מֵחֹמֶר אַחַד

הֵן קֹרַצְנוּ יַחַד

– אֶת פִּי הָעֶשֶׁת הַחֲצֹצְרָה שָׁאָלָה –

וּמַדּוּעַ כֹּה אַתְּ מֶנִּי נִבְדָּלָה?

אֲנִי כִּמְעַט רוּחַ

צַח בִּי יָפוּחַ

וּבְקוֹל פְּחָדִים חִישׁ הִנְנִי צוֹלֵלָה;

וָאַתְּ לוּ בַּמַּטֶּה אוֹתְךָ יַחְבֹּטוּ,

לוּ גַּם לִפְתוֹתִים אֶת גֵּוֵךְ יִכֹּתּוּ,

לֹא תַשְׁמִיעִי קוֹל אַךְ תִּדֹּמִּי סֶלָה.

זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר לָדַעַת תִּשְׁאָלִי

– עָנַתָּהּ הָעֶשֶׁת

לֹא יָדְעָה בּשֶׁת –

יַעַן כִּי רֵקָה אַתְּ לָכֵן תִּצְלָלִי.

עלמה יפה וסרת טעם

השועל והחסידה

העכברים יחדו ימתיקו סוד

השועל וענבי הגפן

התבן המץ והקש

E הַיֶּלֶק וְהַנְּמָלָה

עָבַר קָצִיר כָּלָהּ קַיִץ, –

הַיֶּלֶק טָמַן יָד בַּצַּלַּחַת,

וַיְשׁוֹרֵר וַיְזַמֵּר וַיִּרְוֶה נַחַת

וּלְפֹעַל בַּשָּׂדֶה לֹא הִטָּה שָׁכֶם

וּפִתְאֹם רָאָה כִּי בָנָה חַיִץ

כִּי טָח תָּפֵל

עַל קִיר נֹפֵל!

כִּי בָא הַסְּתָיו, הִגִּיעַ הַחֹרֶף,

וּבְחֹרָיו אֵין טֶרֶף

וּבְבֵיתוֹ לָחֶם.

וַיֵּלֶךְ מַר בֵּיתָה הַנְּמָלָה

הַמְּכִינָה בַּקַּיִץ מַאֲכָלָהּ.

וַיְחַנֶּן קוֹלוֹ וַיֹּאמֶר הַיֶּלֶק:

„הָבִי, אֲחוֹתִי, לִי נַחֲלָה וָחֵלֶק

בִּמְגוּרַת הַדָּגָן אֲשֶׁר אָגָּרְתְּ;

נַהֲלִינִי בַּלֶּחֶם מֵאֲשֶׁר צָבָרְתְּ

עַד עֲבֹר הַסְּתָיו וִימֵי הַחשֶׁךְ,

וּבְבוֹא הָאָבִיב עֵת נָעֵמָה

אָז, חֵי נַפְשִׁי, לָךְ אֲשַׁלֵּמָה

נִשְׁיֵךְ זֶה עִם מַרְבִּית וָנֶשֶׁךְ,

נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל ”.

אוּלָם הַנְּמָלָה

טוֹבַת-הַשֶּׂכֶל

פִּי הַיֶּלֶק שָׁאָלָה:

„הַגִּידָה לִי, אָחִי, אֵיפֹה הָיִיתָ

בִּימֵי הַקַּיִץ? וּמֶה אָז עָשִׂיתָ? ”

– בִּימֵי הַזָּמִיר, אָז הִתְעַנַּגְתִּי,

כָּל הַיּוֹם שַׁרְתִּי, בַּדֶּשֶׁא שִׂחַקְתִּי,

לֹא זָכַרְתִּי הַסְּתָיו וִימֵי הַחֹרֶף! –

„אִם בַּקַּיִץ שַׁרְתָּ לֹא יָגַעְתָּ,

בִּמְחוֹל הַמְּשַׂחֲקִים צֵא נָא עַתָּה! ” –

עָנְתָה הַנְּמָלָה וַתֵּפֶן לוֹ עֹרֶף.

הנחש והכלב

עצי השדה והברזל

E הַחֲמוֹר וְהַסּוּס

עִזְרוּ בְּנֵי אָדָם, עִזְרוּ אִישׁ רֵעֵהוּ,

פֶּן יִכְרַע אָחִיךָ תַּחַת נִטְלֵהוּ

וּלְךָ יַעֲמֹסוּ הַמַּשָּׂא עַל שָׁכֶם.

חֲמוֹר מְטֹעָן לַעֲיֵפָה בָּר וָלֶחֶם

הִתְנַהֵל בִּכְבֵדֻת תַּחַת שֵׁבֶט נֹגְשֵׂהוּ,

וּלְפָנָיו דָּהַר סוּס אַבִּיר לָבֵשׁ רָעַם,

אֵין עָלָיו כֹּל בִּלְתִּי אִם הָרָסֶן.

„רֵעִי! – חִלָּה הַחֲמוֹר אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ –

קַח נָא מִנִּטְלִי, עָזְרֵנִי הַפָּעַם,

פֶּן לֹא אֶעְצֹר כֹּחַ, אֶגְוַע בַּדֶּרֶךְ”.

בֶּן-בּוּז! –עָנָהוּ הַסּוּס בַחֲמַת פָּתֶן –

הַאֲמֹר לַסּוּס חֲמוֹר? עֶבֶד אֶל שׁוֹעַ?

חֶרְפָּה הִיא לִי, לֹא אַעַשׂ עֲבוֹדַת פָּרֶךְ.

שָׁוְא הִתְחַנֵּן הַחֲמוֹר, נֶאֱנַח כְּמַבְכִּירָה

כִּי אָטַם הַסּוּס אֶת אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ.

וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא הָעִירָה

וַיִּכְרַע הָאֻמְלָל תַּחְתָּיו כָּרֹעַ,

כִּי אָזַל כֹּחוֹ וַיֶּאֱסֹף רוּחֵהוּ.

אָז עַל הַסּוּס עָמְסוּ אֶת כָּל נִטְלֵהוּ,

גַּם עוֹר הַחֲמוֹר עוֹד הוֹסִיפוּ עָלֵיהוּ.

חכמת המסכן

הארי בצאתו למלחמה

החלש יאמר גבור אני

הלביאה והדב

השמש בגבורתו

t מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וּמֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאָט

מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וּמֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאָט / יהודה ליב גורדון

בַּהֲמֻלָּה נוֹרָאָה וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף

פָּרַץ נַחַל אֵיתָן מֵעִם גָּר פֶּרֶץ

וַיְכַס אֲפִיקָיו וַיַּעַל וַיָּצֶף

וַיִּשְׁטֹף וַיִּסְחֹף עֲפַר הָאָרֶץ.

וּבְלֵב הוֹלְכֵי אֳרָחוֹת הֵבִיא מֹרֶךְ,

כִּי לֹא עָרַב אִישׁ לִבּוֹ לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם.

וַיְהִי רַכָּב אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ

וַיִּפְּלוּ עָלָיו שׁוֹדְדִים בַּצָּהֳרָיִם.

וַיַּרְא כִּי אֵין מִפְלָט מִפְּנֵי הַלַּחַץ

וַיִּקְפֹּץ אֶל הַשִּׁבֹּלֶת, וַיַּחַץ

גַּלָּיו וַיַּעֲבֹר הוּא עִם סוּסוֹ יָחַד.

אָז רָאָה וַיָּבֶן כִּי שָׁוְא פָּחַד פַּחַד,

כִּי מַיִם עַזִּים אֵלֶּה הִבְהִילוּהוּ

לֹא עֲמֻקִּים, וּכְמֵי מְנוּחֹת נִהֲלוּהוּ.

אוּלָם כִּמְעַט עַל הַחוֹף רַגְלָיו נָחוּ

וַיַּרְא כִּי גַּם שׁוֹדְדָיוּ הַנַּחַל צָלָחוּ,

וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיֹּסֶף לִבְרֹחַ,

וּפִתְאֹם לִקְרָאתוֹ מֵי הַשִּׁלֹחַ

יִתְיַצְּבוּ כַּנֵּד לִגְדוֹר לוֹ הָאֹרַח

וַיְהִי כִמְצַחֵק; וּמִבְּלִי כָל טֹרַח

דִּמָּה לָמֹד מֵי זֶה הַיְאֹר בַּשֹּׁעַל

וַיָּבֹא בַּמָיִם. אַךְ הוֹי שֹׁד וָשֶׁבֶר!

כִּי נַחַל זֶה הָיָה נַחַל בְּלִיַּעַל:

מִמַּעַל פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא נַחַת

וּבְקִרְבּוֹ עָמֹק עָמֹק כִּבְאֵר שַׁחַת

שַׁם סוּס עִם רֹכְבוֹ גַּם מָצְאוּ קָבֶר.

כַּמַּיִם הַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם!

יֵשׁ פָּנִים נִזְעָמִים וְלֵב טוֹב בַּקָּרֶב,

וּפְנֵי צוֹהֲלִים וּשְׂמֵחִים, וּבְיָדָם

תֹּךְ הַוּוֹת וּמִרְמָה וַעֲוֹנוֹת חָרֶב.

הזאב והעגל

הנחש והאדם

E הַחֲמוֹר וְהַכֶּלֶב

תּוֹרָה מוֹרָשָׁה צִוָּה משֶׁה לָנוּ

לֵאמֹר: „אִישׁ אָחִיו אֱהָבוּ, עֲזֹרוּ! ”

גַּם כָּל חַכְמֵי לֵב כָּמֹהוּ יִגְזֹרוּ;

אוּלָם שִׁיתוּ לֵב לַדּוֹר זֶה וַחֲקֹרוּ

וּרְאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים תִּמְצְאוּ בָנוּ,

שֶׁבְּכָל לֵב הַמִּצְוָה הַזֹּאת יִנְצֹרוּ?

הֵן כִּי יָמוּךְ אִישׁ, אִישׁ לֹא יְרַחְמֶנּוּ,

יֵרָדַף עָם וּשְׁכֵנָיו אוֹתוֹ לֹא יָחֹנּוּ;

עַד גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי לָמְדוּ מִמֶּנּוּ

לַעֲבֹר חֹק זֶה, לִשְׂנוֹא אַחִים כָּמֹנוּ.

חֲמוֹר אֶחָד אָחַז מַעֲשֵׂה אָדָם!

וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ הוּא וּבְעָלָיו

וַיִּשָּׂא אֶת סַל הַצֵּידָה עָלָיו.

גַּם כֶּלֶב הֶחָצֵר הוֹלֵךְ עַל יָדָם,

שָׁכַב הָאִישׁ בָּעֵמֶק וַיֵרָדַם,

וּבְעוֹד הוּא חֹזֶה מַה-יַּעֲשׂוּ שְׁנֵימֹו

וַיְלַחֵךְ הַחֲמוֹר אֶת הַיֶּרֶק,

וְהַכֶּלֶב עָמַד עַל הַפֶּרֶק

לִרְאוֹת פֶּן יִפֹּל הַנֹּפֵל עָלֵימוֹ.

בֵּין כֹּה וָכֹה רָעַב גֹּם הוּא לַלֶּחֶם

וַיִּגַּשׁ אֶל הַחֲמוֹר רֵעוֹ וַיֹּאמֶר:

כֹּף נָא, אָחִי, זֹאת קוֹמָתְךָ כַּתֹּמֶר,

אֶקְחָה מִן הַסַּל אֲשֶׁר לָךְ עַל שֶׁכֶם

אֲרוּחָתִי אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם.

אֵין קוֹל, אֵין עוֹנֶה! כִּי יָרֵא בֶּן-הָאָתוֹן

פֶּן מִדֵּי לַעֲנוֹתוֹ יִפְתַּח אֶת פִּיהוּ

יִהְיֶה לוֹ רֶגַע קָטֹן נִקְיוֹן שִׁנָּיִם.

וַיּוֹסֶף הַכֶּלֶב חַלּוֹת פְּנֵי אָחִיהוּ,

וַיַּעֲנֵהוּ הַחֲמוֹר בַּחֲמַת זָעַם:

חַכֵּה עַד יִיקַץ הָאָדוֹן אָז נָתֹן

יִתֵּן אֲרוּחָתְךָ לָךְ כְּפַעַם בְּפַעַם.

עוֹדָם נִדְבָּרִים וּמִקֶּרֶב

הַיַּעַר יָצָא זְאֵב עֶרֶב

רָעֵב וּמְשַׁחֵר לַטָּרֶף:

„חוּשׁ נָא – קָרָא הַחֲמוֹר – חוּשָׁה אַל תֶּרֶף

בּוֹא, אָחִי, עָזְרֵנִי

פֶּן לַטֶּבַח יַכְרִיעֵנִי ”.

אַךְ כַּלְבֵּנוּ יָנוּחַ

אַרְצָה סָרוּחַ,

מִמְּקֹמוֹ לֹא יִזַּח שַׁאֲנָן בָּטוּחַ.

„חַכֵּה נָא – יַעֲנֵהוּ, שָׁלֵו, קַר רוּחַ –

עַד יִיקַץ הָאָדוֹן הוּא יַצִּילֶךָ;

בֵּין כֹּה וָכֹה הָרֵם פַּרְסוֹת רַגְלֶיךָ

וּנְתֹץ שִׁנֵּי הַזְּאֵב אִם יִגַּשׁ אֵלֶיךָ ”.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא הַזְּאֵב וַיְחַנְּקֵהוּ.

עַל כֵּן אָמַרְתִּי: עִזְרוּ אִישׁ רֵעֵהוּ!

השועל וצפיר העזים

t הַפָּרָה, הַכֶּבֶשׂ וְהַגְּדִי בִּבְרִית עִם הָאֲרִי

שלך שלי ושלי שלי רשע (אבות ה', י"ג)

פָּרָה וּגְדִי גַם כֶּבֶשׂ בֶּן שָׁנָה

וַאֲרִי נוֹרָא הַמְּזָרֶה פַּחַד

בָּאוּ בִּבְרִית אַרְבַּעְתָּנָה

וַיִּכְרְתוּ אֲמָנָה

לָשׂוּם לָהֶם כִּיס אַחַד.

בִּמְצוֹא אִישׁ מֵהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ

אָז חֵלֶק כְּחֵלֶק יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ

וְעֹבְרֵי הַבְּרִית בַּעֲוֹנָם יָמֹכּוּ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּמָּצֵא אַיִל

טָבוּעַ בִּיוֵן הָרֶפֶשׁ

בַּאֲגָם, בִּמְקוֹם מִרְעֵה הַכֶּשֶׂב

– כִּי סָר הָאֻמְלָל לִרְעוֹת בָּעֵשֶׂב

וּלְהוֹצִיא רַגְלָיו לֹא מָצָא חַיִל!

וַיְמַהֵר הַכֶּשֶׂב מַלְאָךְ לִשְׁלוֹחַ

וּבַעֲלֵי הַבְּרִית אֻסְּפוּ אַרְבַּעְתָּמוֹ.

וַיְנַתַּח הָאֲרִי אֶת הֶחָלָל

לְאַרְבַּע יָדֹת נָתֹחַ

לְמִסְפַּר בַּעֲלֵי הַבְּרִית כֻּלָּמוֹ.

אָז הַדְרַת מַלְכוּתוֹ אָמָרָה:

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן חֶלְקִי בַּשָּׁלָל,

יַעַן כִּי מֶלֶךְ לִבְנֵי שַׁחַץ אָנִי;

אַף הַשֵּׁנִי נַחֲלַת עָלַי שָׁפָרָה,

כִּי אֶחָד מִמְּתֵי סוֹדְכֶם הִנֵּנִי;

גַם מָנָה הַשְּׁלִישִׁית לִ י בַּמַּלְקוֹחַ

עַל כִּי יֶתֶר עֹז לִי גַּם יֶתֶר כֹּחַ,

וּבָרְבִיעִית עַל יָעֹז אִישׁ לָגַעַת

פֶּן אֶרְמְסֶנּוּ כַּתּוֹלַעַת.

t הַגִּבְעָה הָרָה לָלַת

גִּבְעָה רָמָה חָרְדָה, לָלֶדֶת הָרָתָה –

וַיְהִי כִּי נֶהְפְּכוּ צִירֶיהָ עָלֶיהָ,

וַתָּחֶל לִמְאֹד וַתִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָּ,

וַתֵּהֹם כָּל הָאָרֶץ מִקּוֹל שַׁאֲגָתָהּ,

וַיִּרְגְזוּ הָרִים וִיעָרִים נֶחְשָׂפוּ,

מַמְלָכוֹת חָרָדוּ, עַמִּים נֶאֱסָפוּ;

כִּי אֶל זַעֲקוֹתֶיהָ רָבוּ

רַבִּים בִּלְבָבָם חָשָׁבוּ,

כִּי יוּחַל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם

כְּגַן אֲדֹנָי כְּאֶרֶץ מִצְרָיִם;

וַיְהִי עַל הָאָבְנָיִם

וַתֵּלֶד הַגִּבְעָה הָרָמָה –

עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ אֲדָמָה.

כֵּן אָרְחוֹת הַמִּתְהַלְּלִים בְּמַתַּת שֶׁקֶר!

הַרְבֵּה יַרְבּוּ הֵרֹנָם וּשְׂאוֹנָם,

וִיפַתּוּנוּ בִּלְשׁוֹנָם

כִּי יַעֲשׂוּ גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר,

וּבְבֹאָם עַד מַשְׁבֵּר – הַבִּיטוּ,

אִם לֹא רוּחַ הִמְלִיטוּ!

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.