לשמשון מלצר

לְדוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם –

בִּשְׁבִילֵנוּ הוֹתִירוּ אֶת זֶה הָעוֹלָם

הַזָּקֵן – מְאוֹתֵת כְּבָר מִצְעַד הַהֶמְשֵׁךְ,

וּבַלֵּב נֵס הַבְּרִית.

מִדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם,

הֻקְרְבוּ לֶאֱלִיל, אוֹ לְמַעַן קוֹנָם,

שֶׁהָלְכוּ אוֹ רֻמּוּ – בְּלֹא הֶבְדֵּל מִי וְאֵיךְ ­–

לְקַדֵּשׁ שֵׁם יָחִיד;

מִדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ וְעָבְרוּ וְאֵינָם,

וְנִרְצָה הַקָּרְבָּן אוֹ הָיָה לְחִנָּם –

מַעֲנִית הַתְּמוֹלִים לַמָּחָר תִּשְׂתָּרֵךְ

רֹן בָּהּ אָח לַעֲוִית.

וְתָמְכוּ הַדּוֹרוֹת בְּזֵעָה וּבְדָם

תּוֹחֲלוֹת מְחָרֵינוּ גַּם פֹּה וְגַם שָׁם.

אַךְ עַתָּה מְבַצְבֶּצֶת נִצַּת גְּאֻלָּתֵךְ

וּמַזְעִיק הֶעָתִיד.

לַמִּרְכֶּבֶת חִיֵּךְ הַגּוֹרָל וְרָתַם

זְהָרִים. אַךְ צְלָלִים כָּרָגִיל בְּצִדָּם.

וְהַהֶגֶה אֵיתָן. הוּא בִידֵי הַהֶמְשֵׁךְ

הַמּוֹבִיל כְּתַפְקִיד.

מִתְמַתְּחִים מַבָּטִים שֶׁל דּוֹרוֹת שֶׁאֵינָם –

שֶׁשָּׁכְלוּ, נִתְיַתְּמוּ בִּתְחוּמֵי כָל הָתָם –

אֶל יְדֵי הַנּוֹהֵג, עֵת הַתְּהוֹם תִּתְאַבֵּךְ,

וְהַקֶּטֶב תּוֹשִׁיט.

עַל קִבְרֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ וְאֵינָם

דּוֹר בּוֹקֵעַ חָדָש בְּאַקְלִים מְדֻמְדָּם,

הַנִּצָּה – גַּם תְּפִלָּה גַּם תִּקְוָה תְּהַלֵּךְ –

לִבְשׁוּלָה, לְעִדִּית.

26.11.1947

הָעִיר

מאת

אהרן מזיא

---

חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו

מאת

אהרן מזיא

יֵש אָבָק – לוֹ בַת־צְחוֹק

חִיּוּכוֹ מַחֲלִיק

עַל שֵׂעָר בְּדוּר־רוּחוֹת גַּם שֶׁלִּי גַּם שֶׁלְּךָ.

וְאֵזוֹב מִדַּחֵק, וְעֵינָיו מְלַטְּפוֹת

אֲבָנִים שֶׁל הַכֹּתֶל בְּיָד שֶׁל מִנְחָה.

מִי מַשִּׁיק אֶת כְּנָפָיו,

מִי מַדְהִיר אֲרָיוֹת

נִרְתְּמוּ לַמֶּרְכָּב שֶׁל טוֹטֶפֶת וְגִיל?

הֶעָבָר מְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וּמֵעִיר

חֲלוֹמוֹ שֶׁנִּרְדַּם וְנִטְמַן כָּרָגִיל.

יֵשׁ דְּמָעוֹת הֵן חוֹמָה,

הֵן נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת,

וְהַלֵּב שֶׁהֻצְנַח לְאוֹרָן מְרַקֵּד –

מַדְבִּיקוֹת לֶעָנָן גַּם קַשְׁתּוֹ

גַּם תְּפִלָּה:

לֹא יְהֵא פֹה מַבּוּל לְשַׁחֵת

                הַיַּחְדָֹו.

---

אֲבָנַיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם

מאת

אהרן מזיא

                לזכרו של שמעון הלקין

            אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן – כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי בָא מוֹעֵד.

            כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ, וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.

                    (תהילים קב, יד–טו)

לִוּוּי חוּצוֹתַיִךְ עָפָר וְגַם סֶלַע,

וְעֵשֶׂב שֶׁל בָּר הוּא לָהֶם בַּעַל־בְּרִית,

כָּל אֶבֶן אוֹצֶרֶת גַּנְזַךְ לְמִשְׁמֶרֶת –

מִימֵי וְלִימֵי

        מֵרֵאשִׁית בְּלִי אַחֲרִית.

נִבְטֵי מִבֵּית־אֵל נָדְדוּ לְכָאן פַּעַם,

קוּרִים שֶׁל חֲלוֹם לְרַגְלֵי הַסֻּלָּם.

גַּם מִפִּי הַבְּאֵר שֶׁל חָרָן וְעַד הֵנָּה –

בָּן דְּבַר יַעֲקֹב, גַּם יְדֵי לֹא נִכְלַם.

וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן הַצּוֹפְנוֹת אֶת הַנֶּפֶץ

מִשֶּׁבֶר לוּחוֹת שֶׁל משֶׁה בְאַפּוֹ,

וְיֵשׁ בּוֹ נִרְגַּם נְצִיבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ –

אַחַר רְחַבְעָם נָדְדוּ עַד לְפֹה.

אוּלַי גַּם חָבְרָה עִמָּהֶן זוֹ הָאֶבֶן

מִקֶּלַע דָּוִד שֶׁחָלְמָה עַל גָּלְיָת.

רַבּוֹת – יַד חוֹצְבָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

בָּרְרָה לִבְנִיַּת זֶה הַבַּיִת, לִקְרָאת.

וּמִבַּחוּרִים עַד אֵלַיִךְ הִגִּיעוּ

אַבְנֵי הַסְּקִילָה שֶׁל שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא,

כִּי בָא עַד דַּכָּא הַבָּחִיר בִּמְלָכַיִךְ,

עֵת קָם אַבְשָׁלוֹם בְּלִי בוּשָׁה וּמוֹרָא.

וּמִבֵּינוֹתָן יֵשׁ גַּם אֶנֶק עוֹלֶה – שֶׁל

זְכַרְיָה בֶן יְהוֹיָדָע הוּא חוֹסְדוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ.

כִּי מַעַל בַּחֶסֶד וּבֶגֶד הָרֶגֶם

מִזֵּכֶר הָאֶבֶן מֵאָז לֹא נִתַּשׁ.

וְיֵשׁ הָטְבְּעוּ בָן מַגְּעֵי נְבִיאַיִךְ –

יָשְׁבוּ עֲלֵיהֶן אוֹ הוּטְלוּ אֲלֵיהֶם.

וְיֵשׁ דֻּרְדְּרוּ מֵחוֹמַת הַר־הַבַּיִת –

אֵשׁ הֶרֶס הִשְׁלִיכָה בְקֶצֶב זוֹעֵם.

נוֹצֶרֶת כָּל אֶבֶן הֵדֵי כִבּוּשַׁיִךְ

שֶׁל צְלָב, חֲצִי־סַהַר, שֶׁל בַּז וְחָרוֹן.

וְהִיא סַבְלָנוּת חֲרֵרָה וְקוֹדַחַת

שָׁמְרָה לְבוֹאוֹ שֶׁל גּוֹאֵל אַחֲרוֹן.

גַּם בִּימֵי קַו שֶׁל תֹּהוּ וְאֶבֶן שֶׁל בֹּהוּ

זוֹכְרוֹת אֲבָנַיִךְ אֶת אֵשׁ כָּל תָּפְתֶּה,

וְהֵן הַגַּנְזַךְ שֶׁל מִרְשָׁם וְשֶׁל זֶרַע

חָזוֹן מְבֻרְזָל – מֵהָיָה לְיִהְיֶה.

כָּל סֶלַע בּוֹ לֶקַח, כָּל אֶבֶן הִלָּה לָהּ –

גַּם צַו וְגַם זֵכֶר מִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל.

מִמֵּךְ כָּל סְפִינוֹת מְחָרִים עוֹד תַּפְלֵגְנָה,

מַעֲגָן שֶׁל סְלָעַיִךְ – אוֹרוֹ יִתְנַחְשֵׁל.

בִּגְאוֹת הַלֵּב

מאת

אהרן מזיא

---

הֻכְרַז

מאת

אהרן מזיא

עם החלטת האו"ם על הקמת המדינה

הַבֹּקֶר הֵקִיץ יְקִיצַת נְשִׁיקָה,

בַּחַלּוֹן מִצְטַהֶלֶת גְּוָנִים עֲטָרָה,

סִנְווּר – כָּרָגִיל בְּכָל אֹפֶק חִכָּה –

הִסְתַּלֵּק בְּפִתְאֹם לְזָוִית נִסְתָּרָה.

שְׁמָשׁוֹת מִי יִסְפֹּר – תַּחֲרוּת בִּצְחוֹקָם,

וּבְנֹעַם לִטְפָּם מַרְקִידִים הָאֲוִיר.

פְּחָדִים שֶׁאָרְבוּ לְיוֹם שַׁחַר נִרְקָם

נֶחְנְקוּ בְמֵרוֹץ הָאוֹרוֹת הָאַדִּיר.

דָּמוּם הָעוֹלָם, הַסָּפֵק בְּעָלָיו –

אִשּׁוּר יְחַפֵּשׂ בַּסָּבִיב הַמַּתְכִּיל.

מִיָּד יַבְחִינוֹ בְעֵין שַׁחַק נִלְבָּב.

אַף הַיָּם מִצְטָרֵף לְתִפְרֹצֶת הַגִּיל.

גַּם זַעַם גַּם נַהַם גַּם חֶרֶק מִדְבָּר,

נִפְנוּף יְשִׁימוֹן עַד עַתָּה לֹא נִדְבַּר,

תַּנִּים עֲתִידָם אֶל הַקֶּרֶץ חֻבַּר,

עַצֶּבֶת חָרוּל, עַקְרַבִּים וְצַבָּר.

יְלֵל עֲרָבוֹת וְסִרְפַּד הַשִּׁתּוּק,

בְּנֵי דָתָהּ שֶׁל סַכִּין מִתְפָּרַעַת בְּצֵל,

הִתְכַּוְּצוּ בַּעֲוִית עַל מִפְתַּן הַזִּנּוּק –

מְחָצָם הָאָבִיב בְּפִתְחוֹ שֶׁל יוֹבֵל.

כִּי מִשָּׁם, הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל תֵּבֵל,

הִתְפָּרְצוּ לַנְּקִיקִים, לַפִּנּוֹת – שׁוֹפָרוֹת.

וּפֻצַּץ הֶעָנָן הַתְּמוֹלִי הָאָפֵל.

מִקְּרָעָיו הַבְּשׂוֹרוֹת כַּחֲלוֹם נוֹהֲרוֹת.

הַלֵּב הוּא קִרְיָה, וְקִרְיָה הִיא הַלֵּב,

הַדְּגָלִים מִתְבַּדְּרִים גַּם הָכָא גַּם הָתָם,

עֵת הַדָּם מִתְרַקֵּד, עִם קִצְבּוֹ מִתְעָרֵב,

וּמַשַּׁק נְשָׁרִים כַּעֲצֶרֶת יִרְעַם.

מִן הַיָּם הַתִּיכוֹן עַד גִּלְעַד הַחוֹלוֹת,

מֵרַגְלֵי הַר סִינַי עַד קָדְקֹד, עַד מָרוֹם,

יְגֵבִים, מַטָּעִים וְאַחַי – כִּלְאוֹת

מִתְנַשְּׁקִים, מִתְחַבְּקִים בִּמְחוֹל הַפִּתְאֹם.

הֲמַכִּיר מִי הַדְּמִי? הֲיוֹדֵעַ הַלְּאַט?

נַחְשׁוֹלֵי הִרְהוּרִים מִתְנַפְּצִים אֶל הַגִּיל.

הֵן הָאֹפֶק קָרֵב כִּמְשִׁיחַ הָעַד,

וְקִסְמֵי שַׁרְבִיטוֹ הָרַבִּים מֵהָכִיל.

דּוֹר שַׁכּוּל אֵין בּוֹ מְתֹם מְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו:

הֲזָכָה הֶחָזוֹן? בְּשִׁבְרוֹ הַחוֹנַן?

הַאֱמֶת בְּאוֹרוֹ וּבְזִמְרוֹ שֶׁל כּוֹכָב,

הִתְחַפֵּר זֶה דוֹרוֹת וְדוֹרוֹת בֶּעָנָן?

בִּמְרוֹמֵי הַמִּגְדָּל שֶׁבַּלֵּב עִנְבָּלִים

וְשִׁירָה לֹא־הָיְתָה יְחִידָה בְמִינָהּ,

מַשְׂאָתוֹ מִתְפָּרֶקֶת מִכָּל הַכְּבָלִים,

וְאֵשׁ מְגַלַּעַת פְּסִיגֵי מְדִינָה.

ניצנים, 1947. בוקר שלאחר 29 בנובמבר

---

בָּאִים יָמִים

מאת

אהרן מזיא

                לזכרו של יצחק עֹגן

יָמִים הִנֵּה בָאִים כְּהֹלֶם הַמַּקֶּבֶת.

סַדָּן שֶׁל הָעֲלִיל – עָלָיו גּוֹרָל נוֹשָׁן.

וְדוֹר בְּיָד אַחַת זֵעָה מָרָה נוֹגֵב, עֵת

שְׁנִיָּה שׁוֹדְרָה קְצוּבוֹת הַהֶנֶף לַסַּדָּן.

מִסַּף אוֹרְבָה כְאֵיד לְהִתְפָּרֵץ הָרוּחַ,

כַּבּוֹת הָאֵשׁ תְּנַס בִּמְזִמּוֹת סוּפָה.

אַךְ יַד בִּטְחָה תָגִיף הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ,

וְרַק אָבָק תָּקִים הָרוּחַ בְּעוּפָהּ.

יָמִים בַּלֵּב הוֹמִים,

וְלֵב – לַיּוֹם מִנֶּגֶד.

מִבֵּין צוּקֵי הַלֵּיל נוֹהֵם הָעֲרָפֶל.

אוּלָם הַלְמוּת עַל־אַף בְּעֹז הָעֹז נִמְזֶגֶת –

לְאַט תַּבְנִית מָחָר בַּהֹלֶם תִּתְחַשֵּׁל.

רַק מִי שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הִדְבִּיר הַזַּעֲזוּעַ,

וְאָצָה לוֹ דַרְכּוֹ אֶל לֹבֶן הַלְּאָן –

רַק לוֹ יָאִיר הָאוֹת מִסֹּבֶךְ הַמַּדּוּעַ.

רַק לוֹ,

לוֹ יְאוֹתֵת גַּם בִּזְמַנּוֹ הַזְּמָן.

יָמִים יֵשׁ הַחוֹתְרִים מִנִּי שְׁכוֹלֵי הַנֵּכֶר

לְעַם הַמַּעְפִּיל בְּמַעֲלֵה בָאוֹת.

מִדֶּרֶךְ אַט יִסּוֹגוּ כִשְׁלוֹנוֹת וָסֶכֶר.

לַיְשִׁימוֹן יִסּוֹגוּ עַרְפִלִּים, סוּפוֹת.

4.12.1947

---

כְּחוֹלְמִים

מאת

אהרן מזיא

יָמִים יֶשְׁנָם זוֹרְחִים כַּהֲזָיוֹת, כַּנֶּצַח –

בָּם שֶׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם תַּחֲוִיר, תִּדַּל פִּתְאֹם –

עֵת הַחֲלוֹם יוֹרֵד בִּסְעָרָה עוֹלֶצֶת,

מַזְהִיב הָרְגָעִים, גּוֹאֶה בְיֵשׁוּתוֹ.

יָמִים יֵשׁ אַדִּירִים כְּמוֹ אַשְׁדוֹת רָקִיעַ,

כְּרַעַם מִתְגַּלְגֵּל לְאֹרֶךְ הָעִתִּים,

וְעַם רְדוּף מַחְשָׁךְ אָז כּוֹכָבוֹ מֵנִיעַ

הָאֵר אֶת צְעָדָיו בֵּינוֹת הַחַתְחַתִּים.

לַמֶּרְחַקִּים בּוֹרְחִים לֵילוֹת קַדְרוּת וָיֶלֶל,

וְעַיִן רַק אוֹרָה, רַק תְּכֵלֶת תֵּשְׁתְּ בְּלִי סוֹף,

וְרַק בְּשָׂמִים תַּנְשִׁים כָּל רוּחַ מְחוֹלֶלֶת,

וְחֵן פְּרָחִים צִדֵּי כָל דֶּרֶךְ יַעֲטֹף.

וְנֶפֶשׁ תַּעֲמֹד עַל מַעְיַן הָאשֶׁר,

אֲשֶׁר פָּרַץ, הָרַס, מְצוֹר אֶתְמוֹל מַשְׁמִים,

וְלֹא תָעֵז חַפֵּשׂ אֶת הַהֶסְבֵּר, הַפֵּשֶׁר –

כֵּיצַד הֵנִיף הַנֵּס אֶת דֶּגֶל הַיָּמִים.

מִנִּי פִסְגוֹת בְּרֵאשִׁית עֵינֵי אָבוֹת אֵלֵינוּ,

וְעַל פְּנֵיהֶם פּוֹרֵחַ הַחִיּוּךְ הַהוּא,

עָלָיו דּוֹרוֹת הוֹלִיכוּ אַגָּדוֹת עַד הֵנָּה.

אַשְׁרֵיהֶם – כִּי זָכִינוּ,

אַשְׁרֵינוּ – כִּי זָכוּ.

יום העצמאות תש"ט

                    לזכר משה קול

עֵת לֶחֶם חֻקֵּנוּ מִסְגֶּרֶת־הָאֵבֶל,

עֵת צַעַר יַתִּיזוּ גַם נֶשֶׁף גַּם יוֹם,

עֵת רֶצַח זִנֵּק מִכּוּכוֹ, מִן הַשֵּׁפֶל,

וַיַּעַל לָהָר, וּבַכְּבִישׁ יַהֲלֹם –

גַּם שְׂמֹאל גַּם יָמִין עֲלָטָה תִּפְעַר פִּיהָ,

אַךְ כְּבָר בַּמֶּרְחָק יַעַל שַׁחַר לְאַט.

וְהוּא מְחַיֵּךְ, מְאוֹתֵת וּמַבְקִיעַ

לוֹ דֶרֶךְ אֶל כָּל הַצּוֹעֵד לוֹ לִקְרָאת.

זַב־דָּם מְפַלֵּס דּוֹר מִשְׁעוֹל בָּעֲלֶטֶת,

יָנִיף כָּל כְּלִי חַד מִכָּל צַד עַל הַסְּבָךְ.

אַט־אַט כָּל תַּחֲנָה מִן הַשְּׁחוֹר מִתְבַּלֶּטֶת,

עַל שְׁבִיל הַדּוֹרוֹת מִתְבַּהֵר הַמַּחְשָׁךְ.

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל כְּאוּדִים שֶׁנֶּחְרָכוּ,

שְׂרִידֵי מִסְּפִינָה אֲכוּלַת־סְעָרָה,

אֶל חֵיק אֵם מוֹלֶדֶת מִתַּיִל יָגִיחוּ,

צְחוֹקָם לַצַּפְרִיר מְצָרֵף נְהָרָה.

וְאִם גַּם תְּמוֹלָם בְּרִית כָּרַת עִם הַשֶּׁבֶר,

הֵן הֵם בַּמַּעְפָּל – תַּחֲנָה, אַף מִשְׁלָט.

בִּגְבֹר עֲמָלֵק שֶׁעָלָה מִנִּי קֶבֶר,

יִמְצָא בָם מֹשֶׁה לְיָדָיו הַמִּסְעָד.

1948

            בִּנְפֹל אברהמ’ל, קרבננו הרביעי

וְעוֹד קָרְבָּן אֶחָד הֻפַּל עַל אַדְמָתֵנוּ –

הִשְׁלִיכוּ לָהּ אוֹיְבִים מֵחֶתֶף מַאֲרָב.

וּשְׂמִיכָתָהּ חוֹלִית בְּלֶטֶף תַּעַטְפֶנּוּ.

לְרֶצֶף קָרְבְּנוֹת הַתֹּם גַּם הוּא נוֹסַף.

הָלַךְ בָּחוּר פָּשׁוּט לָאֹרֶךְ שֶׁל הַתֶּלֶם,

וּבְיָדוֹ חֶרְמֵשׁ, מוֹשְׁכוֹת, גַּם מַעְדֵּר.

בְּצֹהַב הַכֻּרְכָּר חִישׁ הִתְעָרָה הָעֶלֶם,

כְּשֶׁתַּלְתַּל צְחוֹקוֹ בָרוּחַ הִתְבַּדֵּר.

עִם מְגִנִּים נִמְנָה לִפְנֵי בוֹאוֹ לַבַּיִת.

מֵאָז דָּרוּךְ קִשְׁבּוֹ לְזִיעַ פַּעֲמוֹן.

אַךְ עֵת מֵעַל לַקֵּן הֵחֵל לָסֹב הָעַיִט,

צִלְצֵל לוֹ הָעִנְבָּל רִגְעוֹ הָאַחֲרוֹן.

מִן הָאֲוִיר צָנְחָה לָהּ דּוּמִיָּה נוֹהֶמֶת.

לָאֹזֶן הִתְגַּנֵּב רַק רֶטֶט לֵב חָמִים.

וְעַד מָתַי – כְּמוֹ אֲדָווֹת הַצִּפִּיָּה נוֹשֶׁמֶת –

יֶאֱטֹם מִדְבָּר נַפְשׁוֹ לְצַו הָאֱלֹהִים?

ניצנים 26.10.1947

הַלַּיִל דָּבַק בְּלֶחְיוֹ אֶל הָעַיִן,

הָרֶדֶם זוֹחֵל מֵאַלְפֵי נְקָבָיו.

אַךְ יֵשׁ שֶׁפִּתְאֹם יִתְעוֹרֵר מֵאֵי־אַיִן

לָטוּס בִּנְתִיבָה מְפֻיֶּסֶת – כּוֹכָב.

בְּכָל אֳפָקָיו מִתְאָרֵחַ הַקֶּשֶׁב,

מֵמֵס קֶרַח שֶׁקֶט עֲדֶן פֹּה וָשָׁם.

בְּתוֹךְ עֲרוּצִים בֵּין גְּבָעוֹת שֶׁל הַנֶּשֶׁף

זוֹרְמִים הַפְּלָגִים אֶל הָאֹזֶן – יַמָּם.

יָמִים – שׁוּלֵיהֶם בְּדָמִים הִתְחַבָּרוּ,

וְרֶצַח כְּרַעַל בַּדֶּרֶךְ גָּמַל.

הַיּוֹם הִשְׁתַּנָּה, וְהַלַּיִל אַחֵר הוּא

בְּתֶלֶם הַדְּרוֹר שֶׁאֵינוֹ עוֹד מָשָׁל.

עֶמְדָּה. וּדְרִיכוּת בְּתוֹכָהּ מְטַיֶּלֶת

בִּלְבוּשׁ כְּמַהּ שַׁלְוָה שֶׁנִּדְחַף אֶל מָגֵן ­–

בְּקוּם הַמִּדְבָּר בְּסַכִּין יֵשׁ תַּיֵּל אֶת

פְּסִיגֵי הַבְטָחָה שׁוּב הֵחֵלּוּ נַגֵּן.

בֵּין קְבָרִים הַקֶּבֶר.

דְּמִי. וּמַצֵּבָה.

אַךְ הַשֵּׁם קוֹרֵעַ

לַמַּבָּט אֶשְׁנָב.

זִכָּרוֹן מֵגִיחַ.

מְשַׁפְשֵׁף עֵינָיו,

וּפוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם,

וּמְשַׁגֵּר גַּלִּים.

כֵּן, תַּלְמִיד הָיָה לִי –

כְּבָר חָלְפוּ דוֹרוֹת.

וְשֶׁמָּא טָעִיתִי –

הֵן הָיָה אַךְ תְּמוֹל.

סַפְסָלוֹ עֲדַיִן.

וְשֶׁמָּא אֵין עוֹד?

אַךְ הִנֵּה, הִנֵּה הוּא –

שׁוּב רָכוּן עָלָיו.

וּמִיָּד מַצְבִּיעַ,

וּמְחַכֶּה לְאוֹת.

וְהוּא קָם, מַבִּיעַ

בְּרַק מַחְשְׁבוֹתָיו.

כְּבָר טֻשְׁטַשׁ הַבֶּגֶד.

גַּם הַקּוֹל, צְלִילוֹ,

גַּם פְּרָטֵי הַשִּׂיחַ –

רַק הֶבְרֵק מֹחוֹ.

וְיָדוֹ – לְעֵזֶר.

וְלִבּוֹ – אָדָם.

אַחֲרָיוּת בְּקֶבַע –

לַזּוּלַת, לַכְּלָל.

לַחַיִּים, לְמַעַשׂ –

כָּךְ טֻפַּח, כְּמוֹ עֵץ.

אַךְ חוֹסֶה הַקֶּבֶר

בֵּין עֵצִים כָּעֵת.

תשמ"ט

            לאסירי ציון באשר הם שם

כִּי בְעֵת תְּקֹעַ שׁוֹפָר,

כְּבִתְקֹף הַשּׁוֹפָר

אֶת חוֹמַת יְרִיחוֹ,

כָּךְ חוֹמַת אֲחוֹתָהּ,

כָּל אָחוֹת –

אֵין מִפְלָט מִכְּרִיעָה, מִנְּפִילָה.

וְהַתְּנַאי הָאֶחָד:

תְּבַרְזֵל הַחוֹמָה מִקְדְּשֵׁי הַלָּאוִין.

בָּם זְבָחִים לָאַלִּים,

בָּם הַלֵּל לְשִׂיאָיו,

וְהַקְּטֹרֶת לוֹטֶפֶת דִּגְלֵי מַסֵּכָה.

וְהַתְּנַאי הַשֵּׁנִי:

זֹךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל שׁוֹפָר,

מַבּוּעוֹ הַלֵּבָב –

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ –

אַבְרָהָם מוּל שְׁמֵי סְדֹם.

וְשִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל שׁוֹפָר,

שׁוֹפָרוֹת,

שֶׁל שַׁלַּח־אֶת־עַמִּי,

שֶׁל קִעְקוּעַ גְּזַר־דִּין

מְבֻרְזָל בַּחוֹמָה –

אֵין מָנוֹס מִקְּרִיעָה, מִנְּפִילָה.

וְעַד אָז בְּקִיעִים בַּחוֹמָה.

וְכַנְפֵי הַהֵדִים מַצְנִיחוֹת הַחַמְצָן לַצִּינוֹק.

אָז נִפְרַץ הַמָּצוֹר וְהוּסַג הָאוֹיֵב.

וַיִּפְתַּח הַהֵיכָל זְרוֹעוֹתָיו הַפְּצוּעוֹת.

וּבָנָיו, שֶׁכְּבוֹדוֹ בְּאִשָּׁם נִשְׁתַּלֵּב,

עַל חַרְבָּם לוֹ נָשְׂאוּ הַמָּזוֹר וְהָאוֹת.

וְהַנֵּס נִתְגַּלָּה לִיהוּדָה וְלָעָם,

שֶׁחָתְרוּ אֶל אוֹרָם בִּמְצָרֵי אֹפֶל־אָז.

גַּם פַּךְ שֶׁמֶן קְטַנְטֹן אֶל הַטֶּבַע נִלְחַם,

וַיּוּכַל לוֹ הַדַּל וַיִּקַּח מֶנּוּ מַס.

וְהִלֵּךְ הַמּוֹפֵת בְּצִדֵּי הַדּוֹרוֹת,

וַיִּפְקֹד הַבָּנִים, וַיִּשַּׁק פִּצְעֵיהֶם.

וְאַף עֵת שֶׁנִּדְמָה, כִּי זִיווֹ לֹא יִפְרֹט

עַל נִימֵי הַתִּקְוָה, שׁוּב נִגְלָה וְנִחֵם.

וּלְיִצְחָק שֶׁל תַּשַׁ"ח – עַל כְּתֵפוֹ הָרְסוּקָה

גַּם עֱנוּת דּוֹרוֹתָיו גַּם שׁוֹאַת זֶה הַדּוֹר –

נִתְגַּלָּה הַמָּחָר כְּמוֹפֵת חֲנֻכָּה

בֵּין תֵּבֵל מַפְקִירָה לִבְרַק פֶּלֶד שָׁחוֹר.

וְהַשֶּׁמֶן כְּאָז לֹא נִמְנַע גַּם עַכְשָׁו

מֵחֲלֹק אֶת חַסְדּוֹ לְשַׁלְהֶבֶת פְּתִילָה.

וּבוֹקְעָה קְרִינָתָהּ גַּם זְמַן זֶה, מַחְשַׁכָּיו,

וְתִקְווֹת־אֲבוּקוֹת בַּדְּרָכִים מְטִילָה.