יֵש אָבָק – לוֹ בַת־צְחוֹק

חִיּוּכוֹ מַחֲלִיק

עַל שֵׂעָר בְּדוּר־רוּחוֹת גַּם שֶׁלִּי גַּם שֶׁלְּךָ.

וְאֵזוֹב מִדַּחֵק, וְעֵינָיו מְלַטְּפוֹת

אֲבָנִים שֶׁל הַכֹּתֶל בְּיָד שֶׁל מִנְחָה.

מִי מַשִּׁיק אֶת כְּנָפָיו,

מִי מַדְהִיר אֲרָיוֹת

נִרְתְּמוּ לַמֶּרְכָּב שֶׁל טוֹטֶפֶת וְגִיל?

הֶעָבָר מְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וּמֵעִיר

חֲלוֹמוֹ שֶׁנִּרְדַּם וְנִטְמַן כָּרָגִיל.

יֵשׁ דְּמָעוֹת הֵן חוֹמָה,

הֵן נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת,

וְהַלֵּב שֶׁהֻצְנַח לְאוֹרָן מְרַקֵּד –

מַדְבִּיקוֹת לֶעָנָן גַּם קַשְׁתּוֹ

גַּם תְּפִלָּה:

לֹא יְהֵא פֹה מַבּוּל לְשַׁחֵת

                הַיַּחְדָֹו.

                לזכרו של שמעון הלקין

            אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן – כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי בָא מוֹעֵד.

            כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ, וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.

                    (תהילים קב, יד–טו)

לִוּוּי חוּצוֹתַיִךְ עָפָר וְגַם סֶלַע,

וְעֵשֶׂב שֶׁל בָּר הוּא לָהֶם בַּעַל־בְּרִית,

כָּל אֶבֶן אוֹצֶרֶת גַּנְזַךְ לְמִשְׁמֶרֶת –

מִימֵי וְלִימֵי

        מֵרֵאשִׁית בְּלִי אַחֲרִית.

נִבְטֵי מִבֵּית־אֵל נָדְדוּ לְכָאן פַּעַם,

קוּרִים שֶׁל חֲלוֹם לְרַגְלֵי הַסֻּלָּם.

גַּם מִפִּי הַבְּאֵר שֶׁל חָרָן וְעַד הֵנָּה –

בָּן דְּבַר יַעֲקֹב, גַּם יְדֵי לֹא נִכְלַם.

וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן הַצּוֹפְנוֹת אֶת הַנֶּפֶץ

מִשֶּׁבֶר לוּחוֹת שֶׁל משֶׁה בְאַפּוֹ,

וְיֵשׁ בּוֹ נִרְגַּם נְצִיבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ –

אַחַר רְחַבְעָם נָדְדוּ עַד לְפֹה.

אוּלַי גַּם חָבְרָה עִמָּהֶן זוֹ הָאֶבֶן

מִקֶּלַע דָּוִד שֶׁחָלְמָה עַל גָּלְיָת.

רַבּוֹת – יַד חוֹצְבָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

בָּרְרָה לִבְנִיַּת זֶה הַבַּיִת, לִקְרָאת.

וּמִבַּחוּרִים עַד אֵלַיִךְ הִגִּיעוּ

אַבְנֵי הַסְּקִילָה שֶׁל שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא,

כִּי בָא עַד דַּכָּא הַבָּחִיר בִּמְלָכַיִךְ,

עֵת קָם אַבְשָׁלוֹם בְּלִי בוּשָׁה וּמוֹרָא.

וּמִבֵּינוֹתָן יֵשׁ גַּם אֶנֶק עוֹלֶה – שֶׁל

זְכַרְיָה בֶן יְהוֹיָדָע הוּא חוֹסְדוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ.

כִּי מַעַל בַּחֶסֶד וּבֶגֶד הָרֶגֶם

מִזֵּכֶר הָאֶבֶן מֵאָז לֹא נִתַּשׁ.

וְיֵשׁ הָטְבְּעוּ בָן מַגְּעֵי נְבִיאַיִךְ –

יָשְׁבוּ עֲלֵיהֶן אוֹ הוּטְלוּ אֲלֵיהֶם.

וְיֵשׁ דֻּרְדְּרוּ מֵחוֹמַת הַר־הַבַּיִת –

אֵשׁ הֶרֶס הִשְׁלִיכָה בְקֶצֶב זוֹעֵם.

נוֹצֶרֶת כָּל אֶבֶן הֵדֵי כִבּוּשַׁיִךְ

שֶׁל צְלָב, חֲצִי־סַהַר, שֶׁל בַּז וְחָרוֹן.

וְהִיא סַבְלָנוּת חֲרֵרָה וְקוֹדַחַת

שָׁמְרָה לְבוֹאוֹ שֶׁל גּוֹאֵל אַחֲרוֹן.

גַּם בִּימֵי קַו שֶׁל תֹּהוּ וְאֶבֶן שֶׁל בֹּהוּ

זוֹכְרוֹת אֲבָנַיִךְ אֶת אֵשׁ כָּל תָּפְתֶּה,

וְהֵן הַגַּנְזַךְ שֶׁל מִרְשָׁם וְשֶׁל זֶרַע

חָזוֹן מְבֻרְזָל – מֵהָיָה לְיִהְיֶה.

כָּל סֶלַע בּוֹ לֶקַח, כָּל אֶבֶן הִלָּה לָהּ –

גַּם צַו וְגַם זֵכֶר מִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל.

מִמֵּךְ כָּל סְפִינוֹת מְחָרִים עוֹד תַּפְלֵגְנָה,

מַעֲגָן שֶׁל סְלָעַיִךְ – אוֹרוֹ יִתְנַחְשֵׁל.