הֶרֶף שְׁאוֹן יָם עַד אֲשֶׁר יִקְרַב
תַּלְמִיד2, וְיִשַּׁק אֶת־פְּנֵי הָרָב3
יַד אַהֲרֹן הָרָב, אֲשֶׁר שִבְטוֹ
לֹא נָס לֵחֹה וְלֹא חָרָב4.
לִמֵּד, וְלֹא אָמַר לְפִיהוּ הוֹן!
פִּזַּר וְלֹא אָמַר לְיָדוֹ: רָב5!
הַיּוֹם אֲנִי מוֹדֶה כְנַף מִזְרָח6,
כִּי מָחֳרָת אֶקֹּב כְּנַף מַעֲרָב7.
אֵיךְ יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־צֳרִי גִלְעָד
אַחֲרָיו, וְהוּא חוֹלֶה נְשוּךְ עַקְרָב8?
אוֹ יַחֲלִיף אֶת־צֵל עֲנַף עָבוֹת9
בַּחֹם וּבַקֶּרַח וּבַשָּׁרָב?
חֵלֶף לְצֵל קֹרַת נְוֵה הָרָב –10
צִלִּי מְעוֹן קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב11!
-
שיר זה שיך לשירי ידידות וחבר לכבוד ר‘ אהרון בן ציון בן אלעמאני בהתקרב ר’ יהודה אל אלכסנדריה של מצרים בדרכו לארץ־ישראל. ↩
-
הרף שאון ים: הוא מבקש את הים לנוח משאונו למען תוכל האניה לעגן ויקרב תלמיד: ר' יהודה. ↩
-
הרב: ר' אהרון. ↩
-
שבטו: ענפו. לא נס: לא כלה. חרב: יבש. ↩
-
הון: די. רב: די. למדו וכו‘ פזרו וכו’: לאמר הוא גם מורה חכם וגם נדיב עשיר. ↩
-
היום אני מודה וכו': מודה אני היום כנף מזרח, רוח מזרח, שעכבה את האניה מנסע. ↩
-
כי: כאשר, כמו. אקב: אקלל. כנף מערב: רוח מערב המרחיקה אותי באניה מר' אהרון. ↩
-
צרי גלעד: רפואה, ור' אהרון הוא מרפא למשורר המדמה עצמו לחולה נשוך עקרב. ↩
-
או יחליף את צל וכו‘: ר’ אהרון דומה לצל ענף עבות והמשורר כאילו נמצא בלי מחסה מבלעדו. ↩
-
חלף: תמורת. נוה־הרב: מעון הרב ר‘ אהרון כלומר המשורר מתנחם שימצא תמורת בית ר’ אהרן מחסה בירושלים. ↩
-
מלך רב: הקב"ה. ↩
גְּבִיר תּוֹרָה וְגִבּוֹר הַתְּעוּדָה2!
יְהוּדָה! קַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה3.
וְיִשָּׂא אֶת שְלוֹמְךָ4 לוֹ בְכָל יוֹם
כְּנַף בָּרָק וְלֹא כַנְפֵי חֲסִידָה5.
קְחָה מִפִּיו לְךָ תוֹרָה, וְשִׂים אֶת־
אֲמָרָיו עַל לְבָבֶךָ לְעֵדָה6.
וְלֵב כֹּסֵף לְרַב יוֹסֵף, יְאַסֵּף
פְּרִי דָתוֹ בְטֶרֶם הַפְּרִידָה7
הֲלֹא רַב מִמְּךָ דֶּרֶךְ לְהַרְחִיק,
– קְחָה מִמַּעֲדַנֵּי פִיו לְצֵדָה.
וּמִלָּתוֹ רְאֵה עֻגַּת רְצָפִים8,
סְעַד וָלֵךְ בְּכֹחַ הַסְּעוּדָה.
לְקֹט הַמָּן לְךָ הַיּוֹם, וּמָחָר
תְּבַקְּשֵׁהוּ כְּבַקֵּשׁ הָאֲבֵדָה9.
וְהָשֵׁב לוֹ אֱמֶת מִנְחָה שְׁלוּחָה10,
פְּנִינֵי שִׁיר בְּכָל אֶבֶן חֲמוּדָה.
וְאוּלַי חֵן תְּהִי מוֹצֵאת בְּעֵינָיו,
וְאוּלַי תֶעֱרַב מִנְחַת יְהוּדָה:11
-
גם שיר זה הוא שיר ידידות והוא לכבוד ר‘ יוסף בן צדיק מקורדובה. וחברו ר’ יהודה ביום נסעו משם. ↩
-
גביר: אדון. התעודה: כמו התורה. ↩
-
יהודה קדמה: המשורר מדבר לעצמו ואומר קדם את גביר התורה בתודה. ↩
-
שלומך: ברכת שלום. ↩
-
כנף ברק: שהוא מהיר יותר מכנף החסידה. ↩
-
לעדה: להזהרה. ↩
-
ולב כוסף וכו‘: הלב הנכסף לר’ יוסף יאסף את פרי דתו, חכמתו, לפני שיפרד ממנו. ↩
-
עגת רצפּים: לקוח מהעֻגה ששם המלאך לפני אליהו במדבר והלך ארבעים יום בכח הסעדה. ↩
-
ומחר וכו': כי מחר תבקש את מן פיו כמו שאדם מבקש אבדה ולא תמצא. ↩
-
והשב וכו': השב לו כתודה על תורתו שלמד אותך. אמת: בלב תמים. ↩
-
מנחת יהודה: מתנת המשורר ר' יהודה. ↩
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.