בֵּין שִׁיר לְשִׁיר

מאת

משה בן־מנחם

---

בְּמַעֲלוֹת הַשִּׁיר

מאת

משה בן־מנחם

מִלָּה כְּסֶלַע כָּבֵד לֵב מִלֵּט –

אֵיךְ כְּאֶבֶן טוֹבָה אֲשִׂימָהּ עַל מִלֵּאת?

עִצַּבְתִּיהָ בְּדֶמַע, חֲצַבְתִּיהָ בְּדָם –

אֵיכָה אֶשְׁלָחֶנָּה דָּבָר לָאָדָם?

אֲבוֹי לַיּוֹצֵר כִּי יִצְעַר מֵחָמְרוֹ,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה עוֹד בְּטֶרֶם גָּמְרוֹ.

מִלָּה וְהִיא סֶלַע – – וּמַה קָּשֶׁה לְהָזִיז!

וְנִמְהָר קוֹל הַלֵּב, וְהָרוּחַ פָּזִיז:

קוּם הַךְ בַּפַּטִּישׁ הַמְפוֹצֵץ וַהֲלֹם,

וּמֵאֹפֶל הַגֶּלֶם יָהֵל יַהֲלֹם!

הֲלֹם! בַּחֲלוֹם כְּלִי יָקָר לֹא יוּצַר,

כִּי בְּחֹזֶק הַיָד יְבֻצַּע וִיבֻצַּר!

…מִלָּה לְמִלָּה וְכֹה כָּבֵד הַמַּשָּׂא!

וְרַב הַמַּעֲשֶׂה וּגְדוֹלָה הַמַּסָּה…

אֶעֱלֶה בְּמַעֲלוֹת הַשִּׁירָה וְאָשׁוּר, –

וְאִם לְכֹבֶד הָאֶבֶן נִיבִי עוֹד קָשׁוּר –

אֶזְרֶנּוּ לָרוּחַ! וְהַשִּׁיר בַּל יֵדַע

כִּי בְּעֶצֶב יְלָדַתּוּ הַמִּלָּה הַכְּבֵדָה. – – –

---

הַגַּע עָדֶיךָ

מאת

משה בן־מנחם

…הַגַּע עָדֶיךָ, לִבִּי, עַד תֹּם,

פְּגַע בַּמָּקוֹם עַד תְּהוֹם!

עוֹד טֶרֶם הַכֹּל בִּנְבָכֶיךָ הוּשַׁר,

רַבַּת עוֹד הֻשְׁאַר

גַּם עֹמֶק, גַּם רֹם,

וּמָתוֹק וָמַר

שֶׁלֹּא נֶאֱמַר.

עוֹד הַקְשֵׁב לָעוֹלָם! וַעֲדֹר וַחֲתֹר

אֶל שָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים הַבָּרים, וּפְתֹר

בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ חִידָתְךָ,

לְךָ תָּחוּד יְחִידָתְךָ.

וּבַעֲבֹר עַל פָּנֶיךָ גְאֵיוֹנֵי הַשִּׁיר

וּרְמִיָּתָם רָמָה;

וְהֵם אָצִים לָשִׁיר

וְקָצִים בַּדְּמָמָה,

וְלוֹקְחִים בְּחָזְקָה כָּל פִּלְאִי וְכָל סוֹד –

וְעָרוֹת עַד הַיְסוֹד! –

אַל תֵּחַת מִשְּׁאוֹנָם, מִלְּשׁוֹנָם אַל תִּירָא,

לֹא בִּשְׁרִירוּת הַשִּׁירָה;

מָחָר וּבָלַע קוֹל הַדְּמִי הַדַּק

כָּל רַעַשׁ וְעָתָק,

וְשָׁבָה שִׁירַת הַמַּעֲמַקִּים לְאֵיתָנָהּ –

מִלֵּב מַתָּנָה. – – –

---

הַַסַּתָּת...

מאת

משה בן־מנחם

הַדְבֵּר, הַסַּתָּת, אֶת הַצּוּר הַמֻּצָּק,

דַּבֵּר עַל לִבּוֹ בַּפַּטִּישׁ הֶחָזָק;

כָּל זִיק, כָּל הָגִיג הֶחָבוּשׁ וְגָלוּם,

אֵלֶיךָ יוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ הַבָּלוּם.

סַתֵּת, הַסַּתָּת, וְחָצֹב וּפָסֹל,

וּבְמֵצַר הַצּוּרָה לְךָ דֶרֶךְ פּהֹ סֹל, –

נָתִיב רַק מַחֲשֶׁבֶת יוֹצֵר בּוֹ פָּרְחָה,

רַק נֶפֶשׁ אָמָּן נֶאֱמָנָה שָׁם אָרְחָה.

…צֹר בְּצוּר הַזְּמַן רוּחֲךָ, הַסַּתָּת!

מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עוֹלָמְךָ יְשֻתַּת…

הַקְוֵה קַו לְקַו, וֶאֱסֹף וַחֲשׂוֹף

הָאוֹר הַגָּנוּז בְּחַגְוֵי אֵין הַסּוֹף.

וְזֶה דְבַר הַשַּׁיִשׁ: הַסְכֵּת, הַסַּתָּת!

לֹא תְּקַו לְתַגְמוּל, לֹא תִּכַּף לְמַתָּת…

יְצֹר, אַל תַּעְצֹר, וְיָדְךָ אַל תַּנַּח,

עַד סוֹד אֲדוֹנָי בְּלִבְּךָ תְּפַעְנַח. – –

---

בֵּין שִׁיר לְשִׁיר

מאת

משה בן־מנחם

בֵּין שִׁיר לְשִׁיר דְּמָמָה כְּבֵדָה,

הַשָּׁעָה אֲבוּדָה וְאֵין מֵשִׁיב הָאֲבֵדָה

לַנְּשָׁמָה הַתּוֹעָה עֲרִירִית, בּוֹדֵדָה.

בֵּין נִגּוּן לְנִגּוּן – יוֹם נֶעֱגָן בִּשְׁקִיעָה,

הָרוּחַ דּוֹמֶמֶת, עָב לֹא מַרְקִיעָה,

וְגֹוְעִים דִּמְדּוּמִים בְּעִצָּבוֹן וִיגִיעָה.

וּמוּל בָּמֳתֵי הַשִּׁירָה תְּהוֹם רַבָּה פְּעוּרָה!

רַק עֵין הַדִּמְעָה הַטְּהוֹרָה לָהּ תְּאוּרָה,

וְהִלַּת יְגוֹנִים לְרֹאשָׁהּ עֲטוּרָה.

---

הַמְשׁוֹרֵר

מאת

משה בן־מנחם

– – – כְּלָבִיא נֶעֱֱצָב, נֶעֱצָר בִּשְׁבִי כְּלוּב,

שְׁדַּרְכּוֹ גְדּוּרָה בַּבַּרְזֶל הַשָּׁלוּב, –

כֵּן יִלָּבֵט פֹּה – – עֶלְיוֹן וְעָלוּב.

סָגַר עָלָיו כֶּלֶא־חַדְרוֹ הַמְרֻבָּע,

כָּל הוֹד הָעוֹלָם הָרָחָב בּו חֻבָּא;

וְרוּחוֹ הַקָּשָׁה – אֵשׁ־תָּמִיד בְּחֻבָּה.

בַּצַּר לוֹ וּפָרְצָה מִלִּבּוֹ שְׁאָגָה, –

וְשָׁפַךְ עֱנוּתוֹ בְּשִׁירוֹ שֶׁהָגָה,

וְרָוַח לוֹ לְרֶגַע מִכָּל שֶׁשָּׁגה – – –

---

שִׁיר עַל הַמְשׁוֹרֵר הַגּוֹוֵעַ

מאת

משה בן־מנחם

– – – בֵּין הָעוֹלָם וּבֵינוֹ רַד מָסָךְ!

הוּא מַבִּיט וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה שָּׂח

הָאִילָן אֶל לִבּוֹ, אִם יֶעְגַּם אוֹ יִשְׂמַח…

דּוֹמֶה אֱלֹהִים עַל בֵּיתוֹ כְּבָר פָּסַח,

וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ עִם רוּחוֹ עוֹד בַּסָּךְ.

מוּזָר לְעַצְמוֹ הוּא חָבוּשׁ בְּכִסְאוֹ,

מָה רָחוֹק הוּא מִמְּקוֹם שֶׁרוּחוֹ אָז נִשְּׂאוֹ –

יְקוּם הַיַּלְדוּת וְהַנְּעוּרִים, עֵת נִסּוֹ

הִתְנוֹסֵס בָּרָמָה, וְאֵיתָן בְּסִיסוֹ,

וְכָל מִכְשׁוֹל, כָּל נַחְשׁוֹל – בְּעֵינוֹ הֱבִיסוֹ.

מָה אָהַב מָה רָדַף, מַה שָׁאַף גְּדוֹלוֹת!

לוֹ קָרְאוּ הַחַיִּים בִּדְמָמוֹת וּבְקוֹלוֹת, –

כְּבֶן־אֵלִים הִתְהַלֵּךְ – – בְּשִׁירִים וּבִמְחוֹלוֹת

קִדְּמוּהוּ הַמּוּזוֹת הַכֹּל־יְכוֹלוֹת.

הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר בְּכָל נִיד וּמַבָּט!

עִם אֵל וְשָׂטָן הוּא שָׂרָה וְלֹא אָבַד…

בְּכָל הָעוֹלָם הוּא צָמַח וְנָבַט,

לִבּוֹ הַגָּדוֹל מִיָּמָיו לֹא כָּבַד,

אַף רֶגַע הַשִּׁיר בְּתוֹכוֹ לֹא שָׁבַת.

הוּא זוֹכֵר וְשׁוֹחֵר – – אַךְ עָמֹק בִּלְבָבוֹ

רִיק כְּמוֹ מִי קָם וְהֵשַׁם אֶת נָווֹ;

לוּ רָעַב – וְהָיָה מִתְחַיֶּה מֵרְעָבוֹ,

צָמֵא – מַעֲיַן עֹז בְּנַפְשׁוֹ חֲצָבוֹ,

אַךְ אֵלוֹ עֲצָבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ וַעֲזָבוֹ. – – –

---

שִׁיר שֶׁל יוֹם

מאת

משה בן־מנחם

שִׁיר שֶׁל יוֹם – פְּנֵי רָקִיעַ טְהוֹרִים וְרָמִים,

זִיו הַחַמָּה עַל שָדוֹת וּכְרָמִים,

דְּמִי יַעַר, שְׁאוֹן יָם, וּזְמָרִים בַּזְּרָמִים.

שִׁיר שֶׁל יוֹם – אָדָם רַב בְּלֶב־עִיר, בָּרְחוֹב, –

הֲֲמוֹנִים הֲמוֹנִים כְּגַלִים אֱלֵי חוֹף,

עָלִים נוֹפְלִים דֹּם… וּמְדַמִּים הֵם לִרְחֹף.

שִׁיר שֶׁל יוֹם – אִילָנוֹת עֲנֵפִים וּגְבֹהִים,

קוֹלוֹת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים,

וּקְרִיאוֹת אִמָּהוֹת צְעִירוֹת מִמְּבוֹאִים.

שִׁיר שֶׁל יוֹם: מֵחָדָשׁ עַל “דְּבָרִים יְשָׁנִים”

מַכְרִיז רוֹכֵל דַּל, אָדָם בָּא בַּשָּׁנִים,

וְקוֹלוֹ לֹא יַחֲרִיד לְבָבוֹת שַׁאֲנַנִּים!

שִׁיר שֶׁל יוֹם – נַעֲרַת תֹּם מִשְׁתַּפֶּכֶת בִּצְחוֹק,

כְּפַעֲמוֹן שְֶל זָהָב בָּא קוֹלָהּ מֵרָחוֹק –

וְהַנֶּפֶשׁ אֵלֶיהָ תִּכְלֶה תַּעֲרֹג – – –

שִׁיר שֶׁל יוֹם – וּבַלַּיְלָה נִגּוּן בָּא בִּדְמִי,

וְלֵב לֹא יֵדַע מִי יָשִׁיר שָׁם, וּמִי

יֵבְךְִ מִמַּעֲמַקִּים בְּדָמְךָ וּבְדָמִי!

---

קוֹלוֹת

מאת

משה בן־מנחם

אָמְרָה הָאַהֲבָה אֶל לִבִּי: אָנָּא,

שִׁיר לִי אֶת שִׁיר הַנַּעֲרָה הַלְּבָנָה

שֶׁהָלְכָה אֶל הַלַּיְלָה וְאֵין יוֹדֵעַ אָנָה – – –

אָמַר לְבָבִי לָאַהֲבה וְעָנָה:

לֹא יָדְעָה אַהֲבָה שִׁירָתִי הַנַּעֲנָה.

אָמְרָה הָאֵיבָה אֶל נַפְשִׁי: וְאוּלַי

תַּעֲלִי לִי אֶת שִׁיר זַעֲמִי מִמְּצוּלַי, –

קוֹל אָלָה וִילָלָה שֶׁל אַלְפֵי חֲתוּלַי

הָאוֹחֲזִים בְּצִפֹּרֶן חַדָּה בְּשׁוּלַי?!

וָאֹמַר: לֹא אֶהֱפֹךְ לִקְלָלָה אִחוּלַי.

אָמַר מַר הַמָּוֶת: דִּמְמָתְךָ לִי תִּתֵּן,

כִּי הִיא שִׁיר הַלֵּב הַגָּדוֹל וְהַכֵּן;

וְאִם עָמֹק בִּתְהוֹמִי נִשְׁמָתְךָ תְּשַׁכֵּן –

אֶת כָּל שֶׁפָּגַמְתָּ בַַּחַיִּים תְּתַקֵּן…

עֲנִיתִיו: לֹא טוֹבָה חָכְמָתְךָ, הַמִּסְֵּכן.

בָּכוּ יִסּוּרִים: שִׁירָה לָנוּ, הָאָח! –

וְשַׁרְתָּ לָאֱמֶת הַנִּצַּחַת, וְכָךְ

יוּשַׁר גַּם לַמָּוֶת – – אוֹ אָז יִוָּכַח

כִּי לַחַיִּים וְלַמָּוֶת שִׁיר אֶחָד יֶאֱרַח,

וּכְכָל שֶׁיִכְאַב – כֵּן יִיטַב וְיֵרַךְ.

וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי, וְאַט אַט וְדוּמָם

שַׁרְתִּי אֶת חַיַּי עַל תּהוֹמָם וְרוּמָם;

וַתִּזַּל שִׁירָתִי כְּכִנֹּור מְעֻמָּם, –

אֶת כֻּלִּי בָּהּ שִׁקַּעְתִּי – מַכְאוֹבַי בְּעִצּוּמָם,

וְטֶרֶם נִגַּנְתִּי אֶת יְגוֹנַי עַד תֻּמָּם. – – –

---

יֵשׁ רֶגַע קָטֹן

מאת

משה בן־מנחם

יֵשׁ רֶגַע קָטֹן וְהוּא יִגְאֶה כֹּה פִּתְאֹם –

בּוֹ יַעֲנֶה אֱלֹהִים לְקוֹרְאָיו מִתְּהוֹם

הָעֱנוּת הָרַבָּה שֶׁתָּהִים וְתֵהוֹם.

אָז כָּל בְּכִי יְנַגֵּן לְפָנָיו כְּקַתְרוֹס,

וְהָיָה כַּדֳּכִי הַנֶּחְפָּז לַהֲרוֹס

אֶל גְּבוּל קְדוּמִים – וְיִקְרַב וְיִקְרוֹס.

וּפֶתַע וְהַלֵּב הַנִּכְאָב, הַנִּחָם,

שִׁבְעָתַיִם יִרְחַב, וְעָמַק וְחָכַם,

וְאֲשְֶׁר יֵרָגֵן – יִרָגַע וִינֻחַם.

---

יוֹם...

מאת

משה בן־מנחם

יוֹם – בְּאַהֲבָה אֶל לִבִּי אֲאַמְּצֶנּוּ,

אַמֵּץ לִי כְּאֵם אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ!

בְּעֹנֶג עָלָיו אֶתְרַפֵּק וְאֶרְצֶנּוּ,

כּי טוֹב הוּא, כִּי אוֹר, כִּי בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ,

אַשְׁרַי! מֶה חָמוּד הוּא, נָאֶה אַף נָעִים

כָּל נִיד בּוֹ, כָּל רֶמֶז, סְפוּג יוֹפִי וָחֵן;

כֻּלּוֹ זֹהַר, שֶׂגֶב, שִׁיר נֵבֶל־פְּלָאִים,

רַק מֵאֱלֹהִים זֶה יִהְיֶּה, יִתָּכֵן.

בְּיוֹם זֶה נוֹצַר הַמְשׁוֹרֵר־הָאָדָם,

בְּשִׁיר עַל שְׂפָתָיו אֵל בְּרָאוֹ בְּוַדֶַּאי – – –

זֶה הַיּוֹם – שִׁבְעָתַיִם מְבֹרֶכֶת יָדָם

שֶׁל כָּל הַיּוֹצְרִים בְּאוֹר חֶסֶד שַׁדַּי.

---

בִּשְׂדֵה יַלְדוּתִי – – –

מאת

משה בן־מנחם

הַיּוֹם פּוֹנֶה. מֶה עָרֵב לִי הַיּוֹם תְּמוֹלִי הָרוֹנֵן!

מַה יַּעַשׂ פַּיְטָן לְעֵת־עֶרֶב וּבָקְרוֹ הַיָּקָר לֹא יְחוֹנֵן?

אָשׁוּב לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן, שָׁם כְּפָרִי וּנְהָרִי הַצּוֹנֵן,

אָשׁוּט בַּמֶּרְחָב, עַל הַגֶּבַע אֶעֱלֶה, וְאַקְשִׁיב וְאֶתְבּוֹנֵן,

הִנֵּה הוּא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ! פָּתוּחַ כְּקֶדֶם הַשַּׁעַר,

כַּר וְנָהָר לוֹ בָּעֹרֶף, וְאֹפֶק גּוֹהֵר עַל הַיַּעַר.

יֶלֶד מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה – עָב קַל שָׁם גּוֹוֵעַ בְּצַעַר,

הַמַּיְמָה יַעֲמִיק – עֵין הַנַּחַל חַד מֶבָּטָהּ כְּמוֹ תַּעַר.

אָבִיב. רַחֲבוּת מְלַבְלֶבֶת, תֹּם תְּכֵלֶת וְשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

נַעֲרָה בַּשָּׂדֶה, אִתָּהּ יֶלֶד, כַּפּוֹ בְּכַפָּהּ דֹּם מֻנַּחַת.

…שִׂמְלָה מְרַפְרֶפֶת בָּרוּחַ, כְּמִפְּנֵי גְבִרְתָּהּ הִיא בּוֹרַחַת;

נַפְשׁוֹ מִתְמוֹגֶגֶת מִנֹּעַם, עֵינוֹ מִתְנוֹצֶצֶת מִנַּחַת.

“אֲהַבְתִּיךָ כְּאָח לִי!” וְאֶת פִּי הִיא כְּכַד הִטְּתָה אֱלֵי פִּיהָ,

וַתֵּשְׁתְּ אֶת נַפְשִׁי הַצְּמֵאָה לָהּ, וַתּוֹסֶף, וְלֹא הִרְוִיתִיהָ;

בַּכְּפָר, עַל שְׂפַת פֶּלֶג צָנוּעַ, בִּשְׂדֵה יַלְדוּתִי אִוִּיתִיהָ,

וּדְמוּתָהּ – רַק אַחַת מִנִּי אֶלֶף בַּשִּׁיר הֶעָצוּב עִצַּבְתִּיהָ.

---

עַל גְּוִיּלִים צַחִים

מאת

משה בן־מנחם

…יַלְדוּת אֱלֹהִית, רַבַּת דְּמוּת וִיחִידָה,

יוֹדַעַת הַכֹּל, וְהַכֹּל לָהּ חִידָה –

שֵׁנִית אֶל נַפְשִׁי אַתְּ בָּאָה בְּרִנָּה,

צִפּוֹר הַשָּׁבָה עִם אָבִיב אֶל קִנָּהּ!

לִבִּי לָךְ פָּתוּחַ, לֵב רַךְ וְנָבָר,

מְבַקֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ עוֹד… וּכְמוֹ בֶּעָבָר

הַנַּחַל נֶחְפָּז לְדַרְכּוֹ – רַפְסוֹדוֹת

יִטְעַן עַל גַּבּוֹ בְּמִלְמוּל רַב סוֹדוֹת,

הַיַּעַר נִצָּב מוּל הַכְּפָר וּמַאֲזִין

לְקוֹל מַעֲמַקָּיו – שִׁיר רָזִין דְּרָזִין…

מִשְׁתָּאֶה לוֹ הַיֶּלֶד. מַקְשִׁיב בַּחֲשַׁאי

לִדְבַר אִילָנוֹת שֵׁיּוֹבִילוּ לוֹ שׁי

מִזִּמְרַת כָּל הָאָרֶץ, רַנֵּן וְגִילַת, –

וְהַשָּׁמַיִם מִמַּעַל פְּרוּשִׂים כִּמְגִלַּת

סֵפֶר אֱלֹהִים – – וְיַלְדוּת נְצָחִים

כְּתוּבָה בְּכָחֹל עַל גְּוִילָיו הַצַּחִים.

---

אַדְמַת קֹדֶשׁ

מאת

משה בן־מנחם

עוֹד בִּשְׂדֵה עֲלוּמַי לִי תִּקֹּד אֲלֻמָּה,

עוֹד יַעַר קְדוּמַי לִי יַמְתִּיק תַּעֲלוּמָה.

אִצְטְרוֹבָל שָׁם יִפֹּל עַל תְּלוּלִית מְאֻזֶּבֶת

בְּהֵד נְכָאִים שֶׁל נְשָׁמָה מְאֻכְזֶבֶת.

דְּמָמָה דַקַּת־קוֹל מְסַפֶּרֶת לְאִטָּהּ

עִם קַלֵּי גִבְעוֹלִים בֵּין גַּלֵּי הַחִטָּה.

עַיִן יְרֻקָּה אֶל הַנַּחַל נִבֵּטֶת,

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר הֶמְיָה מִתְלַבֶּטֶת.

וְאֹרֱן גָּבֹהַּ אֶל תְּכֹל הָרָקִיעַ

תֵּכֶל נַפְשׁוֹ וְאֵינֶנּוּ מַגִּיעַ.

עוֹד אַדְמַת־הַקֹּדֶשׁ מְחַכָּה לִי דוּמָם

עִם עַנְנֵי בֹּקֶר הוֹלְכִים לְתֻמָּם.

---

פְּגִישָׁה

מאת

משה בן־מנחם

הִנֵּה בָּאוּ לְתֻּמָּם עִם הַבֹּקֶר עֲנָנַי,

בַּעֲלוֹת, כְּתָמִיד, בִּלְבָבִי רְנָנַי,

וְהֵם יֶתֶר רֵעַי וְרוֹֹאֵי פָּנַי

מִנּוֹף קְדוּמִים עַל נְהַר כְּפָרִי…

וְאֲנִי צֶמַח רַךְ עוֹד שָׁתוּל בַּעֲפָרִי,

וְאַךְ זֶה הַחִלִּי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִי.

“לְאָן?” – נוֹהֲרִים… וְאִם הָרוּחַ טוֹבָה

עוֹמְדִים מְעַט לָפוּשׁ עַל גִּבְעָה קְרוֹבָה…

“וְאַתָּה?” – הָהּ, הוֹלְכִים… וְהַנֶּפֶשׁ תּוֹבְעָה – – –

---

זֶה גוֹרַל הַכּוֹאֲבִים

מאת

משה בן־מנחם

זֶה גוֹרַל הַכּוֹאֲבִים: לְבָבָם הַזּוֹעֵף –

לַסַּעַר, כַּיָּם, מִתְאַוֶּה וְשׁוֹאֵף.

רוּחָם בְּאֵר תּוּגָה, תִּגְאֶה בַּסּוּפָה,

תֶּעֱמַק שִׁבְעָתַיִם עַל־פִּי תְּהוֹם חֲשׂוּפָה.

אֵש־אֱמֶת מְצוּלַת הֲוָיָתָם תַּרְתִּיחַ,

תּוּקַד בְּדָמָם הַלּוֹהֵט וְתָטִיחַ

בִּפְנֵי הָאָדָם אֶת דְּבָרָהּ הַיָּקָר –

כְּגַל יְנֻפַּץ לְצוּר לִבָּם הֶעָקָר.

הָהּ, גּוֹרַל הָאוֹהֲבִים! דִּמְעָתָם מִי יִשַּׁק

בִּבְכוֹת צַעֲרָם הַטָּהוֹר וְיִשְׁאַג?

מִי יֵדַע מַכְאוֹבָם, יֶחֱזֵם בְּיָפְיָם,

בְּהַסְעֵר יַד־אֱלוֹהַּ נַפְשָׁם כְּנוֹף יָם?

רַק בַּעֲמֹד מִזַּעְפָּם חַיֵּיהֶם הַמֻּכִּים –

יִוָּדַע מָה עַזִּים הֵם הָיוּ וַעֲמֻקִּים;

אָז נִרְאֶה פְּנֵיהֶם הַמְעֻנִּים בְּהִלָּם –

וְאוֹרָם חָדָשׁ וּכְמוֹ זֶה הַחִלָּם. – –

---

לַיְלָה אָבוֹא

מאת

משה בן־מנחם

אוֹדְךָ אֱלֹהִים כִּי רָאַתְנִי עֵינְךָ

תּוֹעֶה בַּדְּרָכִים וְאָמַרְתָּ לִי: “בּוֹא!”

וְטֶרֶם יָדַעְתִּי עוֹד אָנָה אָבוֹא,

כִּי רַב כֹּה הַדֶּרֶךְ בֵּינִי וּבֵינְךָ.

…לַיְלָה אָבוֹא אֶל בֵּיתְךָ הַשָּׁלֵו,

עִם צְלָלִים אֶתְהַלֵּךְ בְּחַצְרוֹת דְּבִירְךָ;

אֶבְרֶה מִיָּדְךָ וְאֶרְוֶה אֲוִירְךָ,

וּבְקוֹל דִּמְמָתְךָ קוֹל לִבִּי אֲשַׁלֵּב.

אָהַבְתִּי מְעוֹן לֵילְךָ וּלְחַסְדּוֹ מֶה עָרַגְתִּי!

וְאָצַל מִצִּלּוֹ לִי וְהוֹבִילַנִי שְׁבִילָיו;

מִסּוֹד מִסְתָּרָיו אֶשְׁמְעָה הֵד צְלִילָיו,

מִצְּלָלָיו לְנַפְשִׁי שִׁיר הָאוֹר אָרַגְתִּי.

אוֹדְךָ לְעוֹלָם! כִּי שְׁמַעְתַּנִי מְבַכֶּה

עֹמֶק יְגוֹנִי – וְאָמַרְתָּ: “הַעֲמֵק!”

אָנָה, אֵלִי, מִדִּמְעִי אֶתְחַמֵּק

וְַאתָּה בְּקִרְבִּי לְבִכְיִי מְחַכֶּה? – – –

---

אַתָּה

מאת

משה בן־מנחם

אַתָּה עֲמִיתִי וַאֲמִתִּי,

אֵין מִלְּבַדְּךָ עוֹד אִתִּי,

אֵלֶיךָ אֵלֵךְ לְאִטִּי,

וּבְנַפְשִׁי כְּמִיהָתִי וְהֲמִיתִי.

אַתָּה הוּא יֵשִׁי וְיִשְׁעִי,

בְּךָ אָרִים רֹאשִׁי בְּרִישִׁי,

רַק אַתָּה מַעֲמִיק חֲרִישִׁי, –

וּמְבָרֵךְ קְצִירִי הַחֲרִישִׁי.

וְאַתָּה צִוִּיתַנִי כֹּה: קוּם

וֶאֱרַח עִם כָּל כּוֹשֵׁל בַּיְקוּם!

וְאִם שֶׁבַע תִּפֹּל – תָּקוּם,

כּי לִבְּךָ בְּלִבִּי הוּא רָקוּם.

אוֹדְךָ בְּעוֹדְךָ, עַתָּה,

גּוֹאֲלִי וְגוֹרָלִי אַתָּה;

הָיָה בֹּקֶר, גַּם עֶרֶב אָתָה, –

עֵינִי רַק אוֹתְךָ רָאֲתָה.

וְהִנְנִי הֶעָנִי־הֶעָשִׁיר,

כִּי אַתָּה בְּבִכְיִי, שִׁיר הַשִּׁיר;

אֲפֵלָה אֶת שְָׁמַי כִּי תַּשְׁחִיר –

אַתָּה אֶת שְׁמִי עוֹד תָּשִׁיר!

---

שִׁיר לַצִּפֳּרִים

מאת

משה בן־מנחם

שַׂחֲקוּ לְפָנַי, צִפֳּרַי הַזְּרִיזוֹת,

רַחֲקוּ יְגוֹנַי מִלִּבִּי, עַלִּיזוֹת,

“כִּי טוֹב!” “כִּי יָפֶה!” – רַנְּנוּ נָא לִי זֹאת!

דַּהֲרוּ נָא דְרוֹרַי, דָּרֵי עָל וְצַמֶּרֶת,

בַּת־קוֹל קְדוּמִים עוֹד בָּכֶם מְשֻׁמֶּרֶת,

וּמִשַּׁחַר תֵּבֵל חַיַּתְכֶם מְזַמֶּרֶת

שִׁיר הָעוֹלָם הַשָּׁלֵם, הַשָּׁלֵו;

לֹא מַכְאוֹב וְלֹא דַעַת – רַק זֶמֶר בַּלֵּב!..

כְּרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֵף וְחוֹלֵף

עַל יַעַר וּמַיִם, וְגַלֵּי הַקָּמָה –

תַּחְלְפוּ עַל פָּנַי, וְרוּחִי מְגַמְּאָה

מָרְחַקֵּי חֶלֶד וּתְכֵלֶת רָמָה!

---

עַרְבִית

מאת

משה בן־מנחם

אוֹר נֹגַהּ נוּגֶה עַל פְּנֵי יֶרֶק כֵּהֶה,

עַל דֶּשֶׁא עָנָו וַעֲנַף דֶּקֶל גֵּאֶה;

פּוֹנֶה זִיו הַיּוֹם וְהוֹלְֵך וְקֵהֶה.

אָהַבְתִּי זֶה זֹהַר חַנּוּן טֶרֶם בּוֹא

שֶׁמֶשׁ לַיָּם, וַאֲנִי עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ

וְאוֹמֵר אֶל לִבִּי: קְרַב אֵלָיו וְגַע בּוֹ! –

שְׁמַע דִּמְמָתוֹ הַגּוֹאָה – הֲלֹא הִיא

הָגוּת הַנְּצָחִים שֶׁבַּלֵּב הָאֱלֹהִי,

קוֹל אוֹמֵר מִבְּרֵאשִׁית בְּלִי הֶרֶף: “יְהִי!..”

אוֹר עֶרֶב רַחוּם בַּשָּׂדֶה – – הַכַּלָּנִית

יוֹקֶדֶת בְּאֹדֶם בִּשְׁחוֹר הַמַּעֲנִית,

כְּשִׁיר מְשׁוֹרֵר מוּל שְׁקִיעָה אַרְגְּמָנִית – – –

---

כִּי הִנֵּה רַד הַיּוֹם

מאת

משה בן־מנחם

– – – כִּי הִנֵּה רַד הַיּוֹם, וְהַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרִיב,

כָּל עֵץ דִּמְמָתוֹ הַנָּאוָה לִי מַרְעִיף,

הָעֶרֶב כֹּה רַךְ – – מַה מַּרְאֵהוּ מַרְהִיב!

אֵלֵךְ לְדַרְכִּי בְּשָׁלוֹם וְלֹא אָרִיב

עִם אֵל וְאָדָם – – כִּי הַזְּמַן כְּבָר קָרִיב –

הַזְּמַן הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לֵיל,

שֶׁהַכֹּל בוֹּ עוֹמֵד וְדָבָר לֹא יִתְחוֹלֵל;

גַַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב, – כָּל אֲשֶׁר יְעוֹלֵל

אָדָם לְאָדָם, לַתְּהוֹם כְּבָר צוֹלֵל –

יָם – מְנוּחָה, וְאַף גּל לֹא יְגוֹלֵל.

כִּי הִנֵּה מַאֲפִילִים הַשְּׁחָקִים, וְהֵם חַפִּים

מִפֶּשַׁע הַיּוֹם, וְעַל כָּל חֵטְא מְחַפִּים..

הַלְּבָבוֹת מִטַּהֲרִים, הַמַּכְאוֹבוֹת מִתְרַפְּאִים.

וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ בְּאַחֲרוֹן הַדַּפִּים, –

אַשְׁרֵי הַקּוֹרְאִים בּוֹ וְעוֹדָם מְצַפִּים.

---

בֵּין זַעַם וָזֶמֶר

מאת

משה בן־מנחם

עוֹד שִׁיר, עוֹד אֶחָד, וּלְרֶגַע יוּקַל

הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד, הַמַּכְאִיב וּמְדַכֵּא;

זֶה כָּלֶה, זֶה עוֹלֶה, וְקוֹרֵא וּמְחַכֶּה

אוֹת לְאוֹת – סְנֶה בּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל.

וְיֵשׁ וּמִמַּעֲמַקִּים גַּל גּוֹאֶה וּכְעָנָן

מַכְהֶה זִיו עוֹלָם בִּלְבוּשׁוֹ הַקּוֹדֵר;

אַךְ מֵעֵבֶר לַשְּׁחוֹר כְּבָר בּוֹקֵעַ וְחוֹדֵר

קַו אוֹר מִנּוֹף פֶּלֶא רוֹנֵן וְרַעֲנָן.

כֹּה בֵּין זַעַם וְזֶמֶר, תּוֹךְ שָׁחוֹר וְצָחוֹר,

קָדִימָה נִשְׁאַף – וְנָשׁוּב לְאָחוֹר;

וְעוֹדֶנּוּ מְקַדְּמִים פְּנֵי חַיִים וְשַׁחֲרִיתָם –

מֻגָּרִים הַיָּמִים בַּמּוֹרָד לְאַחֲרִיתָם. – – –

---

כָּעֵץ הֲמָמוֹ סַעַר...

מאת

משה בן־מנחם

כָּעֵץ הֲמָמוֹ סַעַר וְכָל הַלֵּיל יַלְאֵהוּ,

יִטְרֹף בַּד עִם צַמֶּרֶת יִפְשַׁח, יִשְׁפֹּך עָלֵהוּ,

כֵּן רוּחִי יְבַהֲלֵנִי וְלֹא אוּכַל כָּלְאֵהוּ.

אַךְ לְרֶגַע קָט הָרוּחַ אִם מִמֶּנִּי יֶרֶף –

אָבִינָה מָה עוֹמֵד בִּי, שָׁאַר לִי מִן הַטֶּרֶף:

גֶּזַע עַז וְשֹׁרֶשׁ – לֹא תִּכְרוֹת כָּל חֶרֶב!

---

יֵשׁ קוֹל וּדְבָרִים

מאת

משה בן־מנחם

יֵשׁ קוֹל וּדְבָרִים מֻפְלָאִים בַּשְּׁתִיקָה

שֶׁל אֲדָמָה חֲרוּשָׁה, וְהִיא סוֹד מַמְתִּיקָה

עִם רֵאשִׁית הַחָכְמָה הַקְּדוּמָה, הָעַתִּיקָה.

וּמַה טוֹב שֶׁאֲנִי כָּאן, בְּזֶה הַשֶׁפַע הַיָּרֹק,

כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי בָּאָרֵץ הָלֹךְ וְעָרֹג,

וְשִׁיר אַהֲבָה בְּנַפְשִי אֶאֱרֹג

לָאִילָנוֹת הַגְּבֹהִים וְלַפְּרָחִים הַקְּטַנִים,

שֶׁהֵם בְּדִמְמָתָם הָעֲמֻקָּה מְתַנִּים

מַה שֶּׁהַשִּׁירָה לְעוֹלָם לֹא תַּנְעִים.

---

אָחִי – – –

מאת

משה בן־מנחם

אָחִי! אִם עָמֹק הוּא צַעֲרנוּ כַּיָּם –

עוֹד חֶסֶד הַשִּיר בְּנַפְשֵׁנוּ קַיָּם;

הוּא יְחֻנֵּנוּ וּנְחִי בְּצִלּוֹ,

וְהַס מִפָּנָיו כָּל בְּכִי וּצְלִילוֹ.

אָחִי! אִם רוּחֵנוּ קָשֶׁה וְזוֹעֵם –

עוֹד רוּחַ תֵּבֵל בְּלִבֵּנוּ פּוֹעֵם;

עֲלֵי אֶבְרוֹתָיו נַאֲבִיר וְנִפְסֹג,

וְשִׁיר הַחַיִּים לְשׁוֹרֵר לֹא נִפְסֹק!

אָחִי! אִם יָמֵינוּ שׁוֹקְעִים בַּתְּהוֹם – –

עָמֹק בְּדָמֵנוּ יִשְׁכֹּן אוֹר הַתֹּם, –

נֵלֵךְ בְּתֻמֵּנוּ וְנֶאֱהַב בְּתָמִים

אִישׁ אֶת אָחִיהוּ עַד קֵץ הַיָּמִים.

אָחִי אִם אָחִִיךָ לֹא־אָח, לֹא־גוֹאֵל,

וְיֵשׁ וּלְאֵיְדךָ הוּא שָׂמֵחַ, צוֹהֵל –

אַל תִּוָּאֵש! רַחֲמֵהוּ כְּאָב,

וּכְאֵב אַהֲבָתוֹ הָאוֹבֶדֶת כְּאָב!..

---

וְיֵשׁ יוֹם...

מאת

משה בן־מנחם

בְּכָל יוֹם יִוָּלֵד הָאָדָם מֵחָדָשׁ,

וְגָוַע אָדָם־תְּמוֹל בְּצַעֲרוֹ הַנִּקְדָּשׁ

וְיָמִים – גַּלֵּי מְרִי – מִתְנַפְּצִים אֱלי חוֹף

יָם הַלְּבָבוֹת, וְאוֹבְדִים בְּאֵין־סוֹף

הָעִתִּים הַנְּבוֹכוֹת בְּמִדְבַּר הַנְּצָחִים,

בְּדַרְכָּן לֵאלֹהִים הָאוֹסֵף נִדָּחִים.

…וְיֵשׁ יוֹם וּבוֹ יוֹם אַחֲרוֹן וְרִאשׁוֹן

יַחַד נוֹשְׁקִים כִּבְרַק אוֹר בָּאִישׁוֹן

וְהָיוּ רֶגַע קָט הַחַיִּים ְִרְאי זַךְ

לְצֶלֶם אֱנוֹשׁ בְּיוֹמוֹ הַנִּזְעָךְ. – – –

---

מִמֶּרְחָק

מאת

משה בן־מנחם

לֹא רָאוּ כִּי רוֹאֶה מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבָם,

לֹא יָדְעוּ אֶת לִבּוֹ הָרָחָב,

כֹּה זָרוּ לָהֶם דְּרָכָיו,

מְרִי חַיָּיו וּמַכְאוֹבָם.

וְהוּא, גֵּא וּמַחֲרִישׁ כְּאִילָן גָּבוֹהַּ,

לֹא בָּא בִּקְהָלָם וְאָהֳלָם לֹא פָּקַד;

רַק הֶעֱמִיק בְּנַפְשׁוֹ, אַךְ עַל שִׁירוֹ שָׁקַד,

לֹא פָּסַק כְּמַעְיָן בּוֹ לִנְבֹּעַ.

וּבַחֲרוֹת בּוֹ בּוּזָם – הוּא שָׂטָה וְהִבְלִיג,

וּבִיגוֹנוֹ שִׁבְעָתַיִם גָּאָה וְעָמַק;

כִּצְבִי מֻדָָּח מֵעֵינָם חָמַק,

וּלְיַעַר־חֲזוֹנוֹ הִפְלִיג!

וּבְסֵתֶר, רָחוֹק מִלַּהֲגָם הַתָּפֵל,

הִשְׁקִיף בְּרַחֲמִים עֲלֵיהֶם מֵעָל;

וּמִשֶּׁפַע נַפְשׁוֹ גַּם לָהֶם אָצַל

בִּרְכַּת־אוֹר לְלִבָּם הָאָפֵל. – – –

---

פְּרִידָה מִן הַשִּׁיר

מאת

משה בן־מנחם

אֶרְאֶנּוּ, הַיּוֹם הֶעָצוּב, הַדּוֹמֵם, –

הָרוּחַ תִּשְׁפַּל וְלֹא עוֹד תִּתְרוֹמֵם,

וְקוֹדֵר אָז יְהִי הָעוֹלָם וְשׁוֹמֵם.

בִּפְנֵי הַנְּעָרוֹת הַנָּאוֹת אֶתְבּוֹנֵן –

עֵינָן בְּאוֹת חֶסֶד לִבִּי לֹא תְּחוֹנֵן,

וְהַכֹּל מַחֲרִישׁ לִי, וְאָפֹר וְצוֹנֵן.

אָז אֵפֶן לַשִּׁיר הָרַחוּם, הַנָּעִים,

אֶשְׁמַע אֶת צְלִילָיו שָׁם עוֹלִים כֹּה נָאִים,

אַךְ לֹא לִקְרָאתִי הֵם הוֹלְכִים וּבָאִים, –

לֹא לִי, לֹא אֵלַי – – וְעָבַר עַל־יָדִי

וְלֹא יְשׁוּרֵנִי שִׁירִי מַחְמַדִּי,

וְאִשָּׁאֵר אָנֹכִי עִם בִּכְיִי לְבַדִּי. – – –

---

שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל

מאת

משה בן־מנחם

הָרוּחַ נֵעוֹר, הִתְעוֹרֵר הַמֵּיתָר,

הוֹמֶה לוֹ הַלֵּב כְּכִנּוֹר, וְנֶעְתָּר

לַשִּׁיר הַיָּחִיד, שֶׁאָמַרְתִּי נֶעְדַּר.

וְהַשְּׁקִיעָה לִי לֹוחֶשֶׁת: יְדַעְתִּיךָ, אַתָּה

הוֹלֵךְ לִקְרָאתִי מֵעוֹדְךָ… וְעַתָּה

הִנֵּה זֶה קָרַבְנוּ! הִגִּיעָה שַׁעְתָּהּ

שֶׁל תְּפִלַּת בֵּין עַרְבַּיִם… עֲלֵה לַדּוּכָן!

שׁוּר: בָּמַת אֵשׁ־אֱלֹהִים שָׁם תּוּכַן

לְהוֹלְכִי־דֶרֶךְ־עֹצֶב, הִתְחַנֵּן וְתוּחַן –

וְיֻתַּן לְךָ מַה שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לוֹ בְּעוֹד

הָעוֹלָם בִּלְבָבְךָ, וּמְחַכֶּה הוּא לְאוֹת

הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַמִּתְמַהְמֵהַּ מְאֹד.

שָׁמַעְתִּי הַקּוֹל הַקוֹרֵא לִי דוּמָם

מֵעַנְנֵי הַכָּבוֹד הַנִּשְׂרָפִים לְתֻמָּם;

וָאֹמַר: כֹּה חַיַּי יְאֻכְּלוּ עַד תֻּמָם!

---

בְּעִקְבוֹת הַזְמַן הָאָבוּד

מאת

משה בן־מנחם

הַזְמַן הָאָבוּד מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת.

וּמֵעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת הַטּוֹבוֹת

אֵלֵינוּ יָצִיץ, כְּהָצִיץ הַכְּתוֹבוֹת

מִתּוֹךְ מַצֵּבוֹת עַתִּיקוֹת יָמִים,

שֶׁשְׁדָפוּן הָרוּחוֹת וּשְׁטָפוּן הַגְּשָׁמִים,

וְגַם הַמָּחוּק בָּן הוּא רַב־רְשָׁמִים.

הַזְמַן הָאָבוּד מְשׁוֹטֵט בַּדְרָכִים,

לְצִדָּם עִם יְלָדֵינוּ לִקַּטְנוּ פְּרָחִים,

וְעוֹדוֹ מְשַׂחֵק שָׁם בְּמַחֲבוֹאִי פִּרְחָחִים, –

וְהוּא נִכְסֶה וְנִגְלֶה… אַךְ אֵינֶנּוּ אוֹבֵד!

בַּהֲלִיכוֹת הָעִתִּים הוּא נוֹבֵל וְנוֹבֵט,

וְשָׁרְשׁוֹ בְּתַשְׁתִּית נִשְׁמָתֵנוּ רוֹבֵד.

וְאַשְׁרֵי הָרוֹאֶה אֶת פָּנָיו – וְהִנָּן

קוֹרְנוֹת מֵעֵינִי הַנְּעָרוֹת בְּחִנָּן,

שֶׁהַזְּמַן לְעוֹלָם הוּא חָדָשׁ בְּגִינָן – – –

בְּסוֹדֵךְ

מאת

משה בן־מנחם

---

אִשָׁה הָרָה הוֹלֶכֶת

מאת

משה בן־מנחם

מְלֹא כָּל הַדֶּרֶךְ שִׁפְעַת דְּמוּתָהּ

הִנֵּה הִיא עוֹלָה מִקַּדְמַת קַדְמוּתָהּ,

וּמַהוּת הָאִמָּהוּת כְּלוּלָה בְּכַמּוּתָהּ.

רָמָה וְנֶעֱרָמָה כִּשְׁדֵמָה בִּגְדִישָׁהּ,

תִּשָּׂא אֶת הוֹדָהּ – סוֹד־אִמָּא קַדִּישָׁא,

כָּמוֹהָ כָּאָרֶץ – עַתִּיקָה־חֲדִישָׁה.

וְאִם יֵשׁ וּלְבָבִי יְבִינָהּ כִּפְשׁוּטָהּ:

בְּרִיָּה מְהַלֶּכֶת בְּלִי חִין גְּמִישׁוּתָהּ, –

אִשָּׁה הַנּוֹשְׂאָה אֶת גּוֹרַל אִשּׁוּתָהּ…

וְעָנָה הֵרוֹנָהּ בָּהּ בְּשׂוֹא מְלֵאוּתוֹ:

אָנֹכִי הַבָּשָׂר הַנַּעֲלֶה בְּלֵאוּתוֹ,

וּבְכָרְעִי – וְנוֹלַד הָאָדָם בְּגֵאוּתוֹ.

---

אִשָּׁה...

מאת

משה בן־מנחם

לֹא שַׁרְתִּי, אִשָּׁה, לָךְ, לֹא קְרָאתִיךְ בְּשֵׁם,

כִּי יָרֵאתִי אֶת יָפְיֵךְ הַלּוֹכֵד!

חָטָאתִי לְפָנַיִךְ תָּמִיד עַל לֹא־חֵטְא

אָשַׁמְתִּי – וְלֹא הָיִיתִי אָשֵׁם.

לֹא דִּבַּרְתִּי בָּךְ, אִשָּׁה… אַךְ בְּנַפְשִׁי יְדֻבַּר

הַרְבֵּה בְּמַרְאֵךְ הָאָהוּב;

וָאֶשָּׂא אַהֲבָתֵךְ בִּלְבָבִי הַכָּאוּב

כְּשֵׂאתֵךְ בְּקִרְבֵּךְ הָעֻבָּר.

בִּקַּשְׁתִּיךְ וְלֹא מְצָאתִיךְ… אַךְ תָּמִיד אָנֹכִי

אֶמְצָא אֶת עַצְמִי בְּתוֹכֵךְ:

יָדַעְתִּי: אֶת נַפְשִׁי לְלַהֵט – זֶה כֹּחֵךְ,

לִחְיוֹת בְּלַהֲטֵךְ – זֶה כֹּחִי!…

---

אַתְּ – – –

מאת

משה בן־מנחם

– – – אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת – וַאֲנִי הֲדַר זִיוֵךְ

אוֹרֵג לְמַסֶּכֶת עִם שֶׁמֶשׁ אֲבִיבֵךְ;

עָשִׂיתִי שִׁירִי זֵר זָהָב סְבִיבֵךְ,

אֶשְׁאַף צִלֵּךְ בְּאוֹר נְתִיבֵךְ;

וּמַה טּוֹב כִּי הֵיטַבְתִּי לִרְאוֹת כָּל טִיבֵךְ!

אַתְּ תּוֹכִי, וְאָנֹכִי בְּתוֹכֵךְ וּבָרֵךְ,

כָּל יוֹם אַתְּ נִבְרֵאת בִּשְׁבִילִי – – וּמְבָרֵךְ

יִצְרִי אֶת יוֹצְרֵךְ שֶׁהוּא כָּך יְצָרֵךְ…

בְּכָל דְּרָכַיִךְ דַּרְכִּי אֲשָׂרֵךְ,

וְאִם רַבַּת תְּיַסְּרִינִי – לִי טוֹב מוּסָרֵךְ.

אַתְּ הָרוּחַ הַמְּכַבָּה וּמְלַבָּה גַחַלְתִּי, –

אַתְּ תְּחִלַּת חֲלוֹמִי וְתַכְלִית תּוֹחַלְתִּי;

וּמֵאָז הַחִלּוֹתִי לְיַחֵל – מִשְׁאַלְתִּי:

הַגִּיעַ עָדַיִךְ בְּדַעְתִּי וּבְאִוַּלְתִּי…

וְאַתְּ נִצְחוֹנִי הָאֶחָד וּמַפַּלְתִּי.

---

נַעֲרָה הוֹלֶכֶת

מאת

משה בן־מנחם

פָּנֶיהָ חוֹתְרוֹת בְּגַלֵּי יָם הָאוֹר –

חוֹתְכוֹת כְּמוֹ בְּחֶרֶב שְׁלוּפָה;

רְאֵה: תַּבְנִית הוֹד גְּלוּפָה

בְּשֵׁישׁ הָאֲוִיר הַטָּהוֹר.

כְּנֶשֶׁר צָעִיר אֱלֵי שֶׁמֶשׁ תִּצְהַל,

וְכָל הָעוֹלָם הוּא שְׁלָלָהּ.

גַּם לֶאֱלוֹהַּ יִיטַב בִּגְלָלָהּ,

הַיּוֹם אֶת סוֹדוֹ הַגָּדוֹל יְגַל לָהּ

בְּזִיו עֵין הַתְּכֵלֶת, בְּחֵן עֵץ מֵצַל – – –

הוֹחִילִי נַפְשִׁי עֲצוּבָה,

מְעַט מֵרֹב טוּבָהּ

גַּם לָךְ הֵן תֶּאֱצַל.

---

נַעֲרָה בְּאוֹר

מאת

משה בן־מנחם

נַעֲרָה בְּאוֹר עַל שְׂפַת הַיְאוֹר,

יֶרֶק נָהִיר מוּל רָקִיעַ נָאוֹר,

וְגוּף – כְּחָצוּב מֵהַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר.

נַעֲרָה יוֹרֶדֶת, טוֹבֶלֶת בַּגַּל –

עֶרְיָתָהּ הַטְּהוֹרָה כִּבְשׂוֹרָה פֹּה תְּגַל,

כָּךְ רוֹדֶן לֹא פִּסֵּל, לֹא צִיֵּר עוֹד שַׁגַּל!

הַצּוּר־הַצַּיָּר עֲשָׂאָהּ יְשָׁרָה

כְּפֶרַח הַנִּיר, כַּצִּפּוֹר הַשָּׁרָה,

כְּחִידָה מִנִּי קֶדֶם יְחִידָה שָׁאֲרָה. – – –

---

נַעַר הָיִיתִי

מאת

משה בן־מנחם

הִנָּךְ חֲמוּדָה! וְחַנּוּן כֹּה חִנֵּךְ

פְּלִיאָה אַתְּ נִצַּחַת כְּנֵצַח מִינֵךְ,

בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ אֹהֲבֵךְ, אֲבִינֵךְ.

עַל דֶּרֶךְ חַיַּי לְפָנִים הִתְיַצַּבְתְּ,

בְּעֹמֶק נַפְשִׁי כִּבְסֶלַע חָצָבְתְּ,

וְצֶלֶם דְּמוּתִי הַנֶּעֱצֶבֶת עִצַּבְתְּ.

נַעַר הָיִיתִי – מָתַי לֹא אֶזָּכֵר –

יָצָאתִי בְּעִקְּבַיִךְ נְצוּרוֹת לְשַׁחֵר,

וְיָפְיֵךְ לְפָנַי יְהַלֵּךְ וְלֹא אַחֵר…

וָאֵבְךְּ, וָאָשִׁיר, וּבְנַפְשִׁי אֵין שָׁלוֹם – –

בְּאַלְפֵי קוֹלוֹתָיו לָךְ לִבִּי יַהֲלוֹם,

וְאַתְּ נַעֲלָמָה וְנִגְלָה כְּבַחֲלוֹם.

שַׁלֶּכֶת… רַחוּם הָעוֹלָם וּמְחֻנָּן,

רֵיחַ הַשָּׂדֶה כֹּה טָהוֹר וּמְסֻנָּן,

וּבְפִי צִפֳּרִים נֹעַם שְׁמֵךְ מְרֻנָּן – – –

---

יֵשׁ עוֹד...

מאת

משה בן־מנחם

יֵשׁ שָׂדוֹת לֵאלֹהִים עוֹד רָוִים וְנָבִים,

עֲלֵיהֶם מְאִירִים פְּנֵי שָׁמַיִם נָאוִים,

וְהֵם מְסַפְּרִים עִם לִבּוֹת עֲנָוִים – – –

יֵשׁ עוֹד שְׁבִיל לַזָּהָב הַטָּהוֹר – בּוֹ בָּאִים

הוֹלְכֵי דוּמִיָּה – וְצַעֲדֵיהֶם מָטְבָּעִים

בֶּעָפָר כִּנְשִׁיקוֹת– וּנְטוּעִים כְּתָאִים

בְּגוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם הַשּׁוֹקֵק חֲסָדִים

מִצִּית הָרָקִיעַ עַד תַּשְׁתִּית מַסָּדִים,

וְכָל רֶגֶל־גַּאֲוָה תַּכְאִיבוֹ כְּסַדִּים.

וְשִׂיחַ וְסוֹד לְרוּחוֹת מַשִּׁירוֹת

נִצַּת הָאָבִיב בָּעֳפָאִים, וּמַשְׁאִירוֹת

תְּשׁוּקָה וְאַהֲבָה לְשִׁירַת הַשִּׁירוֹת –

קוֹל צְחוֹק עֲלָמוֹת מְאַלְּמוֹת בַּשָּׂדוֹת, –

בְּחֶמְדַת הָאֲדָמָה לָהֶן עֶשֶׂר יָדוֹת,

כִּי הֵן לֶחֶם הָאָרֶץ וּדְבַשׁ הָאַגָּדוֹת – – –

---

שִׁיר לָעֲלָמוֹת בַּאֲבִיבָן – – –

מאת

משה בן־מנחם

אָשִׁירָה לָעֲלָמוֹת הַנּוּגוֹת בַּאֲבִיבָן,

טְהוֹרוֹת הָעֵינַיִם כַּדְּגָנִיּוֹת בְּצִבְעָן,

אוֹ כָּאַטְלַס הַשָּׁחֹר עַל בְּשָׂרָן זֶה זִיוָן;

אָשִׁיר לָעֲלָמוֹת שֶׁהֵן שִׁיר מִטִּבְעָן,

וְהַשִּׁירָה לְבַדָּהּ הִיא יוֹדְעָה מַה טִּיבָן.

שֶׁהֵן שִׁיר־הַשִּׁירִים שֶׁלַּנֶּפֶשׁ הַחוֹלָה

מֵאַהֲבָה הַיּוֹקֶדֶת בְּאִשָּׁהּ הַגְּדוֹלָה:

שֶׁאַהֲבָה הִיא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינֶנָּה יְכוֹלָה

לָשִׁיר עַד תֻּמָּהּ אֶת עָצְמַת שְׁכוֹלָהּ

שֶׁמִּתְּהוֹם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים הִיא דוֹלָה.

אָשִׁיר לוֹ לַיֹּפִי הֶעָמֹק מִכָּל בְּכִי,

שֶׁהוּא בְּלִבֵּנוּ גוֹאֶה כְּמוֹ דֳכִי

בְּלֶב יָם, הַזּוֹעֵק אֶל הַשֶּׁמֶשׁ:" שְׁחִי!"

כִּי אֵינֶנּוּ יָכוֹל בָּהּ לִנְגֹּעַ בִּמְחִי,

וְרַק בַּמַּרְאָה הַגָּדוֹל בּוֹ תְּחִי – – –

---

כִּי יָבֹא הַקּוֹצֵר

מאת

משה בן־מנחם

כִּי יָבוֹא הַקּוֹצֵר וּבְיָדוֹ הַמַּגָּל,

וְקָצַר הַתְּבוּאָה בַּחֲצִי הַמַּעְגָּל,

לֹא תָּשׁוּב עוֹד הָרוּחַ לְהַכּוֹת בָּהּ הַגַּל, –

וְנָחוּ עֲלֵי אֶרֶץ הַשִּׁבֳּלִים הַשְּׁתוּקוֹת,

כְּקַרְנֵי הַחַמָּה מְלֵאוֹת וּמְתוּקוֹת,

מֵעֹל הָאֲדָמָה הַכָּבֵד פְּרוּקוֹת, –

כַּעֲלָמוֹת שֶׁעָיְפוּ בִּמְחוֹלָן, וְהִנָּן

עַל מִשְׁכָּבָן כַּצִּפֳּרִים בְּקִנָּן,

וּבְיַד הַחֲלוֹם כָּל טוּבָן וְחִנָּן…

בָּשֵׁל כְּבָר הַפְּרִי – – – וְהַשָּׂדֶה כְּכַלָּה

נַפְשָׁה לְאַלּוּף נְעוּרֶיהָ כָּלָה –

וּבָא, וּבְיָד חֲזָקָה גְאָלָהּ!

עַתָּה לָהּ תָּנוּחַ רְוֵחָה וְרָוָה,

וּפְנֵי אֲהוּבָהּ לְנֶגְדָּהּ מְשַׁוָּה,

וְעוֹד תְּשׁוּקָתָהּ לְאַהֲבָתוֹ מְשַׁוְּעָה. – – –

---

עַל גְּבוּל

מאת

משה בן־מנחם

עַל גְּבוּל הָאַפְסַיִם שֶׁבֵּינִי וּבֵינֵךְ,

בְּתֹהוּ לֹא־דְרָכִים,

נְטוּעִים עוֹד פְּרָחִים –

פִּרְחֵי־אֵשׁ אֲדֻמִּים כְּדָמֵךְ הַסָּמֹק,

וּלְבָנִים כְּתֻמֵּךְ הֶעָמֹק…

וַאֲנִי קְסוּם הוֹפָעָתֵךְ וּבְשׂוּם יִפְעָתֵךְ,

כְּמוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּי נָפַל אוֹר עֵינֵךְ,

וְאֵין רֶגַע בְּיוֹמִי וְלֵילִי שֶׁאֵינֵךְ

עוֹמְדָה לְפָנַי בְּכָל חֶמְדַת שִׁפְעָתֵךְ;

כִּי עוֹד נַעַר אָנֹכִי אִתָּךְ כְּאָז, ־

מִשְׁתָּאֶה לְחִנֵּךְ הַחַנּוּן וְהָעָז,

בְּהִתְגַּלּוּת וּבְרָז – – –

---

לֹא אָשִׁיר לָךְ

מאת

משה בן־מנחם

לֹא אָשִׁיר לָךְ! כִּי מַה הוּא הַשִּׁיר לְעֻמַּת

בַּת הַשְּׂחוֹק הַמְּאִירָה בְּפָנַיִךְ, וְתֻמַּת

לֶכְתֵּךְ לְפָנַי פֹּה בְּתוֹךְ מְהוּמַת

הַכְּרָךְ הַסּוֹאֵן, וְאַתְּ רְחוֹקָה מִטֻּמְאַת

הַכִּעוּר הַמֵּמִית וְאֵינֶנּוּ מוּמָת.

אַחֲרִישׁ, אֶשְׁתָּאֶה לָךְ כְּאִילָן לַעֲמִיתוֹ,

שֶׁאָנֹכִי יוֹדֵעַ אֶת טִיבוֹ וַאֲמִתּוֹ,

וְאֵינֶנִּי שׁוֹאֵל כָּל דָּבָר מֵאִתּוֹ,

וְהוּא מְסַפֵּר עִם לִבִּי וּמַרְטִיטוֹ,

וּמְגַלֶּה לִי אֶת סוֹד דִּמְמָתוֹ וַהֲמִיתוֹ.

אֶצְמָא לָךְ, וּצְמָאִי אֲרַוֶּה רַק בַּדְּמוּת…

אַתְּ נוֹבְעָה בְּתוֹכִי כְּמַעְיָן מִקַּדְמוּת,

בְּכָל חַיַּי לְיָפְיֵךְ הֶעָמֹק אֲנִי צָמוּד,

כִּי אַתְּ סוֹד־אֱלֹהִים הַמְעַנֶּה, הֶחָמוּד,

וְכָל עוֹד אֶת פָּנַיִךְ אֶרְאֶה לֹא אָמוּת.

---

קוֹל וָקֶשֶׁב

מאת

משה בן־מנחם

… רוּחַ מְסַפֶּרֶת בְּחֻרְשַׁת הָאֳרָנִים

עִם דֶּשֶׁא רָדוּם וּדְרוֹרִים עֵרָנִים, –

אִתָּהּ אֲנִי לַדְּרוֹר וְלָאוֹר אַנְעִים!

יָמִים רְדוּפִים כִּצְבָאִים מֻדָּחִים

בָּאִים לְפָנַי וּמְדַבְּרִים וְשָׂחִים, –

אִתָּם אֶאֱרַח לַבְּקָרִים הַצַּחִים: –

בָּדָד אֲהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה לְאִטִּי,

לִפְנֵי הָאִילָנוֹת אֶשְׁפְּכָה הֲמִיתִי,

וְאֶשַׁק לַנַּעֲרָה שֶׁאֵינֶנָּה אִתִּי – – –

וְכֹה לִקְרָאתָהּ לְעוֹלָם אֲנִי צוֹעֵד;

אֶקְרָא לָאַהֲבָה שֶׁאֵחֲרָה מִן הַמּוֹעֵד,

וְקוֹלָהּ מְפַתֶּה וּמְשַׁטֶּה כְּמוֹ הֵד!

…אִוְשָׁה בַּחֻרְשָׁה כֹּה רְחוּמָה וּסְתוּמָה;

וְנֶפֶשׁ הַהֵלֶךְ הֲלוּמָה וּקְסוּמָה

מֵרֵיחַ יַלְדוּת וְרוּחָהּ הַבְּשׂוּמָה. – – –

---

בְּסוֹדֵךְ

מאת

משה בן־מנחם

לרעיתי, לחיה

עוֹד כָּל הָעַז וְכָל הַמָּתוֹק בָּךְ מַחֲרִישׁ כָּאֲדָמָה

טֶרֶם בָּהּ תְּהִי יַד חוֹרֵשׁ וּמַחֲרֶשֶׁת;

אַךְ עוֹד מְעַט וְתִתְעוֹרְרִי, וּכִלְבִיאָה נִרְעֶשֶׁת

בִּקְרֹב אֵלֶיהָ פֶּתַע הַגִּבּוֹר בָּרַעֲמָה, –

תִּרְעַם בְּנַפְשֵׁךְ כָּל נִימָה הַנָּמָה,

וְהַסּוֹד עַד הַיְסוֹד בָּךְ יִשָּׂא קוֹל בְּרָמָה!

וְאַךְ יֵחָשֵׂף – יֵאָסֵף זֶה הַסּוֹד,

וְשָׁב בְּתַעֲלוּמוֹת מַעֲמַקָּיו לְהִתְכַּסּוֹת…

וְעוֹדֵךְ בְּרִפְיוֹנֵךְ וְרִוְיוֹנֵךְ הֶעָמֹק –

וְזָרַח אוֹר חָדָשׁ בְּעוֹרֵךְ הַמָּתוֹק,

וְאַתְּ הַמַּפְלִיאָה לְגַלּוֹת וּלְכַסּוֹת –

תְּבִיאִינִי בְּסוֹד חֲמוּדוֹתַיִךְ לַחֲסוֹת, –

וְאָבוֹא וְלֹא אֹבֶה מֵחַמּוּקַיִךְ לַחֲמֹק – – –

---

נֵצַח דְּמוּתֵךְ

מאת

משה בן־מנחם

בְּכָל דֶּרֶךְ אֵלַיִךְ דַּרְכִּי אֲשָׂרֵךְ,

רֵיחַ שָׂדֶה יְבַשֵּׂר לִי בְּשָׂרֵךְ,

וְרוּחִי עִם הָרוּחַ פּוֹרְטָה עַל שְׂעָרֵךְ.

הַפְּרָחִים מְסַפְּרִים מַה הֶגְיֵךְ וַהֲגִיגֵךְ,

לַחַשׁ כָּל שִׂיחַ – שִׂיחֵךְ וְשִׂיגֵךְ;

אַתְּ מִמֶּנִּי וָהָלְאָה – וַאֲנִי מַשִּׂיגֵךְ!

בָּאוֹר וּבָאֹפֶל אֵלַי תִּגַלִּי,

רֶגַע בְּיָפְיֵךְ אֶת רָזֵךְ תְּגַלִּי –

וְנֵצַח דְּמוּתֵךְ בְּאַהֲבָה תִּגַּהּ לִי…

כָּל חַיַּי עַל חַיַּיִךְ אֶשְׂמַח וְאֶסָּמֵךְ,

כִּבְגַן־עֵדֶן מִקֶּדֶם אֲנִי בָּשׂוּם מִבְּשָׂמֵךְ,

וֵאלֹהִים בְּחַסְדּוֹ בִּלְבָבִי שִׁיר שָׂמֵךְ – – –

---

וְהָאִשָּׁה – – –

מאת

משה בן־מנחם

דּוֹרוֹת הוֹלְכִים וּבָאִים,

וְקוֹלוֹת צָהֳלָה וּנְכָאִים

בְּזֶרֶם הַזְּמַן מֻבְלָעִים.

כַּיָּם הַחוֹתֵר אֶל הַחוֹף

גַּלָּיו לֹא יֶחְדַּל לִדְחוֹף,

יִסּוֹג לְאָחוֹר – וְיִתְקוֹף, –

כֵּן גֶּבֶר יָרוּץ אֶת אָרְחוֹ:

יוֹמוֹ יְקַלֵּל, יְבָרְכוֹ, –

אַךְ קָדִימָה יִשָּׂא אֶת טָרְחוֹ.

וְהָאִשַּׁה עַל דְּבָרֶיהָ תִּשְׁקֹד,

• נַפְשָׁהּ לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁקֹט,

וְהָעוֹלָם בְּלִבָּהּ כִּיקוֹד –

וְתִשְׁאַג כַּלְּבִיאָה בְכִלְאָהּ!

בָּאִשָּׁה סוֹד יָפְיוֹ אֵל גִּלָּה,

וטֶרֶם מְלַאכְתּוֹ בָּהּ כִּלָּה – – –

---

הַמֶּלֶךְ וְהַנַּעֲרָה

מאת

משה בן־מנחם

כִּבְאַרְמוֹן עַתִּיק אֲרִיחֵי אֲבָנָיו –

כֵּן שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו עֲרוּכוֹת עַל פָּנָיו;

נָשָׁה נְשׁוֹתָיו – – וּמַה לּוֹ וּלְבָנָיו?!

זָקֵן מִסְכֵּן, מַחֲרִישׁ וְזָעֵף,

אַף לֹא צָמֵא וְלֹא רָעֵב,

וּמוֹאֵס בְּכָל אֲשֶׁר אָהֵב.

מְעוּכִים תַּחְתָּיו כְּסָתוֹת, כָּרִים,

וְאֵין יְקָר לִבְגָדָיו הַיְקָרִים,

רִיק מֵעֲבָרָיו, וַאֲבָרָיו קָרִים.

בְּחֵיקוֹ הַנַּעֲרָה שׁוֹכְבָה לָהּ דֹּם, –

לִבָּהּ לַדּוֹד הַצַּח וְאָדֹם,

תִּבְחַר לִהְיוֹת לְרַגְלָיו הֲדֹם!

יֵשׁ וְהָאִישׁ יְאַמֵּץ גּוּפוֹ,

אוּלַי יָשִׁיב לַיָּעֵף מְעוּפוֹ,

אַךְ לֹא יָחוּשׁ טוּב שְׁאֵר וְצוּפוֹ…

וְנוֹפְלָה רוּחוֹ מִמְּרוֹם בְּשָׂרָהּ

כִּנְפֹל מֵעֵץ צִפּוֹר בַּסְּעָרָה…

“בּוֹגְדָה!” יִזְעַם, “קָרָה וְזָרָה!”

וְהִיא חַסְדָּהּ לַמֶּלֶךְ תֵּט – – –

אָז יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ רְתֵת:

הָהּ, מַה יִּקַּח לֹא יָכֹל עוֹד תֵּת? –

מַה נּוֹי יוֹסִיף וְהוּא שָׁאוּל, –

פְּרִי מָתוֹק בְּגַן נָעוּל!

וַיִּזְכֹּר אֲהָבָיו – טַעְמָם, רֵיחָם,

וְהַלֵּב הַקַּר נֵעוֹר וַיֵּחַם!

---

אַהֲבָה בְּיִסּוּרִים

מאת

משה בן־מנחם

וְהוֹרְדוֹס חוֹלֶה, שְׂבַע אֵימִים וְדָמִים,

אַךְ יִצְרֵי נְעוּרָיו בּוֹ עוֹד לֹא נְדַמִּים.

בָּז לְכָל אָדָם – לְחָנְפָּם, לְמִרְיָם,

לְאַחַת רַק נִכְסֶפֶת נַפְשׁוֹ – לְמִרְיָם, –

בַּת מַרְדּוּת חֲשׁוּקָה! לֹא יָקוּם כְּמוֹתָהּ,

שִׁבְעָתַיִם נָאוָה, נֶאֱהָבָה בְּמוֹתָהּ…

לֹא יַפְרִיד גַּם הַקֶּבֶר בֵּינוֹ וּבֵינָהּ,

הַמָּוֶת חִזֵּק רַק, זִקֵּק אֶת יֵינָהּ –

הָהּ, יֵין עֲדָנִים! הוּא יָבוֹא בַּעֲצָמָיו,

יְחִילוֹ, יַרְעִילוֹ בִּרְקָחָיו וּבְשָׂמָיו.

"רַעֲיָה! יָפְיָפִית כֹּה בִּדְמִי צַעֲרֵךְ,

רַק לְעַנּוֹתֵנִי יוֹצְרֵךְ יְצָרֵךְ.

כְּאוֹר נֹגַהּ בָּאֹפֶל אֶחֱזֶה הוֹד גֵּוֵךְ,

אֲדַמֵּךְ, אֲרַחֲמֵךְ, אֹהֲבֵךְ בִּכְאֵבֵךְ. – –

וּבְיָדָיו אֶת בְּשָׂרוֹ הַלּוֹהֵט יְחַבֵּק, –

הִתְרַפֵּק עַל דְּמוּתָהּ, וְכֹה בָּהּ יִדַּבֵּק;

וּפִתְאֹם יִתְנַעֵר הַחוֹלֶה וִידוֹבֵב:

“מִרְיָם!” וְאֶת פָּנָיו אֶל הַכֹּתֶל יָסֵב.

וַיֵּבְךְּ אֶל לִבּוֹ וּמָצָא אֶת פְּדוּתוֹ

בַּבְּכִי הָעוֹלֶה מֵעִמְקֵי עֱנוּתוֹ.

וּבִיהוּדָה אָז נוֹדַע כִּי בָּכָה, כִּי בָּכָה

הֶעָרִיץ בְּמוֹתוֹ – – וַתְּהִי הָרְוָחָה!

---

אַגָּדַת אָדָם וְחַוָּה וְהַמַּלְאָךְ

מאת

משה בן־מנחם

– – וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם,

הִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו הַבּוֹרֵא – וְרָאָם:

וְהִנֵּה מְאֹד טוֹב וְאֵין־סוֹף בְּרָאָם.

וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ וְהָגָה, כִּבְיָכוֹל:

אֵין קֵצֶה לְרוּם הֶחָלָל הַכָּחֹל,

אֵין סְפוֹרוֹת לַכּוֹכָבִים, וְתִכְלָה אֵין לַחוֹל, –

וְאָנֹכִי לְבַדִּי כָּל הַפֹּעַל כּוֹלֵל,

וְכָל הַמִּכְלוֹל בְּשִׂכְלִי מִתְחוֹלֵל,

וּמִי יַשִּׂיגֵנִי כִּי הִנְנִי כָּל אֵל?!

יְחִידִי יִתְהַלֵּךְ וּבוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו,

אֵין יָד וְאֵין שֵׁם וּמָקוֹם מִבַּלְעָדָיו,

וְהוּא חוֹבֵק עוֹלָמוֹ הַנָּאֶה בְּמוֹ־יָדָיו.

וְרַעֲיוֹן בְּלֵב עֶלְיוֹן כַּבָּרָק יַחֲלוֹף:

מֵחֹמֶר הַנֵּצַח יוּצַר יְצוּר־חֲלוֹף –

נֶפֶשׁ חֲכָמָה, מֵעֵין אוֹר הָאֵין־סוֹף:

רוּחוֹ הַכַּבִּיר יַאֲבִיר מְרוֹמִים,

הֲגִיגוֹ הַחוֹתֵר יַעֲמִיק תְּהוֹמִים,

וְצֶלֶם עוֹשֵׂהוּ צַלְמוֹ – תְּאוֹמִים…

וַיִּיצֶר אֱלוֹהַּ אָדָם כְּמַדּוֹ,

רָאָה כִּי לֹא שָׁלֵם, לֹא אֵיתָן מַעֲמָדוֹ,

וְאֵשֶׁת חֲמוּדוֹת הוּא נָתַן עִמָּדוֹ:

"שַׂחֵק בָּהּ, הַגֶּבֶר, וְתוֹלָדוֹת לִי הָבוּ!

וְאֵלַי תְּשׁוּקַתְכֶם עֵת דּוֹדִים תִּתְרַוּוּ,

וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים כַּאֲשֶׁר תֹּאהֲבוּ!"

וְהָיָה כְּכַלּוֹתוֹ לְצַוּוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם,

עַיִן שֶׁל מַעְלָה פָּקְחָה עֵינֵיהֶם,

וּמַלְאָךְ הִנֵּה בָּא, וְהוּא מְרַקֵּד בֵּינֵיהֶם:

"אָנֹכִי הָאַהֲבָה! – הַצִּמְאָה וְהָרְוָיָה,

מַרְפֵּא בִּכְנָפַי לְמַדְוֵי הַהֲוָיָה,

קְרָא לָהּ חַוָּה… כִּי הִיא אֵם כָּל חֲוָיָה!"

אָז יִקְרַב הָאָדָם לָאִשָּׁה, לְחַוָּה,

וַיִּקָחֶנָּה אֵלָיו בְּחֶזְקַת הָאַהֲבָה,

וַיְכַסֶּהָ מֵעֵין הַמַּלְאָךְ הָרְחָבָה.

וְהָאִשָּׁה עֵינֶיהָ לַפֶּלִאי מֵאָז,

כִּי יַחְמֹד חֲמוּדוֹתֶיהָ – הַיֹּפִי הֶעָז, –

סוֹד־אֱלֹהִים, בָּהּ תִּתְגַּל וְתִתְכָּס. – – –

נוֹף

מאת

משה בן־מנחם

---

עִם שַׁחַר...

מאת

משה בן־מנחם

שַׁחֲרִית חֲדָשָׁה וְנוֹשָׁנָה הַתְּמוּנָה.

בְּחֵיק חָק־עוֹלָם הַבְּרָכָה טְמוּנָה,

וְיַד אֵל הָרְחָבָה כֹּל עוֹשָׂה בֶּאֱמוּנָה,

בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ עוֹלָה, חֲבוּרַת שְׁתִילִים

מִיַּקִּירֵי הָאֲדָמָה, בַּעֲלֵי חֵן אֲצִילִים,

טוֹבְלִים שַׁחֲרִית עִם אִילָנוֹת מְצִלִּים.

וּמִתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה הָאָדָם הֶעָמֵל,

מֵצֵר עַל כָּל שִׂיחַ, כָּל פֶּרַח קָמֵל,

וְשָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ עַל כָּל בֹּסֶר גּוֹמֵל.

עוֹד תֹּם בְּרֵאשִׁית פְּנֵי הַיְקוּם מְפִיקִים!

שִׂמְחָה וְעִצָּבוֹן יַחַד סוֹד מַמְתִּיקִים,

וְשִׁירָה חֲדָשָׁה בַּדְּבָרִים הָעַתִּיקִים – – –

---

בְּיוֹם כֻּלּוֹ זִיו

מאת

משה בן־מנחם

שַׁחַר בֶּהָרִים… וְעַל עָפָר כֹּה מְרֻבִּים

חַלְלֵי לֵיל הַסַּעַר – הֶעָלִים הַצְּהֻבִּים,

וּתְמוֹל עוֹד הָיוּ רַעֲנַנִּים וּרְטֻבִּים.

נִגְלֶה וְנִכְסֶה בֵּין זָהָב וְיָרֹק,

הַבֻּלְבּוּל שְׁחוֹר־הָרֹאשׁ יְשׁוֹרֵר, יַעֲרֹג,

בְּסֵתֶר עֳפָאֵי הַלִּימוֹן הַתָּרֹג.

כִּלְחִי נַעֲרַת חֵן נְשָׁקוּהָ פִּתְאֹם,

בּוֹעֵר עַל נוֹפוֹ בְּהָדָר וּבְתֹם

תַּאֲוָה לַשָּׁמַיִם, הַתַּפּוּז הַכָּתֹם.

מְנוּחָה… נְמוּכָה כַּשַּׁלֶּכֶת הַצְּחִיחָה

רוּחִי! וְדָבָר עוֹד אֵינֶנָּה צְרִיכָה,

בְּיוֹם זֶה כֻּלּוֹ זִיו, וְזָהָב, וּפְרִיחָה.

---

נוֹף

מאת

משה בן־מנחם

הַכֹּל כָּאן וַדַּאי. הַמֶּרְחָב וְהַדְּמִי

כִּבְרֵאשִׁית הַיָּמִים הוּא חָדָשׁ וְקַדְמִי,

וְרוּחַ אֱלֹהִים בָּאַלּוֹן וּבַגְּמִי.

דְּבָרִים אֲחָדִים לָאֲדָמָה, לַשְּׁחָקִים,

וְהֵם יַחַד לְפֶלֶא גָדוֹל מְחַכִּים,

שֶׁיָּבֹא בְּכָל יוֹם מֵאַפְסֵי מֶרְחַקִּים.

בִּינַת עוֹלָמִים טְהוֹרָה וְנָאוָה

נְסוּכָה עַל פְּנֵי כֹּל בִּשְׁתִיקָה עֲנָוָה,

וְנֵצַח סוֹדָהּ – הוֹד בְּרִיאָה מִתְהַוָּה.

---

בַּשַּׁחַר

מאת

משה בן־מנחם

כְּהִנּוּמָה לַכַּלָּה מְצָעֲפִים עַרְפִלִּים

פְּנֵי הָרַי הַטּוֹבִים בְּמֶרְחַקִּים מַכְחִילִים,

מִתְרוֹנְנִים בִּי אוֹנַי וְרַעֲיוֹנַי מַעְפִּילִים –

עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת שִׁיר הַיּוֹם הַשַּׂגִּיא!

הַשֶּׁמֶשׁ קוֹרֵא לִי: קוּם רֹן בְּחַגִּי,

עַל הֶהָרִים, שׁוּר, רֵאשִׁית אוֹן נָגְהִי.

כִּבְרֵאשִׁית הַיָּמִים בְּתֻמַּת תָּאֳרָם,

עוֹד בְּתוּלֵי הַצּוּרִים נְצוּרִים בְּטָהֳרָם,

וּבַשַּׁחַר בַּשַּׁחַר חָדָשׁ זָהֳרָם.

הָרַי, יְקָרַי, הוֹד אַרְצִי וְאוֹנָהּ!

הַבֹּקֶר כְּמוֹ רְאִיתִיכֶם לָרִאשׁוֹנָה,

וְנַפְשִׁי הַמְעֻנָּה שׁוּב מָצְאָה מְעוֹנָהּ.

---

סוּס רוֹעֶה בָּאָחוּ

מאת

משה בן־מנחם

סוּס רוֹעֶה בָּאָחוּ, סוּס רוֹאֶה רַק הָאָחוּ,

לִרְאוֹת אַחֶרֶת עֵינָיו הֲלֹא טַחוּ,

וְלִרְעוֹת רַק נוֹצַר, כִּי בְּהֵמָה אַךְ הוּא!

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב יַעֲמֹד פֹּה נָכוֹן,

הָעֵינַיִם לָאָרֶץ, וְהַשִּׁנַּיִם טָחֹן

תִּטְחַנָּה בְּלִי־הֶרֶף בְּתֵאָבוֹן, בְּבִטָּחוֹן.

אַךְ יֵשׁ וְיִשָּׂא אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵן תֹּם,

וְרוֹאֶה מַה לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בָּרוֹם, –

אָז יִיף שִׁבְעָתַיִם הוֹדוֹ הֶעָרֹם. – – –

---

סוּס

מאת

משה בן־מנחם

כָּל הַיּוֹם יַעֲמֹד בְּהַשְׁקֵט וּבְרֶדֶם

וְיֹאכַל בְּתֵאָבוֹן;

הָעוֹלָם לְפָנָיו כְּגַן־עֵדֶן מִקֶּדֶם

בְּטֶרֶם הֶעָווֹן.

אַשְׁרֵיהוּ! הָאָרֶץ כֻּלָּהּ כְּמֻנַּחַת

בְּאֵבוּס בְּעָלָיו…

וְשֶׁמֶשׁ־הַקַּיִץ יַבִּיט בּוֹ בְּנַחַת

וְיִזְרַח עָלָיו.

אַךְ יֵשׁ רַגְלוֹ תִּדְרֹךְ עֹז וּמְבַעֶטֶת

וְנַחֲרָתוֹ – אֵימָה!

מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ רוּחַ פִּתְאֹם מְבַעֶתֶת

אֶת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה?!

---

בְּגַן הַחַיּוֹת הַתַּנָּכִי

מאת

משה בן־מנחם

אַרְבַּע עַל אַרְבַּע הַסּוֹרָג הַמְסֻגָּר,

וְרוֹבֵץ בְּהוֹד עֶצֶב הָאֲרִי בַּסּוּגַר,

דְּמוּת גִּבּוֹר קְדוּמִים שֶׁנֻּצַּח וּמֻגַּר.

הָיָה הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל עוֹלָמוֹ,

יַעַר־הָעַד – נוֹף נָווֹ וְאוּלַמּוֹ,

שָׁאַג – וְחִתֵּת בְּקוֹלוֹ כֻּלָּמוֹ!

עַתָּה לְרַאֲוָה – תַּאֲוָה לְעֵין אָדָם…

בּוֹ יְלָדִים מִיַדִּים אֲבָנִים בְּמִרְדָּם,

עָלָיו יִשְׁאֲגוּ, יִלְהֲגוּ, “קוּם נִרְדָּם!”

יֵשׁ פֶּתַע תָּקוּם מֵרִבְצָהּ הַלְּבִיאָה.

גַּאֲוַת נְסִיכָה נְסוּכָה בַּגְּוִיָּה,

לְאִטָּהּ תְּסוֹבֵב הַנָּאוָה אֶת לְבִיאָהּ,

תַּקְשִׁיב לְקוֹלוֹת נִשָּׂאִים מֵאֵי־שָׁם…

וְעָמַד הָאָדָם מִמּוּלָהּ כְּנֶאֱשָׁם,

וְעָמֹק בְּנַפְשׁוֹ נֶחֱרַת וְנִרְשַׁם

מַבַּט הַחַיָּה הַנִּכְאֶה, הַמִּשְׁתּוֹמֵם,

בּוֹ תֵּבְךְּ כָּל עֱנוּת הַגּוֹרָל הַשּׁוֹמֵם – – –

וְהִנֵּה מִמְּקוֹמוֹ הָאַרְיֵה מִתְרוֹמֵם,

הוֹלֵךְ לִקְרָאתָהּ לַזָּוִית שָׁם בַּלָּאט;

וּנְהִימָה עֲמוּמָה כְּבַת רַעַם פָּלַט,

וְהִבִּיט נִכְחוֹ וְהֶאֱזִין וְקָלַט.

אָז תִּכְרַע לְרַגְלָיו מְלֹא דְמוּתָהּ הַנָּאָה

הַלְּבִיאָה הָאֲרֻכָּה, הָרַכָּה, הַנִּכְנָעָה:

וְשָׁכַב הַלָּבִיא וּלְשַׁעֲשׁוּעֶיהָ לֹא שָׁעָה.

וּבְהִתְרַפְּקָהּ בְּאַהֲבָה עַל מְצוּקֵי אֲבָרָיו,

וְחֶלְקַת צַוָּארָהּ תַּחֲלִיק עַל צַוָּארָיו, –

כְּמוֹ נִפְתַּח בֵּית־הַכֶּלֶא מִכָּל עֲבָרָיו. – – –

---

הַגַּנָּן

מאת

משה בן־מנחם

…מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ וְיִגְדַּל

הַשָּׁתִיל הָרַעֲנָן;

מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ וְיִדַּל

כֹּחַ הַגַּנָּן. –

כְּבֵדוֹת הַיָּדַיִם, הַקּוֹמָה שְׁחוֹחָה,

בִּמְלַאכְתּוֹ לֹא־מָהִיר:

וְשֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם כְּבָר אֵין בְּכֹחָהּ

פָּנָיו לְהָאִיר…

כְּחוֹלֵם יִתְהַלֵּךְ בֵּין עֲצֵי הַגַּן

בִּמְקוֹמָם נְטוּעִים,

וְכֻלּוֹ אוֹמֵר; הָהּ, מַה לִּי עוֹד כָּאן

בְּגַן הַתַּעְתּוּעִים?!

אַךְ פֶּתַע יִרְאֶה חֵן עָלֶה עֲלֵי בַּד,

סוֹד שֹׁרֶשׁ וְגִזְעוֹ, –

הָרוּחַ בְּחֹזֶק שׁוֹלֵחַ בּוֹ יַד

וְלֹא יְזִיזוֹ…

וְשָׂמַח לַמַּרְאֶה! אֶת עֵינָיו בּוֹ יָזִין,

יִשְׁתְּלֶנּוּ בְּלִבּוֹ:

וְשִׁירָה חֲדָשָׁה בְּנַפְשׁוֹ יַאֲזִין

כְּמוֹ עוֹדֶנּוּ בְּאִבּוֹ – – –

---

בְּתוֹךְ הַגַּן...

מאת

משה בן־מנחם

(לנשׁמת הצייר רפאל מוהר)

א

חֶבֶר בְּרוֹשִׁים בַּעֲלֵי נוֹי וְקוֹמָה,

צַמַּרְתָּם נְטוּיָה וְהוֹלֶכֶת רוֹמָה,

לְיַד דֶּרֶךְ נִצָּבִים וְחָזוּתָם כְּחוֹמָה.

עַל מִשְׁמַרְתָּם מוּל שַׁעֲרֵי שְׁחָקִים

דֹּם יַעַמְדוּ כִּזְקִיפִים עֲנָקִים,

יַקְשִׁיבוּ, יַשְׁקִיפוּ, סוֹקְרִים מֶרְחַקִּים.

דּוֹמֵם הַפַּרְדֵּס… אַךְ דּוֹמֶה: הַשּׁוֹמְרִים

חֶרֶשׁ קוֹרְאִים זֶה אֶל זֶה וְאוֹמְרִים:

אָנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם עוֹנְקִים וְקוֹמְרִים!

ב

…תַּפּוּחַ נָשַׁר, נָשַׁל לַקַּרְקַע:

בָּשְׁלָה מְתִיקוּת בְּשָׂרוֹ כָּל צָרְכָּהּ,

וּפֶתַע נִתְּקָה הֲוָיָתוֹ וְנִתְפָּרְקָה.

נִלְאָה הָאִילָן לְשֵׂאתוֹ, כִּי כָּבַד,

וּפָנָיו בֶּעָפָר הַתַּחוּחַ חָבַט,

וּלְמַרְגְּלוֹתָיו אֶת עַרְשׂוֹ לוֹ רָבַד.

בָּדָד כֹּה יָנוּחַ, נֶעֱזָב וְשׁוֹמֵם,

כּוֹבֵשׁ עִצְּבוֹנוֹ בָּאֲדָמָה וְדוֹמֵם,

וְאֶלְמוֹ אֶל שָׁמַיִם צוֹעֵק, מִתְקוֹמֵם!

וְהָאָרֶץ אֶת פִּיהָ תִּפְתַּח וּבָלְעָה

פִּרְיָהּ שֶׁצָּנַח וְנֻצַּח וּבָלָה,

וְכָךְ לְעוֹלָם: מְחַדְּשָׁה וּמְבַלָּה – – –

---

בִּשְׂדֵה תִּירָס

מאת

משה בן־מנחם

א

כֹּה צָנוּם וְצָנוּעַ נָצַץ עוֹד אֶתְמוֹל,

וּתְפִלָּה בְּלִבִּי: מִי יִתֵּן וְלֹא יִקְמֹל,

וּרְאֵה: מַה פָּרַץ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל!

שָׂמֵחַ בְּחֶלְקָתוֹ הַתִּירָס הָרָוֶה,

מִזְדַּקֵּר, מְיַקֵּר הוּא רֹאשׁוֹ הַנָּאוֶה,

וּמֶתֶק נִירוֹ בְּגַרְגִּירוֹ יִקָּוֶה.

וּבִרְעוֹת בּוֹ הָרוּחַ וְיַחֲרֹת בּוֹ גַלִּים

יְרַכֵּן קוֹמָתוֹ וְנֶחְבָּא אֶל צְלָלִים;

וּפָנָיו הַנּוֹפְלִים בְּאוֹר חָדָשׁ מִתְגַּלִּים.

ב

…וַאֲשֶׁר הָיָה גֵא וְלַחַיִּים מְחֻבָּר –

לָאָרֶץ הֻשְׁלַךְ, וְהוּא נִדְכֶּה וּמְשֻׁבָּר,

וְלַעֲרֵמָה גְדוֹלָה לִבְהֵמָה מְצֻבָּר.

עוֹמְדִים בְּנוֹיָם אַךְ אַחֲרוֹנֵי הַקְּלָחִים,

עוֹטִים נֹגַהּ שֶׁמֶשׁ, שׁוֹתִים מֵי שְׁלָחִים,

אַשְׁרֵיהֶם כִּי עוֹדָם יְרֻקִּים וְלַחִים!

עוֹד תָּנוּב תְּנוּבָתָם וּמִלְּאָה אֶשְׁבּוֹלָם,

זָקוּף כְּמוֹ גוּף נַעֲרָה גִּבְעוֹלָם, –

יִמְתַּק לָהֶם טֶרֶם קָצִיר זִיו עוֹלָם! – – –

---

בְּסוֹד אִילָנוֹת

מאת

משה בן־מנחם

א

…אֹרֶן, אַלּוֹן וְתָמָר וּבְרוֹשׁ,

מְקַבְּלִים אֶת פָּנַי וְיָנִיעוּ לִי רֹאשׁ,

כָּל בַּד, כָּל עָלֶה בָּם בִּשְׁמִי הוּא יִפְרשׁ.

אַשְׁקִיפָה מִבַּעַד בַּדֵּי הָאַלּוֹנִים

שָׁם שָׁמַיִם גְּנוּבִים מְצִיצִים מֵחַלּוֹנִים, –

וְהֵם מְתוּקִים כְּבַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים!

בְּסוֹד אִילָנוֹת לִי אֵשֵׁב, וּמֵחֶבְיוֹנִים

אֶסְתַּכֵּל בַּיְלָדִים הַמְלַקְּטִים סַבְיוֹנִים,

וְרָקִיעַ טָהוֹר עַל רֹאשִׁי וְיוֹנִים – – –

ב

מֵאֲמִירוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ מִכָּל עַם

הָאִילָנוֹת הַנָּאִים בְּתָאֳרָם וּמַרְאָם;

רַבִּים הַמּוּרָמִים – אַךְ כָּמוֹהוּ לֹא רָם!

בְּרָאשֵׁי עֳפָאָיו רוּחַ עֶרֶב יִפְסַח,

וְאֵד אֲדָמוֹת עַל נוֹפוֹ אַט יֻסַּךְ,

וְאֵלַי הוּא יָנוּעַ, וְכָכָה לִי שָׂח:

"רְאֵה בְּגוּפִי הַפְּצָעִים הַכְּתוּבִים! –

בַּלֵּילוֹת בִּי חָרְתוּ בִּשְׂעִפִּים לְהוּבִים

נְעָרוֹת וּנְעָרִים נְשׁוּקִים וּשְׁלוּבִים…

אָז הָלְמוּ לְבָבוֹת!… וְחָלְמוּ, וְכָלוּ,

וְעַד לַכּוֹכָבִים הַנַּעֲלִים נִתְעַלּוּ,

וְלִחְיוֹת לְעוֹלָם אֶת נַפְשָׁם שָׁאֲלוּ".

לִי זָרְחוּ בָּאֲפֵלָה אוֹתִיּוֹת: "שׁוּלַמִּית!

חַקּוֹתִיךְ עַל לִבִּי הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ תָּמִיד!"

וָאֵדַע: הָאוֹהֲבִים לֹא יָמוּתוּ עוֹלָמִית – – –

---

הַכּוֹרֵת

מאת

משה בן־מנחם

עָלָה בָּאִילָן הַגָּדוֹל כְּמִתְגַּנֵּב,

בְּיָדוֹ הַגַּרְזֶן – – וְהַנְחֵת וְהָנֵף

יְקַצֵּץ בְּחָזְקָה בְּנוֹפוֹ הֶעָנֵף.

אַכְזָר הַבַּרְזֶל! וְסָעִיף אַחַר סָעִיף

יְסָעֵף וִיסָאֵב יְפִי הָעֵץ וְיַכְאִיב,

וְקָרַע הַמָּסָךְ וּפָרַע הַצָּעִיף.

פֶּתַע וּבְהֹלֶם אַחֲרוֹן מִתְרַפָּה,

נִגְדַּעַת לָאָרֶץ צַמֶּרֶת – סְעַפָּה,

וּבְמוֹתָהּ עוֹד חַיָּה יַרְקוּתָהּ הַחַפָּה.

שָׁאֲרָה הַמַּצֶּבֶת בְּעֵירֹם מִתְבּוֹשֵׁשׁ!

וּבָאִים יְלָדִים לְשַׂחֵק, לְקוֹשׁשׁ,

וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בַּיְקוּם שֶׁהִתְרוֹשֵׁשׁ.

---

אָדָם לְבַדּוֹ – – –

מאת

משה בן־מנחם

קוֹל אִשָּׁה וְגִיל יֶלֶד פָּנָיו לֹא יַצְהִילוּ.

הָעֶצֶב בְּחַדְרֵי לְבָבוֹ וּבִמְעוֹנוֹ;

קוֹדֵר יִתְהַלֵּךְ בֶּעֱנוּת שִׁמְמוֹנוֹ,

וּבַצַּר לוֹ וְקָרָא לַצְּלָלִים: “הַצִּילוּ!”

אֶחָד הַמַּרְאֶה לְשִׁכְנוֹ יוֹם וָיוֹם:

רִבּוּעַ גּוֹהֵר עַל עַצְמוֹ וְשׁוֹגֶה

בְּרִיק חֲלָלוֹ, וּכְמוֹ הוּא הוֹגֶה

בְּתַכְלִית הֲוָיָתוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מְתוֹם.

הַמִּסְכֵּן עֲלֵי צַעַר נַפְשׁוֹ אֱמוּנָה, –

כִּי יֵבְךְּ, יֵאָבֵק – וְיָדַע זֹאת רַק הוּא…

יֵשׁ יִזְכֹּר עֵינֵי אֵם וּדְבָרֶיהָ רַכּוּ,

וְהִתְרַפֵּק כְּמוֹ יֶלֶד עַל הוֹד הַתְּמוּנָה.

בְּסֵתֶר שְׂדֵרָה, נָזוּף וְעָזוּב,

בָּדָד הוּא יוֹשֵׁב בִּדְמִי לַיְלָה, בַּחֲצוֹת;

אָחִי, בַּמֶּה אוּכַל עֶלְבּוֹנְךָ לְרַצּוֹת

אֶל לֶב הָאֲפֵלָה דִמְעֲךָ כִּי יָזוּב?!

---

זָקֵן יוֹשֵׁב בַּגָּן

מאת

משה בן־מנחם

לֹא יֵאָמֵן כִּי הַהוּא, הַשּׁוֹמֵם שָׁם, הַמָּט,

הָיָה פַּעַם יֶלֶד קָטָן וְנֶחְמָד.

כִּי הָיוּ בָּעֵינַיִם הָאֵלֶּה גְלוּמִים

תֹּם הַיַּלְדוּת וּמְתֹם הָעֲלוּמִים,

וְעוֹרוֹ הָיָה צַח, וְשָׁחֹר שְׂעָרוֹ,

וְעֹנֶג הָיָה לְלַטֵּף אֶת בְּשָׂרוֹ.

לֹא, לֹא יֵאָמֵן! כִּי מִכְּבָר, כִּי זֶה כְּבָר

הָיָה הַדָּבָר… הָהּ, הָיָה וְעָבַר –

כְּקֶרֶן הָאוֹר, כְּצִלּוֹ שֶׁל הָעוֹף,

כְּמָחוֹל, כַּחֲלוֹם, כְּמַרְאֶה יְפֵה־נוֹף.

רַק בָּאוֹר הַמָּתוֹק, שַׁי הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָם,

עֶצֶב יוֹמוֹ הַפּוֹנֶה יְרֻחַם – – –

וּבַעֲבֹר עַל פָּנָיו דְּמוּת אִשָּׁה נְעִימָה –

וְנָעוּ שְׂפָתָיו, כְּמוֹ תִּקְרֶאנָה: “אִמָּא!”

…יֵשׁ וְיַד יֶלֶד תִּגַּע בְּיָדָיו,

וְחָשׁ כְּמוֹ דְבַר פֶּלֶא הִגִּיעַ עָדָיו! –

כְּאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח בְּעֵינָיו – וְיָפוּ…

וְהֶאֱמִין אָז כִּי יֶלֶד הִנֵּהוּ אַף הוּא!

וְתוֹפַע בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו הַצְּפוּדִים,

וְהָיָה כְּמוֹצֵא כָּל יָמָיו הָאֲבוּדִים. – – –

---

דִּמְדוּמִים...

מאת

משה בן־מנחם

דְּמִי נֶשֶׁף בַּכֹּל, פֶּלֶא קֶשֶׁב חָסוּד,

עָנָף לֹא יָנוּעַ, כָּנָף לֹא תָּנוּד,

אוֹתוֹת שֶׁל זָהָב חֲזֵה אֹפֶק עָנוּד.

הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶב צָנַח וְצָלַל,

פְּנֵי תִּמָּהוֹן שָׁם צֻיַּר בֶּחָלַל –

וְתַחֲנוּן יְגוֹנִים בְּלִי דְבָרִים יְמֻלַּל – – –

אָבִין בַּמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, הַתָּמִים:

בֵּין קוֹל וּדְמָמָה, בֵּין זָהָב וְדָמִים,

גּוֹוֵעַ יוֹמֵנוּ, וּדְבָרֵינוּ תַּמִּים.

---

עֶרֶב טָהוֹר

מאת

משה בן־מנחם

עֶרֶב טָהוֹר כִּבְשַׂר יֶלֶד רָחוּץ

בְּצַעֲדֵי־שֶׁקֶט נִכְנַס מִן הַחוּץ,

וְהוֹצִיא מֵעָלַי אֶת יוֹמִי הַשָּׁחוּץ.

אַנִּיחַ רֹאשִׁי הֶעָיֵף עַל לִבֵּךְ,

בָּא סְתָו לָעוֹלָם – אֲבָל אַתְּ בְּאִבֵּךְ,

וְטוֹב לִי מְאֹד, אֵם שֶׁלִּי, בִּמְסִבֵּךְ.

“אִמִּי!” וּכְמוֹ זֶמֶר יִזַּל דְּבַר פִּי,

אָחוּשׁ: אֶצְבְּעוֹתַיִךְ פּוֹרְטוֹת עַל עָרְפִּי,

עוֹד יֶלֶד אֲנִי בְּקֵיצִי וְחָרְפִּי.

אֶשָּׂא אֶת עֵינַי לָךְ, אִמִּי, וְאֵינֵךְ,

אוּלָם מֵרָחוֹק לִי תַּכְחִיל בַּת־עֵינֵךְ,

וְדִמְמַת־קֹדֶשׁ בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

---

לְעוֹבֵד אַדְמָתוֹ

מאת

משה בן־מנחם

אַמֵּץ הַמַּחֲרֶשֶׁת לְחֵיק הָאֲדָמָה!

בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה תִּבָּנֶה הַשְּׁמָמָה – – –

יָנוּב פְּרִי תְּבוּאָה, טוּב תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר,

כָּל תֶּלֶם, כָּל רֶגֶב – גַּן־עֵדֶן מִצְעָר.

רַק תֵּן כֹּחֲךָ בַּמַּאֲמָץ הַנָּכוֹן,

וְחֶלְקַת הַבְּרָכָה אֶת מַעֲשֶׂיךָ תָּחֹן.

פֹּה שֶׁפַע תְּנוּבוֹת לְכָל נֶפֶשׁ אָצוּר,

דּוֹרוֹת אֲלָפִים לְךָ הַחֶסֶד נָצוּר.

לְאַט לְךָ! הוֹ, לָמָּה תִּבֹּל, תִּבָּהֵל?

כָּל הַיּוֹם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עָלֶיךָ יָהֵל.

נוּחָה אָחִי, אִם כְּבֵדָה הִיא יָדְךָ…

שְׁמַע קוֹל אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בְּשָׂדְךָ!

---

מַרְאֶה בַּכְּפָר

מאת

משה בן־מנחם

יָנוּם הַיְקוּם בִּזְרוֹעוֹת צָהֳרָיו,

הַשֶּׁמֶשׁ מֻבְלַעַת בְּכָל אֲבָרָיו.

בְּחֵיק אַלּוֹנִים רַבֵּי־סוֹד, עִמְקֵי שִׂיחַ,

צֵל חֲרִישִׁי אֶת רֹאשׁוֹ אַט הִנִּיחַ.

וְאוֹרֵב דֹּם לְאוֹר… כִּי יָהִין זֶה לָגֶשֶׁת –

חִישׁ יִלְכְּדֶנּוּ כַּדָּג תּוֹךְ הָרֶשֶׁת.

חֶרֶשׁ, בְּאֵין אֹמֶר, חָרַד וְעָנָו,

הָרוּחַ עוֹבֵר מֵעָנָף לְעָנָף.

וּבְשׁוּטוֹ כֹּה יָנִיעַ בְּצַעַד זָהִיר

כָּל קֶרֶן נֶחְבֵּאת, כָּל זַהֲרוּר זָעִיר.

עָלִים שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה: "מִי

בָּא וְרָזֵי נֵצַח מְלַוִּים לוֹ בִּדְמִי…"

אֵי־שָׁם קוֹל פַּעֲמוֹן יְהַדְהֵד חַדּוֹת,

בְּנִגּוּן יְגוֹנִים יַעֲנוּנוּ שָׂדוֹת.

בְּחוֹתַם תַּעֲלוּמָה פְּנֵי מַעֲרָב נֶחְתָּמִים,

הָעֶרֶב מְחַיֵּךְ לוֹ חִיּוּכוֹ הַתָּמִים. – – –

---

אָדָם כִּי יָנוּחַ מִפֹּעַל יוֹמוֹ...

מאת

משה בן־מנחם

אָדָם כִּי יָנוּחַ מִפֹּעַל יוֹמוֹ –

שָׁמַיִם וָאָרֶץ שׁוֹאֲלִים לִשְׁלוֹמוֹ.

אִילָנוֹת מַשִּׁיבִים אֲוִיר צַח עַל פָּנָיו,

בְּשִׁיר יְקַדְּמוּהוּ בַּעֲלֵי־הַכָּנָף.

רוּחַ עַרְבַּיִם טוֹבָה תִּסְעָדֵהוּ,

נַפְשׁוֹ תְּשׁוֹבֵב הִיא בְּרֵיחַ שָׂדֵהוּ.

חוּצוֹת יַעַצְרוּ מַהֲלָךְ וּתְנוּעָה,

מִשְׁתָּאִים לוֹ בַּאֲרֶשֶׁת־פָּנִים צְנוּעָה.

וִילָדִים יִשְׂאוּ עַיִן לָעוֹבֵד וְכֵלָיו,

יִרְאוּ כָּל יְקָר בְּמַעְדֵּר וְכֵילָף.

הוֹלֵךְ לְתֻמּוֹ הַמְנַצֵּחַ הַשָּׁב

מִמַּעַרְכוֹת הֶעָמָל הַיָּשָׁר… יֶשׁ לוֹ רָב:

הָאֲדָמָה הַנְּדִיבָה לוֹ נָתְנָה מֵהוֹדָהּ – – –

הִנֵּה הוּא נוֹשֵׂא אֶת בִּרְכַּת הָעֲבוֹדָה

בְּיָד אֱמוּנָה וּבְנֶפֶשׁ בָּרָה, –

הַיּוֹם הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ הוּא בָּרָא!

כָּבֵד צַעֲדוֹ – כְּמוֹ הַיְקוּם וַאֲגַפָּיו

הוּא עוֹמֵס עַל גַּבּוֹ, הוּא כּוֹמֵס בְּכַפָּיו.

…וּמֵחַלּוֹן הָרָקִיעַ, מִבֵּין מִפְלְשֵׂי עָב,

עֵין יָהּ צוֹפִיָּה! וְשָׂמֵחַ הָאָב

בַּבֵּן הַנֶּאֱמָן, הָאָדָם הָעוֹבֵד,

שֶׁכִּלָּה מְלַאכְתּוֹ, וִהוּא נָח וְשׁוֹבֵת. – – –

---

עָנִי...

מאת

משה בן־מנחם

… גַּם לוֹ, אֱלֹהִים, הֵן אָצַלְתָּ בְּרָכָה:

מַקֵּל, וְתַרְמִיל, וּבַלֵּב אֲנָחָה,

וְכֹחַ לִסְחֹב אֶת רַגְלָיו בַּמַּעֲרָכָה!..

וְרוּחַ לַחֲזֹר עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים,

בָּדָד לַעֲמֹד מוּל הַרְבֵּה מַבָּטִים, –

וּבַקֵּשׁ רַחֲמִים – וְהֵם כֹּה מְעַטִּים!

גַּם לוֹ… וּמִי יוֹדֵעַ גְּדֻלַּת עֲנִיִּים,

בְּלָבְשָׁם בְּשַׁבָּת לְבָנִים נְקִיִּים,

וְהֵם לְפָנֶיךָ כְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּים?!

---

בַּשָּׂדֶה

מאת

משה בן־מנחם

– כִּכְבָשִׂים תְּמִימִים מֻטָּלוֹת בְּלִי־תְנוּעָה

לְעֵת הָעַרְבַּיִם אֲלֻמּוֹת הַתְּבוּאָה,

וְאִלְּמוּת הַקָּצִיר בִּפְנֵיהֶן טְבוּעָה.

סָבִיב אִילָנוֹת יַעַמְדוּ תְּמוּהִים,

בְּמַרְאוֹת הַשְּׁקִיעָה רָאשֵׁיהֶם שְׁקוּעִים,

מִתְפַּלְּלִים בַּחֲשַׁאי, תּוֹךְ קִידָה וְנַעְנוּעִים.

הַשֶּׁמֶשׁ מִיָּם בָּם נוֹתֶנֶת עֵינָהּ, –

מוסֶכֶת לְכוֹס־יְגוֹן־עֶרֶב יֵינָהּ,

בְּטֶרֶם תֵּרֵד, וְתֵלֵךְ, וְאֵינָהּ.

וְהֵגִיחַ הַצֵּל… וְרָחַב, וְאָרַךְ,

וְשָׁכַב אַט בְּחֵיק הַשָּׂדֶה זֶה הָרַךְ,

יַעַל הַשַּׁחַר – וְקָם וּבָרַח.

יֵשׁ רַחַשׁ יֵעוֹר כְּמֵאֶרֶץ פְּלָאִים:

רוּחַ מְסַפֶּרֶת בִּשְׂפַת חֲשָׁאִים

עִם שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים בּוֹדְדוֹת בֵּין דְּשָׁאִים.

---

בֵּין יָרָק וְדָגָן

מאת

משה בן־מנחם

אַךְ בָּאתִי לַנִּיר – וְשִׁבֳּלִים חֲמוּדוֹת

יָצְאוּ לִקְרָאתִי בַּהֲלִיכוֹת מְדוּדוֹת,

כַּעֲדַת בְּנוֹת חֵן מִדַּדּוֹת בְּמָחוֹל

תַּחַת שָׁמַיִם עֲמֻקֵּי זִיו כָּחֹל.

הָרוּחַ, בֶּן־בֹּקֶר רַךְ, טוֹב וְעָנָו,

מְנַגֵּן לַיְקוּם וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו,

כְּאָז, בִּהְיוֹתִי בַּשָּׂדֶה עַל נְהַר סַן,

טֶרֶם רוּחוֹת בִּי הֵטִילוּ אַרְסָן,

וּמֻפְלָא כְּיַד אֵם לִי הָיָה כָּל מַשָּׁב –

לֹא עֲבָרַנִי אַף נִיד קַל לַשָּׁוְא,

וְאֶל כָּל עֲנַן שַׁחַר לְתֻמּוֹ מִתְקָרֵב –

בְּרֶגֶשׁ לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית אֶצְטָרֵף.

…מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת הַדְּמָמָה מִשְׁתָּאָה

לְצָהֳלַת הַפָּשׁוֹשׁ, לְבֶהָלַת הַלְּטָאָה,

וְלִי – הַמְהַלֵּךְ בֵּין יָרָק וְדָגָן

כָּאָדָם הָרִאשׁוֹן אָז בְּעֵדֶן הַגַּן,

בְּרֹן קוֹל אֱלֹהַּ מִתְּהוֹם וּמֵרוֹם

שִׁיר אַהֲבָה לַחַיִּים בְּעֵירֹם – – –

---

שְׁקִיעָה

מאת

משה בן־מנחם

שְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם בִּמְלֹא זִיו חִנָּהּ,

רוּחַ מְסַפֶּרֶת עִם עֲצֵי הַגִּנָּה,

דִּמְמַת צִפִּיָּה כְּלִפְנֵי נְגִינָה.

בְּרוֹשׁ גֵּא וְתָמֵהַּ רוֹאֶה בֶּעָבִים

בְּפֶתַח שָׁמַיִם דּוּמָם נִצָּבִים,

וּלְמַרְאֵה פְּנֵיהֶם גַּם פָּנַי נֶעֱצָבִים.

בְּצַעַר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה הִלּוּכוֹ,

וְקוֹל דַּם הַשְּׁקִיעָה כְּמוֹ צוֹעֵק בְּקִלּוּחוֹ

לֵאלֹהִים, הַמִּתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה עִם רוּחוֹ. – –

---

בְּסוֹד עֶרֶב

מאת

משה בן־מנחם

בָּאתִי בְּסוֹד עֶרֶב, נִגְלוּ לִי פָּנָיו,

וַאֲנִי בִּכְפָרִי הַשּׁוֹקֵט עַל גְּוָנָיו,

וָאֶשְׁתּוֹמֵם לַמַּרְאֶה הַטָּהוֹר, הֶעָנָו.

רְאֵה, לִי לָאַט, מָה עֵינִי עֲנֻגָּה!

הֲיֵשׁ כַּשְּׁקִיעָה הַתַּמָּה לְתוּגָה?

הַאִם־לֹא שִׁיר־עוֹלָם הַדְּמָמָה פֹּה סְפוּגָה?

מֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ בְּיַד אֵל נְהוּגָה –

דְּמוּת מַעֲרָב! רַק פִּסָּה תְּרֻגָּה

בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ, כְּגִנָּה עֲרוּגָה.

---

סְתָו

מאת

משה בן־מנחם

– – עוֹד רֵיחַ הַקַּיִץ בָּעוֹלָם מְסֻתָּר,

כְּמוֹ טֶרֶם שָׁמַע אֶת הַקּוֹל: “מְפֻטָּר!”

וְעַל הָאֲדָמָה עוֹד לִשְׁמוֹ מְקֻטָּר.

מִבֵּין הֶעָבִים יֵשׁ תָּצִיץ הַחַמָּה:

נָאוָה, עֲנָוָה וְטוֹבָה פִּי כַּמָּה,

וְסֵבֶר פָּנֶיהָ – אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה!…

כָּךְ לְעֵת זֹקֶן נָנוּבָה, אַחִים:

כָּל הַגְּדוֹלוֹת עַל גַּבֵּינוּ שַׁחִים,

אַךְ לְקוֹלוֹת הָאָבִיב לִבּוֹתֵינוּ נִמְשָׁכִים – – –

---

בַּשַּׁלֶּכֶת

מאת

משה בן־מנחם

קוֹדְרִים הַשָּׁמַיִם, לֹא יְדַבְּרוּ עוֹד צַחוֹת,

מַרְאֵה אֱלֹהִים לֹא תָּמִים וְצַח עוֹד,

וְהָרוּחַ שׁוֹבְבָה מְשׁוּבוֹת נִצָּחוֹת.

בָּא הַסְּתָו וַיְתַו עַל גִּבְעוֹל וְאִילָן;

דַּרְכֵי הַשָּׂדוֹת נִסְתָּרוֹת, סָר גִּילָן,

כְּנָפַיִם כְּבֵדוֹת מְטִילוֹת בָּן צִלָּן.

וַעֲנָנִים עֲבֵי־פָּנִים מַשְׁחִירִים וְחוֹשְׁרִים, –

גֶּשֶׁם! הֶעָלִים נִבְהָלִים וְנוֹשְׁרִים,

וְחֶרֶשׁ מִסְפֵּד עַל מוֹתָם הֵם קוֹשְׁרִים.

וּרְאֵה: בַּשַּׁלֶּכֶת, בַּגַּן שֶׁרָטַב,

עַל מַרְבַד הַכְּתָמִים בּוֹסְסָה רֶגֶל טַף:

וְהַכֹּל כֹּה חָדָשׁ תַּחַת שֶׁמֶשׁ הַסְּתָו!

---

אַלּוֹן בַּשַּׁלֶּכֶת

מאת

משה בן־מנחם

… לֹא רֵע, לֹא אָח לוֹ,

בָּדָד כֹּה הוּא נָח לוֹ,

מִי יַגִּיד מַה זֶּה שָׂח לוֹ.

כֻּלּוֹ תַּעֲלוּמָה, –

גֵּאוּת בְּלוּמָה,

מוּל שְׁקִיעָה רְדוּמָה.

יֵשׁ רוּחַ סוֹבַבְתּוֹ –

אָז בַּדֵּי מַצַּבְתּוֹ, –

נָדִים לְעַצַּבְתּוֹ – – –

---

קוֹל הַשַּׁלֶּכֶת

מאת

משה בן־מנחם

הַס! הַיְקוּם כְּמוֹ עוֹצֵר נְשִׁימָה,

וְעָמַד מִלֶּכֶת…

עֲמֹד אַף אַתָּה, הַהוֹלֵךְ, וְשִׁמְעָה

אֶת קוֹל הַשַּׁלֶּכֶת:

עָיַפְתִּי מִצְּמֹחַ, מִגְּדֹל וּמִיפוֹת,

וּמִמְּצֹא מַה יָּגַעְתִּי!

הָיוּ לְזָרָא לִי שִׁפְעָה וּשְׁאִיפוֹת,

בָּהֶן לֹא רָגַעְתִּי.

וָאֶפֹל פֹּה עָרֹם. וְהָאֲדָמָה הִיא תָּבִיא

אֶת נַפְשִׁי בְּסוֹדָהּ;

וּבְהַגִּיעַ הַיּוֹם – שׁוּב אֶפְתַּח לְבָבִי

לְתֵבֵל וְהוֹדָהּ.

---

אֲדָמָה אַחַר גֶּשֶׁם

מאת

משה בן־מנחם

רְטֻבָּה לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ, רְווּיָה עַד צַוָּאר,

לֵאָה וּמְלֵאָה עֲדֵי דַי וְהוֹתֵר;

אַף נֵטֶף אֶחָד לֹא תִּבְלַע עוֹד יוֹתֵר,

שֶׁפַע עֶלְיוֹן אֶת צְמָאָהּ שָׁבַר. –

יוֹם גָּדוֹל פְּקָדָהּ לִבְרָכָה וַיְשׁוֹקְקֶהָ,

שִׁכְרוֹן אֱלֹהִים עֲבָרָהּ!

וְהֶעֱמִיק, וְהֵינִיק אֶת תּוֹכָהּ וּבָרָהּ

וְסָתַם כָּל פִּיוֹת חֲשָׁקֶיהָ.

עַתָּה לָהּ תָּנוּחַ יְרֻקָּה וְנָאוָה,

קְרִירָה וּטְהוֹרָה כִּפְלָגֶיהָ;

אַךְ יֹפִי יִרְעֲפוּ מַעְגָּלֶיהָ,

גֵּאוּת אֵם בְּחֵיקָהּ, וְעֵינָהּ – עֲנָוָה.

---

גַּגּוֹת אַחַר הַגֶּשֶׁם

מאת

משה בן־מנחם

גַּגּוֹת אַחַר גֶּשֶׁם, נְטוּפִים וּשְׁטוּפִים,

כְּרֹאשׁ יְלָדִים בְּכוּיִים חֲפוּפִים,

וּבְגָדִים נְקִיִּים עַל גּוּפָם פְּרוּפִים.

גַּגּוֹת רְעוּפִים מוּל שָׁמַיִם מְעֻנָּנִים,

מִנֹּעַם רִנַּת צִפֳּרִים מְרֻנָּנִים,

וּבְחֵן עֲנָוִים מַחֲרִישִׁים מְחֻנָּנִים.

דְּמָמָה הֲרַת תֹּם בַּמֶּרְחָבִים הַשְּׁטוּחִים,

כָּל פִּיּוֹת הָאֲדָמָה לִרְוָחָה פְּתוּחִים,

וּפְנֵי הַבָּתִּים כֹּה רוֹגְעִים וּבְטוּחִים.

אַךְ בַּחֲלֹף עַל פְּנֵיהֶם הַסִּילוֹן הַמַּאֲבִיר,

וְשָׁטַף וְהָדַף מְלֹא כָל הָאֲוִיר, –

וְחָרְדוּ כְּאֶחָד: הִנֵּה בָּא הַמַּבְעִיר.

מַחֲרִיד לֵב הָאָרֶץ! מִי לָנוּ יָגוּר

עִם גֹּלֶם מְעוֹפֵף, כֻּלּוֹ פֶּלֶד חָגוּר,

וְהֶרֶס וְנֵפֶץ תּוֹכוֹ, הָהּ, אָגוּר?!

וּכְמוֹ יִתְרַפְּקוּ זֶה עַל זֶה הַגַּגּוֹת

לְמַרְאֵה הַיּוֹנִים הַצְּחֹרוֹת, הַמַּהְגּוֹת,

וּמְתַנּוֹת אֲהָבִים עַל רֹאשָׁם בְּלִי דְאָגוֹת. – – –

---

אֶל פֶּרַח

מאת

משה בן־מנחם

מֵעֵין הָעוֹלָם נֶאֱצַל אוֹרְךָ,

בְּלֶב הָאָרֶץ הַטּוֹב מְקוֹרְךָ,

אֶחָד מֵרְבָבָה – אַךְ יָחִיד בִּיקָרְךָ,

רַק עֵינִי אָזִין בְּךָ וַאֲבָרְכָה

אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר יְצָרְךָ.

---

בִּרְכַּת הָאֲדָמָה

מאת

משה בן־מנחם

יָצָאתִי עִם שֶׁמֶשׁ לָשׂוּחַ

בִּשְׁבִילֵי הֶעָפָר הַתָּחוּחַ,

בֵּין עֲצֵי בְּרוֹשׁ וְאַשּׁוּחַ, –

הִנֵּה הַשָּׂדוֹת – שְׂדוֹתַי!

לָהֶם אֲגַלֶּה סוֹדוֹתַי,

אֲסַפֵּר כָּל דָּבָר עַל אוֹדוֹתַי!…

קִבְּלוּנִי אִילָנוֹת וַאֲדָמוֹת

בְּסֵבֶר פְּנֵיהֶם הַתַּמּוֹת,

שָׂמְחוּ בִּי עֲמָקִים וְרָמוֹת.

וּפְרִי הֶהָדָר הֶעָנָו

בֵּרְכַנִי מִבַּד וְעָנָף,

כִּי בָּאתִי לְקַדֵּם אֶת פָָּנָיו – – –

---

כֹּה תֵּבֵל לִבְּבַתְנִי

מאת

משה בן־מנחם

יָצָאתִי בַּבֹּקֶר לְסַיֵּר נְכָסַי, –

מֶרְחַב שְׂדוֹתַי וּמְרוֹם רְכָסַי,

הָעֵץ וְהַדֶּשֶׁא וְכָל טוּב מַעֲשַׂי.

הֶרְאָה הַמִּזְרָח לִי פָּנִים שׂוֹחֲקִים,

קִדְּמַנִי הַיָּם בְּשִׁירַת מַעֲמַקִּים,

וְשָׂמְחוּ לִקְרָאתִי כָּל אַפְסֵּי מֶרְחַקִּים.

כֹּה לִבְּבַתְנִי תֵּבֵל בְּעֵינָהּ הַתַּמָּה!

וָאָשִׁירָה עִם כָּל הַיְקוּם בִּדְמָמָה,

שִׁיר הָעֲשִׁירִים הַיְשָׁרִים כָּאֲדָמָה.

בַּבֹּקֶר יָצָאתִי בָּאָרֶץ לָשׁוּט, –

וָאֵרֶא עוֹלָם כִּי הוּא טוֹב וְקָשׁוּט,

וָאֲבָרֵךְ אֶת הַיּוֹם הָרְבִיעִי הַפָּשׁוּט.

---

מַמְטֵרוֹת בַּשָּׂדֶה

מאת

משה בן־מנחם

מַשַּׁק מַמְטֵרוֹת, מַעְתִּירוֹת בְּלִי דַי

מַיִם, חַיִּים, עַל תַּלְמֵי שָׂדַי.

שׁוֹקֵד, וְרוֹקֵד, וְשׁוֹקֵק הַסִּילוֹן,

אוֹהֵל הִלַּת־אוֹר עַל סְבִיבוֹ כַּוִּילוֹן, –

כְּעַרְפִלֵּי טֹהַר בְּטֶרֶם יָחֹן

הָאוֹר הַגָּדוֹל אֶת הַיּוֹם הַנָּכוֹן.

מַמְטֵרוֹת בַּשָּׂדֶה, הַשְׂמֵחוֹת אֱלֵי גָל!

קְחוּ גַם אוֹתִי נָא אֶל גִּיל הַמַּעְגָּל!

יַחַד אִתְּכֶן אֶעֱלֹז וְאָחֹג,

אָשִׁיר שִׁיר הַשֶּׁפַע הַקַּל, הַיָּרֹק;

וִיחִי לְבָבִי, הַצַּנְתָּר זֶה הַטּוֹב,

וְיוֹדֶה לֵאלֹהִים עִם הַנִּיר הָרָטֹב.

---

אִילָנוֹת לְעֵת עֶרֶב

מאת

משה בן־מנחם

… אִילָנוֹת לְעֵת עֶרֶב – מָה עַז וּמְחֻטָּב

גּוּפָם: כָּל אִילָן בִּלְבוּשׁ סוֹד מְעֻטָּף,

וְהוּא בְּיַד אֵל הַטּוֹבָה מְלֻטָּף!

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים עִמָּהֶם בִּמְנוּחָה,

תְּכֵלֶת תְּמִימָה עַל רֹאשָׁם נְסוּכָה,

דְּמָמָה, מִנְחַת עֶרֶב, לָהֶם שְׁלוּחָה.

וּבִשְׁפֹךְ שַׂר הַלַּיְלָה רוּחוֹ הַנְּכֵאָה

עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, וְנַפְשִׁי יְגֵעָה –

אֶהֱגֶה בָּעֵצִים וּדְמוּתָם הַגֵּאָה – – –

---

אֶל הַיָּם...

מאת

משה בן־מנחם

הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים בְּקַלַּחַת הַכְּרָךְ

וְאִישׁ מֵרֵעוֹ יִשָּׁמֵר וְיִבְרַח…

אֵתַע בַּחוּצוֹת וַאֲבַקֵּשׁ אֶת רֵעִי –

יִפְתַּח אֶת לִבּוֹ לִלְבָבִי, לְדֵעִי:

"אַיֶּּכָּה, אָחִי?! " – אַף אֶחָד לֹא מֵעִיר

יִשָּׂא לִקְרָאתִי מֶבָּטוֹ הַמֵּאִיר.

אֶעֱמֹד עַל דְּרָכִים בַּקִּרְיָה הַשּׁוֹקֶקֶת,

וְנַפְשִׁי אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְׁתּוֹקֶקֶת.

רַק הוּא, אַדִּיר־יֹפִי, עֲתִיר שֶׁפַע־אֵין־סוֹף,

אוֹתִי אֶל לִבּוֹ הַפָּתוּחַ יֶאֱסֹף.

וְאַגָּדַת בְּרֵאשִׁית הַקַּיֶּמֶת לָעַד,

רוּחוֹ הַמְרַחֶפֶת לִי חֶרֶשׁ תִּלְאַט.

אַפְלִיג לְעֵת אַחֶרֶת… אֶשְׂבַּע זִיו יָמִים,

רָאִיתִי בְּמַרְאֵה יַלְדוּתִי הַתָּמִים.

אָבוֹא בְּסוֹד יָם, – הוֹד גְּבוּרַת נְצָחִים,

וַאֲטַהֵר לְבָבִי בְּאוֹרוֹתָיו הַצַּחִים.

נַפְשִׁי כֹּה נִכְסֶפֶת, הוֹמָה לְךָ, הַיָּם!

שִׁיר אֶת שִׁירְךָ לִי בֶּהָדָר, בַּעֲיָם.

---

יֵשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל

מאת

משה בן־מנחם

יֵשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל נִגּוּן עַז מִשֶּׁלּוֹ –

עַל סְדָנוֹ בִּתְהוֹמוֹת לְבָבוֹ הוּא חִשְּׁלוֹ,

וּבְזַעַם חַיּוֹת־בְּרֵאשִׁית בִּרְעָבָן

יַחְצֹב שַׁאֲגוֹת קֶצֶב בַּגַּל הַלָּבָן.

וַעֲלֵי נִגּוּנוֹ יִתְרַפֵּק כֹּה בְּנַהַם

אַלְפֵי מִשְׁבָּרִים, וּבְרַעַם תּוֹךְ רַעַם.

קוֹל אַהֲבָה יֵשׁ לַיָּם מִשֶּׁלּוֹ –

זֶמֶר שֶׁאֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ:

סִמְפוֹנְיַת קְדוּמִים מֻפְלָאָה – הֲלֹא הִיא

בַּת־קוֹל רְחוֹקָה מֵאוֹתוֹ הַ“יְהִי”

אָמַר אֱלֹהִים אָז, בְּטֶרֶם כָּל יְצוּר

נִבְרָא, וְכֹחוֹ עוֹד בַּמַּיִם עָצוּר!

יֵשׁ לַיָּם מַנְגִּינָה – – וּמְגִנָּה לוֹ בַּלֵּב!

עַל כֵּן לְעוֹלָם לֹא יֵדַע הוּא שָׁלֵו;

כִּי נִגּוּן – זֶה הִלּוּךְ בִּקְדֻשָּׁה הַחוֹתֵר

אֶל חִידַת הַחַיִּים – וְאֵינֶנּוּ פּוֹתֵר…

וּבוֹכָה הָאַהֲבָה בִּלְבַב הַיַּמִּים,

שָׁרָה וּמְנַהֶמֶת כֹּה כָּל הַיָּמִים. – –

עַל אַדְמַת נֵכַר

מאת

משה בן־מנחם

---

אֱלוּל – – –

מאת

משה בן־מנחם

א

בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, בְּהָרִיעַ בָּעִיר רִאשׁוֹנָה קוֹל שׁוֹפָר,

וּקְרִיאַת תְּהִלִּים מְהַדְהֶדֶת וּמְעוֹדֶדֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה,

וִיהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים לֵב כָּל אִישׁ יְהוּדִי הַשָּׁקוּעַ

בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וּמַסִּיחַ מִן הָעִקָּר אֶת הַדַּעַת – – –

הַיַּעַר, הַנִּיר וְהַנַּחַל – פְּנֵיהֶם לֹא כִּתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם,

אֵימַת יוֹם הַדִּין בָּם מְחַלְחֶלֶת, וֶאֱמֶת אֲדֹנָי הַדַּיָּן;

כְּמוֹ רַחֲמִים יְבַקְשׁוּ מִשָּׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים עֲלֵיהֶם בְּתֹם נֶצַח:

אָנָּא, הֱיוּ מְלִיצֵי ישֶׁר בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד כָּל הָעוֹלָם!

… בֹּקֶר חָדָשׁ – כְּשָׁלִיחַ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּא לָעִיר,

שׁוֹמֵר אֶת סוֹדוֹ, אַךְ דּוֹבֶרֶת בַּת קוֹל שְׁתִיקָתוֹ בְּרָמָה…

בְּעַיִן אֱלוּלִית נֶעֱצֶבֶת יַשְׁקִיף, יִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבָיו,

וְהוּא כְּעוֹקֵב חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי מַשֶּׁהוּ מְאֹד מֻפְלָא!

מֵעֵבֶר הַנָּהָר מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ קְרִירָה וְקוֹדֶרֶת –

הָאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹרֶף, מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ הַקָּרוֹב!

נוֹשְׁרִים אַט עָלִים שֶׁהִצְהִיבוּ, צוֹנְחִים דּוּמִיָּה לָאֲדָמָה,

מְקַבְּלִים גְּזַר־דִּינָם בְּלִי תַּרְעֹמֶת, כְּדֶרֶךְ עַנְוֵי הָעוֹלָם,

וְעַל מִשְׁכָּבָם שָׁם יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם לְרַגְלֵי הָאִילָן

הַפּוֹרֵק אֶת עֶדְיוֹ, כְּיוֹדֵעַ כִּי בָּא יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל!

אָז יִזְכֹּר הָאָדָם מִי וּמַה הוּא, וְנָתַן אֶל לִבּוֹ וְהָגָה:

“כַּחֲלוֹם”… “כְּאָבָק הַפּוֹרֵחַ”… “יְסוֹדוֹ וְסוֹפוֹ – הֶעָפָר!”

“אֱלוּל…” מִלִּבּוֹ הוּא גוֹנֵחַ, רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בּוֹ יִשָּׁקוּ, –

וְכָךְ יְמֵי חַיֵּינוּ בָּאָרֶץ – עַל גְּבוּל הֶעָבָר וְהַבָּא

נִצָּב הַהֹוֶה, וְתוֹהֶה הוּא: אֲנִי, מִשֶּׁל מִי אָנֹכִי?!

וּבְבֵית הָרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֲסִידִים בִּדְבֵקוּת יִתְפַּלֵּלוּ

בִּמְסִלָּה חֲדָשָׁה סְלָלוּהָ צַדִּיקִים יַעֲלוּ לֵאלֹהִים, –

וְהִיא דֶרֶךְ קֹדֶשׁ, לֹא יְדָעוּהָ דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, עַד שֶׁקָּם

הַבֶּעְשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ וְהַדֶּרֶךְ הֶרְאָה לַהוֹלְכִים אַחֲרָיו.

הוּא גִלָּה אֶת הַסּוֹד – הוּא הָאֹפֶן לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת לַבּוֹרֵא,

כְּדַבֵּר הַתִּינוֹק אֶל אָבִיהוּ: מִלֵּב אֱלֵי לֵב – בֶּאֱמוּנָה,

וּכְסַפֵּר הָאִשָּׁה עִם הַבַּעַל, בְּסוֹד הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן – – –

…וּבַחְדֹּל הַקּוֹלוֹת וְשׁוֹקֵעַ נַחְשׁוֹל הַ“יְהִי רָצוֹן” הָאַדִּיר,

וּ“בִזְכוּת שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ” יִזְעַק אַהֲרֹן הַמְלַמֵּד –

הוּא “אִישׁ הַתְּהִלִּים” הַיָּדוּעַ מִיָּמִים יָמִימָה בֶּאֱלוּל, –

וַחֲסִידִים בִּנְשָׁמָה מְחֻדֶּשֶׁת שׁוֹתִים “לְחַיִּים” בְּלֵב קַל,

כְּחוֹזְרִים מִנְּסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת בְּלֶב יָם מִתְגָּעֵשׁ וְזוֹעֵף, –

עוֹד נֶפֶשׁ הָרַבִּי מִשְׁתּוֹחַחַת, פָּנָיו לַחַלּוֹן, וְחָזָה

תְּמוּנַת אֵל שַׁדַּי שָׁם בָּאֹפֶק, בֵּין עַרְפִלֵּי סְתָו חֲרִישִׁים,

שֶׁבָּאוּ עִם אֱלוּל הָעִירָה, מֵעֵבֶר הַסַּן הָרָחָב,

וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֶל הַחֹרֶשׁ – וְהֵם נוֹשְׂאִים בְּחֻבָּם סוֹד כָּמוּס

מִיָּמִים קְדוּמִים, עוֹד בְּטֶרֶם הֱיוֹת יְהוּדִים בְּפוֹלִין,

וֵאלֹהִים לְבַדּוֹ הִתְהַלֵּךְ פֹּה, כִּבְיָכוֹל, עַל אַדְמַת הַגּוֹיִים –

וַיְתַנֶּה בְּאָזְנָיו שֶׁל הַיַּעַר יְגוֹן גַּעְגּוּעָיו לְעַמּוֹ. – – –

---

רוּחַ רַחֲמִים...

מאת

משה בן־מנחם

…רוּחַ רַחֲמִים מְרַחֶפֶת בָּעִיר,

פִּתְאֹם הָעוֹלָם הָעַלִּיז, הַבָּהִיר –

פָּנָיו אֲחֵרוֹת, וְאֵינוֹ עוֹד צָעִיר.

כְּמִין תּוּגָה מְזֻקֶּקֶת רַבַּת־תְּבוּנָה,

שֶׁהָיְתָה בְּנִשְׁמַת הַהֲוָיָה שְׂפוּנָה,

צָפָה בֶּחָלָל וּמְחַפֶּשֶׂת כִּוּוּנָהּ – – –

אִילָנוֹת בְּגַנֵּי הַגּוֹיִים הַגֵּאִים,

מִתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ עִם כָּל הַיְרֵאִים,

וְהֵם טוֹבִים לִילָדִים כְּאַחִים וְרֵעִים.

יֵשׁ יָצִיצוּ בַּחַלּוֹן שֶׁהָרַב בּוֹ עוֹמֵד,

וְדֶרֶךְ הֶעָלֶה בָּאִילָן הוּא לוֹמֵד:

נוֹצֵץ וְנוֹבֵל, וְלָאָרֶץ שׁוֹמֵט…

בָּא בְּלִבָּם רֶגֶשׁ פַּחַד טָמִיר,

וְהִרְכִּינוּ לְמַטָּה רֹאשָׁם הַתָּמִיר,

וּרְעָדָה בָּם עוֹבֶרֶת מִשֹּׁרֶשׁ עַד אָמִיר!

אֱלוּל… מִכְּפָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַסַּן,

בָּאִים יְהוּדִים וְצַעֲדָם מְרֻסָּן,

כְּמוֹ יִתְבּוֹשְׁשׁוּ בְּגוּפָם הַמְחֻסָּן, –

רְוֵה דֶשֶׁן אֲדָמָה, מְבֹרֶכֶת בִּיבוּל,

שׁוֹפֵעַ בֵּין יַעַר וְנָהָר לְלֹא־גְבוּל –

נַחֲלַת גּוֹי בְּאַרְצוֹ וּלְשָׁרְשׁוֹ כָּבוּל.

אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַגָּּדוֹל יְהַלְּכוּ לְאִטָּם,

מְקַנְּאִים בְּלִבָּם בָּאוֹכְלִים אֶת פִּתָּם

בְּעִיר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִים אֵין אִתָּם…

וְקוֹל שׁוֹפָר יִשָּׁמַע… וּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים…

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וְאֵימָה מַטִּילִים,

וּכְמֵהַר־פְּרָצִים מִתְפָּרְצוֹת הַמִּלִּים:

"וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ! וּבִזְכוּת

שְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ – – רְאֵה, מַה נָּחוּת

עַמְּךָ הַחוֹלֶה מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל מַלְכוּת!"

“וְתֵן לְכָל־אִישׁ מַחְסוֹרוֹ… פַּרְנָסָה!”

וְרוּחַ נְדִיבָה אֶת הַ“יְהִי רָצוֹן” נָשְׂאָה

אֶל הַשָּׁמַיִם, וּרְצוֹנָהּ נַעֲשָׂה…

וְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִתְעַלֶּה, כִּי עָלוּל

כָּל יְהוּדִי לִהְיוֹת בָּאֱלֹהִים כָּלוּל,

בֶּאֱצֹל מֵרוּחוֹ עָלָיו רוּחַ אֱלוּל. – – –

---

שְׁנֵי שִׁירִים לֶאֱלוּל

מאת

משה בן־מנחם

א. בסלע הדורות

– – שֶׁלָּנוּ וּבָנוּ הָיוּ הַיְרָחִים,

הֵם רִחֲפוּ בֶּחָלָל, הִתְהַלְּכוּ בַּדְּרָכִים.

בָּאוּ אֵלֵינוּ עִם בְּכִי נְהָרוֹת,

נְשָׂאוּם עַל כַּפַּיִם מְחִי סְעָרוֹת.

מַלְאֲכֵי־יַרְחֵי־קֶדֶם, סְפוּגִים וַחֲדוּרִים

יוֹצְרוֹת “מַחֲזוֹרִים” וְאוֹצְרוֹת “סִדּוּרִים” –

כִּנּוֹרוֹת קְדוּמִים שֶׁכִּנְּרוּ בַּנְּפָשׁוֹת

בַּיָּמִים הַטּוֹבִים וּבַשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת!

בְּסֶלַע הַדּוֹרוֹת צוּרָתָם חֲצוּבָה,

בְּנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל הַטּוֹבָה, הָעֲצוּבָה, –

קוֹל אֱלֹהִים בָּהּ לָנֶצַח כָּלוּל

הֲדַבַּר עִצְּבוֹנוֹ בְּמַרְאוֹת שְׁמֵי אֱלוּל.

ב. לעירתי בפולין

…לַעֲיָרָתִי בְּפוֹלִין נִכְנַס שׁוּב אֱלוּל,

בָּא כְּאוֹרֵחַ בִּשְׁנַת הֵ', תַּשְׁכַּ"ד;

הַשָּׁמַיִם טְהוֹרִים, הַנָּהָר מְאֹד צָלוּל,

וְהַיַּעַר – יַעַר, כְּמוֹ אֶשְׁתָּקַד.

אַךְ אֱלוּל הוּא אֵינֶנּוּ כְּקֶדֶם – עָנָו,

עִם יְפֵה עֵינֵי־עֶצֶב קוֹרְנוֹת בִּטָּחוֹן;

לֹא בְּנַחַת הִלּוּכוֹ, וַאֲחֵרִים כֹּה פָּנָיו,

כֻּלּוֹ חֲרָדָה, וְרוּחוֹ לֹא נָכוֹן.

עָזוּב וְנָזוּף יִתְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים,

גַּם לֹא יַכִּיר אֶת אָחִיו – מְנַחֵם־אָב…

נָדַם קוֹל יַעֲקֹב – – אֵין מְזוּזָה בַּפְּתָחִים,

וְרֵיחַ דָּמִים, הָהּ, עוֹלֶה, בָּא בָּאַף!

תּוֹהָה הָעֲיָרָה: מִי זֶה בָּא לֶאֱדוֹם,

וּמַה יְּבַקֵּשׁ פֹּה בְּתֵל הֶחֳרָבוֹת?!

וְרוּחַ אֱלוּל מַר תֵּהוֹם, לֹא תִּדּוֹם,

וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת עַל קֶבֶר־אָבוֹת – – –

---

פָּנִים אֲחֵרוֹת לַשָּׁמַיִם...

מאת

משה בן־מנחם

…רוּחַ “יָמִים נוֹרָאִים” עִם אֱלוּל לָעֲיָרָה נִכְנֶסֶת,

פָּנִים אֲחֵרוֹת לַשָּׁמַיִם, טַעַם חָדָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

בְּשַׁעַר הָאֹפֶק נִצֶּבֶת עֲנָנָה מַחֲרִישָׁה וְזוֹמֶמֶת,

הָאֲדָמָה מִתְכּוֹנֶנֶת לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה־רְחוֹקָה וְשׁוֹמֶמֶת.

“רַחֲמִים, אוֹי!” אִמָּא נֶאֱנַחַת, אַבָּא – בַּת־עֵינוֹ כְּמוֹ נִבֶּטֶת

לְסוֹף הַדָּבָר, אֶל הַשֹּׁרֶשׁ… וְנַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ מִתְלַבֶּטֶת.

“אֱלוּל!” – מְבַשֵּׂר בְּכָל בֹּקֶר קוֹל הַשּׁוֹפָר מֵאַפְסַיִם,

“יוֹם הַדִּין מְמַשְׁמֵשׁ וּמַגִּיעַ” – בְּחִיל דּוֹבְבוֹת הַשְּׂפָתַיִם.

וּרְעָדָה בַּלְּבָבוֹת אָז עוֹבֶרֶת! גַּם דָּגָה שֶׁבַּמַּיִם רוֹטֶטֶת…

וּמֻפְלָא שִׁבְעָתַיִם הַחֹרֶשׁ בְּסוֹד הַשְּׁקִיעָה הַלּוֹהֶטֶת.

דְּמִי חֲרָדוֹת לְעֵת־עֶרֶב. וּבַלַּיְלָה הָרוּחַ מְהַלֶּכֶת

בֵּין הָעֵצִים, וּמְסַפֶּרֶת עִם הֶעָלִים בַּשַּׁלֶּכֶת. – – –

---

עִם שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב

מאת

משה בן־מנחם

א

“אֱלוּל!” – הָעֲרָבוֹת הָרוֹטְטוֹת מְלַחֲשׁוֹת

לַנָּהָר הָרָחָב הַמַּעֲמִיק לַחֲשׁוֹת,

וְנוֹשֵׂא לְאִטּוֹ בִּנְתִיבִים עֲקַלְקַלִּים

סוֹדוֹת אֱלֹהִים עַל דַּבֶּשֶׁת גַּלִּים.

מִתְאַפֵּק עוֹד הָאֹפֶק הַתָּם, הֶעָנָו;

בְּאֶצְבְּעוֹת אוֹר מְדַגְדֶּגֶת פָּנָיו

הַחַמָּה הָרוֹכֶבֶת עַל עֲנָנָה עֲגוּמָה.

עֲיָרָה עַל הַסַּן מֻטָּלָה כִּרְגוּמָה

בַּעֲרֵמַת גְּרוּטָאוֹת – סִמְטָאוֹת בַּמּוֹרָד…

בָּדָד כֹּה יִשְׁכֹּן בַּגּוֹיִים בֵּן פֹּרָת, –

כַּצְּבִי הַמֻּדָּח בַּחֹרִים יִסְתַּתֵּר,

וְעֵשָׂו הַצַּיָּד מְרַדֵּף וּמְכַתֵּר.

ב

הַבֹּקֶר מֵאִיר עַל שָׂדֶה וּמְצוּלָה,

וּמַבִּיט בְּרַחֲמִים בְּעֵינוֹ הַצְּלוּלָה

בְּבָתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת הָעוֹמְדִים לְתֻמָּם

וּבְרֶגֶשׁ מְחַכִּים לִיהוּדִים וְדוּמָם.

וּפֶתַע הָעָם יֶחֱרַד וְיָקוּם

לְקוֹל הַשּׁוֹפָר! נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַיְקוּם:

מַרְאוֹת חֲדָשִׁים מְצִיצִים בַּחַלּוֹן – – –

רוּחַ אֱלוּלִית מְעַלְעֶלֶת בְּאַלּוֹן;

בְּעֶצֶב עָלִים עַל עָפָר רוֹבְדִים

עַרְשָׂם, וּבִמְקוֹם חִיּוּתָם הֵם אוֹבְדִים, –

כָּךְ יְמֵי חַיֵּינוּ בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ טוֹבְלִים.

וּכְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה נוֹצְצִים וְנוֹבְלִים

ג

מֵאַחֲרֵי הַגַּנִּים אֲחוּזַת לֶהָבוֹת

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, רְעָדָה בַּלְּבָבוֹת…

גַּם פְּנֵי הַנָּכְרִים כְּמוֹ פָּנָה זְדוֹנָם,

זֶה נָטַע בְּתוֹכָם הַתָּלוּי, אֲדוֹנָם;

יַד אֱלוּל הַטּוֹבָה בִּלְבָבָם כִּי נָגְעָה,

וְאוֹר יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מְעַט נָגַהּ…

וּלְעֵת מִנְחַת עֶרֶב – הַחֶסֶד מָה רָב!

וְכָל הָעֲיָרָה עִם שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב. – – –

---

שְׁנֵי שִׁירֵי תִּשְׁרֵי – – –

מאת

משה בן־מנחם

א.

הַשָּׁמַיִם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה מַרְעִיפִים,

בְּנֵי עֲנָנִים רַחֲמָנִים פְּנֵי חַמָּה מַקִּיפִים,

מַמְתִּיקִים בְּשָׁרְשָׁם הַדִּינִים הַתַּקִּיפִים.

רוּחַ חֲדָשָׁה מְהַלֶּכֶת בַּחוּצוֹת,

מַשָּׁבָהּ בְּנַחַת, וְרַגְלֶיהָ רְחוּצוֹת

בְּדִמְעוֹת יְהוּדִים שֶׁבְּכָל הַתְּפוּצוֹת. – – –

ב.

כְּקַתְרוֹסִים עֲרוּכִים אִילָנוֹת רוֹטְטִים,

עֵרִים בְּכָל עֵת, לְכָל אוֹת מְצוֹתְתִים,

בְּנוֹפֵף בְּנוֹפָם הָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטִים.

כִּמְנַעַנְעִים לִפְסַנְתֵּר, כֹּה כַּפּוֹת הַדְּקָלִים

נָעוֹת, נַעֲנוֹת לַתְּנוּעוֹת וְהַמִּשְׁקָלִים

שֶׁל נִגּוּן הָעוֹלָם הַמַּכֶּה בֶּן גַּלִּים.

וְעַד לֵב הַשָּׁמַיִם הַקּוֹל וְהָאֹמֶר;

וְיַחַד יָרֹנּוּ הַבְּרוֹשׁ וְהַתֹּמֶר

שִׁיר הַיּוֹם הָעוֹלֶה שֶׁל הָרוּחַ וְהַחֹמֶר – – –

---

אֲדָר הָרִאשׁוֹן – – –

מאת

משה בן־מנחם

עַל עֶרְיַת עֲיָרָתִי הַדּוֹמְמָה כַּקְּבָרִים,

עוֹמְדִים אִילָנוֹת בַּשַּׁלֶּגֶת, בְּצַוָּארִים

כְּבֹר הַבַּרְבּוּר, וּמִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים

בִּשְׂדוֹת נְעוּרַי וִיעָרַי מֵעֲבָרִים,

שֶׁגַּם לֵאלֹהִים עוֹד אֵינָם מְחֻוָּרִים…

חֹרֶף בְּפוֹלִין שֶׁלִּי, שִׁלְהֵי שְׁבָט,

הַקֹּר בְּשִׁבְטוֹ אֵשׁ צוֹבֵט כְּבִצְבָת,

קֶרַח עַל כָּל שֶׁנָּבַע וְנָבַט,

אֲבוֹי, כִּי לָנֶצַח אָבְדָה זוֹ יִפְעַת

הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר וְכָל זֹאת הַשִּׁפְעַת!

וְנִכְנַס לוֹ אֲדָר – וּפְנֵי עֲיָרָתִי

עִם עֶצֶב עַרְבַּיִם בָּאִים לִקְרָאתִי:

הִנֵּה אָנֹכִי בְּפִנַּת יִקְרָתִי –

בֵּית אָבִי הַלָּבָן וַהֲדַר הוֹרָתִי,

וּבְשֶׁלֶג יַלְדוּת שׁוּב תַּצְהִיר שִׁירָתִי – – –

אַט אַט מִתְנַעֶרֶת עִירִי מִכְּפוֹרָהּ.

חֵן חֲנוּנִים לִדְמוּתָהּ הָאֲפֹרָה:

רַחֲשַׁת דָּבָר טוֹב בְּחֻבָּהּ – בְּשׂוֹרָה

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה…

וְנֶחְשֶׂפֶת פְּאַת שַׁחַק תְּמִימָה־טְהוֹרָה.

כְּמוֹ מֵעֵין הָאָבִיב הַכְּחֻלָּה לְקוּחָה.

וּבְחֶסֶד עוֹלָם הִיא עָלַי פְּקוּחָה – – –

---

עֲיָרָתִי בַּגּוֹיִים

מאת

משה בן־מנחם

…כַּפֶּלֶא עָלְתָה מֵעֲפַר הַדַּלּוּת,

וְהִיא אַדְמַת קֹדֶשׁ בְּמִדְבַּר הַגָּלוּת,

מְחַכָּה בְּכָל יוֹם לַגּוֹאֵל, לְהִתְגַּלּוּת.

אֵיכָה, הָהּ, נָפְלָה וְאָבְדָה לִי כָּלִיל?!

נָדַם נְעִים קוֹלָהּ, לֹא שִׁירָה וְלֹא צְלִיל,

רַק קוֹל פַּעֲמוֹנָיו שֶׁל הַהוּא מֵהַגָּלִיל – – –

אֶזְכְּרָה בְּדֶמַע אֶת בֵּית מִדְרָשָׁהּ,

בִּנְעוּרַי שָׁם הָגִיתִי בְּתוֹרַת מוֹרָשָׁה:

כִּי טוֹב לַצַּדִּיק, כִּי אוֹי, רַע לָרָשָׁע!

עַתָּה מְיֻתָּמִים יַעַמְדוּ הַבָּתִּים,

לְעֵבֶר הַיַּעַר הֵם דֹּם נִבָּטִים –

לְבֵית הָעוֹלָם, לָרוּחוֹת הַשָּׁטִים…

בְּנוּיָה עוֹד עִירִי – אַךְ בָּנֶיהָ אֵינָם,

גּוֹיִים רְצָחוּם וִירָשׁוּם בְּזֵינָם,

בַּנֶּחָמָה לֹא תִּרְאֶה לְעוֹלָם עוֹד עֵינָם.

רַק הַמֵּתִים הֵם עִמָּהּ בַּצָּרָה:

לַיְלָה וָיוֹם יְתַנּוּ צַעֲרָהּ,

וְעִירִי דוֹמֶמֶת לְנֹכַח יַעְרָהּ – – –

---

נִשְׁמַת כָּל חַי – – –

מאת

משה בן־מנחם

(נפש לרוֹזבַדוּב, עיר ילדותי)

שַׁבָּת בָּעוֹלָם, בֹּקֶר חֹרֶף, כִּכָּר בַּעֲיָרָה מָשְׁלֶגֶת,

רוֹגְשִׁים הַגּוֹיִים! וּבַתָּוֶךְ עֵדָה קְדוֹשָׁה וְנִלְעֶגֶת…

הַשַּׁ"ץ ר' מֶנְדִּיל וֶאֱלִימֶלֶךְ “בַּעַל־קוֹרֵא” גַם יַחַד

יוֹצְאִים “בְּרִקּוּד־בֵּית־הַכְּנֶסֶת”, שָׁרִים וּלְבָבָם מֵת מִפַּחַד:

הָרֹאשׁ הַמְגֻלֶּה מִתְבּוֹשֵׁשׁ כֹּה לְמַרְאֵה הַטַּלִּית הַמְצֻיֶּצֶת,

הַבּוֹכָה לִקְרָעֶיהָ וְלָאָרֶץ נִגְרֶרֶת כְּנָפָהּ הַמְקֻצֶּצֶת!

“שִׁיר “מַה־יָּפִית”, זִ’יד צָרוּעַ!” יְצַו הָרָשָׁע בֶּן הַכֹּמֶר,

וּמְצַחֵק הֶהָמוֹן הַפָּרוּעַ עֵת בְּפִי הַיְּהוּדִים זֶה הָאֹמֶר:

“נִשְׁמַת כָּל חַי!…” וֶאֱלִימֶלֶךְ תּוֹמֵךְ בְּרֵעֵהוּ הָמָּט:

“חֲזַק נָא!” רַבִּי מֶנְדִּיל, “אוֹי לִי, מֶלֶךְ, כֹּחִי יַעַזְבֵנִי כִּמְעַט!”

בְּתַכְרִיכֵי טֹהַר הַשֶּׁלֶג אֶת פְּנֵי הַקְּדוֹשִׁים כְּבָר יְכַס! –

אֵי־שָׁם עַל אִילָן בַּשַּׁלֶּכֶת עוֹרֵב מַר יִצְרַח וְיִכְעַס.

לֹא אוֹת, לֹא מוֹפֵת בַּשָּׁמַיִם – – – רַק מִגְדַּל הַנּוֹצְרִים הַגָּבֹהַּ

שׁוֹלֵחַ צְלָב חַד כְּלַפֵּי מַעְלָה, – סַכִּין אֲרֻכָּה בְּלֵב אֱלֹהַּ –

---

חָכְמַת זְקֵנִי, זַ"ל

מאת

משה בן־מנחם

וַיְהִי כִּי עָיֵף סָבִי זַ"ל מִמִּשְׁנָתוֹ,

הֵחֵל בָּהּ מִבֹּקֶר בְּקוּמוּ מִשְּׁנָתוֹ,

וְרַב עוֹד הַדֶּרֶךְ עַד גְּמַר מְנָתוֹ, –

הֶעֱבִיר עַל מִצְחוֹ כַּף יָדוֹ הַגְּרוּמָה,

אַחַר שָׂם לְאַט מִטְפַּחְתּוֹ הָאֲדֻמָּה

עַל פְּנֵי הַגְּמָרָא, שֶׁלֹּא תְּהִי עֲרֻמָּה, –

וְקָם וְנִגַּשׁ לַחַלּוֹן, הִסְתַּכֵּל

בִּדְרוֹר, בְּרָב־חֵן עַל עָנָף מִשְׁתַּקֵּל,

בִּיהוּדִי עוֹבֵר אֹרַח נִשְׁעָן עַל מַקֵּל, –

בְּגַן הַנָּסִיךְ הִתְבּוֹנֵן, בְּעֵצָיו

הַנּוֹשְׂאִים בְּרָמָה הוֹד חֳרָפָיו וְקֵיצָיו,

רָאָה בֶּעָנָן הַכָּלֶה וְנֶעֱצָב.

וְהָיָה אָז סָבִי עַל עָמְדוֹ כֹּה עוֹמֵד,

לֹא מְאַמֵּץ אֶת מֹחוֹ, אֶת מִצְחוֹ לֹא קוֹמֵט,

רַק אֶת מַבָּטוֹ בָּעוֹלָם הוּא צוֹמֵד.

וְכָךְ הָיָה נָח תּוֹךְ שַׁלְוָה וּשְׁתִיקָה,

וְעֵינוֹ הַחַדָּה מַרְחִיקָה, מַעֲמִיקָה

אֶל לֶב הַבְּרִיאָה בְּחָכְמָה עַתִּיקָה.

וַאֲנִי כִּי אִיעַף, הָהּ, לְמִי אֶשָּׂא עַיִן,

מָתַי לִי תָּבֹא הַמְּנוּחָה וּמֵאַיִן?

וְחָכְמַת סָבִי זַ"ל לֹא מָצָאתִי עֲדַיִן – – –

---

חֶרֶשׁ נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג

מאת

משה בן־מנחם

חֶרֶשׁ נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג וְעוֹטֵף אֶת בֵּיתֵנוּ הַקָּט

בִּרְחוֹב הַ“יּוֹאֵלִים”, בְּקָצֵהוּ, סָמוּךְ לַחֹרֶשׁ הַמְּעָט.

מְשֻׁלְהֶבֶת־פָּנִים נִצֶּבֶת אִמָּא לְיַד הָאָח.

לִמּוּד אַבָּא כְּמוֹ זֶמֶר. קוֹל אָחוֹת וְקוֹל אָח.

מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה הִנֵּה בָּאתִי, – וְשׁוּב אֶדְרֹךְ עַל הַסַּף

עֲזַבְתִּיו מְלֵא חֲלוֹמוֹת־הַנֹּעַר, וּבְלֵב צָעִיר וְנִכְסָף!

לָבָן, טָהוֹר הָעוֹלָם, כְּמוֹ בַּיָּמִים הָהֵם – – –

עַל תִּלָּהּ הָעֲיָרָה עוֹמֶדֶת וְעַל מִשְׁמַרְתָּהּ הָאֵם:

לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע פֹּה לְיֶלֶד!… וּבָעֶרֶב בְּרֶדֶת הַצֵּל,

אֶל חֵיקָהּ בְּרֹךְ תַּאַסְפֵנִי וּמֵרוּחָהּ הַטּוֹב לִי תַּאֲצֵל.

לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ רַחֲמֶיהָ, וּפַחַד לִבָּהּ לֹא פָּג

אַף רֶגַע בְּרָחֳקִי מִמֶּנָּה! שַׁבָּת בָּעֲיָרָה אוֹֹ חַג, –

מִבֵּית־אֱלֹהִים הִיא שָׁבָה, כְּלוּלָה בְּשַׂלְמַת יוֹם־טוֹב,

וְסִדּוּר “קָרְבַּן־הַמִּנְחָה” עוֹד מִדְּמָעֶיהָ רָטֹב;

קוֹרְנוֹת עֵינֶיהָ, כָּל יְקָר־אֵם תּוֹכָן – אַהֲבָה וָתֹם.

- “מַה יָפִית, אִמָּא!” קָרָאתי, וָאִיקַץ – וְהִנֵּה חֲלוֹם. – –

לֹא אָח, לֹא אָחוֹת בָּעֲיָרָה, קוֹל אַבָּא־אִמָּא נָדַם, –

אַל שֶׁמֶשׁ, פּוֹלִין, עָלַיִךְ, וְהָפַךְ שַׁלְגֵךְ לְדָם!

---

בַּעֲיָרָה בְּפוֹלִין

מאת

משה בן־מנחם

בַּעֲיָרָה בְּפוֹלִין, עַל גְּדוֹת הַסַּן,

יַלְדוּתִי מְחַכָּה לִי עִם בֹּקֶר נִיסָן.

כֻּלָּהּ שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, אָבִיב עַל אֲדָמוֹת,

וְנִגּוּן הָרַבִּי – חַיֵּי נְשָׁמוֹת…

נָאָה כִּשְׂדֵה־דָגָן עִם פִּרְחֵי הַכְּחוֹל,

וְיֶלֶד מְשַׂחֵק בִּזְהַב הַחוֹל.

“יַלְדִּי” – פִּי אִמִּי לִי חֶרֶשׁ יִלְאַט,

הַיָּמִים הָרְחוֹקִים עוֹמְדִים לָעַד!

וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם… כָּל הַשְּׁבִילִים

לְרֵאשִׁית הַיָּמִים אוֹתִי מוֹבִילִים.

---

תְּפִלַּת אֵם

מאת

משה בן־מנחם

אַחֲרֵי שֶׁאִמֵּנוּ כִּלְתָה מְלַאכְתָּהּ

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בֵּין־עַרְבַּיִם,

לָבְשָׁה סוּת הַמֶּשִׁי, עָנְדָה מִטְפַּחְתָּהּ

הַמְשֻׁבֶּצֶת פְּנִינִים שׁוּרוֹתַיִם,

הוּא־הוּא הַשָּׁבִיס, שֶׁכְּמִין כֶּתֶר מְלוּכָה

זָרַח עַל מִצְחָהּ בְּרָב־נֹעַם,

וּלְאוֹר הַשַּׁבָּת, הַמַּלְכָּה הַבְּרוּכָה,

נִצְנֵץ כְּבָרֶקֶת וָשֹׁהַם.

אָז תִּקְרַב לַשֻּׁלְחָן כֹּה נָאָה וּמְעֻלָּה,

לֹא זוֹ שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ;

עֵינֶיהָ מְאִירוֹת וְהִיא אַחֶרֶת כֻּלָּהּ,

וְאַחֶרֶת אֲזַי אֲהַבְנוּהָ.

מֵאַיִן הָאוֹר זֶה הַטּוֹב, הַבָּרוּךְ,

הַקּוֹרֵן מִדְּמוּתָהּ הַנֶּאֱהֶבֶת?

הַאִם מְקוֹרוֹ בַּשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ,

אוֹ בְּלֶחְיָהּ הָאַחַת הַמְשֻׁלְהֶבֶת?

וּבַת־שְׂחוֹק זִיוָנִית עַל פָּנֶיהָ צָלְחָה,

נְתוּנָה לְכָל אֶחָד מִילָדֶיהָ;

בְּרֶגֶשׁ נַבִּיטָה בָּאֵם שֶׁשָּׁלְחָה

לְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת אֶת יָדֶיהָ.

יָדַיִם טוֹבוֹת הָעוֹסְקוֹת בֶּאֱמוּנָה,

וְעַצְלוּת לֹא תֵּדַעְנָה אַף רֶגַע:

וְכָל קַו וְכָל קֶמֶט הוּא אוֹת וּתְמוּנָה

שֶׁל פֹּעַל כָּשֵׁר, כְּאֵב וָיֶגַע.

הִדְלִיקָה אִמֵּנוּ נֵרוֹת הַשַּׁבָּת,

נֵר וָנֵר לְכָל יֶלֶד וָיֶלֶד:

שְׁמוֹנָה אָז הָיִינוּ, הַבֵּן עִם הַבַּת,

וְהִיא אֶל לִבָּהּ מִתְפַּלֶּלֶת:

אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם! בִּזְכוּת נֵר וָנֵר

שֶׁהַיּוֹם לְפָנֶיךָ הִדְלַקְתִּי,

עֵינֵי הַבָּנִים בַּתּוֹרָה נָא הָאֵר,

כִּי כֻּלָּם בְּדָם וָדֶמַע הֵינַקְתִּי!

וְעִם זֶה הַלַּהַב הַצַּח הָעוֹלֶה

עַד לְכִסֵּא כְּבוֹדֶךָ,

תַּעֲלֶה תְּחִנָּתִי – וְלִבִּי הַחוֹלֶה

רְפָא נָא אַתָּה לְבַדֶּךָ!

לְמַעַן יְלָדַי שֶׁצְּרִיכִים לְאִמָּם

וְנַפְשָׁם הָרַכָּה לִי עוֹרֶגֶת;

וְכִי מַה יַעֲשׂוּ וַאֲנִי לֹא עִמָּם?

שָׁמְרֵם נָא מִיַּד אֵם חוֹרֶגֶת!

כֹּה חֶרֶשׁ תִּבְכֶּה וּפָנֶיהָ לוּטוֹת,

וְשׁוֹמְעִים הַנֵּרוֹת אֲמָרֶיהָ;

וּבְקֹצֶר־רוּחָם לָהּ חִכּוּ הַפְּעוּטוֹת

שֶׁשּׁוּב תְּגַלֶּה אֶת מַרְאֶהָ.

וְעַד הַיּוֹם אֵרֶא מַרְאֵה פְּנֵי אִמֵּנוּ

וּבִרְכַּת שַׁבַּת־קֹדֶשׁ בְּפִיהָ;

הָהּ, זִיו כְּזִיוָהּ אֵין רוֹאִים בְּיָמֵינוּ,

וְרַק בַּחֲלוֹם עוֹד יוֹפִיעַ.

---

לִקְרַאת שַׁבָּת

מאת

משה בן־מנחם

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה! שׁוּב אֵצֵא לִקְרָאתֵךְ, –

אוּלַי תִּקָּרִי לִי בַּהֲדַר יִקְרָתֵךְ!

נִשְׁמַת הַיָּמִים! עֲמַל אֱנוֹשׁ לֹא יְעִיבֵךְ,

לְמִכְלַל פָּעֳלוֹ אֱלֹהִים לוֹ אִוֵּךְ.

נָאוָה אַתְּ כְּקֶדֶם, כִּבְיוֹם רֵאשִׁיתֵךְ,

כַּלַּת נְצָחִים לְנַפְשִׁי אֲשִׁיתֵךְ! –

בּוֹאִי הַכַּלָּה! בָּךְ אֶמְצָא פְּדוּתִי – –

זָכַרְתִּי לָךְ עֹנֶג יְמֵי יַלְדוּתִי:

לֶכְתִּי אַחֲרַיִךְ נֶאֱמָן בְּכָל לֵב,

וְרוּחַ קָדְשֵׁךְ עַל פָּנַי אַט חוֹלֵף.

הַדְלִיקִי נֵרֵךְ עַל רֹאשִׁי, שַׁבַּתִּי,

וְחֶסֶד עֵינַיִךְ עָלַי נָא הַטִּי!

הֲבִיאִינִי חֲדָרַיִךְ, לִפְנֵי וְלִפְנִים,

וּבְתָם־לְבָבִי זְמִירוֹתַי לָךְ אַנְעִים.

---

עַל כֵּן

מאת

משה בן־מנחם

כְּבִשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת בְּיוֹם־כִּפּוּר

אִמִּי בּוֹכִיָּה בִּי בַּשִּׁיר וּבַסִּפּוּר,

וְאִם שְׂחוֹק עַל פָּנַי – זֶה מִשְׂחָק, זֶה אִפּוּר!

לֹא אֶזְכְּרָה יוֹם בְּלִי הַבְּכִי זֶה הַמַּר,

וַאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי, וַאֲשֶׁר עוֹד אֹמַר –

יְסוֹדוֹ מִן הַדֶּמַע הַהוּא הַמְשֻׁמָּר.

וְאִם תִּרְאוּנִי תּוֹעֶה בְּדַרְכִּי הֶעָצֵב –

וִידַעְתֶּם כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי בַּעֲקֵב

הַכְּאֵב שֶׁל אִמִּי, הַגָּדוֹל, הַנּוֹקֵב.

כִּי דֶרֶךְ אַחֵר לֹא יָדַעְתִּי מִנְּעוּרַי,

הוּא זָרוּעַ אוֹר חֶסֶד, וְכָל יִסּוּרַי

יֵלְכוּ בּוֹ לָבֶטַח, וְהֵם תַּמְרוּרַי.

עַל כֵּן מְעַטִּים כֹּה שׁוֹחֲרֵי שִׁירָתִי:

כִּי מִי אָנֹכִי, שֶׁאֲנִי צָר צוּרָתִי

בְּצוּר צַעֲרִי, וְזֶה כָּל יְצִירָתִי?!

---

אִמָּהוֹת

מאת

משה בן־מנחם

אִמָּהוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּאַהֲבָה וּבִדְוַי!

מִמֵּצַר צַעֲרִי, מִמַּחֲבוֹא מַכְאוֹבַי,

אִתְּכֶן אֶהֱמֶה: “אַיֵּכֶם, אֲהוּבַי?”

כִּי רָאִיתִי יְגוֹנְכֶן הָאִלֵּם

וְאֵין לוֹ נִחוּם וְשִׁלֵּם.

אִמּוֹת גַּלְמוּדוֹת, לִמּוּדוֹת דְּמִי שְׁכוֹל,

שֶׁלִּבְּכֶן תְּהוֹם רַבָּה, וּפְנֵיכֶן – כְּאֶתְמוֹל…

מָה אֲנַחֶמְכֶן, וְאָנוּד וְאֶחְמוֹל?

וְאֵין נִיב בִּלְשׁוֹנִי, אִמּוֹתַי,

וְדוֹמְמִים לֵילוֹתַי וִימוֹתַי.

סְלַחְנָה, אִמְּהוֹת אַלְמוֹנִים,

כִּי מִצִּיתֶן אַלְפֵי מוֹנִים

אֶת קֻבַּעַת כּוֹס־הַיְגוֹנִים!

עוֹד נָבוֹא אֲלֵיכֶן, הַטְּהוֹרוֹת,

לְהַדְלִיק מִזִּיוְכֶן מְנוֹרוֹת,

לְהָאִיר מַחֲשַׁכֵּי הַדּוֹרוֹת – – –

---

אָבוֹת

מאת

משה בן־מנחם

אָבוֹת אוֹהֲבִים, לְבָבוֹת כּוֹאֲבִים, –

עָמֹק מִנִּי יָם, מָרוֹם מִכּוֹכָבִים

כְּאֵב רַחֲמֵיכֶם! צַעַרְכֶם הַמְזֻקָּק

שִׁבְעָתַיִם בְּלֵב הָעוֹלָם יְחֻקַּק!

אָבוֹת שַׁכּוּלִים, לְבָבוֹת אֲמֻלִּים, –

לִי זָרַח מֵעֵינְכֶם אוֹר בְּנֵיכֶם הַמְעֻלִּים!

אַתֶּם הַנּוֹשְׂאִים חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם

בְּדִמְכֶם כַּלַּפִּיד, עַל לִבְּכֶם כַּחוֹתָם!…

דְּמִי יְגוֹנְכֶם – לְזִכְרָם תְּהִלָּה,

הַס מִפָּנָיו כָּל שִׁירָה וּתְפִלָּה!

---

בָּנִים

מאת

משה בן־מנחם

לֹא נְפַלְתֶּם, גִּבּוֹרֵינוּ, לֹא! כָּל הַיָּמִים

אַתֶּם פֹּה אִתָּנוּ חַיִּים וְקַיָּמִים.

בִּלְבַב הֲוָיָתֵנוּ הֲוָיַתְכֶם חוֹתֶרֶת,

וְחִידַת הַחִידוֹת שָׁם חָדָה וּפוֹתֶרֶת.

פְּנֵיכֶם – חֵן־יַלְדוּת וְאוֹן־גְּבָרִים יְצוּקִים –

עוֹד הוֹד לָהֶם וָסוֹד כִּלְמַיִם עֲמֻקִּים.

וּפוֹנִים הַחַיִּים עַל־יֶדְכֶם לְתֻמָּם,

הַנֵּצַח – אִתְּכֶם מִתְהַלֵּךְ לוֹ דוּמָם.

וְאַבָּא וְאִמָּא בְּאַהֲבַתְכֶם רַק שׁוֹגִים.

יוֹמָם וָלַיְלָה בָּכֶם הֵם הוֹגִים.

…אֵיךְ גִּדַּלְנוּ כָּאֵלֶּה נִטְעֵי נַעֲמָנִים?

לֹא נְפַלְתֶּם – נִפְלֵיתֶם כֹּה, בָּנִים נֶאֱמָנִים!

---

אֶצְבַּע הָרַבִּי...

מאת

משה בן־מנחם

(מעשׂיה של חסידים)

רוֹפְּשִׁיץ רוֹגֶשֶׁת – קִרְקָס בָּא לָעִיר!

וְ“אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ”, כַּזָּקֵן, כַּצָּעִיר,

אַחַר הַבֵּיבָר לְבָבָם מַה לָּהוּט!

כִּי יֵשׁ בַּחַיָּה נִיצוֹצוֹת אֱלוֹהוּת

שֶׁאֵינָם בָּאָדָם בַּר־הַדַּעַת, וְהָרְאָיָה:

“אֱמֶת” וֶ“אֱמוּנָה” הֵן בִּדְמוּת שֶׁל חַיָּה…

כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא – הִתְעַלּוּת,

בִּגְבוּרָה, בֶּעֱזוּז, בִּזְרִיזוּת וּבְקַלּוּת.

וְרַבִּי פַיְבִישׁ “הַבּוֹכֶה עַל הַמִּקְדָּשׁ הַנֶּחְרָב”,

כְּאִלּוּ זֶה הַיּוֹם לְעֵינָיו הוּא נִשְׂרָף, –

נִגַּשׁ אֶל הָרַבִּי אַחַר “מַעֲרִיב” –

(מְקֹרָב הוּא לָרַבִּי… עַל כֵּן הוּא מַרְהִיב!)

וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְהִסְתַּכֵּל

בַּבֵּיבָר, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לֵיל.

וַיִּדֹּם הָרַבִּי, כְּמוֹ הִמְרִיא לִמְרוֹמִים…

וּפַיְבִישׁ רוֹאֶה וּמֵעָיו לוֹ הוֹמִים:

הֲתָפַס מְרֻבֶּה, וּבִכְדִי רַק הִטְרִיחַ?!

וַיִּפְקַח הַצַּדִּיק אֶת עֵינָיו, וְהוּא מֵשִׂיחַ:

“דַּע מַה לְמַעְלָה מִמְּךָ!” – הֱוֵי יוֹדֵעַ

שֶׁכָּל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה – מִמְּךָ הוּא נוֹבֵעַ!…

הָאֱמוּנָה הַבָּאָה רַק מִכֹּחַ הָרְאִיָּה

יֵשׁ לָהּ הֶפְסֵק כְּכָל דָּבָר שֶׁל פְּלִיאָה;

וְהָאַהֲבָה, הַנֶּאֱצֶלֶת מִזּוֹ הַבְּחִינָה,

אֵינֶנָּה נִמְשֶׁכֶת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

אֱמוּנָה שֶׁל אֱמֶת, דַּע, הִיא רַק בְּאֵין־סוֹף!

וְאַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁבְּקִרְבּוֹ הוּא יַחֲשׂוֹף

אֶת פֶּלֶא הַטֶּבַע, בְּפֹעַל וּבַהֲגִיג,

וּבְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ אֶת אֱלוֹהַּ יַשִּׂיג.

אַךְ פַיְבִישׁ "הַבּוֹכֶה עַל הַמִּקְדָּשׁ הַנֶּחְרָב ",

הַיּוֹם לֹא יָרַד לְסוֹף דַּעַת הָרַב.

“רַבִּי”, הִפְצִיר, "נָא לַמְּדֵנִי הַסּוֹד

כֵּיצַד לְהַגִּיעַ לְעֹמֶק הַיְּסוֹד,

שֶׁיְּהֵא זֶה הַפֶּלֶא עוֹלֶה מִנְּבָכַי

וִיחַבֵּר לְאֶחָד בִּי אֶת כָּל הֲפָכַי?"

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "שְׁמַע, פַיְבִישׁ בְּנִי!

לֵךְ לַחֶבְרָה וְאָמַרְתָּ: אֲנִי,

נַפְתָּלִי מֵרוֹפְּשִׁיץ, אַרְאֵם נִפְלָאוֹת – – –

הִתְקַדְּשׁוּ, וְהַלַּיְלָה יְהִי זֶה הָאוֹת!"

וַיֵּלֶךְ ר' פַיְבִישׁ לַקְּלוֹיְז וַיַּשְׁמִיעַ

בְּאָזְנֵי הַחֲסִידִים דְּבַר הָרַב הַמַּתְמִיהַּ.

וַתֶּחֱרַד הָעֵדָה חֲרָדָה גְדוֹלָה,

כִּי יָדְעוּ יַד הָרַבִּי הִיא כֹּל־יְכוֹלָה…

וּבִרְצוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ –

יְקַרְקֵר הַקִּרְקָס וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ.

בְּרֶגַע אֶחָד, הָאַבְנֵט רַק יַתִּיר,

וּבֶרֶךְ יִכְרַע לוֹ הָאֲרִי הָאַדִּיר.

אֶצְבַּע אִם יָנִיעַ, יִקְרֹץ עַפְעַפָּיו –

וְדֻבִּים וּנְמֵרִים אָז יָלֹקּוּ כַּפָּיו.

עִלָּה אֱלִימֶלֶךְ חַזַּן הָאַדְמוֹ"ר:

רַבֵּנוּ הוּא צֶלֶם־אֱלֹהִים שֶׁל הַדּוֹר,

כִּי הוּא הַצַּדִּיק וְהָאָדָם הַשָּׁלֵם,

וְגִלּוּי הַמָּשִׁיחַ רַק בּוֹ מִתְגַּלֵּם.

שֶׁכֵּן הוּא, הַקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ “רֵישׁ־דּוּכָן”,

לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל יְהוּדִי הוּא מוּכָן.

וְהִנֵּה דְמוּת הָרַבִּי בַּפֶּתַח מוֹפַעַת,

וְאוֹר וּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה הִיא שׁוֹפַעַת:

טוֹב־עַיִן, עַלִּיז, הִלַּת צְחוֹק עַל פָּנָיו,

כְּאָב הָרוֹאֶה בְּשִׂמְחָה אֶת בָּנָיו.

יָשַׁב וּמַשְׁקֶה לְהַגִּישׁ לוֹ צִוָּה,

שָׁתוּ לְ“חַיִּים”, אָז בְּזֶמֶר אִוָּה.

נָשָׂא אֱלִימֶלֶךְ קוֹלוֹ הֶעָרֵב – –

מִיָּד לֵב אֶל לֵב מֵאֵלָיו נִתְקָרֵב.

מִשְׁתַּפֵּךְ הַנִּגּוּן בִּמְתִיקוּת וּבִיקוֹד,

מְחַמֵּם, מְרוֹמֵם, וּמַגְבִּיהַּ לִרְקוֹד.

מַעְגָּל… מְחוֹל הַקֹּדֶשׁ… הֲזֶהוּ הָאוֹת?

וְהַשִּׁיר וְהַמָּחוֹל יְחוֹלְלוּ נִפְלָאוֹת?!

כְּנָפַיִם לַזֶּמֶר וּמוֹשֵׁךְ הוּא לְעֵיל,

בְּשִׁיר וּמָחוֹל הַנְּשָׁמָה תִּגָּאֵל.

הָרַבִּי נֶאֱנָח… וּכְמוֹ צֵל עֲנָנָה

הֵעִיב אֶת פָּנָיו, אַךְ זִיווֹ לֹא פָּנָה.

וַיָּבֶן הָעָם. הַצַּדִּיק מְפַקֵּד:

“הַס! יְהִי שֶׁקֶט!” וְעָמַד מְרַקֵּד.

דִּמְמַת קֹדֶשׁ… וְהוּא מֵרִים אֶת הַיָּד

לְמַעְלָה, אֶל עָל, וּמְדַבֵּר הוּא לְאַט:

חֲשַׁקְתֶּם בַּקִּרְקָס, וְתַאֲמִינוּ עֲדַיִן

כִּי מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה – עַיִן…

וְעֵינְכֶם לֹא נִפְקַחַת לִרְאוֹת אֶת הָאוֹת

כִּי מְקוֹר הַפְּלָאִים הוּא בְּנִיד הָאֶצְבָּעוֹת.

מִי אִישׁ וּלְנַפְשׁוֹ הוּא חָרֵד וְדוֹאֵג –

וְשָׁמַע קוֹל לִבּוֹ כְּאַרְיֵה בּוֹ שׁוֹאֵג:

פְּקַח עַיִן, יְהוּדִי, וְהִסְתַּכֵּל וְהַבֵּט,

וְכָל נִיעָה שֶׁבְּךָ נָא רְאֵה וְכַבֵּד!

הַהוֹבֵר, הַשַּׁוָּר, הָעֲוָיוֹת שֶׁל הַקּוֹף,

לַגּוֹי, לְעֵשָׂו הֵם, אַךְ לֹא לְיַעֲקֹב.

כִּי הַגּוֹי, כְּמוֹ הַיֶּלֶד, זָקוּק לִתְמוּנָה.

בְּלִי פֶּסֶל שֶׁל כֶּסֶל אֵין לוֹ אֱמוּנָה.

סוֹגֵד הוּא לְאֶבֶן, לְצֶלֶם תָּלוּי,

כִּי מַשִּׂיג הוּא בָּעַיִן רַק מַה שֶּׁגָּלוּי.

לֹא כֵן יִשְׂרָאֵל! עוֹדוֹ נַעַר וְאָהַב

בַּלֵּב וּהַנֶּפֶשׁ אֶת סוֹד אֱלֹהָיו.

הָאוֹת, וְהַנִּיד, וְהָרֶמֶז לוֹ דַּי!

כָּל שֵׁם הוּא שֶׁמָּא… רַק אֶחָד הוּא וַדַּאי –

שֵׁם הֲוָיָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת,

שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה בּוֹ, וְכָל הַבְּרִיּוֹת. – – –

וְהָרַבִּי מֵנִיד אֶצְבָּעוֹ בָּאֲוִיר,

הֵנָּה וְהֵנָּה אוֹתָהּ יַעֲבִיר;

וְ“אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ” יַבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ,

וְעֵינֵיהֶם לֹא תִּשְׂבַּעְנָה מִפֶּלֶא מַרְאֶהָ.

וְאִם רַק אֶצְבַּע שֶׁל אָדָם הִיא, רַק אֵבֶר –

מָה רַב בָּהּ הַהוֹד, וְהַסּוֹד, וְהַסֵּבֶר!…

וְכָל אֶחָד בִּלְבָבוֹ אָז שׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין

בַּת־קוֹל מִשָּׁמַיִם, רָזִין דְּרָזִין.

שְׁעוֹן הָעִיר “שְׁתַּיִם” יֶהְגֶּה־יַהֲלוֹם!

הַלַּיְלָה יָשִׂיחַ כְּמוֹ בַּחֲלוֹם…

וַחֲסִידִים מִדַּבְּקִים בְּרַבָּם, וְרוֹאִים

עַיִן בְּעַיִן אֶצְבַּע אֱלֹהִים. – – –

---

יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט

מאת

משה בן־מנחם

א.

…בְּמֶזִ’יבּוּז, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט,

שׁוּם אִישׁ יְהוּדִי לֹא יֹאכַל וְלֹא יֵשְׁתְּ…

אֲהָהּ לַיּוֹם הַמַּר – הוּא שִׁבְעָה בְּסִיוָן!

חָפוּ פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, פָּנָה הוֹד זִיוָן;

נָעִים הָעֵצִים בְּעַצְבוּת כְּמֻכִּים,

קוֹלוֹת הַצִּפֳּרִים בִּדְמָעוֹת חֲנוּקִים,

עוֹמֵד הָעוֹלָם בִּרְעָדָה וּבְחִיל,

אֶת גֹּדֶל הַצַּעַר הַלֵּב לֹא יָכִיל.

הַיּוֹם מִדַּת הַדִּין עַל מֶזִ’יבּוּז' נִמְתַּחַת, –

כָּל עַיִן דּוֹמַעַת, כָּל נֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת,

יוֹם בֵּית דְּשָׁבוּעוֹת – וְאֵין תְּפִלָּה בְּצִבּוּר!

- "הוּא נֶחְלַשׁ וּבְפִיהוּ אֵין כֹּחַ הַדִּבּוּר,

שְׂפָתָיו רַק נָעוֹת – – "הַשְּׁמוּעָה כֹּה עוֹבֶרֶת

מֵאִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְכָל לֵב הִיא שׁוֹבֶרֶת;

אֲבָל הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה עוֹד נֶאֱבֶקֶת

עִם הַסַּ"ם, וְחַיֶּיהָ אֵינֶנָּה שׁוֹבֶקֶת.

ב.

מִסָּבִיב לְמִטַּת הַגּוֹסֵס נִצָּבִים

גְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו וּפְנֵיהֶם לְהָבִים:

ר' יַעֲקֹב יוֹסֵף כַּ"ץ, הָרַב בְּפוֹלְנָאָה,

מִתְבּוֹנֵן עֲמֻקּוֹת בַּצּוּרָה הַנָּאָה

שֶׁל רַבּוֹ, וּמְהַרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּאֵין אֹמֶר:

- תַּכְלִית הָאָדָם הַקָּרוּץ מֵחֹמֶר –

לַחֲשֹׁק כָּל יָמָיו לַהֲפֹךְ לְצוּרָה

אֶת הַגֶּשֶׁם הַגַּס בּוֹ הַנֶּפֶשׁ עֲצוּרָה…

כִּי גּוּף וּנְשָׁמָה הֵמָּה שְׁנֵי הֲפָכִים

אֲשֶׁר הַצִּנּוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם נִמְשָׁכִִים

מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד – – מֵעֵלָּא לְתַתָּא,

בְּסוֹד הַצֵּרוּף שֶׁל “אֲנִי” וְ“אַתָּה”.

לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, בְּמֹחִין דְּגַדְלוּת שָׁקוּעַ,

עוֹמֵד רַבִּי בֶּר, וּמַבָּטוֹ תָּקוּעַ

עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט, בְּתוֹךְ־תּוֹכָהּ,

וְכֻלּוֹ בּוֹ דָבֵק, כְּבָעֵץ הַשּׂוֹכָה…

עֵינָיו נוֹצְצוֹת בִּבְרַק אוֹר הֲנָאָה

כִּי מָצָא בְּרַבּוֹ הַשָּׂגָה עִלָּאָה:

לְהַפְשִׁיט אֶת עַצְמוֹ מִגַּשְׁמוּת מְדֻמָּה,

וְלֵהָנוֹת מִזִּיוָהּ שֶׁל שְׁכִינָה הָרְחוּמָה,

עוֹד לִפְנֵי הַפְּטִירָה… וּבְהַאי עָלְמָא

עוֹטָה נִשְׁמָתוֹ אוֹר שַׁדַּי כְּשַׂלְמָה!

וְלַחַשׁ פְּלָאִים יִשָּׁמַע מִסָּבִיב:

…לְבֶן מֶלֶךְ הַחוֹשֵׁק לְהִדָּבֵק בְּאָבִיו,

וְחוּצָה יִצְעַק אֶת תְּשׁוּקָתוֹ הַכְּבוּשָׁה,

וּמֵרֹב אַהֲבָה לֹא יֵדַע בּוּשָׁה – –

ג.

מִמִּטַּת הַחוֹלֶה יוֹם וָלַיְלָה לֹא מָשׁ

הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג – ר' יַעֲקֹב הַשַּׁמָּשׁ:

- "עַל מִי תַּעַזְבֵנִי, שְׂרֻאלְצִ’י קְדוֹשִׁי?

אָן אֵלֵךְ, וְהֵיכָן, אוֹי, אַנִּיחַ רֹאשִׁי?

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי נָא לְעֵת כְּלוֹת כֹּחִי!

וַאֲנִי עַם־הָאָרֶץ, וְרֵיק הוּא מֹחִי:

לֹא תּוֹרָה, לֹא חָכְמָה רַק בְּיַחַד אִתְּךָ

חָפַצְתִּי לִהְיוֹת – בְּאוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ!

וְאִם לְבֵית אָבִיךָ אַתָּה כְּבָר נִכְסָף –

קַח גַּם אוֹתִי, הַמְשָׁרֵת הַנֶּעֱזָב;

אֶהְיֶה שַׁמָּשְׁךָ בְּגַן־עֵדֶן מִמַּעַל,

אֶשְׁמָרְךָ, כְּמוֹ כָּאן, עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל;

זְכֹר לֶכְתִּי אַחֲרֶיךָ בִּהְיוֹתְךָ רֵישׁ־דּוּכָן – – –

נַפְשִׁי תֵּת עָלֶיךָ אַף הַיּוֹם אֲנִי מוּכָן!"

כָּך שָׁפַךְ לְבָבוֹ הַמְשָׁרֵת הַיָּשִׁישׁ,

וּפָנָיו רוֹחֲצוֹת בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

ד.

…וַיִּפְקַח הַבֶּעשְׁ"ט אֶת עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת –

וּמְפִיקוֹת אַהֲבָה הֵן וְאוֹר תַּעֲלוּמוֹת;

הַפָּנִים מְאִירוֹת בַּאֲרֶשֶׁת בַּת־צְחוֹק

וּדְבָרָיו יִשָּׁמְעוּ כְּבַת קוֹל מֵרָחוֹק:

- יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, מְנַע קוֹלְךָ מִבְּכִי!

גַּם כִּי אֵלֵךְ לֹא אָמוּת כִּי אֱחִי…

מָשָׁל לַיּוֹצֵא מִן הַפֶּתַח בַּצַּד

וְדֶרֶךְ הַשַּׁעַר נִכְנָס הוּא מִיָּד!

וּבְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב בִּמְתִיבְתָּא דְרָקִיעַ –

“הַסִּפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים” בָּעוֹלָם תַּשְׁמִיעַ:

מֵעֲיָרָה לַעֲיָרָה, וּמִכְּפָר אֶל כְּפָר

תֵּלֵךְ וּתְסַפֵּר מָה הָרְאֵיתָ מִכְּבָר!

וּמִזֶּה פַּרְנָסָתְךָ תִּמָּצֵא בְּכָבוֹד,

וְגַם בַּבָּא שְׂכָרְךָ יְהִי הַרְבֵּה מְאֹד!

וְהָעוֹלָם לְךָ יִשְׁמַע בְּרָצוֹן וּצְמֵא דַעַת,

וּמַחְשַׁבְתּוֹ בְּמַחְשַׁבְתִּי בְּאַהֲבָה נוֹגַעַת;

וּמִכֹּחַ הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא יִשְׁתַּלֵּב

שֹׁרֶשׁ בְּשֹׁרֶשׁ, וְלֵב בְּתוֹךְ לֵב!

כִּי צְפוּנִים בַּדִּבּוּר הַפָּשׁוּט סוֹד וָשִׂיחַ

שֶׁהֵם נֹגַהּ־נֶגֶד מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

פִּתְאֹם הָשְׁלַךְ הָס… הַצַּדִּיק כְּמוֹ נִרְדַּם,

וְהַלֵּב הַגָּדוֹל, הָהּ, לָנֶצַח נָדַם!

וּבָרֶגַע הַזֶּה – הוֹ, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת –

עָמְדוּ מִפְּעֹם כָּל מוֹרֵי־הַשָּׁעוֹת!…

חָשַׁךְ הָעוֹלָם – – אַךְ בְּפָנָיו אוֹר הוֹפִיעַ,

וְיֹפִי לוֹ שֶׁאֵין בְּמִלִּים לְהַבִּיעַ – – –

---

עִיר אֲבוֹתַי – – –

מאת

משה בן־מנחם

…מִי זֶה קוֹרֵא לִי? הֲקוֹל הוּא אוֹ רֵיחַ?

פִּתְאֹם וְאָנֹכִי בְּעִירֵנוּ – אוֹרֵחַ!

וְיוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָעִיר הַנַּנֶּסֶת,

יְלָדִים בָּרְחוֹבוֹת, קוֹל תְּפִלָּה מִבֵּית־כְּנֶסֶת;

דְּמוּת יַלְדוּתִי בָּאֶשְׁנָב הַפָּתוּח – – –

וּכְאָז לְבָבִי בָּהּ סָמוּךְ וּבָטוּחַ.

עֶרֶב. הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶב שׁוֹקַעַת,

וְעַנְוַת פְּנֵי הָאֹפֶק עַד נֶפֶשׁ נוֹגַעַת:

בָּמֳתֵי־עָב שָׁם… גִּבְעָה, גִּבְעָתַיִם, –

סוֹד אֱלֹהִִים, הוֹד מֻפְלָא שִׁבְעָתַיִם.

יֹפִי צָנוּעַ לְעִירִי, תֹּם וָטַעַם,

דּוֹמֶה: לֹא נִפְרַדְתִּי מִמֶּנָּה אַף פַּעַם;

שָׁנִים לֹא חָלְפוּ בַּנֵּכָר, וְהַנַּעַר

לֹא הָלַךְ, נָפַל שֶׁבַע בְּדֶרֶךְ הַצַּעַר.

דָּבָר לֹא שֻׁנָּה פֹּה, אִמִּי עוֹד נִצֶּבֶת

עַל־יַד הַכִּירַיִם, שְׁקֵטָה־נֶעֱצֶבֶת.

הָאֵשׁ מְזַמְזֶמֶת לָהּ זֶמֶר קוֹדֵחַ,

לוֹ יַעַן קוֹל סִיר הַנָּזִיד הָרוֹתֵחַ,

וְהִיא מְנַצַּחַת: טוֹעֶמֶת, בּוֹחֶשֶׁת,

פֹּה מַיִם, שָׁם מֶלַח תּוֹסִיף, וְלוֹחֶשֶׁת

תְּחִנָּה חֲרִישִׁית, וְאֵינֶנָּה שׁוֹכַחַת

כִּי הֶבֶל הַכֹּל… וְהַנְּשָׁמָה רַק אוֹרַחַת

לְרֶגַע בַּגּוּף הַנָּגוּף, הַתּוֹבֵעַ

תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָה, וְאֵינֶנּוּ שָׂבֵעַ.

אֵצֵא לִי הָעִירָה, אָצִיץ לְבָתֶּיהָ,

אֶרְאֶנָּה עַתָּה בַּעֲמָלָהּ, בִּלְבָטֶיהָ:

לַחְמָם דַּל יָבִיאוּ בִּיגִיעַ כַּפַּיִם

בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה, בְּזֵעַת הָאַפַּיִם.

מֵאֹפֶל הַחֶדֶר הַצַּר, לָאוֹרֵחַ

אוֹר הַחַיִּים הַכְּשֵׁרִים שָׁם זוֹרֵחַ.

פָּנִים לוֹ יַסְבִּירוּ יָאֵטּוּ מְלַאכְתָּם,

יָגִילוּ בּוֹ גַּם פַּטִּישָׁם וּמַחְטָם,

וּכְמוֹ יְדַבְּרוּ אֶל לִבּוֹ הַכֵּלִים:

אָנוּ תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה עֲמֵלִים.

אָשׁוּט בָּרְחוֹבוֹת, אֶת עֵינַי בָּם אַשְׂבִּיעַ,

“שָׁלוֹם רַב בּוֹאֶךָ!” – עֵינָם לִי תַּבִּיעַ:

וּמִי עוֹד כָּמוֹנִי הַיּוֹם מְאֻשָּׁר?!

וְזֶמֶר נוֹשָׁן בִּי נֵעוֹר וּמוּשָׁר:

הֲלֹא הוּא הַשִּׁיר בִּי יֶחְמַר, יְזֻמַּר,

וְכַיַּיִן הַטּוֹב בִּי מֵאָז יְשֻׁמַּר, –

שִׁיר יַלְדוּתִי הוּא, חָרֵד וְיָתוֹם

לִי שָׁרָה אִמִּי בִּימֵי עֹנִי וָתֹם.

עִיר אֲבוֹתַי! מֶבָּטֵךְ הַתָּמֵהַּ

יִקֹּב עַד לְעֹמֶק לִבִּי הַכָּמֵהַּ!

נִכְסַפְתִּי הַבַּיְתָה – – פִּתְחִי לִי הַשַּׁעַר!

הֲלֹא תַּכִּירִינִי? – אֲנִי הוּא הַנַּעַר,

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַיִךְ יָחִיד בִּיגוֹנוֹ,

שׁוֹלֵחַ עַל פְּנֵי הַלֵּילוֹת עֶרְגּוֹנוֹ;

רַק בָּךְ אוֹר־אֱלוֹהַּ רָאִיתִי, רָאַנִי,

הָלַכְתִּי תָּמִים אַחֲרָיו כִּי קְרָאַנִי.

הַס. דִּמְמַת מָוֶת… אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב,

גָּז הַמַּרְאֶה כְּמוֹ בְּלַחַשׁ הַכֶּשֶׁף.

בְּבֶטֶן עָנָן הַלְּבָנָה מִתְרוֹצֶצֶת,

רֶגַע מֻבְלַעַת וְרֶגַע נוֹצֶצֶת.

הִנֵּה כָּל אוֹנָהּ בְּאַחַת שָׁם אוֹסֶפֶת –

לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי הִיא שׁוֹאֶפֶת…

וּבְצֵאתָהּ לַמֶּרְחָב מִן הַתְּהוֹם הַקּוֹדֶרֶת,

תַּעֲמֹד וְתִתֵּן בִּי דֹם עַיִן חוֹדֶרֶת –

עַיִן רוֹאָה, מַחֲרִידָה נְפָשׁוֹת,

וְהִיא מַחֲרִישָׁה־מִשְׁתָּאָה לִי קָשׁוֹת.

…מֵעֹמֶק הַלַּיְלָה אֵלַי מְשַׁוַּעַת

נֶפֶשׁ עִירִי, וְרַחֲמִים הִיא תּוֹבַעַת:

אֵין דֳּמִי לְדָמֶיהָ, בְּכִיָּה הִיא נִצַּחַת – – –

הוֹי, עִיר אֲבוֹתַי! הַקְּדוֹשָׁה, הַנִּרְצַחַת:

זָכַרְתִּי לָךְ טוּב שַׁבְּתוֹתַיִךְ, חַגַּיִךְ, –

אֱלֹהִים וְאַהֲבָה רַק הָיוּ הֲגִיגַיִךְ…

כָּל בַּיִת, כָּל רְחוֹב, הוֹד לָבַשׁ וּמְנוּחוֹת,

חֶסֶד עוֹלָם, לָךְ נָשְׂאוּ הָרוּחוֹת.

הַנַּחַל, הַיַּעַר, הָעֵץ וְהַשִּׂיחַ,

יַחַד אִתָּךְ הִתְפַּלְּלוּ לַמָּשִׁיחַ –

חִכִּית לוֹ בְּתֹם שֶׁיָּבוֹא בְּכָל יוֹם – – –

וְהִנֵּה זֶה בָּא אַרְמִילוּס הָאָיֹם!

לֹא חַג, לֹא שַׁבָּת לָךְ, לֹא “קְדֻשָּׁה־וּבָרְכוּ”,

הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת מִבָּתַּיִךְ בָּרְחוּ;

טֻמְאָה אֲיֻמָּה אֶל הַקֹּדֶשׁ הָרְסָה,

וְאֶת שְׁחוֹר כְּנָפֶיהָ עָלַיִךְ פָּרְשָׂה.

אֱמוּנַי, מְעֻנַּי הַקְּדוֹשִׁים, אַיֵּכֶם?

אֶבְכֶּה כָּל חַיַּי עַל אָבְדַן חַיֵּיכֶם!

כָּל קוֹל וּמַרְאֶה, זֵכֶר גִּיל וּבְכִי,

אֶשְׁמֹר בִּלְבָבִי וּלְבַבְכֶם בִּי יְחִי…

וְעָל רֹאשׁ יְגוֹנַי וּמְרוֹם־קֵץ אַהֲבוֹתַי,

אַעֲלֶה זִיו פָּנַיִךְ, אַתְּ עִיר אֲבוֹתַי!

---

רַבִּי זוּשָׁא וְהַצִּפֳּרִים

מאת

משה בן־מנחם

מַעֲשִׂיָּה חֲסִידִית

לָמַד רַבִּי זוּשָׁא בְּדֶרֶךְ נְדוֹד

לְשׁוֹן הַחַיָּה וְהָעוֹף, וְגַם סוֹד

שִׂיחַ הָעֵשֶׂב וְלַחַשׁ אִילָן

וּמֶלֶל הַמַּיִם נוֹבְעִים מִמַּעְיָן;

בְּאֵלֶם הַיַּעַר, בִּדְמִי מַחֲבוֹאָיו,

בְּקוֹל לֹא־נִשְׁמָע יְדַבֵּר עִם אֱלֹהָיו.

פַּעַם בַּחֹרֶף, בְּיוֹם שֶׁלֶג קַר,

נִכְנַס, כְּדַרְכּוֹ, לְפֻנְדָק שֶׁל כְּפָר, –

הוּא “הַפֻּנְדָּק הָאָדֹם עַל הַסַּן”,

כֶּסֶף לִתְבֹּעַ מֵאֵת הַמֻּכְסָן –

לִפְדוֹת יְהוּדִי מִיָּדָיו שֶׁל עֵשָׂו!

(וְהַסְּכוּם, הָהּ, בְּקשִׁי הוֹלֵךְ וְנֶאֱסָף…)

בָּא לוֹ לַבַּיִת, אַךְ, אוֹי, לֹא מָצָא

אֶת הַמּוֹכֵס, כִּי הִקְדִּים וְיָצָא.

מֵחֶדֶר לְחֶדֶר הָלַךְ וְעָבַר

הִבִּיט כֹּה וָכֹה, כִּמְחַפֵּשׂ שָׁם דָּבָר.

וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל אַחַד הַתָּאִים –

וַיַּרְא צִפֳּרִים, הוֹ פִּלְאֵי־פְּלָאִים:

שָׁם חוֹחִית, תַּפּוּחִית, כַּנָּרִית וְגִבְּתוֹן,

בַּזְבּוּז, עֶפְרוֹנִי וְהַפָּשׁוֹשׁ הַקָּטֹן, –

קְהַל צִפֳּרִים מַה נֶּחְמָד וּמְגֻוָּן!

וְקוֹל שִׁיר עָצוּב יַעֲלֶה מִכְּלוּבָן:

“מָתוֹק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, בְּלִי חֹפֶשׁ כֹּה מַר…”

וְזוּשָׁא שָׁמַע וּלְנַפְשׁוֹ כֵּן יֹאמַר:

חֹק אֱלֹהִים הוּא הַחֹפֶשׁ, הָאוֹר,

וְחֵטְא הוּא כָּל נֶפֶשׁ בַּכֶּלֶא לִסְגּוֹר!…

הִנֵּה אֶת רַגְלַי הַחוֹלוֹת אֲכַתֵּת,

כְּדֵי לְאַסִּיר אֶת הַחֹפֶשׁ לָתֵת,

וְנֶגֶד עֵינַי פֹּה רַבִּים הַשְּׁבוּיִים –

מִכָּאן לֹא אָזוּז עַד כֻּלָּם פְּדוּיִים!

נִגַּשׁ וְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּן מִכִּלְאָן, –

מַהֵר חִישׁ פָּרְחוּ וְיָשְׁבוּ עַל אִילָן,

כֹּחַ כְּנָפַיִם וְרֶגֶל מְנַסּוֹת;

אַחַר בִּיעָף קַל לַמָּרוֹם מִתְנַשְּׂאוֹת.

“שָׁלוֹם, חֲבִיבַי, לַקָּרוֹב, לָרָחוֹק!”

קָרָא, וְעַל פָּנָיו מְרַחֶפֶת בַּת־צְחוֹק.

הַפֻּנְדָּקִי בָּא – וְהִנֵּה הַכְּלוּב רֵיק!

בְּזַעַם מַבִּיט הוּא, שִׁנַּיִם חוֹרֵק;

קִלֵּל, הִשְׁתּוֹלֵל, מִזַּעַם רָתַח:

“מִי זֹאת עָשָׂה לִי? הַכְּלוּב מִי פָּתַח?”

עָנוּהוּ: "רְאֵה, שָׁם עוֹמֵד בֶּן־אָדָם,

מַרְאֵהוּ – מַרְאֵה אִישׁ שׁוֹטֶה, מִן הַסְּתָם

הוּא זֹאת עָשָׂה, לֹא אַחֵר, כִּי הֲלוֹם

לֹא בָּא זוּלָתוֹ כָּל קַבְּצָן זֶה הַיּוֹם."

וְרַ' זוּשָׁא עוֹמֵד מִן הַצַּד וּמְחַיֵּךְ,

כְּמוֹ הָעִנְיָן לֹא אֵלָיו מִשְׁתַּיֵּךְ…

"שׁוֹטֶה! – הַמֻּכְסָן בּוֹ בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ גָּעַר;

לָמָּה קִפַּחְתָּ רְכוּשִׁי הַיָּקָר?

רֹב כֶּסֶף נָתַתִּי מְחִירָן לַמּוֹכֵר!"

וַיַּעַן רַ' זוּשָׁא בְּתֹם לַחוֹכֵר:

"עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֱלֹהִים מְרַחֵם,

אַשְׁרֵי הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַשֵּׁם!

אַךְ עִקָּר שָׁכַחְתִּי… חֲמִשִּׁים זְהוּבִים

תֵּן לְפִדְיוֹן יְהוּדִי בֶּן־טוֹבִים,

וְקִיַּמְתָּ: “לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר!…”

מַהֵר, רַבִּי סֶנְדֶּר, וּפְתַח אֶת הַצְּרוֹר!"

קָפַץ הַמֻּכְסָן עַל רַ' זוּשָׁא הַתָּם,

הִכָּהוּ, הַכֵּה וְחָבוֹל עַד זוֹב דָם;

וְכַעֲסוֹ הַבּוֹעֵר לֹא שָׁקַט, לֹא רָגַע,

עַד כִּי יָדוֹ הַמּוֹחֶצֶת יָגְעָה…

"הֲרֵי סְכוּם הָגוּן, מַתְּנַת־יָד נֶאֱמָנָה!

וְאִם טֶרֶם מָנִיתָ – אֱלֹהִים הוּא מָנָה…

לְמַעַן תִּזְכֹּר, אָרְחָא־פָּרְחָא עָלוּב,

כֵּיצַד מְשַׁלְּחִים צִפֳּרִים מִן הַכְּלוּב!"

אָמַר, וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַהֵלֶךְ לָרְחוֹב.

וַיֵּלֶךְ, רַגְלָיו אַט גָּרוֹר וְסָחוֹב.

בָּא אֶל הַיַּעַר, יָשַׁב שָׁם וָנָח – – –

“זוּשָׁא, אוֹי, זוּשָׁא”, אָמַר וְגָנַח:

"סָפַגְתָּ מַכּוֹת דַּי, בָּרוּךְ הוּא הַשֵּׁם,

פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ – אַתָּה הָאָשֵׁם!

שִׁלַּחְתָּ לְחֹפֶשׁ צִפּוֹר מִן הַכְּלוּב,

וְנַפְשְׁךָ כְּצִפּוֹר מְפַרְכֶּסֶת בַּגּוּף.

“פְּתַח אֶת כִּלְאִי!” תִּתְחַנֵּן וְתָהִים,

“כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לְאוֹר אֱלֹהִים…”

בָּכָה הַצַּדִּיק וְלִבּוֹ בּוֹ הָמָה,

וַיֵּבְךְּ גַּם הַיַּעַר אִתּוֹ בִּדְמָמָה.

---

על אַדְמַת נֵכָר

מאת

משה בן־מנחם

א

…נוֹסְעִים חֲסִידִים לָרַבִּי בָּעֲגָלָה,

בָּנִים וְאָבוֹת;

בֹּקֶר אָבִיב… הַחַמָּה מִתְגַּלָּה

בַּיַּעַר הֶעָבֹת.

עוֹד מַחֲרִישׁ הַיּוֹם, מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה

הַהוֹד וְהַקְּדֻשָּׁה, –

וְהִנֵּה עֵין הָאָרֶץ נִפְקַחַת, וַהֲרֵי

תֵּבֵל בְּחִדּוּשָׁהּ!

זֶה זִיו אֱלֹהִים הָעוֹלֶה וְנוֹסֵק

לַמְּרוֹמִים הַצַּחִים;

זֶה שִׁירוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינֶנּוּ פּוֹסֵק

לְנֵצַח נְצָחִים.

ב

אֵי־שָׁם בַּמֶּרְחָב גּוֹי אִכָּר הִתְיַצֵּב

כְּגַלְעֵד בְּשָׂדֵהוּ:

קוֹל שִׁיר יְהוּדִי בִּדְמִי יַעַר חוֹצֵב,

הִגִּיעַ עָדֵיהוּ.

מַאֲהִיל עַל עֵינָיו בּכַפֵּהוּ הַגּוֹי,

וּשְׁמִיעָתוֹ יְחַדֵּד;

כִּי בָּא בְּאָזְנָיו דְּבַר הַזֶּמֶר בְּנוֹי,

וּבְנַפְשׁוֹ יְהַדְהֵד…

“יְהוּדִים… אֻמָּה זוֹ מַה שּׁוֹנָה וּמְשֻׁנָּה!”

מְהַרְהֵר הוּא לִגְנַאי:

"בֶּחָרִישׁ, בַּקָּצִיר, בְּכָל עִתּוֹת הַשָּׁנָה,

יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי!"

"שָׁרִים וְעוֹלִים לְרַבָּם הַקָּדוֹשׁ,

וּבְלִבָּם הַשִּׂמְחָה;

וְסוֹחֲרִים בַּעֲמָלֵנוּ – הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ,

בָּאֲדָמָה וְצִמְחָהּ!"

וְשׁוּב הָאִכָּר עַל הָרֶגֶב יִגְחֹן –

קַרְקַע בְּתוּלָה;

וְאַדְמָתוֹ הַטּוֹבָה יַעֲבֹד וְיָחֹן

וְהִיא תִּתֵּן יְבוּלָהּ.

ג

…וְלֵב חֲסִידִים יִמָּלֵא הַרְהוֹרִים:

“אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ…”

הֵידָד מִשָּׂדוֹת, עֵת קָצִיר שֶׁל שְׂעוֹרִים,

וּמַשְׁקִיף אֱלֹהִים מִמְּעוֹנָתוֹ –

עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָעוֹבְדִים בְּזֵעָה

וִיגִיעַ כַּפַּיִם אוֹכְלִים…

וְלֶקֶט, שִׁכְחָה לָעֲנִיִּים, וּפֵאָה, –

כֻּלָּם צַדִּיקִים, אֵין נוֹכְלִים!

וּבֹעַז מִתְהַלֵּךְ בְּשָׂדֵהוּ – – – וּמִי

עוֹלָה שָׁם נָאָה וַחֲסוּדָה? –

רוּת הַמּוֹאָבִית, הִיא כַּלַּת נָעֳמִי,

מְלַקֶּטֶת שִׁבֳּלִים בִּיהוּדָה!

וְאוּלַי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַּמֶּרְחָק,

הוֹפִיעַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל אִכָּר?

הֵן כָּךְ מִנְהָגוֹ בִּימֵי חֹל וּבֶחָג;

מִתְחַפֵּשׂ וְאֵינֶנּוּ נִכָּר!

ד

… חוֹלְפִים יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת וּתְבוּאוֹת,

עִם אַבְנֵי הַמִּילִין;

וְשִׁיר הָעוֹלָם בְּעֶרֶב־חַג־שָׁבוּעוֹת –

"אַקְדָּמוּת מִלִּין – – – "

“אַקְדָּמוּת” – שִׁירָת יָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל אֲרָם

הַמְעֻנָּגָה וְהַנָּאוָה!

בָּה מַעֲלֶה הַפַּיְטָן אֶת צְלִילוֹ הָרָם

מֵעִמְקֵי הָאַהֲבָה:

אוֹי לְעֵשָׂו הָרָשָׁע הַחוֹרֵף

אֶת הָרוֹעֶה וְצֹאנוֹ…

וְאַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַתּוֹרָה מֵחוֹרֵב

קִבֵּל בִּרְצוֹנוֹ!

“גּוֹי”… מַה יּוֹדַעַת נַפְשׁוֹ הָאֲטוּמָה

עַל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה…

פִּתְאֹם וּמִתְפַּעֵם פַּעֲמוֹן שֶׁל “טֻמְאָה”

בְּקוֹל נְחוּשָׁה:

“גְּלִין־גְּלָן!” וּכְסַכִּין שָׁם תָּקוּעַ הַצְּלָב

בַּתְּכֵלֶת הַטְּהוֹרָה,

וְנִגּוּן יִשְׂרָאֵל הַנָּעִים נֶעֱלַב

וְנָדַם מִמּוֹרָא.

ה

אָז יִשְׁרֹק רַ' לֵיבּ דָּן הֶחָסִיד לַסּוּסִים –

וַיָּחִישׁוּ פַּעֲמֵיהֶם;

כִּי אַף הֵם בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל מְנֻסִּים

כָּל יְמֵיהֶם…

“וִיוֹ!” – וְאַבִּירֵי רַ' לֵיבּ דָּן “הַקּוֹזַק”

הוֹלְכִים אַחֲרֵי צָו:

הֵם קוֹפְצִים וְרָצִים בְּמֵרוֹץ הַבָּזָק

בַּנָּתִיב הַמְרֻצָּף.

וְהַשִּׁיר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ עוֹרֵךְ עַתָּה קְרָב

עִם שְׁאוֹן הַפַּעֲמוֹנִים,

וְהוּא טוֹב וְחָזָק מִכָּל פֶּסֶל וּצְלָב

וְקוֹלוֹת הֲמוֹנִים!

יַעַלְזוּ חֲסִידִים בְּמַשְׁקֶה וּרְנָנָה,

וְיִשְׂמַח הַיְקוּם;

כֹּה טְהוֹרִים הַשָּׁמַיִם… אֵין עָב וַעֲנָנָה,

אֵין גָּלוּת וְעַכּוּ"ם!…

“מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ!” וִיהוּדִים

לְעוֹלָם קַיָּמִים;

וֵאלֹהִים, וְיִשְׂרָאֵל, וְתוֹרָה צְמוּדִים

עַד קֵץ הַיָּמִים. – – –

בסוד אלהים

מאת

משה בן־מנחם

---

קִינַת נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב

מאת

משה בן־מנחם

נָכְרִיָּה, הָהּ, הָיִיתִי לְבֵיתִי וְלִשְׂדוֹתַי,

דָּבָר לֹא יֵדְעוּ עוֹד פֹּה עַל אוֹדוֹתַי,

גָּאָה יְגוֹנִי וְעָבַר עַל גְּדוֹתַי.

פֹּה דֶּלֶת לְשׁוּבִי לֹא תִּסֹּב עֲלֵי צִיר.

הָעָם בַּשָּׂדֶה, כְּבָר הֵחֵל הַקָּצִיר,

וּקְצִירִי כָּלָה וְחָלַף כֶּחָצִיר!

מַדּוּעַ, אֶשְׁאַל, אֱלֹהִים מְאָסַנִי,

אִשָּׁה שׁוֹמֵמָה וּקְשַׁת־רוּחַ עָשַׂנִי,

לֹא מָרִיתִי וְהוּא תַּמְרוּרִים כִּעֲסַנִי.

אֶזְכְּרָה “נָעֳמִי” קְרָאַנִי אִישִׁי,

וְנָעַם לִי קוֹלוֹ כְּנִגּוּן חֲרִישִׁי,

יַחֲרִישׁ לִי עַתָּה בְּיוֹם נָכְרִי וְרִישִׁי.

הָלַךְ אֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלִי וַעֲמִיתִי,

גַּם שְׁנֵי הַבָּנִים נִלְקְחוּ מֵאִתִּי,

וָאִשָּׁאֵר לְבַדִּי עִם שִׁבְרִי וַהֲמִיתִי.

קְרֶאנָה “מָרָה” לִי וְאַל נָעֳמִי!

כִּי שַׁדַּנִי שַׁדַּי וְהֵסִיר טַעֲמִי,

וּבָדָד הוֹשִׁיבַנִי בְּתוֹכֵכִי עַמִּי…

קְבָרִים בְּמוֹאָב לִי, בְּאֶפְרָת רִיק וָאֶפַע.

לֹא לִי טוּב הָאָרֶץ, הַגִּיל וְהַשֶּׁפַע.

אֲנִי בְּיָגוֹן אֶל קְבָרַי אֵאָסֵפָה – – –

---

קְחוּ מְנַגֵּן לִי...

מאת

משה בן־מנחם

(מלכים ב‘, ג’)

וְאִם נִסְתַּם הֶחָזוֹן – לֹא נִסְתַּם הַצִּנּוֹר,

עוֹד נִגָּר הַנִּגּוּן, עוֹד נֵעוֹר הַכִּנּוֹר!

וְרוּחַ־אֱלֹהִים הַבּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים,

נַגֵּן תְּנַגֵּן עוֹד עַל כָּל הַמֵּיתָרִים.

קְחוּ מְנַגֵּן לִי נְעִים־זֶמֶר, בַּר־רֹן,

יִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשׁוֹ עֲלֵי כְּלִי, בַּגָּרוֹן,

יַסְעִיר רִגְשֵׁי לֵב שֶׁנָּדַמּוּ בִּמְרִי,

יָעִיר רוּחַ דַּל שֶׁנָּפַל וְלֹא הִמְרִיא.

וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן – וְרָוַח

לַלֵּב הַדָּוֶה, שֶׁהָמָה וְצָוַח,

עַד הִשָּׁבְרוֹ לִשְׁבָבִים – וְנָדַם…

וּבָלְעָה הַדְּמָמָה אֶת שִׁירָיו וְהֵדָם.

הֵיטִיבוּ נַגֵּן! אָז עָלַי יֵעָרֶה

רוּחַ אֱלוֹהַּ, וְנִגְלָה הַמַּרְאֶה

לוֹ אֵעָגֵן… וְנִגֵּן מֵאֵלָיו

כִּנּוֹר לְבָבִי הַגֵּאֶהּ, הַנֶּעֱלָב. – –

---

דִבְרֵי אֵלִיָּהוּ הָאַחֲרוֹנִים

מאת

משה בן־מנחם

…פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחִי אֵלֶיךָ? – הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאֹל, אֱלִישָׁע!

לֹא תֻּגַּשׁ כְּמַתָּת הָרוּחַ, לֹא יֻתַּן כִּנְדָבָה דְבַר הָאֵל –

כִּי בְּיַד־אֱמוּנָה תִּלָּקַח הִיא מִיַּד אֱלֹהִים הַקָּשָׁה!

מֵאֶרֶץ צִיָּה, רְאֵה, עָלִיתִי, שֹׁרֶשׁ לֹא הוֹד לוֹ וָתֹאַר,

וּכֶפֶרא־מִדְבָּר זֶה שָׁאַפְתִּי בְּאַוַּת כָּל נַפְשִׁי זוֹ הָרוּחַ,

עֻלִּי עַל עָרְפָּהּ הֶעֱמַסְתִּי, אוֹנָהּ וּזְדוֹנָהּ לִבְלֹם,

וַתְּהִי לִי מֵאָז הַסּוֹרֶרֶת! אָכֵן, גַּם יָדַעְתִּי תְּנוּאָתָהּ:

הָלְכָה עִם נַפְשִׁי בַּחֲמַת קֶרִי, בְּלִי הֶרֶף בָּעוֹט וְהִתְקוֹמֵם,

חֶפְצָהּ – פְּרֹק עֻלִּי מֵעָלֶיהָ וַעֲרֹק הַמִּדְבָּרָה כְּקֶדֶם!

וָאֶחְצֹב בְּמַעֲמַקַּי כִּבְסֶלַע, וּבְאֶצְבַּע אֱלֹהִים כַּפַּטִּישׁ

עַל לִבִּי כְּעַל לוּחַ חָרַתִּי בְּכֹח רָצוֹן אֲדֹנָי!

וְאַתָּה, הָהּ, אָמַרְתָּ: הָבָה לִי רוּחַ פִּי־שְׁנַיִם – מַתְכֹּנֶת

רְכֻלַּת כְּנַעֲנִי לִי נָקַבְתָּ, וְשֵׁם גַּם תִּקְרָא לַדָּבָר

לֹא בַּיָּד, לֹא בַּפֶּה יְתֻכַּן הוּא, כִּי בְּמַעַרְכֵי לֵב אָדָם.

אֱלִישָׁע! נָא יְהִי בְּרוּחֶךָ, בְּכֹחַ וְעֹצֶם יָדְךָ,

פִּי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה עָלֶיךָ! אַךְ הֱיֵה נָא אַתָּה זֶה הָאִישׁ! –

הֱיֵה רֶכֶב־אֵשׁ, הֱיֵה סַעַר, הֵרוֹם, הִנָּשֵׂא וְנַסֵּה,

וּבְרוּחַ־הֶחָזוֹן הַמְלַהֶטֶת קַח מִגָּבֹהַּ הָאֵשׁ,

וְהָיִיתָ אַתָּה הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיִיתָ אַתָּה הַקָּרְבָּן

יַעַל כָּלִיל בַּשַּׁלְהֶבֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכַּל כְּמוֹ הַסְּנֶה – – –

לֹא, לֹא אוּכַל הַעֲנִיקֶךָ! אֶת נֶפֶשׁ הָעֶבֶד שָׂנֵאתִי,

וְאַל תְּשִׂימֵנִי אָדוֹן לְךָ… רִעֲךָ, לֹא רועֲךָ אָנֹכִי!

וְיָדַעְתָּ, בְּנִי, אִישׁ הָרוּחַ אָדוֹן לְנַפְשׁוֹ לְעוֹלָם הוּא,

וְתֵת וְהַעֲנֵק מְלֹא־חָפְנַיִם נוֹצַר, וְהַשְׁפַּע וְהוֹסֵף

לַעֲנִיֵּי־הָרוּחַ יְיַחֵלוּ לְמוֹצָא פִּי נָבִיא כָּל הַיּוֹם.

…וּכְבָר הִיא הוֹיָה בְּךָ, הָרוּחַ, וְאַתָּה בָּהּ בְּכָל דְרָכֶיךָ,

אֶשְׁמַע כִּנּוֹרָהּ יְעִירֶךָ, וְהַדָּבָר תְּצַפֶּה לוֹ – הוּא בָּא!

וְלָמָּה תִּשְׁאַל עוֹד מִמֶּנִּי וְיֵשׁ לְךָ רַב כְּבָר עַתָּה!

אֶרְאֶה רַב מִדַּי זֶה הָעֹמֶס עָלֶיךָ עָמַס אֱלֹהַי, – –

וְיֵשׁ יוֹם וְהִתְפַּלַּלְתָּ: הַרְפִּי נָא מִמֶּנִּי מְעַט, הוֹי, הָרוּחַ,

וְאָמַרְתָּ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה – מַלֵּט נַפְשְׁךָ מִיַּד אֵל,

מִדְּבָרוֹ כָּאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת חַיַּת עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, –

וְהַמְלֵט לֹא תּוּכַל! וְהָרוּחַ, אֵלֶיהָ נִצְמַדְתָּ מִנֹּעַר,

כַּסּוּפָה בַּמִּדְבָּר תַּשִּׂיגֶךָ – לַהֵט וְהַטֵּל לְעָפָר,

טַלְטֵל, הוֹי, כַּמֹּץ לִפְנֵי רוּחַ – – אוֹ אָז וְנִכְסַפְתָּ לַיּוֹם

בּוֹ עִם אֱלֹהִים הִתְהַלַּכְתָּ לְרוּחַ הַיּוֹם הַבָּהִיר,

וְדִמְמַת־יָהּ בְּנַפְשֶׁךָ – הוּא קוֹל אֲדֹנָי בָּאָדָם!

…סְעָרָה מִתְקָרֶבֶת! וְאֵלִיָּהוּ יֵלֵךְ כִּלְעֻמַּת שֶׁהוֹפִיעַ,

וְאַתָּה קִנְאַת־אֵל וַחֲמַת־זַעַם מְנַת גּוֹרָלְךָ, אֱלִישָׁע!

---

אֱלִישָׁע וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים

מאת

משה בן־מנחם

(מלכים ב ב', כג־כה)

א.

וְהוּא עוֹלֶה בְּדֶרֶךְ בֵּית־אֵל כְּבַסֻּלָּם – – –

מִי עוֹלֶה כַּנָּבִיא, וּמִי חוֹלֶה כִּמְשֻׁלָּם?

אֶל מוּל אֱלֹהִים יִתְיַצֵּב וּמוּל־עַם,

יִשָּׂא מַשָּׂאָם וְיִסְבֹּל אֶת עֻלָּם,

וְהוּא נַעֲלֶה מֵרַבִּים וְנַעֲנֶה מִכֻּלָּם.

מֵעִיר הַתְּמָרִים, מִירִיחוֹ, עַתָּה בָּא הוּא:

אֶת מוֹצָא עֵין הַמַּיִם מָלַח וּרְפָאָהוּ,

אַךְ נַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה – אֶת אֲדוֹנָיו אֵלִיָּהוּ

בִּקְּשׁוּ בֶּהָרִים, פֶּן הָרוּחַ הִשְׁלִיכָהוּ…

וְלֹא רָאוּ רֶכֶב־אֵשׁ לַשָּׁמַיִם הֶעֱלָהוּ!

וַיַּעֲזֹב אֶת בְּנֵי הַמֶּרִי בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ,

בְּקוֹלוֹ לֹא שָׁמָעוּ… הִבְאִישׁוּ רֵיחוֹ!

הֲלָהֶם דְּבַר־אֱלוֹהַּ יַגִּיד וְשֵׂחוֹ?

עוֹד כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו וְלֹא נָס לֵחוֹ,

וְעַתָּה יְבַקְּשׁוּהוּ, בְּלִי דַעַת אֵיכֹה.

ב.

קוֹל שָׁאוֹן מִבֵּית־אֵל! מַה־לִּבּוֹ כֹּה יַכְאִיב?

הֲיִזְכֹּר אֶת יַעֲקֹב הַבּוֹרֵחַ מֵאָחִיו?

הַיְשַׁוֶּה לְנֶגְדּוֹ הַמַּרְאֶה הַמַּרְהִיב:

עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, זֶה מַצִּיב

אֱלֹהִים לִבְחִירָיו בְּגוֹרָלָם הַמַּעֲצִיב?!

הוּא מַעְפִּיל בְּמִשְׁעוֹל כְּנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל –

וְהִנֵּה נְעָרִים שָׁם בָּאִים מִבֵּית־אֵל;

וַיִּשָּׂא הָאֶחָד אֶת קוֹלוֹ וַיְהַתֵּל:

"הוֹי, בַּעַל קָרְחָה! אֶת הָרֹאשׁ נָא חַתֵּל

בִּכְנַף הָאַדֶּרֶת בְּיָדְךָ תְּטַלְטֵל!"…

וְחֶבֶר הַשּׁוֹבָבִים מְצַעֵק, מִתְקַלֵּס:

"עֲלֵה, הַקֵּרֵחַ, וְנָתִיב לְךָ פַּלֵּס

אֶל ‘הָהָר הֶחָלָק’, שָׁם כַּנֵּס תִּתְנוֹסֵס!"…

וּצְחוֹק, וּצְוָחָה, וְקַלֵּל וְהַלֵּז, –

וּבְעָפָר יְעַפְּרוּהוּ בְּרֶשַׁע עָלֵז.

וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם, וַיּרְאֵם – עוֹד קְטַנִּים!

אַךְ שֹׁרֶשׁ לִבָּם, הָהּ, חֲמַת פְּתָנִים…

לֹא קוֹל עוֹלְלִים, כִּי יְלֵל הַתַּנִּים;

וְזֶה הַחִלָּם בְּשִׂנְאָה וּמְדָנִים,

וּמַה יַּעֲשׂוּ כִּי יִגְדְּלוּ הַבָּנִים?

וַיְקַלֵּל בַּחֲמַת זַעַם כָּל נַעַר וָנַעַר:

“יְבַקְּעוּכֶם, רְשָׁעִים, הַדֻּבִּים מִן הָיַּעַר!”

“לְדֹמֶן תִּהְיוּ, וְכַקַּשׁ לִפְנֵי סַעַר!”

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וְלִבּוֹ תְּהוֹם צַעַר,

וַיִּפְסַח עַל הָעִיר וְלֹא בָּא בַּשָּׁעַר.

ג.

וַיָּבוֹא שׁוֹמְרוֹנָה, וְהוּא סַר וְזָעֵף;

הַקְּלָלָה הַנִּמְרֶצֶת נַפְשׁוֹ תְּתַעֵב…

וְלִדְבַר אֲדֹנָי הוּא צָמֵא וְרָעֵב.

אָז יִקַּח הַכִּנּוֹר, כַּאֲשֶׁר אָהֵב,

וַיְנַגֵּן – – וַיְחִי לְבָבוֹ הַיָּעֵף.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וְאֶל נַפְשׁוֹ כֹּה מִלֵּל:

אֱלִישָׁע, מַה מִּיּוֹם? אֱלִישָׁע, מַה מִּלֵּיל?

הַנְּגִינָה וְהַבְּרָכָה! וְאָדָם שֶׁקִּלֵּל –

תּוֹרַת אֱלֹהִים הַתְּמִימָה לֹא אִלֵּל,

הוּא קֹדֶשׁ חַיָּיו בְּמוֹ פִּיהוּ חִלֵּל!

אָז יִרְוַח לַבּוֹדֵד הַמְנַגֵּן בְּיִסּוּרָיו,

וַיְהִי כְּאַסִּיר הַמְנַתֵּק אֲסוּרָיו;

וְיָמִים מִקֶּדֶם יֶחֱזֶה – נְעוּרָיו:

בְּדֶרֶךְ הָאשֶׁר כּוֹנֵן אֲשׁוּרָיו – – –

וַיְבָרֶךְ בְּלִבּוֹ אֶת מְשַׂנְאָיו וְשׁוּרָיו.

ד.

וַיָּשָׁב הַגִּלְגָּלָה… נִכְסוֹף כִּי נִכְסַף

לִבְנֵי הַנְּבִיאִים, לְנַפְשָׁם אָז עָזַב

בְּאֵין אָב וְאָדוֹן – – – וּבָאָרֶץ רָעָב!

עַתָּה נָח לִבּוֹ מִקִּנְאָה וְכָזָב,

כִּי כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב לְעוֹלָם לֹא יִזְעַף.

הוּא יוֹרֵד שָׁם בָּעֵמֶק – וַיָּבֶן, וַיַּרְא:

חֶסֶד אֱלֹהִים עַל פְּנֵי כֹּל מְצֻיָּר!

כֹּה רַב הַשָּׁלוֹם בַּבִּקְעָה וּבָהָר – – –

וְהִנֵּה נְעָרִים רוֹחֲצִים בַּנָּהָר,

פָּרוּעַ שְׂעָרָם, וּבְשָׂמָם מַה־יִּטְהָר!

וַיִּשָּׂא אֱלִישָׁע אֶת כַּפָּיו וַיְבָרְכֵם

בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם הַמֵּיטִיב וּמְרַחֵם;

וַיֵּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וְכֹה אָמַר: אֶקָּחֵם

אֵלָי, וּבָהֶם כָּל יָמַי אֶתְנַחֵם;

עַזִּים הַיְלָדִים – – – וּמַה טּוֹב שֶׁכָּךְ־הֵם!

---

עֲלִיַּת־קִיר קְטַנָּה

מאת

משה בן־מנחם

וַיְהִי כִּי נִלְאָה אֱלִישָׁע מֵאלֹהָיו,

מֵחֹזֶק יָדוֹ, מִדְּבָרוֹ הַנִּלְהָב;

בְּהָצִיק לוֹ הָרוּחַ, זוּ פִּי שְׁנַיִם בִּקֵּשׁ,

וּמָצָא חַתְחַתִּים בְּדַרְכָּהּ הָעִקֵּשׁ;

כִּי מְצָאָהוּ אוֹיְבוֹ – הַיֵּאוּשׁ הָאוֹרֵב

בְּסֵתֶר לִבּוֹ כַּנָּחָשׁ הַשּׂוֹרֵף, –

וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז,

וַתְּחִי רוּחוֹ, וּכְנַעַר עָלַז.

תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים אֵשֶת לֶב־מַתָּנָה,

עַל חֶסֶד מַעֲשֶׂיהָ – הָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה

בָּנְתָה בְּבֵיתָהּ לַנָּבִיא הַנּוֹדֵד,

אִישׁ רִיב, רַב הַסֵּבֶל, נֶעֱזָב וּבוֹדֵד.

לִבּוֹ שָׁם יָנוּחַ מִסַּעַר הַקְּרָב,

מִלְּשׁוֹן לִמּוּדִים, מִשְּׁאוֹן הָמוֹן רָב.

עֵינָהּ הַטּוֹבָה צוֹפִיָּה בִּידִידָהּ,

וּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו כְּעַל בְּנָהּ יְחִידָהּ.

עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח, שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיו,

וּכְמַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם הִיא קוֹרֶנֶת מִזִּיו.

דִּמְמַת עֶרֶב יוֹרֶדֶת לַגָּן.

תָּמָר נָע בָּרוּחַ… וּכְאָז יְנֻגַּן.

בַּחוּץ רַעַשׁ חֹרֶשׁ, הֶמְיַת בְּהֵמָה.

וְזָכַר: עוֹדוֹ נַעַר, בְּלִבּוֹ אֵין חֵמָה,

זַךְ הוּא כְּפֶלֶג זוֹרֵם לוֹ דוּמָם,

רְחָשָׁיו – עַנְנֵי־בֹּקֶר הוֹלְכִים לְתֻמָּם

בְּלֶב הַשָּׁמַיִם, נוּד הֵנָּה וַהֲלוֹם,

וְעִם עַרְפִלֵּי טֹהַר יִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹם.

…נָח הַשָּׂדֶה. וְהוּא חוֹרֵשׁ, מַחֲרִישׁ

עִם אֵלֶם הָרֶגֶב שׁוֹחֵר לֶחָרִישׁ.

צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן – –

וְהִנֵּה זֶה הוֹפִיעַ אִישׁ אֵשׁ וְחָרוֹן –

אֵלִיָּה! לַמִּדְבָּר בִּדְמוּתוֹ מַה דָּמָה,

וְהַבּוּז בְּעֵינָיו לְעוֹבֵד הָאֲדָמָה.

הִבִּיט אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ הַתָּמִים

וְחָרַשׁ עַל גַּבּוֹ בְּמַבַּט זְעָמִים.

פִּתְאֹם וַיְזַנֵּק לִקְרָאתוֹ כַּלָּבִיא,

הִשְׁלִיךְ עָלָיו אֶדֶר – וּבְעַמּוֹ הוּא נָבִיא!

וּנְעָרִים מִתְקַלְּסִים בּוֹ, לַעֲגָם מַר צוֹרֵחַ:

צֵא, צֵא אִישׁ הָרוּחַ! עֲלֵה הַקֵּרֵחַ

“קֵרֵחַ…” וְיַד הַזָּקֵן הַגְּרוּמָה

תַּעֲבֹר עַל חֶלְקַת גֻּלְגָּלְתּוֹ הָעֲרֻמָּה:

נָעוּר פְּאֵר הַנֹּעַר, הָיָה לְבָעֵר…

הִתְגַּבֵּר אֱֲלִישָׁע כָּאֲרִי, הִתְנַעֵר,

הֵסִיר מִלִבּוֹ כָּל כַּעֲסוֹ וּמִרְיוֹ, –

לֹא עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת הוּא, רַב עוֹד פִּרְיוֹ!

לֹא יְלֵל יְשִׁימוֹן – כִּי כִּנּוֹר הַיְקוּם.

וְשֶׁבַע יִפֹּל לֶב נָבִיא – וְיָקוּם.

"נַגֵּן הַמְנַגֵּן! וְהָרוּחַ מְנַגֶּנֶת

עַל נֵבֶל הַנֶּפֶשׁ הָעֲרוּכָה, הַנֶּעֱגֶנֶת

לְיַד אֱלֹהִים, לְקוֹלוֹ הַחוֹצֵב

בְּדַם אִישׁ אֱלוֹהַּ כְּבַיָּם הַשּׁוֹצֵף.

הַס. הֶעָיֵף עַל עַרְשׂוֹ מִשְׁתַּטֵּחַ

וְכַבְלֵי לְבָבוֹ מֵעָלָיו יְפַתֵּחַ.

וּבָעֲלִיָּה הַקְּטַנָּה, בֵּין עַנְוֵי כְּלֵי הָעֵץ,

מִלַּחַץ יְגוֹנָהּ אֶת נַפְשׁוֹ יְחַלֵּץ.

…צְמָדִים שְׁנֵים־עָשָׂר לוֹ, וְהוּא בָּאַחֲרוֹן, –

עוֹבֵד אַדְמָתוֹ, מַה לִּבּוֹ בּוֹ יָרֹן!

בֹּקֶר. סוֹד־יָהּ מַחֲרִישׁ עַל הַנִּיר.

טַל עַל הָאָרֶץ. קוֹרֵן רֹאשׁ הַשְּׂנִיר.

וְהוּא הוֹלֵךְ וְחוֹרֵשׁ, וְחוֹדֵר, וְיוֹרֵד

חַדְרֵי בֶּטֶן נִיר, הוּא כְּעַל נֵבֶל פּוֹרֵט

עַל פְּנֵי מֶרְחַב יָהּ הַשָּׁטוּחַ הַרְחֵק,

וְעִם נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַצַּח מְצַחֵק.

וְרוּחַ נְדִיבָה אֶת נַפְשׁוֹ תַּעֲטוֹף:

אַךְ טוֹב אֱלֹהִים! הָעוֹלָם מַה־טּוֹב!

חֶדֶר, שֻׁלְחָן, נֵר, מִטָּה לָאָדָם – – –

וּכְיֶלֶד, בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו, הוּא נִרְדָּם.

---

הַמַּשְׂכִּיל

מאת

משה בן־מנחם

(עמוס ה', י"ב)

הַמַּשְׂכִּיל יִדֹּם – – וְדִבֵּר הַבְּלִיַּעַל,

כִּי טוֹבָה הִיא הָעֵת לְכָל שֶׁקֶר, כָּל מַעַל;

וְנָשָׂא אֶת בְּשָׂרוֹ בְּשִׁנָּיו, הֶעָנָו,

וְשָׁמַר אֶת הַבּוּז בְּלִבּוֹ לִמְעַנָּיו.

יִדֹּם הַמַּשְׂכִּיל… וּבוֹדֵד בִּמְעוֹנוֹ,

נֶחְבָּא אֶל הַצַּעַר, יִמַּק בִּיגוֹנוֹ;

כִּי יִרְאֶה יַד הַכֶּסֶל רָמָה וְגֵאָה,

וְהָאָרֶץ – זָדוֹן וּמִרְמָה מְלֵאָה.

מַחֲרִישׁ הֶחָכָם. וְנוֹאַשׁ וְאָבַל,

כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בְּיַד אֱוִיל וְעַוָּל.

וּבָכָה בַּמִּסְתָּר… וְאֶחָד מִשְׁאָלוֹ:

לִנְצֹר בְּחֻבּוֹ אֶת חָכְמַת מְשָׁלוֹ.

וְיֵשׁ וְהִקְשִׁיב לְנַפְשׁוֹ – וְשָׁמַע

קוֹל לוֹ קוֹרֵא מֵחֶבְיוֹן הַנְּשָׁמָה:

לֹא עֵת הַחֲרֵשׁ! אֶת קוֹלְךָ נָא הָרֵם,

הַרְאֵם אֶת כְּבוֹדֶךָ, דַּבֵּר וְהַרְעֵם!

לֹא יַעֲבֹר זַעַם אַתָּה אִם תִּשְׁקֹט,

אִם לֹא כַּנָּמֵר עַל דְּבָרֶיךָ תִּשְׁקֹד!

בָּעֵת הָרָעָה – שִׁבְעָתַיִם זְעַק,

אַל תִּבְרַח, אַל תַּסְכִּיל, הַמַּשְׂכִּיל, רַק חֲזָק!

וּבָא יוֹם וְהָאָרֶץ תִּמְלָא אֲמִתְּךָ –

זָרַעְתָּ בְּדֶמַע בְּלֵב עֲמִיתְךָ;

אָז קוֹלְךָ הָאַדִּיר יְמַלֵּא כָּל־לֵב גִּיל,

וְלֹא עוֹד תֵּאָלֵם, לֹא תִּדֹּם, הַמַּשְׂכִּיל.

---

עָמוֹס

מאת

משה בן־מנחם

…עֲרִירִי כַּמִּדְבָּר – לֹא אִשָּׁה, לֹא עָמִית,

אֶת צֹאנוֹ יִתְהַלֵּךְ הָרוֹעֶה, וְתָמִיד

יַאֲזִין קוֹל קוֹרֵא לוֹ בַּיּוֹם וּבַלֵּיל,

וּמֻפְלָא כֹּה שֵׂחוֹ וּבְסוֹד יְמַלֵּל:

"נְטשׁ בְּנֵי הַצֹּאן, שִׁית לִבְּךָ לָאָדָם,

הַגֶּד־לוֹ פְּשָׁעָיו זְדוֹן יִצְרוֹ יְלָדָם;

הוֹרֵד עַל קָדְקָדוֹ צַעֲקַת חֲמָסְךָ,

וְאַל יִמַּס לְבָבְךָ אִם לִבּוֹ יִמְאָסְךָ…

הַכֹּל סוֹד אֶחָד – גַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב,

אֱלֹהִים בְּמַעֲטֵה זָהֳרוֹ יַעֲטֹף;

וְלֹא יְכַס מִירֵאָיו, וְלֹא יַסְתִּיר מֵהֶם אֵל

דָּבָר אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה וּפוֹעֵל!

אֵי אִישׁ וְלֹא יֶחֱרַד כִּי יִשְׁאַג הַלָּבִיא?

אֲדֹנָי יְדַבֵּר – – הֲיִדֹּם הַנָּבִיא?

“נָבִיא?” לֹא! – בּוֹקֵר וְאִכָּר כִּי הִנֵּהוּ,

וּמִן הָאֲדָמָה אֱלֹהִים יַעֲנֵהוּ;

פָּנָיו יֵרָאוּ לוֹ בָּעֵץ וּבַשִּׂיחַ, –

יִרְאֶה וְיָבִין, וְלֹא יֵדַע לְהָשִׂיחַ…

הַיְדַבֵּר? – וְהַסְכֵּת הִשְׂכִּילוּהוּ סְלָעִים,

הַחֲרֵשׁ – הַחֹרְשָׁה, וְהַצְנֵעַ – טְלָאִים;

הֲיִשְׁקֹט? – וְקוֹל אֵל אֶת רוּחוֹ יְחוֹלֵל;

לֵךְ וְהַטֵּף אֶל הָעָם הַהוֹלֵל!

אַל תִּשְׁלַו וָדֳמִי אַל תִּתֵּן לְדָמְךָ,

פְּקַח אֶת עֵינָיו – – מִי עִוֵּר כְּעַמְּךָ!

עֻלְפֶּה כְּמוֹ שֶׂה יֵשׁ יִשְׁכַּב הַנּוֹקֵד,

עָרוּךְ מוּל שָׁמַיִם כְּעוֹלָה עַל מוֹקֵד.

הֲלוּם שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת גּוֹהֵר הַיְקוּם,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָקוּם.

מִשְׁתָּאֶה הָעוֹלָם; הֲרָרִים וַעֲמָקִים

כּוֹבְשִׁים אֶת עַצְמָם וְדוּמָם מְחַכִּים – – –

וּפִתְאֹם וּבְדָמוֹ יִתְלַקַּח זִיק הַסּוֹד,

יְעִירֶנּוּ, יְעָרֶנּוּ, עָרוֹת עַד יְסוֹד;

בְּקִרְבּוֹ יְצַעֵק, כְּצַעֵק מַבְכִּירָה

מִמֵּצַר תְּהוֹם צִירֶיהָ, וְהִיא מַפְקִירָה

גֵּוָהּ לְגַלֵּי כְּאֵבָהּ הַגּוֹאֶה.

עַד יְחִי בְּדָמֶיהָ יַלְדָּהּ הַגּוֹעֶה –

וְלִקְרַאת אֵל חַיָּיו אָז יֵצֵא בְּהֵחָבֵא,

וְאִישׁ לֹא יֵדַע כִּי עָמוֹס יִנָּבֵא…

יַעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ וְיִטּשׁ נִיר וּבְעִיר,

וְקוֹל אֲדֹנָי הוּא יוֹלִיךְ אֶל הָעִיר –

קִרְיַת עָרִיצִים, בְּאַרְמוֹנוֹתֶיהָ רִיב, שֹׁד,

אוֹתָהּ עֲרֻמָּה לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ יִפְשֹׁט, –

מוּמֶיהָ יְגַל – – עַד כַּמַּיִם יִגַּל

מִשְׁפָּט! וְרָפָא לְלִבּוֹ וְנִגְאַל

מִכֹּבֶד עֻלּוֹ, לֹא אָבָה, לֹא אָהַב,

עָמַס עַל נַפְשׁוֹ אֲדֹנָי אֱלֹהָיו;

כִּי פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְאֵהוּ מָה רַב

עֳנִי הָאָדָם – וְנִבָּא לְמַרְאָיו.

---

אֵם סִיסְרָא

מאת

משה בן־מנחם

…שַׁלֶּכֶת שֻׁלְּחָה בְּאֵלָה וְאַלּוֹן,

עֶצֶב נִשְׁקָף בְּעַד אֶשְׁנָב וְחַלּוֹן.

עָבִים בּוֹכִים מַר, וּבְרָקִים וּרְעָמִים –

יְהֹוָה בּוֹ נִלְחָם מִשָּׁמָיו הָרָמִים!…

הוֹמֶה לוֹ לִבִּי, לֹא אוּכַל אֶתְאוֹשֵׁשׁ,

עַד בּוֹשׁ אֲיַחֵל לוֹ… מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ

הָרֶכֶב לָבוֹא, אֶחֱרוּ פְּעָמָיו?

לֹא בָּא הַמְנַצֵּחַ בְּרֹאשׁ עֲמָמָיו!

לֶהָרִים אֶשָּׂא עַיִן, אַשְׁקִיף לַמְּסִלָּה –

חָדְלוּ אֳרָחוֹת, הַס, לֹא צְלִיל מְצִלָּה;

לֹא רֶכֶב וָרֶכֶשׁ, דַּהֲרוֹת אַבִּירִים,

רַק אֶרֶץ תִּרְעַשׁ מִזְּרָמִים כַּבִּירִים.

בָּאוּנִי יְמֵי עֹנִי, יְבַהֲלוּנִי לֵילוֹת,

גָּלָה גִיל מִגָּלִיל, הַדְּרָכִים אֲבֵלוֹת;

נֶעֱלַם הֲלוֹם סוּס, לֹא אָשׁוּר עֲקֵבָיו,

רַק הֵלֶם לֶב־אֵם הַנִּשְׁבָּר מִכְּאֵבָיו.

שָׂרוֹת בַּחֲרשֶׁת קִרְיַת הָעַמִּים!

אִתִּי נָא קוֹנֵנָּה עַל בְּחִיר הָעֲלָמִים:

סִיסְרָא, סִיס מָהִיר, עָט כְּעַיִט לַשָּׁלָל,

לִפְנֵי בְּנֵי עֵבֶר אֵיךְ נָפַלְתָּ חָלָל?!

---

בְּסוֹד אֱלֹהִים

מאת

משה בן־מנחם

מוקדשׁ לאברהם קריב

…וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הַנָּבִיא הָאֱוִיל,

וַיַּרְא: אֱלִילִים עַל כָּל אֹרַח וּשְׁבִיל:

יִסְגֹּד הָאָדָם אֶל מְלֶאכֶת יָדָיו,

וּדְבַר אֲדֹנָי לֹא יַגִּיעַ עָדָיו.

וַיַּקְדֵּר אֶת פָּנָיו, וַיִּקְרָא בִּגְרוֹנוֹ:

“הוֹי, יִשְׁפֹּךְ אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם חֲרוֹנוֹ!”

וְשָׁמְעוּ הַשָּׁמַיִם, וְהָאָרֶץ, וְהַיְקוּם,

וְעָנוּ אַחֲרֵיהוּ:“אָמֵן, כֵּן יָקוּם!”

וַיַּעַל בָּהָר, וְהִנֵּה בַּמְּסִלָּה

אֵלָה עֲבֻתָּה – וְיָשַׁב בְּצִלָּהּ.

דּוּמָם הַיָּדַיִם תּוּטַלְנָה בַּחֵיק,

הָעַיִן נוֹהֶרֶת לָאֹפֶק הַרְחֵק.

כִּכְלִי בּוֹ אֵין חֵפֶץ מָשְׁלָךְ הַיַּלְקוּט,

הַמַּטֶּה הָאָרֹךְ, כְּמוֹ יִזְעַם וְיָקוֹט.

נַפְשׁוֹ בְּרָעָב תִּתְעַטֵּף, זֶה יוֹמַיִם

פַּת לֹא אָכַל, לֹא טָעַם מְעַט מַיִם.

חָלִילָה מֵאֵל לוֹ מִקַּחַת מַתָּת

בָּעִיר הַפּוֹשַׁעַת, רֵאשִׁית כָּל חַטָּאת.

תַּחַת הָעֵץ הָרַעֲנָן הוּא נִשְׁעָן,

הַס! עוֹד מְעַט וְיָנוּם וְיִישַׁן…

וְרוּחַ יִגַּע בִּבְשָׂרוֹ הַכָּחוּשׁ,

וְנֹעַם שַׁדַּי בְּנַפְשׁוֹ אָז יָחוּשׁ.

רַגְלָיו יְיַשֵׁר, אֶת עֵינָיו יַעֲצֹם,

לֹא עוֹד יְעַנּוּהוּ הַחֹם וְהַצּוֹם.

קוֹל… וֵאלֹהִים אֶת סוֹדוֹ לוֹ גִלָּה:

"אַשְׁרֵי הַנָּבִיא שֶׁהֵחֵל וְכִלָּה –

רוּחוֹ לֹא נָפַל, וַיְמַלֵּא אֶת הַצַּו,

וְאֵשׁ חֲזוֹנוֹ בְּלֵב אֶבֶן חָצַב!…"

אָז יִפְקַח הַנָּבִיא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא:

כְּבוֹד אֱלֹהִים עַל כָּל גֶּבַע וָהָר:

כָּל עֵץ, וְכָל אֶבֶן – דְּמוּת אֵל וְכֹחוֹ;

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ נְכֹחוֹ – – –

---

עוֹד...

מאת

משה בן־מנחם

עוֹד דַּעַת, אֱלֹהִים עוֹד עָמָל וּמַכְאוֹב,

עוֹד בְּכִי לַיָּמִים הַהוֹלְכִים לִבְלִי שׁוֹב,

רַק לֹא מְנוּחָה זוֹ לְלֹא חָשֹׁק וְחָשֹׁב!

עוֹד שִׁירָה, אֱלֹהַי, לְנַעֲרַת הַנְּעוּרִים,

לִגְאוֹן הַיְצִירָה וְלִיגוֹן הַיְצוּרִים,

אַךְ לֹא דְמָמָה זוֹ אַחַר תֹּם הַיִּסּוּרִים!

עוֹד מַרְאוֹת, אֱלֹהִים: פֶּלֶא שַׁחַר, סוֹד לֵיל –

חָכְמָתְךָ הַמְבֹאֶרֶת בָּאוֹר וּבַצֵּל,

רַק לֹא אֵלֶם זֶה… מִי אוֹתוֹ יְמַלֵּל?!

עוֹד דְּרָכִים, אֱלֹהַי! וְעָלֹה וְיָרֹד,

וּבַקֵּשׁ אֶת פָּנֶיךָ תּוֹךְ חָטֹא וְחָרֹט…

אַךְ לֹא דֶרֶךְ זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ אֵין עוֹד – – –

---

בְּיַד הָרוּחַ

מאת

משה בן־מנחם

“כֵּן, כֵּן”, – הַתָּמָר כַּפּוֹתָיו לִי יָנִיעַ

“לֹא, לֹא!” – הָאַלּוֹן בִּסְעַפּוֹתָיו לוֹ יַצְבִּיעַ,

כֵּן וְלֹא כְּאֶחָד בְּרוֹשׁ לִבְרוֹשׁ אַט יַבִּיעַ.

וְהָרוּחַ בַּכֹּל מְשַׁטֶּה – תַּהְפּוּכוֹת

מֵאָז וּמֵעוֹלָם יְדַבְּרוּ הָרוּחוֹת!

יֵלְכוּ בִּגְדוֹלוֹת וְיִלְחֲשׁוּ מְנוּחוֹת.

הָהּ, לֵב מְשׁוֹרֵר נֶאֱמָן וְנֶעֱלָב!

בְּכַף־קֶלַע־הָרוּחַ, בֵּין הֵן וּבֵין לָאו,

תִּקָּלַע… וְאַתָּה כֹּה נִלְאֶה, כֹּה נִלְהָב!

---

אִילָן בָּרוּחַ

מאת

משה בן־מנחם

הֲמִי לִי, הָרוּחַ, קוֹל דְּמִי אִילָנוֹת,

בְּחֵיקָם צִפֳּרִים כָּל הַלַּיְלָה לָנוֹת,

וְעִם שֶׁמֶשׁ עָפוֹת לָהּ שִׁירָה לַעֲנוֹת.

תַּנִּי כַּתַּנִּים זוֹ עֱנוּת הַשַּׁלֶּכֶת,

בַּהֲלֹךְ הֶעָלִים הַבָּלִים בִּבְכִי־לֶכֶת

בְּדַרְכָּם אֲבֵלָה הַנִּמְשֶׁכֶת נִמְשֶׁכֶת – – –

חַלְּלִי, יַלְּלִי מְגִנַּת־לֵב הַסְּתָוִים

חֲרוּתָה עַל נִבְלֵי הַשָּׁמַיִם בְּתָוִים,

וּבְסֵפֶר נְגִינוֹתַי – יְגוֹנוֹתַי הַנִּכְתָּבִים.

אֲנִי בּוֹדֵד כְּאִילָן בַּעֲזוּבַת לֵיל הַסְּתָו,

וְעַל טְרָפִים נִדָּפִים אֶת שִׁירַי אֲתַו

בְּרוּחַ נִפְעֶמֶת מֵאָלֶף עַד תָּו…