"בבית גדול עם הרבה חלונות פתוחים

מתרוצץ מחדר אל חדר,

לא יודע מאין תסתכל תחילה…

עַד מָה לפתע וכֻלָּם יַחַד נְדַמִּים הצִרצָרים."

(“האור”, ספריס)

בְּתוֹך הָעֵשֶׂב הַפָּתוּחַ אֲנִי

עוֹבֵר אֶת הַגִּלְגּוּל הֶהָפוּךְ.

הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הַגֹּלֶם,

שְׂעָרִי נוֹשֵׁר וּבְלֹבֶן הַמֵּצַח הָרָם

זֵכֶר רָפֶה שֶׁל כְּנָפַיִם.

בַּאֲגַמִּים שָׁבִים הָעֵצִים וְנִכְפָּלִים.

וּמָחָר הַשִׂיא שֶׁל הַשַּׁלֶּכֶת

אָמַר הָאִישׁ בַּמָסָךְ הַצָּבוּעַ.

וְשׁוּב לִנְיוּ־הֶמְפְּשַׁיְר. יוֹתֵר וְיוֹתֵר

מַלְכוּת בָּעֲנָפִים וְתַיָּרִים

בִּמְקוֹמוֹת תַּצְפִּית מְיֹעָדִים.

מִכָּל קַצְוֵי הַיֶּלֶד נִדְחָקִים –

שָׁם מִן הַסֶּלַע בִּירוּשָׁלַיִם

רוֹאֶה שַׁלֶּכֶת מֵעֵבֶר לַקּוֹצִים –

כִּי בָּאָה. כִּי בָּא הַיּוֹם.