יוסף יואל ריבלין
משירי ר' יהודה הלוי
בתוך: משירי ספרד

שירי ציון

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


צִיּוֹן

מאת

יהודה הלוי

1

צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירָיִךְ2

דֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ3 וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ4

מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם

רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ

וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה5 נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל־

חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל־הֲרָרָיִךְ

לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ6 אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם

שִׁיבַת שְׁבוּתֵךְ אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ

לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה

וּלְמַחֲנַיִם7 וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ8

שָׁם הַשְּׁכִינָה שְׁכֵנָה לָךְ9 וְהַיּוֹצְרֵךְ

פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ10

וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ וְאֵין

שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ

אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר

רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה11 עַל־בְּחִירָיִךְ

אַתְּ בֵּית מְלוּכָה וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי וְאִם

יָשְׁבוּ עֲבָדִים עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ12

מִי־יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר

נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ

מִי יַעֲשֶׂה־לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדֹד

אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ13

אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָ־

נַיִךְ מְאֹד וַאֲחוֹנֵן אֶת־עֲפָרָיִךְ

אַף כִּי בְעָמְדִי14 עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתַי וְאֶשְׁ־

תּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ

אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ15 וְאֶעְמֹד בְּגִלְ־

עָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמְמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ

הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר־שָׁם שְׁנֵי

אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרַיִךְ

חַיֵּי נְשָׁמוֹת16 אֲוֵיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר־דְּרוֹר

אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ

יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלוֹךְ עָרֹם וְיָחֵף17 עֲלֵי

חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ

בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז18 וּבִמְקוֹם כְּרוּ־

בַיִךְ אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ

אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי19 וְאֶקֹּב20 זְמָן

חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת־נְזִירָיִךְ

אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת בְּעֵת אֶחֱזֶה

כִּי יִסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת־כְּפִירָיִךְ

אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי בְּעוֹד

אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ

כּוֹס הַיְגוֹנִים21 לְאַט הַרְפִּי מְעַט כִּי כְבָר

מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ

עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה22 אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ וְאֶזְ־

כֹּר אָהֳלִיבָה וְאֶמְצֶה אֶת־שְׁמָרָיִךְ23

צִיּוֹן כְּלִילַת יֹפִי אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי

מֵאָז24 וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ25

הֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ וְהַכֹּאֲבִים

עַל־שֹּׁמֲמוּתֵךְ וּבֹכִים עַל־שְׁבָרָיִךְ

מִבּוֹר שְׁבִי שֹׁאֲפִים נֶגְדֵּךְ וּמִשְׁתַּחֲוִים26

אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ

עֶדְרֵי הֲמוֹנֵךְ27 אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְרוּ

מֵהַר לְגִבְעָה וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ28

הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים

לַעְלוֹת וְלֶאֱחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְמָרָיִךְ29

שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס30 הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם31 וְאִם

הֶבְלָם32 יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ

אֶל־מִי יְדַמּוּ מְשִׁיחַיִךְ וְאֶל־מִי נְבִי־

אַיִךְ וְאֶל־מִי לְוִיַיִךְ וְשָׂרָיִךְ

יִשְׁנֶה33 וְיַחְלֹף כְּלִיל34 כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל

חָסְנֵךְ35 לְעוֹלָם לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ

אִוֵּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ

יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת

אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ36

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירָיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְ־

חָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קִדְמַת נְעוּרָיִךְ


  1. שיר זה חבר המשורר בשבתו עוד בגלות, והוא מדבר לציון הרחוקה מתוך געגועים רבים.  ↩

  2. אסיריך: קשורים אליך, ושבויים בארצות אחרות.  ↩

  3. דורשי שלומך: הלא תשאלי לשלומם כשם שהם דורשים שלומך.  ↩

  4. יתר עדריך: מה שנותר ונשאר מן העדרים שנטרפו בשני זאבים.  ↩

  5. אסיר־תאוה: המתאוה מאד וכאלו הוא שבוי בידי התאוה.  ↩

  6. ענותך: עניך ושפלותך.  ↩

  7. לבית אל ולפניאל ומחנים. שם ראה יעקב אלהים ומלאכים.  ↩

  8. פגעי טהוריך: אשר שם פגעו הטהורים החסידים והצדיקים במלאכי אלהים.  ↩

  9. שכנה: שם שׂמה השכינה משכנה בגללך, כמו ושכנתי בתוכם.  ↩

  10. למול שערי וכו' כנגד בית המקדש הם שערי השמים. בית מקדש שלמטה, מכון כלפי ביהמ"ק של מעלה.  ↩

  11. שפוכה: שׁוֹרה.  ↩

  12. ואם ישבו: אף על פי שיושבים עבדים (בני הגר) על כסאות מלכי בית דוד, בירושלם.  ↩

  13. אניד לבתרי לבבי וכו': אעשה שבתרי לבבי ינודו בין בתרי הריך.  ↩

  14. אף כי בעמדי: ביחוד בעמדי.  ↩

  15. יערך וכרמלך: יער וכרמל נזכרים יחד בתנ"ך.  ↩

  16. חיי נשמות וכו' מדבר על האויר העפר והמים.  ↩

  17. ערום ויחף: הנזירים מאמות העולם היו נודרים לעלות לרגל ערומים או לובשים בגד אחד מיוחד או הולכים יחפים וכדומה. לחביבות מקום עליתם לרגל, וכן אומר כאן המשורר.  ↩

  18. ארונך אשר נגנז: לפי האגדה נבלע במקומו ולא נפל בידי אויב.  ↩

  19. פאר־נזרי וכו': שער ראשי מתוך אבל ויגון.  ↩

  20. ואקב: ואקלל.  ↩

  21. כוס היגונים וכו': כאלו הוא שותה כוס מלא יגון ומרירות, והוא מבקש לנוח מעצבו ויגונו.  ↩

  22. אהלה: שומרון, אהליבה יהודה. וכן הם מכנים בנביאים.  ↩

  23. חמתך ושמריך: של כוס היגונים.  ↩

  24. תקשרי מאז: תאחדי ותחברי גם אהבה וגם חן.  ↩

  25. חבריך: ידידיך. או “חבר” במובן התלמודי היינו חכם וזהיר במצוות.  ↩

  26. שואפים נגדך ומשתחוים וכ"ו: בתפלה פונים למול ירושלם.  ↩

  27. עדרי המונך: עדרי עמך.  ↩

  28. גדריך: גדרות הצאן. ופה הוא מכון גם לגדרי וסיגי המצוות.  ↩

  29. סנסני תמריך: אשכלות התמר.  ↩

  30. שנער ופתרוס: בבל ומצרים.  ↩

  31. בגדלם: אם כי הם גדולים היוכלו להשתוות אליך.  ↩

  32. הבלם: אליליהם.  ↩

  33. ישנה: כמו יחלף, יעבר.  ↩

  34. כּליל: לגמרי.  ↩

  35. חסנך: עֻזַך.  ↩

  36. ויבקעו עליו שחריך: השחר יעלה עליו.  ↩


לִבִּי בְמִזְרָח

מאת

יהודה הלוי

1

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב2

אֵיךְ אֶטְעֲמָה3 אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי4 בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאְנִי בְּכֶבֶל עֲרָב5

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל־טוּב סְפָרַד6 כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב:7


  1. שיר געגועים לציון.  ↩

  2. במזרח: בארץ־ישראל; מערב ספרד.  ↩

  3. אטעמה: אמצא טעם וינעם לחכי.  ↩

  4. נדרי ואסרי: אסר כמו נדר; כנראה שנדר לעלות לארץ, והיה קשה לעלות מפני שהיו הדרכים משבשים בגייסות מסעי הצלב.  ↩

  5. חבל אדום: ר' יהודה גר בספרד הנוצרית. כבל ערב, בכבלי הערבים. אז היתה הארץ בידי המוסלימים.  ↩

  6. יקל בעיני וכ"ו. כשם שיקר בעיני לראות את ארץ־ישראל החרבה כך קל לי לעזב את כל טוב ספרד.  ↩

  7. דביר, בית־המקדש.  ↩


יְפֵה נוֹף

מאת

יהודה הלוי

1

יְפֵה נוֹף2 מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל / קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב3

לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי / מִפַּאֲתֵי מַעְרָב


הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר4 / כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם

כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה /וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב


וּמִי יִתְּנֵנִי עַל־ / כַּנְפֵי נְשָׁרִים עַד

אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי / עֲפָרֵךְ וְיִתְעָרָב5


דְּרַשְׁתִּיךְ וְאִם מַלְכֵּךְ / אֵין בָּךְ6 וְאִם בִּמְקוֹם

צֳרִי גִלְעֲדֵךְ נָחָשׁ / שָׂרָף וְגַם עַקְרָב


הֲלֹא אֶת־אֲבָנַיִךְ / אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם

וְטַעַם רְגָבַיִךְ / לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב


  1. בראשי הבתים השם יהודה: י‘פה, ה’מון וכ"ו.  ↩

  2. יפה־נוף, נוף יפה.  ↩

  3. קריה למלך רב, עיר המלך הגדול והוא ה'.  ↩

  4. המון רחמי נכמר. נתעורר בי המון רחמים.  ↩

  5. ויתערב, דמעי בעפרך.  ↩

  6. ואם מלכך אין בך, אף־על־פי שמלכך אינו בך בכל זאת דרשתיך, השתוקקתי אליך.  ↩


הֱצִיקַתְנִי תְשׁוּקָתִי

מאת

יהודה הלוי

1

הֱצִיקַתְנִי תְשׁוּקָתִי לְאֵל חָי

לְשַׁחֵר2 אֶת־מְקוֹם כִּסְאוֹת מְשִׁיחָי

עֲדֵי כִי לֹא נְטָשַׁתְנִי לְנַשֵּׁק3

בְּנֵי בֵיתִי וְאֶת־רֵעַי וְאֶחָי

וְלֹא אֶבְכֶּה עֲלֵי פַרְדֵּס נְטַעְתִּיו

וְהִשְׁקִיתִיו וְהִצְלִיחוּ צְמָחָי

וְלֹא אֶזְכֹּר יְהוּדָה וַעֲזַרְאֵל4

שְׁנֵי פִרְחֵי יְקָר מִבְחַר פְּרָחָי

וְאֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר כַּבֵּן חֲשַׁבְתִּיו

יְבוּל שִׁמְשִׁי וְטוּב גֶּרֶשׁ יְרָחָי5

וְכִמְעַט אֶשְׁכְּחָה בֵּית הַתְּפִלָּה

אֲשֶׁר הָיוּ בְמִדְרָשָׁיו מְנוּחָי

וְאֶשְׁכַּח תַּעֲנוּגֵי שַׁבְּתֹתַי

וְהַדְרַת מוֹעֲדַי וּכְבוֹד פְסָחָי

וְאֶתֵּן אֶת־כְּבוֹדִי לַאֲחֵרִים6

וְאֶעְזֹב לַפְּסִילִים אֶת־שְׁבָחָי

הֲמִירוֹתִי בְּצֵל שִׂיחִים חֲדָרַי

וּבִמְשֻׂכַת סְבַךְ חֹסֶן בְּרִיחָי7

וְנַפְשִׁי שָׂבְעָה רָאשֵׁי בְשָׂמִים8

וְרֵיחַ נַעֲצוּץ שַׂמְתִּי רְקָחָי9

וְחָדַלְתִּי הֲלוֹךְ עַל־כַּף וְעַל־אַף10

וְנָתַתִּי בְּלֵב־יַמִּים אֳרָחָי

עֲדֵי אֶמְצָא הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהָי

וְשָׁמָּה אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי וְשִׂיחָי

וְאֶסְתּוֹפֵף11 בְּהַר קָדְשׁוֹ וְאַקְבִּיל12

לְפִתְחֵי שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתָחָי

וְאַפְרִיחַ בְּמֵי יַרְדֵּן נְרָדַי13

וְאַשְׁלִיחַ בְּשִׁלֹחַ שְׁלָחָי14

אֲדֹנָי לִי וְאֵיךְ אִירָא וְאֶפְחַד

וּמַלְאַךְ רַחֲמָיו נֹשֵׂא שְׁלָחָי15

אֲהַלֵּל אֶת־שְׁמוֹ מִדֵּי חֲיוֹתִי16

וְאוֹדֶנּוּ עֲדֵי נֶצַח נְצָחָי:


  1. שיר זה הושר על הים אחרי צאת המשורר לדרך.  ↩

  2. לשחר, לבקר.  ↩

  3. עדי כי לא נטשתּני וכו' התשוקה לא עזבה אותי גם להפרד כראוי, כי מהרתי לצאת לדרכי.  ↩

  4. יהודה ועזריאל ויצחק היו תלמידיו, (עזריאל – כך כתוב בהערות במקור, אם כי בשיר מופיע עזַראל; הערת פב"י)  ↩

  5. יבול שמשי, תבואת שמשי, אשר למדו ממני והשפעו ממני, וכן טוב גרש ירחי, הטוב שבתבואת הירח שלי.  ↩

  6. ואתן את כבודי וכ"ו, אעזב את הכבוד לאחרים ולפסילים את התהלות שלי, כי כאפס נחשבו בעיני.  ↩

  7. במשוכת־סבך וכ"ו, החלפתי את חזק בריחי ביתי בסכה של סבכי ענפים.  ↩

  8. ונפשי שבעה וכ"ו, את ראשי הבשמים, את הבשמים היותר טובים שבעה נפשי ואין לי חפץ בהם.  ↩

  9. וריח נעצוץ קוץ, של ארץ־ישראל החרבה שמתי, רקחי, בשמי.  ↩

  10. וחדלתי הלוך וכ"ו, בית זה קשה פרושו.  ↩

  11. ואסתופף, אגור.  ↩

  12. ואקביל את פתחי, את ביתי אעשה בירושלם שהיא מקום שער השמים.  ↩

  13. נרדי, בשמי.  ↩

  14. שלחי ענפי. ירדּן־נרדי, שִלחַ־שְלָחַי לשון נופל על לשון.  ↩

  15. נשא שלחי נשקי.  ↩

  16. מדי חיותי, כל זמן חיותי. וכן עד נצח נצחי.  ↩


דְּבָרֶיךָ בְּמוֹר

מאת

יהודה הלוי

1

דְּבָרֶיךָ2 בְּמוֹר עֹבֵר רְקוּחִים3

וִמִצּוּר הַרֲרֵי הַמּוֹר לְקֻחִים4

וְלָךְ וּלְבֵית אֲבֹתֶיךָ חֲמֻדוֹת5

אֲשֶׁר יִלְאוּ לְהַשִּׂיגָם שְׁבָחִים6

פְּגַשְׁתַּנִי7 בְּמִדְבָּרִים עֲרֵבִים8

בְּתוֹכָם אֹרְבִים נֹשְׂאֵי שְׁלָחִים9

דְּבָרִים אָרְבוּ תוֹכָם דְּבֹרִים10

וְתוֹךְ יַעְרַת דְּבַשׁ קוֹצִים כְּסוּחִים11

אִם כִּי לֹא שְׁלוֹם שָׁלֵם יְבֻקַּשׁ

בְּעוֹדָהּ מָלְאָה עִוְרִים וּפִסְחִים12

לְמַעַן בֵּית אֱלֹהֵינוּ נְבַקֵּשׁ

שְׁלוֹמָהּ אוֹ בְּעַד רֵעִים וְאַחִים13

וְאִם כֶּן־הוּא כְּדִבְרֵיכֶם רְאוּ חֵטְא

עֲלֵי כָל־כֹּרְעִים נֶגְדָּהּ וְשֹׁחִים14

וְחֵטְא הוֹרִים שְׁכָנוּהָ כְגֵרִים15

וְקָנוּ שָׁם לְמֵתֵיהֶם צְרִיחִים16

וְתֹהוּ מַעֲשֵׂה אָבוֹת חֲנֻטִים

וּפִגְרֵיהֶם אֱלֵי אַרְצָהּ שְׁלוּחִים17

וְהָיוּ בַעֲבוּרָהּ נֶאֱנָחִים

וְהָאָרֶץ מְלֵאָה נֶאֱלָחִים18

וְלָרִיק מִזְבְּחוֹת אָבוֹת בְּנוּיִים19

וְלַשָּׁוְא קָרְבוּ שָׁם הַזְּבָחִים

הֲטוֹב שֶׁיִּהְיוּ מֵתִים זְכוּרִים20

וְהָאָרוֹן וְהַלֻּחוֹת שְׁכוּחִים

נְשַׁחֵר אֶת־מְקוֹם שַׁחַת וְרִמָּה

וְנִטּשׁ אֶת־מְקוֹר חַיֵּי נְצָחִים21

הֲלָנוּ נַחֲלָה רַק מִקְדְּשֵׁי אֵל22

וְאֵיךְ נִהְיֶה לְהַר קָדְשׁוֹ שְׁכֵחִים

הֲיֵשׁ לָנוּ בְּמִזְרָח אוֹ בְּמַעְרָב

מְקוֹם תִּקְוָה נְהִי עָלָיו בְּטוּחִים

אֲבָל אֶרֶץ אֲשֶׁר מָלְאָה שְׁעָרִים23

לְנֶגְדָּם שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתוּחִים

כְּהַר סִינַי וְהַכַּרְמֶל וּבֵית אֵל

וּבָתֵּי הַנְּבִיאִים הַשְּׁלוּחִים24,

וְכִסְאוֹת כֹּהֲנֵי כִסֵּא אֲדֹנָי,

וְכִסְאוֹת הַמְּלָכִים הַמְּשׁוּחִים.

וְלָנוּ גַּם לְבָנֵינוּ יְעָדָהּ25,

וְאִם צִיִּים שְׁכָנוּהָ וְאֹחִים26.

הֲלֹא כֵן נִתְּנָה קֶדֶם לְאָבוֹת,

וְכֻלָהּ נַחֲלַת קוֹצִים וְחֹחִים.

וְהֵם מִתְהַלְּכִים אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ,

כְּמִתְהַלֵּךְ בְּפַרְדֵּס בֵּין צְמָחִים.

וְהֵם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים, וְדֹרְשִׁים

מְקוֹם קֶבֶר וּמָלוֹן שָׁם כְּאֹרְחִים27.

וְשָׁם הִתְהַלְּכוּ לִפְנֵי אֲדֹנָי,

וְלָמְדוּ הַשְּׁבִילִים הַנְּכֹחִים28.

וְאָמְרוּ כִּי רְפָאִים שָׁם יְקוּמוּן29,

וְיֵצְאוּ שֹׁכְבִים תַּחַת בְּרִיחִים30.

וְכִי שָׁם תַּעֲלֹזְנָה הַגְּוִיּוֹת31,

וְתָשֹׁבְנָה נְפָשׁוֹת לַמְּנוּחִים32.

רְאֵה נָא גַּם רְאֵה דוֹדִי וְהָבֵן,

וְסוּר מִמּוֹקְשִׁים צִנִּים וּפַחִים33.

וְאַל תַּשִּׁיאֲךְ חָכְמַת יְוָנִית34,

אֲשֶׁר אֵין לָהּ פְּרִי כִּי אִם פְּרָחִים35.

וּפִרְיָהּ כִּי אֲדָמָה לֹא רְקוּעָה36,

וְכִי לֹא אָהֳלֵי שַׁחַק מְתוּחִים.

וְאֵין רֵאשִׁית לְכָל־מַעְשֵׂה בְרֵאשִׁית,

וְאֵין אַחְרִית לְחִדּוּשׁ הַיְרָחִים37.

שְׁמַע דִּבְרֵי נְבוֹנֶיהָ נְבֻכִים38,

בְּנוּיִים עַל־יְסוֹד תֹּהוּ וְטִיחִים.

וְתָשׁוּב לָךְ בְּלֵב רֵיקָם וְנָעוּר39,

וּפֶה מָלֵא בְּרֹב שִׂיגִים וְשִׂיחִים.

וְלָמָּה־זֶה אֲבַקֶּשׁ־לִי אֳרָחוֹת

עֲקַלְקַלּוֹת, וְאֶעְזֹב אֵם אֳרָחִים40?


  1. השיר הזה הוא תשובה לאדם נכבד שבקש להניא את המשורר מלכת לא"י, באמרו כי בהיות הארץ בידי הגויים, אין צריך לעלות.  ↩

  2. דבריך במר וכו': המשורר מתחיל בשבח השירה השלוחה אליו, ואומר כי דבריה נותנים ריח טוב.  ↩

  3. במוֹר: כאלו היו רקוחים במור, בשמים טובים.  ↩

  4. ומצור הררי המור לקוחים: מראש הררי המור, היינו מן המקום שהמור הנבחר גדל שם.  ↩

  5. חמדות: מעלות טובות  ↩

  6. אשר ילאו וכו': כמה שישבחו אותם לא יהיה די. השבחים ילאו ולא יוכלו להשיג את מעלות אבותיו.  ↩

  7. פגשתנּי וכו: מכאן מתחיל הוכוח.  ↩

  8. מדברים ערבים: המשורר משתמש במלים לשתי פנים א) דברים נעימים ב) מדבר ערבה.  ↩

  9. תוכם אורבים: וכו'. בתוך הדברים הנעימים או מדבר הערבה אורבים לי. נושאי שׁלּחים: נושאי נשק המוכנים להתנפל.  ↩

  10. דברים־דברים: לשון נופל על לשון.  ↩

  11. כסוחים: כרותים והמשורר משתמש במליצה פי הפסוק בישעיה פרק לג' פסוק יב.  ↩

  12. אם כי לא שׁלום וכו': אם אמנם נגיד שדבריך צודקים כי אין לדרוש את שלום שׁלם לאמר ירושלם, בעת שהיא מלאה. עורים ופסחים, לאמר זרים, והמשורר משתמש במליצה על־פי הפסוק המספר על העורים והפסחים שהיו בציון כשכבש אותה דוד. (שמואל ב‘ פ’ ה פסוק ו')  ↩

  13. למען בית וכו': הלא נבקש שלום ירושלים משום בית־המקדש שבה או בעד רעים ואחים: בעד אחינו היהודים היושבים בתוכה כיום.  ↩

  14. ואם כן הוא וכו': אם צדקתם שאינה קדושה הרי למה פונים ושוחים בעת התפלה נגדה נגד ירושלם.  ↩

  15. וחטא הורים וחטא עשו הורים האבות אשר שכנו בארץ כזרים.  ↩

  16. וקנו שׁם וכו‘ אברהם קנה לו ולבניו צריחים קברים וכונתו למערת המכפלה. צ’ריח בערבית קבר.  ↩

  17. ותהו מעשׂה אבות: והבל היה מעשה יעקב ויוסף שנחנטו ופגריהם גופותיהם שֻלחו ממצרים לארץ־ישראל.  ↩

  18. והיו וכו': נאנחו ונכספו לארץ בשעה שהיתה מלאה נאלחים: נתעבים ומאוסים היינו עובדי־אלילים.  ↩

  19. ולריק וכו': לריק בנו שם אבותינו מזבחות והקריבו זבחים.  ↩

  20. הטוב שיהיו וכו': מדבר על המנהג לבקר את קברי המתים הקרובים, ואמר: את קברות המתים נבקר ומקום הארון והלוחות נשכח?.  ↩

  21. נשׁחר: נבקר מקום שחת ורמה: הקברים ונטשׁ: ונעזב מקום חיי נצחים: מקום בית המקדש.  ↩

  22. הלנו נחלה האם לנו נחלה. רק: מלבד.  ↩

  23. אבל: יותר מזה ארץ אשׁר וכו': שערי המקומות הקדושים מכונים, למול שערי שמים.  ↩

  24. הנביאים השלוחים: ששלח אותם ד' לישראל.  ↩

  25. יעדה: הבטיח את הארץ.  ↩

  26. ואם ציים וכו': ואם כי היום היא חרבה ושכנו בה ציים ואחים, הלא כן נתנה לפנים גם לאבות בהיותה מלאה קוצים וחוחים, ובכל־זאת התהלכו בה באהבה כמתהלך בפרדס בין צמחים.  ↩

  27. והם גרים ותושׁבים וכו': אע"פ, שהיו רק גרים ותושבים, היינו יושבים בארץ לא להם, בכל־זאת בקש אברהם שם מקום קבר ומושב, ולו גם נחשבו כאורחים.  ↩

  28. השׁבילים הנכוחים: ארח מישרים, והוא בטוי ערבי.  ↩

  29. ואמרו כי רפאים וכו': המתים יקומו בארץ ישראל וגם המתים בחו"ל יתגלגלו גלגול מחילות עד שיבואו לארץ־ישראל ושם יקומו לתחיה.  ↩

  30. שׁוכביה תחת בריחים: המתים הקבורים באדמה הסוגרת עליהם כדלת ובריח. (בהערות שבמקור המודפס כתוב “שוכביה”, אף כי בשיר עצמו כתוב “שוכבים”; הערת פב"י).  ↩

  31. וכי שׁם תעלזנה הגּויות: הגוף הקבור בארץ־ישראל מוצא מנוחה.  ↩

  32. למנוחים: למתים.  ↩

  33. צנים ופחים: מוקשים ורשתות.  ↩

  34. ואל תשיאך וכו' כנראה שהמתוכח עם המשורר הביא לו ראיות מן הפלוסופיה והחקירה. ועל זה עונה המשורר מכאן ועד סוף השיר. תשׂיאך: תפתך.  ↩

  35. פרי: דבר ממש. פרחים: אמנם יפים אבל הם נובלים וכמשים.  ↩

  36. אדמה לא רקועה וכו‘: הפלוסופיה אומרת שהעולם קדמון ולא בריאה שברא ה’. הם אומרים שה' לא רקע הארץ ולא מתח השמים.  ↩

  37. ואין ראשׁית וכו': אין התחלה לעולם, כי אם כך הוא מימות עולם, וכך אין סוף. לחידוש הירחים: כי תמיד יבוא חדש אחרי חדש והלבנה תתחדש בלי סוף.  ↩

  38. שׁמע דברי נבונים נבוכים וכו: הם החכמים בעצמם נבוכים ואין דברי האחד כדברי השני. ודבריהם בנויים על יסוד שוא וטיח תפל.  ↩

  39. ונעור: וריק.  ↩

  40. אם ארחים: התורה שהיא אם כל הדרכים.  ↩

שירי ים

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


הֲתִרְדֹּף נַעֲרוּת

מאת

יהודה הלוי

1

הֲתִרְדֹּף נַעֲרוּת2 אַחַר חֲמִשִּׁים3,

וְיָמֶיךָ לְהִתְעוֹפֵף חֲמֻשִׁים4?

וְתִבְרַח מֵעֲבֹדַת הָאֱלֹהִים,

וְתִכְסֹף אֶל־עֲבֹדַת הָאֲנָשִׁים?

וְתִדְרשׁ אֶת־פְּנֵי רַבִּים5, וְתִטּשׁ

פְּנֵי אֶחָד6 לְכָל־חֵפֶץ דְּרוּשִׁים?

וְתֵעָצֵל לְהִצְטַיֵּד לְדַרְכָּךְ7,

וְתִמְכֹּר חֶלְקְךָ8 בִּנְזִיד עֲדָשִׁים?

הֲלֹא אָמְרָה־לְךָ עוֹד נַפְשְׁךָ הוֹן,9

וְתַאְוָתָהּ תְּבַכֵּר לָחֳדָשִׁים10?

– נְטֵה מֵעַל עֲצָתָהּ אֶל־עֲצַת־אֵל,

וְסוּר מֵעַל חֲמֵשֶׁת הָרְגָשִׁים11.

הִתְרַצֵּה לְיֹצֶרְךָ12 בְּיֶתֶר

יְמוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָצִים וְחָשִׁים.

וְאַל־תִּדְרשׁ בְּלֵב וָלֵב13 רְצוֹנוֹ,

וְאַל־תֵּלֶךְ לְךָ לִקְרַאת נְחָשִׁים14.

הֱיֵה לַעְשׂוֹת רְצוֹנוֹ עַז כְּנָמֵר,

וְקַל כִּצְבִי, וְגִבּוֹר כַּלְּיָשִׁים15.

וְאַל יִמּוֹט בְּלֵב יַמִּים לְבָבְךָ16,

וְהָרִים תֶּחֱזֶה מָטִים וּמָשִׁים17.

וּמַלָּחִים יְדֵיהֶם כַּמְּלָחִים18,

וְחַכְמֵי הַחֲרָשִׁים מַחֲרִישִׁים.

שְׂמֵחִים הֹלְכִים נֹכַח פְּנֵיהֶם19,

וְשָׁבִים אֶל־אֲחֹרֵיהֶם וּבשִׁים.

וְאֻקְיָנוֹס לְפָנֶיךָ לְמָנוֹס20,

וְאֵין מִבְרָח לְךָ כִּי אִם־יְקוּשִׁים21.

וְיָמוּטוּ וְיָנוּטוּ קְלָעִים22,

וְיָנוּעוּ וְיָזוּעוּ קְרָשִׁים.

וְיַד־רוּחַ מְצַחֶקֶת בְּמַיִם,

כְּנֹשְׂאֵי הָעֳמָרִים בַּדְּיָשִׁים23.

וּפַעַם תַּעֲשֶׂה מֵהֶם גְּרָנוֹת,

וּפַעַם תַּעֲשֶׂה מֵהֶם גְּדִישִׁים24.

בְּעֵת הִתְגַּבְּרָם דָּמוּ אֲרָיוֹת25,

וְעֵת הֵחָלְשָׁם דָּמוּ נְחָשִׁים26.

וְרִאשׁוֹנִים דְּלָקוּם אַחֲרֹנִים27,

כְּצִפְעֹנִים וְאֵין לָהֶם לְחָשִׁים.

וְצִי אַדִּיר כְּקָט יִפֹּל בְּאַדִּיר28,

וְהַתֹּרֶן וְהַנֵּס נֶחֱלָשִׁים.

וְהַתֵּבָה וְקִנֶּיהָ נְבֻכִים29,

כְּתַחְתִּיִּם שְׁנִיִּם כַּשְּׁלִישִׁים.

וּמשְׁכֵי הַחֲבָלִים בַּחֲבָלִים30,

וְנָשִׁים וַאֲנָשִׁים נֶאֱנָשִׁים31.

וְרוּחַ חֻבְּלָה מֵחֹבְלֵיהֶם32,

וְקָצוּ הַגְּוִיוֹת בַּנְּפָשִׁים33.

וְאֵין יִתְרוֹן לְחֹזֶק הַתְּרָנִים34,

וְאֵין חֶמְדָּה לְתַחְבֻּלַת יְשִׁישִׁים35.

וְנֶחְשְׁבוּ לְקַשׁ תָּרְנֵי אֲרָזִים,

וְנֶהֶפְכוּ לְקָנִים הַבְּרוֹשִׁים.

וְנֵטֶל חוֹל בְּגַב הַיָּם כְּתֶבֶן36,

וּבַרְזִלֵּי אֲדָנִים כַּחֲשָׁשִׁים37.

וְעָם יִתְפַּלֲלוּ כָּל־אִישׁ לְקָדְשׁוֹ,

וְאַתְּ פֹּנֶה38 לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

וְתִזְכֹּר מִפְלְאוֹת יַם־סוּף וְיַרְדֵּן,

אֲשֶׁר עַל־כָּל־לְבָבוֹת הֵם חֲרוּשִׁים.

תְּשַׁבֵּחַ לְמַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יָם39,

בְּעֵת שֶׁיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רְפָשִׁים40.

וְתִזְכָּר־לוֹ זְכוֹת לִבּוֹת טְמֵאִים41,

וְיִזְכָּר־לָךְ זְכוּת אָבוֹת קְדשִׁים42.

יְחַדֵּשׁ נוֹרְאוֹתָיו43, כִּי תְחַדֵּשׁ,

לְפָנָיו שִׁיר מְחוֹל מַחְלִים וּמוּשִׁים44.

וְיָשִׁיב הַנְּשָׁמוֹת לַפְּגָרִים,

וְיִחְיוּ הָעֲצָמִים45 הַיְבֵשִׁים.

וְרֶגַע יֹשְתְּקוּ גַלִּים, וְיִדְמוּ

עֲדָרִים עַל־פְּנֵי אֶרֶץ נְטֻשִׁים46.

וְהַלַּיִל כְּבוֹא שֶׁמֶשׁ בְּמַעְלוֹת

צְבָא מָרוֹם, וְעָלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים47.

כְּכוּשִׁית מִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ48,

וְכִתְכֵלֶת בְּמִלֻּאַת גְּבִישִׁים49.

וְכוֹכָבִים בְּלֵב הַיָּם נְבֻכִים,

כְּגֵרִים מִמְּעוֹנֵיהֶם גְּרוּשִׁים50.

וְכִדְמוּתָם בְּצַלְמָם יַעֲשׂוּ אוֹר

בְּלֵב הַיָּם כְּלֶהָבוֹת וְאִשִּׁים.

פְּנֵי מַיִם וְשָׁמַיִם עֲדֵי־יָם51

עֲדֵי לַיִל52 מְטֹהָרִים לְטוּשִׁים.

וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ בְּעֵינוֹ53;

שְׁנֵיהֶם אָז שְׁנֵי יַמִּים חֲבוּשִׁים54.

וּבֵינוֹתָם לְבָבִי יָם שְׁלִישִׁי,

בְּשׂוֹא גַלֵּי שְׁבָחַי הַחֲדָשִׁים:55


  1. המשורר מעורר את נפשו לעזוב את תענוגות העולם ולשים לב לתקן מעשיו. השיר הזה הוא מזמן היותו באניה לנסע לארץ־ישראל  ↩

  2. התרדף וכו': המשורר אומר לנפשו התרדף ילדויות העולם.  ↩

  3. אחר חמשׁים: לעת זקנה.  ↩

  4. להתעופף חמשׁים: עומדים מוכנים לחלף ולעבר.  ↩

  5. פני רבים: האנשים  ↩

  6. פני אחד: הקב"ה, אשר דרושים לאדם בכל אשר יחפץ.  ↩

  7. להצטיד לדרכך: להכין מצוות ומעשים טובים לעולם הבא.  ↩

  8. חלקך: לעולם הבא.  ↩

  9. הלא אמרה: האם לא אמרה. הון: די,  ↩

  10. ותאותה תבכר לחדשׁים: ואתה מבכר את תאות נפשך על חיי המוסר בכל יום מחדש.  ↩

  11. חמשׁת הרגשים: חמשת החושים.  ↩

  12. התרצה ליוצרך: בקש להפיק רצון מה'.  ↩

  13. בלב ולב: לא בלב תמים.  ↩

  14. נחשׁים: הזדמנויות, כלומר לא תלך בדרכך אשר תבוא לידך, כי־אם דע את אשר לפניך.  ↩

  15. לישים: אריות, היחיד לַיִש.  ↩

  16. ואל ימט: מכאן הוא מדבר על הים וסכנות הנסיעה בו.  ↩

  17. והרים וכו': הגלים גדולים כהרים המטים ומשים ממקומם.  ↩

  18. מְלָחִים וכו': סחבות.  ↩

  19. שׂמחים וכו': יוצאים לעבודתם בשמחה, אך כשהסכנה גוברת הם שבים אחור בבושה.  ↩

  20. ואקינוס וכו': היינו אין מקום מקלט אחר כי־אם הים,  ↩

  21. ואין מברח לך כי אם יקושׁים: מוקשים. כאלו יכול אתה רק ללכת מן הפחת אל הפח.  ↩

  22. קלעים: מפרשי האניה.  ↩

  23. ויד רוח וכו': הרוח מערמת תללי מים, ממש כמו שמאלם אלמות נושא העמרים. לדישׁים בעת הדיש(לדישים – כך כתוב במקור המודפס, אך בשיר עצמו “בדישים”; הערת פב"י).  ↩

  24. גרנות וגדישׁים: גלי מים גדולים הוא משוה לגרנות וגדישים בנגוד לעמרים, גלים קטנים.  ↩

  25. דמו אריות: הגל הדומה כאילו מזנק ומתנפל.  ↩

  26. דמו נחשׁים: המים המתפתלים בעקב הרוח המניע אותם.  ↩

  27. וראשונים: הגלים הראשונים דלקום רדפו אחרים והשיגום אחרונים גלים אחרונים.  ↩

  28. וצי: אניה. כקט: כדבר קטן. יפל באדיר: הנופל בידי אויב אדיר.  ↩

  29. והתבה וכו'. האניה נבוכה בכל חלקיה.  ↩

  30. בחבלים: בצער.  ↩

  31. נאנשׁים: בסכנה.  ↩

  32. ורוח חֻבּלה מחובליהם: נעכרה רוח רבי החובל.  ↩

  33. נפשים: כמו נפשות.  ↩

  34. ואין יתרון: כמה שהתרן חזק איננו מועיל להציל האניה.  ↩

  35. ואין חמדה: אין עצה טובה שיחמדו אותה.  ↩

  36. ונטל חול וכו': משא כבד של חול נחשב לים כתבן קל.  ↩

  37. וברזלי אדנים: אדני ברזל אשר לאניה נחשבו לים. כחשׁשׁים: כחשש.  ↩

  38. ואת פונה: המשורר מדבר אל נפשו.  ↩

  39. תשׁבח למשׁביח וכו‘: תשבח לה’ המשקיט את שאון הים בעת שהוא כל־כך חזק.  ↩

  40. שׁיגרשו, שיעלו מימיו מן התהם. רפשׁים, רפש וטיט.  ↩

  41. ותזכר לו: אתה האדם תזכר לה' זכות, שאתה מזכה לבך הטמא.  ↩

  42. ויזכר וכו‘: וה’ יזכר לך זכות אבות קדושים.  ↩

  43. נוראותיו: נפלאותיו.  ↩

  44. מחלים ומושׁים: הלויים. אלה היו ממשפחות בני מררי.  ↩

  45. עצמים עצמות.  ↩

  46. נטושׁים: רובצים.  ↩

  47. והליל וכו': והליל הוא אחרי בוא השמש במעלות של צבא מרום, ועליו על הלילה שר חמשים: הירח.  ↩

  48. ככושׁית וכו': הלילה דומה אז לכושית אשר לבושה משבצות זהב,  ↩

  49. וכתכלת וכו': והיא דומה לתכלת שהיא נמלאה גבישׁים משבצה באבנים טובות.  ↩

  50. וכוכבים וכו': כונתו לכוכבים המשתקפים בים ואינם במנוחה כי אם בתנועה כאלו היו נבוכים, כאילו היו גרים שגרשו אותם, ממעוניהם שבשמים.  ↩

  51. עדי ים כל רחב הים  ↩

  52. עדי ליל כל מרחבי הלילה.  ↩

  53. בעינו: בצבעו.  ↩

  54. שׁניהם וכו': הים והרקיע חבושים ומחברים זה לזה כאלו היו שני ימים.  ↩

  55. בשׂוא וכו': בהרימו את גלי שיריו החדשים.  ↩


קִרְאוּ עֲלֵי בָנוֹת

מאת

יהודה הלוי

1

קִרְאוּ עֲלֵי בָנוֹת וּמִשְׁפָּחוֹת2

שָׁלוֹם וְעַל־אַחִים וְעַל אָחוֹת,

מֵאֵת אֲסִיר תִּקְוָה אֲשֶׁר נִקְנָה3

לַיָּם וְשָׂם רוּחוֹ בְּיַד רוּחוֹת.

דָּחוּי בְּיַד מַעְרָב לְיַד מִזְרָח,

זֶה יַעֲבֹר לַנְחוֹת וְזֶה לִדְחוֹת4.

בֵּינוֹ וּבֵין מָוֶת כְּפֶשַׂע, אַךְ

בֵּינוֹ וּבֵינָיו מַעֲבֵה לוּחוֹת5.

קָבוּר בְּחַיָּיו בַּאֲרוֹן עֵץ לֹא

קַרְקָע וְלֹא אַרְבַּע וְלֹא פָחוֹת6.

יוֹשֵׁב וְאֵין לַעְמֹד עֲלֵי רַגְלָיו,

שֹׁכֵב וְאֵין רַגְלָיו מְשֻׁלָּחוֹת.

חוֹלֶה וְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם,

גַּם מִפְּנֵי לִסְטִים7 וּמֵרוּחוֹת.

חֹבֵל וּמַלָּח כָּל־בְּנֵי פִרְחָח

הֵם הַסְּגָנִים שָׁם וְהַפַּחוֹת8.

לֹא לַחֲכָמִים שֵׁם וְגַם לֹא חֵן

לַיֹּדְעִים, רַק יֹדְעִים לִשְׂחוֹת9.

יִתְעַצְּבוּ רֶגַע לְזֹאת פָּנַי;

אֵיךְ יַעֲלֹז הַלֵּב וְהַטֻּחוֹת10,

עַד אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי בְחֵיק הָאֵל

נֹכַח מְקוֹם אָרוֹן וּמִזְבָּחוֹת.

אֶגְמֹל לְאֵל גֹּמֵל לְחַיָּבִים11

טוֹבוֹת, בְּטוּב שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.


  1. השיר הזה מתאר את הנסיעה על הים.  ↩

  2. קראו עלי וכו': מסרו שלום לבנות, לבתו היחידה, ולכל המשפחה.  ↩

  3. אסיר תקוה: המקוה. נקנה נמסר.  ↩

  4. זה: רוח מערב נושב לנחות את האניה למחוז חפצה. וזה: רוח מזרח דוחה אותה ומשיבה אחור.  ↩

  5. אך בינו וביניו וכו': בינו ובין המות רק מעבה לוחות: של האניה.  ↩

  6. לא קרקע וכו': הוא קבור בארון של עץ ואין לו לא קרקע ולא ארבע אמות שיש לכל מת ואפילו לא פחות מזה.  ↩

  7. גם מפני לסטים: שהיו מתנפלים על האניות שודדים ובוזזים ושובים את הנוסעים ומוכרים אותם לעבדים.  ↩

  8. חובל ומלח וכו' הסגנים השרים והפחות הם באניה החובל והמלח וכל בני פרחח, אנשים לא חשובים.  ↩

  9. רק ליודעים לשׁחות: יש שֵם וחֵן באניה.  ↩

  10. הטחות: הקרב והכליות.  ↩

  11. אגמל לאל וכו' אשלם לאלהים העושה טוב לחיבים, לאנשים שהם חיבים לו, בשירי היותר טובים.  ↩


הֲבָא מַבּוּל

מאת

יהודה הלוי

1

הֲבָא מַבּוּל וְשָׂם תֵּבֵל חֳרָבָה2,

וְאֵין לִרְאוֹת פְּנֵי אֶרֶץ חֲרֵבָה3,

וְאֵין אָדָם וְאֵין חַיָּה וְאֵין עוֹף?

הֲסָף הַכֹּל וְשָׁכְנוּ מַעֲצֵבָה4?

וּבִרְאוֹת הָר וְשׁוּחָה לִי מְנוּחָה5,

וְאֶרֶץ הָעֲרָבָה לִי עֲרֵבָה.

וְאַשְׁגִּיחַ לְכָל־עֵבֶר וְאֵין כֹּל,

אֲבָל מַיִם וְשָׁמַיִם וְתֵבָה.

וְלִוְיָתָן בְּהַרְתִּיחוֹ מְצוּלָה –

וְאֶחְשֹׁב כִּי תְהוֹם יַחְשֹׁב לְשֵׂיבָה6

וְלֵב הַיָּם יְכַחֵשׁ בָּאֳנִיָּה,

כְּאִלּוּ הִיא בְּיַד הַיָּם גְּנֵבָה7.

וְיָם יִזְעַף וְנַפְשִׁי תַעֲלֹז 8 כִּי

אֱלֵי מִקְדַּשׁ אֱלֹהֶיהָ קְרֵבָה:


  1. שיר על הים.  ↩

  2. הבא מבול: המשורר אינו רואה עוד היבשה ושואל הבא מבול חרבה: חרבן  ↩

  3. חרבה: יבשה.  ↩

  4. הסף: התם מעצבה: ביגון, מליצה עפ“י ישעיה פ”ג פסוק י"א שם ושכנו מעצבה.  ↩

  5. ובראות הר וכו': כשאני רואה אפילו הר ואפילו שׁוחה, בור עמוק אני שמח ולבי נח.  ↩

  6. ולויתן: התנין הגדול. מצולה: תהום. לשּיבה: מפני הגלים המכים קצף הדומים לתלתלי שבה. והקצף עולה על־ידי זה שלויתן מרתיח את המצולה.  ↩

  7. ולב הים וכו': הים מכסה את האניה וכאלו בולע אותה אל תוך לבו ומכחש לאמר, לא לקחתי מאומה, כאלו היתה בידו גנבה.  ↩

  8. וים יזעף וכו': בשעה שהים זועף תעלז נפשי.  ↩

גאולות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


יוֹנָה נְשָׂאתָהּ

מאת

יהודה הלוי

1

יוֹנָה נְשָׂאתָהּ / עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים2

וְקִנְּנָה בְחֵיקְךָ /בְּחַדְרֵי חֲדָרִים3

לָמָּה נְטַשְׁתָּהּ4 / נוֹדְדָה בַיְעָרִים?

וּמִכֹּל עֲבָרִים / פֹּרְשֵׂי מַכְמֹרִים.

יְסִיתוּהָ זָרִים / בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים5,

וְהִיא בְמִסְתָּרִים / תִּבְכֶּה לְבַעַל נְעוּרִים6.


וּבֶן־דִּישָׁן וְדִישׁוֹן / יַחֲלִיק לָהּ לָשׁוֹן7,

וְתִשָּׂא אִישׁוֹן / לְאִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן8.

לָמָּה תַעֲזֹב / נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל

וְאֵדָעָה כִי / אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל?


הֲלָנֶצַח תַּמָּה / תְּהִי גְּלוּיַת צַמָּה9,

בִּזָּה וְשַׁמָּה / לְמִזָּה וְשַמָּה10.

וּבֶן הָאָמָה / הֶעֱטַנִי אֵימָה11,

כִּי בְיָד רָמָה / קֶשֶׁת רָמָה12.

וְאָהֳלִי בָמָה / לְאָהֳלִיבָמָה13,

וְאָהֳלִיבָ מַה – / תְּיַחֵל עוֹד וְכַמָּה14.


וְאֵין מוֹפֵת וְאֵין־אוֹת, / וְאֵין־חָזוֹן וּמַרְאוֹת

וְאִם־אֶשְׁאַל לִרְאוֹת / מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת15

יַעֲנוּ נְבוּאוֹת: / הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל:16


וּבָנוֹת עֲדִינוֹת / הָגְלוּ מִמְּדִינוֹת17,

מִמִּטּוֹת רַעֲנַנּוֹת / וּמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת,

וְנִפְזְרוּ בֵינוֹת / עַם לֹא־בִינוֹת18,

בְּלַעֲגֵי שָׂפָה19 / וּבִלְשֹׁנוֹת שֹׁנוֹת.

אַךְ שָׁמְרוּ אֱמוּנוֹת20 / בָּם הָיוּ אֱמוּנוֹת21,

וְלֶאֱלִילֵי תְמוּנוֹת / מֵאֲנוּ לֵעָנוֹת22.


וְלָמָּה בַמֶּרְחָק / עָמַד דָּר שָׁחַק23?

וְרוֹדִי דָחַק, / וְדוֹדִי רָחַק24

וּלְקֵץ יָמִים / נִשְׁאַל נִשְׁאוֹל:25


דֶּגֶל אַחֲוָה / מֵעָלַי הוּסָר.

וֶרְגֶל גַּאֲוָה / עָלַי עֹל וּמוֹסָר26.

וַאֲנִי מְיֻסָּר / בְּאַכְזָרִיּוּת מוּסָר27,

גֹּלֶה וְנֶאֱסָר / וְזָעֵף וָסָר.

בְּאֵין מִנְזָר וְטִפְסָר28, / וְאֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר.

וְצָר אֵלַי סָר, / וְצוּר מֶנִּי סָר29.


וְהֶחֱרִיב בְּקִצְפּוֹ / מְקוֹם מִדְרַךְ כַּפּוֹ30,

וְהִצִּית בְּזַעְפּוֹ / מְזוּזָתוֹ וְסִפּוֹ31,

וְאֵשׁ קָדְחָה בְאַפּוֹ, / וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל.


הַלְעוֹלָמִים / יִזְנַח אֲדֹנָי?

וְהַאֵין קֵצֶה / לְמוֹעֲדֵי חֶזְיוֹנָי32?

קוּמָה אֲדֹנָי! / וְיָפֻצוּ שׂטְנָי

וְשׁוּב אֶל־מְעוֹנַי / אֶל־הֵיכַל לִפְנָי33

וְגַלֵּה לְעֵינַי / כְּבוֹדְךָ כְּמִסִּינָי34,

וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנַי / גְּמוּל עַל־יְגוֹנָי35.

וּבְטַל־יֶשַׁע רֵד / עַל־יָרֵא וְחָרֵד36,

וּמִכִּסְאוֹ הוֹרֵד / בֵּן הָאָמָה מוֹרֵד37.

מְהֵרָה, פֶּן־אֵרֵד / בְּיָגוֹן אֶל שְׁאוֹל:


  1. שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה.  ↩

  2. יונה וכו': עם ישראל שנשאת אותו ממצרים כעל כנפי נשרים  ↩

  3. וקננה וכו': הקן של היונה היה בחדרי חדרים בקדש הקדשים.  ↩

  4. נטשתה עזבת אותה.  ↩

  5. יסיתוה זרים: הגוים מסיתים אותה לעבד אלהיהם  ↩

  6. והיא: אך היא. לבעל נעורים: לה' אלהי נעוריה.  ↩

  7. דישן ודישון: בני עשו, וכונתו לנצרות. יחליק לה לשׁון: למען תמיר אלהים באלהיהם.  ↩

  8. ותשׂא אישׁון: ותשא עין. לאישׁה הראשׁון: לקב"ה.  ↩

  9. גלוית צמה: סמן לאשה שאין לה בעל, וכונתו האם לנצח לא ישוב ה' לגאל את ישראל.  ↩

  10. מזה ושׂמה: בני עשו.  ↩

  11. בן האמה: ישמעאל. העטני אימה: הפחידני.  ↩

  12. קשׁת רמה: ירה קשתו.  ↩

  13. ואהליבמה: ישראל נִתַּן לעבד לאהליבמה: היתה אשת עשו.  ↩

  14. אהליבה: יהודה. מה תיחל: מה תקוה עוד.  ↩

  15. ואם אשאל לראות: ואם אבקש לדעת מתי יהיה קץ הפלאות: הקץ הנפלא שנגאל.  ↩

  16. הקשית לשאל: שאלת שאלה קשה.  ↩

  17. ובנות עדינות: ישראל הדומה לבנות עדינות. ממדינות: מארצם.  ↩

  18. עם לא בינות: עם שאינו מבין.  ↩

  19. בלעגי שפה: בעלי שפה נלעגה. המשורר חשב את השפה העברית לשפה היותר יפה והיותר נכונה.  ↩

  20. אמונות: יחיד אֱמוּנָה.  ↩

  21. בם היו אמונות: חניכות שנתחנכו בה.  ↩

  22. אלילי תמונות: אלילים מצירים בתמונות. לענות: להכנע.  ↩

  23. דר שחק: שוכן שמים.  ↩

  24. ורודי: הכובש שלי. ודודי: הקב"ה, וכאן לשון נופל על לשון יפה עד מאד.  ↩

  25. ולקץ ימים נשאל נשאל: ה' עזבנו ונפרד מאתנו עד הקץ.  ↩

  26. מוֹסָר: רבים מוסרות, חבל שקושרים בו את הגל.  ↩

  27. באכזריות מוסר: במוסר קשה.  ↩

  28. מנזר וטפסר: פרוש שניהם בעלי שררה ונזכרים בתנ"ך.  ↩

  29. וצר אלי סר: האויב שלט בו. וצור מני סר: הקב"ה עזב אותי, וגם כאן לשון נופל על לשון יפה.  ↩

  30. מקום מדרך כפו: כמו הדם רגליו וכונתו לביה"מק.  ↩

  31. והצית: הדליק מזוזתו וספו: הסף והמזוזה של ביה"מק.  ↩

  32. למעדי חזיוני: מועד הגאולה שנבאו עליה הנביאים.  ↩

  33. מעונו: ביה"מק. (בשיר עצמו כתוב: מעונַי; הערת פב"י). היכל לפני: קדש הקדשים.  ↩

  34. כמסיני: כמו שנגלית בכבודך אל ישראל מהר סיני.  ↩

  35. על יגוני: על הצער והגיון שהם גורמים לו.  ↩

  36. ירא וחרד: ישראל המפחד מפני אויביו.  ↩

  37. בן האמה מורד: ישמעאל.  ↩


יַעֲלַת חֵן

מאת

יהודה הלוי

1

יַעֲלַת־חֵן, מִמְּעוֹנָה רָחֲקָה, / אֹהֲבָהּ כֹּעֵס2 – וְלָמָּה צָחֲקָה?

צָחֲקָה עַל בַּת־אֱדוֹם3 וּבְנוֹת עֲרָב / הַמְבַקְשׁוֹת לַחֲשֹׁק דּוֹד חשְׁקָה4!

הֵן פְּרָאִים הֵם – וְאֵיךְ יִדְמוּ אֱלֵי / יַעֲלָה עַל־הַצְּבִי הִתְרַפְּקָה5?

אֵי נְבוּאָה, אֵי מְנוֹרָה, אֵי אֲרוֹן / הַבְּרִית, אֵי הַשְּׁכִינָה דָּבְקָה6?

אַל־מְשַׂנְּאַי, אַל תְּכַבּוּ אַהֲבָה / כִּי תְכַבּוּהָ וְהִיא אֵשׁ נִשְּׁקָה7!


  1. גם שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה, והיא כעין שיר אהבה. האוהב כועס עם אהובתו. אחרות חושבות שעתה יתקרב אליהן. אבל האהובה בטוחה, כי לא יארך הזמן והוא ישוב אליה.  ↩

  2. יעלת חן: ישראל שרחק מארצו ושרוי בגלות. אוֹהבה: הקב"ה.  ↩

  3. בת־אדום: הנוצרים.  ↩

  4. המבקשות וכו‘: הם חושבות שד’ הפר בריתו עם ישראל, וכי יכרת ברית איתם.  ↩

  5. יעלה: ישראל. הצבי: הקב"ה.  ↩

  6. אי השכינה דבקה: היכן דבקה השכינה אם לא בישראל?  ↩

  7. אל תכבו אהבה: ביני ובין הקב"ה. כי תכבוהּ: האם תבואו לכבות אותה. והלא אשׁ נשקה: אש לוהטת.  ↩


יַעֲבֹר עָלַי

מאת

יהודה הלוי

1

יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ2, / כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנְךָ

הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי / יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינְךָ3?

וַעֲדֵי מָתַי אֲבַקֵּשׁ / אֹתְךָ עִמִּי – וְאֵינְךָ

דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרֻבִים4, / הַפְּרֻשִׂים עַל־אֲרוֹנְךָ,

הֶעֱבַדְתַּנִי לְזָרִים – / וַאֲנִי כַנַּת יְמִינְךָ5!

גֹּאֲלִי, לִגְאוֹל הֲמוֹנַי / רֹם6 וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנְךָ!


  1. גם שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה. שם המשורר יהודה נרמז בראשי השורות י‘עבר, ה’לעולמים, ו‘עדי, ד’ר, ה'עבדתנו. כל השיר דברי ישראל אל הקב"ה.  ↩

  2. יעבר וכו': כשם שכעסת עלי כך רצה אותי.  ↩

  3. עוני יעמד ביני ובינך: שלא יתן לך להתקרב אלי.  ↩

  4. דר בכנפי הכרובים: ד' שכן במקדש בין הכרובים.  ↩

  5. העבדתני לזרים: שמת אותי לעבד לעמים במקום שאעבד אותך כנת ימינךָ: מליצה על־פי פסוק בתהלים, ושם הכ‘ במקום ג’ ופרושו הגן שנטעה ימינך  ↩

  6. רם: לשון צווי, לאמר: התנשא.  ↩


נַמְתָּ וְנִרְדַּמְתָּ

מאת

יהודה הלוי

1

נַמְתָּ וְנִרְדַּמְתָּ וְחָרֵד קַמְתָּ –

מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?

אוּלַי חֲלוֹמְךָ הֶרְאֲךָ שְׂנַאֲךָ

כִּי דַל וְכִי שָׁפֵל, וְאַתָּה רָמְתָּ?

אִמְרוּ לְבֶן־הָגָר: אֱסֹף יַד גַּאֲוָה2

מִבֶּן־גְּבִרְתֶּךָ אֲשֶׁר זָעָמְתָּ3.

שָׁפָל רְאִיתִיךָ וְשׁוֹמֵם בַּחֲלוֹם,

אוּלַי בְּהָקִיץ כֵּן כְּבָר שָׁמָמְתָּ4?

וּשְׁנַת תְּתַ"ץ תֻּתַּץ לְךָ כָּל־גַּאְוָה,

תֵּבוֹשׁ וְתֶחְפַּר מֵאֲשֶׁר זָמָמְתָּ5.

הַאַתְּ אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָךְ פֶּרֶא אֱנוֹשׁ6?

מַה־כָּבְדָה יָדְךָ וּמֶה עָצָמְתָּ7!

הַאַתְּ מְקֹרָא פֻּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן8,

וַאֲשֶׁר בְּקַדִּישֵׁי זְבֻל נִלְחָמְתָּ9?

הַאַתְּ חֲסַף טִינָא בְּרַגְלֵי פַרְזְלָא10,

בָּאַחֲרִית בָּאתָ וְהִתְרוֹמָמְתָּ?

אוּלַי נְגָפְךָ אֵל בְּאַבְנָא דִּי־מְחָת

צַלְמָא11, וְשִׁלַּם לָךְ אֲשֶׁר הִקְדָּמְתָּ12!


  1. המשורר מספר שראה בחלומו את מפלת מלכות ישמעאל שתהיה בשנת ד' אלפים תת"ץ.  ↩

  2. בן־הגר: ישמעאל בן הגר. אסף יד גאוה וכו': הסר את ידך המורמה בגאוה על ישראל  ↩

  3. מבן גברתך: מיצחק בן שרה. זעמת: כעסת עליו.  ↩

  4. כן: כמו שראיתי בחלום.  ↩

  5. תחפר: כמו תבוש. מאשר זממת: זממת מזמה על ישראל.  ↩

  6. פרא אנוש: כמו שכתוב והוא יהיה פרא אדם.  ↩

  7. כבדה ידך: על ישראל. עצמת: חזקת.  ↩

  8. פם ממלל רברבן: פה מדבר גדולות.  ↩

  9. בקדישי זבל: קדושי ההיכל. וכן נזכר בדניאל שבאחרית הימים לפני בוא משיח תקום מלכות כזו, הרביעית לשלשה שקדמוה.  ↩

  10. חסף טינא: חרש חמר. פרזלא: ברזל, כך מתארת המלכות הרביעית. גם זה נזכר בדניאל.  ↩

  11. אבנה די מחת צלמא: האבן שהכתה את הצלם. נזכר בדניאל שאבן תבוא ותכה את הצלם, שבו מתאר דניאל את ארבעת המלכויות.  ↩

  12. אשר הקדמת: אשר עשית קדם רעה יגמל לך עכשיו.  ↩

המנון

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


כָּל כּוֹכְבֵי

מאת

יהודה הלוי

1

כָּל־כּוֹכְבֵי בֹקֶר לְךָ יָשִׁירוּ2,

כִּי־זָהֳרֵיהֶם מִמְּךָ יַזְהִירוּ3.

וּבְנֵי אֱלֹהִים4 עֹמְדִים עַל־מִשְׁמְרוֹת,

לַיִל וְיוֹם שֵׁם נֶאֱדָר5 יַאְדִּירוּ6.

וּקְהַל קְדשִׁים7 קִבְּלוּ מֵהֶם, וְכָל־

שַׁחַר לְשַׁחֵר בֵּיתְךָ יָעִירוּ:8


  1. שיר תהלה לאלהים לשחרית.  ↩

  2. לך: לקב"ה.  ↩

  3. כי זהריהם וכו‘: כי אורם נאצל מאור ה’.  ↩

  4. בני אלהים: מלאכים.  ↩

  5. נאדר: נערץ.  ↩

  6. יאדירו: יעריצו.  ↩

  7. וקהל קדושים: ישראל  ↩

  8. לשחר ביתך: לבקר ביתך, את בית הכנסת. יעירו: ישכימו בבקר.  ↩

שירי ידידות

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


הֶרֶף שְׁאוֹן יָם

מאת

יהודה הלוי

1

הֶרֶף שְׁאוֹן יָם עַד אֲשֶׁר יִקְרַב

תַּלְמִיד2, וְיִשַּׁק אֶת־פְּנֵי הָרָב3

יַד אַהֲרֹן הָרָב, אֲשֶׁר שִבְטוֹ

לֹא נָס לֵחֹה וְלֹא חָרָב4.

לִמֵּד, וְלֹא אָמַר לְפִיהוּ הוֹן!

פִּזַּר וְלֹא אָמַר לְיָדוֹ: רָב5!

הַיּוֹם אֲנִי מוֹדֶה כְנַף מִזְרָח6,

כִּי מָחֳרָת אֶקֹּב כְּנַף מַעֲרָב7.

אֵיךְ יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־צֳרִי גִלְעָד

אַחֲרָיו, וְהוּא חוֹלֶה נְשוּךְ עַקְרָב8?

אוֹ יַחֲלִיף אֶת־צֵל עֲנַף עָבוֹת9

בַּחֹם וּבַקֶּרַח וּבַשָּׁרָב?

חֵלֶף לְצֵל קֹרַת נְוֵה הָרָב –10

צִלִּי מְעוֹן קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב11!


  1. שיר זה שיך לשירי ידידות וחבר לכבוד ר‘ אהרון בן ציון בן אלעמאני בהתקרב ר’ יהודה אל אלכסנדריה של מצרים בדרכו לארץ־ישראל.  ↩

  2. הרף שאון ים: הוא מבקש את הים לנוח משאונו למען תוכל האניה לעגן ויקרב תלמיד: ר' יהודה.  ↩

  3. הרב: ר' אהרון.  ↩

  4. שבטו: ענפו. לא נס: לא כלה. חרב: יבש.  ↩

  5. הון: די. רב: די. למדו וכו‘ פזרו וכו’: לאמר הוא גם מורה חכם וגם נדיב עשיר.  ↩

  6. היום אני מודה וכו': מודה אני היום כנף מזרח, רוח מזרח, שעכבה את האניה מנסע.  ↩

  7. כי: כאשר, כמו. אקב: אקלל. כנף מערב: רוח מערב המרחיקה אותי באניה מר' אהרון.  ↩

  8. צרי גלעד: רפואה, ור' אהרון הוא מרפא למשורר המדמה עצמו לחולה נשוך עקרב.  ↩

  9. או יחליף את צל וכו‘: ר’ אהרון דומה לצל ענף עבות והמשורר כאילו נמצא בלי מחסה מבלעדו.  ↩

  10. חלף: תמורת. נוה־הרב: מעון הרב ר‘ אהרון כלומר המשורר מתנחם שימצא תמורת בית ר’ אהרן מחסה בירושלים.  ↩

  11. מלך רב: הקב"ה.  ↩


גְּבִיר תּוֹרָה

מאת

יהודה הלוי

1

גְּבִיר תּוֹרָה וְגִבּוֹר הַתְּעוּדָה2!

יְהוּדָה! קַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה3.

וְיִשָּׂא אֶת שְלוֹמְךָ4 לוֹ בְכָל יוֹם

כְּנַף בָּרָק וְלֹא כַנְפֵי חֲסִידָה5.

קְחָה מִפִּיו לְךָ תוֹרָה, וְשִׂים אֶת־

אֲמָרָיו עַל לְבָבֶךָ לְעֵדָה6.

וְלֵב כֹּסֵף לְרַב יוֹסֵף, יְאַסֵּף

פְּרִי דָתוֹ בְטֶרֶם הַפְּרִידָה7

הֲלֹא רַב מִמְּךָ דֶּרֶךְ לְהַרְחִיק,

– קְחָה מִמַּעֲדַנֵּי פִיו לְצֵדָה.

וּמִלָּתוֹ רְאֵה עֻגַּת רְצָפִים8,

סְעַד וָלֵךְ בְּכֹחַ הַסְּעוּדָה.

לְקֹט הַמָּן לְךָ הַיּוֹם, וּמָחָר

תְּבַקְּשֵׁהוּ כְּבַקֵּשׁ הָאֲבֵדָה9.

וְהָשֵׁב לוֹ אֱמֶת מִנְחָה שְׁלוּחָה10,

פְּנִינֵי שִׁיר בְּכָל אֶבֶן חֲמוּדָה.

וְאוּלַי חֵן תְּהִי מוֹצֵאת בְּעֵינָיו,

וְאוּלַי תֶעֱרַב מִנְחַת יְהוּדָה:11


  1. גם שיר זה הוא שיר ידידות והוא לכבוד ר‘ יוסף בן צדיק מקורדובה. וחברו ר’ יהודה ביום נסעו משם.  ↩

  2. גביר: אדון. התעודה: כמו התורה.  ↩

  3. יהודה קדמה: המשורר מדבר לעצמו ואומר קדם את גביר התורה בתודה.  ↩

  4. שלומך: ברכת שלום.  ↩

  5. כנף ברק: שהוא מהיר יותר מכנף החסידה.  ↩

  6. לעדה: להזהרה.  ↩

  7. ולב כוסף וכו‘: הלב הנכסף לר’ יוסף יאסף את פרי דתו, חכמתו, לפני שיפרד ממנו.  ↩

  8. עגת רצפּים: לקוח מהעֻגה ששם המלאך לפני אליהו במדבר והלך ארבעים יום בכח הסעדה.  ↩

  9. ומחר וכו': כי מחר תבקש את מן פיו כמו שאדם מבקש אבדה ולא תמצא.  ↩

  10. והשב וכו': השב לו כתודה על תורתו שלמד אותך. אמת: בלב תמים.  ↩

  11. מנחת יהודה: מתנת המשורר ר' יהודה.  ↩

שיר פרוד

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


יְדַעְנוּךָ נְדֹד

מאת

יהודה הלוי

1

יְדַעְנוּךָ נְדֹד מִימֵי עֲלוּמִים2,

וְנַחַל הַבְּכִי נַחַל קְדוּמִים3.

הֲרֹב עִם הַזְּמָן עַל־לֹא חֲטָאָה4.

וְעִם־יָמִים וְאֵין עָוֹן לְיָמִים.

פְּלָכִים הֵם בְּקַו־צֶדֶק יְרוּצוּן5,

וְאֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ בַּמְּרוֹמִים.

הֲזֶה חָדָשׁ, וְאֵין תֵּבֵל חֲדָשָׁה,

וְחֻקֶּיהָ בְּאֶצְבַּע אֵל רְשׁוּמִים6.

וְאֵיךְ יִשְׁנוּ דְבָרֶיהָ, וְכֻלָּם

בְּטַבַּעַת יְמִין עֶלְיוֹן חֲתוּמִים7.

וְכָל סִבָּה מְצוּאָה בַמְּסִבָּה8,

וְכָל־חָדָשׁ כְּבָר הָיָה פְעָמִים.

וְלֹא חֻבַּר אֱנוֹשׁ כִּי אִם־לְפֶרֶד,

לְהוֹצִיא מִלְּאֹם אֶחָד לְאֻמִּים9.

וְלוּלֵא נִפְרְדוּ מֵאָז בְּנֵי־אִישׁ,

אֲזַי לֹא־מָלְאָה אֶרֶץ עֲמָמִים10.

וְיֵשׁ דָּבָר אֲשֶׁר יִיטַב וְיֵרָע,

וּבוֹ שִׁקּוּי וְרָקָב לָעֲצָמִים11.

בְּהִתְקַצֵּף אֱנוֹשׁ יוֹמוֹ יְקַלֵּל,

וְיִקֹּב אֶת־רְגָעָיו הַזְּעוּמִים.

וְהוּא הַיּוֹם יְבָרְכוּהוּ אֲחֵרִים12,

אֲשֶׁר אֹתוֹ יְבַלּוּ בַנְּעִימִים.

וְכָל־מַאְכָל בְּפִי בָרִיא כְּנֹפֶת,

וְהַנֹּפֶת בְּפִי חֹלֶה רְתָמִים13.

וְדֹאֵג יֶחְשְׁכוּ אוֹרִים בְּעֵינָיו,

וְלֹא יִרְאֵם וְהֵם לוֹ נַעֲלָמִים14.

כְּעֵינַי יוֹם שְׁכֹן עָנָן עֲלֵיהֶם

לְנֹד משֶׁה15, וְהֵם יֹרְדוֹת זְרָמִים.

מְקוֹר חָכְמָה אֲשֶׁר אֶמְצָא בְּפִיהוּ

מְקוֹם הַפָּז וּמַחְצַב הַכְּתָמִים16.

יְדִידוּת קָשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשוֹ,

בְּעוֹד רִכְבֵי נְדֹד אֵינָם רְתוּמִים17.

בְּעוֹד לֹא נִסְּתָה נַפְשִׁי פְרִידָה18,

וְאִתָּנוּ בְנֵי יָמִים שְׁלֵמִים19.

יְלָדוּנוּ בְנוֹת יָמִים פְּרֻדִים20.

וּבַת אַהְבָה יְלָדַתְנוּ תְאוֹמִים21.

אֱמֻנִים22 עַל עֲרוּגַת הַבְּשָׂמִים,

וְיֹנְקֵי שֹׁד שְׁדֵי בַּת הַכְּרָמִים23.

זְכַרְתִּיךָ עֲלֵי הָרֵי בְתָרִים24,

תְּמוֹל הָיוּ בְךָ הָרֵי בְשָׂמִים25.

וְעַפְעַפַּי מְגוֹלָלִים בְּדִמְעָה,

וְהַדִּמְעָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים.

זְכַרְתִּיךָ וְנִזְכַּרְתִּי לְיָמִים

עֲבַרְנוּמוֹ, וְהָיוּ כַחֲלֹמִים26.

הֱמִירְךָ לִי זְמָן בֹּגֵד בְּכָל־אִישׁ,

אֲשֶׁר לִבּוֹ קְרָב וּבְפִיו שְׁלוֹמִים27.

אֲדַבֶּר־בָּם, וְאִם אֶמְצָא בְפִיהֶם

תְּמוּרַת מַנְּךָ חָצִיר וְשׁוּמִים28.

חֲמָסִי וַחֲמָתִי עַל פְתָאִים,

אֲשֶׁר הֵמָּה בְעֵינֵיהֶם חֲכָמִים.

אֲשֶׁר קָרְאוּ לְשִׁקְרֵיהֶם אֱמוּנוֹת,

וְקָרְאוּ שֵׁם אֱמוּנָתִי קְסָמִים.

אֲשֶׁר זָרְעוּ וְקָצְרוּ שִׁבֳּלֵיהֶם,

וְשָׂמְחוּ בָם וְאִם הֵמָּה צְנֻמִים29.

וְחִיצוֹנֵי דְּבַר חָכְמָה חֲרָשִׁים,

לְכַסּוֹת הַפְּנִינִים הַפְּנִימִים30.

וְלִי נֵרוֹת אֲחַפֶּשׂ־בָּם חֲדָרָיו31,

וְאוֹצִיא מִגְּנָזָיו הַלְּשָׁמִים32.

וְלֹא אֶשְׁקֹט עֲדֵי תִשְׁתַּחֲוֶיןָ

בְּחָכְמָה לַאֲלֻמָּתִי אֲלֻמִּים33.

וְסָכָל כִּי יְבַקֶּשׁ־סוֹד34 עֲנִיתִיו:

– עֲלֵי אַף הַחֲזִיר מַה־לַנְּזָמִים.

וְאֵיךְ עַל־לֹא מְקוֹם זֶרַע אֲבַקֵּשׁ

עֲנָנִי, לַעֲרֹף עָלָיו גְּשָׁמִים35.

וְצָרְכִּי לַזְּמָן נָקֵל, וְנִדְמֶה

כְּמוֹ־צֹרֶךְ נְשָׁמָה לַגְּשָׁמִים36,

אֲשֶׁר מִדֵּי יְכִילוּהָ תְּחַיֵּם37,

וְאִם־נִלְאוּ עֲזָבָתַם צְלָמִים:38


  1. שיר זה שיך לסוג שירי הפרוד. המשורר מתאונן על שנגזר עליו להפרד מידידו המשורר ר' משה בן עזרא. מההתחלה עד “כעיני יום שכן ענן עליהם” הקדמה שבה הוא מדבר על הנדודים בכלל ועל הזמן וצרותיו.  ↩

  2. ידענוך נדוד: הנדוד אינו דבר חדש בשבילנו, ידענוהו עוד מימי נעורינו.  ↩

  3. ונחל הבכי: זרם הדמעות שאנשים בוכים. נחל קדומים: מאז מעולם בכו.  ↩

  4. הרֹב עם הזמן וכו': האם יכולים לריב עם הזמן המביא את הצרות אתו, איננו אשם לא הוא ולא הימים.  ↩

  5. פלכים וכו‘: פלך בערבית גלגל הכוכבים והמזלות. והוא אומר שהמזלות הם הולכים בקו צדק, וגזרת ה’ צדק וישר.  ↩

  6. הזה חדש וכו': האם זה דבר חדש? לא! הכל הוא בתבל על פי החקים שחקק אלהים.  ↩

  7. ואיך ישנו וכו‘: ושום דבר לא ישתנה, ממה שנחתם בטבעת ה’.  ↩

  8. וכל סבה וכו': אין שום מקרה וסבה בעולם בלי מסבה בלי גורם ומסובב.  ↩

  9. ולא חבר וכו': האיש והאשה נשאים להוליד בנים שיפרדו מהם. וכך יוצאים עמים חדשים.  ↩

  10. ולו לא נפרדו: כל עמי הארץ השונים באו מזה שתמיד נפרדים אנשים מאנשים.  ↩

  11. וישׁ דבר אשׁר וכו': יש דבר שבו צפון גם טוב וגם רע, והוא שׁקוי: מרפא. ורקב: כליון. לעצמים: לעצמות. וכן גם בפרוד יש טוב ויש רע. הנפרד מחברו מצטער. ולפעמים חלק משבט נפרד ומיסד ישוב חדש ומרבה את ישוב העולם.  ↩

  12. בהתקצף אנוש וכו': הרעיון הוא שיש יום אחד אשר האחד יברך אותו והשני יקלל אותו. והוא היום: אותו היום הוא אשר אחרים יברכוהו.  ↩

  13. וכל מאכל: גם במאכל יש אשר המאכל הפשוט יהיה בפי האחד, האיש הבריא, מתוק כדבש, ובפי השני, החולה, יהיה המאכל היותר טוב. רתמים: כגחלי רתמים.  ↩

  14. ודואג וכו': האיש הדואג אם גם יראה אור ידמה כי חשך סביבו, והאורות יעלמו מעיניו.  ↩

  15. כעיני וכו‘: כאן המשורר עובר אל הענין אשר לשמו כתב את השיר, אל ענין פרודו מר’ משה בן עזרא, ואומר כמו שחשכו עיני ביום אשר נדד ר' משה.  ↩

  16. מחצב הכתמים: מחצב אוצרות הזהב הם בפיהו.  ↩

  17. בעוד רכבי נדוד וכו': בטרם רתמו את עגלת הנדודים.  ↩

  18. לא נסתה: לא העמידה בנסיון.  ↩

  19. ואתנו בני ימים שלמים: והזמן היה בשלום אתנו ולא נהפך לנו לאויב.  ↩

  20. ילדונו בנות ימים וכו‘: אנחנו נולדנו בזמנים שונים. ר’ משה היה גדול בשנים מר' יהודה.  ↩

  21. ובת אהבה וכו': אבל האהבה קשרה אותנו יחד לתאומים.  ↩

  22. אמנים: מגֻדָלים.  ↩

  23. שׁד לשד ובשמים וכרמים: משל הם לשירה.  ↩

  24. הרי בתרים: הרי הפרידה.  ↩

  25. תמול היו בך: אתמול היו ההרים האלה. בך על ידך כמו הרי בשמים.  ↩

  26. כחלומים: כחלומות.  ↩

  27. המרך לי זמן וכו': הזמן המיר לי אותך באיש אשר לבו קרב בלבו שונא אותי ובפיו שלומים: ורק בפיו ידבר אלי שלום.  ↩

  28. אדבר בם, ואם אמצא וכו': אני מדבר אתם באין ברירה ואם גם שבמקום המן השמימי שמצאתי אתך איני מוצא אצלם בלתי אם חציר ושומים.  ↩

  29. ושמחו בם: הם שמחים בשבליהם. ואם המה: השבלים. צנמים: ריקים ודקים.  ↩

  30. וחצוני דבר חכמה: הם חרשים העוסקים בחיצוניות החכמה, ואינם רואים את הפנינים בפנים.  ↩

  31. ולי נרות וכו': כנגד זה הוא חודר פנימה.  ↩

  32. לשמים: לֶשֶׁם אבן יקרה.  ↩

  33. תשתחוין בחכמה וכו': בעניני חכמה תשתחוין אלומותיהם לאלמתי.  ↩

  34. סוד: במובן סוד חכמה.  ↩

  35. ואיך על לא מקום זרע וכו': אינני רוצה ללַמֵד את הסכל, להריק עליו ענני. ולערף להזיל.  ↩

  36. וצרכי לזמן קלוכו': אין אני צריך לזמן, לאמור לאנשי זמננו אני איני צריך להם בלתי אם כצרך הנשמה. לגשמים: לגופות.  ↩

  37. אשר מדי יכילוה תחים: בשעה שהגוף מכיל בתוכו את הנשמה היא מחיה אותו, כי הנשמה היא עקר.  ↩

  38. ואם נלאו: הגופות מהכיל הנשמה. עזבתם צלמים: עזבה הנשמה אותם כמו גלמים מתים בלי רוח חיים.  ↩

קינה

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת

מאת

יהודה הלוי

1

הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת מִי שְׁפָכָם

וְיֵדְעוּ הַלְּבָבוֹת מִי הֲפָכָם?

הֲפָכָם בּוֹא מְאוֹרָם2 תּוֹךְ רְגָבִים,

וְלֹא יֵדְעוּ רְגָבִים מַה־בְּתוֹכָם.

בְּתוֹכָם שַׂר וְגָדוֹל, תָּם וְיָשָׁר,

יְרֵא הָאֵל וְאִישׁ נָבוֹן וְחָכָם


  1. שיר זה הוא כתבת על מצבת שר וגדול ר' אברהם.  ↩

  2. בוא מאורם: ששקע המאור שלהם, הוא ר' אברהם שהיה מאור הלבבות.  ↩

מכתמים

בעריכת

יוסף יואל ריבלין


שְׂעַר שֵׂיבָה

מאת

יהודה הלוי

1

שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי

עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּ בְיָדִי.

הֱשִׁיבַנִי: יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי,

וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי?


  1. זהו מכתם קצר בענין הזקנה. המשורר מוצא שערה לבנה אחת יחידה בראשו וקוטף אותה. היא אומרת אליו: יכלתני לבדי: נצחת אותי בהיותי יחידה אך מה תעשה בבוא אחרי גדודי כשתרבינה השערות הלבנות? — אז לא תוכל עוד לקטף אותן, כי יתרבו יותר ויותר.  ↩


בְּעֵת נִרְפַּשׁ

מאת

יהודה הלוי

1

בְּעֵת נִרְפַּשׁ מְקוֹר הַשִּׁיר וְנִשְׁחַת,

מְאַסְתִּיהוּ וְנַפְשִׁי גָעֲלָה בוֹ.

וְאֵיכָה גּוּר אֲרִי2 יֵט אֶל נְתִיבוֹ,

וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים הִלְּכוּ־בוֹ.


  1. מכתם זה הוא תשובת המשורר על חדלו לחבר שירים. הוא אומר בזמן שמקור השירה נרפש מאסתי בו.  ↩

  2. גור אריה: הוא המשורר יהודה, איננו חפץ ללכת בנתיב השירה ששם מתהלכים שועלים קטנים.  ↩


עַבְדֵי זְמָן

מאת

יהודה הלוי

1

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם;

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי.

עַל־כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל־אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ,

חֶלְקִי אֲדֹנָי2 אָמְרָה נַפְשִׁי:


  1. מכתם מוסר. האנשים העוסקים בעניני העולם הזה הם עבדים לעבדים, נכנעים לבני אדם ומבקשים למצוא חן בעיניהם. רק עבד ה' הוא חפשי.  ↩

  2. חלקי אדוני וכו‘: אז אמרה נפשי: חלקי אני הוא ה’.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.