יוסף יואל ריבלין
משירי ר' שלמה בן גבירול
בתוך: משירי ספרד

גאולות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


שְׁכוּלָה אֲכוּלָה

מאת

שלמה אבן גבירול

1

   "שְׁכוּלָה, אֲכוּלָה, / לָמָּה תִבְכִּי,

   הֲנוֹאַשׁ לִבֵּךְ / מֵאֲשֶׁר תְּחַכִּי?'

   “קִצִּי נִמְשַׁךְ2 / וְאָרַךְ חָשְׁכִּי!”

   ’הוֹחִילִי3, עֲנִיָּה, / כִּי־עוֹד מְעַט, כִּי

   אֶשְׁלַח מַלְאָךְ / לְפַנּוֹת דַּרְכִּי,

   וְעַל־הַר צִיּוֹן / אֶנְסֹךְ4 מַלְכִּי,

יָבוֹא מְבַשֵּׂר / לְפַנּוֹת שְׁבִילָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן5 / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "לְאֵלִי, אֵלִי, / כַּמָּה אֲיַחֵל,

   וְעַד־אָן תִּמְשֹׁךְ/ גָּלוּת הַחֵל6,

   וּבְנֵי רָחֵל7 / גְּזוּזִים כְּרָחֵל?

   וַאֲנִי בְכָל־זֹאת / תָּמִיד אֲיַחֵל!"

'הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְפוֹקֵד וּמֹחֵל8,

כִּי לֹא לְעוֹלָם / בָךְ אֲנִי בֹחֵל9,

עוֹד מְעַט וְהָיִית / לִי וַאֲנִי לָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "מָתַי יִקְרַב / וְיַגִּיעַ הַתּוֹר10,

   סָתוּם וְחָתוּם11 / מָתַי תִּפְתֹּר,

   אַרְמוֹן זָרִים12 / מָתַי תִּסְתֹּר?13"

   הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְמַחְסֶה וּמִסְתּוֹר14,

   כִּי עוֹד יֵשׁ לָךְ / מַרְפֵּא וּמַעְתּוֹר15,

   וְיִדֹּם כַּפְתּוֹר16 / כְּיוֹם אִי כַפְתּוֹר17,

וְיָצִיץ בְּמִצְחֵךְ / צִיץ18 אֲשֶׁר הֻשְׁלָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "הֲמוֹנִי לְפָנִים / בְּאַחַת נִטְבָּע19,

   וּמִנֹּף וּבָבֶל / בְּקָרוֹב נִתְבָּע20;

   הֱיוֹת אֲנִי עוֹד / כְּעַיִט נִצְבָּע21,

   נִקְבְּצוּ עָלַי / שָׂרִים אַרְבַּע22,

   וְאָכַל23 בְּשָׂרִי / וְעוֹד לֹא יִשְׂבָּע!"

   ’הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְצוּר, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע

כִּי בֹא יָבֹא / דּוֹד24 אֲשֶׁר הָלָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


  1. שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה, שהיו נוהגים לאמרם בשבתות. שיר זה הוא לשבת הרביעית אחרי הפסח. בראשי הבתים נמצא השם “שלמה” (ש‘כלה, ל’אלי, מ‘תי, ה’מוני). ומלבד זה נמצא השם בש‘ של “שכולה” בחצי הראשון של השורה הראשונה ובמלה “למה”, הראשונה בחצי השני של השורה הזאת. השיר הזה הוא שיחה בין הקב“ה ובין כנסת־ישראל. ”שכולה וכו’“ דברי הקב”ה. “קצי נמשך” דברי ישראל וכן הלאה.  ↩

  2. קצי נמשך: הגלות נמשכת ואין הקץ “קץ הגלות” מגיע.  ↩

  3. הוחילי: קוי.  ↩

  4. אנסך: אמשח.  ↩

  5. אמרו לציון וכו‘ הנה מלכך וכו’ פסוקי תנ“ך הם, והם חוזרים בסוף כל בית בתור ”חוזר".  ↩

  6. גלות החל: כונתו לגלות ספרד, (בשם הר' דוד ילין) והמשורר משתמש במבטא זה מקצר מפסוק בעובדיה פרק א‘ כ’.  ↩

  7. בני רחל: ישראל.  ↩

  8. לפוקד ומוחל: פוקד עין לשונאיו ומוחל לאוהביו.  ↩

  9. בוחל: מואס.  ↩

  10. התור: הזמן של הגאולה.  ↩

  11. סתום וחתום: עת הקץ והנסתר מכל אדם, וכן נזכר בדניאל פרק י"ב, ט'.  ↩

  12. ארמון זרים: ממשלת האויב.  ↩

  13. תסתר: תהרס.  ↩

  14. מסתור: מקום להסתר, לחסות, כמו מחסה.  ↩

  15. מעתור: חנינה ורצוי, וכונתו תבוא עוד עת שה' ירצה אתכם.  ↩

  16. כפתור כונתו לאויבים. בתנ"ך נזכר יושב האי כפתור ומשם יצאו פלשתים.  ↩

  17. כיום אי כפתור: יום שהֻכו בו הפלשתים כנזכר בירמיה פרק מ"ז ד'.  ↩

  18. ציץ: כזר אשר השלך מראשך.  ↩

  19. באחת נטבע: סבל מאויב יחיד, פעם מבבל ופעם ממצרים.  ↩

  20. 118  ↩

  21. היות אני עוד כעיט נצבע: הייתי אני כזה שנקבץ עליו העיט הנצבע בדם טרפו.  ↩

  22. שרים ארבע: ארבע מלכויות המציקות לישראל נזכרות בספר דניאל.  ↩

  23. ואכל: העיט.  ↩

  24. דוד: הוא הקב"ה.  ↩


שְׁבִיָּה עֲנִיָּה

מאת

שלמה אבן גבירול

1

שְׁבִיָּה עֲנִיָּה / בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

לְקוּחָה לְאָמָה / לְאָמָה מִצְרִיָּה2

מִיּוֹם עֲזַבְתָּהּ / לְךָ הִיא צוֹפִיָּה3

הָשֵׁב שְׁבוּתָהּ, / רַב הָעֲלִילִיָּה4,

וְאֹם עֲשִׂירִיָּה5 / תִּהְיֶה שְׁלִישִׁיָּה6,

וְחִישׁ7 קַל מְהֵרָה / וּבַשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה:8

  רָנִּי, בַּת־צִיּוֹן, הִנֵּה מְשִׁיחֵנוּ –

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


לְכָל תִּכְלָה9 יֵשׁ / קֵץ ואֵין קֵץ לְפִרְצִי,

כָּלוּ שְׁנוֹתַי / וְאֵין מְתֹם10 לְמַחֲצִי,

שָׁכַנְתִּי בְגָלוּת / טְבוּעָה בְּבֻצִּי

וְאֵין תּוֹפֵשׂ מָשׁוֹט / אֳנִיָּה לְהוֹצִיא

עַד אָנָה יְיָ, / תַּאֲרִיךְ קִצִּי11?

מָתַי קוֹל הַתּוֹר12 / יִשָּׁמַע בְּאַרְצִי?

  שִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא13 אַל תַּנִּיחֵנוּ –

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


מְחוּצִים וּלְחוּצִים / סוֹבְלֵי מַעֲמָס14,

בְּזוּזִים וּגְזוּזִים / נְתוּנִים לְמִרְמָס

עַד אָנָה יְיָ, / אֶזְעַק חָמָס –

וּלְבָבִי־בְקִרְבִּי / הִמֵּס יִמָּס.

זֶה כַמָּה שָׁנִים / עוֹבְדִים לְמַס,

יִשְׁמָעֵאל כְּאַרְיֵה / וְעֵשָׂו כְּתַחְמָס15

  זֶה יַנִּיחֵנוּ וְזֶה יִקָּחֵנוּ16

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


הֲקוֹלֵךְ17 זֶה הַקּוֹל, / גּוֹלַת אֲרִיאֵל18?

עִלְזִי וְצַהֲלִי, / בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל,

לְעֵת הָרָשׁוּם / בְּסֵפֶר דָּנִיּאֵל.

וּבָעֵת הַהִיא19 / יַעֲמֹד מִיכָאֵל

וְיִקְרָא עַל הָר: / “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”

אָמֵן וְאָמֵן20 / כֵּן יַעֲשֶׂה הָאֵל.

  כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ כֵּן תְּשַּׂמְּחֵנוּ

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


  1. גם שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה. והיו אומרים אותו ביוצר לשבת א‘ אחרי הפסח. בראש ד’ הבתים השם “שלמה” (ש‘ביה, ל’כל, מ‘חוצים, ה’קולך). גם הוא שיחה בין הקב“ה ובין כנסת ישראל. שלשת הבתים הראשונים דברי ישראל; הרביעי דברי ה'. בסוף כל בית חוזר הפסוק ”למה לנצח תשכחנו".  ↩

  2. לאמה, לאמה מצריה: כמו עבד לעבדים, ופרושו עם ישראל לקוח להיות לשפחה לישמעאל בן הָגָר שפחת שרה.  ↩

  3. צופיה: מצפה ומקוה.  ↩

  4. רב העליליה: גדל המעשה, היינו ה' העושה גדולות ונפלאות.  ↩

  5. ואם עשיריה: לאם שנשאר ממנו רק החלק העשירי.  ↩

  6. שלישיה: חשובה כולד השלישי לבטן, כמו שנאמר: עגלה שלישיה".  ↩

  7. וחיש: לשון צווי.  ↩

  8. ובשרה באליה וכו' ובשר אותה באליהו אשר יבשר לאמור: “רני בת ציון הנה משיחנו”.  ↩

  9. תכלה: וכו' לכל דבר שמקוים שיבוא לו סוף.  ↩

  10. מתם: רפואה המשלימה את החסר.  ↩

  11. קצי: קץ הגלות.  ↩

  12. התור: זמן הגאולה.  ↩

  13. שמך וכו' פסוק בירמיהו.  ↩

  14. מעמס: משא שהאויב מעמיס עליהם.  ↩

  15. תחמס: עוף טורף.  ↩

  16. זה ינחנו וזה יקחנו: כשישמעאל מניח אותו לוקח אותו עשו וכשעשו מניחו לוקח אותו ישמעאל ואין לו מנוחה לרגע.  ↩

  17. הקולך וכו‘: מכאן עד “גואל” דברי ד’.  ↩

  18. אריאל: כנוי לישראל.  ↩

  19. ובעת ההיא וכו': רומז על זמן הגאולה שאז יקום המלאך מיכאל “השר” כמספר בספר דניאל פרק י"ב א.  ↩

  20. אמן ואמן וכו' עד הסוף דברי ישראל.  ↩


שְׁזוּפָה נְזוּפָה

מאת

שלמה אבן גבירול

1

שְׁזוּפָה נְזוּפָה / בְּשִׁבֹּלֶת2 שְׁטוּפָה,

מַה־לָּךְ כְּפוּפָה / בְּלִי קוֹמָה זְקוּפָה

תֵּשֵׁב עֲטוּפָה / כְּשׁוֹשַׁנָּה קְטוּפָה?

בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תָּגוּר3 / כְּלֵי מָוֶת חָגוּר

תְּצַפְצֵף4 כְּעָגוּר / בְּתוֹךְ מַסְגֵּר5 סָגוּר.

  הֱיֵה לָהּ צוּר צִנָּה6,

  מְאוּסָה7 תִהְיֶה לְרֹאשׁ פִּנָּה8.


לִפְנֵי מְשַׂנְאִי / אֲנִי תָמִיד נִכְנָע,

רַעֲנָן וְשַׁאֲנָן9 / וַאֲנִי נָד וְנָע,

יִלְעַג וְיִשְׁאַג / וְיָדוֹ לֹא יִמְנָע10.

אֲקַוֶּה לְעֵת מַרְפֵּא / וְאוֹחִיל וַאֲצַפֶּה,

וְאָשִׂים יָד עַל פֶּה / בְּלֵב נִכְפֶּה וְנִסְפֶּה11

  כְּחַנָּה מוּל פְּנִנָּה12.


  1. גם שיר זה שייך לשירי הגאולה. משיר זה נדפסו כאן רק שני הבתים הראשונים אותיות ש‘ ל’ מהשם שלמה. גם הוא שיחה. והוא יוצר לשבת ה' אחרי הפסח.  ↩

  2. בשבלת: בשבלת המים של ים הצרות.  ↩

  3. בכל עת אשר תגור וכו': בכל עת אשר היא תגור מפני האויב החגור בכלי מות להמיתה ולענותה.  ↩

  4. תצפצף: כמו עגור שהוא סגור בתוך –  ↩

  5. מסגר: כלוב.  ↩

  6. צנה מגן.  ↩

  7. מאוסה: שמאס בה ד'.  ↩

  8. ראש פנה: כאבן ששמים אותה בראש פנת הבנין.  ↩

  9. רענן ושאנן: הוא האויב.  ↩

  10. וידו לא ימנע: האויב מלהכות אותנו.  ↩

  11. נכפה ונספה: שפל ונדכא.  ↩

  12. כחנה מול פנינה: שהיתה עצובה מפני הכעס שכעסה אותה פנינה העליזה והמצליחה.  ↩

אופן

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


שַׁאֲלוּ שְׁחָקִים

מאת

שלמה אבן גבירול

1

שַׁאֲלוּ שְׁחָקִים וְשִׂיחוּ לָאֲדָמָה2,

לָכֶם יְסַפְּרוּ הוֹד זְרוֹעַ רָמָה3,

מָתַח דֹּק4, וְחֶלֶד5 תָּלָה עַל־בְּלִימָה6,

הַגּוּף טִפַּח7 וְנָפַח הַנְּשָׁמָה,

   אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חַי וְרוּחַ,

   יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ:


לְבַדּוֹ הָיָה בְּטֶרֶם יוֹמָיִם8,

וְעַד־לֹא גִלְגֵּל חוּג שָׁמָיִם9,

וּבְאֵין מַעְיָנוֹת10 נִכְבַּדֵּי־מָיִם11

   בְּשׂוּם חשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ,

   יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ:


מְקוֹם מֶמְשַׁלְתּוֹ לְמַעְלָה הִצִּיבוֹ,

וְכִדְמוּת אֶבֶן־סַפִּיר12 חֲצָבוֹ,

וְרוּחַ וְעָנָן וָאֵשׁ שָׂם סְבִיבוֹ

מָרוֹם13, הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ14,

   הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ

   יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ:


הֵכִין בָּרוֹם מַלְאֲכֵי־רוּחַ,

וְחַיָּה נוֹשֵׂאת אוֹפָן בָּרוּחַ15,

אֶל־כָּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה־שָּׁם הָרוּחַ,

וְשָׁבִים וְרָצִים וְטָשִׂים16 בָּרוּחַ

   לְהַקְדִּישׁ לְיֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ,

   יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ:


  1. שיר זה הוא שיר תפלה המתנה גדולות ושבח האל. בראש הבתים השם שלמה (ש‘אלו, ל’בדו, מ‘קום, ה’כין). וגם בבית הראשון מתחילה כל שורה מארבע השורות הראשונות באותיות ש‘ל’מ‘ה (ש‘אלו ל’כם מ‘תח ה’גוף) יש אומרים ששיר זה הוא לא לר’ שלמה בן גבירול, כ“א לר' שלמה בר מרון. שיר זה היה נאמר לפני ”והאופנים וחיות הקדש" ביום ב' של פסח. בסוף כל בית פסוק, ואחרי הפסוק חוזר בכלם הפסוק יוצר הרים.  ↩

  2. שיחו לאדמה: דברו אל האדמה ושאלו אותה  ↩

  3. הוד זרוע רמה: הוד זרוע ה' הרוממה והנשאה העושה נפלאות.  ↩

  4. דק: שמים.  ↩

  5. וחלד: הארץ  ↩

  6. בלימה אפס.  ↩

  7. טפח: צר את הצורה.  ↩

  8. בטרם יומים: לפני שהיה סדר זמנים.  ↩

  9. ועד לא גלגל חוּג שמים: בטרם גלגל ה' את עגול השמים שבו מסתובבים כל הגלגלים, (הכוכבים),  ↩

  10. ובאין מעינות: בטרם היו המעינות  ↩

  11. נכבדי מים: שיש בהם מים רבים.  ↩

  12. אבן־ספיר: כסא הכבוד.  ↩

  13. מרום: הקב"ה  ↩

  14. רכובו: מרכבתו.  ↩

  15. וחיה נושאת אופן וכו‘ תאור זה לקוח מיחזקאל פרק א’. על־ידי רוח מה‘ נושאת חיות הקדש את כסא ה’ והן פונות אל אשר יפנה שם הרוח.  ↩

  16. וטשים: וממהרים.  ↩

שיר ידידות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


שְׁאֶלְתֶּם עַל לְבָבִי

מאת

שלמה אבן גבירול

1

שְׁאֶלְתֶּם עַל לְבָבִי מִי תְמָכוֹ2,

  וְכִרְבוֹת הַתְּלָאָה מִי סְמָכוֹ,

[וְלֹא מֵת] כִּי דְפָקוּהוּ יְגוֹנִים3

  וְאֵיךְ עָמַד וְיָגוֹן לֹא הֲפָכוֹ –

וְאַל נָא תִתְמְהוּ עַל זֹאת, וְתִמְהוּ

  לְרַב נִסִּים4 אֲשֶׁר שָׁכַן בְּתוֹכוֹ

[וְהוּ]א הַיָּם5 אֲשֶׁר יִמְשֹׁךְ נְחָלִים

   וְלֵב אִישׁ בַּעֲבוֹת אַהְבָה מְשָׁכוֹ

כְּמוֹ [כוֹכָב]6 אֲשֶׁר יִקְרַב לְמַרְאֶה

  וְלֹא יֵדַע אֱנוֹשׁ קֵץ מַהֲלָכוֹ.

מְתֵי סוֹדִי, שְׂאוּ שָׁלוֹם לְדוֹדִי7

  וְיִקַּח נָא בְרָכָה מֵחֲנִיכוֹ8,

וְיָקָר מִלְּבָבוֹ9 הוּא בְעֵינָיו

  וְהִנֵּה הוּא לְפָנֶיךָ שְׁפָכוֹ.

פֲּקדְתִּיהוּ לְעֵרָבוֹן10, כְּפָקֹד

  בְּיַד אִישׁ נֶאֱמָן יֹצֵא־יְרֵכוֹ11.

בְּךָ אֶהְ[גֶּ]ה אֲנִי תָמִיד, וְאִם אַתְּ12

  כְּמוֹ אֶחָד אֲנִי הַמַּאֲרִיכוֹ13.

וְחָלִילָה לְנַפְשִׁי מִשְּׁכֹחַ

  בְּרִיתָךְ, [וַ]אֲנִי הָלֹךְ וּבָכוֹ14.

אֲנִי דוֹדִי15 וְדוֹדִי לִי כְנַפְשִׁי

  בְּכָל מָקוֹם דְּרַכְתִּיו אוֹ דְרָכוֹ16

וְרֹאשׁ בֹּשֶׂם וְשֶׁמֶן מֹר, הֲיוּכַל

  לְהַפְסִידוֹ אֱנוֹשׁ אַחַר מְסָכוֹ17?

וְשָׁלוֹם רַב וְחֵן יִקְרַב לְךָ, רַב,

  וְיֶשַׁע רַב אֲשֶׁר לֹא הֶעֱרִיכוֹ18.

[וְשָׁלוֹם גַם] לְאֶלְחָנָן חֲנִיכוֹ19

  וְעַל יַעֲקֹב מְיֻדָּעִי נְסִיכוֹ20.


  1. השיר הזה מקדש לרב נסים בן יעקב איבן שאהן. המשורר מכבד אותו בתור רבו ומביע את אשר הוא מרגיש ביחס אליו.  ↩

  2. עת תמכו: תמך את הלב וכן סמכו.  ↩

  3. כי דפקוהו יגונים איך לא מת בשעה שהיגונים דפקו אותו והדריכהו מנוחה.  ↩

  4. ותמהו לרב נסים וכו': תמהו איך רב נסים הדומה לים הגדול שכן בתוך לבבי הקטן.  ↩

  5. והוא הים וכו': היחס שבינו לבין האחרים הוא כיחס הים לנחל. הוא מושך את כלם בתורתו ובידידותו וכלם הולכים אחריו כנחלים ההולכים אל הים.  ↩

  6. כמו כוכב וכו': הוא דומה לכוכב שאנו מדמים שהוא קרוב אלינו, אך באמת לא ידע איש קץ מהלכו. כלומר אין אנחנו יכולים להעריך את ערכו של רב נסים.  ↩

  7. לדודי, לידידי ואהובי.  ↩

  8. מחניכו: מתלמידו  ↩

  9. ויקר מלבבו וכו', הוא יקר בעיני המשורר מלבבו והוא שופך את לבו לפני רבי נסים.  ↩

  10. פקדתיהו לערבון: פקדתי את הלב לערבון.  ↩

  11. יצא ירכו: בכו. (כך מופיע במקור, וצריך להיות “בנו”. הערת פב"י)  ↩

  12. אתְּ כמו אתָה.  ↩

  13. כמו אחד אני המאריכו וכו': כמו אחד שאין שני לו אני מאריך והוגה בך. וָרַמז ל“מאריכין באחד” של קריאת שמע.  ↩

  14. הלוך ובכה: נפרד ממך ובוכה על הפרידה.  ↩

  15. אני דודי כלומר את כל נפשו ממלא דודי,  ↩

  16. בכל מקום דרכתיו או דרכו: אני קרוב אליו אם גם ירחיקנו מרחק המקום. בכל מקום שיהיה או שאהיה הוא לי כנפשי, ואני הוגה בו.  ↩

  17. אחר מסכו: אחר שמסך אותו נראה את טובו ויקרו.  ↩

  18. וישע רב אשר לא העריכו: יקרב אליו ישע רב אשר אין ערך לו.  ↩

  19. אלחנן חניכו: ר‘ אלחנן בר’ שמריה תלמיד ר' נסים.  ↩

  20. נסיכו: ר‘ יעקב בן ר’ נסים יורש כסאו אחריו.  ↩

קינה

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


רְאֵה שֶׁמֶשׁ

מאת

שלמה אבן גבירול

רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה

  כְּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה.

תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין

  וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְּכַסֶּה.

וְאֶרֶץ עָזְבָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה

  בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר כְּאִלּוּ

  בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

התאוננות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


מְלִיצָתִי בְּדַאְגָתִי

מאת

שלמה אבן גבירול

1

מְלִיצָתִי בְּדַאְגָתִי הֲדוּפָה2

  וְשִׂמְחָתִי בְאַנְחָתִי דְחוּפָה3,

וְאִם אֶרְאֶה שְׂחוֹק יִבְכֶּה לְבָבִי4

  לְחַיָּתִי שֶׁהִיא מֶנִּי קְטוּפָה,

– "יְדִידִי5, הַלְּבֶן־עֶשֶׂר וְשִׁשָּׁה

  סְפֹד וּבְכוֹת עֲלֵי־יוֹם הָאֲסִיפָה,

אֲשֶׁר הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ בְּיַלְדוּת6

  בְּלֶחִי כַּחֲבַצֶּלֶת שְׁזוּפָה?" –

שְׁפָטַנִי לְבָבִי מִנְּעוּרַי7

  וְעַל כֵּן הָיְתָה נַפְשִׁי כְּפוּפָה,

וְשָׂם הַבִּין8 וְהַמּוּסָר מְנָתוֹ9

  וְנַפְשׁוֹ הַחֲרוּצָה שָׂם קְצוּפָה10

– "וּמַה־בֶּצַע בְּהִתְקַצֵּף11 אֲבָל דֹּם

  וְקַוֵּה, כִּי לְכָל מַכָּה תְּרוּפָה,

וּמַה־יוֹעִיל בְּכוֹת עַל הַמְּצוּקִים

  וּמַה־יוֹעִיל לְדִמְעָה הָעֲרוּפָה12?" –

וּמָה אוֹחִיל13 וְעַד כַּמָּה אֲיַחֵל

  וְהַיּוֹם עוֹד וְלֹא מָלְאָה תְקוּפָה14,

וְטֶרֶם בֹּא צֳרִי־גִלְעָד וְיָמוּת

  אֱנוֹשׁ נִכְאָב15 אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נְגוּפָה16.


  1. זהו אחד השירים הראשונים של בן־גבירול, ששר בהיותו רק בן שש עשרה שנה. הוא מדבר בו על נפשו. עניו ויגונו מדכאים את לבבו בכל עת, נוטלים ממנו את שמחת החיים ומקדירים את שירת נעוריו. גם שיר זה הוא שיחה, כמנהג המשורר בכמה משיריו.  ↩

  2. מליצתי בדאגתי הדופה וכו' שירתי נדחפת תמיד ע"י הדאגה שאינה נותנת לה להתבטא כחפצה.  ↩

  3. ושמחתי וכו' וכן שמחתי נדחפת ע"י אנחתי.  ↩

  4. ואם אראה וכו' וכשאני רואה שחוק ושמחת אחרים, לבבי בוכה על חיי שנקטפו ונבלו.  ↩

  5. ידידי וכו' מכאן ארבע שורות מדבר ידידו של המשורר ושואל אותו: האם נאה לצעיר בן שש־עשרה, כמוך, לבכות אל האסיפה המות?  ↩

  6. אשר היה להמשך וכו' הלא היית צריך להמשך בילדות להתענג עליה, ומתאים שיהיה לחייך כחבצלת שזופת שמש?  ↩

  7. שפטני לבי וכו' המשורר עונה, שלבבו מיסר אותו משמח בנעוריו.  ↩

  8. ושם הבין והמוסר מנתו הוא הוגה וחושב הרבה.  ↩

  9. מנתו: חלקו.  ↩

  10. נפשו החרוצה, את הנפש שהיתה צריכה להיות מלאה עוז נעורים וזריזות, שמה התבונה לקצופה, מלאה צער ודאגה.  ↩

  11. ומה בצע וכו', שוב פעם דברי ידידו, מה בצע, מה תועלת בהתקצף.  ↩

  12. דמעה הערופה. דמעה הנוזלת כמו יערף כמטר.  ↩

  13. ומה אוחיל: דברי המשורר.  ↩

  14. והיום עוד לא מלאה תקופה. יום הרע עודנו גדול ונמשך ולא מלאה תקופתו.  ↩

  15. אנוש נכאב, הכואב.  ↩

  16. נגופה: דוויה.  ↩

התפארות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


אֵיךְ אֶעֱזֹב

מאת

שלמה אבן גבירול

1

אֵיךְ אֶעֱזֹב חָכְמָה וְרוּחַ אֵל

  כָּרַת בְּרִית2 בֵּינִי וּבֵינֶיהָ,

אוֹ תַעֲזֹב אוֹתִי וְהִיא כָאֵם

  לִי וַאֲנִי יֶלֶד־זְקוּנֶיהָ,

אוֹ כַחֲלִי3, אוֹ כַעֲדִי נֶפֶשׁ4

  אוֹ כַעֲנָק5 עַל צַוְּרֹנֶיהָ.

אֵיךְ תֹּאמְרוּ לִי עֶדְיְךָ הוֹרֵד6

  וּפְשֹׁט רְבִידָךְ מִגְּרוֹנֶיהָ7,

בָּהּ יַעֲלֹז לִבִּי וּבָהּ יִיטַב

  כִּי טָהֲרוּ נַחֲלֵי עֲדָנֶיהָ8.

לֹא טוֹב הֱיוֹת נַפְשִׁי כְמוֹ שֶׁמֶשׁ

  שֶׁהֶחֱשִׁיכוּהָ עֲנָנֶיהָ9.

מִדֵּי הֱיוֹתִי10 אַעֲלֶה נַפְשִׁי

  וּבְעַד עֲרָפֶל שִׂים מְעוֹנֶיהָ11,

כִּי נִשְׁבְּעָה עָלַי12 לְבַל אֶשְׁקֹט

  עַד אֶמְצְאָה דַעַת אֲדוֹנֶיהָ13.


  1. בשיר זה הוא מדבר על אהבתו את החכמה והתבונה שהוא קשור אליה קשר אמיץ, ולא יוכל להפרד ממנה; וכל ימי חייו הוא שואף להשיג את דעת אלהים ע"י החכמה והתבונה.  ↩

  2. ורוח אל כרת ברית ביני ובין החכמה  ↩

  3. כחלי, כתכשיט  ↩

  4. כעדי נפש, תכשיט של נפשו היא החכמה.  ↩

  5. ענק, תכשיט שתולים על הצואר. כן אני לה.  ↩

  6. עדיך הורד, הורד החכמה שהיא עדיך.  ↩

  7. ופשט רבידך מגרוניה, הרביד שאתה לה.  ↩

  8. נחלי עדניה, נחל העדנים של החכמה.  ↩

  9. כמו שמש שהחשיכוה ענניה. את שמש שכלו לא יכסו ענני הבערות.  ↩

  10. מדי היותי; כל ימי חיי, אעלה נפשי יותר ויותר.  ↩

  11. ובעד ערפל שים מעונים, למעלה מן הבערות אל מקום אשר לא תגיע עוד ישים מעוני נפשו.  ↩

  12. כי נשבעה עלי. נפשי נשבעה ונדרה  ↩

  13. כי לא אשקט עד אשר אמצא דעת אדוניה של נפשי והיא דעת אלהים.  ↩


אֲנִי הַשָּׁר

מאת

שלמה אבן גבירול

1

אֲנִי הַשָּׁר2 וְהַשִּׁיר לִי לְעָבֶד

אֲנִי כִנּוֹר לְכָל שָׁרִים וְנֹגְנִיּם

וְשִׁירִי הוּא עֲטָרָה לַמְּלָכִים3

וּמִגְבָּעוֹת בְּרָאשֵׁי הַסְּגָנִים4

וְגֵוִי יַהֲלֹךְ עַל הָאֲדָמָה

וְרוּחִי תַעֲלֶה עַל הָעֲנָנִים

וְהִנְּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי

וְלִבִּי בָן5 כְּלֵב בֶּן־הַשְׁמוֹנִים


  1. שיר זה שיך לסוג ההתפארות, המשורר מתפאר בכשרון השירה שלו. והוא מן השירים הראשונים של בן־גבירול כשיר “מליצתי בדאגתי”.  ↩

  2. השׁר, המשורר.  ↩

  3. עטרה למלכים, כשהוא מהלל את המלך שירו יפה כמו עטרה וכן הוא –  ↩

  4. כמגבעת בראשי הסגנים, השרים.  ↩

  5. ולבי בן, ולבי מבין.  ↩

שיר־טבע (עם ווכוח)

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


יְשַׁלֵּם הַסְּתָיו

מאת

שלמה אבן גבירול

1

יְשַׁלֵּם הַסְּתָיו2 נִדְרוֹ, וְיָקִים / דְּבָרוֹ לַחֲבַצֶּלֶת עֲמָקִים3,

וְיוֹם קַיִץ לְיַד־חֹרֶף מְצַפֶּה4 – / יְבוֹאֵהוּ לְבַשֵּׂר הַיְרָקִים5,

אֲשֶׁר תֵּלֵד בְּלִי־עֹצֶב6 אֲדָמָה, / וְהֶעָבִים יְלָדֶיהָ מְנִיקִים7.

רְאֵה כִּי שָׂחֲקָה תֵבֵל8, וְרַכּוּ / לְחָיֶיהָ9 אֲשֶׁר הָיוּ חֲזָקִים,

וְכֻסּוּ הָעֲרוּגוֹת כָּתְנוֹת חוּר10, / וְשָׁנִי שִׁבְּצוּם עָבֵי שְׁחָקִים11,

וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַכְּתָמִים12, / וְגַבֵּיהֶן כְּגַבֵּי הַבְּרָקִים13;

וְקָם הַתּוֹר וְהֶעָגוּר וְהַסִּיס / לְהִתְפָּאֵר עֲלֵי יוֹנֵי אֲפִיקִים14,

וְעֵת כִּי־יִתְּנוּ רֹאשָׁם לְקַפֵּץ – / תְּדַמֶּה פַעֲמֵיהֶם כָּאֲזִקִּים15,

בְּהִגָּלוֹת הֲדַר־שֶׁמֶשׁ עֲלֵיהֶם / יְכַסּוּ צַוְּרֹנֵיהֶם עֲנָקִים16.

אֱמֹר אַתָּה:17 הֲתוּכַל אוֹר לְכַסּוֹת / וְאִם־תּוּכַל לְהַשְׁפִּיל הַשְּׁחָקִים18?

הֲלֹא־דַי כִּי תְשַׁוֶּה19 לִבְּךָ לִי / כְּמוֹ־סֶלַע20, עֲדֵי שַׂמְתּוֹ נְקִיקִים21

וְאֵיכָה תוֹאֲנָה עָלַי תְּבַקֵּשׁ22, / וְדִבְרֵי תוֹאֲנָה דַּקִּים וְרַקִּים23?!

וְאֵיךְ תִּזְרֹק רְמָחֶיךָ לְנֶגְדִּי24, / וּמָגִנֵּי נְעוּרֵינוּ אֲפִיקִים25,

וְסוּסֵינוּ יְרוּצוּן בַּסְּלָעִים26, / וְכִסּוּ הַשְּׁחָקִים בַּאֲבָקִים27?! 28


  1. שיר זה הוא מענה לאיש, שהתפאר על בן־גבירול בשיריו הארוכים ולא ידע להוקיר כערכם את שיריו הקצרים והעמוקים של רשב“ג. הוא מתחיל בתאור טבע האביב הנמשך עד ”אמר אתה", ומשם הוא פונה אל איש דברו.  ↩

  2. ישלם הסתיו, הוא החרף, ישלם נדרו,  ↩

  3. ויקים דברו, היינו הבטחתו לחבצלת העמקים, כי הוא יעבר ויניח מקומו לאביב.  ↩

  4. מצפה, הקיץ מחכה ליד החרף שילך החרף.  ↩

  5. יבאוהו לבשר הירקים. והירק הצץ מבשר אותו שהחרף עובר.  ↩

  6. בלי עֹצֶב, להפך מ“בעצב תלדי בנים”.  ↩

  7. והעבים ילדיה מניקים העבים מניקים את הילדים אשר ילדה האדמה.  ↩

  8. שחקה תבל, התבל מאירה ומזהירה וכאלו צוחקת.  ↩

  9. ורכו לחייה, של האדמה שהיו בחרף קשים וחזקים, קפואים רכו באביב.  ↩

  10. כתנות חור, ע"י הפרחים והירק נדמה כאלו האדמה לבשה כתנות חור.  ↩

  11. ושנים שבצום וכו', העננים ע"י זה שהשקו את האדמה והרווה, הצמיחה פרחים אדומים, וכאלו שבצו את הערוגות בשני. (“ושנים שבצום” – כך במקור; הערת פב"י).  ↩

  12. כתמים, כתם־פז.  ↩

  13. הברקים, רבים מבָרֶקֶת והיא אבן יקרה.  ↩

  14. וקם התור וכו' העופות האלה באים להתפאר ולהתהדר לפני היונים על אפיקי המים  ↩

  15. ועת כי יתנו ראשם וכו' בשעה שהעופות פושטים ראשם לפנים לקפץ, תדמה אתה כאלו היו פעמיהם, רגליהם, אסורים באזיקים, בכבלים.  ↩

  16. יכסו צורניהם ענקים, כאשר השמש זורחת עליהם תתנוסס נוצתם, ודומה כאלו הם עדויים בענקים לצואריהם.  ↩

  17. אמר אתה, מכאן הוא פונה אל איש ריבו, ואומר –  ↩

  18. התוכל אור לכסות וכו' כשם שלא תוכל לכסות את אור השמש ולהשפיל את השחקים, כך לא תוכל להשפיל מעלתי.  ↩

  19. תשוה, תעשה,  ↩

  20. לבך לי כמו סלע: הלא די שתחזק את לבך לי כמו סלע.  ↩

  21. עדי שמתו עד שמת אותו כנקיק סלע.  ↩

  22. ואיכה תואנה וכו'. איך תבקש עלי ועל שירי דברי תואנה ובפרט שדבריך –  ↩

  23. דקים ורקים, דלים וריקים.  ↩

  24. ואיך תזרק רמחיך וכו' איך תוכל לחשב שתצליח בהשליכך רמחיך  ↩

  25. ומגיני נעורינו אפיקים: הלא המגנים של נעורי, כלומר השירים שכתבתי עוד בימי נעורי הם מאפיקי נחושה אשר כל רמח לא יוכל להם.  ↩

  26. וסוסינו וכו', סוסי מלחמתי היינו שירי יוכלו לרוץ גם במקום סלע קשה.  ↩

  27. וכסו השחקים באבקים והם טוחנים את הסלע עד אשר השמים מתכסים באבק.  ↩

  28. בסוף השיר הזה יש עוד שלשה בתים שהשמטנום לקשי הבנתם.  ↩

שיר־יין

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


כִּכְלוֹת יֵינִי

מאת

שלמה אבן גבירול

1

כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרֵד עֵינִי

  פַּלְגֵי מַיִם, פַּלְגֵי מָיִם.


שִׁבְעִים2 הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים

וַיַּכְחִידוּם תִּשְׁעִים3 שָׂרִים,

שָׁבְתוּ שִׁירִים4 כִי פִי שָׁרִים

  מָלֵא מַיִם, מָלֵא מָיִם.


לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעָם

אוֹ אֵיךְ מַאֲכָל אֶל חֵךְ יִנְעָם

עֵת בִּגְבִיעִים לִפְנֵי הָעָם

  יֻתַּן מַיִם, יֻתַּן מָיִם.


מֵי יַם־סוּף בֶּן־עַמְרָם הוֹבִישׁ5

וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ

אָכֵן פִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ6

  יַזֵּל מַיִם, יַזֵּל מָיִם.


הִנְנִי רֵעַ לַצְּפַרְדֵּעַ7

עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ

כִּי כָמֹהוּ פִי יוֹדֵעַ

  שִׁיר הַמַּיִם, שִׁיר הַמָּיִם.


נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ8

כִּבְנֵי רֵכָב9 תִּהְיֶה דָתוֹ10

יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ

שֹׁאֲבֵי מַיִם שֹׁאֲבֵי מָיִם.


  1. שיר זה הוא התול באיש אחד ששמו משה, שהזמין קרואים למשתה, וככלות היין הביא לפניהם מים. בראשי הבתים השם שלמה. ש‘בעים ל’חם וכו'.  ↩

  2. שבעים — י‘י’ן' בגימטריא 70.  ↩

  3. תשעים — מ‘י’ם' בגימטריא 90. והמים הכחידו את היין.  ↩

  4. שבתו שירים: חדלו שירים  ↩

  5. מי ים סוף וכו', משה רבינו הוביש את המים.  ↩

  6. אכן פי זה משה: זה בעל הבית נותן רק מים, פיו יזל מים.  ↩

  7. הנני רע לצפרדע, החי במים.  ↩

  8. נזיר יהיה כלומר זה משה בעל־הבית יהיה נזיר. הוא מקלל אותו, –  ↩

  9. כבני־רכב שלא היו שותים יין.  ↩

  10. תהיה דתו, משפטו.  ↩

שירים קצרים ומכתמים

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


זְכֹר, אָחִי

מאת

שלמה אבן גבירול

1

זְכֹר, אָחִי, בְּשִׁבְתֵּנוּ בְשִׂמְחָה

  וְאֵם פֶּרֶץ2 עֲלֵי רֹאשִׁי כְּשִׁפְחָה,

וְסִנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה3 מִלְּפָנַי,

  וְעִיר אֶסְתֵּר4 לְפָנֵינוּ פְתוּחָה,

וְדוֹד שָׁאוּל5 לְפָנֵינוּ בְיָפְיוֹ

  וּמִפִּי בֶּן־אֲבִינֹעַם6 זְרוּחָה,

וְקָם יִתְרוֹ7 לְהוֹר בָּלָק8 זְבָחוֹ

  וְזָעַק בֶּן אֲמִתַּי9 מִזְּבִיחָה.


  1. יש מיחסים שיר זה לר' אברהם בן עזרא.

    שיר זה הוא בדרך חידה, בנוי על־פי־הרב משמות עצם פרטיים בדרך המליצה.  ↩

  2. אם־פרץ — תמר, וכונתו לענפי עץ התמר, אשר בצלם ישב.  ↩

  3. סנהדרי־גדולה, היו שבעים, וגם י‘י’ן' בגמטריא שבעים.  ↩

  4. עיר אסתר, שושן, ופה כונתו שושַנים,  ↩

  5. דוד שאול, נר.  ↩

  6. בן־אבינעם, ברק, ופה כונתו לאור.  ↩

  7. יתרו, יֶתֶר הקשת והכונה, שצדו צפרים בחצי הקשת.  ↩

  8. הור בלק, אבי בלק והוא צפור,  ↩

  9. בן־אמיתי, יונה.  ↩


אֲיַסֵּר בַּר בּוּרִים

מאת

שלמה אבן גבירול

1

אֲיַסֵּר בַּר בּוּרִים

וְאֹכֵל בַּרְבֻּרִים

וְאֶקְרָא: בַּר בּוּרִים!


  1. בר־בורים המשורר משתמש בבטוי אחד בשלשה מובנים 1) איש בער ונבער. 2) עופות. 3) צא לחוץ.  ↩


וְעֵינִי שָׁקְטָה

מאת

שלמה אבן גבירול

1

וְעֵינִי שָׁקְטָה בִּמְעַט תְּנוּמָה / וְרָאִיתִי כְּכוֹכָב בָּאֲדָמָה,

וְשָׂמַחְתִּי עֲלֵי נָפְלוֹ בְיָדִי / וְשַׂשְׂתִּי כַּעֲלֵי גָבִישׁ וְרָאמָה2,

כְּאִלּוּ הֶעֱלָהוּ יוֹצְרוֹ עֵת / הֱקִיצוֹתִי וְאֵין עִמִּי מְאוּמָה.


  1. שיר זה מספר על חלום שחלם,  ↩

  2. ועיני וכו‘, כלומר בעת שעיני שקטה בתנומה ראיתי ככוכב שנפל בידי ושמחתי עליו כעל גביש וראמה, אבנים יקרות, אך כאשר הקיצותי אין עמי מאומה, ודומה כאלו יוצרו, ה’ העלהו שוב — את הכוכב — אל השמים.  ↩


כָּתַב סְתָיו

מאת

שלמה אבן גבירול

1

2

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו3

מִכְתָּב עֲלֵי־גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן4 / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו5.

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי־שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו6.


  1. במאמר “כתב סתיו ושירים אחרים שיוחסו לאבן גבירול בשגגה”, תרביץ פג, ד (תשע"ה), עמ' 605–634, מראה יונתן ורדי שמחבר השיר הוא שמואל הנגיד ולא אבן גבירול  ↩

  2. תאור הגן אחרי הגשם.  ↩

  3. כתב סתיו וכו' הסתיו, החרף כתב; המטר והרביבים הם הדיו, הברק הוא העט והענן הוא הכף המחזיק בעט.  ↩

  4. מכתב עלי גן וכו' הגן הוא הניר והפרחים בעלי צבע תכלת וארגמן הם הכתב והמכתב.  ↩

  5. לא נתכנו כהם וכו', שום חושב מחשבות לא יוכל במחשבותיו לכתב מכתב כזה.  ↩

  6. לכן בעת חמדה וכו', כאשר האדמה חמדה את פני השמים וחפצה להדמות אליהם רקמה לה על בדי, ענפי וקני הערוגות, פרחים הדומים לכוכבים.  ↩


הֲלֹא תִרְאֶה

מאת

שלמה אבן גבירול

1

הֲלֹא תִרְאֶה, מְיֻדָּעִי

  שְׁחָקִים כַּעֲרוּגַת גָּן

וְכוֹכָבִים כְּשׁוֹשַׁנִּים

  וְהַסַּהַר כְּמוֹ אַגָּן


  1. מידעי, ידידי, הוא מדמה את השמים לגן ואת הכוכבים לפרחים והסהר, הירח, דומה לאגן לברכת מים בתוך הגן.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.