דמעה לציון

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

לאף ברי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לְאַַף בְּרִי / נפתלי צבי אימבר

המלאך הממונה על הגשמים

“אף ברי יטריח עב” (איוב)

מַלְאַךְ הַגְּשָׁמִים,

עָבִים תַּטְרִיחַ,

וּבְקוֹלוֹת רְעָמִים

יַמִּים תָּנִיחַ…

לְאֶרֶץ הַצְּבִי

עֲנָנֶיךָ תַסִּיעַ,

נָא, בְּרִי,

תְּפִלָּתִי אַשְׁמִיעַ:

שִׂימָה דִּמְעוֹתַי

אָז בְּנֹאדֶךָ,

עַל קִבְרֵי אֲבוֹתַי

תָּרִיק מֵימֶיךָ,

דִּמְעוֹתַי תִּפְלַחְנָה,

תְּמוֹגֵגְנָה תְלָמֶיהָ,

שׁוֹשַׁנֵּי שָׂדֶיהָ.

דְּמָעַי יַרְטִיבוּ,

יַמְתִּיקוּ הָרְגָבִים,

וּבְלֵחָם יָנִיבוּ

גַפְנֵי עֲנָבִים.

מִלֵּחַ אֲבוֹתַי

אֶשְׁתֶּה לִרְוָיָה,

וּבְצֵל תְּמוּרָתוֹ

נַפְשִׁי תֶחְסָיָה…

נָא, בְּרִי,

צִיר שָלוּחַ,

שְׁמַע לְפִי

וְעָבִים תַּטְרִיחַ.

שִׂימָה דִמְעָתִי

נָא בְּנֹאדֶךָ,

וְעַל אַרְצִי, יָפָתִי,

הָרֵק גְּשָׁמֶיךָ.

השיר הזה שרתי בימי ילדותי בעיר זלאטשוב

---

הַדִּמְעָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

יְקָרָה הַדִּמְעָה מֵעַיִן תִּזֹּלָּה,

חֶשְׁכַּת אָדָם הִיא תַּגִּיהַּ;

אֶבֶן הַדְּאָגָה מִלֵּב תָּגֹּלָּה,

וְרוּחַ סוֹעֵר תַּשְׁקִיט, תַּרְגִּיעַ.

וּבַת עַמִּי זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

תִּבְכֶּה, תִּתְאוֹנֵן, תַּזִיל דְּמָעוֹת;

דִּמְעוֹתֶיהָ רַבּוֹת, יִהְיוּ נַהֲרַיִם

יַחַד יִקָּווּ לְיַם הַתְּלָאוֹת.

וְאֶבֶן דְּאָגָה עַל לִבָּהּ תָּנוּחַ

עוֹד כִּמְטִיל עוֹפֶרֶת;

שָׁוְא אַנְחָתָהּ תְּסֹעַר כָּרוּחַ,

שָׁוְא דִּמְעָתָה כְּזֶרֶם נִגֶּרֶת.

לִבָּהּ יִרְוַח, יִשְׁאַף רוּחַ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

שְׁטֹפְנָה, עֲבֹרְנָה, יִפֹּל הַטּוּחַ;

אֶבֶן דַּאֲגָתָהּ מִלִּבָּהּ תִּגֹלְנָה,

לִבָּהּ יִרְוַח, יִשְׁאַף רוּחַ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

הָמֵסְנָה לִבּוֹת כָּל עֲשִׁירֵינוּ;

אֶבֶן הַתּוֹעִים מִלִבָּם תִּגֹלְנָה

לְהוֹשִׁיעַ אֶת גּוֹלֵי אַחֵינוּ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

שְׁטֹפְנָה, הָדַחְנָה חֶלְאַת אַרְצֶהָ;

כִּרְסִיסֵי טַל תִּפֹּלְנָה, תִּפֹּלְנָה,

לְשׁוֹקֵק, לְמוֹגֵג תְּלָמֶיהָ.

דִּמְעוֹת עַמִּי תִּזֹּלְנָה תִּזֹּלְנָה,

בַּדֶּרֶךְ תַּעֲבֹרְנָה, שְׁטֹפְנָה הָרָעוֹת;

מִלִּבּוֹת טְהוֹרִים תִּפֹּלְנָה, תִּפֹּלְנָה,

וּבְנֹאדוֹ יְשִׂימֵן אֵל הַצְּבָאוֹת.

(“חֲבַצֶלֶת”, ירושלים, תרמ"ה גל. 39)

---

אֵיכָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם

עָבְרוּ כַּמַּיִם

עֵת מִירוּשָׁלַיִם

הוֹדֵנוּ פָּנָה נָדָד,

בַּתְּשִׁיעִי לְזֶה הַחֹדֶשׁ

נִבְכּה עַל חָרְבַּן קֹדֶשׁ,

פָּנֵינוּ לַקִּיר

קוֹל בְּכִי נָעִיר:

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד”.

זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם

מִיהוּדָה וִאֶפְרַיִם,

מָתַי בְּאֶרֶץ מְרָתַיִם

רוּחֲכֶם לצִיּוֹן יָעִיר?

הָרִימוּ בַּל תְּגוּרוּן,

נֵס יָהּ, דֶּגֶל יְשׁוּרוּן,

הֵאָסְפוּ בְּאֶרֶץ נוֹד

יַחַד לְהַמְתִּיק סוֹד,

אֵיכָה לִבְנוֹת הָעִיר.

---

הַתְּשִׁיעִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לקונן בקינה ידועה.

גַּם נַחְנוּ יָצָאנוּ

אָז לַקְּרָב לַדֶּרֶךְ,

שִׁלְטֵי גִבּוֹרִים נָשָׂאנוּ,

הַחֶרֶב עֲלֵי יֶרֶךִ.

גְּדוּדֵינוּ פָּרְצוּ פֶרֶץ

בְּכָל עִיר וָפֶלֶךְ,

נוֹרָא הָיָה לְמַלְכֵי אֶרֶץ –

וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.

וּמֵעֵת אֵל זוֹעֵם

פָּקַד עָלֵינוּ עֶבְרָתוֹ,

מֵאָז לִבֵּנוּ פוֹעֵם

נִשְׁתֶּה כּוֹס חֲמָתוֹ,

מֵאָז נְמִבְזִים וּקְטַנִּים

לָעַמִּים הָיִינוּ שָׁלָל,

רַכֵּי לֵב כַּשְׁפַנִּים,

כִּי לִבֵּנוּ חָלָל.

עַד בֹּא דְבָרוֹ

לְרַחֵם עַמּוֹ בַּצָּרָה,

לְהוֹפִיעַ בְּרֹב הֲדָרוֹ

בְּצִיּוֹן הַיְקָרָה,

עַד הָעֵת הַזֹּאת

נְקַוֶּה, נְצַפֶּה, נוֹחִילָה;

וְעַד יָבוא הָאוֹת…

“אֵיכָה יָשְׁבָה” נֵילִילָה.

---

מִזְמוֹר שִׁיר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(לרנן ברנן ידוע)

יוֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה

בַּזֶּרֶת שָׁמַיִם תִּכַּנְתָּ,

שׁוּב נָא הָאֹהֱלָה,

אֹהֶל בָּאָָדָם שִׁכַּנְתָּ.

לְאִמֵּנוּ צִיּוֹן שׁוּבָה

מִמְּךָ זֶה כַּמָה גֹרָשָׁה,

לֶחְיָּהּ מִדִּמְעָה רְטֻבָּה

נַפְשָׁהּ כַּיָּם נִרְעָשָׁה.

עָדֶיךָ בִתְפִלָּה בָאנוּ

הִנֵּה הַיּוֹם בָּא!

מקהלה

שַׂמְּחֵנוּ כִימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָע.

שָׁמַיִם וָאָרֶץ עֵדִים

כִּי בְּךָ לֹא בָגָדָה.

אִם כִּי בֵין זֵדִים

שָׁנִים רַבּוֹת נָדָדָה.

זְכוֹר אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ

בַּמִּדְבָּר אַחֲרֶיךָ הָלָכָה,

וּפְקוֹד חֶסֶד נְעוּרֶיהָ

אַחֲרֶיךָ בַּיָּם דָּרָכָה.

עִם אִמֵּנוּ בָכִינוּ

עֵת נָדְדָה וְנָעָה.

שַׂמְּחֵנוּ כֵימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.

אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת

נָתַתָּ לְאִמֵּנוּ בִנְקָמָה?

הֲמָכַרְתָּ אוֹתָהּ לִצְמִיתוּת

לִהְיוֹת שִׁפְחָה וְאָמָה?

אוֹהֲבִים עָלֶיהָ עָגָבוּ

וּבִבְרִיתְךָ לֹא שִׁקֵּרָה.

רֵיקָם בָּאוּ וְשָׁבוּ

לִפְנֵיהֶם דַּלְתָּה סָגָרָה…

לֶאֱמוּנָתָהּ עֵדִים אָנוּ

מִדַּרְכְּךָ לֹא נִתָּעָה.

שַׂמְּחֵנוּ כִימוֹת עִנִּיתָנוּ

שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.

---

שלושה יהודים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שְלשָׁה יְהוּדִים / נפתלי הרץ אימבר

יְהוּדִים שְׁלשָׁה בְּטַלֵּיתִים

יִתְפַּלְּלוּ בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה;

תֹּאַר צַלְמָם כַּמֵתִים

וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה מִזְרָחָה…

מַבַּט הַפָּנִים אֲיֻמָּה,

כְִּוֵּר יְצַפֶּה לָאוֹרוֹת;

יְקַוּוּ בְּנֶפֶשׁ עֲגוּמָה

לְאַרְצָם וּלְבֹקֶר הַדּוֹרוֹת…

לִבְנַת הַטַּלִּית רְאוּ,

מָשְׁזָר בְּזֵר הַתְּכֵלֶת;

דֶּגֶל יְהוּדָה — דְּעוּ,

בּוֹ תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת…

סֵמֶל זֵר הַתְּכֵלֶת

בְּלִי אֹמֶר שְׂפָתַיִם;

יַטִּיף תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

עוֹד לִשְׁכּוֹן בִּירוּשָׁלָיִם…

וְלִבְנַת הַטַּלִּית אוֹת לַקָּמִים

פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת;

יָדֵינוּ נְקִיּוֹת מִדָּמִים

יְהוֹתְתוּ עָלֵינוּ אֲשָׁמוֹת…

עֵת מְאַרְצָם עָלוּ,

בְּקוּם עֲלֵיהֶם אָדָם.

מִכָּל — רַק הִצִּילוּ

הַדֶּגֶל זֶה בְּיָדָם…

כֵּן לָאֵל יִתְפַּלֵּלוּ

מִכָּל צַר פָּדָם;

לִדְבָרוֹ רַק יְיַחֵלוּ

וְדִגְלָם זֶה בְּיָדָם…

כָּל עוֹד יְהוּדִים שְׁלשָׁה

יַחֲזִיקוּ בְּיָדָם דִּגְלֵנוּ,

עוֹד פְּלֶשֶׁת נִכְבּשָׁה,

נִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ…

(תרס"ג)

---

דִּמְעָה לְצִיּוֹן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לִשְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל,

בְּשֵׁם צִיּוֹנִים נִקְרָאִים,

הָאוֹמְרִים: אֶחָד אֵל

וְאַחַת אֶרֶץ הַפְּלָאִים —

לָהֶם מְקֻטָּרָה

זִמְרָתִי וְשִׁירָתִי,

מִנְחַת אַזְכָּרָה

מִמְּקוֹר לִבָּתִי.

---

ההולך לקברי אבות

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֵאֶרֶץ הַגּוֹלָה שָׁמָּה

לְקִבְרֵי אָבוֹת הָלַכְתִּי;

וּבְנֶפֶשׁ מָרָה וּשְׁמָמָה

אַדְמַת קֹדֶשׁ דָּרַכְתִּי…

אֲדָמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה,

אַדְמַת אֶרֶץ אֲבוֹתַי;

הָאָרֶץ אוֹתָהּ אֶזְכֹּרָה

עֲלֵי לְחָיַי דִּמְעוֹתַי.

בָּהּ רְשׁוּמִים הַקּוֹרוֹת

רַק בִּדְמָעוֹת וְדָמִים;

הַקּוֹרוֹת לִבְנֵי הַדּוֹרוֹת

מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים.

הִנֵּה בִּילֵיל-הֶחֳרָבוֹת

דּוּמָם עָמַדְתִּי כַּגּוֹלָם,

יַעַן אַרְצִי, אֶרֶץ הָאָבוֹת,

הִנֶּהָ אַךְ בֵּית עוֹלָם.

עָלַי יִתְּנוּ בְּקוֹלָם:

“שַׁל נַעַלְךָ, גָּבֶר!”

פֹּה מִשְׁכַּן עַם-עוֹלָם

וּפֹה חָצַב לוֹ קָבֶר.

עַמִּי עַם-עוֹלָם וּמֵתָיו,

הִנֵּה פֹה שָׁבוּ לַעֲפָרָם,

וְעַפְרוֹת כְּרָמָיו וְזֵיתָיו

הֻדַּשְׁנוּ פֹּה מִבְּשָׂרָם.

רוּחוֹת יִשְּׂאוּ מֵעֲבָרִים

אֲבַק פֶּרַח וּזְמוֹרָה;

וּמֵאֲבַק מֵתֵי-הַקְּבָרִים

יָשִׂימוּ בְּאַפֵּנוּ קְטוֹרָה.

גַּם כִּלְיוֹת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה,

גַּרְגְּרֵי רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת;

נֹאכֵלָה, גַּם נִזְכֹּרָה:

הֵמָה כְּלָיוֹת, גֻּלְגֹּלֶת.

שָׁמָּה הַתָּמָר! זְרוֹעוֹתָיו

לִמְרוֹם שְׁחָקִים שׁוֹטֵחַ;

יִינְקוּ גִּזְעוֹ וְכַפּוֹתָיו

מִלְּשַׁד עֲנָק צוֹלֵחַ.

וּפֹה שׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה

בְּעַנְוַת חֵן נֶהְדָּרָה;

תַּחֲבֹק מִשּׁוֹכֶנֶת דּוּמָה

“שׁוּלַמִּית” שָׁם קֻבָּרָה.

עֵת נִשְׁתֶּה דַּם הָעֲנָבִים,

כַּדָּם יִזַּל בְּעוֹרְקֵינוּ;

אָז פָּנֵינוּ פְּנֵי לְהָבִים

יִבְצֹר רוּחַ לִבֵּנוּ.

נִשְׁתֶּה, וּכְמוֹ הַחוֹרִים

נִתְגַּבֵּר כָּאֲרָיוֹת;

יַעַן נִשְׁתֶּה דַּם גִבּוֹרִים

דַם עֲצָמוֹת וּכְלָיוֹת.

מִקָּדְקֹד לוֹכְדֵי אֲרָצוֹת

נִשְׂרֹף לְבֵנִים בָּרוּחַ;

לְבִדְקֵי הַבַּיִת וּפְרָצוֹת

גֻּלְגֹּלֶת עָרִיץ לָטוּחַ.

וּמֵעֲפַר הוֹבְרֵי שָׁמַיִם

עַפְרוֹת חֲכָמִים, נְבוֹנִים;

יֵעָשׂוּ עַל הָאָבְנַיִם

כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים.

כָּכָה מָלֵאתִי עַצָּבֶת

אֶדֹּד תַּחַת שָׁמַיִם;

וּבְקֶרֶב לִבִּי הַמָּוֶת,

הַמָּוֶת הוּא בַּחַיִּים.

לָכֵן אִישׁ וָאִישׁ אַרְצֵהוּ

יֶאֱהַב, אֶרֶץ מְכוֹרוֹתָיו,

וְשָאֹף יִשְׁאַף קִרְבֵּהוּ

רוּחַ אַהֲבַת אֲבוֹתָיו.

עַמִּי מֵאַרְצוֹת פְּזוּרֵהוּ,

לְצִיּוֹן יָשׁוּבוּ לְבָבוֹת,

מְסִלַּת צִיּוֹן בִּלְבָבֵהוּ

הַהוֹלֵךְ לְקִבְרֵי אָבוֹת.

חיפה תרמ"ד

---

רְעָמִים וְיַמִּים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(מֻקְטָר לְאָחִי שְׁמַרְיָהוּ אִימְבֶּר הי"ו).

הָבוּ, רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים וּזְוָעוֹת;

הָבוּ, יַמִּים, הָבוּ מֵימֵיכֶם,

וּמִתּוֹךְ עֵינַי אַזִּיל דְּמָעוֹת.

אֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים נוֹרָאוֹת,

לְקוֹלִי יְרוֹפְפוּ עַמּוּדֵי שָׁמָיִם,

אֶשְׁטֹף בְּדִמְעוֹתַי הָרִים וּגְבָעוֹת

תֵּבֵל וּמְלֹאָה וְכָל הַחַיִּים.

יַעַן צָרַת בַּת-עַמִּי גָּדֵלָה

וּמַה פָּשָׁעָה, מֶה חָטָאָה?

כִּי בַגּוֹיִם הִיא זוֹלֵלָה

וְתָמִיד, אַךְ נָדָה, נָעָה.

תָּמִיד בַּגּוֹיִם הִיא זוֹלֵלָה

אוֹכֶלֶת אָדָם לָהּ יִּקְרָאוּ;

אַרְצָהּ, פְּרָאִים שָׂמִים לְמַפָּלָה

וּבְנֵי-בְלִי-שֵׁם מִבְּשָׂרָהּ יִשְׂבָּעוּ.

אוֹכֶלֶת אָדָם, אֶת מִי אָכָלָה?

גּוֹלָה נִדָּחָה אֻמָּה עִבְרִיָּה?

אַלְפַּיִם שָׁנָה מֵעֵת נָפָלָה,

אַלְפַּיִם שָׁנָה עֵינָה בּוֹכִיָּה.

עֵינָה בּוֹכִיָּה וּמַה תְּבַקֵּשָׁה,

הִיא תִּתְרַפֵּס לִפְנֵי כָל גָּבֶר:

הָבוּ לִי נִיר וּמַחֲרֵשָׁה,

וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֲחֻזַּת קָבֶר…

אַךְ אֹזֶן הָעַמִּים עֲרֵלָה,

לְקוֹל אַנְחָתָה לֹא יִשְׁמָעוּ,

הָלְאָה, הָלְאָה! צְאִי, זוֹלֵלָה,

כֵּן מָלֵא אַחֲרֶיהָ יִקְרָאוּ.

הָבוּ, רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאֶרְעַם בְּקוֹלִי פְּחָדִים נוֹרָאוֹת;

הָבוּ, יַמִּים, הָבוּ מֵימֵיכֶם,

וְאֶשְׁטֹף תֵּבֵל, הַצָּרוֹת, הַתְּלָאוֹת.

(“חבצלת”, תרמ"ו, גל. 28)

עוד לא אבדה תקוותנו

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בֶּן עַמִּי וּלְאֻמִּי

כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל,

אִישׁ הַמְּיַחֵל עַמִּי,

אַרְצוֹ תִּגָּאֵל.

עֵת אַרְצוֹ תִגָּאֵל,

נָבוֹא עַד הֲלוֹם,

גַּם עַם־יִשְׂרָאֵל,

יִקָּרֵא אָז לְאֹם.

---

שיר ערש

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שִׁיר עֶרֶשׂ / נפתלי הרץ אימבר

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה…

תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי

יַעֲמֹד הַגְּדִי,

הַגְּדִי יִקְנֶה סְחוֹרָה,

וּבְניִ יִלְמַד תּוֹרָה.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה…

בִּשְׁקֵדִים וְרִמוֹנִים

יִסְחַר הַגְּדִי,

וּבְסִפְרֵי קַדְמוֹנִים

יַחְקוֹר בְּנִי.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה…

שָׁלוֹם יִפְרַח בְּיָמָיו,

עַמּוֹ מִגָּלוּת יִגָּאֵל,

לְצִיּוֹן יָרִים פְּעָמָיו,

בְּרִנָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה…

יִבְנֶה כֶּרֶם וָבַיִת,

בְּרִנָּה יִשָּא אֲלֻמּוֹתָיו,

הוֹדוֹ יְהִי כַזַּיִת

שָׁם בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו.

נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה, נוּמָה…

---

תִּקְוָתֵנוּ (התקווה)

מאת

נפתלי הרץ אימבר

1

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה,

עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

עוֹד לֹא אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ

הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:

לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,

לְעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.

2

כָּל-עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ

יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת,

וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.

עוד לא אבדה…

3

כָּל-עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ

לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת,

וְעַל חֻרְבַּן מִקְדָּשֵׁנוּ

עַיִן אַחַת עוֹד דוֹמָעַת.

עוד לא אבדה…

4

כָּל-עוֹד מֵי הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן

מְלֹא גְדוֹתָיו יִזֹּלוּ,

וּלְיָם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן

בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּ.

עוד לא אבדה…

5

כָּל-עוֹד שָׁם עֲלֵי דְרָכַיִם

שַעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה,

וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם

עוֹד בּת צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.

עוד לא אבדה…

6

כָּל-עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת

מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת,

וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת

עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.

עוד לא אבדה…

7

כָּל-עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ

רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ,

וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ

עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.

עוד לא אבדה…

8

כָּל-עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם

בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,

עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם

כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.

עוד לא אבדה…

9

שִׁמְעוּ אַחַי בְּאַרְצוֹת נוּדִי

אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ,

כּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי

גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!

עוד לא אבדה…

לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,

הַצֳּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,

רוֹפְאֶךָ יְיָ, חָכְמַת לְבָבוֹ,

לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא…

---

תִּקְוָתֵנוּ

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עוֹד תִּקְוָתֵנוּ חֲזָקָה

לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצֵנוּ;

אִם כִּי בְּמָתְנֵינוּ מוּעָקָה

גַּם בַּסַּד רַגְלֵנוּ.

כָּל עוֹד לֶאֱלֹהַּ מִלִּים

לְנִכְאֵי לֵב סַמִּים;

וְשִׁירֵי מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים

יָשִׁירוּ כָּל הָעַמִּים.

כָּל עוֹד יִשְׁמָעֵאל

יֶחֱלֶה אֶת מַחֲלָתוֹ;

וּבֶן־דוֹדוֹ יִשְׂרָאֵל

יְהִי יוֹרֵשׁ נַחֲלָתוֹ.

כָּל עוֹד מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן

בְּעֹז תִּשְׁאַף צַמִּים,

וְרִיב מַצָּה וּמָדוֹן

תְּחַרְחֵר בֵּין הָעַמִּים.

כָּל עוֹד בְּנֵי־בְלִי־שֵׁם

כַּכְּלָבִים יֶחֶרְצוּ לְשׁוֹנָם;

וּבְנֵי יְהוּדָה – הֵם

יֵלְכוּ קוֹמְמִיּוּת בְּגְאוֹנָם.

כָּל עוֹד יְלָדִים וְעוֹלָלִים

“בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִקְרָאוּ”,

לִמְלִיצוֹת, חִידוֹת וּמְשָׁלִים

מֵחוֹזֵינוּ בְּרֶגֶשׁ יִשְׁמָעוּ.

כָּל עוֹד הַצֵּל וְגָנֹן

יַד ד' רוֹמֵמָה וּנְטוּיָה

וּבְיַעַר הַלְּבָנוֹן

הַגֶּפֶן שָׁם פּוֹרִיָּה.

כָּל עוֹד גְּבִיעִים מְלֵאִים

מִדַּם עֵנָב חֶמֶר,

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּרֵעִים

יִשְׁתּוּ וְיָשִׁירוּ זֶמֶר.

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

---

הָעֵדִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים (ישעיהו)

אֶל תִּקְוַת הַבַּת יְהוּדָה

לְאַחֲרִית טוֹבָה בַּחַיִּים;

עֵדִים נֶאֱמָנִים אָעִידָה,

עֵדִים נֶאֱמָנִים שְׁנַיִם.

הָאֶחָד – בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם:

קִבְרוֹת עַם הָרְהָבִי;

הַשֵּׁנִי – בִּירוּשָׁלַיִם:

הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי…

בִּימֵי עָנְיָם, אָז הַיְּהוּדִים

בָּנוּ בֶּצֶר לְאַדְמַת חָם;

מִגְדְּלֵי פַּאֲרֵי הָעַמּוּדִים

לְסֵמֶל הָעַבְדוּת שָׁם.

וּבְעֵת יָצְאוּ מִשִּׁפְלוּתָם

בָּנוּ בִירוּשָׁלָיִם

זִכָּרוֹן לִזְמַן חֵרוּתָם

מִקְדָּשׁ לְאֵל שָׁמָיִם.

וּבְאֶרֶץ מוֹף הַמַּצֵּבָה

וּשְׂרִיד קִיר מַחֲמַדֵּינוּ,

יִשְּׂאוּ אוֹתוֹת הַשֵּׂיבָה

מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתֵינוּ.

כַּמָּה אֲרָצוֹת פֹּרָרוּ,

כַּמָּה מַמְלָכוֹת תַּמּוּ;

כַּמָּה חוֹמוֹת הִתְעַרְעָרוּ

כַּמָּה גוֹיִים נָדַמּוּ.

וּבִכְנַעַן וּבְמֹף שָׁמָּה

עוֹד יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם;

עֲדֵי תִּתֹּם הַמִּלְחָמָה

בֵּין דְּרוֹר וְעַבְדוּת הַחַיִּים…

(“הצבי”, תרמ"ו)

שאו נס ציונה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה!

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שִׁירִי בַּל יִשָּׁמֵעַ –

כִּנּוֹרִי בַּשּׁוֹפָר אָמִירָה,

אָרִיעַ אֶתְקַע כַּתּוֹקֵעַ

וּתְרוּעָה לִי לְשִׁירָה.

אָרִיעַ תְּרוּעוֹת וּשְׁבָרִים,

אָרִיעַ – לֹא אָרֹנָּה,

לְכוּ נָא הַגְּבָרִים

וּשְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה!

---

ברקאי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בַּרְקָאיִ / נפתלי הרץ אימבר

הרואה אומר “ברקאי” (תמיד)

בִּנְעוּרַי, בַּעֲלוּמֵי יָמַי

עֲזַבְתִּי אֶרֶץ גָּלוּתִי;

לְצִיּוֹן הֲרִימוֹתִי פְּעָמָי,

לִירוּשָׁלָיִם, עִיר חֶמְדָּתִי!

עָבַרְתִּי נְהָרוֹת וְיַמִּים

נְתִיבָה בַּמִּדְבָּר נָתַתִּי,

שָׁמַעְתִּי לשׁוֹנוֹת עַמִּים

שָׂפוֹת לֹא יָדַעְתִּי.

בִּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת וּפִשְׁתִּים

סָחַרְתִּי, בְּלֶכְתִּי לְמַסָּעִי,

עֲדֵי לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים

בָּאתִי, לִקְרֹא – “בַּרְקָאִי!”

רָאִיתִי הָאָרֶץ שׁוֹמֵמָה

יַחַד תְּלָמֵיהָ יִבְכָּיוּ,

וְזָרִים – אַנְשֵׁי אֵימָה –

בְּאָהֳלֵי קֵדָר יִשְׁלָיוּ.

ראִיתִי בְנֵי יְהוּדָה

מְדֻכָּאִים מְעֻנִים חֵלְכָּאִים,

וּבַת צִיוֹן גַּלְמוּדָה

תֵּשֵׁב וְתֶהְגֶּה נְכָאִים.

קָרָעתִּי סְגוֹר לְבָבִי

חוּצָה פָּרְצוּ דִמְעוֹתַי,

קוֹל נָתַתִּי כַּלָבִיא

כָּרַעַם קוֹל אַנְחוֹתַי!

עָלִיתִי לִמְרוֹם מוֹרִיָּה

הַרְגִּיעַ מִטֹּרַח מַסָּעִי,

וּמִלֵב וְנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה

בְּקוֹל קָרָאתִי: “בַּרְקָאִי!”

לְבַת עַמִּי בַּגּוֹלָה

קָרָאתִי: “לֹא תִירָאִי!”

כִּי מִמִּדְבָּר עוֹלֶה

עַמּוּד אֵשׁ: “בַּרְקָאִי!”

מֵאֵפֶר הַמִּקְדָּשׁ גַּחֶלֶת

בְּרוּחַ פִּי עוֹרַרְתִּי,

וְזִיקוֹת אַהֲבָה וְתוֹחֶלֶת

בְּלֵב עַמִּי הִבְעַרְתִי.

שַׁלְהֶבֶת יָהּ בַּלְבָבוֹת

כַּמּוֹקֵד הִצַּתִּי, הִדְלַקְתִּי,

וַאֲחֻזַּת עֶשְׂרִים מוֹשָבוֹת

בִּבְרַק “בַּרְקָאִי!” הִבְרַקְתִּי.

עַתָּה, בְּנֵי עַמִּי, בִּמְגוּרֵיהֶם

נַפְשְׁכֶם לְצִיּוֹן תִּשְׁעִי!

וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל בִּמוֹשֱׁבוֹתָם

נָגַהּ אוֹר הַ"בַּרְקָאִי!"

מֵעֲמַל נְדוּדִים וַאֲנָחָה,

נַפְשִׁי, עַתָּה תִּרְגָּעִי,

כִּי מִפַּאֲתֵי מִזְרָחָה

דָּרַך כּוֹכָב “בַּרְקָאִי!”

---

הַשּׁוֹפָר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

¹

לשיר בנגון הידוע

מקהלה:

תִּקְעוּ, הָרִיעוּ בַּחֹדֶשׁ

בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ,

תִּקְעוּ הָרִיעוּ בַּקֹדֶשׁ

וּבְכֹל אַרְצוֹת פְּזוּרֵינוּ.

תִּקְעוּ – וּבְאֶרֶץ אֲהוּבָה

תּוֹקְעִים יִתּנוּ אֹתוֹתָם,

לְעוֹרֵר לְבָבוֹת לִתְשׁוּבָה,

לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָם.

תִּקְעוּ קוֹל תְּרוּעוֹת וּשׁבָרִים

אוֹת מִלְחָמָה לְעַמֵּנוּ,

לְהָשִׁיב לְאַרְצָם נִפְזָרים

לְרַחֵם גּוֹלֵי אַחֵינוּ.

תִּקְעוּ וּכְמוֹ עֲטַלֵפִים

תַּבְרִיחוּ הַמַּשְׂטִינִים,

יִפְחֲדוּ בְּצִיוֹן הַחֲנֵפִים

הַמּוֹסְרִים הַמַּלְשִׁינִים.

תִּקְעוּ לָרָעִים, לַטּוֹבִים:

“סוּר מֵאלֹהִים אֲחֵרִים”,

יִתְאַחֲדוּ רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים,

כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים.

מקהלה:

תִּקְעוּ, הָרִיעוּ בַּחֹדֶשׁ

בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ,

תִּקְעוּ הָרִיעוּ בַּקֹּדֶשׁ

וּבְכֹל אַרְצוֹת פְּזוּרֵינוּ.

---

קָדִימָה!

מאת

נפתלי הרץ אימבר

כָּל הָעַמִּים לִלְשׁוֹנוֹתָם

בְּאַרְצוֹתָם לְגוֹיֵיהֶם,

יִשְׁכְּנוּ בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָם

יֹאכלוּ מִפְּרִי יְדֵיהֶם

מְסִלּוֹת בַּרְזֶל גַּם אֳנִיּוֹת

יַעֲשׂוּ בְּרֹב מְזִמָּה

עָרִיהֶם יִבְנוּ לְתַלְפִּיוֹת

הוֹלְכִים אַךְ קָדִימָה!

רַק אַתָּה עַם יְהוּדָה

בֵּין הַגּוֹיִם נוֹדֵד

וּבְאַרְצְךָ הַחֲמוּדָה

יַאֲהִיל עֲרָבִי בוֹדֵד,

בִּמִזְרֵח-שֶׁמֶשׁ שָׁם אַרְצֶךָ,

אַרְצֶךָ הַנְּעִימָה.

שִׂים מְסִלּוֹת צִיּוֹן אלֶ לִבֶּךָ,

לֶכֶת גַּם קָדִימָה!

תְּשַׂדֵּד תְּפַלַּח אֶת תְּלָמֶיהָ,

תִּמְצָא מֵאָה שְׁעָרִים…

זָהָב תּוֹצִיא מֵהָרֶיהָ,

וּדְבַשׁ מִן הַתְּמָרִים.

כֶּסֶף, זָהָב, הוֹן אוֹצָרוֹת,

בָּאָרֶץ שָׁם פְּנִימָה…

עֲלֵי נְהָרוֹת שִׂים מַעְבָּרוֹת

לֶכֶת אַךְ קָדִימָה!

שָׁם בָּאָרֶץ אֲבוֹתֶיךָ

רָשְׁמוּ בַּמִּכְתָּבִים,

קוֹרוֹת יְמֵי עִתּוֹתֶיךָ

חָזוּ בַּכֹּכָבִים –

כְּמוֹהֶם לִחְיוֹת בְּחַיֵּי דְרוֹר

מוּל כּוֹכָבִים רֹאשׁ הָרִימָה,

וּבְאורָם גַּם תּרְאֶה אוֹר

לֶכֶת רַק קָדִימָה!!…

---

מָתְנֵיכֶם יִהְיוּ חֲגוּרִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(לְאַחֵינוּ בְּרוּסְיָה)

מָתְנֵיכֶם יִהְיוּ חֲגוּרִים

מַקֶּלְכֶם קְחוּ בִידֵיכֶם,

עֲלֵי שִׁכְמְכֶם צְרוּרִים

אוֹצְרוֹת הוֹן בָּתֵּיכֶם.

לְיָהּ עֵינֵינוּ צוֹפִיּוֹת,

לוֹ תּוּשִׁיָּה וּמְזִמָּה,

הוּא יוֹלִיךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת

לְאֶרֶץ כְּנַעַן קָדִימָה.

שָׁם בְּעֵמֶק הָאֲרָזִים,

בֵּין צִלְלֵי הַתְּמָרִים,

נִשְׁמַע סוֹדוֹת וְרָזִים

תָּשֵׁרְנָה שָׁם צִפֳּרִים.

תָּשֵׁרְנָה מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

זִמְרַת צִיּוֹן הַנְּעִימָה.

הָלְאָה, אַחַי, קוֹמְמִיּוּת

לִפְלֶשֶׁת קָדִימָה.

שָׁם נְשַׂדֵּד אַדְמָתֵנוּ,

נְמוֹגֵג אֶת הָרְגָבִים;

בָּר נְמַלֵּא אֲסָמֵינוּ,

תִּירוֹשׁ יַיִן בַּיְקָבִים.

בִּשְׂפָתֵנוּ קוֹל תְּרוּעוֹת,

נַפְשֵׁנוּ תָּגִיל פְּנִימָה,

הָלְאָה, אַחַי, קוֹמְמִיּוּת

לִירוּשָׁלַיִם קָדִימָה.

על פִּסְגַּת הַמּוֹרִיָּה

נִפְרֹשׂ אֶת דִּגְלֵנוּ;

אֱלֹהִים נַפְשֵׁנוּ חִיָּה

הוּא יֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ.

עַל מִגְדְּלֵי תַלְפִּיוֹת

נֵס־יָהּ נָרִימָה,

הָלְאָה, אַחַי, קוֹמְמִיּוּת

לְצִיוֹן קָדִימָה.

---

אָנֹכִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

גִבּוֹרֵי כֹחַ, נִפְלָאוֹת

יַעֲשׂוּ בִּשְׂדֵי קֶטֶל שָׁמָּה,

וְעִמָּם אֵל צְבָאוֹת

מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה.

אִם אֵין אֲנִי לִי

לָתוּר אַחֲרֵי מִחְיָתִי,

מִי יִתֵּן אֹכֶל לְפִי

אוֹ לְעוֹרִי שִׂמְלָתִי?

אִם לֹא יִזְרַע הַזּוֹרֵעַ

לֹא יִקְצוֹר הַקָּמָה,

אִם לֹא יִקְלַע הַקּוֹלֵעַ

לֹא יָקוּם בַּמִּלְחָמָה.

גבורי כח וכו'

הַדַּיָּג יִפְרוֹשׂ רֶשֶׁת

יַשְׁלִיךְ חַכָּה בַּיָּם,

הַצַּיָּד יִדְרוֹךְ קֶשֶׁת

יֶאֱרֹב בַּמֵּסְתָּרִים שָׁם.

אִם תִּבְנֶה בַּיִת

אֲבָנִים הֵן תַּסִּיעַ,

תִּטַּע כֶּרֶם זַיִת

תַּעֲדֹר תַּחֲרוֹשׁ בְּרָב-יְגִיעַ.

אִם תַּעֲמוֹל בְּיָדַיִם

תֶּאֱצוֹר הוֹן וּמַדְהֵבָה.

וְכִי תֵשֵב בַּעֲצַלְתַּיִם

נַפְשְׁךָ אָז רְעֵבָה.

אִם תֹּאבֶה לָרֶשֶׁת

אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ,

חֲגוֹר חֶרֶב וְקֶשֶׁת

וְצֵא בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֶיךָ…

בִּבְכִי וְתַחְנוּנֵי דִמְעָה

צִיוֹן לֹא תִקָּנֶה,

בַּחֶרֶב וָקֶשֶׁת – שִׁמְעָה!

יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה…

גִבּוֹרֵי כֹחַ נִפְלָאוֹת

יַעֲשׂוּ בִשְׂדֵי קֶטֶל שָׁמָּה

וְעִמָּם אֵל צְבָאוֹת

מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה.

---

הִמָּלֵט הָהָרָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

רוּצָה, הִמָּלֵט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה,

עַמִּי, הַבֵּט, דַּרְכְּךָ נִסְתָּרָה.

אַלְפַּיִם שָׁנָה תִּדֹּד, חֵלֵכָה,

עֵת קֵץ הִגִּיעַ, הִמָּלֵט הָהָרָה!

הִנֵּה הֶהָרִים סְבִיב יְרוּשָׁלַיִם,

עִיר עֹז לָנוּ יְרוּשָׁלַיִם הַיְקָרָה;

שָׁם תַּרְגִיעַ אַתָּה רְפֵה־יָדַיִם,

רַק אַל תַּעֲמֹד, הִמָּלֵט הָהָרָה!

שָׁוְא תֹּאמַר: אֶהְיֶה כְָּעַמִּים,

כְּמוֹהֶם, וְעִמָּהֶם, דַרְכָּם אֶבְחָרָה.

לא אוֹתְךָ – חֵילְךְ שָׁאֲפוּ צַמִּים…

חֵילְךְ בָּזְזוּ, הִמָּלֵט הָהָרָה!

קִוִּיתָ, צִפִּיתָ, שָׁנִים אַלְפַּיִם,

תּוֹחַלְתְּךָ – לֹא נִכְזָבָה, עֻכָּרָה;

שָׁם מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל – יְרוּשָׁלַיִם

בְּרַח לְךָ שָׁמָּה, נָא, הִמָּלֵט הָהָרָה!

אַדְמַת אֵרֹפָּה גַּחֶלֶת הִנֶּהָ,

מֵאֵשׁ שִׂנְאָה בּוֹעֶרֶת נִחָרָה;

גָּפְרִית וְאֵשׁ יַמְטִירוּ שָׁמֶיהָ,

מַהֵר, אֵיפֹא, הִמָּלֵט הָהָרָה!

פֶּן יָבוֹא יוֹם… אָן תֵּלֵכָה,

עֵת סְבִיבְךָ תִּתְחוֹלֵל הַסְּעָרָה?…

מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בְּרַח חֵלֵכָה,

בְּרַח, עַמִּי, הִמָּלֵט הָהָרָה!

בַּגּוֹלָה, בַּנֵּכָר, כַּהֲמוֹן מֵי יַמִּים,

דֶּמַע דְמָעוֹת עֵינְךְ נִגָּרָה,

מְנוּחָתְךָ יַדְרִיכוּךָ עַמִּים…

אַל תִּתְמַהְמֵהַּ לְהִמָּלֵט הָהָרָה!

בִּירוּשָׁלַיִם תִּמְצָא מַרְגוֹעַ לְנַפְשֶׁךָ,

שָׁם אוֹר עוֹלָם יוֹפִיעַ נְהָרָה;

הָרִים לָהּ סָבִיב וֶאֱלֹהַּ שׁוֹמְרֶךָ;

שְׁמַע, עַמִּי, הִמָּלֵט הָהָרָה!

(“הצבי”, תרמ"ו, גל. 42)

---

הָעֵצָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הָעִיזוּ צִיּוֹנִים מֵאַרְבַּע הַקְּצָווֹת

וּבְהַר מוֹרִיָּה הָרִימוּ נִסֵּיכֶם;

הָשִׁיבוּ לֵב בָּנִים אֶל אָבוֹת,

אִסְפוּ שֵׂיוֹת נִדָּחוֹת נֶעֶזָבוֹת,

וּבְנוּ לָהֶן עָרִים נֶחֶרָבוֹת,

וַאֲנִי, ד', אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם.

אֵלֶּה הַשֵּׂיוֹת, אֵלֶּה הַיְתוֹמִים

מָנוֹחַ, מַרְגֵּעָה תְּנוּ לָהֵנָּה

אֲבוֹתֵיהֶם נִטְבְּחוּ בִּידֵי אֲדוֹמִים,

בְּרִשְׁעַת זָדוֹן בְּיַד כַּשְׂדִים וְרוֹמִים,

פְּרָאִים שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן הֲלוּמִים,

וְנִשְׁאֲרוּ בְּלִי מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה.

בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם בִּכְנַעַן בִּפְלֶשֶׁת

הַבָּנִים הַיְתוֹמִים יִגְדְּלוּ שָׁם,

יְדֵיהֶם יִלְמְדוּ לַקְּרָב, לַקֶּשֶׁת,

מְעִיל קִנְאָה יַעֲטוּ תִּלְבּשֶׁת,

מֵעַל פְּנֵיכֶם יָסִירוּ בּשֶׁת

וְהֵם יִהְיוּ גּוֹאֲלֵי הַדָּם…

---

שלום עליכם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם / נפתלי הרץ אימבר

ואמרתם שלום כה לחי (שמואל)

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִים

בְּכָל מְקוֹם מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם,

עֲנִיִּים נִדְכָּאִים וּמְרוּדִים

בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיכֶם.

בִּשְׁלוֹם צִיּוֹן אֶדְרֹשָׁה:

“אַיֵּה אֶחָי תּוֹעִים?”

“אֵיפֹה אֶחָי רֹעִים?”

קֵדְמָה, צָפוֹנָה, מִזְרָחָה

כַּפַּי בְּשָׁלוֹם אֶשְׁלָחָה!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יִשְׂרְאֵלִים,

בְעַמִּים נָדוּ וְנָעוּ,

תִּתְבּוֹלְלוּ בֵּין עֲרֵלִים

וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל תִּקְרָאוּ,

שִׁמְעוּ לְקוֹלִי בַּגּוֹלָה

עַל הָהָר רְאוּ הַנֵּס!

וְיַד יָהּ עַל כֵּס!

קֵדְמָה, מִזְרָחָה וְיָמָּה

גוֹי וֵאלֹהָיו שָׁמָּה!!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, תַּלְמִידִים,

הוֹגִים בַּתַּלְמוּד וְשִׂיחוֹ,

לִדְבַר יְיָ חֲרֵדִים

וּמְצַפִּים לְעִקְּבוֹת מְשִׁיחוֹ;

תְּצַפּוּ יָמִים רַבִּים

כִּשְׁנוֹת קִוִּינוּ וְנָעוּ,

בִּלְחָיֵיכֶם יַעֲלוּ עֲשַׂבִּים

וְעִקְּבוֹת מָשִׁיחַ בַּל נוֹדָעוּ. –

קֵדְמָה, יָמָּה, צָפוֹנָה

הָעִיזוּ יַחַד צִיּוֹנָה!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, רַבָּנִים,

מוֹרִים, דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת,

מְגַלֵּי עִדָּן וְעִדָּנִים

קֵץ הָעִתִּים הַסְּתוּמוֹת!

דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיּם

דְּבָרִים טוֹבִים וְנִמְרָצִים,

חַזְּקוּ עַמָּה בַּחַיִּים

לַעֲמוֹד כַּגִּבּוֹר בַּפְּרָצִים!

קֵדְמָה, צָפוֹנָה וְיָמָּה

קוֹל יְיָ שָׁמָּה!!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַטִּיפִים –

מַטִּיפִים לְיַיִן וְשֵׁכָר

מִתּוֹרָה וְדֵעָה שְׁדוּפִים,

תַּשְׂפִּיקוּ בְּיַלְדֵי נֵכָר.

הַטִּיפוּ לְעַמִּי, לְאַרְצי

הָפִיחוּ רוּחַ חַיִּים בָּמוֹ,

כִּי עָלָה בֶּן- פַּרְצִי

לָחִישׁ עֲתִידוֹת לָמוֹ.

קֵדְמָה, יָמָּה, צָפוֹנָה

קוֹל קוֹרֵא צִיּוֹנָה!!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חֲבֵרִים,

נַפְשְׁכֶם לְצִיּוֹן מְיַחֶלֶת,

כּוֹרְתֵי אֳרָזִים לִבְנוֹת חֲצֵרִים,

– הָקִים סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת –

אֶרְאֶנוּ – עוֹד יָבֹא הַיּוֹם

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה תָּאִירָה,

יִשְׂרָאֵל עוֹד יִהְיֶה לְאוֹם

וְשִירֵי צִיּוֹן נָשִׁירָה!

קֵדְמָה, מִזְרָחָה, צָפוֹנָה

“הֵידָד!” נָשִׁירָה נָרוֹנָה!

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְדֵי חָרוּצִים,

אִכָּרֵי יִשְׂרָאֵל בִּפְלֶשֶׁת,

לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כַּחֲלוּצִים

עֲבַרְתֶּם הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת,

יָבֹא הַיּוֹם – בְּעֵינַי לֹא יִפָּלֵא

וּבְעֶזְרַת אֱלֹהַי

עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא

נִשְׁתֶּה “כֹּה לֶחָי!”

קֵדְמָה, מִזְרָחָה, צָפוֹנָה

וּמְגַמַּת פָּנָי צִיּוֹנָה!

---

בחזון

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בֶּחָזוֹן / נפתלי הרץ אימבר

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה – אַחֲרִית הַיָּמִים

עֵת עַמִּי יָקוּם, יִתְעוֹדֵד,

עֵדָר יְנַהֵל, יְשַׁדֵּד תְּלָמִים

וּבֵין הַגּוֹיִם לֹא יְהִי נוֹדֵד.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה עֲלֵי אַדְמָתוֹ

יַעֲקֹב יִשּׂא קֶשֵׁת וְחֲנִית,

גּוֹיִם מֵרָחוֹק יְחַכּוּ לַעֲצָתוֹ,

צִירֵיהֶם יָבוֹאוּ לִכְרוֹת בְּרִית.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה – עֲלֵי הַיָּם

צִי אַדִּיר בַּיָּם בּוֹסֵס,

אֳנִיּוֹת יְהוּדָה אֶרְאֶה שָׁם

עֲלֵי תָרְנָם נֵס לְהִתְנוֹסֵס.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה חוֹמָה וָקִיר

אַבְנֵי אֶקְדָח חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

גַּם אֶשְׁמַע – הַלְּוִיִּם בַּשִׁיר

יְנַצְּחוּ עֲלֵי נֵבֶל וּמְצִלְתַּיִם.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה שִׂמְחַת עוֹלָמִים

עַל רֹאשׁ עַמִּי כַּעֲטֶרֶת.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה אַחֲרִית הַיָמִּים, –

וְדִמְעַת גִּיל מֵעֵינִי נִגֶּרֶת.

בֶּחָזוֹן אֶרְאֶה – וְנַפְשִׁי תָשׁוּחַ,

רַק בֶּחָזוֹן עֵינַי תִּרְאֶינָה, –

עֵת בְּנוֹת צִיּוֹן לָשׂוּחַ

בְּעֵין גֶּדִי בִּמְחוֹלוֹת תֵּצֶאנָה…

נדפס ב“המליץ”.

האבן לראש פנה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

הָאֶבֶן לְרֹאשׁ פִּנָּה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לְאַרְצִי אָשִׁירָה, עֲתִידוֹת אָחִישָׁה,

לְעַמִּי אֲזַמֵּר, לִבּוֹ אַרְעִישָׁה,

לִירוּשָׁלַיִם הֲגִיגִי, מִסְתְּרֵי לְבָבִי,

וּלְצִיּוֹן – לְצִיּוֹן הִקְדַשְׁתִּי עוּגָבִי.

---

מגלה טמירין

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מְגַלֶּה טְמִירִין / נפתלי הרץ אימבר

הוי חכמים חכמים ונגד פניהם נבונים

                           (ישעיהו)

יֶשְׁנָם חֲכָמִים, בְּעֵינֵהֶם נְבוֹנִים,

אֲרָצוֹת יָתוּרוּ, חַפֵּשׂ מַטְמוֹנִים,

הַרְאוֹת לַתֵּבֵל מִיָּמִים עַתִּיקִים,

מִסְּגֻלַּת קֶדֶם, מִדָּתוֹת וְחֻקִים.

בְּחוֹף הַיְאוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,

שָׁם תִּרְאֵם רוֹבְצִים בֵּין מִשְׁפְּתָיִם,

לַחֲנוּטִים יְדַבְּרוּ עָלֵימוֹ אָבַד כֶּלַח,

אִם רָאוּ נֹחַ וְדוֹרוֹ מְתוּשֶלַח.

וּבְאֶרֶץ יָוָן יָלִינוּ בַּנְּצוּרִים

בַּמַּעֲדֵּר יַעֲדְּרוּ קְבָרִים וְצוּרִים,

בְּחֹרְשֵׁי אֲדָמָה יַחְרְשׁוּ כֹּל תֶּלֶם,

חַפֵּשׂ אַחֲרֵי שִׁבְרֵי יַד וָצֶלֶם.

חַפְּשׂוּ וּרְאוּ כָּל בֵּית נְכֹאתָם,

אִם יֵשׁ בָּהֶם עֵד לְהַגִּיד אותוֹתָם?

הַאִם חֹטֶם מִמֹּלֶךְ אוֹ שֶׁבֶר יָד מִבֵּל

יוּכְלוּ לְהַגִּיד מַה פָּעַל אֵל?

בַּחֲצַר מָוֶת לֹא אָגוּר, לֹא אָלִין בַּקְּבָרִים,

בָּרְחֹבוֹת אֶתְהַלֵךְ אָלִין בַּכּפָרִים,

עִם הַחַיִּים אֲדַבֵּר, הֲגִיגָם אָבִינָה,

לֹא אֶדֱרֹשׁ לַמֵּתִים, בָּמוֹ אֵין בִּינָה.

עִם “עַם עוֹלָם” אֲדַבֵּר, עָלָיו הַתָּו,

עַל חַיָּיו אָשִׁיר, עַל גּוֹי וֵאלֹהָיו,

עַל אַרְצוֹ אָשִׁירָה, אֶרֶץ כְּנַעַן,

שָׁם כָּל אֶבֶן דּוֹבֶרֶת וכָל עֵץ יַעַן.

לְאַרְצִי אָשִׁירָה, עֲתִידוֹת אָחִישָה,

לְעַמִי אֲזַמֵּר, לִבּוֹ אַרְעִישָה,

לִירוּשָׁלַיִם הֲגִיגִי, מִסְתְּרֵי לְבָבִי

וּלְצִיּוֹן – לְצִיּוֹן הִקְדַּשְׁתִּי עֻגָּבִי.

---

יַמִּים וּנְהָרוֹת

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(מזמור שיר)

אֶרֶץ שִׁבְעֲת הָעַמִּים

כַּגַּן יְיָ נִטָּיָה,

מֵחֲלֵב נְהָרוֹת וְיַמִּים

תִּינַק תִּשׁתֶּה לָרְוָיָה,

הַיַּרְדֵּן בְּגַלֵּי גְאוֹנוֹ

לְיָם הַמֶּלַח תּוֹצְאוֹתָיו,

וְנַחַל קִישׁוֹן בִּשְׁאוֹנוֹ

לְיָם הַגָּדוֹל זִרְמוֹתָיו.

אַרְצֵנוּ אֶרֶץ פּוֹרִיָּה

עֵין יְיָ עָלֵיהָ.

מקהלה:

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָה

וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ.

נַחַל קִדְרוֹן, הַשִּׁלֹחַ

מֵימָיו לְאַט נָזָלוּ,

לְעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט בְּכֹחַ

קֶדֶם אַז נָפַלוּ,

עַתָּה יָבֵשׁ מְקוֹרוֹ

נֶחֶרַב מַעְיַן זִרְמָתוֹ,

כְּעֵין עַמִּי נִדְעַךְ אוֹרוֹ

נִסְתַּם מַעְיַן דִּמְעָתוֹ.

אַרְצֵנוּ בְיַד אֲדוֹנָי

וּבְנֹאדוֹ שָׂם דִּמְעוֹתֶיהָ

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָה

וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ.

הַיָּם הַגָּדוֹל בִּלְשׁוֹנוֹ

כַּנָּחָשׁ יְלַחֵךְ חוֹפֶיהָ,

וְעַל שֶׁכֶם גַּלֵּי גְאוֹנוֹ

אֳנִיּוֹת יָבִיא אֵלֶיהָ.

אַרְצֵנוּ אֶרֶץ רֹכֶלֶת,

גּוֹיִם יִנְהֲרוּ אֵלֶיהָ.

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָה

וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ.

מִיָּם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן

הַיַּרְדֵן יֵצֵא בְגַפּוֹ,

מֵימָיו לֹא יִתְעָרבוּ, וּבְגָאוֹן

יְפַלֵּס נְתִיב לְאַפּוֹ.

כִּדְמוּת עַמִּי הַנּוֹדֵד

בֵּין לְאֻמִּים יִתְיַשָּׁב,

וּבְכָל זֹאת בּוֹדֵד,

בַּגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

אַרְצֵנוּ אֶרֶץ הָאָבוֹת

יְיָ יְשׁוֹקֵק תְּלָמֶיהָ.

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָה

וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ.

---

תְּמָרִים וּזְמָרִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בָּאָבִיב הָלַכְתִּי לָשׂוּחַ

תַּחַת צִלְלֵי הַתְּמָרִים;

וּבְפִי שִׁירָה בְּמִצְהֲלוֹת הָרוּחַ

מִבְּנוֹ־יִשַׁי הַזְּמָרִים.

וְנַפְשִׁי הָלְכָה בִּגְדוֹלוֹת נְצוּרוֹת

תַּחַת צִלְלֵי הַתְּמָרִים;

אֵיךְ עַמִּי חַי בְּאֵמוּן וּגְבוּרוֹת,

וַיָּשַׁר אָז הַזְּמָרִים.

אֵיךְ יָשַׁב כְּאַיֶּלֶת־אֲהָבִים

תַּחַת צִלְלֵי הַתְּמָרִים,

וְעַל כּוֹס עֲנָבִים דוֹרְכֵי יְקָבִים

שָׁרוּ הֵידָד וּזְמָרִים.

עֲלֵי בָמוֹת שָׁחֲטוּ אֵילִים

תַּחַת צִלְלֵי הַתְּמָרִים;

מְשׁוֹרְרֵי צִיּוֹן שָׁרוּ בְּמַקְהֵלִים

לְנֶאְדָר בַּקֹּדֶשׁ זְמָרִים.

כַּמֹּץ עַמִּי מְפֻזָּר לְכָל הַפִּנּוֹת,

גַּם שָׁמְמוּ הַתְּמָרִים;

נֶאֶלְמוּ זְמִירוֹת וּמַנְגִינוֹת,

שִׁירֵי קֹדֶשׁ הַזְּמָרִים.

אֶרֶץ קְדוֹשָׁה וּבְרָכָה בַּכֹּל,

גַּם אַתֶּם הַתְּמָרִים;

אַלְפַּיִם שָׁנָה כְּתוּבִים בַּחוֹל,

אֵיךְ נוֹשָׁנוּ הַזְּמָרִים.

חָלַמְתָּ, הִתְמַהְמַהְתָּ, עֵת עָבָרָה,

עֵת שֹׁרָשׁוּ הַתְּמָרִים;

הִתְמַהְמַהְתָּ, חָלַמְתָּ, בְּעֵת יְקָרָה

עִם שִׁירֵי הַזְּמָרִים.

הָס! קוֹל אֶשְׁמַע רוּחִי חִדֵּשָׁה,

תַּחַת צִלְלֵי הַתְּמָרִים;

שָׁם יַד יַעֲקֹב תָּרִים מַחֲרֵשָׁה

כְּמוֹ גִּבּוֹרֵי הַזְּמָרִים…

מַחֲרֵשָׁה נוֹדַעַת לְבַת שְׁלוֹמִים,

פֹּה בְּאֶרֶץ הַתְּמָרִים;

“אָחוֹת לַחֶרֶב, יַחַד תְּאוֹמִים”

הוּשַׁר אָז בַּזְּמָרִים.

(חיפה, תרמ"ד)

---

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מֵאָז לְךָ קִוִּינוּ

בְּגָלוּת הַחֵל לָנוּ עָתָּה;

וּמִקְוֵה יִשְׂרָאֵל עַתָּה רָאִינוּ,

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל לֹא נָחָתָּה.

כָּל עוֹד יִשְׂרָאֵל יִשָּׂא אֶת כִּנְעָתוֹ

קִנְאַת עַמִּים יִקְרְצוּ קָרֶץ;

וְעֵת יִרְאוּ יַעֲקֹב יְשַׂדֵּד אַדְמָתוֹ,

אָז הוּא לָבֶטַח יִשְׁכֹּן בָּאָרֶץ.

רִאשׁוֹן אָדָם עֵת אֱלֹהַּ גֵּרְשָׁהוּ

מִגַּן־עֵדֶן, שָׁכַן שָׁמָּה;

לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ שַׁדַּי צִוָּהוּ,

לִשְׁמֹר, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.

פְּקֻדַּת אֵל בְּנֵי יְהוּדָה לֹא שָׁמָרוּ

בִּשְׁכֹן יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מְגוּרוֹ;

לָכֵן גָּלָה, בָּנָיו כַּמֹּץ נִסְעָרוּ

גָּלָה מֵאַרְצוֹ, וְאָבַד נִירוֹ.

לִמְשֹׁךְ מַחֲרֵשָׁה, לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה,

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל בֵּית־הַסֵּפֶר;

שָׁמָּה תְּאוֹמִים יַחַד תּוֹרָה וּתְעוּדָה

חָכְמָה וּמְלָאכָה וְאִמְרֵי שֶפֶר.

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל נֶחָמָה וִישׁוּעָה

יָבִיא לַדּוֹר יָבוֹא אַחֲרֵינוּ;

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הִיא יָתֵד הַתְּקוּעָה,

עָלֶיהָ נִתְלֶה תִּקְוָתֵנוּ.

בָּאָרֶץ יִכָּתְבוּ קוֹרוֹתֵנוּ

לְעֵט הָאֵת מְגִלָּה חֲתוּמָה;

וּמְגִלָּה חֲתוּמָה דוֹרוֹת אַחֲרֵינוּ

יִקְרְאוּ בִּכְתָב הָאֱמֶת רְשׁוּמָה.

לְמִקְוֵה יִשְׂרָאֵל שִׁלְחוּ אֶת בְּנֵיכֶם,

שָׁמָּה יִלְמְדוּ אֶרֶץ לִפְלֹחַ;

לַמְּלָאכָה, לָעֲבוֹדָה הַרְגִּילוּ יְדֵיכֶם

אָז תִּתְאַזְּרוּ, תַּחֲלִיפוּ כֹחַ.

וְעֵת תְּשַׂדְּדוּ בְּאִתּוֹתֵיכֶם

בָּאָרֶץ, פּוֹלֵחַ, בּוֹקֵעַ;

זִכְרוּ: שָׁמָּה קֻבְּרוּ אֲבוֹתֵיכֶם

זִכְרוּ זֹאת, חוֹרֵש, זוֹרֵעַ.

מִשִּׁקּוּי עַצְמוֹתָם, מִלְּשַׁד הַלֵּחַ

תִּינְקוּ, תִּשְׁאֲפוּ אֶל קִרְבֵּיכֶם;

עַל כָּל רֶגֶב, גֶּרֶם גִבּוֹר צוֹלֵחַ,

קִבְרֵי אָבוֹת תִּרְמֹסְנָה רַגְלֵיכֶם.

תִּשְׁאֲפוּ קִרְבֵּיכֶם רוּחַ אֲבוֹתֵיכֶם

מֵרִבְבוֹת קְבָרִים רֵיחַ נִיחוֹחַ;

רוּחָם יֵעָרֶה, יַאֲצִילוּ עֲלֵיכֶם

רוּחַ אַהֲבָה, גְּבוּרָה וָכֹחַ.

שַׁבְּרוּ לֶעָפָר פְּסִילֵי הָעֲצַבִּים,

עֶגְלֵי הַזָּהָב שִׂימוּ לְדֹמֶן;

תִּשְׁאֲפוּ קִרְבֵּיכֶם רוּחַ הַמַּכַּבִּים,

רוּחַ גְּבוּרָה וֶאֱמוּנַת אֹמֶן.

זִרְעוּ בָאָרֶץ, זִרְעוּ לִבְרָכָה

אַהֲבָה, אֱמוּנָה גַּם תֻּמַּת לֵב,

קִנְאָה, שִׂנְאָה, וְחֵמָה נִתָּכָה

כַּמֹץ הַשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גֵו.

זִרְעוּ בָּאָרֶץ חִבַּת יְרוּשָׁלַיִם,

וַאֲשֶׁר בְּדִמְעָה זְרַעְתֶּם עַד הַיּוֹם,

בְּרִנָּה, בְּרִנָּה תִּקְצֹרוּ כִּפְלַיִם

אַהֲבָה, שַׁלְוָה, גַם חֵרוּת הַלְּאֹם.

(חיפה תרמ"ד)

---

פֶּתַח תִּקְוָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עוֹד טֶרֶם רוּחַ־הַלְּאֹם

צָרַר עַמִּי בִּכְנָפָיו,

הֱבִיאוֹ לְאַרְצִי הֲלוֹם

חֲסוֹת בַּתָּמָר וַעֲנָפָיו;

עוֹד טֶרֶם לַחֲתַן־דָּמִים,

לְעַמִּי נִפְתַּר הַחֲלוֹם,

כִּי שָׁמָּה בֵּין הָעַמִּים

יֵלֵךְ נָמוֹג וַהֲלוֹם.

אָז כּוֹנַנְתֶּם מוֹשָׁבָה,

עֲמֹל בְּזֵעַת אַפַּיִם;

לֹא לִחְיוֹת מִנְּדָבָה,

רַק מֵעֲמַל כַּפַּיִם.

מִירוּשָׁלַיִם בָּאתֶם

מֵאֵין עוֹזֵר חוֹנַנְתֶּם,

“וּפֶתַח תִּקְוָה קְרָאתֶם”

הַמּוֹשָׁב כּוֹנַנְתֶּם.

כַּמָּה צָרוֹת וּתְלָאוֹת

עָבְרוּ עֲלֵי רָאשֵׁיכֶם;

צָרוֹת רַבּוֹת נוֹרָאוֹת

שָׁמָּה רָאוּ עֵינֵיכֶם;

פֶּתַח תִּקְוָה לִפְנֵיכֶם

פֶּתַע, הָהּ, סָגָרוּ,

מִנִּכְלֵי רַע שְׁכֵנֵיכֶם

בִּדְבַר הַ“חֹק” סָגָרוּ.

בִּצַּת רֶפֶשׁ וַאֲגַמִּים

גְּבוּלוֹתֵיכֶם יְתָאֵרוּ;

בִּימֵי קַיִץ הַחַמִּים

הַקַּדַּחַת יְעוֹרֵרוּ

אֵדֵי קֶטֶב רָעִים

יִגְרְשׁוּ טִיט וָרֶפֶשׁ,

מֵהֶם חֳלָאִים בָּאִים,

מַחֲלַת לֵב וָנֶפֶשׁ.

וּבְכָל זֹאת, אַחַי, שָׁמָּה

גְּדוֹלוֹת עָשׂוּ יְדֵיכֶם,

זְרַעְתֶּם, חֲרַשְׁתֶּם אֲדָמָה

וּבָר מָלְאוּ אֲסָמֵיכֶם.

בָּתִּים בְּנוּיִים לְתַלְפִּיּוֹת

שָׁמָּה בְּמוֹשְׁבוֹתֵיכֶם,

מִדַּם גְּפָנִים פּוֹרִיּוֹת

יָשִׁיקוּ יִקְבֵיכֶם.

עִבְדוּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים,

עִדְרוּ בְּמַעְדֵר גַּנִּים,

עוֹד לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים

תֵּשְׁבוּ בֶטַח שַׁאֲנַנִּים.

תִּיבַשׁ בִּצַּת אֲגַמִּים,

תָּמוּת שָׁם הַדְּאָגָה,

וָּבֵין שְׁכֵנֵיכֶם הָעַמִּים

לֹא עוֹד תִּהְיוּ לְחָגָּא.

רוּח צַח יִשֹּׁב מִשְּׁפָיִים

סְבִיב מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם,

רוּחַ אַהֲבַת יְרוּשָׁלַיִם

רוּח אַהֲבַת אַרְצֵכֶם;

תִּיבַשׁ בִּצַּת אֲגַמִּים

מִכָּל עֲבָרֶיהָ.

שָׁלוֹם לְכָל הָעַמִּים,

מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

(פתח תקוה, תרמ"ו)

---

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן: הַחֲלוּצִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֵעֹל קָשֶׁה וּמִתִּגְרַת עָרִיצִים

בַּת־עַמִּי קָמָה הִתְעוֹרָרָה;

"הָבוּ נִשְׁלָחָה לְפָנֵינוּ חֲלוּצִים

לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ הַיְקָרָה".

אַךְ מִי זֶה יַעֲלֶה לְפָנֵינוּ רִאשׁוֹנָה,

לִמְצֹא לַנִּדָּחִים מְקוֹם מָנוֹחַ?

מִי יְסַקֵּל מְסִלָּה הוֹלֶכֶת צִיּוֹנָה?

מִי יַרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ עֹז וָכֹחַ?

שָׁם הַרְרֵי נְמֵרִים וּמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת,

שָׁמָּה אֶפְעֶה, לָבִיא גַם לָיִשׁ;

וּבְנֵי הַדּוֹדָנִים, קֵדָר וּנְבָיוֹת,

עוֹרְקֵי צִיָּה, פְּרָאִים כַּתָּיִשׁ.

כַּנְּחוּשָׁה שָׁמָּה בִּקְעָה וּשְׁפָיִים

סִלוֹנִים, סִרְפָּד, קִימוֹשׁ, חוֹחִים,

חֳרָבוֹת לִרְבָבוֹת עֲלֵי דְרָכַיִם,

וּבְקִרְבָּם יְרַקְּדוּ שְׂעִירִים וְאֹחִים.

שָׁמָּה הָאָרֶץ מְלֵחָה, עֲזוּבָה,

אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ;

הֲנוּכַל הַרְגִּיעַ בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה?

הֲנוּכַל שָׁם הוֹצֵא זֵרוּעֶיהָ?

אֵיךְ לַחְמֵנוּ בֶּעָמָל נָבִיא,

אִם אַף נַעֲמֹל בְּזֵעַת אַפַּיִם?

וּבְאֹהֶל בּוֹדֵד, בּוֹדֵד הָעֲרָבִי,

עֲרָבִי בּוֹדֵד שׁוֹדֵד דְרָכַיִם.

פַּחַד, אֵימָה, מָגוֹר מִסָּבִיב שָׁם,

חִנָּם נָשִׁית מְסִּלוֹת צִיּוֹנָה;

כָּכָה שָׁמַעְנוּ תְּלוּנַת הָעָם,

מִי יַעֲבֹר לְפָנֵינוּ רִאשׁוֹנָה?

וּתְלוּנָתָם שְׁמַעְתֶּם – וּבְיַד חָרוּצִים

קַמְתֶּם יַחַד – וּבְרוּחַ נְכוֹנָה

לִפְנֵי אֲחֵיכֶם עֲבַרְתֶּם חֲלוּצִים

פַּנֵּה דֶרֶךְ לְהוֹלְכֵי־צִיּוֹנָה.

חֲלוּצִים עֲבַרְתֶּם לִפְנֵי אֲחֵיכֶם

בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה מְצֹא מָנוֹחַ,

הָאָרֶץ עַתָּה נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיכֶם,

לֹא בְחַיִל, גַּם לֹא בְכֹחַ.

לֹא קֶשֶׁת דְּרוּכָה וְלֹא חֶרֶב שְׁלוּפָה,

מָגֵן וָרֹמַח אַיִן בְּמַחֲנֵיכֶם;

לְחַמְתֶּם, לֹא בְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה

כְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם.

אִתִּים וּמַחֲרֵשׁוֹת הָיוּ כְּלֵיכֶם,

מָגֵן – שֶׁלֶט; מַעֲצָד – קַרְדֻמּוֹת;

חֲלוּצִים הִנְכֶם לִפְנֵי אֲחֵיכֶם,

נַפְשֵׁיכֶם שִׁעַשְׁעוּ תַּנְחוּמוֹת.

בְּשֵׁם עֵין הַקּוֹרֵא לְפָנִים נוֹדָעָה,

אֶרֶץ שׁוֹמֵמָה גַּם עֲזוּבָה;

“רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן” עַתָּה נִקְרָאָה,

וּלְעֵדֶן הִיא אֶרֶץ תַּלְאוּבָה.

וּבִמְקוֹם לְפָנִים נְחָשִׁים וּפְתָנִים,

תַּחַת חָרוּל וְסִרְפָּד נָהָקוּ,

יַעַמְדוּ עַתָּה זֵיתִים וּגְפָנִים,

בָּתִּים בְּבָתִּים יַחַד דָּבָקוּ.

בִּמְקוֹם אֹהֶל עֲרָבִי וִירִיעוֹתָיו,

יַעַמְדוּ עַתָּה אוּרָווֹת וּגְדֵרוֹת;

הַתֹּמֶר כַּסֻּכָּה יַאֲהִיל כַּפּוֹתָיו,

צִלֹּו יָשִׁית בֵּינוֹת לַשְּׂדֵרוֹת.

בִּמְקוֹם לְפָנִים נִשְׁמַע רִיב מִשְׁפָּחוֹת,

חָמָס, רֶצַח – עָמָל וָטֹרַח;

עוֹבְרֵי דֶרֶךְ, הוֹלְכֵי אֳרָחוֹת,

שָׁלוֹם בְּרַגְלָם יַעַבְרוּ אֹרַח.

אֶחָי! לְחַמְתֶּם, גַם עוֹד תִּלָּחֵמוּ,

הַמְּלָאכָה אָמְנָם רַבָּה הִנֶּהָ;

אָכֵן תּוּכְלוּ גַם תִּתְנַחֵמוּ,

כִּי תִכְבְּשׁוּ אֶת אַרְצֶהָ.

בָּנִים יִוָּלֵדוּ, יָבוֹאוּ אַחֲרֵיכֶם,

פֹּה עֲלֵי מְקוֹם שְׂדֵי־הַתְּרוּמוֹת;

וּבְדִמְעָה זְרַעְתֶּם, יִקְצֹרוּ בְּנֵיכֶם,

יִקְצְרוּ בְּרִנָּה, יִשְּׂאוּ אֲלֻמּוֹת.

יִשְּׂאוּ אֲלֻמּוֹת, שִׁבֳּלִים גַם קָמָה,

יֵאָסְפוּ הַגֹּרְנָה שָׁם לַבָּיִת;

וְּבְצִלְלֵי הַגֶּפֶן הַתְּאֵנָה שָׁמָּה,

יֵשְׁבוּ בֶּטַח מִפַּחַד וָשָׁיִת.

וּבְעֵת מִתִּירוֹשׁ יָשִׁיקוּ הַיְקָבִים

בְּגַת לִדְרֹךְ עִנְבֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת,

אָז יָרֹנּוּ עֲלֵי כּוֹס עֲנָבִים,

“הֵידָד” יָרִיעוּ אַלְפֵי קוֹלוֹת.

הֵידָד יַשְׁמִיעוּ וּלְשׁוֹנָם תָּרֹן,

כְּרֹן צִפֳּרִים מֵעֳפָאֵי קִנָּם;

שִׁמְכֶם לִבְרָכָה בַּקֹּדֶשׁ לְזִכָּרוֹן,

שֵׁם: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם…

(יפו, תרמ"ו)

---

ראשון לציון [בעת בצרו האכרים]

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בעת בצרו האכרים שם ראשונה

ענביהם לדרוך בגת.

דִּרְכוּ, דִּרְכוּ בַגִּתּוֹת,

הֵידָד אַחַי הַנֶּאֱהָבִים!

עָבְרוּ יוֹבְלוֹת וּשְׁמִיטוֹת

מֵעֵת הָיִינוּ תוֹשָׁבִים –

אֵיךְ נִשְׁתַּנּוּ הָעִתּוֹת

כְּגַלְגַּלִּים רָצִים וְשָׁבִים…

דִּרְכוּ, דִּרְכוּ בַגִּתּוֹת,

תִּירוֹשׁ מַלְּאוּ הַיְקָבִים.

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד!

דִּרְכוּ וּמִמִּיץ עִנְבֵיכֶם

תִּירוֹשׁ יָשִׁיקוּ הַיְקָבִים

מִדַּם בְּשַׂר גִּבּוֹרֵיכֶם

תִּמְצוּ דַם עֲנָבִים

מִשִׁקּוּי לֵחַ אֲבוֹתֵיכֶם,

עָמוֹק חִבְּקוּ רְגָבִים,

הֻדַּשְּׁנוּ עֲצֵי גַפְנֵיכֶם

וּפְנֵיכֶם פְּנֵי לֶהָבִים.

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד!

כַּשּׁמֶן יָבוֹא בְּעַצְמוֹתֵיכֶם

יֵין דַּם הַגְּפָנִים,

וּצְאוּ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

כַּאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנִים.

עִדְרוּ בַּמַּעְדֵּר כַּרְמֵיכֶם,

וְהִתְעַנְּגוּ עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים

וּמָשָׁל בְּפִי שְׁכֵנֵיכֶם:

“כָּאָבוֹת כֵּן הַבָּנִים”,

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד!

הֵידָד אַחַי הָאֲהוּבִים,

לַיוֹם בּוֹ נִדְרְכָה פּוּרָה!

זְרוֹעַ בִּזְרוֹעַ שְׁלוּבִים

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָגוּרָה,

מַפֶּלֶת פּוּט וְלוּבִים

עוֹד בְּעֵינֵינוּ נָשׁוּרָה,

אָז נָשִׁיר לְיוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים

עַל הַגְּאֻלָּה וְהַתְּמוּרָה…

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד!

---

גְדֵרָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עַמִּי, בִּדְרָכֶיךָ נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתָ,

תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ בַּתֵּבֵל נִפְלָאוּ;

עֲלֵי יֶתֶר הָעַמִּים הִנֵּה נַעֲלֵיתָ,

כָּל רוֹאֶיךָ עָלֶיךָ הֵן יִשְׁתָּאוּ.

בְּרַחֲבֵי תֵבֵל – בַּל תַּכִּיר מְקוֹמֶךָ,

וּבִמְלֹא הַחֶלֶד – הִנֵּה אַרְצֶךָ…

אַרְצְךָ קְטַנָּה הִיא, מְאֹד מֻגְבֶּלֶת,

בִּגְדֵרוֹת סָבִיב מִכָּל עֲבָרֶיהָ;

עַד גַּם לָרֶמֶשׂ, תּוֹלֵעָה זוֹחֶלֶת,

יֵצַר הַמָּקוֹם מִזְּחֹל עָלֶיהָ.

אַרְצְךָ גְדוֹלָה וּקְטַנָּה גַם כָּכָה,

אַרְצֶךָ: “אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה”.

אַרְצֶךָ: אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה,

הֲלִיכוֹת עוֹלָם לְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ;

מֵעֵת רוּחַ הֵלֶךְ עָלֶיךָ נָחָה,

כַּחֹמֶט וּבֵיתוֹ, אַתָּה וְאַרְצֶךָ.

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עוֹלָמְךָ סַבּוֹתָ,

וּמְלֹא תֵבֵל בְּאַמָּתְךָ מַדּוֹתָ.

בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר, זֶה מִשְׁעוֹל הַחַיִּים,

גְּבוּלוֹת אַרְצֶךָ סָבִיב גָּדָרוּ;

פָּתוּחַ לְךָ רַק שַׁעַר הַשָּׁמַיִם…

וּנְתִיבוֹת עוֹלָם לְפָנֶיךָ סָגָרוּ,

כֶּחָנוּט בַּאֲרוֹנוֹ תַּעֲמֹד כָּכָה,

בַּאֲרוֹן קִבְרֶךָ: אַרְבַּע אַמּוֹת הֲלָכָה.

הִנֵּה שָׁמָּה לְפָנֶיךָ גָּדֵר מִזֶּה,

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תִּסְגֹּר עָלֶיךָ;

וְגָדֵר מִזֶּה – תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה,

תִּסְגֹּר הַדֶּרֶךְ עֵת תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ.

וּמִשְּׁנֵי עֲבָרֶיךָ גַּם שְׁתֵּי גְדֵרוֹת

בִּגְדֵרִים וּסְיָגִים שֶׁל גּוֹזְרֵי גְזֵרוֹת.

לַמְרוֹת זֹאת, עַמִּי, בְּמִשְׁעוֹל הַחַיִּים

בֶּטַח תֵּלֵךְ, וּבַל יֵצְרוּ צְעָדֶיךָ,

רַגְלַיִם יַלְאוּךָ – תַּעֲשֶׂה לְךָ כְּנָפַיִם,

וּבְדֶרֶךְ אֱמוּנָה חָפְשִׁי הִנֶּךָ,

עַל כַּנְפֵי הִגָּיוֹן אֶל עָל תִּנָּשֵׂאָה,

תָּעוּף מְרוֹמִים עֲלֵי כַנְפֵי הַדֵּעָה.

גֹּלּוֹ מְגִלַּת סִפְרוּת עַמֵּי שְׁכֵנֵינוּ,

בִּמְגִלַּת סִפְרוּת הַגּוֹיִם תִּקְרָאוּ,

וּרְאוּ אִם כְּחָכְמַת סִפְרוּת סוֹפְרֵינוּ,

אִם כְּחָכְמָתָם שָׁמָּה תִּמְצָאוּ?

הֵן עֵת חֲשֵׁכָה תֵּבֵל כִּסָּתָה,

אָז כְּבָר “חָכְמַת יִשְׂרָאֵל” נִגְלָתָה.

מִי אֵלֶּה שָׁמָּה יָצוּדוּ לְמַדְחֵפוֹת,

וּבְרֹאשָׁם אִשָּׁה זְקֵנָה כְּדֹב נוֹהֶמֶת?

בְּאֵשׁ הַכְּמָרִים יִשְׂרְפוּ מְכַשֵּׁפוֹת

וּלְקָרְבָּן הָאִשֶּׁה – אִשָּׁה קוֹסֶמֶת.

מִקּוֹסְמִים וְקוֹסְמוֹת בְּנֵי תֵבֵל יִירָאוּ,

וּמִפְּנֵי זְקֵנָה בָּלָה נָדוּ, נָעוּ…

וּכְבָר אָז עַם יִשְׂרָאֵל בֶּן־אוֹנִי

לָעַג לְהֶבְלָם, פַּחַד לַהֲטֵי הַכְּשָׁפִים

מִקְסַם שֶׁקֶר, הֶבֶל הַיִּדְעוֹנִי,

וְּכְזָבִים יָפִיחַ נוֹשֵׂא הַתְּרָפִים…

חָפְשִׁי דָּרַךְ אָז בְּמִשְׁעוֹל הַחַיִּים

לֹא פָחַד, לֹא רָהָה מֵאוֹתוֹת שָׁמַיִם…

לָעִיר רוֹמָה קָרְאוּ עֲצָרָה,

אֵלֶיהָ נֶאֶסְפוּ הֲמוֹן כְּמָרֶיהָ;

וּשְׁאֵלָה גְדוֹלָה בְּפִלְפוּל וּסְבָרָה,

בְּדִין קָשֶׁה עָסְקוּ חֲכָמֶיהָ:

אִם הַנָּשִׁים לִדְמוּת אָדָם הֵמָּה,

אוֹ רַק תִּתְחַשֵּׁבְנָה לְמִין הַבְּהֵמָה?..

וְּכְבָר אָז סוֹפְרֵינוּ בִּמְלִיצָה וָשִׁיר

(אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן עָלָי)

מֵאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן עַד אֵזוֹב בַּקִּיר,

דִבְּרוּ מֵהֲלָּךְ־נֶפֶשׁ וְחֵקֶר שַׁדָּי,

גַּם לְדַרְכֵי הַטֶּבַע יָדְעוּ תּוֹצָאוֹת,

וַעֲלֵי אֵל־אֵלִים דִבְּרוּ נִפְלָאוֹת.

אִם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה

סֻגַּר יִשְׂרָאֵל מִכָּל עֲבָרָיו;

הִנֵּה רוּחַ אֱלֹהַּ עָלָיו נָחָה,

הִיא גַם תְּנַשְּׂאֵהוּ מֵעַל לִגְדֵרָיו.

רַק בְּמִשְׁעוֹל צַר אוֹתוֹ סָגָרוּ,

אַךְ לָאֱמוּנָה יָדָיו לֹא אָסָרוּ,

מֵהֲלָךְ נֶפֶשׁ לֹא יַעַצְרוּהוּ הַגְּדֵרִים,

וּבְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה מַצָּבוֹ,

הוּא מָרוֹם יִדְאֶה, כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים,

וְהָעוֹלָם הַגָּדוֹל יִתֵּן בִּלְבָבוֹ,

עוֹלָמוֹת לִרְבָבוֹת הֵן יִבְרְאוּ אִמְרוֹתָיו

הוּא כָּאֵל, בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הִלְכוֹתָיו.

אַרְבַּע אַמּוֹת סְבִיבָן לֹא יִפְרֹץ פֶּרֶץ,

אִם כִּי מְעוֹנוֹ בַּחַיִּים לוֹ צַר שָׁמָּה;

הִלְכוֹתָיו־הֲלִיכוֹתָיו מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ,

יְמַלֵּא תֵּבֵל קֵדְמָה גַּם יָמָּה.

אִם צַר מְעוֹנוֹ, וּבְתֵבֵל הָרְחָבָה

אַיֵּה מָקוֹם, שָׁם לֹא רַגְלוֹ נִצָּבָה?

הֲלִיכוֹת־עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָמִים

מֵעֵת צוּר יְלָדוֹ בְּמֶרְחַב הַבְּרִיאָה,

קִרְאוּ בְּסִפְרוֹ תּוֹלְדוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים,

וּמְגִלַּת קוֹרָתוֹ גֹּלּוּ כַּיְרִיעָה;

מְגִלַּת חַיָּתוֹ כַּיְרִיעָה נִמְתָּחָה,

הִיא יְרִיעַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה.

כִּדְמוּת עַמִּי בַּקֹּדֶשׁ הֲלִיכָתוֹ,

וּלְפָנָיו הַדֶּרֶךְ בַּחַיִּים סֻגֵּרָה;

כֵּן גַּם בַּקֹּדֶשׁ רָאִיתִי עֶמְדָּתוֹ

מִבָּנָיו, בְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה בִּגְדֵרָה.

בָּנִים נֶחְמָדִים, בַּחוּרִים עֲצוּמִים,

הֵמָּה אֵלֶּה בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים.

בְּמִבְחַר שְׁנוֹתָם, מְלֵאִים עֲלוּמִים,

שׁוֹכְנִים בְּאֹהָלִים, חוֹנִים בִּגְדָרִים.

כִּי אַהֲבַת צִיּוֹן קִרְבָּם הִתְעוֹרָרָה

עֲלֵי אַדְמַת יִשְׂרָאֵל פֹּה טֻלְטָלוּ;

מִי יַגִּיד הַצָּרָה עֲלֵיהֶם עָבָרָה?

אַיֵּה סוֹפֵר יְסַפֵּר אֲשֶׁר סָבָלוּ?

מִגּוּר בָּאָרֶץ לָמוֹ מִתְנַכֵּרָה,

וְכִבְנֵי מְרֹום הָאָרֶץ לִשְׁאֹף רוּחַ,

בָּחֲרוּ בְּצִיּוֹן לָשֶׁבֶת בִּגְדֵרָה,

לַעֲרֹק צִיָּה, לִקְטֹף מַלּוּחַ.

מִשְּׁקֹד בְּבָתֵּי סֵפֶר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

בִּשְׂפַת עַם זָר בַּלִּמוּדִים לִשְׁמֹעַ,

בָּחֲרוּ שְׁקֹד בְּאַרְצָם, אֶרֶץ עִבְרִיָּה,

וּבְמַחֲרֵשָׁה הָאָרֶץ לִפְלֹחַ, לִבְקֹעַ.

חוֹנִים בְּאֹהָלִים, וּבְאֵין לָמוֹ בָּתִּים,

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת מְקוֹמָם לָרֶשֶׁת,

גָּדֵר מִזֶּה – חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים,

וְגָדֵר מִזֶה – פְּקֻדּוֹת מִפַּחוֹת־פְּלֶשֶׁת.

מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם בִּגְדֵרוֹת גֻדָּרוּ

וּמַחְסוֹר גַם כָּפָן הֵמָּה בִּשְׁמוֹתָם,

בְּמִשְׁעוֹל צַר כָּזֶה סֻגָּרוּ

עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ אֲבוֹתָם,

יוֹמָם בִּמְלַאכְתָּם בַּשָּׂדוֹת יַעֲבֹדוּ

שָׂרָב יַכֵּם בִּלְחוּמוֹ עָלֵימוֹ;

וּבַלַּיְלָה עֵת עַל מִשְׁמַרְתָּם יַעֲמֹדוּ,

הַקֶּרַח אָז יֹאכְלֵמוֹ.

וְלַחְמָם אֵין אוּר, הַשֵּׂק אֵין גֶּחָלִים,

רַק מַחְסוֹר וְכָפָן שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם;

לַחְמָם – לֶחֶם נִקוּדִים וּבְצָלִים,

וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה – יֵין מִשְׁתֵּיהֶם,

מִי הֶאֱמִין לַשְּׁמוּעָה: אֵלּוּ הַמְּרוּדִים

תָּמִיד בְּגִיל יֵצְאוּ לְפָעֳלֵיהֶם?

כִּי אֵלֶּה הַגּוֹלִים הַשְּׂבֵעִים נְדוּדִים,

הֵם בְּרִנָּה יִשְּׂאוּ אִתּוֹתֵיהֶם?

אִם בְּמִשְׁעוֹל הַצַּר, מִשְׁעוֹל הַחַיִּים,

וּבִגְדֵרוֹת גֻדְּרוּ סָבִיב פְּנִימָה;

רַגְלָם בַּכֶּבֶל – וְעָשׂוּ לָמוֹ כְּנָפַיִם,

עַל כַּנְפֵי הִגָּיוֹן לָעוּף קָדִימָה.

קָדִימָה, אַךְ קָדִימָה, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם,

בְּעַד עַמָּם וְאַרְצָם לָמוּת, נַפְשָׁם נְכוֹנָה,

כַּחֲלוּצִים יַעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיהֶם,

פַּנוֹת הַדֶּרֶךְ הוֹלֶכֶת צִיּוֹנָה.

מִקֶּרֶב לִבָּם לֹא אָבַד חָזוֹן,

וְנַפְשָׁם תְּשַׁעֲשֵׁעַ תִּקְוָה נִשְׁקָפָה;

כִּי בְּנֵי עַמָּם יָבוֹאוּ בְּחִפָּזוֹן,

קַחַת עֶמְדָתָם מִילִידֵי הָרָפָה.

כִּי עַמָּם עַם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד,

עַד־עוֹלָם עוֹד שֵׁנִית יִוָּלֵד;

עַם בָּזוּי וְשָׁסוּי, מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט

מִצָּהֳרַיִם הֵן יָקוּם לוֹ חָלֶד.

כִּי בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם אַרְצוֹתָם

אָז גַּם לָמוֹ אֶרֶץ הִנְחִילָה;

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ אֲבוֹתָם,

מִקֶּדֶם עֲלֵי כֻלָּם הִגְדִּילָה.

כִּי עַתָּה כְּבָר בָּאָה הָעֵת,

עָלֶיהָ חוֹזִים הִטִּיפוּ נֶחָמָה;

כִּי יִשְׂרָאֵל יָשׁוּב לְאַרְצוֹ, אֶרֶץ־חֵת,

יָעוּפוּ יַחְדָו בְּכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה.

עִדְרוּ בְּמַעְדֵר שָׂדוֹת גַּם כְּרָמִים,

זִרְעוּ בָאָרֶץ לִבְרָכָה פְּרִי תְבוּאָה,

הִנֵּה לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים

תִּקְצְרוּ בְּרִנָּה, בְּשִׁפְתֵיכֶם – תְּרוּעָה,

עִדְרוּ בְּמַעְדֵר שָׂדוֹת גַּם גַּנִּים,

וּתְשׁוּעַתְכֶם קְרוֹבָה לָבוֹא בִּמְהֵרָה,

תֵּשְׁבוּ בֶּטַח שְׁלֵוִים, שַׁאֲנַנִּים,

בַּמּוֹשָׁב בְּחַרְתֶּם, בֵּית הַגְּדֵרָה.

הַפּוֹרֵץ יַעֲלֶה מָשׁוּחַ בֶּן־פַּרְצִי,

הוּא יִפְרֹץ הַגְּדֵרוֹת סְבִיבְכֶם שָׁמָּה;

בֶּטַח תֵּשֵׁבוּ גַּם תִּשְׁכֹּנוּ בְּאַרְצִי,

תִּפְרֹצוּ סָבִיב קֵדְמָה גַם יָמָּה.

רוּחַ הַלְּאֹם הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

הַמְקַבֵּץ נְפוּצוֹת מִקֶּדֶם גַם יָמָּה,

לֹא בְּרַעַשׁ אַךְ בְּדוּמִיַּת רוּחַ,

אַךְ בְּרוּחַ – אֲדֹנָי – גַּם הוּא שָׁמָּה…

יָבוֹאוּ הַיָּמִים, תְּמַהֵרְנָה שָׁנִים,

אָז קֵץ לַצָּרָה, קֵץ גַּם לַחֲשֵׁכָה;

לְפִתְגַמְכֶם נִשְׁבַּעְתֶּם הֱיוּ נֶאֱמָנִים,

לֵאמֹר “בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלֵכָה”

(גדרה, כ“ו בניסן תרמ”ו)

---

עֶקְרוֹן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

פֹּה עָמַד מִלְּפָנִים

הֵיכָל מִבַּעַל־זְבוּב,

לְפָנָיו שָׁרו רְנָנִים

בְּכִנּוֹר וְחָלִיל־נְבוּב.

מֶנּוּ שָׁאֲלוּ רְבִיבִים

לָאָרֶץ יָחוּשׁוּ,

גַם לְגָרֵשׁ הַזְּבוּבִים

בְּשַׂר־חַי יַבְאִישׁוּ.

בָּאֵי חַצְרוֹת שְׁעָרָיו,

אַרְצָה הִשְׁתָּחוּ;

לוֹ כֹּהֲנָיו, כְּמָרָיו,

אֵילִים זָבָחוּ.

הֵיכַל זֶה הָאֱלִיל

חָרַב עַד יְסוֹדוֹ;

מִמִּקְדָשׁוֹ כָּלִיל

גָּלָה גַּם כְּבוֹדוֹ.

בְּחַצְרוֹת בָּמוֹתָיו

פַּחַד וּזְוָעוֹת;

וּמִקְדְשֵׁי מִזְבְּחוֹתָיו

הָיוּ לְמָחֳרָאוֹת.

בִּמְקוֹם נְגִינוֹת שֵׁכָר

שָׁרוּ כְּמָרָיו

לְבַעַל אֵל נֵכָר

בְּחַצְרוֹת שְׁעָרָיו.

עַתָּה, בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ,

בְּבֵית אֵל שַׁדַּי,

יָרֹנוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ

זְמִירוֹת לְאֵל־חַי.

יוֹשְׁבֵי עֶקְרוֹן לְפָנִים

סָפוּ גַם כָּלוּ;

עוֹבְדֵי זְבוּב וּפְתָנִים

שְׁאוֹל יִתְגַּלְגָּלוּ.

וּבְנֵי יְהוּדָה שָׁמָּה

יָרְשׁוּ אַרְצוֹתָם;

בְּעֶקְרוֹן, בָּרָמָה,

כּוֹנְנוּ מוֹשְׁבוֹתָם.

נָא, עַמִּי, הַבִּיטָה

קוֹרוֹת הַיָּמִים;

וּבְעֶקְרוֹן הַשְׁקִיטָה

נֶצַח עוֹלָמִים.

בְּנֵה אַרְצְךָ הַחֲמוּדָה!

דִּגְלְךָ: “יָה־נִסִּי”.

הֱיֵה כְּאַלּוּף בִּיהוּדָה,

וְעֶקְרוֹן כַּיְבוּסִי.

(עקרון, תרמ"ו)

---

רֹאשׁ פִּנָּה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

חִצְבוּ, חִצְבוּ בֶּהָרִים,

חִצְבוּ וּבְקוֹל רִנָּה

גֹּלּוּ אֲבָנִים יְקָרִים,

הַאֶבֶן לְרֹאשׁ פִּנָּה.

גֹּלּוּ חֶרְפַּת עַמֵּנוּ:

“נִרְפִּים הֵם, עֲצֵלִים”,

יִרְאוּ עַמֵּי שְׁכֵנֵינוּ,

כִּי הִנְּכֶם עֲמֵלִים.

גֹּלּוּ מֵהָרֵי יְהוּדָה,

חֶרְפָּה זוֹ סַקְּלוּהָ;

תַּחַת הַיְסוֹד־לִתְעוּדָה

עָמֹק שָׁם קַבְּרוּהָ.

בְּנוּ בָתִּים תֵּשֵׁבוּ

בָּם, בֶּטַח בְּאַרְצֵכֶם

וּבַל עוֹד תֵּעָצֵבוּ,

סַקְּלוּ אֶת כַּרְמֵיכֶם.

תַּחַת גֶּפֶן וּתְאֵנָה

תֵּשְׁבוּ לֹא תִירָאוּ;

עִבְדוּ אֲדָמָה שְׁמֵנָה

מִלַּחְמָהּ תִּשְׂבָּעוּ.

עַל יִשְׂרָאֵל יִלְלָתוֹ

שָׁוְא שָׁר הַמְּשׁוֹרֵר,

עַל חֻרְבַּן אַדְמָתוֹ

קוֹל יְלֵל עוֹרֵר.

קֵן לְיוֹנָה נוֹדֶדֶת,

שׁוּעָל – מְעָרָתוֹ;

לָאָדָם־אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

“לִיהוּדָה־קִבְרָתוֹ”.

הַרְאוּ לְעֵינֵי הָרְבָבוֹת

כִּי שֶׁקֶר דִּבְרָתוֹ;

כִּי לֹא קְבָרִים וָחֳרָבוֹת

לוֹ אֶרֶץ חֶמְדָּתוֹ.

יִרְאוּ בְּאֶרֶץ מְכוֹרָתוֹ

וּבְאַרְצוֹ הַחֲמוּדָה,

יִשְׂרָאֵל עֲלֵי אַדְמָתוֹ

וּבַיִת לִיהוּדָה.

---

מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

כְּקוֹל רַעַם בַּשָּׁמַיִם

קוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת

קוֹל קוֹרֵא מִירוּשָׁלַיִם:

חוּשׁוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת,

לַיַּרְדֵּן, לַיַּרְדֵּן אֵתָיוּ,

עֲשׂוּ מִקּוֹרוֹת מַעְבָּרוֹת,

מְקוֹם נָהָר פְּלָגָיו יֶהֱמָיוּ

הַעֲמִידוּ שָׁם מִשְׁמָרוֹת.

חֶרֶב לַד' וּלְאַרְצֵנוּ,

בַּיַּרְדֵּן שָׁם מִשְׁמַרְתֵּנוּ.

הֵרָגְעִי, אֶרֶץ אֲהוּבָה,

נַחְנוּ לֹא נֵרָגֵעַ,

בַּל נִתְּנֵךְ הֱיוֹת עֲזוּבָה,

עֵת קוֹל שׁוֹפָר יִשָָּמֵעַ,

בְּחַי־הָעוֹלָם נִשָּׁבֵעַ,

גַּם נִתְקַע כַּפֵּנוּ

עֵת קוֹל שׁוֹפָר יִשָּׁמֵעַ,

אָז נָרִימָה דִגְלֵנוּ

חֶרֶב לַד' וּלְאַרְצֵנוּ,

בַּיַּרְדֵּן שָׁם מִשְׁמַרְתֵּנוּ.

---

מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן (נוסח ב)

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זוֹל,

יֶהֱמוּ גַלֶּיךָ,

עֲלֵי גְדוֹתֶיךָ שְׁטוֹף וְגוֹל

חֶלְאַת אַרְצֶךָ.

כְּקוֹל רַעַם הַרְעֵם קוֹל

בַּהֲמוֹן מֵימֶךָ.

מְסִלַּת צִיּוֹן אַתָּה סוֹל,

נַחְנוּ אַחֲרֶיךָ.

מקהלה:

הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זְרוֹם

תִכָּתֵב זאֹת לַדּוֹרוֹת,

כִּי לַיְלָה כַּיּוֹם

נַחְנוּ עַל מִשְׁמָרוֹת…

עוֹבְדֵי אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים

גָּרֵש מִגְּבוּלֶיךָ,

גְּמַלֵּי קֵדָר וּדְדָנִים

בַּל יִרְפְּשׁוּ מֵימֶיךָ,

אָהֳלֵי אֳדוֹם וּמִדְיָנִים,

שָׁטְפם בְּגַלֶּיךָ!

כָּאָבוֹת כֵּן הַבָּנִים

נַחְנוּ פֹּה שׁוֹמְרֶיךָ…

הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זְרוֹם

לְיָם הַמֶּלַח שָׁמָּה…

גַּל לְגַל, תְּהוֹם לִתְהוֹם

יְסַפְּרוּ בִדְמָמָה.

כִּי מִמִּזְרָח, מַעֲרָב, צָפוֹן וְדָרוֹם

נִתְאַסְּפוּ לַמִּלְחָמָה,

עוֹד בְּאַרְצְךָ נִהְיֶה לְאֹם

וַאֲלֻמָּתֵנוּ קָמָה…

הָלְאָה יַרְדֵּן, גַּלֵּה הַלּוֹט,

הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה,

וּשְׁטוֹף נַחֲלַת בְּנֵי לוֹט

יָרְשׁוּ לָמּוֹ מְלוּכָה,

לְנֹגָהּ כּוֹכְבֵי מְאוֹרוֹת

בְּאַרְצְךָ הַבְּרוּכָה

עַל מִשְׁמַרְתוֹ יַעֲקֹב עוֹד

וְקַשְׁתּוֹ דְרוּכָה…

הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זוֹל,

יֶהֱמוּ מִשְׁבָּרֶיךָ,

נַתֵּק מוֹסְרוֹת, שַׁבֵּר עוֹל

שָׂמוּ עָלֶיךָ,

קָבְרֵם שָׁם בִּגְדוֹת הַחוֹל

וְהַרְעֵם בְּגַלֶּיךָ!

בְּנֵי יַעֲקֹב יִשְׁמְעוּ הַקּוֹל

יָבוֹאוּ לְעֶזְרֶךָ…

מקהלה:

גַּל לְגַל, תְּהוֹם לִתְהוֹם

יְסַפְּרוּ אָז הַקּוֹרוֹת,

כִּי לַיְלָה כַּיּוֹם

עָמַדְנוּ עַל מִשְׁמָרוֹת…

---

קִינָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בַּתְּשִׁיעִי זֶה הַחֹדֶשׁ אָצוּם כַּחֹק,

מַר אֶבְכֶּה, אֶתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר;

לָאָרֶץ אֵשֵׁבָה דּוּמָם בִּלְבוּשׁ שַׂק,

לִקְרֹא הַקִּינוֹת תּוֹךְ הַסֵּפֶר.

מֵעֵינַי הַדִּמְעָה כַּיָּם תִּזְרֹמָה,

כִּמְעַט אֶטְבַּע בְּזֶרֶם דִּמְעָתִי;

אָגֹז שְׂעָרִי, וּבְגָדַי אֶפְרֹמָה,

וּכְקוֹל גַלִּים צַהֲלַת אַנְחָתִי.

עֲלֵי הֵיכַל אֲדֹנָי כִּי עָלָה בְּלַהַב,

בַּתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ בְּזֶה הַיּוֹם;

עַל חוֹמַת צִיּוֹן עֵרוּ עוֹזְרֵי רַהַב,

תָּמִיד קָרָאתִי לַבְּכִי וְלַצּוֹם.

גַם הַיּוֹם אֶבְכֶּה וַאֲמָרֵר בַּבֶּכִי,

אֶמְרֹט לְחָיַי, וְאָגֹז שְׂעָרִי;

דּוּמָם לָאָרֶץ אֵשֵׁב בַּדֶּחִי,

שַׂק לְבוּשִׁי עַל גִּלְדִי וּבְשָׂרִי.

לֹא אַךְ עֲלֵי חֻרְבַּן בֵּית־מִקְדָשֵׁנוּ,

אֶבְכֶּה הַיּוֹם וְאַזִּיל דְּמָעוֹת;

עוֹד נָוֶה שַׁאֲנָן עַל תִּלּוֹ בֵּית אֱלֹהֵינוּ,

עוֹלָם וּמְלֹאוֹ – הוּא מִקְדַּשׁ אֵל־צְבָאוֹת.

מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵינוּ עוֹד בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת,

חַצְרוֹת אֲדֹנָי – חַדְרֵי הַטֶּבַע;

יַד זֵד בַּל תּוּכַל הַכּוֹתוֹ שְׁאִיּוֹת,

בַּל יָעְתַּק מִמְּקוֹמָם הַר וָגֶבַע.

עַל מִזְבַּח אֲדָמָה עוֹד עֲשַׁן הַקְטוֹרָה

מִכִּלְיוֹת חִטָּה, רֵיחַ בְּשָׂמֶיהָ,

עוֹד תָּאִיר הַלְּבָנָה, מְנוֹרָה טְהוֹרָה

וְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת – נֵרוֹתֶיהָ…

וּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי הוּא תֵּבֵל הַגְּדוֹלָה,

הֵיכַל אֲדֹנָי – כָּל בּוֹ הַנְּשָׁמָה,

לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה מִזְבַּח הָעוֹלָה,

בֵּין בַּדֵי לִבּוֹ – אֲדֹנָי שָׁמָּה…

מִקְדַּשׁ אֲדֹנָי, עוֹדוֹ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת,

חַצְרוֹת־יָהּ, הִנֵּה מִבְּלִי סְפוּרוֹת,

הֵיכַל אֲדֹנָי, הִנֵּה רִבְבוֹת הַגְּוִיּוֹת…

וְנֵר אֲדֹנָי – הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת…

לִבּוֹת נִשְׁבָּרִים – מִזְבֵּחַ וּבָמָה,

קָרְבָּן הוּא תְּפִלַּת נֶפֶשׁ דַכָּא;

רֵיחַ נִיחוֹחַ – אֲנָחָה בַדְּמָמָה.

אֱלֹהַּ יָרַח כִּלְבוֹנָה זַכָּה…

אֵלֶּה הַגְּוִיּוֹת, אֵלֶּה גָּלְמֵי אֲנָשִׁים,

מִבְּשָׂרָם אֶחֱזֶה מַרְאָה רוֹמֵמָה;

וּבְחַדְרֵי לְבָבָם, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,

הֵיכַל אֲדֹנָי, הֵיכַל אֲדֹנָי הֵמָּה.

לֹא אַךְ עֲלֵי חֻרְבַּן מִקְדַּשׁ בֵּית הַקֳּדָשִׁים

אֶקְרָא הַיּוֹם לְמִסְפֵּד, לִבְכִי;

אַךְ גַּם עֲלֵי גְּוִיּוֹת חַצְרוֹת הַמִּקְדָשִׁים,

נֶחֶרְבוּ עַתָּה בְּאֶרֶץ הַצְּבִי…

בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, שָׁם בַּמּוֹשָׁבוֹת,

בֵּין הַכַּרְמֶל וּבֵין הַשְּׁדֵמָה;

שְׁבַע מֵאוֹת הֵיכְלֵי חֳרָבוֹת,

הֵיכַל אֲדֹנָי, הֵיכַל אֲדֹנָי הֵמָּה…

שְׁבַע מֵאוֹת הַגְּוִיֹּות, הַנְּפָשׁוֹת,

מֵרָעָב וְחֹסֶר שָׁם יִכְלָיוּן;

בְּאַשְׁמַת יְדֵי הַמְנַהֲלִים הַקָּשׁוֹת,

עֲלֵיכֶם מֵעַי הִנֵּה יֶהֱמָיוּן…

עַל אֵלֶּה הַגְּוִיּוֹת מֵרָעָב שְׁדוּפוֹת

עַל אֵלֶּה נַפְשִׁי שׁוֹמֵמָה;

בָּתֵּי־מִקְדָשׁ, חַצְרוֹת־יָהּ הַשְּׂרוּפוֹת,

הֵיכַל אֲדֹנָי, הֵיכַל אֲדֹנָי הֵמָּה…

אֵלֶּה הֵיכְלוֹת מִקְדַּשׁ בֵּית אֱלֹהֵינוּ,

לֹא הֶחֱרִיבוּ עַם נָכְרִי, צַר אוֹ זֵד;

רַק אַחֵינוּ הַמְנַדִּים מִבְּנֵי עַמֵּנוּ

הָעוֹרְקִים צִיָּה בַּמִּדְבָּר כְּשֵׁד…

וּמֶה פָּשְׁעוּ, מֶה חָטְאוּ, אַתֶּם עֵדִים!

כִּי בְּדָתָם נַפְשָׁם רוֹמֵמָה;

לָכֵן אֵשׁ זֶה בָּם שָׁלְחוּ הַזֵּדִים…

בְּהֵיכַל אֲדֹנָי, הֵיכַל אֲדֹנָי הֵמָּה…

אַתֶּם, אַחַי, בְּאַרְצוֹת צָפוֹן וְיָמָּה,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ בְּאֶרֶץ הַצְּבִי;

הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת, הֶעָשָׁן שָׁמָּה,

וְקִרְאוּ סָבִיב לַמִּסְפֵּד, לַבְּכִי.

הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת בִּגְוִיּוֹת וּגְלָמִים,

שְׂרוּפִים, קְדוּחִים מֵרָעָב וְכָפָן,

מִבְּשָׂרָם יִשְׂבְּעוּ שׁוֹתֵי דָמִים…

כָּל חַיָּה וּמִינָהּ – שׁוּעָל וְשָׁפָן…

קִרְאוּ לִבְכִי עַל חֻרְבַּן בֵּית אֱלֹהֵינוּ,

וּשְׁבוּ לָאָרֶץ בְּנֶפֶשׁ שׁוֹמֵמָה;

עַל חֻרְבַּן גְּוִיּוֹת אַחֵינוּ וְעַמֵּנוּ,

הֵיכַל אֲדֹנָי, הֵיכַל אֲדֹנָי הֵמָּה.

לַעֲצֹר בְּעַד הַזֵּד מִפְּרֹעַ פְּרָעוֹת,

לַעֲשֹׂות מַה בַּל אוּכָלָה;

רַק אֶבְכֶּה וְאֶשְׁפֹּךְ נַהֲרֵי דְמָעוֹת,

אוּלַי אֲכַבֶּה הָאֵשׁ כִּי גָדָלָה…

(“חבצלת”, תרמ"ח)

---

הַשּׁבוּעָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

פקוד יפקוד אלהים אתכם (בראשית)

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, אַחַי, אַחְיוֹתַי

אֲשֶׁר שָׁמְעוּ קוֹל מַנְגִּינוֹתַי, –

עֵת פָּקוֹד יִפְקוֹד אֶתְכֶם אֱלֹהִים,

אָז בְּאַחֲרִית יָמִים יֻצָּרוּ

הַעֲלוּ מִזֶּה אֶת עַצְמוֹתַי

עֲלֵי אַדְמַת נֵכר נִפְזָרוּ.

פֹּה אֵלֵךְ, הָהּ עֲרִירִי…

הַעֲלוּ מִזֶּה אֶת עַצְמוֹתַי…

קִבְרוּנִי בִּירוּשָׁלַיִּם עִירִי,

שָׁם תָּמָר יִינַק מִלֵּחַ כִּלְיוֹתַי…

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, אַחַי וְאַחְיוֹתַי,

הַשּׁבוּעָה הַזֹּאת:

“הַעֲלוּ מִזֶּה אֶת עַצְמוֹתַי”.

שָׁם בְּאֶרֶץ אֲבוֹתַי

בַּל תֹּאכְלֵנִי תוֹלֵעָה,

וּבֵין קִבְרֵי אַחַי, אַחְיוֹתַי

רַק שָׁם אֶמְצָא מַרְגֵּעָה…

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַחַי, אַחְיוֹתַי

הִשְׁבַּעְתִּי – וּבְשֵׁם אֵל דֵּעָה,

כִּי תַעֲלּו מִזֶּה אֶת עַצְמוֹתַי.

*

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל עֵת יִתָּקַע

עַל פִּסְגַּת הַר מוֹרִיָּה…

גַּם קִבְרִי אָז יִבָּקַע

וְנַפְשִׁי תָשׁוּב לִתְחִיָּה…

ירושלים באש שרופה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

יְרוּשָׁלַיִם בָּאֵשׁ שְׂרוּפָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

נַפְשִׁי, לָמָּה תִירָאִי?

שִׁמְעִי עַל אֶרֶץ רַבָּה

קוֹלוֹ הָאַחֲרוֹן: בַּרְקָאִי!

---

הַלְוִיִּם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

השמר לך פן תעזב את הלוי (דברים)

בִּשְׁלֹשָׁה שִׁירִים

א. אֵיךְ?

איך נשיר את שיר יי (תהלים)

(על פי הגדה נושנה)

בִּגְדוֹת חִדֶּקֶל וּפְרָת,

– מִשֶּׁמֶשׁ פְּנֵיהֶם שְׁזוּפִים,

הַלְוִיִּם, בְּנֵי קֹרַח וּקְהָת,

כַּאֲבֵלִים יֵשְׁבוּ עֲטוּפִים,

עַל עֲרָבִים תָּלוּ כִּנּוֹרָם,

בָּרוּחַ יִתְנוֹדֵד עֻגָּבָם – – –

נֶאֶלְמָה מַנְגִּינַת מִזְמוֹרָם,

כִּי צִיּוֹן שָׂמוּ בִּלְבָבָם.

צִיּוֹן הַיָּפָה הַנְּעִימָה,

יְרוּשָׁלַיִם עִיר חֶמְדָּתָם,

טֶרֶם הָגְלוּ כַּשְׂדִּימָה

בָּהּ שָׁרוּ זִמְרָתָם,

עַתָּה – יְדֵיהֶם בַּכְּבָלִים

רַגְלָם הֻגְּשָׁה לִנְחֻשְׁתָּיִם,

יֵאָנְקוּ כְּאֶנְקַת חֲלָלִים

בְּזָכְרָם צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם.

הַכַּשְׂדִּים אָז שׁוֹבֵיהֶם,

הֲלוּמִים מִיַּיִן ושֵׁכָר,

שָׁאֲלוּ הַלְוִיִּם וּמְשׁוֹרְרֵיהֶם

לָשִׁיר שִׁירֵי צִיּוֹן בַּנֵּכָר,

הַלְוִיִּם בְּנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה

הִקְשִׁיבוּ לְקוֹל נוֹגְשֵׂיהֶם,

אֶצְבְּעוֹתָם בַּלָּאט, בְּדוּמִיָּה

שָׂמוּ בֵין שִׁנֵּיהֶם.

בְּשִׂנֵּיהֶם שֶׂרֶט שָׂרָטוּ

אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בָּתָרוּ,

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לָאָרֶץ נִשְׁמָטוּ,

דְּמֵיהֶם כַּמַּיִם נִגָּרוּ…

הַכַּשְׂדִּים מִנֶּגֶד עָמָדוּ

הִשְׁתּוֹמְמוּ עֲלֵי גְבוּרָתָם,

לִשְׁאֹל בַּל עוֹד זָדוּ

לָשִׁיר לָמוֹ זִמְרָתָם.

נַחְנוּ יוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם,

בְּנֵי שָׂרִים וְאֶפְרָתִים,

הַנִּשְׁכַּח גְּבוּרַת מַעֲשֵׂיהֶם,

מַעֲשֵׂי הַקָּרְחִים וְהַקְּהָתִים?…

Phenix Arizona 1898.

ב. הַשּׁיר הָאַחֲרוֹן

על פי אגדת חז"ל

סְבִיב הַמִּקְדָּשׁ הָרוֹמָאִים

הֶעֱמִידוּ עַתָּה הַסֻּלָּמוֹת,

חִצֵּיהֶם יִזְרְקוּ הַקַּלָּעִים,

סוֹלְלוֹת יִשְׁפְּכוּ בָּרָמוֹת,

אֵיל הַבַּרְזֶל יְנַגֵּחַ,

יְקַרְקַר חוֹמָה וָקִיר,

וּמִזְמוֹר שִׁיר לַמְנַצֵּחַ

הַלְוִיִּם יְנַצּחוּ בַּשִׁיר.

הָרוֹמִים בִּתְרוּעַת מִלְחָמָה

יְעוֹדְדוּ רוּחַ לִגְיוֹנָם,

הַלְוִיִּם – יָשִׁירוּ בִּדְמָמָה:

“וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם”.

רֻבָּם יִפְּלוּ מְדֻקָּרִים,

מֵרָעָב צָפַד עוֹרָם,

בִּידֵיהֶם – כְּלֵי הַזְּמָרִים

וּבְפִיהֶם שִׁיר מִזְמוֹרָם;

“הֵידָד” יִשְׁאֲגוּ הָרוֹמִים

לַהֵיכָל יִנְהֲרוּ בִּגְאוֹנָם,

הַלְוִיִּם – יֵאָנְחוּ לִמְרוֹמִים:

“וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם”…

הַכֹּהֲנִים בַּחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת

יִלְחֲמוּ בֵינוֹת לַתָּאִים,

וּבְסַעֲרוֹת מִלְחֲמוֹת תְּנוּפוֹת

יִלְחֲמוּ עִם הָרוֹמָאִים,

הַלְוִיִּם – יָשִׁירוּ לַאֲדוֹנָם –

אִם כִּי הַחֶרֶב תַּכְרִיתֵם –

"וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם

וּבְרָעָתָם אֱלֹהֵינוּ יַצְמִיתֵם"…

ג. הַכֹּהֵן הָאַחֲרוֹן

מה לך כי עלית כלך לגגות (ישעיה)

קִירוֹת הַמִּקְדָּשׁ קֻרְקָרוּ,

הֻכְּתוּ חוֹמָה וְשַׁעַר.

כַּמַּיִם הָרוֹמִים יִנְהָרוּ,

לָכְדוּ הַמַּעְבְּרוֹת בַּסָּעַר.

עַל הַמִּקְדָּשׁ שִׁנוֹ חָרַק

זֶה הַפֶּרֶא הָרוֹמָאִי,

וְלַפִּיד אֵש זָרַק:

בְּקוֹל הֵידָד, “בַּרְקָאִי!”

וּלְשׁוֹן הַלַּפִּיד לִחֵכָה

הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת פִּנּוֹתָיו,

יַד זֵד שִׁלֵּחָה

אֵשׁ בְּטִירוֹת חֲצֵרוֹתָיו,

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּגַפּוֹ,

הַצִּיץ עֲלֵי מֶצַח,

יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ

בֵּין לֶהָבוֹת וָרֶצַח…

בִּגְדֵי הַשְּרָד עָלָיו

לְבוּשִׁים יִקְרֵי עֵרֶךְ,

הַפַּעֲמוֹנִים יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בְּשׁוּלָיו

כְּאוֹמְרִים: “פַּנּוּ דֶרֶךְ”,

בְּחָזֵהוּ אוּרִים וְתֻמִּים,

עֲלֵי פָּנָיו דְאָגָה,

וּבֵין לְהָבִים אֲיֻמִּים

יַעֲלֶה בַּמַּעֲלוֹת הַגָּגָה.

רוֹם נָשָׂא עֵינָיִם

וּבְקוֹל מַר צוֹרֵחַ,

בְּיָדוֹ מוּל שָׁמָיִם

זָרַק אֶת הַמַּפְתֵּחַ,

לָאֵל נתַן אֹמֶר:

"הֵא לְךָ מַפְתְּחֶךָ

"מִהְיוֹת לְבֵיתְךָ שׁוֹמֵר

לֹא הֶאֱמַנְתָּ בְּעַבְדֶּךָ"…

בִּלְשׁוֹנוֹ עוֹד נִיבוֹ

וּמְנוּחָה הִדְרִיכוּהוּ,

לַהֲבוֹת אֵשׁ סְבִיבוֹ

כַּנֵּזר שָׁם כִּתְּרוּהוּ – – –

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בַּלַּבָּה:

“נַפְשִׁי, לָמָּה תִירָאִי!”

שִׁמְעִי עַל אֶרֶץ רַבָּה

קוֹלוֹ הָאַחֲרוֹן: “בַּרְקָאִי!!”

---

הַבּוֹגֵד אוֹ טַל חֶרְמוֹן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הוי בוגד ולא בגדו בך (ישעיהו)

בִּמְקוֹם הָרוּחוֹת נִשּׁאִים

יַרְתִּיחוּ כַּסִּיר מְצוּלָה,

יַעַמְדוּ כֵפִים וּסְלָעִים

סוֹגְרִים הַדֶּרֶךְ גָּלִילָה.

בִּמְקוֹם הַכַּרְמֵל בְּנַחַת

בַּיָּם יְתָאֵר גְּבוּלוֹתָיו

וְנַחַל קִישׁוֹן מִתַּחַת

יְלַחֵךְ כַּפּוֹתָיו.

בִּמְקוֹם אֳנִיוֹת יְהַלֵּכוּן

לָשִׁית בַּיָּם מְסִלָּה,

וְעוֹבְרִים דַּרְכָּם יְשָׂרֵכוּן

דֶּרֶךְ אֶרֶץ גָּלִילָה.

שָׁם רוּחַ עָלַי נִגְלָתָה

בַּמַּרְאֶה רָאִיתִי חָזוֹן,

עַצְמוֹתַי רָעֲדוּ בִּבְעָתָה

וּבְמִשְׁמַנַּי שֻׁלַּח רָזוֹן.

חֲצִי הַלַּיִל עֵת יַגִּיעַ

וּלְנֹגַהּ אוֹר הַסַּהַר,

מִצָּפוֹן יַאַת, יָרִיעַ,

יִתְחוֹלֵל בַּיָּם סָעַר.

הַרוּחַ בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ

יַכֶּה הַגַּלִּים בַּמְּצוּלָה

הַיָּם יִסְתָּעֵר לְעֻמָּתו

וּמִכְּאֵב יִצְעֲקוּ בַּהֲמוּלָה.

כְּרַעַם תִּרְעַם הַסּוּפָה,

הָרוּחַ יְנוֹדֵד תַּלְתַּלָּיו,

הַיָּם בְּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה

יֵז עָלָיו קִצְפּוֹ וְגַלָיו.

פֶּתַע מָה אֶרְאֶה שָם

כּמוֹ אַרְמוֹנים וּבִירָנִיּוֹת?

נָתִיב יְפַלְּסוּ בַּיָּם

צִי אַדִּיר וָאֳנִיּוֹת.

אֳנִיּוֹת עִם דִּגְלֵיהֶן

מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת תְּבִיאֶינָה

תִּפְרֹשְׂנָה נִסֵּי תָּרְנֵיהֶן,

כְּמוֹ כְנָפַיִם לְהֵנָּה.

מִי הֵם הַשּׁטִים, הַבָּאִים?

הֲתִרְאֶה הַכּוֹבָעִים?

מֵאֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם

הֵן הֵמָּה הָרומָאִים.

עִם צִיֵּי יְהוּדָה וְצִבְאוֹתָיו

יִלְחֲמוּ אֵלֶּה הַפְּרָאִים,

הַיָּם יַרְעֵם בְּזִרְמוֹתָיו,

בְּרִית כָּרַת עִם רוֹמָאִים.

הַיָּם יִפְתַּח לוֹעוֹ,

הַסּוּפוֹת תִּשְׁתַּקְשֵׁקְנָה בְּכַנְפֵיהֶן,

יְפָרֵשׂ אֵיתָן זְרוֹעוֹ

לְשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת וְתָרְנֵיהֶן.

צִי יְהוּדָה וְאֳנִיּוֹתָיו

בַּיָּם צָלְלוּ כָּלִיל– – –

וְהָרוֹמִי עִם לִגְיוֹנוֹתָיו

יִדְרוֹךְ בְּחוֹף הַגָּלִיל…

מִי עֹלֶה בַּכַּרמֶל, שָׁמָה,

וּבְיָדוֹ לַפִּיד אִשׁוֹ?

מַעֲטֵהוּ קִנְאָה וּנְקָמָה

אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְבוּשׁוֹ?

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִנֵּהוּ!

“קִנֵּאתָ קִנְאַת אֱלֹהֶיךָ”

וּכְקוֹל רַעַם קוֹלֵהוּ:

“בּוֹגֵד, אֵיפֹה הִנֶּךָ?”

"הֵן אַרְבַּע מֵאוֹת נְבִיאִים

עוֹבְדֵי הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרִים

זָבַחְתִּי כְּאֵילִים וּמְרִיאִים

עַל עָבְדָם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים".

"וְאַתָּה, יוֹסֵף, שַׂר הַצָּבָא,

לָאוֹיֵב מָכַרְתָּ עַמֶּךָ,

מִי יִתֶּנְךָ – וּבְלֶהָבָה

אֶשְׂרוֹף אֶת עַצְמוֹתֶיךָ!?"

"אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיוֹם תְרוּעוֹת,

בִּדְרוֹךְ אוֹיֵב גְּבוּלֶיךָ,

לָמָּה לֹא הִפַּלְתּוֹ לְמַשּׂוּאוֹת

הַיָּמָה מִגַּבְנֻנֵּי הָרֶיךָ!?"

וּמִמְּרוֹמֵי הָרֵי גִּלְבֹּעַ

מִי יִדְרוֹךְ שָׁם בְּגַאֲוָתוֹ?

מִשִּכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבוֹהַּ

כְּבֶן-עֲנָק קוֹמָתוֹ?

עַל רֹאשׁוֹ נֵזֶר עֲטָרָה;

שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הִנֵּהוּ!

וּבְקוֹל כְּרַעַם וּסְעָרָה

יַרְֵעם: “הַבּוֹגֵד אַיֵּהוּ?”

"אַיֵּה הַבּוֹגֵד בְּעַמִּי,

בְּיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה?

בְּחַרְבִּי, בְּכְלִי זַעֲמִי,

אֲשַׁסַּע רֹאשׁוֹ שָׁמָּה!"

"מִנְּפוֹל בִּידֵי הוֹלֵלִים

דָמִי לָאָרֶץ מִגַּרְתִּי,

מִנְּפוֹל בִּידֵי עֲרֵלִים

חַרְבִּי בְּלִבִּי דָקַרְתִּי".

"וְאַתָּה, יוֹסֵף, כֹּהֵן שֶׁקֶר,

לָאוֹיֵב סִגַּרְתָּ עַמֶּךָ,

הִתְמַכַּרְתָּ לָרוֹמִי לְעֵקֶר,

לְחֶרְפַּת יוֹלַדְתֶּךָ"…

וּבְהַר תָּבוֹר, לִבְרַק אוֹרָה,

מִי תִּרְעַם שָׁם כַּלְּבִיאָה?

אֵשֶׁת לַפִּידוֹת דְּבוֹרָה,

הִיא דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה.

וּבְקוֹל רַעַם מַרְעִימָה:

"בּוֹגֵד בְּעַמִּי אַיֵּהוּ?

מִי יִתְּנֵהוּ לִי, עֹשֵׂה הַמְּזִמָּה.

בְּחַרְבִּי פֹּה אֲשַׁסְּעֶהוּ!"

"הֵן רַק אִשָּה אָנֹכִי

רַכַּת לֵב מֵרָחֶם,

וּמָה גַּם אֹנִי וְכֹחִי

לָצֵאת לִקְרָב-לָחֶם?"

"וּבְכָל זֹאת מוּל עַמִּי

מִתַּעֲרָה חַרְבִּי שָׁלַפְתִּי.

חֵילֵי סִיסְרָא וַאֲרַמִּי

לְנַחַל קִישׁוֹן גָּרַפְתִּי".

"וְאַתָּה יוֹסֵף, יוֹדֵעַ כֹּל,

גִּבּוֹר חַיִל מֵרָחֶם,

לָמָּה לֹא פָּרַקְתָּ הָעֹל,

עַל רוֹמִי מִשָּכֶם?"

"לָאוֹיֵב פָּנִיתָ עֹרֶף,

לָאוֹיֵב מָכַרְתָּ אַרְצֶךָ!

כִּימֵי קַיִץ וָחֹרֶף

לֹא תִמַּח חֶרְפְּתֶךָ".

פֶּתַע הַיָּם יִפְתַּח פִּיו רוֹם

לַחוֹף סַלְעֵי שְׁאִיָּה.

וְהַחַיִל בָּלְעָה הַתְּהוֹם

מִבִּטְנָה הֵקִיאָה.

אַלְפֵי אֲלָפִים נִטְבָּעִים

לַחוֹף יַעֲלוּ שָׁמָּה,

חֲלָלִים מְדֻקָּרִים וְנִפְצָעִים

וּבִידֵיהֶם חֶרֶב הַנְּקָמָה.

וּכְמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן

יַעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם,

וְעַל פְּנֵי הַשָּרוֹן

יָרִימוּ אֶת דִּגְלֵיהֶם.

יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בַּאֲזֵנֵיהֶם כִּסְעָרוֹת

בַּמֶּרְחקִּים הַקֹּול יִשָׁמֵעַ,

וּמֵרַעַם תְּרוּעוֹת שׁוֹפָרוֹת

גַּם הָאָרֶץ תִּבָּקֵעַ.

חֵיל רַגְלִי וּפָרָשִׁים

שָׁם יִתְּנוּ אוֹתוֹתָם,

כָּאַרְבֶּה לְמַחֲנוֹת נִרְעָשִׁים

יִתְפָּקְדוּ לְצִבְאוֹתָם.

מִסָּבִיב לְשַׂר צְבָאָם

יָגוֹדוּ שָׁם מַחֲנָיִם,

מֵאֶרֶץ וְיָם קְרָאָם

וּמִבֶּטֶן תְּהוֹם מָיִם.

הֵמָּה צִבְאוֹת הַיְּהוּדִים

עָלֵימוֹ יָשִׂים מִשְׁטָרוֹ,

כָּרֹעֶה יְפַקֵד הַגְּדוּדִים

לָמוֹ יִתֵּן דְּבָרוֹ.

"עוּשׁוּ, חוּשׁוּ, רוּצוּ,

הַבּוֹגֵד – תִּפְשׂוּהוּ;

בָּאָרֶץ סָבִיב פּוּצוּ,

לִנְתָחִים תְּנַתְּחוּהוּ".

וּכְרֶגַע סָבִיב יָפוּצוּ

אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ,

הֵנָּה וָהֵנָּה יָרוּצוּ,

“אַיֵּה הַבּוֹגֵד?” קָרָאוּ.

יָרוּצוּ עֲלֵי גְבָעוֹת

יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בַּשּׂרְיוֹנִים,

יַחְפְּשׂוּ בְּעִמְקֵי הַבְּקָעוֹת

יִקְפְּצוּ עַל הַחֶרְמוֹנִים.

יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בִּכְלֵי אֲזֵנֵיהֶם

“הַבּוֹגֵד אַיֵּהוּ?”

וּדְמָעוֹת תִּזֹּלְנָה מֵעֵינֵיהֶם

בִּרְאוֹתָם כִּי אֵינֵהוּ – – –

שֶׁפִי לְשַׂר מַחֲנַיִם

יָשׁוּבוּ – מֵחַפֵּשׂ לָאוּ,

בְּדֶמַע עַל עֵינַיִם:

הַבּוֹגֵד לֹא מָצָאוּ.

---

עֵת הַשַּחַר יַעֲלֶה יַעַר,

יַטֶּה קָו הַגָּלִיל,

לִדְמָמָה יָקוּם הַסַּעַר

הֶחָזוֹן יַחֲלוֹף כָּלִיל – – –

דּוּמָם יַעַמְדוּ הָאַלּוֹנִים

צַמַּרְתָּם יִשּׂאוּ עָל

וְעַל הַרְרֵי הַחֶרְמוֹנִים

תִּפּוֹל שִׁכְבַת הַטָּל.

---

וְדִמְעוֹת אֵלֶּה הַהֲמוֹנִים,

כָּלִיל מֵעֵינָם הֵרִיקוּ,

הֵמָּה טַלְלֵי הַחֶרְמוֹנִים

בִּרְאִי הַחַרְסָה יַבְרִיקוּ – – –

נכתב בין חיפה ועכו על אדמת ישראל בשנת תרמ"ט – 1889

---

הֲתִרְאֶה אֵשׁ בֶּהָרִים?

מאת

נפתלי הרץ אימבר

וּשְׁבוּעָה אַחַת נִשְׁבָּעוּ

יַחַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

כִּי לֹא יִרְגָּעוּ

עַד אַרְצָם תִּגָּאֵל.

---

חידות מני קדם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

חידות מני קדם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

זה לפני שנים הדפסתי מאמר במ"ע [במכתב עת] החָדשי [=הירחון] “המנורה” (בלשון אנגלית) בשם “מְגִלָּה נִשְׁכָּחָה” ובה הראיתי לדעת, כי סדר קדוש החדש וסוד הספירה וסוד קדוש הלבנה נוסדו בעת המרד הגדול בימי ר' עקיבא ובר כוכבא. אין פה המקום להאריך ורק מוצא המאמר אתן לפניך, כי כולם היו אותות וסימנים, כמו שעושים בין צבאות חיל ונקראים בשם “ס ו ד” Passwort. קדוש החדש היה לאות בין החברות אשר תחת מסוה אמונה דברו אודות המרד ושלוחי החברות נשלחו לראש החברה בירושלים, הודיעו פרטי דברים בלשון חכמים כמו “פניו לצפונה או לדרומה”. – הירח היה סמל מלכות בית-דוד. סודות הספירה היו לאותות בין איש לרעהו, ותחת “מה שפגמתי” צריך להיות “מה שֶׁסִיַמְתִּי” בספירה – מלשון לעשות סימן. – קדוש הלבנה היה לאות בין צבאות גדודי היהודים. אין פה המקום להעתיק כל המאמר ואין תחת ידי, ואין מערבין חקירה בשירה כי זה לחוד וזה לחוד המשורר

זה לפני שנים הדפסתי מאמר במ"ע [במכתב עת] החָדשי [=הירחון] “המנורה” (בלשון אנגלית) בשם “מְגִלָּה נִשְׁכָּחָה” ובה הראיתי לדעת, כי סדר קדוש החדש וסוד הספירה וסוד קדוש הלבנה נוסדו בעת המרד הגדול בימי ר' עקיבא ובר כוכבא. אין פה המקום להאריך ורק מוצא המאמר אתן לפניך, כי כולם היו אותות וסימנים, כמו שעושים בין צבאות חיל ונקראים בשם “ס ו ד” Passwort. קדוש החדש היה לאות בין החברות אשר תחת מסוה אמונה דברו אודות המרד ושלוחי החברות נשלחו לראש החברה בירושלים, הודיעו פרטי דברים בלשון חכמים כמו “פניו לצפונה או לדרומה”. – הירח היה סמל מלכות בית-דוד. סודות הספירה היו לאותות בין איש לרעהו, ותחת “מה שפגמתי” צריך להיות “מה שֶׁסִיַמְתִּי” בספירה – מלשון לעשות סימן. – קדוש הלבנה היה לאות בין צבאות גדודי היהודים. אין פה המקום להעתיק כל המאמר ואין תחת ידי, ואין מערבין חקירה בשירה כי זה לחוד וזה לחוד המשורר

---

א. אַחַר הַחָרְבָּן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

יְרוּשָׁלַיִם בָּאֵשׁ שְׂרוּפָה

הַמִּקְדָּשׁ עָלָה בְּלֶהָבָה,

הָאָרֶץ מִקָּדִים שְׁדוּפָה

מֵאָדָם וּבְהֵמָה נֶעֱזָבָה.

וּבְנֵי צִיּוֹן הַיְּהוּדִים

קוֹדְרִים הוֹלְכִים שָׁמָּה,

רְעֵבִים עֲנִיִּים מְרוּדִים

וּצְמֵאִים לְדַם הַנְּקָמָה.

כִּי בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים

הַרוֹמִי נָטָה קָו,

מָעוֹן לְחֵיל וְלַפָּרָשִׁים

וְעַל גַּגּוֹ סֵמֶל הַצָּו.

יְהוּדָה נָפַל לְפִי חֶרֶב

אַרְצוֹ נֶהְפְּכָה לַצִּיָה,

אַךְ רוּחוֹ עוֹד בַּקֶּרֶב,

עוֹד נַפְשׁוֹ חִיָּה.

אִישׁ אָחִיו יַעֲזוֹרוּ

לַיְלָה יָשִׂימוּ לְיוֹם,

סוֹד יַמְתִיקוּ, יֹאמֵרוּ:

“עֻצוּ עֵצָה הֲלוֹם”.

לִגְדוּדִים אֲגֻדּוֹת אָגָדוּ,

לַחֲבָרוֹת חֲבֵרִים חֻבָּרוּ,

בְּרַעְיוֹן אֶחָד נֶאֱחָדוּ

בְּקֶשֶׁר אַהֲבָה נִקְשָׁרוּ.

וּשְׁבוּעָה אָז נִשְׁבָּעוּ

יַחַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

כִּי לֹא יִרְגָּעוּ

עַד אַרְצָם תִּגָּאֵל…

---

ב. הָעֵדִים אוֹ קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עַל פִּסְגַת מוֹרִיָּה בֵּין עֳפָאִים,

כַּדּוּר יֵשְׁבוּ זִקְנֵי הַתַּנָּאִים

דּוּמָם – מִבְּלִי נָדִים וְנָעִים;

הֲנֶאֶסְפוּ פֹּה לִשְׁפֹּט רוֹצֵחַ?

מַדּוּעַ הָעֵדִים? נָא הַגִּידוּ

מַדּוּעַ בִּדְמָמָה רֹאשָׁם יָנִידוּ? –

– הָעֵדִים? בְּפִיהֶם עַתָּה יָעִידוּ

אֵיכָה רָאוּ בָעֶרֶב בְּהִלּוֹ יָרֵחַ.

הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת בְּכָל אַפְסָיִם,

כִּי יָבֹאוּ עֵדִים שְׁנָיִם

הָעֵד עַל מְלֶכֶת שָׁמָיִם

כִּי יָצְאָה בְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ?

אַךְ דּוֹם – חִידָה סְתוּמָה

לָךְ אֶפְתֹּר בַּמְגִלָּה רְשׁוּמָה,

מְגִלַּת עַמִּי מִדָּם אֲדֻמָּה,

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם לָךְ אַשְׁמִיעַ.

עֵת רָאוּ זִקְנֵי הַתַּנָּאִים

הָלוֹךְ וְגָדוֹל יֵלְכוּ הָרוֹמָאִים,

וּבְנֵי עַמָּם מְדֻכָּאִים חֵלְכָּאִים –

אָז רוּחַ תִּקְוָה לְפַעֲמָם הֵחֵלָּה,

חֶבְרוֹת צִיּוֹן בְּכָל עִיר יָסָדוּ,

אָגֻדּוֹת בְּכָל פֶּלֶךְ אָגָדוּ,

בַּל קַרְסֻלֵּי עַמָּם יִמְעָדוּ

הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב סֶלָה.

וּלְמַעַן רוֹמִים לֹא יָבִינוּ

כִּי לַמֶּרֶד בְּנֵי יַעֲקֹב יָכִינוּ,

בַּל זָרִים בְּחֶבְרָתָם לָבֹא יָהִינוּ,

בְּלָשׁוֹן נִסְתָּרָה דַבֵּר בָּחָרוּ;

לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ נֶאֶסְפוּ, אָמָרוּ,

לַיָּרֵחַ הִבִּיטוּ וּפְנֵיהֶם נָהָרוּ,

סֵמֶל מַלְכוּת דָּוִד בּוֹ הִכִּירוּ,

עֲלֵי מַלְכוּתוֹ מְשׁוֹרְרִים שָׁרוּ.

כֹּה הַמּוֹרִים זִקְנֵי הַתַּנָאִים,

בְּכֹל חֹדֶשׁ יַחַד נֶאֶסָפוּ,

לִשְׁמוֹעַ הַחֲדָשׁוֹת מֵאַפְסָיִם צָפוּ,

סָפְרוּ הַיָּמִים, הַשָּעוֹת, הָרְגָעִים.

עַל מַעֲשֵׂי הַמֶּרֶד הַמּוֹרִים נָצָחוּ,

לָמּוֹ הַחֲבָרוֹת שְׁלוּחֵיהֶם שָׁלָחוּ,

בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים הָעֵדִים שָׂחוּ,

מָה הַחֶבְרוֹת בֶּעָרִים פָּעָלוּ,

"הַרְאִיתֶם אֶת הַיָּרֵחַ בְּהִלּוֹ

"פָּנָיו צָפוֹנָה אוֹ לְדָרוֹם מַסְלוּלוֹ?

“וּמָתַי הֵאִיר בִּרְקִיעַ זְבֻלוֹ?”

כֵּן הַמּוֹרִים הָעֵדִים שָׁאָלוּ.

פָּנָיו צָפוֹנָה – אִם לַכֶּסֶף מוֹצָא,

פָנָיו דָּרוֹמָה – אִם הַחֶבְרָה חֲפֵצָה

לָדַעַת לָעוּת דָּבָר אוֹ לִשְׁאֹל עֵצָהָ –

כֵּן הַמּוֹרִים עִם הָעֵדִים נִדְבָּרוּ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הַחֹדֶשׁ קִדֵּשׁוּ

אִישׁ אִישׁ לִמְלַאכְתוֹ חָשׁוּ

לְהוֹדִיעַ לְעַמָּם עֲתִידוֹת יִרְעָשּׁו,

זִיקוֹת וְלַפִּידִים בֶּהָרִים בָעָרוּ.

הֲתִרְאֶה לְשׁוֹן אֵשׁ בֶּהָרִים?

הֲתִרְאֶה הַנְּגֹהוֹת סָבִיב לֶעָרִים?

בָּאוֹתוֹת לְעַמָּם יְדַבְּרוּ דְבָרִים

כִּי בַּת צִיּוֹן עוֹד מְעַט תִּרְגָּעִי,

קוֹל מְבַשֵׂר קֵדְמָה, צָפוֹנָה,

לִשׁלוֹף חֶרֶב כֹּל יָד תִּכּוֹנָה,

הָעֵז הַגִּבּוֹרִים יַחַד צִיּוֹנָה,

כִּי מִיַּעֲקֹב דָּרַך כּוֹכָב בַּרְקָאִי!

---

ג. סוֹד הַסְּפִירָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לדעת לעות את יעף דבר (ישעיה)

מִפֶּסַח עַד עֲצֶרֶת

כַּדָּת, חֹק וָאֹמֶר,

בּת עַמִּי סוֹפֶרֶת

חֲמִשִּים יוֹם לָעֹמֶר;

חֲמִשִׁים יוֹם סוֹפֶרֶת

כַּמָּה יָמִים מַזְכֶּרֶת.

נֶגֶד רוֹמִי קֶשֶׁר

בְּנֵי עַמִּי קָשָׁרוּ,

וּלְחַוֹּת דַּעַת פֵּשֶׁר

בִּסְפִירוֹת אָז סָפָרוּ,

שָׂמוּ לְאוֹתוֹת אוֹתוֹתָם

חֲמִשִּים יוֹם בְּסִפְרוֹתָם.

וּלְהִשָּמֵר מִזַּעַם עֲבָרוֹת

מֵרוֹמִי וְכָל אֲגַפֵּיהָ,

הָלְכָה דִּבְּרָה בַּנִסְתָּרוֹת,

כִּי תִשְׁמוֹר דַּת אֱלֹהֶיהָ.

אַךְ מֶרֶד הָיָה הָאֹמֶר

סָפוּן בִּסְפִירַת הָעֹמֶר…

בְּהִתְאַסְּפָם בְּבֵית תְּפִלָתָם

בָּנֶשֶׁףְ יוֹם בָּעַרְבָּיִם:

וַתְּהִי זֹאת מַנְגִּינָתָם:

“קֶשֶׁר לָרוֹמָאִים”.

מִיּוֹם לְיוֹם סָפָרוּ,

מִיּוֹם לְיוֹם קָשָׁרוּ.

אַחַר שָׁפְכוּ תְּפִלָּתָם,

לְיוֹשֵׁב שָׁמָיִם

לָחֲשׁוּ שִׂיחָתָם,

אִישׁ לְרֵעֵהוּ לָאָזְנָיִם:

"מַה שֶׁסִּיַמְתִּי בִּסְפִירָה

אַהֲבַת אַרְצִי תָּעִירָה".

רֵעֵהוּ עָנָה בִּשְׂפָתוֹ,

בִּשְׂפַת קוֹל דְּמָמָה,

“חֶסֶד” הַיּוֹם לְסִפְרָתוֹ

וְחֶסֶד אֵל שָׁמָּה,

בְּחֶסֶד עוֹלָם יִבָּנֶה

וּבְחֶסֶד צִיּוֹן תִּקָּנֶה.

וּבְלֵיל יוֹם לְמָחֳרָתוֹ

אִישׁ לְאָחִיו יִתְלַחֵשׁוּ,

“תִּפְאֶרֶת” הַיּוֹם בְּסִפְרָתוֹ,

“תִּפְאֶרֶת” הַיּוֹם קִדֵּשׁוּ,

תִּפְאֶרֶת אָדָם בַּיִת לָשָׁבֶת,

תִּפְאֶרֶת לְאֹם אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת…

חֶסֶד, תִּפְאֶרֶת, הוֹד,

מַלְכוּת, נֶצַח וּגְבוּרָה,

גְדֻלַּת סוֹד וִיסוֹד

הֵמָּה סוֹדוֹת הַסְּפִירָה,

בַּעֲדָם בְּנֵי עַמִּי לָחָמוּ

וְנַפְשָׁם בְּכַפָּם שָׂמוּ.

כָּכָה קֶשֶׁר קָשָׁרוּ,

עָרְכוּ מָגֵן וָחֵץ,

מִיּוֹם לְיוֹם סָפָרוּ

מָתַי יָבוֹא הַקֵּץ,

חֲמִשִּים יוֹם נָדָדוּ

וּבְרוֹמִי אָז מָרָדוּ…

---

ד. קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הַלַּיִל בָּא לַשָּׁפֶל,

פָּרַשׂ כַּנְפֵי עֲרָפֶל;

וַיְכַס עִיר וּמְלֹאָהּ;

מִבֵּינוֹת הַשְּׂדֵרוֹת,

מִבֵּינוֹת הַגְּדֵרוֹת,

יִשָּׁמַע קוֹל מִשְׁמָרוֹת,

הַמַּחֲנֶה אָז בְּבוֹאָהּ.

כֻּלָּם שׁוֹכְבִים הוֹזִים,

נֵעוֹרוּ רַק הַחוֹזִים

בְּכוֹכְבֵי שְׁמֵי רָקִיעַ;

מִבֵּין חַשְׁרַת עָבִּים,

יָאִירוּ הַכּוֹכָבִים,

כְּמוֹ רָצִים וְשָׁבִים,

וּבֵינָם הַלְּבָנָה תּוֹפִיעַ.

בַּבָּתִּים אֵין נֵרוֹת,

בָּרְחוֹבוֹת אֵין מְאוֹרוֹת,

רַק בְּבָתֵּי הַמִּדְרָשִּׁים

יָאִיּרוּ הַלַּפִּידִים

בִּידֵי הַיְּהוּדִים,

נֶאֶסְפוּ לַגְּדוּדִים

כַּהֲמוֹן יָם נִרְעָשִׁים.

שָׁם בְּבֵית הַתְּפִלָּה,

יִסְתָּעֲרוּ בְּקוֹל הֲמוּלָה,

זִקְנֵי הַתַּנָּאִים;

מוֹרִים עִם תַּלְמִידֵיהֶם

לַקְּרָב יְלַמְּדוּ יְדֵיהֶם,

יִמְרְקוּ אֶת שִׁלְטֵיהֶם

לִלְחֹם עִם רוֹמָאִים.

וּבַל יֵדְעוּ אוֹתוֹתָם,

עַל לִבָּם שָׂמוּ אוֹתָם

אוֹת סֵמֶל הַיָּרֵחַ,

לִגְדוּדִים אָז גָדָדוּ,

לְמַחֲנוֹת הֵם נִפְרָדוּ,

עַל מַאֲרָב שָׁקָדוּ,

עַל הָרוֹמִי הָרוֹצֵחַ.

כֵּן אָז הַיְּהוּדִים

נֶאֶסְפוּ לִגְדוּדִים,

עַתָּה אֶשְׁאַל אַיָּם?

שְׁתֵּי מַחֲנוֹת נִפְגָּשׁוּ

כָּאַרְבֶּה יִרְעָשׁוּ,

יַחַד יִתְלֶחָשׁוּ:

“עוֹד דָוִד חַי וְקַיָּם”!

עֵת הִכִּירוּ אוֹתוֹתָם,

כִּי הֵמָּה לְצִבְאוֹתָם

רוֹם נָשְׂאוּ יְדֵיהֶם;

"כְּמוֹ לַלְּבָנָה מוֹפַעַת,

לֹא נוּכַל גַּעַת

כֵּן יַד הַמַּרְשַׁעַת

לֹא תִּגַּע עֲדֵיהֶם".

"כַּיָּרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם

— כֵּן נָתְנוּ קוֹלָם —

כֵּן תִּכּוֹן מַלְכוּתֵנוּ,

מַלְכוּת דָּוִד וִירוּשָׁלַיִם;

כִּימֵי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

תִּמְשֹׁל עַד אַפְסַיִם

כַּאֲשֶׁר חָזוּ חוֹזֵינוּ".

"סִימָן טוֹב וּמַזָּל טוֹב

"כֵּן נִפְרֹץ לָרֹב

— בְּקוֹלָם קָרָאוּ —

" ‘שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם’

"עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם

“פֶּרֶץ אֵין בְּמַחֲנֵיכֶם”

וּמוּל רוֹמִים יַחַד נָסָעוּ.

---

ה. מוֹת הַגִּבּוֹר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

סָבִיב בֵּיתֵּר הָרֹכֶלֶת,

הָרוֹמִים צָנְפוּ צְנֵפָה;

בַּחוּץ — חֶרֶב מְשַׁכֶּלֶּת,

בַּבָּיִת — פַּחַד וּמַגֵּפָה.

שָׁוְא בַּר-כּוֹכְבָא הַנּוֹצֵחַ,

יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים;

הָרוֹמִי בַּסּוֹלְלוֹת צוֹלֵחַ,

נָבְקָה רוּחַ הַיְּהוּדִים.

חַיִל אַחַר חַיִל נָפָלוּ,

גְדוּד אַחַר גְדוּד כָּרָעוּ;

דָמָם כַּמַּיִם נָזָלוּ,

כַּצֹּאן לָטֶבַח הָכְרָעוּ,

הַפְּלִיטִים מִנִּי חֶרֶב

אוֹ מִמֹרֶךְ-לֵב כַּשָּׁפָן;

בַּמַּגֵּפָה נִגָּפוּ בַּקֶּרֶב

אוֹ מֵתוּ מֵרָעָב וְכָפָן.

כַּחֲצַר מָוֶת נִדְמָתָה

הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַבְּצוּרָה;

מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ הָיָתָה,

עַתָּה מֵרוֹמִים נְצוּרָה.

בַּר-כּוֹכָב מְפַקֵּד צְבָאֶיהָ,

יַעֲצֹר כֹּחַ בְּיָדוֹ;

אַךְ — שׁוֹמְרִים עַל חוֹמוֹתֶיהָ

מְעַטִּים הֵמָּה עִמָּדוֹ.

בְּמַחֲנֵה הָרוֹמִים הוֹלֵלוֹת,

יְהַלְּלוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים;

תַּחַת מִבְצְרֵי סוֹלֵלוֹת,

יִתְעַנְּגוּ עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים.

יַיִן יָרִיקוּ מִכַּדִּים,

יִשְׁתַּפְּכוּ לְחֵךְ גְרוֹנָם;

וְסֵמֶל תִּפְלַצְתָּם “עַל-בַּדִּים”

יִשְּׂאוּ בִּתְרוּעַת גְּאוֹנָם.

מִי זֶה פֶּתַע בּוֹדֵד

יִפְתַּח הַשַּׁעַר בְּגַפּוֹ;

יִתְהַלֵּךְ כְּצֵל נוֹדֵד,

יְפַלֵּס נְתִיב לְאַפּוֹ?

עַל פָּנָיו מַסְוֶה כָּעֲלָטָה,

חַרְבּוֹ מִתַּחַת לְמַדָּיו;

נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ קֻמָּטָה,

אַךְ — לֹא כֵן בַּדָּיו…

בַּר-כּוֹכְבָא הוּא הַנּוֹצֵחַ,

רָאָה בָּאוּ יָמָיו;

וּלְנֹגַהּ אוֹר הַיָּרֵחָ

לְמַחֲנֵה הָרוֹמִים פְּעָמָיו.

לְשׁוֹמְרֵי מַחֲנֵה הָרוֹמִים

יֹאמַר: יוֹדֵעַ פֶּרֶץ בַּקִּיר;

וּפָלִיט בִּבְרִית שְׁלוֹמִים

בָּא לְהַסְגִּיר הָעִיר.

וַתַּעֲבֹר בַּמַּחֲנֶה הָרִנָּה

כִּי פָּלִיט בָּא מֵהָעִיר;

וּמִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה

לִגְיוֹנִים בָּאוּ בְּשִׁיר.

יַיִן הֵרִיקוּ מִכַּדִּים,

הִשְׁתַּפְּכוּ לְחֵק גְרוֹנָם;

וְסֵמֶל תִּפְלַצְתָּם “עַל-בַּדִּים”

נָשְׂאוּ בִּתְרוּעַת שְׁאוֹנָם.

"מַה-נָּאוֶה הַגִּבּוֹר בִּגְאוֹנוֹ —

הָרוֹמִי נָתַן אִמְרָתוֹ —

קַשְׂקַשִּׂים עַל שִׁרְיוֹנוֹ

עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּתוֹ.

מִתַּחַת לְמַדָּיו הַחֶרֶב,

וּבְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעָה";

כֹּה אָז בָּעֶרֶב

הָרוֹמִים הִלְּלוּהוּ בִּתְרוּעָה.

וּמִקְּטַנָם עַד גְּדוֹלָם

הַגִּבּוֹר חָבָקוּ, נָשָׁקוּ;

וּכְמוֹ בְּאַהֲבַת עוֹלָם

בִּשְׂפָתוֹ שְׂפָתָם דָּבָקוּ.

יַיִן בַּכּוֹסוֹת עָרָכוּ,

יַיִן מָלְאוּ הַגְּבִיעִים;

יֵינוֹ בְּיֵינָם מָסָכוּ

“הֵידָד” יִשְׁאֲגוּ הַקְּרוּאִים.

פֶּתַע הַגִּבּוֹר יִתְרוֹמָם,

מִפָּנָיו יְגַלֶּה הַמַּסֵּכָה;

כְּפֶסֶל אִלֵּם דּוּמָם

יַעֲמֹד הַגִּבּוֹר כְּמוֹ חֵלֵכָה.

מַה-נּוֹרָא מְאֹד מַבָּטוֹ,

כַּצֵּל יִדּוֹד בִּנְטוֹתוֹ;

יִפְתַּח מֵזַח שְׁלָטוֹ,

כָּאִישׁ יֵאָבֵק בְּמוֹתוֹ.

"רוֹמִים! שִׁמְעוּ לִדְבָרָי!

— הַגִּבּוֹר יִקְרָא בְּזָעַם —

בַּר-כּוֹכְבָא אֲנִי, עָרָי! ¹

נָקַמְתִּי מִכֶּם הַפָּעַם.

לֹא לִסְגֹּר הָעִיר בָּאתִי,

לְהִתְעַלֵּס פֹּה בָּאֲסֵפָה;

גִבּוֹרַי לְאַפִּי קָרָאתִי,

חֹלִי רָע וּמַגֵּפָה.

בִּנְשִׁיקוֹת פִּי נָפַחְתִּי,

בָּכֶם רוּחַ הַמַּגֵּפָה;

חִצֵּי שַׁדַּי שָׁלַחְתִּי

לִצְנֹף אֶתְכֶם צְנֵפָה.

הַיַּיִן בְּכוֹס מִשְׁתֵּיכֶם,

בְּרַעַל הַמַּחֲלָה הִרְעַלְתִּי;

יָבוֹא כַּמַּיִם בְּעַצְמוֹתֵיכֶם

רַעַל הַמָּוֶת סָבַלְתִּי".

בִּלְשׁוֹנוֹ עוֹד מִלָּתוֹ,

לְרוֹמִים יְדַבֵּר רְתֵת;

וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ

לָאָרֶץ חָלָל מֵת — — —

הָרוֹמִים חֲרָדוֹת לָבָשׁוּ,

לָאָרֶץ הִשְׁלִיכוּ אֲזֵנֵיהֶם;

יָנוּסוּ — יְמַהֵרוּ — יִרְעָשׁוּ

וְהַמַּגֵּפָה תִּדְלֹק אַחֲרֵיהֶם.

(דנוור 1899)

---

ו. מַשָּׂא שׁוֹמְרוֹן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

סְבִיב בֵּיתֵּר הַבְּצוּרָה,

שָׁם קְבָרִים לָאֲלָפִים;

כְּסוֹלְלוֹת עִיר הַנְּצוּרָה,

עַל הָעֵמֶק נִשְׁקָפִים.

וּמִבְּלִי צִיּוּן מַזְכֶּרֶת,

רשֶׁם פִּתּוּחֵי חוֹתָם;

וּמִבְּלִי אֶבֶן דּוֹבֶרֶת,

מֵאֵלֶּה, חֶלְדָּם, מוֹתָם.

הַהֵלֶךְ כִּי יָבוֹא,

שָׁמָּה, בִּישִׁימוֹן יָנוּעַ;

קוֹל דְּמָמָה לוֹ בִּלְבָבוֹ,

חִידַת-קֶדֶם יַבִּיעַ.

מִי הֵמָּה אֵלֶּה הַמֵּתִים,

אֵיךְ מֵחֶלֶד נִגְזָרוּ;

פֹּה תַּחַת צִלֲלֵי הַזֵּיתִים,

עָמֹק, עָמֹק, קֻבָּרוּ?

גִּבּוֹרִים מִיהוּדָה הֵמָּה,

עִם הָרוֹמִים לָחָמוּ;

וּבָעֹז וּבְיַד רוֹמֵמָה,

נַפְשָׁם בְּכַפָּם שָׂמוּ.

לָחֲמוּ כַּלְּבָאִים, כַּכְּפִירֵים,

בְּעַד עַמָּם וּקְדוֹשָׁם;

וּמַלְכָּם, אַדִּיר אַדִּירִים,

בַּר-כּוֹכְבָא בְּרֹאשָׁם.

הִנֵּה בְּכָל לַיְלָה וָלַיִל,

לְנֹגַהּ אוֹר הַיָּרֵחַ;

יִתְעוֹרֵר גִבּוֹר הַחַיִל

בַּר-כּוֹכְבָא הַנּוֹצֵחַ.

יָקוּם מִקִּבְרוֹ בִּדְמָמָה

וּכְמוֹ חַי הִנֵּהוּ;

רוּחַ חַיִּים: הִיא הַנְּקָמָה

גַּם שֵׁנִית תְּחַיֵּהוּ.

יִלְבַּשׁ מַדָּיו עִם שִׁרְיוֹנוֹ

וּבְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע יְשׁוּעָה;

יַחְגֹּר חַרְבּוֹ, כִּידוֹנוֹ,

יִתְקַע בְּשׁוֹפַר הַתְּרוּעָה.

יִרְכַּב בְּעֹז עֲלֵי סוּסוֹ,

עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּתוֹ;

וּבְיָדוֹ דִגְלוֹ וְנִסּוֹ

דֶּגֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.

"הָקִיצוּ — יִתֵּן קוֹל דְּבָרוֹ —

גִבּוֹרַי יְשֵׁנֵי אֲדָמָה" —

גַּם יָרִיעַ בְּקוֹל שׁוֹפָר

לְקוֹלוֹ תֶּחֱרַד הָרָמָה…

לְקוֹלוֹ יִבָּקְעוּ הַקְּבָרִים,

חַיִל בָּלְעוּ — יָקִיאוּ;

גִּבּוֹרִים מִכָּל עֲבָרִים

“הֵידָד מַלְכֵּנוּ” יָרִיעוּ.

גְּדוּדֵי רַגְלִים וּפָרָשִׁים,

סָבִיב לְדִגְלוֹ יִתְגּוֹדָדוּ;

תַּחַת פְּקֻדַּת הָרָאשִׁים,

לְמַחֲנוֹת יִתְפָּקָדוּ…

בַּחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת וּרְמָחִים

יֵצְאוּ חוֹצֵץ כֻּלָּמוֹ;

וּלְמַחֲנוֹת יַחַד נֶעֱרָכִים

עִם תִּפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ.

בִּידֵיהֶם חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת,

וּכְמוֹ בְּסַעֲרַת מִלְחָמָה;

יִלְחֲמוּ בְּמִלְחָמוֹת תְּנוּפוֹת

בָּעֵמֶק גַּם בָּרָמָה.

כִּדְמוּת אֲנָשִׁים נִלְחָמִים,

נִרְאוּ צִלֵּי אַלּוֹנִים;

כִּדְמוּת הָרוֹמִים הַקָּמִים

בַּחֲרָבוֹת עִם כִּידוֹנִים.

וּבַר-כּוֹכְבָא יִסְתַּעֵר

בִּסְבַךְ עֵצִים וּפֹארוֹת;

כְּמוֹ אֲרִי טוֹרֵף יִתְנַעֵר

יַךְ זַלְזַלִּים וּזְמוֹרוֹת.

דִּגְלוֹ בָּרוּחַ יִתְנוֹסֵס

כַּנֵּס עֲלֵי הַחוֹמָה;

וְתַחַת רַגְלוֹ הוּא בּוֹסֵס

קָדְקֹד לִגְיוֹנֵי רוֹמָה…

פֶּתַע — יִרְאֶה מֵהֶהָרִים

יוֹרֵד הָמוֹן רָב;

הָמוֹן, וּפְנֵיהֶם מוּזָרִים

כַּגְּדוּד הוּא עָרוּךְ לַקְּרָב.

הֶחָלוּץ יִשְׁלַח לִקְרָאתָם

לָדַעַת מִמִּי הֵמָּה;

וּמַה מְחוֹז מַטְּרָתָם

פֹּה בַּשָּׁרוֹן, בַּשְּׂדֵמָה?…

"מֵאַיִן אַתֶּם הַבָּאִים?

— הֶחָלוּץ יִתֵּן דְּבָרוֹ —

וּפֹה בְּעֵמֶק-הָרְפָאִים

מִי יָשִׂים מִשְׁטָרוֹ?

וּמָה הֶחֳרָבוֹת בִּידֵיכֶם

לְשָׁלוֹם אוֹ לַמִּלְחֶמֶת?

מַהֲרוּ וּתְנוּ עֵדֵיכֶם

הַגִידוּ דִבְרֵי-אֱמֶת.

"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם חֲלוּצִים

וּרְמִיָּה אֵין בָּנוּ;

מִתִּגְרַת יַד הֶעָרִיצִים

כִּמְעַט נִכְחַד קִימָנוּ".

"אֲנַחְנוּ יְהוּדִים הַגּוֹלִים,

וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה;

לִפְלֶשֶׁת אֲנַחְנוּ עוֹלִים

לָתוּר לָנוּ הַמְּנוּחָה.

לֹא בִּגְבוּרָה וָכֹח

נְחַיֶּה הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה;

רַק כְּאִכָּרִים נִפְלֹחַ

בַּבַּרְזֶל וּמַחֲרֵשָׁה.

חַרְבוֹתֵינוּ הֵן מַזְמֵרוֹת,

קַרְדֹּם, מַעֲצָד — הַשְּׁלָטִים;

לְצֹאנֵנוּ נִבְנֶה הַגְּדֵרוֹת

וּלְבָנֵינוּ — הַבָּתִּים".

בַּר-כּוֹכְבָא כִּשְׁמֹעַ

אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים;

צִוָּה לַחְדֹּל מִתְּקֹעַ

וְכֹה נָשָׂא אֲמָרִים:

"אַחַי וּלְאֻמִּי הַבָּאִים

זֹאת עֲלֵי לִבְּכֶם שִׂימוּ;

הֱיוּ נָא עַזִּים כַּלְּבָאִים

דֶגֶל נֵס-יָהּ הָרִימוּ.

עִזְרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,

אָז לְתוּשִׁיָּה כִּפְלָיִם;

בַּעֲזֹר אֶחָד אֶת מִשְׁנֵהוּ

לִפְעֻלַּתְכֶם יָדָיִם.

בַּל תֵּלְכוּ קוֹדֵר וּשְׁחוֹחַ,

הַשְׁלִיכוּ יְגוֹנְכֶם הַיָּמָּה;

אֲזַי תִּפְרֹצוּ בְּכֹחַ

קֵדְמָה, נֶגְבָּה, וָיָמָּה.

עֵדָה הִיא בֵּיתֵּר הַהֲרוּסָה,

עֵדִים אֲבָנִים הֵמָּה;

מִי נָתַן יַעֲקֹב לִמְשִׁסָּה?

וְאֶרֶץ יְהוּדָה שׁוֹמֵמָה?

הֲלֹא הֵם אַנְשֵׁי הַמָּדוֹן

בִּדְבַר נִרְגָּן פָּרָעוּ;

וּבְמַעַל יָדָם וּבְזָדוֹן

בַּחַיִּים נָדוּ וְנָעוּ.

הֵן עַתָּה בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת

לֹא עוֹד יַדְרִיכוּנִי מְנוּחָה;

שׁוֹפָרוֹת, מִבְצָרִים, סוֹלְלוֹת,

חֲרָבוֹת וְקֶשֶׁת דְּרוּכָה.

עֵת נְקָמָה הִיא בָּאָה,

וּבַת-עַמִּי בַּלְּאֻמִּים;

לֹא תִּהְיֶה עוֹד נָדָה, נָעָה,

וּלְרִיב צִיּוֹן שִׁלּוּמִים.

עַתָּה אָשׁוּבָה לַקֶּבֶר,

טֶרֶם בֹּקֶר יוֹפִיעַ;

גַּם אֲנִי הַגֶּבֶר

בְּגֵיא-רְפָאִים אַרְגִּיעַ.

מֵעֲמַל נְדוּדִים וַאֲנָחָה,

נַפְשִׁי עַתָּה תִּרְגָּעִי;

הִנֵּה מִפַּאֲתֵי מִזְרָחָה

כַּבָּרָק מַבְרִיק בַּרְקָאִי.

(חיפה, תרמ"ד)

---

דָאן יְהוּדָה הַלֵּוִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הִשָּׁמֶר לְךָ, עַמִּי, מְאֹד הִשָּׁמֵרָה,

פֶּן תִּשְׁכַּח הַלֵּוִי כָּל חַיֶּיךָ,

עֵת בַּתְּשִׁיעִי שִׁירוֹ נְשׁוֹרֵרָה,

שִׂים זִכְרוֹנוֹ אָז לְפָנֶיךָ.

---

הַפְּרִידָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מִמֵּךְ אֶפָּרֵדָה, הָהּ, אֶרֶץ סְפָרַד

“חֲיִי בְשָׁלוֹם” לְשׁוֹנִי לָךְ תַּעַן;

לְאֶרֶץ אַחֶרֶת לִבִּי לָהּ חָרַד

אֶרֶץ אֲבוֹתַי, אֶרֶץ כְּנָעַן.

מֵעֵת מְסִלַּת צִיּוֹן שַׁתִּי בִּלְבָבִי,

נַפְשִׁי לֹא תּוּכַל הֵרָגֵעָה;

אֶבְחַר בַּמִּדְבָּר שֶׁבֶת כָּעֲרָבִי,

מֵעִיר הוֹמִיָּה תְּשׁוּאוֹת מָלֵאָה.

וּמִנְּהַר עֵבֶר¹ עַתָּה אֶשָּׂא אֵבֶר,

לָעוּף מֶרְחַקִּים כְּמוֹ הַיּוֹנָה:

לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, אֶרֶץ בְּנֵי עֵבֶר,

לְקַנֵּן בַּגְּבָעוֹת פִּסְגַת צִיּוֹנָה.

מַדּוּעַ דִּמְעָתֵךְ תִּזֹּלִי יְחִידָתִי?

בִּתִּי יָפָה לָמָּה תִּתְרָאִי?

וּבְדִמְעָתֵךְ לֹא תָּמֵסִּי אֶת לִבָּתִי,

כָּרוֹאֶה שָׁם אֶרְאֶה בַּרְקָאִי.

הֲתִרְאִי מַיִם וּמִשְּׁאוֹן הַסּוּפָה?

נָא, בִּתִּי, בִּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים?

נַפְשִׁי שְׂמֵחָה עֵת בָּאֳנִיָּה אָעוּפָה,

צַהֲלִי עַתָּה קוֹלֵךְ בַּת-גַּלִּים.

וּמִלֶּחְיֵךְ, בִּתִּי, מְחִי אֶת דִּמְעָתֵךְ,

בַּל עוֹד רוּחֵךְ תְּהִי נֶעְכֶּרֶת;

תְּשׁוּאוֹת-חֵן אֶשָּׂא מִמֵּךְ לַאֲחוֹתֵךְ

הֲתֵדְעִי עוֹד לִי בַּת אַחֶרֶת?

מִנֹּעַר פֹּה גִדַּלְתִּיךְ, הָיִית אִתִּי,

וַתִּיף בְּיָפְיֵךְ מִבְּנוֹת עֲנָמִית;

עַתָּה אֶסַּע לִפְקֹד גַּם בִּשְׁלוֹם בִּתִּי

בִּתִּי הַיָּפָה הַשְּׁנִיָּה, זוֹ שׁוּלַמִּית…

---

בְּיָּם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בְּמַיִם עַזִּים, בְּיָם אוֹקְיָנוֹס,

הִנֵּה תָּנוּעַ אֳנִיָּה אַחַת;

בְּאֵין מָקוֹם תָּחִישׁ מִפְלָט וּמָנוֹס,

תַּעֲלֶה שָׁמַיִם, תֵּרֵד שַׁחַת.

רַב-הַחוֹבֵל יִרְאֶה בָּעֲנָנִים

הָאִם סַעַר מִזַּעְפּוֹ יָנוּחַ?

נִתְּקוּ הַחֲבָלִים, נִשְׁבְּרוּ הַתְּרָנִים,

הַיָּם הִנּוֹ כְּסִיר נָפוּחַ.

הָרוּחַ יָפוּחַ, יְרוֹמֵם הַגַּלִּים

עֲלֵי אֳנִיָּה וּתְרָנֶיהָ;

תַּנִּינִים נוֹרָאִים הַשָּׁטִים קַלִּים,

יְלַחֲכוּ אֳנִיָּה עִם כְּתָלֶיהָ…

וּבְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה פַּחַד וּזְוָעוֹת

הֵן הַמָּוֶת מְרַחֵף עָלֵימוֹ;

בֶּרֶךְ יִכְרָעוּן, יַזִּילוּ דְמָעוֹת

בִּתְפִלָּה קוֹרְאִים אֱלֹהֵימוֹ.

וּבְיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, יְהוּדָה בּוֹדֵד,

הֲתִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא אֵלֶיךָ?

"הַבֵּט, הָאֳנִיָּה אֵיכָה תִּתְנוֹדֵד,

קוּם וּקְרָא גַּם לֵאלֹהֶיךָ"!!

הַלֵּוִי יִשְׁמַע, וַיִּקַּח כִּנּוֹרוֹ,

יַךְ מֵיתָרָיו, וְנַפְשׁוֹ תָּהֵלָּה;

וּבְקוֹל אַדִּיר הִשְּׁמִיעַ מִזְמוֹרוֹ,

שִׁיר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה…

מִשִּׁירֵי צִיּוֹן צִלְצְלוּ מֵיתָרָיו,

נְגִינוֹת-עֵבֶר, רַעַם קוֹלוֹתָיו;

הַיָּם שָׁמַע — וַיִשְׁתְּקוּ מִשְׁבָּרָיו

גַּם הָרוּחַ כָּנַף אֶבְרוֹתָיו…

גַּם הַשֶּׁמֶשׁ, מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם,

יָצְאָה מֵחַדְרָהּ שְׁמֹעַ רְנָנָיו;

רָקִיעַ בְּזָהֳרוֹ שָׁלַח קַרְנַיִם.

וּכְמֹץ יְסֹעָר, נִפְזְרוּ עֲנָנָיו…

וּבַת-גַּלִּים מִצָהֳלָה נֶאֱלָמָה,

בְּשָׁמְעָהּ כִּנּוֹרוֹ וְקוֹל הַנִּגּוּנִים;

בִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם רָקְדוּ בַּיָמָּה,

דְגֵי-הַיָּם עִם הַתַּנִּינִים…

הָאֳנִיָּה תַּעֲבֹר, גַּם הִתְאוֹשָׁשָׁה,

כְּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כִּנּוֹר וָתֹף;

עָגְנָהּ הִשְׁלִיכָה עֲלוֹת הַיַּבָּשָׁה,

מוּל יָפוֹ, שָׁמָּה בַּחוֹף.

---

בְּמִדְבַּר יְהוּדָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בְּמִדְבַּר-יְהוּדָה, בְּאֶרֶץ מְלֵחָה,

אֹרְחָה קְטַנָּה תֵלֵךְ לְמַסָּעָהּ;

כָּל לָשׁוֹן מִצָּמָא צִחֵחָה,

גַּם כָּל נֶפֶשׁ כְּבָר גָּוָעָה.

אֹרְחַת בְּנֵי-דוֹדָנִים לְשִׁבְטֵיהֶם,

שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים בְּחַצְרוֹתָם;

עַל דַבֶּשֶׁת גְּמַלִים יִשְּׂאוּ חֵילֵיהֶם,

וְעַל כֶּתֶף עֲיָרִים אוֹצְרוֹתָם.

בְּרֹאשׁ הָאֹרְחָה, רֹאשׁ בֵּית-אָב הַשְּׁבָטִים,

הוֹרֵם דֶרֶךְ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם;

עֲלֵי כִּתְפֵיהֶם יִשְׂאוּ הַשְּׁלָטִים,

חֶרֶב וְקֶשֶׁת עֲלֵי מָתְנֵיהֶם.

וּבִקְצֵה הָאֹרְחָה יִתְנַהֵל לְאִטּוֹ,

הַלֵּוִי, רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ;

עֲלֵי מָתְנָיו תָּלוּי יַלְקוּטוֹ

וּבְתוֹךְ יַלְקוּטוֹ — כִּנּוֹרוֹ.

פֶּתַע הָאֹרְחָה הֲתַעֲמֹד לָנוּחַ?

לָמָּה הַגְּמַלִּים יִבְרְכוּ בֶּרֶךְ?

הֲתִשְׁמַע שָׁם קֶשֶׁב? בְּרַעַשׁ הָרוּחַ,

וּבְאַבְקַת חוֹל יְכַסֶּה הַדֶּרֶךְ.

קוֹל רַעַשׁ! אַךְ לֹא מֵרַעַשׁ הַסַּעַר,

יְשָׁרֵשׁ אַלּוֹן, אַרְזֵי אֲשֵׁרִים;

אַךְ קוֹל פְּחָדִים מֵחֲזִירֵי הַיַּעַר,

שַׁאֲגַת לְבָאִים, נַהֲמַת הַנְּמֵרִים.

הָאֹרְחָה תִּתְחַלְחֵל, חִצִּים יָבֵרוּ,

יִדְרְכוּ הַקְּשָׁתוֹת מִבְּלִי הֶרֶף;

אַךְ מִי יַעֲמֹד מוּל אֵלֶּה יִסְתָּעֵרוּ,

מוּל פְּרִיצֵי-חַיּוֹת טוֹרְפֵי טֶרֶף?

יְהוּדָה מִיַּלְקוּטוֹ יִקַּח כִּנּוֹרוֹ,

יַךְ מֵיתָרָיו, זְמִירוֹת יַשְׁמִיעַ;

שִׁירֵי צִיּוֹן הֵם קוֹלוֹת מִזְמוֹרוֹ,

בַּכִּנּוֹר הוּא חִידוֹת יַבִּיעַ…

וּלְקוֹל כִּנּוֹרוֹ, צִלְצְלָה רִנָּתוֹ,

יַקְשִׁיבוּ אַלּוֹנֵי חֲרֵרִים;

הַלָּבִיא בַּל עוֹד יְרוֹמֵם שַׁאֲגָתוֹ,

מִזִּמְרָתוֹ נִבְהֲלוּ הַנְּמֵרִים.

הַגְּמַלִּים יָקוּמוּ אַָרְצְה מִכְּרֹעַ,

יִשְּׂאוּ רוֹכְבֵיהֶם כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים;

הָאֹרְחָה תֵלֵךְ, הָלֹךְ וְנָסֹעַ,

יְהוּדָה עוֹדוֹ יְזַמֵּר הַזְּמָרִים.

עִמְדִי-נָא אֹרְחָה עֲיֵפָה נִצְמֵאת,

אַיָּלָה שָׁם תֵּצֵא הַמָּיְמָה;

הָאוֹרְחָה הָלְאָה בִּזְמִירוֹת נוֹסַעַת,

תֵּלֵךְ לְמַסַָעָהּ יְרוּשָׁלָימָה.

---

הַחֲלוֹם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עֲלֵי אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם,

הַלֵּוִי שׁוֹכֵב סָרוּחַ;

כְּחוֹלֵם חֲלוֹם סֻגְּרוּ עֵינַיִם,

כִּי לַמְרוֹמִים נְשָׂאוֹ הָרוּחַ…

כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה עוּלָהּ חוֹבֶקֶת,

יַחְבֹּק הַלֵּוִי אֲבָנֶיהָ;

וּכְמוֹ הַיָּפָה הַשָּׂפָה נוֹשֶׁקֶת,

יְחוֹנֵן, יְנַשֵּׁק אֶת מִגְדָּלֶיהָ.

עֲלֵי אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם,

יִשְׁכַּב הַלֵּוִי, חוֹלֵם חֲלוֹם;

סֻלָּם מֻצָּב אָרְצָה, וְרֹאשׁוֹ שָׁמַיִם,

וְעָלָיו שְׁלַבִּים סַפִּיר וְיַהֲלֹם.

וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים חֲלִיפוֹת, תְּמוּרוֹת,

עוֹלִים, יוֹרְדִים מַטָּה, מַעְלָה;

עוֹלִים בִּרְנָנָה, יוֹרְדִים בִּזְמִירוֹת,

חֲלוֹם נוֹרָא חָזוֹן נַעֲלָה…

לֹא כַּחֲלוֹם בְּעֵת סֻגְּרוּ עַפְעָפַּיִם,

חָלַם הַלֵּוִי פֹּה סָרוּחַ;

מַחֲזֵה שַֹדַּי חָזָה גְּלוּי עֵינַיִם,

בְּהִתְעַטֵּף עָלָיו הָרוּחַ…

רָאָה הַסֻּלָּם — סֻלָּם הַחַיִּים,

עֲלֵי שְׁלַבָּיו יוֹרְדִים עוֹלִים;

מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם,

הֵמָּה מִבְּנֵי יְהוּדָה הַגּוֹלִים.

רָאָם, עוֹלִים עֲלֵי הַמַּעֲלוֹת,

עֵת אַחַר כָּבוֹד יֻקָּחוּ;

וּבְפִיהֶם שִׁירָה “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת”,

עוֹלִים מַעְלָה וּבְגִיל יִשְׂמָחוּ.

רָאָם עוֹלִים עַל הָרֵי צִיּוֹנָה,

חוֹנֵן, רַצּוֹת אֶת אֲבָנֶיהָ;

עוֹלִים בִּזְמִירוֹת, וּלְשׁוֹנָם תָּרֹנָּה,

“הָבוּ נְשַׂדֵּד, נְפַלַּח אֶת תְּלָמֶיהָ”.

רָאָם אֵיךְ יוֹרְדִים מִסֻּלָּם הַחַיִּים,

מִסָבִיב עַל צַוָּאר נִרְדָּפִים;

רֻבָּם יְטֻבְּעוּ בִּמְצוּלוֹת הַמַּיִם,

וְרֻבָּם בָּאֵשׁ, הָה, נִשְּׂרָפִים…

רָאָם כָּכָה, הֵרִים קוֹל שַׁאֲגָתוֹ,

וּלְקוֹלוֹ חָרְדוּ עִיר וְיוֹשְׁבֶיהָ;

כַּחוֹלֵם בְּהָקִיץ הִשְׁמִיעַ יִלְלָתוֹ,

“אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ”…

וּפֶתַע מִמֶּרְחָק פָּרָשׁ עֲרָבִי,

סוּסוֹ הִשְׁתּוֹלֵל לְקוֹל יִלְלָתוֹ;

“אִנָּקְמָה מִמֶּנּוּ” דִמָּה הָעֲרָבִי,

בְּפַרְסוֹת סוּסִי אֶרְמֹס גְּוִיָּתוֹ…

וּבְתוֹךְ לִבּוֹ בַּחֲנִיתוֹ דְקָרוֹ,

כְּרֶגַע קֻפַּד פְּתִיל הַחַיִּים;

וְהוּא בַּחֲלוֹמוֹ — נַפְשׁוֹ יָצְאָה בִּדְבָרוֹ:

“הִנֵּה פֹּה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם” — — —

---

הַלְּוָיָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עֲלֵי אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם,

הַלֵּוִי שׁוֹכֵב סָרוּחַ;

מֵת הִנֵּהוּ, אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים,

מֵיתְרֵי כִּנּוֹרוֹ יַשֵּׁב הָרוּחַ.

יַשֵּׁב הָרוּחַ, יָנִיעַ מֵיתָרָיו,

וּבְקוֹל יְלֵל, הַנְּגִינוֹת יַשְׁמִיעַ;

אַנְשֵׁי הָעִיר יָסֹבּוּ עֲבָרָיו,

מִי זֶה הַמֵּת? זֶה לָזֶה יַבִּיעַ.

וּפֶתַע מִמְּרוֹמֵי גִבְעַת-הַלְּבוֹנָה,

יִדְאֶה נֶשֶׁר גְּדָל-הַכְּנָפַיִּם;

אַחֲרָיו תִּדּוֹד אֶבְרוֹתֶיהָ הַיּוֹנָה,

אֵצֶל הַמֵּת יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם.

הַנֶּשֶׁר בִּכְנָפָיו, יְסוֹכֵךְ בְּאֶבְרָתוֹ,

אֶת רֹאשׁ הַלֵּוִי כְּמוֹ כּוֹתֶרֶת;

הַיּוֹנָה תְּסוֹכֵךְ אֶת כִּנּוֹר זִמְרָתוֹ,

תַּכֶּה מֵיתָרָיו כְּמוֹ מְזַּמֶרֶת…

וּכְמוֹ הַנֶּשֶׁר יָעוּף בִּתְעוּפָתוֹ,

לִמְרוֹמֵי רָקִיעַ בְּרַעַם גְּבוּרוֹת;

כֵּן עָף הַלֵּוִי בַּחַיִּים חַיָּתוֹ,

עַל כְּנַף-רְנָנִים, אֶבְרֵי זְמִירוֹת.

וּכְמוֹ הַיּוֹנָה תַּמָּה וּנְקִיָּה,

אַחַת הִיא לְדוֹדָהּ בַּחַיִּים;

כֵּן נֶפֶשׁ הַלֵּוִי חָמְדָה צוֹפִיָּה

לְשׁוּלַמִית בַּת-יְרוּשָׁלַיִם.

אַנְשֵׁי הָעִיר, אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם

סְבִיב הַלֵּוִי יַעֲמֹדוּ;

נִבְהֲלוּ, בִּרְאוֹתָם מַחֲנַיִם,

לִמְקוֹם הַמֵּת הֵמָּה יָגֹדּוּ.

אָרוֹן אֶחָד יִשְּׂאוּ רָאשֵׁי הַגְּדוּדִים,

אַחֲרָיו כִּנּוֹרוֹת, נְבָלִים;

לִפְנֵּי הָאָרוֹן יִשְּׂאוּ הַלַּפִּידִים,

עֲטוּפֵי אֵבֶל נוֹשְׂאֵי-דְגָלִים.

וּבָאָרוֹן פְּנִימָה כִּנוֹרוֹ, גְּוִיָּתוֹ,

עָלָיו שַׂלְמָה שְׁחוֹרָה חוֹפֶפֶת;

הַנֶּשֶׁר לְאַט יְרוֹמֵם אֶבְרָתוֹ,

אַחֲרָיו הַיּוֹנָה אַט מְרַחֶפֶת.

וּבְרֶגֶשׁ קֹדֶשׁ, מִבְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם,

כָּאֲבֵלִים יֵלְכוּ בִדְמָמָה;

הֲתֵלֵךְ הַמַּחֲנֶה לְבֵית-עוֹלָם,

לִקְבֹּר מֵתָהּ בְּחֶלְקַת אֲדָמָה?

זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּאֵי בַּיָּמִים,

נִשְׁאֲלוּ, יְסַפְּרוּ אֶל שׁוֹמְעֵיהֶם;

"מַלְאֲכֵי-אֱלֹהִים הֵמָּה מֵרָמִים,

וְזֶה הַמֵּת קָדוֹשׁ רָם בְּעֵינֵיהֶם — — —"

---

לְעַמִּי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מִיָּמִים יָמִימָה, מִשָּׁנָה לְשָׁנָה,

עֵת הַתְּשִׁיעִי בְּאָב יַגִּיעַ;

עַל חֻרְבַּן עִיר, בָּהּ דָוִד חָנָה,

נִבְכֶּה, נִתְאוֹנֵן, גַּם נָרִיעַ.

בְּבֵית-אֱלֹהִים נִתְאַסֵּף בַּחֲשֵׁכָה,

וּמְגִלַּת הַקִּינוֹת בְּיָדֵינוּ;

נִבְכֶּה רַבּוֹת, קוֹדֵר נֵלֵכָה,

מֵעֵת חֻרְבַּן בֵּית-מִקְדָשֵׁנוּ.

לִמְגִלַּת-הַמְקוֹנֵן מְלֵאתִי אֲנָחָה,

גַּם שִׁיר צִיּוֹן אָז נָרֹנָּה;

יוֹם עֲבָרוֹת הַלֵּוִי לֹא נִשְׁכָּחָה,

נַפְשׁוֹ תָּמִיד עָרְגָה צִיּוֹנָה.

מִשִּׁירֵי זְמִירוֹתָיו נְפָשׁוֹת יֵרוֹמוּ,

לְצִיּוֹן אָז נַעֲלֶה בִּרְנָנָה;

מִקּוֹל שִׁירוֹ גַּם אֵלִים יִדֹּמוּ,

עֵת יָשִׁירוּ מֵּעַל עֲנָנָה.

לֹא רַק שִׁירָיו נָשִׁירָה נָרֹנָּה,

בְּלֵיל הַתְּשִׁיעִי אָז בָּעֶרֶב;

אַךְ גַּם אַהֲבָתוֹ לָעִיר צִיּוֹנָה,

נִטַּע בְּלִבֵּנוּ עָמֹק בַּקֶּרֶב.

הִשָּׁמֶר-לְךָ, עַמִּי, מְאֹד הִשָּׁמֵרָה,

פֶּן תִּשְׁכַּח הַלֵּוִי כָּל חַיֶּיךָ;

עֵת בַּתְּשִׁיעִי שִׁירוֹ נְשׁוֹרֵרָה,

שִׂים זִכְרוֹנוֹ אָז לְפָנֶיךָ.

דִּמְעָתוֹ, עַמִּי, תָּשִׂים בְּנֹאדֶךָ,

כִּי דִמְעַת צִיּוֹן הִיא דִמְעָתוֹ:

וְלִפְנֵי קְהַל עֲדַת אֲבֵילֶךָ,

עֲשֵׂה לְזִכָּרוֹן הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ.

בֵּין יִשְׂרָאֵל לְקָמָיו

אֲיֻמָּה הַמִּלְחָמָה, חַיָּה טוֹרֶפֶת;

זְעוּמָה הַנְּקָמָה לְדָם שׁוֹאֶפֶת:

אֲרוּרָה הַחֶרֶב תִּשָּׁלֵף מִתַּעַר,

תַּפִּיל עֵץ-הַחַיִּים בַּסָּעַר.

אַךְ מִלְחֶמֶת-הַחַיִּים בָּאָרֶץ,

בְּעַד הָאֱמֶת תִּפְרֹץ פָּרֶץ,

בְּנַהֲרֵי הַדָּם יִצְלְלוּ כָּעוֹפֶרֶת

חֶלְאַת הָעָם וְיַד נֶאְדֶּרֶת

וּדְרוֹר יִקָּרֵא, יָהֵל הָאוֹר,

וּמֵחשֶׁךְ יִבָּרְאוּ חֵרוּת וּדְרוֹר.

בין ישראל לקמיו

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

לֶאֱדוֹם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(עד אבוא אל אדוני שעירה)

אַחִים נַחְנוּ מִבֶּטֶן מִלֵּדָה,

אֲנִי הַצָּעִיר, וְאַתָּה הַבְּכוֹר

זֶה רַבּוֹת יָדְךָ עָלַי כְּבֵדָה,

נְשׂוֹא בַל אוּכַל – אֶשְׁאַף לִדְרוֹר.

אָבִינוּ לִפְנֵי מוֹתוֹ בֵּרֲכֶךָ,

אָחִי עֵשָׂו, אִישׁ שָׂעִיר:

"כִּי תִחְיֶה ַעל חַרְבֶּךָ

וְאוֹתִי תַעֲבֹד, אָחִיךָ הַצָעִיר".

אוֹתִי תַעֲבֹד! וּבְמִקְדַשׁ אֱלֹהֶיךָ

לְבֶן עַמִּי – תִּכְרַע בֶּרֶךְ.

אַךְ עָלַי תִּנְחַת יָדֶךָ

בַּנֶשֶׁק תֵּצֵא, חֶרֶב עַל יֶרֶךְ…

הִנֵּה זֶה שָׁנִים אַלְפָּיִם

רָצַחְתָּ, טָבַחְתָּ יְלָדַי וְעוֹלָלָי.

מִדָּם אָדְמוּ זִרְמֵי הַמָּיִם.

חִצֶּיךָ שִׁכַּרְתָּ מִדַּם חֲלָלָי.

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא אָחִי הָעוֹל

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא דִבְרֵי בָלַע…

אִם כֹּחִי רַק בְּקוֹל,

קוֹלִי כַפָּטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע…

עָבְרוּ הַשָׁנִים אָחִי הַבּכוֹר,

חָלְפוּ הַזְּמַנּים יְמֵי מַחֲשַכִּים,

גַּם עָלַי יִזְרַח הָאוֹר

וְגֵוִי לֹא אֶתֵּן עוֹד לְמַכִּים…

כַּתַּר לִי זְעֵיר, אָחִי בְכוֹרִי,

אֵרָפֵא מִמַּכּוֹתַי בְּיָדְךָ הֻכֵּיתִי,

כַּתַּר לִי זְעֵיר, וְיִשְׁעִי – אוֹרִי

יְחַבֵּשׁ פְּצָעַי מֵהֶם חֻלֵּיתִי…

רוּחִי עָלֶיךָ אָז אָעִירָה

לֹא אֶפְחַד מִמְּךָ, פֶּרֶא עִם פְּרָאִים,

אָז אָבוֹא לַאֲדֹנִי שֵׂעִירָה

וּבְהַר שֵׂעִיר אֶקְרָא: “בַּרְקָאִי!!”

---

גֵר וָאֶזְרָח

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לָמָּה תֹאמְרוּ עַמִּים

חֵילְכֶם נִשְׁאַף צַמִּים

עֲדֵי אֶפֶס דַּמִּים;

וְכִי נַחְנוּ גֵרִים?

בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן, עִמִּי,

אֲסַפֵּר לָכֶם לְתֻמִּי

תּוֹלְדוֹת יַחַשׂ לְאֻמִּי

לֹא שָׁכַן חֲרֵרִים.

עֵת אֲבוֹתֵיכֶם כַּפְּרָאִים,

שָׁכְנוּ בַּיְּעָרוֹת, בָּעֳפָאִים,

אוֹ תַּחַת כֵּפִים וּסְלָעִים

וּמִבְּלִי לְבוּשׁ הָלָכוּ;

בִּלּוּ יְמֵיהֶם בְּהוֹלֵלוֹת

כְּכִבְשֵׁי צֹאן וּרְחֵלוֹת,

גַּם מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת

קוֹדְרִים אָז שָׁחָחוּ.

אֲבוֹתֵינוּ כְּבָר אַדְמָתָם חָרָשׁוּ,

בִּגְדֵי מֶשִׁי לָבָשׁוּ,

בַּתּוֹרָה וְדֵעָה דָּרָשׁוּ,

מָשְׁלוּ בַּגּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

יָשְׁבוּ כַּשָּׂרִים וַאֲדוֹנִים,

בְּהֵיכְלֵי-שֵׁן וְאַרְמוֹנִים,

בַּטִּירוֹת שָׁכְנוּ בַּגְּאוֹנִים,

בְּחַלּוֹנוֹת שְׁקוּפִים אֲטוּמִים.

עֵדָה חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ,

מֵהוֹד תִּפְאֶרֶת עֻזֵּנוּ,

מִגֹּדֶל דַּעַת אֲבוֹתֵינוּ,

גַּם פַּאֲרֵי הָעַמּוּדִים;

בְּצֹעַן בְּנוּיִים לְתַלְפִּיוֹת,

עֵדִים אַבְנֵי מַשְׂכִּיּוֹת

יְסַפְּרוּ בְּאַלְפֵי פִּיּוֹת

מִקַּדְמוֹנִיוֹת הַיְּהוּדִים.

עֵת אֲבוֹתֵיכֶם לְפָנִים,

רָאוּ בֶּעָבִים וַעֲנָנִים

לָדַעַת עִדָּן וְעִדָּנִים,

בִּפְתַיּוּת מְאֹד הִסְכִּילוּ;

אָז אֲבוֹתֵינוּ כָּתָבוּ

חקִּים, עַמִּים אָהָבוּ,

בְּתוֹרָה וְדֵעָה רָבוּ,

וּבְחָכְמָה מְאֹד הִשְׂכִּילוּ.

עֵדִים הֵמָּה הַמַּכַּבִּים,

לָחֲמוּ בַּשַּׁעַר בַּת-רַבִּים,

שָׁבְרוּ פְּסִילֵי הָעֲצַבִּים

אֲבוֹתֵיכֶם לָמוֹ סָגָדוּ;

אֵיפֹה הֵמָּה הָעַמִּים

חֵילֵנוּ שָׁאֲפוּ צַמִּים

הָרוֹמִים וְהָאֲרַמִּים?

כְּצֵל חָלָפוּ, נָדָדוּ.

גַּם אַתֶּם גֵּרִים,

פֹּה בַּחֶלֶד זָרִים,

אֶזְרָחִים — רַק שׁוֹכְנֵי קְבָרִים,

שָׁם יֶלֶד, גַּם שָׂב — — —

עַד מָתַי תַּהְבִּילוּ

מֵאָדָם לְאָדָם תַּבְדִּילוּ,

מָתַי לִרְאוֹת תַּשְׂכִּילוּ

כֻּלָּנוּ בְּנֵי אֶחָד, אָב.

סן פרנציסקו 1897

---

עַל חֻרְבַּן קִישִׁינוֹב

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הָבוּ רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאַרְעֵם בְּקוֹלִי פְּחָדִים וּזְוָעוֹת;

הָבוּ יָמִּים, הָרִימוּ גַּלֵּיכֶם,

שִׁטְפוּ תֵּבֵל וְעִמָּה הָרָעוֹת…

מוֹסְדֵי-עוֹלָם, הָרִים רָמִים,

רִגְזוּ, הִתְפַּלְּצוּ, לִבְשׁוּ חֲרָדוֹת;

הָקִיאוּ מִבִּטְנְכֶם גַּחֲלֵי רְתָמִים,

מוֹקְדֵי עוֹלָם אֵשׁ-פְּלָדוֹת.

אַתֵּנָה, רוּחוֹת, סוּפוֹת וּסְעָרוֹת,

הָאָרֶץ כַּכַּדּוּר תִּצְנְפוּ צְנֵפָה;

הַפַּחְנָה כַּלַּבָּה בְּאֵשׁ עֲבָרוֹת,

וְתֵבֵל וּמְלוֹאָה תְּהִי לִשְׂרֵפָה…

וְאַתָּה, עֶלְיוֹן, יוֹשֵׁב מָרוֹם,

הֲתוּכַל הַבֵּט בְּרָעַת עַמֶּךָ?

אֵיךְ בְּיָם, צָפוֹן וְדָרוֹם,

כַּצֹּאן לְטִבְחָה נְתוּנִים בָּנֶיךָ?

הֲתוּכַל הַבֵּט הַצָּרוֹת, הַתְּלָאוֹת,

אֵיךְ עַמְךָ יִתְבּוֹסֵס בַּדָּם;

הֲתוּכַל הַבֵּט בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת,

בְּנֵי יֶפֶת וְאָהֳלֵי-חָם?

אַיֵּה נִפְלְאוֹתֶיךָ אֲבוֹתֵינוּ סִפֵּרוּ,

פֹּעַל פָּעַלְתָּ אָז לָמוֹ;

אַיֵּה גְבוּרוֹתֶיךָ מְשׁוֹרְרִים שׁוֹרֵרוּ

וּבְפִינוּ עוֹד הַיּוֹם שִׁירָה לָמוֹ…

עוֹרְרָה יְמִינְךָ אֵל-צְבָאוֹת!

לְךָ כֹּחַ, עֹז וְתַעֲצוּמוֹת;

נַחְנוּ אַךְ נִשְׁפֹּךְ דְמָעוֹת,

בִּימֵי קְרָב תְּבוּסָה וּמְהוּמוֹת…

---

אַזְכָּרוֹת נְשָׁמוֹת

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה,

בְּיוֹם אַחֲרוֹן לְחַג זְמַן חֵרוּתֵנוּ;

בָּאָה הַשְּׁמוּעָה כְּסוּפָה וּסְעָרָה,

מֵאֶנְקַת צָרַת גּוֹלֵי אַחֵינוּ.

אֵיךְ שָׁם בְּאֶרֶץ רוּסִיָּה,

אֶרֶץ מַרְשַׁעַת, אֶרֶץ הַדָּמִים;

בְּעִיר קִישִׁינוֹב, עִיר הוֹמִיָּה,

נָפְלוּ עֲלֵי יַעֲקֹב הַתָּמִים.

פִּרְאֵי צַר הַצּוֹרֵר, חֲזִירֵי יַעַר,

בְּאָהֳלֵי שֵׁם לַעֲשׂוֹת הֵרֵעוּ;

הָרְגוּ, טָבְחוּ זָקֵן וָנָעַר

וְנָשִׁים הָרוֹת בִּטְנָן בִּקֵּעוּ.

הִבִּיט שַׁדַּי עַל צַר וּמַעֲשֵׂי יָדָיו

פֹּעַל פָּעַל עֲלֵי אֲדָמָה;

לִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו,

עָטָה כַּמֵּזַח חֶרֶב הַנְּקָמָה.

עַל רוּסִיָּה הֵבִיא אָסוֹן כַּסּוּפָה,

קָרָא מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָיו;

יַפַּן לָחַם בְּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

וּבְמַיִם צָלַל צִיָּהּ וְאַדִּירָיו.

* * *

יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, יְסַפְּרוּ לַדּוֹרוֹת,

כִּי נִקְמָתְךָ לַחֶרֶב תַּגִּירֵם;

וּדְמֵי עֲבָדֶיךָ, נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת,

בְּצֵל כְּנָפֶיךָ, שַׁדַּי — תַּסְתִּירֵם…

---

לְיָוָן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

זכור ימות עולם (דברים)

בְּסֻלַּם הַחַיִּים, עֲלֵי שְׁלָבִּים,

עוֹלִים וְיוֹרְדִים גּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

עוֹלִים מְעַטִּים — וְיוֹרְדִים רַבִּים,

עוֹלִים חֲלָשִׁים — וְיוֹרְדִים עֲצוּמִים.

חֲלִיפָה, תְּמוּרָה, גְּבוּל וְצָבָא,

אֵלֶה הַשְּׁלַבִּים עֲלֵי הַסֻּלָם;

גּוֹי וְאָדָם — אֶחָד וּרְבָבָה,

חֻקָּה אַחַת יַחַד לְכֻלָּם.

צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ,

וְצָבָא לְגוֹיִם עֲלֵי אֲדָמָה;

קֵץ תַּכְלִיתָם — כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ,

מַטָּה יָרְדוּ — הֶעְפִּילוּ רָמָה.

בִּכְתָב עַמִּים קִרְאוּ הָאוֹתִיּוֹת,

הָאוֹתִיּוֹת יַחַד כְּתֻמָּן תָּבֹאנָה;

הַקּוֹרוֹת קָרוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת,

גַּם הַיּוֹם כָּאֵלֶּה תִּקְרֶינָה.

קָטָן בָּעַמִּים יָוָן הָיִיתָ,¹

וּלְמֶלֶךְ הַכּוּזָר שָׁלַחְתָּ מַס;

שָׁוְא לָעֵזֶר אָז קִוִּיתָ,

עֵת בְּנֵי-קֵדָר בְּךָ בָּזְזוּ בַּז.

וּמֶלֶךְ הַכּוּזָר, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים,

בְּצִלּוֹ נַפְשְׁךָ חָסָיָה;

עָבַר בְּאַרְצְךָ עִם הַגְּדוּדִים,

הֲדוֹם לְרַגְלוֹ מַלְכְּךָ הָיָה…

וּלְאַט-לְאַט בְּסֻלַּם הַחַיִּים,

עֲלֵי שְׁלַבָּיו עָלִיתָ מַעַל;

שָּׁכַחְתָּ אֵל יוֹשֵׁב שָׁמַיִם,

וַתֹּאמֶר זוּ כֹּחֲךָ לַבַּעַל…

עָלִיתָ מַעַל פִּסְגַּת הָרָמָה,

כַּדָּג בָּלַעְתָּ גּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

עַתָּה מַטָּה רְדָה שָׁמָּה

וּשְׁכַב עִם עַוִּים, רְפָאִים וְזַמְזֻמִּים…

מַטָּה רְדָה, וְעַם שָׁסוּי

יִקַּח עֶמְדָּתְךָ יַעֲלֶה מַעַל;

לִבְלִי חַת יְהִי עָשׂוּי

יַעַן לֹא סָגַד לַבַּעַל…

רְדָה מַטָּה וּשְׁאוֹל תַּצִּיעַ,

חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת עֲלֵי אֲדָמָה;

יוֹמְךָ פָּנָה, לֵילְךָ הִגִּיעַ,

יִשְׂרָאֵל עַתָּה יַעֲלֶה רָמָה.

ווּדלִין

---

מַפֶּלֶת יָוָן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת,

לִשְׁפֹּט אֶת יָוָן אֵשֵׁב לַכֵּס,

מִימִינִי לְיָוָן לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת,

וְעַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס.

הָרִימוּ קוֹל לְיַפַּן וְשָׂרָיו,

הָנִיפוּ יַד לְעוֹבְדֵי חַמָּנִים;

יַחַד יָבֹזּוּ פִּתְחֵי מִבְצָרָיו,

וְכַדּוּרֶיךָ בְּגַת יִדְרְכוּ הַיְּוָנִים.

הָכִינוּ לְיָוָן וּבָנָיו מַטְבֵּחַ,

הָרִיקוּ חַרְבוֹתֵיכֶם, יִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו;

אֲנִי ד' אֶשְׁפֹּט הָרוֹצֵחַ,

בְּדַם עַמִּי רָחַץ פְּעָמָיו.

גִבּוֹרֵי יַפַּן מִשְׁחוּ הַשְּׁלָטִים,

מִרְקוּ הָרְמָחִים עֲלֵי הָרָמָה;

בְּיָוָן עֲשׂוּ נְקָמוֹת וּשְׁפָטִים,

אֲנִי ד' מְפַקֵּד צְבָא-מִלְחָמָה.

דַלְתֵּי נְחוּשָׁה לִפְנֵיכֶם אֶשְׁבֹּרָה,

וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדַּע בַּשָּׁעַר;

מִדַּם יָוָן חִצֵּיכֶם אֶשְׁכֹּרָה,

חֲלְלָיו — מַאֲכָל לְחַיְתוֹ יָעַר.

הוֹבִישׁ יָוָן, בְּפָנָיו כְּלִמָּה,

רַךְ-לֵב לִבּוֹ כְּנָשָׁיו;

סֵמֶל תִּפְלֶצֶת, אֵשֶׁת הַזִּמָּה,

יוֹבִיל לִפְנֵי חֵילוֹ וּפָרָשָׁיו.

אֵשֶׁת הַזִּמָּה — בּוּל עֵץ,

עֵינֶיהָ בְּתַרְשִׁישׁ מְמֻלָּאוֹת;

לֶאֱמוּנַת שָׁוְא בָּא הַקֵּץ,

וְעִמָּהּ יַחַד יִפֹּל לְמַשּׁוּאוֹת.

הוֹבִישָׁה אִמְּכֶם, תְּהִי לְשָׁלָל,

עֶזְרָתָהּ אַךְ תִּקְוַת שָׁוְא;

לִפְנֵי יַפַּן תִּפֹּל חָלָל,

אַתָּה יָוָן — גּוֹי וֵאלֹהָיו…

וּדלין

(בבוא השמועה כי מבצר פורט-ארטור נפל ביד צבא היפנים)

---

אֶצְבַּע אֱלֹהִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

קִרְבוּ הֵנָּה, גּוֹיִם לִשְׁמֹעַ,

וּלְאֻמִּים מֵּרָחוֹק הַאֲזִינוּ;

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, דַל וָשׁוֹעַ,

נִפְלְאוֹת אֵל תִּרְאוּ, תָּבִינוּ.

גָּדוֹל בַּגֹּיִם יָוָן הָיָה,

מִשֵּׂאתוֹ חָרְדוּ לְאֻמִּים וְעַמִּים;

בְּחַרְבּוֹ, בְּקַשְׁתּוֹ נַפְשׁוֹ חָסָיָה,

חֵילוֹ בְּיַבָּשָׁה וְצִיּוֹ בְּיַמִּים.

מַלְכֵי אֶרֶץ לְפָנָיו כָּרָעוּ,

וּתְהִלָּתוֹ, גְּבוּרָתוֹ בָּאִיִּים הִשְׁמִיעוּ;

מִמִּזְרָח, מִמַּעֲרָב בִּשְׁמוֹ קָרָאוּ,

וּמַלְאָכָיו עַד סִינִים הִגִּיעוּ.

פֶּתַע בְּעַמִּי פָּרַע פְּרָעוֹת,

וּלְנָשָׁיו וְעוֹלָלָיו הֵכִין מַטְבֵּחַ;

אָז קַמְתִּי אֲנִי אֵל צְבָאוֹת,

לִנְקֹם נִקְמַת עַמִּי בְּיָוָן הָרוֹצֵחַ.

קָרָאתִי לְיַפַּן מִמֵּזְרַח שֶׁמֶשׁ,

לִנְקֹם בּוֹ, לְעַמִי עוֹלָל;

גִּבּוֹר יָוָן הָיָה אֶמֶשׁ,

עַתָּה בִּשְׂדֵה קֶטֶל נָפַל חָלָל.

צִיֵּי אַדִּירָיו בַּיָּם צָלָלוּ,

בְּרִשְׁתּוֹ נָפְלוּ עָמֹק כָּעוֹפֶרֶת;

גִּבּוֹרָיו וּפָרָשָׁיו כַּקַּשׁ נָפָלוּ,

עֵת יַפַּן בְּיַמִּים גֹבֶרֶת…

מִי הֶאֱמִין כָּזֹאת לִשְׁמֹעַ,

כִּי יָוָן יִפֹּל כִּיוֵן מְצוּלָה;

לִפְנֵי עַם קָטָן יִכְרַע כָּרֹעַ,

וּבַיָּם צִיָּיו יִצְלְלוּ בַּהֲמוּלָה?

צַעֲקַת עַמִי שָׁמַיִם עָלָתָה,

אֶנְקַת יַעֲקֹב, יֶאֱנַח בַּגּוֹלָה;

אֶצְבַּע אֱלֹהִים זֹאת עָשָׂתָה,

הוֹרִידָה אֶת יָוָן עָמֹק שְׁאוֹלָה…

---

מַשָׂא יָוָן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

¹

בא קצך אמת בצעך

(ירמיה כ“א י”ג).

הֲתִזְכּוֹר יְוָנִי, מִקֶּדֶם הַיָּמִים,

פֶּרֶא אָדָם חֲזִיר מִיָּעַר,

עֵת אֲבוֹתֶיךָ קָסְמוּ קְסָמִים

סָגְדוּ לִפְסִילִים, אַבְנֵי צְלָמִים.

וְרוּרִיק² הָיָה אָז נָעַר?

הֲתִזְכּוֹר סָבַלְתָּ תְּלָאוֹת וּנְדוּדִים

מֶשֶׁך יְמֵי עָבְדְּךָ לַבַּעַל,

אֵיךְ צִבְאוֹת גּבִּוֹרֵי יְהוּדִים,

מֶלֶךְ כּוּזָר נָהַג הַגְּדוּדִים,

וַעֲלֵי רֹאשׁךָ הִשְׁלִיךְ נָעַל?

שָׁמַנְתָּ, יָצְאוּ מֵחֵלֶב עֵינֶיךָ

וּכְמָרֶיךָ פִּתּוּךָ לְהִתְהוֹלֵל בַּהֲבָלִים,

תּוֹשְׁבֵי הַיהוּדִים בְּרַחֲבֵי אַרְצֶךָ

רָצַחְתָּ, שָׁלַלְתָּ, כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ

שִׁכַּרְתָּ פְּרָאִים מִדַּם הַחֲלָלִים.

לָכֵן כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת:

עַתָּה אָקוּם עַתָּה אֵרוֹמֵם,

עַמְּךָ בְּקִרְבְּךָ יִפְרְעוּ פְּרָעוֹת

כִּסְאֲךָ יְמַגְּרוּ לָאָרֶץ לְמַשֻּׂאוֹת

וּלְאוֹם וְגוֹי עָלֶיךָ יִשְׁתּוֹמֵם…

---

לְמִלְחָמָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שִׁמְעוּ אֵלַי, גּוֹיִם, הַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים!

כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת;

לְעַמִּי עַתָּה אֲדַבֵּר תַּנְחוּמִים,

וּלְאוֹיְבַי יְמִינִי תּוֹרֶה נוֹרָאוֹת.

הַגִּידוּ בַגּוֹיִם, לָעַמִּים בַּשֵּׂרוּ:

נָפַל יָוָן לִפְנֵי קָמָיו;

נִקְמַת קִישִׁינוֹב לָמוֹ סַפֵּרוּ,

בָּא קִצּוֹ, הָלַךְ בַּאֲשָׁמָיו.

בְּדַם עַמִּי רָחַץ פְּעָמָיו,

הָרַג, טָבַח יְלָדָיו וְעוֹלָלָיו;

עַתָּה יִכְרַע לִפְנֵי קָמָיו,

וְעַל הַרְרֵי נֶשֶׁף יִפְּלוּ חֲלָלָיו.

מִמִזְרַח שֶׁמֶשׁ קָרָאתִי עַיִט,

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי;

קָרָאתִי לְיַפַּן, גִּבּוֹר צַיִד,

גִבּוֹר לְאַפִּי שֵׁבֶט גַּאֲוָתִי.

עֲלֵי יָוָן הֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם,

בַּמַּחֲנֶה — רִנָּה, בְּשִׂפְתֵיהֶם — תְּרוּעָה;

בְּיַם צִיָּה שָׂמוּ אוֹתוֹתָם,

דָּרְכוּ סוּסֵיהֶם מַרְכְּבוֹתֵיהֶם יְשׁוּעָה.

הָעֵזּוּ גִּבּוֹרַי — אַל תַּחְמֹלוּ,

עַל זָקֵן, יֶלֶד וָשָׂב;

לִפְנֵי צִבְאוֹתֵיכֶם כַּקַּשׁ יִפֹּלוּ —

צִבְאוֹת רוּסִיָה וּמַחֲנוֹת רוֹמַנוֹב.

אֲנִי ד' אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם,

אֲנִי ד' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת;

בְּשֶׁבַע דְּרָכִים יָנוּסוּ אוֹיְבֵיכֶם,

וּבְחֶרֶב נִקְמָתִי אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת…

יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, מֵרָחוֹק לְאֻמִּים,

עַם בָּחַרְתִּי, יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתִי;

לְרִיב קִישִׁינוֹב אֶתֵּן שִׁלּוּמִים,

וּלְצִיּוֹן אֶתֵּן חֶרֶב גַּאֲוָתִי…

---

הַקֶּשֶׁת

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֻקְטָר לִצְעִירֵי “גְדוּד צִיּוֹן” הַמְלַמְּדִים יְדֵיהֶם לַקְּרָב וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”

גּוֹלְלוּ כַּירִיעָה סֵפֶר יְשָׁרִים,

מֵעַם עוֹלָם מִיָּמִים קַדְמוֹנִים;

וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְשָׂרִים,

לַקְּרָב יָצָאוּ בַחֲרָבוֹת וְכִידוֹנִים.

בִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ פְּלֶשֶׁת,

לוֹ הָיְתָה תּוֹרַת הָאָדָם;

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”,

מִכָּל צַר וְאוֹיֵב בַּקְּרָב פָּדָם.

מֵרֶחֶם, מִשַּׁחַר טַל יַלְדוּתָם,

לַקְּרָב, לַמִּלְחָמָה, לִמְּדוּ יְדֵיהֶם;

כָּתְנוֹתָם — מָגִנִּים, שְׁלָטִים — כְּסוּתָם,

יֵצְאוּ לְדַבֵּר אוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵיהֶם.

לָחֲמוּ בְּעַד עַמָּם וּקְדוֹשָׁם,

בִּשְׂדֵה קֶטֶל הָמוּ כַּגַּלִּים;

אוֹת נָתַן מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם,

מִמַּעֲרָכָה הִסְתָּעֲרוּ פָּרָשִׁים קַלִּים.

הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי נָהֲרוּ אַחֲרֵיהֶם,

כָּאֲרָיוֹת לָחֲמוּ, וּבְלִבָּם בִּטָּחוֹן;

עַד יָדָם הָיְתָה בְּעֹרֶף אוֹיְבֵיהֶם,

וְהֵידָד הִשְׁמִיעוּ בִתְרוּעַת נִצָּחוֹן.

אֶרֶץ רָגְזָה מִשְּׁאוֹן הַקּוֹלוֹת,

מִשַּׁעֲטַת פַּרְסוֹתָם חָרְדָה הָרָמָה;

וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתֻפִּים, בִּמְחוֹלוֹת,

יָצְאוּ לְקַדֵּם שָׁבֵי מִלְחָמָה.

מִשְּׁלַל אוֹיְבֵיהֶם הֵבִיאוּ קָרְבָּנוֹת,

אֵילֵי נְבָיוֹת וְצֹאן קֵדָר;

תּוֹדָה לֵאלֹהַּ בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת

הִקְרִיבוּ לַמִּזְבֵּחַ טוֹבוֹת מֵעֵדֶר.

לֹא נוֹעֲדוּ לְדַבֵּר רְתֵת,

כְּאִשָּׁה מְצֵרָה אָפֵס כֹּחָם;

בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם וּבְנֵי שֵׁת

לְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָבְקָה מַלְקוֹחָם.

מֵחֲמַת הַמֶּלָךְ, מִשְּׂאֵת הַשָּׂרִים,

מַס נָתְנוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל;

מוֹאָב אָז שָׁלַח כָּרִים

עֲלֵי אֱדוֹם הִשְׁלִיךְ נַעַל.

בַּת צוֹר בַּיַּמִּים גְּבֶרֶת,

וְצִידוֹן, בְּמִנְחָה פָּנָיו קִדְּמוּ שָׂרֵיהֶם;

מֵרַבַּת-עַמּוֹן לָקַח עֲטֶרֶת,

וּמִבְּנֵי חָצוֹר אָהֳלָם וּמִקְנֵיהֶם.

וּמֵאָז עַמִי שָׁכַח שָׁכֹחַ,

אֵיךְ לִדְרוֹךְ מֵיתְרֵי הַקֶּשֶׁת;

בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם יֵלֵךְ שָׁחוֹחַ

וְלִפְנֵי רַגְלוֹ יִטְמְנוּ רֶשֶׁת.

מִשְׂחָק הִנְּךָ לְנִבְזִים וּנְעָרִים,

יַעַן כְּלֵי גוֹלָה עָלֶיךָ;

בְּאֵין מֶלֶךְ וּבְאֵין שָׂרִים,

עַם בּוּז מִשְׁפָּחוֹת יְהוֹתֵת עָלֶיךָ.

הַבֵּט, הָעַמִּים יִקְרְצוּ עַיִן,

וּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ לַעְגָּם עָלֶיךָ;

נוֹדֵד בּוֹדֵד בְּאוֹת קַיִן,

“יְהוּדִי, הַגֵּד, אַיֵּה אַרְצֶךָ?”

כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה תֵּלֵךְ תּוֹעָה

כְּצֹאן לָטֶבַח בְּיַד פְּרָאִים;

אֵין מַצִּיל — כִּי אֵין רוֹעֶה,

הַכּוֹתָם כְּקֶדֶם בְּעֵמֶק רְפָאִים…

לָכֵן, עַמִּי, עוֹרְרָה יְמִינֶךָ,

עֲלֵה לְצִיּוֹן, לְאֶרֶץ פְּלָשֶׁת;

שָׁם תֵּצֵא בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֶיךָ:

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”.

אָז לֹא תֵלֵךְ עוֹד קוֹדֵר וָמָס,

וְאוֹיְבֶיךָ, מַלְעִיבֶיךָ לְךָ יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ;

פָּחֹד יִפְחֲדוּ מִקֶּשֶׁת בַּיָּד,

וּרְעָדָה תֹּאחֲזֵמוֹ מֵחֶרֶב בַּיֶרֶךְ…

---

בַּת-יְהוּדָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בַּת-יְהוּדָה בְּתֵבֵל מוֹלֶכֶת,

לְפָנֶיהָ כּוֹכָב הוֹלֵךְ וָאוֹר;

כְּלַפִּיד שַׁדַּי בִּימִינָהּ תּוֹמֶכֶת,

הוֹלֵךְ וְנוֹגֵהַּ מִדֹּר דֹּר;

תַּכְלִיתָהּ רַק הָלֹךְ קָדִימָה,

בְּהַדְרַת כָּבוֹד רַגְלָהּ דּוֹרֶכֶת;

לִפְנֵי הַלְּאֻמִּים תַּעֲבֹר, הַנְּעִימָה,

וְנַהֲרֵי זֹהַר אַחֲרֶיהָ שׁוֹפֶכֶת.

בַּת-יְהוּדָה, עַלְמָה יְקָרָה,

בְּקֶסֶם יָפְיֵךְ תִּקְּחִי הַחַיִּים;

וְעֵת עַל דַרְכֵּךְ הִנָּךְ נִמְהָרָה,

הַהֵלֶךְ יִפְגָשֵׁךְ, יִכְרַע בִּרְכַּיִם,

הִנֵּךְ הַשֶּׁמֶשׁ יָפָה וּבָרָה,

תַּבִּיט בִּרְאִי תְּכֵלֶת הַמָּיִם;

בְּחֹם צַח, זֹהַר וּנְהָרָה

תֵּרֵד לִרְחֹץ מְלֶכֶת שָׁמָיִם.

בַּת-יְהוּדָה מוֹרָשָׁה לָקָחָה,

אוֹצְרוֹת הָאָרֶץ לָהּ לְמָנָה;

גַּם לְאַחְיוֹתֶיהָ תִּתֵּן בְּרָכָה,

בִּנְדִיבוּת תְּחַלֵּק לָהֶן מַתָּנָה.

אוּלָם הִיא בְּחֵמָה נִתָּכָה,

עַל כְּבוֹדָהּ תִּלָּחֵם כַּלְּבִיאָה,

עֵת לַחָפְשִׁי יָדָהּ תִּשְׁלָחָה,

לִמְחֹץ רֹאשׁ פְּרָעוֹת אַכְזְרִיָּה…

בְּיוֹם ד', בְּעֵת הַתְּחִיָּה,

יִשְׁפֹּט אֲדֹנָי צְבָאוֹת — אֲדָמָה;

מַה פָּעַלְתָּ, בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיהָ?

בַּת-יְהוּדָה תִּשָׁאֵל בָּרָמָה.

אָז בְּגָאוֹן תַּעַן הַיְפֵיפִיָּה:

נֶגֶד אֵלֶּה מְאֹד נִפְלֵאתִי

מֶשֶׁךְ נְדוּדַי, בְּתֵבֵל הַצִּיָּה

שִׁמְךָ בְּקִרְבִּי לַגּוֹיִם הוֹרֵיתִי.

(חבצלת, תרמ"ה, גל' 30).

---

לַמְנַצֵּחַ עַל מַחֲלַת יִשְׂרָאֵל

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזוֹרוֹ)

(הושע י"ג, ה')

בַּעֲזֹב יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מְגוּרֵיהוּ,

בַּגּוֹלָה שָׁמָּה לְכַתֵּת רַגְלֵיהוּ

עֵת רוֹמִים מִקְדָּשׁוֹ בְּאֵשׁ שָׁלָחוּ

וְעַצְמוֹת גִּבּוֹרָיו לִגְיוֹנִים פָּצָחוּ,

אָז הָגָה אֵימָה, לִבּוֹ מֶה-חָרָד;

רִאשׁוֹנָה בְּדָרְכוֹ עַל אַדְמַת סְפָרָד;

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה תָּעָה הֶגְיוֹנוֹ

בֵּין עָם וָגוֹי לֹא יָדַע לְשׁוֹנוֹ;

אַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים, עֵת פָּרַץ לָרֹב

רָאָה מְנוּחָה נָעֵמָה, וְאֶרֶץ כִּי טוֹב,

הֵסִיר שִׂמְלַת שִׁבְיוֹ, נְחָשְׁתּוֹ, כְּבָלָיו,

וּכְמוֹ אֶזְרָח, מַחֲלָצוֹת לָבָשׁ עָלָיו,

שָׁכַח צוּר מַחְצַבְתּוֹ, נִקְרַת הַר מוֹרִיָּה,

נָשָׁה שְׂפַת אִמּוֹ, שְׂפַת הָעִבְרִיָּה,

עָזַב שׁוּלַמִּית, בַּת-צִיּוֹן הַיְפֵיפִיָּה,

הֵחֵל לִרְדֹף קָדִים, חָבַק חֵיק נָכְרִיָּה,

לְגוֹי מוּזָר הִתְחַבֵּר, מֶנּוּ שׁוֹנָה דָתוֹ,

הָגָה בְמִנְהָגוֹ, גַּם דִבֵּר בִּשְׂפָתוֹ;

סָחַר סְחַר הָאָרֶץ לְרֹחַב גְּבוּלָהּ,

בְּתוֹצְאוֹת אַדְמָתָהּ, בִּפְרִי יְבוּלָהּ;

טִירוֹת בָּנָה, הֵיכְלֵי שַׁאֲנַנִּים

וַיְהִי כֵן בֶּטַח, בַּחֲצִי אִי-הַשְּׁפַני

- - -

אַךְ פֶּתַע חָלָה יִשְׂרָאֵל אֶת חָלְיֵהוּ,

הָרוֹפְאִים נִלְאוּ לַחְבּשׁ מַכָּתֵהוּ;

וַיָּקָץ בּוֹ הָעָם שָׁכֵן סְבִיבוֹ,

רָאָה חָלָה יִשְׂרָאֵל, נִבְזֶה נִיבוֹ;

אָז לְשִכְנוֹ רוֹפְאָיו מַהֵר דָּרָשׁוּ,

מַיְמוֹן וּבֶן-עֶזְרָא לְרַפֵּא חָשׁוּ,

כֵּלָיו מִשֵּׁשּׂוּ, וַיַּחְלְטוּ מִמֶּנוּ,

כְּאֵב רֹאשׁ כְּאֶבוֹ, מַחֲלָתוֹ תְמִיתֶנּוּ…

מִתּוֹרַת חַכְמֵי יָוָן לֶקַח לָקָחוּ

מֵהֵלֶךְ דִבְשָׁם וְסָלְתָּם רֶקַח רָקָחוּ,

בְּשֶׁמֶן מְלִיצַת יְשֻׁרוּן אוֹתָהּ מָשָׁחוּ,

עַל גַּחֲלֵי עֲרָב הֲפָכוּהָ בְּלִי הֲפוּגָה,

וַיִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֶל לֶאֱכֹל זוֹ הָעוּגָה…

אָכַל יִשְׂרָאֵל, וּבְמֵעָיו נֶהְפְּכָה לִמְרוֹרִים,

נוֹסָף עַל חָלְיוֹ עוֹד הֻכָּה בַּטְּחוֹרִים…

קָצָה בּוֹ עַם סְפָרָד מִשְּׁאֵתוֹ עוֹד

וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיְטַלְטְלֵהוּ הָלְאָה לְאֶרֶץ נוֹד…

- - -

שֵׁנִית לָקַח יִשְׂרָאֵל כְּלֵי-גוֹלָה בְּיָדֵהוּ,

עַל אַדְמַת נֵכָר לְכַתֵּת רַגְלֵהוּ,

עֲדֵי בּוֹאוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ צָרְפָתָה;

אַךְ גַּם שָׁם מְנוּחָה לֹא לוֹ הָיָתָה;

וְאַף רֶגַע לֹא רָפְתָה מֶנּוּ מַחֲלָתוֹ.

וַיָּקָץ יִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו, זִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ…

אָז קָמוּ לוֹ רוֹפְאָיו בַּעֲלֵי הַשֵּׁמוֹת

וַיְבַקְּשׁוּ לוֹ עֲשָׂבִּים מִבְּקָעוֹת וּשְׁדֵמוֹת,

בִּטְנוֹ-אָמְרוּ-צָבָהּ, חָלְשָׁה קֵבָתוֹ…

מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ, וְגַם מַחֲלָתוֹ.

בַּעֲלֵיהַ שֵּׁמוֹת, רוֹפְאָיו בִּיעָרוֹת שָׁטָטוּ,

וּזְקֵנוֹת לָמוֹ מוֹזְרוֹת עֲשָׂבִּים לָקָטוּ,

עֲשַׂבִּים אֵלֶּה בַּפָּארוּר בֻּשָּׁלוּ,

גְּוִיָּתוֹ לְמִשְׁעִי, בָּמוֹ רָחָצוּ, טָבָלוּ,

מֵהַנּוֹתָר נָתְנוּ לוֹ רוֹפְאָיו הָאֱוִילִים

לִשְׁתּוֹת עִשְׂבֵי מְרָק פִּגּוּלִים…

וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַתִּפֹּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה

גַּם נַפְשׁוֹ הָעַלִּיזָה הָיְתָה שׁוֹמֵמָה,

מֵרְאוֹת בְּחַיֵּי-עוֹלָם סָגַר עַפְעַפַּיָּם,

שָׁם שְׁנַת-עוֹלָם, יָשֵׁן בְּיַרְכָתָיִם,

שָׁתָה הַמַּשְׁקֶה, וְהוּא עֲכָרוֹ,

וַיִּישַן, וּכְגֶבֶר יַיִן עֲבָרוֹ

בְּחֻמּוֹ דִבֵּר דְבָרִים תַּהְפּוּכִים,

גַם חָזָה חֶזְיוֹנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים…

- - -

עַמֵּי הָאָרֶץ רָאוּהוּ בִּשְׁנַת עוֹלָם,

“גֶּבֶר לֹא יִצְלָח” נָתְנוּ עָלָיו בְּקוֹלָם;

מִשְּׁנָתוֹ בְּחָזְקָה הֵן הֵעִירוּהוּ,

מִגּוּר בִּמְגוּרוֹתָם הָלְאָה גֵּרְשׁוּהוּ…

וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מִגַּלִּיָּה לְאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז,

אָכֵן גַּם שָׁם הָיָה לָבַז.

מַחֲלָתוֹ עוֹד בּוֹ, מֶנּוּ לֹא רָפָתָה;

נִלְאוּ הָרוֹפְאִים דַעַת מְקוֹר נִקְרָתָה;

וְהִנֵּה קָמוּ רוֹפְאָיו רַפֵּא חָלְיֵהוּ:

הָרוֹפֵא בֶּן מְנַחֵם וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ,

דַלֶּקֶת בְּעוֹרוֹ, כֵּן מִשְׁפָּט חָרָצוּ,

יַבֶּלֶת בִּבְשָׂרוֹ, לָכֵן עַמִּים בּוֹ קָצוּ,

תַּהְפּוּכוֹת יְדַבֵּר, לָכֵן יִבָּזֶה,

מֵחַיֵּי עוֹלָם יִנָּזֵר, מִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יִרְזֶה,

כְּעַמֵּי הָאָרֶץ יִתְעַנֵּג עַל חֶלְדֵּהוּ,

יֹאכַל, יִשְׁתֶּה, אָז יַחֲלֹף חָלְיֵהוּ;

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל לְבֶן-מְנַחֵם וַעֲצָתוֹ

הִתְבּוֹלֵל בָּעַמִּים — וּבוֹ מַחֲלָתוֹ,

אָכַל וְשָׁתָה מִכָּל הַבָּא בְּיָדוֹ

כְּעַמֵּי הָאָרֶץ, וְעוֹד חָלְיוֹ עִמָּדוֹ,

וְעַד הַיּוֹם שְׁכֵנָיו יִשְׂנָאוּהוּ

לֹא יֹאבוּ עִמּוֹ הִתְעָרֵב, מִגֵּו יְגָרְשׁוּהוּ…

- - -

אָז נִלְאָה יִשְׂרָאֵל מֵרֹב עָמָל וָכַעַס,

כִּי שֶׁקֶר צֳרִי רוֹפְאָיו נוֹכַח לָדַעַת,

צֳרִי מְזוֹרָם לֹא לוֹ מוֹעִילִים,

לֹא יֵדְעוּ רַפֵּא רוֹפְאָיו הַכְּסִילִים,

כְּרָפְאָם לְיִשְׂרָאֵל בִּמְזוֹר תַּחְבּשֶׁת

עוֹד גָּבְרָה מַחֲלָתוֹ וַיִּנָּזֵר לַבּשֶׁת…

רָאָה יִשְׂרָאֵל חָלְיוֹ וִיהוּדָה מְזוֹרוֹ,

לֹא יַבֶּלֶת בִּבְשָׂרוֹ, לֹא דַלֶּקֶת בְּעוֹרוֹ,

לֹא כְּאֵב רֹאשׁ — כְּאֵבוֹ, חֳלִי בֶּטֶן — חָלְיֵהוּ,

מַחֲלָתוֹ אַךְ קֹצֶר רוּחַ, אָטוּם אַפֵּהוּ…

יַעַן מֵעֵת עָזַב אַרְצוֹ בָּהּ חָיָה מִנְּעוּרֵיהוּ

מַחֲלָתוֹ גָּבְרָה וַתִּתְקְפֵהוּ.

הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁאֹף קִרְבֵּהוּ,

רוּחַ חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵהוּ,

לָכֵן מִקֹּצֶר רוּחַ קֹצֶר חַיֵּיהוּ…

אָז אָמַר יִשְׂרָאֵל: “לְאַרְצִי אָשׁוּבָה”

שָׁמָה אֶהְיֶה בָּרִיא אוּלָם, אָנוּבָה,

בַּגִּלְעַד שָׁמָה יִפְרַח פְּרִי צֳרִי

שָׁם אֲרַפֵּא חָלְיִי, אֶגְהֶה מְזוֹרִי.

וַיִּצְטַיָּר יִשְׂרָאֵל, וַיִצְרֹר צְרוֹרוֹ

לָשׁוּב לְאַרְצוֹ לִגְהוֹת מְזוֹרוֹ…

* * *

לֵךְ, עַמִּי, לְשָׁלוֹם, שׁוּב לְאַרְצֶךָ!

הַצֳּרִי, בַּגִּלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ;

רוֹפְאֶךָ ד' רַבָּה חָכְמַת לְבָבוֹ,

לֵךְ, עַמִּי, לְשָׁלוֹם וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא.

---

יְצִיאַת מִצְרָיִם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

עַמִּי נִגְאַלְתָּ,

וְתוֹרַת הַחַיִּים

בְסִינַי קִבַּלְתָּ;

מֵאָז וְעַד הַיּוֹם

רַבּוֹת פָּעַלְתָּ

וּמִכָּל לְאֹם

רַבּוֹת סָבַלְתָּ.

בְּחַגְּךָ תָּחֹגָּה

גְּאֻלַּת מִצְרַיִם,

לִבָּתְךָ לֹא תָּמוֹגָה

מֵעָקַת הַחַיִּים,

גוֹאַלְךָ עוֹד חַי

יָהּ יָהּ צְבָאוֹת

וְעַל כֵּס שַׁדַּי

יְמִינוֹ תּוֹרֶה נוֹרָאוֹת.

נָקָם לְצָרֶיךָ

מִתְהַלְּכִים בַּאֲשָׁמָם,

ד' אֱלֹהֶיךָ

יִדְרשׁ דָּמָם,

כַּשַּׁחַר יִבָּקֵעַ

אוֹר אוֹרֶיךָ,

וּבַשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ

תָּשׁוּב לְאַרְצְךָ.

וְשָׁם בִּירוּשָׁלַיִם

יִתְאַסְּפוּ נִדָּחִים,

מִכָּל אַפְסַיִם

בַּגּוֹלָה שַׁחִים,

אַרְצְךָ תִּבָּנֶה,

חָרְבוֹתֶיךָ תְּקוֹמֵם,

צִיּוֹן תִּבָּנֶה,

דֵּגְלְךָ יְרוֹמֵם.

אָז תָּשִׁירָה

זִמְרָה נְעִימָה,

כִּנּוֹר תָּעִירָה

בְּרֶגֶשׁ פְּנִימָה,

בְּיוֹם חַג חֵרוּתֵנוּ

מַלְּאוּ הַכּוֹסוֹת

וְ“עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ”

שִׂימוּ לָכֶם לְאוֹתוֹת…

(“יום טוב בלֶטֶר” של מיניקס).

בינה במקרא

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

בִּינָה בַּמִּקְרָא

מאת

נפתלי הרץ אימבר

חִדְלוּ לִהְיוֹת קַנָּאִים,

לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

קִרְעוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים!

---

פְּתִיחָה לַמְּשׁוֹרֵר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הַשְׁלֵךְ אַחֲרֵי גֵו

עָמָל, יָגוֹן וּכְאֵב;

כִּנּוֹרְךָ לֹא תְּעוֹרֵרָה;

לְדַבֵּר עַל עֵצִים וַאֲבָנִים,

לָאֲשֵׁרִים וְלַחַמָּנִים,

לִיפַת תֹּאַר הַפָּנִים

בַּל תָּשִׁיר, תְּזַמֵּרָה.

קַח כִּנּוֹר, סֹב בָּעִיר,

וְאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַקִּיר

לִבְנֵי עַמְּךָ שִׁירָה,

סַפֵּר הַקּוֹרוֹת קָרוּ

לַאֲבוֹתָם בָּאֲרָצוֹת גָרוּ,

אֵיכָה בְּתֵבֵל נִפְזָרוּ

מֵעֵת הָגְלוּ קִירָה.

עוֹרֵר לְבָבוֹת לִתְשׁוּבָה,

לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲהוּבָה

לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלַיִם,

שִׁירָה מִימֵי עֲלוּמָם,

גּוֹיִם נָפְלוּ בַּעֲצוּמָם,

כִּי ד' הָיָה עִמָּם.

אֵל רוֹכֵב שָׁמַיִם.

שִׁירָה מֵאַבְרָהָם הַיְחִידִי

רִאשׁוֹן אָדָם הַיְּהוּדִי

מִמִּזְרָח אֵל קְרָאוֹ,

בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם קָרָא,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא,

מֶנּוּ הוֹפִיעָה נְהָרָה

בְּלֶכְתּוֹ אָז לְמַסָּעו.

אֵיךְ בַּחֲצִי הַלַּיִל

זֶה גִּבּוֹר הַחַיִל

חִלֵּק אָז מַחֲנַיִם,

הִכָּה גוֹיִם וּלְאֻמִּים,

חֵיל כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲצוּמִים,

הָרְפָאִים עִם הַזַּמְזֻמִּים,

שָׁם בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם.

שִׁירָה מִיִצְחָק בְּנוֹ,

פְּלִשְׁתִּים קִנְּאוּ בוֹ,

נַפְשָׁם עָלָיו מָרָה,

יַעַן הָלַךְ בְּתֻמּוֹ,

ד' הָיָה עִמּוֹ,

הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָרָה.

שִׁירָה מִיַּעֲקֹב הַתָּמִים,

וּמֵאֲחִי אִישׁ הַדָּמִים

עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר,

עֵשָׂו מָכַר בְּכוֹרָתוֹ,

יַעֲקֹב לָקַח בִּרְכָתוֹ,

וַתִּגְדַּל מְאֹד שִׂנְאָתוֹ,

כִּי רַב יַעֲבֹד צָעִיר…

שִׁירָה מַרְאוֹת רָאָה,

אָז בְּאֶרֶץ נוֹרָאָה,

מֵעַי לוֹ תְהִימֶנָה,

עַל ד' הִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ,

אָבַד כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ,

בָּאָרֶץ רִפֵּד מִשְׁכָּבוֹ,

בְּבָרְחוֹ אָז פַּדֶּנָה.

שִׁירָה מִזֶּה הָאִישׁ מֹשֶׁה

אֲשֶׁר שְׁמוֹ לֹא יִנָּשֶׁה,

בְּבָרְחוֹ אָז מִדְיָנָה,

הוֹכִיחַ בְּאַפּוֹ מְלָכִים,

הִכָּה עָרִים וּפְלָכִים,

בַּיָּם שָׂם דְּרָכִים,

וְשֵׁם עוֹלָם לוֹ בָנָה.

---

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לזמר בזמר ידוע.

עֵת יַעֲקֹב בָּרַח

חָרָנָה, לַחֶבְרָה אָרַח,

בְּמַר נַפְשׁוֹ צָרַח

עֲדֵי בּוֹאוֹ מַחֲנָיִם,

אָז רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ

מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בִּמְקוֹמוֹ,

בָּאִים לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ,

לְבַשּׂרוֹ מִן הַשָׁמָיִם:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת יָרַד מִצְרָיְמָה,

עֵינָיו נָשָׂא שָׁמַיְמָה:

כַּאֲשֶׁר בָּאתִי מַחֲנָיְמָה

הוֹשִׁיעָה אֵלִי וַאֲדוֹנִי!

בְּשִׂמְחָה לָבֵן לְבֵנִים

שָׁם בְּאֶרֶץ סְוֵנִים,

כִּי רָאָה דְבָרִים כֵּנִים

דִּבֵּר אֶחָד פַּלְמוֹנִי:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת מִצֹּעַן יָצָא,

לְפָנָיו דְּאָבָה דָצָה,

נַפְשׁוֹ מִגִּיל עָלָצָה,

פֶּתַע רָאָה הַיָּם:

אָז מֹשֶׁה בִּשְׂפָתָיִם,

לָחַשׁ לוֹ לָאָזְנָיִם:

"פַּלֵּס נָתִיב בַּמָּיִם

"כִּי יְיָ שָׁם,

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!"

עֵת מִקְדָּשׁוֹ שָׂרַף

הָרוֹמִי אֵל חָרָף,

נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ טָרַף

גַּם אַרְצוֹ שָׂם לִשְׁמָמָה:

הָלַךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

בִּדְמָעוֹת עֲלֵי לֶחִי,

אַךְ בְּקוֹל בֶּכִי

שָׁמַע קוֹל בָּרָמָה:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת סְפָרַד הַטָּמֵאָה

לְדָם אָדָם צָמֵאָה,

אָמְרָה לוֹ: צֵאָה

אוֹ עֲלֵה עֲלֵי מוֹקֵד, –

שָׂחַק לְלַהֲבוֹת אֵשׁ

“אֵל אֶחָד”, קָרָא, “יֵשׁ”!

“אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ”…

"וְעַל דְּלָתַי הוּא שׁוֹקֵד:

“אַל תִּירָא עַבְדּי יַעֲקֹב!”

מִגּוֹלָה לַגּוֹלָה הָלַךְ,

נָפַל בְּעַד הַשּׁלַח,

וְעַל אוֹיְבָיו צָלַח

עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ;

רָאָה מַפֶּלֶת רוֹמִים,

מוֹאָבִים עִם אֱדוֹמִים –

בָּטַח בְּאֵל-מְרוֹמִים,

קוֹלוֹ תָּמִיד שׁוֹמֵעַ:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

יַעֲקֹב! גַּם עַתָּה

מִגּוֹיִם לֹא תֵחַתָּה,

לֹא תֵרֵד מַטָּה,

לִהְיוֹת הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים;

שִׂים פָּנֶיךָ לִפְלֶשֶׁת,

שֵׁנִית אַרְצְךָ לָרֶשֶׁת,

וּמֵחֶרֶב גַּם מִקֶשֶת

מֵרְמָחִים וְכִידוֹנִים

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

---

כתונת הפסים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים / נפתלי צבי אימבר

מי נתן יעקב למשסה

וישראל לבוזזים (ישעיהו)

יַעֲקֹב אָהַב אֶת יוֹסֵף,

עֵדוּת שָׂם בִּיהוֹסֶף

בִּלְבוּשׁ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים;

אֶחָיו בְּלִבָּם שְׂנֵאוּהוּ,

לַיִּשְׁמָעֵאלִים מְכָרוּהוּ

וְהוּא עָמַד בֵּין הֲדַסִּים.

וּמִנִּי אָז וְעַד הֵנָּה

מִיְאוֹר שִׁחוֹר הַיַּרְדֵּנָה

דִּמְעוֹתֵינוּ כַמַּיִם מְכַסִּים,

מְגִלַּת יִשְׂרָאֵל

מִדָּם וּדְמָעוֹת רְטֻבָּה

פָּנִים וְאָחוֹר כְּתוּבָה

בִּמְגִלַּת " כְּתֹנֶת הַפַּסִּים "…

עֵת קֹרַח וְעֲדָתוֹ

מָאֲסוּ בְּמֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ

לִהְיוֹת אֱלֹהִים מְנַסִּים.

לֹא קִנְּאוּ בוֹ

עַל עֹצֶם גָּדְלוֹ

אוֹ עַל חָכְמָתוֹ –

רַק עַל כְּתֹנֶת הַפַּסִּים…

עֵת הָרוֹמָיִים

צָרוּ עַל יְרוּשָלַיִם,

הַגְּרָנוֹת הָיוּ מְשַׁסִּים,

תּוֹכָהּ הָאַחִים רָעֲשׁוּ,

שְׁלוֹם הָעִיר לֹא דָרָשׁוּ,

כַּבֶּגֶד קִנְאָה לָבָשׁוּ –

עַל אוֹדוֹת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים

כֻּלָּם בָּרֹאֶה שָׁגוּ,

לִפְלַגּוֹת אָז נִפְלָגוּ,

עַל כֵּן הֵם נְמַסִּים…

וּכְמוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת

עֲלֵי עַמִּי רוֹבֶצֶת

זוּ סֶמֶל הַתִּפְלֶצֶת –

זוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים.

מִי נָתַן יַעֲקֹב לִמְשִׁסָּה,

יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה לִתְבוּסָה

וְאַרְצוֹ לִמְעוֹן זְוָעוֹת?

יָרַד מִכֵּם גְּאוֹנוֹ

אָבַד אַרְצוֹ וְהוֹנוֹ

לִמְשֹׁל עַמִּים הִנּוֹ

וְזֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת?

חִדְלוּ מִהְיוֹת קַנָּאִים,

לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

קִרְעוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים!

אָז יַעֲקֹב תּוֹלֵעָה

יִלְבַּשׁ כְּמַדּוֹ גֵאָה

וּכְקֶדֶם יוֹרֶה דֵעָה,

כַּמַּלְאָךְ עֹמֵד בֵּין הֲדַסִּים.

סן פרנציסקו.

---

גולן בבשן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

גוֹלָן בַּבָּשָׁן

אֶת־מִי רָצַחְתָּ מִבְּלִי דַעַת נַפְשֶׁךָ,

עַמִּי, הַגֵּד כִּי בּוֹרֵחַ הִנֶּךָ;

וּמִי גוֹאֵל הַדָּם יִדְלֹק אַחֲרֶיךָ

כִּי מִפָּנָיו נַסְתָּ לְעִיר מִקְלָטֶךָ?

הַעוֹד יִשְׂתָּרֵר הַחֹק הַיָּשָׁן

עֲשׂוֹת מִקְלָט, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן?

כְּרוֹצֵחַ נֶפֶשׁ, וּמִבְּלִי צְדִיָּה,

בְּעֵינֵי הָעַמִּים, עַמִּי הִנֵּהוּ;

יִשְׂרָאֵל בֶּן־אוֹנִי, יְלִיד הָעִבְרִיָּה,

וְכָל עָם וְגוֹי גּוֹאֶל הַדָּם הִנֵּהוּ.

מִפְּנֵי אֵלֶּה הָעַמִים, עַמִי בּוֹרֵחַ

לְעִיר מִקְלָטוֹ, קוֹדֵר שׁוֹחֵחַ.

מִפְּנֵי גוֹאֶל הַדָּם תֵּשֵׁב בְּמִסְתָּרִים,

אַךְ לֹא פַּסָּה מִקִּרְבֶּךָ נֶחָמָה;

תֵּשֵׁב בָּדָד בְּאַחַד מִקְלְטֵי הֶעָרִים

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בַּמִקְדָּשׁ שָׁמָּה.

עַד מוֹתוֹ – וְקִנְאַת הַדָּת הָאֲרוּרָה

עִמּוֹ יַחַד תֵּחַד בַּקְּבוּרָה…

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בְּמִקְדָשׁוֹ שָׁמָּה

תֵּשֵׁב עַמִּי, וּבְמַר תֵּאָנֵחַ,

יָמוּת הַכֹּהֵן, עִם שִׂנְאַת עָם שָׁמָּה

אָז גַּם עִיר מִקְלָטֶךָ תִּפָּתֵחַ;

אָז, עַמִּי, תֵּצֵא מִמְּקוֹם מִקְלָטֶךָ,

וּכְכָל הָעַמִּים תֵּשֵׁב כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וּבְכָל מָקוֹם בְּתֵבֵל הָרְחָבָה

עִם יֶתֶר הָעַמִּים יַחַד תִּתְרוֹעֵעַ;

לְפָנֶיךָ אָז תָּדוּץ דְאָבָה,

תַּעֲלֶה מַעְּלָה, תּוֹסִיף הַשְׂכֵּל וְדֵעַ,

“אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ” יְהִי הַפִּתְגָם הַיָּשָׁן

מִקְלָט אָיִן, גַּם בַּגּוֹלָן בַּבָּשָׁן.

יפו, תרמ"ו

---

העורים והפסחים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים / נפתלי הרץ אימבר

לא תבוא הנה כי אם הסירך

העורים והפסחים (שמואל ב')

עֵת מַלְכִּי צֶדֶק עִם אַבְרָהָם

בְּרִית כָּרַת,

צַלְמֵי עִוְּרִים וּפִסְחִים

בְּקִיר יְרוּשָׁלַיִם חָרַת,

לְאוֹת בָּנָיו יִרְשׁוּ אָרֶץ

הָעִיר לֹא יִקָּחוּ,

כָּעִוְּרִים בַּל יִרְאוּ

כַּפִּסְחִים – הָלְאָה יִפְסָחוּ;

עֵת הַמֶּלֶךְ דָּוִד

צָלַח שָׁם הַיַּרְדֵּנָה

אָמַר לוֹ הַיְבוּסִי:

"לֹא תָבוֹא הֵנָּה

"עַד הֲסִירְךָ

"הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים מִן הַקִּיר

“אָז תּוּכַל לָרֶשֶׁת אֶת הָעִיר”..

הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת הַצְּלָמִים

שָׂמָם לְבָעֵר, כַּשָׁיִת,

וַתְּהִי לְמָשָׁל: "עִוֵּר וּפִסֵּחַ

“לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת”.

***

עַמִּי! אִם תֹּאבֶה

לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצֶךָ,

הָסֵר הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

מִקֶּרֶב מַחֲנֶיךָ,

אִם לִבְנוֹת סֻכַּת שָׁלֵם

תֹּאבֶה, לִצְלֹחַ הַיַּרְדֵּנָה,

עַד הֲסִירְךָ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

לֹא תוּכַל לָבוֹא הֵנָּה,

הָעוְּרִים – הֵמָּה הַמִּתְחַדְּשִׁים

לֹא יֶחֱזוּ נְכֹחָה,

הַפִּסְחִים – הֵמָּה הַמִּתְקַדְּשִׁים

אַט יֵלְכוּ בַּחֲשֵׁכָה,

הָסֵר אֵלֶּה הַצְּלָמִים

שִׂימֵם לְבָעֵר, לַשָּיִת,

כִּי עִוֵּר וּפִסֵחַ

לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת…

---

דִּמְעוֹת הַתַּמּוּז

מאת

נפתלי הרץ אימבר

וְהִנֵּה נָשִׁים מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז

(יחזקאל ה', יד).

גּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים עָבְדוּ אֱלִילִים

דָּרְשׁוּ בַּיִּדְעוֹנִים סָגְדוּ לַפְּסִילִים.

זִקְנֵיהֶם, כָּמְרֵיהֶם הוֹלִיכוּם שׁוֹלָל,

בָּאֵשׁ הָעָבְרוּ בְּנֵיהֶם, יֶלֶד וְעוֹלָל.

גַּם סֵמֶל הַמִּפְלֶצֶת, מַעֲשׂה חֲרֹשֶׁת

בְּעֵינַיִם קוֹרֶצֶת; עָשׂוּ מִנְּחֹשֶׁת.

בִּבְדִיל וְעוֹפֶרֶת עֵינֶיהָ שֻׁבָּצוּ

בְּבִטְנָהּ הַנְּעֹרֶת. עִם קַשׁ קֻבָּצוּ.

לִפְנֵי זֶה יְצוּר כֶּסֶל כֻּלָּם כָּרָעוּ

לְסֵמֶל זֶה הַפֶּסֶל “תַּמּוּז” קָרָאוּ,

הַכְּמָרִים הִסִּיקוּ, בֶּטֶן הָאֱלִיל

בִּדְמָעוֹת הֵרִיקוּ עוֹפֶרֶת וּבְדִיל.

הָהּ, עֵינָיו בּוֹכִיּוֹת כְּמָרִים הָמָיּוּ

נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת עִמּוֹ בָּכָיוּ.

הַתַּמּוּז הָאֱלִיל דַעְתּוֹ יְחַוֶּה

כִּי רָעֵב הַפְּסִיל קָרְבָּן יִתְאַוֶּה…

כְּדִמְעוֹת תַּמּוּז וּבֵל נִשְׁפַּךְ דִּמְעִי

עַל גּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שָׁם בְּקִיפְרִיס הָאִי.

(הצבי, תרמ"ו גל. 39)

---

גוֹג וּמָגוֹג

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, בְּיַד הַנְּבִיאִים,

דִבַּרְתִּי לַחֲסִידַי אָז בְּחָזוֹן,

עָלֶיךָ גּוֹג, רֹאשׁ הַנְּשִׂיאִים,

וִּבשְׁמָנֶיךָ לְהָבִיא רָזוֹן.

בָּאָה הָעֵת, עֵת שִׁלּוּמִים

לְרִיב צִיּוֹן, אֲשֶׁר סָבָלָה,

מִידֵי זֵדִים וְרִשְׁעַת לְאֻמִּים

מַמְלָכָה גְדוֹלָה וְגַם שְׁפָלָה.

“הִנְנִי עָלֶיךָ, גּוֹג וּמָגוֹג”

כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת,

עַל כִּי לִפְסִילֶיךָ חַגְּךָ תָּחֹג

אָעִיר עָלֶיךָ פַּחַד וּזְוָעוֹת.

מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רַב

אֲשׁוֹבֶב אוֹתְךָ וְכָל הֲמוֹנֶיךָ,

אֶמְשָׁכְךָ בְּכֹחַ לִילִידֵי קְרָב

לְהַשְׁכִּיר חֵצַּי מִדַּם גִּבּוֹרֶיךָ.

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יָמִים אֵלֶּה,

תִּפָּקֵד מִמֶּנִי אֵל צְבָאוֹת,

אֲנִי ד' עוֹשֵׂה פֶלֶא,

וְימִינִי אָז תּוֹרְךָ נוֹרָאוֹת.

בִּלְחָיֶיךָ אָשִׁים חָחִים,

אוֹצִיא אוֹתְךָ וָכָל גּוֹיֶיךָ;

לִפְנֵי חֵילֶךָ אֶטְמוֹן פַּחִים,

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל יִפְּלוּ פְגָרֶיךָ.

בְּקָהָל גָדוֹל, חַיִל וּפָרָשִׁים,

תָּבוֹא לָבֹז, לִשְׁלֹל שָׁלָל,

אַךְ לְנוֹגְשִׁים יִתְהַפְּכוּ נִגָּשִׁים

עַל בָּמוֹת יְהוּדָה תִּפֹּל חָלָל.

אִסְפוּ אֵלַי כָּל עוֹף־כָּנָף,

כִּי לָכֶם אֶטְבַּח טָבֹחַ;

תַּחַת אֵלָה, אַלּוֹן וְעָנָף,

שֻלְחָן עָרוּךְ אֶשְׁטַח שָׁטֹחַ.

לְךָ גוֹג אָכִין מַטְבֵּחַ,

זֶבַח גַּדוֹל לִנְמֵרִים, אֲרָיוֹת;

הַנָּמֵר, הָעַיִט, עֶצֶם יְפַצֵּחַ

עַצְמוֹת גִבּוֹרֶיךָ מֹחַ וּכְּלָיוֹת…

יִתְהוֹלְלוּ, יִשְׁתַּכְּרוּ מִדַּם הֲמוֹנֶיךָ,

עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיְתוֹ יָעַר;

וְסֵמֶל פְּסִילֵי צַלְמֵי אֱלֹהֶיךָ

יִהְיוּ לְפֶחָמִים – לְאֵש לְבָעֵר.

דִבַּרְתִּי בְּחָזוֹן אָז עָלֶיךָ

צָרָתְךָ תָּבוֹא, כָּאַרְבֶּה אַרְעִישֶׁנָּה,

כְּדוֹרֵךְ בַּגַּת אֶדְרֹךְ חֲיָלֶיךָ

עֲצָתִי תָּבוֹא – וּבְעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה…

(גורלמונד, ניו־יורק)

---

[מִי יִתְּנֵנִי]

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מִי יִתְּנֵנִי בֵּין יֹוֹדְעֵי הָעִתִּים,

אוֹ לִרְאוֹת כְּאַחַד הָרוֹאִים,

אֵיפֹה בְּנֵי מֹשֶׁה נְחִתִּים.

בינה באגדה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

בְּנֵי משֶׁה אוֹ הַיְּהוּדִים הָאֲדֻמִּים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן בְּאֶרֶץ עֲרָב,

בְּנֵי משֶׁה הַיְּהוּדִים הָאֲדֻמִּים,

מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, יוֹדְעֵי קְרָב,

פָּרָשִׁים קַלִּים, גִּבּוֹרִים עֲצוּמִים,

כֵּן קָרָאתִי הָרָשׁוּם בִּכְתָב

עַל הָאוֹבְדִים וְהַנִדָּחִים בֵּין הַלְּאֻמִּים…

מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה,

לְמִדְבָּר עֲרָב עַתָּה אָעוּפָה,

עִמָּם אָגוּרָה, בְּאָהֳלָם אֶשְׁכּוֹנָה,

לַמֵּד יָדַי לַקְּרָב, לְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

לָמוֹ, לְמֵרָחוֹק אֶשָׂא דֵעִי,

הֲגִיגִי יֵדְעוּ, יָבִינוּ לְרֵעִי.

פֹּה אָשִׁיר לָעִוֵּר לַפִּסֵּחַ,

לַחִנָּם אֶקְרָא: “יַעֲקֹב הִכּוֹנָה!”

גּוֹי אַרְצוֹ וֵאלֹהָיו שׁוֹכֵחַ,

שָוְא לְצִיּוֹן מַר אֵאָנֵחַ,

נִחַר גּרוֹנִי מִקְּרֹא צִיּוֹנָה,

אֶקְרָא כִּי יָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

כְּקוֹל בַּמִּדְבָּר אֵין לִי שׁוֹמֵעַ,

יַעֲקֹב יִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבֻּלּוֹתָיו,

אַט יֵלֵךְ עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ…

מִי יִתְּנֵנִי בֵּין יוֹדְעֵי הָעִתִּים,

אוֹ לִרְאוֹת כְּאַחַד הָרוֹאִים

אֵיפֹה בְנֵי משֶׁה נְחִתִּים,

גִּבּוֹרִים, רוֹזְנִים, קְצִינִים וְשׁוֹעִים.

אֶדַּדֶּה אַרְצוֹת סִינִים וְכִתִּים,

עַד אֶמְצָא אֵיפֹה הֵם רוֹעִים,

לָהֶם אֶפְתַּח סְגוֹר לְבָבִי…

שִׁירִי יִשְׁמְעוּ, מַנְגִּינוֹתַי יָבִינוּ.

לִגְאֹל עַמָּם לַעֲלוֹת יָהִינוּ.

לָשִׁית עֵצוֹת בַּל יַעֲמִיקוּ,

יַעַן עוֹד לֹא נָשְׁתָה גְבוּרָתָם,

חֶרֶב יִשְׁלְפוּ, וַחֲנִית יָרִיקוּ

עֲדֵי יִרְשׁוּ אֶרֶץ נַחֲלָתָם…

אַךְ אָנֹכִי בַכֶּבֶל וְרַגְלַי בַסָּד,

רַק הֶגְיוֹנִי נָע וָנָד.

אַתֵּנָּה חֲסִידוֹת פּוֹרְשׂוֹת כְּנָפָיִם,

עֵת תְּעוּפֶינָה שָׁמָּה, תֵימָנָה,

מִשּׁירַי שַׁרְתִּי לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלָיִם,

לִבְנֵי משֶׁה הָבִיאוּ מַתָּנָה.

קוֹל “בַּרְקָאִי” עַל שְׁפָיִים,

אָז יָבִינוּ קוֹל הָרְנָנָה,

סַפֵּרְנָה לָמוֹ – וַאֲסַלְּדָה בְּחִילָה –

כִּי רַק לָמוֹ, לָמוֹ נוֹחִילָה.

---

הַתֵּימָנִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לֹא לָכֶם אַחַי הַתֵּימָנִים,

לֹא לָכֶם צִיפִּינוּ בְּעֵינַיִם נִשְׁקָפוֹת;

שַׁלָּמָה בָּאתֶם אַחַי הַנֶּאֱמָנִים,

בָּאתֶם שִׂים לָעֹנִי נוֹסָפוֹת?

כָּמוֹנוּ תִּסְבֹּלוּ צָרוֹת וּתְלָאוֹת,

כָּמוֹנוּ רַק תּוּכְלוּ לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

לָאוֹבְדִים וְנִדָּחִים זֶה אַלְפֵי שָׁנִים,

וּמֵהֶם לֹא שָׁמַעְנוּ זְמַן רַב,

הַעוֹרְקִים צִיָּה, וּכִבְנֵי דוֹדָנִים

יִרְעוּ גְמַלֵּיהֶם בְּמִדְבַּר עֲרָב;

אַךְ לָהֶם נְצַפֶּה, לַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים

פָּרָשִׁים קַלִּים נוֹשְׂאֵי הַשְּׁלָטִים.

לָהֶם נְיַחֵלָה לִבְנֵי הָרֵכָבִים,

רוֹכְבֵי אֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי־הָרַמָּכִים,

גִּבּוֹרִים חֲזָקִים וּפְנֵיהֶם לְהָבִים,

נוֹשְׂאֵי הַצִּנָּה כִּידוֹנִים וּרְמָחִים,

לִבְנֵי מֹשֶׁה, נְהַר סַמְבַּטְיוֹן גְּבוּלָם,

הַנּוֹתְנִים חִתִּתָם, וְכָבוֹד בִּזְבוּלָם.

רַק הֵמָּה הַצְּבָאוֹת, שִׁבְטֵי הַחוֹרִים,

הֵמָּה יוּכְלוּ לָצֵאת לְיִשְׁעֵנוּ;

בְּעוֹרְקָם עוֹד יִזַּל דַּם הַגִּבּוֹרִים.

דַּם אֲבוֹתֵינוּ, רֵאשִׁית גִּבּוֹרֵינוּ

דַּם הַגִּבּוֹרִים יִזַּל בְּעוֹרְקֵיהֶם,

וּבְעֹל קָשֶׁה לֹא הֵבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם.

נַחְנוּ נִפְזַרְנוּ זֶה כַּמָּה בָּאֲרָצוֹת,

עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים שָׁנִים אַלְפַּיִם;

וּכְמוֹ אַבְנֵי גִיר הַמְּנֻפָּצוֹת,

כֵּן נַחְנוּ פֹּה תַּחַת הַשָּׁמַיִם.

כָּשַׁל כֹּחֵנוּ מִסֵּבֶל הַתְּלָאוֹת,

רַק לִבְכּוֹת נוּכַל, לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

עֲלֵיהֶם עֻלָּם הֵן מַלְכֵי עָרִיצִים,

יְדֵיהֶם עוֹד לֹא הָדוּ;

לִהְיוֹת לִמְשִׁסָּה, וּלְהַשְׁלִיךְ שִׁקּוּצִים,

בְּנֵי בְלִיַּעַל עוֹד לֹא זָדוּ,

חֶרֶב בַּיָרֵךְ – עֵת חֵמוֹת יַחְגֹּרוּ

וּבְאוֹר הַחֵרוּת, יֵלְכוּ, יֵאוֹרוּ.

אֲנַחְנוּ בְּכָל קַצְוֵי אֲרָצוֹת,

זֶה שְׁנוֹת־אַלְפַּיִם בּוּז לִשְׁכֵנֵינוּ

וּבְנֵי־בְלִי־שֵׁם, רַק חֲרָפוֹת וּנְאָצוֹת

תָּמִיד יְהוֹתְתוּ עָלֵינוּ;

עַל מִדְרַךְ רַגְלֵינוּ לְמָוֶת תּוֹצָאוֹת,

רַק לִבְכּוֹת נוּכַל, רַק לִבְכּוֹת בִּדְמָעוֹת.

לָהֶם אֲרָצוֹת בָּהָר, בָּעֲרָבָה,

וּמְלָכִים וְשָׂרִים, הֵם רָאשֵׁי־הָאָבוֹת,

אֶחָד יָנִיס אֶלֶף, וּשְׁנַיִם רְבָבָה

עֵת יֵצְאוּ לַקְרָב, לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת

עֲלֵי גַל הַחוֹל דַּהֲרוֹת סוּסֵיהֶם

הָרֹמַח יַדְבֵּק בְּעֹרֶף אוֹיְבֵיהֶם.

אֲנַחְנוּ עֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים

לִמְלָכִים וּקְצִינִים, בָּאֲרָצוֹת וְיַמִּים

“הֲגַם יְהוּדִים נְמִבְזִים יִרְדְּפוּ קָדִים?”

זוֹ לַעְגָּם עָלֵינוּ הָעַמִּים,

וּמַלְכֵּנוּ אֶחָד – הוּא אֵל לְמוֹשָׁעוֹת

וּלְפָנָיו נִבְכֶּה, נִבְכֶּה בִּדְמָעוֹת.

עֲלֵי מִשְׁמַרְתִּי, עַל פִּסְגַּת מוֹרִיָּה,

הִנֵּה זֶה רַבּוֹת אֲקַוֶּה עֲלֵיהֶם

לִרְאוֹת בִּבְרַק קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הַיְפֵהפִיָּה

לַהַט וּבָרָק, לַהֲבֵי חֲנִיתוֹתֵיהֶם;

עֵת אֶרְאֶה, גַּם אַתְּ נַפְשִׁי תִרְגָּעִי

לִבְנֵי הַגּוֹלָה אָז אֶקְרָא בַּרַקָאִי.

ירושלים, תרמ"ג

---

לְמִנְיַן שְׁטָרוֹת

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בִּהְיוֹתִי יֶלֶד וְעַרְשִׂי הֵנִיעָה

אוֹמַנְתִּי אָז שִׁירָה הִשְׁמִיעָה,

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם אֲבוֹתֵינוּ סִפֵּרוּ,

שִׁירֵי נִחוּמִים לִבְנֵיהֶם זִמֵּרוּ:

עֵת יָבוֹא הַגּוֹאֵל לְקַבֵּץ נִדָּחִים

מַעְבָּרוֹת לַיָּם יָשִׂים כַּדְּרָכִים,

מְסִלּוֹת לְצִיּוֹן מַעְבָּרוֹת וּגְשָׁרִים

עָלֵימוֹ גְּאוִּלים יִדְאוּ כַּנְּשָׁרִים,

הַמַּעֲבָר הָאֶחָד יְהִי מִבַּרְזֶל וְּנחֹשֶׁת

יָשִׂים מַעֲבָר לְאֶרֶץ פְּלֶשֶׁת,

עָלָיו, הָעַמִּים כָּל בְּנֵי שֵׁת

אֱמֹרִי, יְבוִּסי וּבְנֵי חֵת.

יַעַבְרוּ בְּרִנָּה. אַךְ כְּחֹם הַיּוֹם

הַמַּעֲבָר יִשָּׁבֵר וְיִצְלְלוּ בַּתְּהוֹם.

הַמַּעֲבָר הַשֵּׁנִי יְהִי מִגִּלְיוֹן

עָלָיו גְּאוּלֵי ד' יַעַבְרוּ בְּצִיּוֹן,

יַעַבְרוּ בְּרִנָּה וּמִבְּלִי טֹרַח

שָׁלוֹם בְּרַגְלָם יַעַבְרוּ אֹרַח,

עֲדֵי בוֹאָם אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת

שֵׁנִית אֶרֶץ אֲבוֹתָם לָרֶשֶׁת.

כַּךְ אוֹמַנְתִּי אָז שִׁירָה הִשְׁמִיּעָה,

עֵת יָשַׁנְתִּי, וְעַרְשִׂי הֵנִיעָה,

זִמְרָה נְעִימָה, שִׁירָה עַתִּיקָה

רוּחִי פְּנִימָה בָּהּ עוֹד תַּשְׁפִּיקָה,

עוֹד הַפַּעַם אָשִׁירָה זִמְרָה נוֹשֶׁנֶת

כִּנּוֹרִי אָעִירָה וְרוּחִי מְרַנֶּנֶּת,

שִׁירַת אוֹמַנְתִּי נִשְׂגָּבָה וּנְעִימָה,

סוֹד כָּמוּס בְּזִמְרָה פְּנִימָה –

אָשִׁיר שִׁירָתָהּ בִּמְכוֹנִי אֶשְׁקֹטָה

וּפִתְרוֹן חִידָתָהּ עֲלֵי נֵבֶל אֶפְרֹטָה.

גּוֹיֵי קֶדֶם, לְאֻמִּים וְעַמִּים,

אֱדוֹמִים, רוֹמִים, כַּשְׂדִים וַאֲרַמִּים,

בְּחַרְבָּם בָּטָחוּ מִבַּרְזֶל עֶשֶׁת;

קַשְׁתָּם דָרָכוּ אֲרָצוֹת לָרֶשֶׁת,

בְּחַרְבָּם וְקַשְׁתָּם שָׂמוּ בִּטְחוֹנָם

וְלִתְהוֹם הָאָיִן יָרַד גְּאוֹנָם.

לֵךְ חַפֵּשׂ נָא בִּכְתָב הָעַמִּים

אַיֵּה הָאֱדוֹמִים וְאֶיפֹה הָאֲרַמִּים?

אַיֵּה הָרוֹמִים בְּתֵבֵל מָשָׁלוּ.

בִּגְבוּרַת יְמִינָם עָשׂוּ נוֹרָאוֹת?

מִסֵּפֶר הַחַיִּים נִמְחוּ, כָּלוּ,

סָפוּ, תַּמּוּ מִן בַּלָּהוֹת;

אַךְ יַעֲקֹב גּוֹי קָטָן וָדָל,

עוֹד חַי הִנּוֹ וְעֵינָיו יִשָּׂא עָל,

קַשְׁתּוֹ – קַסְתּוֹ, שִׁרְיוֹנוֹ – גִּלְיוֹנוֹ,

רָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת תּוֹרַת אֲדוֹנוֹ,

אֶצְבַּע אֱלֹהִים חֲרָתַתָּהּ בַּלּוּחוֹת

לָשִׁית בָּאָדָם חָכְמָה בַּטֻּחוֹת

גִּלָּיוֹן עַתִּיק חָתוּם בְּאוֹצְרוֹתָיו,

הוּא עָמַד לְיַעֲקֹב בְּכָל צָרוֹתָיו.

הַמְּגִלָּה הַשְּׁנִיָּה בְּאַמְתַּחְתּוֹ לוּטָה

לֹא בְאֶצְבַּע אֱלֹהִים, רַק בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ חֲרוּטָה.

מוֹשִׁיעִים בְּעֵת צָרָה וּבְיוֹם עֲבָרוֹת…

גִּלְיוֹנוֹת אֵלֶּה נִקְרָאִים שְׁטָרוֹת…

עֲלֵי הַגִּלְיוֹנוֹת רָשׁוּם בְּתָו

“שׁוֹמְרֵי יַעֲקֹב וֵאלֹהָיו”…

* *

מִשִּׁירַת אוֹמַנְתִּי גִלִּיתִי הַסּוֹדוֹת:

לְכוּ נָא וְעִבְרוּ נְהָרוֹת,

עַל יָם יָפוֹ שִׁלְחוּ רַפְסוֹדוֹת,

רַפְּדוּ בְּאֵלֶּה גִלְיוֹנֵי הַשְׁטָרוֹת…

עִמָּכֶם הֵמָּה אֱלֹהֵיכֶם וְכַסְפֵּיכֶם.

חָלְפוּ שְׁנוֹת רָעָה וִימֵי עֲבָרוֹת

בֶּטַח תַּעַבְרוּ וּרְשׁוּ אַרְצֵכֶם,

וּשְׁנֵי גְאוּלָתֵנוּ לְמִנְיַן הַשְׁטָרוֹת¹…

(דנויר 1900)

חסדי אם

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

[בִּלְעָדַיִךְ מַה הִנֵּנִי]

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בִּלְעָדַיִךְ מַה הִנֵּנִי,

לַאְל כָּל חֲלוֹמוֹתַי…

---

הָרֹאֶה בֶּעָבִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(זִכְרוֹנוֹת)

עוֹד הַפַּעַם דִמְעַת עֵינִי נִגָּרָה

עוֹד הַפַּעַם פַּלַּצוּת תֹּאחֲזֵנִי,

מִמִּפְלְשֵׁי עָבִים, בְּרַק נֹגַהּ וּנְהָרָה,

וְּכמוֹ חַשְׁמַלִּים, תְּמוּנוֹת תִּרְאֶה עֵינִי,

מַשְׁכִּית לִבִּי חָלָפָה, עָבָרָה,

עֲמֹדְנָה, עֲמֹדְנָה, אֹמַר “הִנֵּנִי”,

עוֹד הַפַּעַם אֶתְכֶן עֵינַי תֶּחֱזֶינָה,

וּכְמוֹ כְּרוּב־הַסּוֹכֵךְ עָלַי תְּסוֹכְכֶנָה.

אֵדָעֲכֶן תְּמוּנוֹת, אֵדָעֲכֶן מִנֹּעַר,

נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי, כִּמְעַט תֶּמֶס הָלָכָה

אָז אֵלַי נִגְלֵיתֶן, וּבְעַרְפְּלֵי טֹהַר

רוּחַ־הַשִּׁירָה עָלַי צָלָחָה.

עֲמֹדְנָה, עֲמֹדְנָה, תְּמוּנוֹת זֹהַר,

יַעַן גַּלְמוּד הִנֵּנִי בְּעֵמֶק־הַבָּכָא,

בַּנְתֶּן לְרֵעִי, אֶת רוִּחי חֲקַרְתֶּן,

וּכְעַנְנֵי־בֹּקֶר, אֵיךְ פִּתְאֹם עֲבַרְתֶּן?

כַנְפֵי שַׁחַר מִי לִי יִתְּנֵנִי,

אֲלֵיכֶן אָעוּפָה, שְׁחָקִים אַרְקִיעַ,

וּתְמוּנוֹתֵיכֶן בְּיָפְיָן תִּרְאֶה עֵינִי,

דְּבַר־סֵתֶר לָכֶן רוִּחי תַּבִּיעַ,

עָבִים יַחֲלֹפוּ, תִּרְאֶה עֵינִי

עוֹד מְעַט, הַחַרְסָה תּוֹפִיעַ

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח נַפְשִׁי תִשָּׁעִי

הָאָדֹם מִקָּדִים יַבְרִיק בַּ רְ קָ אִ י.

(פורט־סעיד תרמ"ו).

---

אימי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

אִמִּי / נפתלי הרץ אימבר

נְשָׁמָה טְהוֹרָה

מִכְּבוֹד אֵל אֲצוּלָה,

תִּשְׁכְּנִי בָאוֹרָה,

וְלִבָּתִי אֲמֻלָּה.

בְּצֵל שַׁדָּי

מָרוֹם תִּשְׁכֹּנִי,

וַאֲנִי בְחַיָּי

קוֹדֵר בָּעֹנִי.

יָבֵשׁ מְקוֹר עֵינַי,

נִסְתַּם מַעְיַן דִּמְעוֹתַי;

בִּלְעָדֵךְ – מָה הִנֵּנִי?

לְאַל כָּל חֲלוֹמוֹתַי…

יִדְמוּ מֵיתְרֵי עֻגָבִי,

בַּל יִתְּנוּ קוֹלָם.

קִבְרֵךְ – לְבָבִי,

וּבִטְנִי – הֲרַת עוֹלָם – –

---

הַגְּדִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

מֻקְטָר לְאִמִּי הַיְּקָרָה, לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבָה מִבְּנָהּ הַמְּחַבֵּר.

הֲתִזְכְּרִי עַתָּה אִמִּי?

אָז בְּעַרְשִׁי יָשַׁנְתִּי;

וַתְּהִי שִׁירָתֵךְ עִמִּי

מִשְּׂפָתֵךְ הֶאֱזַנְתִּי?

"תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי

יַעֲמֹד עַתָּה גְּדִי;

הַגְּדִי יִסְחַר סְחוֹרָה

וּבְנִי יִלְמַד תּוֹרָה.

בִּשְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים

יִסְחַר הַגְּדִי;

וּסְפָרִים הַנְבוֹנִים,

אָז יִכְתֹּב בְּנִי".

עוֹד לְאָזְנַי תְּצִילֶּינָה

קוֹלוֹת שִׁירָתֵךְ;

עוֹד לְאָזְנַי תְּהִימֶנָה

קוֹלוֹת אַהֲבָתֵךְ.

הַשְּׁקֵדִים, הָרִמּוֹנִים,

הַגְּדָיִים אָכָלוּ;

גַּם סְפָרַי, הַנְּבוֹנִים,

מִזֹקֶן כְּבָר בָּלוּ.

הֲאָהּ, יָמַי בְּרְחוּ חִישׁ

אָהִימָה כְּלָיִּשׁ;

אֲנִי נִהְיֵיתִי אִישׁ

וְהַגְּדִי נִהְיָה – תָּיִשׁ.

בארות, תרמ"ד (ערב חג האביב).

---

תְּמַנְיָא אַפִּי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

אשר התפללתי בעד רפואת אמי תחי'.

א

אַשְׁרֵי הַתְּמִימִים הַהוֹלְכִים בְּתוֹרָתֶךָ!

אַשְׁרֵי הַיְשָׁרִים נוֹצְרֵי עַדוֹתֶיךָ;

אַף תְּבִיאֵמוֹ, תַּרְאֵמוֹ נַחֲלָתֶךָ.

אַשְׁרֵי תִשְׁכֹּן וּתְקָרֵב לִשְׁכֹּן חֲצֵרֶךָ

אַף אֲנִי אָבוֹא לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ,

אֶת אִמִּי רְפָא־נָא כְּגֹדֶל חֲסָדֶיךָ,

אֲהַלֵּל בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה נִפְלְאוֹתֶיךָ.

ב

בְךָ דָבַקְתִּי – אֵלֶיךָ קִוִּיתִי,

בְּמִדְבַּר־עֲרָב אוֹתְךָ אִוִּיתִי;

בִּתְהוֹם לַיִל נֶגְדִּי הוֹדְךָ שִׁוִּיתִי,

בְּתוֹרָתְךָ הָלַכְתִּי, מֵאֹרַח עוֹלָם נָטִיתִי,

בּוֹגְדֶיךָ אֶת קְלוֹנָם גִּלִּיתִי,

בְּאֵר חָפַרְתָּ קַרְתִּי כָּרִיתִי,

בְּאֵר תּוֹרָתְךָ, מֶנָּה מַיִם חַיִּים שָׁתִיתִי.

בַּעֲבוּרְךָ אֲדוֹנִי טוֹבָה נָשִׁיתִי.

ג

גְּדָל־דֵעָה, בְּיָדְךָ הַיְכֹלֶת,

גִּבֹּור בָּאָרֶץ, בַּכֹּל יָדְךָ מוֹשֶׁלֶת;

גְּבוּלוֹת עוֹלָם שַׂמְתָּ כַּדֶּלֶת,

גָּדֵר לַיָּם, לַמַּיִם מִשְׁקֹלֶת,

גַּם פֶּלֶס לָרוּחַ בְּאַף נוֹזֶלֶת,

גָּלְמִי רְאֵה וְנַפְשִׁי הַשּׁוֹאֶלֶת,

גְּאוֹן גֵאִים תִּבְקַע בֶּקַע לַגֻּלְגֹלֶת,

גּוֹמֵל־חֶסֶד לְךָ נַפְשִׁי מִתְפַּלֶּלֶת.

ה ¹

הוֹשִׁיעֵנִי, אֵלִי, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים!

הָרֵם נִסִּי כְּנֵס עַל רָמִים.

הַצִּילֵנִי מֵאוֹיְבַי, מֵאַנְשֵׁי דָמִים,

הַחֲרִימֵם לָטֶבַח שׂוֹנְאִים וְקָמִים;

הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֲרָמִים,

הַרְבִּיצֵנִי בִּנְאוֹת דֶשֶׁא, בִּנְוֵה כְרָמִים;

הֵן לְעֵינֶיךָ נִגְלוּ נֶעֱלָמִים,

הָאֵר אֵלַי פָּנֶיךָ, לֵילוֹת וְיָמִים.

ו

וּמָה אֲבַקֵּשׁ? חוֹבֵשׁ כָּל מַכָּה,

וּשְׁמַע בְּקוֹלִי כִּי תְפִלָּתִי זַכָּה;

וִיבוֹאוּנִי חַסָדֶיךָ יַעַן בָּאתִי עַד דַכָּא,

וּמֵרֹב דִּמְעוֹתַי עֵינִי נָמַקָּה;

וְעַל מַחֲלַת אִמִּי נַפְשִׁי נָמַקָּה;

וּכַמַּעְיָן עֵינִי דִמְעָה מְפַכָּה.

וּזְמַן אַכְזָרִי בָּא בִּצְעָקָה,

וּבִמְצוּלוֹת לִבִּי פָּרַשׂ חַכָּה.

ז

זִבְחֵי אֱלֹהִים רוַּח נִשְׁבָּרָה,

זֶה כַמָּה וְדַרְכִּי נִסְתָּרָה

זָרִים כִּתְּרוּנִי וְרוּחַ נֶעְכָּרָה;

זֵדִים סַבּוּנִי, שָׂמוּנִי מַטָּרָה,

זֹאת הַבִּיטָה וַעֲנֵנִי מִן הַסְּעָרָה.

זֹאת גְּוִיָּתִי בַּמּוֹקֵד נִחָרָה.

זָלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָהְ וָצָרה,

זָהָרְךָ, אֵלִי, שְׁלַח וְתוֹפַע נְהָרָה.

ח

חָלְפוּ, חָרְדוּ, חָמְקוּ חֲמוּדוֹתַי,

חָשׁוּ כַּנְּשָׁרִים נְשָׁרַי – שְׁנוֹתַי;

חֲרָדוֹת אֶלְבֹּשָׁה, פַּלָּצוּת שִׂמְלוֹתַי,

חָרוּ כַּמּוֹקֵד גִידי וְעַצְמוֹתַי;

חֹרֶף בִּלְבָבִי וְאֵשׁ בְּכִלְיוֹתַי,

חָדְלוּ הַקּוֹלוֹת לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתַי;

חוֹבֵשׁ פְּצָעִים חֲבֹשׁ לְמַכּוֹתַי,

חַדֵּשׁ כְּבוֹדִי וּשְׂשׂוֹן יְמוֹתַי.

ט

טָפְלוּ שֶׁקֶר זֵדִים: “יַד הַטֶּבַע פֹּעֶלֶת”…

טוּחַ כָּזָב טָחוּ בַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת,

טוּבָם כַּחֶדֶק עָלֶה נוֹבֶלֶת,

טוֹב ד' לְקוֹיָו, לַנֶּפֶשׁ הַמְיַחֶלֶת,

טוּבוֹ וְגָדְלוֹ בָּאֶרֶז וַחֲבַצֶּלֶת,

טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ כָּל בְּרִיאָה מְמַלֶּלֶת,

טְהוֹר עֵינַיִם, לְךָ נַפְשִׁי מְהַלֶּלֶת,

טוֹב לִי כִּי לְךָ מְיַּחֶלֶת.

י

יָהּ־נִסִּי מִלָּתִי בַּחַיִּים,

יַעֲלוּ הֶגְיוֹנַי לִמְרוֹם שָׁמַיִם;

יַאֲבֵר הַזְמַּן שׁוֹט בִּכְנָפַיִם,

יָגֹלּוּ כְּסֵפֶר אֶרֶץ וְשָׁמַיִם;

יִשְּׂאוּ רִנָּה הָרִים וּשְׁפָיִים,

יְרַנְּנוּ, יִצְהֲלוּ לֵאלֹהִים חַיִּים,

יִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים וּנְקִיֵּי כַפַּיִם,

יָגֵל לִבִּי בְּאָשְׁרִי כִּפְלַיִם.

כ

כָּעֵץ בְּשַׁלֶּכֶת כֵּן גְּוִיָּתִי,

כָּעָשׁ תְּקַנֵּן בִּי צָרָתִי;

כָּרָקָב בְּעֶצֶם קִרְבִּי דַאֲגָתִי,

כַּדּוֹנַג בָּאֵשׁ נָמַסָּה תִּקְוָתִי;

כָּלְתָה לְךָ, אֲדוֹנִי, נִשְׁמָתִי,

כְּמוֹ קֹדֶם צֵא־נָא לְעֶזְרָתִי;

כָּל תּוּכַל הָחֵשׁ יְשׁוּעָתִי,

כְּחֵלָב עוֹלוֹת לְךָ אָבִיא תּוֹדָתִי.

מ ²

מָה אֲנִי נַפְשִׁי שׁוֹאֶלֶּת,

מִמְתִים מֵחֶלֶד תּוֹלֵעָה זוֹחֶלֶת,

מִשְׁמַן בְּשָׂרִי הַדְּאָגָה אוֹכֶלֶת,

מֹחַ כִּלְיוֹתַי צָרָתִי זוֹלֶלֶת,

מִיּוֹם לְיוֹם נַפְשִׁי מִתְאַבֶּלֶת,

מֵעֵינַי כַּמַּיִם הַדִּמְעָה נוֹזֶלֶת,

מַדְוֵי לִבִּי תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

מָה אָנִי? נַפְשִׁי מְיַלֶּלֶת.

נ

נֵר לְרַגְלִי הָיוּ דְבָרֶיךָ,

נְתִיבוֹת עוֹלָם עָזַבְתִּי לֶכֶת בְּאָרְחֶךָ,

נִשְׁמָתִי, קִרְבִּי אֲצוּלָה מִכְּבוֹדֶךָ

נִשְׁמַת שַׁדַּי תּוֹרֵנִי תּוֹרָתֶךָ;

נָא פְתַח לִי שַׁעֲרֵי שָׁמֶיךָ,

נִדְבוֹת פִּי שְׁמַע בְּאָזְנֶיךָ,

נֵרִי בַּל יִדְעַךָ – אוֹר מְאוֹרֶךָ,

נִדְרִי אֲשַׁלֵּם בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ.

ס

סוֹמֵךְ נוֹפְלִים נָא סָמְכֵנִי!

סָמוּךְ לִבִּי בְּךָ כִּי תוֹשִׁיעֵנִי;

סַעַר יִתְחוֹלֵל בַּל יִסְעָרֵנִי,

סֶלָה פָּנֶיךָ תִּרְאֶה עֵינִי,

סָרֵי דַּרְכְּךָ אוֹיְבָם הִנֵּנִי,

סוּג לֵב בַּל יִלְכְּדֵנִי,

סוּפָה הוֹמִיָּה לֹא תְפוּצֵנִי,

סֵתֶר כְּנָפֶיךָ עָלַי תְּסוֹכְכֵנִי.

ע

עָנִי אֲנִי, דַּל חֵלֵכָה

עֶזְרִי אַתָּה אוֹרִי בַּחֲשֵׁכָה;

עֶלְיוֹן, בְּךָ נַפְשִׁי תִּתְבָּרֵכָה,

עֲזֹר לִי הָחִישׁ טֶרֶם אֵלֵכָה,

עֹז לִי בֵּאלֹהִים וְנַפְשִׁי צָלֵחָה,

עוֹדִ יַּזל מִדָּלְיִי כְּמֵימֵי הַבְּרֵכָה,

עוֹד פְּדוּת לִי יָדוֹ תְשַׁלֵּחָה,

עוֹד תָּרֹן אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

פ

פְּרָעוֹת פָּרְעוּ הַבֵּט בְּעַמֶּךָ,

פֶּה דוֹבֵר נְבָלָה נִאֵץ שְׁמֶךָ,

פִּיהֶם פָּצוּ חַלֵּל מִקְדָשֶׁךָ,

פּוֹרְטִים בַּנֶּבֶל כְּדָוִד עַבְדֶּךָ,

פִּיהֶם דִבֶּר שָׁוְא בְּעֵדוֹתֶךָ,

פַּחִים עֲלֵיהֶם הַמְטֵר בִּלְחוּמֶךָ,

פְּנֵה לְעַמְּךָ וּלְצִיּוֹן אַרְצֶךָ

פְּזוּרִים תְּקַבֵּץ לְשָׁלֵם עִירֶךָ.

צ

צַדִּיק ד' וְרַבָּה חָכְמָתוֹ,

צְבִי לַצַּדִּיק לְכַלּוֹת פְּעֻלָּתוֹ,

צָפַנְתָּ לְאִישׁ וָאִישׁ אַחֲרִית חַיָתוֹ,

צְדָקוֹת לַצַּדִּיק, לָרָשָׁע רִשְׁעָתוֹ,

צֶמַח ד' הָאָדָם בְּגַן נַחֲלָתוֹ,

צַר וְאוֹיֵב בַּל יַשִּיג מַטְּרָתוֹ

צוּדֵהוּ לְמַדְחֵפוֹת לִשְׁאֹל מְעוֹנָתוֹ.

ק

קֹדֶם יָדַעְתָּ, וּמַה הִנְּנִי?

קוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתּוֹ יְפַחֲדֵנִי,

קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה לְהַרְעִימֵנִי,

קִוְּתָה לְךָ נַפְשִׁי וְעֵינִי,

קֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ, נָא עֲנֵנִי!

קָרֵב יְשׁועָתִי מַהֵר לְגָאֳלֵנְי,

קֵץ שִׂים לְחָשְׁכִּי, לַמֶּרְחָב הוֹצִיאֵנִי.

ר

רְאֵה עָנְיָם וַהֲשִׁיבֵם לִמְנוּחָתֶךָ,

רְאֵמִים יֹאכְלוּ אֶת צֹאנֶךָ,

רַעַם בַּגַּלְגַל הַרְעֵם מִשָּׁמֶיךָ,

רֹאשׁ רָשָׁע תְּפוֹצֵץ בְּיָדֶיךָ,

רַבּוּ עַתָּה רִשְׁעֵי עַמֶּךָ,

רוֹעִים עִוְרִים יְנַהֲלוּ עֲדָרֶיךָ,

רְאֵה צָרָתָם וְקַנֵּא לְאַרְצֶךָ.

ש

שִמְךָ ד' בְּפִי תֵבֵל וְּצְבָאֶיהָ,

שֵׁם הַגָּדוֹל יְכַבְּדוּ אֶרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ;

שְׁמֵי שָׁמַיִם, תְּהוֹם וּבְרוּאֶיהָ,

שָׂרִים וּמְלָכִים, עִיר וְיוֹשְׁבֶיהָ,

שָׁלוֹם לַכֹּל, לְתֵבֵל וְדָרֶיהָ;

שָׁלוֹם לְצִיּוֹן, שָׁלוֹם לְחָרְבוֹתֶיהָ…

שְׁלַח אוֹרְךָ, אֵלִי, לְנַפְשִׁי וַחֲדָרֶיהָ,

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

ת

תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אַנְחָתִי,

תִּשְׁמַע מִמָּרוֹם קוֹל שַׁוְעָתִי,

תָּשִׂים קֵץ לְזֹאת צָרָתִי,

תִּמְחֶה כָּעָב וְכֶעָנָן חַטָּאתִי,

תָּשִׂים בְּנֹאדְךָ אֶת דִמְעָתִי,

תָּכִין כִּקְטֹרֶת לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי,

תְּחַדֵּש כַּנֶּשֶׁר שְׁנוֹת חַיָּתִי,

תְּרַחֵם וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלָה דַּאֲגָתִי.

(מכתב ידו, תרמ"ח)

---

[מִקַּרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ עֵת יִנָּהִרוּ]

מאת

נפתלי הרץ אימבר

¹

מִקַּרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ עֵת יִנָּהִרוּ,

צוּרַת אָדָם תְּחֻקֶּה עַל לוּחַ,

הַבֵּט אוֹתוֹתָיו לֹא יְנַכֵּרוּ,

סֵמֶל הַגֵּו וּתְכוּנַת הָרוּחַ.

הוֹד וְהָדָר אוֹתְךָ יְפָאֵרוּ

אֶרְאֶה תְּמוּנָתְךָ בַּשָּׁשַׁר מָשׁוּחַ

אוֹתוֹתְךָ אוֹתוֹת לֹא יְשַׁקֵּרוּ

לִבְּךָ כִּלְבָבִי הִנְנִי בָּטוּחַ.

וַּמה שֶּׁמֶשׁ וְנֹגַהּ קַרְנֶיהָ,

מוּל בְּרַק הָאַהֲבָה תָּאִיר אֵלֵינוּ?

גַּם שֶׁמֶשׁ חָשְׁכָה בַּעֲרִיפֶיהָ

וְהָאַהֲבָה נֶצַח תָּאִיר דַרְכֵּנוּ.

מִי פֶתִי לֹא יָבִין דְבָרֶיהָ,

עֵת מֵרוּחָהּ תַּאֲצִיל עָלֵינוּ,

וּמִי חֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע קוֹלֶהָ,

קוֹל הָאַהֲבָה בִּדְפֹק לִבֵּנוּ?

עֵת בָּדָד אֵשֵׁב בִּמְעוֹנִי,

עִמָּהּ אֶתְרוֹעֵעַ, אֶתְעַלֵּס בָּאֲהָבִים.

וּמָרוֹם אָעוּפָה בְּכַנְפֵי הֶגְיוֹנִי,

עִמִּי מְרַחֶפֶת בֵּין כּוֹכָבִים.

לֹא תַרְפֵּנִי בְּעִתּוֹת יְגוֹנִי

וּתְדַבֵּר לְפָנַי שָׂטֵי רְהָבִים,

אַחֲלַי – גַם אַתָּה כָּמוֹנִי

תֶּחֱסֶה בְּצִלָּה, בְּצֵל אַיֶּלֶּת־אֲהָבִים…

ירושלים, תרמ"ד

---

שִׁירַת דּוֹדִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

ליום חתונת אחי היקר לי מכל מחמדי חלד, כשמו שמריהו אימבר, ישמרהו ד'.

“הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לְךָ מַלְאָכִי”

מֵעוֹדִי, מִנְּעוּרַי, אָשִׁירָה, אֲזַמֵּרָה,

כִּי לֵב רַגָּש אֵל חַנַּנִי;

וּמַלְאָךְ אֶחָד כְּצִנָּה וְסוֹחֵרָה,

מִפִּגְעֵי הַזְּמָן הוּא שְׁמָרַנִי.

בָּאֲרָצוֹת מְרֻחָקוֹת אֲנִי נָד וָנָע

בֵּין עַמִּים לֹא אֵדַע לְשׁוֹנָם;

וּמַלְאָךְ זֶה גּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע

בָּמוֹתָם אֶדְרֹךְ וְאָבוּז לִגְאוֹנָם.

אָבוּז לִגְאוֹנָם – הַבּוּז לִגְאֶיוֹנִים!

לֹא אֶפְחַד מִיָּגוֹן גַּם זַעֲוָה;

כִּי הַמַּלְאָךְ הַזֶּה יְאַמְּצֵנִי אוֹנִים

הַמַּלְאָךְ הַזֶּה הוּא: הָאַהֲבָה…

וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶזְכְּרֶךָ, אָחִי,

וְנַפְשִׁי לְךָ מַה גָּרְסָה לְתַאֲוָה;

לָכֵן מִמֶּרְחַקִּים לְךָ אֶשְׁלַח מַלְאָכִי

מַלְאָכִי הוּא וּשְׁמוֹ: אַהֲבָה.

בָּאַהֲבָה – אָחִי – בְּךָ נַפְשִׁי קְשׁוּרָה,

קֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינִי בֵּינֶיךָ;

לָכֵן בְּיָדָהּ לְךָ אֶשְׁלַח הַתְּשׁוּרָה,

לְיוֹם חֲתוּנָתְךָ שִׂמְחַת לִבֶּךָ.

עִם אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ רְאֵה עִמָּהּ חַיִּים,

שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה יִשְׂתָּרְרוּ בֵּינֵיכֶם;

הַצְלָחָה וְאַהֲבָה בְּנוֹת־אֵלַ השְּתַּיִם

סֻכַּת שָׁלוֹם תִּפְרֹשְׂנָה עֲלֵיכֶם!

(ברלין 11 דצמבר 1887)

כי אראה פניך

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

כִּי אֶרְאֶה פָנָיִךְ

מאת

נפתלי הרץ אימבר

אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ (חז"ל)

רָאִיתִי מַעֲשֵׂי אָמָּנִים

בַּשָּׁשַׁר מְשׁוּחִים עֲלֵי קִיר,

שָׁמַעְתִּי, יִפְעַת הַפָּנִים,

מְשׁוֹרְרִים מְהַלְּלִים בְּשִׁיר

כִּי אֶרְאֶה פָּנָיִךְ,

אֲדַמֶּה כֻּלָּם לְתֹהוּ,

אֲהַלֵּל אֵת עוֹשָׂיִךְ –

הָאָמָן אֵין כָּמוֹהוּ.

---

אש ומים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

דִּמְעוֹתַיִךְ כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת

תִּשְׁטוֹפְנָה יְמוֹתַי,

נְשִׁיקוֹתַיִךְ הֵנָּה לֶהָבוֹת

תֹּאכַלְנָה עַצְמוֹתַי.

אֵשׁ וּמַיִם – פִּלְאֵי פְּלָאוֹת

בִּי הִתְאַחֲדוּ – פֶּלֶא מֵרְבָבָה:

מַדּוּעַ הָאֵשׁ לֹא תְלַחֵךְ הַדְּמָעוֹת?

וּמַדּוּעַ הַדְּמָעוֹת לֹא תְכַבֶּינָה הַלֶּהָבָה?

---

שִׁיר הַשִּׁירִים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שִׁיר הַשִּׁירִים / נפתלי הרץ אימבר

מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים

(שיר השירים)

אַךְ קוֹמְמִיּוּת תֵּלֵכִי,

כַּתָּמָר קוֹמָתֵךְ,

עָל יִתְנוֹסֵס רֹאשֵׁכִי,

כַּמִּגְדָּל רָמָתֵּךְ.

יָפוּ פָעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים

בִּרְחוֹבוֹת תִּדְרֹכִי,

מוֹר, קִנָּמוֹן וַאֲהָלִים

בַּחוּצוֹת תִשְׁפֹּכִי…

תְּחַלְלִי בַּחֲלִילִים

קוֹל מַנְגִינוֹתַיִךְ,

וּכְמוֹ אוֹרְגֵי הַפְּתִילִים

תַּאַרְגִי קוֹלוֹתָיִךְ.

בִּגְדֵךְ עִם שׁוּלַיִם

הוֹד יְחוֹפֵף,

כִּכְנַף אֶרְאֵל שָׁמַיִם,

בֶּחָזוֹן מְעוֹפֵף.

אַפֵּךְ יַעֲמֹד לְתִפְאֶרֶת

מִגִּדְרוֹת לְחָיָיִךְ,

עוֹלֶה עֲתַר הַקְּטֹרֶת

מִמַּחְתּוֹת נְחִירָיִךְ.

הוֹד אַהֲבָה וָנֶצַח

עֵדֶן וַעֲדָנִים,

הָאוֹתוֹת עֲלֵי מֵצַח

רְשׁוּמִים בַּפָּנִים…

כִּי אֶרְאֶה הַקְּמָטִים

עֲלֵי מֵצַח,

אֵדַע: לִי שְׁפָטִים

נָכוֹנוּ נֶצַח…

קְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתַיִךְ

כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת,

וְעִם פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנַּיִךְ

יַחַד הֵן שְׁלוּבוֹת.

בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים

צַעֲצוּעִים וּמִקְלָעוֹת,

שָׁם קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים…

רֻכְּסוּ בַּלֻּלָּאוֹת…

יַחַד הֵמָּה שְׁלוּבִים

עֲלֵי הַדַּדִּים,

שָׁדַיִם: כִּשְׁנֵי הַכְּרוּבִים

עֲלֵי הַבַּדִּים…

כִּתְכֵלֶת שְׁמֵי הַשְּׁחָקִים

תְּכֵלֶת עֵינֵךְ,

וּכְלַהַט בְּרַק הַבְּרָקִים

לַהַט אִישׁוֹנֵךְ.

כִּמְעוּף אַחַד הַשְּׂרָפִים

בַּקֹּדֶשׁ הֲלִיכָתוֹ,

פְּעָמַיִךְ בַּמְּחוֹלוֹת יָפִים.

שׁוּלַמִּית יָפָתִי.

בְּלִבִּי תּפְרְצִי פֶרֶץ,

תִּפְתְּחִי שְׁעָרָיו,

בְּאַחַת מֵעֵינָיִךְ קֶרֶץ

תִּשְׁלְחִי לַחֲדָרָיו.

שְׂפָתָיִךְ הֵן שׁוֹשַׁנִּים,

כַּשֵּׁן – שִׁנַּיִךְ,

וּכְמוֹ עֲרוּגַת הַגַּנִּים

עֲרוּגַת לְחָיָיִךְ.

כְּהֵלֶךְ דְּבַשׁ – נְשִׁיקָתֵךְ:

רִגשׁוֹתַי נֵעוֹרוּ,

טָעַמְתִּי מְעַט מִשְׂפָתֵךְ

וְעֵינַי אוֹרוּ…

בִּטְנֵךְ כְּמוֹ עֲרֵמָה,

סוּגָה בַשׁוֹשׁנִים,

כְּמוֹ הַקָּמָה בַּשְׁדֵמָה

בַּעַרוּגַת גַּנִּים.

שָׁם חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ

מַעֲשֵׂי חֲלָאִים,

כַּפֹּרֶת צַלְעוֹתָיִךְ

מְכֻסּוֹת בַּקְּלָעִים…

בֵּין עַמּוּדֵי רַגְלָיִךְ,

בַּתָּוֶךְ, פְּלִיאָה…

כַּנֵּזֶר זֵר שַׂעֲרוֹתַיִךְ,

שָׁם סוֹד הַבְּרִיאָה…

---

ודוי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

וִדּוּי / נפתלי הרץ אימבר

עֵת יָבוֹא יוֹמִי

כַּצֵּל תְּהַלֵּךְ חַיָּתִי,

קִרְאוּ הַכֹּהֵן לִמְקוֹמִי

וּלְפָנָיו אֶתְוַדֶּה חַטָּאתִי.

עַל חֵטְא חָטָאתִי בְּזָדוֹן

בְּמֶרֶד אוֹ בְמַעַל,

לִי יִסְלַח הָאָדוֹן

יְיָ צְבָאוֹת מִמַּעַל.

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא חָטָאתִי

– בְּעֵינַי גַּם יִפָּלֵא –

בְּקִרְבִּי תִּפָּעֵם לִבָּתִי,

גַּם נַפְשִׁי נֹחַם תִּמָּלֵא…

שָׁם הַכּוֹסוֹת מְלֵאִים

וְלִבִּי חָלָל כָּאָּבֶן,

מִי יָקוּם לִי מֵרֵעִים

הִתְיַצֵּב עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן?

עוֹד יֶשְׁנָן עֲלָמוֹת,

שִׂפְתוֹתֵיהֶן לֹא נָשַׁקְתִּי,

כְּשׁוֹשַׁנִים מְאָדָּמוֹת

וְדַדֵּיהֶן לֹא חִבַּקְתִּי…

אֵלֶךְ קוֹדֵר וִשְׁחוֹחַ

אָעִיד יְלֵיל כַּתַּנִּים,

כִּי שָׁכַחְתִּי שָׁכוֹחַ

הָעֲלָמוֹת עִם הַשׁוֹשַנִים.

להולך ואינו שב

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

לַהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ שָׁב

מאת

נפתלי הרץ אימבר

פֹּה הֵיכַל צַלְמָוֶת

מִשְׁכָּן לְיוֹרְדֵי דוּמָה;

פֹּה יְכַהֵן הַמָּוֶת

חַרְבּוֹ מִדָּם אֲדֻמָּה.

פֹּה קִנְּנָה עַצֶּבֶת

תִּשְׂחַק לְנֶפֶשׁ עֲגֻמָּה.

פֹּה הַתִּקְוָה כּוֹזֶבֶת

וּבְיָדָהּ – אֵין מְאוּמָה.

---

בית עולמי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בֵּיִת עוֹלָמִי / נפתלי הרץ אימבר

הִנֵּה מִיָּמִים יָמִימָה,

בָּעֵת יְגוֹנִי יִפְעָמִי;

אָז רַגְלַי אָרִימָה

לִפְקֹד בֵּיִת עוֹלָמִי.

בַּיִת עוֹלָמִי בְּמַעֲמַקִּים,

בַּגָּדֵר גַּם גָּדַרְתִּי;

וּמֵתַי שָׁם בַּמַּחֲשַׁכִּים,

מֵאוֹת רְבָבוֹת, קָבַרְתִּי.

מֵעֵינֵי אֱנוֹשׁ נִסְתָּרוּ,

גַּם מֵעֵינֵי הָעַיִט;

מֵתַי לִרְבָבוֹת קֻבָּרוּ,

לֹא תִּשְׂאֵם אֳנִי-שַׁיִט.

עָמֹק בִּלְבָבִי – בֵּיִת עוֹלָם,

חֲצַר-מָוֶת חֲדָרָיו;

וּמֵתַי שָׁם כַּגּוֹלָם,

שׁוֹכְבִים מִכָּל עֲבָרָיו.

בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים,

בְּצְרוֹר הַיָּגוֹן צְרוּרִים;

רֻבָּם בָּאָרוֹן כַּחֲנוּטִים

וְרֻבָּם כָּרְשָׁעִים קְבוּרִים.

לְמֵאוֹת לִרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת

קָבַרְתִּי בְּגֵיא נְשִׁיּוֹת;

הַנְּפָשׁוֹת הֵנָּה הָרְגָשׁוֹת

מַחֲשָׁבוֹת – הַגְּוִיּוֹת…

אֲרוֹנוֹת הֵם הַזִּכְרוֹנוֹת,

בָּם חֲנוּטַי סֻגָּרוּ;

וּלְנֵרוֹת תָּמִיד – הַיְּגוֹנוֹת

בְּמִקְדָּשִׁי שָׁם יִבְעָרוּ.

וּלְבַל תִּהְיֶינָה נִשְׁכָּחוֹת

אַבְנֵי-זִכָּרוֹן שַׂמְתִּי.

מַצֵּבוֹת הֵן הָאֲנָחוֹת

בְּדִּמְעָה שְׁמוֹתָם רָשַׁמְתִּי.

הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה

תֹּאכַל עֶצֶם בְּשַׂר הַמֵּת,

הָרִקָּבוֹן, רוּחַ נְכֵאָה,

רִמָּה הִנֶּהָ – הָעֵת.

כַּמָּה פֹּה קְבָרוֹת נִשְׁכָּחוֹת

לֹא אֵדַע מְקוֹם אַיֵּהֶן;

וְכַמָּה מַצֵּבוֹת נִמָּחוֹת,

מֵאֵין הַשֵּׁם עֲלֵיהֶן.

אֵי-שָׁם פְּחָדִים וְזַעֲוָה,

מִי אֵלֶּה הַקְּבוּרִים?

שָׁמָּה קִבְרוֹת-הַתַּאֲוּה

וּמֵתֵי חַטֹּאוֹת-נְעוּרִים…

וּפֹה בַּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי,

חֲנוּטָה אַחַת סְגוּרָה;

וּכְנֵר-הַתָּמִיד, יְגוֹנִי,

אִשּׁוֹ סָבִיב תָּאִירָה.

קְרָא-נָא כְּתֹבֶת הַמַּצֵּבָה,

תִּקְפָּא כְּקֶרַח צָפוֹנָה;

"פֹּה תִּשְׁכַּב לְמַעֲצֵבָה

הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה"…

הַבֵּט בְּעֵמֶק שַׁחַת

שָׁם מַצֵּבָה נִמָּחָה;

עֲלֵי עָפָר נָחַת:

“אַהֲבָה נִשְׁכָּחָה”…

הִנֵּה בְּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי

מִמֹר לְבוֹנָה מְקֻטָּרָה;

מִנֵּר-הַתָּמִיד יְגוֹנִי

מִסָּבִיב תּוֹפַע נְהָרָה.

עֲלֵי הַמַּצֵּבָה רְשׁוּמָה,

שֵׁם הַמֵּתָה הַיְקָרָה;

"פֹּה תִּשְׁכֹּן דוּמָה

“אַהֲבָה – נִסְתָּרָה”…

וּמַצֵּבָה שְׁבוּרָה נוֹשָׁנָה

עַל גַּל-קֶבֶר נִצָּבָה;

עָלֶיהָ רָשׁוּם: "פֹּה נִטְמָנָה

תִּקְוָה נִכְזָבָה"…

כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

כַּמָּה גְוִיּוֹת טְהוֹרוֹת;

וּרְגָשׁוֹת-נְפָשׁוֹת נֶאֱהָבוֹת

נִקְבָּרוּ מִבְּלִי סְפוֹרוֹת?

כַּמָּה אֲרוֹנוֹת זִכְרוֹנוֹת

נִשְׁבָּרוּ, חָלָפוּ, עָבָרוּ;

וְכַמָּה נֵרוֹת – יְגוֹנוֹת

כָּבוּ אוֹרוֹתָם בָּעָרוּ?

הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה

וּכְבָר רֻבָּם אָכָלָה;

וּמִרְקַב רוּחַ נְכֵאָה,

כְּבָר נִרְקָבוּ כָּלָה.

רֻבָּם מִמוֹתֵי הַתַּחֲלוּאִים

פֹּה לִקְּבָרוֹת הוּבָלוּ;

וְרֻבָּם בִּלְתִּי לִי יְדוּעִים,

כְּנֵפֶל-אֵשֶׁת כָּלוּ.

גַּם קִבְרוֹת-הַקְּדוֹשִׁים

בַּאֲרוֹנוֹת הִנֵּה קְבוּרִים?

בְּגַלֵי קְבָרִים שְׁלֹשִׂים

בְּחֶלְקָה אַחַת סְדוּרִים.

מַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת, רָמוֹת,

סָבִיב לִמְרַאֲשׁוֹתָם;

אוֹתוֹת עֲלֵיהֶן נִרְשָׁמוֹת

נִקְרָאוּ בִּשְׁמוֹתָם.

בַּאֲרוֹנוֹת הֵם כַּחֲנוּטִים,

כְּמֵתֵי עוֹלָם קְבוּרִים;

בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים

הֵמָּה – יְמוֹת הַנְּעוּרִים.

הֲתֵדַע אֵלֶּה גְּלָמִים

שָׁבוּ פֹּה לַעֲפָרָם?

מֵתַי הַשָּׁנִים, הַיָּמִים,

וּשְׁלֹשִׂים הֵם לְמִסְפָּרָם.

---

קִינָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

עַל מוֹת יְדִידַת נַפְשִׁי הַמַּשְׂכֶּלֶת הֶסְסִי אוֹרְבַּךְ.

נְדִיבַת נַפְשִׁי וְרוּחִי,

אִשָּׁה יְקָרָה וּמַשְׂכֶּלֶת,

אֵיכָה כֹּה תָּנוּחִי.

כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹבֶלֶת?

כְּנַחַל-גָּפְרִית רוּחִי,

קִרְבִּי אֵשׁ אוֹכֶלֶת,

אֶבְכֶּה בְּמַר שִׂיחִי,

דִּמְעָה מֵעֵינַי נוֹזֶלֶת.

נָשִׁים מְקוֹנְנוֹת אֵתָיוּ,

יְלֵיל לַמְּדוּנִי בְּקוֹל,

אֲעוֹרֵר מִתַּחַת יִשְׁלָיוּ.

פֹּה הָרְפָאִים בִּשְׁאוֹל.

עִמִּי יַחַד יִבְכָּיוּ

נוֹשְׂאֵי אַל-מָוֶּת הָעֹל

בְּשִׁיר רִנָּתָם יֶהֱמָיוּ:

כַּצֵּל יַחֲלֹף כָּל.

עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא,

פְּנֵי הַמֵּתָה הַבִּיטוּ,

וּבְיָגוֹן, גַּם בַּאֲנָחָה,

אֶת פְּנֵיכֶם תָּלִיטוּ;

יָדֶיהָ זָרְעוּ לִבְרָכָה,

סַעֲרַת מְרוּדִים הִשְׁקִיטוּ,

כַּפָּהּ לֶעָנִי שָׁלְחָה,

לְעֶזְרָתָהּ רַבִּים הִבִּיטוּ.

אַיֵּכֶם חַיֵּי נְעוּרִים,

חִישׁ עָפוּ כַּצֵּל?

רְתוּקוֹת כֶּסֶף וְסַּפִּיַרִים

לְנִבְלֵי חֶרֶשׁ בַּתֵּל,

מִסְפֵּד וִילֵיל תַּמְרוּרִים

יִשָּׁמַע בַּחוֹמָה וָחֵל,

רָאשִׁית פְּרִי בִכּוּרִים…

לַמָוֶת לֹא אֵל…

שַׁדַּי! רַב הָעֲלִילִיָּה,

רַחוּם וְחַנּוּן נִקְרֵאתָ

אֵיכָה תַּמָּה וּנְקִיָּה

לַהוֹרֵג מָוֶת הוֹצֵאתָ?

הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה,

לַעֲשׂוֹת מִצְוָתְךָ הוֹרֵיתָ.

הָדִיתָ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה,

חֶרֶב עָלֶיהָ הֵבֵאתָ.

דַּרְכֵי עֶלְיוֹן אֶתְבּוֹנֵן,

פֹּה בַּקֹּדֶשׁ הֲלִיכָתוֹ,

בְּשֶׂפֶק כִּלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנֵן

חָמָס אֶצְעַק לִפְעֻלָתוֹ,

רָשָׁע עָרִיץ יְחוֹנֵן,

יְסוֹכֵךְ עָלָיו בְּאֶבְרָתוֹ

וּמֵעָוֶל וְחוֹמֵץ יְגוֹנֵן

וְצַדִּיק יָמוּת בְּתֻמָּתוֹ…

שָּׁוְא יִתְפָּאֲרוּ בַּהֲמוּלָם

שָׂרִים בְּיָד רוֹמֵמָה,

רֶגַע קָטֹן סָר צִלָּם,

נַפְשָׁם דּוּמִיָּה שׁוֹמְמָה

בִּשְׁאוֹל הוּכַן זְבוּלָם,

בִּמְקוֹם אֹפֶל וְאֵימָה,

גּוֹרָל אֶחָד לְכֻלָּם

לָאָדָם גַּם לַבְּהֵמָה.

גַּם עֲרִיצֵי מְלָכִים,

הַלּוֹכְדִּים אֲרָצוֹת וְעָרִים,

הֲגַם לְנֵצַח נְצָחִים

קְרָבוֹת יֶחְפְּצוּ בַּשְּׁעָרִים?

גַּם הֵמָּה נִשְׁכָּחִים,

רִמָּה תֹאכְלֵם בַּקְּבָרִים,

פִּרְצֵי הַחוֹמָה טָחִים

מִגָּלְמָם הַשָּׁב לָעֲפָרִים…

קַצְתִּי בַּחַיִּים, בְּתֵבֵל,

כִּי מָה הֵמָּה?

תֵּבֵל גֵּיא-אֵבֶל,

אַדְמַת דַּם שׁוֹמְמָה,

שָׁוְא תְּעֻנֶּה בַּכֶּבֶל,

שָׁוְא אֱנוֹשׁ תִּלָּחֵמָה,

אַחֲרִיתְךָ, אָדָם, הֶבֶל

כְּאַחֲרִית הַבְּהֵמָה…

נֶפֶשׁ יְקָרָה וּטְהוֹרָה,

עָתָּה תּוּכְלִי לָדַעַת,

בְּעֵדֶן מְקוֹם-הָאוֹרָה,

הַשֶּׁמֶשׁ-הָאֱמֶת מֵיפָעַת,

הַנּוֹצֵר דָת וְתוֹרָה

לֹא יֵדַע עָמָל וָכַעַשׂ,

אוֹ יֵרֵד הַבּוֹרָה

כְּכֻלָּנוּ מַאֲכָל לְתוֹלַעַת…

כִּי הַיּושְׁבִי בַּשָּׁמָיִם

עֵינוֹ לֹא יַעֲלֵם,

וּרְשָׁעִים רָעֵי כַּפַּיִם

בְּאֵשׁ לֹא נֻפַּח יְכַלֵּם,

וּלְהוֹלְכֵי תֹם בַּחַיִּים

כְּעַל גְּמוּלוֹת יְשַׁלֵּם,

כִי לְתוּשִׁיָה כִּפְלַיִם

וּמִן שְׁאוֹל יְדַלֵּם…

תֵּדְעִי! הוֹי הַדַּעַת

רַק בַּקֶּבֶר נִמְצָאָה,

בַּחַיִּים אַט נוֹסַעַת,

וּתְמַהֵר עֵת נִגְוָעָה,

כַּשֶּׁמֶשׁ בְּהִירָה מֵיפָעַת,

עֵת אוֹר עֵינֵינוּ כָּהָה;

דַעַת בְּנֶפֶשׁ גֹּוַעַת

וּמוֹרֶה דֵעָה – הַתּוֹלֵעָה!

עָמֹק בְּקִבְרֵי-מַחֲשַׁכִּים

יִגָּלֶּה כַּנֹּגַהּ הֲדָּרֵךְ,

אֶבְכֶּה מִלֵב, מִמַּעֲמַקִּים,

עֲלֵי בְלוֹת בְּשָׂרֵךְ.

דִּמְעוֹתַי כַּמַּיִם מְפַכִּים,

בַּל אֶשְׁמַע מִדבָּרֵךְ,

שָׁלוֹם אֶשְׁלַּח מִמֶּרְחַקִּים

שָׁלוֹם לָךְ וְלַעֲפָרֵךְ…

(מכתב ידו)

---

נחמת בת ציון

מאת

נפתלי הרץ אימבר

שיר נחומים לנדיב עם אלהי אברהם, במות עליו אמו

מרת בַּתְיָה דִי רוֹטְשִׁילְד ז"ל

בְּשַׁעַר הָעֵדֶן בִּמְרוֹמֵי עֲרָבוֹת,

מְקוֹם נְעִימוֹת נֶצַּח וְאוֹרוֹת צַחְצָחוֹת,

שָׁמָּה נִפְגָּשׁוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים עֲצֵבוֹת,

אִשָּׁה רְעוּתָה בֵּרְכָה, כְּמִשְׁפַּט הָרוּחוֹת.

מִבְּנוֹת אָדָם הָאַחַת, צְבִי פָּנֶיהָ

כִּפְנֵי בַּת יָה אוֹרוּ מִבֵּין עֲנָנָה.

דְּמָעוֹת כַּפְּנִינִים נִגָּרוֹת עֵינֶיהָ

עַל לְחָיַיִם זַכּוֹת, בְּהִירוֹת כַּלְבָנָה.

הַשְּׁנִיָּה, בַּת שָׁמַיִם מִתְאַּבֶּלֶת.

בַּת-צִיּוֹן הִנֶּהָ, נוּגָה שַׁאֲנַנָּה,

עֵינָה נוֹצֶצֶת, כְּמוֹ שְׁאֵלָה שׁוֹאֶלֶת:

הֲלָנֶצַח אֶהיֶה עוֹטְיָה אַלְמָנָה?

הָאַחַת עָזְבָה אֶת עֵמֶק הַבָּכָא,

תֵּבֵל וּמְלֹאָה, וַתֵּדֶא שָׁמָיִם.

הַשְּׁנִיָּה, רַגְלֶיהָ מַטָּה שָׁלָחָה,

לִרְאוֹת בָּנֶיהָ בְּאֶרְצוֹת מְרָתָיִם.

“וּמַדוּעַ תִּבְכִּי, בַּת יָה יָפָתִי”?

• בַּת צִיּוֹן לִרְעוּתָהּ אָז אָמָרָה –

"בֵּן יַקִּיר עָזַבְתִּי, מַחֲמַל לִבָּתִי,

“לָכֵן, רְעוּתִי, דֶּמַע עֵינִי נִגָּרָה”.

“הִנָחֲמִי בַּת-יָה” – בַּת צִיּוֹן עָנָתָה –

"הֵן אָרְצָה אֵרֵדָה, אֶפְקֹד נָוֵהוּ.

"הוּא נִִחֵם אֶת בָּנַי אָז בַּצָּתָרָה,

“לָכֵן אִמּוֹ אֶהְיֶה, אֲנִי אֲנַחְמֵהוּ”.

“הצבי” תרמ"ו

---

קינה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

קִינָה / נפתלי הרץ אימבר

עַל מוֹת הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה וְהַמַּשְׂכֶּלֶת אֶלִיזֶע אָלִיפַנְט. וַתְּהִי לְקִינָה, בְּהַגִּיעַ אֵלַי הַשְּׁמוּעָה מֵהָאָדוֹן אָלִיפַנְט כִּי מֵתָה עָלָיו רַעֲיָתוֹ.

אַנְשֵׁי חֶלֶד, אוּלַי תֵּדָעוּ,

חַפְּשׂוּ, רְאוּ וְהִתְבּוֹנָנוּ,

הוֹן אֶתֵּן לְאֵלֶּה יִמְצָאוּ,

אַיֵּה עַמּוּדֵי-תֵּבֵל כּוֹנָנוּ.

אֲחַבְּקֵם בִּזְרוֹעָי בְכֹחַ,

אַרְצָה אַפִּילֵם, וּבְקוֹל רַעַם

אַרְעֵם בְּקוֹלִי כִּבְנוֹ מָנוֹחַ:

“חַזְּקֵנִי אֵלִי אַךְ הַפָּעַם”.

תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אָשִׁיב לְתֹהוּ

עַמּוּדֵי עוֹלָם בִּתְהוֹם אַשְׁקִיעַ,

אַעֲלֶה בְּסֻלָּם אַבְנֵי בֹהוּ,

לִמְרוֹם שְׁחָקִים שָׁמָּה אַרְקִיעַ.

אֶעֱלֶה שְׁחָקִים, כְּגִבּוֹר נוֹצֵחַ

עִם הַשְּׂרָפִים, הֱיוֹת עִמָּדָם,

עִם אֲדֹנָי שָׁם הִתְוַכֵּחַ:

עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ הָאָדָם?

שָׁמָּה אִשָּׁה יְקָרָה וּתְמִימָה

אֵיךְ לַהוֹרֵג, מָוֶת, הוֹצֵאתָ?

חֻקֶּיךָ שָׁמְרָה בְּלִבָּהּ פְּנִימָה,

וְעָלֶיהָ, הָהּ, חֶרֶב הֵבֵאתָ.

הָלְאָה מֶנִּי תִּקְוָה כּוֹזֶבֶת,

אֱמוּנָה עִם חֶלְקַת-שְׂפָתַיִם,

מֵעֵדֶן עִם נֹגַהּ שַׁלְהֶבֶת

וּבְדֹלַח מַרְאֵה שַׁעַר-שָׁמַיִם…

שָּׁוְא תֹּאמַר: "שָׂכָר אֲשַׁלֵּמָה,

לְהוֹלְכֵי תֹם וּלְנוֹצְרֵי בְרִיתָהּ"

רַק לָאָדָם, נִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה,

רַק לַפְּתָאִים בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁיתָה.

מַהֲלָךְ נֶפֶשׁ רַעֲיוֹן רוּחַ

הוּא שׁוֹלֵל מַחֲשָׁבָה שׁוֹבֵבָה

עָפָר יָשׁוּב לְעָפָר – וְהָרוּחַ?

מַה מֶנָּה? תִּקְוָה כִּוֹזֵבָה…

***

עָמֹק בִּלְבָבִי בְּמַעֲמַקִּים

תִּשְׁכֹּן נֶפֶשׁ הֲדָּרֵךְ,

בִּלְבָבִי שָׁמָּה בְּמַחֲשַׁכִּים

קֶבֶר לִגְוִיַּת בְּשָׂרֵךְ.

וּכְמוֹ חַי, דְּבָרַיִךְ הַזַּכִּים

אֶשְׁמַע נְעִים קוֹל מִדְבָּרֵךְ,

רוּחֵךְ בִּקִרְבִּי… וּמִמֶּרְחַקִּים

שָׁלוֹם אֶשְׁלַח לָךְ וּלְעֲפָרֵךְ.

(אלכסנדריה של מצרים תרמ"ו)

---

קִינָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(עַל מוֹת הרח“ג ר' נָתַן בָ”ר מָרְדְּכַי אַדְלֶר הַכֹּהֵן)

נֵר אֱלהִים בְּמִקְדָּשׁ-אֶל כָּבָה,

תַּם שֶׁמֶן הַחַיִּים.

נִשְׁמַת אָדָם דָּגוּל מֵרְבָבָה

אוֹיָה, עֲלֹתָהּ שָׁמַיִם.

מֵאוֹרֵנוּ כָּבָה, אֵיךְ נֵלְכָה?

רֹאשֵׁנוּ בֶּעָפָר, עֵינֵינוּ בַּחֲשֵכָה,

דֶּגֶל יְשֻׁרוּן, נֵס שָׁמַיִם

כִי נָפַל – נִסְפֹּק כַּפָּיִם.

אַרְבָּעִים שָׁנָה, כַּאֲבִי נְבִיאֵינוּ

דֶרֶךְ ד' הוֹרָה לָנוּ,

לַתּוֹרָה, לַתְּעוּדָה הֵאִיר עֵינֵינוּ

עֹז הָאֱמוּנָה הֵקִים בָּנוּ,

רוֹעֶה נֶאֱמָן, עַל מִי נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן?

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל כְנָפַיִם,

כֹהֵן מוֹרֶה לִצְדָקָה אַיֵהוּ?

הֶעֱלָה אֵבֶר לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם

נֶצַח קִנּוֹ, וּבַל עוֹד נִרְאֵהוּ.

זִיו הוֹדוֹ עוֹד יִזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ בָּאָבִיב

לָנוּ, אַךְ לָנוּ, חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב.

(חבצלת, תר"ן, גל. 16)

---

עַל מוֹת הֶרְצְל

מאת

נפתלי הרץ אימבר

בְּיוֹם זֶה, בַּתְּשִׁיעִי

בְּאָב, בְּזֶה הַחֹדֶשׁ,

בַּת עַמִּי תָרִיעִי

עֲלֵי חָרְבַּן קֹדָשׁ.

הַיּוֹם תְּבַכִּי פַּעֲמַיִם,

כַּנָּהָר תַּזִּילִי דִמְעוֹתַיִךְ,

עַל חָרְבָּן יְרוּשָׁלָיִם

וְעַל מוֹת הֶרְצְל בְּחִיר בּוֹנָיִךְ.

זֶה יֶלֶד יוּלַד בָּךְ,

לִהְיוֹת רֹאשׁ גּוֹאֲלַיֹךְ,

וּבְיָדו אֲנָךְ

לִבְנוֹת אֶת חָרְבוֹתָיִךְ.

רַוִּי בִּדְמָעוֹת קִבְרוֹ

מֵת בַּחֲצִי יָמָיו,

יֵדַע עַמִּי – שִׁבְרוֹ

וּלְצִיּוֹן יָשִׂים פְּעָמָיו…

הִנָחֲמִי צִיּוֹן וַעֲדָתֵךְ

עוֹד יִדְרְשׁוּ שְׁלוֹמַיִךְ,

הֶרְצְל יָרָה אֶבֶן פִּנָּתֵךְ

וּבָנָיִךְ יִהְיוּ בּוֹנַיִךְ.

---

לְמוֹת גֵּרְשׁוּנִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

נָפַלְתָּ חָלָל, גִבּוֹר חַיִל,

עַל אַדְמַת נֵכָר, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה;

שִׁמְשְׁךְ קָדַר וְיָבוֹא לַיִל,

עַל מוֹתְךָ נַפְשֵׁנוּ הוֹמִיָּה.

לָחַמְתָּ בְּעֹז בְּעַד תּוֹרַת הָאָדָם,

נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת אֶרֶץ רוּסִיָה;

יַד הַצַּר, יָד אַכְזָרִיָה,

עַמּוֹ וְעַמְּךָ בָּאַף רָדָם…

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, מִקִּבְרָם יָקִימוּ

הַחֲלָלִים נָפְלוּ בְּאֶרֶץ צִיָּה;

נֵס הַחֵרוּת יָרִימוּ,

וּדְרוֹר יִקָּרֵא בְּאֶרֶץ רוּסִיָה.

יִחְיוּ מֵתֶיִךָ, כָּמוֹךָ נָפָלוּ,

מִיַד הַצַּר, מֶמְשֶׁלֶת רוּסִיָה;

נַפְשָׁם בְּנַפְשְׁךָ עוֹד חִיָה,

וּבְהֵיכַל-הַכָּבוֹד צַלְמֵיכֶם יִפְסָלוּ.

(צוקונפט 1908, חוב' 5).

עם בת השיר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

---

עִם בַּת הַשִּׁיר

מאת

נפתלי הרץ אימבר

פָּרַץ מְקוֹר עֵינַי וְדִמְעוֹתַי תִּזֹּלְנָה,

כַּטַּל, כַּגֶּשֶׁם עַל עֵינַי תִּפֹּלְנָה,

חֹרֶף בִּלְבָבִי, חָשְׁכָה עֵיִן אוֹרָהּ,

בַּחֲדָרָיו יַשְׁלֵג הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.

עֵצִים יְבֵשִׁים, גִּידֵי עַצְמוֹתַי,

שׂרְפוּ, נִחֲרוּ מֵאֵשׁ בְּכִלְיוֹתַי,

שְׁטֹפְנָה דִמְעוֹתַי, תֵּבֵל שְׁטֹפְנָה,

הָאֵרְנָה לַהֲבוֹתַי, חֶלֶד שְׂרֹפְנָה,

תִּשָּׁרֵף תֵּבֵל בָּהּ גַּם כָּל פֶּלֶךְ וְגָלִיל

וְעִמָהּ עַל מוֹקְדָה גַּם אֲנִי כָּלִיל.

(תרמ"ח)

---

לְקֹרְאָי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

(לְפִי בּוֹדֶנְשְׁטֶט)

אֱלֹהַי צִוָּה לִזְרֹחַ

לַשֶּׁמֶשׁ בְּחוּג-שָׁמַיִם;

צִוָּה, לַשּׁוֹשָׁן לִפְרֹחַ,

בִּשְׁלַל-רִקְמָתַיִם.

צִוָּה לֶהָרִים, לַיְעָרוֹת,

עֲדֵי עָבִים יַרְקִיעוּ;

גַּם צִוָּה לָרוּחוֹת וּסְעָרוֹת

בְּסַעֲרַת חֵמָה יָרִיעוּ.

לַצִּפּוֹר נָתַן כְּנָפַיִם,

לָעוּף בִּשְׁמֵי-גָבֹהַּ;

לָכֶם – נָתַן אָזְנָיִם,

קוֹרְאַי – שִׁירַי לִשְׁמֹעַ.

(עכו תרמ"ג)

---

לבת שירתי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לְבַת שִׁירָתִי / נפתלי הרץ אימבר

הַגִּידִי לִי בַּת-שִׁירָתִי

לָךְ יְרַנְּנוּ לִבִּי וּבְשָׂרִי,

מַה תִּתְּנִי בְּעַד עֲבוֹדָתִי

מָחָר עֵת אָבוֹא עַל שְׂכָרִי?

"חֵלֶף מַשְׂכֻּרְתֵּךָ אֶתֵּנָה –

עָנְתָה – שִׁמְעָה נָא לִי גֶבֶר,

שִׁמְךָ כָּל שָׂפָה תְּרַנֵּנָה

תָבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קֶבֶר"

"מַה תּוֹעִיל לִי אָז הַכְּתֹבֶת

עַל מַצַּבְתִּי שְׁמִי לְדֵעָה?

וּכְבָר גְּוִיָּתִי נִרְקֶבֶת

וּבְשָׂרִי תֹּאכַל תּוֹלֵעָה.

הָבִי לִי לֶחֶם נָא הָבִי,

הָבִי וּבֶגֶד אֶלְבּשָׁה

חֵלֶף מַשְׂכֹּרֶת-עוּגָבִי

רַק אֵלֶּה מִמֵּךְ אֶדְרשָׁה".

---

זמרת החיים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

זִמְרַת הַחַיִּים / נפתלי הרץ אימבר

לך דומייה תהלה

(תהלים).

אֵתָיוּ מְשׁוֹרְרִים מַנְעִימֵי זְמִירוֹת,

שִׁמְעוּ הַזִּמְרָה וְתֵאָלְמוּ דוּמִיָּה,

עֲלֵי סֶלַע תְּנַפְּצוּ כִּנוֹרוֹת

וּבְקוֹל דְּמָמָה תֹאמְרוּ “פְּלִיאָה!”…

כִּנוֹרִי נִפַּצְתִּי עַל סֶלַע שִׁבְעָתָיִם

מֵאָז בִּינוֹתִי בִזְמִירוֹת נִפְלָאוֹת;

הֲתֵדְעוּ הַזִּמְרָה? הִיא זִמְרַת הַחַיִּים!

וְהַמְּנַגֵּן בַּכִּנּוֹר – יָהּ, יָהּ צְבָאוֹת!!

נַחַל שׁוֹטֵף הַקְשִׁיבוּ לְאַט

אֵיכָה יִשְׁטוֹף מִבֵּין צִנּוֹרוֹת,

כִּתְפִלָה זַכָּה מֵאִישׁ מָט

יִשְׁטְפוּ בִדְמָמָה צִלְצְלֵי כִּנּוֹרוֹת.

וְשָׁם הַיָּם הַסּוֹעֵר בָּרַעַשׁ

יִתְפַּלֵץ מִקּוֹלוֹת מַיִם אַדִּירִים,

לוֹעוֹ יִפְתַּח כְּהַר גָּעַש

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת וְשִׁירִים.

יִרְעַם הַיָּם, נוֹרָא הַקוֹל –

קוֹלוֹת סוֹבְבִים כְּמוֹ גַלְגַּלִים,

וְזִמְרָה נְעִימָה מִיַּרְכְּתֵי שְׁאוֹל

תִּשְׁמַע מִצַּהֲלַת בַּת גַּלִּים.

בֵּין הַרְרֵי אֵל תִּשְׁמַע הַהֵד

כְּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כְּמַכֶּה בַתֹּף.

הֲתָבִין הַזִּמְרָה? הַמְשׁוֹרֵר עֵד!

מִבֵּין זִמְרַת יָהּ, יָהּ אֵין סוֹף!…

הֲתִרְאֶה הַבָּרָק וַחֲזִיז הָרַעַם

יְפַלֵּס נָתִיב בֵּינוֹת לָעָב?

קוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתּוֹ יִרְעַם בְּזַעַם

קוֹל תְּרוּעָה כְּעוֹדְרֵי קְרָב!

יַמִּים וּנְהָרוֹת גְּבָעוֹת וְהָרִים

סוּפוֹת וּסְעָרוֹת וְחַלְמִישׁ צוּרִים

כֻּלָּם הֵמָּה אַךְ מֵיתָרִים

בְּכִנּוֹר הַטֶּבַע יָשִׁירוּ שִׁירִים.

הַטֶּבַע כִּנּוֹר, הַמְנַגֵּן – אֲדֹנָי,

יְנַגֵּן יְצַלְצֵל כַּזָמִיר בַּגִּנָּה,

וּמָה אֲנִי בְרֹב הֶגְיוֹנָי

אַךְ קוֹל הֵד מִתְּנוּעָה קְטַנָּה!

---

גִּלּוּי שְׁכִינָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

לֹא בְנוֹת הַשִּׁיר, בָּנוֹת תִּשְּׁעָנָה

אָז אֵלִים קֶדֶם חוֹלָלוּ

לֹא מֵהֶן מַתְּנַת-הָרְנָנָה,

לֹא רוּחָן עָלַי אָצָלוּ,

לֹא אָבִין לְרֵעָן, אֵינֶנִּי יְוָנִי,

לֹא אֶבֶן אָבִי, אַךְ יוֹצְרִי עָשָׂנִי.

גַּם לֹא מִמַּלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת

לָקַחְתִּי מַתְּנַת הַשִּׁירָה,

שִׁירִי עַל גִּלָּיוֹן יֵחָרֵת,

לֹא מֵהֶם לִי לִתְשׁוּרָה,

כִּי רַק בְּשִׁירָה אַחַת יַעֲשׂוּ נִפְלָאוֹת

בְּזַמְּרָם: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת.

“יַיִן – יֹאמְרוּ – מוֹעִיל לַשִּׁירָה”.

וָאֵשְׁתְּ, כִּי אִישׁ אוֹבֵד אָנִי!

וּבְלַעֲגֵי שָׂפָה לְשׁוֹנִי הֶחְבִּירָה

לַשִּׁיר יַיִן לֹא הִדְלִיקָנִי,

שָׁתִיתִי, אַךְ לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתַוֹתָיו

כִּי לָעִבְרִי, הַיַּיִן, יֵמַר לְשׁוֹתָיו.

לֹא מִבָּתֵּי-סֵפֶר וּסְפָרִים

לָמַדְתִּי חָכְמַת הַשִּׁירָה,

כִּי לִי הָיוּ מוֹרִים נִבְעָרִים

לֹא כַּמּוֹרִים בְּעִיר הַבִּירָה,

פַּטִּישִׁים חֲזָקִים, הָרִים עָקָרוּ,

וּרְגָשׁוֹת יְקָרִים, הָהּ, מֶנָּם נֶעְדָּרוּ.

טֶרֶם בְּעוֹר בָּשָׂר רֻקַּמְתִּי,

נַפְשִׁי בַּשְּׁחָקִים הֵאִירָה,

עִם שַׂרְפֵי-יָהּ מְקוֹמִי שַׂמְתִּי

וַתְּהִי עִמִּי רוּחַ הַשִּׁירָה,

וּבְגֹחִי מֵרֶחֶם – מַלְאָךְ הִכָּנִי,

שִׁירָתִּי לִשְׁכֹּחַ, עַל פִּי סְטָרָנִי.

גִּלוּי-שְׁכִינָה לִי הָיָתָה,

מֵרוּחָהּ עָלַי אָצָלָה

וּבְהוֹדָהּ וְיָפְיָהּ לִי נִגְלָתָה,

רָאִיתִי לָשִׁיר אוּכָלָה,

זֹאת הַיָפֶה מִקֹּדֶשׁ נֶאֱצֶלֶת

עִמָּנוּ בַּגּוֹלָה רַבּוֹת סוֹבֶלֶת.

רָאִיתִי הַשְּׁכִינָה בּוֹכִיָּה

וּבְיָדָהּ נָגְעָה בִּשְׂפָתַי

וּבְסַעֲרַת נֶפֶשׁ הוֹמִיָּה

הִתְחוֹלְלָה רוּחַ שִׁירָתִי,

רָאִיתִי הַשְּׁכִינָה, וְרוּחִי הִתְעוֹרֵר,

וּלְאִישׁ אַחֵר נֶהְפַּכְתִּי – לִמְשׁוֹרֵר.

"קַח כִּנּוֹר – אָמְרָה – הַךְ מֵיתָרָיו,

שִׁירָה מִלֵּאתִי רוּחֶךָ,

עֵת רוּחִי תַעֲבֹר בֵּין בְּתָרָיו,

אָז יִשָּׁמַע קוֹל זְמָרֶיךָ".

מִמֶּנָּה מַתְּנַת שִׁירָתִי עַד הַיּוֹם,

הֲתֵדְעוּ הַשְּׁכִינָה? הוּא רוּחַ הַלְּאֹם.

אי קפריסין, תרמ"ג

---

תחית המתים

מאת

נפתלי הרץ אימבר

התחיינה העצמות האלה (יחזקאל)

וּכְמוֹ מִיָּמִים יָמִימָה

לְבֵיִת עוֹלָמִי הָלַכְתִּי;

פְּקֹד בִּשְׁלוֹם שׁוֹכְנֵי דוּמָה,

אַדְמַת קֹדֶשׁ דָּרַכְתִּי.

וְהִנֵּה לִפְנֵי הַמַּצֵּבוֹת

אִשָּׁה אַחַת נִצָּבָה,

בִּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ שַׁלְהֵבוֹת,

בַּלָּאט אֵלֵי קָרָבָה.

"אָנֹכִי – אָמְרָה – עֵינִי

הֵן עָלֶיךָ תַּשְׁקִיפָה,

מִּבְּנוֹת אֱלֹהִים הִנֵּנִי

וְטַלְלֵי-תְחִיָה אַרְעִיפָה.

אָנֹכִי בַּת-הַשִּׁירָה

בַּחֲצַר לִבְּךָ אַשׂוּחַ;

מֵתִים לַחַיַּיִם אָעִירָה

אֶפַּח בָּמוֹ הָרוּחַ.

מִשְּׁנַת הַמָּוֶת יְנוּמוּן

יָקִיצוּ לְחַיֵּי עוֹלָם;

מֵתֶיךָ הִנֵּה יְקוּמוּן

גַּם תִּשְׁמַע קוֹלָם".

וּכְרֶגַע מִכָּל עֲבָרִים

הָרוּחוֹת סָבִיב הָמוּ;

וָחַיִל בָּלְעוּ הַקְּבָרִים,

מֵתִים וּרְפָאִים קָמוּ.

נְפָשׁוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת קָרָבוּ,

אַף מִקְּבָרוֹת נִסְתָּרוֹת;

כְּמוֹ חַיִּים לִפָנַי נִצָּבוּ

וּבְנֹגַהּ הָאוֹר-יְקָרוֹת.

וּכְמוֹ חַיִּים וְקַיָּמִים

בְּעוֹר וּבָשָׂר רֻקָּמוּ,

אַלְפֵי רִבְבוֹת גְּלָמִים

כְּמוֹ חַי לְפָנַי קָמוּ.

וּבַת הַשִּׁירָה שָׁמָּה

בֵּינָם הָלְכָה לָשׂוּחַ,

וּבְאַפָּם הִיא בִּדְמָמָה

נָפְחָה בָּמוֹ הָרוּחַ.

רוּחַ נִשְׁמַת-חַיִּים

עֲלֵי כֻלָּם הוֹפִיעָה;

רָאִיתִי לְפָעֳלָהּ יָדַיִם

מֵתַי קָמוּ לִתְחִיָה.

הַמֵּתִים קָמוּ לִתְחַיָּה,

קָבַרְתִּי אוֹתָם בְּיָדִי;

אוֹתָם עֵינִי צוֹפִיָּה,

חַיִּים הֵם עִמָדִי.

מִקִּבְרוֹת-הַתַּאֲוָּה

הִנֵּה נֵעוֹרוּ הַקְּבוּרִים;

וּכְמוֹ מִקֶּדֶם לְזַעֲוָה

יְשׁוּפוּנִי חַטֹּאות נְעוּרִים.

חֳלָאִים רָעִים בַּחַיִּים

מִנָּם נַפְשִׁי שׁוֹמֵמָה;

הַשָּׁבָץ וּפִיק-בִּרְכַּיִם

וּמַדוֵי לִבִּי הֵמָּה

אֶשְׁכַּב, וּלְמַעֲצֵבָה

בִּלְתִּי הֶרֶף יְעַנּוּנִי,

עֲדֵי זִקְנָה וְשֵׂיבָה

הֵמָּה לֹא יַעַזְבוּנִי.

מִנֹּחַם, מוּסָר, תּוֹכֵחָה,

נַפְשִׁי קִּרְבִּי מְיַלֶּלֶת;

יַד אַהֲבָה נִשְׁכָּחָה

מֶנִּי שְׁנָתִי גוֹזֶלֶת.

מֵעֵת רוּחָהּ לְקִרְבָּהּ שָׁבָה,

תַּרְאֵנִי רַק תַּהְפּוּכִים;

מִמַּרְאוֹת תִּקְוָה נִכְזָבָה

מַשָׂאוֹת שָּׁוְא וּמַדּוּחִים.

"בַּת-אֵלִים – אָמַרְתִּי – פֶּלֶא

רָאִיתִי עַל אֲדָמוֹת;

הֲתוּכְלִי הַחֲיוֹת גַּם אֵלֶּה?

הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת?

עָצְמוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים,

שָׁם בֶּעָפָר עֻפָּרוּ;

בְּגַלֵּי קְבָרִים שְׁלשִׁים,

שְׁלשִׁים שָׁנָה קֻבָּרוּ.

עֲלֵי קִבְרִי אֲדָמוֹת

הֵמָּה נָפְלוּ עֲצוּמָי;

הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת

לָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָי?

הַמֵּתִים אֵלֶּה גְּלָמִים

נָפַחְתָ בְּאַפָּם חַיִּים;

וּמֵתַי – הַשָּׁנִים, הַיָּמִים, -

בַּל עוֹד יִרְאוּ חַיִּים".

לַמֵּתִים קֶבֶר כָּרִיתִי,

עֵינַי אוֹתָם צוֹפִיָּה;

וּמֵתַי – עֵת-טַל יַלְדוּתִי –

בַּל עוֹד תָּשִׁיב לִתְחִיָּה.

(יפו, תרמ"ו, שושן פורים)

---

הִנֵּנִי!

מאת

נפתלי הרץ אימבר

יָמִים רַבִּים נֶחְשַׁבְתִּי כַּמֵּת,

אוֹיְבַי בִּשׂחוֹק עָלַי הֵרִיעוּ:

“בֶּעָפָר פִּיו! עוֹד לֹא יְדַבֵּר רְתֵת!”

כֵּן בִּשְׂחוֹק עָלַי הִשְׁמִיעוּ.

עוֹד חַי הִנֵּנִי, וְיָדִי שַׁלֶּטֶת,

עוֹד כֹּחִי בְמָתְנַי, וְאוֹנִי בִשְׁרִירִי,

וּפְרָעוֹת בְּעַמִּי עֵת עֵינִי מַבֶּטֶת

אַרְעִים בְּקוֹלִי, קוֹל שִׁירִי.

אָסִיר הַמַּסֵכָה, אֲגַלֶּה הַלּוֹט

מֵעַל פְּנֵי הַצְּבוּעִים הַחֲנֵפִים.

בַּל יִתְחַבְּאוּ בַמַּסְוֶה עוֹד

מוֹרְדֵי הָאוֹר אֵלֶּה הָעֲטַלֵּפִים…

לְעָרְמָתָם וְזִמָּתָם אָשִׂים קֵץ,

לְאַל – כָּל הַבְלֵי חֲלֹמוֹתָם…

עַל קַסְתִּי מִלָּתִי אֶדְרוֹךְ כַּחֵץ

בְּלִבָּם אוֹרֶה, חֶרֶב מַכּוֹתָם.

אַכֵּם אֲהֻמֵּם, יִפְּלוּ חֲלָלִים,

וּבְמַפֶּלֶת שׂוֹנְאַי תִּרְאֶה עֵינִי,

רַבִּים יִרְאוּ, הֵם כָּלִים,

יֵדְעוּ כִּי עוֹד חַי הִנֵּנִי!

תרנ"ב.

---

נִדְרִי

מאת

נפתלי הרץ אימבר

אַנִּיחָה הַצִּדָּה קַסְתִּי עִם עֵטִי,

הָלְאָה אֶזְרוֹק דְּיוֹ גַּם גִלָּיוֹן,

וּבְדַרְכֵי הַחַיִּים אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי,

אֶעֱזוֹב הַסִּפְרוּת גֵּי הַחִזָּיוֹן…

עֲלֵי סֶלַע כִּנוֹרִי אֲנַפֵּצָה,

נַפְשִׁי בוֹ גָעֲלָה, לֹא חָפֵצָה,

לֹא תֹאבֶה לִשְׁמוֹעַ עוֹד הֶמְיַת מֵיתָרָיו.

נִגַּנְתִּי וְשַׁרְתִּי עֲדֵי נִחַר גְּרוֹנִי…

עֲלֵי גִלָּיוֹן כָּתַבְתִּי שִׁירִי,

עַד אָזְלַת יָד, וַיְבוֹאֵנִי הָעֹנִי

וְהִנְנִי בְתֵבֵל גַּלְמוּד עֲרִירִי…

וּלְשִׁירַי אֵלֶּה אֵין לִי שׁוֹמֵעַ,

אֶשָּא בְשָׂרִי בְשִׁנַּי בְּדוּמִיָּה,

הָלְאָה מִמִּשְׁפַּחְתִּי, מֵאָח וָרֵעַ,

נוֹדֵד בּוֹדֵד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה? וְאַרְצִי הִנֶּהָ!

בְּאֶרֶץ אֲבוֹתַי אֶתְגּוֹרֵרָה!

אַךְ חָדָשׁ הָעָם, הַהוֹלְכִים עָלֶיהָ,

גַּם הִיא אַרְצִי לִי, מִתְנַכֵּרָה…

---

הָעֲבוֹדָה

מאת

נפתלי הרץ אימבר

איזו עבודה שצריכה עבודה,

הוי אומר זו שירה.

(חז"ל)

כֹּהֵן אֲנִי בְּמִקְדַּשׁ הַשִּׁיר,

מִנְּעוּרַי שָׁם אֶעֱבֹד עֲבוֹדָה.

קָרְבָּנוֹת אַקְרִיב בְּמִזְבֵּחַ וּדְבִיר,

וּבְהֵיכַל-יָהּ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶקֹּדָה.

אַקְרִיב – לֹא מֵאֵלֵי נְבָיוֹת

אֶבְחַר עוֹלָתִי עִם אֲשָׁמִי;

כָּלִיל יַעֲלוּ עֲצָמוֹת וּכְלָיוֹת,

עַצְמוֹתַי, כִּלְיוֹתַי, חֶלְבִּי וְדָמִי…

מִיֵּין חֶלְבּוֹנִי אַסִּיךְ נֶסֶךְ

עַל מִזְבַּח יָהּ צְבָאוֹת,

נִסְכֵּי – כּוֹס מָלֵא מֶסֶךְ

יַחַד מָהוּל מִדָּמִים וּדְמָעוֹת…

לָאֵל אֲפַלֵּל, אַחַי יָבִינוּ,

בַּעֲדָם אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְכַפָּרָה,

חַטֹּאתֵיהֶם כַּשָּׁנִי מִשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ,

הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל אֶשְׁלַח מִדְבָּרָה.

הַנֵּרוֹת אֵיטִיב שָׁם בַּמְּנוֹרָה,

הָאִיר לָמוֹ בְּלִבּוֹת מַחֲשַׁכִּים

שִׂפְתֵי כֹּהֵן יַבִּיעוּ תּוֹרָה,

וּלְמוֹצָא פִי כֻּלָּם מְחַכִּים.

בַּחֲצוֹצְרָה אָרִיעַ לְמִקְרָא הָעֵדָה,

הַקְהֵל הָעָם אֶתְקַע, אָרִיעַ,

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת נַפְשִׁי רוֹעֲדָה

וּמַה מִלֵיל? לָמוֹ אַשְׁמִיעַ.

מֵהַר הַמּוֹר מִגִּבְעַת הַלְּבוֹנָה

אַקְטִיר קְטֹרֶת רֵיחַ נִיחוֹחַ,

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְעַמִּי אָרֹנָּה,

יְקַוּוּ, יְצַפּוּ וְיַחֲלִיפוּ כֹח.

עַתָּה עַמִּי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין,

חֵלֶף עֲבוֹדָתִי בְּיָדִי אֵין מְאוּמָה,

אַיֵּה חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְשׁוֹק הַיָּמִין,

אַיֵּה הַמַּעֲשֵׂר וְאַיֵּה הַתְּרוּמָה?

אַיֵּה שַׁדְּמוֹת יְהוּדָה וְהַגְּרָנוֹת

בַּמֶּרְחָב רָעוּ כֶּבֶשׁ וָעֵז?

אָז הַכֹּהֵן לָקַח מַתָּנוֹת

פֶּטֶר חֲמוֹר וְרֵאשִׁית הַגֵּז?..

מַה לִי מִכְנְסֵי הַבַּד

עֵת בַּמִּקְדָשׁ אֲכַהֵן פְּאֵר;

הָאוּכַל לֶאֱכֹל בִּגְדֵי הַשְּׂרָד,

אוֹ לִשְׁבֹּעַ מִמִּצְנֶפֶת וָזֵר?..

זָקַנְתִּי, וְעוֹד כְּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל

עֲלֵי עֲבוֹדָתִי אֲנִי אֲנַצֵּחַ;

עַד גֵּוִי יַעֲלֶה כָּלִיל

וְדָמִּי יִשָּׁפַךְ עַל קַרְנוֹת מִזְבֵּחַ – –

(המליץ, 1902, גל. 122)

---

לְשֶׁבַע בְּנוֹת הַחֵן

מאת

נפתלי הרץ אימבר

א. תִּקְוָה

לוּלֵא תִקְוָתִי

פַּסָּה חַיָּתִי!

תִּקְוָה בַּל כּוֹזֶבֶת,

אַט אַט תּוֹלִיכֵנִי

בֵּין פִּרְחֵי נִצָּנִים,

וּכְמוֹ אֵם תְּנַהֲלֵנִי,

בֵּין פִּרְחֵי עֲדָנִים,

וּבְיוֹם פּקֻדָּה לָנוּ

בַּקֶּבֶר אִתָּנוּ

תִּבְחַר אָהֳלָה לָשֶׁבֶת.

ב. אֱמוּנָה

לוּלֵא אֱמוּנָתִי

תַּמָּה חַיָּתִי,

אֱמוּנָה מְנַחֶמֶת,

עֵת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתַי

וְשַׂרְעַפַּי יֶהֱמָיוּן

אָז תִּמְחֶה דִמְעוֹתַי

וְעֵינַי יִשְׁלָיוּן.

עֵת גֵּוִי יִתְרוֹפֵף

אָז יָדָה תְּנוֹפֵף

לְעוֹלַם-הַנֵּצַח וְהָאֶמֶת.

ג. אַהֲבָה

לוּלֵא אַהֲבָתִי

אָפְסָה חַיָּתִי,

אַהֲבָה תְשַׂמַּח נוּגִים.

עֵת יָפָתִי אֶשָּׁקָה,

אָלִין בֵּין שָׁדֶיהָ, –

דְּבַש וְחָלָב אִינָקָה

עֵת אֶרְוֶה דוֹדֶיהָ.

אֵין אֶבְיוֹן וָדָל

לֹא תְרוֹמְמֵהוּ עָל

זֹאת אַהֲבָה בַתַּעֲנוּגִים.

ד. אַחֲוָה

לוּלֵא אַחֲוָתִי

חָלְפָה חַיָּתִי,

אַחֳוָה מְאִירַת עֵינָיִם!

עִם רֵעַ שָׂמֵחַ

שִׂמְחָתִי כִּפְלָיִם,

וְעֵת אֵאָנֵחַ

יְנַחֲמֵנִי בְּחֵן שְׂפָתָיִם,

גַּם נָחָשׁ בַּצַּלְמוֹן

לֹא עוֹד הוּא אְַלְמָן

פּהֹ בְמִדְבַּר הַחַיִּים.

ה. דַּעַת

לוּלֵא דַעֲתִּי

כְּבָר גָּוַעְתִּי.

חָכְמָה יָדָהּ רוֹמֵמָה,

בְּהַשְׂכֵּל תְּלַמְּדֵנִי

מִסְתְּרֵי הַבְּרִיאָה,

תְּגוֹלֵל לְעֵינִי

הַטֶּבַע כַּיְרִיעָה…

בִּלְעָדֶיהָ אֵלֵכָה –

אֲגַשֵּׁשׁ בַּחֲשֵׁכָה

וְנַפְשִׁי פְּנִימָה שׁוֹמֵמָה…

ו. זִמְרָה

לוּלֵא זִמְרָתִי

פַּסָּה חַיָּתִי,

זִמְרָה יְלִידַת מְרוֹמִים!

כַּשָּׂרָף רִגְשׁוֹתַי תְּעוּפֶינָה

עָל לְמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ,

הוֹד יָהּ עֵינַי תִּרְאֶינָה

כָּאֶרְאֶלִים שִׁיר אַשְׁמִיעַ,

כָּאוֹמֵן תִּשָּׂאֵנִי

כָּאֵם תְּנַחֲמֵנִי,

זִמְרָה בַּת שָׁלוֹמִים.

ז. הַכּוֹס

לוּלֵא כּוֹסִי

אֶבְחַר מוֹתִי.

עֵת הַתִּקְוָה תָעוּפָה,

בָּגֹד יִבְגֹּד הָרֵעַ.

הָאַהֲבָה תַּחֲלֹף כַּסּוּפָה

וְשִׁיר בַּל יִשָּׁמֵעַ;

עֵת אֱמוּנָה נוֹדֶדֶת,

תַּעֲשֶׂה לָהּ כְּנָפָיִם,

וּמְאוּמָה אֵינֶנָה מַגֶּדֶת:

מִי לִי בַּשָּׁמָיֵם?

עֵת הַחָכְמָה נֶאֱלָמָה

לְשׁוֹנָה לְחִכָּהּ דָּבֵקָה,

הַרְחֵק מֵעֵינִי נֶעֱלָמָה

וְנַפְשִׁי תָשׁוּב רֵיקָה,

מִבְּלִי מְצוֹא הַיִּתְרוֹן, –

אָז אֶמְסוֹךְ כּוֹסִי,

אֶקְרָא הֶאָח, חַמֹּתִי! –

לַחֲלוֹמִי מָצָאתִי הַפִּתְרוֹן.