מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ,

מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֵךָ – – – תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרְאוּן

וּתְחַדֵּש פְּנֵי אֲדָמָה.

(תהילים קד, כד, ל)

לְכָאן

בִּמְרוֹמֵי הַגָּלִיל

הִטַּלְטֵּל לוֹ שָׁבְלָהּ

מִתְמַשֵּׁךְ וְזָקֵן

שֶׁל סוּת אִסִּיִּים.

וְצִלּוֹ מְנַטֵּף

שַׁלְוָתוֹ

עַל גַּגּוֹת

וּמְעָרוֹת,

וּבְסֻבְּכֵי אֲמִירִים

נֶאֱחָז.

מְצִיצִים נְטָפִים

לַפִּנּוֹת,

וְזוֹרְעִים

גַּרְגְּרִים שֶׁל הֵדִים

רְדוּמִים

אַךְ פּוֹקְחִים

הַעֵינַיִם.

הִתְגַּנְּבָה לָהּ

הָרוּחַ

תּוֹךְ צְחוֹק

אֶל עַלְוָה.

מִתְרוֹנֵן כָּל לִבָּהּ

לַהֲרֹס לַתֻּרְפָּה

בֵּין בְּנוֹתֶיהָ.

הִבְחִינָה זוֹ

בַּתַּעֲלוּל

וְקִדְּמַתָּה בְגִיל

וּבְצַהַל

לְקוֹל

דִּמְמַת הֶהָרִים

בִּבְרִית

תַּרְדֵּמַת צָהֳרַיִם.

יָצְאוּ הָאֵלָה וְהָאַלּוֹן

מִפִּרְקוֹ הַשִּׁשִּׁי שֶׁל נָבִיא.

מִדְרוֹנוֹת פְּרִיסָתָם.

וְשִׁלְּחוּ אֶצְבָּעוֹת

לַסְּדָקִים,

לַסְּדָקִים הַסְּלוּעִים.

וְכָל זֶרַע חִיּוּךְ

הוּא בְצֵל זֶרַע קֹדֶשׁ.

נִלְבָּב לְבוּשׁוֹ.

לוֹ זָכוּר

כָּל יְגוֹן הַדּוֹרוֹת,

עֵת יִטְבֹּל בְּרֵיחוֹת

שֶׁל שְׁחָרִים

מַרְדִּימֵי עַרְפִלִּים.

כָּאן עוֹלֵץ הַשֶּׁלֶו

בֵּין אָמִיר לְשֹׁרֶשׁ.

כָּאן הוּא עֵר בְּלִי הֶרֶף

גַּם בְּנוּם הַיּוֹם.

כָּאן שְׂבֵעִים מֵחֹלִי

עֲמוּסֵי מִיֶּגַע.

מְנוּחָה הִגְרִילוּ –

נַחֲלָה אוֹ סַף.

אִכָּרוּת נֵעוֹרָה.

חֲלוֹמָהּ עֵינַיִם

מְשַׁפְשֵׁף לַבֹּקֶר

עִם לִבְלוּב קְדוּמִים.

סוּת לָהּ מִתְנַעֶרֶת

מֵרִסּוּס הַקֶּסֶם.

הִיא חַוָּה לַפְּרִי שֶׁל

הַנָּחָשׁ תִּלְעַג.

בְּמַדְרֵגוֹת הֶהָרִים

יָרַד הַלַּיְלָה.

מָלְאוּ צְעָדָיו תִּמָּהוֹן:

מִי חִסְפֵּס הַדֶּרֶךְ?

הַקַּפֶּנְדַּרְיָה אִלֶּמֶת.

לֹא שְׁכוּחַת טַל וּמָטָר.

שְׂבֵעַת סְלָעִים

מְסֻקָּסִים.

עָצְמוּ עֵינֵיהֶם,

וַאֲפַרְכֶּסֶת אָזְנָם

נִרְדְּמָה

כְּמוֹ בַּת־צְחוֹק

שֶׁקָּפְאָה

בָּאֲוִיר.

כָּךְ אָצְלָה הַדֶּרֶךְ

מִדְרוֹנִים וּבֹקֶר.

צֵל.

רָזִים שֶׁל יֶרֶק –

לְטִירַת יָעֵל.

דְּמִי גְבָהִים וְעֶרֶג.

אַף זִמְזוּם שָׁכוּחַ.

צֵל מַשַּׁב קִנְאָה אוֹ

רֶטֶט וַדִּיוֹת?

נְבִיחוֹת בַּפֶּתַח? –

גַּם בָּן בִּרְכַּת הַבַּיִת.

אַךְ בִּסְגֹר טִירָה

כְּבָר

אַגָּדָה תָלוּן.

טְבֶרְיָה

אהרן מזיא

אַגָּדָה

אהרן מזיא

            לזכרו של אברהם ברוידס

מִשְּׁחוֹר אַבְנֵי קִיר כִּשְׁחוֹרָם שֶׁל אוּדִים,

מִגֶּבַע עוֹלֶה מְחֻגַּר רְחוֹבוֹת,

מֵחֹם מַעְיְנוֹתַיִךְ לַקֶּרֶת צְמוּדִים –

מֵצִיץ עֲבָרֵךְ עַל נוֹפוֹ הֶעָבֹת.

עַל רֶכֶס חוֹבֵק אֶת נָוֵךְ בְּלִי־מֵשִׂים,

בֵּינוֹת סִמְטָאוֹת שֶׁבְּסוּת עַתִּיקָה,

עַל קֶבֶר נוֹשֵׁם בְּצִלָּם שֶׁל נִסִּים –

צוֹמְחָה בִדְמָמָה אַגָּדָה עֲנֻגָּה.

עֵת שַׁחַר מוֹלִיךְ אֶת שִׁמְשׁוֹ בְשִׂמְחָה,

עֵת יוֹם מִתְרַגֵּז בְּשׁוּלֵי סְעָרָה,

בְּלֵיל לְבָנָה הַלּוֹחֵשׁ אֶת שִׁמְךָ

טוֹבְלָה אַגָּדָה בַכִּנֶּרֶת – דְּבִירָהּ.

קִסְמָהּ מִתְרַעְנֵן, וְכָמוֹהוּ כֹּחָהּ.

כִּפְסִיג שֶׁל בְּרֵאשִׁית מֵחָדָשׁ מַזְהִירָה.

בֹּקֶר

אהרן מזיא

הָרֵי גוֹלָן פָּרְשׂוּ שְׂמִיכַת זָהָב עַל הַכִּנֶּרֶת.

מִמֶּנָּה מִתְקָרְעִים אַלְפֵי עֲלֵי פָז וּנְהָרָה.

טוֹבְלִים טְבִילַת שַׁחֲרִית לְאוֹר חַמָּה הַמִּתְעוֹרֶרֶת,

אֲבָל לְאַט מוֹשְׁכִים הָרִים הַפָּז בַּחֲזָרָה.

צְעִיף תְּכַלְכַּל עֲדֶן רוֹבֵץ עַל הַגְּבָעוֹת מִנֶּגֶד,

אַךְ בַּעֲדוֹ כְבָר מְצִיצִים בְּקָעִים וְגֵיאָיוֹת.

מַסַּע יוֹמָהּ פָּתְחָה עָב לְבָנָה אֲשֶׁר מַשֶּׂגֶת

בְּמַגָּעָהּ פְּסָגוֹת, וּמְעִירָה אוֹתָן לִחְיוֹת.

חֶרְמוֹן־סָבָא הֵקִיץ מִזְּמַן וּבִתְפִלַּת־הַבֹּקֶר

עוֹמֵד עָטוּף טַלִּית צְחוֹרָה כְּשֶׁלֶג עוֹלָמִים.

מִתְנַעֲרוֹת צַמְּרוֹת עֵצִים מֵרֶדֶם לֵיל נָמוֹג. עֵר

כְּבָר כָּל הַיְקוּם וְגַם שָׁבְלֵי הַלֵּיל נֶעְלָמִים.

נִדְמֶה לְךָ – תָּמִיד הָיוּ כָאן שֶׁקֶט, אוֹר וּבֹקֶר.

תָּמִיד הָיוּ, וְכָךְ תָּמִיד הַשַּׁחַר פֹּה יַשְׁכִּים.

שְׁקִיעָה

אהרן מזיא

רוּחֹנֶת אָבִיב בַּדְּשָׁאִים מְפַזֶּזֶת.

נוֹשְׁקָה פֹה חַרְדָּל, שָׁם לוֹטֶפֶת בַּרְקָן,

מַטָּה גִבְעוֹלִים, בֶּעָלִים נֶאֱחֶזֶת,

וְסוֹד מְגַלְגֶּלֶת לְאֹרֶךְ דַּרְכָּהּ.

כִּנֶּרֶת־סַבְתָּא – לָהּ כָּל סוֹד כְּמוֹ נֶכֶד.

אֶל זֶה שֶׁקִּבְּלוּ אַךְ עַתָּה הַדְּשָׁאִים

תְּכֶלְתָּהּ מְחַיֶּכֶת – בְּרֶטֶט נִמְשֶׁכֶת.

עֵדִים קַשְׂקַשֶּׂיהָ – קוֹרְצִים וְזָעִים.

דּוּגִית מִפְרָשָׂהּ שַׁי לָרוּחַ מוֹסֶרֶת –

אוּלַי אֶת הַסּוֹד תְּמוּרָתוֹ לָהּ תִּלְחַשׁ.

אַךְ שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת כּוֹבְשָׁה הַכִּנֶּרֶת.

בְּאֹדֶם שִׁבְיָהּ גַּם נוֹפֵל הַמִּפְרָשׂ.

סוֹדוֹת מִתְאַסְּפִים בָּאֲוִיר לָעֲצֶרֶת –

צוֹמְחֵי בַמָּקוֹם עִם מוּבָא, עִם חָדָשׁ.

לַיְלָה

אהרן מזיא

דּוֹמֵם טִיּוּלִי מְבֻשַּׂם חוּצוֹתַיִךְ –

נִדְמֶה, רַק חוֹלְמִים עַל מִנְהַג וָתִיקִין –

דּוּמָם מְלַוֵּהוּ הַלֵּיל, גַּם בָּתַּיִךְ.

מֵעָל כּוֹכָבִים לֹא־פְצוּעִים. אַךְ שׁוֹתְקִים.

דּוֹמֶה צַעֲדִי הָאִטִּי לַמַּחֲשֶׁבֶת.

הַשֶּׁקֶט חָבֵר הוּא גַם לוֹ וְגַם לָהּ.

קִבְּלָה מְנָתָהּ הַנְּשָׁמָה הַמֻּרְעֶבֶת

לִמְנָת מְנוּחָה – הֵן אֵינָהּ נְמָלָה.

רַק רֵע אֶחָד וְיָחִיד לִי הַלַּיְלָה

מִלְּבַד טַל כּוֹכָב בְּחַדְרֵי נְשָׁמָה.

עִם בַּעַל סוֹדִי, עִם הַצֵּל, לִי אֲטַיְּלָה,

נוֹגְעִים בִּי קוּרֵי עֲלָטֹנֶת נָמָה.

טְבֶרְיָה, כִּנַּרְתֵּךְ – מִתְכַּמְּהִים כָּל שְׁלוּחַי לָהּ.

אַךְ גַּם הִיא שׁוֹתְקָה אֲפֵלָה וְתַמָּה.