יְקָרָה הַדִּמְעָה מֵעַיִן תִּזֹּלָּה,

חֶשְׁכַּת אָדָם הִיא תַּגִּיהַּ;

אֶבֶן הַדְּאָגָה מִלֵּב תָּגֹּלָּה,

וְרוּחַ סוֹעֵר תַּשְׁקִיט, תַּרְגִּיעַ.

וּבַת עַמִּי זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

תִּבְכֶּה, תִּתְאוֹנֵן, תַּזִיל דְּמָעוֹת;

דִּמְעוֹתֶיהָ רַבּוֹת, יִהְיוּ נַהֲרַיִם

יַחַד יִקָּווּ לְיַם הַתְּלָאוֹת.

וְאֶבֶן דְּאָגָה עַל לִבָּהּ תָּנוּחַ

עוֹד כִּמְטִיל עוֹפֶרֶת;

שָׁוְא אַנְחָתָהּ תְּסֹעַר כָּרוּחַ,

שָׁוְא דִּמְעָתָה כְּזֶרֶם נִגֶּרֶת.

לִבָּהּ יִרְוַח, יִשְׁאַף רוּחַ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

שְׁטֹפְנָה, עֲבֹרְנָה, יִפֹּל הַטּוּחַ;

אֶבֶן דַּאֲגָתָהּ מִלִּבָּהּ תִּגֹלְנָה,

לִבָּהּ יִרְוַח, יִשְׁאַף רוּחַ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

הָמֵסְנָה לִבּוֹת כָּל עֲשִׁירֵינוּ;

אֶבֶן הַתּוֹעִים מִלִבָּם תִּגֹלְנָה

לְהוֹשִׁיעַ אֶת גּוֹלֵי אַחֵינוּ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

שְׁטֹפְנָה, הָדַחְנָה חֶלְאַת אַרְצֶהָ;

כִּרְסִיסֵי טַל תִּפֹּלְנָה, תִּפֹּלְנָה,

לְשׁוֹקֵק, לְמוֹגֵג תְּלָמֶיהָ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

בַּדֶּרֶךְ תַּעֲבֹרְנָה, שְׁטֹפְנָה הָרָעוֹת;

מִלִּבּוֹת טְהוֹרִים תִּפֹּלְנָה, תִּפֹּלְנָה,

וּבְנֹאדוֹ יְשִׂימֵן אֵל הַצְּבָאוֹת.

(“חֲבַצֶלֶת”, ירושלים, תרמ"ה גל. 39)

t אֵיכָה

זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם

עָבְרוּ כַּמַּיִם

עֵת מִירוּשָׁלַיִם

הוֹדֵנוּ פָּנָה נָדָד,

בַּתְּשִׁיעִי לְזֶה הַחֹדֶשׁ

נִבְכּה עַל חָרְבַּן קֹדֶשׁ,

פָּנֵינוּ לַקִּיר

קוֹל בְּכִי נָעִיר:

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד”.

זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם

מִיהוּדָה וִאֶפְרַיִם,

מָתַי בְּאֶרֶץ מְרָתַיִם

רוּחֲכֶם לצִיּוֹן יָעִיר?

הָרִימוּ בַּל תְּגוּרוּן,

נֵס יָהּ, דֶּגֶל יְשׁוּרוּן,

הֵאָסְפוּ בְּאֶרֶץ נוֹד

יַחַד לְהַמְתִּיק סוֹד,

אֵיכָה לִבְנוֹת הָעִיר.

t הַתְּשִׁיעִי

לקונן בקינה ידועה.

גַּם נַחְנוּ יָצָאנוּ

אָז לַקְּרָב לַדֶּרֶךְ,

שִׁלְטֵי גִבּוֹרִים נָשָׂאנוּ,

הַחֶרֶב עֲלֵי יֶרֶךִ.

גְּדוּדֵינוּ פָּרְצוּ פֶרֶץ

בְּכָל עִיר וָפֶלֶךְ,

נוֹרָא הָיָה לְמַלְכֵי אֶרֶץ –

וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.

וּמֵעֵת אֵל זוֹעֵם

פָּקַד עָלֵינוּ עֶבְרָתוֹ,

מֵאָז לִבֵּנוּ פוֹעֵם

נִשְׁתֶּה כּוֹס חֲמָתוֹ,

מֵאָז נְמִבְזִים וּקְטַנִּים

לָעַמִּים הָיִינוּ שָׁלָל,

רַכֵּי לֵב כַּשְׁפַנִּים,

כִּי לִבֵּנוּ חָלָל.

עַד בֹּא דְבָרוֹ

לְרַחֵם עַמּוֹ בַּצָּרָה,

לְהוֹפִיעַ בְּרֹב הֲדָרוֹ

בְּצִיּוֹן הַיְקָרָה,

עַד הָעֵת הַזֹּאת

נְקַוֶּה, נְצַפֶּה, נוֹחִילָה;

וְעַד יָבוא הָאוֹת…

“אֵיכָה יָשְׁבָה” נֵילִילָה.

t מִזְמוֹר שִׁיר

(לרנן ברנן ידוע)

יוֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה

בַּזֶּרֶת שָׁמַיִם תִּכַּנְתָּ,

שׁוּב נָא הָאֹהֱלָה,

אֹהֶל בָּאָָדָם שִׁכַּנְתָּ.

לְאִמֵּנוּ צִיּוֹן שׁוּבָה

מִמְּךָ זֶה כַּמָה גֹרָשָׁה,

לֶחְיָּהּ מִדִּמְעָה רְטֻבָּה

נַפְשָׁהּ כַּיָּם נִרְעָשָׁה.

עָדֶיךָ בִתְפִלָּה בָאנוּ

הִנֵּה הַיּוֹם בָּא!

מקהלה

שַׂמְּחֵנוּ כִימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָע.

שָׁמַיִם וָאָרֶץ עֵדִים

כִּי בְּךָ לֹא בָגָדָה.

אִם כִּי בֵין זֵדִים

שָׁנִים רַבּוֹת נָדָדָה.

זְכוֹר אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ

בַּמִּדְבָּר אַחֲרֶיךָ הָלָכָה,

וּפְקוֹד חֶסֶד נְעוּרֶיהָ

אַחֲרֶיךָ בַּיָּם דָּרָכָה.

עִם אִמֵּנוּ בָכִינוּ

עֵת נָדְדָה וְנָעָה.

שַׂמְּחֵנוּ כֵימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.

אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת

נָתַתָּ לְאִמֵּנוּ בִנְקָמָה?

הֲמָכַרְתָּ אוֹתָהּ לִצְמִיתוּת

לִהְיוֹת שִׁפְחָה וְאָמָה?

אוֹהֲבִים עָלֶיהָ עָגָבוּ

וּבִבְרִיתְךָ לֹא שִׁקֵּרָה.

רֵיקָם בָּאוּ וְשָׁבוּ

לִפְנֵיהֶם דַּלְתָּה סָגָרָה…

לֶאֱמוּנָתָהּ עֵדִים אָנוּ

מִדַּרְכְּךָ לֹא נִתָּעָה.

שַׂמְּחֵנוּ כִימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.

t שלושה יהודים

שְלשָׁה יְהוּדִים / נפתלי הרץ אימבר

יְהוּדִים שְׁלשָׁה בְּטַלֵּיתִים

יִתְפַּלְּלוּ בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה;

תֹּאַר צַלְמָם כַּמֵתִים

וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה מִזְרָחָה…

מַבַּט הַפָּנִים אֲיֻמָּה,

כְִּוֵּר יְצַפֶּה לָאוֹרוֹת;

יְקַוּוּ בְּנֶפֶשׁ עֲגוּמָה

לְאַרְצָם וּלְבֹקֶר הַדּוֹרוֹת…

לִבְנַת הַטַּלִּית רְאוּ,

מָשְׁזָר בְּזֵר הַתְּכֵלֶת;

דֶּגֶל יְהוּדָה — דְּעוּ,

בּוֹ תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת…

סֵמֶל זֵר הַתְּכֵלֶת

בְּלִי אֹמֶר שְׂפָתַיִם;

יַטִּיף תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

עוֹד לִשְׁכּוֹן בִּירוּשָׁלָיִם…

וְלִבְנַת הַטַּלִּית אוֹת לַקָּמִים

פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת;

יָדֵינוּ נְקִיּוֹת מִדָּמִים

יְהוֹתְתוּ עָלֵינוּ אֲשָׁמוֹת…

עֵת מְאַרְצָם עָלוּ,

בְּקוּם עֲלֵיהֶם אָדָם.

מִכָּל — רַק הִצִּילוּ

הַדֶּגֶל זֶה בְּיָדָם…

כֵּן לָאֵל יִתְפַּלֵּלוּ

מִכָּל צַר פָּדָם;

לִדְבָרוֹ רַק יְיַחֵלוּ

וְדִגְלָם זֶה בְּיָדָם…

כָּל עוֹד יְהוּדִים שְׁלשָׁה

יַחֲזִיקוּ בְּיָדָם דִּגְלֵנוּ,

עוֹד פְּלֶשֶׁת נִכְבּשָׁה,

נִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ…

(תרס"ג)

l דִּמְעָה לְצִיּוֹן

לִשְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל,

בְּשֵׁם צִיּוֹנִים נִקְרָאִים,

הָאוֹמְרִים: אֶחָד אֵל

וְאַחַת אֶרֶץ הַפְּלָאִים —

לָהֶם מְקֻטָּרָה

זִמְרָתִי וְשִׁירָתִי,

מִנְחַת אַזְכָּרָה

מִמְּקוֹר לִבָּתִי.

t ההולך לקברי אבות

מֵאֶרֶץ הַגּוֹלָה שָׁמָּה

לְקִבְרֵי אָבוֹת הָלַכְתִּי;

וּבְנֶפֶשׁ מָרָה וּשְׁמָמָה

אַדְמַת קֹדֶשׁ דָּרַכְתִּי…

אֲדָמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה,

אַדְמַת אֶרֶץ אֲבוֹתַי;

הָאָרֶץ אוֹתָהּ אֶזְכֹּרָה

עֲלֵי לְחָיַי דִּמְעוֹתַי.

בָּהּ רְשׁוּמִים הַקּוֹרוֹת

רַק בִּדְמָעוֹת וְדָמִים;

הַקּוֹרוֹת לִבְנֵי הַדּוֹרוֹת

מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים.

הִנֵּה בִּילֵיל-הֶחֳרָבוֹת

דּוּמָם עָמַדְתִּי כַּגּוֹלָם,

יַעַן אַרְצִי, אֶרֶץ הָאָבוֹת,

הִנֶּהָ אַךְ בֵּית עוֹלָם.

עָלַי יִתְּנוּ בְּקוֹלָם:

“שַׁל נַעַלְךָ, גָּבֶר!”

פֹּה מִשְׁכַּן עַם-עוֹלָם

וּפֹה חָצַב לוֹ קָבֶר.

עַמִּי עַם-עוֹלָם וּמֵתָיו,

הִנֵּה פֹה שָׁבוּ לַעֲפָרָם,

וְעַפְרוֹת כְּרָמָיו וְזֵיתָיו

הֻדַּשְׁנוּ פֹּה מִבְּשָׂרָם.

רוּחוֹת יִשְּׂאוּ מֵעֲבָרִים

אֲבַק פֶּרַח וּזְמוֹרָה;

וּמֵאֲבַק מֵתֵי-הַקְּבָרִים

יָשִׂימוּ בְּאַפֵּנוּ קְטוֹרָה.

גַּם כִּלְיוֹת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה,

גַּרְגְּרֵי רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת;

נֹאכֵלָה, גַּם נִזְכֹּרָה:

הֵמָה כְּלָיוֹת, גֻּלְגֹּלֶת.

שָׁמָּה הַתָּמָר! זְרוֹעוֹתָיו

לִמְרוֹם שְׁחָקִים שׁוֹטֵחַ;

יִינְקוּ גִּזְעוֹ וְכַפּוֹתָיו

מִלְּשַׁד עֲנָק צוֹלֵחַ.

וּפֹה שׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה

בְּעַנְוַת חֵן נֶהְדָּרָה;

תַּחֲבֹק מִשּׁוֹכֶנֶת דּוּמָה

“שׁוּלַמִּית” שָׁם קֻבָּרָה.

עֵת נִשְׁתֶּה דַּם הָעֲנָבִים,

כַּדָּם יִזַּל בְּעוֹרְקֵינוּ;

אָז פָּנֵינוּ פְּנֵי לְהָבִים

יִבְצֹר רוּחַ לִבֵּנוּ.

נִשְׁתֶּה, וּכְמוֹ הַחוֹרִים

נִתְגַּבֵּר כָּאֲרָיוֹת;

יַעַן נִשְׁתֶּה דַּם גִבּוֹרִים

דַם עֲצָמוֹת וּכְלָיוֹת.

מִקָּדְקֹד לוֹכְדֵי אֲרָצוֹת

נִשְׂרֹף לְבֵנִים בָּרוּחַ;

לְבִדְקֵי הַבַּיִת וּפְרָצוֹת

גֻּלְגֹּלֶת עָרִיץ לָטוּחַ.

וּמֵעֲפַר הוֹבְרֵי שָׁמַיִם

עַפְרוֹת חֲכָמִים, נְבוֹנִים;

יֵעָשׂוּ עַל הָאָבְנַיִם

כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים.

כָּכָה מָלֵאתִי עַצָּבֶת

אֶדֹּד תַּחַת שָׁמַיִם;

וּבְקֶרֶב לִבִּי הַמָּוֶת,

הַמָּוֶת הוּא בַּחַיִּים.

לָכֵן אִישׁ וָאִישׁ אַרְצֵהוּ

יֶאֱהַב, אֶרֶץ מְכוֹרוֹתָיו,

וְשָאֹף יִשְׁאַף קִרְבֵּהוּ

רוּחַ אַהֲבַת אֲבוֹתָיו.

עַמִּי מֵאַרְצוֹת פְּזוּרֵהוּ,

לְצִיּוֹן יָשׁוּבוּ לְבָבוֹת,

מְסִלַּת צִיּוֹן בִּלְבָבֵהוּ

הַהוֹלֵךְ לְקִבְרֵי אָבוֹת.

חיפה תרמ"ד

t רְעָמִים וְיַמִּים

(מֻקְטָר לְאָחִי שְׁמַרְיָהוּ אִימְבֶּר הי"ו).

הָבוּ, רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים וּזְוָעוֹת;

הָבוּ, יַמִּים, הָבוּ מֵימֵיכֶם,

וּמִתּוֹךְ עֵינַי אַזִּיל דְּמָעוֹת.

אֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים נוֹרָאוֹת,

לְקוֹלִי יְרוֹפְפוּ עַמּוּדֵי שָׁמָיִם,

אֶשְׁטֹף בְּדִמְעוֹתַי הָרִים וּגְבָעוֹת

תֵּבֵל וּמְלֹאָה וְכָל הַחַיִּים.

יַעַן צָרַת בַּת-עַמִּי גָּדֵלָה

וּמַה פָּשָׁעָה, מֶה חָטָאָה?

כִּי בַגּוֹיִם הִיא זוֹלֵלָה

וְתָמִיד, אַךְ נָדָה, נָעָה.

תָּמִיד בַּגּוֹיִם הִיא זוֹלֵלָה

אוֹכֶלֶת אָדָם לָהּ יִּקְרָאוּ;

אַרְצָהּ, פְּרָאִים שָׂמִים לְמַפָּלָה

וּבְנֵי-בְלִי-שֵׁם מִבְּשָׂרָהּ יִשְׂבָּעוּ.

אוֹכֶלֶת אָדָם, אֶת מִי אָכָלָה?

גּוֹלָה נִדָּחָה אֻמָּה עִבְרִיָּה?

אַלְפַּיִם שָׁנָה מֵעֵת נָפָלָה,

אַלְפַּיִם שָׁנָה עֵינָה בּוֹכִיָּה.

עֵינָה בּוֹכִיָּה וּמַה תְּבַקֵּשָׁה,

הִיא תִּתְרַפֵּס לִפְנֵי כָל גָּבֶר:

הָבוּ לִי נִיר וּמַחֲרֵשָׁה,

וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֲחֻזַּת קָבֶר…

אַךְ אֹזֶן הָעַמִּים עֲרֵלָה,

לְקוֹל אַנְחָתָה לֹא יִשְׁמָעוּ,

הָלְאָה, הָלְאָה! צְאִי, זוֹלֵלָה,

כֵּן מָלֵא אַחֲרֶיהָ יִקְרָאוּ.

הָבוּ, רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים נוֹרָאוֹת;

הָבוּ, יַמִּים, הָבוּ מֵימֵיכֶם,

וְאֶשְׁטֹף תֵּבֵל, הַצָּרוֹת, הַתְּלָאוֹת.

(“חבצלת”, תרמ"ו, גל. 28)

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.