חִדְלוּ לִהְיוֹת קַנָּאִים,

לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

קִרְעוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים!

הַשְׁלֵךְ אַחֲרֵי גֵו

עָמָל, יָגוֹן וּכְאֵב;

כִּנּוֹרְךָ לֹא תְּעוֹרֵרָה;

לְדַבֵּר עַל עֵצִים וַאֲבָנִים,

לָאֲשֵׁרִים וְלַחַמָּנִים,

לִיפַת תֹּאַר הַפָּנִים

בַּל תָּשִׁיר, תְּזַמֵּרָה.

קַח כִּנּוֹר, סֹב בָּעִיר,

וְאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַקִּיר

לִבְנֵי עַמְּךָ שִׁירָה,

סַפֵּר הַקּוֹרוֹת קָרוּ

לַאֲבוֹתָם בָּאֲרָצוֹת גָרוּ,

אֵיכָה בְּתֵבֵל נִפְזָרוּ

מֵעֵת הָגְלוּ קִירָה.

עוֹרֵר לְבָבוֹת לִתְשׁוּבָה,

לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲהוּבָה

לְצִיּוֹן וְלִירוּשָׁלַיִם,

שִׁירָה מִימֵי עֲלוּמָם,

גּוֹיִם נָפְלוּ בַּעֲצוּמָם,

כִּי ד' הָיָה עִמָּם.

אֵל רוֹכֵב שָׁמַיִם.

שִׁירָה מֵאַבְרָהָם הַיְחִידִי

רִאשׁוֹן אָדָם הַיְּהוּדִי

מִמִּזְרָח אֵל קְרָאוֹ,

בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם קָרָא,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא,

מֶנּוּ הוֹפִיעָה נְהָרָה

בְּלֶכְתּוֹ אָז לְמַסָּעו.

אֵיךְ בַּחֲצִי הַלַּיִל

זֶה גִּבּוֹר הַחַיִל

חִלֵּק אָז מַחֲנַיִם,

הִכָּה גוֹיִם וּלְאֻמִּים,

חֵיל כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲצוּמִים,

הָרְפָאִים עִם הַזַּמְזֻמִּים,

שָׁם בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם.

שִׁירָה מִיִצְחָק בְּנוֹ,

פְּלִשְׁתִּים קִנְּאוּ בוֹ,

נַפְשָׁם עָלָיו מָרָה,

יַעַן הָלַךְ בְּתֻמּוֹ,

ד' הָיָה עִמּוֹ,

הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָרָה.

שִׁירָה מִיַּעֲקֹב הַתָּמִים,

וּמֵאֲחִי אִישׁ הַדָּמִים

עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר,

עֵשָׂו מָכַר בְּכוֹרָתוֹ,

יַעֲקֹב לָקַח בִּרְכָתוֹ,

וַתִּגְדַּל מְאֹד שִׂנְאָתוֹ,

כִּי רַב יַעֲבֹד צָעִיר…

שִׁירָה מַרְאוֹת רָאָה,

אָז בְּאֶרֶץ נוֹרָאָה,

מֵעַי לוֹ תְהִימֶנָה,

עַל ד' הִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ,

אָבַד כַּסְפּוֹ וּזְהָבוֹ,

בָּאָרֶץ רִפֵּד מִשְׁכָּבוֹ,

בְּבָרְחוֹ אָז פַּדֶּנָה.

שִׁירָה מִזֶּה הָאִישׁ מֹשֶׁה

אֲשֶׁר שְׁמוֹ לֹא יִנָּשֶׁה,

בְּבָרְחוֹ אָז מִדְיָנָה,

הוֹכִיחַ בְּאַפּוֹ מְלָכִים,

הִכָּה עָרִים וּפְלָכִים,

בַּיָּם שָׂם דְּרָכִים,

וְשֵׁם עוֹלָם לוֹ בָנָה.

לזמר בזמר ידוע.

עֵת יַעֲקֹב בָּרַח

חָרָנָה, לַחֶבְרָה אָרַח,

בְּמַר נַפְשׁוֹ צָרַח

עֲדֵי בּוֹאוֹ מַחֲנָיִם,

אָז רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ

מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בִּמְקוֹמוֹ,

בָּאִים לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ,

לְבַשּׂרוֹ מִן הַשָׁמָיִם:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת יָרַד מִצְרָיְמָה,

עֵינָיו נָשָׂא שָׁמַיְמָה:

כַּאֲשֶׁר בָּאתִי מַחֲנָיְמָה

הוֹשִׁיעָה אֵלִי וַאֲדוֹנִי!

בְּשִׂמְחָה לָבֵן לְבֵנִים

שָׁם בְּאֶרֶץ סְוֵנִים,

כִּי רָאָה דְבָרִים כֵּנִים

דִּבֵּר אֶחָד פַּלְמוֹנִי:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת מִצֹּעַן יָצָא,

לְפָנָיו דְּאָבָה דָצָה,

נַפְשׁוֹ מִגִּיל עָלָצָה,

פֶּתַע רָאָה הַיָּם:

אָז מֹשֶׁה בִּשְׂפָתָיִם,

לָחַשׁ לוֹ לָאָזְנָיִם:

"פַּלֵּס נָתִיב בַּמָּיִם

"כִּי יְיָ שָׁם,

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!"

עֵת מִקְדָּשׁוֹ שָׂרַף

הָרוֹמִי אֵל חָרָף,

נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ טָרַף

גַּם אַרְצוֹ שָׂם לִשְׁמָמָה:

הָלַךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

בִּדְמָעוֹת עֲלֵי לֶחִי,

אַךְ בְּקוֹל בֶּכִי

שָׁמַע קוֹל בָּרָמָה:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

עֵת סְפָרַד הַטָּמֵאָה

לְדָם אָדָם צָמֵאָה,

אָמְרָה לוֹ: צֵאָה

אוֹ עֲלֵה עֲלֵי מוֹקֵד, –

שָׂחַק לְלַהֲבוֹת אֵשׁ

“אֵל אֶחָד”, קָרָא, “יֵשׁ”!

“אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ”…

"וְעַל דְּלָתַי הוּא שׁוֹקֵד:

“אַל תִּירָא עַבְדּי יַעֲקֹב!”

מִגּוֹלָה לַגּוֹלָה הָלַךְ,

נָפַל בְּעַד הַשּׁלַח,

וְעַל אוֹיְבָיו צָלַח

עַל יְרֵכוֹ צוֹלֵעַ;

רָאָה מַפֶּלֶת רוֹמִים,

מוֹאָבִים עִם אֱדוֹמִים –

בָּטַח בְּאֵל-מְרוֹמִים,

קוֹלוֹ תָּמִיד שׁוֹמֵעַ:

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

יַעֲקֹב! גַּם עַתָּה

מִגּוֹיִם לֹא תֵחַתָּה,

לֹא תֵרֵד מַטָּה,

לִהְיוֹת הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים;

שִׂים פָּנֶיךָ לִפְלֶשֶׁת,

שֵׁנִית אַרְצְךָ לָרֶשֶׁת,

וּמֵחֶרֶב גַּם מִקֶשֶת

מֵרְמָחִים וְכִידוֹנִים

“אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!”

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים / נפתלי צבי אימבר

מי נתן יעקב למשסה

וישראל לבוזזים (ישעיהו)

יַעֲקֹב אָהַב אֶת יוֹסֵף,

עֵדוּת שָׂם בִּיהוֹסֶף

בִּלְבוּשׁ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים;

אֶחָיו בְּלִבָּם שְׂנֵאוּהוּ,

לַיִּשְׁמָעֵאלִים מְכָרוּהוּ

וְהוּא עָמַד בֵּין הֲדַסִּים.

וּמִנִּי אָז וְעַד הֵנָּה

מִיְאוֹר שִׁחוֹר הַיַּרְדֵּנָה

דִּמְעוֹתֵינוּ כַמַּיִם מְכַסִּים,

מְגִלַּת יִשְׂרָאֵל

מִדָּם וּדְמָעוֹת רְטֻבָּה

פָּנִים וְאָחוֹר כְּתוּבָה

בִּמְגִלַּת " כְּתֹנֶת הַפַּסִּים "…

עֵת קֹרַח וְעֲדָתוֹ

מָאֲסוּ בְּמֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ

לִהְיוֹת אֱלֹהִים מְנַסִּים.

לֹא קִנְּאוּ בוֹ

עַל עֹצֶם גָּדְלוֹ

אוֹ עַל חָכְמָתוֹ –

רַק עַל כְּתֹנֶת הַפַּסִּים…

עֵת הָרוֹמָיִים

צָרוּ עַל יְרוּשָלַיִם,

הַגְּרָנוֹת הָיוּ מְשַׁסִּים,

תּוֹכָהּ הָאַחִים רָעֲשׁוּ,

שְׁלוֹם הָעִיר לֹא דָרָשׁוּ,

כַּבֶּגֶד קִנְאָה לָבָשׁוּ –

עַל אוֹדוֹת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים

כֻּלָּם בָּרֹאֶה שָׁגוּ,

לִפְלַגּוֹת אָז נִפְלָגוּ,

עַל כֵּן הֵם נְמַסִּים…

וּכְמוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת

עֲלֵי עַמִּי רוֹבֶצֶת

זוּ סֶמֶל הַתִּפְלֶצֶת –

זוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים.

מִי נָתַן יַעֲקֹב לִמְשִׁסָּה,

יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה לִתְבוּסָה

וְאַרְצוֹ לִמְעוֹן זְוָעוֹת?

יָרַד מִכֵּם גְּאוֹנוֹ

אָבַד אַרְצוֹ וְהוֹנוֹ

לִמְשֹׁל עַמִּים הִנּוֹ

וְזֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת?

חִדְלוּ מִהְיוֹת קַנָּאִים,

לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

קִרְעוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים!

אָז יַעֲקֹב תּוֹלֵעָה

יִלְבַּשׁ כְּמַדּוֹ גֵאָה

וּכְקֶדֶם יוֹרֶה דֵעָה,

כַּמַּלְאָךְ עֹמֵד בֵּין הֲדַסִּים.

סן פרנציסקו.

גוֹלָן בַּבָּשָׁן

אֶת־מִי רָצַחְתָּ מִבְּלִי דַעַת נַפְשֶׁךָ,

עַמִּי, הַגֵּד כִּי בּוֹרֵחַ הִנֶּךָ;

וּמִי גוֹאֵל הַדָּם יִדְלֹק אַחֲרֶיךָ

כִּי מִפָּנָיו נַסְתָּ לְעִיר מִקְלָטֶךָ?

הַעוֹד יִשְׂתָּרֵר הַחֹק הַיָּשָׁן

עֲשׂוֹת מִקְלָט, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן?

כְּרוֹצֵחַ נֶפֶשׁ, וּמִבְּלִי צְדִיָּה,

בְּעֵינֵי הָעַמִּים, עַמִּי הִנֵּהוּ;

יִשְׂרָאֵל בֶּן־אוֹנִי, יְלִיד הָעִבְרִיָּה,

וְכָל עָם וְגוֹי גּוֹאֶל הַדָּם הִנֵּהוּ.

מִפְּנֵי אֵלֶּה הָעַמִים, עַמִי בּוֹרֵחַ

לְעִיר מִקְלָטוֹ, קוֹדֵר שׁוֹחֵחַ.

מִפְּנֵי גוֹאֶל הַדָּם תֵּשֵׁב בְּמִסְתָּרִים,

אַךְ לֹא פַּסָּה מִקִּרְבֶּךָ נֶחָמָה;

תֵּשֵׁב בָּדָד בְּאַחַד מִקְלְטֵי הֶעָרִים

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בַּמִקְדָּשׁ שָׁמָּה.

עַד מוֹתוֹ – וְקִנְאַת הַדָּת הָאֲרוּרָה

עִמּוֹ יַחַד תֵּחַד בַּקְּבוּרָה…

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בְּמִקְדָשׁוֹ שָׁמָּה

תֵּשֵׁב עַמִּי, וּבְמַר תֵּאָנֵחַ,

יָמוּת הַכֹּהֵן, עִם שִׂנְאַת עָם שָׁמָּה

אָז גַּם עִיר מִקְלָטֶךָ תִּפָּתֵחַ;

אָז, עַמִּי, תֵּצֵא מִמְּקוֹם מִקְלָטֶךָ,

וּכְכָל הָעַמִּים תֵּשֵׁב כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וּבְכָל מָקוֹם בְּתֵבֵל הָרְחָבָה

עִם יֶתֶר הָעַמִּים יַחַד תִּתְרוֹעֵעַ;

לְפָנֶיךָ אָז תָּדוּץ דְאָבָה,

תַּעֲלֶה מַעְּלָה, תּוֹסִיף הַשְׂכֵּל וְדֵעַ,

“אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ” יְהִי הַפִּתְגָם הַיָּשָׁן

מִקְלָט אָיִן, גַּם בַּגּוֹלָן בַּבָּשָׁן.

יפו, תרמ"ו

הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים / נפתלי הרץ אימבר

לא תבוא הנה כי אם הסירך

העורים והפסחים (שמואל ב')

עֵת מַלְכִּי צֶדֶק עִם אַבְרָהָם

בְּרִית כָּרַת,

צַלְמֵי עִוְּרִים וּפִסְחִים

בְּקִיר יְרוּשָׁלַיִם חָרַת,

לְאוֹת בָּנָיו יִרְשׁוּ אָרֶץ

הָעִיר לֹא יִקָּחוּ,

כָּעִוְּרִים בַּל יִרְאוּ

כַּפִּסְחִים – הָלְאָה יִפְסָחוּ;

עֵת הַמֶּלֶךְ דָּוִד

צָלַח שָׁם הַיַּרְדֵּנָה

אָמַר לוֹ הַיְבוּסִי:

"לֹא תָבוֹא הֵנָּה

"עַד הֲסִירְךָ

"הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים מִן הַקִּיר

“אָז תּוּכַל לָרֶשֶׁת אֶת הָעִיר”..

הַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת הַצְּלָמִים

שָׂמָם לְבָעֵר, כַּשָׁיִת,

וַתְּהִי לְמָשָׁל: "עִוֵּר וּפִסֵּחַ

“לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת”.

***

עַמִּי! אִם תֹּאבֶה

לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצֶךָ,

הָסֵר הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

מִקֶּרֶב מַחֲנֶיךָ,

אִם לִבְנוֹת סֻכַּת שָׁלֵם

תֹּאבֶה, לִצְלֹחַ הַיַּרְדֵּנָה,

עַד הֲסִירְךָ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְחִים

לֹא תוּכַל לָבוֹא הֵנָּה,

הָעוְּרִים – הֵמָּה הַמִּתְחַדְּשִׁים

לֹא יֶחֱזוּ נְכֹחָה,

הַפִּסְחִים – הֵמָּה הַמִּתְקַדְּשִׁים

אַט יֵלְכוּ בַּחֲשֵׁכָה,

הָסֵר אֵלֶּה הַצְּלָמִים

שִׂימֵם לְבָעֵר, לַשָּיִת,

כִּי עִוֵּר וּפִסֵחַ

לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת…

וְהִנֵּה נָשִׁים מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז

(יחזקאל ה', יד).

גּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים עָבְדוּ אֱלִילִים

דָּרְשׁוּ בַּיִּדְעוֹנִים סָגְדוּ לַפְּסִילִים.

זִקְנֵיהֶם, כָּמְרֵיהֶם הוֹלִיכוּם שׁוֹלָל,

בָּאֵשׁ הָעָבְרוּ בְּנֵיהֶם, יֶלֶד וְעוֹלָל.

גַּם סֵמֶל הַמִּפְלֶצֶת, מַעֲשׂה חֲרֹשֶׁת

בְּעֵינַיִם קוֹרֶצֶת; עָשׂוּ מִנְּחֹשֶׁת.

בִּבְדִיל וְעוֹפֶרֶת עֵינֶיהָ שֻׁבָּצוּ

בְּבִטְנָהּ הַנְּעֹרֶת. עִם קַשׁ קֻבָּצוּ.

לִפְנֵי זֶה יְצוּר כֶּסֶל כֻּלָּם כָּרָעוּ

לְסֵמֶל זֶה הַפֶּסֶל “תַּמּוּז” קָרָאוּ,

הַכְּמָרִים הִסִּיקוּ, בֶּטֶן הָאֱלִיל

בִּדְמָעוֹת הֵרִיקוּ עוֹפֶרֶת וּבְדִיל.

הָהּ, עֵינָיו בּוֹכִיּוֹת כְּמָרִים הָמָיּוּ

נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת עִמּוֹ בָּכָיוּ.

הַתַּמּוּז הָאֱלִיל דַעְתּוֹ יְחַוֶּה

כִּי רָעֵב הַפְּסִיל קָרְבָּן יִתְאַוֶּה…

כְּדִמְעוֹת תַּמּוּז וּבֵל נִשְׁפַּךְ דִּמְעִי

עַל גּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שָׁם בְּקִיפְרִיס הָאִי.

(הצבי, תרמ"ו גל. 39)

בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, בְּיַד הַנְּבִיאִים,

דִבַּרְתִּי לַחֲסִידַי אָז בְּחָזוֹן,

עָלֶיךָ גּוֹג, רֹאשׁ הַנְּשִׂיאִים,

וִּבשְׁמָנֶיךָ לְהָבִיא רָזוֹן.

בָּאָה הָעֵת, עֵת שִׁלּוּמִים

לְרִיב צִיּוֹן, אֲשֶׁר סָבָלָה,

מִידֵי זֵדִים וְרִשְׁעַת לְאֻמִּים

מַמְלָכָה גְדוֹלָה וְגַם שְׁפָלָה.

“הִנְנִי עָלֶיךָ, גּוֹג וּמָגוֹג”

כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת,

עַל כִּי לִפְסִילֶיךָ חַגְּךָ תָּחֹג

אָעִיר עָלֶיךָ פַּחַד וּזְוָעוֹת.

מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רַב

אֲשׁוֹבֶב אוֹתְךָ וְכָל הֲמוֹנֶיךָ,

אֶמְשָׁכְךָ בְּכֹחַ לִילִידֵי קְרָב

לְהַשְׁכִּיר חֵצַּי מִדַּם גִּבּוֹרֶיךָ.

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יָמִים אֵלֶּה,

תִּפָּקֵד מִמֶּנִי אֵל צְבָאוֹת,

אֲנִי ד' עוֹשֵׂה פֶלֶא,

וְימִינִי אָז תּוֹרְךָ נוֹרָאוֹת.

בִּלְחָיֶיךָ אָשִׁים חָחִים,

אוֹצִיא אוֹתְךָ וָכָל גּוֹיֶיךָ;

לִפְנֵי חֵילֶךָ אֶטְמוֹן פַּחִים,

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל יִפְּלוּ פְגָרֶיךָ.

בְּקָהָל גָדוֹל, חַיִל וּפָרָשִׁים,

תָּבוֹא לָבֹז, לִשְׁלֹל שָׁלָל,

אַךְ לְנוֹגְשִׁים יִתְהַפְּכוּ נִגָּשִׁים

עַל בָּמוֹת יְהוּדָה תִּפֹּל חָלָל.

אִסְפוּ אֵלַי כָּל עוֹף־כָּנָף,

כִּי לָכֶם אֶטְבַּח טָבֹחַ;

תַּחַת אֵלָה, אַלּוֹן וְעָנָף,

שֻלְחָן עָרוּךְ אֶשְׁטַח שָׁטֹחַ.

לְךָ גוֹג אָכִין מַטְבֵּחַ,

זֶבַח גַּדוֹל לִנְמֵרִים, אֲרָיוֹת;

הַנָּמֵר, הָעַיִט, עֶצֶם יְפַצֵּחַ

עַצְמוֹת גִבּוֹרֶיךָ מֹחַ וּכְּלָיוֹת…

יִתְהוֹלְלוּ, יִשְׁתַּכְּרוּ מִדַּם הֲמוֹנֶיךָ,

עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיְתוֹ יָעַר;

וְסֵמֶל פְּסִילֵי צַלְמֵי אֱלֹהֶיךָ

יִהְיוּ לְפֶחָמִים – לְאֵש לְבָעֵר.

דִבַּרְתִּי בְּחָזוֹן אָז עָלֶיךָ

צָרָתְךָ תָּבוֹא, כָּאַרְבֶּה אַרְעִישֶׁנָּה,

כְּדוֹרֵךְ בַּגַּת אֶדְרֹךְ חֲיָלֶיךָ

עֲצָתִי תָּבוֹא – וּבְעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה…

(גורלמונד, ניו־יורק)

מִי יִתְּנֵנִי בֵּין יֹוֹדְעֵי הָעִתִּים,

אוֹ לִרְאוֹת כְּאַחַד הָרוֹאִים,

אֵיפֹה בְּנֵי מֹשֶׁה נְחִתִּים.