מָנוֹף מֵעַל הָעִיר הָעַתִּיקָה. מַשֶּׁהוּ מוּקָם

עַל מַה שֶּׁהָחֳרַב. אֵינוֹ יָכוֹל

לְהַעְתִּיקָה מִלֵּב הַנּוֹף הַמִּזְרָחִי, מִמַּעֲרַב

יְרוּשָׁלַיִם. יָד מוּרֶמֶת עַל הָעִיר.

זֶהוּ בַּיִת. זֶהוּ אִישׁ שֶׁחַי בּוֹ

פַּעַם מִתְבּוֹנֵן בּוֹ עוֹד הַפַּעַם

בְּטֶרֶם יִמָּחֶה. כַּמָּה פְּעָמִים.

פִּתְאֹם הָאֲדָמָה הִיא מִתְקַפֶּלֶת פֹּה

וְשָׁמָּה נְעוּצִים בָּהּ נַעֲלַיִם כַּמָּה

חָרוּבִים, לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר,

אַחַר כָּךְ הִיא אֵינֶנָּה.

אֲנִי רוֹאֶה חוֹמָה. הַשְּׁאָר סָגוּר.

אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לִרְאוֹת פְּרָטִים. זֶה הַזְּמַן

לְהַחֲלִיף אֶת הַזְּכוּכִית.

הָאֶתְיוֹפִּים מְשַׁחֲרִים לְנֵתַח מִן הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ.

עַל סַנְטָה הֶלֶנָה כַּמָּה נְזִירִים כּוֹסְסִים

לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ זֶה בְּשָׂרוֹ שֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ, אָבִינוּ

בַּשָּׁמַיִם סְלַח לָנוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ סוֹלְחִים

לְאוֹיְבֵינוּ, הֵם וְהַקּוֹפְּטִים מִנֶּגֶד אִישׁ

אֶת רֵעֵהוּ יֹאכְלוּ כֻּסֶּמֶת בֻּרְגּוּל וְחָלָב

מֶנֶלִיק רוֹקֵחַ בְּגִגִּית הַפַּח, גֶּזַע מְפֻחָם דַקִּיק

בְּקָרַחַת יַעַר שֶׁל אַנְטֶנּוֹת מִן הַגַּגּוֹת.

מִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ שֶׁאֲצַלְּמוֹ. מִבַּעַד לַמַּכְוֵן

אֲנִי רוֹאֶה צַלְמוֹ עַל רֶקַע שֶׁל מִגְדַּל

דָּוִד, רֹאשׁוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּאֶמְצַע הַמַּלְבֵּן

פָּנִים קָשׁוֹת, הוּא מְדַבֵּר עַל עַתִּיקוֹת

עַל הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר אֵינוֹ, שֶׁהוֹרְדּוֹס בְּשִׁגְעוֹנוֹ

צִוָּה לַהֲקִימוֹ לְזֵכֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִתִּיז

רֹאשָׁהּ שֶׁכֹּה אָהַב שׁוּלֵי הָאֶבֶן הַקָּשָׁה

כְּרֶקַע לְרֹאשׁוֹ. אֲנִי מְבַקְּשׁוֹ מְעַט יָמִינָה

מְעַט שְׂמֹאלָה, לֹא כָּל כָּךְ בִּרְצִינוּת.