בשיר זה הוא מדבר על אהבתו את החכמה והתבונה שהוא קשור אליה קשר אמיץ, ולא יוכל להפרד ממנה; וכל ימי חייו הוא שואף להשיג את דעת אלהים ע"י החכמה והתבונה.  ↩

ורוח אל כרת ברית ביני ובין החכמה  ↩

כחלי, כתכשיט  ↩

כעדי נפש, תכשיט של נפשו היא החכמה.  ↩

ענק, תכשיט שתולים על הצואר. כן אני לה.  ↩

עדיך הורד, הורד החכמה שהיא עדיך.  ↩

ופשט רבידך מגרוניה, הרביד שאתה לה.  ↩

נחלי עדניה, נחל העדנים של החכמה.  ↩

כמו שמש שהחשיכוה ענניה. את שמש שכלו לא יכסו ענני הבערות.  ↩

מדי היותי; כל ימי חיי, אעלה נפשי יותר ויותר.  ↩

ובעד ערפל שים מעונים, למעלה מן הבערות אל מקום אשר לא תגיע עוד ישים מעוני נפשו.  ↩

כי נשבעה עלי. נפשי נשבעה ונדרה  ↩

כי לא אשקט עד אשר אמצא דעת אדוניה של נפשי והיא דעת אלהים.  ↩

שיר זה שיך לסוג ההתפארות, המשורר מתפאר בכשרון השירה שלו. והוא מן השירים הראשונים של בן־גבירול כשיר “מליצתי בדאגתי”.  ↩

השׁר, המשורר.  ↩

עטרה למלכים, כשהוא מהלל את המלך שירו יפה כמו עטרה וכן הוא –  ↩

כמגבעת בראשי הסגנים, השרים.  ↩

ולבי בן, ולבי מבין.  ↩