פֹּה הֵיכַל צַלְמָוֶת

מִשְׁכָּן לְיוֹרְדֵי דוּמָה;

פֹּה יְכַהֵן הַמָּוֶת

חַרְבּוֹ מִדָּם אֲדֻמָּה.

פֹּה קִנְּנָה עַצֶּבֶת

תִּשְׂחַק לְנֶפֶשׁ עֲגֻמָּה.

פֹּה הַתִּקְוָה כּוֹזֶבֶת

וּבְיָדָהּ – אֵין מְאוּמָה.

בֵּיִת עוֹלָמִי / נפתלי הרץ אימבר

הִנֵּה מִיָּמִים יָמִימָה,

בָּעֵת יְגוֹנִי יִפְעָמִי;

אָז רַגְלַי אָרִימָה

לִפְקֹד בֵּיִת עוֹלָמִי.

בַּיִת עוֹלָמִי בְּמַעֲמַקִּים,

בַּגָּדֵר גַּם גָּדַרְתִּי;

וּמֵתַי שָׁם בַּמַּחֲשַׁכִּים,

מֵאוֹת רְבָבוֹת, קָבַרְתִּי.

מֵעֵינֵי אֱנוֹשׁ נִסְתָּרוּ,

גַּם מֵעֵינֵי הָעַיִט;

מֵתַי לִרְבָבוֹת קֻבָּרוּ,

לֹא תִּשְׂאֵם אֳנִי-שַׁיִט.

עָמֹק בִּלְבָבִי – בֵּיִת עוֹלָם,

חֲצַר-מָוֶת חֲדָרָיו;

וּמֵתַי שָׁם כַּגּוֹלָם,

שׁוֹכְבִים מִכָּל עֲבָרָיו.

בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים,

בְּצְרוֹר הַיָּגוֹן צְרוּרִים;

רֻבָּם בָּאָרוֹן כַּחֲנוּטִים

וְרֻבָּם כָּרְשָׁעִים קְבוּרִים.

לְמֵאוֹת לִרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת

קָבַרְתִּי בְּגֵיא נְשִׁיּוֹת;

הַנְּפָשׁוֹת הֵנָּה הָרְגָשׁוֹת

מַחֲשָׁבוֹת – הַגְּוִיּוֹת…

אֲרוֹנוֹת הֵם הַזִּכְרוֹנוֹת,

בָּם חֲנוּטַי סֻגָּרוּ;

וּלְנֵרוֹת תָּמִיד – הַיְּגוֹנוֹת

בְּמִקְדָּשִׁי שָׁם יִבְעָרוּ.

וּלְבַל תִּהְיֶינָה נִשְׁכָּחוֹת

אַבְנֵי-זִכָּרוֹן שַׂמְתִּי.

מַצֵּבוֹת הֵן הָאֲנָחוֹת

בְּדִּמְעָה שְׁמוֹתָם רָשַׁמְתִּי.

הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה

תֹּאכַל עֶצֶם בְּשַׂר הַמֵּת,

הָרִקָּבוֹן, רוּחַ נְכֵאָה,

רִמָּה הִנֶּהָ – הָעֵת.

כַּמָּה פֹּה קְבָרוֹת נִשְׁכָּחוֹת

לֹא אֵדַע מְקוֹם אַיֵּהֶן;

וְכַמָּה מַצֵּבוֹת נִמָּחוֹת,

מֵאֵין הַשֵּׁם עֲלֵיהֶן.

אֵי-שָׁם פְּחָדִים וְזַעֲוָה,

מִי אֵלֶּה הַקְּבוּרִים?

שָׁמָּה קִבְרוֹת-הַתַּאֲוּה

וּמֵתֵי חַטֹּאוֹת-נְעוּרִים…

וּפֹה בַּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי,

חֲנוּטָה אַחַת סְגוּרָה;

וּכְנֵר-הַתָּמִיד, יְגוֹנִי,

אִשּׁוֹ סָבִיב תָּאִירָה.

קְרָא-נָא כְּתֹבֶת הַמַּצֵּבָה,

תִּקְפָּא כְּקֶרַח צָפוֹנָה;

"פֹּה תִּשְׁכַּב לְמַעֲצֵבָה

הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה"…

הַבֵּט בְּעֵמֶק שַׁחַת

שָׁם מַצֵּבָה נִמָּחָה;

עֲלֵי עָפָר נָחַת:

“אַהֲבָה נִשְׁכָּחָה”…

הִנֵּה בְּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי

מִמֹר לְבוֹנָה מְקֻטָּרָה;

מִנֵּר-הַתָּמִיד יְגוֹנִי

מִסָּבִיב תּוֹפַע נְהָרָה.

עֲלֵי הַמַּצֵּבָה רְשׁוּמָה,

שֵׁם הַמֵּתָה הַיְקָרָה;

"פֹּה תִּשְׁכֹּן דוּמָה

“אַהֲבָה – נִסְתָּרָה”…

וּמַצֵּבָה שְׁבוּרָה נוֹשָׁנָה

עַל גַּל-קֶבֶר נִצָּבָה;

עָלֶיהָ רָשׁוּם: "פֹּה נִטְמָנָה

תִּקְוָה נִכְזָבָה"…

כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

כַּמָּה גְוִיּוֹת טְהוֹרוֹת;

וּרְגָשׁוֹת-נְפָשׁוֹת נֶאֱהָבוֹת

נִקְבָּרוּ מִבְּלִי סְפוֹרוֹת?

כַּמָּה אֲרוֹנוֹת זִכְרוֹנוֹת

נִשְׁבָּרוּ, חָלָפוּ, עָבָרוּ;

וְכַמָּה נֵרוֹת – יְגוֹנוֹת

כָּבוּ אוֹרוֹתָם בָּעָרוּ?

הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה

וּכְבָר רֻבָּם אָכָלָה;

וּמִרְקַב רוּחַ נְכֵאָה,

כְּבָר נִרְקָבוּ כָּלָה.

רֻבָּם מִמוֹתֵי הַתַּחֲלוּאִים

פֹּה לִקְּבָרוֹת הוּבָלוּ;

וְרֻבָּם בִּלְתִּי לִי יְדוּעִים,

כְּנֵפֶל-אֵשֶׁת כָּלוּ.

גַּם קִבְרוֹת-הַקְּדוֹשִׁים

בַּאֲרוֹנוֹת הִנֵּה קְבוּרִים?

בְּגַלֵי קְבָרִים שְׁלֹשִׂים

בְּחֶלְקָה אַחַת סְדוּרִים.

מַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת, רָמוֹת,

סָבִיב לִמְרַאֲשׁוֹתָם;

אוֹתוֹת עֲלֵיהֶן נִרְשָׁמוֹת

נִקְרָאוּ בִּשְׁמוֹתָם.

בַּאֲרוֹנוֹת הֵם כַּחֲנוּטִים,

כְּמֵתֵי עוֹלָם קְבוּרִים;

בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים

הֵמָּה – יְמוֹת הַנְּעוּרִים.

הֲתֵדַע אֵלֶּה גְּלָמִים

שָׁבוּ פֹּה לַעֲפָרָם?

מֵתַי הַשָּׁנִים, הַיָּמִים,

וּשְׁלֹשִׂים הֵם לְמִסְפָּרָם.

עַל מוֹת יְדִידַת נַפְשִׁי הַמַּשְׂכֶּלֶת הֶסְסִי אוֹרְבַּךְ.

נְדִיבַת נַפְשִׁי וְרוּחִי,

אִשָּׁה יְקָרָה וּמַשְׂכֶּלֶת,

אֵיכָה כֹּה תָּנוּחִי.

כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹבֶלֶת?

כְּנַחַל-גָּפְרִית רוּחִי,

קִרְבִּי אֵשׁ אוֹכֶלֶת,

אֶבְכֶּה בְּמַר שִׂיחִי,

דִּמְעָה מֵעֵינַי נוֹזֶלֶת.

נָשִׁים מְקוֹנְנוֹת אֵתָיוּ,

יְלֵיל לַמְּדוּנִי בְּקוֹל,

אֲעוֹרֵר מִתַּחַת יִשְׁלָיוּ.

פֹּה הָרְפָאִים בִּשְׁאוֹל.

עִמִּי יַחַד יִבְכָּיוּ

נוֹשְׂאֵי אַל-מָוֶּת הָעֹל

בְּשִׁיר רִנָּתָם יֶהֱמָיוּ:

כַּצֵּל יַחֲלֹף כָּל.

עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא,

פְּנֵי הַמֵּתָה הַבִּיטוּ,

וּבְיָגוֹן, גַּם בַּאֲנָחָה,

אֶת פְּנֵיכֶם תָּלִיטוּ;

יָדֶיהָ זָרְעוּ לִבְרָכָה,

סַעֲרַת מְרוּדִים הִשְׁקִיטוּ,

כַּפָּהּ לֶעָנִי שָׁלְחָה,

לְעֶזְרָתָהּ רַבִּים הִבִּיטוּ.

אַיֵּכֶם חַיֵּי נְעוּרִים,

חִישׁ עָפוּ כַּצֵּל?

רְתוּקוֹת כֶּסֶף וְסַּפִּיַרִים

לְנִבְלֵי חֶרֶשׁ בַּתֵּל,

מִסְפֵּד וִילֵיל תַּמְרוּרִים

יִשָּׁמַע בַּחוֹמָה וָחֵל,

רָאשִׁית פְּרִי בִכּוּרִים…

לַמָוֶת לֹא אֵל…

שַׁדַּי! רַב הָעֲלִילִיָּה,

רַחוּם וְחַנּוּן נִקְרֵאתָ

אֵיכָה תַּמָּה וּנְקִיָּה

לַהוֹרֵג מָוֶת הוֹצֵאתָ?

הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה,

לַעֲשׂוֹת מִצְוָתְךָ הוֹרֵיתָ.

הָדִיתָ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה,

חֶרֶב עָלֶיהָ הֵבֵאתָ.

דַּרְכֵי עֶלְיוֹן אֶתְבּוֹנֵן,

פֹּה בַּקֹּדֶשׁ הֲלִיכָתוֹ,

בְּשֶׂפֶק כִּלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנֵן

חָמָס אֶצְעַק לִפְעֻלָתוֹ,

רָשָׁע עָרִיץ יְחוֹנֵן,

יְסוֹכֵךְ עָלָיו בְּאֶבְרָתוֹ

וּמֵעָוֶל וְחוֹמֵץ יְגוֹנֵן

וְצַדִּיק יָמוּת בְּתֻמָּתוֹ…

שָּׁוְא יִתְפָּאֲרוּ בַּהֲמוּלָם

שָׂרִים בְּיָד רוֹמֵמָה,

רֶגַע קָטֹן סָר צִלָּם,

נַפְשָׁם דּוּמִיָּה שׁוֹמְמָה

בִּשְׁאוֹל הוּכַן זְבוּלָם,

בִּמְקוֹם אֹפֶל וְאֵימָה,

גּוֹרָל אֶחָד לְכֻלָּם

לָאָדָם גַּם לַבְּהֵמָה.

גַּם עֲרִיצֵי מְלָכִים,

הַלּוֹכְדִּים אֲרָצוֹת וְעָרִים,

הֲגַם לְנֵצַח נְצָחִים

קְרָבוֹת יֶחְפְּצוּ בַּשְּׁעָרִים?

גַּם הֵמָּה נִשְׁכָּחִים,

רִמָּה תֹאכְלֵם בַּקְּבָרִים,

פִּרְצֵי הַחוֹמָה טָחִים

מִגָּלְמָם הַשָּׁב לָעֲפָרִים…

קַצְתִּי בַּחַיִּים, בְּתֵבֵל,

כִּי מָה הֵמָּה?

תֵּבֵל גֵּיא-אֵבֶל,

אַדְמַת דַּם שׁוֹמְמָה,

שָׁוְא תְּעֻנֶּה בַּכֶּבֶל,

שָׁוְא אֱנוֹשׁ תִּלָּחֵמָה,

אַחֲרִיתְךָ, אָדָם, הֶבֶל

כְּאַחֲרִית הַבְּהֵמָה…

נֶפֶשׁ יְקָרָה וּטְהוֹרָה,

עָתָּה תּוּכְלִי לָדַעַת,

בְּעֵדֶן מְקוֹם-הָאוֹרָה,

הַשֶּׁמֶשׁ-הָאֱמֶת מֵיפָעַת,

הַנּוֹצֵר דָת וְתוֹרָה

לֹא יֵדַע עָמָל וָכַעַשׂ,

אוֹ יֵרֵד הַבּוֹרָה

כְּכֻלָּנוּ מַאֲכָל לְתוֹלַעַת…

כִּי הַיּושְׁבִי בַּשָּׁמָיִם

עֵינוֹ לֹא יַעֲלֵם,

וּרְשָׁעִים רָעֵי כַּפַּיִם

בְּאֵשׁ לֹא נֻפַּח יְכַלֵּם,

וּלְהוֹלְכֵי תֹם בַּחַיִּים

כְּעַל גְּמוּלוֹת יְשַׁלֵּם,

כִי לְתוּשִׁיָה כִּפְלַיִם

וּמִן שְׁאוֹל יְדַלֵּם…

תֵּדְעִי! הוֹי הַדַּעַת

רַק בַּקֶּבֶר נִמְצָאָה,

בַּחַיִּים אַט נוֹסַעַת,

וּתְמַהֵר עֵת נִגְוָעָה,

כַּשֶּׁמֶשׁ בְּהִירָה מֵיפָעַת,

עֵת אוֹר עֵינֵינוּ כָּהָה;

דַעַת בְּנֶפֶשׁ גֹּוַעַת

וּמוֹרֶה דֵעָה – הַתּוֹלֵעָה!

עָמֹק בְּקִבְרֵי-מַחֲשַׁכִּים

יִגָּלֶּה כַּנֹּגַהּ הֲדָּרֵךְ,

אֶבְכֶּה מִלֵב, מִמַּעֲמַקִּים,

עֲלֵי בְלוֹת בְּשָׂרֵךְ.

דִּמְעוֹתַי כַּמַּיִם מְפַכִּים,

בַּל אֶשְׁמַע מִדבָּרֵךְ,

שָׁלוֹם אֶשְׁלַּח מִמֶּרְחַקִּים

שָׁלוֹם לָךְ וְלַעֲפָרֵךְ…

(מכתב ידו)

שיר נחומים לנדיב עם אלהי אברהם, במות עליו אמו

מרת בַּתְיָה דִי רוֹטְשִׁילְד ז"ל

בְּשַׁעַר הָעֵדֶן בִּמְרוֹמֵי עֲרָבוֹת,

מְקוֹם נְעִימוֹת נֶצַּח וְאוֹרוֹת צַחְצָחוֹת,

שָׁמָּה נִפְגָּשׁוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים עֲצֵבוֹת,

אִשָּׁה רְעוּתָה בֵּרְכָה, כְּמִשְׁפַּט הָרוּחוֹת.

מִבְּנוֹת אָדָם הָאַחַת, צְבִי פָּנֶיהָ

כִּפְנֵי בַּת יָה אוֹרוּ מִבֵּין עֲנָנָה.

דְּמָעוֹת כַּפְּנִינִים נִגָּרוֹת עֵינֶיהָ

עַל לְחָיַיִם זַכּוֹת, בְּהִירוֹת כַּלְבָנָה.

הַשְּׁנִיָּה, בַּת שָׁמַיִם מִתְאַּבֶּלֶת.

בַּת-צִיּוֹן הִנֶּהָ, נוּגָה שַׁאֲנַנָּה,

עֵינָה נוֹצֶצֶת, כְּמוֹ שְׁאֵלָה שׁוֹאֶלֶת:

הֲלָנֶצַח אֶהיֶה עוֹטְיָה אַלְמָנָה?

הָאַחַת עָזְבָה אֶת עֵמֶק הַבָּכָא,

תֵּבֵל וּמְלֹאָה, וַתֵּדֶא שָׁמָיִם.

הַשְּׁנִיָּה, רַגְלֶיהָ מַטָּה שָׁלָחָה,

לִרְאוֹת בָּנֶיהָ בְּאֶרְצוֹת מְרָתָיִם.

“וּמַדוּעַ תִּבְכִּי, בַּת יָה יָפָתִי”?

• בַּת צִיּוֹן לִרְעוּתָהּ אָז אָמָרָה –

"בֵּן יַקִּיר עָזַבְתִּי, מַחֲמַל לִבָּתִי,

“לָכֵן, רְעוּתִי, דֶּמַע עֵינִי נִגָּרָה”.

“הִנָחֲמִי בַּת-יָה” – בַּת צִיּוֹן עָנָתָה –

"הֵן אָרְצָה אֵרֵדָה, אֶפְקֹד נָוֵהוּ.

"הוּא נִִחֵם אֶת בָּנַי אָז בַּצָּתָרָה,

“לָכֵן אִמּוֹ אֶהְיֶה, אֲנִי אֲנַחְמֵהוּ”.

“הצבי” תרמ"ו

קִינָה / נפתלי הרץ אימבר

עַל מוֹת הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה וְהַמַּשְׂכֶּלֶת אֶלִיזֶע אָלִיפַנְט. וַתְּהִי לְקִינָה, בְּהַגִּיעַ אֵלַי הַשְּׁמוּעָה מֵהָאָדוֹן אָלִיפַנְט כִּי מֵתָה עָלָיו רַעֲיָתוֹ.

אַנְשֵׁי חֶלֶד, אוּלַי תֵּדָעוּ,

חַפְּשׂוּ, רְאוּ וְהִתְבּוֹנָנוּ,

הוֹן אֶתֵּן לְאֵלֶּה יִמְצָאוּ,

אַיֵּה עַמּוּדֵי-תֵּבֵל כּוֹנָנוּ.

אֲחַבְּקֵם בִּזְרוֹעָי בְכֹחַ,

אַרְצָה אַפִּילֵם, וּבְקוֹל רַעַם

אַרְעֵם בְּקוֹלִי כִּבְנוֹ מָנוֹחַ:

“חַזְּקֵנִי אֵלִי אַךְ הַפָּעַם”.

תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אָשִׁיב לְתֹהוּ

עַמּוּדֵי עוֹלָם בִּתְהוֹם אַשְׁקִיעַ,

אַעֲלֶה בְּסֻלָּם אַבְנֵי בֹהוּ,

לִמְרוֹם שְׁחָקִים שָׁמָּה אַרְקִיעַ.

אֶעֱלֶה שְׁחָקִים, כְּגִבּוֹר נוֹצֵחַ

עִם הַשְּׂרָפִים, הֱיוֹת עִמָּדָם,

עִם אֲדֹנָי שָׁם הִתְוַכֵּחַ:

עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ הָאָדָם?

שָׁמָּה אִשָּׁה יְקָרָה וּתְמִימָה

אֵיךְ לַהוֹרֵג, מָוֶת, הוֹצֵאתָ?

חֻקֶּיךָ שָׁמְרָה בְּלִבָּהּ פְּנִימָה,

וְעָלֶיהָ, הָהּ, חֶרֶב הֵבֵאתָ.

הָלְאָה מֶנִּי תִּקְוָה כּוֹזֶבֶת,

אֱמוּנָה עִם חֶלְקַת-שְׂפָתַיִם,

מֵעֵדֶן עִם נֹגַהּ שַׁלְהֶבֶת

וּבְדֹלַח מַרְאֵה שַׁעַר-שָׁמַיִם…

שָּׁוְא תֹּאמַר: "שָׂכָר אֲשַׁלֵּמָה,

לְהוֹלְכֵי תֹם וּלְנוֹצְרֵי בְרִיתָהּ"

רַק לָאָדָם, נִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה,

רַק לַפְּתָאִים בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁיתָה.

מַהֲלָךְ נֶפֶשׁ רַעֲיוֹן רוּחַ

הוּא שׁוֹלֵל מַחֲשָׁבָה שׁוֹבֵבָה

עָפָר יָשׁוּב לְעָפָר – וְהָרוּחַ?

מַה מֶנָּה? תִּקְוָה כִּוֹזֵבָה…

***

עָמֹק בִּלְבָבִי בְּמַעֲמַקִּים

תִּשְׁכֹּן נֶפֶשׁ הֲדָּרֵךְ,

בִּלְבָבִי שָׁמָּה בְּמַחֲשַׁכִּים

קֶבֶר לִגְוִיַּת בְּשָׂרֵךְ.

וּכְמוֹ חַי, דְּבָרַיִךְ הַזַּכִּים

אֶשְׁמַע נְעִים קוֹל מִדְבָּרֵךְ,

רוּחֵךְ בִּקִרְבִּי… וּמִמֶּרְחַקִּים

שָׁלוֹם אֶשְׁלַח לָךְ וּלְעֲפָרֵךְ.

(אלכסנדריה של מצרים תרמ"ו)

(עַל מוֹת הרח“ג ר' נָתַן בָ”ר מָרְדְּכַי אַדְלֶר הַכֹּהֵן)

נֵר אֱלהִים בְּמִקְדָּשׁ-אֶל כָּבָה,

תַּם שֶׁמֶן הַחַיִּים.

נִשְׁמַת אָדָם דָּגוּל מֵרְבָבָה

אוֹיָה, עֲלֹתָהּ שָׁמַיִם.

מֵאוֹרֵנוּ כָּבָה, אֵיךְ נֵלְכָה?

רֹאשֵׁנוּ בֶּעָפָר, עֵינֵינוּ בַּחֲשֵכָה,

דֶּגֶל יְשֻׁרוּן, נֵס שָׁמַיִם

כִי נָפַל – נִסְפֹּק כַּפָּיִם.

אַרְבָּעִים שָׁנָה, כַּאֲבִי נְבִיאֵינוּ

דֶרֶךְ ד' הוֹרָה לָנוּ,

לַתּוֹרָה, לַתְּעוּדָה הֵאִיר עֵינֵינוּ

עֹז הָאֱמוּנָה הֵקִים בָּנוּ,

רוֹעֶה נֶאֱמָן, עַל מִי נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן?

הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל כְנָפַיִם,

כֹהֵן מוֹרֶה לִצְדָקָה אַיֵהוּ?

הֶעֱלָה אֵבֶר לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם

נֶצַח קִנּוֹ, וּבַל עוֹד נִרְאֵהוּ.

זִיו הוֹדוֹ עוֹד יִזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ בָּאָבִיב

לָנוּ, אַךְ לָנוּ, חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב.

(חבצלת, תר"ן, גל. 16)

בְּיוֹם זֶה, בַּתְּשִׁיעִי

בְּאָב, בְּזֶה הַחֹדֶשׁ,

בַּת עַמִּי תָרִיעִי

עֲלֵי חָרְבַּן קֹדָשׁ.

הַיּוֹם תְּבַכִּי פַּעֲמַיִם,

כַּנָּהָר תַּזִּילִי דִמְעוֹתַיִךְ,

עַל חָרְבָּן יְרוּשָׁלָיִם

וְעַל מוֹת הֶרְצְל בְּחִיר בּוֹנָיִךְ.

זֶה יֶלֶד יוּלַד בָּךְ,

לִהְיוֹת רֹאשׁ גּוֹאֲלַיֹךְ,

וּבְיָדו אֲנָךְ

לִבְנוֹת אֶת חָרְבוֹתָיִךְ.

רַוִּי בִּדְמָעוֹת קִבְרוֹ

מֵת בַּחֲצִי יָמָיו,

יֵדַע עַמִּי – שִׁבְרוֹ

וּלְצִיּוֹן יָשִׂים פְּעָמָיו…

הִנָחֲמִי צִיּוֹן וַעֲדָתֵךְ

עוֹד יִדְרְשׁוּ שְׁלוֹמַיִךְ,

הֶרְצְל יָרָה אֶבֶן פִּנָּתֵךְ

וּבָנָיִךְ יִהְיוּ בּוֹנַיִךְ.

נָפַלְתָּ חָלָל, גִבּוֹר חַיִל,

עַל אַדְמַת נֵכָר, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה;

שִׁמְשְׁךְ קָדַר וְיָבוֹא לַיִל,

עַל מוֹתְךָ נַפְשֵׁנוּ הוֹמִיָּה.

לָחַמְתָּ בְּעֹז בְּעַד תּוֹרַת הָאָדָם,

נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת אֶרֶץ רוּסִיָה;

יַד הַצַּר, יָד אַכְזָרִיָה,

עַמּוֹ וְעַמְּךָ בָּאַף רָדָם…

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, מִקִּבְרָם יָקִימוּ

הַחֲלָלִים נָפְלוּ בְּאֶרֶץ צִיָּה;

נֵס הַחֵרוּת יָרִימוּ,

וּדְרוֹר יִקָּרֵא בְּאֶרֶץ רוּסִיָה.

יִחְיוּ מֵתֶיִךָ, כָּמוֹךָ נָפָלוּ,

מִיַד הַצַּר, מֶמְשֶׁלֶת רוּסִיָה;

נַפְשָׁם בְּנַפְשְׁךָ עוֹד חִיָה,

וּבְהֵיכַל-הַכָּבוֹד צַלְמֵיכֶם יִפְסָלוּ.

(צוקונפט 1908, חוב' 5).