מִלָּה כְּסֶלַע כָּבֵד לֵב מִלֵּט –

אֵיךְ כְּאֶבֶן טוֹבָה אֲשִׂימָהּ עַל מִלֵּאת?

עִצַּבְתִּיהָ בְּדֶמַע, חֲצַבְתִּיהָ בְּדָם –

אֵיכָה אֶשְׁלָחֶנָּה דָּבָר לָאָדָם?

אֲבוֹי לַיּוֹצֵר כִּי יִצְעַר מֵחָמְרוֹ,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה עוֹד בְּטֶרֶם גָּמְרוֹ.

מִלָּה וְהִיא סֶלַע – – וּמַה קָּשֶׁה לְהָזִיז!

וְנִמְהָר קוֹל הַלֵּב, וְהָרוּחַ פָּזִיז:

קוּם הַךְ בַּפַּטִּישׁ הַמְפוֹצֵץ וַהֲלֹם,

וּמֵאֹפֶל הַגֶּלֶם יָהֵל יַהֲלֹם!

הֲלֹם! בַּחֲלוֹם כְּלִי יָקָר לֹא יוּצַר,

כִּי בְּחֹזֶק הַיָד יְבֻצַּע וִיבֻצַּר!

…מִלָּה לְמִלָּה וְכֹה כָּבֵד הַמַּשָּׂא!

וְרַב הַמַּעֲשֶׂה וּגְדוֹלָה הַמַּסָּה…

אֶעֱלֶה בְּמַעֲלוֹת הַשִּׁירָה וְאָשׁוּר, –

וְאִם לְכֹבֶד הָאֶבֶן נִיבִי עוֹד קָשׁוּר –

אֶזְרֶנּוּ לָרוּחַ! וְהַשִּׁיר בַּל יֵדַע

כִּי בְּעֶצֶב יְלָדַתּוּ הַמִּלָּה הַכְּבֵדָה. – – –

…הַגַּע עָדֶיךָ, לִבִּי, עַד תֹּם,

פְּגַע בַּמָּקוֹם עַד תְּהוֹם!

עוֹד טֶרֶם הַכֹּל בִּנְבָכֶיךָ הוּשַׁר,

רַבַּת עוֹד הֻשְׁאַר

גַּם עֹמֶק, גַּם רֹם,

וּמָתוֹק וָמַר

שֶׁלֹּא נֶאֱמַר.

עוֹד הַקְשֵׁב לָעוֹלָם! וַעֲדֹר וַחֲתֹר

אֶל שָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים הַבָּרים, וּפְתֹר

בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ חִידָתְךָ,

לְךָ תָּחוּד יְחִידָתְךָ.

וּבַעֲבֹר עַל פָּנֶיךָ גְאֵיוֹנֵי הַשִּׁיר

וּרְמִיָּתָם רָמָה;

וְהֵם אָצִים לָשִׁיר

וְקָצִים בַּדְּמָמָה,

וְלוֹקְחִים בְּחָזְקָה כָּל פִּלְאִי וְכָל סוֹד –

וְעָרוֹת עַד הַיְסוֹד! –

אַל תֵּחַת מִשְּׁאוֹנָם, מִלְּשׁוֹנָם אַל תִּירָא,

לֹא בִּשְׁרִירוּת הַשִּׁירָה;

מָחָר וּבָלַע קוֹל הַדְּמִי הַדַּק

כָּל רַעַשׁ וְעָתָק,

וְשָׁבָה שִׁירַת הַמַּעֲמַקִּים לְאֵיתָנָהּ –

מִלֵּב מַתָּנָה. – – –

הַדְבֵּר, הַסַּתָּת, אֶת הַצּוּר הַמֻּצָּק,

דַּבֵּר עַל לִבּוֹ בַּפַּטִּישׁ הֶחָזָק;

כָּל זִיק, כָּל הָגִיג הֶחָבוּשׁ וְגָלוּם,

אֵלֶיךָ יוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ הַבָּלוּם.

סַתֵּת, הַסַּתָּת, וְחָצֹב וּפָסֹל,

וּבְמֵצַר הַצּוּרָה לְךָ דֶרֶךְ פּהֹ סֹל, –

נָתִיב רַק מַחֲשֶׁבֶת יוֹצֵר בּוֹ פָּרְחָה,

רַק נֶפֶשׁ אָמָּן נֶאֱמָנָה שָׁם אָרְחָה.

…צֹר בְּצוּר הַזְּמַן רוּחֲךָ, הַסַּתָּת!

מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עוֹלָמְךָ יְשֻתַּת…

הַקְוֵה קַו לְקַו, וֶאֱסֹף וַחֲשׂוֹף

הָאוֹר הַגָּנוּז בְּחַגְוֵי אֵין הַסּוֹף.

וְזֶה דְבַר הַשַּׁיִשׁ: הַסְכֵּת, הַסַּתָּת!

לֹא תְּקַו לְתַגְמוּל, לֹא תִּכַּף לְמַתָּת…

יְצֹר, אַל תַּעְצֹר, וְיָדְךָ אַל תַּנַּח,

עַד סוֹד אֲדוֹנָי בְּלִבְּךָ תְּפַעְנַח. – –

בֵּין שִׁיר לְשִׁיר דְּמָמָה כְּבֵדָה,

הַשָּׁעָה אֲבוּדָה וְאֵין מֵשִׁיב הָאֲבֵדָה

לַנְּשָׁמָה הַתּוֹעָה עֲרִירִית, בּוֹדֵדָה.

בֵּין נִגּוּן לְנִגּוּן – יוֹם נֶעֱגָן בִּשְׁקִיעָה,

הָרוּחַ דּוֹמֶמֶת, עָב לֹא מַרְקִיעָה,

וְגֹוְעִים דִּמְדּוּמִים בְּעִצָּבוֹן וִיגִיעָה.

וּמוּל בָּמֳתֵי הַשִּׁירָה תְּהוֹם רַבָּה פְּעוּרָה!

רַק עֵין הַדִּמְעָה הַטְּהוֹרָה לָהּ תְּאוּרָה,

וְהִלַּת יְגוֹנִים לְרֹאשָׁהּ עֲטוּרָה.

– – – כְּלָבִיא נֶעֱֱצָב, נֶעֱצָר בִּשְׁבִי כְּלוּב,

שְׁדַּרְכּוֹ גְדּוּרָה בַּבַּרְזֶל הַשָּׁלוּב, –

כֵּן יִלָּבֵט פֹּה – – עֶלְיוֹן וְעָלוּב.

סָגַר עָלָיו כֶּלֶא־חַדְרוֹ הַמְרֻבָּע,

כָּל הוֹד הָעוֹלָם הָרָחָב בּו חֻבָּא;

וְרוּחוֹ הַקָּשָׁה – אֵשׁ־תָּמִיד בְּחֻבָּה.

בַּצַּר לוֹ וּפָרְצָה מִלִּבּוֹ שְׁאָגָה, –

וְשָׁפַךְ עֱנוּתוֹ בְּשִׁירוֹ שֶׁהָגָה,

וְרָוַח לוֹ לְרֶגַע מִכָּל שֶׁשָּׁגה – – –

– – – בֵּין הָעוֹלָם וּבֵינוֹ רַד מָסָךְ!

הוּא מַבִּיט וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה שָּׂח

הָאִילָן אֶל לִבּוֹ, אִם יֶעְגַּם אוֹ יִשְׂמַח…

דּוֹמֶה אֱלֹהִים עַל בֵּיתוֹ כְּבָר פָּסַח,

וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ עִם רוּחוֹ עוֹד בַּסָּךְ.

מוּזָר לְעַצְמוֹ הוּא חָבוּשׁ בְּכִסְאוֹ,

מָה רָחוֹק הוּא מִמְּקוֹם שֶׁרוּחוֹ אָז נִשְּׂאוֹ –

יְקוּם הַיַּלְדוּת וְהַנְּעוּרִים, עֵת נִסּוֹ

הִתְנוֹסֵס בָּרָמָה, וְאֵיתָן בְּסִיסוֹ,

וְכָל מִכְשׁוֹל, כָּל נַחְשׁוֹל – בְּעֵינוֹ הֱבִיסוֹ.

מָה אָהַב מָה רָדַף, מַה שָׁאַף גְּדוֹלוֹת!

לוֹ קָרְאוּ הַחַיִּים בִּדְמָמוֹת וּבְקוֹלוֹת, –

כְּבֶן־אֵלִים הִתְהַלֵּךְ – – בְּשִׁירִים וּבִמְחוֹלוֹת

קִדְּמוּהוּ הַמּוּזוֹת הַכֹּל־יְכוֹלוֹת.

הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר בְּכָל נִיד וּמַבָּט!

עִם אֵל וְשָׂטָן הוּא שָׂרָה וְלֹא אָבַד…

בְּכָל הָעוֹלָם הוּא צָמַח וְנָבַט,

לִבּוֹ הַגָּדוֹל מִיָּמָיו לֹא כָּבַד,

אַף רֶגַע הַשִּׁיר בְּתוֹכוֹ לֹא שָׁבַת.

הוּא זוֹכֵר וְשׁוֹחֵר – – אַךְ עָמֹק בִּלְבָבוֹ

רִיק כְּמוֹ מִי קָם וְהֵשַׁם אֶת נָווֹ;

לוּ רָעַב – וְהָיָה מִתְחַיֶּה מֵרְעָבוֹ,

צָמֵא – מַעֲיַן עֹז בְּנַפְשׁוֹ חֲצָבוֹ,

אַךְ אֵלוֹ עֲצָבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ וַעֲזָבוֹ. – – –

שִׁיר שֶׁל יוֹם – פְּנֵי רָקִיעַ טְהוֹרִים וְרָמִים,

זִיו הַחַמָּה עַל שָדוֹת וּכְרָמִים,

דְּמִי יַעַר, שְׁאוֹן יָם, וּזְמָרִים בַּזְּרָמִים.

שִׁיר שֶׁל יוֹם – אָדָם רַב בְּלֶב־עִיר, בָּרְחוֹב, –

הֲֲמוֹנִים הֲמוֹנִים כְּגַלִים אֱלֵי חוֹף,

עָלִים נוֹפְלִים דֹּם… וּמְדַמִּים הֵם לִרְחֹף.

שִׁיר שֶׁל יוֹם – אִילָנוֹת עֲנֵפִים וּגְבֹהִים,

קוֹלוֹת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים,

וּקְרִיאוֹת אִמָּהוֹת צְעִירוֹת מִמְּבוֹאִים.

שִׁיר שֶׁל יוֹם: מֵחָדָשׁ עַל “דְּבָרִים יְשָׁנִים”

מַכְרִיז רוֹכֵל דַּל, אָדָם בָּא בַּשָּׁנִים,

וְקוֹלוֹ לֹא יַחֲרִיד לְבָבוֹת שַׁאֲנַנִּים!

שִׁיר שֶׁל יוֹם – נַעֲרַת תֹּם מִשְׁתַּפֶּכֶת בִּצְחוֹק,

כְּפַעֲמוֹן שְֶל זָהָב בָּא קוֹלָהּ מֵרָחוֹק –

וְהַנֶּפֶשׁ אֵלֶיהָ תִּכְלֶה תַּעֲרֹג – – –

שִׁיר שֶׁל יוֹם – וּבַלַּיְלָה נִגּוּן בָּא בִּדְמִי,

וְלֵב לֹא יֵדַע מִי יָשִׁיר שָׁם, וּמִי

יֵבְךְִ מִמַּעֲמַקִּים בְּדָמְךָ וּבְדָמִי!

אָמְרָה הָאַהֲבָה אֶל לִבִּי: אָנָּא,

שִׁיר לִי אֶת שִׁיר הַנַּעֲרָה הַלְּבָנָה

שֶׁהָלְכָה אֶל הַלַּיְלָה וְאֵין יוֹדֵעַ אָנָה – – –

אָמַר לְבָבִי לָאַהֲבה וְעָנָה:

לֹא יָדְעָה אַהֲבָה שִׁירָתִי הַנַּעֲנָה.

אָמְרָה הָאֵיבָה אֶל נַפְשִׁי: וְאוּלַי

תַּעֲלִי לִי אֶת שִׁיר זַעֲמִי מִמְּצוּלַי, –

קוֹל אָלָה וִילָלָה שֶׁל אַלְפֵי חֲתוּלַי

הָאוֹחֲזִים בְּצִפֹּרֶן חַדָּה בְּשׁוּלַי?!

וָאֹמַר: לֹא אֶהֱפֹךְ לִקְלָלָה אִחוּלַי.

אָמַר מַר הַמָּוֶת: דִּמְמָתְךָ לִי תִּתֵּן,

כִּי הִיא שִׁיר הַלֵּב הַגָּדוֹל וְהַכֵּן;

וְאִם עָמֹק בִּתְהוֹמִי נִשְׁמָתְךָ תְּשַׁכֵּן –

אֶת כָּל שֶׁפָּגַמְתָּ בַַּחַיִּים תְּתַקֵּן…

עֲנִיתִיו: לֹא טוֹבָה חָכְמָתְךָ, הַמִּסְֵּכן.

בָּכוּ יִסּוּרִים: שִׁירָה לָנוּ, הָאָח! –

וְשַׁרְתָּ לָאֱמֶת הַנִּצַּחַת, וְכָךְ

יוּשַׁר גַּם לַמָּוֶת – – אוֹ אָז יִוָּכַח

כִּי לַחַיִּים וְלַמָּוֶת שִׁיר אֶחָד יֶאֱרַח,

וּכְכָל שֶׁיִכְאַב – כֵּן יִיטַב וְיֵרַךְ.

וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי, וְאַט אַט וְדוּמָם

שַׁרְתִּי אֶת חַיַּי עַל תּהוֹמָם וְרוּמָם;

וַתִּזַּל שִׁירָתִי כְּכִנֹּור מְעֻמָּם, –

אֶת כֻּלִּי בָּהּ שִׁקַּעְתִּי – מַכְאוֹבַי בְּעִצּוּמָם,

וְטֶרֶם נִגַּנְתִּי אֶת יְגוֹנַי עַד תֻּמָּם. – – –

יֵשׁ רֶגַע קָטֹן וְהוּא יִגְאֶה כֹּה פִּתְאֹם –

בּוֹ יַעֲנֶה אֱלֹהִים לְקוֹרְאָיו מִתְּהוֹם

הָעֱנוּת הָרַבָּה שֶׁתָּהִים וְתֵהוֹם.

אָז כָּל בְּכִי יְנַגֵּן לְפָנָיו כְּקַתְרוֹס,

וְהָיָה כַּדֳּכִי הַנֶּחְפָּז לַהֲרוֹס

אֶל גְּבוּל קְדוּמִים – וְיִקְרַב וְיִקְרוֹס.

וּפֶתַע וְהַלֵּב הַנִּכְאָב, הַנִּחָם,

שִׁבְעָתַיִם יִרְחַב, וְעָמַק וְחָכַם,

וְאֲשְֶׁר יֵרָגֵן – יִרָגַע וִינֻחַם.

יוֹם – בְּאַהֲבָה אֶל לִבִּי אֲאַמְּצֶנּוּ,

אַמֵּץ לִי כְּאֵם אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ!

בְּעֹנֶג עָלָיו אֶתְרַפֵּק וְאֶרְצֶנּוּ,

כּי טוֹב הוּא, כִּי אוֹר, כִּי בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ,

אַשְׁרַי! מֶה חָמוּד הוּא, נָאֶה אַף נָעִים

כָּל נִיד בּוֹ, כָּל רֶמֶז, סְפוּג יוֹפִי וָחֵן;

כֻּלּוֹ זֹהַר, שֶׂגֶב, שִׁיר נֵבֶל־פְּלָאִים,

רַק מֵאֱלֹהִים זֶה יִהְיֶּה, יִתָּכֵן.

בְּיוֹם זֶה נוֹצַר הַמְשׁוֹרֵר־הָאָדָם,

בְּשִׁיר עַל שְׂפָתָיו אֵל בְּרָאוֹ בְּוַדֶַּאי – – –

זֶה הַיּוֹם – שִׁבְעָתַיִם מְבֹרֶכֶת יָדָם

שֶׁל כָּל הַיּוֹצְרִים בְּאוֹר חֶסֶד שַׁדַּי.

הַיּוֹם פּוֹנֶה. מֶה עָרֵב לִי הַיּוֹם תְּמוֹלִי הָרוֹנֵן!

מַה יַּעַשׂ פַּיְטָן לְעֵת־עֶרֶב וּבָקְרוֹ הַיָּקָר לֹא יְחוֹנֵן?

אָשׁוּב לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן, שָׁם כְּפָרִי וּנְהָרִי הַצּוֹנֵן,

אָשׁוּט בַּמֶּרְחָב, עַל הַגֶּבַע אֶעֱלֶה, וְאַקְשִׁיב וְאֶתְבּוֹנֵן,

הִנֵּה הוּא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ! פָּתוּחַ כְּקֶדֶם הַשַּׁעַר,

כַּר וְנָהָר לוֹ בָּעֹרֶף, וְאֹפֶק גּוֹהֵר עַל הַיַּעַר.

יֶלֶד מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה – עָב קַל שָׁם גּוֹוֵעַ בְּצַעַר,

הַמַּיְמָה יַעֲמִיק – עֵין הַנַּחַל חַד מֶבָּטָהּ כְּמוֹ תַּעַר.

אָבִיב. רַחֲבוּת מְלַבְלֶבֶת, תֹּם תְּכֵלֶת וְשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

נַעֲרָה בַּשָּׂדֶה, אִתָּהּ יֶלֶד, כַּפּוֹ בְּכַפָּהּ דֹּם מֻנַּחַת.

…שִׂמְלָה מְרַפְרֶפֶת בָּרוּחַ, כְּמִפְּנֵי גְבִרְתָּהּ הִיא בּוֹרַחַת;

נַפְשׁוֹ מִתְמוֹגֶגֶת מִנֹּעַם, עֵינוֹ מִתְנוֹצֶצֶת מִנַּחַת.

“אֲהַבְתִּיךָ כְּאָח לִי!” וְאֶת פִּי הִיא כְּכַד הִטְּתָה אֱלֵי פִּיהָ,

וַתֵּשְׁתְּ אֶת נַפְשִׁי הַצְּמֵאָה לָהּ, וַתּוֹסֶף, וְלֹא הִרְוִיתִיהָ;

בַּכְּפָר, עַל שְׂפַת פֶּלֶג צָנוּעַ, בִּשְׂדֵה יַלְדוּתִי אִוִּיתִיהָ,

וּדְמוּתָהּ – רַק אַחַת מִנִּי אֶלֶף בַּשִּׁיר הֶעָצוּב עִצַּבְתִּיהָ.

…יַלְדוּת אֱלֹהִית, רַבַּת דְּמוּת וִיחִידָה,

יוֹדַעַת הַכֹּל, וְהַכֹּל לָהּ חִידָה –

שֵׁנִית אֶל נַפְשִׁי אַתְּ בָּאָה בְּרִנָּה,

צִפּוֹר הַשָּׁבָה עִם אָבִיב אֶל קִנָּהּ!

לִבִּי לָךְ פָּתוּחַ, לֵב רַךְ וְנָבָר,

מְבַקֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ עוֹד… וּכְמוֹ בֶּעָבָר

הַנַּחַל נֶחְפָּז לְדַרְכּוֹ – רַפְסוֹדוֹת

יִטְעַן עַל גַּבּוֹ בְּמִלְמוּל רַב סוֹדוֹת,

הַיַּעַר נִצָּב מוּל הַכְּפָר וּמַאֲזִין

לְקוֹל מַעֲמַקָּיו – שִׁיר רָזִין דְּרָזִין…

מִשְׁתָּאֶה לוֹ הַיֶּלֶד. מַקְשִׁיב בַּחֲשַׁאי

לִדְבַר אִילָנוֹת שֵׁיּוֹבִילוּ לוֹ שׁי

מִזִּמְרַת כָּל הָאָרֶץ, רַנֵּן וְגִילַת, –

וְהַשָּׁמַיִם מִמַּעַל פְּרוּשִׂים כִּמְגִלַּת

סֵפֶר אֱלֹהִים – – וְיַלְדוּת נְצָחִים

כְּתוּבָה בְּכָחֹל עַל גְּוִילָיו הַצַּחִים.

עוֹד בִּשְׂדֵה עֲלוּמַי לִי תִּקֹּד אֲלֻמָּה,

עוֹד יַעַר קְדוּמַי לִי יַמְתִּיק תַּעֲלוּמָה.

אִצְטְרוֹבָל שָׁם יִפֹּל עַל תְּלוּלִית מְאֻזֶּבֶת

בְּהֵד נְכָאִים שֶׁל נְשָׁמָה מְאֻכְזֶבֶת.

דְּמָמָה דַקַּת־קוֹל מְסַפֶּרֶת לְאִטָּהּ

עִם קַלֵּי גִבְעוֹלִים בֵּין גַּלֵּי הַחִטָּה.

עַיִן יְרֻקָּה אֶל הַנַּחַל נִבֵּטֶת,

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר הֶמְיָה מִתְלַבֶּטֶת.

וְאֹרֱן גָּבֹהַּ אֶל תְּכֹל הָרָקִיעַ

תֵּכֶל נַפְשׁוֹ וְאֵינֶנּוּ מַגִּיעַ.

עוֹד אַדְמַת־הַקֹּדֶשׁ מְחַכָּה לִי דוּמָם

עִם עַנְנֵי בֹּקֶר הוֹלְכִים לְתֻמָּם.

הִנֵּה בָּאוּ לְתֻּמָּם עִם הַבֹּקֶר עֲנָנַי,

בַּעֲלוֹת, כְּתָמִיד, בִּלְבָבִי רְנָנַי,

וְהֵם יֶתֶר רֵעַי וְרוֹֹאֵי פָּנַי

מִנּוֹף קְדוּמִים עַל נְהַר כְּפָרִי…

וְאֲנִי צֶמַח רַךְ עוֹד שָׁתוּל בַּעֲפָרִי,

וְאַךְ זֶה הַחִלִּי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִי.

“לְאָן?” – נוֹהֲרִים… וְאִם הָרוּחַ טוֹבָה

עוֹמְדִים מְעַט לָפוּשׁ עַל גִּבְעָה קְרוֹבָה…

“וְאַתָּה?” – הָהּ, הוֹלְכִים… וְהַנֶּפֶשׁ תּוֹבְעָה – – –

זֶה גוֹרַל הַכּוֹאֲבִים: לְבָבָם הַזּוֹעֵף –

לַסַּעַר, כַּיָּם, מִתְאַוֶּה וְשׁוֹאֵף.

רוּחָם בְּאֵר תּוּגָה, תִּגְאֶה בַּסּוּפָה,

תֶּעֱמַק שִׁבְעָתַיִם עַל־פִּי תְּהוֹם חֲשׂוּפָה.

אֵש־אֱמֶת מְצוּלַת הֲוָיָתָם תַּרְתִּיחַ,

תּוּקַד בְּדָמָם הַלּוֹהֵט וְתָטִיחַ

בִּפְנֵי הָאָדָם אֶת דְּבָרָהּ הַיָּקָר –

כְּגַל יְנֻפַּץ לְצוּר לִבָּם הֶעָקָר.

הָהּ, גּוֹרַל הָאוֹהֲבִים! דִּמְעָתָם מִי יִשַּׁק

בִּבְכוֹת צַעֲרָם הַטָּהוֹר וְיִשְׁאַג?

מִי יֵדַע מַכְאוֹבָם, יֶחֱזֵם בְּיָפְיָם,

בְּהַסְעֵר יַד־אֱלוֹהַּ נַפְשָׁם כְּנוֹף יָם?

רַק בַּעֲמֹד מִזַּעְפָּם חַיֵּיהֶם הַמֻּכִּים –

יִוָּדַע מָה עַזִּים הֵם הָיוּ וַעֲמֻקִּים;

אָז נִרְאֶה פְּנֵיהֶם הַמְעֻנִּים בְּהִלָּם –

וְאוֹרָם חָדָשׁ וּכְמוֹ זֶה הַחִלָּם. – –

אוֹדְךָ אֱלֹהִים כִּי רָאַתְנִי עֵינְךָ

תּוֹעֶה בַּדְּרָכִים וְאָמַרְתָּ לִי: “בּוֹא!”

וְטֶרֶם יָדַעְתִּי עוֹד אָנָה אָבוֹא,

כִּי רַב כֹּה הַדֶּרֶךְ בֵּינִי וּבֵינְךָ.

…לַיְלָה אָבוֹא אֶל בֵּיתְךָ הַשָּׁלֵו,

עִם צְלָלִים אֶתְהַלֵּךְ בְּחַצְרוֹת דְּבִירְךָ;

אֶבְרֶה מִיָּדְךָ וְאֶרְוֶה אֲוִירְךָ,

וּבְקוֹל דִּמְמָתְךָ קוֹל לִבִּי אֲשַׁלֵּב.

אָהַבְתִּי מְעוֹן לֵילְךָ וּלְחַסְדּוֹ מֶה עָרַגְתִּי!

וְאָצַל מִצִּלּוֹ לִי וְהוֹבִילַנִי שְׁבִילָיו;

מִסּוֹד מִסְתָּרָיו אֶשְׁמְעָה הֵד צְלִילָיו,

מִצְּלָלָיו לְנַפְשִׁי שִׁיר הָאוֹר אָרַגְתִּי.

אוֹדְךָ לְעוֹלָם! כִּי שְׁמַעְתַּנִי מְבַכֶּה

עֹמֶק יְגוֹנִי – וְאָמַרְתָּ: “הַעֲמֵק!”

אָנָה, אֵלִי, מִדִּמְעִי אֶתְחַמֵּק

וְַאתָּה בְּקִרְבִּי לְבִכְיִי מְחַכֶּה? – – –

אַתָּה עֲמִיתִי וַאֲמִתִּי,

אֵין מִלְּבַדְּךָ עוֹד אִתִּי,

אֵלֶיךָ אֵלֵךְ לְאִטִּי,

וּבְנַפְשִׁי כְּמִיהָתִי וְהֲמִיתִי.

אַתָּה הוּא יֵשִׁי וְיִשְׁעִי,

בְּךָ אָרִים רֹאשִׁי בְּרִישִׁי,

רַק אַתָּה מַעֲמִיק חֲרִישִׁי, –

וּמְבָרֵךְ קְצִירִי הַחֲרִישִׁי.

וְאַתָּה צִוִּיתַנִי כֹּה: קוּם

וֶאֱרַח עִם כָּל כּוֹשֵׁל בַּיְקוּם!

וְאִם שֶׁבַע תִּפֹּל – תָּקוּם,

כּי לִבְּךָ בְּלִבִּי הוּא רָקוּם.

אוֹדְךָ בְּעוֹדְךָ, עַתָּה,

גּוֹאֲלִי וְגוֹרָלִי אַתָּה;

הָיָה בֹּקֶר, גַּם עֶרֶב אָתָה, –

עֵינִי רַק אוֹתְךָ רָאֲתָה.

וְהִנְנִי הֶעָנִי־הֶעָשִׁיר,

כִּי אַתָּה בְּבִכְיִי, שִׁיר הַשִּׁיר;

אֲפֵלָה אֶת שְָׁמַי כִּי תַּשְׁחִיר –

אַתָּה אֶת שְׁמִי עוֹד תָּשִׁיר!

שַׂחֲקוּ לְפָנַי, צִפֳּרַי הַזְּרִיזוֹת,

רַחֲקוּ יְגוֹנַי מִלִּבִּי, עַלִּיזוֹת,

“כִּי טוֹב!” “כִּי יָפֶה!” – רַנְּנוּ נָא לִי זֹאת!

דַּהֲרוּ נָא דְרוֹרַי, דָּרֵי עָל וְצַמֶּרֶת,

בַּת־קוֹל קְדוּמִים עוֹד בָּכֶם מְשֻׁמֶּרֶת,

וּמִשַּׁחַר תֵּבֵל חַיַּתְכֶם מְזַמֶּרֶת

שִׁיר הָעוֹלָם הַשָּׁלֵם, הַשָּׁלֵו;

לֹא מַכְאוֹב וְלֹא דַעַת – רַק זֶמֶר בַּלֵּב!..

כְּרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֵף וְחוֹלֵף

עַל יַעַר וּמַיִם, וְגַלֵּי הַקָּמָה –

תַּחְלְפוּ עַל פָּנַי, וְרוּחִי מְגַמְּאָה

מָרְחַקֵּי חֶלֶד וּתְכֵלֶת רָמָה!

אוֹר נֹגַהּ נוּגֶה עַל פְּנֵי יֶרֶק כֵּהֶה,

עַל דֶּשֶׁא עָנָו וַעֲנַף דֶּקֶל גֵּאֶה;

פּוֹנֶה זִיו הַיּוֹם וְהוֹלְֵך וְקֵהֶה.

אָהַבְתִּי זֶה זֹהַר חַנּוּן טֶרֶם בּוֹא

שֶׁמֶשׁ לַיָּם, וַאֲנִי עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ

וְאוֹמֵר אֶל לִבִּי: קְרַב אֵלָיו וְגַע בּוֹ! –

שְׁמַע דִּמְמָתוֹ הַגּוֹאָה – הֲלֹא הִיא

הָגוּת הַנְּצָחִים שֶׁבַּלֵּב הָאֱלֹהִי,

קוֹל אוֹמֵר מִבְּרֵאשִׁית בְּלִי הֶרֶף: “יְהִי!..”

אוֹר עֶרֶב רַחוּם בַּשָּׂדֶה – – הַכַּלָּנִית

יוֹקֶדֶת בְּאֹדֶם בִּשְׁחוֹר הַמַּעֲנִית,

כְּשִׁיר מְשׁוֹרֵר מוּל שְׁקִיעָה אַרְגְּמָנִית – – –

– – – כִּי הִנֵּה רַד הַיּוֹם, וְהַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרִיב,

כָּל עֵץ דִּמְמָתוֹ הַנָּאוָה לִי מַרְעִיף,

הָעֶרֶב כֹּה רַךְ – – מַה מַּרְאֵהוּ מַרְהִיב!

אֵלֵךְ לְדַרְכִּי בְּשָׁלוֹם וְלֹא אָרִיב

עִם אֵל וְאָדָם – – כִּי הַזְּמַן כְּבָר קָרִיב –

הַזְּמַן הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לֵיל,

שֶׁהַכֹּל בוֹּ עוֹמֵד וְדָבָר לֹא יִתְחוֹלֵל;

גַַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב, – כָּל אֲשֶׁר יְעוֹלֵל

אָדָם לְאָדָם, לַתְּהוֹם כְּבָר צוֹלֵל –

יָם – מְנוּחָה, וְאַף גּל לֹא יְגוֹלֵל.

כִּי הִנֵּה מַאֲפִילִים הַשְּׁחָקִים, וְהֵם חַפִּים

מִפֶּשַׁע הַיּוֹם, וְעַל כָּל חֵטְא מְחַפִּים..

הַלְּבָבוֹת מִטַּהֲרִים, הַמַּכְאוֹבוֹת מִתְרַפְּאִים.

וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ בְּאַחֲרוֹן הַדַּפִּים, –

אַשְׁרֵי הַקּוֹרְאִים בּוֹ וְעוֹדָם מְצַפִּים.

עוֹד שִׁיר, עוֹד אֶחָד, וּלְרֶגַע יוּקַל

הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד, הַמַּכְאִיב וּמְדַכֵּא;

זֶה כָּלֶה, זֶה עוֹלֶה, וְקוֹרֵא וּמְחַכֶּה

אוֹת לְאוֹת – סְנֶה בּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל.

וְיֵשׁ וּמִמַּעֲמַקִּים גַּל גּוֹאֶה וּכְעָנָן

מַכְהֶה זִיו עוֹלָם בִּלְבוּשׁוֹ הַקּוֹדֵר;

אַךְ מֵעֵבֶר לַשְּׁחוֹר כְּבָר בּוֹקֵעַ וְחוֹדֵר

קַו אוֹר מִנּוֹף פֶּלֶא רוֹנֵן וְרַעֲנָן.

כֹּה בֵּין זַעַם וְזֶמֶר, תּוֹךְ שָׁחוֹר וְצָחוֹר,

קָדִימָה נִשְׁאַף – וְנָשׁוּב לְאָחוֹר;

וְעוֹדֶנּוּ מְקַדְּמִים פְּנֵי חַיִים וְשַׁחֲרִיתָם –

מֻגָּרִים הַיָּמִים בַּמּוֹרָד לְאַחֲרִיתָם. – – –

כָּעֵץ הֲמָמוֹ סַעַר וְכָל הַלֵּיל יַלְאֵהוּ,

יִטְרֹף בַּד עִם צַמֶּרֶת יִפְשַׁח, יִשְׁפֹּך עָלֵהוּ,

כֵּן רוּחִי יְבַהֲלֵנִי וְלֹא אוּכַל כָּלְאֵהוּ.

אַךְ לְרֶגַע קָט הָרוּחַ אִם מִמֶּנִּי יֶרֶף –

אָבִינָה מָה עוֹמֵד בִּי, שָׁאַר לִי מִן הַטֶּרֶף:

גֶּזַע עַז וְשֹׁרֶשׁ – לֹא תִּכְרוֹת כָּל חֶרֶב!

יֵשׁ קוֹל וּדְבָרִים מֻפְלָאִים בַּשְּׁתִיקָה

שֶׁל אֲדָמָה חֲרוּשָׁה, וְהִיא סוֹד מַמְתִּיקָה

עִם רֵאשִׁית הַחָכְמָה הַקְּדוּמָה, הָעַתִּיקָה.

וּמַה טוֹב שֶׁאֲנִי כָּאן, בְּזֶה הַשֶׁפַע הַיָּרֹק,

כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי בָּאָרֵץ הָלֹךְ וְעָרֹג,

וְשִׁיר אַהֲבָה בְּנַפְשִי אֶאֱרֹג

לָאִילָנוֹת הַגְּבֹהִים וְלַפְּרָחִים הַקְּטַנִים,

שֶׁהֵם בְּדִמְמָתָם הָעֲמֻקָּה מְתַנִּים

מַה שֶּׁהַשִּׁירָה לְעוֹלָם לֹא תַּנְעִים.

אָחִי! אִם עָמֹק הוּא צַעֲרנוּ כַּיָּם –

עוֹד חֶסֶד הַשִּיר בְּנַפְשֵׁנוּ קַיָּם;

הוּא יְחֻנֵּנוּ וּנְחִי בְּצִלּוֹ,

וְהַס מִפָּנָיו כָּל בְּכִי וּצְלִילוֹ.

אָחִי! אִם רוּחֵנוּ קָשֶׁה וְזוֹעֵם –

עוֹד רוּחַ תֵּבֵל בְּלִבֵּנוּ פּוֹעֵם;

עֲלֵי אֶבְרוֹתָיו נַאֲבִיר וְנִפְסֹג,

וְשִׁיר הַחַיִּים לְשׁוֹרֵר לֹא נִפְסֹק!

אָחִי! אִם יָמֵינוּ שׁוֹקְעִים בַּתְּהוֹם – –

עָמֹק בְּדָמֵנוּ יִשְׁכֹּן אוֹר הַתֹּם, –

נֵלֵךְ בְּתֻמֵּנוּ וְנֶאֱהַב בְּתָמִים

אִישׁ אֶת אָחִיהוּ עַד קֵץ הַיָּמִים.

אָחִי אִם אָחִִיךָ לֹא־אָח, לֹא־גוֹאֵל,

וְיֵשׁ וּלְאֵיְדךָ הוּא שָׂמֵחַ, צוֹהֵל –

אַל תִּוָּאֵש! רַחֲמֵהוּ כְּאָב,

וּכְאֵב אַהֲבָתוֹ הָאוֹבֶדֶת כְּאָב!..

בְּכָל יוֹם יִוָּלֵד הָאָדָם מֵחָדָשׁ,

וְגָוַע אָדָם־תְּמוֹל בְּצַעֲרוֹ הַנִּקְדָּשׁ

וְיָמִים – גַּלֵּי מְרִי – מִתְנַפְּצִים אֱלי חוֹף

יָם הַלְּבָבוֹת, וְאוֹבְדִים בְּאֵין־סוֹף

הָעִתִּים הַנְּבוֹכוֹת בְּמִדְבַּר הַנְּצָחִים,

בְּדַרְכָּן לֵאלֹהִים הָאוֹסֵף נִדָּחִים.

…וְיֵשׁ יוֹם וּבוֹ יוֹם אַחֲרוֹן וְרִאשׁוֹן

יַחַד נוֹשְׁקִים כִּבְרַק אוֹר בָּאִישׁוֹן

וְהָיוּ רֶגַע קָט הַחַיִּים ְִרְאי זַךְ

לְצֶלֶם אֱנוֹשׁ בְּיוֹמוֹ הַנִּזְעָךְ. – – –

לֹא רָאוּ כִּי רוֹאֶה מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבָם,

לֹא יָדְעוּ אֶת לִבּוֹ הָרָחָב,

כֹּה זָרוּ לָהֶם דְּרָכָיו,

מְרִי חַיָּיו וּמַכְאוֹבָם.

וְהוּא, גֵּא וּמַחֲרִישׁ כְּאִילָן גָּבוֹהַּ,

לֹא בָּא בִּקְהָלָם וְאָהֳלָם לֹא פָּקַד;

רַק הֶעֱמִיק בְּנַפְשׁוֹ, אַךְ עַל שִׁירוֹ שָׁקַד,

לֹא פָּסַק כְּמַעְיָן בּוֹ לִנְבֹּעַ.

וּבַחֲרוֹת בּוֹ בּוּזָם – הוּא שָׂטָה וְהִבְלִיג,

וּבִיגוֹנוֹ שִׁבְעָתַיִם גָּאָה וְעָמַק;

כִּצְבִי מֻדָָּח מֵעֵינָם חָמַק,

וּלְיַעַר־חֲזוֹנוֹ הִפְלִיג!

וּבְסֵתֶר, רָחוֹק מִלַּהֲגָם הַתָּפֵל,

הִשְׁקִיף בְּרַחֲמִים עֲלֵיהֶם מֵעָל;

וּמִשֶּׁפַע נַפְשׁוֹ גַּם לָהֶם אָצַל

בִּרְכַּת־אוֹר לְלִבָּם הָאָפֵל. – – –

אֶרְאֶנּוּ, הַיּוֹם הֶעָצוּב, הַדּוֹמֵם, –

הָרוּחַ תִּשְׁפַּל וְלֹא עוֹד תִּתְרוֹמֵם,

וְקוֹדֵר אָז יְהִי הָעוֹלָם וְשׁוֹמֵם.

בִּפְנֵי הַנְּעָרוֹת הַנָּאוֹת אֶתְבּוֹנֵן –

עֵינָן בְּאוֹת חֶסֶד לִבִּי לֹא תְּחוֹנֵן,

וְהַכֹּל מַחֲרִישׁ לִי, וְאָפֹר וְצוֹנֵן.

אָז אֵפֶן לַשִּׁיר הָרַחוּם, הַנָּעִים,

אֶשְׁמַע אֶת צְלִילָיו שָׁם עוֹלִים כֹּה נָאִים,

אַךְ לֹא לִקְרָאתִי הֵם הוֹלְכִים וּבָאִים, –

לֹא לִי, לֹא אֵלַי – – וְעָבַר עַל־יָדִי

וְלֹא יְשׁוּרֵנִי שִׁירִי מַחְמַדִּי,

וְאִשָּׁאֵר אָנֹכִי עִם בִּכְיִי לְבַדִּי. – – –

הָרוּחַ נֵעוֹר, הִתְעוֹרֵר הַמֵּיתָר,

הוֹמֶה לוֹ הַלֵּב כְּכִנּוֹר, וְנֶעְתָּר

לַשִּׁיר הַיָּחִיד, שֶׁאָמַרְתִּי נֶעְדַּר.

וְהַשְּׁקִיעָה לִי לֹוחֶשֶׁת: יְדַעְתִּיךָ, אַתָּה

הוֹלֵךְ לִקְרָאתִי מֵעוֹדְךָ… וְעַתָּה

הִנֵּה זֶה קָרַבְנוּ! הִגִּיעָה שַׁעְתָּהּ

שֶׁל תְּפִלַּת בֵּין עַרְבַּיִם… עֲלֵה לַדּוּכָן!

שׁוּר: בָּמַת אֵשׁ־אֱלֹהִים שָׁם תּוּכַן

לְהוֹלְכִי־דֶרֶךְ־עֹצֶב, הִתְחַנֵּן וְתוּחַן –

וְיֻתַּן לְךָ מַה שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לוֹ בְּעוֹד

הָעוֹלָם בִּלְבָבְךָ, וּמְחַכֶּה הוּא לְאוֹת

הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַמִּתְמַהְמֵהַּ מְאֹד.

שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל הַקוֹרֵא לִי דוּמָם

מֵעַנְנֵי הַכָּבוֹד הַנִּשְׂרָפִים לְתֻמָּם;

וָאֹמַר: כֹּה חַיַּי יְאֻכְּלוּ עַד תֻּמָם!

הַזְמַן הָאָבוּד מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת.

וּמֵעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת הַטּוֹבוֹת

אֵלֵינוּ יָצִיץ, כְּהָצִיץ הַכְּתוֹבוֹת

מִתּוֹךְ מַצֵּבוֹת עַתִּיקוֹת יָמִים,

שֶׁשְׁדָפוּן הָרוּחוֹת וּשְׁטָפוּן הַגְּשָׁמִים,

וְגַם הַמָּחוּק בָּן הוּא רַב־רְשָׁמִים.

הַזְמַן הָאָבוּד מְשׁוֹטֵט בַּדְרָכִים,

לְצִדָּם עִם יְלָדֵינוּ לִקַּטְנוּ פְּרָחִים,

וְעוֹדוֹ מְשַׂחֵק שָׁם בְּמַחֲבוֹאִי פִּרְחָחִים, –

וְהוּא נִכְסֶה וְנִגְלֶה… אַךְ אֵינֶנּוּ אוֹבֵד!

בַּהֲלִיכוֹת הָעִתִּים הוּא נוֹבֵל וְנוֹבֵט,

וְשָׁרְשׁוֹ בְּתַשְׁתִּית נִשְׁמָתֵנוּ רוֹבֵד.

וְאַשְׁרֵי הָרוֹאֶה אֶת פָּנָיו – וְהִנָּן

קוֹרְנוֹת מֵעֵינִי הַנְּעָרוֹת בְּחִנָּן,

שֶׁהַזְּמַן לְעוֹלָם הוּא חָדָשׁ בְּגִינָן – – –