בעיר Sais היא צֹעַן עבדו המצרים הקדומים להאלילה נייטה (בלה"ק נשאר לשם זה שריד בשם אָסְ-נַת שפירושו בל' גפטית “הקדושה לנייטה”), היא אלהי החכמה, כאטהענע אצל היונים. בהיכלה אשר בעיר ההיא היה עומד פסלה מכוסה תמיד בצעיף לאות כי פני החכמה האמתית מכוסים מבני האדם. על ההיכל בחוץ היה כתוב: אָנֹכִי הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, אֶת פָּנַי לֹא יִרְאֶה הָאָדָם וָחָי. שמה היו באים בני יון ללמוד חכמה אצל החרטומים. ספור השיר הזה היא אגדה יונית, ואומרים שמעין זה קרה לפיתגורס.

לֹא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת-פָּנָי

כִּי לֹא-יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי!

(שמות ל"ג, כ').

אֶל מִקְלַט הַכֹּהֲנִים אַרְצָה מִצְרַיִם

לִדְרֹש חָכְמַת הַחַרְטֻמִּים בָּא עֶלֶם.

הַרְבֵּה לָמַד אַךְ כַּצָּמֵא לַמַּיִם,

יַעֲרֹג לַאֲשֶר מִכֹּל אָדָם יֵעָלֶם,

אֶת הָאֱמֶת בִּקֵּשׁ מִבְּלִי תָפֵל שֶׁקֶר,

פֵּשֶׁר סִתְרֵי נֵצַח, חִידוֹת אֵין חֵקֶר.

שָׁם אֹזֶן הַכֹּהֵן חֶפְצוֹ שָׁמָעָה

וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ: "רוּחֲךָ הַרְגִּיעַ,

הֲלֹא רַב לָךְ בַּאֲשֶׁר נַפְשְׁךָ מָצָאָה,

אַל עוֹד שַׁלְוַת לִבְּךָ תַּשְׁבִּית תַּפְרִיעַ".

– אֲהָהּ, אָבִי, קָרָא, מַה-זֶּה מָצָאתִי?

הַאֵין עוֹד חָכְמָה? הַעַד הַגְּבוּל בָּאתִי?

הָאֱמֶת אֲחַפֵּשׂ – הִיא תַּכְלִית כָּל דָּעַת!

אַחַת הִיא וּשְׁלֵמָה לֹא מִתְפָּרֶדֶת;

וּמָה תֵּדַע נַפְשִׁי אִם לֹא כֹּל יוֹדַעַת?

וּמְעַט אִם חָסַרְתִּי כֻּלָּהּ אוֹבֶדֶת.

הֲלִרְכוּשׁ אֶרֶץ הַחָכְמָה נִדְמָתָה

כִּי תֹאמַר לִי: רַב לָךְ בַּאֲשֶׁר מָצָאתָ?!

קֶשֶׁת בֶּעָנָן חֹבֶקֶת שָׁמָיִם –

צֶבַע אֶחָד מֶנָּה הֲיִיף לֶעָיִן?

אוֹ זִמְרַת נֹעַם לֹקַחַת אָזְנָיִם –

מָה קוֹל בּוֹדֵד מֶנָּה! אֶפֶס וָאָיִן!

וָאִישׁ הֶחָפֵץ אֶת הָאֱמֶת יָדֹעַ

הֲתִמְצָא בַּמִּצְעָר נַפְשׁוֹ מַרְגּוֹעַ?

מִדֵּי דַבְּרָם נָשָׂא עֵינָיו הָעֶלֶם

וַיַּרְא כִּדְמוּת תַּבְנִית נִכְחוֹ נִשְׁקֶפֶת

וּצְעִיף בָּד אָרוֹךְ כִּסָּה אֶת הַצֶּלֶם:

מַה-זֹּאת, שָׁאַל, בַּצָּעִיף מִתְעַלֶּפֶת?

“הָאֱמֶת!” – הָאֱמֶת?, קָרָא וּבְחֶרְדַּת מָוֶת,

הָאֱמֶת זֹה אֲבַקֵּשׁ פֹּה הִיא נִצֶּבֶת? –

"פֹּה הִיא נִצֶּבֶת, אַךְ הֶרֶף מִגֶּשֶׁת,

כִּי אֱלֹהֵי הָאֱמֶת הוּא גָּזַר אֹמֶר

"לִבְלִי יַחֲשׂוֹף הַדְּמוּת חַי וִילוּד אֵשֶׁת.

“וּלְגַלּוֹת כִּי יָעֹז שׁוֹכֵן בֵּית חֹמֶר…”

– מַה יֶּהִי? – שָׁאַל זֶה כַּמַּיִם פַּחַז.

“אָז פָּנִים אֶל פָּנִים אֶת הָאֱמֶת יָחַז!”

– גַּם עֵינְךָ אֵפוֹא אֶת הָאֱמֶת לֹא שָׁרָה? –

“גַּם לַחְפּוֹץ אֶת זֹאת נַפְשִׁי לֹא הִרְהִיבָה!”

– וּכְסוּת קַלָּה זֹאת בַּעַדְךָ עָצָרָה? –

"כֵּן, הִיא רַק הִיא יָדִי אָחוֹר הֵשִׁיבָה,

"כִּי זֶה הַצָּעִיף עַל הָאֱמֶת יָנוּחַ

"קַל הוּא לַיָּד וּמַה-יִּכְבַּד לָרוּחַ!!

אֶל בֵּיתוֹ לִמְעוֹנוֹ הָלַךְ הַנָּעַר

וּתְשׁוּקָתוֹ הוֹמָה קִרְבּוֹ כַּסָּעַר

וּשְׁנָת מֵעֵינָיו בַּלַּיְלָה נָדָדָה.

כַּחֲצוֹת הַלַּיִל בִּדְמָמָה נֶעְכֶּרֶת

וַתִּשָּׂאֵהוּ רוּחוֹ הַסֹּעֶרֶת

וּפִתְאֹם בַּהֵיכָל רַגְלוֹ עָמָדָה.

בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ זֶה וּבְאִישׁוֹן הַלָּיִל

נִצָּב הָאִישׁוֹן כָּאִישׁ וּכְבֶן חָיִל,

לִבּוֹ יִגֳּפֶנּוּ וּבְאַפּוֹ פַּס רוּחַ.

וּכְמַרְאֵה אֵל נוֹרָא שָׁמָּה מִנֶּגֶד

יַעֲמוֹד הַסֵּמֶל מִתְכַּסֶּה בַּבֶּגֶד.

אוֹר זִיקוֹת הַסַּהַר עָלָיו זָרוּחַ.

וַיֵּלֶך וַיִּגַּשׁ וַיִּבְרַך בֶּרֶךְ –

עַל פָּנָיו צַלְמָוֶת, בִּלְבָבוֹ מֹרֶךְ,

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ בַּצָּעִיף לָגַעַת:

אַךְ טֶרֶם לָגַעַת יָדוֹ הִרְהִיבָה

עוֹד רוּחַ נַעֲלָמָה אֹתָהּ הֵשִׁיבָה

וּדְמִי קוֹל מִסְתַּתֵּר אָזְנוֹ שׁוֹמָעַת:

"הַלְגַלּוֹת סוֹד אֱלוֹהַּ תַּכְלִית שַׁדָּי

"תָּזִיד, בֶּן חֲלוֹף, אֶל לִבְּךָ תָּשִׂימָה

“הַכְּסוּת מִן הָאֱמֶת לֹא תּוּרָם בִּלְעָדָי!!”

– וִיהִי מָה! – אָמַר – אָנֹכִי אָרִימָה

וּפְנֵי אֲמִתְּךָ אֶל עֵינַי יֵרָאוּ. –

“רָע הוּא!” הֵד קִירוֹת הַהֵיכָל עָנָהוּ.

אָמַר – וַיָּרֶם וַיַּבֵּט וַיָּבֶן…

וּמָה רָאָה שָׁמָּה – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ

לִפְנוֹת בֹּקֶר נִמְצָא מוּטָל כָּאָבֶן,

נָבוּךְ, מַרְעִיד וּמְשׁוֹמֵם כַּגֹּוֵעַ;

וַאֲשֶׁר תַּחַת הַכְּסוּת רָאֲתָה עֵינֵהוּ

לֹא גִלָּה לָאָדָם כָּל עֶת-חַיֵּיהוּ.

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא גִּיל עֲזָבָהוּ,

רוּחוֹ חֻבְּלָה וּבְיָגוֹן חַיָּיו כָּלוּ;

וּבִשְׁאֵלוֹתָיו אִם אָדָם אִלְּצָהוּ

עָנָה פֶּה אֶחָד: אֲהָהּ אַל תִּשְׁאָלוּ!

הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אַל יִרְאֶהָ,

לֹא יִחְיֶה וִיאֻשַּר רֹאֶה פָנֶיהָ.

נושא השיר היא האגדה היונית הזאת: לְצֶרֶס בת יופיטער, הממונה על הצמחים, אבדה פרוזרפינה בתה ולא נודע אנה באה. ימים רבים בקשתה האם השכולה ולא מצאַתה עד אשר נודע לה כי מלאך הדומה חמד יפיה בלבו ויורידנה אתו לבאר שחת. ואחרי אשר כל יורד שאול לא יעלה והיא כבת אלהים לא תרא השחת וא“כ בתה לא תשוב אליה והיא לא תלך אל בתה, לכן עשתה את צמח השדה למלאך שלוח ופרי הארץ לציר אמונים בינה ובין בתה: הצמחים המציצים הם מלאכים באים מן הבת אל האם, והנובלים הם ההולכים מאת האם אל הבת. נקל להבין כי המשל הזה רומז על התמורה התמידית אשר בטבע, והוא ע”ד: תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון. עשבי השדה, שהללו נוצצין והללו נובלין, הם כמלאכים שלוחים וכסרסורים בין החיים ובין המתים.

הָאָבִיב יָשׁוּב מִמְּעוֹנוֹ רָקִיעַ

וַחֲדָשָׁה כַּנֶּשֶׁר תֵּבֵל תּוֹפִיעַ;

גַּבְנוּנֵי חֶמֶד עָטוּ צִיץ וָפֶרַח

מֵעַל כָּל הַפְּלָגִים נִצְמַת הַקֶּרַח,

וּתְכֵלֶת מוּפָזָה מִקְּצוֹת שָׁמַיִם

תַּשְׁקִיף אֵלֵינוּ מֵרְאִי מִשְׁקַע מַיִם;

הָרוּחוֹת יַשִּׁיבוּ שׁוּבָה וָנַחַת

יִישַׂגְשֵׂג כָּל עֵץ, כָּל פֹּארָה פֹּרָחַת;

שִׁירִים וּרְנָנִים בַּיְּעָרֹות הֵקִיצוּ –

כֻּלָּם פֶּה אֶחָד עָלַי יִתְּנוּ קוֹלָם;

"פִּרְחֵי הָאָבִיב יָשׁוּבוּ יָצִיצוּ,

“בִּתֵּךְ לֹא תָשׁוּב – לֹא תָשׁוּב עַד עוֹלָם”.

יָמִים רַבִּים עָבְרוּ, שָׁנִים חָלָפוּ,

כַּדּוּר כָּל הָאָרֶץ רַגְלַי צָנָפוּ;

קַרְנֵי הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל שָׁלַחְתִּי

לִמְצוֹא אֶת בִּתִּי רִבִּיתִי, טִפַּחְתִּי,

אַךְ עִקְּבוֹתֶיהָ עַד כֹּה לֹא נוֹדָעוּ

אַף שֶׁמֶץ מֶנָּה אָזְנַי לֹא שָׁמָעוּ.

הַכֹּל, הַשֶּׁמֶשׁ, הַכֹּל אַתְּ חוֹשֶׂפֶת,

אַךְ לִי לֹא תוּכְלִי לִמְצוֹא הַנֶּאֱסֶפֶת!

הַאַתָּה, שַׂר עוֹלָם, יָפְיָהּ חָמַדְתָּ

וּבִנְעִימוֹת פָּנֶיהָ תִּשְׂבַּע נַחַת,

אוֹ אַתָּה, מַר מָוֶת, אוֹתָהּ שָׁדַדְתָּ

וַתּוֹרִידֶנָּה אִתְּךָ לִבְאֵר שָׁחַת?!

הוֹי, אֶת מִי אֶשְׁלַח מִי יֵלֶךְ לִי שָׁמָּה

בֶּאֱשׁוּן לֵיל נֶצַח וּבְבֶטֶן הָאֲדָמָה?

מִי יִצְלַח לִצְלוֹח נַחַל הַבְּלִיַּעַל?

אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מִי יָרַד וַיָּעַל?

הֵן מִיּוֹם מֵימֵי הַנַּחַל יִנְהָרוּ,

עוֹד רַגְלִי אִישׁ חַי אוֹתוֹ לֹא עָבָרוּ,

וּנְאוֹת תֹּפֶת מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ שַׁחַת

עוֹד לֹא נִגְלוּ אֶל עֵין נֶפֶשׁ צוֹלַחַת.

אֳרָחוֹת אֶלֶף יוֹרְדוֹת חַדְרֵי מָוֶת

וּמִשָּׁם לַחַיִּים לֹא אַחַת תָּשֶׁב,

וּנְהִי שַׁוְעַת בִּתָּהּ בִּבְאֵר צַלְמָוֶת

עַל כֵּן אֹזֶן הָאֵם לֹא תַּקְשִׁיב קָשֶׁב.

מַה-שָּׁפְרָה נַחֲלַת אִשָּׁה מִמְּתֵי חָלֶד

כִּי בַת-חֲלוֹף הִיא, כִּי לָמוּת תִּוָּלֶד

מַחֲמַד עֵינָהּ כִּי יֻקָּח מֵעָלֶיהָ

הִיא תֵלֵךְ אֵלָיו כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיהָ,

אַךְ גָּרֵי בֵית אֵל וּנְצוּרֵי אַל-מָוֶת

הֵם לֹא יִרְאוּ שַׁחַת, לֹא יִרְעֵם מָוֶת

וּבְעַצְמוֹתֵיהֶם אִם בּוֹא יָבוֹא רֶצַח

יַאֲרִיךְ מַכְאוֹבָם כִּגְבוּלוֹת הַנֶּצַח.

אַדִּיר בַּמָּרוֹם! אָנָּא הוֹרִידֵנִי

מִמּוֹשַׁב אֱלֹהִים לִבְאֵר הַשָּׁחַת,

שָׁם אַהֲבָתִי אֵל בִּתִּי תִּרְפָּאֵנִי

מִכְּאֵב אָנוּשׁ וּמִמַּחֲלָה נִצַּחַת.

לוּ שָׁם אֶל אֶרֶץ תַּחְתִיּוֹת יָרַדְתִּי

אֶל מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת בַּלָּאט צָעַדְתִּי

(שָׁמָּה לִימִינוֹ בַּת-אוֹנִי יוֹשֶׁבֶת

עַל כִּסֵּא כִּלָּיוֹן בִּדְבִיר צַלְמָוֶת,

שָׁוְא תַּחְפֹּשׂ עֵינָהּ הַנְּמֹגָה לַמָּיִם

נֹגַהּ אוֹר יוֹם וּבְרָק שֶׁמֶשׁ שָׁמָיִם,

לַשָּׁוְא אֶל יוֹלַדְתָּהּ נַפְשָׁהּ נִכְסֶפֶת,

אֲנִי הַרְחֵק מֶנָּה אֶתַע זוֹעֶפֶת)

אֶפַּח בָּהּ רוּחִי וּבְחֹם לִבִּי אַחֵם

לִבָּה הַקָּפוּא עַד כִּי יָשׁוּב יֶחִי

וּבְכוֹר מָוֶת גַּם הוּא, לֹא יָדַע רַחֵם

גַּם הוּא מִקּוֹל בִּכְיִי יֵרֵד בַּבֶּכִי.

אַךְ שָׁוְא אֲצַפֶּה, הֶבֶל אֲיַחֵלָה,

אִמְרת אֵל נַעֲרָץ תָּקוּם וּתְהִי סֶלָה,

וּכְמוֹ כּוֹכְבֵי אוֹר בַּמְּסִלּוֹת יַיְשִׁירוּ

וּתְקוּפוֹת לֶכְתָּם הָמֵר לֹא יָמִירוּ.

מִמַּחֲשַׁכֵּי שַׁחַת הִסְתִּיר פָּנֵיהוּ

עַל דַּרְכֵי הַשְּׁאוֹל לֹא יָשִׂים עֵינֵיהוּ;

כָּל חַי וִיקוּם הַמָּוֶת יִבְלָעֶנּוּ,

עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יַפְלִיטֶנּוּ,

עֲדֵי עַל נִבְכֵי נַחַל הַבְּלִיַּעַל

תִּשֹּׁב הָרוּחַ, יִגַּהּ אוֹר זוֹרֵחַ,

עֲדֵי גַּם שָׁם שֶׁמֶשׁ בַּהֲדָרָהּ תַּעַל

קֶשֶׁת בֶּעָנָן וּבְלַיְלָה יָרֵחַ.

הַאֻמְנָם לִצְמִיתוּת מֶנִּי אָבָדָה

וּכְמוֹת גֶּבֶר חָדֵל דּוּמָה יָרָדָה?

הַאַף אֻמְנָם כָּל אוֹת לִי לֹא הִשְׁאִירָה

בּוֹ אֶתְנַחֵמָה עֵת זִכְרָהּ אַזְכִּירָה,

וַעֲבֹ­תוֹ­ת אֲהַבָה, בָּם יַחַד רֻתָּקוּ

לֵב אֵם וּבִתָּהּ, הֲכֻלָּן נִתָּקוּ?

הֲכִי לֹא נִשְׁאַר כָּל צָמִיד וָחֶבֶר

בֵּין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ וּבֵין יוֹרְדֵי קֶבֶר?

לֹא, לֹא לִצְמִיתוּת הָאֵל הִפְרִידָנוּ,

רַק מֵעֵינִי, לֹא מֵאָזְנִי, נַעֲלָמָה;

עוֹד שָׂפָה וּדְבָרִים אֵל נָתַן לָנוּ

לָשִׂיחַ יַחַד מֵעִמְקֵי אֲדָמָה.

עֵת הַנִּצָּנִים יָמוּתוּ יִבֹּלוּ

וּמֵרוּחַ הַסְּתָיו עָלִים יִפֹּלוּ

כָּל עֵץ יֵחָשֵׂף מֵעָנָף עַד שֹׁרֶשׁ

וַעֲרִירִים יַעֲמְדוּ סִבְכֵי הַחֹרֶשׁ –

אָז תָּבֹא תִּקְוָתִי בִּי וּתְחַיֵּינִי

מַסְלוּל וָדֶרֶךְ אֶל בִּתִּי תּוֹרֵנִי:

לַשַּׁחַת אַקְרִיב כָּל זֶרַע זָרוּעַ,

כָּל עֵשֶׂב כָּל זָג מִפְּרִי עֵץ נָטוּעַ,

וּבְמַעֲבֵה הָאֲדָמָה אוֹתָם אֶזְרָעָה –

צִירֵי אֱמוּנִים אֶל בִּתִּי לִי הֵמָּה;

הֵם לִי לָפֶה וּבָם עִמָּהּ אֶשְׁתָּעָה,

אֶדְרוֹשׁ טוֹבָתָהּ, לָהּ שָׁלוֹם אָשִׂימָה.

וּבְשׁוּב הָאָבִיב מֵחֶבְיוֹן שָׁמָיִם

אֶל קוֹל הַזָּמִיר צִלְצֵל הַכְּנָפָיִם

אָז יַעֲלוּ הַקְּבוּרִים מִמְּשׁוֹאַת אֶמֶשׁ

יַחֲלִיפוּ חַיִּים מִזֹּהַר הַשֶּׁמֶשׁ,

וּמִזְרַע כָּל פֶּרִי מֵתוּ לָעָיִן

זוּ נָבְלוּ לַשַּׁחַת הָיוּ כָּאָיִן

יָשׁוּבוּ יוֹפִיעוּ בַּגַּיְא וָגֶבַע

עֹטֵי רִקְמָתַיִם וּשְׁלַל כָּל צֶבַע;

וּבְעֵת נִצְרָם יִשְׂתָּרֵג, רוֹמָה יָעַל,

יִטָּמֵן שָׁרְשָׁם בֶּעָפָר מִתָּחַת

וַעֲטִינֵי הַתְּהוֹם וּשְׂחָקִים מִמָּעַל

יַשְׁקוּם דֶּשֶׁן עֲדָנִים יַרְווּם נָחַת.

רַגְלָם עַד עִמְקֵי הַשַּׁחַת תַּגִּיעַ

וּבְאַרְצוֹת הַחַיִּים רֹאשָׁם יוֹפִיעַ –

צִירֵי אֱמוּנִים מֵאֵת בִּתִּי הֵמָּה

הֵם לָהּ לָפֶה, עַל יָדָם אֶתְנַחֵמָה.

כַּשְּׁבוּיָה בַּתָּפְתָּה אִם יַעַצְרוּהָ

וּרְאוֹת אָת פָּנַי לַעֲלוֹת לֹא יִתְּנוּהָ

מֵרִבֹּאוֹת פִּיוֹת פִּרְחֵי תִּפְאָרֶת

אֶשְׁמַע הוֹד קוֹלָהּ, אֶשְּׁמָעֶנָּה דּוֹבָרֶת:

כִּי גַּם שָׁם בִּמְקוֹם אוֹר יוֹם לֹא זָרוּחַ

בִּמְקוֹם אֲבַדּוֹן וָמָוֶת נָשָׁקוּ

עוֹד תֶאֱהַב נֶפֶשׁ עוֹד יָחוּשׁ הָרוּחַ

וַהֲמוֹן הַמֵּעַיִם לֹא הִתְאַפָּקוּ.

וּבְכֵן בָּרוּךְ אַתָּה לִי, גַּיְא וָגֶבַע,

וּבְרוּכִים כֻּלְכֶם, צֶאֱצָאֵי הַטֶּבַע!

עַל מַחְלְפוֹת רֹאשְׁכֶם אָשִׂים זֵר קַרְנַיִם

וַאֲמַלֵּא כּוֹסְכֶם מִטַּל הַשָּׁמַיִם,

וִיפִי הוֹד הַקֶּשֶׁת אַחַר הַגֶּשֶׁם,

הַמַּחְפֶּרֶת יִפְעַת אֹדֶם וָלֶשֶׁם

וִיקַר אוֹר עַרְבַּיִם בִּקְצוֹת רָקִיעַ,

אֲשַׁו עֲלֵיכֶם וַהֲדַרְכֶם אַגְבִּיהַּ.

וּתְהִי לִי לַחֹק: כִּלְבוֹשׁ תֵּבֵל קֶרַח

אֶלְבַּשׁ אֲנִי קַדְרוּת אֵרֵד בַּבֶּכִי,

וּבְשׁוּבָהּ לִלְבּוֹשׁ נִצָּנִים וָפֶרַח

תָּשׁוּב גַּם נַפְשִׁי הַיְּבֵשָׁה וַתֶּחִי.

הַבְּעֵרָה /פרידריך שילר בתרגום: יהודה ליב גורדון

Fragment aus dem Liede von der Glocke

רַבַּת תּוֹעֶלֶת

הִיא אֵשׁ אוֹכֶלֶת

כָּל עוֹד מֹשֶלֶת

בָּהּ יַד הָאָדָם,

כִּי כָל תּוּשִׁיָּה

יַעֲשׂוּ עַל פִּיהָ

הִיא הָעֲלִילִיָּה

אֶל כָּל מַעְבָּדָם;

אַךְ שֹׁד וָקָרֶץ

אֶל כָּל הָאָרֶץ

עֵת כִּי תִּתְפָּרֶץ

מִתַּחַת יָדָם

וּבַחֲמַת כָּעַשׂ

בִּשְׁאוֹן הַר גָּעַשׁ

דֶּרֶךְ לָהּ תָּעַשׂ

עֲקֻבָּה מִדָּם.

אוֹי עֵת בִּמְהֵרָה

תֵּצֵא הַבְּעֵרָה

תַּעֲלֶה אֵת נֵרָהּ

עַד לֶב-הַשָּׁמָיִם

וּבִמְרוּצָתָהּ

חִישׁ תָּשִׁית בָּתָה

כָּל אֲשֶׁר נֶעֱשָׂתָה

בְּזֵעַת אַפָּיִם;

כִּי הָאֵיתָנִים

לֹא יִשְּׂאוּ פָנִים

אֶל כָּל קִנְיָנִים

וִיגִיעַ כַּפָּיִם.

הִנֵּה כֵּן זָבִים

מֵעֲטִינֵי הֶעָבִים

מָטָר וּרְבִיבִים

לַצְמִיחַ הָאֲדָמָה,

וּמִשָּׁם בַּזָּעַם

יִנַּח גַּם הָרָעַם

וּתְנוּבַת כָּל נֹעַם

יַהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה!

הַס, פַּעֲמֹנִים הָמוּ

וּלְבָבוֹת נִפְעָמוּ!

הַשְּׁחָקִים אָדָמוּ

לֹא מֵאוֹר הַחַמָּה,

וּכְמוֹ יוֹם בָּהִיר

הַלַּיְלָה יָאִיר,

וּבְחוּצוֹת הָעִיר

רַבָּה הַמְּהוּמָה:

לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת

בָּרְחֹבוֹת סוֹבֶבֶת

וּבְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

תִּמְרוֹת עָשָׁן עָלוּ

וּכְכִבְשָׁן תַּרְתִּיחַ

בַּיִת וּצְרִיחַ

וּלְדֶשֶׁן וָפִיחַ

קִירֹתָם אֻכָּלוּ;

גַּגָּם יֵחָרֶה

יִמַּךְ הַמְּקָרֶה

וִיסֹדָם יֵעָרֶה

חַלּוֹנִים יִצְלָלוּ

אִמּוֹת כִּבְרָקִים

רָצוֹת בַּשְּׁוָקִים

וִילָדִים נֶאֱנָקִים

מִתַּחַת הַגַּלִּים;

זֶה יַצִּיל קִנְיָנָיו

זֶה יִשָּׂא אֶת בָּנָיו

זֶה יָשִׂים אֶת פָּנָיו

חַלּוֹת אֵל אֵלִים.

וַהֲמוֹן רַב יָדַיִם

לֹא בַעֲצַלְתַּיִם

תָּבֵאנָה חִישׁ מַיִם

תּוֹבַשְׁנָה הַנְּחָלִים,

וּבְמֵרוּץ פֶּלִאי

יָעוּף הַדֶּלִי,

אַחֲרָיו כָּל כֶּלִי

יוֹרְדִים גַּם עוֹלִים.

וּבְזִרְמַת שֶׁצֶף

זֹרַק וַיָּצֶף

יַם מַיִם וָקֶצֶף

כִּמְטַחֲוֵי הַקֶּשֶׁת.

פִּתְאֹם רוּחַ יָם

יִשָּׂא הָאֵשׁ בַּעְיָם

וּלְתוֹךְ הַגֹּרֶן שָׁם

הִיא הוֹלְכָה נִגֶּשֶׁת,

שָׁם גָּדִישׁ עִם קָמָה

תֹּאכַל בִּמְהוּמָה;

וּכְאִלוּ הָאֲדָמָה

מִמְּקוֹמָהּ נוֹתֶשֶׁת,

תִּנָּשֵׂא לִשְׁחָקִים

עֲצוּמָה כַּעֲנָקִים,

וּמוּלָהּ הַבְּרָקִים

יֵבֹשוּ בֹּשֶת.

אוֹ אָז כָּל הָאָדָם

יַשְׁפִּילוּ אֶת יָדָם

כִּי אֵין עוֹד בִּמְאֹדָם

הָסֵר יַד אֱלֹהִים;

יִרְאוּ בְּמַר נַפְשָׁם

אַדְמָתָם תֵּשָׁם,

כָּל הוֹנָם וּרְכוּשָׁם

תַּמִּים נִבְלָעִים. –

שָׁמִיר וָשַׁיִת

בַּכֶּרֶם וָזַיִת,

וּבְקִירוֹת הַבַּיִת

רְסִיסִים וּבְקִיעִים,

הַבָּתִּים נֶחְרָבִים,

וּמִבַּעַד הַנְּקָבִים

יַבִּיטוּ הָעָבִים

אֶל קִרְבָּם מִגְּבוֹהִים.

עוֹד אֶל קִבְרוֹת הוֹנוֹ

וּלְחָרְבוֹת מִשְׁכָּנוֹ

יִשְׁלַח הָאִישׁ עֵינוֹ

טֶרֶם יִשְׂבַּע רִישׁ,

אָז יִתְמוֹךְ פֶּלֶךְ

וּכְלֵי גוֹלָה וָהֵלֶךְ

יִלְבַּשׁ וַיֵּלֶךְ

אֶל אַדְמַת נוֹד חִישׁ,

וּבְמִסְכֵּנֻתוֹ

רַק זֹאת נֶחָמָתוֹ:

כִּי יִשָּׂא רֹאשׁ בְּנֵי בֵיתוֹ

וְלֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ.