חָמֵשׁ אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם.

אוֹר מַעֲרָבִי פּוֹשֵׁט כָּעָב

בֵּין חֲרַכֵּי הַתְּרִיס.

מְבַשֵּׂר טוֹב?

אֵינִי יוֹדֵעַ.

הַחִיּוּךְ שֶׁבִּשְׂפָתַיִךְ, יְשֵׁנוֹת,

אוֹמֵר: יֶלֶד,

תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ.

וְזֶה הַגְּזָר. עַכְשָׁו הַכֹּל צָפוּי

וְהָרְשׁוּת אֵינֶנָּה נְתוּנָה.

כְּמוֹ כְּלָבִים שֶׁאֵינָם

פּוֹסְחִים עַל שׁוּם עֵץ רַעֲנָן,

אֲנַחְנוּ מִתְעַלְּסִים בְּכָל עִיר חֲדָשָׁה,

מַשְׁאִירִים אֶת הַנִּיחוֹחוֹת שֶׁלָּנוּ

לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ.

אֵין לָנוּ עָבָר.

הַלּוּחַ שֶׁלָּנוּ חָלָק

כְּמוֹ יָם בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר.

אֵין שָׂרָטוֹת בְּפָנַיִךְ,

אֵין צַלָּקוֹת בְּשָׁדֵךְ.

הִנֵּה עָבַר עוֹד יוֹם.

שׁוּם הֲבָרָה זָרָה

לֹא הִתְגַּנְּבָה לְקוֹלֵךְ,

שׁוּם צֵל־רְפָאִים

לֹא נָח עַל שְׂפָתַיִךְ.

אֲנַחְנוּ בַּפְּרֵיהִיסְטוֹרְיָה.

לֹא נַשְׁאִיר מְגִלּוֹת,

גִּלּוּפִים, תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה.

רַק עֲצָמוֹת נְדִירוֹת,

גַּלְעִינֵי זֵיתִים וּקְצָת אֵפֶר.

הִנֵּה עָבַר עוֹד לַיְלָה.

אַתְּ צָעַקְתְּ בַּחֲלוֹם

וַאֲנִי רָאִיתִי קֶצֶף עַל חוֹף

כְּמוֹ שִׁלְיָה מְצֻפָּה רִיר.

הִנֵּה מַפְצִיעַ שַׁחַר, גַּם עָבָר.

חֵרֵשׁ־אִלֵּם,

הוּא עוֹמֵד מוּלָהּ,

פָּנִים אֶל פָּנִים

כְּמוֹ יָרֵחַ מוּל מַיִם,

וְקוֹרֵא אֶת שְׂפָתֶיהָ.

אֲנִי, הָעוֹמֵד מִן הַצַּד

(וְרָגִיל לְהַפְנוֹת פְּרוֹפִיל,

עֹרֶף, גַּב וְעֵינַיִם צָרוֹת),

רוֹאֶה כֵּיצַד

הוּא חַי מִפִּיהָ.

בַּלַּיְלָה הוּא שָׂם אֶת יָדוֹ

עַל שְׂפָתֶיהָ,

מַכֶּה גַּלִּים בְּגוּפָהּ.

בְּיָמִים אֵלֶּה אֲנִי נֶהֱנֶה

מֵהַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי הוֹזֶה

(וְלֹא כּוֹתֵב).

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם, רוֹעֲדִים,

כְּמוֹ בְּצִיּוּר פְלֶמִי,

מֵאֲחוֹרֵי טוּל שֶׁל עֲרָפֶל.

גַּם אַתְּ רוֹאָה? לֹא?

הַרְחִיבִי אֶת אִישׁוֹנַיִךְ

וְהֵעָלְמִי אִתִּי בְּמַמְלֶכֶת הַסַּגְרִיר.

1.

זוּגוֹת־זוּגוֹת בַּמִּסְעָדָה

הַמַּשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי הַיָּם

אַחֲרַי הַמַּבּוּל, אוֹמֵר בַּעַל־הַבָּשָׂר

וּמְעַרְטֵל עוֹד שַׁפּוּד כְּעָנָף

בָּאֹפֶק — אֲרֻבּוֹת תַּחֲנַת־הַכֹּחַ

מְאוֹתְתוֹת לְחַשְׁמַלֵּי־מַעְלָה

הוֹ, הַשַּׁאֲנַנִּים בְּקֵיסַרְיָה

הִסְתַּכְּלוּ בַּפֶּסֶל שֶׁאִבֵּד אֶת הָרֹאשׁ

רְאוּ אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת

שֶׁצִּמְּחָה זָקָן שֶׁל אַצּוֹת

חֶשְׁבּוֹן, בְּבַקָּשָׁה

בְּבוֹא הַיּוֹם וַדַּאי אֶרְצֶה

לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי לָדַעַת

הַשְּׁאֵלָה הִיא: כַּמָּה עַצְמִי יִשָּׁאֵר?

חָה, חָה, מְתוּקָה שְׁנַת הָאוֹבֵד

חֶשְׁבּוֹן, בְּבַקָּשָׁה

מִי זֶה יוֹשֵׁב שָׁם בַּפִּנָּה

בְּפַּרְצוּף מָחוּק?

לֹא, לֹא,

זֶה הוּא שֶׁמּוֹחֵק.

2.

פֶּרֶץ שֶׁל שְׁחָפִים מְצַוְּחִים

עָטִים עַל פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם,

נוֹסְקִים, דּוֹאִים וְצוֹלְלִים,

קֶצֶף שֶׁל כְּנָפַיִם,

סוּפָה שֶׁל לָבָן מִתַּמֵּר כְּעָשָׁן

וּפִתְאֹם — שָׁמַיִם רֵיקִים

וְגַלִּים בְּלִי־נִשְׁמָע־קוֹלָם.

אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ בְּדֵעָה צְלוּלָה:

אֵינֶנִּי חוֹפֵז

וְאֵינֶנִּי מְכַזֵּב.

אֲנִי מַמְתִּין לַפֵּרוּר הַבָּא

וְגַם לְאֵלֶם הַחוֹף.

זֶה כָּל הָאָדָם.

אב התאבד בטביעה ולקח עמו את בנו בן השנתיים ושמונה חודשים… דייג שמע בכי של תינוק בלילה…

(מן העיתונות)

עַכְשָׁו, בְּצָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב,

הַמְמַצְמֵץ אֶת אִישׁוֹנַי

מוּל עֲשָׂבִים רָוִים, כְּתָרִים שֶׁל קֶצֶף

וְחוֹלוֹת אָבִיב,

אֲנִי רוֹאֶה רַק חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

שׁוֹמֵעַ רַק לַיְלָה, יָם,

בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק

בַּיָּם הָאַחֲרוֹן.

הַאִם יָרְדוּ יַחְדָּו?

הַאִם הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אָבִיו, שָׁם,

לְפָנָיו,

וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע גַּם הַדַּיָּג?

גַּם בַּחֲלוֹם, בְּחֶזְיוֹן־לַיְלָה,

לֹא יִמָּצֵא לִי הַכֹּחַ לַעֲמֹד עַל הַחוֹף

בְּאִישׁוֹנִים קְרוּעִים וְאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת.

צָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב.

גּוּפַת הָאָב, שֶׁשָּׁלַח אֶת יָדוֹ,

נִפְלְטָה אֶל הַחוֹף:

גּוּף זָר, זָר מְאֹד,

גּוּפַת הַתִּינוֹק עוֹד לֹא.

בִּכְיוֹ הַקָּטָן יְפַרְפֵּר בָּרְשָׁתוֹת,

יְפַרְכֵּס כְּמוֹ קֶצֶף בַּלֵּילוֹת

בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים.