אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ (חז"ל)

רָאִיתִי מַעֲשֵׂי אָמָּנִים

בַּשָּׁשַׁר מְשׁוּחִים עֲלֵי קִיר,

שָׁמַעְתִּי, יִפְעַת הַפָּנִים,

מְשׁוֹרְרִים מְהַלְּלִים בְּשִׁיר

כִּי אֶרְאֶה פָּנָיִךְ,

אֲדַמֶּה כֻּלָּם לְתֹהוּ,

אֲהַלֵּל אֵת עוֹשָׂיִךְ –

הָאָמָן אֵין כָּמוֹהוּ.

דִּמְעוֹתַיִךְ כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת

תִּשְׁטוֹפְנָה יְמוֹתַי,

נְשִׁיקוֹתַיִךְ הֵנָּה לֶהָבוֹת

תֹּאכַלְנָה עַצְמוֹתַי.

אֵשׁ וּמַיִם – פִּלְאֵי פְּלָאוֹת

בִּי הִתְאַחֲדוּ – פֶּלֶא מֵרְבָבָה:

מַדּוּעַ הָאֵשׁ לֹא תְלַחֵךְ הַדְּמָעוֹת?

וּמַדּוּעַ הַדְּמָעוֹת לֹא תְכַבֶּינָה הַלֶּהָבָה?

שִׁיר הַשִּׁירִים / נפתלי הרץ אימבר

מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים

(שיר השירים)

אַךְ קוֹמְמִיּוּת תֵּלֵכִי,

כַּתָּמָר קוֹמָתֵךְ,

עָל יִתְנוֹסֵס רֹאשֵׁכִי,

כַּמִּגְדָּל רָמָתֵּךְ.

יָפוּ פָעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים

בִּרְחוֹבוֹת תִּדְרֹכִי,

מוֹר, קִנָּמוֹן וַאֲהָלִים

בַּחוּצוֹת תִשְׁפֹּכִי…

תְּחַלְלִי בַּחֲלִילִים

קוֹל מַנְגִינוֹתַיִךְ,

וּכְמוֹ אוֹרְגֵי הַפְּתִילִים

תַּאַרְגִי קוֹלוֹתָיִךְ.

בִּגְדֵךְ עִם שׁוּלַיִם

הוֹד יְחוֹפֵף,

כִּכְנַף אֶרְאֵל שָׁמַיִם,

בֶּחָזוֹן מְעוֹפֵף.

אַפֵּךְ יַעֲמֹד לְתִפְאֶרֶת

מִגִּדְרוֹת לְחָיָיִךְ,

עוֹלֶה עֲתַר הַקְּטֹרֶת

מִמַּחְתּוֹת נְחִירָיִךְ.

הוֹד אַהֲבָה וָנֶצַח

עֵדֶן וַעֲדָנִים,

הָאוֹתוֹת עֲלֵי מֵצַח

רְשׁוּמִים בַּפָּנִים…

כִּי אֶרְאֶה הַקְּמָטִים

עֲלֵי מֵצַח,

אֵדַע: לִי שְׁפָטִים

נָכוֹנוּ נֶצַח…

קְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתַיִךְ

כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת,

וְעִם פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנַּיִךְ

יַחַד הֵן שְׁלוּבוֹת.

בָּתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים

צַעֲצוּעִים וּמִקְלָעוֹת,

שָׁם קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים…

רֻכְּסוּ בַּלֻּלָּאוֹת…

יַחַד הֵמָּה שְׁלוּבִים

עֲלֵי הַדַּדִּים,

שָׁדַיִם: כִּשְׁנֵי הַכְּרוּבִים

עֲלֵי הַבַּדִּים…

כִּתְכֵלֶת שְׁמֵי הַשְּׁחָקִים

תְּכֵלֶת עֵינֵךְ,

וּכְלַהַט בְּרַק הַבְּרָקִים

לַהַט אִישׁוֹנֵךְ.

כִּמְעוּף אַחַד הַשְּׂרָפִים

בַּקֹּדֶשׁ הֲלִיכָתוֹ,

פְּעָמַיִךְ בַּמְּחוֹלוֹת יָפִים.

שׁוּלַמִּית יָפָתִי.

בְּלִבִּי תּפְרְצִי פֶרֶץ,

תִּפְתְּחִי שְׁעָרָיו,

בְּאַחַת מֵעֵינָיִךְ קֶרֶץ

תִּשְׁלְחִי לַחֲדָרָיו.

שְׂפָתָיִךְ הֵן שׁוֹשַׁנִּים,

כַּשֵּׁן – שִׁנַּיִךְ,

וּכְמוֹ עֲרוּגַת הַגַּנִּים

עֲרוּגַת לְחָיָיִךְ.

כְּהֵלֶךְ דְּבַשׁ – נְשִׁיקָתֵךְ:

רִגשׁוֹתַי נֵעוֹרוּ,

טָעַמְתִּי מְעַט מִשְׂפָתֵךְ

וְעֵינַי אוֹרוּ…

בִּטְנֵךְ כְּמוֹ עֲרֵמָה,

סוּגָה בַשׁוֹשׁנִים,

כְּמוֹ הַקָּמָה בַּשְׁדֵמָה

בַּעַרוּגַת גַּנִּים.

שָׁם חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ

מַעֲשֵׂי חֲלָאִים,

כַּפֹּרֶת צַלְעוֹתָיִךְ

מְכֻסּוֹת בַּקְּלָעִים…

בֵּין עַמּוּדֵי רַגְלָיִךְ,

בַּתָּוֶךְ, פְּלִיאָה…

כַּנֵּזֶר זֵר שַׂעֲרוֹתַיִךְ,

שָׁם סוֹד הַבְּרִיאָה…

וִדּוּי / נפתלי הרץ אימבר

עֵת יָבוֹא יוֹמִי

כַּצֵּל תְּהַלֵּךְ חַיָּתִי,

קִרְאוּ הַכֹּהֵן לִמְקוֹמִי

וּלְפָנָיו אֶתְוַדֶּה חַטָּאתִי.

עַל חֵטְא חָטָאתִי בְּזָדוֹן

בְּמֶרֶד אוֹ בְמַעַל,

לִי יִסְלַח הָאָדוֹן

יְיָ צְבָאוֹת מִמַּעַל.

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא חָטָאתִי

– בְּעֵינַי גַּם יִפָּלֵא –

בְּקִרְבִּי תִּפָּעֵם לִבָּתִי,

גַּם נַפְשִׁי נֹחַם תִּמָּלֵא…

שָׁם הַכּוֹסוֹת מְלֵאִים

וְלִבִּי חָלָל כָּאָּבֶן,

מִי יָקוּם לִי מֵרֵעִים

הִתְיַצֵּב עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן?

עוֹד יֶשְׁנָן עֲלָמוֹת,

שִׂפְתוֹתֵיהֶן לֹא נָשַׁקְתִּי,

כְּשׁוֹשַׁנִים מְאָדָּמוֹת

וְדַדֵּיהֶן לֹא חִבַּקְתִּי…

אֵלֶךְ קוֹדֵר וִשְׁחוֹחַ

אָעִיד יְלֵיל כַּתַּנִּים,

כִּי שָׁכַחְתִּי שָׁכוֹחַ

הָעֲלָמוֹת עִם הַשׁוֹשַנִים.