עַל סוּס שׁוֹטֵף מֵפִיץ עֶבְרוֹת אַפָּיִם

רָכַב אִישׁ וַיַּעַבֹר בִּרְחֹבוֹת קָרֶת.

וּבְרַעַשׁ וּבְרֹגֶז וּכְרוּחַ סֹעָרֶת

דָּהַר הַסּוּס; וּכְקֶצֶף עַל הַמָּיִם

נִתַּךְ עַל רִסְנֵהוּ קִצְפּוֹ מִפִּיהוּ;

רַעְמָתוֹ תַקִּיף צַוָּארוֹ כַּצֶּפֶת

וּבְצִפֹּרֶן שָׁמִיר יַהֲלֹם הַמַּרְצֶפֶת

וּבְנֵי רֶשֶׁף מִמֶּנָּה עוּף הִגְבִּיהוּ.

וַיַּעֲבֹר בָּרְחוֹב בֵּין הָעוֹבְרִים נָעַר

וַיֹּאמֶר עַל הַסּוּס: מַה-יָּפְיוֹ וּמַה-טּוּבוֹ

כִּי לֹא יַהֲדֹךְ תַּחְתָּיו כָּל בָּאֵי שָׁעַר.

הַאֵינְךָ רֹאֶה, נַעַר חֲסַר דַּעַת,

— עָנָהוּ הָרַכָּב מֵעַל לִרְכוּבוֹ —

הַמֶּתֶג הַזֶּה חַחִים עִם טַבַּעַת

בָּם אַיְסִירוֹ, אַטֵּהוּ אֶל מִשְׁמָעַת?

דַּע אֵפוֹא כִּי לוּלֵא הֵם אֲזַי בִּמְעוּף עָיִן

עָבַר רָמַס וּפָרַק וּמַצִּיל אָיִן.

כַּמָּה אֲנָשִׁים תִּמְצְאוּ בָּאָרֶץ

שֶׁבְּזִרְמַת סוּסִים וּבְרוּחַ הַוּוֹת בָּמוֹ

מִלְּאוּ פְנֵי תֵבֵל שַׁעֲרֻרִת וָפָרֶץ

לוּלֵא רֶסֶן הַדָּת יַעֲצֹר אוֹתָמוֹ.

E הָעוֹרֵב וְהַשּׁוּעָל

דעה קנית מה חסרת,

דעה חסרת מה קנית?

(ויק“ר פ”א)

עוֹרֵב עָלָה בַּיַּעַר עַל רֹאשׁ שִׂיחַ

וּבְפִיו נֵתַח בָּשָׂר מִן הַמַּטְבֵּחַ,

וַיַעֲבֹר שׁוּעָל וַיָּרִיחַ

אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ

וַיִּתְנַכֵּל וַיָּשֶׁת

לָעוֹרֵב בַּחֲלָקוֹת רֶשֶׁת,

וַיִּקְרַב אֵלָיו לָגֶשֶׁת

וּבְחֶמְאֹת פִּיו הֵפִיחַ:

צוּר עוֹרֵב! מִי זֶה יַעֲרָךְ-לָךְ בַּיֹּפִי!

כֻּלְּךָ יָפֶה, דּוֹדִי, אֵין מוּם בָּךְ, אֵין דֹּפִי!

לוּ בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ

לָצֶקֶת חֵן וָהוֹד גַּם בִּשְׂפָתֶיךָ

וּכְמַרְאֲךָ נָאוֶה לוּ עָרֵב קוֹלֶךָ,

כִּי אָז – הֵן תֵּדַע כִּי לֹא אֵדַע חָנֹף! –

כִּי אָז יָפְיָפִיתָ מִכָּל עוֹף כָּנָף

וּמְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר.

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רַכּוּ מִשֶּׁמֶן

הִטָּה חִישׁ הָעוֹרֵב אֹזֶן שׁוֹמַעַת

– פֶּתִי יַאֲמִין לַכֹּל אֱמוּנָה אֹמֶן! –

וַיִּפְצֶה פִיהוּ בִּבְלִי דַעַת

לַשְׁמִיעַ קוֹל בַּשִּׁיר וָזָמֶר,

וַיִּפֹּל הַבָּשָׂר עַל הָאָרֶץ מִתָּחַת

וַיִּקָּחֵהוּ הַשּׁוּעָל בְּנֶפֶשׁ שׂוֹמַחַת

וַיְהַתֵּל בָּעוֹרֵב וַיֹּאמֶר:

אֱמֶת כָּל יִתְרוֹן כָּל יֹפִי צָבַרְתָּ,

רַק הָאַחַת – הִיא הַדַּעַת – חָסַרְתָּ.

E הַזְּאֵב וְהָאֲנָפָה

אֶל מִרְבַּץ הַצֹּאן בַּאֲפֵלוֹת הַלַּיִל

הִתְגַּנֵּב הַזְּאֵב וַיַּחֲטֹף לוֹ אַיִל;

וַיְהִי חָשׁ לֶאֱכוֹל וַיְמַהֵר מַעֲשֵׂהוּ

לְכַלּוֹת כֵּרָתוֹ טֶרֶם

יָבֹאוּ הָרֹעִים הַכֹּתוֹ חֵרֶם,

וּבְמַהֲרוֹ נִתְקַע בַּלֹּעַ לוֹ גֶּרֶם

וַיֵּחָנֵק וַתִּקְצַר לָמוּת נַפְשֵׁהוּ.

וַיַּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא הָאֲנָפָה

— גִּדְלַת הָאֲפָּיִם — בִּיעָף מֻעָפָה,

וַיִּרְזֹם לָהּ וַתַּעֲמֹד וַתִּקְרַב אֵלֵיהוּ

וַתִּתְקַע אַפָּהּ בִּגְרוֹנוֹ תָּקֹעַ

וַתּוֹצֵא הָעֶצֶם מִתּוֹךְ הַלֹּעַ

וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו וַתִּרְפָּאֶנּוּ;

אָז שָׂכָר לַעֲמָלָהּ בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ.

הוֹי — קָרָא הַמֻּצָּל — גַּם בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשִׁי!

הַעוֹד לִפְעֻלָּתֵךְ שָׂכָר תִּדְרשִׁי?

הַאֵין דַּי לָךְ כִּי הוֹצֵאת רֹאשֵׁכִי

שָׁלֵם מִמַּלְתְּעוֹת הַזְּאֵב וּגְרוֹנוֹ

כִּי עוֹד תֹּאמְרִי הִתְעַשֵּׁר מֵהוֹנוֹ?

מַהֲרִי עִזְבִינִי וּלְשָׁלוֹם לָךְ לֵכִי

וּלְשָׁלָל הִנְנִי נוֹתֵן לָךְ נַפְשֵׁכִי,

אַךְ הִשָּׁמְרִי לָךְ פֶּן תַּזְכִּירִי זֶכֶר

כִּי תַשִּׁי כַּזְּאֵב שִׁלּוּמִים וָשֶׂכֶר.

E האריה והעכבר

הַסְכֶּן-נָא וּשְׁלָם עִם כָּל עֲמִיתֶיךָ

כַּגְּדוֹל מִמְּךָ כַּקָּטֹן מִמֶּךָּ;

אַל תַּחֲרשׁ עַל אָדָם רָעָה,

שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה.

מֵחֹרֵי עָפָר מִתַּחַת לָאָרֶץ

יָצָא הָעַכְבָּר, וַיִּקָר מִקְרֵהוּ

לַעֲבוֹר בֵּין פַּרְסוֹת אַרְיֵה מָלֵא זָעַם,

עֵת נָהַם כָּרָעַם

עֲלֵי טַרְפֵּהוּ.

אֲבוֹי לָךְ, הָעַכְבָר! שֹׁד לָךְ וָקָרֶץ!

אוּלָם גַּם בַּחֲרוֹת אַפֵּהוּ

לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה חַנּוֹת שָׁכֹחַ

כִּי נָאוֶה לַמֶּלֶךְ אֹרֶךְ-אַפַּיִם;

וַיָּשֶׂם נֶפֶשׁ הָעַכְבָּר בַּחַיִּים

וַיַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ.

לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וַיְהִי הָעֶרֶב,

וַיֵּצֵא הָאֲרִי לִטְרוֹף טֶרָף

וַיִפֹּל בַּשְּׂבָכָה.

שָׁוְא הֵרִים הָאֻמְלָל נַהַם וּצְוָחָה,

שָׁוְא הִרְעִישׁ הַיַּעַר, הִרְעִים הֵרִיעַ,

וּבְחֹרֵיהֶן עֵינָיו כַּפְּלָדֹת בָּעָרוּ —

פַּרְסֹתָיו וּזְנָבוֹ מֵרֶשֶׁת אֻסָּרוּ,

לֹא יוּכַל הִשָּׂגֵב, נַפְשׁוֹ הוֹשִׁיעַ.

וַיִּשְׁמַע הָעַכְבָּר וַתְּפַעֲמֵהוּ

רוּחוֹ לָצֵאת אֶל הָאֲרִי לַיֵּשַׁע,

לְיֵשַׁע הָאֲרִי אִישׁ חַסְדַּהוּ,

אֲשֶׁר נָשָׂא לוֹ פֶשַׁע

וּלְשָׁלָל נָתָן לוֹ חַיֵּיהוּ.

וַיָּבֹא בַּלָּאט וַיִּקְרַב לָגֶשֶׁת,

וַיָּבֹא וַיֹּאכַל כַּדֵּי הָרֶשֶׁת

וּבְשִׁנָּיו קִצֵּץ עֲבוֹת הַמִּכְמֹרֶת,

וַיִּמַסּוּ אֲסוּרָיו כִּפְתִיל הַנְּעֹרֶת,

וַיּוֹצֵא אֶת הָאֲרִי לַחֹפֶשׁ

וַיְשַׁלֵּם נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.

בְּאֹרֶךְ-אַפַּיִם אַחֲרִית וְתֹחֶלֶת

וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת.

E הסוס המתנקם

הַסּוּס הַמִּתְנַקֵּם / יהודה ליב גורדון

בַּאֲבִיב הַתֵּבֵל בַּעֲלוּמֵי הָאָרֶץ

עֵת הִיא עוֹד לֹא מָלְאָה מֻטֶּה וָפֶרֶק,

הָאָדָם לֹא אָכַל רַק עֵשֶׂב יֶרֶק

וּבַהֲמוֹת שָׂדַי לֹא יָדְעוּ כָּל פָּרֶץ,

גָּמָל וַחֲמוֹר וָסוּס בַּיְּעָרִים רָעוּ,

מֶתֶג וָרֶסֶן לֹא שָׁמְעוּ לֹא רָאוּ.

כִּרְכָּרוֹת וַעֲגָלוֹת לֹא עוֹד מָשָׁכוּ

וּבְנֵי הָאָדָם בְּרַגְלֵיהֶם הָלָכוּ;

אָז שָׂטַם הַסּוּס מַשְׂטֵמָה

אֶת הַצְּבִי קַל הָרַגְלַיִם,

וַיַּחְפֹּץ לִשְׁפּוֹךְ עָלָיו חֵמָה

וֶעֱזוּז עֶבְרָתוֹ כַּמַּיִם,

אֶפֶס כִּי לֹא יָכֹל תָּפְשֵׂהוּ

כָּל עֵת אֲשֶׁר רָדַף אַחֲרֵיהוּ

וַיִּוָּעֵץ וַיִּגְמָר-אֹמֶר

וַיָּבֹא אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר:

„הֵן אֲנִי מִתְנַחֵם לִנְקוֹם בַּצֶּבִי,

אַךְ לֹא אוּכַל לִשְׁבּוֹתוֹ שֶׁבִי,

כִּי מִיָּדִי יִבְרַח בָּרֹחַ;

אַתָּה אִישׁ תַּחְבֻּלוֹת, רַב כֹּחַ

הָבָה-לִי עֵצָה הֲלֹם וִישׁוּעַת חֹסֶן ”,

וַיֵּעָתֶר-לוֹ הָאִישׁ וַיִּקַּח רֶסֶן

וַיִּבְלֹם אֶת פִּיו וַיִּרְכַּב עָלֵיהוּ.

וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַצְּבִי וַיַּשִּׂיגֶנּוּ

וַיִּנְקֹם אֶת נִקְמַת הַסּוּס מִמֶּנּוּ.

אָז אָמַר הַסּוּס: „הִנֵּה אֲבָרֲכֶךָ

עַל רִיבְךָ אֶת רִיבִי, עַל טוּב לִבֶּךָ,

עַתָּה לִמְקוֹמִי אָשׁוּבָה אֵלֵכָה! ”

לֹא! – עָנָה הָאִישׁ, וַיַּחֲזֵק רִסְנֵהוּ –

פֹּה תֵשֵׁב עִמָּדִי כִּי אִוִּיתִיךָ,

עַתָּה יָדַעְתִּי בַּמָּה לִבְלוֹם פִּיךָ,

וּכְבָר אֻרְוָה בָּנִיתִי,

גַּם אֵבוּס לָךְ קָנִיתִי. –

מִנִּי אָז בָּא הַסּוּס תַּחַת הַשָּׁבֶט

וַיְהִי לָאָדָם לִצְמִיתוּת לָעָבֶד.

לְסוּסִי בִּמְשָׁלִי, הֻרְקְנוֹס, דִּמִּיתִיךָ

בְּיוֹם הִלָּחֶמְךָ בַּאֲרִיסְטוֹבְלוֹס אָחִיךָ

וּלְעֶזְרָה קָרָאתָ אֶת הָרוֹמָאִים –

מִן הַיּוֹם הַהוּא יָרַדְנוּ פְּלָאִים.

בְּכֶפֶל רִסְנָם בָּאנוּ

וּמֵעַבְדוּת לֹא יָצָאנוּ.

t מראות נגעים

מַרְאוֹת נְגָעִים / יהודה ליב גורדון

כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו

(נגעים פ“ב מ”ב)

„יָבֹא כָּל-בָּשָׂר כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,

יָבֹא לִמְאוֹר פָּנַי יוֹרֶה לִי צֶדֶק,

אִם יֵשׁ מוּם בּוֹ, אִם יֵשׁ מָשְׁחַת וָפֶרֶץ,

אָז אֶתְקֹן הַמְּעֻוָּת וַאֲחַזֵּק בֶּדֶק ” –

כֹּה פָּקַד הָאֵל עַל כָּל יַלְדֵי חֹמֶר,

וַיַּסֵּב אֶל הַקֹּף פָּנָיו וַיֹּאמֶר:

„דַּבֵּר אַתָּה רִאשׁוֹנָה וּבְטוּב דָּעַת,

הֵן בַּהֲמוֹת שָׂדַי פֹּה נוֹעֲדוּ כֻּלָּהַם,

עָרְכֵם לִקְרָאתְךָ וּבְחָן-נָא הַפָּעַם

אִם יֵשׁ חֶסְרוֹן בָּךְ, אִם תִּמְצָא מִגְרָעַת ”

בִּי חֶסְרוֹן? – עָנָה – בַּמָּה? וּמַדּוּעַ?

הֲנֹפֵל אֲנִי מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי-חַיִּים?

וּכְמוֹהֶם אִם אֵין לִי אַרְבַּע רַגְלַיִם?

תָּמִים אָנִי, אַךְ אָחִי הַדֹּב שָׂרוּעַ

קָלוּט גַּם חָרוּם עָשָׂהוּ יוֹצְרֵהוּ

וַיִּבֶז צַלְמוֹ וַיַּשְׁחֵת תָּאֳרֵהוּ. –

לִדְבָרָיו אֵלֶּה הַדֹּב שָׁם הִגִּיעַ

וּבְלִי הִתְלוֹנֵן וּבְחֶלְקוֹ שָׂמֵחַ

נָשָׂא פָּנָיו מִמּוּם, נַפְשׁוֹ שִׁבֵּחַ;

אוּלָם אַחֲרֵי הַשֶּׁנְהָב רֹאשׁ הֵנִיעַ:

„אַפּוֹ כַּמִּגְדָּל, לֹא הָדָר לֹא תֹּאַר,

וּזְנָבוֹ מַה-קָּצַר, הוֹד חַיְתוֹ יָעַר,

וּכְגַב חֹמֶר גַּבּוֹ, מֵעָיו כָּעֶשֶׁת;

נִבְזֶה הוּא מִכָּל הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת! ”

אַחֲרֵי הַדֹּב הִקְרִיב הַשֶּׁנְהָב לָגֶשֶׁת;

אָמְנָם גַּם הוּא עַל רֹעַ

תָּאֳרוֹ לֹא נָשָׂא נֹהַּ,

כִּי אִם הִתְאוֹנֵן כִּי לֹא יוּכַל יָגִיחַ

עֵת יִרְעַב אֶל פִּיהוּ נָחָשׁ בָּרִחַ

כִּי גָדוֹל לִמְאֹד עָשָׂהוּ אֱלוֹהַּ.

הַגְּמָלִים גַּם הֵמָּה חָמָס קָרָאוּ

עַל הָעָשׁ כִּי קָט הוּא נַפְשָׁם לַשְׂבִּיַע.

כָּכָה אִישׁ אִישׁ פִּיהוּ הִלְּלָהוּ

וַיְכַחֵשׁ מוּמָיו כִּי עָצְמוּ כִּי רָבוּ

וּקְלוֹן אָחִיו נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ הוֹקִיעַ.

גַּם בְּנֵי הָאָדָם כֵּן לִשְׁפּוֹט יֶאֱהָבוּ,

כִּי כֵן בַּבֶּטֶן עֹשֵׂנוּ עָשָׂנוּ:

לִרְאוֹת מוּמֵינוּ עֲטַלֵּפִים אָנוּ

וּלְמוּמֵי רֵעֵינוּ עֵין נֶשֶׁר לָנוּ.

E הָאַרְיֵה וַחֲמוֹר יוֹדֵעַ צַיִד

הָאֲרִי חָגַג חַג יוֹם הֻלֶּדֶת

וַיִּכּוֹן הַיַּעְרָה לָרֶדֶת

לִטְרָף-טֶרֶף לָצוּד לוֹ צַיִד.

(צֵיד הָאֲרִי לֹא צִפּוֹר, לֹא עַיִט,

כִּי אַיָּל וּצְבִי, רֵים וָזָמֶר!)

וַיִּקְרָא אֶל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר:

אֶל חִכְּךָ שׁוֹפָר וּבִגְרוֹנְךָ קֶרֶן,

זֶה אֵפוֹא יִהְיֶה לִי פָּעֳלֶךָ,

כִּי תִתֵּן בַּכֹּחַ קוֹלְךָ

בַּעֲבוּר יִשְׁמְעוּ חַיְתוֹ הַיָּעַר

וּמִמַּחֲבֹאֵיהֶם אֵלַי יֶחֱרָדוּ.

וַיַּעְמוֹד הַחֲמוֹר עַל רֹאשׁ הַר כַּתֹּרֶן

וַיִּתֵּן קוֹל עֹז כִּשְׁרִיקוֹת הַסָּעַר;

כָּל שׁוֹמְעָיו חָלוּ נִבְהָלוּ, רָעָדוּ,

אֶת חֹרֵיהֶם חִישׁ נָטְשׁוּ יַחַד

וַיָּנֻסוּ מִקּוֹל הַפַּחַד,

וּבְנוּסָם הָאֲרִי חֲטָפָמוֹ

אַשֶׁר מִסֻּבְּכוֹ אָרַב לָמוֹ.

„וּמָה? – הִתְהַלֵּל אֶרֶךְ – הָאָזְנַיִם –

הֲלֹא טוֹב כַּיּוֹם שֵׁרַתִּיךָ?

נִפְלָאוֹת וּגְדֹלוֹת פָּעָלְתִּי! ”

כֵּן! – עָנָה הָאֲרִי אֶת רֻם-הָעֵינַיִם –

אֵין כָּמוֹךָ לִקְרוֹא בַּכֹּחַ,

מֵרֹאשׁ הָרִים לִצְרוֹחַ;

לוּלֵא יָדַעְתִּי מִי הָיָה אָבִיךָ

כִּי אָז גַּם אֲנִי מִקּוֹלְךָ נִבְהָלְתִּי.

E הַמָּוֶת וּמְקֹשֵׁשׁ עֵצִים

תַּחַת נֵטֶל עֵצָיו יִדְכֶּה יָשֹׁחַ

אִישׁ זָקֵן בָּא בַיָּמִים וּרְפֵה כֹחַ,

גֶּבֶר רָשׁ הוּא חֹטֵב עֵצִים בַּיָּעַר,

עַתָּה יָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב

וּבִלְבָבוֹ עָמֹק בַּקֶּרֶב

שָׁנְנָה הַדְּאָגָה לָשׁוֹן כַּחֶרֶב

וַיְבַטְּאוּ בִּשְׂפָתָיו יָגוֹן וָצָעַר:

הוֹי רַק בָּאֲנָחָה עָלַי אָבַד כֶּלַח!

וּמַה כָּל חַיַּי? תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח!

יַרְחֵי עָמָל מִנּוּ לִי עֵת וָפֶגַע

וּמְנוּחָה לֹא יוֹם, מַרְגּוֹעַ לֹא רֶגַע.

וּבְשׁוּבִי לִמְעוֹנִי גַּם שָׁם לֹא אָנוּחַ.

בִּמְעוֹנִי הַצָּר, מָלֵא קִיטוֹר סָרוּחַ,

שָׁם אֵשֶׁת מִדְיָנִים

גַּם שִׁבְעָה בָנִים

יִשְׁאֲלוּ לָחֶם, אֹכֶל יְבַקֵּשׁוּ —

וּלְכָל אֲשֶׁר לִי נשִׁים נִקֵּשׁוּ!

הֲלֹא טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה?

כֹּה הָגָה הַמְקשֵׁשׁ וַיָּטֶל

מִשִּׁכְמוֹ אַרְצָה אֶת הַנֵּטֶל

וַיִּקְרָא לַמָּוֶת. פִּתְאֹם (הוֹי פֶּלֶא!)

בָּא הַמָּוֶת וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי,

מַה-לָּךְ, הַזָּקֵן, כִּי תִקְרָאֵנִי!?

"לַעֲמֹס לִי אֶת נִטְלִי אֲשֶׁר נָשָׂאתִי

— עָנָהוּ הַנִּבְהָל — אוֹתְךָ קָרָאתִי!"

כִּמְקשֵׁשׁ זֶה כֵּן כָּל-הָאָדָם

פֶּה אֶחָד וּדְבָרִים אֲחָדִים

לֵאמֹר: יָהּ, יַסֹּר יַסְּרֵנִי,

אַךְ לַמָּוֶת אַל נָא תִתְּנֵנִי!

E אבקת רוכל

היקום, זה הממון שמעמיד את הרגלים

(במדב“ר פ' י”ח)

"הוֹי הוֹי אֲנָשִׁים הִקָּבְצוּ וּשְׁמָעוּ

— קָרָא רוֹכֵל אֶחָד בַּשּׁוּק וָשָׁעַר —

"הֵא לָכֶם צֳרִי בּוֹ רִפְאוּת יִמְצָאוּ

כָּל הַיְקוּם כֻּלּוֹ כַּזָקֵן כַּנָּעַר.

הוּא שַׁחִים יַגְבִּיהַ לִמְרוֹמֵי קָרֶת

וִישַׁו הוֹד עַל נִבְזִים וּבְנֵי מִגְרָעַת;

לַשָּׂב יִתֵּן עֹז, לָאֶבְיוֹן תִּפְאֶרֶת,

לַלֹּא-יוֹדְעִים חֵן וּלְנִבְעָרִים דָּעַת;

לִמְגֹאָל בַּפֶּשַׁע הוּא יִתֵּן ישֶׁר,

לִבְנֵי-עֹנִי יוֹרֶה משְׁכַּן הָאשֶׁר,

הָעִיזוּ אֲנָשִׁים!" — וּמִכָּל רוּחַ

הֲמוֹן אָדָם רָב חִישׁ אֵלָיו יֵאָסֶף.

וּמָה הֶרְאָה לָמוֹ? גִּלָּיוֹן פָּתוּחַ

וּבְתוֹכוֹ — עַפְרוֹת זָהָב וָכָסֶף.

t בעלי השיר

בַּעֲלֵי הַשִּׁיר / יהודה ליב גורדון

הַחֲמוֹר הַקַּל לִשְׁמֹע, אֶרֶךְ-הָאָזְנָיִם,

הַדֹּב הֶחָרוּץ וִיפֵה אֶצְבְּעוֹת הַיָּדָיִם,

הַקֹּף הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה גֶּבֶר,

הַתַּיִשׁ בַּעַל הַזָּקָן חֲכַם הָעֵדֶר –

כָּל אֵלֶּה נוֹסְדוּ יַחַד חָבְרוּ חֶבֶר,

עַל עֵין מַיִם חַיִּים יָשְׁבוּ בַּסֵּדֶר

וּנְבָלִים וּכְלֵי שִׁיר אִתָּם הֵבִיאוּ

לִפְרוֹט עַל נֵבֶל, לָשִׁיר וּלְנַצֵּחַ

וֵאלֹהִים וַאֲנָשִׁים בִּמְלַאכְתָּם שַׂמֵּחַ.

תָּקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, בִּכְלֵי שִׁיר הֵרִיעוּ

קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא – אַךְ אֵין טוּב טָעַם!

„הַס! – קָרָא הַדֹּב – חָכַמְתִּי הַפָּעַם,

הֵן לֹא כֵן נֵשֵׁבָה אֵיכָה נַצְלִיחַ?!

שֶׁב-כֹּה, הַקֹּף, נֶגְדִי תַּחַת הַשִּׂיחַ

וּלְעֻמַּת הַחֲמוֹר הַתַּיִשׁ כִּי יַעַן,

אוֹ אָז נִצְלָח וּזְמִיר עָרִיצִים נַעַן,

הָרִים יִרְקְדוּ וּגְבָעוֹת גִּיל תַּחְגֹּרְנָה ”.

יָשְׁבוּ כִדְבָרָיו וַיַּכּוּ בַּנֵּבֶל

וּסְדָרִים אַיִן, תַּהְפּוּכָה וָתֶבֶל.

„אַף אֵין זֹאת – נֹעַר הַחֲמוֹר – שְׁמָעוּנִי

תָּאֲרוּ מְחוּגָה, וּכְמוֹ אָטָד הַגֹּרְנָה

הַקִּיפוּ נָא עָלַי, יַחַד סַבֻּנִי,

אוֹ אָז נַעַשׂ חַיִל, קוֹל שִׁיר נָרִימָה

וּכְמוֹ מִלֲלַי גִּלֲלַי זִמְרָה נַנְעִימָה ”,

שָׁמְעוּ לַחֲמוֹר, אַךְ אֵין מָזוֹר לַצָּרָה,

נִסְרְחָה זִמְרָתָם, חָכְמָתָם נִבְעָרָה.

אָז קָם שָׁאוֹן בָּם וּמַצָּה הוֹסִיפוּ

וַעֲשֶׂרֶת מוֹנִים מוֹשָׁבָם הֶחֱלִיפוּ.

עוֹדָם נִצִּים וּרְנָנִים-נֶעֱלָסָה עָבָרָה,

מֻעָפָה בִּיעָף עָדֵימוֹ הִגִּיעָה,

וַיָבֹאוּ הַמְזַמְּרִים לִשְׁאוֹל פִּיהָ:

גַּם מִנִּים גַּם עוּגָב פֹּה יֵשׁ עִמָּנוּ,

גַּם שׁוֹפָר לָרִיעַ, אַךְ הַגִּידִי לָנוּ

אֵיכָכָה נֵשֵׁב בַּעַבוּר הַנְעִים זֶמֶר?

וַתַּעַן הַצִּפּוֹר לָמוֹ וַתֹּאמֶר:

שָׁוְא תַּעַמְלוּ, אַחַי, הֶבֶל תִּיגָעוּ,

לֹא אַתֶּם נַגֵּן לֹא לָשִׁיר תֵּדָעוּ;

גַּם אָזְנֵי הַחֲמוֹר גַּם אֶצְבְּעוֹת הַדֹּב

לִפְרוֹט עַל נֵבֵל וּלְשׁוֹרֵר לֹא טוֹב;

אִם מִמְּעֵי אִמֹּתֵיכֶם רוּחַ

הַשִּׁיר עֲלֵיכֶם לֹא תָנוּחַ

שָׁוְא מוֹשָׁב תִּבְחָרוּ, עֶמְדָּה תִקָּחוּ –

אִם כֹּה וָכֹה תֵּשְׁבוּ לִמְנַגְּנִים לֹא תִצְלָחוּ.

E הדבר בבהמות יער

הַדֶּבֶר בְּבַהֲמוֹת יָעַר

שׁד מִשַּׁדַּי, נֶגַע כָּל ישְׁבֵי אָרֶץ,

אָח לַמָּוֶת, אֲבִי כָל שֹׁאָה וָקָרֶץ,

הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי קֶטֶב וָסָעַר,

בַּחֲצוֹת לַיִל יַעֲבוֹר, יָשׁוּד צָהֳרָיִם,

הַדֶּבֶר — לִשְׁמוֹ תִּצַּלְּנָה אָזְנָיִם! —

הִפְלָא מַכֹּתָיו בֵּין חַיְתוֹ בַּיָּעַר,

בַּכֹּל הוֹיָה יָדוֹ! בַּשָּׂב בַּנָּעַר

בַּנָּשִׁים בַּטָּף וּבְכָל פִּטְרַת רָחֶם.

אֵין חֹר אֲשֶׁר אֵין שָׁם חֹלֶה נָגוּעַ,

אֵין יוֹצֵא אֵין בָּא, אֵין נוֹדֵד לַלָּחֶם!

כִּי מַה חֵפֶץ בַּחַיִּים הַתְּלֻאים מִנֶּגֶד?

לֹא עוֹד בֵּין גִּדְרוֹת צֹאן הַזְּאֵב יָנוּעַ

וִיחַנֵּק שׁוּעָל, צִפּוֹר עִם אֶפְרוֹחַ,

לֹא עוֹד יַעֲרֹג הַדֹּב לִדְבַשׁ וָמֶגֶד —

אִישׁ אִישׁ בִּמְרִי שִׂיחוֹ קוֹדֵר וּשְׁחוֹחַ

יַעֲטוֹף כָּרוּחַ, יִתְהַלֵּךְ כַּצֶּלֶם,

גַּם הָאֲבִיּוֹנָה תָּפֵר מִפַּחַד הַמָּוֶת!

לֹא עוֹד בַּאֲהָבִים תִּשְׁגֶּה יוֹנַת אֵלֶם,

לֹא עוֹד תֹּר עִם גּוֹזָל שְׂפָתַיִם יִשָּׁקוּ

נָטְשׁוּ אֲרֻבֹּתֵיהֶם, נָדְדוּ רָחָקוּ;

כִּי מַה לָאַהֲבָה בִּמְשֹׁאַת צַלְמָוֶת?

שִׂמְחָה מָה עֹשָׂה בִּמְעֹנוֹת עַצָּבֶת?

וּבְכֵן כָּל חַיְתוֹ שָׂדַי הָאֲרִי הִשְׁמִיעַ

לַמְתִּיק סוֹד יַחַד בַּצָּרָתָה לָמוֹ,

וּכְאִישׁ אֶחָד נוֹעֲדוּ הַיַּעֲרָה כֻּלָּמוֹ.

אָז יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה — (הַפַּעַם

לֹא נָהַם

וּזְנָבוֹ לֹא הֵנִיעַ

כִּי חִנֵּן קוֹלוֹ וּגְאוֹנוֹ הִכְנִיעַ):

"הָהּ, אַחַי, אָבַדְנוּ תַּמְנוּ לִגְוֹעַ!

עֲוֹנֵנוּ בָּנוּ אֵל זֹעַם הִפְגִּיעַ;

מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב יִפְרוֹשׁ אִוֶּלֶת

אוּלַי תָּשֹׁךְ חֲמַת שֹׁפֵט גָּבֹהַּ,

אוּלַי תֵּעָצֵר הַמַּגֵּפָה הַמְשַׁכֶּלֶת.

גַּם אֲנִי פּנַי מִמוּם לֹא אֶשָּׂאָה,

אוֹדֶה עַל פִּשְׁעִי, כַּשּׁוֹפָר אֶקְרָאָה.

הֵן מֵאַשְׁמָה לֹא נִקִּיתִי גַם אָנִי!

אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי יִצְרִי הִשִּׂיאָנִי

לֶאֱכוֹל שֶׂה תָּמִים לֹא עָשָׂה לִי רָעָה

וָאֶתֵּן לַחֲטוֹא חִכִּי וָאֶטְרְפֵהוּ;

אַף עוֹד הוֹסַפְתִּי עַל חַטָּאתִי פֶּשַׁע

וָאֶטְרֹף הָרֹעֶה עַל נֶפֶשׁ צֹאנֵהוּ.

הִנְנִי הוֹלֵךְ לָמוּת, לַטֶּבַח אֶכְרָעָה.

אִם יַעֲמוֹד מִמּוֹתִי רֶוַח וָיֶשַׁע,

אַךְ יוֹדֶה עַל פִּשְׁעוֹ כָּל אִישׁ מִמֶּנּוּ

כִּי הֶאָשֵׁם בָּנוּ בַּמִּזְבֵּחַ יַעַל

אַךְ בּוֹ יֵעָתֵר הָאֵל וִיחָנֵּנוּ".

"בִּי אֲדֹנִי! — הַשּׁוּעָל קוֹלוֹ הִשְׁמִיעַ —

אַל נָא, צַדִּיק כַּבִּיר, נַפְשְׁךָ תַּרְשִׁיעַ,

חַף אַתָּה מִפֶּשַׁע, זַךְ מִכָּל-מָעַל.

הַאַתָּה תָמוּת בַּעֲבוּר צֹאן נִדָּחַת?

הַבְעַד שֶׂה אוֹבֵד יֵרֵד אֲרִי שָׁחַת?

הַאִם לֹא כָּבוֹד וִיקָר לוֹ עָשִׂיתָ

כִּי בִּקְרָבֶיךָ לוֹ קֶבֶר כָּרִיתָ?

גַּם בִּדְבַר הָרֹעֶה עַל שֵׂיוֹ אָכַלְתָּ

לֹא מִבְּלִי מִשְׁפָּט לוֹ חָבֹל חָבַלְתָּ;

הֲלֹא הוּא הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מָצָא הַקֶּשֶׁת

לִרְדּוֹת בָּהּ בְּכָל הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת!"

כֹּה הֶחֱנִיף הַשּׁוּעָל וַיָּפֶק רָצוֹן,

כִּי מִי לֹא יַעַן אָמֵן לִשְׂפַת לָצוֹן?

גַּם דֹּב נָמֵר וּכְפִיר לִשְׁאוֹל חָטָאוּ

וּבְקָהָל רָב הוֹדוּ לֹא כִסּוּ פִּשְׁעָמוֹ,

וּלְכֻלָּם הַפְּלִלִים פָּנִים נָשָׂאוּ,

כִּי תַקִּיפִים הֵם וּמִי יָדִין בָּמוֹ!

וּבְהַגִּיעַ תֹּר הַחֲמוֹר בּוז מִשְׁפָּחָה

קָרָא בִּכְאֵב אָנוּשׁ וּבְנֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה:

"אַלְלַי לִי! כִּי רָשַׁעְתִּי עָוִיתִי!

יוֹם נַחְלָה הַהוּא הֵן עַתָּה זָכַרְתִּי,

עֵת עַל נַחֲלַת אַחַד הַכֹּהֲנִים עָבַרְתִּי

תַּחַת נֵטֶל סִבְלִי כָּפוּף וּשְׁחוֹחַ,

עָיֵף וּמִזֵה רָעָב, אֵין אוֹן וָכֹחַ;

נֹכַח פָּנַי מִבְחַר הָעֲמָקִים חָזִיתִי

וִירַק דִּשְׁאוֹ נָתַן רֵיחַ נִיחֹחַ,

אָז נָס כֹּחִי וּבְרוּחִי לֹא מָשָׁלְתִּי

וּמִלֹא פִי שִׁבֳּלִים מִן הַצְּבָתִים אָכָלְתִּי" —

אָז יִתְּנוּ הַשּׁוֹפְטִים עָלָיו קוֹל סָעַר:

"הוֹי רָשָׁע עָרִיץ! הוֹי חֶרְפַּת הַיָּעַר!

לִרְעוֹת בִּשְׂדֵה אַחֵר! מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה?

יַד שֹׁפֵט צֶדֶק עַל כֵּן הָיְתָה בָּנוּ;

רַק בַּעֲוֹן הַחֲמוֹר, אַחֵינוּ, סָבַלְנוּ,

בַּעֲוֹן הַחֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם נָפָלְנוּ.

יֵרֵד הוּא שַׁחַת אָז כֹּפֶר מָצָאנוּ,

כִּי רַק בַּדָּם יְכֻפַּר עָוֹן כָּזֶה סֶלָה.

E אָזְנֵי הָאַרְנֶבֶת

בַּעַל קַרְנַיִם חָבַל בָּאֲרִי בִּבְלִי דָעַת;

וַיִּקְצוֹף הַמֶּלֶךְ וַיִּכְעַס כָּעַס

וַיְצַו וַיְגָרְשׁוֹ מֵאַרְצוֹ לָנֶצַח

כָּל עַשְׁתְּרוֹת צֹאן קַרְנָיִם!

בַּהֲמוֹת שָׂדַי חַיְתוֹ בַּיָּעַר

זָכָר וּנְקֵבָה, שָׂב וָנָעַר

אֵין נָקִי, כֹּל יַשׁ לוֹ קֶרֶן עַל מֵצַח.

הָאַכְזָר לֹא יָדַע אֹרֶךְ אַפָּיִם!

אָז קָמוּ הַנֹּדְדִים וַיִּשְּׂאוּ רֶגֶל —

פָּרִים וּשְׁוָרִים, שֶׂה עַתּוּד וָעֵגֶל.

אַיָּל וּצְבִי וּרְאֵם וּתְאוֹ וָזָמֶר,

כֻּלָּם נָטְשׁוּ אַרְצָם, בַּגֹּלָה הָלָכוּ,

לִמְקוֹם חֲרַרִים אֶרֶץ לֹא נוֹשָׁבֶת. —

גָּלוּת הַחֵל הַזֶּה רָאֲתָה אַרְנֶבֶת

וַתַּבֵּט עַל צֵל אָזְנֶיהָ אָרָכוּ,

וַיָּבֹא מֹרֶךְ בִּלְבָבָהּ וַתֹּאמֶר:

"עַתָּה יָקוּם שׁוֹפֵט עָרִיץ בָּאָרֶץ

יֵרֶא עַל רַקּוֹתַי אֶת הָאָזְנָיִם,

“קָרַן עוֹר פָּנֶיהָ — יִקְרָא — לָהּ קַרְנָיִם!”

וּמִשְׁפַּט מָוֶת אָז עָלַי יֵחָרֶץ.

"הֱיֵה שָׁלוֹם, הַצְּלָצָל! הִנְנִי נוֹדֶדֶת!

הֲיִי שָׁלוֹם גַּם אַתְּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

קַרְנַיִם לִי, לֹא אוּכַל עוֹד פֹּה שָׁבֶת".

לֹא כִּי צָחָקְתְּ — פָּתַח הַצְּלָצַל פִּיהוּ —

כָּל גָּרֵי חֶלֶד יֵדְעוּ אַף יוֹדִיעוּ

כִּי אֵין קַרְנַיִם לָאַרְנָבֶת!

"אֲבָל לִמְשׁוֹפְטַי תִּהְיֶה רוּחַ אַחֶרֶת

— עָנְתָה רַכַּת-הַלֵב — גַּם עַיִן עַוֶּרֶת,

הֵם אָזְנַי יָסִירוּ וִיכַחֲשׁוּ בָּמוֹ,

אַף קַרְנֵי הָרְאֵם לִי יַעֲשׂוּ תַּחְתָּמוֹ,

וּמִלִּים לוּ כַּחוֹל אַכְבִּיר וּבְדָעַת

לֹא אֶמְצָא לִי אֹזֶן שֹׁמָעַת".

t הפרות הנושאות ארון יי

הַפָּרוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֲרוֹן יְיָ / יהודה ליב גורדון

עֵת עַל הַפְּלִשְׁתִּים כָּבְדָה יַד אֱלוֹהַּ

וַתַּכֵּם בַּעְפֹּלִים וַתֶּרֶב בָּם נֹהַּ

וּסְרָנֵימוֹ גָמָרוּ

לָשִׁיב לִמְקוֹמוֹ אֲרוֹן אֵל שָׁמָיִם

וּלְכַפֵּר פָּנָיו בִּתְשׁוּרַת אַפָּיִם;

אָז צֶמֶד פָּרוֹת בַּעֲגָלָה אָסָרוּ,

אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עָלֶיהָ שָׂמוּ

וַיְשַׁלְּחוּם. וַיְהִי בִּהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ

וַיְהִי כָּל רֹאָם וַיִכְרַע בֶּרֶךְ

לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים רַב הָעֶרֶךְ;

וַיִגְבַּהּ לֵב הַפָּרוֹת, עֵינֵיהֶן רָמוּ:

„אֶת מִי יוֹקִירוּ – אָמְרוּ – יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?

וּלְמִי יִסְגְּדוּ הָעֹבְרִים אִם לֹא לָנוּ?

הֲלֹא כַּלְּוִיִּם נֶחְשַׁבְנוּ גַּם אָנוּ,

כִּי מַשָּׂא קֹדֶשׁ נִשָּׂא עַל שִׁכְמֵנוּ ”.

כֹּה הָגוּ הַפָּרוֹת, כָּכָה הִתְגָּאוּ,

עַד לִגְבוּל בֵּית שֶׁמֶש הִגִּיעוּ בָּאוּ;

שָׁם אֶת הָאָרוֹן הַלְּוִיִּם הוֹרִידוּ

וּבִמְקוֹם קָדוֹשׁ אוֹתוֹ הֶעֱמִידּו

וַעֲצֵי הָעֲגָלָה לַעֲצֵי עֹלָה בָּקָעוּ

וּשְׁתֵּי הַפָּרוֹת לַטֶּבַח הוֹבִילוּ –

אָז לֹא בְעִתָּהּ לִרְאוֹת הִשְׂכִּילוּ

כִּי לֹא לָהֶן הַכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאוּ

כִּי אִם לַאֲרוֹן אֵל עֲלֵיהֶן נָשָׂאוּ.

זֶה חֵלֶק רֹעֶה אֱוִילִי עֵת גָּדְלֵהוּ,

כָּל רֹאָיו בִּבְרָכָה שָׂפָה יַפְטִירוּ;

לוּ חָכַם הִשְׂכִּיל כִּי לֹא אוֹתוֹ יוֹקִירוּ

כִּי אִם אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר עָלֵיהוּ.

t הַנַּעַר וְהַזָּקֵן

הַנַּעַר וְהַזָּקֵן / יהודה ליב גורדון

נַעַר מְשֻׁלָּח שָׂחַק עַל חוֹף הַשִּׁלֹחַ

וַיִּכַּשֵׁל בָּעֵץ וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם;

וַיְמַן אֱלֹהִים עֲרָבָה לוֹ לַנָּעַר

וַיִּמְשֹׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו בַּכֹּחַ

וַיִּתְפֹּשׂ בַּהּ וַיַּעֲמֹד בַּחַיִּים.

עֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בָּעֲרָבָה תָּלוּי עַל בְּלִי מָה

וַיַּעֲבֹר זָקֵן מִזִּקְנֵי הַשָּׁעַר,

וַיִּקְרָא אֵלָיו הַטּוֹבֵעַ בְּדִמְעָה:

„הוֹשִׁיעֵנִי כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ! ”

וַיִּפֶן וַיַּרְא מִמַּעַל לַזֶּרֶם

נַעַר בֹּכֶה בִסְבַךְ-עֵץ יִתָּפֵשׂ

וַיֹּאמֶר לְהַצִּילוֹ; אַךְ טֶרֶם

יַמְשֵׁהוּ מִלֵּא פִיו תּוֹכָחַת,

וַיַּעֲמֹד עַל חוֹף הַנָּהָר וַיֹּאמֶר:

„הוֹי פִּרְחָח אֱוִילִי! בֵּן חֲסַר טַעַם;

כַּעַס אֶל אָבִיו וּלְיוֹלַדְתּוֹ מֶמֵר!

מֶה עָשִׂיתָ לוּ לֹא בָּאתִי הַפָּעַם,

מִי הִצִּיל חַיָּתְךָ מֵרֶדֶת שָׁחַת?

הֵן אָז מִבְּלִי מַצִּיל אָבֹד אָבַדְתָּ!

דַּע אֵפוֹא כִּי עֲשֹׂה הִסְכַּלְתָּ,

כִּי לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר יָרַדְתָּ

וּפִי הוֹרֶיךָ לֹא שָׁאַלְתָּ,

מָה אֻמְלָל אָבִיךָ, הוֹרָתְךָ מָה אֲמֻלָה!

מִלֶּדֶת בֵּן מֵבִישׁ טוֹב הֱיוֹת שַּׁכֻּלָה! ”

כֵּן הִרְבָּה לַהַג – וְהַיֶּלֶד בַּמַּיִם

שׁוֹכֵב וּמְפַרְפֵּר בֵּין מָוֶת וְחַיַּים.

מְתַקְּנֵי עוֹלָם, אַל לָשׁוֹן תְּגַבַּרוּ,

הַצִּילוּ בַּתְּחִלָּה, אַחַר דַּבֵּרוּ!

E הָאֲרִי הַנּוֹטֶה לָמוּת

כִּי זָקֵן הָאַרְיֵה פַּטִּישׁ הַיָּעַר

וַיָּנָס כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ נָשָׁתָּה,

וַיְבֹאוּהוּ חֲבָלִים אֵיד וָצָעַר,

כִּי כָּל עֲשֻׁקָּיו קָשְׁרוּ עָלָיו עָתָּה

וּבְחָלְשׁוֹ לָקְחוּ הֵם לָמוֹ קַרְנָיִם

לָמֹד חֲמָתוֹ אֶל חֵיקוֹ כִּפְלָיִם:

הַסּוּס יִמְרֹט לֶחֱיוֹ בִּשְׁמִיר צִפֹּרֶן,

הַשּׁוֹר נַגָּח הוּא יָרִים עָלָיו קָרֶן,

וּבְשֵׁן חַדָּה וּלְמוּדָה לִטְרֹף טֶרֶף

יִרְעֶה הַזְּאֵב קָדְקֳדוֹ וִיקַרְקַר עֹרֶף;

וּמְחֹלָל וּמְדֻכָּא כִּדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ

יֵילִיל הָאֻמְלָל דּוּמָם, יֶהְגֶּה חָרֵשׁ.

וַיַּרְא גַּם הַחֲמוֹר נִגַּשׁ הַמְּעָרָתָה:

רַב לִי – קָרָא הָאֹבֵד בַּצָּרָתָה –

אָמוּתָהּ הַפָּעַם אֵרְדָה לִשְׁאוֹלָה,

וּבִידֵי הַחֲמוֹר רַק אַל נָא אֶפֹּלָה.

E הָרֹעֶה וְהַזְאֵב

עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה.

(במד“ר פ”ד).

כִּי תִרְאֶה יַד אָחִיךָ מָטָה

וּלְעֶזְרוֹ תַּשִּׂיג יָדְךָ אָתָּה,

עָזְרֵהוּ חִישׁ אַל תּוֹחֶר רֶגַע

טֶרֶם יִמְצָאֵהוּ הַפֶּגַע,

פֶּן יִתְמַהְמַהּ לָבֹא יִשְׁעֶךָ,

וּבֵין כֹּה וָכֹה יֹאבַד רֵעֶךָ;

כִּי עֵזֶר לֹא בִזְמַנּוֹ עֹלֶה

כִּרְפֻאָה אַחֲרֵי מוֹת הַחֹלֶה.

וָשֶׂה אֻמְלָל זֶה אֲמִתִּי יוֹדִיעַ,

שֶׁרָעָה בָּאָחוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם,

עֵת רוּחַ יָם צַח חֹם הַיּוֹם יַכְנִיעַ,

אֶל עֵינֵי רֹעוֹ הַיּוֹשֵׁב מִנֶּגֶד

לֶאֱכֹל מִצִּקְלוֹנוֹ כַּרְמֶל וָמֶגֶד

וּבְצֵל הַסּוּף מֵעֲמַל יוֹמוֹ יַרְגִּיעַ.

וַיְהִי הוּא יוֹשֵׁב עַל-יַד עֵין הַמָּיִם

וַיִּרְאֶה לָעֵינַיִם

זְאֵב יוֹצֵא מִסֻּבְּכוֹ וּסְבִיבָיו יֵתַעַ.

וַיַּרְא – אַךְ לֹא קָם לֹא זָע מִפָּנֵיהוּ,

כִּי אָמַר: הֵן יִפְחַד הַזְּאֵב לָגֶשֶׁת,

אוֹ כִּי עוֹד יֶשׁ עֵת לַצִּיל צֹאנֵהוּ.

אַךְ הַזְּאֵב הִתְנַפֵּל כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת

עַל הַשֶּׂה הַתָּמִים וַיִּטְרְפֵהוּ פֶתַע;

אַף כִּי גַּם הָרֹעֶה חָשׁ בַּחֲמַת קֶרִי

וַיֹּאחַז שֵׂיוֹ בִּשְׁתֵּי הַכְּרָעַיִם –

אַךְ הָהּ לִתְשׁוּעָתוֹ כִּי לָבֹא אֵחֵרָה

וַחֲמַת הַטֹּרֵף מִמֶּנָּה מִהֵרָה,

וּכְבָר אָחָז טַרְפּוֹ כִּבְמֶלְקָחַיִם

בֵּין חַרְבוֹת הַשִּׁנַּיִם;

וַיְהִי כָּל שָׂכָר לַעֲמָלוֹ וָפֶרִי

אַחֲרֵי הֵאָבְקוֹ עִמּוֹ בִּזְרוֹעַ –

כִּי נִבְקַע הַשֶּׂה בֵּין שְׁנֵיהֶם בָּקֹעַ.

E הַחֲמוֹר בְּעוֹר הָאֲרִי

עוֹר אַרְיֵה עָטָה הַחֲמוֹר לוֹ כַּבֶּגֶד,

כִּי אָמַר: אִמָּלְטָה מֵעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ;

וַיְהִי כָּל רֹאֶה וַיָּנָס מִנֶּגֶד,

וַיָּגָר וַיֹּאמַר: אֲרִי בַּדֶּרֶךְ!

אוּלָם בִּבְדַל אָזְנָיו (הָהּ כִּי אָרָכוּ

וַיֵּצְאוּ מִנִּקְבֵי הָעוֹר וָמַעַל)

הִכִּירוֹ הַבַּעַל;

אָז מַהֲלֻמּוֹת כַּמָּטָר עָלָיו נִתָּכוּ

וּלְבוּש עוֹר הָאַרְיֵה שָׁב אֶל סִבְלֵהוּ.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּתְמַהּ כָּל רֹאֵהוּ –

נַעַר קָטֹן נֹהֵג אֲרִי בֵּית הָרֵחָיִם!

יֵש רַב אָדָם לָבוּש אֵטוּן מִצְרָיִם,

לוֹ יֹאמְרוּ: חָכָם הוּא, בֶּן-רָמֵי יַחַשׂ!

הוֹרֶד-נָא עֶדְיוֹ וּרְאֶה כֻּלּוֹ כַּחַש

וּבְעוֹר הָאֲרִי חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם.

E הַנְּמָלָה

עַל עִי הַשָּׂדֶה הַנְּמָלָה יָשָׁבָה,

וַתֵּרֶא אִכָּר בָּאָרֶץ בּוֹקֵעַ

וּבַחֲרִיצֵי הַתְּלָמִים זֶרַע זוֹרֵעַ,

וּבְלִבָּהּ הַקָּט כֹּה חָשֹׁב חָשָׁבָה:

"הֵן זֶה הַיְּצוּר הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ בִּשְׁתַּיִם,

גַּם זֶה הַצֶּמֶד עַל אַרְבַּע יַהֲלֹכוּ,

בְּרָב כֹּחַ יַעֲמֹלוּ, יַחְדָּו עֹז יִדְרֹכוּ,

לַאֲרִיךְ מַעֲנִית, לָרוּץ כַּגִּבּוֹר אֹרַח —

וּלְמִי כָל הֶעָמָל הַזֶּה וְהַטֹּרַח?

הֵן רַק לִי הַיְּצוּר הַקָּטֹן תַּחַת שָׁמַיִם!

בַּעֲבוּר יִהְיֶה לִי דַּי אֹכֶל וָטֶרֶף

לֶאֱכֹל בַּקַּיִץ גַּם לֶאֱצֹר לַחֹרֶף".

כֹּה גָּבַהּ לֵב הַנְּמָלָה, כֹּה רָמוּ עֵינֶיהָ,

וּבְטֶרֶם עוֹד כִּלְּתָה דַּבֵּר מִלֶּיהָ

וַתַּעֲבֹר רֶגֶל אָדָם — וַתְּדוּשֶׁהָ.

בֶּן אָדָם! הֵן גַּם לָךְ, רַק לָךְ יַעֲבֹדוּ

הָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אֶרֶץ הַשָּׁפֶל,

כָּל גָּרֵי רָקִיעַ, שׁוֹכְנֵי עֲרָפֶל,

כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר, כָּל גַּלְגִּלֵּי שָׁמַיִם,

רֶכֶב אֱלֹהִים רִבּוֹא רִבּוֹתַיִם

בִּמְחוּגַת עוֹלָמִים תָּמִיד יִדֹּדוּ;

גָּדְלָם לֹא תָמֹד וּשְׁמָם לֹא שָׁמַעְתָּ,

מָה הִיא תַכְלִיתָם, מָה הֵם לֹא יָדַעְתָּ.

תִּפְלַצְתְּךָ תַּשִּׁיאֲךָ לִגְזוֹר בְּלִי פַחַד

כִּי עַבְדֵי עוֹלָם כֻּלָּמוֹ לָךְ יַחַד —

וּמִי אַתָּה? עָשׁ קָטֹן דַּק כִּכְפוֹר אַחַד,

שֶׁמִּדְרֵךְ כַּף רֶגֶל אֶחָד דַּי הַכְחִידֶךָ,

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בְּעוֹד יִגְבַּהּ לִבֶּךָ

וּכְבָר רֶגֵל הָרֹמֵס הוּרָמָה עָלֶיךָ.

E הַדָּג הַקָּטֹן וְהַדַּיָּג

קבא מארעא ולא כורא מאינרא (פסחים קיג.)

דָּג קָטֹן הֹעֲלָה בַּחַכָּה,

וַיְהִי הַדַּיָּג שָׂמֵחַ:

"הֵן גַּם הַדָּגָה הַדַּקָּה

— אָמַר — תָּבֹא בֵּית מַרְזֵחַ!"

וַיַּאַסְפֵהוּ אֶל הַמִּכְמָר.

אוּלָם הַדָּג בְּלָשׁוֹן רַכָּה

הִתְחַנֵּן אֵלָיו וַיֹּאמַר:

"הֲדָג אֲנִי כִּי תָשִׁית אֵלַי לִבֶּךָ?

אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר?

הֲמֵאָה כָּמוֹנִי לָךְ יֵאָסֶף

וּמָצָא לְהַאֲכִיל חֲצִי בְשָׂרֶךָ?

שׁוּב נָא אֵפוֹא הַמַּיְמָה הַשְׁלִיכֵנִי

עַד אֶגְאֶה בַּנַּחַל אָז תָּשׁוּב תְּצוּדֵנִי,

וּלְבֵית שַׂר טַבָּחִים כִּי תִשָּׂאֵנִי

אָז יִשְׁקֹל עַל יָדְךָ כֶּסֶף — רַב כָּסֶף",

אַל תִּדְאַג לִי, דָג — הַדָּיָּג עָנָהוּ —

מַה לַעֲשׂוֹת בָּךְ אַנְשֵׁי בֵיתִי יֵדָעוּ,

אַךְ אַתָּה לֹא עוֹד תַּעֲבֹר בַּמָּיִם,

כִּי בָאֵשׁ תָּבֹא וּבְאוּר כִּירָיִם.

טוֹב מְלֹא כַף נַחַת אֶת פָּנֵינוּ

מִמְּלֹא חָפְנַיִם בִּקְצוֹת אַרְצֵנוּ.

E הָאַרְיֵה וְהַצִּרְעָה

אימת מפגיע על ארי

(שבת ע"ז.)

גֶּשׁ-הָלְאָה, רֻם זֻלּוּת, חֶרְפַּת הָאָרֶץ! —

גָּעַר בַּצִּרְעָה אַרְיֵה זֹעֵם זָעַם.

וַתַּעַל חֲמַת הַזְּבוּב זֹאת הַפָּעַם

וַיִּקְרָא עָלָיו מִלְחָמָה וָקָרֶץ.

"הַעַל כִּי הָעַז אַתָּה בִּבְנֵי-שָׁחַץ

— קָרְאָה — הַעַל כֵּן אִירָא מִפָּנֶיךָ?

הַעַל כֵּן אָחִיל אֶשָּׂא שֹׁד וָלָחַץ?

שׁוּר נָא! הִנֵּה הַשּׁוֹר גָּדוֹל מִמֶּךָ,

וַאֲנִי עַל אֲשֶׁר אֶחְפֹּצָה אַטֵּהוּ!"

קָרְאָה — וּתְרוּעַת מִלְחָמָה הֵרִיעָה

וּבְרַעַשׁ וּבְרֹגֶז בָּאֲרִי הַפְגִּיעָה,

וַתַּעֲמֹד עַל עָרְפּוֹ וַתִּשָּׁכֵהוּ.

פֶּתַע נֵעוֹר הָאֲרִי וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף

כִּידוֹדֵי אֵשׁ מֵעֵינָיו יִתְמַלָּטּוּ

יִנְהֹם כַּיָּם, כָּאֲשֵׁדָה יַזֶּה קֶצֶף;

כָּל חַיְתוֹ בַּיַּעַר נִבְהָלוּ וָחָתּוּ!

וּמִי זֶה הַמַּרְגִּיז מִמְּקוֹמָהּ אָרֶץ?

צִרְעָה נִתְעָבָה מִמִּשְׁפְּחוֹת הַשָּׁרֶץ!

אַךְ הַצִּרְעָה דָּבְקָה בּוֹ כַּצָּרַעַת:

פֹּה תִּמְחַץ מִצְחוֹ, תִּקֹּב כַּמַּרְצֵעַ,

פֹּה תִּשֹּׁךְ שׁוֹקָיו וּבְאַפּוֹ בּוֹקַעַת.

וַיֶּחֱרַד הָאֲרִי וַיְהִי כַּמִּשְׁתַּגֵּעַ.

שָׁוְא יָרִים צִפָּרְנָיו, יִנְהֹם יָרִיעַ,

שָׁוְא יַחֲרֹק שִׁנָּיו וּזְנָבוֹ יָנִיעַ

וִיקַרְקֵר עוֹרוֹ גַּם יִסְפֹּק עַל יָרֵךְ;

בַּסֵּתֶר בֶּטַח תֵּשֵׁב אוֹיְבַתֵּהוּ,

תִּלְעַג עַל אַפּוֹ, תִּבֶז לִחֲמָתֵהוּ,

עַד שָׁבָה מִקְּרָב בִּתְרוּעָה, וַתְּבָרֵךְ

רֹב כֹּחָה כִּי רֹאשׁ אוֹיְבֶיהָ הִכְנִיעַ,

וַתְּמַהֵר חִישׁ קַל אֶל כָל מַכִּירֶיהָ

לִהְיוֹת גַּם הַחֲצֹצְרָה עֻזָּהּ לַשְׁמִיעַ;

וּבְמַהֲרָהּ פָּגְעָה בִּשְׂמָמִית מְתַפֶּשֶׂת

וּבְשֶׁלִּי נֶאֶחְזָה בִּסְבַךְ קוּרֶיהָ,

וַאֲהָהּ! רֹדָה-הָאֲרִי אָבְדָה בָּרֶשֶׁת.

E הָאָדָם וְהַצֶּפַע

אִישׁ אֶחָד רָאָה צֶפַע

וַיֹּאמַר: "עַתָּה אֶגְמוֹל גְּמוּלָה

לַתֵּבֵל, טוֹבָה מִכָל סְגֻלָּה.

מִכָּל עשֶׁר וְשֶׁפַע".

לִדְבָרָיו אֵלֶה, הַחַיָּה הָרָעָה

(הוּא הַנָּחָשׁ, לֹא הַגֶּבֶר!)

נִתְפָּשָׂה וּבִכְלִי שָׂק הוּבָאָה.

אַף הוֹאִיל הָאָדָם הוֹרִידוֹ קָבֶר

מִבְּלִי דָרשׁ אִם יֵשׁ בּוֹ חֵטְא אִם אָיִן;

אֶפֶס לִבְלִי יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רוֹצֵחַ,

לִשְׁפּוֹךְ דָּם מִבְּלִי מִשְׁפָּט, עִם תּוֹכַחַת

דִּבֶּר עִמּוֹ קָשׁוֹת לֵאמֹר: רַע עָיִן,

סֵמֶל הַמַּשְׂטֵמָה, כָּל תַּגְמוּל שׁוֹכֵחַ!

בַּעֲוֹן רָעַת לִבְּךָ אוֹרִידְךָ שָׁחַת,

וּבִעַרְתִּי מִן הָאָרֶץ מָוֶת וָעֶכֶס

לִבְלִי עוֹד יָרִימוּ לַתָּפְתֶּה מֶכֶס.

וַיַעַן הַנָּחָשׁ בִּלְשׁוֹן אֶפְעֶה וַיֹּאמֶר:

אִם כֹּה תִשְׁפֹּט וּתְנַכֵּא מִן הָאָרֶץ

כָּל שֹׁלְמֵי רָע, כָּל פֹּרְצֵי פָרֶץ,

מִי יַעֲמֹד אֵפוֹא מִכָּל יַלְדֵי חֹמֶר?

נַס נָא לִבֶּךָ וּבְחָן דַּרְכְּךָ אָתָּה

אִם לֹא מִשְׁפָּט זֶה גַּם עָלֶיךָ יֵחָרֶץ!

וַאֲנִי הִנְנִי הוֹלֵךְ לָמוּת עַתָּה, —

כִּי בְיָדְךָ הִנֵּנִי

אִם תַּחְפֹּץ תְּמִיתֵנִי. —

אַךְ לִפְנֵי מוֹתִי, אַל יִחַר אַפֶּךָ,

אִם אַגִּיד כָּל לִבִּי, לֹא אֶשָּׂא פָנֶיךָ.

דַּע כִּי צוּר מַחֲצַב כָּל הַוּוֹת וָכָחַשׁ,

כִּי סֵמֶל הַקִּנְאָה אֶל בֹּגְדֵי בֶגֶד,

כִּי מַעְיַן כָּל עָמָל וּמְקוֹר כָּל שֶׁבֶר

לֹא הַנָּחָשׁ כִּי אִם — הַגֶּבֶר!

כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי הַנָּחָשׁ

וַיִּתַּר אֲחֹרַנִּית וַיַּעֲמֹד מִנֶּגֶד:

"עַז מֵצַח! — קָרָא — מָה עַזּוּ אִמְרֵי פִיךָ;

הִנְּךָ בְיָדִי, לוּ חָפַצְתִּי הֲמִתִּיךָ!

אֲבָל עוֹד רֶגַע אֶחָד אוֹתְךָ אָחֹן

עַד מִשְׁפָּטֵנוּ לִפְלִילִים נקְרִיבָה".

טוֹב! — עָנָה אוֹתוֹ הַהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן.

עַל יָדָם בָּאָחוּ פָּרָה רָעָתָה,

וַתֵּשֵׁב הִיא לִשְׁפֹּט וּשְׁנֵיהֶם קָמוּ

וּלְפָנֶיהָ דִּבְרֵי רִיבֹתָם שָׂמוּ,

וָהִיא, עַצֻּמוֹתֵיהֶם אַחֲרַי כִי הִקְשִׁיבָה:

מִי הוּא זֶה לֹא יֵדַע — אוֹתָם עָנָתָה —

כִּי כֵנִים הֵמָּה דִּבְרֵי הַצִּפְעֹנִי?

וּמִי זֶה עֹוד יוּכַל יָעִיד כָּמוֹנִי

כִּי לֵב הָאָדָם רַע כָּל חֶסֶד שׁוֹכֵחַ?

הֵן זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אוֹתוֹ כִּלְכַּלְתִּי,

מֵעֲטִינַי הֵינַקְתִּיו חָלָב וָלֵחַ,

מִיּוֹם עַד לַיְלָה בַעֲבוּרוֹ עָמַלְתִּי,

אֲנִי גַּם עוֹלָלַי אֲשֶׁר יָלַדְתִּי;

אַחֲרֵי כֵן כִּי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי

בִּמְקֻצְעֹת רֶפֶת גַּלְמוּדָה הָעֳמַדְתִּי,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב צָמַאתִי רָעַבְתִּי

עַל אֵבוּס רֵק אֵין מִסְפּוֹא אֵין תֶּבֶן,

אַף אֻסַּרְתִּי לִבְלִי אֵצֵא מִמְּעוֹנִי

פֶּן דָּבָר אֶמְצָאָה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי.

וְאַךְ לָאָדָם לֵב כָּזֶה לֵב אָבֶן!

כִּי לוּ לִשְׁפִיפֹן הִקְדַּשְׁתִּי עֲבֹדָתִי

לֹא הָיָה זֶה חֶלְקִי בִּימֵי שֵׂבָתִי.

הָאִישׁ הִשְׁתּוֹמֵם עַל עַזּוֹת הַפָּרָה:

"אַךְ מֻכַּת שִׁגָּעוֹן הִיא, אוֹ אִוֶּלֶת;

יִשְׁפֹּט נָא הַשּׁוֹר בֵּינֵינוּ" — קָרָא.

“יִשְׁפֹּט!” עָנְתָה הַחַיָּה הַזֹּחֶלֶת.

נֶחֱרָצָה, נֶעֱשָׂתָה. הַשּׁוֹר הִקְרִיב אֵלֵימוֹ

וּבְשׂוֹם שֵׂכֶל שָׁמַע אֶת כָּל מִלֵּימוֹ

וַיַּעֲנֵם לֵאמֹר: הוֹאִילוּ וּשְׁמָעוּ

תּוֹלְדוֹת חַיַּי, וּמִשְׁפַּטְכֶם תֵּדָעוּ;

הֵן מִיּוֹם הִוָּלְדִי לָאָדָם אֲנִי עָבֶד!

אֲנִי אַנְהִיג רֵחַיִם, גִּתּוֹת אֶדְרֹכָה,

וּלְהֵיטִיב נִיר שָׂדֵהוּ הַדֹּמֶן אוֹצִיאָה.

אֲִי אֶשָּׂא עֹל, מַחֲרשֶׁת אֶמְשֹׁכָה

אֶשָּׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, הָעֳמָרִים אָבִיאָה —

וּבִשְׂכַר עֲמָלִי מַה-יִּזְבְּדֵנִי זָבֶד?

דָּרְבָן וּמַהֲלֻמּוֹת, מַקֵּל וָשֵׁבֶט!

כָּל עוֹד בִּי כֹחַ כֵּן אֻכֶּה, אֻחָבֶט,

עַד אֶזְקַן, עַד יָנוּס מֶנִּי כֹּחַ וָלֵחַ,

אָז יוֹסִיף עוֹד עַל אַכְזְרִיוּתוֹ פֶּשַׁע,

וּלְכַפֵּר חַטֹּאתָיו כִּי הִרְבָּה רֶשַׁע

יִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמִי עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

"גֶּשׁ-הָלְאָה, עַד שָׁוְא וּכְזָבִים יָפֵחַ!

— גָּעַר בּוֹ הַנִּשְׁפָּט בְּחֵמָה בֹּעֶרֶת —

גַּם בִּדְבָרֶיךָ הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת!

לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד בָּךְ שׁוֹפֵט כַּתֹּהוּ;

זֶה הָעֵץ יִשְׁפֹּט הָעוֹמֵד נִכְחֵנוּ!"

וּמֶה עָנָה הָעֵץ? הָהּ כְּמוֹהֶם כָמוֹהוּ

הִצְדִּיק אֶת הַנָּחָשׁ, הֶאְשִׁים אַחֵינוּ

עַל רֹעַ לִבָּם, עַל מִשְׁלוֹחַ יָדָם,

בֶּאֱמֹר כִּי גַם הוּא הִגְבִּיר חַסְדּוֹ עַל הָאָדָם

וַיְהִי צֵל לוֹ מֵחֹרֶב, מַחֲסֶה מִזֶּרֶם,

וַיַּנְוֶה כָּל גַּן וַיְיַפֶּה כָּל כֶּרֶם,

וַיִּתֵּן נִצָּה בָּאָבִיב, בָּאָסִיף פֶּרִי,

צֶאֱלִים בַּקַּיִץ, בַסְּתָו אוּר כִּירָיִם —

וּבַמֶּה יִגְמֹל לוֹ זֶה בֶּן הַמֶּרִי?

כִּי יָנִיף הָאִכָּר בַּרְזֶל עָלֵיהוּ

וּבְכַשִּׁיל יַכְשִׁיל כֹּחוֹ וִיקַצְּצֵהוּ

וּבְעוֹד הָיָה מַפְרִיחַ מֵרֵיחַ מָיִם.

כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ כִּי שֹׁפְטָיו כֻּלָּהַם

הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, קָרָא בַּחֲמַת זָעַם:

"יִסָּכֵר פִּיכֶם, דֹּבְרֵי כָזָב וָשֶׁקֶר!

אַתֶּם מֵאַיִן, מִשְׁפַּטְכֶם מֵאָפֵע" —

וַיְנַפֵּץ אֶל הַצּוּר אֶת רֹאשׁ הַצֶּפַע.

בֶּן-אָדָם, הֶרְאֵיתָ אֶת כֹּחֶךָ,

אֶת הַצֶּפַע הָרַגְתָּ לֹא חָמַלְתָּ;

אֲבָל הַאִם בִּטַּלְתָּ

בָּזֶה אֶת דִּבְרֵי מוֹכִיחֶיךָ?

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.