אֶלְזֶה

מאת

ישראל אלירז

---

[אִישׁ נִגָּשׁ אֶל הַשִּׁיר וּמְבַקֵּשׁ]

מאת

ישראל אלירז

אִישׁ נִגָּשׁ אֶל הַשִּׁיר וּמְבַקֵּשׁ

לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹכוֹ. לֹא כָּל

מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס מַכְנִיסִים.

אוּלַי נָפַל דָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין

הַלָּשׁוֹן? שׁוּב יֵשׁ לְדַבֵּר עִם

הָאֵשׁ, לָשֶׁבֶת וּלְהַבִּיט בְּ’הַצָּגַת

הַנֵּס'¹. אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר

לָצֵאת מֵהַחשֶׁךְ, לָגֶשֶׁת אֶל הַשִּׁיר

וּלְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֶל הַשְּׁאֵלָה:

מָה אָנוּ יוֹדְעִים עַל מַה

שֶּׁצְּרִיכִים לָדַעַת עָלָיו הַכֹּל?

---

אֲנִי יוֹדֵעַ

מאת

ישראל אלירז

הַכֹּל נֶאֱמַר. הַכֹּל עוֹד

צָרִיךְ לְהֵאָמֵר.

הַאִם עָלַי לָזוּז הַצִּדָּה לִזְמַן־מָה

וּלְהַפְצִיר בֶּאֱלוּל

לְהִתְעַכֵּב בֶּחָצֵר בֵּין שְׁלוּלִיּוֹת

הַזָּהָב וְהַצֵּל וְלִשְׁתֹּק עַד

שֶׁאֶמְצָא אֶת דַּרְכִּי אֶל הַמֵּתִים?

בְּהִתְמַעֵט הָאוֹר לֹא

אֹמַר עוֹד

אֲנִי מְפַחֵד אֶלָּא

אֲנִי יוֹדֵעַ

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי יָכוֹל

לְדַבֵּר אֶל הַמֵּתִים

אֶלָּא בַּעֲצִימַת עֵינַיִם

עַל הַצֹּרֶךְ לָשׁוּב וּלְדַבֵּר

עִם הָאֵשׁ

וְלִכְתֹּב עַל הַגּוּף

נָכוֹן אֲנִי

בְּטֶרֶם תִּשָּׁמַע טְרִיקַת דֶּלֶת

מִכִּוּוּן שֶׁאֵין בּוֹ קִיר

אוֹ עִיר

לִכְתֹּב בְּלִי לִשְׁבֹּר אֶת הַשֶּׁקֶט.

לְהַפְרִיד מִלִּים מִדְּבָרִים.

לֹא לְהַסְגִּיר אֶת הָאוֹתִיּוֹת וְהַבְּכִי.

לְהֵחָקֵר אֵצֶל הַמֵּתִים הָאֲהוּבִים

הַבָּאִים עִם אֶצְבְּעוֹת

שְׁתֵּי יָדַיִם עַל יָד אַחַת

וְלַעֲמֹד "פָּנִים אֶל פָּנִים

נֹכַח מִי שֶׁאָנוּ

רַשָּׁאִים לִרְאוֹת רַק אִם אָנוּ

מְסִבִּים פָּנֵינוּ מֵהֶם"

עָלִי לְהָרִים, לֹא חָשׁוּב

מָה, מִן הָאֲדָמָה,

מִלְּמַטָּה,

עַד לַכּוֹכָבִים שֶׁאֵין לִגְרֹעַ

עַיִן מֵהֶם.

עַכְשָׁו קַיִץ עָצֵל וְטוֹב

לָשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ

הַדָּבִיק שֶׁל הַזַּיִת הַמַּר

שֶׁיָּכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת,

אִלּוּ רָצָה, יוֹתֵר

מִמַּה שֶּׁעָשָׂה הַשָּׁנָה. לִשְׁאֹל

אוֹתוֹ הַאִם הָלְאָה

זֶה פְּנִימָה?

נוֹתְרָה שִׁכְבָה שְׁבִירָה שֶׁל

זְכוּכִית בַּגָּרוֹן, חֹפֶן

מַסְמְרִים בַּבֶּטֶן.

בַּכִּיסִים גַּפְרוּרִים שְׂרוּפִים

כַּפְתּוֹרִים סִכּוֹת אַבְזָמִים

עֵדוּת לְאֵיזֶה מַהֲלָךְ נִמְרָץ

(גַּם יָהִיר) שֶׁל הַגּוּף

שֶׁלֹּא צָלַח.

זֶה הַזְּמַן לָקוּם וְלִשְׁאֹל

אֵיךְ לֹא לָמַדְנוּ כְּרִיעָה

מִכּוֹכָב?

בְּמִכְתָּב לְבּוֹלֶנְדוֹרְף כּוֹתֵב

הֶלְדֶרְלִין בְּרֹב יֵאוּשׁוֹ

"וְהָאוֹר הַפִילוֹסוֹפִי מִסָּבִיב לְחַלּוֹנִי

הוּא עַתָּה שִׂמְחָתִי".

אֲנִי יוֹדֵעַ, עַכְשָׁו עָלַי לְדַבֵּר

עִם הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים

אֵיךְ לִמְשֹׁךְ,

כְּמוֹ כִּיס מִן הַבֶּגֶד, אֶת

הַגּוּף הַחוּצָה

וְאֵיךְ לְהַטּוֹת אֹזֶן אֶל הַשְּׁמוּעוֹת

הָעַקְשָׁנִיּוֹת עַל מִזְמוֹרִים

שֶׁכֹּחַ הַכְּבִידָה שֶׁלָּהֶם

אֵינוֹ תָּקֵף כָּאן

עָסוּק בַּטֶּקְסְטִים הַשְּׁבוּרִים

שֶׁל הַירִקְלִיטוֹס

(שְׂדֵה הַנִּסּוּיִים הָאָפֵל

שֶׁל הָרוּחַ)

אֶשְׁאַל: מָה אָנוּ

יוֹדְעִים עַל

מַה שֶּׁצְּרִיכִים לָדַעַת

עָלָיו הַכֹּל?

אָנִיף יָד בָּאֲוִיר כְּמִנְהַג מִי

שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם

וְאֵינָם יוֹדְעִים אֵיךְ לָצֵאת מִזֶּה

אִם יִשְׁאֲלוּ, מָה

עָשִׂיתָ הַיּוֹם?

אַרְאֶה לָהֶם דַּף

מָחוּק וְעוֹד

דַּף בְּמַחְבֶּרֶת כְּחֻלָּה.

אֶצְטַדֵּק, אֶאֱרֹב וְאֶדָּרֵךְ,

וְאֶחְמֹק וְאֶכְתֹּב

וְאֶמְחַק וְאֶשְׁאַל, הַאִם

סֶזַאן עָבַר כָּאן?

הַכֹּל נֶאֱמַר. הַכֹּל עוֹד

צָרִיךְ לְהֵאָמֵר

כְּמוֹ אוֹר שֶׁעֲדַיִן הוֹלֵךְ וְצָף

וְצוֹבֵר אֶת עַצְמוֹ

וּבְעֶצֶם הַצְּבִירָה הַזֹּאת

הוּא הוֹלֵךְ וְכָבֶה

אֶל תּוֹךְ הָאוֹר הַבָּא

וְגוֹבֵר וּמֵאִיר

אֶת הַהֶעְדֵּר.

אֲנִי יוֹדֵעַ,

הַמַּקְשִׁיבִים בַּלַּיְלָה שׁוֹמְעִים נָמֵר

---

הילד המת חי בתוכנו

מאת

ישראל אלירז

וּמָה עִם גִּבְעַת הַלֵּב?

הַאִם הִיא תָּמִיד קְטַנָּה

מִכְּדֵי לָנוּחַ עָלֶיהָ?

וְלַיֶּלֶד הַמֵּת הַחַי

בְּתוֹכֵנוּ

נֹאמַר: שֵׁב בְּשֶׁקֶט

וְאַל תִּשְׁאַל לְאָן

תִּזְחַל הַחִפּושִׁית אִם

תַּגִּיעַ אֶל שְׂפַת

הֶעָלֶה

וְאִם יֵשׁ מִי שֶׁיַּגִּישׁ

לָהּ אֶת גֶּשֶׁר

אֶצְבָּעוֹ

יֶלֶד מֵרִים אֶת מַה שֶּׁ

הֻשְׁלַךְ מִן הָעוֹלָם

וְקוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁם.

שֵׁב, יֶלֶד, וְאַל תִּכְתֹּב

אֶלָּא מַה שֶּׁיַּעֲלֶה

בְּיָדְךָ לִמְחֹק.

אַל תִּשְׁבֹּר לָנוּ אֶת הַלֵּב

עִם שִׁכְרוֹן הַמֶּרְחַקִּים

שֶׁלְּךָ וְהַתְּשׁוּקָה

אֶל מִלִּים שֶׁטֶּרֶם נִבְרְאוּ

בַּתְּפִלּוֹת שֶׁאַתָּה מְחַדֵּשׁ

עָלֵינוּ

לַיְלָה, לַיְלָה

לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ בְּלִי לָדַעַת

אִם הִטְמַנְתָּ בְּתוֹכִי

מַה

שֶּׁבִּלְעָדָיו אֵין טַעַם עוֹד

לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו.

אֵיךְ תִּמְצָא דַּרְכְּךָ הַבַּיְתָה?

אֵיךְ תֵּדַע אֵיךְ נִרְאוּ

הַשּׁוֹשַׁנִּים הַמְבֻיָּתִים

לִפְנֵי שֶׁיָּכֹלְתִּי לִקְטֹף

אוֹתָם וּלְהַנִּיחָם

בְּתוֹךְ שְׁתִיקַת יָדֶיךָ?

אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִן הַכּוֹכָבִים

לַעֲזֹר לְךָ

לְהָעִיר אֶת הַנָּמֵר הַיָּשֵׁן בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר

וּלְהַגִּיעַ אִתּוֹ

אֶל הַקָּצֶה וְלָצֵאת מִדַּעַתְךָ

אֶל הָעִנְיָן הַפָּשׁוּט

הַזֶּה

לִהְיוֹת יֶלֶד.

אַתָּה מַבִּיט אֶל הַזְּבוּב

שֶׁהוּא הִצְטַבְּרוּת

רִגְעִית שֶׁל

אוֹר אֱלֹהִי,

וּבוֹכֶה

עַכְשָׁו עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת

רַק מַה שֶּׁאִלְמָלֵא

עָשִׂיתָ

הָיָה עָלֶיךָ לְהִצְטַעֵר עָלָיו. עָלֶיךָ

לַעֲמֹד בֵּין הַגָּלוּי

לְבֵין הָעוֹמֵד

לִהִתְגַּלּוֹת.

מֵרֶגַע שֶׁדָּבָר נֶאֱמַר

דְּבַר־מָה אַחֵר,

מְדֻיָּק מִמֶּנּוּ, מִתּוֹכוֹ,

מְבַקֵּשׁ לְהֵאָמֵר

אַחַרְכָּךְ אַתָּה שׁוֹלֵחַ אֶת

הַלֵּב (עַל

חֶלְקִיקָיו הַפְּגִיעִים)

לְפָנֶיךָ

לָתוּר אֶת הַחֹמֶר הַפָּשׁוּט

הַמִּתְעַבֶּה וּמַחְשִׁיךְ.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת תְּנוּפַת

הַכָּתֵף שֶׁלְּךָ

שֶׁהָיְתָה בָּהּ מְעַט יְהִירוּת

נַעֲרִית אֲפוּפַת רֹךְ.

מִי עוֹבֵר עַל חַלּוֹנְךָ

וּמְאוֹתֵת לְךָ אִם

לֹא אֲנִי?

הַמְּנוֹרָה שֶׁשָּׁכַחְתָּ לְכַבּוֹת

בַּחֶדֶר שֶׁהִקִּיף וְחִבֵּק

אוֹתְךָ

מְאִירָה אֶת הַמְּבוֹאָה בָּהּ

הִשְׁאַרְתָּ אוֹתִי לְבַדִּי.

אַתָּה מְדַבֵּר אֶל אַתָּה

מְדַבֵּר אֶל הַחֲפָצִים

הַיּוֹדְעִים אֵיךְ

לָצוּר עָלֶיךָ.

בַּחֲצוֹת תְּצַיֵּר כְּלוּב

לַצִּפּוֹר

הַמְחַכָּה לִכְנִיסָתָהּ הַסְּפֶּקְטָקוּלָרִית

הָעֵצִים מִתְקַשִּׁים לִשְׁמֹר הַבֹּקֶר

עַל צִלָּם.

כָּל הַלַּיְלָה עָמַדְתָּ

לִפְנֵי קִיר

דִּבַּרְתָּ עִם הָאֵשׁ.

אִם תַּקְשִׁיב תִּשְׁמַע

נָמֵר מְחַכֶּה

לַמֵּתִים

בַּמַּעֲגָל בּוֹ רוֹקְדִים

יְלָדִים וְשָׁרִים

"עֲשָׂרָה זְאֵבִים בָּאוּ

אֶל הַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי"

יֶלֶד אֵינוֹ שׁוֹאֵל מַה

מַּעֲמָדוֹ בָּעוֹלָם

וְאֵין לוֹ עִנְיָן בְּתִקּוּן

הָעוֹלָם אוֹ בַּמַּעֲבָר

מִדְּבָרִים בִּלְתִּי מֻכָּרִים

לִדְבָרִים מֻכָּרִים.

אִם תָּרִים רֹאשׁ, יֶלֶד,

תִּוָּכַח: "הָעוֹלָם

נַעֲשֶׂה

(כְּדִבְרֵי הָעַכְבָּר בָּאַגָּדָה)

צַר מִיּוֹם לְיוֹם"

אַתָּה לֹא נִרְאֶה עַד שֶׁאֲנִי

רוֹאֶה אוֹתְךָ, יֶלֶד,

אָפֵל וּמִתְגַּלְגֵּל בֵּין כִּסֵּא

שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה.

כּוֹרֵעַ לְיָדְךָ אֲנִי מַבִּיט

בְּמַה שֶׁאַתָּה מַתִּיר לִי

לְהַבִּיט בּוֹ

מְנַסֶּה לְקַלֵּף לְאַט מֵעָלַי

אֶת עִגּוּל נָכְרִיּוּתְךָ

בָּעוֹלָם

וּלְדַבֵּר עַל הַלֵּאוּת וְשֶׁבֶר הַשְּׁפִיּוּת

מִבְּלִי לְהִגָּרֵר לְרִיב

נִשְׁאַרְנוּ עִם שְׁמוֹת הַדְּבָרִים

הַחֲבוּיִים שֶׁאַתָּה, יַקִּירִי,

מַצְבִּיעַ עֲלֵיהֶם וְשׁוֹאֵל:

אֶל הֵיכָן נֶאֱסָפִים כָּל

הַחֲפָצִים שֶׁהָלְכוּ לָנוּ

לְאִבּוּד אִם לֹא

אֶל הֶחָרִיץ הַדַּק שֶׁבֵּין

חֲצוֹת לַיְלָה

לְרֵאשִׁית יוֹם.

נָמֵר נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר וְעַד

שֶׁלֹּא תֹּאמַר לוֹ דָּבָר

וְהוּא כְּבָר "בֵּין נִמְצָא

לְאֵינֶנּוּ"

---

הַאִם הַמִּזְרָח נִמְצָא בַּמִּזְרָח?

מאת

ישראל אלירז

“אִלּוּ רַק נִמְצְאָה לוֹ הַדֶּרֶךְ לַמִּזְרָח”

ק. קוואפיס

כְּמוֹ הַכְּוִיָּה בָּאֵשׁ כְּמוֹ

הַטְּבִיעָה בַּמַּיִם?

“אֶמְסֹר נַפְשִׁי וְאֶסַּע”.

הַמִּזְרָח יָשֵׁן בַּזָּהָב

כְּמוֹ תִּינוֹק כָּחֹל

עַל קַשׁ קָדוֹשׁ

עַל פָּנָיו אֶעֱבֹר עַל רָאשֵׁי

אֶצְבָּעוֹת מְהַבְהֲבִים

וְאֶרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר

יֵשׁ שָׁם מִי ("בִּמְעִיל

קַיִץ פָּשׁוּט") שֶׁ

גַּבּוֹ אֵלֵינוּ

שָׁר אֶת מַאגְיַת הָעֲשָׂבִים

עַל מֵיתָר אֶחָד:

"זֶה הָיָה אֶתְמוֹל

וְאֵינִי יוֹדֵעַ

אִם הָיָה".

יֵשׁ שָׁם מִי שֶׁדִּבֵּר

עַל חִידַת הַסֵּבֶל

שֶׁהִיא

פְּרִי נִשְׁבָּר בְּתוֹכוֹ סוֹד

עַל הָהָר רַגְלֵי דְּקָלִים בִּתְעָלוֹת הַמַּיִם.

עַל כִּתְפֵי הָאֲוִיר נֵץ (מִמִּשְׁפַּחַת

הָאֵשׁ) הוֹפֵךְ אָבָק.

אֶבֶן גִּיר מַרְגִּיעָה חַיּוֹת

אֵין רֶסֶן לְפִיהֶן.

"זְרִימַת הַזְּמַן מוּאֶטֶת כָּאן בִּשְׂדֵה

כֹּח הַכְּבִידָה שֶׁל הַדְּבָרִים

הַזּוֹהֲרִים".

נָסַעְתִּי אֶל הַמִּזְרָח הַמִּזְרָח לֹא

נָסַע אֵלַי

אֲבָל הַמִּזְרָח הוֹבִיל אֶל

עוֹד מִזְרָח

וְהַמַּסָּע הַקָּדוֹשׁ הִתְקַפֵּל

כְּשׁוֹשַׁנָּה שְׁחוֹרָה

הַמְּעִידָה עַל אֵלֶּה הַנִּמְצָאִים

אִתָּנוּ וְטֶרֶם נוֹלְדוּ.

גַּם הַגַּרְזֶן לְיַד הָעֵץ

מְבַשֵּׂר שְׁבָבִים.

לְאֵיזֶה כִּוּוּן עָלַי לְהַבִּיט

כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָעוֹמֵד

לְהֵרָאוֹת?

צָרִיךְ הַיּוֹם לְהִזָּהֵר

עִם קַנְקַנֵּי הַגּוּף

הַפְּגִיעִים

מִתַּחַת לַ"שֶּׁקֶט הַכָּחֹל

שֶׁל עֵץ הַזַּיִת".

הַמְּנוֹרָה לוֹחֶשֶׁת בְּקַלּוּת

דַּעַת

אַתָּה יָשֵׁן, מִזְרָח

וְאִישׁ מִלְּבַדִּי, גַּם

לֹא מַלְאָךְ,

אֵינוֹ מֵבִין אֶת הָעֵדוּת הַזֹּאת

הָאוֹר אֵינֶנּוּ מַפְרִיעַ כָּאן לָאוֹר

לְהִשָּׁפֵךְ עַל סְבִיבוֹתָיו.

אֵיךְ מַמְשִׁיכִים מִכָּאן?

לֹא שָׁאַלְתִּי.

וְאִם יֵשׁ שְׁמוּעָה טוֹבָה,

לֹא שָׁמַעְתִּי.

דִּבַּרְתִּי עַל הַכֹּל רַק לֹא עַל

מַה שֶּׁהָיָה עָלַי לְדַבֵּר.

יֵשׁ סוֹד וְיֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵר

עָלָיו בֵּין כִּלְיוֹתָיו

וְרוֹקֵד עַל הֶהָרִים

אֲנִי שָׂם אֶצְבַּע בְּפִי

לִמְדֹּד אֶת שְׁמִי כְּמִי

שֶׁשָּׂם אֶצְבַּע בְּתוֹךְ סֵפֶר דָּנִיֵּאל

שָׁם מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי רָגִיל

הוּא אֶפְשָׁרִי.

פַּרְעוֹשִׁים טְהוֹרִים הוֹלְכִים אַחֲרַי

מִבְּלִי לָדַעַת

שֶׁיֵּשׁ מַנְגָּנוֹן חָבוּי (כְּמוֹ כְּפִירָה)

מִתַּחַת לְכָל הַנִּרְאֶה.

מֵעֵבֶר מִזֶּה עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט

מֵעָלָיו הָאוֹר הַנֶּהֱדָר

שֶׁל כּוֹכָבִים כָּבִים

מִישֶׁהוּ כָּתַב עַל הַקִּיר:

אַל תְּפָרֵשׁ אֶת הַכָּתוּב רַק

הִכָּנֵס אֵלָיו.

קוּם לֵךְ אֶל הַקִּיר

הַהוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ

וְאִם תְּחַפֵּשׂ מִזְרָח, דַּע:

כָּל מָקוֹם, אִם רַק

תִּרְצֶה, הוּא

מִזְרָח

וְהָרַחַשׁ הַזֶּה, הַאִם זֶה דֶּלֶת

אוֹ הַתְּנוּעָה אֵלֶיהָ?

אֲנִי שׁוֹמֵעַ סוּס לוֹעֵס

אֶת נְשִׁימָתוֹ הַחַמָּה אֲנִי שׁוֹמֵעַ.

הָרוּחַ מַסִּיעָה עִשְּׂבֵי בָּר אֲדֻמִּים, מְעִירָה

בְּעֵרָה בֵּין גָּדֵר לְגָדֵר.

מִיּוֹם לְיוֹם הַדְּבוֹרִים הַקְּדוֹשׁוֹת,

הַשְּׁלִיחוֹת, מִתְמַתְּקוֹת.

לְיַד קֶבֶר זְכַרְיָה "תַּרְנְגוֹל קוֹרֵא,

כְּלָבִים מִשְׁתָּאִים"

ואיש קוֹרֵא אל הֶהָרִים, אַתָּה

יָשֵׁן, מִזְרָח!

אֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲצֹם עֵינַיִם

לְהִמָּחֵק, לְהַפְנוֹת גַּב

וְלֹא לִשְׁאֹל עוֹד

מַה בּוֹעֵר, לֶבַנְט?

יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן מוּל

חַלּוֹן הָעֵץ נִרְכָּן

אֵלָיו, אַתָּה

מְבַקֵּשׁ מִן הָאָהוּב

הַמֵּת – תֵּן לִי

לִשְׁתּוֹת

מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁם

---

[לִכְתֹּב פֵּרוּשׁוֹ לָתֵת שֵׁם לִנְטוּלֵי שֵׁם]

מאת

ישראל אלירז

לִכְתֹּב פֵּרוּשׁוֹ לָתֵת שֵׁם

לִנְטוּלֵי שֵׁם

לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַשִּׁירָה הָיְתָה מִסְפּוֹא

הִיא הֵזִינָה אֶת בְּהֵמוֹת הָאָרֶץ

שֶׁהֵזִינוּ אֶת הָאָדָם

שֶׁעַל הָאָרֶץ.

אֵין הַיּוֹם יִרְאַת־שִׁיר בָּעוֹלָם.

עַל הַקְשָׁבָה לְשִׁיר, לְפִי

כְּלָלֵי נְשִׁימַת הָאֵיבָרִים

הַפְּנִימִיִּים,

אֵין מַה לְּדַבֵּר.

וְשׁוּב יֵשׁ לִפְנוֹת אֶל הָאֵשׁ

וּלְבַקֵּשׁ

תְּנִי לָעוֹלָם לְהַגִּיעַ אֶל הָעוֹלָם

וְצַר שֶׁאֵין לָנוּ אֶת אוֹצֶ’לוֹ

לְתָאֵר אֶת יְקִיצַת עַצְמֵנוּ

כְּמוֹ “מַסַּע צַיִד לֵילִי” בְּיַעַר הָאֱמֶת.

זֶה אוֹתוֹ פַּאוּלוֹ אוֹצֶ’לוֹ מִמֶּסִינָה

שֶׁצִּיֵּר אֶת יוֹם הַמָּוֶת

כִּכְלִי קִבּוּל עָלָיו סוּסִים יְשֵׁנִים

מַמְשִׁילִים אֶת תַּרְדֵּמַת

הַמִּזְרָח בְּתוֹךְ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים

שֶׁרַק בְּהַכִּירֵנוּ אוֹתָם נוּכַל

לְהַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ

בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרַעַשׁ

יָקוּם הַשִּׁיר וְיוֹפַע

וְיִהְיֶה וְיִקְרֶה וְיִדָּחֵס

וְיִתְעַבֶּה וְיֵאָטֵם

וְיֵרָקַע וְיָפוּג וְיִתְעַגֵּן

בְּלֵב הָעוֹלָם.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים:

מֵעָלֵינוּ עוֹבְרוֹת בְּכָחֹל

“אֲנָפוֹת לְבָנוֹת מְחֻפָּשׂוֹת לְמַלְאָכִים”

וְסוֹגְרוֹת בְּהִלּוּךְ אִטִּי אֶת

פִּנְקְסֵי הַקַּיִץ הַחֲרוּכִים

לִכְתֹּב פֵּרוּשׁוֹ לָתֵת שֵׁם

לִנְטוּלֵי שֵׁם, לְנֶעְדְּרֵי

דֶּרֶךְ.

לִזְכֹּר, מַה שֶּׁהָיָה

לֹא נֶעֱלַם

אֶלָּא הִמְתִּין, בֵּין בְּכִי לִבְכִי,

לִנְבִיטָה מְאֻחֶרֶת.

אַחַרְכָּךְ (וּכְבָר חֲצִי

מֵאָה עָבְרָה)

אָמְרוּ

מְצָא מָקוֹם אַחֵר לַעֲמֹד

עָלָיו בְּלִי פִּנּוֹת

חַדּוֹת

הַאִם הַשִּׁיר הוּא חֲקִירָה?

הַאִם הוּא נִתָּן לִמְסִירָה?

מָה אָנוּ יוֹדְעִים עַל מַה

שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לָדַעַת

עָלָיו הַכֹּל?

עִקַּר הַשִּׁיר הוּא לִקְרֹא

לַדְּבָרִים בִּשְׁמָם וּבָהּ־בָּעֵת

לְהַפְנוֹת לָהֶם גַּב.

עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה לְמָקוֹם

קָדוֹשׁ תָּלוּ

“הַשָּׁפָה הָאֲמִתִּית אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּהּ”

לְהַבִּיט, וְהָרְאִיָּה הוֹפֶכֶת

קִיר כְּנֶגֶד הַהַבָּטָה.

מַה שֶּׁמִּתְגַּלֶּה לִי הוּא הַמַּרְאֶה

וְלֹא מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה לִי.

מִישֶׁהוּ חָזַר מִן הַדֶּרֶךְ

וְסִפֵּר שֶׁשָּׁמַע "קוֹל

בֶּהָרִים"

אַחַרְכָּךְ חָזַר בּוֹ וְהָעִנְיָן הַמ ַּלְאָכִי

הַזֶּה יָרַד לְטִמְיוֹן.

עַל פָּשׁוּט וְכוֹאֵב מִזֶּה לֹא

כָּתַבְתִּי מֵעוֹלָם

בַּחַלּוֹן מְרַטְּטִים בַּחשֶׁךְ הֲדַסִּים בַּגָּן.

אֶתְעַטֵּף בִּשְׁתִיקָה מוּל עֵץ הַזַּיִת,

זֶה הַפֶּדָגוֹג הַגָּדוֹל

וְאַעֲבִיר אֶצְבָּעוֹת מִיָּד לְיָד

מִבְּלִי לְהָבִין (כְּמוֹ

יֶלֶד)

"אֵיךְ הַ הוֹלֵךְ־עַל־חֶבֶל

הוֹפֵךְ מַלְאָךְ?"

מִישֶׁהוּ שָׁר גַּע בִּי

אֵגֶל טַל

יֵשׁ מִי בַּחֶדֶר שֶׁאֵין בּוֹ אִישׁ.

אֵין (מִלְּבַדִּי) מִי שֶׁיֹּאמַר,

אֲנִי.

לְאַט מִתְרַחֵק שְׁאוֹן הָעוֹלָם

מִתְעַמְּמוֹת הַהֲבָרוֹת

בַּחֶדֶר, אוֹתוֹ הַחֶדֶר, יוּלִי,

בּוֹ עָמַדְתִּי יוֹתֵר מִפַּעַם.

אֲנִי כּוֹתֵב בַּשִּׁיר

מַה שֶּׁיִּמָּחֵק בּוֹ

---

לְנַגֵּן כְּחֻלִּים וַאֲפֵלִים

מאת

ישראל אלירז

כְּחֻלִּים וַאֲפֵלִים נִשְׁזָרִים

וְעוֹלִים וְאֵין לְהַאֲזִין

לָהֶם אֶלָּא בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל

אֱלֹהִים.

הֵם נוֹגְעִים וַאֲנִי רוֹצֶה

שֶׁיִּגְּעוּ יוֹתֵר.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת לֵיאוֹ

מְנַגֵּן אֶת K־332

וְעוֹבֵר אִתּוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר

בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר

מִבְּלִי לָדַעַת מָה עוֹד יֵשׁ לַעֲשׂוֹת

עַל הַמּוּזִיקָה לְהַצִּית אֶת עַצְמָהּ

מִבְּלִי לְהִצְטַדֵּק בְּרִקּוּד

כְּמוֹ רָאגָא עָלֶיהָ לִהְיוֹת

אֶלֶמֶנְטָרִית.

אֲנִי מַטֶּה אֹזֶן עֲנָקִית

לַשִּׁירָה הַמְסָרֶבֶת

כְּמוֹ חַיַּת־מַיִם קַדְמוֹנִית

לַעֲלוֹת וְלִנְשֹׁם עַל פְּנֵי

הַשֶּׁטַח שֶׁל הַזְּמַן.

טוֹב, מָה עַכְשָׁו?

אוֹבֵד עֵצוֹת אֲנִי נֶאֱחָז

בַּחֲצִי עִפָּרוֹן כָּחֹל

שֶׁרַק עָלָיו אֲנִי יָכוֹל

לִסְמֹךְ הַיּוֹם.

("אִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁרָאִית מַשֶּׁהוּ,

אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁלֹּא רָאִית").

אַל תֵּרָתַע מִן הַמּוּזִיקָה,

הִיא הָאֵשׁ שֶׁעִמָּהּ יֵשׁ

לָשׁוּב וּלְדַבֵּר.

אַחַרְכָּךְ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ

הַחוּצָה אֶל יְקִיצָה

אִם פַּעֲמוֹן בְּיָדְךָ –

הַכֵּה בּוֹ!

עָשִׂיתָ, כָּךְ נִדְמֶה, אֵיזֶה

דְּבָרִים בָּעוֹלָם.

זְכֹר,

אִם אַתָּה בְּתוֹךְ גּוּפְךָ

אַתָּה עֲדַיִן

עוֹמֵד בַּחוּץ וּמַבִּיט

בִּזְבוּבֵי הַמִּזְרָח

וְתוֹהֶה

בִּשְׁבִיל מִי רוֹקֵד הַזְּבוּב

מִסָּבִיב נֶעֱרָמִים פוֹרְמָטִים

מַפְתִּיעִים שֶׁל קוֹלוֹת.

הַמַּקְשִׁיבִים אֶל הַלַּיְלָה

שׁוֹמְעִים נָמֵר

כִּנּוּיוֹ כְּלוֹת־הַנֶּפֶשׁ

וְצָרִיךְ אוּלַי לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ אִיּוֹב

"אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי,

עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי"

וְאִם יֵשׁ עוֹד מַה שֶּׁצָּרִיךְ

לְהָבִין אוֹ לְהֵאָמֵר

הוּא לֹא יֵאָמֵר עוֹד

אֶל מִי אֶצְעַק

אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת

כַּדָּבָר הַזֶּה

וּבוֹכֶה מִפַּחַד נוֹרָא שֶׁלֹּא

אֲנִי הוּא הַצּוֹעֵק.

צָרִיךְ כֹּחַ כְּנֶגֶד מַחְשָׁבוֹת

זָרוֹת כָּאֵלֶּה

הָעוֹטְפוֹת אוֹתִי בִּפְצָעִים.

אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד, אֵין עוֹד

תֹּקֶף לַדְּבָרִים

מִבְּלִי לְעוֹרֵר הִשְׁתָּאוּת אֵצֶל הַמְּקוֹמִיִּים?

הָעֵשֶׂב עוֹשֶׂה מַה שֶּׁעֵשֶׂב

עוֹשֶׂה

אִם לֹא עוֹמְדִים בְּדַרְכּוֹ.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָעֵץ אֵינוֹ יָרֹק

אֶלָּא הוֹלֵךְ וּמוֹרִיק.

לְאָן מוֹבִילָה אוֹתִי הַיְדִיעָה הַזֹּאת

אִם לֹא אֶל הֶחָבוּי

מֵאֲחוֹרֵי מַה שֶּׁאֵינִי יוֹדֵעַ

עָלָיו דָּבָר מִלְּבַד

שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו מִסְתַּתֵּר מַה שֶּׁאוֹסֵר

לְבַקֵּשׁ אַחֲרָיו

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ

אֶת הָעִיר, הָיִיתִי.

אֵשֵׁב עַל הַמִּטָּה עִם רַגְלַי

הַנְּפוּחוֹת אֶל עֵבֶר

הַדֶּלֶת הַמּוֹבִילָה אֶל הַגָּן הַמְפֻחָם

שֶׁקָּם וְהָלַךְ.

יָדַי רֵיקוֹת – הַכֹּל נֵאֱמַר.

הַקַּיִץ קַר. מִנְיַן גְּבָרִים

שְׁחוֹרִים כְּבָר סוֹגֵר

עָלַי

הַאִם הָלְאָה זֶה פְּנִימָה?

כָּאן, בַּגֹּבַהּ הַזֶּה,

אֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁהַחוּץ הַפָּנוּי אַף

הוּא מִין חֶדֶר.

אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֵלָיו

וַאֲנִי הַבֹּקֶר

אוֹמֵר לְךָ, אֱלֹהַי,

הַיָּד שֶׁחִפַּשְׂתִּי הִיא

שֶׁלְּךָ וַאֲנִי בְּתוֹכָהּ

וְהָעוֹלָם עָסוּק בְּשֶׁלּוֹ

לִהְיוֹת עָפָר

---

מֵאֲחוֹרֵי הַמָּוֶת עוֹמֵד מָוֶת

מאת

ישראל אלירז

עוֹבְרִים עַל הַפְּתָחִים,

שׁוֹאֲלִים

אִם כְּבָר עָבַרְנוּ כָּאן.

אִם הִתְדַּפַּקְנוּ. אִם

נִתְּנָה לָנוּ פַּת יוֹמֵנוּ.

אִם הִכּוּ אוֹתָנוּ, אֶת

קְשֵׁי-הָעֹרֶף.

מִסָּבִיב, עַד-בִּרְכַּיִם,

חֵמָה שְׁפוּכָה

וְאֵין לָדַעַת אֵיךְ נֵצֵא

מִזֶּה וּמַה יָּבוֹא אַחֲרֵי

מַקְשִׁיבִים לְרַהַב הַלַּיְלָה,

לְפִיחַ חֲצוֹת,

לְזַעַף הַזִּקְנָה, לְנוֹכְלוּת הַשִּׁיר

שׁוֹמְעִים נָמֵר רָקוּם בֵּין שְׁתֵּי

חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף

עַל כָּרִית הַמִּטָּה. פּוֹחֲדִים

מִן הַמֵּתִים הַבָּאִים לְהוֹבִיל,

אוֹלָר בְּיָדָם,

“מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַחשֶׁךְ אֶל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי”, שָׁם

הַמָּוֶת יוֹשֵׁב בַּחשֶׁךְ כְּמוֹ

זְאֵב אֵצֶל גְּדִי

נִדְמֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה.

עוֹד מְעַט תִּהְיֶה בְּלִי.

צַעַד אֶחָד וְאַתָּה

מֵאֲחוֹרֵי הַצַּעַד

תֹּאבַד בֵּין דָּבָר

לְאֵינדָּבָר.

קַו אוֹר אַחֲרוֹן הוֹלֵךְ

לִשְׁקִיעָה שָׁלֵם

מִמֶּנּוּ

הוּא רַק הַמַּבָּט הֶעָיֵף

הַנָּח עָלָיו

לֹא תָּמִיד הָיָה כָּךְ.

פַּעַם הָיָה אַחֶרֶת.

פַּעַם הָיָה פַּעַם.

הַכֹּל הָיָה פָּשׁוּט, הַכָּחֹל

כָּחֹל וְהַלֹּא-נִשְׁמָע עַל הָאָרֶץ

לֹא הָיָה הַצַּד הָאַחֵר

שֶׁל הַנִּשְׁמָע.

הַיּוֹם נוֹתַרְנוּ עִם

הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁמֵימִית:

מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים

עַל מַה שֶּׁצְּרִיכִים

לָדַעַת עָלָיו

הַכֹּל?

קָרוֹב לַקִּיר יֵשׁ קִיר (עִם

כַּרְכֹּב) הַקּוֹרֵא:

עַד כָּאן.

לְיָדוֹ כִּסֵּא עִם מַחְשָׁבוֹת מִתַּחַת

לַכּוֹבַע הַמֻּנָּח עַל בִּרְכֶּיךָ

גָּלְמִיּוּת הַכּוֹבַע הוֹלֶכֶת וְנֶאֱכֶלֶת

עַלְיְדֵי חֹם הַצָּהֳרַיִם.

חֻלְשַׁת הַחֹמֶר מוֹתַחַת אֶת גְּבוּלוֹת הַהֱיוֹת. אֵין

מַה יּעֲצֹר אֶת הַבְּלָיָה

לְהַשְׁאִיר סִימָן רָפֶה

עַל הַקִּיר, לִמְחֹק

אוֹתוֹ.

רֶמֶץ הַמִּלִּים יַעֲטֹף אֶת

מַהֲלַךְ הַשִּׁכְחָה

דָּבָר לֹא יִדְמֶה עוֹד

לְמַה שֶּׁהָיָה.

לְמִי שֶׁהִצְבִּיעַ לְעֶבְרֵנוּ

(לִפְנֵי בּוֹאֵנוּ לְכָאן)

נֹאמַר:

מַפְלִיגִים

שירים לאלזה לסקר־שילר

מאת

ישראל אלירז