1
שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּ בְיָדִי. הֱשִׁיבַנִי: יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי, וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי?
שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי
עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּ בְיָדִי.
הֱשִׁיבַנִי: יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי,
וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי?
זהו מכתם קצר בענין הזקנה. המשורר מוצא שערה לבנה אחת יחידה בראשו וקוטף אותה. היא אומרת אליו: יכלתני לבדי: נצחת אותי בהיותי יחידה אך מה תעשה בבוא אחרי גדודי כשתרבינה השערות הלבנות? — אז לא תוכל עוד לקטף אותן, כי יתרבו יותר ויותר. ↩
בְּעֵת נִרְפַּשׁ מְקוֹר הַשִּׁיר וְנִשְׁחַת, מְאַסְתִּיהוּ וְנַפְשִׁי גָעֲלָה בוֹ. וְאֵיכָה גּוּר אֲרִי2 יֵט אֶל נְתִיבוֹ, וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים הִלְּכוּ־בוֹ.
בְּעֵת נִרְפַּשׁ מְקוֹר הַשִּׁיר וְנִשְׁחַת,
מְאַסְתִּיהוּ וְנַפְשִׁי גָעֲלָה בוֹ.
וְאֵיכָה גּוּר אֲרִי2 יֵט אֶל נְתִיבוֹ,
וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים הִלְּכוּ־בוֹ.
מכתם זה הוא תשובת המשורר על חדלו לחבר שירים. הוא אומר בזמן שמקור השירה נרפש מאסתי בו. ↩
גור אריה: הוא המשורר יהודה, איננו חפץ ללכת בנתיב השירה ששם מתהלכים שועלים קטנים. ↩
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם; עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי. עַל־כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל־אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ, חֶלְקִי אֲדֹנָי2 אָמְרָה נַפְשִׁי:
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם;
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי.
עַל־כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל־אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ,
חֶלְקִי אֲדֹנָי2 אָמְרָה נַפְשִׁי:
מכתם מוסר. האנשים העוסקים בעניני העולם הזה הם עבדים לעבדים, נכנעים לבני אדם ומבקשים למצוא חן בעיניהם. רק עבד ה' הוא חפשי. ↩
חלקי אדוני וכו‘: אז אמרה נפשי: חלקי אני הוא ה’. ↩
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.
PDF לצפייה באקרובט או להדפסה
HTML דף אינטרנט לצפייה בדפדפן
DOCX מסמך לתוכנת וורד
EPUB לקוראים אלקטרוניים כולל קינדל
MOBI תבנית להתקנים ישנים יותר
TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב
ODT מסמך ליברה-אופיס
באיזה שירות לשתף?