אֲנִי שַׁקְּרָן

וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֱמֶת.

כְּמוֹ צִמְחוֹנִי

הַמְחַפֵּשׂ עֵדֶר בָּקָר.

כְּמוֹ דַלְטוֹנִיסְט

הַמְחַפֵּשׂ קֶשֶׁת בֶּעָנָן.

כְּמוֹ סָרִיס.

כְּמוֹ עִוֵּר

הַמְחַפֵּשׂ אֶת הַחִגֵּר.

אֲבָל אִם תֹּאמְרִי לִי

שֶׁאֲנִי שַׁקְּרָן,

אֵעָלֵב מְאֹד.

אֲנִי מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁמְּכַסֶּה אֶת פָּנָיו בְּכַף יָדוֹ,

וְחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹתוֹ.

אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בִּי פִּצְצַת זְמַן. כֵּיוָן שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה הַמּוֹעֵד,

אֲנִי חוֹמֵק מִפְּגִישׁוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים, הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּזִיגְזַגִּים.

זִיג — אֲנִי מְנַפְנֵף שָׁלוֹם לְיַלְדִּי וְחוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ בְּרִיצָה.

זַג — אֲנִי מַשְׁאִיר אֶת אִשְׁתִּי בְּמַעֲבַר־חֲצִיָּה וּמְמַהֵר אֶל גַּן צִבּוּרִי

שׁוֹמֵם. הֵם אֲפִלּוּ לֹא יוֹדְעִים שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָם. אֲבָל כֹּחוֹתַי

כָּלִים מֵרֹב הַצָּלַת נְפָשׁוֹת. בָּרוּר לִי שֶׁבְּקָרוֹב אֶצְטָרֵךְ

לְפָרֵק אֶת עַצְמִי.

כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה אֲנִי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. מְשַׁנֵּן רֶפְּלִיקוֹת יְשָׁנוֹת,

מֵזִיז אֲבִיזָרִים, עוֹשֶׂה פּוֹזוֹת בַּמַּרְאָה, עוֹזֵר לַתּוֹפֶרֶת, לַמְאַפֶּרֶת,

לִמְחַלֵּק הַתֵּה. לְאַט־לְאַט אֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּמָה וְאוֹרוֹת וּמִלִּים

בֶּחָלָל. וּפִתְאֹם — מִישֶׁהוּ הוֹדֵף אוֹתִי אֶל הַבָּמָה, וּבִן־רֶגַע

אֲנִי שׁוֹכֵחַ מִנַּיִן בָּאתִי.

נוֹבֵר. חוֹפֵר. מְעַפֵּר.

מְסַלֵּק אֶת הַפְּסֹלֶת.

מְסַנֵּן.

מַעֲלֶה אֶת הַחֶרֶס

שֶׁבּוֹ יִתְגָּרֵד בְּבוֹא הָעֵת,

אוֹ יְכַסֶּה אֶת עֵינָיו.

1.

הִנֵּה הוּא מִתְקַמֵּר

מִתּוֹךְ הַדְּמָמוֹת וְהַקֶּצֶף,

דּוֹלְפִין בִּזְעֵיר־אַנְפִּין,

הִנֵּה הוּא מִזְדַּהֵר

בָּרוּחַ וּבַשֶּׁמֶשׁ.

וְאַחֲרֵי־כֵן,

בְּקֻפְסַת הַשִּׁמּוּרִים הַמֻּזְהֶבֶת,

פְּעוּר־פֶּה, עֲמוּם־עַיִן.

2.

רֹב הַזְּמַן הוּא סָפוּן בְּבֵיתוֹ, מְנַמְנֵם, יָשֵׁן. אַךְ בְּרֶגַע שֶׁמּוֹדִיעִים

עַל יָם גְּבַהּ־גַּלִּים, הוּא מִתְנַעֵר וּמְמַהֵר לְשָׁם.

הוּא מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ לַחוֹלוֹת, הוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ קַו הַקֶּצֶף הָרוֹעֵד,

וְחוֹשֵׁב: “תַּרְשִׁים א.ק.ג. שֶׁל הַמְּצוּלוֹת”.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ נֶעֱלָם מֵעֵינָיו הַסּוֹרְקוֹת. הוּא בּוֹרֵר, כּוֹבֵר,

מְמַיֵּן, מְסַנֵּן — וְאוֹסֵף אֶת שְׁלָלוֹ הַיָּקָר.

גַּשָּׁשׁ וָתִיק — הוּא מְפַעְנֵחַ אֶת קוֹרוֹת הַלַּיְלָה: כָּאן, הוּא

קוֹרֵא בָּאֵפֶר, לָהֲטוּ בְּשָׂרִים עַל הָאֵשׁ; כָּאן כִּסָּה הַיֶּלֶד אֶת

אָבִיו בְּחוֹל צוֹרֵב; כָּאן הִיא עָלְתָה וְיָרְדָה עָלָיו, גַּבָּהּ אֶל

הַשְּׁקִיעָה, וְהוּא כָּתַב אֶת שְׁמוֹ בְּאַמָּה רוֹעֶדֶת עַל מָתְנֶיהָ,

וּבַבֹּקֶר — וְהִנֵּה עוֹרָהּ צַח כְּמוֹ זִקִּית עַל קִיר מְסֻיָּד.

לְעִתִּים דֵּי קְרוֹבוֹת הוּא חוֹזֵר הַבַּיְתָה בֵּין־עַרְבַּיִם בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

אֲבָל בְּרֹאשׁ מָלֵא.

אני הוא המשורר המשַׁקר!

משולם דֵיפִּיאֶרָה

בְּבַקָּשָׁה לֹא לָבוֹא אֵלַי בִּטְעָנוֹת

שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד פָּנִים.

מִי לֹא?

מַלְכַּת הַלַּיְלָה מַעֲמִידָה פָּנִים

שֶׁמֶּמְשַׁלְתָּהּ לַעֲדֵי־עַד.

הַיֶּלֶד מַעֲמִיד פָּנִים

שֶׁאֵין מִלּוֹת גּוּף.

הָעוֹר הַמֻּשָּׁל מַעֲמִיד פָּנִים

שֶׁשּׁוּב יַעֲמִיד פָּנִים.

הָאָבִיב וְהַגֵּאוּת וְהַמִּלּוּא

מַעֲמִידִים פָּנִים

שֶׁיַּעַמְדוּ עַד קֵץ הַיָּמִין.

רַק הַמִּלִּים הָאֵלֶּה

אֵינָן מַעֲמִידוֹת פָּנִים.

וּלְשׁוֹנֵנוּ רִמָּה.

אִם לֹא נְרַמֶּה, נֹאמַר:

לְשׁוֹנֵנוּ רִמָּה,

תּוֹלֵעָה וְעָפָר.

אֲבָל אִם תִּטְהַר

כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר.

כְּרוּחַ מִדְבָּר,

כִּי אָז נֹאמַר:

הָיִינוּ,

וּשְׂחוֹק פִּינוּ.

אֲנִי יָקָר,

מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?

אַתָּה שְׁאֵרִי, אַתָּה כְּסוּתִי,

וּבְהֵאָלֵם קוֹלָהּ —

גַּם עוֹנָתִי.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁכֹּן עָפָר,

וְלַמָּחָר —

לִזְרוֹת חוֹל בָּעֵינַיִם.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל

לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל אִמִּי,

לְקַלֵּל אֶת אָבִי־מוֹלִידִי,

לְהִתְגּוֹלֵל עַל אִשְׁתִּי.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל

לָשֵׂאת, לְהִתְנַשֵּׂא, לְהִתְפַּלֵּשׁ, לְהִתְגָּרֵשׁ,

לְהִתְנַקֵּשׁ, לְהִתְנַשֵּׁק, לְהִשְׁתַּנֵּק,

לִצְרֹם וּלְהַנְעִים, לִרְזוֹת וּלְהַשְׁמִין,

לְהִתְכַּחֵשׁ וּלְהַכּוֹת עַל־חֵטְא —

וְהַכֹּל אֱמֶת!

בִּזְכוּתְךָ — הוֹ, לִירִי! —

אֲנִי יָכוֹל לְחַלֵּק אֶת נַחֲלוֹתַי

וּלְהַתִּיז הֲבָרוֹת שֶׁל רִיר

בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַחֲשֵׁכָה.

נ.ב. אֲנִי יָקָר, עִקָּר שָׁכַחְתִּי.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי גַּם יָכוֹל לִשְׁאֹל:

מָה אֶעֱשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?