טוביה ריבנר
כל עוד אתה אומר
לשלח יד
מעל לדף ההולך ושחר
יקיצה
ים: בשאת שעת הצהרים
פעם היינו
מי שם
כתב חרטמים
דיגים אפופי שנה
ים חי עד מה
בחדר האבל על מות אשתו
בין הפרחים
גופה הכלה
מי
הדמדומים האכזריים
למה עזבתני
במקום פיוט לימים נוראים
הכל ברור יותר
שוב ושוב
קולות מראות ברוח
יום שהשלך בו הלבן המפלא
ופתאם שמש זו
בואי, נחיה
של מי את, כאן, עכשו
בחלום הבהירות בשמים
איני רוצה, רוצה, איני
שירת הצפור הקפואה
מהצל בעיני / 2
עיר נמל
אחר כך השמים
לא פחד לא דרך פחד
כמו לב מבקש את דמו
החשכה הזאת
יקיצה
ענן
ופני האם בכף
בעוד ששולחים
אתה ההולך בשמש
הקול הצלול בערב
טיול לעת ערב
כששבו הפסלים לנוע
לפניך הגשם
פתח
דומם כבתחילה
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!