“אָבִיךָ זֶה יְלָדְךָ אֲנִי!” משה רִיאֵטִי, “מקדש מעט”

עַל עֶרֶשׂ־מוֹתוֹ —

מַסֵּכַת־חַמְצָן לְפִיו

וַחֲזִירֵי־צִנּוֹרוֹת מִשְׂתָּרְגִים

מִגּוּפוֹ לְכָל עֵבֶר —

גִּלְגֵּל עֵינַיִם עוֹמְמוֹת

אֶל רֹאשִׁי,

כְּאוֹמֵר: גַּם עַכְשָׁו,

כְּשֶׁשְּׂמֹאלִי קְפוּאָה כְּמוֹ גְּמַל שְׁלֹמֹה

וְעֵינֵי הַמַּלְאָךְ זוֹחֲלוֹת עַל גּוּפִי כִּנְמָלִים —

גַּם עַכְשָׁו אַתָּה מֵהִין

לְהִתְיַצֵּב לִמְרַאֲשׁוֹתַי

בְּרֵישׁ גְּלֵי?

רוּחַ גְּדוֹלָה נָשְׁבָה בְּשַׂעֲרוֹתַי

וְרִצְפַּת קַרְקַפְתִּי הֶאֱדִימָה.

וְאַחֲרֵי הָרוּחַ — דְּמָמָה,

וְאַחֲרֵי הַדְּמָמָה — דּוּמָה.

אִי־הַדִּבּוּר שֶׁל הַמֵּתִים

בַּחֲדַר־הַטָּהֳרָה

צָף מֵעָלַי כַּעֲנָנָה שְׁחֹרָה.

הַאִם תָּבוֹא סְעָרָה?

בְּרָקִים יְפַלְּחוּ

אֶת חַשְׁרַת הַמַּיִם?

לֹא,

חוּץ מִמֶּנִּי

וְרַעַם גַּלְגַּלֵּי־עֵינַי,

לֹא יִשָּׁמַע וְלֹא יִנּוֹעַ;

רַק לֹבֶן עָמוּם שֶׁל תַּכְרִיכִים

פּוֹעֵם בָּאֲפֵלָה.

אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים אָמַר: הַכֵּר!

הֲזֶה אָבִיךָ מוֹלִידְךָ? הָאִישׁ

אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתְךָ לוֹמַר קַדִּישׁ?

הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶת מִצְוָתוֹ תָּפֵר?

אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים קָלַף צָעִיף

אַחַר צָעִיף מִפְּנֵי הַבַּר־מִנַּן,

חָשַׂף אֶת קְרוּם הַשֶּׁקֶט הַלָּבָן,

וּמִתַּחְתָּיו, פָּעוּר, אֶת אֵלֶם פִּיו.

כֵּן, זֶה הָאִישׁ, וְאֵלֶּה הֵם פָּנָיו,

וְאָנָה מִפָּנָיו, פִּיו וְעֵינָיו?

כֵּן, זֶהוּ בְּנִי, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח עַכְשָׁו,

וְהַדִּמְעָה — קָרִישׁ בְּדַם עֵינָיו.

אֲשֶׁר עַל הַמֵּתִים לָפַף שׁוּב אֶת הַלּוֹט.

הַמַּיִם לֹא שָׁטְפוּ אֶת הַקּוֹלוֹת.

(קטע)

אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָרֶגַע.

מָה רָאִיתָ?

אִשָּׁה כְּמוּשָׁה,

כְּמוֹ עָלֶה שֶׁל סְתָו,

נְחשֶׁת וְזָהָב עַל כְּבִישׁ אָפֹר.

גִּידִים הַנּוֹצְצִים בַּטַּל

וּמִתְכַּוְּצִים בַּשֶּׁמֶשׁ.

עֲלֵה־נְיָר,

שׁוּלָיו מִתְרוֹמְמִים לְפֶתַע

בַּעֲוִיתוֹת שֶׁל אֵשׁ.

סְפִינַת חָלָל.

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

טִפָּה סְרוּחָה,

טֻמְאָתְךָ לֹא תָּסוּר.

אִם הָרַסְתָּ אֶל חֲדַר־הַמֵּתִים,

דּוּמִיָּתָם תִּדְבַּק בְּךָ כְּמוֹ תַּכְרִיךְ,

לָבְנָם יַצְרִיעַ אֶת גּוּפְךָ.

תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּשְׁכַּח.

תָּנוּעַ וְתָנוּד — וְלֹא תִּדְמַע.

וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה — דְּמָמָה.

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים

נוֹשְׁרִים כְּמוֹ גִּלְדֵי בָּצָל,

וְאֵין בְּךָ דִּמְעָה.

הַקָּטָרַקְט יִתְעַצֵּם,

שְׂדֵה־הָרְאִיָּה יִצְטַמְצֵם,

הַנְּשִׁימָה תִּקְצַר,

וְהָאֲבִיּוֹנָה תִּבָּלַע

בִּמְעֵי הַצּוּלָה.

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים

פָּגַשְׁתִּי אֶחָד שֶׁאָמַר לִי:

בֶּן־אָדָם,

עַכְשָׁו הוּא יְחַכֶּה לְךָ בַּפִּנָּה,

בְּלֹבֶן הָעַיִן וּבְלֹבֶן מִפְרָשִׂית.

כְּשֶׁתְּנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתְּךָ,

תְּעַלַּע אֶת רִיר הַמַּלְאָךְ

שֶׁשְּׂפָתָיו הִתְעַוּוּ לִנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה.

כְּשֶׁתְּלַטֵּף אֶת יַד נֶכְדּוֹ,

תִּרְאֶה אֶת שְׂמֹאלוֹ הַמְדֻלְדֶּלֶת,

שַׁדַּי מְשֻׁתָּק עַל לֹבֶן הַסָּדִין.

בֶּן־אָדָם, גּוֹרָלְךָ נֶחְתַּם.

דּוּדֵי־הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים

כְּמוֹ מַצֵּבוֹת שְׁקוּעוֹת בְּבֵית־עָלְמִין.

גִּדְמֵי מֶדוּזוֹת עַל הַחוֹף

כְּמוֹ גְּבִישֵׁי־סֻכָּר מֻתְלָעִים בַּשֶּׁמֶשׁ.

בְּלִי הַשִּׁנַּיִם הַתּוֹתָבוֹת,

לְחָיָיו שָׁקְעוּ, פָּנָיו הִתְחַדְּדוּ

כְּמוֹ פְּנֵי־שׁוּעָל מִשַּׁעֲוָה.

בְּאַפְלוּלִית חֲדַר־הַמֵּתִים —

כְּמוֹ קְלָחִים לְבַנְבַּנִּים שֶׁל תִּירָס שָׁדוּף.