ר' אליעזר פתח:

“שיר השירים אשר לשלמה”¹ – תנא: כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, עלה בחפץ לפניו לברא את השמים בימינו ואת הארץ בשמאלו. ועלה בחפץ לנהוג היום והלילה, וברא המלאכים הממונים בחסדו לומר שירה ביום, וברא המלאכים הממונים לומר שירה בלילה. אלו מימין ואלו משמאל. אלו מקשיבים שירת היום ואלו מקשיבים שירת הלילה, שירתם של ישראל קדֹש.

ר' יצחק אמר: אותם האומרים שירה בלילה מקשיבים שירתם של ישראל ביום.

אמר ר' שמעון: כת אחת כלולה משלש כתות אומרת שירה בלילה.

ותנא: אלו האומרים שירה בלילה, הם שָרים על כל בעלי השיר, וכשפותחים החיים שירה מוסיפים העליונים כח לדעת ולהכיר ולהשיג מה שלא השיגו. שמים וארץ מוסיפים כח בהאי שירה.

אמר ר' נחמיה: אשרי הזוכה לדעת באותו שיר, דתניא: הזוכה באותו שיר יֵדע בעניני התורה והחכמה ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות, ובזה זכה שלמה לדעת, דתני ר' שמעון: דוד המלך עליו השלום ידע בזה² ותִקן שירות ותשבחות הרבה, ורמז בהן העתידות לבֹא והוסיף כח וגבורה ברוח הקֹדש, ידע בעניני התורה והחכמה, ואִזן וחִקר ותִקן משלים הרבה ועשה ספר מאותו השיר ממש, והַינו דכתיב: עשיתי לי שרים ושרות³, כלומר קניתי לי חכמה לדעת שיר מאותם השירים העליונים ואשר תחתיהם, והַינו דכתיב: “שיר השירים”, שיר של אותם שׁרים של מעלה, שיר הכולל כל עניני התורה והחכמה וכח וגבורה במה שהיה ועתיד להיות. שיר שהשׁרים של מעלה משוררים.

אמר ר' אלעזר: אלו השׁרים עמדו⁴ עד שנולד לוי, אבל משנולד לוי ואילך אמרו הלוִיִם שיר. כיון שנולד משה ונמשח אהרן ונתקדשו הלוִיִם, נשלם השיר ועמדו העליונים והתחתונים על משמרותיהם.

ואמר ר' אלעזר: בשעה שנולד לוי פתחו למעלה ואמרו: “מי יִתֶּנך כאח לי, יונק שדי אמי, אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבֻזו לי”⁵. כיון שיצאו משבט לוי המשוררים של מטה ונתקדשו כלם ועמדו על משמרותיהם ונתקדשו אלו לנוכח אלו⁶ חברים כאחד, והעולמות אחד ומלך אחד שוכן עליהם, בא שלמה ועשה ספר מאותו שיר של אותם שׁרים ונסתמה⁷ החכמה בו.

אמר ר' יהודה: למה נקראו השׁרים של מטה לוִיִם? – על שהם נלוים ומתחברים למעלה כאחד, והשומע⁸ נלוה ונדבק נפשו למעלה.

(שמות יח, יט)

אמר ר' שמעון:

אנו פותחים עינינו ורואים גלגלי המרכבה הקדושה נוסעים למסעיהם וקול שירה נעים לאזנים עולה ויורד¹, הולך ואינו נוסע², מזדעזעים אלף אלפים ורבוא רבבות ופותחים שירה וקולה הנעים הולך ממטה למעלה, עומדים מי שעומדים ומתכנפים בכנופיה³ לסטרא דימינא ארבע מאות וחמשים אלף מארי דעֵינין⁴, והם רואים ואינם רואים, ועומדים על מקומם. שתי שורות אחרות נֶחוָרות⁵ מהם. לסטרא דשמאלא מתכנפים מאתים וחמשים אלף. מארי דיבָבָא⁶ מיַבבים ומיַללים ממקום מושבם, פותחים בדין ומסַיְמים בדין. מיָבבים שנית והדַיָן יושב והספרים נפתחים. באותה שעה עולה הדַיָן העומד עליהם ויושב על כסא דין והשירה משתתקת עד שנגמר הדין. סובבים מארי דעַיְנין דלסטרא דימינא ועמהם שלשה עשר אלף אחרים. תוקעים ולא מיבבים ולא מיללים, פותחים שירה ומזדעזעים מאתים וחמשים אלף מארי דיבבא. תוקעים שנית ולא מיללים ולא מיבבים. נוסע הפטרון⁷ מאותו הכסא ויושב על כסא רחמים, באותה שעה הוא מזכיר את השם הקדוש, העליון והגדול, שבו יש חיים לכל. הוא פותח ואומר פעם אחת: “יוד, הֵא, וָאו, הֵא”. פותחים כמלפנים הגלגלים הקדושים ואלף האלפים ורבוא הרבבות ואומרים שירה ומשבחים ואומרים: “בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה!”. בא הגן, שהיה טמיר במאתים וחמשים עולמות ושזיו יוצא ממנו לארבע הרוחות ונמשך לכל אותם הנמצאים למטה, הוא הגן הנקרא “גן עדן”. פותח אותו הסבא־הפטרון שנית ומזכיר את שמו: “יוּד, הֵא, וָאו, הֵא”, וכלם פותחים בשלש עשרה מדות הרחמים. מי זה, שזכה לראות את הרמים על רמים, העצֻמים על עצֻמים, המרכבות הקדושות והשמים וכל צבאם מזדעזעים ומתחלחלים באימה רבה ומשבחים השם הקדוש ואומרים שירה! – זכאים הצדיקים, שהם באותו עדן ויודעים זאת. על זאת נאמר: “מי לא יִרָאֲךָ מלך הגוים, כי לך יאתה”⁸.

(שמות, תוספתא, ד)

¹

ר' אליעזר פתח: “שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני”² – שירים תאבים ברא הקדוש ברוך הוא בבריאת שמים וארץ, בכדי להללו ולשבחו, שהוא יוצר הכל. השמים אומרים שירה לפניו והארץ אומרת שירה. ועוד, שכל העולם תאבים ושמחים לפאר ליוצרם בחזותו³ נפלאותיו בשמים ובארץ, והוא “בראשית” – עַיֵן באותיות ותראה “שיר תאב”⁴, כלומר" שיר חָשק העולם לומר על נפלאותיו בשמים ובארץ. –

איזו הן “המעלות”, שהיה דוד המלך אומר? – אלו הם אותם השירים, של אותן המעלות, שהן השמים, שנאמר “הבונה בשמים מעלותיו”⁵, ודוד תאב להם והיה אומר אותם, וזהו “שיר תאב”.

ואמר ר' אלעזר: כתיב: “ברן יחד כוכבי בֹקר ויריעו כל בני אלהים”⁶ – מַאן אינון⁷ “בני אלהים”? אלו הם המלאכים, שהם אומרים שירה לפני יוצר בראשית בכל לילה, כנגד שלש משמרות דהַוִי הלילה; ובכל משמרה ומשמרה כל כת וכת אומרת שירה ובמשמרה האחרונה, שהיא בסוף הלילה, לעת הבֹקר, כל הכֹכבים והמזלות והמלאכים הנקראים “בני אלהים” אומרים שירה, שנאמר: “ברן יחד כֹכבי בֹקר” וכו', וכל אחד ואחד כפי מעלתו, להורות, כי “גבֹה מעל גבֹה שומר”, כי מעלות יש להם, אלו למעלה מאלו, על כן נאמר: “שיר המעלות” – שיר ממעלות המלאכים האומרים שירה, וזהו “בראשית” – “שיר תאב” – “ברא אלהים את השמים ואת הארץ”.

(זוהר חדש ו).

ר' חזקיה אמר:

תא חזי: בכל רקיע ורקיע יש כמה שַמָשים לשַמש את הקדוש ברוך הוא, כי אין לך שַמש, או ממונה, שאין לו עבודה ושִמוש לאדונו וכל אחד ואחד מהם עומד על השִמוש, שהפקד עליו ויודע את עבודתו. מקצתם משמשים בשליחותו של אדוניהם ונתמנו בעולם על כל מעשיהם של בני האדם, ומקצתם משבחים אותו והם הממונים על השירה. ואף על גב, שהם ממונים על השירה, אין לך כל חיל בשמים וכֹכב ומזל שלא ישורר לקודשא בריך הוא, כי בשעה שהלילה נכנס, מתפרשים שלשה מחנות מלאכים לשלשה צִדי העולם (מזרח, מערב וצפון) ובכל צד וצד אלף אלפים ורבוא רבבות ממונים על השירה, וחיה קדושה אחת ממונה עליהם וכלם אומרים שירה לקודשא בריך הוא עד שבא הבֹקר. כשבא הבֹקר כל אותם שבצד דרום וכל הכֹכבים המאירים כלם משבחים לקודשא בריך הוא, כמה שנאמר: "ברן יחד כֹכבי בֹקר ויריעו כל בני אלהים ואז מאיר הבֹקר וישראל נוטלים שירה ומשבחים לקודשא בריך הוא שלש פעמים ביום כנגד שלש המשמרות של הלילה וכך עולה כבוד ה' ביום ובלילה.

(וישב קפח, קפט).