הִנֵּה פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת וְעָבַרְנוּ אֶת סִפֵּנוּ!

עוֹדָם חַיִּים כָּל יַקִּירֵינוּ. יוֹם שֶׁל קַיִץ כֻּלּוֹ חֵן הוּא!

זִיו שְׁכִינָה בַחֲדָרֵינוּ; נוֹגֵן שְׁעָתוֹ אוֹרְלוֹגִינֵנוּ.

הִנֵּה אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ, לֹא הֲרָגוּם עוֹד מְהָרְגֵינוּ,

צוֹהֲלִים כֹּה לִקְרָאתֵנוּ,

– – – – – – – – – – – – – –

כִּי זֶה אֵינֶנּוּ בְהָקִיץ עוֹד בָּעוֹלָם, כִּי זֶה כְבָר בֶּכִי;

כְּי זֶה מַכְאוֹב לִבְלִי רִפְאוּת עוֹד, בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ, בַּאֲשֶׁר תֵּלֵכִי;

(אורי צבי גרינברג, “רחובות הנהר” פ)

¹

דַּרְכִּי לֹא שֶׁלְּךָ הוּא,

נָקִי מֵאָבָק הוּא,

מֵעֹבֶשׁ דַּפֵּי הַצְּמִיחָה.

דַּרְכִּי הוּא הַתֶּסֶס,

אִבִּים שֶׁל יוֹם זֶה הוּא,

וְשֶׁל הַיָּבוֹא, גַּם שֶׁלְּךָ.

        כָּךְ לְאָבִי

        אֶת לִבִּי אָז הִגַּשְׁתִּי

        בְּלִי שֶׁגָּזַמְתִּי קוֹצָיו.

אַבָּא אָז יוֹשֵׁב

עַל צוּקֵי הַמַּחֲשֶׁבֶת,

וְחֹם הַשַּׁלְשֶׁלֶת חִשְּׁלוֹ –

בָּצוּר מוּל טוֹרְנָדוֹת

שֶׁל אָז, שֶׁל עָבָרוּ.

בָּצוּר גַּם מוּל סַעַר שֶׁלִּי.

        עֵינָיו הֵן הַלֶּטֶף,

        עֵינָיו הֵן הַצַּעַר –

        חָלַשׁ בַּשַּׁלְשֶׁלֶת שָׁלָב?

הַיּוֹם כֹּה זוֹעֵק לִי

זַעֲקוֹ שֶׁל קֹהֶלֶת –

חִשְּׁלוּהוּ אֵימִים, עָשָׁן, דָּם.

עִם לֶקֶק פִּצְעֵי

כָּל גּוּפִי, גּוּפוֹתֵינוּ –

בָּרוּר: אֵין חָדָשׁ לֹא נִבְלַם.

        אָבָק מוּל הַתֶּסֶס?

        אִבִּים מוּל הָעֹבֶשׁ? –

        עִמּוּת שֶׁרֵיחוֹ הִתְנַדָּף.

וְרַק הַיַּתְמוּת

גַּם מֵאָב, גַּם מִדֶּרֶךְ,

חֲלַל־זְמַן־וָלֵב לֹא נִסְתָּם.

רַק מֶרֶר נוֹקֵב

עַל קוֹצִים שֶׁפָּצָעוּ,

עַל מֶרֶר שֶׁל אָז וְשֶׁל שָׁם.

תַּצְלוּם אִמִּי בּוֹדֵד נִשְׁאַר לִי

וְהַנֶּכְדָּה מִשְּׂמֹאל עַל זְרוֹעַ.

לֹא עוֹד הָיוּ לָהּ בְּחַיֶּיהָ.

קָרְעָה שְׁתֵּיהֶן אֵיכַת פּוֹנָאר¹.

שְׁחוֹר הַתַּצְלוּם. קְמָצִים שֶׁל לֹבֶן.

אַךְ כָּל מַחְסוֹם פּוֹרֵץ הַזֹּהַב.

חִיּוּךְ תַּצְלוּם וְלֶטֶף זֵכֶר –

שֶׁל טוּב, שֶׁל גֹּדֶשׁ יָד, שֶׁל דֶּמַע.

לֹא נוֹף יַרְקוּת, לֹא עָב, לֹא שֶׁמֶשׁ.

לֹא הֵד כְּנַף עוֹף, לֹא נֹחַם רוּחַ –

מִן הַמַּבָּט, מֵרַחַשׁ דֹּמִי –

אֵין בַּתַּצְלוּם. יֵשׁ הֵד שֶׁל זֹהַב.

גִּזְעֵי עֵצִים, שֻׁלְחָן בָּרֶקַע.

שְׁחוֹר הַשִּׂמְלָה. צַוְּארוֹן הַלֹּבֶן.

שֵׂעָר שָׁחוֹר. מִן הָעֵינַיִם

גַּלֵּי זָהָב שֶׁל לֵב נוֹבֵעַ.

פּוֹנָאר – הַלֹּעַ.

רָחַקְתִּי.

מַעְיָן בָּלְעָה רְעִידַת פּוֹנָאר.

אַךְ מְפַכֶּה

        עֲדֶן

            עֲדַיִן.

עוֹד אֶרְאֵךְ שָׁם בַּבַּיִת. בַּפֶּתַח.

נִפְרַדְנוּ. אוֹר יוֹם עוֹד הִפְנִים.

אַךְ קַוֵּי רִגְעֵי־אָז כְּבָר חָוָרוּ,

נָמַסּוּ עִם זְקֹן הַשָּׁנִים.

הֵן מוּבָן שֶׁעֵינַיִךְ דָּמְעוּ אָז.

נָמוֹג גַּם הַבֶּגֶד לָבַשְׁתְּ.

וּתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם, פָּנַיִךְ,

כָּל רֶטֶט נָסוֹג, וְהוּא גָז.

רַק זֶה קוֹל הַפְּרִידָה לֹא נָדַם לִי,

קוֹל זַעַק שֶׁל אֵם שׁוֹכֵלָה.

כִּי הוֹלֵךְ גַּם בֵּן זֶה אֶל הָרַחַק.

בַּפֶּתֶק – שָׂשׂוֹן אוֹ כָלָה?

עוֹד נָשׁוּב נִתְרָאֶה? – מִי יוֹדֵעַ!

אוֹ “אֵיכָה” תִּקָּרֵא? – מִי לְמִי?

הֵן דָּגְרָה כְּבָר מוּלֵךְ הַמִּפְלֶצֶת

עַל בֵּיצֵי מִילְיוֹנֵי גַרְדֻּמִּים –

גַּרְדֻּמֵּי מִנִּי כָל עִדְּנֵי קֹדֶם

מוּל שֶׁל הַשּׁוֹאָה נִכְלָמִים.

הֲרֵי אַף לְתַחֲנַת־הָרַכֶּבֶת

מִמֵּךְ לַוּוֹתֵנִי נִבְצַר –

יִפְחָתֵךְ עִם פְּרִידָה עוֹד תְּהֵא פַּחַת,

וְתַחַת מַסָּע – מַעְצָר.

רַבּוֹת הַשָּׁנִים הִתְחַלָּפוּ.

בִּכְיֵךְ הִתְנַבֵּא וְיָדַע.

וְשַׂר הַשִּׁכְחָה בְּלֹא הֶרֶף

קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת הַפְּרִידָה.

אֲבָל רַק לָאֶחָד לֹא יָכֹל הוּא –

לַבְּכִי שֶׁל הַפֶּצַע, הַשְּׁכוֹל.

וְזֶה צָץ, מִתַּמֵּר, וְהוּא רַעַד.

מַבְקִיעַ, מַרְתִּית אֶת הַכֹּל.

אִמָּא.

מִזְדַּחֶלֶת שַׁלְשֶׁלֶת תְּקוּפוֹת וְיוֹבְלוֹת –

מִדְרוֹנִית לֹא אַחַת, בַּפְּסָגוֹת יֵשׁ תִּשְׁלֹט –

מִן הַיּוֹם שֶׁבִּקְּרוּ מַלְאָכִים אֶת נָוָם

שֶׁל שָׂרָה בַּת תִּשְׁעִים וְאִישָׁהּ אַבְרָהָם.

מִגְּרוֹנָם הַבְטָחָה שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָמִים –

גּוֹי גָּדוֹל, מְפֻרְסָם, לַנְּצָחִים לְהָקִים.

אָז הֻנַּח הַמַּסַּד לְבִנְיַן עַם עוֹלָם

מִנִּי אָז עַד עַתָּה הֶעְפִּילוּ שְׁלַבִּים,

מַדְרֵגוֹת־מַדְרֵגוֹת וְקוֹמוֹת, בְּנוֹת־קוֹמוֹת –

כָּל תְּקוּפָה וּבוֹנֶיהָ, תְּקוּפָה וְטִיחָהּ.

אָז נִטְּעוּ גַם כַּנּוֹת לַפַּרְדֵּס שֶׁל הָעָם.

וַיִּגְדַּל הַפַּרְדֵּס גַּם בְּתוֹךְ הַצְּחִיחָה.

אֲלָפִים בַּשָּׁנִים לֹא שָׁמְטוּ הַבָּנִים –

עַד עָלוּ לִמְדוּרוֹת, עַל שְׂפָתָם רַק הַ“שְּׁמַע”,

אֲנוּסֵי הַסְוָאָה, אֶזְרְחֵי מַחְתָּרוֹת –

לֹא שָׁמְטוּ מִן הַיָּד הַדּוֹלְקָה, הַחַמָּה,

מַכשִׁירֵי הַבְּנִיָּה, לֹא יָבֵשׁ גַּם הַטִּיט.

וְאַף הַפַּרְדֵּס הֵם הוֹסִיפוּ עַבֵּד,

לְכַוֵּן הַשְּׁתִילִים, וְלִגְזֹם, וּלְהַשְׁקוֹת.

כָּךְ הִפְלִיגוּ תְקוּפוֹת לְחוֹפֵי עֲבָרִים,

וְעָגְנוּ בִּנְמָלִים, כָּל אַחַת בִּמְקוֹמָהּ,

שֶׁלָּעַד לָהּ נִקְבַּע בִּידֵי שַׂר הָאֻמָּה.

בְּחֶלְקָן הִשְׂתָּרְכוּ כְדַיָּגֵי הַסִּירוֹת,

רְצוּצֵי טַלְטֵלָה בְּעֵת זְעֹם נַחְשׁוֹלִים,

וְהַדָּם מְטַפְטֵף עַל שִׁבְרֵי הַמָּשׁוֹט.

בְּחֶלְקָן שָׁטוּ חִישׁ בְּרִגְעֵי הָעוֹלָם,

כִּסְפִינָה בְּלֶב־יָם, שֶׁאוֹנָהּ רַב אִתָּהּ,

וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹזְרָה לַפְּצָעִים לְהַחֲלִים. – – –

וּבְהֻלֶּדֶת מְאַת הָעֶשְׂרִים (סְפִירָתָם),

הָרָקִיעַ פָּתַח אֲרֻבּוֹת תִּקְווֹתָיו,

עִם לִבְלוּב הַפַּרְדֵּס הַלֵּבָב שׁוּב פָּעַם,

כִּי נִדְמָה – הַפְּרִיחָה לֹא תִפְרַח עוֹד לַשָּׁוְא.

עוֹד נִכְּרוּ הַפְּצָעִים בְּגִזְעֵי הַתְּקוּפוֹת,

צַלְּקוֹת הַדּוֹרוֹת לֹא נֶעֶלְמוּ כָל הָעֵת,

הֵן שִׁמְּרוּ הַגְּזָעִים הַלְּשַׁדִּים בְּרֻבָּם,

אִם הַרְבֵּה נִתְיַבְּשׁוּ, נֶאֶלְמוּ בְּאִבָּם,

וְהִבְטִיחַ יְרַק הָאָבִיב גְּמוּל לָתֵת,

גַּם שָׁטַף טַל תִּקְווֹת מֵאָבָק מַדְרֵגוֹת,

וְהֵחֵל הַבַּנַּאי נוֹסָפָה לְהָקִים.

זִיו חָמִים הִתְיַחֵד בְּלִבּוֹת דּוֹר צָעִיר,

מֶרֶץ טָס בָּרְהָטִים, וְהֵנִיף אֶת הַשְּׁרִיר,

וְצִפּוּ לַמָּשִׁיחַ נוֹפִים וְקוֹמוֹת

בִּתְקוּמָה שֶׁתַּתְמִיד – כֹּל הוֹסִיפוּ הֲגוֹת.

וְהָיוּ בַבָּנִים שֶׁהִפְצִירוּ בִּבְכִי

בֶּאֱלִיל הַשִּׁכְחָה שֶׁיָּטִיל אֶגְרוֹפוֹ

עַל “הָיִינוּ, הֹוִים וּלְחוּד גַּם נְהִי”,

וְהַקֵּץ לַגָּלוּת בִּבְחִישָׁה שֶׁיָּבוֹא.

כִּי הִזְרִיקוּ צָרוֹת עִלָּפוֹן לַמֹּחוֹת.

אַךְ בְּאוֹר שֶׁל קְרִיּוֹת מִנְּשׂא כֹה עָבֹת,

לְתַרְבּוּת מְצֻחְצַחַת, זוֹהֶרֶת מְאֹד,

הִתְפָּרֵץ לַעַג מַר שֶׁל מִפְלֶצֶת יְקוֹד

מֵחֲצַר אֵל שִׂנְאָה לִרְחוֹבוֹת הָעוֹלָם

וְהֵנִיס נִסּוּיֵי הַשִּׁכְחָה בְּקוֹל רָם.

וְתִזְמֹרֶת הִפְעִיל הַשָּׂטָן לָאָדָם,

וַיִּרְקֹד הַיְקוּם אָז סָבִיב לַמִּזְבַּח.

כְּקָרְבָּן הָעֳלוּ מִנֶּכְדֵי אַבְרָהָם,

עֵת תַּרְבּוּת בִּזְחִילָה לְרַגְלָיו תִּשְׁתַּטַּח.

וְאָז מֹלֶךְ־תֵּבֵל שַׁעֲרֵי נִצָּחוֹן

לוֹ הֵקִים בַּגּוֹיִם – מְשָׁרְתֵי הֶבֶל פִּיו,

שֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו בְּמַצָּב שֶׁל הִכּוֹן,

כְּתַלְיָן מְצַפֶּה קַרְדֻּמוֹ לְהָנִיף.

וּבָנָה בְקַרְקַע רְווּיָה שְׁעָרָיו,

בְּאַדְמַת אֲנָקוֹת, דָּם זוֹעֵק וּמַהְבִּיל,

וַיַּעֲרֹם עֲרֵמוֹת גֻּלְגָּלוֹת כַּזָּהָב –

שֵׁשׁ מֵאוֹת רִבּוֹאוֹת בְּלִי הֶבְדֵּל מִין וְגִיל.

בְּאֵרוֹפָּה כֻּלָּה הַשְּׁעָרִים הוּא הִלְחִים

עַל תָּרְנָהּ הִשְׁתּוֹלֵל וְרָהַב נֵס אָבְדָן,

וַתִּלְבַּן אֲדָמָה מֵעַצְמוֹת נִרְצָחִים,

וַתִּסְמַק מִנּוֹזֵל חַם־דָּבִיק שֶׁסָּאַן.

וּרְבָבוֹת־רְבָבוֹת בַּחַיִּים אֱלֵי בוֹר

דֻּחֲפוּ בִפְקֻדַּת הַמִּפְלֶצֶת בְּלִי חִיל,

הַקַּרְקַע רָעֲדָה בְּלָפְתָהּ הַמָּגוֹר,

וְכַסּוֹת הַחַיִּים לֹא אָבְתָה כָּרָגִיל.

וּמִתֵּיל מְחֻשְׁמָל וּמִשְּׁבִי הַמַּחֲנָק,

מִלַּחֲשֵׁי כִבְשָׁנִים אֶל גּוּפוֹת בְּנֵי עַם דַּל,

מִירִיַּת מַקְלְעִים הִתְגַּנֵּב הִי עֲנָק,

וְהוּא טָס עַל כַּנְפֵי־לֹא־נִרְאוּ אֱלֵי־עָל.

כִּי בִּסְחֹב הַצִּפֹּרֶן מֵאֶצְבַּע הַצְּבָת,

כִּי בַּחֲתֹךְ אֵיבָרִים־אֵיבָרִים מִן הֶחָי,

כִּי בְּהַזְרֵק רַעַל מָוֶת לַוְּרִיד אַט־לְאַט

נִגְרְשָׁה הַנְּשָׁמָה מִבֵּיתָהּ לֹא בְאַקְרַאי –

תַּעַזְבֶנּוּ מִיָּד אוֹ בְקֶצֶב נִמְדָּד

אַךְ תָּמִיד לַשָּׁמַיִם תִּדְאֶה אֲנוּסָה –

כָּךְ גֹּרְשׁוּ מִילְיוֹנֵי נְשָׁמוֹת לַמְּרוֹמִים.

הֲמוֹנִים נִפְגְּשׁוּ, נִתְלַכְּדוּ בַטִּיסָה,

וְהִסְעִירוּ הַכֵּס: קֵץ לַטֶּבַח לָשִׂים!

וַתְּהִי בָרָקִיעַ תַּעֲרֹבֶת יְלֵל –

קַלְגַּסֵּי אַשְׁמְדַי וּנְהִי הַקְּדוֹשִׁים.

מַהְפֵּכַת עוֹלָמוֹת, הַמָּאוֹר לֹא יָהֵל,

כּוֹכָבִים, מַזָּלוֹת בְּרִבְצָם נִרְגָּשִׁים.

וְדוֹרוֹת עֲלֵיהֶם יְנַצַח אַבְרָהָם

מִתְקַבְּצִים שָׁם סָבִיב לְכִסֵּא־הַכָּבוֹד,

הַצְהָרַת הַגְּבוּרָה מִנִּי אָז בְּיָדָּם

וּמְבַקְשִׁים הַשְּׁחִיטָה אֶל הַקֵּץ לְהַטּוֹת.

וְלֹא דַי בַּהֶפְסֵק – יֵשׁ תְּפוּצוֹת לְקַבֵּץ,

גַּם עַל זֶה אָז פֹּרַשׁ בְּאוֹתָהּ הַצְהָרָה,

כִּי הָאָרֶץ – יַרְדֵּן בָּהּ יוֹרֶה כְמוֹ חֵץ –

לָם לָעַד הֻבְטְחָה – אָז פִּי אֵל שְׁזָרָהּ.