יוסף יואל ריבלין

1

צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירָיִךְ2

דֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ3 וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ4

מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם

רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ

וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה5 נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל־

חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל־הֲרָרָיִךְ

לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ6 אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם

שִׁיבַת שְׁבוּתֵךְ אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ

לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה

וּלְמַחֲנַיִם7 וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ8

שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ9 וְהַיּוֹצְרֵךְ

פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ10

וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין

שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ

אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר

רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה11 עַל־בְּחִירָיִךְ

אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאִם

יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ12

מִי־יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר

נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ

מִי יַעֲשֶׂה־לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדֹד

אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ13

אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ־

נַיִךְ מְאֹד וַאֲחוֹנֵן אֶת־עֲפָרָיִךְ

אַף כִּי בְעָמְדִי14 עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתַי וְאֶשְׁ־

תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ

אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ15 וְאֶעְמֹד בְּגִלְ־

עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמְמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ

הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר־שָׁם שְׁנֵי

אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרַיִךְ

חַיֵּי נְשָׁמוֹת16 אֲוֵיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר־דְּרוֹר

אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ

יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלוֹךְ עָרֹם וְיָחֵף17 עֲלֵי

חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ

בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז18 וּבִמְקוֹם כְּרוּ־

בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ

אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי19 וְאֶקֹּב20 זְמָן

חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת־נְזִירָיִךְ

אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה

כִּי יִסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת־כְּפִירָיִךְ

אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד

אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ

כּוֹס הַיְגוֹנִים21 לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר

מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ

עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה22 אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ־

כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת־שְׁמָרָיִךְ23

צִיּוֹן כְּלִילַת יֹפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי

מֵאָז24 וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ25

הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכֹּאֲבִים

עַל־שֹּׁמֲמוּתֵךְ וּבֹכִים עַל־שְׁבָרָיִךְ

מִבּוֹר שְׁבִי שֹׁאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים26

אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ

עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ27 אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְרוּ

מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ28

הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים

לַעְלוֹת וְלֶאֱחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְמָרָיִךְ29

שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס30 הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם31 וְאִם

הֶבְלָם32 יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ

אֶל־מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל־מִי נְבִי־

אַיִךְ וְאֶל־מִי לְוִיַיִךְ וְשָׂרָיִךְ

יִשְׁנֶה33 וְיַחְלֹף כְּלִיל34 כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל

חָסְנֵךְ35 לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ

אִוֵּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ

יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת

אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ36

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירָיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ־

חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קִדְמַת נְעוּרָיִךְ


  1. שיר זה חבר המשורר בשבתו עוד בגלות, והוא מדבר לציון הרחוקה מתוך געגועים רבים.  ↩

  2. אסיריך: קשורים אליך, ושבויים בארצות אחרות.  ↩

  3. דורשי שלומך: הלא תשאלי לשלומם כשם שהם דורשים שלומך.  ↩

  4. יתר עדריך: מה שנותר ונשאר מן העדרים שנטרפו בשני זאבים.  ↩

  5. אסיר־תאוה: המתאוה מאד וכאלו הוא שבוי בידי התאוה.  ↩

  6. ענותך: עניך ושפלותך.  ↩

  7. לבית אל ולפניאל ומחנים. שם ראה יעקב אלהים ומלאכים.  ↩

  8. פגעי טהוריך: אשר שם פגעו הטהורים החסידים והצדיקים במלאכי אלהים.  ↩

  9. שכנה: שם שׂמה השכינה משכנה בגללך, כמו ושכנתי בתוכם.  ↩

  10. למול שערי וכו' כנגד בית המקדש הם שערי השמים. בית מקדש שלמטה, מכון כלפי ביהמ"ק של מעלה.  ↩

  11. שפוכה: שׁוֹרה.  ↩

  12. ואם ישבו: אף על פי שיושבים עבדים (בני הגר) על כסאות מלכי בית דוד, בירושלם.  ↩

  13. אניד לבתרי לבבי וכו': אעשה שבתרי לבבי ינודו בין בתרי הריך.  ↩

  14. אף כי בעמדי: ביחוד בעמדי.  ↩

  15. יערך וכרמלך: יער וכרמל נזכרים יחד בתנ"ך.  ↩

  16. חיי נשמות וכו' מדבר על האויר העפר והמים.  ↩

  17. ערום ויחף: הנזירים מאמות העולם היו נודרים לעלות לרגל ערומים או לובשים בגד אחד מיוחד או הולכים יחפים וכדומה. לחביבות מקום עליתם לרגל, וכן אומר כאן המשורר.  ↩

  18. ארונך אשר נגנז: לפי האגדה נבלע במקומו ולא נפל בידי אויב.  ↩

  19. פאר־נזרי וכו': שער ראשי מתוך אבל ויגון.  ↩

  20. ואקב: ואקלל.  ↩

  21. כוס היגונים וכו': כאלו הוא שותה כוס מלא יגון ומרירות, והוא מבקש לנוח מעצבו ויגונו.  ↩

  22. אהלה: שומרון, אהליבה יהודה. וכן הם מכנים בנביאים.  ↩

  23. חמתך ושמריך: של כוס היגונים.  ↩

  24. תקשרי מאז: תאחדי ותחברי גם אהבה וגם חן.  ↩

  25. חבריך: ידידיך. או “חבר” במובן התלמודי היינו חכם וזהיר במצוות.  ↩

  26. שואפים נגדך ומשתחוים וכ"ו: בתפלה פונים למול ירושלם.  ↩

  27. עדרי המונך: עדרי עמך.  ↩

  28. גדריך: גדרות הצאן. ופה הוא מכון גם לגדרי וסיגי המצוות.  ↩

  29. סנסני תמריך: אשכלות התמר.  ↩

  30. שנער ופתרוס: בבל ומצרים.  ↩

  31. בגדלם: אם כי הם גדולים היוכלו להשתוות אליך.  ↩

  32. הבלם: אליליהם.  ↩

  33. ישנה: כמו יחלף, יעבר.  ↩

  34. כּליל: לגמרי.  ↩

  35. חסנך: עֻזַך.  ↩

  36. ויבקעו עליו שחריך: השחר יעלה עליו.  ↩

1

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב2

אֵיךְ אֶטְעֲמָה3 אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי4 בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאְנִי בְּכֶבֶל עֲרָב5

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל־טוּב סְפָרַד6 כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב:7


  1. שיר געגועים לציון.  ↩

  2. במזרח: בארץ־ישראל; מערב ספרד.  ↩

  3. אטעמה: אמצא טעם וינעם לחכי.  ↩

  4. נדרי ואסרי: אסר כמו נדר; כנראה שנדר לעלות לארץ, והיה קשה לעלות מפני שהיו הדרכים משבשים בגייסות מסעי הצלב.  ↩

  5. חבל אדום: ר' יהודה גר בספרד הנוצרית. כבל ערב, בכבלי הערבים. אז היתה הארץ בידי המוסלימים.  ↩

  6. יקל בעיני וכ"ו. כשם שיקר בעיני לראות את ארץ־ישראל החרבה כך קל לי לעזב את כל טוב ספרד.  ↩

  7. דביר, בית־המקדש.  ↩

1

יְפֵה נוֹף2 מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל / קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב3

לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי / מִפַּאֲתֵי מַעְרָב


הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר4 / כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם

כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה /וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב


וּמִי יִתְּנֵנִי עַל־ / כַּנְפֵי נְשָׁרִים עַד

אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי / עֲפָרֵךְ וְיִתְעָרָב5


דְּרַשְׁתִּיךְ וְאִם מַלְכֵּךְ / אֵין בָּךְ6 וְאִם בִּמְקוֹם

צֳרִי גִלְעֲדֵךְ נָחָשׁ / שָׂרָף וְגַם עַקְרָב


הֲלֹא אֶת־אֲבָנַיִךְ / אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם

וְטַעַם רְגָבַיִךְ / לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב


  1. בראשי הבתים השם יהודה: י‘פה, ה’מון וכ"ו.  ↩

  2. יפה־נוף, נוף יפה.  ↩

  3. קריה למלך רב, עיר המלך הגדול והוא ה'.  ↩

  4. המון רחמי נכמר. נתעורר בי המון רחמים.  ↩

  5. ויתערב, דמעי בעפרך.  ↩

  6. ואם מלכך אין בך, אף־על־פי שמלכך אינו בך בכל זאת דרשתיך, השתוקקתי אליך.  ↩

1

הֱצִיקַתְנִי תְשׁוּקָתִי לְאֵל חָי

לְשַׁחֵר2 אֶת־מְקוֹם כִּסְאוֹת מְשִׁיחָי

עֲדֵי כִי לֹא נְטָשַׁתְנִי לְנַשֵּׁק3

בְּנֵי בֵיתִי וְאֶת־רֵעַי וְאֶחָי

וְלֹא אֶבְכֶּה עֲלֵי פַרְדֵּס נְטַעְתִּיו

וְהִשְׁקִיתִיו וְהִצְלִיחוּ צְמָחָי

וְלֹא אֶזְכֹּר יְהוּדָה וַעֲזַרְאֵל4

שְׁנֵי פִרְחֵי יְקָר מִבְחַר פְּרָחָי

וְאֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר כַּבֵּן חֲשַׁבְתִּיו

יְבוּל שִׁמְשִׁי וְטוּב גֶּרֶשׁ יְרָחָי5

וְכִמְעַט אֶשְׁכְּחָה בֵּית הַתְּפִלָּה

אֲשֶׁר הָיוּ בְמִדְרָשָׁיו מְנוּחָי

וְאֶשְׁכַּח תַּעֲנוּגֵי שַׁבְּתֹתַי

וְהַדְרַת מוֹעֲדַי וּכְבוֹד פְסָחָי

וְאֶתֵּן אֶת־כְּבוֹדִי לַאֲחֵרִים6

וְאֶעְזֹב לַפְּסִילִים אֶת־שְׁבָחָי

הֲמִירוֹתִי בְּצֵל שִׂיחִים חֲדָרַי

וּבִמְשֻׂכַת סְבַךְ חֹסֶן בְּרִיחָי7

וְנַפְשִׁי שָׂבְעָה רָאשֵׁי בְשָׂמִים8

וְרֵיחַ נַעֲצוּץ שַׂמְתִּי רְקָחָי9

וְחָדַלְתִּי הֲלוֹךְ עַל־כַּף וְעַל־אַף10

וְנָתַתִּי בְּלֵב־יַמִּים אֳרָחָי

עֲדֵי אֶמְצָא הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהָי

וְשָׁמָּה אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי וְשִׂיחָי

וְאֶסְתּוֹפֵף11 בְּהַר קָדְשׁוֹ וְאַקְבִּיל12

לְפִתְחֵי שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתָחָי

וְאַפְרִיחַ בְּמֵי יַרְדֵּן נְרָדַי13

וְאַשְׁלִיחַ בְּשִׁלֹחַ שְׁלָחָי14

אֲדֹנָי לִי וְאֵיךְ אִירָא וְאֶפְחַד

וּמַלְאַךְ רַחֲמָיו נֹשֵׂא שְׁלָחָי15

אֲהַלֵּל אֶת־שְׁמוֹ מִדֵּי חֲיוֹתִי16

וְאוֹדֶנּוּ עֲדֵי נֶצַח נְצָחָי:


  1. שיר זה הושר על הים אחרי צאת המשורר לדרך.  ↩

  2. לשחר, לבקר.  ↩

  3. עדי כי לא נטשתּני וכו' התשוקה לא עזבה אותי גם להפרד כראוי, כי מהרתי לצאת לדרכי.  ↩

  4. יהודה ועזריאל ויצחק היו תלמידיו, (עזריאל – כך כתוב בהערות במקור, אם כי בשיר מופיע עזַראל; הערת פב"י)  ↩

  5. יבול שמשי, תבואת שמשי, אשר למדו ממני והשפעו ממני, וכן טוב גרש ירחי, הטוב שבתבואת הירח שלי.  ↩

  6. ואתן את כבודי וכ"ו, אעזב את הכבוד לאחרים ולפסילים את התהלות שלי, כי כאפס נחשבו בעיני.  ↩

  7. במשוכת־סבך וכ"ו, החלפתי את חזק בריחי ביתי בסכה של סבכי ענפים.  ↩

  8. ונפשי שבעה וכ"ו, את ראשי הבשמים, את הבשמים היותר טובים שבעה נפשי ואין לי חפץ בהם.  ↩

  9. וריח נעצוץ קוץ, של ארץ־ישראל החרבה שמתי, רקחי, בשמי.  ↩

  10. וחדלתי הלוך וכ"ו, בית זה קשה פרושו.  ↩

  11. ואסתופף, אגור.  ↩

  12. ואקביל את פתחי, את ביתי אעשה בירושלם שהיא מקום שער השמים.  ↩

  13. נרדי, בשמי.  ↩

  14. שלחי ענפי. ירדּן־נרדי, שִלחַ־שְלָחַי לשון נופל על לשון.  ↩

  15. נשא שלחי נשקי.  ↩

  16. מדי חיותי, כל זמן חיותי. וכן עד נצח נצחי.  ↩

1

דְּבָרֶיךָ2 בְּמוֹר עֹבֵר רְקוּחִים3

וִמִצּוּר הַרֲרֵי הַמּוֹר לְקֻחִים4

וְלָךְ וּלְבֵית אֲבֹתֶיךָ חֲמֻדוֹת5

אֲשֶׁר יִלְאוּ לְהַשִּׂיגָם שְׁבָחִים6

פְּגַשְׁתַּנִי7 בְּמִדְבָּרִים עֲרֵבִים8

בְּתוֹכָם אֹרְבִים נֹשְׂאֵי שְׁלָחִים9

דְּבָרִים אָרְבוּ תוֹכָם דְּבֹרִים10

וְתוֹךְ יַעְרַת דְּבַשׁ קוֹצִים כְּסוּחִים11

אִם כִּי לֹא שְׁלוֹם שָׁלֵם יְבֻקַּשׁ

בְּעוֹדָהּ מָלְאָה עִוְרִים וּפִסְחִים12

לְמַעַן בֵּית אֱלֹהֵינוּ נְבַקֵּשׁ

שְׁלוֹמָהּ אוֹ בְּעַד רֵעִים וְאַחִים13

וְאִם כֶּן־הוּא כְּדִבְרֵיכֶם רְאוּ חֵטְא

עֲלֵי כָל־כֹּרְעִים נֶגְדָּהּ וְשֹׁחִים14

וְחֵטְא הוֹרִים שְׁכָנוּהָ כְגֵרִים15

וְקָנוּ שָׁם לְמֵתֵיהֶם צְרִיחִים16

וְתֹהוּ מַעֲשֵׂה אָבוֹת חֲנֻטִים

וּפִגְרֵיהֶם אֱלֵי אַרְצָהּ שְׁלוּחִים17

וְהָיוּ בַעֲבוּרָהּ נֶאֱנָחִים

וְהָאָרֶץ מְלֵאָה נֶאֱלָחִים18

וְלָרִיק מִזְבְּחוֹת אָבוֹת בְּנוּיִים19

וְלַשָּׁוְא קָרְבוּ שָׁם הַזְּבָחִים

הֲטוֹב שֶׁיִּהְיוּ מֵתִים זְכוּרִים20

וְהָאָרוֹן וְהַלֻּחוֹת שְׁכוּחִים

נְשַׁחֵר אֶת־מְקוֹם שַׁחַת וְרִמָּה

וְנִטּשׁ אֶת־מְקוֹר חַיֵּי נְצָחִים21

הֲלָנוּ נַחֲלָה רַק מִקְדְּשֵׁי אֵל22

וְאֵיךְ נִהְיֶה לְהַר קָדְשׁוֹ שְׁכֵחִים

הֲיֵשׁ לָנוּ בְּמִזְרָח אוֹ בְּמַעְרָב

מְקוֹם תִּקְוָה נְהִי עָלָיו בְּטוּחִים

אֲבָל אֶרֶץ אֲשֶׁר מָלְאָה שְׁעָרִים23

לְנֶגְדָּם שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתוּחִים

כְּהַר סִינַי וְהַכַּרְמֶל וּבֵית אֵל

וּבָתֵּי הַנְּבִיאִים הַשְּׁלוּחִים24,

וְכִסְאוֹת כֹּהֲנֵי כִסֵּא אֲדֹנָי,

וְכִסְאוֹת הַמְּלָכִים הַמְּשׁוּחִים.

וְלָנוּ גַּם לְבָנֵינוּ יְעָדָהּ25,

וְאִם צִיִּים שְׁכָנוּהָ וְאֹחִים26.

הֲלֹא כֵן נִתְּנָה קֶדֶם לְאָבוֹת,

וְכֻלָהּ נַחֲלַת קוֹצִים וְחֹחִים.

וְהֵם מִתְהַלְּכִים אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ,

כְּמִתְהַלֵּךְ בְּפַרְדֵּס בֵּין צְמָחִים.

וְהֵם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים, וְדֹרְשִׁים

מְקוֹם קֶבֶר וּמָלוֹן שָׁם כְּאֹרְחִים27.

וְשָׁם הִתְהַלְּכוּ לִפְנֵי אֲדֹנָי,

וְלָמְדוּ הַשְּׁבִילִים הַנְּכֹחִים28.

וְאָמְרוּ כִּי רְפָאִים שָׁם יְקוּמוּן29,

וְיֵצְאוּ שֹׁכְבִים תַּחַת בְּרִיחִים30.

וְכִי שָׁם תַּעֲלֹזְנָה הַגְּוִיּוֹת31,

וְתָשֹׁבְנָה נְפָשׁוֹת לַמְּנוּחִים32.

רְאֵה נָא גַּם רְאֵה דוֹדִי וְהָבֵן,

וְסוּר מִמּוֹקְשִׁים צִנִּים וּפַחִים33.

וְאַל תַּשִּׁיאֲךְ חָכְמַת יְוָנִית34,

אֲשֶׁר אֵין לָהּ פְּרִי כִּי אִם פְּרָחִים35.

וּפִרְיָהּ כִּי אֲדָמָה לֹא רְקוּעָה36,

וְכִי לֹא אָהֳלֵי שַׁחַק מְתוּחִים.

וְאֵין רֵאשִׁית לְכָל־מַעְשֵׂה בְרֵאשִׁית,

וְאֵין אַחְרִית לְחִדּוּשׁ הַיְרָחִים37.

שְׁמַע דִּבְרֵי נְבוֹנֶיהָ נְבֻכִים38,

בְּנוּיִים עַל־יְסוֹד תֹּהוּ וְטִיחִים.

וְתָשׁוּב לָךְ בְּלֵב רֵיקָם וְנָעוּר39,

וּפֶה מָלֵא בְּרֹב שִׂיגִים וְשִׂיחִים.

וְלָמָּה־זֶה אֲבַקֶּשׁ־לִי אֳרָחוֹת

עֲקַלְקַלּוֹת, וְאֶעְזֹב אֵם אֳרָחִים40?


  1. השיר הזה הוא תשובה לאדם נכבד שבקש להניא את המשורר מלכת לא"י, באמרו כי בהיות הארץ בידי הגויים, אין צריך לעלות.  ↩

  2. דבריך במר וכו': המשורר מתחיל בשבח השירה השלוחה אליו, ואומר כי דבריה נותנים ריח טוב.  ↩

  3. במוֹר: כאלו היו רקוחים במור, בשמים טובים.  ↩

  4. ומצור הררי המור לקוחים: מראש הררי המור, היינו מן המקום שהמור הנבחר גדל שם.  ↩

  5. חמדות: מעלות טובות  ↩

  6. אשר ילאו וכו': כמה שישבחו אותם לא יהיה די. השבחים ילאו ולא יוכלו להשיג את מעלות אבותיו.  ↩

  7. פגשתנּי וכו: מכאן מתחיל הוכוח.  ↩

  8. מדברים ערבים: המשורר משתמש במלים לשתי פנים א) דברים נעימים ב) מדבר ערבה.  ↩

  9. תוכם אורבים: וכו'. בתוך הדברים הנעימים או מדבר הערבה אורבים לי. נושאי שׁלּחים: נושאי נשק המוכנים להתנפל.  ↩

  10. דברים־דברים: לשון נופל על לשון.  ↩

  11. כסוחים: כרותים והמשורר משתמש במליצה פי הפסוק בישעיה פרק לג' פסוק יב.  ↩

  12. אם כי לא שׁלום וכו': אם אמנם נגיד שדבריך צודקים כי אין לדרוש את שלום שׁלם לאמר ירושלם, בעת שהיא מלאה. עורים ופסחים, לאמר זרים, והמשורר משתמש במליצה על־פי הפסוק המספר על העורים והפסחים שהיו בציון כשכבש אותה דוד. (שמואל ב‘ פ’ ה פסוק ו')  ↩

  13. למען בית וכו': הלא נבקש שלום ירושלים משום בית־המקדש שבה או בעד רעים ואחים: בעד אחינו היהודים היושבים בתוכה כיום.  ↩

  14. ואם כן הוא וכו': אם צדקתם שאינה קדושה הרי למה פונים ושוחים בעת התפלה נגדה נגד ירושלם.  ↩

  15. וחטא הורים וחטא עשו הורים האבות אשר שכנו בארץ כזרים.  ↩

  16. וקנו שׁם וכו‘ אברהם קנה לו ולבניו צריחים קברים וכונתו למערת המכפלה. צ’ריח בערבית קבר.  ↩

  17. ותהו מעשׂה אבות: והבל היה מעשה יעקב ויוסף שנחנטו ופגריהם גופותיהם שֻלחו ממצרים לארץ־ישראל.  ↩

  18. והיו וכו': נאנחו ונכספו לארץ בשעה שהיתה מלאה נאלחים: נתעבים ומאוסים היינו עובדי־אלילים.  ↩

  19. ולריק וכו': לריק בנו שם אבותינו מזבחות והקריבו זבחים.  ↩

  20. הטוב שיהיו וכו': מדבר על המנהג לבקר את קברי המתים הקרובים, ואמר: את קברות המתים נבקר ומקום הארון והלוחות נשכח?.  ↩

  21. נשׁחר: נבקר מקום שחת ורמה: הקברים ונטשׁ: ונעזב מקום חיי נצחים: מקום בית המקדש.  ↩

  22. הלנו נחלה האם לנו נחלה. רק: מלבד.  ↩

  23. אבל: יותר מזה ארץ אשׁר וכו': שערי המקומות הקדושים מכונים, למול שערי שמים.  ↩

  24. הנביאים השלוחים: ששלח אותם ד' לישראל.  ↩

  25. יעדה: הבטיח את הארץ.  ↩

  26. ואם ציים וכו': ואם כי היום היא חרבה ושכנו בה ציים ואחים, הלא כן נתנה לפנים גם לאבות בהיותה מלאה קוצים וחוחים, ובכל־זאת התהלכו בה באהבה כמתהלך בפרדס בין צמחים.  ↩

  27. והם גרים ותושׁבים וכו': אע"פ, שהיו רק גרים ותושבים, היינו יושבים בארץ לא להם, בכל־זאת בקש אברהם שם מקום קבר ומושב, ולו גם נחשבו כאורחים.  ↩

  28. השׁבילים הנכוחים: ארח מישרים, והוא בטוי ערבי.  ↩

  29. ואמרו כי רפאים וכו': המתים יקומו בארץ ישראל וגם המתים בחו"ל יתגלגלו גלגול מחילות עד שיבואו לארץ־ישראל ושם יקומו לתחיה.  ↩

  30. שׁוכביה תחת בריחים: המתים הקבורים באדמה הסוגרת עליהם כדלת ובריח. (בהערות שבמקור המודפס כתוב “שוכביה”, אף כי בשיר עצמו כתוב “שוכבים”; הערת פב"י).  ↩

  31. וכי שׁם תעלזנה הגּויות: הגוף הקבור בארץ־ישראל מוצא מנוחה.  ↩

  32. למנוחים: למתים.  ↩

  33. צנים ופחים: מוקשים ורשתות.  ↩

  34. ואל תשיאך וכו' כנראה שהמתוכח עם המשורר הביא לו ראיות מן הפלוסופיה והחקירה. ועל זה עונה המשורר מכאן ועד סוף השיר. תשׂיאך: תפתך.  ↩

  35. פרי: דבר ממש. פרחים: אמנם יפים אבל הם נובלים וכמשים.  ↩

  36. אדמה לא רקועה וכו‘: הפלוסופיה אומרת שהעולם קדמון ולא בריאה שברא ה’. הם אומרים שה' לא רקע הארץ ולא מתח השמים.  ↩

  37. ואין ראשׁית וכו': אין התחלה לעולם, כי אם כך הוא מימות עולם, וכך אין סוף. לחידוש הירחים: כי תמיד יבוא חדש אחרי חדש והלבנה תתחדש בלי סוף.  ↩

  38. שׁמע דברי נבונים נבוכים וכו: הם החכמים בעצמם נבוכים ואין דברי האחד כדברי השני. ודבריהם בנויים על יסוד שוא וטיח תפל.  ↩

  39. ונעור: וריק.  ↩

  40. אם ארחים: התורה שהיא אם כל הדרכים.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.