שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי
עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּ בְיָדִי.
הֱשִׁיבַנִי: יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי,
וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי?
-
זהו מכתם קצר בענין הזקנה. המשורר מוצא שערה לבנה אחת יחידה בראשו וקוטף אותה. היא אומרת אליו: יכלתני לבדי: נצחת אותי בהיותי יחידה אך מה תעשה בבוא אחרי גדודי כשתרבינה השערות הלבנות? — אז לא תוכל עוד לקטף אותן, כי יתרבו יותר ויותר. ↩
בְּעֵת נִרְפַּשׁ מְקוֹר הַשִּׁיר וְנִשְׁחַת,
מְאַסְתִּיהוּ וְנַפְשִׁי גָעֲלָה בוֹ.
וְאֵיכָה גּוּר אֲרִי2 יֵט אֶל נְתִיבוֹ,
וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים הִלְּכוּ־בוֹ.
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם;
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי.
עַל־כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל־אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ,
חֶלְקִי אֲדֹנָי2 אָמְרָה נַפְשִׁי:
תגיות