טוביה ריבנר
‏כל עוד אתה אומר
‏לשלח יד
‏מעל לדף ההולך ושחר
‏יקיצה
‏ים: בשאת שעת הצהרים
‏פעם היינו
‏מי שם
‏כתב חרטמים
‏דיגים אפופי שנה
‏ים חי עד מה
‏בחדר האבל על מות אשתו
‏בין הפרחים
‏גופה הכלה
‏מי
‏הדמדומים האכזריים
‏למה עזבתני
‏במקום פיוט לימים נוראים
‏הכל ברור יותר
‏שוב ושוב
‏קולות מראות ברוח
‏יום שהשלך בו הלבן המפלא
‏ופתאם שמש זו
‏בואי, נחיה
‏של מי את, כאן, עכשו
‏בחלום הבהירות בשמים
‏איני רוצה, רוצה, איני
‏שירת הצפור הקפואה
‏מהצל בעיני / 2
‏עיר נמל
‏אחר כך השמים
‏לא פחד לא דרך פחד
‏כמו לב מבקש את דמו
‏החשכה הזאת
‏יקיצה
‏ענן
‏ופני האם בכף
‏בעוד ששולחים
‏אתה ההולך בשמש
‏הקול הצלול בערב
‏טיול לעת ערב
‏כששבו הפסלים לנוע
‏לפניך הגשם
‏פתח
‏דומם כבתחילה
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!