מהו שיר? אוויר. אתה הולך עם שורה והולך עמה לרחוב. והרחוב משנה לך את המקום. ומדבר ממך בשפת השינויים ובשפת התוספות ובשפת התשכָּחות ובשפת התשחָקות ומשנה לך דירה ואתה בא הביתה, והנה פקלאות פקלאות מדבקות. אתה בולע כל אלה כמו כובע קצוות, כמו מטריה שבורה. עד שהללו מתמעכים לך בבטן, ואתה שומע את קולך מבטן.

כל מה שהבאתי מן החוץ עומד לי על קצה הלשון. באתי לארץ הרגשתי מאחורי פרגוד. הלכתי על שטולצין, מקלות גבוהים להגביה ללכת. הייתי צמא להַפֵּךְ. זה נאיווי. אבל. כל מה שבא לי עומד לי על קצה לשון. וכשבא הרגע לחתוך ערוץ חדש לגלי המים – אז זה מדבר ממך בעד אש בעד מים.

ביטוי רווח בגמרא: מתורגמן. והשאלה היא: מי המתורגמן ומי המתרגמן. שאלתי רב אחד, בחיי שאמר: היום יודעים יותר לשון קודש, ויודעים לומר: מתרגם.

תראה תראה שם עומד מישהו על הפסים? שומעים צחצוחי מסילות ברזל. חלופת רכבות. סוּהַסוּ סוּהַסוּ סוּהַסוּ סוּהַסוּ. נוכח מישהו שם. מלים נושרות לאוויר. הלשון איך שהיא נופלת לי לתוך הפה. אֵלו תרגומי מילים. אין לנו מה להתבייש בהן. יש לנו מה להכאיב בהן. אֵלו תרגומי מלים שאזלו. שהיהודים לקחו כדי להעמיד במקומן את העברית. גם מולדתנו מנוער אנו מתרגמים למקומות הנחיתה כדגם העבר. אין לנו מה להתבייש. אלו דברים שהיהודים לקחו ותרגמו לעברית.

מה קורה לנו? איזה עם אנחנו? אנחנו מבשלים את הנשמה. ומי אוכל אותה? אנחנו. אמרת: “לך לך” – הלכנו. אמרת: “שם תבֹא. לך אתננה”. נשבעת, על משקל: מתושבעתן. על משקל: מתושבחן. על משקל: מתורגמן. והנה באנו. ועם אחר יושב בארץ.

ואנו מבשלים את הנשמה.

י“ט אדר שני תשמ”א, 25 מארס 1981

מֹשֶׁה הָיָה עָנִי כַּחֲדַר

מַדְרֵגֹת. לִבְסֹף נָתְנֻ לוֹ:

“פְּסֹל לְךָ אֲבָנִים” (נְדָרִים).

“מֵהַפְּסֹלֶת נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה” (רש"י).

אֲבַק הֲרִיסֹת

הַלֻּחֹת הַשְּׁבֻרִים

עִיֵּי הֶחֳרָבֹת

יְהֵא שֶׁלְּךָ.

אֱלֹהֶיךָ נָתַן לְךָ לָמֻת

בְּהַרְגָּשַׁת אַשְׁמָה

כְּתֹב לַמְּרֹמִים

הֻ עָזַב אֹתְךָ

תַּגִיד לוֹ

דְּפֹק לַשָּׁמַיִם עַבְדְּכֶם

הֻ וָהֹ שָׁלַח אֹתוֹ

לְמָוֶת אַשְׁמָה.

ב’–ט“ו תמוז תשמ”א, 4–17 יולי 1981

הַיֹּם אַתָּה כְּבָר דֹּרֵס אֹתִי.

אַךְ תַּעֲשֶׂה לִי טֹבָה תֵּלֵךְ אִתִּי.

הִנֵּה אַתָּה הַיֹּם הֹרֵס אֹתִי.

אַךְ אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת בְּגָלֻי, בִּגְלָל אָנֹכִי מִתְבַּיֵּשׁ.

אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶת שׁוֹר מִי

לָקַחְתִּי וַחֲמֹר מִי

לָקַחְתִּי וְשָׁאוּל מִי

לָקַחְתִּי לֹא שָׁאַל.

הָלַךְ אֲגַג אָסֻר לַהֲרֹג שָׁבֻי.

הָלַךְ שְׁמוּאֵל בֵּיתוֹ הָלַךְ אַחֲרָיו.

הָלַךְ מֹשֶׁה לֹא הָיָה בַּיִת.

זֶה שְׂכָרוֹ אֲנִי הָיִיתִי אֹמֵר.

כָּךְ אֲנִי חֹשֵׁב.

אֲנִי מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב.

אֻלַי נִדְמֶה לִי.

נִרְאֶה לִי כָּךְ.

י“ג תמוז תשמ”א, 15 יולי 1981

בְּמַאי עֹד לֹא,

אֲבָל אֹגֻסְט, סֶפְּטֶמְבֶּר,

אֹקְטֹבֶּר מַקְסִימֻם, בָּא

לִי אֶל עַצְמִי פְּנִימָה.

וְהָאִזְדָּרֶכֶת בְּקַיִץ.

הָאִילָן כְּאִלֻּ עֹמֵד לְהִפָּרֵד.

כָּל חֵלֶק הָלַךְ

לָלֻן לְאִילָן אַחֵר.

ב' תמוז תשמ"א, 4 יולי 1981

אבות ישורון

הַיָּם חֹלֹת חֲלָקִים

עָלָה בִּטְלָפִים לָטִיפִים.

הַיָּם הִצְטָרֵף לְאַלֶּנְבִּי

כְּיֶלֶד מֻל הָעֲרִיסָה.

הַיָּם כְּמוֹ לָלֶכֶת בְּרַגְלַיִם עָלָיו

כָּל כָּךְ חָלָק.

כְּשֶׁהָרְחֹב לָבָן מֵרֻחַ.

לָבָן מִלִּבְנֵי סִילִיקַט.

לָבָן מֵאֶתְמֹל שֶׁעָמְדָה

הַלְּבָנָה כָּל הַלַּיְלָה.

לָבָן מִפֹּעֲלֵי בִּנְיָן.

לָבָן מֵחֹלֹת הָאָרֶץ.

מֵחֹלֹת שְׂפַת הַמַּיִם.

לָבָן מִלָּבָן בִּי.

הַיָּם

הֻא כְּיֶלֶד

מֻל

רְחֹב אַלֶּנְבִּי.

ט' ניסן תשמ"א, 13 אפריל 1981

הַיֹּם, 30 יֻנִי 1981, נִפְרַשׁ

עֲלֵה פִקֻּס מֵחֲבֵרָיו, וְהָלַךְ

שַׁלֶּכֶת רִאשֹנָה. בְּאֵרֹפָּה, עָלֶה

רִאשֹׁן נֹשֵׁר בְּרִקֻּד עַל הַבֹּהֶן.

וְאִלֻּ כָּאן,

בָּאָה שָׁעָה.

בָּא בְּשֶׁקֶט,

עֶפֶּעס וָואס.

עָלֶה נֹפֵל,

כְּנַעַל יֶלֶד.

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

דֹּפֵק בָּאָרֶץ.

קֹל הַנְּפִילָה,

כְּנַעַל רֵיק.

נַעַל רֵיק,

דֹּפֵק רֵיק.

מַשֶּׁהֻ דָּבָר,

לִפְנֵי הַנַּעַל.

מַשֶּׁהֻ שַׁלֶּכֶת,

לִפְנֵי הַיֶּלֶד.

כ“ח סיון תשמ”א, 30 יוני 1981