לזכרו של אברהם ברוידס

מִשְּׁחוֹר אַבְנֵי קִיר כִּשְׁחוֹרָם שֶׁל אוּדִים,

מִגֶּבַע עוֹלֶה מְחֻגַּר רְחוֹבוֹת,

מֵחֹם מַעְיְנוֹתַיִךְ לַקֶּרֶת צְמוּדִים –

מֵצִיץ עֲבָרֵךְ עַל נוֹפוֹ הֶעָבֹת.

עַל רֶכֶס חוֹבֵק אֶת נָוֵךְ בְּלִי־מֵשִׂים,

בֵּינוֹת סִמְטָאוֹת שֶׁבְּסוּת עַתִּיקָה,

עַל קֶבֶר נוֹשֵׁם בְּצִלָּם שֶׁל נִסִּים –

צוֹמְחָה בִדְמָמָה אַגָּדָה עֲנֻגָּה.

עֵת שַׁחַר מוֹלִיךְ אֶת שִׁמְשׁוֹ בְשִׂמְחָה,

עֵת יוֹם מִתְרַגֵּז בְּשׁוּלֵי סְעָרָה,

בְּלֵיל לְבָנָה הַלּוֹחֵשׁ אֶת שִׁמְךָ

טוֹבְלָה אַגָּדָה בַכִּנֶּרֶת – דְּבִירָהּ.

קִסְמָהּ מִתְרַעְנֵן, וְכָמוֹהוּ כֹּחָהּ.

כִּפְסִיג שֶׁל בְּרֵאשִׁית מֵחָדָשׁ מַזְהִירָה.

הָרֵי גוֹלָן פָּרְשׂוּ שְׂמִיכַת זָהָב עַל הַכִּנֶּרֶת.

מִמֶּנָּה מִתְקָרְעִים אַלְפֵי עֲלֵי פָז וּנְהָרָה.

טוֹבְלִים טְבִילַת שַׁחֲרִית לְאוֹר חַמָּה הַמִּתְעוֹרֶרֶת,

אֲבָל לְאַט מוֹשְׁכִים הָרִים הַפָּז בַּחֲזָרָה.

צְעִיף תְּכַלְכַּל עֲדֶן רוֹבֵץ עַל הַגְּבָעוֹת מִנֶּגֶד,

אַךְ בַּעֲדוֹ כְבָר מְצִיצִים בְּקָעִים וְגֵיאָיוֹת.

מַסַּע יוֹמָהּ פָּתְחָה עָב לְבָנָה אֲשֶׁר מַשֶּׂגֶת

בְּמַגָּעָהּ פְּסָגוֹת, וּמְעִירָה אוֹתָן לִחְיוֹת.

חֶרְמוֹן־סָבָא הֵקִיץ מִזְּמַן וּבִתְפִלַּת־הַבֹּקֶר

עוֹמֵד עָטוּף טַלִּית צְחוֹרָה כְּשֶׁלֶג עוֹלָמִים.

מִתְנַעֲרוֹת צַמְּרוֹת עֵצִים מֵרֶדֶם לֵיל נָמוֹג. עֵר

כְּבָר כָּל הַיְקוּם וְגַם שָׁבְלֵי הַלֵּיל נֶעְלָמִים.

נִדְמֶה לְךָ – תָּמִיד הָיוּ כָאן שֶׁקֶט, אוֹר וּבֹקֶר.

תָּמִיד הָיוּ, וְכָךְ תָּמִיד הַשַּׁחַר פֹּה יַשְׁכִּים.

רוּחֹנֶת אָבִיב בַּדְּשָׁאִים מְפַזֶּזֶת.

נוֹשְׁקָה פֹה חַרְדָּל, שָׁם לוֹטֶפֶת בַּרְקָן,

מַטָּה גִבְעוֹלִים, בֶּעָלִים נֶאֱחֶזֶת,

וְסוֹד מְגַלְגֶּלֶת לְאֹרֶךְ דַּרְכָּהּ.

כִּנֶּרֶת־סַבְתָּא – לָהּ כָּל סוֹד כְּמוֹ נֶכֶד.

אֶל זֶה שֶׁקִּבְּלוּ אַךְ עַתָּה הַדְּשָׁאִים

תְּכֶלְתָּהּ מְחַיֶּכֶת – בְּרֶטֶט נִמְשֶׁכֶת.

עֵדִים קַשְׂקַשֶּׂיהָ – קוֹרְצִים וְזָעִים.

דּוּגִית מִפְרָשָׂהּ שַׁי לָרוּחַ מוֹסֶרֶת –

אוּלַי אֶת הַסּוֹד תְּמוּרָתוֹ לָהּ תִּלְחַשׁ.

אַךְ שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת כּוֹבְשָׁה הַכִּנֶּרֶת.

בְּאֹדֶם שִׁבְיָהּ גַּם נוֹפֵל הַמִּפְרָשׂ.

סוֹדוֹת מִתְאַסְּפִים בָּאֲוִיר לָעֲצֶרֶת –

צוֹמְחֵי בַמָּקוֹם עִם מוּבָא, עִם חָדָשׁ.

דּוֹמֵם טִיּוּלִי מְבֻשַּׂם חוּצוֹתַיִךְ –

נִדְמֶה, רַק חוֹלְמִים עַל מִנְהַג וָתִיקִין –

דּוּמָם מְלַוֵּהוּ הַלֵּיל, גַּם בָּתַּיִךְ.

מֵעָל כּוֹכָבִים לֹא־פְצוּעִים. אַךְ שׁוֹתְקִים.

דּוֹמֶה צַעֲדִי הָאִטִּי לַמַּחֲשֶׁבֶת.

הַשֶּׁקֶט חָבֵר הוּא גַם לוֹ וְגַם לָהּ.

קִבְּלָה מְנָתָהּ הַנְּשָׁמָה הַמֻּרְעֶבֶת

לִמְנָת מְנוּחָה – הֵן אֵינָהּ נְמָלָה.

רַק רֵע אֶחָד וְיָחִיד לִי הַלַּיְלָה

מִלְּבַד טַל כּוֹכָב בְּחַדְרֵי נְשָׁמָה.

עִם בַּעַל סוֹדִי, עִם הַצֵּל, לִי אֲטַיְּלָה,

נוֹגְעִים בִּי קוּרֵי עֲלָטֹנֶת נָמָה.

טְבֶרְיָה, כִּנַּרְתֵּךְ – מִתְכַּמְּהִים כָּל שְׁלוּחַי לָהּ.

אַךְ גַּם הִיא שׁוֹתְקָה אֲפֵלָה וְתַמָּה.