כִּשְׁנֵי נַהֲרוֹת־אֵיתָן הִשְׁתַּפַּכְנוּ לַאֲגַם הַתִּיכוֹן,

שְׁנֵינוּ בְּנֵי סַחַף כְּמִנְיַן שְׁנוֹתֵינוּ –

זֶה שֶׁהָלַךְ וְסָב בֵּין בְֶּקַע וְסֶלַע

גּוֹרֵף בַּרְזֶל וּבַזֶּלֶת

וְזֶה שֶׁבְּדֶרֶךְ הַשִּׁלֹּחַ הָלַךְ לְאִטּוֹ

גּוֹרֵף חַלּוּקֵי־מֶלֶךְ.

וּמֵי הָאֲגַם עָטוּ צֶבַע נָדִיר,

שׁוֹמֵר הַשָּׁחֹר וְגַם הַתָּכֹל כִּמְהִילָה נִמְהֶלֶת וּמוֹהֶלֶת

– נִפְעַל וּפָעַל שֶׁאֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ –

כִּי הַבִּנְיָן הוּא לְלֹא מוֹצָא.

וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים

כְּמִסְפַּר גַּלֵּי אַהֲבָתָם

עוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה מִמִּלְעֵיל לְמִלְרָע

וְהַתְּנוּעָה הַגְּדוֹלָה הוֹפֶכֶת לְאוֹת מְרַחֵף.

הוּא מֵת בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת

וַאֲנִי לֹא עָצַרְתִּי.

בְּאוֹרוֹת כְּבוּיִים הִמְשַׁכְתִּי

לְתוֹךְ נוֹסֵעַ אַחֵר – – –

(הוּא שֶׁמִּהֵר, הָיָה עוֹשֶׂה כָּמוֹנִי וְאַף יוֹתֵר)

וַאֲפִלּוּ שֶׁנִּתְעַטֵּף יוֹרְשׁוֹ בְּאוֹתָהּ שְׁתִיקָה

מְצַמְרֶרֶת,

אֲנִי לְמוּדָה בַּקֹּר שֶׁל כְּלָבִים

לְנַתֵּר אֶל לוֹעָם כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם שִׁנַּיִם.

אֵין אֲחִיזָה לַלְּהִיטוּת הַזֹּאת

בִּכְלָלֵי הַנְּהִיגָה;

מִצַּד שֵׁנִי, זְהִירוּת יְתֵרָה

כָּךְ הוּכַח,

קוֹטֶלֶת בַּדְּרָכִים לֹא פָּחוֹת מִמְּהִירוּת מֻפְרֶזֶת.

מָחָר אֶחֱשׁב, אָמְרָה סְקַרְלֶט אוֹ’הָרָה,

וְכַמָּה בָּכִיתִי אִתָּהּ.

מִי שֶׁעָבַר אֶת הָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן

יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חַיִּים אַחֲרָיו.

כְּמוֹ לֹא הֵמִית אוֹתְךָ מוֹתָהּ

אַתָּה שָׁב וְקוֹרֵא לָהּ

וְחוֹזֵר

שֶׁתַּבְעֵר אֵשׁ בְּתַאֲוָתְךָ,

שֶׁחָיָה חַיִּים מְגֻנִּים.

וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת לִי קָרָאתָ

בְּחִיּוּךְ שֶׁאֵין אֲפִלּוּ לְכַלְבִּי הַנֶּאֱמָן,

שֶׁאֶהְיֶה מוֹחָה בִּמְחִי גּוּף אֶחָד

אֶת הֲזָיוֹת־בּוֹאָהּ הַדְּבִיקוֹת.

וְגַם כַּאֲשֶׁר הִתְיַצַּבְתִי כְּחוֹמַת אֲבָנִים חָיוֹת

לְרֹחַב כָּל מְבוֹאוֹתֶיךָ,

רִחְרַחְתָּ סְבִיבָן

בִּנְחִירַיִם שֶׁאֵין אֲפִלּוּ לְכֶלֶב־צַיִד מאֻמָּן

וּמָצָאתָ פִּרְצָה לַהֲבִיאָהּ.

עַכְשָׁו אֲנִי קָמָה וּמְלַקֶּטֶת

אֶבֶן אַחַר אֶבֶן

כְּבֵדָה.

עִם כָּל הַכָּבוֹד לָהֶן,

לֹא הָיָה לִמְקוֹמָן מִשְׁקָל רַב.

אֵין פְּרָחִים בַּעֲרוּגוֹתֶיהָ הַשָּׁנָה

הָעוֹר עֲרִירִי כַּנְיָר.

נִלְאוּ הַגְּשָׁמִים מֵהַכּוֹת בּוֹ

וּמֵי תְּהוֹם כָּלוּ בְּכִבּוּי הַחֶמְלָה.

הָאֲדָמָה טְעוּנַת־טִפּוּחַ.

אוּלַי הָיִיתָ הַגַּנָּן –

אַךְ שֶׁבַע שָׁנִים רָעוֹת וּשְׁדוּפוֹת

אֵינָן נִבְלָעוֹת בַּשִּׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת.

וְהָיִיתָ יָרֹק.

וּדְשָׁאִים, לֹא יָדַעְתָּ, אֵין מַשְׁקִים בְּחֹם שֶׁל קְרָב;

גַּם הַמִּלִּים שׁוֹכְחוֹת אֶת מַסְלוּלָן.

אִם יֵשׁ תַּחְתָּן טִפָּה שֶׁל טַעַם, שֶׁמֶץ שֶׁל לַחוּת

– צָרִיךְ שֶׁאַכֶּה בַּסֶּלַע.

בְּעַצְמִי

שֶׁאַכֶּה בַּסֶּלַע.

מִבְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁמְּךְ עָלַי חֻפַּת עוֹר

מֵעוֹרְךָ הַשָּׂעִיר

וְהָיִיתִי נֶאֱרֶגֶת לְתוֹךְ שָׁרָשָׁיו

קַו לְקַו, קַח לִקְחִי –

וְזֹאת לִמְנוּחָתִי עָשִׂיתִי.

וּבַלֵּילוֹת שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם לְהַחֲזִיר לִי

שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לִי אָבִי וְאִמִּי

שְׁכוּבָה הָיִיתִי כְּשַׁבְּלוּל מִתְעַלֶּסֶת עִמּוֹ בָּרָעָב וּבַצָּמָא –

וּלְךָ לֹא עָשִׂיתִי כַּעֲשׂוֹת הַנָּשִׁים.

קַשּׁוּבָה הָיִיתִי לַחֲתוּלוֹת הֶחָצֵר

שֶׁדּוֹחוֹת בִּצְרִיחָה חוֹתֶכֶת כָּל

חִזּוּר תִּקְנִי שֶׁל חָתוּל שְׁכוּנָתִי

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁצְּרִיחָתָן הוֹפֶכֶת מִמֶּנּוּ־וּבוֹ

לְקִינָה אֱנוֹשִׁית כִּמְעַט, כַּאֲשֶׁר נֵעוֹר חֶפְצָן

– מָשָׁל הָיָה הוֹלֵךְ מוֹתָן לִפְנֵי בּוֹאָן

כְּהַלֵּךְ הַשַּׁלְוָה לִפְנֵי הַסַּעַר

אוֹ נִכְרְכוּ הַשְּׁנַיִם בְּמֹחָן הַחֲתוּלִי

לְמִשְׂחַק־אַהֲבָה בּוֹגְדָנִי

וּמִכָּל מָקוֹם

אֲנִי צְרִיחָתָן שָׂנֵאתִי

ןעוֹרָן הַשָּׂעִיר

בְּלֹא הָבֵן, יָרֵאתִי.

וַאֲנִי חֲתוּלָה הָיִיתִי.

לָשׁוּט עַל עָנָף – וְלִהְיוֹת בָּאָה מִתּוֹכוֹ

כְּאֶחָד מִפִּרְחֵי הַשְּׁקֵדִיָּה הַפּוֹרַחַת

בְּלָבָן הַחַי מִכָּל צֶבַע,

וְאֶת הָרִחוּף בָּאָבִיב הַזֶּה לְהַקְפִּיא

וְלֹא לְהַמְתִּין לְשׁוּם קַיִץ שֶׁתָּבִיא.

הָיִיתָ זָקוּק לִי כְּמוֹ לָאֲבָקָה הַלְבָנָה

– הַלָּבָן הַמֵּת מִכֻּלָּם –

וּבוֹלֵעַ הָיִיתָ בְּלֹא מְהִילָה;

אֲנִי בְּכוֹסְךָ הָיִיתִי הַמַּיִם.

וְלֹא הָיָה כְּבוֹדִי פְּנִימָה

וְלֹא הָיָה חֶלְקִי עִם הַשִּׁכָּרוֹן,

אֲבָל חִכִּיתִי לַפַּעַם הַבָּאָה.

עַכְשָׁו עֲזוּבָה טוֹרֶפֶת בַּזִּכְרוֹנוֹת

וַאֲנִי לְחַסְדֵי הָרוּחַ הַטּוֹרֶפֶת בַּפְּרִיחָה

אֲבָל לֹא־עוֹד אֲבָקָה.

הוּא בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם;

לֹא טָעַם מִן הַדְּבָרִים שֶׁמַּשְׂבִּיעִים אָדָם כָּאן

וּכְבָר נְטָשָׁם;

כַּנִּרְאֶה שָׁאַל וְנַעֲנָה.

כְּבָר עָבַר אֶת גְּבוּל הַשְּׁתִיקָה,

וְאֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶת עֲצִיצֵי־הַנּוֹי

וְאֵינוֹ מַצִּיב צִיּוֹנֵי־דֶּרֶך

– מַה שֶׁאוֹמֵר כִּי לֹא יַחֲזֹר.

הוּא הוֹלֵךְ – וְנֶעְלָם

כְּאֵד הַמִּשְׁתַּחְרֵר מִן הָרְתִיחָה.

כְּמִתּוֹךְ עֵינָיו אֲנִי רוֹאָה אֶת הַנֶּעֶזָב

וְהִנֵּה הוּא מָאוּס

וְכָמוֹנִי, נִבְגָּד.