ר' חִיָא ור' יוסי היו מהלכים בדרך. פגעו בהר אחד ומצאו שני אנשים הולכים. אדהכי ראו אדם אחר בא ואומר לשני האנשים:
– בבקשה מכם: הבו לי מזון ופת לחם, כי זה שני ימים אני תועה במדבר ולא אכלתי כלום.
הוציא אחד משני האנשים מזון מאשר לקח אתו לדרכו, נתן לו, האכילהו והשקהו.
אמר לו חברו:
– מה אתה עושה במזון זה? הרי אני כבר אכלתי את המזון שלי.
אמר לו:
– ומה לי ולך? אני נותן את שלי.
ישב האיש אצל המִסכן, עד שאכל ושבע ואת הלחם הנשאר נתן לו לדרכו, והלך לו.
אמר ר' חיא:
– לא רצה קודשא בריך הוא, שדבר זה יהיה נעשה על ידינו.
אמר ר' יוסי:
– דלמא דין נגזר על האיש הזה ורצה הקדוש ברוך הוא להזמין לו את הדבר הזה, בכדי להציל אותו.
בלכתם נחלש האיש ההוא בדרך, אמר לו חברו:
– הלא אמרתי לך, שלא תתן את לחמך לאחר.
אמר ר' חיא לר' יוסי:
– הרי יש לנו מזונות. נִתֵּן לו לאכול.
אמר ר' יוסי!
– האַתה רוצה להוציא ממנו את זכותו?1 נלך ונראה מה יהיה אתו, כי ודאי שהמות החזיק בו והקדוש ברוך הוא רצה להזמין לו זכות, בכדי שינצל.
אדהכי ישב האיש ההוא תחת אילן ונרדם, וחברו נתרחק ממנו וישב בדרך אחרת.
אמר ר' יוסי לר' חיא:
– השתא נשב ונראה. ודאי שקודשא בריך הוא יַקרה לו נס.
ישבו והמתינו. פתאום ראו עַרְוָד2 עומד אצלו עם הארס שלו.
אמר ר' חיא:
וַי על האיש הזה, שהשתא ימות!
אמר ר' יוסי:
– זכאי איש זה, שהקדוש ברוך הוא יַקרה לו נס.
אדהכי ירד מן האילן נחש אחד ורצה להרוג את האיש. קם אותו עַרְוָד על הנחש, הכה על ראשו, הרג אותו והלך לו.
אמר ר' יוסי:
ולא אמרתי לך, שקודשא בריך הוא רוצה להזמין לו נס ושלא תוציא את זכותו ממנו?
נעור האיש ההוא משנתו והלך לו. אחזו בו ר' חיא ור' יוסי ונתנו לו לאכול. לאחר שאכל הראהו את הנס.
אמר ר' יוסי:
– עליו נאמר: “וצדקה תציל ממות”3. – צדקה היא עץ החיים והוא קם על המות ונטל את הנאחזים בו ומצילם מידו.
(בהר קי, קיא).
עני אחד היה דר בשכונתו של ר' ייסי ולא היה מי שישגיח עליו, והוא היה מתבַיֵש לדרוש מבני אדם שיתנו לו. פעם אחת נחלש. נכנס אליו ר' ייסי, שמע קול אחד אומר:
– טילקא, טילקא1! הרי נפשו פורחת ממנו ולא מלאו עוד ימיו, וַי לבני מקומו, שאין בהם מי שישיב אליו נפשו!
קם ר' ייסי ושפך לפיו מֵי גרגרים2. יצאה זֵעה על פניו ורוחו שב אליו.
אחר כך בא אליו ר' ייסי ושאל אותו, מה היה לו. אמר לו העני:
– חייך, רבי, נפשי יצאה ממני ובאה לפני כסא המלך העליון ורצתה להשאר שם, אלא שקודשא בריך הוא רצה לזכות אותך3, והכריזו עליך: “עתיד הוא ייסי להעלות רוחו ולהתקשר במשכן קדוש אחד, שחבריו אשר בארץ עתידים לכונן!” והרי התקינו שם שלשה כסאות לך ולחבריך.
מאותו היום ואילך היו בני המקום משגיחים על אותו העני.
תו עני אחר עבר לפני ר' יצחק והיה אז בידו חצי מָעָה4 של כסף. אמר לו העני לר' יצחק:
– החיה נא את נפשי ונפש בני ובנותי!
אמר לו ר' יצחק:
– ואיך אַחיה את נפשכם? הרי אין בידי יותר מחצי מעה!
אמר לו העני:
– גם לי יש חצי מעה ואם תתן לי את שלך, תהיה לי מעה שלמה.
הוציא ר' יצחק את חצי המעה שהיה בידו ונתן אותו לעני.
הראו לו בחלום, שהוא עובר על שפת הים הגדול ורוצים להשליכו אל תוך הים. ראה את ר' שמעון, שהיה מושיט ידו אליו ובא אותו העני והחזיק בו ומסר אותו ליד ר' שמעון ונצל ממות. כשנעור משנתו נפל בפיו פסוק זה: “אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'”5.
(בשלח סא).
פתח ר' שמעון ואמר:
כל מי ששמח במועדים ואינו נותן לקודשא בריך הוא חלקו, רע עין
1 זה, השטן שונא אותו ומקטרג עליו ונוטל אותו מן העולם וכמה צרות על צרות מביא עליו. –
מהו חלקו של קודשא בריך הוא? – השמחה שאדם עושה לעני כפי יכלתו. כי בימי המועדים בא הקדוש ברוך הוא לראות את הכלים השבורים2 שלו והוא נכנס אליהם ורואה, שאין במה לשמוח ובוכה עליהם ועולה למעלה להחריב את העולם. באים אליו בני מתיבתא ואומרים לו:
– “רחום וחנון” נקראת, יתגוללו רחמיך על בניך!
והקדוש ברוך הוא אומר להם:
– הרי לא עשיתי את העולם, אלא על חסד, דכתיב: “אמרתי, עולם חסד יִבָנה”3, והעולם קים על החסד.
אומרים לפניו מלאכי עליון:
– רבונו של עולם! הרי פלוני אכל ושתה ויכול לעשות טוב ולא נתן להם כלום4.
מיד בא אותו מקטרג ותובע רשות ורודף אחרי בר נש זה.
ותנינן: לכל סעודה של חדוה בא אותו מקטרג ורואה את הנעשה שם. אם בעל הסעודה מקדים טוב לעניים ועניים נמצאים בבית, הוא פורש מן הבית והולך לו, ואם לאו, הוא עולה ומקטרג.
מי לנו גדול מאברהם, שעשה טוב לכל הבריות? והוא, ביום שעשה משתה והזמין לסעודה את כל גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח בדמות עני, ולא היה מי שישגיח עליו. אברהם היה משמש למלכים ושרים, ושרה היניקה את בני כל הנשים שבאו, כי הן לא היו מאמינות, שהיא ילדה בן ואמרו אסופי5 מן השוק הביאו לה, ועל כן הביאו הנשים אתן את ילדיהן ושרה היניקה אותם לפניהן ואמרה: “צחק עשה לי אלהים”6. מיד עלה אותו מקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו:
רבונו של עולם! אתה אמרת “אברהם אהובי” והוא עשה סעודה ולא נתן כלום לא לי ולא לשום עני ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת, ולא עוד – אלא ששרה אמרה, שצחקת עליה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
־ מי בעולם כאברהם? –
ואף על פי כן לא זז המקטרג משם, עד שבלבל אותה חדוה וקודשא בריך הוא צוה על אברהם, שיקריב לו את יצחק בנו, ונגזר על שרה שתמות על צער בנה, וכל זאת משום שלא נתן אז לעני כלום.
(הקדמת ספר הזהר י, יא).
תּם החלק השני
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.