים לִשְׁתֹּל,

טַפְּחֵהוּ וְגַדְּלֵהוּ, הַשְׁקֵעַ בּוֹ הַכֹּל…

בְּעֵת סְתָוִים תָּגִיחַ הַכְּמִישָׁה, תַּמְצִית…

חָרוּל בּוֹדֵד יִשָּׂא רֹאשׁוֹ. הֵן כַּךְ תָּמִיד…

אַךְ שׁוּב בְּעֵת אָבִיב תִּקְלַע זֵרִים, עָמִית.

מאי, 1947.

בִּמְרוֹם יָם מָוֶת אַתְּ שׁוֹכֶנֶת,

צוּקֵי־אֵימָה סְבִיבֵךְ הוּצָקוּ,

הֻקַּפְתְּ הָרֵי מְגוֹר־צַלְמָוֶת,

בָּךְ כַּבְלֵי־שִׁעְבּוּד נֻתָּקוּ.

הַיּוֹם רַק אַתְּ תָּאִירִי לָנוּ,

עֹז לַקְּרָב מִמֵּךְ נִשְׁאָב.

לְמַאֲבַק צְדָקָה וָיֶשַׁע

וְרַק מִסַּלְעֵךְ יֵצֵא הַצָּו.

מקוה־ישראל, 6.7.44

כִּי רָאִיתִי עֱנוּתֵכִי,

עֵת חָזִיתִי עֲפָרֵךְ,

מִי אֲנִי כִּי אֲנַחֲמֵכִי,

מִי אֲנִי לִבְכּוֹת שִׁבְרֵךְ?

מִי אֲנִי? – שֵׂיָה אוֹבֶדֶת,

שֶׂה חָרֵד וְנֶאֱנָח, –

כִּי אָנוּד לָךְ, הַנֶּחְמֶדֶת,

הוֹ, אַרְצִי – וַאֲבַכֶּה־לָךְ?

בָּאנוּ הֵנָּה, הוֹרָתֵנוּ,

לֹא נִתֵּן לְהַחֲרִיבֵךְ,

נַעֲמֹד פֹּה עַל נַפְשֵׁנוּ

עַד נִצַּחְנוּ יְרִיבֵךְ.

לָךְ נִשְׁבַּעְנוּ, כִּי נִשְׁמֹר אֶת

כָּל אֲשֶׁר קִרְבֵּךְ עַד תֹּם.

נִשְׁמְרֵךְ, הוֹ, הַמּוֹלֶדֶת,

כָּל עוֹד דָּם בַּלֵּב יִזְרֹם.

הַיּוֹם, אָחוֹת, יוֹם מִלְחַמְתֵּנוּ,

וַאֲנִי רָחוֹק מִכָּאן,

הֲלֹא תָחֹגִּי פְּגִישָׁתֵנוּ

בְּמִטְבָּחֵנוּ הַקָּטָן –

זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיהוּ.

מִזְגִי יֵינֵךְ מְלֹא־הַכּוֹסִית

וְדִמִּית: אֲנִי, אֲנִי הוּא

הַיּוֹשֵׁב אִתָּךְ, כְּתָמִיד.

הַאֲמִינִי, יוֹם יָבוֹא עוֹד –

טוֹב יִהְיֶה! אַבְטִיחַ לָךְ.

אָז אֲחַבְּקֵךְ מְאֹד מְאֹד,

וְהַכֹּל אַשְׁכִּיחַ לָךְ!

וּכְשֶׁנּוֹבְחִים פִּיּוֹת הַבְּרֶנִים

וְיוֹרְקוֹת הַמַּרְגֵּמוֹת,

מַחֲשַׁבְתִּי אָז תַּעֲבִירֵנִי

אֵלַיִךְ, רֵעָה וְאָחוֹת,

וְאָז אֵדַע: לַקְּרָב יֵשׁ טַעַם,

– אַף כִּי הַמְּחִיר יָקָר מְאֹד –

כְּדֵי שֶׁיּוֹם יָבוֹא אֵי־פַעַם,

נוּכַל לִנְשֹׁם פֹּה וְלִחְיוֹת.

אֶתְמוֹל לִפְעֻלָּה יָצָאנוּ

עַד לְמִשְׁמֶרֶת רִאשׁוֹנָה;

הַיּוֹם שָׁקַטְנוּ וְרָגַעְנוּ –

וּמַכְסִיפָה הַלְּבָנָה.

אֶת פְּגִישָׁתִי בָךְ אָז זָכַרְתִּי,

וְשִׂמְלָתֵךְ הַיְרֻקָּה…

הַלַּיְלָה טוֹב לִי – כֹּה אָמַרְתִּי,

כִּי אַתְּ קְרוֹבָה לִי, הָרְחוֹקָה.

וְאִם תָּבֹא בַּלֵּב עַצֶּבֶת –

רֹאשֵׁךְ זִקְפִי, חַזְּקִי הַלֵּב.

כִּי אֵלַיִךְ, הָאוֹהֶבֶת,

יֵהוֹם חָזֶה אֲשֶׁר אוֹהֵב…

וְאִם שְׁנָתֵךְ עִתִּים נוֹדֶדֶת,

פַּזְּמִי שִׁירִי זֶה הַקָּטָן

וְתִשְׁמְעִי מִזְמוֹר־מוֹלֶדֶת

בְּצַעֲדִי עַל הַמִּפְתָּן…

קטע

הֲיִי מְאֻשֶּׁרֶת. וּמִי עוֹד כָּמוֹךְ

רָאוּי לִרְאוֹת אשֶׁר בַּחֶלֶד!

אַךְ אַל זֶה הָאשֶׁר לִבֵּךְ יַהֲפֹךְ

לַאֲשֶׁר לֹא זָכוּ – אַל נְעֹל אֶת הַדֶּלֶת!

מִי יִתֵּן וְנָוֵךְ בְּאָשְׁרוֹ יֶעֱצַם

וְחַמָּה בָהּ הָאָח הַמְבֹעֶרֶת.

וּמִמֵּךְ אֲבַקֵּשׁ: הַקְצִי נָא לִי שָׁם

פִּנָּה לְזִכְרִי, קְטַנָּה, לֹא־נִכֶּרֶת…

בֵּיתִי הוּא רַק אֹהֶל קָטָן וְאָפֹר –

וּמֶרְחָב בּוֹ לַנֶּפֶשׁ וְרַב לָהּ הָאוֹר.

חֹם לֹא יִשָּׁמֵר בּוֹ וְקַר בּוֹ לַגֵּו,

וּבְאֶפֶס חֹם יֵשׁ בּוֹ רָב־לַהַט לַלֵּב.

מְנוֹרָה תֵּאָבֵק בּוֹ עִם רוּחַ הַלֵּיל,

רוֹעֶדֶת שַׁלְהֶבֶת – מְרַצֵּד אָז הַצֵּל.

טוֹפְחוֹת זוֹ עַל זוֹ בְּהֶמְיָה יְרִיעוֹת,

צוֹפְנוֹת אֵימָתָן, קְרָב עִם רוּחַ אוֹמְרוֹת.

אֵי־שָׁם יֵשׁ מֵיתָר הַחוֹרֵק וְנֶאֱנָק

וְישׁ יִתְמַתַּח, יִשְׂתָּרֵג וְנִתָּק,

יִפְרֹץ אָז הָרוּחַ נִסְעָר מִבַּחוּץ

וּבָא אֶל הָאֹהֶל סְחוֹר־סְחוֹר בְּמֵרוּץ.

תְּפַנֶּה הַיְרִיעָה מְקוֹמָהּ לָאוֹרֵחַ,

סוֹלְדָה לְאָחוֹר – וְהָאֹהֶל תּוֹפֵחַ.

נִמְשָׁךְ לַסְּחַרְחֹרֶת הַפְּתִיל וְרוֹקֵד,

טְרוּפִים אוֹר וָצֵל – וְהַסַּעַר שׁוֹלֵט!

וּרְאֵה, הַמָּטָר כְּבָר הִתְחִיל מְטַפְטֵף,

הוֹלֵךְ וְחָזָק הוּא, הוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף,

וְעַד מְהֵרָה קוֹל־הַסַּעַר נָדַם –

אַךְ עוֹד מְיַחֵל לְסוּפָה הָעוֹלָם!

אִם לָמוּת גּוֹרָלֵנוּ – נָמוּת בְּכָבוֹד –

כְּדִינָם שֶׁל מוֹרְדִים בְּמַלְכוּת,

וְיֵדַע הָעוֹלָם כִּי רָצִינוּ לִחְיוֹת

וְגֵאִים הוֹבִילוּנוּ לָמוּת.

אִם לָמוּת גּוֹרָלֵנוּ – נָמוּתָה הַיּוֹם!

לַשָּׁוְא לֹא נִצְפֶּה אֶל הַלֵּיל,

וּלְעֵינֵי הָעוֹלָם יֹעֲלוּ לַגַּרְדּוֹם

כְּבוֹד בְּרִיטַנְיָה וּכְבוֹד יִשְׂרָאֵל!

אִם לָמוּת גּוֹרָלֵנוּ – נָמוּתָה בַּקְּרָב

עֵת צִלְצוּל חֲרָבוֹת יְרַנֵּן!

כִּי עַם, לוֹ חֵרוּת מֵחַיִּים תֶּעֱרַב,

רַק לוֹ הַחֵרוּת תִּנָּתֵן!

לָכֶם הוּא הַשִּׁיר כְּקִשּׁוּט וְצַעֲצוּעַ

אַךְ לִי הוּא כְּלֵב מְפַרְפֵּר תּוֹך הַגּוּף.

אַתֶּם מִשְׁתָּאִים לוֹ, לָכֶם הוּא שַׁעֲשׁוּעַ –

אוֹתִי יְעוֹרֵר הַכְּאֵב הַטָּרוּף.

לָכֶם הוּא כְּצֵל לַחֲסוֹת בּוֹ, לָנוּחַ –

וְלִי הוּא כְּשֶׁמֶשׁ שׂוֹרְפָה לְהַשְׁחִית.

שִׁירִי, הוֹ, שִׁירִי הָאָהוּב, הַזָּנוּחַ,

אַתָּה רַק תֵּדַע אֶת הַלֵּב שֶׁתַּרְתִּית.

נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה־עֵינַיִם,

עַז וְצַח וְזַךְ כִּתְכוֹל־שָׁמַיִם,

אֶל מוּל עֲנָק נִצַּב, מוּל שִׁרְיוֹן־קַשְׂקֶשֶׂת

לְמוּד קְרָבוֹת מֻקַּף צִנָּה וָקֶשֶׁת.

נוֹשָׁן הַמַּעֲשֶׂה אַךְ עֹז בּוֹ מְרַטֵּט:

גְּבוּרת אֵין־נֶשֶׁק־לוֹ בִּפְנֵי רָשָׁע עוֹמֵד;

רַק נַעַר קָט בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהָיו

מוּל צַר עָרִיץ יִבְטַח בְּכֹחוֹ רָב!

אָכֵן, דָּוִד הַנַּעַר, עָלֵינוּ שׁוּב נִגְלֵיתָ,

בְּאֹפֶל לֵיל בְּשֶׁקֶט אֶת יַלְקוּטְךָ מִלֵּאתָ,

וְשׁוּב בְּאוֹן תּוֹפַע וְאֵין יָדְךָ רוֹעֶדֶת,

וְשׁוּב תִּשֹּׁם תֵּבֵל, כִּי קוֹם תָּקוּם מוֹלֶדֶת!

אִילָנוֹת צְעִירִים בַּמּוֹלֶדֶת,

הַרְכִּינוּ לָאָרֶץ רֹאשְׁכֶם!

אִילָנוֹת יְקָרִים בַּמּוֹלֶדֶת –

נִגְדַּע הַתָּמִיר שֶׁבָּכֶם!

דֹּמּוּ! אַל רֶטֶט, שְׂדֵרוֹת יְרֻקּוֹת –

הַכּוֹרֵת הַשָּׁפָל בִּגְבוּלְכֶם!

יָד בְּזוּיָה הִתְנַכְּלָה אֶל הַטֹּהַר,

הֵנִיפָה גַרְזֶן עַל קָדוֹשׁ –

הִיא תִיבַשׁ, זֹאת הַיָּד הַמְגֹאֶלֶת –

לֹא יִשְׁקֹט הַכְּאֵב הֶעָמֹק…

דֹּמּוּ, רֵעִים! הוּא אֵינֶנּוּ…

הוּא לָנֶצַח לְכָאן לֹא יָשׁוּב;

רְאוּ,

בַּחֲשֵׁכָה הָעוֹלָה וְגוֹבֶרֶת

עוֹד לוֹהֵט זִיק צַוּוֹ הַגָּדוֹל!…

תש"ו. נכתב לזכר אליהו כהן־חינסקי אחר נפלו.

הַחֵץ יְרוּ! אֵין אִישׁ אִתִּי.

מַה יָּדַעְתִּי: לֹא יַחֲטִיא!

אֵין לִי רֹמַח, אֵין צִנָּה,

לֹא אֶשָּׂא גַם בְּכִי־תְחִנָּה.

דֹּם חָשׂוּף נִצָּב לִבִּי –

לְעוֹלָה אוֹתוֹ אָבִיא.

יְרוּ־הַחֵץ, חֵץ אֶרֶס מַר,

בּוֹ הָרְגַּלְתִּי זֶה מִכְּבָר;

אֵת לִבִּי יִמְצָא מִיָּד,

כִּי יִרְחַב – כָּל חֵץ הוּא צָד.

הַיְרִיתֶם? הוֹ, רַב תּוֹדוֹת –

עַתָּה יִפְרֹץ שִׁיר עַז מְאֹד!…

הַשֶּׂכְוִי קָרָא בְקוֹל

מִן הַלּוּל בָּעֶרֶב,

וְאָדָם בְּתֹם הֶחְלִיט

לְטָרְפוֹ עַל קֶרֶב…

הַגֶּבֶר עוֹד שָׁאַף לִחְיוֹת,

לִשְׂבֹּעַ זִיו־נָשָׁיו – – –

הֲגַם אַתָּה שָׁם, אֵל, תִּגְזֹר –

וְאָנוּ פֹה נִזְעַק לַשָּׁוְא?!

אֱלֹהִים, אֲוַתֵּר עַל כָּל עֹמֶק־הַדַּעַת,

נִיצוֹץ שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת נָתַתָּ לִי שַׁי,

רְאוֹת אֳפָקִים רְחוֹקִים מִנִּי גַעַת,

תְּחוּשַׁת הַבָּאוֹת שֶׁיָּבֹאוּ וַדַּאי.

מַה טּוֹב כִּי חֶלְקִי יִהְיֶה עִם צִפֹּרֶת

מְסַלְסֶלֶת זְמִירוֹת בָּאֲוִיר הַקַּשׁוּב.

הֵן טוֹב לִי יוֹתֵר כְּמוֹתָהּ לֹא אָחוּשׁ אֶת

עֶרְכּוֹ שֶׁל כָּל רֶגַע חוֹלֵף לִבְלִי שׁוּב.

אֱלֹהִים, קַח מִמֶּנִּי כָּל עֹמֶק־הַדַּעַת

וְהוֹתֵר לִי רַק עַיִן יָפָה לְהַבִּיט.

הוֹ, לָמָּה נָתַתָּ לִי שְׁתוֹת הַקֻּבַּעַת,

אֵינְסוֹף בָּהּ וָנֵצַח – רֵעַי לְהַשְׁחִית?!

לֹא אֶרְקֹם לָךְ חָרוּז מִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי,

גַּם לֹא שִׁיר קִינָה וּנְהִי.

נִגְמֹר – וַחֲסָל! לְכִי לָךְ, לְכִי –

גַּם אֲנִי לִי אֵלֵךְ לְדַרְכִּי.

נִפְגַּשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ, אוּלַי בְּטָעוּת,

וְאוּלַי אַךְ עָמַדְנוּ לָנוּחַ.

קוֹרֶה לְעִתִּים שֶׁנַּעֲשֵׂית הֶכֵּרוּת,

כָּכָה סְתָם רַק לִשְׁמוֹ שֶׁל “קִנּוּחַ”…

אַךְ זֹאת לֹא הֵבַנְתְּ, כִּי חָשַׁבְתְּ לָךְ אַחֶרֶת,

כִּי אֶהְיֶה לָךְ נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים,

וְסֶרַח־הָעֹדֶף שֶׁל שַׂלְמַת־הַתִּפְאֶרֶת

אֶשָּׂא אַחֲרַיִךְ מַכְלִים…

וְקִוִּית כִּי אֶבְכֶּה בִּדְמָעוֹת שֶׁל שָׁלִישׁ

עַל אָבְדָן הַנַּעֲרָה הַזּוֹהֶרֶת,

וְאוּלַי בִּגְלַל זֹאת עִמָּדִי גַם שָׁהִית –

לְהַחֲיוֹת אַגָּדָה עַל אַחֶרֶת…

שְׁבִי נָא בְּבֵיתֵךְ עַל הַגִּבְעָה

עֵת בְּגַנֵּךְ פּוֹרְחוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים,

וְשָׁם חַכִּי, חַכִּי עַד בֹּא שָׁעָה

עֵת לְבֵיתֵךְ יָבֹא אֵי־מִי חֲמוּץ־פָּנִים.

בָּרְכִיהוּ בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא”

וְגַם הָכִינִי לוֹ כִּסֵּא לָשֶׁבֶת,

כִּי יֵשֵׁב מוּלֵךְ עִוֵּר מִגַּאֲוָה

וְאֶל פִּיךְ יַצְמִית מַבָּט שֶׁל עֶבֶד.

וּפָצַחַתְּ בְּשִׂיחָתֵךְ, כְּפוּאָה כַּשֵּׁד,

אֶת הַמִּלִּים תִּרְצִי לִתְפֹּשׂ אָז בַּגָּרוֹן,

וְהַשָּׁעוֹת תִּבְרַחְנָה וְלִבָּן כָּבֵד

וּבְעֵינֵיהֶן דְּמָעוֹת שֶׁל עֹנִי מָלֵא רֹן.

וְאָז תָּבֹא שָׁעָה שָׁם בְּבֵיתֵךְ עַל הַגִּבְעָה

וּבְגַנֵּךְ יִבְּלוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים –

שָׁם יֵשֵׁב אֶחָד (הַיּוֹם קָרוֹב וּבָא)

לָךְ יְסוֹבֵב עֲלֵי גַלְגַּל אֶת הַשָּׁנִים….

בְּשִׂמְלָה מִתְבַּדְּרָה וּבְנֶפֶשׁ קַלָּה

תַּעַבְרִי בַּשְּׂדֵרוֹת, תִּצְחֲקִי,

תְּחַיְּכִי אֱלֵי כֹל וְכֻלָּךְ צוֹהֲלָה

וְהַכֹּל מַצְבִּיעִים: הֵן חַג הִיא!

בַּחוּרִים יַעַרְגוּ לָךְ, יַבִּיטוּ אַחֲרַיִךְ,

יֶאֶרְבוּ בְּדַרְכֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת,

לְבוּשֵׁךְ אֵין־בּוּשָׁה יִפְשְׁטוּ מֵעָלַיִךְ

בְּעֵינַיִם מְאֹד רְעֵבוֹת.

וְאוּלַי לֹא יֵדְעוּ לְעוֹלָם־לְעוֹלָם,

כִּי תָבֹאִי בֵיתֵךְ עִם הַלֵּיל

בּוֹדֶדֶת עַד בְּכִי, עֲזוּבָה מִכֻּלָּם,

בְּלִי יָדִיד וְאָהוּב וְגוֹאֵל!

רומנס

אֶת מְקוֹם־פְּגִישׁוֹתֵינוּ נִרְשֹׁם לְמַזְכֶּרֶת,

נַחֲרֹת בְּעִטּוּר שֶׁל זָהָב;

כָּל גִּבְעָה וְכָל גַּי, וְכָל עֵץ עַל אֵם דֶּרֶךְ,

כָּל אֶבֶן שֶׁשָּׁמָּה תִּשְׁכַּב.

אֶת בִּקְתַּת־הָעֵצִים שָׁם בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה,

לָהּ שָׁלשׁ מַדְרְגוֹת אֲבָנִים,

שֶׁיָּדְעָה לְהַקְשִׁיב וְלִשְׁתֹּק בְּצִנְעָה,

לִזְכֹּר כֵּן שָׁנִים עַל שָׁנִים:

אֶת קוֹלוֹת הַנְּעָרִים שֶׁבָּקְעוּ מֵרָחוֹק

וְאֵלֵינוּ הִגִּיעַ הַהֵד;

אֶת טִרְטוּר הַמְּכוֹנִית, אֶת הַשִּׁיר הַמָּתוֹק,

שֶׁהָלַם אֶת הַלֵּב הָרוֹעֵד.

אֶת הַזָּר הַבּוֹדֵד עַל הַכְּבִישׁ הַשּׁוֹמֵם

שֶׁהֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ לְהַבִּיט;

אֶת הַלַּיְלָה הַטּוֹב הַשּׁוֹתֵק וְדוֹמֵם

וּמַסְתִּיר אֶת הַסּוֹד כְּעָמִית.

אֶת הַכֺּל, אֶת הַכֺּל נִרְשְׁמָה לְמַזְכֶּרֶת,

נַחֲרֹת בְּעִטּוּר שֶׁל זָהָב:

אִם צִיּוּץ שֶׁל צִפּוֹר אוֹ דְמוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת –

הַכֹּל יֵחָרֵת בַּלֵּבָב!

נתחבר יחד עם מנגינה.

בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב הָיְתָה דְמָמָה;

בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב תִּקְתֵּק הַשָּׁעוֹן.

מַדּוּעַ אֵין אִישׁ פֹּה עוֹמֵד בַּפִּנָּה? –

חִכָּה דֹם הַצְּרִיף וְתָמַהּ הָאַלּוֹן!

מַדּוּעַ לֹא בָאָה עַלְמָה בַיְשָׁנִית

וְעֶלֶם מַדּוּעַ לֹא בָא?

מַדּוּעַ יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ נִפְרָדִים

הַשְּׁנַיִם בְּאֶפֶס תִּקְוָה?…

נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ אָז גַּם שִׂיחַ, נִעְנַע

וּמָשַׁךְ בִּזְקָנוֹ הַלָּבָן: "הֵן צְמוּדִים

פֹּה הָיוּ לְיָדִי – בְּחַיַּי! –

חֲבוּקִים פֹּה הָיוּ הֵם עוֹמְדִים".

“כֵּן, תָּמִיד בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית הַיָּפָה”,

הוֹסִיף גַּם זָמִיר מֵאָמִיר,

"נִגַּנְתִּי וְשַׁרְתִּי שִׁירַי אָז לָהֶם –

אַךְ הֵמָּה – הוֹ, הַס מִלְּהַזְכִּיר!…"

“שָׁמַעְתִּי”, רִכֵּל אָז הַצְּרִיף הַיַּדְעָן:

“הֵם רָבוּ מְאֹד בֵּינוֹתָם!”

“לֹא נָכוֹן! שְׁתֹק, זָקֵן!” זָעַק פֶּרַח קָטָן,

“אֵיךְ תָּעֵז כֹּה לִהְיוֹת מְטֻמְטָם!”

"לֹא תָבִין בְּאַהֲבָה אַף כִּמְלֹא הַנִּימָה,

אֵיךְ תָּבִין הַמְּרִיבָה בְּשֶׁל מָה?

דַּע כִּי הָרִיב הוּא עֲבוֹת נֶאֱמָנָה

לְאַהֲבָה אֲמִתִּית וְחַמָּה!"

נתחבר יחד עם מנגינה.

הוֹ רֵעָה, אַל תִּרְאִינִי מִלְּבַר,

נַפְשִׁי אֲכוּלָה זֶה מִכְּבָר.

אַף אִם תְּרַצֵּד הַחַרְסָה עַל מִצְחִי

לֹא תוּכַל לְגָרֵשׁ אֲפֵלָה מִתּוֹכִי.

הַאֻמְנָם לֹא תִרְאִי כִּי לִי אֵין מְאוּמָה?

אַךְ עוֹר־גֵּוִי הוּא וְתַחְתָּיו – הָרִמָּה!

דּוֹמֶה כִּי חָבְרוּ עָלַי אֵל וְשָׂטָן

וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר לִי אֵי־פַעַם נִתַּן.

רֵעָה, הֵן כְּאֵב־לְבָבִי הוּא הָעֵד;

בְּבוֹאֵךְ אֵלַי – אֵחַרְתְּ הַמּוֹעֵד!

אִמָּא מוּלִי בוֹכָה:

נִפְרֶדֶת הִיא מִבְּנָהּ.

כְּתֵפָהּ עוֹלָה־יוֹרֶדֶת,

מַחֲנָק יֵשׁ בִּגְרוֹנָהּ.

הוֹ, מַה בְּפִיךְ לֵאמֹר,

אִמִּי הַיְקָרָה?

וּמַה תַּבִּיטִי כֹה

בְּדִמְעָתֵךְ בָּרָה?

עַל הַפְּרִידָה יַעְתִּיר

כָּל אִישׁ רַבִּים דְּבָרִים:

יֵש צַעַר, יֵשׁ בְּרָכָה,

רַבִּים הֵם הַדּוֹבְרִים.

אַךְ אִמָּא – הִיא נִצֶּבֶת

דּוֹמַעַת, דּוֹמֵמָה.

תָּזוּז הַמְּכוֹנִית

בְּעוֹד – בְּעוֹד כַּמָּה?…

יָדַעְתִּי אֶת לִבָּהּ,

מַה בִּגְרוֹנָהּ חוֹכֵךְ:

"הוֹי, אַל תִּבְכּוּ לַמֵּת,

בְּכוּ בָכֹה לַהוֹלֵךְ!"

שָׁלוֹם־שָׁלוֹם… שָׁמַעְתִּי

שְׁתִיקָתֵךְ, אִמִּי;

דִּמְעֵךְ וּמַבָּטֵךְ

שְׁמוּרִים הֵמָּה עִמִּי.

לְאָן תּוֹבִילֵנִי דַּרְכִּי הַפְּתַלְתֹּלֶת?

הַאֵין קֵץ וָסוֹף לִנְדוּדַי?

הַאִם לֹא אַגִּיעַ אַף אֲנִי לְפִנָּה

שְׁקֵטָה וּשְׁלֵוָה לְמַדַּי?

הֲנִגְזַר בַּל אַשְׁלִים הַמִּפְעָל?

כִּי אַתְחִיל וְלֹא אֶגְמֹר…

הַאִם רַק אֶרְאֶה בְּנַצְנֵץ פֹּה הַטַּל

וְאֶת יוֹמִי לֹא אֶעֱצֹר?

נָטַעְתִּי עֵץ – לֹא רָאִיתִי פִרְיוֹ,

נָסַעְתִּי בְּטֶרֶם הֵנִיב.

יֶלֶד הוֹלַדְתִּי – לֹא רָאִיתִי גִּדּוּלוֹ,

הָלַכְתִּי בְּטֶרֶם הֵשִׁיב…

פברואר 1948

כַּבַּרְזֶל לִהְיוֹת נֻקְשֶׁה.

מְחֻשָּׁל כְּמוֹ פְּלָדָה,

לַעֲמֹד בְּשַׁעַר מִלְחָמָה

וְלִלְחֹם

מִלְחֶמֶת אֵל־צְבָאוֹת!

כְּסַעַר־סְעָרוֹת יִסְעַר בִּי רְצוֹנִי

וְיִלְהֲטוּ יָמַי בְּלַהֲבוֹת־אֵשׁ;

רִגְשׁוֹתַי יְפוֹצְצוּ לִבִּי –

לִהְיוֹת קָרְבָּן לְאֵל קָדוֹשׁ

לָמוּת עַל הַמִּשְׁמֶרֶת –

מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהִים חַיִּים!

אֵשׁ־תָּמִיד תִּיקַד בִּי

לֹא תִכְבֶּה – – –

שָׁקַעְתִּי, טָבַעְתִּי בְּרֹק וּבִסְחִי,

כַּדֹּמֶן הָיִיתִי, מָשׁוּל לְאָבָק.

וַיְהִי בְּצָהֳרֵי יוֹם אֶחָד וּבִמְחִי

הוּסַר הַכֹּל – וָאֵצֵא לַמַּאֲבָק.

קִפָּאוֹן בְּכָל לֵב וְכָל רוּחַ נָבָק.

בִּשְׁנָת שְׂרִיד מֵיטַב־אָדָם נָם,

בִּכְבָלִים – אַךְ הַאִם לְמַאֲבָק

יְצָאתֶם, הוֹ, קְרוּאֵי מַנְהִיגָיו שֶׁל הָעָם

קוֹץ־דַּאַב הֲלֹא אֶת לִבִּי דוֹקֵר,

וְחֵיקָהּ שֶׁל תְּהוֹם נַפְשִׁי חוֹבֵק!

הַאֶחְדַּל, חֲנִיךְ־הָעֱנוּת, מֵהָעֵר,

הַאֶסּוֹג מִצְּעֹד בַּסָּךְ – הֵאָבֵק?

עוֹד יַחֲלֹף עִדָּן זֶה, תַּחֲלֹף זֹה הָעֵת,

וְיִבְקַע לְעֹמֶק שְׁסוּעֵי מַצְפּוּן־אוֹר.

עוֹד יָדֹעַ יֵדְעוּ הַמַּשָּׂא אֵיךְ לָשֵׂאת,

יֵצְאוּ אֱלֵי קְרָב – הֵאַבֵק וְגַם שְׁמֹר!…

מַה יִּפְעַם הַלֵּבָב בְּרֶדֶת הַלַּיׅל,

יָרוּץ לוֹ עִם שְׁקֹעַ הָאוֹר?

מַה יְּרַטֵט לְבַב כָּל בֶּן חַיִל,

יִרְעַד כְּנִימֵי הַכִּנּוֹר?

מַה יְּרַחֲפוּ הַצְּלָלִים, יִתְלַחֵשׁוּ,

יַמְתִּיקוּ סוֹדוֹת בִּדְמָמָה?

מַה צִּפֳּרִים, כְּמוֹ יִתְבַּיֵּשׁוּ,

יַשְׁמִיעוּ קוֹלָם בָּרָמָה?

מָה הַפְּרָחִים כָּל כַּךְ יִתְכַּוֵּצוּ,

יִזְקְפוּ עֲלֵיהֶם לְהַקְשִׁיב?

מַה כּוֹכָבִים כָּל כַּךְ יִתְנוֹצֵצוּ,

וְנוגֶה מַבָּטָם וּמַכְאִיב?

בְּרֶדֶת הַלַּיִל, בִּשְׁקֹעַ הָאוֹר

גַּעְגּוּעִים יְרַחֲפוּ בָּאֲוִיר,

וְהֵמָּה יַרְעִידוּ הַלֵּב כַּכִּנּוֹר,

יַרְתִּיתוּ־יַרְעִידוּ הַשִּׁיר.

עַלְמָה בוֹדֵדָה בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה

תִּתְגַּעְגֵּעַ בִּפְרֹשׂ אֲפֵלָה

עַל דּוֹד־לִבָּהּ רַק אַחַת לָהּ נָשַׁק

וְנָדַד וְהָלַךְ לַמֶּרְחָק.

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, בִּנְטוֹת הַצְּלָלִים,

יִתְגַּעְגֵּעַ גַּם שְׁחוֹר־תַּלְתַּלִּים

עַל יָפָתוֹ בְּחִירַת־הַלֵּב

שֶׁפָּרְחָה וְהִשְׁאִירָה רַק כְּאֵב.

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה שָׁחוֹר וְעָצוּב

אֶתְגַּעְגֵּעַ לְאֵם שֶׁהָלְכָה לִבְלִי שׁוּב;

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, בִּשְׁקֹעַ הָאוֹר

יִבְכֶּה זֶה שִׁירִי כְּנִימֵי הַכִּנּוֹר.

חיפה 18.6.46

נָתַתָּ לִי, אֱלֹהַּ, רֹב אשֶׁר וּכְאֵב,

שִׂמְחָה וְיָגוֹן גַּם יָחַד;

הַאֲבָרְכֶךָּ עַל חֶדְוָה זֹה בַלֵּב

אוֹ אֲקַלְּלֶךָּ עַל צַעַר וָפָחַד?

כָּל פֶּרַח קָטָן הַצּוֹמֵחַ בַּנִּיר

יָשִׁיר לִי עַל תֹּם וְעַל יֹפִי;

כָּל יֶלֶד רָעֵב בַּכְּפָר וּבָעִיר

לִי סָח עַל מִרְמָה וְעַל דֹּפִי.

כָּל צִפּוֹר עֲנֻגָּה הַשָּׁרָה עַל הָעֵץ

לִי כִנּוֹר הִיא וְשִׁיר הוֹדָיָה;

כָּל יֶלֶד יָתוֹם מִתְיַפֵּחַ בְּלִי קֵץ

הוּא קִינָה לִי שֶׁל נֶפֶשׁ דְּווּיָה.

זֵר־אֵשׁ־וָדָם שֶׁל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

לִי שֶׁפַע שֶׁל הוֹד וּפְאֵר;

זֵר־אֵשׁ־וָדָם שֶׁל שֶׁמֶשׁ גּוַֹעַת –

יְהוּדִי בְּכִבְשַׁן־אֵשׁ בּוֹעֵר.

גַּלִּים מְלַטְּפִים, צוֹהֲלִים, שׁוֹבָבִים –

מַעְיָן לִי שֶׁל אשֶׁר שׁוֹטֵף;

גַּלִּים סוֹעֲרִים, הַהוֹמִים־דּוֹבְבִים –

זַעֲקַת מַעְפִּיל בְּיָם זוֹעֵף.

נָתַתָּ לִי, אֱלֹהַּ, רֹב אשֶׁר וּכְאֵב,

שִׂמְחָה וְיָגוֹן גַּם יָחַד;

הַאֲבָרְכֶךָּ עַל חֶדְוָה זֹה בַלֵּב

אוֹ אֲקַלְּלֶךָּ עַל צַעַר וָפָחַד?

13.11.46

הַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי־הֶהָרִים,

הַעֲלוּ לַפִּידִים עַל גְּבָעוֹת;

יִרְאוּם הָאַחִים הַגּוֹלִים הַחוֹזְרִים,

יִרְאוּם כָּל פְּלִיטֵי הַזְּוָעוֹת.

יָבִיאוּ רְשָׁפִים לַהַט־תִּקְווֹת

לָאַחִים הַנָּדִים בַּיַּמִּים,

לִהְיוֹתָם אַמִּיצִים, לְחַשֵּׁל הַלְּבָבוֹת

עֵת אוֹיֵב בָּם יִפְגּשׁ בַּחוֹפִים.

יַבְעִירוּ לֶהָבוֹת מוֹקְדֵי־לְבָבוֹת

שֶׁל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן,

יִהְיוּ הַגִּצִּים לְזֵרֵי־שַׁלְהָבוֹת

שֶׁל מֶרִי, גְּבוּרָה וְחָזוֹן.

הוֹ, אָח נַעֲנֶה, מִתְבּוֹסֵס בַּדָּם –

שׁוּר וּרְאֵה זֹה הָאֵשׁ!

הִדְלַקְנוּ הַמֶּרֶד, קָרָאנוּ נָקָם

עַל דָּמְךָ הַנָּקִי, הַגּוֹעֵשׁ!

כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, סְפִינָתִי הַדְּווּיָה –

שׁוּרִי, הָדְלֵק זֶה הַלַּהַב!

בִּשְׁבוּעָה קְדוֹשָׁה זְרוֹעֵנוּ נְטוּיָה:

נִמְחַץ־נְשַׁבֵּר זֶה הָרַהַב.

עוֹד יָקוּם הֶחָזוֹן, וְיָבֹא גַם הַיּוֹם

בִּתְרוּעוֹת נְקַבֶּלְךָ בַּנְּמֵלִים.

כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּבִטְחָה תַעֲגֹן,

בִּרְנָנָה יַעֲלוּ הָעוֹלִים.

18.11.46

בְּקֶסֶם וְרֶתַע

צָנְחָה לָהּ לְפֶתַע

בַּת־שַׁחַר קְטַנָּה וּזְהַבְהֶבֶת.

עַל גַּל דֹּם הֶחֱלִיקָה

בַּלָּט עֵת הִסְמִיקָה

קַלָּה, חֲלוּמָה וְלוֹהֶבֶת.

בִּדְמִי הִיא לוֹאֶטֶת –

עַל גַּל הִיא פוֹרֶטֶת

שִׁירַת־שַׁחֲרִית עֲנֻנָּה.

דְּמוּתָהּ זְהַבְהֶבֶת

מְפַזֶּזֶת־סוֹבֶבֶת –

דּוֹלְגָה־מַחֲלֶקֶת זַכָּה.

גבעת־שורץ, 14.3.46

עַל לִבִּי קֶרֶן־אוֹר אַחֲרוֹנָה כְּבָר עוֹמֶמֶת

וְלַיְלָה שָׁחוֹר רַד־רָבַץ עַל כְּתֵפִי.

כָּבַד לְבָבִי וְרוּחִי נִפְרֶמֶת –

יוֹם אָפֹר וְגוֹנֵחַ קָרֵב אֶל סוֹפוֹ.

כַּרְמִי שׁוּב נָטוּשׁ וְאֵין יָד בּוֹ בוֹצֶרֶת,

בּוֹכֶה בוֹ הַסְּתָו הַקּוֹדֵר בְּיַתְמוּת,

כְּדֶלֶף הָעֵת בַּשְּׁקִיעָה מִדַּרְדֶּרֶת,

עֵינַי כּוֹאֲבוֹת לְמַרְאֵה שׁוֹמְמוּת.

אֵין קֶסֶם בַּשַּׁחַר לַלֵּב הַיָּגֵעַ –

רַק אֵלֶם תִּמְלָא נִשְׁמָתִי – וּבוֹתֵר.

אֵלִי, מָה הַשְּׁחוֹר זוּ זַרְעוֹ בִּי זוֹרֵעַ?

אֶשְׁאַל אַעֲמִיקָה – וְאֵין לִי פּוֹתֵר.

גבעת־שורץ, 14.3.46

הַלַּיִל רַד עֲלֵי אַרְצִי,

גָּהַר עַל אֳפָקִים.

קוֹצֵף הַיָּם בְּזַעַם־אוֹן

וְזוֹעֲפִים שְׁחָקִים

בְּטַלְטֵלָה בְּאֹפֶל־יָם

בְּזֶמֶם שְׁחוֹר וּתְהוֹם

בֵּין מִשְׁבָּרִים תַּחְתֹּר סִירָה,

נוֹשֵׂאת כַּת שְׁכוֹל וִיתֹם.

בְּרוּכָה הַיָּד אֲשֶׁר תּוּשַׁט,

הַשֶּׁכֶם שֶׁתָּכֹף,

לְיֶשַׁע כָּל אוֹבְדֵי דְרָכִים

וּלְתוֹעֵי אֵין־חוֹף.

שְׂדוֹת רָקִיעַ בַּשַּׁחַר חָוָרוּ,

כּוֹכָב דֹּם פִּרְפֵּר וְנָדָם;

שׁוּלֵי אֳפָקִים בִּנְגֹהוֹת דֹּם נָהָרוּ –

הֵקִיץ גַּם רֹאשִׁי הַנִּרְדָּם.

בְּעַרְפִלֵּי שַׁחַר יָצוּפוּ

כְּרוּבִים בִּבְרָכָה וְאוֹרָה

וּדְרוֹרִים בְּחֶדְוָה יִתְעוֹפֵפוּ –

וְשָׂדוֹת נִשְׁטָפִים בִּנְהָרָה.

תְּפַךְ לָהּ בַּת־רוּחַ לוֹטֶפֶת

וְקֶסֶם עָנֹג דֹּם יִזְהָר.

לַיֶּרֶק אֶכְרַע – לַלַּהֶבֶת,

מְרֻסַּס פְּנִינֵי־בֹקֶר אֶנְהָר.

גבעת שורץ, 19.3.46

כָּל רֶגֶב מְחַיֵּךְ אֵלַי כְּיָדִיד וָתִיק,

מֵשִׂיחַ לִי שָׂדֶה בְּרָכָה אִלְּמָה;

מֵעֵץ נוֹשֶׁרֶת עַל רֹאשִׁי הֶמְיָה רוֹטֶטֶת –

אֵיךְ אוּכַל נָטְשֵׁךְ, הוֹ, אֲדָמָה?

צִפָּרְנַיִם אֵלּוּ בָּךְ נָעַצְתִּי

וָאֲרַוֵּךְ יִזְעִי וְגַם דָּמִי.

סְבִיבִי רַק חשֶׁךְ, אֶפֶס בָּךְ לֹא קַצְתִּי!

חִלְצִי נָא אֶת שָׁדֵךְ לִבְנֵךְ, אִמִּי.

משק־שורץ, 25.3.46

שֵׁנִית לִי קָרָא נוֹף־שַׁחֲרִית

וּשְׁמֵי־רוֹם לִי קָרְצוּ בִּתְכֶלְתָּם.

וָאֶחְתּוֹר לְעַרְפִלֵּי־אַחֲרִית –

מַה יָּנִיבוּ חַיַּי עַד כְּלוֹתָם?

עַל אָבִיב וְעַל זִיו אֶתְרַפֵּק –

אַךְ בָּאֹפֶק עָנָן לוֹ נָטוּשׁ!

וּפֶתַע לִבִּי יִתְאַפֵּק –

גַּלְגַּלֵּי־זְמָן יִצְרְמוּ בְיֵאוּשׁ.

לְבָבִי בְּתִקְוָה אֶעֱטֹר

לְרֵעָה, לִי תֶהְגֶּה יְדִידוּת.

הֲיִיתֶם, עַרְפִלַּי, לִי לְאוֹר

וַיִּנְהַר לִקְרָאתִי אוֹר־הַפְּדוּת.

אַךְ עוֹד אֲבַקֵּשׁ כְּעָנִי

חִיּוּךְ־הַנְּעוּרִים הַמְקֻוֶּה,

וּבַת־קוֹל תְּבַשֵּׂר כִּי אֲנִי

עוֹד אֶמְצָא אֶת אָשְׁרִי הַמְאֻוֶּה.

הִדְלַקְתִּי נֵרוֹת בְּחֶשְׁכַת־לְבָבִי

וָאֶפְתַּח דַּלְתוֹתָיו לַנְּהָרָה הַכְּחֻלָּה –

מַעְיָנוֹת שֶׁל חַיִּים מְפַכִּים עַל סְבִיבִי

וּרְאֵה בִּי נַפְשִׁי צוֹהֲלָה.

וַיֵּדַע לְבָבִי כִּי זִכַּנִי אֵלִי…

וְעַל אֶבְרוֹתַי הָאוֹרוֹת

שִׁחַרְתִּי דְמוּתֵךְ. הוֹ, הֲיִי נָא גְמוּלִי,

הַאֲזִינִי כִּסּוּף־מִלּוּלִי,

חֲמוּדָה, בַּת עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת!

הַשֶּׁמֶשׁ הֵפֵזָּה שָׂדִי וּבֵיתִי –

הוֹ הֲיִי נָא לָעַד פֹּה אִתִּי!…

יסוד־המעלה, שבט, תש"ד.

בִּדְמִי הַלֵּיל, עֵת יַעֲטֹף בְּשֶׁקֶט מְלֹא־תֵבֵל

וּבְמֶרְחַבְיָה צִלְלֵי חשֶׁךְ מְהַלְּכִים אֵין־קוֹל,

וְרוּחַ חֲרִישִׁית תַּחֲלֹף, כָּל צִיץ נוֹבֵל,

תִּלְחַשׁ תְּנוּמוֹת וְסוֹד תִּלְאַט לַחֲלַל־מֶרְחָב,

אָז בַּד יִקְרַב דּוּמָם אֶל בַּד

וְשֹׁרֶשׁ אֱלֵי שֹׁרֶשׁ יְרַשְׁרֵשׁ בְּדוּמִיָּה:

דּוֹמֶה, כֻּלָּם נֵעוֹרוּ לְחִזָּיוֹן בִּלְבָד –

לֵיל מַה יָּגֵל לִמְלֹא־תֵבֵל וּלְשׁוֹנוֹ כֹּה הוֹמִיָּה!

וּמַאֲפִיל הָאֹפֶק בְּמַעֲטֵהוּ הַסָּמִיךְ

כְּאוֹמֵר הַצְפֵּן בַּלֵּיל אֶת כָּל רָזֵי־עוֹלָם.

נֶאֱלַם כָּל צֶמַח וְאֶת כַּפּוֹתָיו יַנְמִיךְ

לְרַחַשׁ הַיּוֹרְדִים מֵרוֹם בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם,

הַנּוֹשְׂאִים בִּצְחוֹר־כְּנָפַיִם בִּרְכָתָם שֵׁנָה

בְּלַהֲגָם בְּלַחֲשֵׁיהֶם וְנֶחְפָּזִים וְחִישׁ אֵינָם,

וּמַשָּׂאָם בִּרְכַּת חַיִּים – נְשִׁיקַת־כְּרוּבִים כֵּנָה,

וְיַחַלְפוּ מַהֵר בְּסוֹד, וּרְאֵה הַיְקוּם שׁוּב נָם!

כּוֹכָב נוֹצֵץ, הוֹ, כּוֹכָב קָט,

מַה מִּמְּרוֹמֶיךָ לִי תִלְאַט?

אָשׁוּר בְּךָ – אַתָּה נוּגֶה,

כֹּה מְעֻרְטַל־סוֹדוֹת הוֹגֶה.

עֵת לַיִל רַד אֶצְפֶּה בְךָ:

אוּלַי תָּעִיר עָלַי טוּבְךָ?

הוֹ, שְׁלַח לִי שַׁי – רְסִיס־כּוֹכָב,

אֶל פִּנָּתִי פֹּה בַּמֶּרְחָב.

אֵצֵא עִם שַׁחַר לַשָּׂדוֹת

פְּנִינֵי־כוֹכָב בָּהֶם לִרְדּוֹת…

אֶמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינִי הַדּוֹמַעַת

וְאֶשָּׂא לְאָחִי קוֹל: חֲזָק!

בְּשׂוֹרָה שֶׁל חַיִּים נִשְׁמָתִי הֵן שׁוֹמַעַת –

לֹא עֵת כִּי נֵילִיל וְנִזְעָק!

אֶאֱסֹר מַחֲרֵשׁוֹת לְפַלַּח אֶת הָאָרֶץ,

וְרוֹבִים לְמָגֵן וְנָקָם.

לֹא אֵשֵׁב בְּשַׁלְוָה לְקַדֵּם פְּנֵי הַקָּרֶץ,

לֹא אֶשְׁקֹט עַד הַבַּיִת יוּקָם!

כִּי צַו שֶׁל תְּחִיָּה הֶאֱדִיר בַּמּוֹלֶדֶת

אֲוִיר וְשָׁמַיִם לִכְבּשׁ.

יָדֵנוּ בַכֹּל – זוֹ הַיָּד הָעוֹבֶדֶת!

אֵין לָנוּ חַכּוֹת עוֹד עַד בּוֹשׁ!

וּבְאֹפֶל הַלֵּיל עֵת יֵהוֹם לוֹ הָרוּחַ

נַפְשִׁי תַעֲטֹף צֵל־יָגוֹן,

אֵצֵא לְחַפֵּשׂ מִפְלָטִי – שְׁבִיל בָּטוּחַ

לְחַיַּי, זֶה הַשְּׁבִיל הָאַחֲרוֹן.

לַיַּעַר שָׂאֵנִי, אָסְפֵנִי, הָרוּחַ,

לָנֶצַח אֶל סֵתֶר חֵיקְךָ.

עַל פְּנֵי עוֹלָמִי פֹּה הַסֵּבֶל סָרוּחַ –

אֵלֶיךָ, הַיַּעַר, נָא קְחָה.

שִׁכְמִי לְעָמָל וְגַבִּי עוֹד מִנֹּעַר

כָּפוּף – הֲדַרְכִּי עוֹד תֵּאוֹר?

הַאִם יִפָּתַח לִי בָאֹפֶק הַצֹּהַר

כִּי יִרְעַף מֶנּוּ אוֹר לִי וּדְרוֹר?

27.12.44

נִתַּק עָגְנִי בְּיָם סוֹעֵר,

אֲנִי נִגְרָף בִּשְׁאוֹן־גַּלִּים,

וַיְטַלְטְלֵנִי גַל דּוֹהֵר

וַאֲנִי אֲפוּף מַחְשַׁךְ־צְלָלִים.

יוֹמִי קָצָר, אוֹרוֹ אָפוּר,

וַאֲנִי צוֹנֵחַ לִתְהוֹמוֹת.

זֶה צַו־הַיָּם וְזֶה הַפּוּר:

גַּלֵּי־מְצוּלָה פְּתִילַי קוֹטְמוֹת.

וּבְהִנָּשְׂאִי בְּגַל סוּפָה

יָדַי בְּסֶלַע אוֹחֲזוֹת –

וּבְעוֹד יִשָּׂא יָם הַגּוּפָה

עֵינַי נָתִיב שָׁבוֹת לַחֲזוֹת:

נְתִיב־חַיִּים מוּלִי נָגַהּ

בְּשׂוֹרָה תַעֲטֹף גּוּפִי מַגְלִיד,

וּבְיוֹם מָחָר לִבִּי שָׁגָה

וְעַל עָתִיד לָחַשׁ־הִגִּיד.

מִפְּנֵי הַיָּם אֶשְׁחַר מִסְתּוֹר,

מִפְּנֵי שִׁנֵּי כָפָן אֶחֱסֶה,

וַאֲנִי מוֹסִיף לִלְחֹם, לַחְתֹּר –

וְאֶת דַּרְכִּי אֲנִי עוֹשֶׂה

אֶל חֵיק־אָבִיב. כְּמוֹ תִינוֹק

אֶשְׁאַף אֱלֵי מֶרְחָב בָּהִיר –

גִּיל פִּי אוֹמֵר, כִּי מֵרָחוֹק

לִי שַׁעַר־גְּאֻלָּה יַזְהִיר…

מוֹרִיד בְּשֶׁפַע הֶעָנָן

– עֲנַן־מַלְקוֹשׁ הוֹמֶה וָרָן –

לַכֶּרֶם רְוָיָה וָזִיו

וְלַפַּרְדֵּס חֶדְוָה יַרְעִיף;

בִּרְכַּת־חַיִּים לִשְׂדוֹת־דָּגָן,

וּרְסִיסֵי־אוֹר לְפֶרַח־גָּן.

צוֹפֶה אִכָּר וּמְחַיֵּךְ,

עוֹלֶה לִבּוֹ וּמְבָרֵךְ

וּמְפַזֵּם עִם רֹן־מַלְקוֹשׁ:

אֵלִי, מַה טּוֹב עַתָּה לַחֲרוֹשׁ!

גבעת־השלשה, 14.3.47

בַּלַּיְלָה הַהוּא נִכְרְתָה זֹאת הַבְּרִית,

עִם רִגְבֵי־אֲדָמָה שְׁחוֹרִים.

בְּדָמָם הַלּוֹהֵט שָׁם חָתְמוּ שְׁנֵי רֵעִים,

וְעֵדִים – הַהֵדִים בֶּהָרִים.

וְעִם בֹּקֶר נִשְּׂאוּ עַל כָּתֵף שְׁתֵּי גְוִיּוֹת

וּסְבִיבֵנוּ יַתְמוּת וּדְמָמָה:

נִשְּׂאוּ שְׁנֵי רֵעִים אֱלֵי בֵית־חַיֵּיהֶם

– אֶל בֵּין זְרוֹעוֹת־אֲדָמָה…

וְיַרְדֵּן אָז נָשָׂא אֶת מֵימָיו וַיְסַפֵּר

אֵיךְ הֵגֵן עַל בֵּיתוֹ הָאָדָם –

אֵיךְ הַבְּרִית נִכְרְתָה עֵת הַשַּׁחַר בָּקַע –

נְאוֹת מָרְדְּכַי אֵיךְ קֻדְּשָׁה אָז בְּדָם…

לשלמה מילר ז"ל

בן גבעת־השלשה

מָוֶת מְהַלֵּך תּוֹכֵנוּ

וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע.

וַיִּפֹּל פִּתְאֹם הָרֵעַ,

טוֹב בָּאִילָנוֹת נִגְדַּע.

אֶמֶשׁ יָד אֶל יָד לָחַצְנוּ

וַיִּשְׂמַח לֵב אָח בְּאָח –

וְהַיּוֹם נִשָּׂא עַל שֶׁכֶם

אֶל קִבְרוֹ… הֲנֵאָנַח?

הַנְבַכֶּה אֶת מוֹת הָרֵעַ?

הֲנַסְפִּיד, הֲנִצְעָק?

דֹּם בַּלֵּב נִשָּׂא צַוֵּהוּ:

אֵל מָגוֹר! אֱמַץ וַחֲזָק!

זֹהַר כָּחֹל נִבָּט מִמְּרוֹמִים,

שְׁלֵוָה בַת־עֵינִי וְחוֹגֶגֶת.

לִבִּי בֵּין כָּרֵי הָאָבִיב מִתְפַּשֵּׁט,

נַפְשִׁי עִם דְּרוֹרִים שִׁיר מַגֶּדֶת.

בְּטֶרֶם יִפְלַח תּוּגְיוֹן אֶת הַלֵּב

נִמְהַל יֵין־דּוֹדִים וְנִשְׁכָּר.

תְּאוֹמֵי־לִבּוֹתֵינוּ יַחְדָּו יִשְׁתַּלְּבוּ

בְּגִיל וְאִם גַּם הוּא מִצְעָר.

יִשְּׁרוּ הַצִּיצִים וְיָגוֹן סְתָו יִפְרֹשׂ,

יִכְבּוּ עֲלוּמִים – כּוֹכָבִים…

כָּל עוֹד תּוֹסְסִים עֲסִיסֵינוּ, רַעְיָה,

נִרְוֶה מִמְּלֹא־הַגְּבִיעִים…

כָּל חֲלוֹם וְהָגוּת נַחֲשׂפָה יַחְדָּו

כְּמוֹ אֶת סוֹדוֹת־הַפְּלָאוֹת.

בְּנֹגַהּ שְׁחָקִים עֱנוּתֵנוּ נִשְׁכַּח

וְאַל נִתְעַצֵּב לַבָּאוֹת…

10.4.48

נָתַתִּי בָּךְ זֶרַע,

אֲדָמָה,

קַבְּלִי אוֹתוֹ בְּחֵיקֵךְ,

קַבְּלִיהוּ כְּיֶלֶד רַךְ

וְהַשְׁקִיהוּ לְשַׁדֵּךְ הַמְחַיֶּה.

תַּחַת רְגָבַיִךְ שִׁמְרִיהוּ

וּבְהַבִּיטוֹ רִאשׁוֹנָה הַשָּׁמַיְמָה,

הַחֲזִיקִיהוּ הֵיטֵב,

פֶּן יִסְתַּנְוֵר,

פֶּן יִכָּנַע לָעוֹלָם

שֶׁנּוֹעַד לְהַחֲיוֹתוֹ.

כִּי הִנֵּה גוֹסֶסֶת תֵּבֵל,

עוֹד מְעַט וְתִגְוַע;

הַכֹּל בְּיָדוֹ הוּא,

בְּיַד זֶרַע קְטַנְטַן זֶה;

עָלָיו לְלַמֵּד אֶת הַחֶלֶד

צְנִיעוּת וָצֶדֶק;

מַבָּטוֹ בַּיְשָׁנִי וְרִאשׁוֹן

יִזְרֶה תּוּגָה וָישֶׁר.

לָכֵן, אֲדָמָה,

הַפְרִי אֶת הַזֶּרַע לְמַעַן יִגְדַּל

וִימַלֵּא יִעוּדוֹ,

וְרָאִית אָז

בְּקוּם שׁוּב תֵּבֵל מֵעֶרֶשׂ הַדְּוָי

וְהָיְתָה כְּנוֹלְדָה מֵחָדָשׁ

• – – כִּי הִיא רָאֲתָה אֶת הַיֹּפִי!

אֲדָמָה –

מִמֵּךְ חַיִּים שָׁאַבְתִּי

וְכֹחַ־נְצָחִים.

דְּבַר־מָה הֶעֱנַקְתְּ לִי,

שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא אֵדַע מְקוֹמִי,

דְּבַר־מָה שֶׁחָדַר לִלְבָבִי

וְהָפַךְ אֶת פָּנַי

עַד כִּי נַעֲשֵׂיתִי אַחֵר.

זֶה שָׁנִים לָךְ עָרַגְתִּי,

וּבְעָמְדִי בִּמְבוֹךְ־הָעוֹלָם

חֲטַפְתִּנִי וְהִרְעַפְתְּ בִּי רוּחֵךְ

הַנָּאָה, הַגֵּאָה, הַצְּנוּעָה,

לְמַעַן תַּרְאֶה לִי נָתִיב

בּוֹ אַגִּיעַ אֵלַיִךְ –

אֶל תּוֹךְ תּוֹכֵךְ

אֲדָמָה!

31.1.1942

יוֹם רִאשׁוֹן אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם – בָּעֵמֶק יוֹם יָפֶה

הוּא, בָּהִיר, בַּעַל רֵיחוֹת־סְתָו מַרְוִים, וְלֹא יוֹתֵר. אַךְ פֹּה,

בֶּהָרִים, יוֹם מַקְסִים הוּא, מַרְהִיב, נֶהְדָּר.

וְעָצוּם הוּא הַשִּׁנּוּי בֵּין חֹרֶב שִׁלְהֵי־קַיִץ לְבֵין יוֹם נִפְלָא זֶה. רַק שְׁנַיִם־שְׁלשָׁה יְמֵי־גֶשֶׁם מַבְדִּילִים בֵּינֵיהֶם – וּמַה נִּפְלָאִים הֵם הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים בַּמָּיִם! בִּן לַיְלָה קָם

הַכֹּל לִתְחִיָּה: הַטְּחָבִים מְצִיצִים מֵחַגְוֵי־הַסֶּלַע; הַשְּׁרָכִים פּוֹרְשִׂים אֶת עֲלֵיהֶם

וְאַלְפֵי נְבָטִים קָמִים לְחַיִּים חֲדָשִׁים. עַלִּיזוּת־הַיּוֹם

וַעֲלִיצוּת־הַחַיִּים בּוֹלְטִים בַּכֹּל: בְּקַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ, בְּרֵיחַ־הָאֲדָמָה, וְעַל הַכֹּל – בִּמְעוּף־הַכְּלוּלוֹת שֶׁל

נִמְלַת־הַקָּצִיר. כַּנְפֵיהֶן הַלְּבָנוֹת, הַבְּהִירוֹת, מַזְהִירוֹת

בְּזַהֲרוּרֵי־הָאוֹר. זֶהוּ יוֹמָן הַיָּחִיד וְהַנִּפְלָא, בּוֹ יִרְווּ

וְיָמֹצּוּ אֶת לְשַׁד הָאוֹר וְהָאַהֲבָה גַם יָחַד. לְמִן הַיּוֹם

יְבַלּוּ אֶת כָּל יְמֵיהֶן בְּמַחֲשַׁכֵּי מְחִלּוֹת־עָפָר בַּהֲטָלַת

בֵּיצִים –

הִנֵּה זֶה כֹּחוֹ שֶׁל הַיּוֹם הָאֶחָד!

וּבְתוֹךְ כָּל אֵלֶּה מָלֵא לִבִּי גִּיל

וְחֶדְוַת־חַיִּים. גּוֹלֵשׁ אֲנִי וְדוֹלֵג בְּמִדְרוֹן־הָהָר, גּוֹחֵן

עַל קְבוּצַת סִתְוָנִיּוֹת עֲדִינוֹת הַמְצִיצוֹת בַּבִּקְעָה, כֻּלִי

מוּצָף אַהֲבָה אֵלַיִךְ, אֲבִיבָה. כָּמֵהַּ אֲנִי לְאַהֲבָתֵךְ!

אַתְּ כּוֹתֶבֶת עַל הָעֶרֶב הַגָּשׁוּם וְעַל

חֻרְשַׁת־הָאֹרֶן. חָשַׁבְתִּי: אוּלַי תִּמְצְאִי גַּם בְּיוֹם זֶה אֶת

הֶעָגוּם בּוֹ, אֶת הַבּוֹדֵד. אוּלַי עַל יְדֵי זַלְזַל הַנִּסְחָף

בָּרוּחַ אוֹ לְמַרְאֵה קוֹץ בּוֹדֵד בִּלְתִּי חָרוּשׁ – – –

מתוך מכתב (ירושלים, 20.10.42)

בָּאתִי לְפֶשְׁחָה וְשָׁכַחְתִּי גַּם אֶת עַצְמִי וְגַם

אֶת צַעֲרִי. אֵין לְתָאֵר אֶת הוֹד־הַמִּדְבָּר. עוֹמֵד אֲנִי לְיַד

עֵינוֹת־הַמָּקוֹם וּמַשְׁקִיף אֶל הַסֶּלַע הֶחָשׂוּף וְאֶל צוּקָיו

הַמִּזְדַּקְּרִים שָׁמַיְמָה בְּגֹבַהּ שֶׁל מֵאוֹת מֶטְרִים, רוֹאֶה אֶת

הֶ“הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים”, אֶת הוֹד הַמָּוֶת וְהַנֵּצַח,

וּלְיָדִי, בְּתוֹךְ אַגְמֵי־הַמַּיִם, בֵּינוֹת לַצְּמָחִים, שָׁטִים

מִינֵי דָגִים טְרוֹפִּיִּים כְּחֻלִּים־סְגַלְגַּלִּים. הַמָּוֶת

וְהַחַיִּים מִתְמַזְּגִים זֶה בָזֶה וְאֵין לְךָ בִּלְתִּי אִם לַעֲמוֹד

וְלָחוּשׁ אֶת כָּל אַפְסוּתְךָ נֹכַח הָאֵיתָנִים הַחוֹלְשִׁים פֹּה

מִשְּׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר.

הַרְגָּשָׁתִי הָיְתָה אַחֶרֶת עֵת עָמַדְתִּי בִּמְרוֹמֵי

הַצּוּקִים וּמִתַּחְתַּי הַיָּם הַמַּכְסִיף וְהַנִּרְדָּם, צָפוֹנָה –

הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה וּבְתוֹכָהּ יְרִיחוֹ, עִיר־הַתְּמָרִים. בָּעֵבֶר

הַשֵּׁנִי – הָרֵי־מוֹאָב הָאֲדֻּמִּים־כְּחֻלִּים וּשְׁחוֹרִים, עִם

בִּתְרֵי־הַנְּקִיקִים וְכֵפֵי־הַסֶּלַע, הִשְׁתַּקְּפוּ בְּמֵי־הַנְּחשֶׁת הַשְּׁלֵוִים וְשָׁם הַרְחֵק, בִּמְרוֹמֵי־הֶהָרִים, כְּעֵין כֶּתֶם,

מִתְרוֹמֵם הָהָר הַבּוֹדֵד בִּסְבִיבָתוֹ – נְבוֹ. כְּאָז כֵּן גַּם

הַיּוֹם צוֹפֶה הוּא לַמֶּרְחַקִּים, יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה.

לֹא קָשֶׁה, פֹּה בְּשַׁלְוַת הַנֵּצַח, לְהַרְחִיק וְגַם

לָחוּשׁ אֶת הַיָּמִים עָבָרוּ, מְקוֹם בּוֹ עָמַד משֶׁה, רַק לִפְנֵי

שְׁלשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה בְּעֵרֶךְ, נִדְהָם בִּפְנֵי אֶרֶץ כְּנַעַן

הַנִּכְסֶפֶת. הַשִּׁנּוּי אֵינֶנּוּ רַב, הָאָרֶץ הִיא אוֹתָהּ הָאָרֶץ.

הָעַרְפִלִּים הַחֲוַרְוָרִים מֵעַל לַיָּם

הַקַּדְמוֹן רִחֲפוּ גַם אָז, וּכְאֵב הַיָּחִיד וְסִבְלוֹ גַּם אָז הָיוּ.

בְּעֵינוֹ נִשְׁאַר כְּאֵב־נְבוֹ.

מתוך מכתב (ירושלים, 4.1.43)

הַיּוֹם, לְדַאֲבוֹן־לִבִּי, שִׂחֵק לוֹ הָאָבִיב בֶּהָרִים, וְרֵיחוֹת וְאוֹרוֹת רִפְרְפוּ בֵּין עֲצֵי־הַיָּעַר.

וְלִבִּי כֹּה רָחַק מִכָּל זֶה, מָה רָחָק!

מְיֻתָּם הַיּוֹם הָיִיתִי בָעוֹלָם, יוֹתֵר מִתָּמִיד.

אַחַר־הַצָּהֳרַיִם יָצָאתִי לַחֻרְשָׁה וְנָטִיתִי

בַּמִּדְרוֹן הַמַּעֲרָבִי, הוּא הַקּוֹלֵט בְּיוֹתֵר אֶת

קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ. הִשְׁתַּטַּחְתִּי עַל מַרְבַד־הַטַּחַב, נָתוּן

בְּתוּגַת־הִרְהוּרִים.

וְזָר־זָר, וְכֹה מְיֻתָּר הָיִיתִי בָעוֹלָם.

קְפַזְנָבִים נִתְּרוּ וּבְקִיעֵי חַרְגּוֹלוֹנִים

זְעִירִים, יְרֻקִּים, אַךְ זֶה מִבֵּיצָתָם יָצְאוּ, נִמְנְמוּ אוֹ

כִרְסְמוּ בִּזְעִירֵי־דְשָׁאִים. וְכָל אֵלֶּה לֹא הָיָה בָּהֶם לִי

שֶׁמֶץ נֶחָמָה. וְנַהֲפוֹךְ הוּא, כִּי יֻתַּמְתִּי אַף מֵאֵלֶּה.

הֵם כְּמִיָּמִים יָמִימָה, וַאֲנִי – אַחֵר הִנֵּנִי.

וַעֲלֵי דְבוֹרָנִיּוֹת וְשַׁחְלָבִים בּוֹהֲקֵי־טַל – אַף

הֵמָּה לֹא לְלִבִּי דוֹבְבוּ עַתָּה. וְהַשֶּׁמֶשׁ רַד וְרַד, וּצְלָלִים

הֵחֵלּוּ מְרַצְּדִים מִפְּאַת מַעֲרָב, בְּנוֹת־הַחֵן סָגְרוּ אֶת

כִּתְרֵיהֶן וְרֹאשָׁן מָט. יוֹם־חַיִּים חָלַף־עָבָר.

עַתָּה, עֵת הִתְעוֹרַרְתִּי, נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ יָמָּה

וְהַיּוֹם עָרָב. שִׁפְלַת־הַיָּם, הַפְּרוּשָׂה וּבְרוּרָה כָּל כָּךְ

בְּשַׁחֲרוֹ שֶׁל יוֹם, עַרְפִלִּים הִיא מְכֻסָּה עַתָּה,

וְאָפְקֵי־הֶהָרִים כֻּסּוּ אַף הֵם זָהָב. גְּבוּל־הַיָּם אֲשֶׁר קָלַט

אֶת חֲצִי גַּלְגַּל־הַשֶּׁמֶשׁ, נִרְאֶה עַתָּה גָבֹהַּ, מִתְנַשֵּׂא אֶל

הָרְקִיעִים, גָּבֹהַּ אַף מִן הָרָמוֹת שֶׁבְּפִסְגוֹת־הֶהָרִים. וּבָהּ

בַּשָּׁעָה שֶׁבַּיַּעַר הַצְּלָלִים נָטוּ, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי הִנֵּה

הִנֵּה יַעֲטוּ הַנִּימִים הַדּוֹבְבוֹת, אוֹתוֹ רֶגַע, יַלְדָּתִי,

הָדְלְקוּ בַּדָּרוֹם הֶהָרִים, אֵלֶּה הֶהָרִים הַמְפֻסָּגִים

וְהַמְבֻתָּרִים נְחָלִים וְגֵיאָיוֹת, הוּאֲרוּ פִּתְאֹם בִּבְהִירוּת

פּוֹלַחַת וְחָרְתוּ אֶת זַעֲקַת מַהוּתָם בָּעַיִן וּבַלֵּב, כְּאִלּוּ

חָקְקוּ מְצִיאוּתָם בְּאִזְמֵלִים. קַוִּים־קַוִּים, גִּידִים־גִּידִים,

עוֹרְקֵי־אֶבֶן־וָגִיר נִמְתְּחוּ וְהִצְטַיְּרוּ בְּפִסְגוֹת־הֶהָרִים, זָהֲרוּ בְּקַרְנֵי הַיּוֹם אֲשֶׁר חָלַף, כְּתַבְנִית מֻפְלָאָה,

יוֹקָדֶת.

רַק אָז, יַלְדָּתִי, רַק אָז חַשְׁתִּי בְּכָל כְּאֵבָהּ

אֶת עָצְמַת בְּדִידוּתִי, וְיָדַעְתִּי כִּי שְׁמִי נִשָּׂא בְּאוֹתוֹ

רֶגַע עַל שְׂפָתַיִךְ, כִּשְׁמֵךְ, לְכָל גְּוָנָיו וְנִגּוּנָיו, נִשָּׂא

וְשׁוּב נִשָּׂא עֲלֵי שְׂפָתָי. וְאָז נִרְאֵיתִי בְּעֵינַי קָטָן, קָטָן

לְאֵין עֲרֹךְ, מִקְּפַזְנָב זָעִיר אֶחָד, אֲשֶׁר קִפֵּץ־קִפֵּץ – –

מתוך מכתב (מעלה־החמשה, כ“ו בטבת, תש”ח).

– – – הַבֹּקֶר עָמַדְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת בַּמָּקוֹם

הַנִּשָּׂא בַּמִּצְפֶה וְהַנּוֹף עַל כָּל רְכָסָיו, פִּסְגוֹתָיו

וּשְׁבִילָיו פָּרַשׂ סוֹדוֹתָיו בְּפָנַי, סוֹד סוֹד וְיָפְיוֹ,

וְנִימָה עַזָּה לוֹחֶשֶׁת לַלֵּב וּמְפַתָּה לְדַלֵּג כְּאַיָּל

בַּשְּׁבִילִים, עִמָּךְ, עִמָּךְ…

הִנֵּה פֹה, לְמַטָּה, מִמַּעֲרָב, חוֹרֵת הַכְּבִישׁ > דְּמוּת שֶׁל S אֲפַרְפַּר, בֵּינוֹת לַזֵּיתִים; וּפֶתַע יָגִיחַ מִמַּעֲבֵה הַיַּעַר עִם שִׁפּוּלֵי הַגִּבְעָה וְאַחַר

הוּא נֶעֱלָם מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה הַשְּׁנִיָּה וּמִדֵּי הִפָּגֶשׁ־בּוֹ

הָעַיִן נִשְׁאֶלֶת שֵׁנִית הַשְּׁאֵלָה: מַה לּוֹ בָזֶה,

בְּמַמְלֶכֶת־גְּבָעוֹת־וִיעָרִים? לֹא פָחוֹת מוּזָר הוּא הַמִּנְזָר, עִם פֶּסֶל־הַקְּדוֹשִׁים בְּרֹאשׁוֹ, הַמִּזְדַּקֵּר פֹּה.

אַךְ שָׁם, מִמַּעֲרָב, וּמֵעֵבֶר לָזֶה צָפוֹנָה

וָנֶגְבָּה, שׁוֹלֶטֶת צִיַּת־הֶהָרִים שִׁלְטוֹן אֵין מְצָרִים; שָׁם

תִּזְדַּקֵּר גִּבְעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית,

וּבְרֹאשָׁהּ, נִשָּׂא וְגָבֹהַּ, יוֹשֵׁב לוֹ כְּפָר קָט עֲרָבִי

בְּבִטְחָה, מֵעַל לְמַלְכוּת־הֶהָרִים. וְאַף בַּמַּעֲרָב

מִזְדַּקְּרוֹת גְּבָעוֹת שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ, נִשָּׂאוֹת אֶל עָל, וּפֶתַע

אַחֲרֵיהֶן מִשְׁתַּלְּבוֹת אֲחֵרוֹת, הַחוֹבְקוֹת זוֹ לְזוֹ בְּשַׁלְוָה

וּבְרֹךְ עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת וְחוֹזְרוֹת וְיוֹרְדוֹת,

כְּגַלֵּי־הַיָּם.

כְּמוֹתָן הָאֳרָנִים שָׁם, בְּמֶרְחַקֵּי־הַגְּבָעוֹת, > מוֹפִיעִים וְכָלִים וְשֵׁנִית מוֹפִיעִים כְּיַעַר עָבֹת.

וְכֵן עִם רַכּוּת גַּלֵּי הַגְּבָעוֹת וְהַיַּעַר > לוֹחֲשׁוֹת שְׂפָתַי פֶּתַע אֶת שְׁמֵךְ…

וְאַחַר, מִשֶׁהָפְתַּעְתִּי גַם אֲנִי, נִשָּׂאוֹת

הָעֵינַיִם לַנּוֹף שֶׁמֵּעֵבֶר לָהֶן, אוֹתוֹ נוֹף עַרְפִלִּי, אֲשֶׁר

מֵמַּעֲרָב גּוֹבְלֵהוּ הַיָּם.

בַּבֹּקֶר יֵשׁ שֶׁהַנּוֹף מִתְגַּלֶּה בָּהִיר פֶּתַע,

כְּאִלּוּ הֵצִיץ, הִתְעַרְטֵל, וְחָשַׂף מִכְמַנָּיו לְפָנֶיךָ

בִּדְמוּת שְׁטִיחֵי־חוֹל עֲצוּמִים־נִרְחָבִים מָכְתְּמֵי יֶרֶק שֶׁל פַּרְדֵּסִים וַאֲדָמָה שְׁחוֹרָה.

בַּמִשְׁקֶפֶת מִתְגַּלִּים פְּרָטִים עַל פְּרָטִים,

לַעֲשָׂרוֹת כִּתְמֵי גוּשֵׁי בַיִת וּנְקֻדָּה, וּלְרֶגַע נִדְמֶה

כְּאִלּוּ מִמַּאְדִּים צוֹפִים אָנוּ עַל יוֹשְׁבֵי־הַשְּׁפֵלָה.

וְשָׁם מֵרָחוֹק, מֵעֵבֶר לְכָל הַרְרֵי־הֶהָרִים,

שׁוֹכְנִים יִשּׁוּבִים לְשָׁלוֹם, יִשּׁוּב וְיִשּוּב וְעוֹלָם

מִשֶּׁלּוֹ, וְאָז נִרְאוֹת הַגְּבָעוֹת כֹּה עַזּוֹת, תּוֹבְעָנִיּוֹת,

וְהֶהָרִים מִדָּרוֹם – זוֹעֲפִים, רְכָסִים־רְכָסִים הַמַּגְבִּיהִים

וְהוֹלְכִים לַדָּרוֹם; זוֹעֲמִים הֶהָרִים, כִּבְמַלְתְּעוֹת־אֶבֶן,

מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת מִתְנַשְּׂאִים הֵם אֶל הָאֳפָקִים.

אַךְ לֹא פָחוֹת מִכָּל אֵלֶּה יֵשׁ גַּם בַּשְׁקִיעָה > יֹפִי שֶׁלָּהּ הַכּוֹבֵשׁ אֶת הַלֵּב.

לְפֶתַע, אַט אַט מִשְׁתַּנֶּה פֹּה הַכֹּל: הַיַּעַר

הוֹפֵךְ אֲדַמְדָּם וּבְנוֹת־הַחֵן רֹאשׁ רוֹכְנוֹת; צִלְלֵי הַגְּזָעִים

נִפְרָשִׂים, וְרַעַד חוֹלֵף בְּכָל אֵבֶר. מַאְדֶּמֶת הַשֶּׁמֶשׁ

כַּדָּם, וְרָקִיעַ עוֹטֵר לָהּ זָהָב, וַעֲרָפֶל דַּק שֶׁבְּדַק

פּוֹשֵׁט וְעוֹבֵר לְאַחֲרוֹנֵי־הַמִּפְלָשִׁים וּמֵצִיף אֶת כָּל

הַשְּׁפֵלָה. וְהַשֶּׁמֶשׁ נִשֵּׂאת עוֹד כִּשְׁתַּיִם אַמּוֹת מֵעַל

לַנִּשָּׂא־בָּרְכָסִים, אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מִזְדַּקְּרִים

אַדִּירֵי־הָאֳרָנִים לְבֵית מַחְסִיר. וְעוֹד כְּמַחֲצִית־הַשָּׁעָה נִשְׁאֲרָה, דַּקוֹת רַק שְׁלשִׁים בָּהּ, וּבְכָל אַחַת – חֹפֶן

קַרְנֵי־אַרְגָּמָן, – וְעִמָּן מַתְּנַת־חֹם זְעִירָה, חֹם הַנִּשְׁמָט וּמְרַפְרֵף עִם קִצּוֹ שֶׁל הַיּוֹם.

וְאָז, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ אַמָּתַיִם מֵעַל

הֶהָרִים, וּלְמַטָּה מִכֵּן, בַּגֵּיאָיוֹת הַנִּפְרָצִים מִיָּמִין

וּמִשְּׂמֹאל, נִרְאֵית שְׂפַת־הַיָּם מְטֻשְׁטֶשֶׁת – מַמָּשׁ

בְּמַפְתִּיעַ, וּבְדַקּוֹת־מִסְפָּר, פּוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְחִישׁ

נֶעֱלֶמֶת מֵעֵבֶר לַיָּם וּבָרוּר אָז מְאֹד, כִּי גָבֹהַּ מִכֺּל הוּא

הַיָּם וְאָפְקוֹ מִתְנַשֵּׂא וְעוֹבֵר אַף מֵעַל לָרָמוֹת הַגְּבֹהוֹת

בֶּהָרִים וְאַף מִצַּמְּרוֹת־הָעֵצִים…

וְאָז, לְאַחַר שְׁקִיעָה, עֵת כָּל אוֹתָם הַצְּלָלִים,

אֲשֶׁר הִתְמַתְּחוּ־הִתְמַתְּחוּ, מִתְמַזְּגִים לִהְיוֹת צֵל אֶחָד –

אָז מִתְכַּוֵּץ הַלֵּב פֶּתַע – – –

מתוך מכתב (ב' בשבט, תש"ח).

נִרְדָף בְּלִי קֵצֶה אָנֹכִי

וְלֹא אֵדַע לְאָן.

אֵדִים יְעַרְפְּלוּ אָרְחִי

וְלֹא אֵדַע לְאָן.

אֵי שָׁם בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל

אשֶׁר יֵשׁ יִפְרַח,

אַךְ אשֶׁר זֶה בָּעֲרָפֶל

לֹא אֶל עֵינַי נִמְשָׁךְ.

אוֹר־שֶׁמֶשׁ וַאֲדָמָה אֶחְשַׁק

וְאֶת יוֹמִי הַכְרֵעַ,

כִּי יְהִי הַזֶרַע בְּיוֹם־חַג

בֵּית־גְּנָזִים לִי, הַזּוֹרֵעַ.

אֵי־פַעַם חֹרֶשׁ אֶפְרִי־תָּכֹל

עָבְרָה צִפּוֹר עִוְרָה בִּיעָף.

קַו־שֶׁמֶשׁ שׁוֹבֵבָה בִּמְחוֹל

שִׁירָה פִּרְאִית רִצְּדָה,

עַד כִּי צִלְצֵל וְחָג הֵדָהּ

בְּעֵמֶק־הָר, בַּכֹּל רָחָף.

וְהַצִּפּוֹר – מָה רַב אָשְׁרָה.

הֵרִיעַ לְבָבָהּ.

הָרוּחַ שְׂעַר עָב שָׂב פָּרְעָה

וּלְמִשְׂחָקָהּ שָׂחַק הֲדַר־

פַּאֲתֵי־יַעַר וַיִּנְהַר,

וַאֲגַם־הָהָר זָע בְּשַׁלְוָה.

לֶב־הַצִּפּוֹר אָז שִׁיר הֵעִיר,

שִׁיר־אַהֲבָה שָׁפַךְ אֲזַי.

בֵּין גִּיל וָחִיל טֻלְטַל הַשִּׁיר,

עַד כִּי הֶאֱזִינוּ הַשְּׁחָקִים,

הַקַּיִץ רִשְׁרוּשׁוֹ הֵקִים

וַתְּלֹהַט הָאֲדָמָה בַּחֲשַׁאי.

גַּלִּים תְּהוֹמִיִּים, דּוּמָם שׁוֹתְקִים

בִּשְׁעַת־עִתִּים מְסַלְסְלִים.

וְעַרְפִלִּים מִמַּעֲמַקִּים

שֶׁל אִי־אֱלֹהוּת מַעְפִּילִים.

בְּתוֹךְ תְּהוֹמָם נֶאֱבָקִים

זֹהַר עִם מַאֲפֵל.

מֵאֲפִיק רֵאשִׁיתָם בּוֹקְעִים

קַוֵּי־הִתְקָרְבוּת אֱלֵי אֵל.

בְּגַן־הַחַיִּים עֵת תִּתֵּן אֶת צִיצָהּ הֲוָיָה

מְרִיעוֹת אָז יְדֵי ה' אֱלֹהִים.

הַמָּוֶת בְגַן־הַחַיִּים עֵת יֵקַד בַּלֶּהָבָה

עַלְוָתוֹ הַנְּאוֹרָה יַשִּׁיר אָז גַּרְעִין־הַפְּנִים.

הַקַּיִץ אָרְחוֹת־הַחַיִּים לְעֵת יְעַטֵּר,

יְאַוְּשׁוּ יַעֲרוֹת־הָעִתִּים.

חֲלוֹמוֹ עֵת הַחֹרֶף בְּאָרְחוֹת־הַחַיִּים יְקַטֵּר,

הַבְּדִידוּת תְּחַבֵּק הַמְּתִים.

יִצְרֵי־הַחַיִּים עֵת יִבְנוּ אֶת הַדָּם

יְהַלֵךְ בְּדִמְיוֹן הָעוֹלָם.

עֵינֵי־הָרֵיקוּת עֵת תַּבֵּטְנָה בִּפְנֵי הָאָדָם

יִשְׁקַע אָז הָאוֹר – וְנֶעֱלָם.

טֹוֶה אָבִיב אֶת אַחֲרוֹנֵי־חוּטָיו

בַּאֲדָמָה נוֹבֶטֶת.

וְקַיִץ חֶרֶשׁ יֵט רֹאשׁוֹ

מֵעַל לְשִׁבֳּלִים נָעוֹת.

בְּיֶתֶר חֹם וְעֹמֶק יִתְפָּעֵם הַדָּם

בְּדֶשֶׁא וְאִילָן.

רָחָב וְגַם נִשָּׂא יַעֲבִיר מֵימָיו הַנַּחַל

לְפַאֲתֵי־שָׂדֶה עֲמוּסוֹת־פֶּרִי.

וְתֶסֶס־הַתִּירוֹשׁ יִטְהַר וְיִצְטַלֵּל

לְיַיִן זַךְ־זָהֹב.

וְאֶת גָּרְנוֹ יוֹגֵב יָכִין

לִקְרַאת קְצִירוֹ בָשֵׁל.

מאי 1944.

זֹהַר פּוֹרֵץ מִקִּרְבֵּךְ

וּמְמַלֵּא אֶת כָּל הָרוּחוֹת.

וּלְפִי מַנְגִּינַת־מָתְנֵךְ

לִבִּי בְּעֶלֶס יִרְקֹד.

אַגְמֵי־מַבָּטַיִךְ פּוֹרְחִים

בְּתַלְתַּל־שְׂעָרֵךְ – חִטַּת־פָּז,

וְאֶגֶד צְלִילִים רְבָבָה

מִפַּעֲמוֹנֵי־פִיךְ בִּי תֻתָּז.

בְּגַפְנֵי־חָזֵךְ מַבְשִׁילִים

עִנְּבֵי־אַהֲבָה מַעֲדַנּוֹת.

וּבְרִטְטֵי־גִזְרָתֵךְ

לוֹחֲשִׁים גַּעְגּוּעִים בְּלִי עֲנוֹת.

תש"ד.

אַחַי, סָבִיב הַקְּרָב לוֹהֵט

וְלֵיל טָרוּף סָבִיב שׁוֹעֵט.

סָבִיב נוֹאֵק דְּוַי כָּל הַיְקוּם.

סָבִיב יִפֹּל הַזְּמָן, יָקוּם.

אַחַי, אַל נָא תִתְמַהְמְהוּ!

לִרְצוֹן־לוֹחֵם עָז דֶּרֶךְ תְּנוּ!

כָּל אִישׁ לַמִּלְחָמָה יִכּוֹן!

הַכְרִיעוּ קְרָב לַנִּצָּחוֹן!

פִּרְקוּ עָקָה מִן הַלֵּבָב!

רִדְפוּ כָּל חִיל עַד גִּיל יִרְעָף.

שַׁאֲבוּ מְלֹא־חֹפֶן מִן הַיֵּשׁ!

דִּקְרוּ, שַׁבְּרוּ, הַגְדִּילוּ אֵשׁ!

חַיִּים כִּבְשׁוּ, סַעֲרוּ עִתִּים!

אַל תִּנְעֲצוּ לַנֵּצַח מַבָּטִים!

בִּלְמוּ עוֹלָם בְּתוֹךְ סִמְטְאוֹתֵיכֶם,

בְּאַהֲבָה עַז וּבְשִׂנְאָה נֶאֱמָן לִבְּכֶם!

כַּבְּדוּ הַצָּר, כִּי צָרַתְכֶם הוּא!

מִמָּוֶת הַחַיִּים הִלְמוּ!

כִּלְאוּ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ הַשָּׂטָן!

– קְשִׁי־הַחַיִּים יָשׁוּב גִּבּוֹר אֵיתָן!

חָפְשִׁים אֲבָל קְשׁוּרִים אַתֶּם הֵיטֵב

לַמְּשִׂימָה. בְּרֹב פְּצָעִים וּכְאֵב

חוֹזְרִים אַתֶּם מִזֹּה הַמִּלְחָמָה

אֶל הַמּוֹלֶדֶת, לְמִשְׁמַרְתָּהּ הַדּוֹמֵמָה.

אֶל קִרְבְּכֶם שָׁלוֹם יַחְדֹּר.

כְּגֶפֶן זֹה סְמוּכָה תַּעֲטֹר

שַׂרְעַפֵּיכֶם עַזִּים נִמְשָׁכִים

לִמְלֹא־עוֹלָם, לִמְלֹא־חַיִּים.

אוגוסט, 1944.

בְּתוֹךְ פִּצְעֵי לִבִּי

שׁוֹשַׁנָּה נוֹשְׁרָה.

רֵיחָהּ נִשָּׂא קִרְבִּי

בִּבְרִית צְלִילֵי־שִׁירָה.

יְדֵי אִשָּׁה צְחוֹרוֹת –

מְצָאוּהָ בַּגִּנָּה.

צְחוֹרוֹת וְגַם צָרוֹת

בִּלְבָבִי תִצְרֹבְנָה.

עַל בְּאֵר־אַהֲבָתִי

יוֹרְדָה שְׁעַת־מַאֲפֵל.

שׁוֹשַׁנַּת־שִׁירָתִי

נִגֶּרֶת אֶל הַלֵּיל.

דצמבר, 1944.

נֵצַח שֶׁל אַחְדוּת־קִיּוּם

הַזְּמַן תּוֹךְ שְׁנֵינוּ שָׁת.

תּוֹךְ שְׁנֵינוּ אֹהֶל יֵט הַיְקוּם –

רָחָב, שֶׁל חוּג־חַיִּים אֶחָד.

תּוֹךְ שְׁנֵינוּ נֵצֶר צָץ־מֵהֵל,

עִגּוּל תּוֹךְ שְׁנֵינוּ מִתְעַגֵּל.

בָּרוּחַ, סְבִיבֵנוּ מְנַשְּׁבָה,

רוּח־הַיּוֹצֵר מְרַחֲפָה.

ערב ראש־השנה, תש"ח.

מִסְתְּרֵי־הַחַיִּים מַצִּיתִים אֶת הַלֵּב,

אֶת אָרְחוֹת הָעוֹלָם הֵד־הַמָּוֶת חוֹבֵק;

וְאָדָם מִשְׁתּוֹחֵחַ, אֶל שַׁחַק זוֹעֵק:

“אֲנִי וְאַתָּה – עַד מָתַי נֵעָזֵב?”

אַךְ הַמָּוֶת חוֹנֵק אֶת אֶנְקַת הַכְּאֵב

וְשׁוֹלֵחַ אֶת לַהֲבוֹתָיו אֶל כָּל חֵיק.

אֶת רְקַב־הַלֵּילוֹת בְּאִשּׁוֹ מְמָרֵק,

הֶבֶל פִּיו אֶת גִּנְזֵי־הַמָּחָר מְעַצֵּב.

כֹּה אָדָם מִמָּצוֹר אֶל מָצוֹר מִתְגּוֹלֵל

וְשׁוֹחֵר הוּא בְּכָל נְדוּדָיו מִקְדַּשׁ־אֵל,

בּוֹ תִזַּךְ נִשְׁמָתוֹ מֵחֶלְאַת־הַדְּרָכִים;

אַךְ מִפְתַּן אֱלֹהִים מִתְאַזֵּר עֲרָפֶל,

הִמְלִיט בְּקִרְבּוֹ אֶת מִקְדַּשׁ מְלֹא־תֵבֵל,

וְהָאֵל נֶאְפַּד־הוֹד בְּמָסַךְ מַחֲשַׁכִּים.

20.11.45

בְּזֹהַר לֵיל־סַהַר נִפְגַּשְׁנוּ בַּנִּיר

וּפֶה הִתְקַשֵּׁר אָז בְּפֶה.

גּוּפֵךְ אָז פִּרְפֵּר בְּיָדַי כְּמוֹ שִׁיר

הָרוֹטֵט בְּחָלִיל שֶׁל רוֹעֶה.

כָּל צְלִילֵי הַמֶּרְחָק צָהֲלוּ בִּתְהִלָּה,

הָאִילָן הִשְׁתַּכְשֵׁךְ בַּגַּלִּים;

גַּם הַלַּיִל יָקַד בְּרִנָּה וּתְפִלָּה –

וַאֲנַחְנוּ טוֹבְלִים בִּטְלָלִים…

31.12.45

נִסְתַּם הַגּוֹלָל

עַל כָּל חַיֶּיהָ.

כָּל מַאֲוַיֶּיהָ

עָלוּ אֱלֵי עָל.

כִּשְׁחוֹר הַר עֵיבָל

יָקְדוּ תְּהוֹמוֹתֶיהָ,

גָּוְעוּ לֵילוֹתֶיהָ

כְּצִיץ שֶׁנָּבַל.

אַךְ הִנֵּה וּכְגַל

יְפַכּוּ עוֹד דְּבָרֶיהָ

מִטֹּהַר שָׁמֶיהָ,

יַרְעִיפוּ כַּטַּל;

כְּשִׁיר הָעִנְבָּל

רוֹנְנִים יְמוֹתֶיהָ,

וְהָגוּ שִׁמְשׁוֹתֶיהָ

מִצְהָל כְּצִלְצָל.

נִשְׁתֶּה מִמַּפַּל

טֹהַר־מֵימֶיהָ

וְנִשְׁלַח אֵלֶיהָ

בְּרָכָה אֱלֵי עָל.

8.1.46

לוּ יָדַעְתִּי הַבַּע

אֶת אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לִי;

לוּ יָדַעְתִּי עַצֵּב

אֲשֶׁר בִּי מִתְקוֹמֵם;

לוּ יָדַעְתִּי זַמֵּר

אֶת הַלַּחַן שֶׁרָן בִּי;

לוּ יָדַעְתִּי הַחֲרֵשׁ

קַשּׁוּב וְאִלֵּם…

13.2.46

הָיֹה הָיְתָה לִי נַעֲרַת חֵן,

עֵינֶיהָ כְּזֹךְ־הַמַּעְיָן.

כָּל חֵפֶץ־חַיַּי רָוִיתִי מֵהֶן,

אֶת שַׁחַר־יוֹמִי הָרַעֲנָן.

הָלְכָה מֵחַיַּי וְנִשְׁאַרְתִּי כְּעֵץ

שֶׁהִשִּׁיר אֶת תִּפְאֶרֶת־עָלָיו.

עֵירֹם־צַמַּרְתּוֹ לַשַּׁחַק פּוֹרֵץ

וְזוֹרֶה קִינוֹתָיו לְלֵיל־סְתָו.

נִלְאֵיתִי לָשֵׂאת אֶת סֵבֶל הַיּוֹם,

נִכְסַפְתִּי לְדִמְמַת־עַד.

עוֹבְרִים כֵּן חַיַּי כְּסִיּוּט שֶׁל חֲלוֹם –

רֵיקוּתָם תְּשַׁלַּח בָּהֶם יָד – – –

4.5.46

אֶמֶשׁ הַלֵּיל לְבָבִי הִתְעוֹרֵר

וְקָרָא אֶל דְּמוּתֵךְ, אֶל יָפְיֵךְ.

נוֹדֶדֶת שְׁנָתִי וּמַכְאוֹב בִּי נוֹבֵר,

כִּי אַתְּ, אַתְּ אַיֵּךְ?…

שְׁלוּחוֹת שְׁתֵּי יָדַי לְלַפֵּת אֶת מָתְנַיִךְ,

אַךְ קֹר־לֵיל חוֹתֵךְ אֶצְבָּעוֹת.

נְטוּיוֹת שְׁתֵּי אָזְנַי לְהֵדֵי מְצִלּוֹתַיִךְ,

אֲבָל הֵן אֵינָן נַעֲנוֹת.

יוֹנָתִי, הֵיכָן אַתְּ? וְלָמָּה נָדַדְתְּ,

עָזַבְתְּ אֶת קִנֵּךְ, אֶת נָוֵךְ?

עַל מַה זֶּה אֶל בֵּין הָעוֹרְבִים יָרַדְתְּ

וְהֵם הֵן שׂוֹנְאִים אֶת יָפְיֵךְ!

4.5.46

רְאִיתִיהָ שַׁחָה בִּשְׂדֵרַת הַפֶּתַח.

אֶת לֶחְיָהּ מַצְמֶדֶת לְבַדֵּי הַבְּרוֹשׁ

כִּמְחַכָּה לְמִי, לֹא יָבֹא לָבֶטַח,

זֶה יַלְדֵּךְ הָעֶלֶם, שֶׁיָּצָאת לִפְגּשׁ.

הוּא כָמוֹךְ בְּעֶצֶב פֹּה יֵשֵׁב לוֹ כָּכָה

וְעָיֵף לַגֶּזַע אַף יַשְׁעִין הָרֹאשׁ.

הוּא יִרְאֵךְ בּוֹדֶדֶת בִּשְׂדֵרַת הַפֶּתַח

אֶת לֶחְיֵךְ מַצְמֶדֶת לְבַדֵּי הַבְּרוֹשׁ.

לוּ יָדַעְתִּי, כִּי הַרְחֵק הַרְחֵק,

מֵעֵבֶר לְהָרֵי־מִזְרָח לוּטֵי עַרְפִלֵּי־אֵד,

נִרְדֶּמֶת אַתְּ,

מִתְפַּנֶּקֶת בִּזְרֹעוֹת עַרְסְלֵי־הַחֲלוֹמוֹת,

נָאָה כַּשַּׁחֲרִית וְכָמוֹהָ בְּהִירַת מַחֲלָפוֹת

וּוְרֻדַּת־לְחָיַיִם…

לוּ יָדַעְתִּי, כִּי בִּכְסוּת שֶׁל אַרְגָּמָן

סְתוּרַת תַּלְתַּלִּים וּמְחַיֶּכֶת

מְצַפָּה אַתְּ לְבוֹאִי, לְיָדַי הַמְחַבְּקוֹת – – –

כִּי אָז מַה קַּל הָיָה לִצְעֹד בַּחשֶׁךְ לֵיל תָּמִים

אֶל קֶרֶן רִאשׁוֹנָה שֶׁל אוֹר.

כֹּה טוֹב הָיָה אָז לַעֲלוֹת עִם הַלֵּילוֹת

אֶל מִשְׁכַּן־הַבְּקָרִים

וְעִם אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר לְבָרֵךְ רוֹנֵן בַּחֲשַׁאי

אֶת שַׂר־הַמָּחֳרָת…

לוּ יָדַעְתִּי…

8.7.40

הֶחָבְרוּ עָלַי יַחַד – יְלָדִים בַּכֹּל –

יָד קְטַנָּה לִנְשִׁיקָה אֶל פָּנַי לְהוֹשִׁיט?

הָעֶגְלָה שֶׁנּוֹלְדָה עִם דִּמְדּוּם שַׁחֲרִית

שֶׁל אֶתְמוֹל,

הַנִּצָּן הַצָּחוֹר בְּעַנְפֵי הַשָּׁקֵד;

וְצִיוּץ אֶפְרוֹחִים בְּפִנּוֹת רְחוֹקוֹת…

הַאֶלְבַּשׁ גַּם אֲנִי מַעֲטֵה הַמּוֹעֵד

שֶׁנִּשְׁכַּח מְבֻיָּשׁ מֵאָבִיב אֶשְׁתַּקֵּד

וֶאֱהִי לְתִינוֹק בַּעֲדַת תִּינוֹקוֹת?

נָר לוֹ אֱנוֹשׁ אֶת נִירוֹ הַבּוֹדֵד

שֶׁבִּקְצֵה־הָעוֹלָם…

נְשִׁימָה עֲמֻקָּה עַל פִּרְדִּי הֶעָיֵף,

שַׁח עַל תֶּלֶם שָׁחוֹר וְרוֹטֵט;

זֵעָתִי מְטַפְטֶפֶת עַל פְּנֵי רְגָבִים

וְשָׁמַיִם תְּכֻלִּים שֶׁל נִיסָן

מְבָרְכִים עַל חָרִישׁ…

עֲלֵי דֶרֶךְ נִדַּחַת, רַבַּת עֲזוּבָה,

לֹא דָרְכוּ בָהּ דוֹרְכִים מֵאֵי אָז,

נוֹשֵׁק אִירִיס קָט לְשִׂפְתֵי־כַלָּנִית

אֲדֻמּוֹת כַּתְּשׁוּקָה,

וּפִרְחֵי־הַשָּׂדֶה צוֹחֲקִים לַמַּרְאֶה

כְּיַלְדֵי־הָאָדָם…

מַעֲנִית עַלִּיזָה מְחַיֶּכֶת בַּשְּׁחוֹר

וְנִשְׁעֶנֶת עַל כֶּתֶף אָחוֹת,

וְעָפָר מְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הָרוּחוֹת

אֶת סוֹדוֹ הַצָּנוּעַ, הָרָן.

הָרִים גּוֹחֲנִים עַל שָׂדֶה לְהַקְשִׁיב,

כּוֹרֵעַ הָרֶכֶס עִמָּם,

וְשָׁמַיִם תְּכֻלִּים שֶׁל נִיסָן

מְבָרְכִים עַל חָרִישׁ…

נָר לוֹ אֱנוֹשׁ אֶת נִירוֹ הַבּוֹדֵד

שֶׁבִּקְצֵה־הָעוֹלָם…

18.2.41

עָב קְטַנָּה, כְּפִסַּת יַד־תִּינוֹק,

מְשַׂחֶקֶת בְּקֶרֶן שֶׁל שֶׁמֶשׁ רַכָּה וְשׁוֹקַעַת,

כְּגוּר־חֲתוּלִים בִּפְקַעַת חוּטִים.

אֳפָקִים מַחֲלִיפִים צִבְעֵיהֶם – מַעֲשֵׂה־לְהָטִים,

וְשָׂדוֹת שֶׁל חִטָּה בְּבִגְדֵי אֶפְרָתִים

נִרְדָּמִים וְשׁוֹקְטִים – כִּבְחָג.

פְּאַת־אַרְגָּמָן חֲמוּדָה וּקְטַנָּה

מְבֻיֶּשֶׁת תּוֹמֶכֶת לֶחְיָהּ

בַּחֲזֵה־אַדִּירִים שֶׁל שְׂנִירִים טְהוֹרֵי־צְחוֹר

בְּעֶרְגַּת־אַהֲבָה.

וְדוּמָם מוֹצְצִים הַכְּאֵב הַמָּתוֹק

שֶׁל פְּגִישָׁה חֲטוּפָה שֶׁלִּפְנֵי הַפְּרִידָה…

וּבְטֶרֶם הַלֵּיל

נוֹדְדִים בָּאֲוִיר נִגּוּנִים יְתוֹמִים־עֲגוּמִים

שֶׁל חִידָה לְלֹא פֵתֶר…

י“ט באייר, ת”ש.

מַפְּלֵי אֵשׁ מֵאַשְׁדּוֹת חַמָּה –

נִתָּזִים רְסִיסֵי שְׁבִיבִים –

וְגוֹעֵשׁ הַקָּצִיר.

מִתְרוֹצֵץ לַהַב פֶּרֶא בִּנְתִיבוֹת סוּגָרִים

בְּנַהֲמַת אִיּוּם זוֹעֶמֶת.

נוֹצְצוֹת שִׁנַּיִם רְעֵבוֹת בְּבָרָק שַׁחֲצָנִי

מוּל שָׁמַיִם כְּחֻלֵּי שַׁלְהֶבֶת.

צְמוּד־רָצוֹן מִתְפָּרֵץ צֶמֶד־סוּס לְהַבְקִיעַ

חוֹמַת־שִׁבֳּלִים אֲטוּמַת מְבוֹאוֹת.

רִבֹּאוֹת בְּנוֹת קָמָה נִדְחָקוֹת גּוּף אֶל גּוּף

בְּאֵימָה מְבֹהֶלֶת,

מֵאַלְפֵי עֵינַיִם קָמוֹת זוֹעֵק פַּחַד אִלֵּם

בִּתְהִיָּה דוֹמֶמֶת.

וְרִבּוּעַ עֶרְיָה מְעַרְטֵל הַבַּרְזֶל הָעִוֵּר

בְּמִצְוַת הָאָדָם.

בֵּן נוֹלַד בָּעֵמֶק

לֶעָמָל.

צְרִיחָתוֹ כָּל כַּךְ יוֹדַעַת לְהַרְעִיד הֵדִים בַּנּוֹף.

מוֹלֶדֶת תִּגְחַן עַל יוֹמוֹ הָאֶחָד

וְרֵיחַ שָׂדוֹת יַעֲטֹף

מֶרְחַקֵּי מֶרְחַקִּים.

יְקַדְּמוּ פָנָיו יָמִים פְּשׁוּטִים שֶׁל כְּפָר

בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת שֶׁל עֹנִי,

מַעֲנִיּוֹת נַחֲלָה תִּרְבַּצְנָה לְרַגְלָיו

וְרֶגֶב יְבָרֵךְ אֶת בּוֹאוֹ הַגָּדוֹל

בְּמִלִּים חֲמִימוֹת שֶׁל עָפָר,

בְּנִיבִים אֲפֹרִים שֶׁל חֻלִּין:

עַל יוֹגְבִים עֲיֵפִים הַחוֹלְמִים בֶּחָרִישׁ

אֶת חֲלוֹם הַיּוֹרֵשׁ;

עַל קִטְעֵי מֶרְחָבִים מְפַזְּרִים בֶּחָלָל

שַׁלְוָתָם הַכְּבֵדָה;

עַל מִשְׁמָר בַּגְבוּלִין;

וְעַל אֶגֶד חִיּוּכִים, שֶׁיִּפְרַע הָאָבִיב

בְּלִבְלוּב אִילָנוֹת וְדָגָן שֶׁגָּמַל…

בֵּן נוֹלַד בָּעֵמֶק

לֶעָמָל.

הָיָה לוֹ בַיִת, לְאַחַד הָאָדָם,

בְּפִנַּת־עוֹלָמוֹת.

עָנְיוֹ שָׁלָו.

גָּחֲנוּ הֶהָרִים עַל נִירוֹ

וְכָבֵד וּבוֹטֵחַ נָשַׁם עֲמֻקּוֹת בּוֹ

לֵיל עֲמֵלִים שֶׁעָיָף.

הָיָה לוֹ בַיִת, לְאַחַד הָאָדָם,

בְּפִנַּת־עוֹלָמוֹת.

שְׁחָקִים רְווּיֵי תְפִלּוֹת,

רֵיחָן רְגָבִים וְתַלְמֵי־עָפָר.

הִשְׁכִּימוּ בְקָרִים בּוֹ לִפְקֹד חֲרִישָׁם

וְיָגֵעַ הִנִּיחַ בּוֹ עֶרֶב רֹאשׁוֹ

לְרַגְלֵי אֱלֹהִים בַּשָּׂדֶה.

הָיָה לוֹ בַיִת, לְאַחַד הָאָדָם,

בְּפִנַּת־עוֹלָמוֹת.

עוֹמְסֵי יְבוּלִים כִּבְדֵי זֵעָה וְיוֹדְעֵי בַצֹּרֶת

צָעֲדוּ יָמִים פְּשׁוּטִים, אֲפֹרֵי שְׂמָחוֹת אֵין נִיב.

וְשַׁחַר וּפֵשֶׁר לָרֹן וְלַדֶּמַע

עָטְפוּ מֶרְחָבִים, וְאִילָן וְדָגָן וְקָמָה.

הָיָה לוֹ בַיִת, לְאַחַד הָאָדָם

בְּפִנַּת־עוֹלָמוֹת.

בְּשָׂדוֹת נֶחֱרָשִׁים וְהוֹלְכִים הַשֶּׁלֶף מַשְׁחִיר.

רִגְבֵי־הֶעָפָר מְכַסִּים עַל סְדָקִים וּבְקִיעִים וְשׁוּחוֹת.

יְבוּלִים חֲדָשִׁים מוֹלִיכָה עֲנָנָה אֲפֹרָה בָּרְקִיעִים.

וְתִקְווֹת חֲדָשׁוֹת מְחַיְּכוֹת בְּאִוְשַׁת כְּנַף אַדֶּרֶת רוּחוֹת.

אֲדָמָה, שֶׁנִּפְרַם לְבוּשָׁה בְּסַכִּין מַחֲרֵשָׁה אֵימְתָנִית,

עֲרֻמָּה, מִתְבּוֹשֶׁשֶׁת, חַמָּה, מִתְפַּרְקֶדֶת לְנֹכַח מָרוֹם.

חֶרֶשׁ רוּחַ עוֹבֵר, מְלַטֵּף מַעֲנִית

לְנַחֵם הַשָּׂדֶה הָעֵירֹם.

כָּל כַּבְלֵי אֶשְׁתָּקֵד מְנֻצָּח, כָּל נִטְלֵי סִיּוּמוֹ הֶעָיֵף

עִם עֲבֹר מַגּוֹבֵי הָאָסִיף בְּנִירִים נִשְׂדָּדִים נִכְלָמִים

מַחֲוִירָה תוּגָתָם וְשׁוֹקְטָה. וּמוֹצֵא עֶלְבּוֹנָם שִׁלּוּמִים…

בְּמִשְׂחַק הַשְּׁקִיעָה הַסְּתָוִית, בְּצִבְעֵי הַעֲרֵב הַשְּׁחָקִים.

זִכָּרוֹן וְתִקְוָה נִפְגָּשִׁים, וְדוֹעֵךְ לְנִדְלָק מְנַשְּׁקִים.

אֶת הַבָּא, הַצָּעִיר, הַסּוֹעֵר מְבָרֵךְ הָרָוֶה, הַחוֹלֵף.

אֲנִי – וְאַמַּת־הַמִּזְרָע – וּמֶשֶׁךְ־הַזֶּרַע –

אֶחָד לְפָנֶיךָ, אֱלֹהַּ –

שְׂדֵה־מְכוֹרָה שׁוֹמֵר אֱמוּנִים

לְהַכּוֹת אוֹ לַחֲמֹל.

עַל תִּקְוַת־הַמָּחָר נְבַקֵּשׁ,

עַל זֵעָה בְּכָבְדָּהּ כִּי תִגְמֹל

וְעָמָל.

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ עֱנוּת־הַשִּׁבֹּלֶת,

אֶנְקַת צִמְאוֹנוֹ שֶׁל גִּבְעוֹל הַקָּמָה,

וְעֵינֵי תִינוֹקוֹת נִשָּׂאוֹת אֶל הַפַּת

בְּרָעָב;

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ תּוֹדַת הָאִלְּמִים

שֶׁל אָדָם וּשְׁדֵמָה עִם מָטָר בְּעִתּוֹ –

יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם טוֹבִים בְּמִצְוַת חַסְדְּךָ הַנִּצְחִי,

יִהְיוּ יְמֵי שֶׁמֶשׁ פּוֹרְצִים,

וְעַרְבִית – רוּחוֹתֶיהָ מַתָּת.

וּתְהִי בִּרְכָתְךָ לִי – הַגֶּשֶׁם וְאֵגֶל הַטָּל.

אֲנִי – וְאַמַּת־הַמִּזְרָע – וּמֶשֶׁךְ־הַזֶּרַע –

אֶחָד.

עַל סִפּוֹ הַחִוֵּר שֶׁל הַבֹּקֶר

לָחַשׁ לִי חַלּוֹן מְקַרְטֵעַ אֶת סוֹד־הַחַיִּים…

עוֹד אֶזְכֹּר:

עַל פָּנַי שׁוֹאֵב־מַיִם עָבַר,

וּדְלָיָיו עַל שִׁכְמוֹ.

אַךְ אֵינֶנִּי זוֹכֵר:

הֲמָלְאוּ הַדְּלָיִים

שֶׁנָּשָׂא בְּאֶסְלוֹ הַשּׁוֹאֵב הַמּוּזָר?…

הַיּוֹם, עַל מִפְתַּן הָעַרְבִית הַחִוֶּרֶת,

לָחֲשָׁה הֲזָיָה לִי רָזֵי־חִדָּלוֹן.

עוֹד אֶזְכֹּר:

יָד זָרָה הִתְדַּפְּקָה בַּחַלּוֹן

וְקָרְאָה אֶל אֵי־אָן שֶׁמֵּעֵבֶר מִזֶּה…

אַךְ אֵינֶנִּי זוֹכֵר:

הֲכָבְדָה בְזָהָב,

בַּעֲדִי עֲדָיִים שֶׁל כִּתְרֵי־נִצָּחוֹן

אוֹ רֵיקָה וְלוֹעֶגֶת הוֹשִׁיטָה הַצָּו:

אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן שֶׁמֵּעֵבֶר מִזֶּה?!

ז' בחשון, תש"א.

בָּעִיר הַזָּרָה, בָּעִיר הַזָּרָה

יַד דּוֹרוֹת בַּכֹּל.

בִּנְשִׁימַת חָלָל, בְּעִטּוּרֵי הָרִים,

בִּיקִיצָה מַלְכוּתִית שֶׁל רְחוֹבוֹת.

עָמֹק וּמִתְאַפֵּק מְלַוֶּה בָהּ הַכְּחוֹל

כָּל נִיעַ.

הָעֶרֶב זוֹרֵעַ רַעֲדַת פַּעֲמוֹנִים,

רָטֹט וְהַרְתִּיעַ

כּוֹרְעוֹת כִּפּוֹת סָבִיב, וְרַחֲשֵׁי אָדָם

שַׁחִים עִם לְבָבוֹת.

עוֹד דַּק, וְאִלְּמִים דִּמְדּוּמִים רְחָבִים

עִם רִאשׁוֹן כּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ.

רַק צְרִיחַ מִגְדָּלִים פָּרוּעַ מַרְדָּנִי

מִזְדַּקֵּר עֲצוּמוֹת לָרוֹם

וְנוֹשֵׂא לְלֹא חָת אֶת עֵירֹם כְּפִירָתוֹ

לַשַּׁחַק

עַד יַעֲטוּהוּ צְלָלִים, וְחָוַר לְאִטּוֹ

וְאָבָד.

אַז יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם עֲמֻקִּים

וַאֲפֵלִים מְעָט.

הַיּוֹם יִצְנַח לְאִטּוֹ, עָצוּר וּמְהֻרְהָר

מִפְּאַת הַנְּצָחִים,

וָאֳפָקִים רְחוֹקִים וְדֶשֶׁא מְאֻבָּק

יַשְׁקוּהוּ עֲיֵפִּים בִּשְׁנָת.

טְרֻנְיָתוֹ שֶׁל יָם.

רְטִינוֹת רְבוּדוֹת נַהֲמָה יְחוּמָה

וּמַפַּץ מִשְׁבָּרִים נִפְרָטִים לִפְרָטֵי נְטָפִים רְפוּיִים,

שֶׁתְּכֶלְתָּם מִתְפַּלֶּשֶׁת בַּחוֹל.

יֵשׁ קִצְפֵי מוֹסֵרוֹת וּרְקִיעַת מֶרְחַקִּים

וְנִידִים נִקְבָּצִים לְשַׁעַט וָצַהַל.

יֵשׁ רִתְחָה בָּאַפְסָר וְהַכְּחוֹל בַּשְּׁחָקִים

וְהַכְּחוֹל שֶׁבַּיָּם.

הֵן לַיָּם שַׂרְעַפִּים וְחֻפְשַׁת תְּשׁוּקוֹתָיו

בְּחֶרְפַּת סוּגָרִים מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם.

לִחְיוֹת רַק שָׁנָה – אַךְ שָׁנָה שֶׁחוֹבֶקֶת

כָּל פְּזוּר בַּחַיִּים שֶׁהוּא כְּלִיל־הַשְּׁלֵמוּת;

שָׁנָה יְחִידָה הַנִּגְדֶּשֶׁת מִלֶּקֶט

בְּאֶלֶף שָׂדוֹת שֶׁל שָׁנִים לְלאֹ דְמוּת;

שָׁנָה שֶׁחִיּוּךְ וּדְמָעוֹת בָּהּ כָּל דֹּפֶק,

כָּל הֹלֶם נוֹשֵׂא אֶת הַבִּלְתִּי־מֻשָּׂג;

שָׁנָה שֶׁלְּאוֹר סִיּוּמָהּ שֶׁבָּאֹפֶק

כָּל רֶגַע בָּהּ – אֵבֶל, כָּל נִיד בָּהּ – הוּא חָג.

אַחַר־כָּךְ אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁקֶט.

אַחַר־כָּךְ אֶפְשָׁר לְהִמּוֹג אוֹ לָמוּת…

שָׁנָה יְחִידָה הַנִּגְדֶּשֶׁת מִלֶּקֶט

כָּל פְּזוּר בַּחַיִּים שֶׁהוּא כְּלִיל־הַשְּׁלֵמוּת.

הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת

כְּהֵדֵי נְשִׁימַת הַשָּׂדֶה,

כְּמִשְׂחַק הָאוֹרוֹת בֶּחָלָל,

מְכֻנָּף כְּכַנְפֵי־רְנָנִים

וְנִגְרָף כְּרַצֵּי הַגַּל

וְנִרְדָּף כָּרוּחַ;

כְּשִׂמְחָה שֶׁנָּשְׁתָה סִבָּתָהּ,

כְּחַג מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ,

כִּנְעוּרֵי־עוֹלָם.

לוּ יְהִי שֶׁנּוֹגְנוֹת בִּי רִבּוֹא אֶצְבָּעוֹת

וַאֲנִי רַק כִּנּוֹר,

רַק כִּנּוֹר, שֶׁרוֹעֵד מֵיתָרוֹ

וּצְלִילָיו נִפְעָמִים וְאוֹבְדִים

בַּמֶרְחָק הַגָּדוֹל.

שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בִּדְבָרְךָ הַתָּמוּהַּ

כָּךְ.

שֶׁאָדָם מֵעָפָר (וְאָדָם לְעָפָר)

וּפְרִיַּת עִוְרוֹנְךָ לֵילוֹתָיו טְעָמוּהָ.

דָּמְךָ הַשּׁוֹקֵק – בְּדָמוֹ הַדָּמוּעַ.

עֶרְיַת כִּלְיוֹנְךָ – בְּאֵימַת כְּמִיהוֹתָיו.

אַתָּה!

אַתָּה הַמָּשׁוּחַ עַל חִיל וְעַל חֶלֶד,

אַתָּה הַנֻּקְשֶׁה כְּקִבָּר בְּפִי טָף.

כָּבֵד הָעוֹלָם בְּאוֹנְךָ הַזָּרוּעַ,

אוֹרְךָ־פִּזְרוֹנְךָ הַסְּתָמִי וְהַזָּר,

אַתָּה הַנּוֹתֵן, הַנּוֹתֵן וְנוֹטֵל,

אַתָּה הַלּוֹקֵחַ מֵאָז וְלָעַד.

הָיִיתִי אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁרָצוּךָ

כְּאָב.

לִלְקוֹת וְלִבְכּוֹת וְלִגְדֹּל וְלִשְׁכֹּחַ,

לִנְטֹשׁ תּוֹרָתְךָ וְלִמְרֹד וְלַחֲזֹר

לַחֲזוֹת בְּקִמְטֵי בִינָתְךָ.

דצמבר, 1947

כָּל כַּךְ בָּרוּר אֶרְאֶה אֶת יוֹם־הַקֵּץ:

הַבֹּקֶר יְחַיֵּךְ (הוּא מְחַיֵּךְ תָּמִיד),

אַךְ מַה בְּכָךְ אִם אֲדַמֶּה לְרֶגַע

כִּי לִי אֶת בִּרְכָתוֹ יִשְׁלַח הָאַחֲרוֹנָה.

הַבֹּקֶר יְחַיֵּךְ וְלִי נִדְמֶה,

הַאִם כָּל כַּךְ נוֹרָא לָמוּת?

הַבֹּקֶר יְחַיֵּךְ וְלִי נִדְמֶה אֶשְׁמַע

מִצְעַד תַּהֲלוּכָה וְקוֹל הָמוֹן חוֹגֵג:

דְּגָלִים יִתְנוֹפְפוּ, דִּגְלֵי הַנִּצָּחוֹן,

וְרַק אֲנִי אֶרְאֵם.

הַאִם לֹא תִשְׁמְעוּ הֵדִים שֶׁל נְגִינָה

בַּשֶּׁקֶט הַלּוֹחֵשׁ?

בְּקָרִים יְחַיְּכוּ; מְחַיֵּךְ אֲצַפֶּה פְּנֵי שַׁחַק.

אַבִּיט בָּהִיר כָּמוֹהוּ, שָׁלֵו כִּתְכוֹל שָׁמָיו.

תָּמֵהַּ אֲגַלֶּה כִּי בֶן עֶשְׂרִים אֲנִי

וּבְלִי כָל כְּאֵב אֲנִי נִפְרָד מֵהַחַיִּים, מִכֹּל,

וְגַם מִמֵּךְ…

מוּזָר. וְטוֹב.

הַבֹּקֶר יְחַיֵּךְ. וְזַעַף הַקְּרָבוֹת

יֶחֱוַר וְכֹה רָחוֹק יְהִי,

וְלִי נִדְמֶה, פִּתְאֹם אֶרְאֶה הַכֹּל כָּחֹל,

וְלִי נִדְמֶה: הַכֹּל כֹּה מְלַטְּפִים אֶת הַהוֹלֵךְ לָמוּת.

בְּקָרִים יְחַיְּכוּ וְלִי נִדְמֶה – – –

כָּל כַּךְ בָּרוּר אֶרְאֶה אֶת יוֹם־הַקֵּץ.

לְדַבֵּר עַל הַחַיִּים בִּיצִירָתָם,

חַיֵּי־מַמָּשׁ שׁוֹטְפִים,

בְּאֵין בִּלְתִּי מְעַט

אֲשֶׁר יָגֵן עַל יְסוֹדוֹת־חַיִּים

בִּפְנֵי מַחֲנַק־הַמָּוֶת הָאוֹפֵף –

אַךְ הֶבֶל בֶּן־סְתִירוֹת הוּא!

לְדַבֵּר עַל הַחַיִּים –

חַיֵּי־מַמָּשׁ קוֹסְמִים, יוֹקְדִים,

קוֹרְאִים וּמְפַתִּים,

עֵת לַמֹּחַ וְלַנֶּפֶשׁ

זָהֳרָם יֹאבַד וּבִינָתָם

בִּמְצוּדָה שֶׁל תַּיִל מְהַדֶּקֶת

בְּהִגָּרֵר יָמִים מִתּוֹךְ זְחִילָה –

הֲבֵל־הֲבָלִים הוּא!

אַךְ לְעוֹלָם לֹא בָא עוֹד

עֱזוּז כְּדֵי דַכֵּא

הָגוּת עֲלֵי יָמִים עָבָרוּ,

הָגוּת עֲלֵי יָמִים בָּאִים.

בהיותו עצור במחנה בלונדון בשנת 1940, יחד עם גרמנים ואוסטרים – ובתוכו אף יהודים שמוצאם מארצות־האויב.

שִׁירָה, מַשּׂוֹרִי,

שִׁיר־שֶׁל־יוֹם, הוֹ, שִׁירָה לִי.

עֵת אֲנַסֵּר הָעֵץ,

הָעֵץ עֵת אֲנַסֵּר

לְפִי מִדָּה דְרוּשָׁה

בְּלִבִּי הַמַּחֲשָׁבָה אָז תְּנַסֵּר

עַל הֶעָתִיד לָבוֹא וְשֶׁעָבָר.

וַאֲנִי אִוִּיתִי שִׁיר

עַל יַעַר בְּנַהֲמוֹ,

וְעַל מַשַּׁב־הָרוּחַ הַמַּכֶּה אַדְוָה,

וְעַל שְׁבִילִים בְּחֹרֶשׁ שְׁטוּפֵי־שָׁמֶשׁ.

וְעַל עָלִים מִתְלַחֲשִׁים,

וְעַל בַּדִּים מִתְנוֹדְדִים,

וְעַל הַצִּפֳּרִים הָאוֹמְרוֹת צִיּוּץ.

אֲבָל שׂוּמָה עָלַי

הַרְהֵר עַל הָאָדָם אֲשֶׁר עָמֵל שָׁם,

הַכּוֹרֵת עֵצִים וְגוֹדְעָם.

כּוֹרֵת, גּוֹדֵעַ וּשְׂכִיר־יוֹם,

חוֹלֵשׁ עַל עִנְקֵי־עֵץ

הַמְמַעֲכִים נַנָּסֵי־אָדָם.

שִׁירָה, מַשּׂוֹרִי,

שִׁיר־שֶׁל־יוֹם, הוֹ, שִׁירָה לִי!

וַאֲנִי אִוִּיתִי שִׁיר

עַל שֻׁלְחָנוֹת מְצֻחְצָחִים,

מִטּוֹת וּמֶלְתָּחוֹת וּמַכְתֵּבוֹת וּמִזְנוֹנִים,

הָעֲשׂוּיִים עַד לְהַפְלִיא, אֵין טוֹב מֵהֶם,

תַּאֲוָה לְעֵין רוֹאָם וּלְחוּשׁ־הַיֹּפִי עֹנֶג.

אֲבָל שׂוּמָה עָלַי

הַרְהֵר עַל הָאָדָם עוֹשָׂם,

עַל עֲבוֹדָה לַאֲחָדִים, תַּחַת גַּג־זְכוּכִית,

בְּתוֹךְ אָבָק וּבְאוֹר מְלָאכוּתִי –

כְּחוּשֵׁי־אָדָם, חִוְּרִים וּרְעֵבִים.

שִׁירָה, מַשּׂוֹרִי,

שִׁיר־שֶׁל־יוֹם, הוֹ, שִׁירָה לִי!

הָרֵם קוֹלְךָ, מַשּׂוֹר קָטָן, קוֹלְךָ הָרֵם,

וְשִׁירָה לִי עַל בְּנֵי־אָדָם יוֹדְעֵי־רָעָב,

עַל רָהִיטִים רַב צִחְצוּחָם,

עַל מְכוֹנוֹת, עַל אֶצְבָּעוֹת קְטוּעוֹת,

עַל מַשְׂכּוֹרוֹת וְעַל עַבְדוּת,

עַל רְוָחִים וְעַל חֶפְזוֹן־עָמָל –

הוֹ, שִׁירָה לִי עַל כָּל אֲשֶׁר יָכוֹל הֱיוֹת,

הוֹ, קְרָא אֵלַי עַל כָּל אֲשֶׁר חַיָּב הֱיוֹת,

צְרַח בְּקוֹל וְקוֹל הַגְבַּהּ וּקְרָא לְהִלָּחֵם וּלְנַצֵּחַ!

מנצ’סטר, 1942

עֵת תַּזְהִיר בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ

יְרַחֲפוּ אֵדִים קַלִּים

מֵעַל בָּתִּים מְרֻחָקִים,

עֵת יִמְלְאוּ הָרְחוֹבוֹת

וְהָאֲוִיר בְּלִפּוּפָיו יִנְעָם –

אֵין זֹאת כִּי יוֹם רִאשׁוֹן הוּא שֶׁל אָבִיב!

עֵת יַעֲלֹץ לִבִּי לְלֹא סִבָּה,

עֵת אֶעֱבֹר עַל כָּל גְּדוֹתַי בִּינָה

לָאוֹהֵב אַף לָאוֹיֵב,

עֵת אֵשְׁתְּ מִכָּל הַיֹּפִי

מִתּוֹךְ בַּגְרוּת וּבְלִי כָל שְׁאֵלָה –

אֵין זֹאת כִּי יוֹם רִאשׁוֹן הוּא שֶׁל אָבִיב!

עֵת חוֹכֶה אֲנִי וְלֹא כִּבְכָל יוֹם

לְאוֹתָהּ יַלְדָּה שֶׁלִּי הַחֲמוּדָה,

עֵת אֲשַׁוֶּנָּה לְנֶגְדִּי בְּהִירוֹת

עֲלֵי הָרֶקַע הַכְּחַלְחַל וְהָרָחוֹק,

וְהִתְפָּעֵם לִבִּי מַהֵר

בֵּין מְצָרֵי־צַלְעוֹתַי,

עֵת מַשֶּׁהוּ לוֹהֵב, תּוֹסֵס,

תּוֹסֵס בְּזַעַף וְקוֹרֵא קִרְבִּי –

אֵין זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָאָבִיב!

מנצ’סטר, 1944.

הַאֲדַמֵּךְ לְיוֹם שֶׁל סְתָו?

כֵּן. כִּי יֵשׁ בַּגְרוּת בָּךְ בִּלְתִּי רַגְשָׁנִית,

אוֹתוֹ הַקֶּסֶם וְהַחֵן הַמְּדוּדִים

שֶׁל עֶרֶב־סְתָו נָשׁוּק מִשֶּׁמֶשׁ,

עֵת זֹהַר וְעָלִים, שָׁמַיִם וְאַוִּיר

לְהַרְמוֹנִיָּה מֻגְמֶרֶת מִתְמַזְּגִים.

יֵשׁ עֹז בְּגֶשֶׁם־סְתָו וּבָךְ

כְּדֵי הַשֵּׁב קָרָה בִּי יְתֵרָה,

בִּי, הַמַּרְגִּישׁ כְּבָר אֶת הַקֹּר –

אַךְ לֹא הַגֶּשֶׁם יְקָרֵר אֶת הַשָּׁלֵו וְהַשָּׂבֵעַ,

כְּשֵׁם שֶׁרַחֲקוּתֵךְ

לֹא תְעַכֵּב אֶת הָאוֹהֵב.

מנצ’סטר, 1944.

אֲדָמָה וָסַהַר –

יָם וְיַבָּשָׁה –

הַקַּיִץ וְהַחֹרֶף –

יַחְדָּו כְּרוּכִים.

חַיִּים וּמִלְחָמָה –

הִרְהוּר וָרֶגֶשׁ –

עָמָל וּמִשְׂחָק –

יַחְדָּו כְּרוּכִים.

אֶחָד וְעוֹד אַחַת

וְכֵן אֲנִי וְאַתְּ

יַחְדָּו כְּרוּכִים.

מנצ’סטר, 1944.

מְשׁוּלָה הַשִּׂמְחָה לְמַעֲשֵׂה פִילִיגְרָן,

כְּמַאֲרָג שֶׁל כֶּסֶף כֹּה דַקִּיק, קַלִּיל כָּל כַּךְ,

רַק עַד כְּדֵי לִנְגֹּעַ וְלִרְאוֹת,

כֹּה מְסֻבָּךְ

וְכֹה עָנֹג עַל רֶקַע שְׁחוֹר־הַבַּד;

טָווּי וְגַם רָקוּע

גְּלָפַתּוּ יַד־עֶדְנָה מִתּוֹךְ מִקְשַׁת־מַתֶּכֶת,

דָּבָר נוֹצָר בִּלְתִּי לַחֲגִיגוֹת, לְמוֹעֲדִים וְלִימֵי־קֹדֶשׁ,

מַעֲשֵׂה־מַחֲשֶׁבֶת בְּיַד אָמָּן,

פְּרִי שְׁנוֹת לִמּוּד וָכֹסֶף,

אַחַר רֹב אֲבֵדוֹת וְקִלְקוּלִים,

דָּבָר שֶׁבֵּין פַּרְסַת נַפָּח

וּטְוִי שֶׁל עֲנָפִים יְרַקְרַקֵּי־עָלִים

הָרוֹעֲדִים וּמְאַוְּשִׁים

תַּחַת יָד שֶׁל רוּחַ מְנַשְּׁבָה,

תַּחַת שַׁחַק־תְּכֵלֶת.

פּוֹגַעַת הִיא בִּלְבָבְךָ בְּעֶדְנָתָהּ,

נֶחְמֶדֶת הִיא גַּם מִדַּבֵּר בָּהּ,

עֲדִינָה מִגַּעַת בָּהּ,

קַלִּילָה מִדַּי כִּי תַּאֲרִיךְ יָמִים,

רוֹעֶדֶת וּקְרוֹבָה כָּל כַךְ לְאַחֲרִיתָהּ.

דּוֹמָה מְאֹד לְמַעֲשֵׂה־פִילִיגְרָן.

דבונשיר, 1946.

דְּבָרִים אֵין־הַגְדָּרָה לָהֶם,

הַמְרֻבִּים כֹּה עַד אֵין סְפֹר בְּתַעֲנוּגוֹת חַיֵּינוּ,

לֹא פַּיְטָנוּת קַלָּה הַהוֹלְמָתָם.

צוּרוֹת שׁוֹנוֹת הֵם הַשִּׁירִים

שֶׁל רֹב תְּכָנִים לֹא־יִשְׁתַּנּוּ.

חַיָּב כָּל גּוֹן לִהְיוֹת עָנֹג,

כָּל צְלִיל צָרִיךְ רַךְ לִהְיוֹת,

עָדִין מִתֵּת בִּטּוּי־מִלִּים לָהֶם;

אַךְ בְּכָל אֵלֶּה פּוֹעֲמִים הַלְּבָבוֹת,

צוֹרְבָה הַשֶּׁמֶשׁ,

וְהָרוּחַ מְיַלֶּלֶת בְּאִיּוּם.

וּקְצָרָה הִיא בִינָתֵנוּ מֵהַשֵּׂג

אֵיכָכָה

מִדִּבְרֵי־יְסוֹד וְנַפְתּוּלִים,

קְרָבוֹת וְיִסּוּרִים,

נוּכַל לִיצוֹר הַשֶּׂגֶב

הַנִּשְׂגָּב מִמַּחֲשַׁבְתֵּנוּ!

בֵּין הָרִים, בְּמָקוֹם לֹא נוֹדָע,

הָיָה מְשׁוֹרֵר אֶחָד,

מְשׁוֹרֵר־עוֹלָם,

מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,

שֶׁכָּתַב אֶת שִׁירוֹ הָאֶחָד

וַעֲדַיִן לֹא תָם.

לֹא חֶרֶט לוֹ,

אַף לֹא נְיָר,

עַל עוֹרוֹ נִכְתָּב הַשִּׁיר

בְּדָם!

כָּל קֶמֶט בְּפָנָיו מִלָּה,

גִּיד תּוֹפֵחַ,

כָּל שָׁרִיר – מִשְׁפָּט.

הָיָה זֶה שִׁיר הֲפַכְפָּךְ,

בְּלִי מִשְׁקַל הַשִּׁירָה –

הָיָה זֶה שִׁיר־הַחַיִּים

הָאָיֹם, הַנּוֹרָא.

בְּתוֹךְ לַהַט שֶׁל שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת,

בְּתוֹךְ שָׂדוֹת נוֹצְצִים מִן הַטַּל,

אָנוּ הַשּוֹמְרִים בַּמִּשְׁמֶרֶת –

לָךְ נַגְבִּיר הֶעָמָל.

אָנוּ נִבְנֶה לָךְ, נִטַּע וְנָסֹל,

לְפָנַיִךְ, מוֹלֶדֶת, עָתִיד חָדָשׁ נָגֹל;

הַנֶּגֶב יָרֹן מֵהֲמִית הַבְּנִיָּה,

בִּן לַיְלָה נַהֲפֹךְ הַמִּדְבָּר, הַצִּיָּה.

הָמֹה יֶהֱמוּ הָרֵי הַגָּלִיל,

מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ יִשָּמַע הַצְּלִיל –

צְלִיל מַנְגִּינַת־הַבִּנְיָן

שֶׁל עַם מִתְעוֹרֵר וָקָם!

פִּרְשִׂי נָא יָדַיִךְ,

הוֹ אִמָּא־מוֹלֶדֶת,

חַבְּקִינוּ אֵלַיִךְ

בְּעֹז.

וְאָנוּ, בּוֹנַיִךְ־בָּנַיִךְ,

לִמּוּדֵי־הַסֵּבֶל,

נֵדַע מְשַׂנְאַיִךְ

הֲדֹף.

גֵּוֵינוּ שְׁזוּפֵי־הַשֶּׁמֶשׁ

יִהְיוּ לָךְ סוֹלְלוֹת –

וְלֹא תֵחַת יַד־אֶמֶשׁ

לֹא עוֹד – – –

שְׁתֵּי עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת

כְּגֶחָלִים לִי לוֹחֲשׁוֹת:

חוּשָׁה, בּוֹא מִמֶּרְחַקִּים,

מַחֲמַדִּי בַמַּחֲמַדִּים!

בּוֹאָה, בּוֹא־נָא חִישׁ הֲלוֹם

וּלְפָנַי, כְּבַחֲלוֹם,

הוֹפִיעַ –

וְגוּף בְּגוּף

וְלֵב בְּלֵב

אֲזַי יַגִיעַ – – –

מֵעוֹלָם

לֹא רַב כֹּה אוֹרִי

כְּהַיּוֹם.

אֲבוּקוֹת לֹא נָשָׂאתִי,

אַף אַחַת לֹא הִדְלַקְתִּי –

רַק לָעֵמֶק יָרַדְתִּי:

אֶל שְׁחוֹר־הַבִּצּוֹת,

אֶל אַדְמַת־הַטְּרָשִׁים,

בְּמָעוֹז אֵיתָנִים.

וְהַיּוֹם

מֵאַדְמַת־הַטְּרָשִׁים

מוֹרִיקִים פַּרְדֵּסִים,

וּמִשְּׁחוֹר־הַבִּצוֹת

שִׁבֳּלִים מַזְהִיבוֹת…

מֵעוֹלָם

לֹא רַב כֹּה אוֹרִי

כְּהַיּוֹם – – –

מֵאָה חֲמוּשִׁים יָצְאוּ אֱלֵי קְרָב –

וְהַבִּיטוּ רְאוּ, מֵהֶם אִישׁ לֹא שָׁב.

הֲכָהוּ עֵינֵיכֶם מֵרְאוֹת?

הֲכָבְדוּ אָזְנֵיכֶם מִשְּׁמֹעַ?

מִי יַצִּיל אֶת הַבֵּן שֶׁיִּתַּם שָׁם לִגְוֹעַ?

– וּתְשׁוּבָה אָיִן.

מִחוּץ תּוֹתָחִים

יוֹרִים וְיוֹרִים,

וּמִבַּיִת, נְקוּב כַּדּוּרִים וּפְצָצוֹת,

תֵּשֵׁב אֵם אֶת בְּנָהּ לְבַכּוֹת…

מֵאָה חֲמוּשִׁים יָצְאוּ אֱלֵי קְרָב –

וְהַבִּיטוּ רְאוּ: מֵהֶם אִישׁ לֹא שָׁב…

חוֹדֵר עָמֹק לְתוֹךְ לִבֵּנוּ,

בַּלֵּב צוֹרֵב הַכְּאֵב, מַזְכִּיר:

הָיָה אֶתְמוֹל – הַיּוֹם אֵינֶנּוּ!

פָּסְקוּ מִפִּיו מִלָּה וָשִׁיר.

גּוֹרָל חָמוּר הִפְרִיד בֵּינֵינוּ,

טוֹעֶנֶת נֶפֶשׁ רַק נֶגְדּוֹ:

הָיָה אֶתְמוֹל וּכְבָר אֵינֶנּוּ…

גּוֹרָל אַכְזָר גָּזַל אוֹתוֹ!

עִמְדוּ נָא דֹם וְרֹאשׁ הַרְכִּינוּ,

הֱיוּ נָא רֶגַע דּוּמִיָּה:

חָבֵר רִאשׁוֹן, יָקָר, הִקְרַבְנוּ

הַיּוֹם אֵינֶנּוּ – תְּמוֹל הָיָה

זְהִירוּת! לְאַט, לְאַט!

פֹּה טָמַנְתִּי נְשִׁיקוֹת

בִּשְׁבִיל נֹגַהּ, זוֹ הַבַּת –

בִּתִּי – שְׂפָתֶיהָ מְתוּקוֹת.

וְעֵינֶיהָ – גֶּחָלִים,

מַה יָּפוֹת הֵן וּגְדוֹלוֹת,

וּלְחָיֶיהָ – תַּפּוּחִים,

שַׂעֲרוֹתֶיהָ מְתֻלְתָּלוֹת,

זְהִירוּת! אַחַת, אַחַת!

תְּנִי לְאִמָּא וּקְחִי לָךְ,

זְהִירוּת! פִּתְחִי לְאַט!

אַף אַחַת לְבַל תִּבְרַח.

וְאַחַת חַמָּה מְאֹד

בִּשְׁבִילִי הֵיטֵב לִשְׁמֹר!

אֲקַבֵּל מִמֵּךְ אֶת זֹאת

אֲלֵיכֶן כְּשֶׁאֶחֱזוֹר.

יֵשׁ וּבַחֲשֵׁכָה קֶרֶן־אוֹר חָגָה. עֵינֶיךָ מִסְתַּנְוְרוֹת, אַתָּה מִזְדַּעְזֵעַ

וְכֻלְָּךָ רוֹטֵט מֵהִתְנִגְּשׁוּת כֺּחוֹת־הַשְּׁחוֹר בְּקֶרֶן זוֹ שֶׁל אוֹר, בִּצְלִיל־

אֱמֶת יָחִיד בְּתוֹךְ עוֹלַם־הַשֶּׁקֶר. וְנִמְשָׁךְ אַתָּה אַחֲרָיו לְמַעַן לֹא יֹאבֵד.

אֵין זֹאת, כִּי יֵשׁ מוֹצָא, כִּי יֵשׁ – –

הִנֵּה יִקְרָא לִי חַכְלִיל־הַזָּנָב: הַאֻמְנָם אָבִיב בָּאָרֶץ? וְהַגֶּשֶׁם יְרַוֶּה

הָאֲדָמָה וְהִיא אָמְנָם תַּצְמִיחַ?

עוֹמֵד אֲנִי לִי פֹה וְהוּא עַל הַשִּׁטָּה מְצַיֵּץ לוֹ. וּפֶתַע יִתְגַּלְגֵּל גַּל־

צְחוֹק מֵאַחֲרָי: צְחוֹק נוֹשָׁן, צוֹרֵב – וּמְזֻיָּף. נִלְחָמִים פֹּה צִיּוּצוֹ

הָאֲמִיתִּי וְהַצָּנוּעַ וּצְחוֹקָהּ הַקּוֹלָנִי וְהַלֹּא־טִבְעִי – וּבֵין שְׁנֵיהֶם אֲנִי

עוֹמֵד. הוּא נִרְתַּע, בָּרַח מִפְּנֵי הַצְחוֹק, אַךְ אֲנִי אַחֲרָיו – לְבַל יֹאבַד

מִמֶּנּי: הִנֵּהוּ מְצַיֵּץ לוֹ עַל הַזָּיִת.

הִתְרַחַקְנוּ. קוֹלָהּ כְּבָר לֹא נִשְׁמַע, וְהוּא מַמְשִׁיךְ.

וְאָמְנָם, אָבִיב בָּאָרֶץ וְהַגֶּשֶׁם מְרַוֶּה הָאֲדָמָה. מָתַי קָרָה לִי כְבָר

כָּזֹאת? זוֹכֵר אֲנִי גִּלְבּוֹעַ… וְהוּא מְצַיֵּץ לִי: רְאֵה סְבִיבְךָ, רְאֵה.

וְאָמְנָם אָבִיב בָּאָרֶץ וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָרְווּיָה אָחֹג לִי חַג לַטֶּבַע

– הַגּוֹאֵל הַלֹּא־צָפוּי. וּכְאָז כֵּן עַתָּה אֵלֵךְ לִקְטֹף לִי רַקָּפוֹת – –

חָזַרְתִּי אָז וְלֹא הָיוּ הָרַקָּפוֹת עוֹד בְּיָדִי: נָאוֹת הָיוּ וַעֲדִינוֹת

וְרוֹטְטוֹת, וְכַרְכֻּמִּים צְחוֹרִים בֵּינֵיהֶן הָיוּ: זֵר קָטָן, עָנֹג. וְגַם הַיּוֹם,

כְּאָז, נִלְקְחוּ מִמֶּנִּי. וְטוֹב. הַלְמַעֲנִי אֲסַפְתִּין? לִי הֵן רַבּוֹת, רַבּוֹת הֵן

הַמְשֻׁבָּצוֹת בַּסְּלָעִים.

בָּאתִי – וּבְלִבִּי שׁוֹפֵעַ מַעְיַן־אֹשֶׁר שֶׁחָרַב, – אוֹתוֹ אשֶׁר אֲשֶׁר

כְּלוּם אֵין לוֹ עִם הַמִּתְחוֹלֵל מִחוּץ לַלֵּב. הֲיִצְחֲקוּ לִי? לֹא אֵבוֹשׁ

בּוֹ, כּי טוֹב לִי. לֺא אָשִׂים מַסְוֶה. לְשֵׁם מָה?

הֲיִתְבַּיֵּשׁ אָדָם בְּהִתְגַּלּוֹת לוֹ אֱלֹהָיו?

לֹא יַעֲטֶה אָדָם מַסְוֶה אַחַר שְׁקִיעַת־הַשֶּמֶשׁ, אֲשֶׁר אִנְּסַתּוּ צְעֹק

לַמֶּרְחָבִים:

בָּרוּךְ אַתָּה, הָאֱלֹהִים, בָּרוּךְ תִּהְיֶה – – –

הַחוּגוֹת חָגְגוּ אֶת חַגָּן בְּחוּגָן –

חַג־כְּלוּלוֹת הָיָה הֶחָג;

זַהֲרוּרֵי־אָבִיב בָּאֲוִיר רָעָפוּ

וְאוֹן־הָאָרֶץ מִמִּסְגְּרוֹתָיו חָרָג.

בִּן לַיְלָה שִׁנְּתָה הָאָרֶץ אֶת פָּנֶיהָ:

הַפִּשְׁתָּה – יָם תְּכֵלֶת, הַכֶּרֶם הוֹרִיק,

קִרְקְרוּ הַקִּיכְלִים בְּנִקְרוֹת הַגִּלְבּוֹעַ,

זֶרֶם עַז הַכֹּל מוֹהֵל, כָּל דָּם חַי הִסְמִיק.

וַאֲנִי – שְׁכוּר־אוֹר אֶתְרוֹצֵץ בַּשְּׁדֵמָה,

לֹא אֵדַע נַפְשִׁי וְלֹא אָבִין.

גַּם אוֹתִי בִּנְדָבָה חָנַן אָבִיב,

אֶת דָּמִי בְּעוֹרְקַי הִרְנִין.

תל־יוסף, תרצ"ב

עִמָּדִי הֵד קוֹלֵךְ נוֹשֵׂא אָנֹכִי.

וְגַם עֵת הַיָּם יִתְגָּעֵש עֹז בִּדְכִי,

עֵת נֵפֶץ תּוֹתָח יִבְקַע וְיִרְעָם,

אוֹ סַעַר־הָרִים יִשְׁרֹק וְיִנְהָם –

אֶשְׁמַע הֵד־קוֹלֵךְ הַפּוֹרֵץ וְנִתָּז,

צוֹלֵל וְעוֹלֶה בַּסַּעַר הַלָּז,

חוֹלֵף וּמְשׁוֹטֵט בֵּין גַּלִּים נִשָּׂאִים,

שׂוֹחֵק לִרְסִיסֵי פְגָזִים נִקְלָעִים.

וּבְרֶדֶת הַיּוֹם הוּא בָא לִמְעוֹנִי,

גּוֹחֵן עַל שִׁכְמִי וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנִי,

בּוֹדֵק יַלְקוּטִי וְשׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמִי,

מֵאִיר פִּנָּתִי בְּלֵילִי וְיוֹמִי,

וְצוֹעֵד עִמָּדִי בַּאֲשֶׁר רַק אֵלֵךְ –

כִּי יְדִיד וְעָמִית לִי זֶה הֵד־קוֹלֵךְ.

הַיָּם סוֹעֵר פֹּה תָמִיד וְרוֹתֵחַ,

הַחוֹף מְסֻלָּע וְקוֹדְרִים הֵם צוּרָיו;

שַׂגִּיא הוּא הַיָּם בִּגְאוֹנוֹ וּבוֹטֵחַ

בִּמְחִי הֶמְיָתוֹ וּבְהוֹד מִשְׁבָּרָיו.

אָהַבְתִּי לָשֶׁבֶת בִּמְרוֹם הַצּוּקִים

לַחֲזוֹת בְּיִפְעַת הַתְּהוֹם הַסְּעוּרָה,

לִקְרֹא לָךְ מִבֵּין סִילוֹנוֹת מְזַנְּקִים,

וּשְׁמֵךְ לְהַבִּיעַ מִתּוֹך הַסְעָרָה.

כִּי יָבוֹא הַדַּוָּר בִּשְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם,

חָשִׁים חַיָּלִים רוֹגְשֵׁי הֲמֻלָּה;

כָּל פָּנִים לְהָבִים וּכְלוּת בָּעֵינַיִם

לְמִכְתָּב, לִגְלוּיָה…לְמִלָּה –

לֹא אַחַת אֶשָּאֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת,

וְתָעָה מַבָּטִי בֵּין גַּלִּים נִזְעָמִים:

וְשׁוּב נֹכַח יָם אוֹסִיף לְחַכּוֹת,

אֲצַפֶּה וְאֶמְנֶה יָמִים עַל יָמִים.

אַךְ יֵשׁ וְאָשׁוּב אֶל צוּקִים שֶׁבַּחוֹף,

מֵעָל בְּלִיל־קְצָפִים מִתְאַבֵּךְ,

אֶל כִּסְאִי אֵחָפֵז בְּגִיל אֵין לוֹ סוֹף,

וְרוֹטֵט בְּיָדִי – מִכְתָּבֵךְ.

עַתָּה, כִּי חָלַף הָאָבִיב וְאַחֲרָיו

הַקַּיִץ לוֹהֵט בְּשָׁרָב מְאֹד עָז,

וּבֵינִי וּבֵינֵךְ הַמֶּרְחָק הוּא כֹּה רַב –

זָכַרְתִּי קֵיצִים שֶׁיָּקְרוּ לִי מֵאָז:

זָכַרְתִּי רוּצֵנוּ לַיָּם הָרָחָב

וְשַיִט נִסְתָּר תּוֹךְ סוּף שֶׁבַּנַּחַל,

שַׁלְוַת הַפַּרְדֵּס וְנִיחוֹחַ פְּרָחָיו –

וּשְׁבִיב בְּעֵינַיִךְ כְּלַהַט־הַגַּחַל;

זָכַרתִּי שְׁבִילִים תּוֹךְ הַחֹרֶשׁ הַנָּם

וְלֵיל בּוֹ יָרֵחַ שׂוֹחֵק וּבָהִיר;

הֵן שָׁם הִתְהַלַּכְנוּ, לָחַשְׁנוּ דוּמָם,

אוֹ נָתַנּוּ קוֹלֵנוּ בִּצְחוֹק וּבְשִׁיר.

וּבָאתִי עַתָּה אֶת כָּל זֹאת לָךְ לִכְתֹּב.

אָמַרְתִּי: הֵן זֶה זִכָּרוֹן טוֹב לִשְׁנֵינוּ;

וְעֵת הַגַּלְגַּל יָשׁוּב וְיִסֹּב –

נָשׁוּב אֶל פִּנּוֹת שַׁעֲשׁוּעֵינוּ.

שֶלֶו־רוּחַ אֵין בִּי: זֹאת יָדַעְתִּי,

כִּי תוֹסֵס בִּי שֶׁמֶר עָז;

סַעַר, מִנְּעוּרַי אֵלָיו נִקְלַעְתִּי,

לֹא יַרְפֵּנִי – בִּי יֹאחַז.

וְאִם בָּרוּחַ פֹּה וָשָׁם נֵעַרְתִּי

זֵכֶר לַיִל מְשֻׁלְהָב;

אִם בְּקֶרֶן חֹרֶשׁ נִסְתָּרָה הִשַּרְתִּי

הֵד כָּמוּס שֶׁל כֹּסֶף רָב –

לֹא הָיָה אֶחָד בָּם לוֹ נִשְׁכַּרְתִּי,

וָאוֹסִיף עֲרֹג וְהִשְׂתָּרֵךְ,

וּבַסַּעַר לִנְעוּרֵי־תָמִיד חָתַרְתִּי –

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל רָמַז אוֹרֵךְ.

אַךְ אִם אוֹר זֶה נִכְסָף לֹא אַתְּ הִיא,

הֲיִי־נָא לְפָנָס לִי לְפָחוֹת,

קוֹרֵץ, רָחוּם, מוּל מִלּוֹתַי אוֹתַתִּי,

וּשְׁבִיל מוֹרֶה בְּאֹפֶל־אֳרָחוֹת!

גַּל לוּ הָיִיתִי, גַּל־גִּיל מִשְׁתּוֹבֵב,

כִּי עַתָּה קִדַּמְתִּיךְ בִּתְשׁוּאוֹת בְּטָבְלֵךְ;

אֲרַפְּדָה הַקַּרְקַע חוֹל רַךְ וְצוֹנֵן,

אֲסַלֵּק חַדּוּדִים מִשְּׂרֹט כַּף־רְַגְלֵךְ.

וְרָחַצְתְּ חֲרִישִׁית, וּבָאתִי בַלָּאט

וְאַתְּ לֹא תֵדְעִי, אַתְּ לֹא תֵדְעִי;

אֶגַּע־לֹא־אֶגַּע בָּךְ בְּלֶטֶף קַלִּיל,

בִּמְשׁוּבַת־נְעוּרִים וּבְכֹסֶף פִּרְאִי.

אַרְקִיד נְטָפַי, אֲפִיצֵם בְּמָחוֹל,

אֲיַדֵּם אֶל גֵּוֵךְ מְחֻטָּב, מִתְנוֹצֵץ.

אֲכַתְּרֵךְ בְּקִצְפִּי כְּאַבְנֵט וַחֲגוֹר,

אֶל לִבֵּךְ מִתְפָּעֵם לִרְסִיסִים אֶתְנַפֵּץ.

וְאַתְּ לֹא תֵדְעִי מִי אֲנִי, לֹא תֵדְעִי –

רַק פֶּתַע חֶמְדַּת־עֲדָנִים תֹּאחֲזֵךְ,

וְחָפַצְתְּ הִתְפַּרְקֵד לְלֹא נִיעַ וָנִיד

וּנְשֹׁם הַתְּשׁוּקָה בִּמְלוֹאָהּ אֶל חָזֵךְ.

אַחֲלִיק חֲרִישִׁית, אֲשַׂחֵק, אֶתְעַלֵּס,

אֶשְׁלַח סִלוֹנוֹת פּוֹחֲזִים בִּבְשָׂרֵךְ;

בַּאֲשֶׁר תִּתְמַתְּחִי אֵין קֵץ, רְדוּמָה,

שׁוֹזְפָה לְאוֹר־שֶׁמֶשׁ גַּם שׁוֹק, גַּם יָרֵךְ.

וְאָז אֶסְתָּעֵר בְּאַלְפֵי־סַפִּירִים,

אֲאַבְּדָה עֶשְׁתּוֹנוֹת, מְשׁוּבָה לֹא אֶכְבֹּל:

אֲמַלְּאָה שְׁתֵּי עֵינַיִךְ מֵימֵי־נְשִׁיקוֹת,

אַרְקִידֵךְ, אַחֲרִידֵךְ, אוֹצִיאֵךְ בְּמָחוֹל.

אֲחַפְּשָׂה שִׂפְתוֹתַיִךְ, רַכּוֹת וּמְלֵאוֹת,

אֶתְנַפֵּץ אֶל לִבֵּךְ, אֲחַבְּקֵךְ־אֲחַבְּקֵךְ;

וּבִיקוֹד הַחַמָּה לָךְ אֶלְחַשׁ “אֲהַבְתִּיךְ” –

בְּרִבּוֹא שַׁבְרִירַי אֲנַשְּׁקֵךְ־אֲנַשְּׁקֵךְ.

גַּל לוּ הָיִיתִי, עָלֵז וְשׁוֹבָב…

עוֹד תְּמוֹל הֶחֱדָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

כִּנוֹרִי וַיַּצְהֵל פְּנֵי בְרוּאָיו,

גַּם רִתֵּק אֶל חוֹפוֹ, מְסֻלָּע, פֶּרֶא־יָם –

עֲקָדוֹ בָּרְנָנִים וַיִּשְׁלָו.

עוֹד תְּמוֹל הִדְּדָה וַתִּסַּק תְּכֵלֶת־רוֹם

נְגִינַת־הַבּוֹרֵא הַצְּרוּפָה;

בְּרִבּוֹא הַצְּלִילִים נִתְעַצְּמָה – וְהַיּוֹם

כְּמוֹ צָנְחָה שְׁמוּטַת־גַּף, עֲרוּפָה.

כִּנּוֹרוֹת דָּמְמוּ וּפָסְקוּ מִזְמוֹרִים,

דֹּעֲכוּ נְגוֹהוֹת־הַחֶדְוָה;

אֵין זֹאת כִּי אֵי־שָׁם פָּקְעוּ מֵיתָרִים

בִּלְבָבוֹ שֶׁל אָדָם – וַיִּגְוָע.

חֹרֶשׁ. פֶּלֶג. סוּף. דְּמָמָה:

סַהַר כֻּלּוֹ הוֹד.

עוֹלָם שָׁקוּעַ בִּתְנוּמָה.

בִּכְנַף־הַָרוּחַ – סוֹד.

וּלְפֶתַע – שְׁתֵּי עֵינַיִם:

בַּת־אַיֶּלֶת מִתְגַּלָּה.

בְּמִצְחָהּ רֵאשִׁית־קַרְנַיִם,

וְרַכָּה הַלְמוּת־רַגְלָהּ.

אֶל הַפֶּלֶג הִיא נִגֶּשֶׁת,

וְאֶת זֹךְ מֵימָיו גּוֹמְעָה;

רֶגַע קָט עוֹדָה מַחֲרֶשֶׁת

וְנִתֶּקֶת מִמְּקוֹמָה.

וְשׁוּב עָפְרַת־צוּרִים שׁוֹעֶטֶת

בֵּין שִׂיחִים וּסְבָךְ;

דּוּמִיָּה בַּכֺּל שׁוֹלֶטֶת –

נָם גַּם פֶּלֶג זָךְ.

נוֹפְפִי בְיָדֵךְ לְשָׁלוֹם

עֵת יוֹצֵא אָנֹכִי לְדַרְכִּי,

וְקַוִּי כִּי אָשׁוּב עוֹד הֲלוֹם,

הוֹ, עִלְזִי, צַחֲקִי, אַל תִּבְכִּי.

עוֹד בַּת־שְׂחוֹק קַלִּילָה הָבִי לִי,

אֶשָּׂאֶנָּה עַד תֹּם עֲמָלִי.

אַךְ כָּל עוֹד כֹּה רָחוֹק זֶה הַיּוֹם –

שְׂאִי נָא תְפִלָּה לִי: שָׁלוֹם!

א

הַיּוֹם קַמְתִּי עִם שַׁחַר וָאֵצֵא לְקַבֵּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

אֲבָרֵךְ יְדִידַי מִשֶּׁכְּבָר: אֶת הַשָּׂדוֹת וְאֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הֶהָרִים

שֶׁבָּאֹפֶק. הִנֵּה נִמְתָּחִים הֵם קַוֵּי־הַגְּבָעוֹת הַגַּלִּיִּים עַל רֶקַע־הָרַקִיעַ

הַמִּתְבַּהֵר בַּמַּגָּע שֶׁל קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. הֵם יְדוּעִים לִי מְאֹד;

צוֹפֵן אֲנִי אוֹתָם בְּעֵינַי מַמָּשׁ. אַךְ מֵחָדָשׁ מְעוֹרְרִים הֵם אֶת לִבִּי

וּמַפְעִימִים אוֹתוֹ. וּמַעֲבִיר אֲנִי עֵינַי מִזְרָחָה וּמַבָּטִי גוֹלֵשׁ עַל פְּנֵי

שָׂדוֹת שֶׁנֶּחֶרְשׁוּ, כָּרֵי־שֶׁלֶף וְנִירִים שְׁחוֹרִים, פּוֹסֵחַ עַל הַכְּפָר הָעֲרָבִי

אֲשֶׁר נִצְמַד לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה כְּפִטְרִיָּה אֲפֹרָה, וְשוֹקֵעַ בִּכְחוֹל הֶהָרִים

הַנִּצָּבִים אִלְּמִים וְרָאשֵׁיהֶם טוֹבְלִים בַּזֹּהַר הַוָּרֹד שֶׁל הֶזְּרִיחָה.

וּפֹה אַתְּ, נֶגְבָּה! יָפָה אַתְּ בְּאוֹר־הַזְרִיחָה הֶעָנֹג, בִּשְׁרַב הַיּוֹם

וּבִשְׁעַת מַעֲרִיב עֵת לֹבֶן הַחַמָּה הוֹפֵךְ לְפָז וָאֹדֶם…

ב

תַּרְתִּי לִי פִּנָּה בּוֹדֶדֶת בְּהַפְסָקַת־הָעֲבוֹדָה כְּדֵי לִשְׁכַּב מְעַט עַל

הָאֲדָמָה וּלְהִתְרַפֵּק עָלֶיהָ. אָהַבְתִּי שְׁכִיבָה זוֹ עַל הָאֲדָמָה, הִצָּמְדוּת

זוֹ אֶל הַחֹם הַנִּפְלָט מֵרְגָבֶיהָ. חֹם זֶה מַזְכִּיר לִי חֹם גּוּפוֹ שֶׁל אַבָּא

עֵת שָׁכַבְתִּי בְּחִבּוּקוֹ נֶהֱנֶה מִן הַחֹם אֲשֶׁר שָׁפַע עָלַי מִמֶּנּוּ.

יְבֵשָׁה עַתָּה הָאֲדָמָה וּמְסֻדֶּקֶת – לִפְצָעִים דּוֹמִים הֵם הַסְּדָקִים

שֶׁמֵּאֲנוּ הַגְלֵד, כְּמוֹ פִיּוֹת הֵם זוֹעֲקִים לְמָיִם… וְרֵיחָהּ הוּא רֵיחַ אֵפֶר

שֶׁנִּשְׂרַף עֵת עַל פָּנֶיהָ דֹּק אָבָק שֶׁל רְגָבִים מִתְפּוֹרְרִים. אַךְ אָהַבְתִּי

שְׁכִיבָה זוֹ עַל הָאֲדָמָה, כִּי רֹךְ אַרְגִּישׁ בָּהּ, מֵעֵין רֹךְ וְלֹא כְּשֶׁל סַפָּה;

קָשֶׁה הָרֹךְ, אַךְ לֹא כְּשֶׁל רִצְפָּה. אֵין הִיא לוֹחֶצֶת – וְאֵין הִיא

מַכְאֶבֶת…

אָהַבְתִּי שְׁכִיבָה זוֹ עַל הָאֲדָמָה. וַאֲהוּבִים עָלַי כָּל רֵיחוֹתֶיהָ.

בָּאָבִיב, עֵת רְטֻבָּה הִיא, אַחֶר רֵיחָה לְגַמְרֵי; עַז הוּא וְחָמוּץ מְעַט,

מְגָרֶה הוּא וּמְרַעֲנֵן גַּם יָחַד. אֵין הִיא חַמָּה אָז וְאִי אֶפְשָׁר לִשְׁקֹעַ

בְּחֻמָּהּ וּלְהִתְרַפֵּק עָלֶיהָ. קְרִירָה הִיא אָז, דּוֹחָה וְאַף מוֹשֶׁכֶת, וּכְכָל

שֶׁתִּתְרַפֵּק תַּרְגִּישׁ בְּאִי־סִפּוּק, כִּי לֹא תִמְצָא הַחֹם אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ.

אוּלָם רֻכָּה וּקְרִירוּתָהּ דַּיָּם לְלָכְדְּךָ בְּתוֹךְ רִשְׁתָּהּ…

מַה טּוֹב לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרֵךְ, נֶגְבָּה, בַּקַיִץ וּבָאָבִיב.

ג

צוֹעֵד אֲנִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנִדְמֶה לִי, כִּי אֶת כֻּלָּה אֶרְאֶה, אֶת

כָּל הַכַּדּוּר הָעֲנָקִי כְּמוֹ חַיָּה אֲשֶׁר בְּרֹב חַסְדָּה תִּתֵּן לִי לְהַלֵּךְ עֲלֵי

גַבָּהּ. שׁוֹכֵב אֲנִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מִתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרָהּ וְנֶאֱנָק מֵאשֶׁר,

וְנִדְמֶה לִי, כִּי אֲנִי שׁוֹמֵעַ רַחַשׁ שֶׁל חַיִּים כֹּה נִפְלָאִים מְפַעֲמִים בְּקֶרֶב

הַחַיָּה; כִּי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת נְשִׁימָתָה שְׁלֵוָה וַעֲמֻקָּה וַאֲרֻכָּה כְּאִלּוּ לְיַד

נְחִירֵי חַיַּת־עֲנָק אֲנִי עוֹמֵד; כִּי מְלַוֶּה אֲנִי טִפָּה שֶׁל מַיִם בִּתְנוּדָתָה

הַרִיתְמִית מַעְלָה־מַטָּה בְּלֹעַ הַחַיָּה; כְּמוֹ נִלְוֶה אֲנִי לְזִרְמֵי הָאֲוִיר

הַּגוֹלְשִׁים בִּתְעָלוֹת אֲפֵלוֹת…

צוֹעֵד אֲנִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנִדְמֶה לִי כִּי רוֹטֶטֶת הִיא מִתַּחַת

לְכַפּוֹת־רַגְלַי; וְעֵת כִּי אֶתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרָה נֶאֱנָק מֵאשֶׁר, וְנִדְמֶה לִי כִּי

אַקְשִׁיב אֶת הֶמְיָתָהּ הַחֲרִישִׁית הַנִּשְׁמַעַת רַק לְאוֹהֲבֶיהָ…

ד

צוֹעֵד אֲנִי מִתַּחַת כִּפַּת־תְּכֵלֶת וְעֵינַי תָּרוֹת בְּלִי הֶרֶף תְּהוֹמָהּ

הָאֵין־סוֹפִית…

צוֹעֵד אֲנִי מִתַּחַת כִּפַּת־תְּכֵלֶת וְאִם כִּי רְחוֹקָה הִיא בְּמָקוֹם מַה

קְרוֹבָה הִיא לִי בַּהֲוָיָה…

לְטִיפָתָהּ תְּכֻלָּה אַרְגִּישׁ תָּמִיד וְעֵת אָרִים רֹאשִׁי לִשְׁתּוֹת הַנֶּקְטָר

הַכָּחֹל נֶעְלָם מִמֶּנִּי כָּל הַיְקוּם וְלֹא אָחוּשׁ אֶת הַקַּרְקַע כִּי קָשָׁה

מִתַּחַת לְרַגְלַי, וְלֹא אֶרְאֶה אֶת הֶהָרִים וְלֹא אֶשְׁמַע מִזְמוֹר־רוּחוֹת

וְלֹא אֶקְלֹט הֶמְיַת־קָמָה.

נִדְמֶה: בְּמוֹ עֵינַי תָּלוּי גּוּפִי בַּחֲלַל־עוֹלָם…

צוֹעֵד אֲנִי מִתַּחַת כִּפַּת־תְּכֵלֶת כְּשִׁכּוֹר, נִכְסָף לִצְלֹל וְגַם לִטְבֹּעַ

בְּיָם צִנַּת־הַתְּכֵלֶת…

ה

מַרְגִּישׁ אֲנִי כְּבֵן לַאֲדָמָה זוֹ.

וְאוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ כְּאֱהֹב הַבֵּן אֶת הוֹרָתוֹ.

אֶתְעַטֵּף בְּנִצְחִיּוּתָהּ וְאֶדְמֶה לַחֲסַר פְּחָדִים וּדְאָגוֹת, כְּעוֹלָל

חָפְשִׁי לִנְשֹׁם – לִרְאוֹת – – לִשְׁמֹעַ – – – לִחְיוֹת כְּצֶמַח, כְּצִפּוֹר…

אֶתְרַפֵּק אֱלֵי חֻמָּהּ הַחוּם־שָׁחוֹר וְרָגְעוּ פַּעֲמֵי־לִבִּי וּנְשִׁימָתִי

הַקְּצָרָה מִתּוֹךְ חַיֵּי אֱנוֹשׁ מְסֹעָרִים תַּהֲפֹךְ שַׁלְוָה אִטִּית בְּקֶצֶב נְשִׁימַת

הָאֵם־הָאֲדָמָה…

מַרְגִּישׁ אֲנִי כְּבֵן לַאֲדָמָה זוֹ –

וְהִיא בְּיָפְיָהּ, בְּחֻמָּהּ, בְּזִמְרַת־רוּחָהּ, בְּמַנְגִּינַת־קָמָתָהּ, בְּעֹז־הָרֶיהָ,

בְּעוֹרָהּ הֶחָרוּשׁ – כָּל צַעַר הִיא תָפִיג, כָּל פֶּצַע תְּרַפֵּא, כָּל סֵבֶל

תַּשְׁכִּיחַ..

ו

לָיְלָה.

וְשׁוּב אֲנִי בְּרֹאשׁ הַגֶּבַע.

עַז מְאֹד כְּחוֹל־הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים זוֹהֲרִים מְאֹד.

גּוּפִי עוֹטֵף חֹם זֶה אֲשֶׁר פָּלְטָה הָאֲדָמָה וּתְנוּמָה נִמְסֶכֶת עַל עֵינַי.

אַךְ אֲנִי נִלְחָם בָּה: טוֹב לָתוּר פְּנֵי־הַשָּׁמַיִם וּלְפַעְנֵחַ צוּרוֹת־פֶּלֶא

אֵלּוּ שֶׁהַכּוֹכָבִים צָרִים בַּתְּכֵלֶת…

וּפִתְאֹם אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ, כִּי נְמוּכִים הֵם הַשָּׁמַיִם וְהָאֹפֶק כֹּה

קָרוֹב.

קָטָן חֲצִי כַּדּוּר־הָאָרֶץ – כֹּה קָטָן…

יָדַעַתְּ, אוֹתָךְ כִּי אֹהַב, לֹא אַחֶרֶת –

אַהֲבָה לֹא זְקוּקָה לְמִלִּים.

אָז לִבְלֵב הָאָבִיב, הֲלֹא אַתְּ זוֹכֶרֶת,

וַאֲנִי עוֹד קָטָן וְתָמִים.

וְאֲנִי רַק תָּמִים וְקָטָן עוֹד –

הִרְגַּשְׁתִּי הַרְבֵּה אַךְ יָדַעְתִּי מְעַט,

כִּי לִי הֵן הֻגַּשׁ וְנִתַּן הוֹד־

מַלְכוּת־עֲנִיִּים, קָרְבָּן וּמַתָּת.

קִנֵּא לְבָבִי לָךְ כְּקַנֵּא הַגֶּבֶר,

שֶׁיָּדַע רַק אַחַת וְהֶחְלִיט!

אָמַרְנוּ לָלֶכֶת בְּשִׁיר אֱלֵי קֶבֶר –

כִּיהוּדִי הַהוֹלֵךְ לְשַׁחֲרִית.

וְעַתָּה, אַתְּ סִלְחִי לִי, מוֹלֶדֶת,

כִּי לָבַשְׁתִּי קַדְרוּת, מְרִי הַרְבֵּה.

פָּג שִׁירִי – וְיָדִי הָעוֹבֶדֶת

תּוֹפְסָה לֹא מַעְדֵּר – אַךְ רוֹבֶה!

זְהֻבָּה, כְּבַת־חוֹל, עָלִית כְּבַת־יָם,

הוֹפַעַתְּ בְּמַּזָּל שֶׁל אָבִיב.

כְּחַלּוֹן שֶׁל נַעֲרָה, בַּסֵּתֶר נִרְקָם,

פָּרַחַתְּ, יָפִית, תֵּל־אָבִיב!

כָּל רְחוֹב בָּךְ שְׂדֵרָה הִיא אֲשֶׁר מוֹרִיקָה,

כָּל בַּיִת – בִּיתָן עֲשׂוּי־קְלָף.

כָּל בַּת בָּךְ פּוֹרַחַת, קַלָּה כִּנְשִׁיקָה

תּוֹךְ צְחוֹק וּפִטְפּוּט וַחֲטָף!

תֵּל־אָבִיב, אַתְּ בַּת־צְחוֹק עַל אַפּוֹ הַקָּמוּט

שֶׁל סָבָא זָקֵן מוּל פְּנֵי נֶכֶד;

שֶׁבַע יִפֹּל אַךְ יָקוּם הַפָּעוּט,

יַעֲמֹד וְנִסָּה שׁוּב לָלֶכֶת…

תֵּל־אָבִיב, אַתְּ בְּרַק־חֵטְא בְּעֵינָיו שֶׁל קָדוֹש

שֶׁנִּפְגַּע – שֶׁעָמַד – שֶׁנִּשְׁאַר…

שֶׁפָּסַק מִשְׁנָתוֹ וְהֵרִים אֶת הָרֹאשׁ

לִפְנֵי אֱלִילָה הַקּוֹרֶמֶת בָּשָׂר.

תֵּל־אָבִיב, אַתְּ סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁל חָלוּץ

שֶׁבָּעִיר לוֹ יַלְדָּה חִנָּנִית.

רֵיחָה כִּי יָפוּג וְהִנֵּה שׁוּב יָאוּץ

לִתְפּשׂ מַחֲרֵשָׁה: לַמַּעֲנִית!

תֵּל־אָבִיב, אַתְּ בַּת־צְחוֹק, אַתְּ בְּרַק־חֵטְא אַתְּ סָפֵק –

דָּפְקֵךְ בַּלֵּילוֹת הוֹלֵם וְדוֹפֵק.

עִם שַׁחַר תֵּעוֹרִי, גֵּאָה וּפִרְאִית,

זְהֻבָּה, כְּבַת־חוֹל, כְּבַת־יָם אַתְּ יָפִית.

הוֹרֵה, אֵל, רוּחִי

לִפּוֹל וְלִכְרֹעַ,

כִּי עֶבֶד נִקְלֶה אָנֹכִי

לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹעַ.

הַגְבֵּר אֶת יָדֶיךָ, אֵלִי,

עָלַי, הַפָּגוּעַ.

הַחֲנֵק בִּגְרוֹנִי מִלּוּלִי,

מִלַּת הַמַּדּוּעַ…

הוֹרֵנִי, אֱלֹהִים, לָמוּת –

בְּשֶׁקֶט לִגְוֹעַ.

הוֹרֵנִי קַבֵּל בְּקַלּוּת

מִבְּלִי גַם לִתְמֹהַּ,

בְּלִי שְׁאֹל וַחֲקֹר,

כְּתִינוֹק עַל יָדַיִם

שֶׁנִרְדַּם זְרוּעַ־אוֹר

בְּבַת־שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיִם.

יוֹם אֶתְמוֹל לֹא כְלוּם הוּא, כֶּלֶב

שֶׁבָּרַח לוֹ וְעָבָר.

וְנַכְרִיז זֹה פַּעַם אֶלֶף:

לָנוּ, לָנוּ הַמָּחָר!

לֹא אֶתְנָן שֶׁל יוֹם עֲצֶרֶת

הוּא הַחֹפֶשׁ הַמְיֻעָד.

נִקָּחֶנּוּ מִתּוֹךְ מֶרֶד –

וְהַנֶּשֶׁק תּוֹךְ הַיָּד.

לֹא בִּכְדִי נִשְׁפַּךְ דָּמֵנוּ,

שְׁבוּעָתֵנוּ זֹאת לָעַד.

דַּע, חָבֵר, כִּי רַב כֹּחֵנוּ

וְנִשְׁקֵנוּ הוּא בַּיָּד!

תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ לְשָׁלוֹם

וּשְׂפָתַיִךְ לִנְשִׁיקוֹת,

לְמַעַן נִפְסַע כֵּן – פָּסֹעַ־הָלֹךְ

וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּרוֹם

לוֹטְפָה בִּנְגֹהוֹת –

בְּחֶסֶד שֶׁל טֹהַר וָרֹךְ.

תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ לְשָׁלוֹם

וְחֵיקֵךְ לְמִשְׁכָּן.

נַעַטְרֶנּוּ פְרָחִים וְאַהֲבָה

וְדָמֵנוּ יַהֲלֹם,

יִתְרוֹנֵן וִירֻקַּן

לִגְבִיעִי לֵילוֹת אֶלֶף וּרְבָבָה.

תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ לְשָׁלוֹם,

וְלִבֵּךְ לְמִקְלָט,

לְמַעַן נֵדַע – יָדֺעַ־הָבֵן

עֵת יָקִיץ מֵחֲלוֹם,

וִיהִי לָנוּ מִפְלָט

בְּמִבְצָר שֶׁל קְסָמִים וּמָגֵן…

אֱלֹהַי! אַתָּה הַיָּחִיד שֶׁלֹּא תַעַזְבֵנִי לָנֶצַח!

חַמְּמֵנִי נָא בְּאַחַת מֵרִבְבוֹת קַרְנֵי אוֹרְךָ הֶעָצוּם.

תְּנֵנִי נָא לְהַכִּיר פֵּרוּר קָטָן שֶׁל אֲמִתֶּךָ.

שׁוֹבֵב נָא לִבִּי בְּאוֹרְךָ וְתֵן לִי

לְאָהָבְךָ בְּלִבִּי הַחַם־הַמָּלֵא.

כִּי אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי!

אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל אֲמִתְּךָ וְאוֹרְךָ וְעֻזְּךָ.

אֲהַבְתִּיךָ כִּי רֵעַ אַתָּה

לִגְדוֹלִים וּקְטַנִּים, לְדַלִּים וַעֲשִׁירִים.

כִּי אַתָּה מְקוֹר הַטּוֹב

אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי!

אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל הַיְּעָרוֹת וּשְׂדוֹת־הַתְּבוּאָה,

עַל שָׁמֶיךָ, עֶָבֶיךָ, הָרֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ, נְהָרֶיךָ, יַמֶּיךָ.

אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל שְׁבִיב אֱמֶת שֶׁנָּחַלְתִּי, אֵלִי.

וְגַם עַל רְצוֹנִי לְהִתְמַזֵּג עִם אֲמִתֶּךָ.

עַל כָּל אֵלֶּה אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי,

וְעַתָּה אֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ, אֵלִי,

חַמְּמֵנִי בְּאַחַת מִקַּרְנֶיךָ לְמַעַן אוּכַל לְהַבְחִין

בֵּין אֱמֶת וּבֵין שֶׁקֶר,

בֵּין טֹהַר וְטֻמְאָה,

בֵּין רָעָה וְטוֹבָה.

וּתְנֵנִי, אֵלִי, אֲמִתְּךָ לְלַמֵּד לַזּוּלָת.

מַלְאֵנִי נָא כֹחַ לִנְתֹץ אֶת הָרַע לֶעָפָר

וְלִזְרֹעַ רַק טוֹב.

וְעוֹד:

פָּשׁוּט וְיָשָׁר לוּ תִתְּנֵנִי הֱיוֹת.

וְתֵן לִי הַכֹּחַ הַזְרַע חֲרִישְׁךָ

וּלְהוֹצִיא תְנוּבוֹת מֶנּוּ…

קרַקו, 1934

רָאִיתִי נְעָרִים הַמְלַקְּטִים

צְדָפִים עַל חוֹף־הַיָּם,

עַל חוּט אוֹתָם יַשְׁחִילוּ

לְמָסְרָם לְנַעֲרַת־חֶמֶד.

וְרָאִיתִי בַּעֲלֵי פִימָה וָכֶרֶס

הַקּוֹנִים בְּכֶסֶף מָלֵא

פְּנִינִים וְאַבְנֵי־יְקָר,

לְהַטּוֹת בָּן לֵב אִשָּׁה וְאַהֲבָתָהּ

בְּדֶרֶךְ־עשֶׁר וּנְתִיב־סַנְוֵרִים…

אָנָּא קַבְּלִי חֲרוּזַי שֶׁלִּי,

כְּצִדְפֵי הַנַּעַר שֶׁלְּקָטָם

לְנַעֲרַת חֶמְדָּתוֹ…

צְדָפַי־שֶׁלִּי אֲנִי לִקַּטְתִּי,

אֲסַפְתִּים אַחַת לְאֶחָת,

הִשְׁחַלְתִּים עַל חוּט

וּשְׁלַחְתִּים לָךְ לְמַזְכֶּרֶת.

לֹא מַצֵּבוֹת לְמִקְרִים עָבָרוּ,

לֹא עַמּוּדֵי־נִצָּחוֹן,

תְּרוּעַת קוֹלוֹת־שׁוֹפָר

וְדַף הִסְטוֹרְיָה לְדוֹרוֹת…

רַק דְּפִיקוֹת לִבִּי,

אַהֲבָתִי, כְּאֵבִי וּשְׂשׂוֹנִי

הִתְוֵיתִי עֲלֵי נְיָר

וְלָךְ שְׁלַחְתִּים לְשָׁי…

מצרים 13.10.45

וְאִם לֹא אֶהְיֶה עִמָּךְ

בְּבוֹא הַיּוֹם,

לִתְמֹךְ בָּךְ, לְסַעֲדֵךְ,

לְהַבִּיט בְּעֵינַיִךְ

וְלֵאמֹר בְּאֵלֶם: חֲזָק!

אָנָּא, יְקָרָה,

זִכְרִי מַבָּט אַחֲרוֹן

בְּלֵיל פְּרִידָה…

וְאִם לֹא אֶהְיֶה עִמָּךְ

לָרִאשׁוֹנָה עֵת יְבִיאוּהוּ,

לַהֲזִינוֹ, לְחַמְּמוֹ, לְלַטְּפוֹ

וְלִלְחשׁ לוֹ דִבְרֵי־אַהֲבָה,

אָנָּא, יְקָרָה,

זִכְרִי נָא סֶלַע, יָם

וְלַחַשׁ־הַגַּלִּים…

וְאִם לֹא אֶהְיֶה עִמָּךְ

הָרִאשׁוֹן לְנַשְּׁקֵךְ וּלְנַשְּׁקוֹ

וְלִקְרֹא לָךְ: “אִמָּא”, וְלוֹ –

“יַלְדִּי, יַלְדִּי יָקָר”…

אָנָּא, יְקָרָה,

זִכְרִי נָא לַיְלָה שֶׁל יָרֵחַ

וְגֶשֶׁר בְּצִדֵּי־דְרָכִים…

וְאִם לֹא אֶהְיֶה עִמָּךְ

גַּם אֲנִי, אִישֵׁךְ,

אֲשֶׁר בָּחַרְתְּ לְחָבֵר לָךְ,

לְהַאֲמִין, לֶאֱהֹב

וְלִהְיוֹת אָב לְיַלְדֵּךְ,

גַּם אֲנִי לְהָבִיא

וְרָדִים שְׁנַיִם לְמִיטָּתֵךְ,

אָנָּא, יְקָרָה,

זִכְרִי נָא שְׂדֵה־פְרָחִים

וְאָנוּ בְּתוֹכוֹ קוֹטְפִים…

וְאִם לֹא אֶהְיֶה עִמָּךְ

בְּשׁוּבֵךְ לַקֵּן,

עֵת בְּעֵינָיו תִּרְאִי דְמוּתִי

אוֹ פִּיו יַזְכִּירֵך אֶת פִּי,

וּלְרֶגַע תִּשְׁכְּחִי כִּי אֵינֶנִּי,

אָנָּא, יְקָרָה,

זִכְרִי נָא כִּי עִמָּךְ אֲנִי,

עִמָּךְ – תָּמִיד, תָּמִיד…

אבַּדן, 17.12.43

וּשְׁנֵינוּ, הוּא וַאֲנִי,

חֲבֵרִים נִהְיֶה, יְדִידִים שְׁנָיִם.

(וְכַמּוּבָן, גַּם אוֹתָךְ נְשַׁתֵּף בַּסּוֹדוֹת וּבַמַּעֲלָלִים…)

וְלַשָּׂדוֹת נֵצֵא יַחַד, הוּא וַאֲנִי,

לַחֲרשׁ וּלְהַטְמִין זָרַע.

וְכָמֹהוּ לֹא יִהְיֶה בְּנַעֲרֵי הַכְּפָר,

מוֹשֵׁךְ הַתֶּלֶם יָשָׁר, יָשָׁר…

וְגַם הַסּוּסִים הַשְּׁנַיִם יֶאֱהָבוּהוּ,

יַרְכִּינוּ רֹאשָׁם, יְבַקְשׁוּ לְטִיפָה,

סְנוֹקֶרֶת בָּאַף אוֹ מַכָּה שֶׁל חִבָּה עַל הַגָּב.

וּבַעֲרוֹב הַיּוֹם

נֶאֱסֹף שְׁאֵרִית הַזֶּרַע,

וּלְקַן־אַהֲבָתֵנוּ בַּחֹרֶשׁ נַחֲזֹר,

וּבַדֶּרֶךְ פִּרְחֵי־בָר נִקְטֹף

לַאֲהוּבָתֵנוּ הַיְקָרָה מִכָּל יְקָר.

וְהִיא תְקַבְּלֵנוּ בְּגִיל וּבְחִבָּה,

וְאָז יֹאמַר:

"מַסְפִּיק לָךְ הַיּוֹם – אָנוּ נַמְשִׁיךְ

לִשְׁפֹּת אֶת הַסִּיר, לִשְׁטֹף צַלָּחוֹת,

וְאַתְּ שְׁבִי בְשֶׁקֶט לְיַד הַחַלּוֹן

לִקְרֹא בְעִתּוֹן אוֹ סְתָם־כַּךְ כִּרְצוֹנֵךְ

לְהַבִּיט לַשְּׁקִיעָה, בֵּינוֹת אֳרָנִים מֵעַל לַגִּבְעָה.

רַק אָנָּא, הָבִי נְשִׁיקָה!

מַהֲרִי־נָא, מַהֵרִי – אַחֶרֶת, שְׁתַּיִם מֵהֶן נְבַקֵּשׁ –

לֹא נַרְפֶּה! וּמוּטָב לֹא לְהִתְעַקֵּשׁ!…"

וְטוֹב יִהְיֶה אָז וְנָעִים!

תִּרְאִי, אֲהוּבָה, רַק חַכִּי!

חַכִּי בֶּאֱמוּנָה לְיוֹם הַגְּאֻלָּה.

חַכִּי,

עִם מַבָּט לְפִסְגַּת־הָהָר, לְיוֹם הַשַּׁחַר.

לְיוֹם הַזְּרִיחָה הַגְּדוֹלָה,

לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁמֶשׁ־אוֹר,

לְיוֹם הַדְּרוֹר…

חַכִּי, יְקָרָה, כִּי אָבוֹא!

וְהוּא יִקְרָא לָךְ: אִמָּא!

וְאַתְּ תָּשִׁירִי לוֹ: נוּמָה!

וְעִם הַחַיִּים שֶׁתִּתְּנִי לוֹ,

דָּמֵךְ וַחֲלָבֵךְ,

רַק זֹאת, יְקָרָה, אֲבַקֵּשׁ:

לַמְּדִיהוּ נָא

לֹא רַק אֱהֹב פְּרָחִים וַאֲדָמָה,

פַּרְפָּרִים וְזִיו־חַמָּה,

יְגִיעַ־כַּפַּיִם וְטֹהַר־לֵבָב,

כִּבּוּד־אֵם־וָאָב –

לַמְּדִיהוּ גַם אֶת הַשִּׂנְאָה,

וְאֶת הַנָּקָם,

לַמְּדִיהוּ לִזְכֹּר אֶת הַדָּם

שֶׁל תִּינוֹקוֹת בְּנֵי־יוֹמָם

שֶׁנִּפֵּץ הַשָּׂטָן אֱלֵי קִיר,

שֶׁל נָשִׁים וּזְקֵנִים שֶׁהוּמְתוּ

בִּידֵי פְרִיצֵי־אָדָם,

שֶׁל מִלְיוֹנֵי אַחִים שֶׁנִּשְׂרְפוּ

בִּידֵי בְנֵי־הַתֹּפֶת…

לַמְּדִיהוּ לִנְקֹם וְלִנְטֹר

עַל כָּל אֵלֶּה, עַל כֹּל…

וְהוּא יִקְרָא לָךְ: אִמָּא,

וְאַתְּ לוֹ תְסַפְּרִי

מַדּוּעַ זֶה אַבָּא מַדִּים לָבַשׁ,

מַדֵּי־חַיָּל כֹּה אֲפֹרִים

וַיְשַׁנֶּה כָּל פָּרָשַׁת חַיָּיו

שְׁקֵטִים וּטְהוֹרִים וַאֲהוּבִים…

וְאַתְּ לוֹ תְלַמְּדִי

הֱיוֹת עִבְרִי

זָקוּף וְגֵא בִּפְנֵי נָכְרִי – – –

בשמירה בצבא הבריטי, יפו, 4.6.43

יָדַעְתִּי: כַּאֲשֶׁר אָמוּת – בִּשְׁבִילֵךְ אַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת. אִישׁ לֹא

יַרְחִיק אוֹתִי מִלְּבָבֵךְ הַנֶּאֱמָן וְהַדּוֹאֵג.

אַךְ אִם תִּפְגְּשִׁי חָבֵר אֲשֶׁר יָבִין לְצַעֲרֵךְ וְאַתְּ תֶּאֶהֱבִי אוֹתוֹ בִּמְעַט,

וְהֵבִיאָה אַהֲבַתְכֶם חַיִּים חֲדָשִׁים לָכֶם, וּבֵן יִוָּלֵד לָכֶם – תְּנוּ לוֹ וְיִשָּׂא

אֶת שְׁמִי וִיהִי הֶמְשֵׁכִי.

וְהָיָה אִם לֹא יָבִין זֹאת – עִזְבִיהוּ לְלֹא צַעַר וִיהִי הַיֶּלֶד רַק בְּנֵנוּ בִּלְבָד…

וְהָיָה אִם יִבָּנֶה פֹה יִשׁוּב חָדָשׁ, בּוֹאִי הֲלוֹם וְשִׁתְלִי פְרָגִים: הֵם צוֹמְחִים

פֹּה כֹּה יָפֶה וְכֹה טוֹב! וְהָיָה זֶה מְקוֹם קְבוּרָתִי…

וְאוּלַי תִּטְעִי וּפְרָחַיִךְ לֹא עַל קִבְרִי יִשָּׁתְלוּ כִּי אִם עַל קֶבֶר חֲבֵרִי הַשּׁוֹכֵב

לְצִדִּי… אֵין זֶה חָשׁוּב!.. אַחֶרֶת תַּחֲשֹׁב עַל אִישָּׁה בְּשָׁתְלָהּ פְּרָחִים עַל

קִבְרִי…

עַל אִישׁ לֹא יִפְסָחוּ! כִּי אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים פֹּה קְרוֹבִים זֶה אֶל זֶה וְרֶוַח בֵּין

אִישׁ לְרֵעֵהוּ פֹּה אָיִן…

בצורת מכתב: סרפנד, 8.11.48 – שלשה

ימים לפני הקרב האחרון. המקור – אנגלי.

וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָת

מלכים א', יט, ד

אֲסִיר שִׁמָּמוֹן, בַּצְּחִיחַ, בָּאֹטֶם,

אֶשְׁאַף צֵל. בַּנֶּקַע פּוֹרֵחַ הָרֹתֶם.

אָבִי הַקַּדְמוֹן שָׁם, עוֹטֵה הַבְּלוֹאִים,

הֶאֱזִין גְּלוּי־יֵצֶר לְקוֹל אֱלֹהִים.

כַּיּוֹם תַּחַת רֹתֶם פָּנָיו יָלִיט

הַבֵּן הַנָּטוּשׁ לְלֹא אֵל – הַפָּלִיט.

אוּד מִמִּשְׂרֶפֶת לֹא יֵבְךְּ, לֹא יָרִיד.

הָיִיתִי עַם רָב וְעַתָּה אַךְ שָׂרִיד.

הָיִיתִי בַחֶלֶד נִצֵּחַ וָחַי,

מְתַקֵּן עוֹלָמוֹת בְּהָגוּת מְשִׁיחָי;

כִּיַּלְתִּי תִפְאֶרֶת הַיְקוּם, גֵּר, נָקוֹט,

גּוֹלֶה בָּעַמִּים וְגוֹלֶה עֲמֻקּוֹת.

בְּלֵיל־אֱלִילִים מְדֻמְדָּם וְהוֹזֶה

הִדְלַקְתִּי שְׁבִיב אֱלֹהוּת־הַמַּעֲשֶׂה;

הֵפַרְתִּי הַנְּיָר¹ הַקָּדוּם, הַסָּתוּם,

נָהַגְתִּי עוֹלָם אֶל יִחוּד־שֵׁם רָתוּם.

אַךְ קָם לִתְחִיָּה הָאֱלִיל, בִּי יִקֹּם,

בְּיָד הַטֶבְטוֹן הִבְרִיק הַּקַּרְדֹּם.

חָמַס חִיּוּתִי. דַּם יוֹנְקַי הַמְפַרְכְּסִים

הֶעֱרָה הַפָּגָן אֶל עוֹרְקָיו נִרְפָּשִׂים.

דָּלַח מַעְיָנִי, מְקוֹרִי הוּא סָתַם,

סֵאֵב וְעִקֵּר בְּנוֹתַי, אִמּוֹת־עָם.

אֲנִי עֲרִירִי. לִי שָׁאַר צֵל הָרֹתֶם,

מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת יְחִידָה לִי בָאֹטֶם.

נָדַם גַּם הַכְּאֵב, בְּחֻבִּי שִׁמָּמוֹן,

שָׁאוֹן בְּאָזְנַי מְהַדְהֵד – קוֹל הָמוֹן.

זֶה קוֹל אוֹהֲבַי, מַסְגִּירַי לַמְרַצְּחִים,

עָלַי בְּאַנְחַת רְמִיָּה נֶאֱנָחִים.

עֵינִי, אַתְּ קַדְמַת הַבְּרִיאָה, הַ“יְּהִי”,

עֵין־נֵצַח לֵאָה, אַתְּ נָשִׁית גַּם נְהִי!

עֲלִי מִקְּבָרִים, מַהֲמוֹרוֹת, מַבּוּעִים,

הַשְׁבִּיתִי סָבִיב אֶת יְלֵל הַצְּבוֹעִים.

עַם סֵּפֶר, עַם אֵפֶר, מִבְּלִי וְעָפָר,

יִקֹּם בְּרִית חוֹזֵה־הַחַיִּים שֶׁהוּפַר!

נוֹלַדְנוּ לִכְמֹהַּ, לִתְמֹהַּ, לִדְמֹעַ

וְאשֶׁר לִגְמֹעַ.

הַלֵּב, מִדַּרְכּוֹ שֶׁל שְׁנוֹת אֶלֶף יְגִיעַ,

לָאָרֶץ יַגִּיעַ.

טְרוּף נְדוּדִים וַעֲטוּף הַיָּגוֹן

בַּפֶּלֶא יַעֲגֹן.

בְּרִית חֲדָשָׁה כְּרוּתָה עִם הַמְּתוֹם

אָדָם פֹּה יַחְתֹּם.

הַיְצוּר וְהַיֵּצֶר צְמוּדִים תְּאוֹמִים:

מְרוֹמִים־תְּהוֹמִים.

אַךְ מִיהוּ נוֹעֵץ בְּגַבֵּנוּ דָרְבָּן,

תּוֹבֵעַ קָרְבָּן?

גּוֹאֵל דַּם־עַמֵּנוּ! מַהֵרָה וּקְרַב

לַיֶשַׁע, לַקְּרָב!

שבט, תש"ו,

רְסִיס לֶב־תֵּבֵל

נִתַּז מִזְדָּרֵחַ,

בְּשַׁחַק אָבֵל

נִקְלַע הַיָּרֵחַ.

עִיִּים וּשְׁמָמוֹת…

תִּלֵּי חוֹל אוֹ שֶׁלֶג,

חָרְבוֹת־עוֹלָמוֹת

אוֹ שְׂדוֹת וָדִי פַאלִיק?

וּמִי הַנִּדָּח –

אָדָם אוֹ זְאֵב?

כָּל רֶגֶשׁ נִדְעָךְ,

לֹא יְלֵל וְלֹא כְאֵב…

יְצוּר הוּא חָדָשׁ,

נִצְרַף בּוֹ כָּל חֵפֶץ;

בְּאֵשׁ הִתְקַדֵָשׁ,

שָׂרָה עִם הַנֵּפֶץ.

עִם אֹפֶל כְּקַדְמוֹן שָׂרִינוּ,

שׁוּב שַׁחַר עַל הֵַּתֵּל יוֹקֵד;

דָּמֵנוּ נֶאֱמָנָה עֵרִינוּ

אֶל לֵיל הַפַּחַז הַבּוֹגֵד.

סְפִינָה שְׁחוֹרָה רִמְזֵי הַמַּעַל

הִפְרִיחָה, אוֹר לָבָן הִדֵּס;

אִתּוּת רָהוּט כִּצְחוֹק־בְּלִיַעַל

עָנָה מִמַּעֲבֵה־פַרְדֵּס,

עִמְדוּ! מִי שָׁם? רוֹבֶה אֶל כֶּתֶף!

צְלָלִים בִּיבָב נָסִים, סוֹטִים;

מִבֵּין מַחֲנוֹת בֶּדְוִים הַחֶתֶף

בָּא בְּעִקְּבוֹת כְּלָבִים שׁוֹטִים.

רָבֹץ…זָנֹק…גִּיחָה מֵאֶרֶב…

תּוֹרַת־לֵילֵנוּ – נַפְתּוּלִים;

חָמֹק וָנוֹד כִּזְאֵבֵי־טֶרֶף

בָּעֲרוּצִים הַנִּפְתָּלִים.

מִשְׁמַר שְׁאֵרִית הָעָם אֲנַחְנוּ,

בְּלֵיל דָּמִים יִתְגָּר, יְהָתֵל;

כָּל מַאֲוַיֵּי־חֻלִּין זָנַחְנוּ,

שְׂכָרֵנוּ – שַׁחַר עַל הַתֵּל.

בְּלֵיל־אֱלִילִים הוֹלֵל שָׂרִינוּ,

כְּיַעֲקֹב נִפְתַּל עִם אֵל,

עַד זַהֲרוּרִים־אוֹתוֹת הִקְרִינוּ

שָׁמֵינוּ – נֵצַח־יִשְׂרָאֵל.

הָאֳהָלִים יוֹקְדִים בַּחוֹל,

הִשְׁרִיצוּ פַּרְעוֹשִׁים, פְּלָטוּנוּ.

פֹּה גוּף נִלְאֶה, יָדַע הַשְּׁכוֹל,

אַךְ לְמַגַּע אֵינְסוֹף נָתוּן הוּא.

הִנֵּה שָׁלַח אֶל הַזִּירָה

הָאֹפֶק שַׁיָּרָה נֶעֱלֶסֶת,

עַל חֶלְקַת־מַיִם מַזְהִירָה

שְׁבִילִים תּוֹלֶמֶת, מְפַלֶּסֶת.