לְשָׂרָה

בַּנֵּכָר

מאת

בנימין טנא

---

אָבִי

מאת

בנימין טנא

אָז – עֵת פָּרְצָה כִּבְעֵרָה מִלְחָמָה

וְדָמִים הִתְלַקְּחוּ בֶּחָזִית,

עֵת חָוְרָה וְהֵלִיטָה פָּנִים הַחַמָּה

וּפְחָדִים מִסָּבִיב וּתְזָזִית –

בָּא אָבִי מְאֹד עָצוּב אֶל אִמִּי, וַיֵּחַם

לַזוּג בְּצִנַּת הַלֵּילוֹת.

וְעוֹד טֶרֶם הֵגַחְתִּי לְאוֹר הָעוֹלָם

אֲהֵבַנִי כְּבָר אַבָּא מְאֹד.

וְאַחַר – עֵת אִמָּא הָיְתָה כֹּה חוֹלָה –

מִדֵּי לֵיל בְּלֵילוֹ הָיָה עֵר,

וַיְטַפֵּל בִּי בְּרֹךְ חִבָּתוֹ הַגְּדוֹלָה

לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַחִוֵּר.

אָז הֵצִיץ בְּרֹאשִׁי הַקָּטֹן הַמַּוְרִיד

כִּפְרִי הַתַּפּוּחַ בַּגָּן,

וּבְיָדִי הַזְּעִירָה אֲרֻכּוֹת הוּא הִבִּיט

וְלִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ רַק רָן.

הִתְלַקְּחוּ הַדָּמִים בְּמֵאָה חֲזִיתוֹת

וַתְּחוֹלֵל הָאֵימָה מִסָּבִיב.

וְאַבָּא, רָכוּן בְּשָׁעוֹת לֵילִיּוֹת,

לִנְשִׁימַת עוֹלָלוֹ אָז הִקְשִׁיב.

תרצ"ד

---

פַּעַם יֶלֶד...

מאת

בנימין טנא

פַּעַם יֶלֶד אָץ אֶל פֶּתַח לְקַדֵּם פְּנֵי אֵלִיָּהוּ,

פַּעַם נַעַר תָּר הָרֶגַע, בֹּו הֵרִיק תִּשְׁבִּי הַכּוֹס.

חָשׁ הַיֶּלֶד פַּחַד זָר, וְלֹא בָּן לָדַעַת מַהוּ,

אַךְ בְּלֵב הַנַּעַר צָף וְהִתְפָּעֵם מָשׂוֹשׂ.

פַּעַם אַבָּא בְּלֵיל “סֵדֶר” אֹרוּ שְׁתֵּי עֵינָיו בְּרֶשֶׁף,

וּפָנָיו מוּל לַחְמָא־עַנְיָא הֶאֱצִילוּ אוֹר וָהוֹד.

יֵשׁ אָמְנָם וּמְאֹד דַּלָּה חִיְּכָה נֶגְדּוֹ סְעֻדַּת הַנֶּשֶׁף,

אַךְ הִקְרִינוּ אָז פְּנֵי אַבָּא שִׁבְעָתַיִם עוֹד.

וְכָעֵת מֵסֵב לוֹ אַבָּא אֶל הַסֵּדֶר כְּאוֹרֵחַ,

כִּי יָצָא הוּא מְאֹד רָחוֹק בַּקֵּשׁ פַּת־לֶחֶם שָׁם.

וְהַבֵּן סוֹבֵב־הוֹלֵךְ, חוֹצֶה הָרְחוֹב וּמִתְיַפֵּחַ,

וְדוֹלֶה הַזִּכְרוֹנוֹת כִּדְלוֹת פְּנִינִים מִיָּם.

וְכָעֵת סוֹבֵב הַבֵּן בְּמִשְׁעוֹלֵי הַגַּן מוּל סַהַר,

וּמַבִּיט הוּא מְאֹד עָצוּב בְּלֹבֶן כָּל נִצָּן.

גָּז הַפַּחַד שֶׁל הַיֶּלֶד, פָּג מִלֵּב מְשׂוֹשׂ הַנַּעַר,

וְנוֹתַר רַק אֵלִיָּהוּ כְּהֵד נִגּוּן יָשָׁן.

לָכֵן נוּגֶה כָּל־כָּךְ הַבֵּן וְהַדָּם בּוֹ מְשַׁוֵּעַ,

וְבַלֵּב הוֹמָה־גוֹאָה תְּפִלָּה חַמָּה מְאֹד:

"תִּשְׁבִּי! הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ! אַל נָא, תִּשְׁבִּי תִּתְמַהְמֵהַּ!

בּוֹא, הוֹשִׁיטָה לִי יַד־רֵעַ מֵאַחַת הַסִּמְטָאוֹת!"

אַךְ לַשָּׁוְא נָשָׂא תְּפִלָּה. לֹֹא הוֹפִיעַ אֵלִיָּהוּ.

לֹא הוֹשִׁיט לוֹ יָד טוֹבָה מִבֵּין צִיצֵי אָבִיב.

כָּל הַלַּיל הִתְיַפֵּחַ, שָׁוְא בִּקְשׁוֹ, הוּא לֹא רָאָהוּ.

רַק מִלּוֹעַ הַחוּצוֹת שָׁמַע אֶת בְּכִי אָבִיו.

---

בְּעֶרֶב קֵיצִי

מאת

בנימין טנא

בְּעֶרֶב קֵיצִי כֹּה הֵמַר לִי שַׁדַּי,

בְּעֶרֶב קֵיצִי הוּא עָבַר לְפָנַי.

אַךְ טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי קַדֵּם אֶת פָּנָיו,

הִרְחִיק לוֹ וְאֶת עִצְבוֹנִי הוּא צָנַף.

שׁוּלֵי גְלִימָתוֹ אָז הֻצְּתוּ אַרְגָּמָן;

הִתְבּוֹסְסוּ עֲנָנוֹת בְּדָמָן.

מַדּוּעַ הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנַי?

וַאֲנִי אָז כָּלוּא בֵּין צְרִיחוֹת אֲסַפְסוּף,

כְּעוֹף בַּמּוֹקֵשׁ כִּי יֵצַר לוֹ לָעוּף,

פִּרְכַּסְתִּי, חָבַטְתִּי כָּנָף אֶל כָּנָף

וּלְךָ עוֹד צִפִּיתִי – הַלְשָׁוְא?

מַדּוּעַ הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנַי?

וַאֲנִי אָז, כְּנַעַר קָטֹן שֶׁסָּרַח,

אָמַרְתִּי לָרוּץ אַחֲרֶיךָ בַּכְּרָךְ,

לָרוּץ, לְנַשֵּׁק אֶת שׁוּלֶיךָ בַּלָאט,

לְמַעַן תַּשְׁגַּח בִּי לְרֶגַע לוּ קָט,

הַפְקֵד אֶת כַּפִּי בְּיָדְךָ מֵיטִיבָה,

לּמַעַן תַּנְחֵנִי, אוֹבֵד־נְתִיבָה –

וְלָמָּה הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנָי?

---

שַׁלֶּכֶת

מאת

בנימין טנא

דְּמָעוֹת נִצְנְצוּ בְּעֵינֵי הַשַּׁלֶּכֶת –

אָמַרְתִּי: בַּגַּן עוֹד אוֹסִיפָה לָלֶכֶת,

וּצְנִיחַת כָּל עָלֶה – קֶרֶן־אוֹר שֶׁדּוֹעֶכֶת.

וּמְאֹד הִתְאַוֵּיתִי לָשִׁיר עַל תּוֹחֶלֶת – –

אַךְ הִבִּיט בִּי הַסְּתָו בְּעֵינַיִם שֶׁל יֶלֶד

שֶׁעָיֵף כְּבָר בֶּחָלֶד.

אָז רָצִיתִי לָשִׁיר עַל תִּקְוָה שֶׁגּוֹוַעַת,

פּוֹשְׁטֵי־יָד מִסְכֵּנִים מְשַׁוְּעִים בְּאֵין־סַעַד,

וִיְבָב יַצְאָנִית שֶׁלִּבְכּוֹת עוֹד יוֹדַעַת –

וְעַל דְּמִי בְּנֵי־אָדָם הַכְּמֵהִים לְמַרְגּוֹעַ,

שׁוֹגִים בַּחֲלוֹם מוּל מָסַךְ הַקּוֹלְנֹעַ,

וְחוֹזְרִים לְבֵיתָם, בְּלִבָּם בְּכִי וָנֹהַּ.

רָחֲשׁוּ, לָחֲשׁוּ הַשִּׁירִים בְּדָמִי,

הִרְטִיטוּ לִבִּי, לֹא נָתְנוּ לִי דֳמִי,

עִצָּבוֹן הִכְרִיעַנִי – וָאוֹסִיפָה לָלֶכֶת,

וָאֱשַּׁק כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵי הַשַּׁלֶכֶת.

---

חֹרֶף

מאת

בנימין טנא

כָּל הַלַּיִל רַד הַשְֶׁלֶג וְעָטַף אֶת שְׁנַת הַקֶּרֶת,

הִתְעוֹרֵר אָדָם עִם שַׁחַר, צָד נִגּוּן יָשָׁן.

רָן הַלֹּבֶן מִמַּרְצֶפֶת, רָן כִּעוּר עֲדוּי תִּפְאֶרֶת,

שַׁח עָנָף עֲמוּס־הַצַּחַר מֵעַל לְסֹרֶג גָּן.

הִתְמוֹדֵד לְאַט הַבֹּקֶר וַיִּגַּע בַּצָּהֳרָיִם,

הֶאֱפִיר לְאַט הַלֹּבֶן, נֶאֱלַח בִּסְחִי.

וְאָדָם עִם סִבְלוֹתָיו בּוֹסֵס בַּבֹּץ בַּעֲצַלְתַּים,

מָעֲדוּ רַגְלָיו מִיֶּגַע – הִתְאַפֵּק מִבְּכִי.

הִתְנַשֵּׁם הַיּוֹם רְווּי־עֶצֶב וַיֵּרֵד עָלָיו הָעֶרֶב

וַיַּכְכֵּב אוֹרוֹת רַבִּים בְּרֹאשׁ־חוּצוֹת בַּסָּךְ.

וּבַסִּמְטָאוֹת, בַּשֶּׁלִי, כְּחַיָּה צְמֵאָה לַטֶּרֶף,

עָט הָאֹפֶל עַל הָאָרֶץ, שְׁחוֹר דָּמָהּ שָׁפָךְ.

עַל בְּהֹנוֹת קָרַב הַלַּיִל וַיְכַבֶּה אוֹרוֹת בְּנַחַת,

אָז חָפֵז אָדָם לַגֶּשֶׁר, בַּקֵּשׁ מַחְסֶה תַּחְתָּיו.

הִתְרַפֵּק רָעֵב לָאָרֶץ, נָם שְׁנָתוֹ הֲרַת־הַפַּחַד

וּבְכִכָּר טָרִי וָחַם בַּחֲלוֹם כָּבַשׁ פָּנָיו.

כָּל הַלַּיִל רַד הַשֶּׁלֶג וְעָטַף אֶת שְׁנַת הַקֶּרֶת,

הִתְעוֹרֵר אָדָם עִם שַׁחַר, צָד נִגּוּן יָשָׁן.

רָן הַלֹּבֶן מִמַּרְצֶפֶת, רָן כִּעוּר עֲדוּי תִּפְאֶרֶת,

שַׁח עָנָף עֲמוּס־הַצַּחַר מֵעַל לְסֹרֶג גָּן.

---

מַרִיָּה

מאת

בנימין טנא

עוֹד יֵשׁ – וּבְלֵב חוּצוֹת כַּיּוֹם

כּוֹרְעִים דַּלִּים בְּלִי נִיעַ.

שׁוֹקְעָה מוּלָם חַמָּה בָּרוֹם,

הָאַדְמוּמִית גּוֹסֶסֶת דֹּם,

וְהֵם בּוֹכִים: מַרִיָּה!

עוֹד יֵשׁ – מִבֵּית־תְּפִלָּה מֵעָל

עִנְבַּל פַּעֲמוֹן מַדְמִיעַ.

אָז סְבִיב מַדּוֹנָה בְּמַעְגָּל

רוֹבֵץ עַל מִדְרָכוֹת קָהָל

וּמִתְפַּלֵל: מַרִיָּה!

וְגַם שׁוֹטֵר שֶׁהִתְעַכֵּב

תְּפִלָּה בַּלָּאט מַבִּיעַ.

בְּכַף־יָדוֹ הוּא מִצְטַלֵּב,

אַךְ הִיא אוֹחֶזֶת עוֹד מַגְלֵב

בְּיַבְּבוֹ: מַרִיָּה!

וְגַם קְדֵשָׁה תַּרְכִּין רֹאשָׁהּ

וְתִתְיַפַּח: מַרִיָּה!

אֲנִי קְדֵשָׁה וְאַתְּ – קְדוֹשָׁה,

אַךְ הִתְפַּלֵּל אֵינִי בּוֹשָׁה,

כִּי מִי כָמוֹךְ יוֹשִׁיעַ?

הוֹמֶה, סוֹאֵן סָבִיב הַכְּרָךְ,

בִּשְׁאוֹן קוֹלוֹת מֵרִיעַ,

וּבוֹ חָמָס וְשֹׁד יִצְוַח,

וּבוֹ יוּבַס כָּלִיל הַמָּךְ

הַמִּתְחַנֵּן: מַרִיָּה!…

---

שָׁב חֲבֵרִי מִבֵּית־אֲסוּרִים...

מאת

בנימין טנא

שָׁב חֲבֵרִי מִבֵּית־אֲסוּרִים –

בַּתַּחֲנָה לוֹ חִכִּיתִי עֵת שָׁב.

אָז עֶרֶב הָיָה וּצְלָלִים עֲכוּרִים,

וַיַּצְלֵף הַמָּטָר עַל גַּגּוֹת אֲפוּרִים

כְּבִסְתָו –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: בְּשׁוּב אֲסִירִים

יִשְּׁקוּ בְּמִצְחָם הַשְּׁחָקִים הַבְּהִירִים

וְתַעֲלֹז כָּל כָּנָף – –

שָׁב חֲבֵרִי מִבֵּית־אֲסוּרִים –

עוֹד נַעַר הָיָה עֵת עָזַב.

וּבְשׁוּבוֹ, וְעֵינָיו – חָרְבוֹת־נְעוּרִים,

וַיִשַּׁח מִמַּשָּׂא־זִכְרוֹנוֹת הַשְּׁמוּרִים

בַּלֵבָב –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: גַּם בִּסְגוֹר־הַצִּינוֹק

יֵשׁ מִפְלָט לָאָסִיר, אִם יֵדַע הוּא לִינוֹק

מִמֶּתֶק חֲלוֹם שֶׁחָלַף – –

שָׁנִים הָיָה בְּבֵית־אֲסוּרִים –

וּבְשׁוּבוֹ – הֶחֱרִישׁ וַיִּדְאַב,

אַךְ עֵינָיו לִי סִפְּרוּ עַל לֵילוֹת־שִׁמּוּרִים,

עַל גָּאוֹן שֶׁנִּשְׁבַּר וְעַל בְּכִי־תַמְרוּרִים

וִיבָב –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: חֲבֵרִי כִּי יָבוֹא

אֶת עֵינָיו הַבְּהִירוֹת יְדוֹבֵב לְבָבוֹ,

שֶׁחֻשַּׁל בַּמִּבְחָן וּבַקְּרָב – –

לֹא־אַחַת אָמַרְתִּי בַּקֵּשׁ כִּפּוּרִים –

וְיֵשׁ – כִּי בֹּשְׁתִּי מְאֹד:

עַל־זֶה שֶׁהָיוּ לִי יָמִים הֲדוּרִים,

כִּי חִיְּכָה לִי חַמָּה בְּטַפְּסִי עַל צוּרִים,

וַתִּמְתַּקְנָה עֵינֵי־נְעָרוֹת –

אָנֹכִי דִמִּיתִי: יָשׁוּב רַב־אֱיָל,

וְהִנֵּה – לֹא גִבּוֹר, כִּי קָרְבָּן הוּא אֻמְלָל,

וָאֹהַב אוֹתוֹ – בַּל יִמּוֹט.

---

מִיָּם עִצָּבוֹן דָּלִיתִי פְּנִינִים

מאת

בנימין טנא

מִיָּם עִצָּבוֹן דָּלִיתִי פְּנִינִים:

חִיּוּכִים טְהוֹרִים וְזַכִּים –

שָׁרְצוּ בּוֹ, בַּיָּם, מַכְאוֹבִים־תַּנִּינִים,

וַיַּחֲשֹׁף הַיֵּאוּשׁ מַלְתָּעוֹת־סַכִּינִים

מִמַּעֲמַקִּים –

הָיוּ שִׂמְחוֹתַי, הַקְּטַנּוֹת כִּפְנִינִים,

עֲיָנוֹת מְפַכִּים.

מִתְּהוֹם־מַחְשַׁכִּים נִיצוֹצוֹת זְעִירִים

קָלַטְתִּי וַתְּהִי לִי אוֹרָה:

שְׁבִיב חֶדְוַת תִּינוֹקוֹת, הֵד קֵיצִים בְּהִירִים,

זִיו עֵינֵי נַעֲרָה, אוּר לִבּוֹת צְעִירִים

הַצָּרִים מֵהָכִיל הַבְּשׂוֹרָה –

הָיוּ הִבְהוּבֵי־נִיצוֹצוֹת זְעִירִים

מִפְלָט מִמּוֹרָא.

מִמִּלְמוּל עֲיָנוֹת הִגִּיעוּנִי צְלִילִים,

מִנְּגֹהוֹת נְהָרָה – בַּת־קוֹל.

הֵם נָשְׁרוּ לְחֵיקִי כְּפֵרוֹת מַבְשִׁילִים,

וַאֲנִי עֲדִיתִים, שִׁבַּצְתִּים מִלִּים,

וַאֲנִי אֲהַבְתִּים עַל־כֹּל –

הֶאֱמַנְתִּי: שִׁירִי שֶׁהִרְטִיט בִּי צְלִילִים

לֹא יֹאבַד בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל.

---

אִגֶּרֶת

מאת

בנימין טנא

אֶשְׁלַח הַיּוֹם אִגֶּרֶת לְרֵעִי כְּאָח לִי:

שָׂרֹה שָׂרִיתִי עִם גּוֹרָל, יָכֹלְתִּי וְהוּנַח לִי.

אֲנִי עָיֵף מְאֹד־מְאֹד, וּפֹה אָבִיב הִבְהִיר שָׁמָיִם,

וְכִי אָסֹב בַּסִּמְטָאוֹת, לִי רוּחַ צַח יִשַּׁק עֵינָיִם.

אֶשְׁלַח הַיּוֹם אִגֶּרֶת: הָהּ, רֵעִי כְּאָח לִי,

שָׁב אֲנִי אֶל הַחַיִּים וְטֶרֶם הַיְנוּ־הַךְ לִי!

לַכְּפָר אֵצֵא וְאֶתְרַפֵּק לָאֲדָמָה, לְעֵץ וָשִׂיחַ,

אֱהִי פּוֹעֶה כִּפְעוֹת עוֹלָל עֵת שַׁד אִמּוֹ מִפִּיו הִנִּיחַ.

וְעוֹד אֶכְתֹּב: – יָמִים הָיוּ, הָהּ, רֵעִי כְּאָח לִי,

וּמְאֹד זָנָה עָלַי לִבִּי, הָיָה לִבִּי כְּפַח לִי!

הָיָה גֵוִי כִּסְנֶה חָרוּךְ, בָּעַר גֵּוִי בְּכָל שַׁלְהֶבֶת,

וּכְשִׁבֳּלִים שְׁדוּפוֹת קָדִים הָיוּ עֵינַי מְלֵאוֹת עַצֶּבֶת.

וְעוֹד כָּזֹאת אוֹסִיף אֶכְתֹּב לְזֶה רֵעִי כְּאָח לִי:

רָמֹז רָמַז כּוֹכָב בַּלֵיל וְהַכּוֹכָב כֹּה סָח לִי –

"אֵדַע מְאֹד: יְטַלְטֶלְךָ וּלֹא יָחוּס גּוֹרָל עָלֶיךָ,

אוּלָם הֱיֵה אַמִּיץ וָעַז – אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, הוֹי אֶחָא!"

נִתְאַמְּתוּ בִי כָּל דְבָרָיו, הָהּ רֵעִי כְּאָח לִי:

צָרוֹף נִצְרַפְתִּי בְּמִבְחָן, זֻקַּקְתִּי – וְהוּנַח לִי.

---

אַתְּ כֹּה זָרָה לִי...

מאת

בנימין טנא

אַתְּ כֹּה זָרָה לִי בָּרְחוֹב הַלָּזֶה,

צוֹעֶדֶת לְאַט, מַבְלִיטָה הֶחָזֶה

וְתִיק לָךְ מָלֵא בְּיָדֵךְ –

וְאוּלַי תְּשַׁלְּבִי אֶת זְרוֹעֵךְ בִּזְרוֹעִי

וְיַחַד נִצְעַד – כַּף יָדֵךְ בְּיָדִי –

וַאֲנִי לָךְ אֶשָּׂא אֶת נִטְלֵךְ?

אֲנִי כֹּה שׁוֹאֵף קִרְבָתֵךְ הַזָּרָה,

אֵדַע: בִּיגוֹנֵךְ בָּךְ נַפְשֵׁךְ נִסְעָרָה.

תִּרְאִי: טוֹב יִהְיֶה יָד בְּיָד.

בִּשְׁאוֹן זֶה הַכְּרָךְ הַצּוֹוֵחַ וָעָג,

נִלָּחֵץ חֲרֵדִים, כִּילָדִים עִם־בָּרָק,

בַּל־נִרְעָד.

אוּלַי אָז יַבְרִיק בְּעֵינֵךְ שְׁבִיב אוֹרָה,

אוּלַי גַּם יָשֹׁךְ הַיְלֵל הַנּוֹרָא

הַבּוֹקֵעַ מֵעִיר מְעֻנָּה –

וְאוּלַי גַּם אֶשְׁכַּח, כִּי מָחָר בֶּחָזִית

אֶתְפַּלֵּשׁ בְּמַכְאוֹב, אֲפַרְפֵּר בַּעֲוִית

שֶׁל מִיתָה מְשֻׁנָּה – – –

רְאִי: אַתְּ זָרָה לִי בָּרְחוֹב הַלָּזֶה –

וּפִתְאֹם לִקְרָאתֵךְ שִׁיר הִרְטִיט הֶחָזֶה.

---

שַׁי

מאת

בנימין טנא

ל־י. מ.

לָךְ עֵינַיִם נוּגוֹת עֲמֻקּוֹת־הַמַּבַּט,

אַךְ מִבַּעַד תּוּגָה יִשְׁתּוֹלֵל בָּן הַסַּעַר.

טִלְטְלוּ סְעָרוֹת גַּם אוֹתִי לֹא מְעַט

וְאָנֹכִי עוֹד נַעַר.

יֵשׁ אָבוֹא בַּבְּקָרִים, אֲגַמְגֵּם וְאַט־אַט

אֵאָחֵז וְאֶצְלֹל בְּשִׂיחָה מְרַפְרֶפֶת.

אַךְ עַל דַּל שִׂפְתוֹתַי אָז מִלָּה עוֹד אַחַת

לֹא בֻּטְּאָה – בְּצָמָא מִתְעַלֶּפֶת.

וְטוֹב לְהַרְגִּישׁ כִּי נָבִין כְּבָר תָּמִיד

זֶה אֶת זֶה בְּכָל רֶטֶט וָנִיד,

וְאַף אִם תֶּחְדַּלְנָה שִׂיחוֹת;

חָלַמְתִּי מִכְּבָר לְהַגִּישׁ לָךְ כְּשַׁי

זֵר־מִלִּים הַקְּלוּעוֹת מֵהֵדֵי־שְׁתִיקוֹתַי,

וּרְאִי – מַה דַּלּוֹתִי מְאֹד!

---

יָדַעְתִּי: בּוֹא תָבוֹאִי...

מאת

בנימין טנא

יָדַעְתִּי: בּוֹא תָבוֹאִי, וּכְמוֹ לִתְרִיס מוּגָף

חֶרֶשׁ תִּתְדַּפְּקִי אָז, יִרְעַד קִרְבִּי לֵבָב,

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּרֶטֶט, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בִּיבָב.

תִּהְיִי לִי קֶרֶן־נֹגַהּ, כּוֹכָב נוֹצֵץ בָּרוֹם,

תִּהְיִי מִשְׁעָן וָסַעַד, מִקְלָט עַל פִּי הַתְּהוֹם,

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּרֶנֶן, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּתֹם.

---

מִרְיָם

מאת

בנימין טנא

וְעֵת נִצְּבוּ נוֹזְלִים כְּמוֹ־נֵד,

                גָּאוּ תְהוֹמוֹת בְּלֵב־מִרְיָם:

– הָקִיצָה עֵץ וְעוּרָה צוּר!

                רִקְדוּ יַחְדָּו גִּבְעוֹת־עוֹלָם!

הוֹי גִּיל נָגִיל, הוֹי שִׁיר נָשִׁיר,

                הוֹי חוֹל נָחוּל, נָשִׁים בָּעָם!

וַתֵּצֶאן אָז אַחַר־מִרְיָם

                בִּשְׁאוֹן תֻּפִּים וּבִמְחוֹלוֹת:

שָׂחֲקוּ מוּלָן רוּחוֹת קָדִים,

                נָשְׁקוּ שָׁמַיִם פְּנֵי־חוֹלוֹת,

וְהָאָטָד פָּצַח רִנָּה,

                פָּרְחוּ בַּדָּיו בִּמְאֹד־מְאֹד.

וַתֵּצֶאן אָז אַחַר־מִרְיָם

                בּוֹאֲכָה מִדְבָּרָה שׁוּר:

– נוֹרָא הוּא כָּךְ, לוֹהֵט הוּא כָּךְ,

                נוֹשֵׁב שָׁרָב, לוֹעוֹ פָּעוּר!

קָרְבָּן נַקְרִיב – שָׁדַיִם לוֹ

                וָרַחַם לוֹ עֲלֵי־כָל־צוּר!

וַתֵּצֶאן אָז אַחַר־מִרְיָם

                לָחוּל לְמוּל עַמּוּד־עָנָן:

הִתְחוֹלְלוּ, הִשְׁתּוֹלְלוּ,

                עָיְפוּ, צָנְחוּ כֻּלָּן, כֻּלָּן,

וְעוֹד אַחַת נִשְּׂאָה בִּיעָף

                מִרְיָם בִּיקוֹד גֵּוָהּ הָרָן.

וּבִמְחוֹלָהּ פָּנִים מוּלָהּ,

                פָּנִים קוֹרְנוֹת כִּמְאוֹר־הַיּוֹם:

יָשִׁיר מוּלָהּ מֹשֶׁה־הָאִישׁ,

                כַּפּוֹת־יָדָיו שְׁלוּחוֹת לָרוֹם,

וּבִמְחוֹלָהּ עָבָר רָחוֹק,

                דּוֹמֶה עָבָר כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם:

…תֵּבַת הַגֹּמֶא, שְׂפַת הַיְאוֹר

                וּבַת־פַּרְעֹה עַל־יַד הַסּוּף,

נָשְׁרוּ יָמִים כַּכּוֹכָבִים,

                הִנֵה עָלוּ, הֵאִירוּ שׁוּב,

חָגִים־עָגִים וְנִשָּׂאִים

                בִּמְחוֹל־פְּלָאִים מֵעַל יַם־סוּף.

וּבִמְחוֹלָה גּוֹרָל מוּלָהּ

                וֵאלֹהִים גְּדוֹלִים נִצָּב,

קַנָּא הָאֵל, נוֹקֵם הָאֵל,

                וְאֵין מָנוֹס בִּזְעֹם פָּנָיו,

וּלְפֶתַח־לֵב חַטָּאת רוֹבֵץ –

                אוֹיָה, חִיל יֹאחַז לֵבָב!

אָחַז הַחִיל – וּבִמְחוֹלָהּ

                אֶבְרֵי גֵוָהּ כְּשֶׂה נִבְהָל,

אָיֹם הָאֵל, נוֹרָא חַטָּאת…

                הַהִיא תִּשְׂרֶה וְגַם תּוּכָל? –

קָפְאוּ תְהוֹמוֹת בְּלֶב־מִרְיָם,

                דָּעַךְ גֵּוָהּ, לִבָּהּ אֻכָּל.

מְכוֹרָה

מאת

בנימין טנא

---

מְכוֹרָה

מאת

בנימין טנא

וַאֲנִי – בְּשׁוּבִי מִנְּדוּדֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,

יָצָאתִי שׁוֹטֵט בִּדְרָכִים וּשְׁבִילִים

חֲלוֹמוֹת יְקָרִים לֶאֱרוֹת מְלֹא־חָפְנַיִם.

פִּכּוּ בִּלְבָבִי מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים.

אַךְ הִבְהִילוּ פְּעָמַי יוֹנוֹת־אֵלֶם נָמוֹת

וָאֶחֱזֶה עַל כַּנְפֵיהֶן אֶגְלֵי דָם מַהְבִילִים.

וָאֶצְעַד – וּסְבִיבִי כֹּה רַבּוּ שְׁמָמוֹת,

רַק אָהֳלֵי קֵדָר לְצַלְעוֹת כָּל גִּבְעָה

הִתְרַפְּקוּ – וָאֶכְאַב, וַיֵּצַר לִי עַד מוֹת –

כִּי זָכַרְתִּי זָכוֹר הֲזָיָה שַׂגִּיבָה,

שֶׁטִּפְּחוּ אֲבוֹתַי בַּנֵּכָר הַנּוֹרָא,

וּבְחֶשְׁכַת הַיָּמִים הִתְחַמְּמוּ לְזִיוָהּ;

וְעֵת גָּסְסוּ – וַתִּדְעַךְ בְּעֵינָם הָאוֹרָה –

נָשְׁקוּ אֶת הֲדוֹם רַגְלֵי מִשְׂגַּבָּם

בְּאַנְחָתָם הָאַחֲרוֹנָה: מְכוֹרָה! מְכוֹרָה!…

וָאֶצְעַד – וְהָרִים לִי הִבְלִיטוּ גַבָּם

לִלְטִיפָה, וְרָעוֹד רָעֲדוּ אָז בַּלָּאט,

וָאַכֵּר אֶת כֻּלָּם וָאֵדַע: בְּחֻבָּם

הֵד בְּכִי עַל פְּרִידָה רְחוֹקָה עוֹד יִלְאַט,

וְיַחֲרֹץ אֶת מִצְחָם טְוִי קְמָטִים וְשֵׂיבָה,

כִּי חָרְדוּ כֹּה חָרוֹד לַהוֹלֵךְ נָע וָנָד

וְנִפְתָּל נַפְתּוּלִים בְּרִשְׁעוּת וְאֵיבָה –

וַיִּרְצוּ לוֹ לִהְיוֹת לְמַחֲסֶה מִמּוֹרָא

וַיִּרְצוּ לוֹ לִהְיוֹת, לְמִצְעָר, מַצֵּבָה –

וַיֵּבְךְ לְבָבִי: מְכוֹרָה! מְכוֹרָה!…

תרצ"ז

---

שַׁבָּת

מאת

בנימין טנא

הָיוּ יְמֵי עָמָל עוֹבְרִים לְתֻמָּם – – –

עוֹד נִזְכֹּר הַבְּקָרִים, עֵת הָיִינוּ דוּמָם

יוֹרְדִים לְתוֹכָם כְּכוֹרִים לַשּׁוּחָה – –

אָז בּוֹטַחַת חָצְבָה יָד גְּרוּמָה וּקְשׁוּחָה.

יֵשׁ הַשֶּׁמֶשׁ רָפְתָה וְהַיּוֹם מְאֹד רַד,

אַךְ יָדֵנוּ עוֹד חַיִל עָשְׂתָה וַתִּלְהַט.

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים הֹעֲלוּ כְּעוֹלָה

לֶעָמָל – וַתִּקְדַּח הַתְּכוּנָה הַגְּדוֹלָה,

עַד בָּאָה שַׁבָּת וְאִתָּהּ הַמְּנוּחָה,

וַתִּיקַר בִּשְׁהוּתָהּ וּבְצֵאתָהּ, הַבְּרוּכָה!

וְאוּלָם בְּבוֹאָהּ נָעֲמָה שִׁבְעָתָיִם.

מָה רוֹנֵן מֶבָּטָהּ בְּקָרְבָהּ בֵּין־עַרְבַּיִם.

וּפְגָשׁוּהָ פָּרוֹת הַשָּׁבוֹת מִן הָאָחוּ

לְאִטָּן, מִבִּרְכַּת עֲטִינִים כְּמוֹ שַׁחוּ,

וַעֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת חָסְמוּ לָהּ הַדֶּרֶךְ,

הִשְׁתַּטְּחוּ בִּמְרוֹמָן יְלָדִים, כָּרְעוּ בֶּרֶךְ,

וְשִׁיר לָהּ הִנְעִימוּ עַל שֶׁפַע כִּי־יֵרֶב – – –

גַּם עָמֵל מִפָּעֳלוֹ שָּב יָגֵעַ בָּעֶרֶב,

וַיַּרְא הַפָּרוֹת הָעוֹלוֹת מִן הָאָחוּ –

וַיִּשְׁתַּחוּ,

וַיַּרְא עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת בַּדֶּרֶךְ –

וַיְבָרֶךְ,

וַיַּאֲזֵן לַיְלָדִים וְלָרֶנֶן הַטּוֹב –

וּמָה הַתְּפִלָּה לֶעָמֵל כִּי־יַעֲטֹף?

וְיַחַד הָלְכוּ הֶעָמֵל, הַשַׁבָּת,

לְגוֹנֵי הַשְּׁקִיעָה הִתְרַפְּקוּ בְּמַבָּט.

הָיְתָה הַשַּׁבָּת כְאָחוֹת יְקָרָה,

עַל סִפֵּי הַבָּתִּים קִדְּמַתָּה נִסְעָרָה

צִפִּיַּת הַנָּשִׁים נִצָּבוֹת עִם הַטָּף.

נִצְּבוּ, הֶאֱהִילוּ עַל עֵינֵיהֶן בְּכָף

לִנְתִיב חַיֵּיהֶן דּוּמָם צוֹפִיּוֹת.

קוֹנְנָה בְּעֵינֵיהֶן עַגְמוּמִית הַשְּׁקִיעוֹת,

קַדְרוּת הַלֵּילוֹת וְעִצְבוֹן בֵּין־עַרְבָּיִם –

אָז שַׁחָה שַׁבָּת וַתִּשַּׁק בָּעֵינָיִם,

וַתַּעֲלֶה בָּן נִיצוֹץ וַתַּשְׁקֵן מֵאוֹרָהּ

תּוֹחֶלֶת זַכָּה וּבְרָכָה טְהוֹרָה.

הָיוּ עֵינֵיהֶן אָז מְאֹד עֲמֻקּוֹת,

הִתְלַבּוּ, הִתְלַקְּחוּ כִּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת.

יָרְדוּ כִּירִיעוֹת גָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים

וְסָגְרוּ מִסָּבִיב שׁוּלֵי־אֳפָקִים.

וַתִּקְרַעְנָה דַּלְתוֹת הַבָּתִּים לִרְוָחָה:

שָּלוֹם לָךְ, שַׁבָּת, הֲיִי נָא בְּרוּכָה!

כָּךְ אִמָּא קָלְעָה אֶת כַּפֶּיהָ בִּרְתֵת,

בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית עַל נֵרוֹת רוֹעֲדִים,

כָּךְ אַבָּא קִבֵּל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

וְעָנְתָה לוֹ בְּרֶנֶן עֲדַת יְלָדִים…

קָרְבָה הַיַּלְדוּת הָרְחוֹקָה, הַיְקָרָה,

וּכְאָז כֵּן הַיּוֹם, בְּחֶדְוָה וּנְהָרָה,

יָרְדָה הַשַּׁבָּת טְהוֹרָה וּבָרָה.

---

וְגַם בִּימֵי עֶבְרָה

מאת

בנימין טנא

וְגַם בִּימֵי עֶבְרָה, בְּעֵת צָרָה טְרוּפָה,

בְּהִתְחוֹלֵל עָלֵינוּ סוּפָה אַחַר סוּפָה,

וַאֲנַחְנוּ אָז גַּרְגֵּר נִשָּׂא עַל־פְּנֵי גַלִּים,

מִדְרַס כָּל רֶגֶל־זֵד, בְּאֵם־דֶּרֶךְ קַן־נְמָלִים,

וְרֹאשׁ כִּלְמַהֲלֻמָּה לִקְרַאת גּוֹרָל הֵשַׁחְנוּ –

יָדְעָה מְאֹד נַפְשֵׁנוּ: עַם קְֵשֵׁה־עֹרֶף נַחְנוּ,

לִמּוּד־סְעָרָה רֹאשֵׁנוּ –

                נַחְשׁוֹל לֹא יַעַרְפֶנוּ!

וּמְאֹד יָדְעָה נַפְשֵׁנוּ: כְּשֹׁךְ סוּפַת־חֵמָה

וְקֶרֶן־אוֹר תִּבְקַע מַעֲטֵה קַדְרוּת שָׁמֵינוּ –

תִּרְאֶה: שַׁחִים אֲנַחְנוּ כִּתְמוֹל עֲלֵי שְׁדֵמָה

וּמְטַלְטֵל עָמָל גּוּפֵנוּ עַל הַנִּיר – –

כִּי צְחִיחַ אַדְמָתֵנוּ כָּל בְּקִיעַ בּוֹ וָקֶרַע

עֻלְפֵּי תְּשׁוּקַת־עוֹלָם וּמְאֹד כְּמֵהִים לְזֶרַע,

וְכָל גִּבְעוֹל־שָׂדֶה, כָּל שֹׁרֶשׁ וְכָל גֶּזַע

תּוֹבְעִים יְדֵי־אָדָם וּצְמֵאִים לְיֶזַע.

לָכֵן נַחֲרֹשׁ, נִזְרַע, נְקַו לְטַל־שָׁמַיִם,

וְעַל פְּרוּסָה דַלָּה – שִׁלּוּמַת זֵעַת־אַפַּיִם –

נְבָרֵךְ בְּשִׁיר.

וְעוֹד יָדְעָה נַפְשֵׁנוּ: עֵת יוֹם־עָמָל יַעֲרֹב

וְיִפְלֹט גּוּפֵנוּ כִּפְלֹט סִירוֹת לַחוֹף,

נַעֲגֹן בָּעֶרֶב וּבַדְּמִי נָנוּחַ,

אוֹ נֵצֵא בָעֶרֶב עִם תִּינוֹק לָשׂוּחַ.

וְאָז נִשַּׁק בַּלָּאט עֵינָיו הַחֲמוּדוֹת

וּנְבַקֵּשׁ בָּהֶן הֵדֵי שָׁעוֹת דְּמוּמוֹת,

וּבָן שָׁעָה אַחַת קוֹרֶנֶת וְְנִצַּחַת –

יִהְיֶה אָז מִצְעָדֵנוּ בּוֹכֶה וְרָן גַּם־יַחַד.

וְכִי תִּינוֹק שֶׁלָּנוּ גָּדֹל יִגְדַּל מְעַט

וּכְבָר עֲלֵי שָׂדוֹת רַגְלוֹ בּוֹטְחָה תִּצְעַד –

תֹּאחַז בְּכַף־יָדוֹ כַּפֵּנוּ הָרוֹעֶדֶת,

וּנְסַפֵּר לוֹ אֵיךְ הֵבֵאנוּ לַמּוֹלֶדֶת

מִכָּל קַצְוֵי־עוֹלָם חֲלוֹם הַגְּאוּלָּה – –

אֵיךְ טְרוּפֵי־גַלִּים הֵגַחְנוּ מִמְּצוּלָה,

וְאֵיךְ רִכְסֵי־הָרִים עָבַרְנוּ בּוֹדְדִים,

עָקוּד אָז עַל גַּבֵּנוּ תַּרְמִיל הַנּוֹדְדִים,

וּבוֹ אַךְ כֹּסֶף, זַךְ וְאַהֲבָה טְהוֹרָה,

וַחֲרָדָה בַּלֵּב: רַק אַתְּ לִי, מְכוֹרָה! –

וְאֵיךְ חוֹנְנָה דִמְעָה, חוֹנְנָה זֵעַת־אַפַּיִם

שַׁדְמוֹת צִיָּה וָחֹרֶב וְהֶרֶס שְׁנוֹת־אַלְפַּיִם…

הַכֹּל – הַכֹּל נָשׂיחַ לַיֶּלֶד הַשׁוֹמֵעַ,

וְהוּא יַטֶּה הָאֹזֶן – הַבֵּן – הָאָח – הָרֵעַ.

וּתְהִי גַם לוֹ שָׁעָה קוֹרֶנֶת וְנִצַּחַת –

יִהְיֶה אָז מִצְעָדוֹ בּוֹכֶה וְרָן גַּם־יַחַד.

---

גִּ'יעָרָה

מאת

בנימין טנא

כִּי עָלִינוּ לְגִ’יעָרָה בֵּין הָרֵי־אֶפְרָיִם,

וּצְחִיחֵי שָׂדוֹת מוּלֵנוּ, לַהַט הַשָּׁמָיִם,

הֶאֱמַנּוּ: הַצִּיָה הָיֹה תִהְיֶה מִקְלָט,

נִתְרַפֵּק עֲלֵי שְׁמָמָה – תַּחֲלֹץ עוֹד לָנוּ שַׁד.

כִּי עָלִינוּ לְגִ’יעָרָה בֵּין הָרֵי־אֶפְרָיִם –

וּכְבֻדָּה דַלָּה אִתָּנוּ: צֵידָה, חֲבִית הַמָּיִם,

צְרוֹר עָנְיֵנוּ עַל כַּפֵּינוּ וּבַלֵב תְּשׁוּקַת־עוֹלָם,

וְהַלֵּב גָּאָה מְאֹד וּבוֹ תְּהוֹמוֹת נָתְנוּ קוֹלָם.

וְהַדֶּרֶךְ לֹא־דֶרֶךְ וְהַשְּׁבִיל לֹא־שְׁבִיל,

וְכִתְפֵי הָרִים חָסְמוּ הָאֹפֶק הַמַּהְבִּיל,

צוּר גָּהַר עֲלֵי סֶלַע וַיְחַבְּקוֹ חָזָק־חָזָק

וַיִּתְמַהּ: פַּעֲמֵי־מִי תַּעֲלֶינָה פֹּה אָבָק?

וַיִּתְבַּע בְּאֵלֶם פִּיו: מִי זֶה יַעַל, מִי יַעְפִּיל –

וְהַדֶּרֶךְ לֹא־דֶרֶךְ וְהַשְּׁבִיל לֹא־שְׁבִיל?

כִּי עָלִינוּ לְגִ’יעָרָה בֵּין הָרֵי־אֶפְרָיִם –

לִבְלְבָה הָאֱמוּנָה וַתַּבְהֵר עֵינָיִם.

אָז הָיוּ עֵינַיִם־שֹׁהַם וְעֵינַיִם לֶשֶׁם,

בָּן חִיּוּךְ כְּזִיו חַמָּה מִבְּעַד אֶגְלֵי הַגֶּשֶׁם,

וְדֶמַע בָּן, טִפָּה זַכָּה, מַעְיָן אַחֲרוֹן בֶּחָלֶד,

וְכֹסֶף בָּן, וְלַחַן בָּן, וְקוֹל עַנּוֹת תּוֹחָלֶת.

וְהַדֶּרֶךְ לֹא־דֶרֶךְ וְהַשְּׁבִיל לֹא־שְׁבִיל,

וּבַלֵּב בָּכָה הַזֶּמֶר, הִתְיַפַּח הַגִּיל.

וּבַלֵּב בָּכָה הַזֶּמֶר וְְהַגִּיל רִטֵּט מְאֹד,

וַיַּעֲנֶה לְעֻמָּתוֹ הֵד עָמוּם מֵרֹאשׁ־גְּבָעוֹת.

אַךְ מִבֵּין רִכְסֵי הָרִים הֵגִיחַ הַגּוֹרָל –

הֲיִשְׁעֶה, יַסְבִּיר פָּנִים וּגְמוּל יָשִׁיב לִיְמֵי־עָמָל?

הִנֵּה מִפְלָט אַחֲרוֹן זֶה לָנוּ וְאַחֵר עוֹד אֵין בֶּחָלֶד –

הֲתַכְזִיב תִּקְוַת דַּלִּים וּפָנֶיהָ תָּלֶט?

צָפוּ אָז לְמוּל עֵינֵינוּ יְמֵי הַנְּדוּדִים,

עֵת הָיִינוּ לִמְשִׁסָּה מֻכִּים וּמְנֻדִּים,

הֱקִיאָנוּ כָּל־מָקוֹם, עַד נֶפֶשׁ בָּאוּ מַיִם,

וּפִרְפַּרְנוּ אֵין־אוֹנִים רְסוּקֵי־כְנָפָיִם.

וְהִנֵּה מִפְלָט אַחֲרוֹן זֶה לָנוּ וְאַחֵר עוֹד אֵין בֶּחָלֶד –

הֲתַכְזִיב תִּקְוַת דַּלִּים וּפָנֶיהָ תָּלֶט?

כִּי עָלִינוּ מְתֵי־מִסְפָּר לְבֵין הָרֵי־אֶפְרָיִם –

יָד לְיָד הִבִּיעָה אֹמֶר, עוֹדְדוּ כַּפָּיִם:

תִּבָּעֵל עוֹד הַשְּׁמָמָה בְּמַחֲרֵשָׁה וָאֵת

וְתִסְפֹּג אֱלֵי חֵיקָהּ הַזֶּרַע הָרוֹטֵט,

יַחֲרֹשׁ עָמֵל בְּדֶמַע וְיִקְצֹר בְּרֶנֶן,

וְיִשְׁתֹּל בְּלֵב־שְׁמָמָה וּפְרִי יוֹרִיד לַטֶּנֶא,

וּבַיּוֹם יֹאכְלֶנּוּ חֹרֶב וּבַלַּיְלָה קֶרַח –

יִהְיֶה הַלַּיְלָה לְמִשְׁמָר וְהַיּוֹם לְפָרֶךְ.

יָד לְיָד הִבִּיעָה אֹמֶר – נִקְלְעוּ יָדַיִם –

כֹּה עָלִינוּ לְגִ’יעָרָה בֵּין הָרֵי־אֶפְרָיִם,

וְהַדֶּרֶךְ לֹא־דֶּרֶךְ וְהַשְּׁבִיל לֹא־שְׁבִיל,

וּבַלֵּב רִנֵּן הַזֶּמֶר, הִתְלַקַּח הַגִּיל.

---

בְּשִׁמְשׁות חַלּוֹנֵינוּ תִּתְיַפַּחְנָה שְׁקִיעוֹת

מאת

בנימין טנא

בְּשִׁמְשׁות חַלּוֹנֵינוּ תִּתְיַפַּחְנָה שְׁקִיעוֹת

בְּזִיו מְאָדָּם.

אֶל בֵּיתֵנוּ מִפַּחַד זְוָעוֹת לֵילִיּוֹת

הִתְכַּנַסְנוּ דוּמָם.

אָהַבְנוּ מְאֹד דִּמְדוּמֵי בֵין־עַרְבָּיִם,

אָז נֶפֶשׁ אָדָם מוּשָׁטָה בָּעֵינָיִם,

וְחִבַּת רַעְיָה וְתוּגַת בַּת־צְחוֹקָהּ

מְפַכִּים כְּמִזְמוֹר בְּעֵינֵי תִינוֹקָהּ.

אָהַבְנוּ מְאֹד דִּמְדוּמֵי בֵין־עַרְבָּיִם –

בַּחוּץ יֵבְךְּ הָרוּחַ, תֵּילִיל סְעָרָה,

בְּבֵיתֵנוּ הַקָּט שַׁלְוָה וּנְהָרָה,

וְלֵאוֹת וְרוֹגְעוֹת אָז נָחוֹת הַיָּדַיִם,

כְּיוֹדְעוֹת אַחַר יוֹם שֶׁל סִקּוּל וּזְרִיעָה

מַה שַּׁחַר חֲלוֹם וּמַה פֵּשֶׁר כְּמִיהָה.

עִם בֹּקֶר חִוֵּר דַּלּוֹנוּ מְאֹד

בְּצֵאתֵנוּ לַחֲרֹשׁ בַּשְּׁמָמָה.

עִם עֶרֶב וָרֹד, עֵת שַׁבְנוּ דְמוּמִים,

יֵשׁ פֶּתַע אֻשַּׁרְנוּ וַנִּכְרַע עַל הַשְּׁבִיל

עִם שֶׁפַע אָשְׁרֵנוּ כִּי עָצַם מֵהָכִיל,

עַד שַׁקַּמְנוּ – וּבְצַעַד כּוֹשֵׁל, כְּסוּמִים,

שֵׂרַכְנוּ דַרְכֵּנוּ בְּהַחֲשֵׁךְ דִּמְדּוּמִים.

דָּמִינוּ בַּבַּית – אֶפְרוֹחִים תּוֹךְ קְלִפָּה,

אָגַרְנוּ לַחְמֵנוּ כִּנְמָלִים וּדְבוֹרִים.

הַדֶּלֶף דָּלַף טִפָּה וְטִפָּה,

וְהָרוּחַ זָעַק בַּלֵּילוֹת הַשְּׁחוֹרִים.

עוֹד בְּחֵיק יוֹם־אֶתְמוֹל דִּמְדְּמוּ הַזְּוָעוֹת –

וַנְּשַׁחֵר פְּנֵי מָחָר, וַנְּפַלֵּל לַבָּאוֹת – –

הִשִּׂיגָנוּ הַסַּעַר בֵּין הַמְּצָרִים,

אֶתְמוֹלֵינוּ צָנַף וַיַּרְעֵד הַמְּחָרִים:

בְּשִׁמְשׁוֹת חַלּוֹנֵינוּ הִתְיַפְּחָה קָמָתֵנוּ

בִּדְלֵקָה אֲיֻמָּה,

נַאַק אֱנוֹשׁ פָּרַץ אֶל קִנֵּנוּ

וְזַעַק אֻמָּה –

עוֹד טָרְפוּ לֶהָבוֹת וְהַזַּעַק לֹא תָּם –

וַנֵּצֵא מַחְרִישִׁים לַנִּיר הַמְיֻתָּם.

עַד דֶּמַע דַּלּוֹנוּ בַּשָּׂדֶה הֶעָשֵׁן

בְּפַלַּח מַחְרַשְׁתֵּנוּ אֲדָמָה חֲרוּכָה,

עַד דֶּמַע דַּלּוֹנוּ בְּשׁוּבֵנוּ לַקֵּן

צְמֵאֵי מַרְגּוֹעַ, שׁוֹחֲרֵי מְנוּחָה,

עַד דֶּמַע – בַּנְשָׁפִים, בָּם קָרָאנוּ עַד בּוֹשׁ

עַל מוֹקְדֵי הָאָדָם וֶעֱנוּת הָאֱנוֹשׁ,

וּבְמַאֲפֵל הַלֵּילוֹת, כִּי רָבַצְנוּ לָפוּשׁ –

נִקְלַעְנוּ מְאֹד בֵּין מַכְאוֹב לְיֵאוּשׁ.

מַה כֹּחַ חִשְּׁלָנוּ כְּגֶזַע הָעֵץ

לִהְיוֹת נִצָּבִים בְּמַשַּׁב הַסּוּפָה,

וּבְמִרְכַּן־צַמָּרוֹת לֵבְלֵב וְהָנֵץ

בִּשְׁמָמָה חֲשׂוּפָה? –

וּמַה כֹּחַ אִמְּצָנוּ לִכְרוֹת קֶבֶר־עַד

לָאָח שֶׁנָּפַל עִם בֹּקֶר הָחֵל –

וְהַמְשֵׁךּ הַנְּתִיבָה עַד הַלַּיִל יָרַד

וּלְשַׁחַר חָדָשׁ לְיַחֵל? – –

אֵימָתַי הֶאֱמַנּוּ: תַּעֲלֶינָה בְּזִיו

בְּשִׁמְשׁוֹת חַלּוֹנֵינוּ זְרִיחוֹת בְּהִירוֹת,

מוּל אֹפֶק נוֹגֵהַּ יִצְעַד בַּנָּתִיב

וְיִמְחָא כַף אֶל כַּף בְּיָדָיו הַזְּעִירוֹת

יַלְדֵּנוּ – יֻלַּד לַחֲלוֹם וּכְמִיהָה

בֵּין שְׁקִיעָה לִשְׁקִיעָה? – – –

בְּשִׁמְשׁוֹת חַלּוֹנֵינוּ תִּתְיַפַּחְנָה שְׁקִיעוֹת

בְּזִיו מְאָדָּם.

אֶל בֵּיתֵנוּ מִפַּחַד זְוָעוֹת לֵילִיּוֹת

הִתְכַּנַּסְנוּ דוּמָם.

אָהַבְנוּ מְאֹד דִּמְדּוּמֵי בֵין־עַרְבָּיִם,

אָז נֶפֶשׁ אָדָם מוּשָׁטָה בָּעֵינָיִם,

וְחִבַּת רַעְיָה וְתוּגַת בַּת־צְחוֹקָהּ

מְפַכִּים כְּמִזְמוֹר בְּעֵינֵי תִינוֹקָהּ.

---

חֲנִיתָה

מאת

בנימין טנא

לזכרו של יהודה ברנר

עוּרָה, שִׁירִי, לְדוֹבֵב עֲלִילָה

הֲרַת חֲרָדוֹת וּגְבוּרָה –

עֲלִי, שִׁירָתִי, כְּחַמָּה בְהִילָּה,

חוֹנְנִי הַקְּבָרִים וּשְׂאִי תְפִלָּה

עַל בָּנִים אַלְמוֹנִים בַּמְּכוֹרָה –

סַפְּרִי, שִׁירָתִי, עַל כֻּלָּם, עַל כֻּלָּם,

אֵיךְ קָבְרוּ אֲחֵיהֶם וַיִּשְּׂאוּ אֶת עֻלָּם.

עַל בָּנִים אַלְמוֹנִים לְאֻמָּה עִקֵּשָׁה

לֹא אָבוּ הִכָּנַע בַּמֵּצָר –

עַל לֶכְתָּם בַּיָּמִים אַחֲרֵי מַחְרֵשָׁה

וְרִבְצָם בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁמָר –

סַפְּרִי, שִׁירָתִי, עַל כֻּלָּם, עַל כֻּלָּם,

אֵיךְ עָמְלוּ בַּשָּׂדוֹת וַיֻּצַּת יְבוּלָם.

אֵיךְ הֻצַּת יְבוּלָם וַיִּשַּׁחוּ קִמְעָה

לַחְפֹּן מִן הָרֶמֶץ הֶחָם –

הוּא עִשֵּׁן, הוּא עִשֵּׁן… הִסְתַּכְּלוּ בְּדִמְעָה,

וַיָּשׁוּבוּ הַעְמֵק מַעְנִיתָם –

וַתִּשְׁמַע תַּבְעֵרַת אַדְמָתָם אֶת קוֹלָם:

“אֵרַשְׂנוּךְ, שְׁדֵמָה, עַד עוֹלָם, עַד עוֹלָם!”

הִתְלַקְּחִִי, שִׁירָתִי, דּוֹבְבִי אֶת הַשֶּׂגֶב

שֶׁל הַשַּׁחַר הַהוּא בַּגָּלִיל –

אֵיךְ הָרַסְנוּ עֲלוֹת מִמִּזְרָח וּמִּנֶּגֶב

קַדֵּשׁ בַּחֲנִיתָה כָּל סֶלַע וָרֶגֶב,

קֹמֶץ חוֹלְמִים מַעְפִּיל –

אֵיךְ בִּשְׁחוֹר הַלֵּילוֹת בְּמַחֲנֵה אֹהָלִים

דָּמִינוּ צוּק סֶלַע בְּלֵב יָם גַּלִּים.

דָּמִינוּ צוּק סֶלַע, נִמְשַׁלְנוּ לְצוּר,

קִדְּמוּנוּ סְלָעִים כְּאַחִים –

זָקַף רֹאשׁ־שֵׂיבָה רַס־אֶל־נַקּוּר,

בֵּרְכַתְנוּ חַמָּה בְּקֶרֶן דִּי־נוּר,

כְּרֶמֶז מֵחוֹף מִבְטַחִים –

אֵיךְ בַּשַּׁחַר הַהוּא גַּם עֶרְיַת אֲבָנִים

בְּחִיּוּךְ מִתְחַטֵא הִסְבִּירָה פָּנִים.

הִתְלַקְּחִי, שִׁירָתִי, וְהַנְעִימִי שִׁיר עַז

עַל אָחִי שֶׁקָּרַס וְנָפָל –

אֵיךְ אֶטְוֶה אֶת שִׁירִי, קֻלְמוֹסִי אֵיךְ אֹחַז,

וְיָדִי זוֹ הַיּוֹם עַל אָחִי הַנּוֹעָז

סָתְמָה הַגּוֹלָל – –

אֵיךְ נִיבִים אֲבַקֵּשׁ, וְהָעֵת לֹא עֵת־שִׁיר

בִּנְפֹל אֲרָזִים בְּאַדִּיר!

הַאֲזִינוּ, צוּרִים וְהַקְשִׁיבָה, הַיָּם,

עֵדַי הַיְּקָרִים בַּגָּלִיל –

כִּבְשׁוּ בְּחֻבְּכֶם חֲזוֹנֵנוּ הָרָם,

עַל לִבְּכֶֶם הֶעָצוּם שִׂימוּהוּ חוֹתָם

עַל הָעֹצֶב הָרַב וְהַגִּיל –

שִׁמְרוּהוּ הֵיטֵב לְדוֹר כִּי יָבוֹא

פִּקְדוֹנֵנוּ יִטֹּל – יַצְפִּינוֹ בִּלְבָבוֹ.

---

לַיְלָה הַמַּחֲנֶה רוֹגֵעַ...

מאת

בנימין טנא

עִם הַשַּׁחַר, עֵת עָלִינוּ, וְכָתֵף אִמְּצָה כָּתֵף,

רַב הָרֶנֶן, רַב הַזֶּמֶר הַמְפַכֶּה מִלֵּב לַלֵּב.

הַחַמָּה שָׁלְחָה קַרְנֶיהָ וַתָּפֵז שִׂיאֵי גָלִיל,

וַתִּשַּׁק עֵינֵי הַנַּעַר – עֵין אָחִי הַמַּעְפִּיל.

וּבָעֶרֶב, עֵת רָקַדְנוּ, וְכָתֵף לָפְתָה כָּתֵף,

רַב הַצַּהַל, רַב הַטֶּפֶף בַּמָּחוֹל הַמִּשְׁתַּלְהֵב.

הַשְּׁקִיעָה טָוְתָה צְלָלֶיהָ, אֹפֶל רַד לַמַּחֲנֶה,

שְׂשׂוֹנֵנוּ לֹא אֻכַּל עוֹד וַיִּבְעַר בָּעוֹר כַּסְּנֶה.

אַךְ בַּלַּיְלָה, עֵת שָׂרִינוּ, וְכָתֵף תָּמְכָה כָּתֵף,

דַּם אָחִי נָשַׁק לַסֶּלַע, דַּם אָחִי הִרְוָה הַכֵּף.

אַנְחָתוֹ נָשָׂא הָרוּחַ, רוּחַ־חֹרֶף בַּמְּעַרְבָּל,

וַיִּשְׁקֹט אָחִי בַּלַּיְלָה וַיִּטְהַר גּוּפוֹ בַּטָּל.

רַב הַשַּׁאַג וְהַבֶּכֶה, רַב הַנַּאַק וְהַיְבָב,

וַיְבַכֵּהוּ גֶשֶׁם־חֹרֶף, הִסְפִּידָהוּ, בַּר־לֵבָב.

עַל קִבְרוֹ, כְּעַל עַרְשֵׂהוּ, שַׁח אָבִיב מְאֹד מַזְהִיר,

וַיָּשִׂיחַ וַיְפַזֵּם לוֹ אַגָּדָה פִּלְאִית וָשִׁיר.

אַגָּדָה פִּלְאִית וָשִׁיר לוֹ הוּא הֵשִׂיחַ וַיְפַזֵּם,

עַל אַחִים שֶׁעוֹד יִרְבָּצוּ בֵּין כֵּפִים בְּלֵיל שׁוֹמֵם,

עַל אַחִים שֶׁעוֹד יָשׂרוּ וּלְבָבָם כַּלֶּהָבָה,

יִשְׁתְּלוּ שָׁתִיל בְּרֶנֶן, בְּרַחֲמִים וְאַהֲבָה.

לַיְלָה. הַמַּחֲנֶה רוֹגֵעַ. הַמַּחֲנֶה עָטוּי צְלָלִים.

כְּבַד בְּשׂוֹרוֹת נָשַׁב הָרוּחַ וַיַּחֲלֵק לָאֹהָלִים.

פְּעוּטוֹת, נָא אַל תִּבְכֶּינָה כִּי תֵעֹרְנָה בַּמַּחְשָׁךְ,

לֹא תָמִיד יַבְעִית הָאֹפֶל – שַׁחַר עוֹד מְעַט יִזְרָח!

---

כֶּשֶׁל וָשֶׂגֶב

מאת

בנימין טנא

א

בַּיָּמִים הָהֵם

הָלַךְ סַבָּא זַ"ל לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם,

וּבְחֻבּוֹ, עֲקוּדָה כְּעוֹלָה וְקָרְבָּן,

הִתְלַבְּטָה צִפִּיָּה גְדוֹלָה,

וְזִיו מַבָּטוֹ מִבְּעַד הֶעָנָן

הִתְרַפֵּק לַחַמָּה הָעוֹלָה.

בַּיָּמִים הָהֵם

הָלַךְ סַבָּא זַ"ל לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם,

וַיִּשָּׂא חֲזוֹנוֹ עַל לִבּוֹ כַּחוֹתָם,

וְעֵינָיו – שְׁנֵי גְבִיעִים הַמְּלֵאִים עַל גְּדוֹתָם.

וְיֵשׁ – פְּנִינֵי דֶמַע נִגְּרוּ מִגָּבִיעַ

וַיִּהְיוּ אָז בַּשַּׁחַר כְּטַל מֵרָקִיעַ.

הוּא צָעַד

וַיֶּאֱרַךְ שְׁבִיל אַחֲרוֹן לְאָדָם נָע וָנָד –

הָיָה זֶה שְׁבִילוֹ כְּתַמְצִית חַיֵּי־נֶגֶף,

וַיְמַן לוֹ כָּל רֶגֶב גַּם כֶּשֶׁל גַּם שֶׂגֶב.

כָּרַע

שָׁכַב כָּאֲרִי וְנַפְשׁוֹ נִסְעָרָה,

וַיַּבֵּט בָּאֵין־סוֹף וַיֵּדַע לְבָבוֹ

כִּי חַיִּים יְצַוֶּה לִבְנוֹ כִּי יָבוֹא.

ב

יָצָא אַבָּא לַחַיִּים וְאִתּוֹ אֵין דָּבָר

זוּלָתִי גוֹרָלוֹ, עֹל כָּבֵד עַל צַוָּאר,

אַךְ בַּחֲזוֹן אֲבוֹתָיו, בְּלֶכְתּוֹ לוֹ בָּדָד,

דָּבַק לְאַהֲבָה וַיְאָרְשֵׂהוּ לָעַד.

מִנִּי אָז דֹּם נָשַׁק אֶת יַד הַהַשְׁגָּחָה

וַיְפַלֵּל לִבְרָכָה.

אוּלָם מָעֲטָה הַבְּרָכָה בְּחַיָּיו,

לוֹ הֵמַר גּוֹרָלוֹ, בּוֹ רַבּוֹת הִתְאַנָּף,

וַיֹּאחַז בִּסְעָרָה וַיִּצְנֹף וַיְטַלְטֵל

אֶת אֲשֶׁר הוּא טִפַּח לוֹ בַּיּוֹם וּבַלֵּיל.

הוּא שָׂרָה לַגּוֹרָל, מֵעִיֵּי חֻרְבָּנוֹ

לְבֵנִים, לֹא נָגְעָה בָּן מַפֹּלֶת, חָפָר,

וַיְבַקֵשׁ לוֹ מָקוֹם לְכוֹנֵן בִּנְיָנוֹ

מֵחָדָשׁ – וַיְפַלֵּל וַיַּאֲמֵן בַּמָּחָר –

אַךְ קִרְקֵר הַגּוֹרָל בַּמָּקוֹם בּוֹ חָנָה

אֶת אֲשֶׁר לוֹ בָּנָה.

עוֹד שָׂרָה – וְהִנִּיחַ נִדְבָּךְ לְנִדְבָּךְ –

אַךְ פָּנָיו מֶה עָגְמוּ, אוֹר עֵינָיו מַה דָּעַךְ,

זָב דָּמִים חֲזוֹנוֹ וַיְשַׁוֵּע בַּלֵּבָב –

כִּי הִשְׁבִּית אֶת חַגָּיו וַיְחַלֵּל שַׁבְּתוֹתָיו.

אָז הָיוּ שַׁבָּתוֹת עֲגוּמוֹת מִימֵי חֹל

וַתִּרְוֶינָה יְתוֹם וַתֵּדַעְנָה מַה שְּׁכוֹל.

נִכְלְמוּ שַׁבָּתוֹת וַתִּבְכֶּינָה בַּדָּם –

וַיִּכְאַב הָאָדָם.

עִם שַׁחַר, עִם שַׁחַר בַּחֹרֶף וּסְתָו

הָיָה אַבָּא עֵר,

דּוּמָם הִתְיַפַּח רֹאשׁ יָקָר לִי וָשָׂב,

וָאֶעֱצֹר תּוּגָתִי וָאֶכְלָא בִּי הַיְבָב

לְבִלְתִּי יַכֵּר –

אָז גָּמַעְתִּי קוֹלוֹ בְּשׁוֹרְרוֹ תְּהִלִּים,

זִיו פָּנָיו עֲטוּרֵי הַטַּלִית וּתְפִלִּין,

וַיְהִי לִי הַחֶדֶר מִקְדָּשׁ מְעָט –

וּבַמִּקְדָּשׁ – קוֹל אַבָּא לוֹחֵשׁ לוֹ וָשָׁר –

עַד יָצָא לַעֲמָלוֹ לַנֶּכֶר הַקָּר.

יָדַע אַבָּא הִתְפַּלֵּל בְּכָל פִּנָּה נִדָּחָה,

קָפֹא מוּל כֹּתֶל אָטוּם וְאִלֵּם.

שָׁם דִּבֵּר לֵאלֹהָיו וְלִבּוֹ בּוֹ בָּכָה,

וַיִּמְצָא בַּתְּפִלָּה צֳרִי וּמְנַחֵם.

הֶאֱזִין לְקוֹל סָב שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם

וּלְשַׁוְעַת אֲבוֹתָיו הַגּוֹוְעָה בָּאֵין־סוֹף,

וַיְחַשֵּׁל בִּתְפִלָּה אֶת הָרַע־לוֹ לְטוֹב.

וַיְטַפַּח לוֹ חֲלוֹם הַהוֹלֵךְ נָע וָנָד

בְּאֶרֶץ אָבוֹת הָחֵשׁ לוֹ מִפְלָט

מִסּוֹעָה וּמִסָּעַר –

וַיּוֹסֶף וַיַּאֲמֵן: אִם גַם יִתְמַהְמַהּ

בּוֹא יָבוֹא חֲלוֹמוֹ וְיַרְעִיף נֶחָמָה,

אַךְ עָבְרוּ הַשָּׁנִים – לֹא רָצָה הַגּוֹרָל

וַיַּחְמֹס חֲלוֹמוֹ וַיְשִׂימֵהוּ לְאַל.

וַיְמַן לוֹ כָּל רֶגֶב גַּם כֶּשֶׁל גַּם שֶׂגֶב.

הָיָה כִּשְׁלוֹנוֹ גוֹרָלוֹ בְּאֵין מָנוֹס,

אַךְ הָיָה בִּטְחוֹנוֹ לְמִשְׂגָּב וּמָעוֹז

הַבָּז לְכָל נֶגֶף.

הוּא הִבִּיט בָּאֵין־סוֹף וַיֵּדַע לְבָבוֹ

כִּי חַיִּים יְצַוֶּה לִבְנוֹ כִּי יָבוֹא.

ג

וַחֲלוֹם אַבָּא נִתַּן לוֹ לַבֵּן –

לֹא זָכָה אַבָּא לָשׁוּב וּלְחוֹנֵן

עַפְרוֹת מְכוֹרָה –

בַּנֵּכָר עוֹד וַיְקַוֶּה לְאוֹרָה.

וְהַבֵּן בַּמּוֹלֶדֶת הָלַךְ לוֹ צוֹעֵן

אַחֲרֵי פַעֲמֵי הַחֲלוֹם,

וַתִּדְבַּק בּוֹ נַפְשׁוֹ, וַתִּשַּׁק אֶת עֻלּוֹ –

וַיַּאֲמֵן: עוֹד יִזְכֶּה וְיֶאֱסֹף יְבוּלוֹ.

הָלַךְ הַבֵּן אַחֲרֵי הַחֲלוֹם

וּפְנֵי לְהָבִים פָּנָיו –

נָשְׁרוּ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת מֵחֲלוֹם

וּפֶתַע נִצַּב מַרְעִיד וְעֵירֹם

בַּקָּרָה –

רוּחוֹת טִלְטְלוּהוּ, סוּפָה וּסְעָרָה

בֵּינוֹת אַבְנֵי נֶגֶף –

וַיְמַן לוֹ כָּל רֶגֶב גַּם כֶּשֶׁל גַּם שֶׂגֶב.

אַךְ רָחַשׁ לְבָבוֹ: אִם אַכְזָר הַגּוֹרָל –

אָשׂר לוֹ בַּקְרָב – וְאוּכָל!

לֹא אֶפְשֹׁט צַוָּארִי בְּעוֹד חַמָּה בְּהִלָּהּ,

וְלֹא אֲרַצֶּה סְעָרוֹת בִּתְפִלָּה –

אִם הַסַּעַר יִקְרַב – אֵט מִצְחִי לִרְעָמִים,

וּכְשֹׁךְ זַעֲמוֹ – שׁוּב אֶגְחַן עַל תְּלָמִים.

ד

בַּמּוֹלֶדֶת אָהַב –

בָּאָרֶץ נָשְׁבוּ אָז רוּחוֹת סְתָו

וְהֵמָּה חָיוּ אֲבִיב אַהֲבָה.

בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, בְּשׁוּבָם מִפָּעֳלָם,

הִתְכַּנְּסוּ בְּאָהֳלָם

הַחוֹרֵץ לְשׁוֹנוֹ מוּל שְׂדֵה בַּרְקָנִים –

סָפְדוּ מִסָּבִיב וְהֵילִילוּ תַּנִּים,

אַךְ הָיָה אָהֳלָם בְּעֵינֵיהֶם כִּדְבִיר –

הוּא הִבִּיט בְּעֵינֶיהָ עֵינֵי הַסַּפִּיר,

תְּמָכָהּ בִּזְרוֹעוֹ וְעִדְּנָהּ בְּמַבָּט,

וַיִטֶּו לָהּ שִׁיר – שִׁיר לִבּוֹ הַנִּרְעָד.

הִתְנַשְּׁבוּ רוּחוֹת סְתָו

וְהֵמָּה חָיוּ אֲבִיב אַהֲבָה.

הָיוּ הַלֵּילוֹת אִלְּמִים וְקָרִים

וְהֵמָּה קָפְאוּ כְּזוּג צִפֳּרִים

בְּגֶשֶׁם וּטְחָב –

בָּא פֶּלֶא לֵילוֹת וּטְרוּפֵי אַהֲבָה

טֻלְטְלוּ כְּסִירוֹת קַלִּילוֹת בְּלֵב־יָם.

הָהּ, לַיִל אָפֵל שֶׁהֻצַּת תַּאֲוָה,

הָהּ, גּוּפוֹת צְעִירִים, הִתְלַקְּחָה תְּשׁוּקָתָם!

אַךְ יָדְעָה אָז נַפְשָׁם כִּי מָחָר יוֹם עָמָל –

נֶאֶלְצוּ הַסִּירוֹת לַעֲגֹן בַּנָּמָל.

וּפַעַם בָּעֶרֶב שָׁכְבוּ חֲבוּקִים,

רָחֲשׁוּ בְּעֵינֶיהָ תְּהוֹמוֹת עֲמֻקִּים,

הֶאְדִּימָה מוּלָם הַחַמָּה הַגּוֹוַעַת –

אָז סָח לָהּ בְּרַעַד:

– יַלְדָּה!

הָבָה חַיִּים מוּל מָוֶת נָקִים

וְיִהְיוּ לְנִיצוֹץ לְהָאִיר מַחֲשַׁכִּים.

נְצַוֶּה חֲלוֹמֵנוּ לַבֵּן כִּי יָבוֹא

עַד יָקוּם וְיַאֲזֵן לְרַחֲשֵׁי לְבָבוֹ.

אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ וְנִשַּׁח

וְהוּא יַחְתֹּר לַבָּאוֹת,

וְשֶׂגֶב גַּם לוֹ יְנַצְנֵץ בַּמַּחְשָּךְ

וְכֶשֶׁל אוּלַי וּדְמָעוֹת –

אַךְ נַאֲמִין: הוּא יִזְכֶּה לִקְצֹר בְּהָקִיץ

אֶת אֲשֶׁר יִזְרַע בַּחֲלוֹם.

מַשָּׂא בַּגָּלִיל

מאת

בנימין טנא