פתח ר' שמעון ואמר:

כל מי ששמח במועדים ואינו נותן לקודשא בריך הוא חלקו, רע עין

¹ זה, השטן שונא אותו ומקטרג עליו ונוטל אותו מן העולם וכמה צרות על צרות מביא עליו. –

מהו חלקו של קודשא בריך הוא? – השמחה שאדם עושה לעני כפי יכלתו. כי בימי המועדים בא הקדוש ברוך הוא לראות את הכלים השבורים² שלו והוא נכנס אליהם ורואה, שאין במה לשמוח ובוכה עליהם ועולה למעלה להחריב את העולם. באים אליו בני מתיבתא ואומרים לו:

– “רחום וחנון” נקראת, יתגוללו רחמיך על בניך!

והקדוש ברוך הוא אומר להם:

– הרי לא עשיתי את העולם, אלא על חסד, דכתיב: “אמרתי, עולם חסד יִבָנה”³, והעולם קים על החסד.

אומרים לפניו מלאכי עליון:

– רבונו של עולם! הרי פלוני אכל ושתה ויכול לעשות טוב ולא נתן להם כלום⁴.

מיד בא אותו מקטרג ותובע רשות ורודף אחרי בר נש זה.

ותנינן: לכל סעודה של חדוה בא אותו מקטרג ורואה את הנעשה שם. אם בעל הסעודה מקדים טוב לעניים ועניים נמצאים בבית, הוא פורש מן הבית והולך לו, ואם לאו, הוא עולה ומקטרג.

מי לנו גדול מאברהם, שעשה טוב לכל הבריות? והוא, ביום שעשה משתה והזמין לסעודה את כל גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח בדמות עני, ולא היה מי שישגיח עליו. אברהם היה משמש למלכים ושרים, ושרה היניקה את בני כל הנשים שבאו, כי הן לא היו מאמינות, שהיא ילדה בן ואמרו אסופי⁵ מן השוק הביאו לה, ועל כן הביאו הנשים אתן את ילדיהן ושרה היניקה אותם לפניהן ואמרה: “צחק עשה לי אלהים”⁶. מיד עלה אותו מקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו:

רבונו של עולם! אתה אמרת “אברהם אהובי” והוא עשה סעודה ולא נתן כלום לא לי ולא לשום עני ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת, ולא עוד – אלא ששרה אמרה, שצחקת עליה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

־ מי בעולם כאברהם? –

ואף על פי כן לא זז המקטרג משם, עד שבלבל אותה חדוה וקודשא בריך הוא צוה על אברהם, שיקריב לו את יצחק בנו, ונגזר על שרה שתמות על צער בנה, וכל זאת משום שלא נתן אז לעני כלום.

(הקדמת ספר הזהר י, יא).

תּם החלק השני