

לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם נֹכַח שֶׁמֶשׁ,
לִסְגֹּר אוֹתָן הֵיטֵב לְבַל יַחְדֹּר
אֲלֵיהֶן נוּגוֹת וְנִפְחָדוֹת
זֶה צַהַל הַקַּרְנַיִם וְזוֹ שִׁפְעַת הָאוֹר.
לְעָצְמָן הֵיטֵב וְלִלְחשׁ עִקֶּשֶׁת:
אֵין זוֹ שֶׁמֶשׁ כְּלָל, הָהּ, אֵין זוֹ כְלָל חַמָּה!
זֶה אַךְ נִצְנוּץ חִוֵּר בִּקְצֵה הַשַּׁחַק,
זֶה רַק כּוֹכָב רוֹמֵז מֵאֲפֵלָה…
עֲצוּמוֹת, כְּלֹא רוֹאוֹת הֵן הָעֵינַיִם,
אַךְ אָדֹם הַכֹּל בְּעַפְעַפֵּי הַסְּגוֹר;
וּמִבְּלִי לִרְאוֹת אֶל נְכוֹנָה יָדַעְתִּי –
הוֹלֵךְ כַּאן וְנִשְׂרָף עוֹלָם בִּבְרַק הָאוֹר.
לִתְלשׁ עַלְעַלִּים, לְנַחֵשׁ עֲתִידוֹת,
הָאֻמְנָם אָהֹב תֹּאהֲבֵנִי מְאֹד –
לְלֹא צֹרֶךְ לִי זֶה, הַאֲמִינָה:
מִבַּעַד לְרִיסַי בַּלָּאט לְסָקְרֶךָ,
לִשְׁמֹעַ קוֹלְךָ וְלִרְאוֹת אֶת עֵינֶיךָ –
זֶה רַב לִי לְמַעַן אָבִינָה.
שְׁתִיקָתְךָ בְּלִבִּי מְנַגֶּנֶת,1
עָצְבְּךָ לִי כְּיַיִן תּוֹסֵס,
וְגִמְגּוּם לְשׁוֹנְךָ הַנִּכְלֶמֶת –
כְּפֶלֶא יָקָר לִי וָנֵס.
הַתְּפִלָּה מֵעֵינֶיךָ נִבֶּטֶת,
סוֹדְךָ עַד תֻּמּוֹ לִי תַּסְגִּיר,
וְיָדְךָ הַנִּרְתַּעַת בְּרֶטֶט –
כְּשִׁיר־הַשִּׁירִים לִי תָּשִׁיר.
-
שְׁתִיקָתְךָ בְּלִבִּי מְנַגֶּנֶת…: לא נדפס. רואה כאן אור לראשונה. נכתב ב־1937. הולחן ע"י בנימין עומר. ↩
כְּיֶלֶד קָט לִתְחֹב אֶצְבְּעוֹתַי בָּאֵשׁ
וְלִנְשֹׁב בְּפֶה צָעִיר עַל הַכְּוִיָּה,
וּבִצְחוֹק עַלִּיז לְהִתְעַקֵּשׁ:
אֵין זֶה כּוֹאֵב לִי, דַּע!
לֹא כְפַרְפָּר עִוֵּר עִם־עֶרֶב לֶכֶת
אֶל הָאוֹר הַמְחַמֵּם וְהַלּוֹכֵד.
בִּקְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת לִנְגֹּעַ בַּשַּׁלְהֶבֶת
וּלְהֵרָתַע, לָנוּס בְּעוֹד מוֹעֵד.
זֶה הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ,
זֶה הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף
לַעֲכֹר אֶת הַלֵּב,
לְהַרְתִּיחַ הַדָּם.
עוֹד טֶרֶם נִשְׁכַּח
הַיָּגוֹן הַמַּכְאִיב,
הַמָּצוֹק הַצּוֹרֵב
עֲדַיִן לֹא תָם.
עוֹד לוֹחֵשׁ כָּל מַבָּט
כְּגַחֶלֶת וְרֻדָּה,
עוֹד כָּל צַעַד רָחוֹק
מְנַגֵּן בַּדְּמָמָה,
עוֹד רוֹעֶדֶת הַיָּד
לַמַּגָּע הַמְיֻדָּע
מִגִּיל וּמִשְּׂחוֹק
וּמִטַּל נֶחָמָה.
עוֹד מוֹסִיף וְרוֹדֵף
זֶה הַשֵּׁם, זֶה הַצֵּל;
עוֹד כִּתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם
לֹא חָלַף, לֹא נָדַם
זֶה הַגִּיל, זֶה הַכְּאֵב,
עִם חֲלוֹם שֶׁבַּלֵּיל,
עִם הִרְהוּר שֶׁבַּיּוֹם –
עֲדַיִן לֹא תָם.
יֵשׁ גִּיל – וְרֹךְ נָסוּךְ
עַל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,
עַל שִׂיחַ וְעָלֶה
וְנַחַל מַיִם.
הַכֹּל רָקוּם חֲלוֹם,
הַכֹּל לֹא־זֶה־בִּלְבַד הוּא,
כִּי רֶמֶז וּבְשׂוֹרָה
וְאוֹת בְּכָל נִדְנוּד.
וְאֵין מוּבָן,
וְאֵין פָּשׁוּט.
וּצְעִיפִים שְׁקוּפִים
שֶׁל תְּכֵלֶת וְשֶׁל וֶרֶד
עוֹטְפִים מִלָּה קַלָּה
וְכָל מֶבָּט חוֹלֵף.
הַכֹּל נֶאֱגָר, הַכֹּל נֶחֱרָז
עַל חוּט חֲלוֹם
שָׁזוּר בַּלֵּב.
יֵשׁ גִּיל וְאוֹר נָסוּךְ
עַל כָּל תְּנוּעָה וָהֶגֶה,
יֵשׁ גִּיל – הָיָה כָזֶה –
יְהֵא זִכְרוֹ בָרוּךְ.
-
יֵשׁ גִּיל: לא כוּנס לקבצים. נדפס ב“מעלה”, גל' 22, 1935. ↩
וְשׁוּב לִבִּי בְּגִיל פּוֹרֵחַ,
וְשׁוּב מְלֹא חָפְנֵי אוֹרָה
דָלְתָה נַפְשִׁי מִצֵּל שֶׁל רֶמֶז,
מֵעֶרֶב יוֹם־טוֹב שֶׁל בְּשׂוֹרָה.
וְשׁוּב לִבִּי לַכֹּל פָּתוּחַ,
לִקְרַאת הָאוֹר קְרוּעוֹת עֵינַי,
זִיז יְקָרוֹת שְׁטוּפָה הַדֶּרֶךְ,
וְהֵד שִׁירָה לְמִצְעָדַי.
שׁוּב שְׁכוּרַת תִּקְוָה אָנֹכִי,
רוֹעֶפֶת גִּיל – צִפִּיָּתִי,
אֵין זֹאת, הַבְּשׁוֹרָה הִגִּיעָה
וְדוֹפֶקֶת עַל דַּלְתִּי.
-
בְּשׂוֹרָה: לא כוּנס. נדפס ב“במעלה” גל' 4, פברואר 1933. ↩
בְּטֶרֶם רָאַתְךָ עֵינִי הַמְיַחֶלֶת,
בְּטֶרֶם אִמַּצְתִּיךָ אֶל לוּחַ לִבִּי,
בִּטְהָר־חֲלֹמִי כְּבָר צָהַלְתָּ, פִּרְפַּרְתָּ –
בְּנִי.
בְּטֶרֶם אָעֵז הַאֲמֵן כִּי תָבוֹאָה,
לִפְנֵי אֶשְׁאָלְךָ בִּדְמָמָה מִיּוֹצְרִי,
שָׂשׂ לִקְרָאתְךָ כְּאֶל שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת
קִרְבִּי.
וְאִם כִּי יָדַעְתִּי, אַתָּה עוֹד אֵינֶךָ,
עֻלַּפְתָּ כֻּלְּךָ מָחָר עַרְפִלִּי,
כָּל גִּיד בִּי בִּשֵּׂר בִּרְנָנָה אֶת בּוֹאֶךָ –
יַלְדִּי.
חַלּוֹנוֹת הִכְחִילוּ וּדְמָמָה עָמְקָה.
דְּמוּת אָחוֹת חִוֶּרֶת עַל יָדִי חָמְקָה.
נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, נִסְגְּרָה לְאַט,
יְחִידָה נִשְׁאַרְתִּי עִם אָשְׁרִי הַחַד.
עוֹד בְּשָׂרִי שָׁסוּעַ, עוֹד שׁוֹתֵת הַדָּם,
אַךְ הַלֵּב מֵרִיעַ: קָם הַפֶּלֶא, קָם!
שָׁם מֵעֵבֶר דֶּלֶת, שַׁעַל רַק אֶחָד,
בְּנִי הַקָּט צוֹרֵחַ, זֶה עַתָּה נוֹלָד.
בֹּקֶר צַח בּוֹקֵעַ מִנִּי כָּל חַלּוֹן,
בְּנִי, הִנֵּה זוֹרֵחַ בָּקְרְךָ רִאשׁוֹן!
נְהַר בָּרָק וְזֹהַר אֶל פָּנַי זוֹרֵם,
זוֹ בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶשׁ, לִי, הָאֵם.
-
בּקֶר: לא נדפס. נכתב בינואר 1935. ↩
שָׁנִים הִתְנַפְנְפוּ מֵאֲחוֹרֵי כְתֵפַיִךְ
כְּהִתְעוֹפֵף כַּנְפֵי הַפַּרְפָּרִים,
וְזִכְרֵי יָמִים עֲלֵי דְרָכַיִךְ
בְּעֵינֵךְ הִכְחִילוּ כִבְקָרִים.
עַל גַּבֵּךְ הִצְלִיפוּ לָךְ יָמַיִךְ
וְנִתְלוּ עֲלֵי כְתֵפֵךְ בְּכָל כָּבְדָם –
אַתְּ צָחַקְתְּ בְּלֹבֶן כָּל שִׁנַּיִךְ,
אַתְּ צָחַקְתְּ בְּכָל לִבֵּךְ הַתָּם.
צָחַקְתְּ… עַתָּה אִלְּמוֹת שְׂפָתַיִךְ
וְרֹאשֵׁךְ תָּלוּי בְּאֵין אוֹנִים.
הָרֶגַע הָאֶחָד כָּפָה עֻלּוֹ עָלַיִךְ
כָּבֵד וּמַר מִנֵּטֶל רַב־שָׁנִים.
כְּנִצָּן אֵחַר לִנְבֹּט עִם סְתָו –
שִׁירִי הַקָּט, שִׁירִי נִכְתָּב;
כְּצִפּוֹר פּוֹצְחָה בְּשִׁיר מִזְמוֹר
עַל סַף הַלֵּיל לֵאלֹהֵי הָאוֹר.
כְּתִינוֹק שֶׁלֹּא רֻחַם בֵּין הַבְּרִיּוֹת,
כִּתְפִלָּה עַל פֶּתַח גֵּיהִנֹּם –
שִׁירִי קָטָן, שִׁירִי נָבוֹךְ,
שִׁירִי מִתְּמוֹל וּמִשִּׁלְשׁוֹם.
זָרִים פָּנֶיךָ כִּפְנֵי נִצָּן בַּסְּתָו,
שִׁירִי תָּמִים וְלֹא־רֻחָם…
-
כְּנִצָּן אֵחַר: לא כוּנס. נדפס ב“גליונות”, כרך י"ב, אוגוסט 1941. ↩
אָחוֹת נֶאֱלֶמֶת,
לְאַחַת הָיִית עַכְשָׁו
עִם לַחַשׁ הַגַּלִּים בְּיַם כִּנֶּרֶת,
עִם אֲבַק הָאֲדָמָה עֲלֵי גְדוֹתָיו.
יָקָר זִכְרֵךְ, אָחוֹת.
וְשׁוּרוֹת שִׁירַיִךְ הַצְּחוֹרִים
כִּפְרָחִים עֲנֻגִּים עַל אֵם־דֶּרֶךְ,
כִּתְפִלָּה לַמְּרוֹמִים.
-
לְרָחֵל: לא כוּנס. נדפס במוסף “דבר” למלאת שנה למות רחל, ניסן תרצ"ב. ↩
תַּרְמִילִי גְדוּשׁ מַדְוִים כַּךְ קָשַׁרְתִּי
בִּקְשָׁרִים אֲרֻכֵּי קְצָווֹת,
בַּעֲדָם אֶת מוֹטִי הֶעֱבַרְתִּי,
הִפְשַׁלְתִּיו – וָאֵצֵאָה לִנְדֹּד.
מִתְנוֹדֵד תַּרְמִילִי כַּךְ בַּדֶּרֶךְ,
הַתַּרְמִיל הֶעָגֹל, הַמָּלֵא,
עִם כָּל צַעַד עַל גַּב לִי טוֹפֵחַ
קְצוּבוֹת וּבְסֵבֶר שֶׁל אָח,
תּוֹךְ טוּב לֵב מְעוֹרֵר וּבוֹטֵחַ:
“קְהַל מַדְוַיִךְ פּוֹסֵעַ אִתָּךְ…”
מִתְנוֹדֵד תַּרְמִילִי, מִתְנוֹעֵעַ
אֶל כֹּל שֶׁאָסוּר וְאֶפְנֶה,
אֶת גַּבִּי הֶעָיֵף מִתְרוֹעֵעַ,
אֶת כְּתֵפִי עֲמוּסָה מְלַוֶּה – – –
וְלִפְנֵי מֶבָּטַי יִשְׁתַּטָּחוּ
גַּנִּים וּפְרָחִים וְשָׂדוֹת,
וְיֶרֶק זוֹרֵחַ שֶׁל אָחוּ,
וְזִיו אַרְגָּמָן שֶׁל זְרִיחוֹת.
לִקְרָאתִי הַשְּׁבִילִים יַחֲוִירוּ,
כַּנְפֵי רֶנֶן תַּגְבַּהְנָה נְדֹד,
וּצְרוֹר כָּל מַדְוַי יוֹדִיעֵנִי:
“לֹא נְטַשְׁנוּךְ, כִּי אִתָּךְ אָנוּ עוֹד…”
וְכִי אִישׁ יִזְדַּמֵּן אֵי בַדֶּרֶךְ,
יְבָרְכֵנִי עַל אֵם הַשְּׁבִילִים,
לְדַרְכִּי בָּהּ אֵלֵךְ יִשְׁאָלֵנִי,
לַבְּרָכָה יֶאֱצֹר תַּרְמִילִי – – –
אֵלָיו מֶבָּטַי אָז אַיְשִׁירָה
וְאֹמַר, כִּי אִתִּי… מַתָּנוֹת.
מַתָּנוֹת יַד גּוֹרָל הֶעְתִּירָה
עַל כְּתֵפִי הַחוֹתֶרֶת בַּנְּדֹד…
וְאֹמַר: אֶת חֶלְקִי לִי אֶשָּׂאָה,
אֶת חֶלְקִי בְּתֵבֵל… לֹא חָשׁוּב!
בְּרָכָה מִנִּי לֵב אֲבָרְכֵהוּ
וְאַפְלִיג, וְאֶפְסַע לִי כַךְ שׁוּב…
שׁוּב יַלְבִּין לְפָנַי פְּתִיל הַדֶּרֶךְ,
יִרְמְזוּ מֶרְחַקֵּי הַלִּילָךְ
וּמַשָּׂא תַרְמִילִי יַבְטִיחֵנִי:
“…עַד אַחֲרוֹן צְעָדַיִךְ – אִתָּךְ!..”
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.