שלמה טנאי
פגישת האוהבים: שירים
פרטי מהדורת מקור: מרחביה: ספרית פועלים; 1947

עוֹדֶנִּי עוֹמֵד אֶל פִּתְחֵי כָּל הַזֵּכֶר

הַלָּן בְּשִׁירַי הָרְחוֹקִים מִנִּי זְמַן.

עוֹדֶנִּּי תּוֹהֶה אֶל פִּשְׁרוֹ שֶׁל הַנֶּכֶר,

אֲשֶׁר נֶחֱרַז, הִצְטַלְצֵל וְנִטְמַן.


וּכְבָר מְבַקְּשֵׁנִי הַיּוֹם בַּל אֶשְׁכַּח

אֶת דְּגֵי הַזָּהָב בְּיָרְאָם אֶת הַמַּיִם.

וְעוֹד: בַּל אֶסְגֹּר אֶת לִבִּי שֶׁנִּפְקַח

כְּעֵינֵי הָעִוֵּר אֶל מוּל עֵין הַשָּׁמַיִם.


אוֹתָם הַצְּבָעִים שֶׁהִתְעוּנִי לָלֶכֶת,

אוֹתָם שֶׁעִוְּרוּ אֶת עֵינַי בְּשִׁפְעָם,

מְשָׁכוּנִי אֶל זוֹ שֶׁעֲדַיִן מוֹלֶכֶת.

סִגְּרוּנִי בְּלֵב נֶחֱרָד וְנִפְעָם.


שֵׂרַכְתִּי רַגְלַי בְּחַדְרֵי גְנָזֶיהָ,

וְלַנְתִּי בְּצֵל אִילָנוֹת בְּגַנָּהּ.

סִמַּנְתִּי כָּל עֵץ בְּצִלְצוּל חֲרוּזֶיהָ,

נָשַׁמְתִּי הַנֵּרְדְּ הָאוֹפֵף מִשְׁכָּנָהּ.


עַד הֶאֱפִיל גַּם הַיּוֹם עִם הַלֵּיל,

הַלֵּיל הָעוֹצֵם אֶת שִׁירַי בְּנֵי הַכֹּסֶף.

מִכָּל מַעֲמָק לֹא הֵבִיא הַצּוֹלֵל

הַכִּסּוּי לְגוּפִי לַעֲטוֹת אֶת הַחֹשֶׂף.


דְּגֵי הַזָּהָב בְּיָרְאָם הַמָּטָר

פּוֹנִים בְּחָפְזָה אֶל צִלּוֹ שֶׁל סוּפֵנוּ.

הַפָּז הָעוֹטֶה אֶת גּוּפָם עוֹד נוֹתַר

לְמַעַן הַסְתֵּר אֶת אִלְּמוּת כִּסּוּפֵינוּ.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 7 (2) דגי זהב.jpg

1

א

אֲנַחְנוּ נוֹעַדְנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים

וְרַק עַל הָהָר, כִּי עָלִינוּ,

הָיוּ סִמָּנֵי הַשָׁנִים מְחוּקִים

וְכָל שִׁבְרֵיהֶם פֹּה יָלִינוּ.


רַק אַתְּ וַאֲנִי בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הָָהָר

רָאִינוּ אֶל סוֹד נִשְׁמוֹתֵינוּ.

אֲנַחְנוּ נִפְגַּשְׁנוּ מְאֹד מְאֻחָר,

בַּאֲבֹד אוֹתִיּוֹת לִשְׁמוֹתֵינוּ.


ב

לִטּוּפֵי עֵינַיִם, חִבּוּקֵי מַבָּט,

וּלְחִישׁוֹת שִׂפְתֵי לֵילוֹת הַקַּיִץ.

פֹּה הַכֹּל יֶשְׁנוֹ וְשָׁם הַכֹּל אָבַד

וַאֲנַחְנוּ בַּפְּגִישׁוֹת הַשְּׁתַּיִם.


שָׁם זִכְרֵנוּ מֵת וּפֹה הִנֵּהוּ חַי.

שָׁם הָיָה הַבְּכִי בָּעַיִן.

מִמּוֹתִי אֲנִי הֵן מֵתוּ כָּל דְּרָכַי

וְקָמוּ לְזִכְרוֹן הַקַּיִץ.


ג

הַאַתְּ בִּקַּשְׁתִּנִי, כִּי יַחַד נָמוּת,

הַאַתְּ הִיא? אַיֵּה אַתְּ, אִסְקוֹהִי?

הַלַּיְלָה חִוֵּר, וְהָהָר כֹּה דָמוּם.

שְׁעַת הַפְּרִידָה הֵן כָּזוֹ הִיא.


אֲנִי נֶעְתַּרְתִּי. אֶקְרָא לָךְ קָרוֹא,

בְּבוֹא הַשָּׁעָה הֲתָבוֹאִי?

הַלַּיְלָה חִוֵּר, שְׁעוֹתָיו יְקָרוֹת,

וְאֵינֵךְ עוֹד, אֵינֵךְ עוֹד, אִסְקוֹהִי.


ד

…עַד כִּי הִפְלַגְתְּ בַּסְּפִינוֹת הַזָּרוֹת

וַאֲנִי נִשְׁתַּכַּחְתִּי בָּהָר.

הֵנַפְתִּי קִרְעֵי נִשְׁמָתִי לַמָּרוֹם.

לֹא רָאִית. זֶה הָיָה מְאֻחָר.


אָז סוֹבַבְתִּי בָּהָר יְחִידִי וְדוֹמֵם

וָאֶשְׁכַּח, כִּי יָרֵאתִי לִזְכֹּר.

וְכָל שֶׁרָאִיתִי הָיָה כֹּה דוֹמֶה

לְזִכְרֵךְ הַדּוֹעֵךְ וְנֵעוֹר.


ה

עַל צְלִילָיו שֶׁל הַשִּׁיר עוֹד הִכְבִּיד הָרִמּוֹן.

לִטּוּפֵי הָעֵינַיִם נָפְלוּ אֶל גּוּפֵךְ,

נָפְלוּ לְרַגְלַיִךְ וְלֹא הֲרִימוֹת.

לֹא יָדַעַתְּ, כִּי אֲנִי אוֹהֲבֵךְ.


אָז בִּקַּשְׁתִּי: אֵלַי לְעוֹלָם אַל תָּבוֹאִי.

אֲנִי אֲצַפֶּה לָךְ, אֶרְמֹז לָךְ בְּשִׁיר.

הָרִמּוֹן הָאָדֹם לִי יַזְכִּיר אֶת אִסְקוֹהִי,

הַפְּרִי שֶׁגָּוַע לוֹ בְּטֶרֶם יַבְשִׁיל.



  1. זה שם אחת הדמויות בספר “ארבעים הימים של מוסה דאג” לפרנץ וורפל.  ↩

א: ז’וּלִיֶן אֶל מַתִּילְדָה

הַיָּמִים הֱבִיאוּנִי אֵלַיִךְ בְּשֶׁקֶט

וְהֶרְאוּךְ לִי יָפָה, כֹּה יָפָה, כֹּה יָפָה.

מַתִּילְדָה שֶׁלִּי, הַשּׂוֹנֵאת וְחוֹשֶׁקֶת,

נַפְשִׁי מִמַּכְאוֹב מְאֻשָּׁר עֲיֵפָה.


אַל נָא תַּעַזְבִי אֶת לֵילוֹת הַסֻּלָּם,

אַהֲבַת מִסְתָּרִים מְצֹעֶפֶת, סוֹעֶרֶת,

עֵת אֲנִי בֶּן־אִכָּר, הֶעָנִי מִכֻּלָּם,

הָיִיתִי מַוְרִיד אֶת לֶחְיֵךְ הַחִוֶּרֶת.


וּפִתְאֹם הִרְחַקְתִּנִי מִבּוֹא אֶל חֶדְרֵךְ,

הַאֻמְנָם עוֹד אוֹתִי אַתְּ אוֹהֶבֶת?

נָסַעְתִּי אֵין־כֹּחַ לָשֵׂאת הֲדָרֵךְ,

אַךְ הַדֶּרֶךְ לַשָּׁוְא וְלַהֶבֶל.


וְרוֹאֶה אָנֹכִי אֶת יָפְיֵךְ, הַחִוֶּרֶת,

וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִחְיוֹת בִּלְעָדָיו.

וּבוֹכֶה אָנֹכִי עַל הָעֵת הָעוֹבֶרֶת,

עַל אָשְׁרִי הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה וְנִדַּף.


וְרַק תִּקְוָתִי עוֹד תִּתְּנֵנִי לִנְשֹׁם,

רַק הִיא בִּי נָתְנָה אַהֲבַת־לֶב־אַכְזָר.

בְּכָל לֵילוֹתַי, בְּעִמְקֵי הַחֲלוֹם,

אַחֲזִיק אֶת גּוּפֵךְ שֶׁחָזַר.


ב: ז’וּלִיֶן אֶל הַמַרְשַׁלִית פִירַוַּק

אֵינִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, מַרְשַׁלִּית פִירַוַּק,

לֹא אֲצַפֶּה לִתְשׁוּבָתֵךְ הַמְאַחֶרֶת.

כָּל אִגְּרוֹתַי אֵלַיִךְ הֵן מְעַט אָבָק,

הַמִּתְפַּזֵּר מִשֶּׁצֶף אַהֲבָה סוֹעֶרֶת.


לוּ רָאֲתָה מַתִּילְדָה מִדֵּי יוֹם,

בַּהֲבִיאִי אֶת אִגְּרוֹתַי בַּשַּׁעַר…

הֵן בַּטְּרַקְלִין עֵת אֲלַטְּפֵךְ בְּאִמְרוֹת־חֹם,

עוֹבֵר עַל זֹךְ פָּנֶיהָ צֵל שֶׁל צַעַר.


הַאִם מַתִּילְדָה עוֹד אוֹתִי אוֹהֶבֶת?

אַל תַּעֲנִי עַל מִכְתָּבַי, כִּי לֹא אֶקְרָא.

אַשְׁלִיךְ אוֹתָם סְגוּרִים אֶל הַמַּכְתֶּבֶת,

וַאֲהַרְהֵר רַק בָּהּ, בַּיְקָרָה.


אוּלַי תָּחוּשׁ כִּי לָהּ אֲנִי עֲדַיִן,

כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֶחֱוַר בְּלִי דָם.

אוֹ הַקִּנְאָה תַּחֲשִׁיךְ אֶת הָעֵינַיִם,

לְלֹא רְאוֹת מְאוּמָה בַּעֲדָן?


לֹא בָּךְ, לֹא בָּךְ אֶרְצֶה הַמְפֹאֶרֶת,

עַל מִכְתָּבַי אֵלַיִךְ אֵרָדֵם.

וְאֶת מַתִּילְדָה הַיְקָרָה, אֲשֶׁר חוֹזֶרֶת,

מִמַּכְאוֹבֵי שְׁנַת־גַּעְגּוּעַ אֲקַדֵּם.


ג: מַתִּילְדָה אֶל ז’וּלִיֶן

מַדּוּעַ לֹא תָּבוֹא אֵלַי בַּסֵּתֶר,

וְשׁוּב לֹא תִּקָּחֵנִי הָאָהוּב.

פּוֹקַחַת אֶת שְׂפָתַי בְּדִידוּת לוֹהֶטֶת –

רוֹצָה אֲנִי כִּי שׁוֹב אֵלַי תָּשׁוּב.


תַּצִּיב אֶת הַסֻּלָּם אֲשֶׁר בַּגַּן,

וְתַעֲלֶה אֵלַי כְּאָז עֵת לַיִל.

לְפֶתַע תַּעֲלֶה, לְלֹא סִמָּן,

וְאשֶׁר רַב תָּבִיא לִי בַּיָּדַיִם.


אָז אֶת חַיַּי אַנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ,

וְאִם תִּרְצֶה אֶתֵּן לְךָ לְאוֹת, –

מַתְּנַת הַלֵּב אֲשֶׁר חוֹזֵר אֵלֶיךָ, –

קְוֻצָּה שֶׁל שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת.


ד: ז’וּלִיֶן אֶל הַגְּבֶרֶת דִּי רֵינַל

רַק מִקֵּץ הַיָּמִים, רַק מִשִּׂיא דַרְכֵי אֵבֶל,

הֲבִינוֹתִי, כִּי אַתְּ יְחִידָה, יְחִידָה.

אַהֲבָה מְסֹעֶרֶת דּוֹלֶקֶת לַהֶבֶל,

רַק אַתְּ לֹא הִרְהַרְתְּ הִרְהוּרֵי בְּגִידָה.


הַלֵּילוֹת בְּוֶרְזִ’י, הַיָּמִים בְּוֶרְיֶר,

מְצוּקוֹת נוֹשָׁנוֹת, עַרְבֵי אשֶׁר וָקַיִץ,

רַק לָכֶם מִקֵּץ כֹּל לְבָבִי עוֹד יִהְיֶה,

רַק אַתֶּם שֶׁנּוֹתְנִים לִי עוֹד אוֹר בָּעֵינַיִם.


חֶטְאֵךְ מֻכֵּה בְּרַק־אַהֲבָה־מִתְהַפֶּכֶת,

אַךְ תָּמִיד לִי שָׁמַרְתְּ עַל פַּשְׁטוּת חִנֵּךְ,

נַפְשִׁי הַחוֹדֶלֶת, נַפְשִׁי הַהוֹלֶכֶת,

בּוֹכָה רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינֵךְ פֹּה, אֵינֵךְ.


הַלֵּילוֹת בְּוֶרְזִ’י. הַיָּמִים בְּוֶרְיֶר,

אַיֵּה הֵם, אַיֵּה הֵם, הַגְּבִירָה דִּי רֵינַל?

כַּךְ כָּל שֶׁאָהַבְנוּ עוֹבֵר לוֹ, עוֹבֵר,

וְהַשַּׁעַר אַחֲרָיו נִנְעַל.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 15 האדום והשחור (2).jpg

א

הַחשֶׁךְ עוֹטֶה אֶת הָעִיר הָרוֹדֶמֶת

בָּתִּים עֲיֵפִים כְּבָר סָגְרוּ חַלּוֹנוֹת.

חֲלוֹם לֹא חָלַף, הַשָּׁעָה עוֹד מֻקְדֶּמֶת

וְהֵם רַק חוֹלְפִים בְּשָׁעוֹת אַחֲרוֹנוֹת.


עֵצִים לֹא יָנוּעוּ. צַמֶּרֶת שׁוֹתֶקֶת.

הַלַּיְלָה שָׁקֵט כְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים.

שְׁתִיקָה פְּתוּחָה אַךְ מְאֹד מְהֻדֶּקֶת

עוֹבֶרֶת כְּצֵל בְּפָנִים רְעוּלִים.


הַחשֶׁךְ עוֹטֶה אֶת הָעִיר הָרוֹדֶמֶת.

"הַלַּיְלָה, עֲמֹד, אַל תֵּלֵךְ כֹּה מַהֵר.

אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת, אֵינֶנִּי שׂוֹטֶמֶת,

אַךְ בָּאתִי שׁוֹתֶקֶת דְּמוּתְךָ לְשַׁחֵר."


ב

אֲנִי הַחוֹטֵא בְּקוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי,

וּבָאתִי אֵלַיִךְ, רַק אַתְּ הָאַחַת.

אֶת כָּל הַדְּרָכִים שֶׁעָבַרְתִּי גָּמָאתִי

וְהֵד רוֹדֵף הֵד: “אַל תַּגִּידוּ בְּגַת”.


וְהֵם בְּיָרְאָם אֶת עַצְמָם לֹא יָבוֹאוּ.

אִם פַּעַם יִפְּלוּ לֹא יָקוּמוּ יוֹתֵר.

אֲנִי הָאֶחָד שֶׁתָּמִיד עוֹד אֵינוֹ הוּא

אֵלַיִךְ כָּמֵהַּ, אֵלַיִךְ חוֹתֵר.


לוּ שִׂמַּחְתִּיךְ בַּבְּשׂוֹרָה עִמָּהּ בָּאתִי…

אַךְ אַתְּ עֲצוּבָה לִי, רַק אַתְּ הָאַחַת.

אֲנִי הַחוֹטֵא בְּקוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי,

וְהֵד רוֹדֵף הֵד: “אַל תַּגִּידוּ בְּגַת”.


ג

רַק אֲנִי הָאֶחָד, הַיָּחִיד פֹּה בָּעִיר.

רַק אֲנִי הָאֶחָד, שֶׁבָּרַחְתִּי לָבוֹא

אֶל סִמְטוֹת אֲפֵלוֹת וְהַשְּׁבִיל לֹא נָהִיר

וְאֵינֶנִּי זוֹכֵר עוֹד אַיֵּה הַמָּבוֹא.


וָאָסֹב בַּחוּצוֹת שֶׁל הָעִיר הָרוֹדֶמֶת.

בִּקַּשְׁתִּי אַחַת, רַק אַחַת מִבְּנוֹת גַּת.

בִּקַּשְׁתִּי לֵאמֹר לָהּ: "נַפְשִׁי כְּבָר עוֹמֶמֶת,

שִׁמְעִי אֲסַפֵּר לָךְ אֶת כָּל שֶׁהֻגַּד.


בָּטַחְתִּי מְאֹד (אֶת זֹאת לִי הִגִּידוּ)

עַל כֵּן לֹא יָרֵאתִי מְאוּם בָּעוֹלָם.

לַלֵּב שֶׁפָּעַם בִּי עֵצִים אָז הֵנִידוּ

גֵּוָם הַיָּרֹק וּפְרָחִים – גִּבְעוֹלָם.


יָצָאתִי אַחֵר, אֶל מִשְׂחַק צֵל וָשֶׁמֶשׁ

צוּקֵי הַסְּלָעִים לִי נָתְנוּ רַקָּפוֹת.

טִפַּסְתִּי הָרִים וְנַפְשִׁי מִתְנַשֶּׁמֶת

אֶל צֶבַע פְּרָחַי בְּעֵינַיִם יָפוֹת.


הֵד מַנְְגִּינוֹת הִגִּיעַנִי בָּעֶרֶב.

בִּקַּשְׁתִּי לִרְאוֹת מְקוֹרוֹ שֶׁל הַצְּלִיל.

סוֹבַבְתִּי בָּהָר. וְדַרְכִּי לֹא נִגְמֶרֶת…

מֵעֹמֶק מוֹתִי אֶת הַדֶּרֶךְ אַתְחִיל".


זֹאת לִי סִפְּרוּ. עַל כֵּן בָּאתִי אֵלַיִךְ,

כִּי אַתְּ אֵם צְלִילַי (וְלִי לֹא הֻגַּד),

בְּשֶׁקֶט אֶצְעַד, כִּנְשׁוּל נַעֲלַיִם,

לִנְשֹׁם אֶת בָּשְׂמֵךְ הַלֵּילִי, עִירִי, גַּת.


ד

גַּת עִיר הַפֶּלֶא. אַתְּ גַּת עִיר אֱלֹהַּ,

בְּעֶלֶז בְּנוֹתַיִךְ, בְּרֹהַב נוֹפֵךְ.

אָסוּר לְסַפֵּר לָךְ, אָסוּר לָךְ לִשְׁמֹעַ,

אַךְ אָנוּ נָבוֹא לַחֲזוֹת בְּגוּפֵךְ.


גַּת עִיר הַפֶּלֶא. אַתְּ כֹּה מְצוֹדֶדֶת.

וְאָנוּ כֻּלָּנוּ שְׁבוּיִים לָךְ תָּמִיד.

נַפְשֵׁנוּ אוֹהֶבֶת, נַפְשֵׁנוּ בּוֹגֶדֶת,

“בְּגַת אַל תַּגִּידוּ”, – וְאָנוּ נַגִּיד.


וְאַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת (בַּלֵּב כֹּה תַּקְשִׁיבִי)

לְמֶלֶל שְׂפָתֵינוּ, וְזֶה סוֹד יָפְיֵךְ.

אֲנַחְנוּ נִשְׁאַל עוֹד (וְאַתְּ לֹא תָּשִׁיבִי)

הֵיכָן מִסְתָּרַיִךְ, אַיֵּה מַחֲבוֹאֵךְ?


ה

הָעֶרֶב עָצוּב, כִּי הַכֹּל נֶאֱמַר.

וְגַת לֹא שָׁמְעָה אַךְ נַפְשָׁהּ בָּהּ עוֹלֶזֶת.

זֶה גוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל סוֹד לֹא נִשְׁמָר:

הַפֶּה מַשְׁתִּיקוֹ וְהַנֶּפֶשׁ חוֹרֶזֶת.


לְגַת לֹא נָבוֹא עוֹד, כִּי הִיא מְסֻגֶּרֶת.

עַתָּה, רַק עַתָּה, נִשָּׁמַע לוֹ לַצָּו:

“בְּגַת אַל תַּגִּידוּ”. בְּעַיִן עִוֶּרֶת

גּוּפֵנוּ אֶל סוֹד חוֹמוֹתֶיהָ נִצָּב.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 21 גת (3).jpg

א

תְּנֵנִי לִזְעֹק. – הַמִּלִים עֲזָבוּנִי,

הַסַּעַר הַכַּנִי בַּקּוֹל וּבָאֵשׁ.

עֵינָיו שֶׁל הַצֵּל שֶׁאָהַבְתִּי רָאוּנִי

בִּנְפֹל מִשְּׂפָתַי הַמַּבָּע הָעִקֵּשׁ.


אָמַרְתִּי: “אָבוֹא עוֹד וְלֹא אֶעֶזְבֶנָּה”.

בָּאַתְנִי תְּשׁוּבָה בִּצְחוֹקָהּ הַמְשַׁכֵּל.

אֵלֶיךָ קָרָאתִי בְּאֵלֶם. הָבֵן נָא.

אַיֵּה הַמִּלִים, אֵי כֹּחָן לְהָקֵל?


תְּנֵנִי לִזְעֹק, גַּם אִם לֹא תִּשְׁמָעֵנִי.

הַסַּעַר הִכַּנִי בַּקּוֹל וּבָאֵשׁ.

הָרֵם אֶת גּוּפִי הַכּוֹאֵב וְשָׂאֵנִי.

הִבְטַחְתִּי לָבוֹא אִם לִבִּי עוֹד נוֹקֵשׁ.


ב

כֹּה לְהָרְגֵנִי, לִרְחֹץ הַכַּפַּיִם,

כַּפֵּר עַל הַדָּם וְלֵאמֹר: “לֹא מְאוּם”.

אֵי, אֱלֹהַּי, עוֹד אֶכְרַע לָךְ אַפַּיִם?

אֵי, אֱלֹהַּי, עוֹד הִשְׁאַרְתָּ לִי תְּחוּם?


זֹאת לֹא רָאִיתִי עֲדֶן בָּעֵינַיִם,

זֹאת לֹא שָׁמַעְתִּי עֲדֶן בְּאָזְנַי.

פַּז נְשָׁמוֹת שֶׁהוּעַם עַל שְׂפָתַיִם…

אַיֵּה מִקְדָּשְׁךְ לָאָדָם, – אֲדֹנָי?


כָּךְ לֹא לִשְׁעוֹת אֶל מְטַר כִּסּוּפֶיךָ

שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁלִּי, הֵן הַלֵּב הוּא אֶחָד.

הַיּוֹם הֶאֱפִירוּ מְאֹד כָּל נוֹפֶיךָ,

בְּאֶמְצַע יוֹמֵנוּ הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר רַד.


ג

הַלַּיְלָה הִכְסִיף. הַעַתָּה תְּחַיֵּנִי?

הֲזֶה הוּא הָאוֹת, כִּי קָרַב הַמּוֹעֵד?

הֲטֶרֶם תֵּדַע: לִרְמָזֶיךְ אֵינֶנִּי,

עַל אַף כִּי אֲנִי מְצַפֶּה וְחָרֵד.


שָׁלַחְתָּ אֵלַי אֶת לְבֶן מַלְאָכֶיךָ.

הַדָּם שֶׁכֻּפַּר כְּבָר קָפָא בַּדְּרָכִים.

הַהֶרֶג כְּבָר תַּם. וַיִּפֹּל מֵעָלֶיךָ

הַלַּיְלָה שֶׁאֵין רְגָעָיו נִשְׁכָּחִים.


דְּמוּת הַפָּנִים נִרְאֲתָה לִי מִנֶּגֶד.

אַךְ לָמָּה לֵילוֹת הַתִּקְוָה לְחִנָּם?

נַפְשֵׁנוּ יוֹדַעַת כִּי הִיא נֶהֱרֶגֶת

בִּתְחוּם הָרְגָעִים שֶׁאֵינָם.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 25 תחום (2).jpg

א

עֲנָנִים שׁוֹטְפִים לְאַט,

גַּת,

עֶרֶב שְׁחוֹר עָלַי יָרַד,

גַּת.


וַאֲצַו: אִסְרוּ מִרְכֶּבֶת,

לֹא יָבוֹא עִמִּי כָּל עֶבֶד.

הַיָּפָה שֶׁבַּסּוּסוֹת.

כִּי הַדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ סוֹד.


סוּת הָעֲנָנִים קוֹדֶרֶת,

הָאָבִיב סוֹעֵר בַּדֶּרֶךְ.

בַּגִּלְבֹּעַ, – רַקָּפוֹת

עוֹד אֶל אֲבִיבָן שָׁבוֹת.


הַמִּרְכֶּבֶת מְמַהֶרֶת.

בָּרָקִיעַ אֵין בַּהֶרֶת.

בִּי פּוֹעֵם רַק לֵב אֶחָד,

בִּי הוֹלֵם לִבָּהּ שֶׁל גַּת.


הִיא שְׁקוּיַת חֲלוֹם וָשֶׁקֶט

הִיא מוֹאֶסֶת, הִיא חוֹשֶׁקֶת.

בְּבוֹאִי אֵלַי תִּרְעַד

גַּת.


ב

עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל יָדֵךְ מוֹר לִי נוֹטֶפֶת.

אִתָּךְ אֵין שִׁפְחָה. פֹּה רַק אַתְּ.

כְּאֵדִים אֶת הַוֶּרֶד, הוֹלְכָה וְעוֹטֶפֶת

נַפְשֵׁךְ אֶת לִבִּי שֶׁשָּׁקַט.


כִּי כָּבְדָה, כֹּה כָּבְדָה עַל חַיַּי הָעַצֶּבֶת

וָאָבִיא לִי יוֹדֵעַ נַגֵּן.

מִכָּל נִגּוּנָיו אַתְּ עוֹלָה וְנִצֶּבֶת,

מִכָּל נִגּוּנָיו עוֹד חָסַרְתִּי מָגֵן.


וְהוּא הָאֶחָד שֶׁנּוֹתַר, לֵב הַזֶּמֶר,

רַק הוּא עוֹד מֵנִיס הַצְּלָלִים מִנִּי קִיר.

בְּהָנִיס נִגּוּנָיו אֶת דְּמוּתֵךְ הַקּוֹסֶמֶת,

אוֹרוֹ הַנֶּחְבָּא אֶת זִכְרֵךְ יַחֲזִיר,


כִּי אַתְּ בִּי חַיָּה, עוֹד חַיָּה וְְנוֹשֶׁמֶת,

לְמַעַן אֶרְתֹּם וְאֶדְהַר עוֹד לָבוֹא.

וְאַתְּ רְחוֹקָה, רְחוֹקָה, בַּת הַחֶמֶד,

בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ אוֹבֵד כָּל מָבוֹא.


ג

יֵין הָרֶקַח אַתְּ מַגֶּשֶׁת

וְסוֹמְכָה בַּאֲשִׁישׁוֹת.

וּבַאֲפֵלָה נִגֶּשֶׁת

בִּשְׂפָתַיִם לוֹחֲשׁוֹת.


אַתְּ דּוֹלֶקֶת, אַתְּ חוֹשֶׁקֶת

בְּיָדַיִךְ אָז אֹבַד.

בַּשָּׁמַיִם רַב הַשֶּׁקֶט

וְלִבִּי אֶחָד.


יֵין הָרֶקַח אַתְּ מַגֶּשֶׁת

מְרַפֶּדֶת בַּכָּרִים.

יָד אֵלַיִךְ מְגַשֶּׁשֶׁת.

נְעוּרַי הַיְקָרִים.


אַתְּ עוֹלָה מֵהֶם כְּוֶרֶד,

אֶת בָּשְׂמֵךְ נָשְׁמוּ עַד דָּם.

אֵין אַחֶרֶת, אֵין אַחֶרֶת

הַנּוֹשֵׂאת עוֹד אֶת זִכְרָם.


הֶאָבִיב מֵבִיא רַקֶּפֶת,

לָךְ הַסְּתָו פִּרְיוֹ יַבְשִׁיל.

אַתְּ סוֹגֶרֶת וּמֻקֶּפֶת

מִנְחוֹת עַד וְאוֹר וּצְלִיל.


בָּרְקִיעִים עוֹלָה בַּהֶרֶת,

הֶאָשׁוּב אֵלַיִךְ, גַּת?

אֵין אַחֶרֶת, אֵין אַחֶרֶת

הַנִּשֵּׂאת עִמִּי לָעַד.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 29 פרידה (2).jpg

ד

מְמַהֶרֶת הַמִּרְכֶּבֶת

וְנַפְשִׁי בָּךְ מְאֹהֶבֶת.

בֹּקֶר בַּשָּׂדוֹת יֵאוֹר.

כָּךְ אֶדְהַר דָּהוֹר וּזְכֹר.


אוֹר עַל שִׂפְתֵי הָעֲנֶנֶת,

עַל שִׂפְתֵי זֹאת שֶׁאֵינֶנָּה.

רַק עוֹד רֵיחַ הַשָּׂדוֹת

מְגַלֶּה לָנוּ סוֹדוֹת.


מְמַהֶרֶת הַמִּרְכֶּבֶת

לַחֲזֹר אֶל הָעַצֶּבֶת.

בֹּקֶר בַּשָּׂדוֹת יֵאוֹר.

כָּךְ אֶרְחַק דָּהוֹר וּזְכֹר.


מַבָּטִים אֲרֻכִּים וּכְבֵדִים כְּעֹפֶרֶת

הַחֶדֶר נִשְׁכָּח. אַתְּ רוֹמֶזֶת: “נָא, לֵךְ”.

בַּלֵּב הַקּוֹרֵא לָךְ כְּבָר סְתָו. אַךְ הוּא פֶּרֶא.

הַסְּתָו, – מִיתָתוֹ שֶׁל קֵיצֵךְ הַמּוֹלֵךְ.


חִיּוּךְ. מִשְּׁתִיקַת מַבָּטַי אַתְּ פּוֹחֶדֶת.

חִיּוּךְ, – הַמַּסְוֶה שֶׁל הַבְּכִי הֶעָצוּב.

לְפֶתַע זָכַרְתִּי: סְבִיבֵנוּ פֹּה חֶדֶר.

עַתִּיק וְאִלֵּם הוּא, עַתִּיק וְאָהוּב.


עוֹד פַּעַם הָרֶמֶז. כְּבֵדָה הָעֹפֶרֶת.

גִּלּוּי־אַהֲבָה אַחֲרוֹן וְגוֹסֵס,

בִּקַּשְׁתִּי לִזְרֹק נְשִׁיקָה לָךְ וָפֶרַח.

הַיָּד מְשֻׁתֶּקֶת. הַפֶּה מְהַסֵּס.


כָּל רוּחַ לַמִּפְרָשׂ.

כָּל הֶמְיַת־לֵב אַל נָא תְּהֵא נוֹבֶלֶת.

מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה נַפְלִיג עוֹד כְּתָמִיד מֵאָז,

כִּי רוּחַ בָּנוּ שֶׁאֵינָהּ נוֹפֶלֶת.


עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ פֹּה לְאוֹר הַיּוֹם.

וְלַכָּבוֹד – דְּמָמָה, כִּי הוּא בַּכֹּחַ.

וּבַדְּמָמָה נִחְיֶה וּבָהּ נִדֹּם,

כִּי רַק מִמֶּנָּה שָׁב הַכֹּל לִפְרֹחַ.


וְלַמַּכְאוֹב רָחַב הַלֵּב,

לַהֲכִילֶנּוּ בִּבְכִיָּה נִסְתֶּרֶת:

כִּי הוּא חוֹזֵר בְּעוֹד הַכֹּל חוֹלֵף,

לְמַעֲנוֹ עוֹד לֹא נוֹלְדָה שָׁעָה אַחֶרֶת.


שׁוּב נִפָּרֵד מִכָּל אֲשֶׁר יָקָר,

וְנַעֲמֹד, – אֵין אוֹר בַּאֲבֵלִים לָלֶכֶת:

הַכֹּל נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם עָקָר,

וְלֹא יָסֵבּוּ אֶל שֻׁלְחַן הַלֶּחֶם.


וּתְפִלָּתָם גְּדוֹלָה מֵאֵבֶל רַב:

אֶל הַמִּפְרָשׂ, נָא, תֵּאָסֵף כָּל רוּחַ,

כָּל הֶמְיַת־לֵב אַל נָא תִּבֹּל לַשָּׁוְא,

כִּי עוֹד נַפְלִיג מִפֹּה בַּשֶּׁקֶט הַפָּתוּחַ.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 33 אבלים (2).jpg

אַתְּ נְבוֹנָה. גּוּפֵךְ שִׁכּוֹר.

אַתְּ נְסוֹגָה לְמַעַן גֶּשֶׁת.

הִנֵּה, מֵעֵבֶר לְיָמִים רַבִּים שֶׁצָּלְלוּ לְלֹא חֲזֹר,

נַפְשִׁי בָּךְ שׁוּב פּוֹגֶשֶׁת.


בַּצִּפִּיָּה, – אֲנִי חֲסַר מָנוֹחַ.

וּבְבוֹאֵךְ, – אֲנִי שָׁקֵט.

אַתְּ מְעֻטֶּפֶת אֵד דַּק שֶׁל נִיחוֹחַ

הַמִּתְעַלֶּה בַּלַּיְלָה מִן הַקַּיִץ הַיּוֹקֵד.


הוּא נֶאֱחָז בִּשְׂעָרֵךְ וְעַל פָּנַיִךְ יְרַחֵף.

בְּשִׂמְלָתֵךְ הַבְּהִירָה הוּא נֶאֱרָג.

וּבְקָרְבֵךְ אֵלַי, עִמָּךְ קָרֵב

הָרֵיחַ הֶעָצוּר שֶׁל בְּעֵרָה.


נִטֶּלֶת שַׁלְוָתִי. אַתְּ נְסוֹגָה.

וּבְעֵינַיִךְ אֶת גּוּפִי אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת.

פָּנַיִךְ רְפֵי־דְּמוּת. נִבְעָה בָּךְ הַתּוּגָה, –

בְּנֵצַח פְּרִיחָתֵךְ אַתְּ מִתְפַּלֶּשֶׁת.


עַל כֵּן אַכְזָר הַקְּרָב אֲשֶׁר נִטַּשׁ בֵּינֵינוּ

וְהוּא עַתִּיק יָמִים מִיַּעֲרוֹת הַקֶּדֶם.

וְהוּא גָּלוּי לַלֵּב, וּמִשְׁתַּקֵּף מִתּוֹךְ עֵינֵינוּ,

וְהַתְּבוּנָה, גַּם הַתְּבוּנָה בִּמְצָרָיו יוֹקֶדֶת.


חִזְקִי, אִם עוֹד לִבֵּךְ חָזָק,

אִם הַתִּפְרַחַת לְבָנָה עוֹד וְסוֹעֶרֶת.

אֲנִי יָרֵא וּמְאֹהָב בּוֹ בְּגוּפֵךְ הַנֶּאֱבָק,

וְלֹא אֹבֶה לִרְאוֹת אוֹתָךְ אַחֶרֶת.


חִזְקִי, כִּי לֹא אֶסּוֹג,

כִּי בִּלְעָדַיִךְ אֶוָּתֵר חֲסַר מָנוֹחַ.

אֲנִי אוֹהֵב לִנְשֹׁם מַעֲרֻמֵּי גּוּפֵךְ הַמָּר וְהַמָּתוֹק,

הַמְעֻטָּף בְּאֵד דַּק שֶׁל נִיחוֹחַ.


חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֵינָן יְרֵאוֹת.

בְּזִנּוּקָן הַמְאֹהָב נַפְשָׁן נִפְעֶרֶת.

רַק אַתְּ נַפְשִׁי, רַק אַתְּ לִי הֲרֵעוֹת,

עוֹד טֶרֶם אוֹר בָּךְ אַתְּ נִסְגֶּרֶת.


כִּי הַיָּפֶה מִכֹּל לְעִוְרוֹנֵךְ נוֹעַד,

אַךְ לַמְכֹעָר כֹּחֵךְ תִּתֵּנִי.

הֲלֹא גָּדוֹל לֵיל אַהֲבָה שָׁלֵם אֶחָד,

מִן הָרַבִּים בָּהֶם כֻּלִּי אֵינֶנִּי.


בָּהֶם אֲנִי רָחוֹק וְלֹא נִפְקָח,

תּוֹעוֹת עֵינַי בַּחֲשֵׁכָה הַמְעַרְטֶלֶת.

וּמְאַחֵז אוֹתִי כָּל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁכָּח,

גַּם אִם הוּצָא מִפַּחַד אֶל מִחוּץ לַדֶּלֶת.


אֲזַי אַפְלִיג. אַךְ אַתְּ, מַלְכַּת הַשִּׁעְבּוּד,

שׁוּב מַחֲזִירָה אוֹתִי לַחֶדֶר.

כִּי יְרֵאָה אַתְּ מִן הָרֶגַע הָאָבוּד,

שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בְּכֹחַ אַלְפֵי נֶדֶר.


וְכָכָה אַתְּ שׁוֹקַעַת לְלֹא קוּם

וְאַף אוֹתִי עִמָּךְ סוֹחֶפֶת.

אַל תִּשְׁכְּחִי, אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת זֶה סוֹדֵנוּ הָרָדוּם

הֵן הוּא יָקָר מִהְיוֹתֵךְ נֶחְרֶפֶת,


כִּי הַיָּפֶה מִכֹּל לְעִוְרוֹנֵךְ נוֹעַד.

רַק הוּא יִפְקַח אוֹתָךְ כִּפְקֹחַ שְׁעוֹת הָעֶרֶב.

הֲלֹא גְּדוֹלָה חֶדְוַת לֵיל אַהֲבָה שָׁלֵם אֶחָד

מִן הָרַבִּים בָּהֶם אַתְּ מְפֻזֶּרֶת.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 37 שעבוד (2).jpg

וְיוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַחַר נִכְאֵי הָאֵבֶל

יִתְנוֹצְצוּ בַּלַּיְלָה שְׁלַל הַכּוֹכָבִים.

עַל לְבָבוֹת רַבִּים יִנְווּ אָזֵק וָכֶבֶל

שֶׁל אשֶׁר וְאֵימָה, שֶׁל צְחוֹק וּמַכְאוֹבִים.


בַּלַּיְלָה בְּהַשְׁחִיר הָרְקִיעִים בַּתְּכֵלֶת,

שוּב נַעֲרָה אַחַת תִּפְרַח בַּיְפֵהפִיּוֹת,

וְשׁוּב תִּטַּע בְּלֵב הַנְּעָרִים תּוֹחֶלֶת,

וְשׁוּב תִּהְיֶה לָהֶם חֶמְדַּת כָּל הַשְּׂכִיּוֹת.


אוּלַי יִהְיֶה אָבִיב וְעַרְפִלִּים קַלִּים

יֵרְדוּ עַל עִיר חַמָּה מִשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ בֵּין עֲנַן טְלָלִים,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ, לָרִאשׁוֹנָה, בַּסֵּתֶר.


וּבְבוֹאֵךְ, – חִיוּךְ. וּבְבוֹאֵךְ, – דְּמָמָה.

אוּלַי הָיְתָה זֹאת נְשִׁיקָה תּוֹעָה, שׁוֹתֶקֶת.

אֲבָל בָּשְׂמֵךְ הָיָה כְּבֹשֶׁם אֲדָמָה,

כְּבַד עַרְפִלֵּי אָבִיב, בָּהֶם הָעִיר נֶחְנֶקֶת.


הוּא יִשָּׁבַע לְאָהֳבֵךְ לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְּעוּרִים – פְּסָגוֹת קָרוֹת שֶׁל אשֶׁר.

וְאַתְּ מוֹפֵת תִּרְצִי לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְּעוּרִים, – כּוֹכְבֵי אָבִיב בַּחשֶׁךְ.


רָחוֹק יִהְיֶה הַלַּיְלָה בַּמְּרוֹמִים,

וְהוּא יִתֵּן שְׂפָתָיו אֶל שִׂפְתוֹתַיִךְ.

יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַתֶּם זוֹרְעֵי אֵימִים,

עוֹצְמִים הָאוֹהֲבִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁנַיִם.


יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם יוּנְסוּ הַנְְכָאִים,

יִחְיוּ הָאֵיתָנִים כְּמִיָּמִים מִקֶּדֶם, –

לֵילוֹת הָאַהֲבָה, שְׁבוּעוֹת הַנְּצָחִים…

אַךְ נַפְשְׁכֶם תָּנוּחַ בִּשְׁחוֹרֶיהָ עֵדֶן.


חָלַף הָאִישׁ. וְהַיָּרֵחַ לֹא הִרְחִיק לָנוּעַ.

אַהֲבָתִי עוֹבֶרֶת עַל פָּנַי כְּאַגָּדָה זָרָה,

כְּסִפּוּרֵי בַּדִּים, כְּנַעֲרָה שֶׁפַּעַם אֲהֵבְנוּהָ.

בַּשִּׁכְחָה אֹבַד וְהִיא קוֹרֵאת בַּחֲזָרָה.


הוֹי הֲבָלִים אֲשֶׁר פָּרְחוּ בְּלִי גֶשֶׁם,

אֲשֶׁר נָתְנוּ פְּרָחִים מֵאֶבֶן וּמִקִּיר,

עֲפַר רַגְלַיִךְ הַיָּקָר – לַנֶּפֶשׁ הָרוֹגֶשֶׁת

וְנִצְנוּצֵי עֵינַיִךְ – לְמוֹ שִׁיר.


וּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב עַל מִשְׁכָּבִי בַּסֵּתֶר,

וְגַאֲוָה רַבָּה לְעֵינֵי אִישׁ וָיוֹם.

הַהֲבָלִים הִלְּכוּ וְעַל רֹאשָׁם הַכֶּתֶר,

הָזוּ בַּהֶזְיוֹנוֹת, שְׁפוּיִים וּבַחֲלוֹם.


וְרַק אֲנִי שֶׁאֲהַבְתִּיךְ, אֲשֶׁר נָגַעְתִּי בִּשְׂפָתַיךְ,

דִּמִּיתִי נִשְׂגָּבוֹת בְּאֵלֶּה הַמַּעֲלָלִים.

אַךְ גַּם הַזְּמַן עָבַר, עָבַר וּבֵינָתַיִם

נוֹסְפוּ לָעֵץ טַבְּעוֹת­־מַעְגָּלִים.


וּבְעָבְרֵךְ עַתָּה אֵיךְ לֹא תָּבִיאִי צַעַר,

וְאֵיךּ לֹא אֲחַיֵּךְ חִיּוּךְ הַנִּרְדָּפִים.

מִמְּקוֹם פְּגִישַׁת הָאוֹהֲבִים דְּמוּתֵךְ לֹא נָעָה.

שָׁם יִכְאֲבוּ לִי לְעוֹלָם פָּנַיִךְ הַיָּפִים.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 41 פגישת האוהבים (2).jpg

אוֹהֲבֵי הַקַּיִץ, כַּת פְּקוּחֵי הַלֵּב,

אוּלַי נוֹלַדְתֶּם כֻּלְּכֶם בְּחֹרֶף סוּפוֹת רוּחַ.

וְעִמָּכֶם נוֹלַד הַגַּעְגּוּעַ שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵף,

אֶל מֶרְחֲבֵי הַקַּיִץ הַבָּהִיר וְהַפָּתוּחַ.


אוֹהֲבֵי הַקַּיִץ, אֵין בָּכֶם שַׁלְוָה,

לֹא תִּסְכְּנוּ לַחֶדֶר הַמְסֻגָּר לַגֶּשֶׁם.

בְּלֵילוֹת תַּמּוּז, בִּנְגֹהוֹת הַלַּיְלָה הַלָּבָן,

לְבַבְכֶם חָרֵד, פּוֹרֵחַ וּמְלֵא­־קֶשֶׁב.


כִּי אַהֲבָה גְּדוֹלָה חוֹזֶרֶת מִמֶּרְחָק,

שְׁעוֹת שֵׁנָה פְּקוּחוֹת וַחֲרָדָה עִוֶּרֶת.

הַקַּיִץ, בַּמִּסְתָּר, בְּגַנֵּי עִירְךָ,

הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹהַב, עוֹבֶרֶת.


לִצְעָדֶיהָ אֶחֱרַד, וּלְבָבִי הַזָּר,

וּלְבָבִי אֲשֶׁר אוֹהֵב אוֹתָהּ עֲדַיִן,

אֶת מוֹלַדְתּוֹ יִרְאֶה מִן הַנֵּכָר,

אֶת בַּת הַצְּחוֹק מִבֵּין דִּמְעוֹת­־עֵינַיִם.


אַךְ הַשָּׁנִים אֲשֶׁר חָלְפוּ עוֹמְדוֹת כַּנֵּד,

עַד בְּכוֹת, עַד אֵין­־עֲבֹר וְאֵין לָסֶגֶת.

אֶת שַׁלְהֲבִיּוֹת הַפֶּרַח עוֹד חָזֵךְ עוֹנֵד,

אֶת יְפִי גַאֲוָתֵךְ עוֹדָךְ חוֹגֶגֶת.


כָּל אוֹת חִבָּה אֵלַיִךְ יִשָּׁבֵר,

רַבִּים כַּךְ נִשְׁבְּרוּ וְלֹא לִטְּפוּךְ וְלֹא נָשְׁקוּ לָךְ.

הַקַּיִץ, אֵי לָקַחְתָּ לַיְלָה כֹּה יָפֶה,

אֵיךְ יְכוֹלִים הָאֲנָשִׁים לִשְׁכַּב בּוֹ וְלָנוּחַ!


הֵן אַהֲבָה גְּדוֹלָה חוֹזֶרֶת מִמֶּרְחָק

וּמִי לֹא יְצַפֶּה לָהּ בְּכִלְיוֹן יָמִים, בַּחֲתִירָה עִקֶּשֶׁת.

גָּדוֹל הַזְּמַן, גְּדוֹלָה הַצִּפִּיָּה אֲשֶׁר אָרְכָה,

אַךְ עוֹד גִּשְׁמֵי מַבּוּל יֵרְדוּ בְּלִי הִתְחַשֵּׁב בַּקֶּשֶׁת.


הַקַּיִץ, נָא לַוֶּנָּה בַּנִּיחוֹחַ

וְאֶת גַּנֵּי עִירְךָ בִּנְגֹהוֹת שַׁכֵּר.

לֵילוֹתֶיךָ הַקָּשִׁים מִגַּעְגּוּעַ וְרַבֵּי הַכֹּחַ,

מְצָאוּנִי, – וַאֲנִי אַחֵר.

רַבִּים, כָּל כָּךְ רַבִּים הֵם הַיָּמִים,

אֲבָל מָתַי שׁוּב נְהַלֵּךְ בְּיַחַד,

פָּשׁוּט, בָּרְחוֹבוֹת, בֵּין אֲנָשִׁים רַבִּים,

נֵלֵךְ וּנְחַיֵּךְ בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, בְּלִי פַּחַד,

וּנְפַטְפֵּט, קַלִּים, בְּלִי הֶגְיוֹנוֹת רַבִּים,

כְּמוֹ הַנִּיחוֹחַ הָעוֹטֵף לַשַּׁחַת.


רַבִּים, כָּל כָּךְ רַבִּים בָּרְחוֹב הָאֲנָשִׁים.

וְלָנוּ, וְרַק לָנוּ הַחֶדְוָה צוֹחֶקֶת,

וְלָנוּ, וְרַק לָנוּ עוֹד יָמִים קַלִּים,

וּלְעוֹלָם נֵלֵךְ וְהִיא תִּהְיֶה צוֹחֶקֶת,

בָּעֲרָפֶל הַקַּל, בְּעַנְנֵי טְלָלִים

וּבִזְגוּגִית הַחֹרֶף הַדּוֹפֶקֶת.


וְאִם נִטֶּה מֵרְחוֹבוֹת הוֹמִים,

וְנַעֲבֹר אֶל הַיָּרֵחַ בַּשְּׂדֵרוֹת,

אוּלַי אֶרְצֶה לָקַחַת אֶת יָדַיִךְ,

לִפְרֹשׂ עַל גַּאֲוָתֵךְ חֻפָּה שֶׁל נְשִׁיקוֹת.

אוֹ לְקַנְתֵּר אוֹתָךְ כְּאִלּוּ בִּלְעָדַיִךְ

עוֹבֵר עָלַי הַזְּמַן בִּשְׁלַל תַּעֲנוּגוֹת.


אַךְ אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת הֲתוּלִים.

הַקַּיִץ, אֱלֹהִים, נָח בְּחַלּוֹן פָּתוּחַ,

הַקַּיִץ נָח בִּפְרִי הַהִלּוּלִים

הַקַּיִץ נָח בְּנִיחוֹחֵי הָרוּחַ,

וְאָנוּ גִּבּוֹרֵי חֶדְוָה וּמַעֲלָלִים

בִּרְחוֹבוֹת הַקַּיִץ בּוֹדְדִים נָשׂוּחַ.


אַךְ אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת הֲתוּלִים

וְתַחְשְׁבִי, כִּי סַרְתִּי מֵעָלַיִךְ

וְלֹא יִחְיוּ בִּי כְּמִקֶּדֶם, מִיָּמִים,

כְּמוֹ שֶׁנִּתְגַּלּוּ, כָּל נִצְנוּצֵי עֵינַיִךְ,

וְלֹא אֵדַע עוֹד אֶת הַטַּעַם הַמָּתוֹק

אֲשֶׁר טָעַמְתִּי בַּעֲפַר רַגְלַיִךְ.


רַבִּים, כָּל כָּךְ רַבִּים הֵם הַיָּמִים,

אֲבָל מָתַי שׁוּב נְהַלֵּךְ בְּיַחַד

וְנִתְקַנְתֵּר כְּמִלִּפְנֵי יָמִים רַבִּים

וְלֹא נִרְצֶה יַד אוֹהֲבִים לָקַחַת.

אֲבָל בַּמִּסְתָּרִים, אֲבָל בַּמִּסְתָּרִים

כָּל הַפְּגִישָׁה תִּהְיֶה צוֹחֶקֶת וּפוֹרַחַת.


מֻפְלָא הָיָה הָעֶרֶב. בָּרְחוֹב

עָבַרְתִּי מְאֻחָז קוּרֵי פְּחָדִים וָנֹחַם.

לְפֶתַע רְאִיתִיךְ עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב,

וּכְאִלּוּ לֹא שָׁנִים נִפְרַדְנוּ מִנִּי נֹעַר,


וּכְאִלּוּ רַק אֶתְמוֹל נִפְרַדְנוּ מִנִּי שַׁעַר

אֲבָל שׁוּב לֹא נִדְבַּרְנוּ אִם עוֹד נִפָּגֵשׁ,

וּכְבָר הַיּוֹם נִפְגַּשְׁנוּ לְלֹא דַעַת

וְזֶה אוּלַי כָּל שֶׁהַלֵּב בִּקֵּשׁ.


וּשְׁלוּבֵי־זְרֹעַ נְהַלֵּךְ בָּעִיר,

מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, מִגַּן אֶל שְׂדֵרוֹת אֹפֶל.

אוֹתָם הָרְחוֹבוֹת, אוֹתָם קִסְמֵי הָעִיר,

אוֹתָם אוֹרוֹת וּפַנָּסִים מִתְנוֹצְצִים בָּאֹפֶל.


וּכְמַשַּׁב־אָבִיב כָּבֵד מִנֹּעַר

עוֹבֶרֶת אַתְּ עַל שִׂפְתוֹתַי בַּגַּן.

אִלּוּ רָאוּנִי יְדִידַי מִנֹּעַר,

כִּי אַחֲרֵי הַכֹּל הִגַּעְנוּ שׁוּב לְכָאן,


הָיוּ נוֹשְׁקִים אוֹתִי, נוֹשְׁקִים וּמְחַבְּקִים,

כִּי מֶגֶד אֲדָמוֹת וְטַל שָׁמַיִם,

חַסְדָּם הִרְעִיפוּ עַל יָמַי הַנּוֹאֲקִים.

הֵסִירוּ אֶת פְּחָדַי מֵעַל עֵינַיִם.


וְשׁוּב אֲנַחְנוּ מִתְחַיְּכִים עַל לֹא דָּבָר,

צִנַּת הַחֹרֶף כְּצִנַּת אָבִיב נוֹשֶׁבֶת,

וּתְפִלָּתֵנוּ, כִּי יָבוֹא מָחָר,

וְשׁוּב תִּהְיֶה נַפְשֵׁנוּ מְאֹהֶבֶת,


וְתִתְפַּלֵּשׁ בִּיגוֹנִים כִּבְנִיחוֹחַ,

וְלֹא תּוּכַל עַד עֶרֶב לְחַכּוֹת,

עַד כִּי בֵּין טַל אָפֵל וּבֵין נִיחוֹחַ,

נִפֹּל עֲלֵי צַוָּאר בִּבְכִי וַאֲנָקוֹת.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 47 תפלת מחר (2).jpg

יְפִי הַנְּעָרוֹת אֵינוֹ עוֹקֵר הָרִים,

וְלֹא יַשִּׁיב רוּחוֹת, לֹא עֲנָנִים יִשְׁבֹּר;

כְּשֶׁטֶף הַנְּהָרוֹת יִסְחַף עֲפַר הָרִים,

עֵת בָּנוּ, בִּלְבָבֵנוּ, יַעֲבֹר.


וְאָנוּ נִגָּרֵף אַט־אַט בַּמִּסְתָּרִים

בֵּין אֲבָנִים קְטַנּוֹת, דְּגֵי זָהָב וָכֶסֶף.

וְאָנוּ נַעֲבֹר בְּגֵאָיוֹת קָרִים,

נִרְצֶה לְהֵאָחֵז בְּסוּף קַל וּבְעֵשֶׂב.


וּבָאָבִיב, הֵידָד, בְּהִתְמַסְמֵס שְׁלָגִים

בְּרַחֲקֵי צָפוֹן, בֵּין הַרְרֵי הַצְּחוֹר,

יִגְאוּ הַיַּרְדֵּנִים מֵאֶלֶף הַפְּלָגִים

וּבָנוּ הָאָבִיב לְפֶתַע יַעֲבֹר.


הוֹי כַּמָּה נִסָּחֵף בִּיפִי הַנְּעָרוֹת,

נִצְחַק אֶל עֵינֵיהֶן, נִבְכֶּה אֶל שְׂעָרָן,

נָרוּצָה אַחֲרֵיהֶן בֵּין צוּק וּמְעָרוֹת,

וּלְזַעְפָּן נִזְעַף וּלְחִיּוּכָן נִקְרָן.


בְּאֶרֶץ אֳשָׁרִים, בְּחֶבֶל הַגְּלִילִים

נֵלֵךְ מַסָּע צוֹהֵל, מַסָּע קַל וְיָחֵף.

בֵּין הַשָּׂדוֹת, בַּחוֹף, בְּמֵי הַיּוּבָלִים

נַחְתֹּר שׁוּרָה רַבָּה עָקֵב אַחַר עָקֵב.


וּבָנוּ, אֲשָׁדוֹת, הָאשֶׁר יַעֲבֹר,

כִּי אֵיכָכָה יִתַּם עֲפַר הַנְּהָרוֹת?

כַּךְ יִסְחְפֵנוּ אַט בַּעֲרוּצֵי מִסְתּוֹר

לָעַד, לָעַד יְפִי הַנְּעָרוֹת.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 49 יפי הנערות (2).jpg

עַל פְּנֵי גְבָעוֹת, אֵין סוֹף גְּבָעוֹת,

עַל פְּנֵי הַרְבֵּה נַחֲלֵי מַיִם,

בֵּין הַקָּמוֹת הַצְּהַבְהַבּוֹת,

אֲשֶׁר נָגַע בָּהֶן הַקַּיִץ,


חוֹתְרִים אָנוּ הַנְּעָרִים,

רֵיקִים מֵרִשְׁרוּשֵׁי הַקֶּרֶת,

מִן הָרְחוֹבוֹת הַנּוֹהֲרִים,

וּמִפִּנַּת קָפֶה מַמְאֶרֶת,


שׁוֹמְעִים רַק צְעָדִים בָּהָר,

שְׁרִיקוֹת צִפּוֹר, קְרִיאוֹת רוֹעִים,

וְשֶׁצֶף קֶצֶף הַנָּהָר,

וְהִרְהוּרִים וְהִרְהוּרִים.


וְאִם רָחוֹק הָעֶרֶב. טוֹב.

כִּי עוֹד רוֹצִים לַחֲלֹם עָלָיו.

בְּלִי דְאָגָה, חַסְרֵי מַכְאוֹב,

הַנְּעָרִים חוֹתְרִים אֵלָיו.


וְעֵת נָבוֹא וְיַלְקוּטִים

יוּטְלוּ מִגַּב בְּחֹרֶשׁ רָם,

עַל הַפָּנִים הַלּוֹהֲטִים

יַחֲלוֹף צָעִיף שֶׁל רוּחַ יָם,


יוֹרֵד הַלֵּיל עַל גַּעְגּוּעַי,

אֵינִי רוֹצֶה לָדַעַת שַׁחַר.

אֲנִי מוֹשֵׁךְ אוֹתָךְ אֵלַי

וְאַתְּ נִפְקַחַת בֵּין יָדַי

וּבֵין יָדַי פּוֹרַחַת.


רָחוֹק, רָחוֹק בֵּין הֶהָרִים

אוֹרוֹת אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים.

הַנְּעָרִים, הַנְּעָרִים,

אָבְדוּ בִּשְׁנָת בֵּין הָעֵצִים.


וּשְׁנֵינוּ אֶל כִּפַּת שָׁמַיִם

אֶת עֵינֵינוּ נַעֲצֹם.

בִּרְכַּת גְּבָעוֹת, נַחֲלֵי מַיִם,

וְגַעְגּוּעִים לְאוֹר הַיּוֹם.

רַבּוֹת גְּבָעוֹת, נַחְשׁוֹל נַחְשׁוֹל,

וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.

שׁוּרָה קַלָּה דָּרְכָה מִשְׁעוֹל

בִּשְׂדֵה חִטָּה, הַמַּעְיָנָה.


אֶת הַשְּׁבִילִים זָנַחְנוּ כְּבָר,

בְּקַו יָשָׁר, כְּצִפֳּרִים,

בְּרוּכֵי עָבָר, שְׁלוּחֵי צַוָּאר,

חָתְרָה עֲדַת הַנְּעָרִים.


סְלָעִים, סְלָעִים וַחֲרוּלִים

וְהִבְהוּבֵי כִּתְמֵי הַפֶּרַח

וְנִיחוֹחוֹת הַבְּתוּלִים

שֶׁל הָאָבִיב בִּשְׂדוֹת הַפֶּרַע.


וְרוּחַ שָׁטָה, מִתְעַרְבֶּלֶת

בֵּין יַלְקוּטִים, פְּרָחִים, חִטָּה.

סְחַרְחֹרֶת אֶל הָרֹאשׁ צוֹהֶלֶת

וְאשֶׁר, אשֶׁר בְּלִי מִדָּה.


הַמַּעְיָנוֹת הוֹמִים, הוֹמִים.

אֶל שָׁרָשֵׁיהֶם נַטֶּה שְׂפָתַיִם.

כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ יָמִים

כִּי אִם מַשָּׁב קַל שֶׁל כְּנָפַיִם.


נַחְשׁוֹל נַחְשׁוֹל, רַבּוֹת גְּבָעוֹת

וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.

בַּאֲסָמִים, עַל רְצָפוֹת

עֵדָה שֶׁל נְעָרִים לָנָה.

הַוַּדִּי מִתְפַּתֵּל בֵּין הַרְרֵי צוּקִים,

מִכָּאן חוֹמַת קָלָל, מִכָּאן גִּבְעוֹת בַּזֶּלֶת.

אֲנַחְנוּ עֲמֻקִּים, אֲנַחְנוּ עֲמֻקִּים

עֵדָה שֶׁל נְעָרִים צוֹהֶלֶת.


וְהַשְּׁבִילִים מְאֻבָּקִים וַחֲרֵרִים,

לְפֶתַע צוּק עֲנָק יַחְסֹם הַדֶּרֶךְ,

קָדוּם, קָדוּם, נִין רַךְ שֶׁל הֶהָרִים,

גַּרְגֵּר שֶׁל הִתְפָּרְצוּת אֵימִים בּוֹעֶרֶת.


עַתָּה יָנוּחַ לוֹ בְּוַדִּי נֶעֱזָב,

יָנוּחַ קַר לַטַּל וּלְבִרְכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְאָנוּ נַעֲבֹר קַלִּים עַל חֲזִיזָיו

עֵדָה שֶׁל נְעָרִים חוֹלֶמֶת.


אֲנִי מַבִּיט לָרוֹם וְאֶת פָּנַי אָשִׁיב,

אֲבָל רַק הַשּׁוּרָה אֶת לְבָבִי לוֹקַחַת,

בֵּין יַלְקוּטִים וּמִטְפָּחוֹת וּפִרְחֲחֵי אָבִיב,

נִשְׁקֶפֶת לִי, גַּם לִי מִטְפַּחַת.


הִיא רְחוֹקָה, אוּלַי בְּרֹאשׁ הַטּוּר,

וְאַחַר כָּךְ בַּתָּוֶךְ. אֲבָל לְיַד הַמַּיִם,

כָּתֵף אֱלֵי כָּתֵף לַמַּעְיָן נָשׁוּר

וְנִפָּגֵשׁ פְּגִישָׁה קַלָּה בַּמַּיִם.


הָעָם יֶהֱמֶה. וְעֵת צְמָאוֹ נִשְׁבַּר

נַחֲזֹר לְהִתְפַּתֵּל בֵּין הֶהָרִים.

וְהַמִּטְפַּחַת תֵּעָלֵם, כְּאִלּוּ כַּךְ דֻבָּר,

וּתְהַבְהֵב רָחוֹק בְּטוּר הַנְּעָרִים.

אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁכַּב לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ

אֶל הוֹד הָרְקִיעִים בְּמֶרְחַבְיָה רַבָּה.

עֵינַיִם צוֹפִיּוֹת בְּעַנְנֵי הָרוּחַ,

פְּקוּחוֹת, פְּקוּחוֹת בְּדוּמִיָּה רַבָּה.


וּלְהַרְהֵר מְעַט בִּרְחוֹקֵי חַיַּי,

שׁוּב לֶאֱחֹז בָּהֶם כְּהַחֲזִיקִי מִנֹּעַר.

אַחַר טִיּוּל עַלִּיז לִמְנוֹת אֶת שִׂמְחוֹתַי,

אַחַר לֵיל נְדוּדִים לָתֵת לִבִּי לַנֹּהַּ.


אַחַר לֵיל אֲבִיבִים, מֵרֵיחַ הַשָּׂדוֹת

אֶל חֲדָרַי עֲלוֹת וְלַשֻּׁלְחָן לִכְרֹעַ:

וּלְהַתְחִיל פִּתְאֹם לַחֲרֹז אֶת הַסּוֹדוֹת

בָּהֶם שְׂפָתַיִם לֹא יֵדְעוּ לִנְגֹּעַ.


וּלְמָחֳרָת, מִבֹּקֶר לְחַכּוֹת לַחשֶׁךְ,

בַּשִּׁעוּרִים לִרְחֹף כִּבְעוֹלָם רָחוֹק.

וּלְהַקְדִּים אֵלַיִךְ בְּרָב חֶרְפָּה וָבשֶׁת,

בְּלִי לַעֲצֹר חֶדְוָה לְהִשָּׁמַע לַחֹק.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 57 רחוקי חיי (2).jpg

וְעֶרֶב עֲשִׁירִים, נוֹצֵץ פְּנִינִים וּבְדֹלַח

שֶׁל פִּטְפּוּטֵי קְדוּמִים, שֶׁל הִרְהוּרֵי פְּרָחִים,

שֶׁל פַּרְפָּרִים רַכִּים הַמְרַפְרְפִים בַּבְּדֹלַח,

שֶׁל כָּל הַכִּנּוּיִים הָרְחוֹקִים, הַנִּשְׁכָּחִים,


שֶׁל כָּל הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר נִבְנוּ בָּרוּחַ.

שֶׁל כָּל הַיְקָרִים בְּכָל הָרְחָשִׁים;

וְעֶרֶב נְעוּרִים אֶל מוּל חַלּוֹן פָּתוּחַ

לִכְאֹב, לִצְחֹק, לִדְמֹעַ נוֹאָשִׁים.


וְרַק בְּרָב הַלֵּיל, בְּדִמְמַת חֲצוֹת

לְהִפָּרֵד פְּתוּחִים, עֵינַיִם מוּל עֵינַיִם,

וּלְהַלֵּךְ לְבַד בַּאֲבִיבֵי חוּצוֹת

בָּרוּךְ כָּל שִׂמְחוֹת אֱנוֹשׁ וְכָל בִּרְכוֹת שָׁמָיִם.


וּבְחַדְרִי לִשְׁכַּב לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ

אֶל הוֹד הָרְקִיעִים בְּמֶרְחַבְיָה רַבָּה.

וּבְחִיּוּךְ צָעִיר מוּל עַנְנֵי הָרוּחַ

עֵינַיִם לַעֲצֹם בְּדוּמִיָּה רַבָּה.


פגישת האוהבים תרצה טנאי ציור-עמוד 59 רחוקי חיי ב (2).jpg

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.