ר' חִיָא ור' חזקיה היו יושבים תחת עץ שבשדֵה אוֹנוֹ. נרדם ר' חִיָא וראה את אליהו. אמר לו:

– השתא באתי להודיע, שירושלים וכל ערי החכמים קרובים להחרב, כי נִתנה הרשות לסמאל עליה ועל כל תקיפי העולם, ואני באתי להודיע לחכמים, דִלמָא¹ יאריכו ימי ירושלים, כי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא קַימת, משום שהתורה היא עץ החיים, וכל זמן שהתורה קימת למטה, אין עץ החיים פוסק למעלה; פוסקת התורה למטה, פוסק עץ החיים מן העולם, ועל כן כל זמן שהחכמים יעסקו בתורה בירושלים, לא יוכל סמאל להחריב אותה.

נעור ר' חיא והלך ואמר דבר זה לחכמים. אמר ר' יֵסי:

– הכל יודעים זאת: העוסקים בתורה, העיר הקדושה עומדת עליהם, ולא על תקיפי העולם.

(ויצא קנא).

ר' אבא, כשבא מהתם¹, היה מכריז:

– מי הרוצה עֹשר ומי הרוצה ארך חיים בעולם הבא, יבא ויעסוק בתורה.

היו כל העולם מתאספים אליו. היה רַוָק² אחד בשכונתו³. ביום אחד בא אליו ואמר לו:

– רבי! אני רוצה לעסוק בתורה, כדי שיהיה לי עֹשר.

אמר לו ר' אבא:

– ודאי יהיה לך עֹשר; ומה שמך?

אמר לו:

– יוסי.

אמר ר' אבא לתלמידיו, שיקראו לו: “ר' יוסי בעל עֹשר וִיְקָר”. ישב אותו רַוָק ועסק בתורה. לימים עמד לפני ר' אבא ואמר לו:

– רבי! אן⁴ העֹשר?

אמר ר' אבא:

– שמע מִנה, שלא לשם שמים הוא עושה.

נכנס לחדרו ושמע קול אחד אומר:

– אל תענשהו, כי אדם גדול יהיה.

שב אליו ואמר לו:

– שֵב ואני אתן לך עֹשר.

אדהכי בא אדם אחד וכלי פז בידו. הוציא את הכלי ונפל אור בבית.

אמר אותו אדם לר' אבא:

– רבי! אני רוצה לזכות בתורה, כי יש לי עֹשר רב, שעזב לי אבי, אשר היה מסדר לי על שלחנו שלש עשרה כוסות של פז כאלה, ובתורה לא זכיתי, ואני רוצה, שיעסוק אדם בתורה בשבילי ואני אתן לו עֹשר.

אמר לו ר' אבא לרַוָק:

– עֲסוק בתורה ואדם זה יתן לך עֹשר

נתן האיש לרַוָק את כלי הפז הזה וזה ישב ועסק בתורה, והאיש היה נותן לו עֹשר.

לימים נכנס חשק התורה ללבו של הרוק. ביום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו בוכה ואמר לו:

– על מה אתה בוכה?

אמר לו:

הנחתי חיי העולם הבא! איני רוצה לעסוק בתורה בשביל עֹשר.

אמר ר' אבא:

– השתא שמע מִנה, שֶלְשֵם שמים הוא לומד תורה.

קרא לאותו אדם ואמר לו:

– טול עשרך ותן אותו ליתומים, ואני אתן לך חלק גדול בתורה בכל מה שאנו עוסקים.

החזיר לו ר' יוסי את הכוס של פז, ומאז ועד היום נקרא הוא ובניו ובני בניו בשם “בן פזי”, והוא ר' יוסי בן פזי, שזכה הוא ובניו להיות גדולים בתורה ולדעת, שאין שום שכר טוב בעולם כשכרו של הלומד תורה ומקַיֵם אותה.

(לך לך מח).

ר' יהודה ור' יוסי היו מהלכים בדרך. אמר לו ר' יהודה לר' יוסי:

פתח פיך ודבר דברי תורה, כי השכינה באה ומתחברת עם מי שמדבר דברי תורה וכל שכן בדרך, שהשכינה באה והולכת לפני בני האדם, הזוכים לאמונת הקדוש ברוך הוא.

הלכו ודברו דברי תורה. פתאום אמר ר' יוסי:

– זוכרני השתא, שבמקום זה ישבתי פעם אחת עם אבי, והוא אמר לי: “בני! עתיד אתה, כשיגיעו ימיך לארבעים שנה, למצוא במקום זה אוצר של חכמה עליונה וכשתבאנה להבות אש אל ידיך, יאבד האוצר ממך”. אמרתי לו: “אבא! במה ידעת?” אמר לי: “בשתי צפרים אלו שעברו על ראשך אני יודע”. והרי זכיתי לאותם הימים שאמר אבי, ואת האוצר לא מצאתי.

אדהכי פרש ר' יוסי ונכנס אל תוך מערה אחת ומצא ספר אחד שהיה נעוץ בחור סלע שבקצה המערה.

כיון שפתח את הספר ראה שבעים ושנים גלופים של האותיות שנמסרו לאדם הראשון ובהם היה יודע כל החכמות של קדושי עליון וכל הדברים העתידים לבא לעולם עד היום, שבו יקום ענן בצד מערב ויחשיך את העולם.

קרא לר' יהודה והתחילו לקרוא באותו ספר. לא הספיקו לקרוא שנים שלשה דפים, עד שהיו מסתכלים באותה החכמה העליונה. כיון שהתחילו לקרוא בסתרי הספר ולדבר זה עם זה על הדברים שקראו, יצאה להבת אש וסערה באה ונגעה בידיהם והספר אבד מהם.

בכה ר' יוסי ואמר:

– דלמא חס ושלום חֵטא יש אצלנו, או אין אנו זכאים לדעת מה שכתוב בספר זה?

כשבאו אל ר' שמעון ספרו לו את המעשה. אמר להם.

– דלמא בקץ המשיח, הכתוב בספר זה, הייתם מדברים!

אמרו לו:

– אין אנו יודעים, כי הכל נשכח מאתנו.

אמר להם ר' שמעון:

אין רצונו של הקדוש ברוך הוא שאותו הספר יתגלה כל כך בעולם, וכשיקרבו ימות המשיח, אפילו הקטנים שבעולם עתידים למצוא צפונות החכמה ולדעת קצים וחשבונות.

(וירא קיז, קיח)

¹

ר' יוסי יצא לדרך והיה ר' אחא בר' יעקב מהלך עמו. בלכתם שתק ר' יוסי והרהר במילי דעלמא ור' אחא הרהר במילי דאורַיְתא. פתאום ראה ר' יוסי נחש אחד רץ אחריו. אמר לר' אחא:

– הרואה אתה את הנחש הרץ אחרי?

אמר לו ר' אחא:

– אני רואה אותו.

רץ ר' יוסי והנחש אחריו. נפל ר' יוסי ודמו שתת וירד מחטמו. שמע אומרים:

“רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקֹד עליכם את עונותיכם”²⁾.

אמר יוסי:

ומה על שעה אחת, שהסחתי דעתי מן התורה, כך, – מי שמתיאש ממנה, על אחת כמה וכמה.

(שמות יז).

אדם אחד היה הולך להרי חושך ושני חכמים עמו. ראה בהרים בקיעים ועשן יצא מהם, ושמע אדם אחד אומר: “וַי, וַי!”. אמר אותו אדם:

– ודאי מקום זה אחד ממקומות הגיהינם הוא.

נרדם האדם וראה בחלומו איש אחד מקבץ קוצים ומניחם על כתפיו ושני ממונים מן הגיהינם מציתים אש בקוצים והם נשרפים, והאיש צועק ושני המלאכים הקדושים, שליחיו של השופט העליון ששפט אותו, אומרים לו: “אתה עזבת את הקדוש ברוך הוא ואת מלאכיו, שהיו שומרים אותך בעולם הזה ובעולם הבא ועשית רצונם של הקוצים, הם הרשעים, ישרפוך הקוצים”.

אמר לו אותו היהודי לאיש מן הגיהינם:

– מי אתה?

אמר האיש:

– יהודי רשע אני והממונים של הגיהינם אינם מזכירים לי שמי ושלש פעמים דנים אותי ביום ושתי פעמים בלילה.

אמר לו:

– ושם מקומך אתה יודע?

אמר לו:

– בגליל העליון ישבתי ועזבתי בן בעולם ואני קַצָב הייתי. מפני הרעות הרבות שעשיתי היו דנים אותי מפי ומרַגלַי ומידַי ומלאך ממונה על הקברות אמר לי בשעה שדנו אותי: “אוי למי שנשבע לקַיֵם את התורה ונשבע על שקר! וַי לקרקפתא¹, שלא הניחה תפילין מעולם ואוי לידים ששמשו בהבלי העולם ואוי לרגלים שהיו הולכים בהבלי העולם!” בשעה שהיו מַלקים אותי מכות מרדות², אמרתי כל מה שעשיתי ובאה נשמתי והמלאך שהיה ממונה על נשמתי ונתנו כתָב אחד מכל מה שעשיתי.

נֵעור אותו אדם משנתו והלך לגליל העליון. אמר שם לאיש אחד:

– הראית ינוקא בן קַצָב שמת בזמן פלוני?

אמר לו האיש:

– ינוקא זה שאתה שואל עליו הולך לבית המטבחים והוא רשע כאביו.

הלך אותו אדם לבית המטבחים וראה אותו ינוקא מצחק עם הנערים. אמר לו:

– בני, לך עמי.

הלך עמו, והוא הלבישו ומסר אותו לרבי אחד, שהיה מלמדו תורה עד שגדל וקרא ואמר הפטורה בבית הכנסת והתפלל והוסיף לקרוא וללמוד עד שקראו לו “רבי”.

והמת, אני הינוקא, שהיו דנים אותו, בא בחלום לאותו אדם ואמר לו:

–– רבי! כמו שנחמת אותי, כך ינחם אותך הקדוש ברוך הוא. בשעה שאמר בני הפטורה בקהל, פטרו אותי מן הדין. בשעה שהתפלל ואמר קדיש, קרעו לו גזר דיני לגמרי ובשעה שנעשה חכם, נתנו לי חלק בגן עדן, והכניסו אותי לישיבה של הצדיקים, ובשעה שנעשה חכם גדול וקראו לו “רבי”, עטרו אותי בכתר, שהצדיקים מתעטרים בו, ובשבילך, רבי, זכיתי לכל הכבוד הזה. זכאי חלקך, שבשביל זה יש לך חלק גדול מאד בעולם הזה ובעולם הבא!

(זוהר חדש נג)

סוחר אחד אמר לו לר' אלעזר, ששמע מאביו, כי בימיו היה רופא, שכאשר נסתכל בחולים היה אומר: זה יחיה וזה ימות. אמרו על הרופא הזה, שהוא צדיק אמת, יְרֵא חֵטא, וכל מי שלא יכול להשיג דבר שהוא צריך לו, היה רופא זה קונה אותו דבר בממונו ונותן לו, ואין חכם בעולם כמותו ובתפלתו היה עושה יותר ממה שהיה עושה בידו. ואמר אותו סוחר: ספרו של רופא זה היה בידי, כי ירשתי אותו מֵאֲבִי אבי, וכל דברי הספר הזה מיֻסדים על רזי התורה, ורזים סתומים מצאתי בו ודברי רפואה רבים, שהוא אמר עליהם, שרק ירא חטא יוכל לעשותם, וגם דברי רפואה מאותם שהיה בלעם עושה, שהיה מלחש לחשים על חולה ומיד נתרפא, והרופא היה אומר: רפואה זו אסורה וזו מותרת למי שהוא ירא חטא.

שמח ר' אלעזר ושמחה החבריא.

אמר ר' אלעזר:

אלמלא היה ספר זה בידי, הייתי רואה מה הוא.

אמר הסוחר:

– אני אמסור אותו לך על מנת¹ להראותו לבוצינא קדישא².

ותנינן: אמר ר' אלעזר: אותו ספר היה בידי שנים עשר חֹדש ומצאתי בו אורות עליונים ויקרים. כשהגעתי לאותם הרזים של בלעם, נבהלתי. פעם אחת לחשתי במקום אחד והיו האותיות שהוצאתי מפי עולות ויורדות, עד שאמרו לי בחלום: למה לך להכנס לתחום שאינו שלך ושאין אתה צריך לו? נתעוררתי ורע היה בעיני הדבר, כי רזים סתומים נמצאו באותו ספר. שלחתי אל אותו הסוחר ור' יוסי בר' יהודה שמו, והחזרתי לו את הספר. ברזים של בלעם מצאתי שמות המלאכים ששלח לו בלק והשמות האלה היו מסֻדרים כראוי. אבל כמה מיני רפואות מצאתי בו, שהיו מיֻסדים על סודות התורה והרזים הסתומים שלה.

(האזינו רצט)