כְּשֶׁדֻּבּוֹן

בָּלַע סַבּוֹן,

טַעַם חָרִיף

מִלֵּא אֶת פִּיו;

מְעַט נִבְהַל

וְהִתְבַּלְבֵּל,

מְעַט יָרַק

וְהִשְׁתַּעֵל.

אַךְ בְּעוֹד רֶגַע

הַכֹּל עָבַר,

וְהוּא אָמַר:

"אַךְ, אֵין דָּבָר;

עַל יְדֵי כָּךְ

אֶהְיֶה רָחוּץ

גַּם מִבִּפְנִים,

גַּם מִבַּחוּץ"

דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת: קוּט-קוּ-רוּט!

– הַס, אַל תִּרְעַשׁ כֹּה, יָשׁ לִי פְּנַאי!

הַמְתֵּן־נָא רֶגַע, סַבְלָנוּת!

– פִּתְחוּ מַהֵר! אוֹי־יוֹי, שִׁנַּי!

רוֹפֵא שִׁנַּיִם פָּתַח חִישׁ־חִישׁ

עָמַד בַּדָּלֶת!… הִצְטַחֵק,

כִּי לְפָנָיו לֹא רָאָה אִישׁ

אֶלָּא עָלוּב קָטָן: מַסְרֵק.

אַךְ הַמַּסְרֵק כֹּה נֶאֱנָח:

– אֵין הַדָּבָר מַצְחִיק כָּל כָּךְ…

כִּי בְּלִי שִׁנַּיִם לִחְיוֹת לֹא קַל;

אֲנִי מַסְרֵק מִסְכֵּן, אֻמְלָל,

מַמָּשׁ אֶפְשָׁר לְהִתְיָאֵשׁ:

נָשְׁרוּ שִׁנַּי, חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ.

חָנֵּנִי־נָא!

רַפְּאֵנִי־נָא!

וְהָרוֹפֵא טוֹב הַלֵּבָב

שָׁמַע, הִקְשִׁיב, רִחֵם עָלָיו,

בָּדַק, דָּפַק, הֵמַס, יִשֵׁר,

הִכְנִיס, דָּקַר, הִדְבִּיק, נִסֵּר:

אַחַר עָמָל שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת

נוֹצְצוּ שְׁנַיִם נִפְלָאוֹת.

וְהַמַּסְרֵק הַמְאֻשָׁר

הָלַךְ בָּרְחוֹב, קָפַץ וָשָׁר;

– כִּי זֶה אָמְנָם מְאֹד כָּאַב,

אַךְ עַתָּה יֵשׁ לוֹ שִׁנֵּי זָהָב!

כְּלַבְלָבִי – אֵין זֶה יָדוּעַ –

אִם הוּא חַי אוֹ צַעֲצוּעַ.

הוּא שׁוֹכֵן עִם הַבֻּבָּה,

עִם הַדֹּב, עַל אִצְטַבָּה.

כָּל הַיּוֹם יוֹשֵׁב אִלֵּם

וּמַבִּיט, אוֹ מְנַמְנֵם.

אַךְ בַּלַּיְלָה – בְּאֵין עוֹד אוֹר

הַכְּלַבְלָב שֶׁלִּי נֵעוֹר,

וְהוֹלֵךְ וְגָדֵל

בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה הָאָפֵל;

מִתְיַצֵּב הוּא לְרַגְלַי

וְשׁוֹמֵר – שׁוֹמֵר עָלָי.

יָפִים פָּנָיו שֶׁל הַיָּרֵחַ,

אֲבָל חֲבָל שֶׁהוּא קֵרֵחַ,

הָיָה הוֹלֵם אוֹתוֹ מְאֹד

אִלוּ צָמְחוּ לוֹ פִּתְאֹם צַמּוֹת,

צַמָּה מִיָּמִין, צַּמָּה מִשְּׂמֹאל

וְהֵן קְשׁוּרוֹת סֶרֶט כָּחֹל,

אוֹ לוּ קִשְׁטָה אֶת הַפָּנִים

פֵּאָה נָכְרִית שֶׁל עֲנָנִים.

לוּ לְפָחוֹת חָבַשׁ מִטְפַּחַת,

וּבָהּ כִּסָּה אֶת הַקָּרַחַת.

אוּלַי רַק מֵחֲמַת הַחֹם,

אוֹ אוּלַי מִתּוֹךְ חֲלוֹם –

אַךְ עָמוֹס וַדַּאי רָאָה,

– וְאֵין סָפֵק שֶׁלֹא טָעָה –

כְּשֶׁסִּפֵּר לַאֲחוֹתוֹ

כִּי צַעֲצוּעָיו בִּקְרוּ אוֹתוֹ:

אַחֲרֵי צֵאתָהּ שֶׁל הָרוֹפְאָה

קָפְצָה מִלְמַעְלָה הַקּוֹפָה,

אָמְרָה: מְאֹד כּוֹאֵב הָלֵּב,

כִּי לְבַדְּךָ אַתָּה שׁוֹכֵב

חוֹלֶה, בּוֹעֵר מֵרֹב הַחֹם,

בָּדָד שׁוֹכֵב פֹּה כָּל הַיּוֹם.

אֲנַחְנוּ, כָּל צַעֲצוּעֶיךָ

כָּל־כָּךְ מְרַחֲמִים עָלֶיךָ.

רְאֵה, הִנֵּה כֻּלָּם עוֹלִים,

עוֹרְכִים לְךְ “בִּקוּר חוֹלִים”.

בְּרֹאשׁ כֻּלָּם דֹּב, כַּמּוּבָן,

וְאַחֲרָיו עַכְבָּר לָבָן;

הָאֲוִירוֹן זוֹחֵל שְׁלִישִׁי,

וּבוֹ יוֹשֶׁב לוֹ הַכּוּשִׁי:

הַהֲלִיכָה קָשָׁה עָלָיו,

נִתְקַלְקְלוּ מְעַט רַגְלָיו.

כַּדּוּר פָּקוּעַ בְּלִי צוּרָה,

אוֹטוֹ וּמַפּוּחִית שְׁבוּרָה,

דָּג וּבַרְוָז, פַּטִישׁ, סְחַרְחֶרֶת,

סִירָה אַחַת וְעוֹד אַחֶרֶת,

לֵיצָן־קַפְצָן בַּעַל כַּפְתּוֹר –

כֻּלָּם עוֹלִים הֲלוֹם בַּתּוֹר.

וְאַחֲרֵיהֶם חָתוּל וָכֶלֶב,

וְקֻבִּיּוֹת – וַדַּאי כְּאֶלֶף.

נִגְשׁוּ אֵלַי אֶחָד אֶחָד,

אָמְרוּ שָׁלוֹם, לָחֲצוּ לִי יָד

וְאִחֲלוּ לִי הַחֲלָמָה

וּרְפוּאָה מְהִירָה שְׁלֵמָה.

בְּשֶׁקֶט אֲחוֹתוֹ הִקְשִׁיבָה,

וְאַף מִלָּה לוֹ לֹא הֵשִׁיבָה,

וְרַק חָשְׁבָה: אֶפְשָׁר… אֶפְשָׁר…

אַךְ הַדָּבָר מְעַט מוּזָר:

בִּקְּרוּ אוֹתוֹ – אֶפְשָׁר מְאֹד.

אַךְ אֵין לוֹ אֶלֶף קֻבִּיוֹת.

רְאוּ, הִנֵּה גְמַל־שְׁלֹמֹה

אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת מְקוֹמוֹ.

עַל הֶעָנָף נִתְלָה בְּלִי זִיעַ,

חַם לוֹ מְאֹד וְהוּא מֵזִיעַ.

וְהוּא יוֹתֵר מִדַּי עָצֵל

לָזוּז, לְהֵחָבֵא בַּצֵּל.

פִּנָּה מָצָא לוֹ מְבֻדֶּדֶת

וְאֵין לוֹ חֵשֶׁק עוֹד לָרֶדֶת.

כִּי בִּמְנוּחָה נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה.

הֵן הַחַמָּה סוֹף־סוֹף תִּשְׁקַע,

וּמַה יָּזוּז וְיִטַּלְטֵל?

עִם לַיְלָה גַם יָבוֹא הַצֵּל…

לָכֵן, רְאוּ, גְּמַל־שְׁלֹמֹה

אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת מְקוֹמוֹ,

עַל הֶעָנָף תָּלוּי בְּלִי זִיעַ,

חַם לוֹ מְאֹד וְהוּא מֵזִיע.

מִי רָאָה חָלָב רוֹתֵחַ?

הוּא עוֹלֶה וּמִתְנַפַּחַ,

וְגוֹלֵשׁ, וְגוֹלֵשׁ

מִן הַסִּיר אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ,

וְזוֹעֵק: אוֹךְ, וְאַךְ,

אָנָה מִן הָאֵשׁ אֶבְרַח?

שָׁם בַּשְׁכוּנָה שִׂיחַ צַבָּר

פֶּרַע יִצְמַח כְּצֶמַח בָּר.

פֶּרַע יִצְמַח כָּל כָּךְ מוּזָר:

צַוָּאר עַל רֹאשׁ, רֹאשׁ עַל צַוָּאר.

וְאִם בַּלַּיְלָה תְּטַּיֵּל,

תִּרְאֶה אוֹתוֹ, אַל תִּבָּהֵל:

כְּמוֹ מִפְלֶצֶת מְשֻׁנָּה

עוֹמֵד, שׁוֹמֵר הוּא הַשְּׁכוּנָה.

הַכַּדּוּר כֹּה מְבֻלְבָּל:

כְּשֶׁרַק נִזְרַק אֶל עָל

וְהִגִיעַ לָרָקִיעַ –

מֵרֹב אוֹר מְאֹד נִבְהַל.

לֹא רָכַב עַל הֶעָבִים,

לֹא קָפַץ בֵּין כּוֹכָבִים,

לֹא רָאָה שָׁם שׁוּם דָּבָר;

פָּנָה עֹרֶף – וְחָזַר.

שָׁב לָאָרֶץ חִישׁ מַהֵר,

כָּל דָּבָר פֹּה לֹא סִפֵּר,

רַק אָמַר: אִם תַּעֲלוּ,

הוֹ, כֻּלְכֶם תִּבָּהֲלוּ!

יָעֵל הַלַּיְלָה חֲלוֹם חָלְמָה

וְעִם הַבֹּקֶר שָׁכְחָה עַל מָה;

עַל בַּרְבּוּרִים לִבְנֵי־כָּנָף?

אוּלַי עַל פִּיל, אוֹ עַל קָרְנַף?

עַל אֲוִירוֹן? לֹא, עַל רַכֶּבֶת?

עַל חֲלוֹמוֹת שׁוֹנִים חוֹשֶׁבֶת,

כָּל רֶגַע עַל חֲלוֹם אַחֵר –

אַךְ אִי־אֶפְשָׁר לְהִזָּכֵר!

רַק זֹאת יוֹדַעַת: חֲלוֹם חָשׁוּב

חָלְמָה הַלַּיְלָה. – אוּלַי יָשׁוּב?

וְהִיא עוֹצֶמֶת הָעֵינַיִם, –

אֲבָל לַשָּׁוְא,

כִּי אֵינוֹ שָׁב

אוֹתוֹ חֲלוֹם עוֹד, פַּעֲמָיִם.

בִּמְלֹאת לְעָמוֹס שָׁנָה רִאשׁוֹנָה

הֵבִיא לוֹ אַבָּא שֶׁלּוֹ מַתָּנָה.

אַה, זוֹ הָיְתָה לוֹ הַפְתָּעָה:

סְחַרְחֶרֶת נִפְלָאָה, נָאָה,

וְלַסְחַרְחֶרֶת מְחֻבָּרוֹת

אַרְבַּע סִירוֹת נֶהְדָּרוֹת,

בְּכָל אַחַת שְׁלֹשָׁה כּוּשִׁים

בִּגְדֵי צְבָעִים מְלֻבָּשִׁים.

רַק לָחֲצוּ עַל הַכַּפְתּוֹר,

כּוּשִׁים הִסְתּוֹבְבוּ סְחוֹר־סְחוֹר,

וְהָרָאשִׁים

שֶׁל הַכּוּשִׁים

נִרְאוּ כְּמוֹ חִשׁוּק שָׁחוֹר.

אַךְ לְכוּשִׁי אֶחָד נִמְאַס,

קָם בַּסִּירָה וּבְקוֹל כָּעַס:

חִדְלוּ לִלְחֹץ עַל הַכַּפְתּוֹר,

רֹאשִׁי הוֹלֵךְ עָלַי סְחוֹר־סְחוֹר!

אַךְ הַכּוּשִׁי, מַזָּל לוֹ בִּישׁ,

כִּי אֶל דְּבָרָיו לֹא פָּנָה אִישׁ;

וְהַסְחַרְחֶרֶת סוֹבְבָה בְּלִי הֶרֶף

מֵאוֹר הַבֹּקֶר עַד בּוֹא הָעֶרֶב.

אַךְ הַכּוּשִׁי הָיָה חָכָם:

לַיְלָה אֶחָד בַּחשֶׁךְ קָם

בָּרַח לוֹ חִישׁ, וְנֶעְלָם.

חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד,

אַךְ לֹא גִלּוּ שְׁבִילֵי הַסוֹד.

דְּרָכָיו רַק לִי הֵם יְדוּעִים:

הוּא כְּבָר בְּאֶרֶץ־צַעֲצוּעִים.

אַל תִּשְׁאֲלוּ: אַיֶה? אֵיפֹה?

לֹא תִמְצְאוּ בֵּין כֹּה וָכֹה.

הַקּוֹף הַזָּקֵן, אֲבִי הַקוֹפִים,

יָשַׁב לוֹ בְּלִי נוֹעַ בֵּין הָעֲנָפִים;

יָשַׁב כֹּה עָצוּב, חָבַק אֶת רַגְלָיו.

רוּחוֹ, כַּנִּרְאֶה, לֹא טוֹבָה עָלָיו.

בָּא נֶכֶד שֶׁלּוֹ,

בָּא וּשְׁאֵלוֹ:

– אָבִי זְקֵנִי, אֲבִי הַקוֹפִים,

מַדּוּעַ פָּנֶיךְ כָּל כָּךְ זוֹעֲפִים?

עָנָה הַזָּקֵן, אֲבִי הַקוֹפִים:

– אֵיכָה לֹא יִהְיוּ פָנַי זוֹעֲפִים

וַאֲנִי דוֹאֵג, מַה יְּהֵא עָלַי

אִם פִּתְאֹם מִמֶּנִּי תִּבְרַחְנָה רַגְלַי?

הֵבִין הַצָּעִיר אֶת דִּבְרֵי סָבוֹ,

חָשַׁב: מַצָּבִי כְּמוֹ מַצָּבוֹ.

רִחֵם עַל עַצְמוֹ, רִחֵם עַל הַסָּב,

הִתְיַשֵּׁב כָּמוֹהוּ, חָבַק אֶת רַגְלָיו.

כָּךְ יוֹשְׁבִים הַשְּׁנַיִם,

שׁוֹמְרִים עַל הָרַגְלַיִם.

עָדָה וְאוֹרָה, שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת,

בְּנוֹת הַר הַכַּרְמֶל הַהֲרָרִיוֹת,

עָדָה לְבַנְבֶּנֶת, צַחָה וּצְנוּמָה,

אוֹרָה שְׁחַרְחֹרֶת וַאֲדַמְדַּמָּה.

עָדָה וְאוֹרָה מְאֹד אוֹהֲבוֹת

הַר, יָם וְשָׁמַיִם וְיַעַר עָבֹת.

עָדָה וְאוֹרָה בַּכַּרְמֶל עוֹלוֹת,

שְׁתֵּיהֶן מְטַפְּסוֹת כְּמוֹ אַיָּלוֹת.

עָדָה וְאוֹרָה יוֹדְעוֹת כָּל מִשְׁעוֹל

וְכָל שְׁבִיל פְּתַלְתֹּל וְכָל נַהֲלֹל.

עָדָה וְאוֹרָה כֹּה מִתְגַּעְגְּעוֹת

בְּהַר הַכַּרְמֶל לְמְצוֹא סְנָאִיּוֹת.

פָּגְשׁוּ לֹא אַחַת בְּיַעַר עָבֹת

אֹחִים, אַיָּלוֹת וְגַם אַרְנָבוֹת,

אַךְ מֵאָז נוֹלְדוּ וְגַם עַד עַתָּה

סְנָאִית לִפְנֵיהֶן עוֹד לֹא נִגְלְתָה.

לֹא אַחַת בַּלַּיְלָה חָלְמוּ חֲלוֹמוֹת

עַל דְּבַר סְנָאִיּוֹת אֲדָמוֹת־חוּמוֹת,

עַל סְנָאִים־הוֹרִים, בָּנִים וּבָנוֹת,

סְנָאִיּוֹת גְדוֹלוֹת, סְנָאִיּוֹת קְטַנּוֹת.

כָּל שְׁבִיל וּמִשְׁעוֹל הֵן תָּרוּ זֶה כְּבָר

וְאֵין אַף סְנָאִית עַל פְּנֵי כָּל הָהָר.

עָדָה וְאוֹרָה, שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת,

בְּנוֹת הַר הַכַּרְמֶל הַהֲרָרִיוֹת

שָׁתְלוּ בְּתוֹךְ יַעַר עֵץ שֶׁל אֱגוֹזִים

לִמְשׁוֹךְ אֶל פִּרְיוֹ סְנָאִים פּוֹחֲזִים.

הָעֵץ אַךְ יִגְדַּל, אֶת פִּרְיוֹ יִתֵּן,

הַסְנָאִים יָבוֹאוּ וְיִבְנוּ בּוֹ קֵן.

רַק אוֹרָה וְעָדָה, שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת,

תֵּדַעְנָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַסְנָאִיּוֹת.

עַכָּבִישׁ מְאֹד זָעַף:

אֶת קוּרָיו פָּרַשׂ לַשָּׁוְא. –

לֹא נִלְכַּד הַחֹרֶף זְבוּב,

לֹא יַתּוּשׁ אֶחָד עָלוּב.

אֵין עוֹד זְבוּב חַי בָּעוֹלָם –

תַּם כָּל חֶרֶק, נֶעֶלַם!

עַכָּבִישׁ יוֹשֵׁב זוֹעֵף,

הוּא רָעַב, מְאֹד רָעֵב!

לא יוֹעִילוּ מִשְׁקָפָיו

שֶׁהִרְכִּיב עַל קְצֵה הָאַף:

אֵין עוֹד זְבוּב חַי בָּעוֹלָם –

תַּם כָּל חֶרֶק, נֶעֶלַם!

עַכָּבִישׁ יוֹשֵׁב זוֹעֵף,

הוּא רָעַב, מְאֹד רָעֵב!

וַאֲפִלוּ אֶת הַקֵּן

אֵין לוֹ חֵשֶׁק לְתַקֵּן,

שֶׁבָּרוּחַ קְצָת נִקְרַע

בַּזָּוִית, עַל הַתִּקְרָה.

עַכָּבִישׁ עֵינָיו עוֹצֵם,

מְנַסֶה לְהֵרָדֵם,

אַךְ לַשָּׁוְא,

כִּי הָרָעָב

אֶת קִרְבּוֹ מְכַרְסֵם.

בְּעַד חַלוֹן לְפִי תֻמוֹ

מֵצִיץ רֹאשׁ־כֶּלֶב וְחָטְמוֹ;

מוּרָם הַחֹטֶם, מְרַחְרֵחַ

דַּרְכֵי הָרוּחַ לְפִי הָרֵיחַ.

וְהוּא מַרְגִישׁ וּמְנַחֵשׁ

בַּמֶּה הָרוּחַ הִתְנַגַּשׁ,

הֵיכָן רִחֵף, בַּמֶּה מִשֵׁשׁ,

הַאִם בַּמַּיִם, הַאִם בָּאֵשׁ,

אִם בָּעֵצִים, אִם בַּקָמָה,

וְאִם בַּיָּם, בָּאֲדָמָה.

אֶת הַיְדִיד הַמִּתְקָרֵב

עוֹד מֵרָחוֹק יַרְגִישׁ הֵיטֵב.

וְלוּ הָיוּ בְּפִיו מִלִּים,

לֹא הָיָה גַם מַעְלִים

מָה הָרוּחַ לוֹ הֵבִיא,

אֶל הַחֹטֶם הַכַּלְבִּי;

דַּרְכֵי הָרוּחַ הַטְמִירִים

הָיוּ אַף לָנוּ נְהִירִים.

וְכָךְ הַכֶּלֶב רַק לְעַצְמוֹ

סָח, מְסַפֵּר עַל פִּי חָטְמוֹ;

מֵצִיץ, מֵרִיחַ, מְרַחְרֵחַ

סוֹדוֹת הָרוּחַ לְפִי הָרֵיחַ.

וּמַה חָטְמֵנוּ? מֵבִין כָּל יֶלֶד:

הוּא מְשַׁמֵשׁ רַק לְנַזֶּלֶת!

הַגִּידִי, רוּת, אִם בְּטָעוּת,

אוֹ אוּלַי תּוֹךְ שׁוֹבְבוּת

אַתְּ צִיַּרְתְּ קֻמְקוּם עָקוּם,

פָּשׁוֹש בְּלִי רֹאשׁ,

צַיָּד בְּלִי יָד,

קַרְנָף בְּלִי אַף, –

הַכֹּל פָּגוּם,

אוֹ בַּעַל־מוּם?

וּמַה תֹּאמְרִי, אִם הַדְּבָרִים

בְּמַחְבַּרְתֵּךְ מְצֻיָּרִים:

צַיָּד בְּלִי יָד,

פָּשׁוֹשׁ בְּלִי רֹאשׁ,

קַרְנָף בְּלִי אַף,

קֻמְקוּם עָקוּם,

בַּעֲלֵי־הָמוּם

יִרְצוּ לָקוּם,

לְהִתְהַלֵּךְ כָּךְ בָּעוֹלָם,

לְהִתְאוֹנֵן לְגוֹרָלָם;

וְכָל אֶחָד

עָלַיִךְ, רוּת, יַרְאֶה בַּיָּד,

וְכָךְ יִצְעַק מֵרֹב חָרוֹן:

אַל יִנָּתֵן לָהּ עִפָּרוֹן!

כֻּלָּנוּ בַּעֲלֵי־מוּם עַתָּה,

אַךְ וְרַק בְּאַשְׁמָתָהּ.

כַּאֲשֶׁר הָרְחוֹב נָדַם

וְנִרְדָּם כָּל בֶּן אָדָם,

וְכָבוּ כָּל הָאוֹרוֹת

בַּפָּנָסִים וּבַמְנוֹרוֹת,

בְּשִׂיחָה אָז נִכְנַס

הַפָּנָס עִם פָּנָס.

הוּא אָמַר לוֹ: יְדִידִי,

אֲנִי עוֹמֵד כָּאן יְחִידִי;

תָּמִיד אוֹתוֹ מַרְאֶה סְבִיבִי,

– אָנָּא, עָזְרֵנִי, חֲבִיבִי:

הֲלֹא מֶרְחָק קָטָן בֵּינֵינוּ,

הָבָה, נַחֲלִיף מְקוֹמוֹתֵינוּ.

וְכָךְ עָנָהוּ הַפָּנָס:

אַף מְקוֹמִי עָלַי נִמְאַס;

אֵלֵךְ מִפֹּה בְּחֵפֶץ לֵב,

– בּוֹא, יְדִידִי, וְנִתְחַלֵּף.

וְעוֹד קָרְאוּ לַחֲבֵרִים,

לַפָּנָסִים הָאֲחֵרִים,

וְהִתְחַלְפוּ בִּמְקוֹמָם

מִשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד עַד שְׂפַת הַיָּם…

כְּשֶׁעָבְרוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר,

אָדָם מֵהֶם אַף לֹא הִכִּיר

בַּפָּנָסִים עַל שְׂפַת הַיָּם

כִּי הֶעְתִּיקוּ אֶת מְקוֹמָם.

וְגַם שׁוֹטֵר אֶחָד עָבַר

וְלֹא שָׂם לֵב אֶל הַדָּבָר.

רַק הַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה עֵר,

רָאָה אֶת זֹאת – גַּם לִי סִפֵּר;

וְגַם הוֹסִיף כִּי בַּלֵּילוֹת

הָאֲרֻבּוֹת מְטַיְּלוֹת:

בְּכָל קַצְוֵי הָעִיר חָגוֹת

וּמַחֲלִיפוֹת אֶת הַגַּגּוֹת.

הוֹ, הַבַּיִת הַקָטָן

שָׁלַח סֶרֶט שֶׁל עָשָׁן,

בּוֹ אֲרֻבָּתוֹ קָשַׁר

לֶעָנָן הַלָּבָן.

וְחָשַׁב: בַּעֲשָׁנִי

לֶעָנָן קָשׁוּר אֲנִי;

הוּא יָזוּז אַךְ מִמְּקוֹמוֹ,

אַף אֲנִי אָזוּז עִמּוֹ.

הַצֵּל שֶׁלִי הוּא יְדִידִי,

לֹא יַעַזְבֵנִי יְחִידִי:

בַּמִּדְרָכָה וְגַם בַּכְּבִישׁ

צוֹעֵד עִמִּי וּמַחֲרִישׁ.

עִתִּים קָטָן, עִתִּים גָדוֹל,

אוֹ מִיָּמִין הוּא, אוֹ מִשְּׂמאל,

בְּכָל דְּרָכִים אֲשֶׁר בָּעִיר

אוֹתִי לְרֶגַע לֹא יַשְׁאִיר.

וְגַם בַּלַיִל הוֹלֵךְ אִתִּי,

עוֹלֶה לִישׁוֹן עַל מִטָּתִי:

רַק בַּחֲשֵׁכָה אֵין לִרְאוֹתוֹ:

גַּם לֹא אוֹתִי – גַם לֹא אוֹתוֹ.

הָאֶצְבָּעוֹת מִצְטַעֲרוֹת

שֶׁהֵן לַיָּד מְחֻבָּרוֹת…

אִלוּ יָכְלוּ – כָּךְ, פָּשׁוּט,

לָלֶכֶת, כָּל אַחַת לְחוּד –

בַּמֶּרְחַקִים לָשׁוּט…

כִּי אָז הָיָה הָאֲגוּדָל

וַדַּאי עוֹלֶה עַל הַמִּגְדָּל;

הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת מִשָּׁם

כְּפָרִים, עָרִים, הָרִים וְיָם.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה חוֹזֵר

וּמְסַפֵּר, וּמְסַפֵּר

מַה שֶּׁרָאָה בִּמְלוֹא־עוֹלָם;

– הָיוּ מִתְפַּעֲלִים כֻּלָּם.

וְהָאֶצְבַּע – סַקְרָנִיָּה,

הָיְתָה נוֹסַעַת בָּאֳנִיָּה;

אַחַת הִיא לָהּ אֵיכָה, לְאָן:

הַרְחֵק־הַרְחֵק מִכָּאן…

וְהָאַמָּה הַחֲכָמָה

הִיא לֹא תָנוּד עַל אֲדָמָה;

בְּבֵית הָעֵקֶד שֶׁל סְפָרִים,

תִּשְׁקַע כֻּלָהּ בְּמֶחְקָרִים,

תִּקְרָא, תִּלְמַד, תַּחְמֹר, תִּדְרשׁ.

לֹא לְחִנָּם נִתַּן לָהּ רֹאשׁ!

קְמִיצָה הִיא לַקְקָנִית מְעַט:

אוֹהֶבֶת דְּבַשׁ וְשׁוֹקוֹלָד;

הִיא תַעֲזֹר לַטַבָּחוֹת –

וּתְלַקֵּק גַם צַלָּחוֹת;

הִיא לֹא תָשׁוּט בַּמֶרְחַקִּים,

גַּם כָּאן יֵשׁ לָהּ דֵּי מַמְתָּקִים.

וְאַךְ קְטַנְטֹנֶת זוֹ, הַזֶּרֶת,

הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ נִשְׁאֶרֶת;

הִיא מְרֻצָּה. רַק לָהּ בִּלְבַד

טוֹב כָּאן לָשֶׁבֶת בִּקְצֵה הַיָּד.

הַאִם הִסְתַּכַּלְתָּ, אֵיךְ

הַגָּמָל בָּרְחוֹב הוֹלֵךְ,

בְּתוֹךְ רַעַשׁ וְשָׁאוֹן –

לְאַט הוֹלֵךְ וּבְגָאוֹן.

לֹא יִפְחַד גַּם מִמְּכוֹנִית

לֹא יָזוּז אֲחוֹרַנִית,

לַגָּמָל כְּלוּם לֹא אִכְפַּת,

הוּא הוֹלֵךְ לְאַט לְאַט.

הָעַכָּבִישׁ בַּנַּאי נִפְלָא:

עַד הַצַּמֶּרֶת שֶׁל עֵץ עָלָה,

בֵּיתוֹ בָּנָה, קוּרָיו תָּלָה

אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה;

אֶל בֵּין הָעֲנָפִים נִכְנַס

וְשָׁם גַּם אֶת קוּרָיו פָּרַשׂ.

טִפּוֹת הַטַּל עַל הַקּוּרִים

הִתְנוֹצְצוּ כְּמוֹ אוּרִים.

עַתָּה הָעַכָּבִישׁ עוֹמֵד

בֵּין הָאוּרִים – וּמִתְנַדְנֵד.

שִׁשָּׁה סָלִים,

סַל בְּתוֹךְ סַל

נָסְעוּ, רָכְבוּ

עַל גַּב סַבָּל.

“סָלִים, סַלִים!”

– עָמוֹס שָׁאַל –

"הֲטוֹב לִרְכּוֹב

עַל גַּב סַבָּל?"

“כֵּן, טוֹב מְאֹד!”

– עָנָה כָּל סַל –

"מִתְנַדְנְדִים

כְּמוֹ עַל גָּמָל".

“וּלְאָן תִּסְעוּ?”

– "סוֹד! אַל תִּשְׁאַל!

אֶת זֹאת יוֹדֵעַ

רַק הַסַבָּל!"

הַקּוּקִיָּה סִפְּרָה לָאֹחַ

שֶׁהָעוֹרֵב

אוֹתוֹ אוֹהֵב.

הַקוּקִיָּה סִפְּרָה לָאֹחַ

שֶׁהַבּוֹנֶה

אוֹתוֹ שׂוֹנֵא.

אֲבָל הָאֹחַ

הוּא בַּעַל מֹחַ,

אֵינוֹ אוֹהֵב

לְהִתְעַצֵּב

וְלֹא יוֹתֵר מִדַּי לִשְׁמֹחַ.

עָמַד כְּמוֹ קֹדֶם עַל עָנָף,

כְּלוּם לֹא עָנָה וְרַק חָשַׁב:

אַתְּ, דַּעְתֵּךְ קַלָּה עָלַיִךְ,

אֵין אַתְּ דּוֹגֶרֶת אֶפְרוֹחַיִךְ,

לָכֵן נוֹטָה אַתְּ לְכָל דְּבַר שְׁטוּת

וּמְמַלְאָה זְמַנֵּךְ פִּטְפּוּט.

מִנַּיִן לָךְ

שֶׁהָעוֹרֵב

אוֹתִי אוֹהֵב?

מִנַּיִן לָךְ

שֶׁהַבּוֹנֶה

אוֹתִי שׂוֹנֵא?

עוֹד לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹתָם,

וּכְלָל אֵינִי מַכִּיר אוֹתָם.

פַּטְפְּטָנִית אַתְּ, קוּקִיָּה,

בּוֹדָה מִלֵּב כָּל יְדִיעָה.

שָׁתַק הָאֹחַ, כְּלוּם לֹא עָנָה לָהּ, –

הִיא נִפְרְדָה וְעָפָה הָלְאָה.

אֶצְבְּעוֹנִית וְזַעֲרוּר

תָּפְסוּ כּוֹכָב כָּתְפֹס כַּדּוּר,

זָרְקוּ אוֹתוֹ מֵעֵץ אֶל עֵץ,

שִׂחֲקוּ בּוֹ כִּבְכַדּוּר נוֹצֵץ.

אֶצְבְּעוֹנִית וְזַעֲרוּר

קִבְּלוּ מֵעַכָּבִישׁ הַקּוּר,

אָרְגוּ אוֹתוֹ כִּקְלֹעַ סַל,

בּוֹ נָחוּ כְּמוֹ בְּתוֹךְ עַרְסָל.

אֶצְבְּעוֹנִית וְזַעֲרוּר

לִקְטוּ פֵּרוּר וְעוֹד פֵּרוּר,

אָכְלוּ אוֹתָם עַל הֶעָלִים,

אַחַר שָׁתוּ מֵי הַטְּלָלִים.

אֶצְבְּעוֹנִית וְזַעֲרוּר

סִדְּרוּ גַפְרוּר עַל־גַּב גַּפְרוּר,

קָשְׁרוּ אוֹתָם קִשּׁוּרֵי קַשׁ,

בָּנוּ אוֹתָם אַרְמוֹן מַמָּשׁ.

אֶצְבְּעוֹנִית וְזַעֲרוּר

עָבְרוּ בְּאַרְמוֹנָם לָגוּר;

מֵעֶרֶב עַד הַבֹּקֶר אוֹר –

פַּרְפַּר־הַלַּיִל שְׁנָתָם יִשְׁמֹר.

הַכְּלַבְלָב הַקָּטָן

לֹא הָיָה כַּעֲסָן, –

אַךְ הַצֶּל מַמָּשׁ כְּמוֹ פֶּגַע

לֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ רֶגַע.

הִתְפַּתֵּל סְבִיב רַגְלָיו,

אִתּוֹ כִּשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב,

וְחִקָּה כָּל תְּנוּעָתוֹ, –

עַד פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ.

כִּי אֵין מִפְלָט

וְאֵין מִקְלָט

מִפְּנֵי הַצֵּל

הַמִּתְפַּתֵּל.

הַכְּלַבְלָב נָבַח אֵלָיו

וְתָקַע בּוֹ כָּל שִׁנָּיו,

אַךְ הַצֵּל

הִתְפַּתֵּל

כְּאִלוּ לֹא קָרָה

כָּל רָע.

וְאֵין מִפְלָט

וְאֵין מִקְלָט

מִפְּנֵי הַצֵּל

הַמִּתְפַּתֵּל!.

לָכֵן הַכְּלַבְלָב הֶחֱלִיט

לִהְיוֹת כְּלַבְלָב שֶׁל זְכוּכִית;

כִּי הַזְּכוּכִית שְׁקוּפָה לָעָיִן,

שְׁקוּפָה לָאוֹר, וְצֵל לָהּ אָיִן.

אֵיךְ כְּלַבְלָב עָשָׂה אֶת זֹאת? –

הָעִנְיָן שָׁמוּר בְּסוֹד;

רַק מִתְהַלֶּכֶת כָּאן שְׁמוּעָה

שֶׁהוּא בָּלַע מִין רְפוּאָה,

וּבוֹ בָּרֶגַע חָל חִלּוּף,

וְהַכְּלַבְלָב נַעֲשָׂה שָׁקוּף.

עַתָּה עוֹמֵד עַל כּוֹנָנִית

כְּלַבְלָב שָׁקוּף, עָשׂוּי זְכוּכִית;

עַלִּיז עוֹמֵד וּמְאֻשָׁר

שֶׁסוֹף סוֹף מִצִּלוֹ נִפְטָר.

הַקֻּמְקוּם עַל הָאֵשׁ

מְקַשְׁקְשׁ וְרוֹעֵשׁ.

הַמִּזְלָגוֹת וְהַסַכִּינִים

עִם הַכַּפּוֹת, בְּמְהֵרָה,

לִמְחוֹלוֹת מִתְכּוֹנְנִים,

וּמִתְפָּרְצִים מִן הַמְּגֵרָה.

הַחֲגִינָה כְּבָר נְכוֹנָה, –

פִּתְאֹם כָּבְתָה הַמְכוֹנָה;

וּכְשֶׁקֻּמְקוּם אֵינֶנּוּ שָׁר

לְרַקֵד עוֹד אִי אֶפְשָׁר.

אָדוֹן יָרֵחַ סַקְרָן מְאֹד:

אוֹהֵב לִרְאוֹת כָּל רָז וְסוֹד.

לְכָל פִּנָה וּלְכָל חֹר

יִשְׁלַח סְרָטִים שֶׁל אוֹר צָחֹר.

אֲפִלּוּ בֵּין סִדְקֵי הַתְּרִיס

אֶת מְשׁוֹשִׁי קַרְנָיו מַכְנִיס.

חוֹדֵר אֶל בֵּין צַעֲצוּעִים,

בְּתַרְדֵּמָה עַזָּה שְׁקוּעִים.

וּמְטַפֵּס עַל אִצְטַבָּה,

מַבְהִיל בָּאוֹר אֶת הַבֻּבָּה

בִּתְנוּמָתָהּ; הַמִּסְכֵּנָה

כֹּה נֶאֶנְחָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

זוֹחֵל לְכָאן, מֵצִיץ לְשָׁם:

הַכֹּל יָשֵׁן, הַכֹּל נִרְדָּם,

וּבֵין כֻּלָּם רַק הוּא בִּלְבַד

עֵר, מְטַיֵּל עַל הַמַּרְבָד.

עַד שֶׁלִּבְסוֹף בַּדֹּב נִתְקָל

וּמִפָּנָיו מְאֹד נִבְהָל,

וּבֵין סִדְקֵי הַתְּרִיס בּוֹרֵחַ. –

פַּחְדָן גָדוֹל הוּא הַיָּרֵחַ!

פַּעַם אַחַת זְבוּב זְהַבְהַב

יָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי הָאַף.

וְלֹא אַף סְתָם! – מַה כָּאן הַצְּחוֹק? –

הַזְבוּב יָשַׁב עַל אַף תִּינוֹק.

וְלַתִּינוֹק כְּלָל לֹא יָדוּעַ

הֵיכָן הָאַף שֶׁלּוֹ תָּקוּעַ.

לִמְצא אוֹתוֹ לֹא כָּל כָּךְ קַל

עַל פְּנֵי הָרֹאשׁ הָעֲגַלְגַּל.

וּשְׁתֵּי יָדָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת

תָּעוּ, תָּעוּ הַשְּׁמַנְמַנּוֹת

עַל הַפָּנִים תָּעֹה וָשׁוּב

וְלֹא הִגִיעוּ עַד הַזְּבוּב.

וְהַתִּינוֹק פּוֹרֵץ בִּבְכִי –

אַךְ אֲחוֹתוֹ יָדְעָה עֵצָה:

לָקְחָה אוֹתוֹ אֶל מוּל הָרְאִי:

אוּלַי בָּרְאִי אַפּוֹ יִמְצָא.

לְאָן נָדִים הַצְּבָעִים,

הַצְּבָעִים הַנִּפְלָאִים,

כַּאֲשֶׁר כָּבָה הָאוֹר,

וְהַכֹּל הוֹפֵךְ שָׁחוֹר?

הֵם בּוֹרְחִים, הַצְּבָעִים,

בַּחֲלוֹם הֵם נֶחְבָּאִים;

שָׁם בְּאֶרֶץ הַחֲלוֹם

נוֹצְצִים הֵם כְּמוֹ בַּיּוֹם.

מֹחוֹ שֶׁל חוּשָׁם מְאֹד טָרוּד:

מַה זֶּה: לָלֶכֶת “לְאִבּוּד”?

שָׁמָּה הוֹלְכִים כָּל הַדְּבָרִים:

הָעֶפְרוֹנוֹת, הָאוֹלָרִים,

צַעֲצוּעִים וּמַפְתְּחוֹת,

הָאַרְנָקִים, הַמִּטְפָּחוֹת,

וְכָל דָּבָר שֶׁנֶּעֱלַם,

הָלַךְ “לְאִבּוּד”, דַּוְקָא לְשָׁם!

וְחוּשָׁם כָּךְ אֶת זֹאת הִסְבִּיר:

וַדַּאי “אִבּוּד” הוּא שֵׁם שֶׁל עִיר,

אוּלַי אֲפִלוּ שֵׁם שֶׁל כְּרָךְ;

לִמְצוֹא אוֹתוֹ אֲנִי מֻכְרָח!

אָמְנָם מִפּה לָלֶכֶת צַר,

אַךְ בְּ“אִבּוּד” אֶמְצָא אוֹצָר!

לִשְׁעָרָיו שֶׁלֶט חָרוּת:

פֹּה עִיר גְדוֹלָה וּשְׁמָהּ “אִבּוּד”;

הֵנָּה בָּאִים, כֹּה נִמְצָאִים

רִבּוֹא רִבְבוֹת צַעֲצוּעִים.

חוּשָׁם הָלַךְ, בֵּיתוֹ עָזַב,

גַּם אֶת הָאֵם, גַּם אֶת הָאָב,

וְהוּא הוֹלֵךְ עוֹד עַד הַיּוֹם

וְלא מָצָא אֶת הַמָּקוֹם.

אִמּוֹ בּוֹכָה, הָאָב נֶאֱנָח:

הוֹי, חוּשָׁם לְאִבּוּד הָלַךְ!

מַר צְרָצַר פָּגַשׁ

בָּאָדוֹן חַרְגוֹל;

הִתְאוֹנֵן בְּקוֹל נִרְגָּשׁ:

מְיֹאָשׁ אֲנִי מַמָּשׁ,

בְּכָל בָּתֵּי עִיר הַבִּירָה

אֵינִי יָכוֹל לִמְצֹא דִירָה.

פֹּה בָּתִּים קְטַנִים מִדַּי,

שָׁם אֲוִיר אֵין לִילָדַי,

כָּאן עָמֹק מִדַּי חֹרִי,

אֵין שׁוֹמֵעַ כִּנּוֹרִי.

פְּגָם וּפְגָם לְכָל דִּירָה

בְּרַחֲבֵי עִיר הַבִּירָה.

וְכָךְ, רְאֵה, נִגְזַר עָלַי

לָנוּד עִם כָּל מִטַּלְטְלַי.

וַחֲבֵרוֹ, אָדוֹן חַרְגּוֹל,

הִקְשִׁיב, שָׁמַע, הֵבִין הַכֹּל,

אָמַר: מְאֹד חֲבָל, וְצַר

לִי עָלֶיךְ, מַר צְרָצַר.

הִנֵּה בְּכָל עִיר הַבִּירָה

אֵינְךְ יָכוֹל לִמְצֹא דִירָה.

כָּךְ עָמְדוּ וְשׂוֹחֲחוּ,

אַפִּים קִנְּחוּ וְנֶאֶנְחוּ.

הַנֶּמֶשׁ שֶׁעַל אַף יָעֵל

אֵינֶנּוּ כְּלָל שָׂמֵחַ,

מֵהִתְאוֹנֵן אֵינוֹ חָדֵל

וּמִלְהִתְאַנֵּחַ.

טוֹעֵן: לְכָל דָּבָר יֵשׁ צֵל

וְרַק לֹא לִי, לַנֶּמֶשׁ;

כָּל יָד, כָּל אַף צִלּוֹ יַפִּיל

בִּנְגֹעַ בָּם הַשֶּׁמֶשׁ.

הַנְּקֻדָּה שֶׁעַל כְּנַף

פָּרַת משֶׁה רַבֵּנוּ

אָמְרָה לַנֶּמֶשׁ: "אַל תִּזְעַף,

אַף לִי אֵין צֵל – אֵינֶנּוּ.

אֶפְשָׁר לִחְיוֹת גַּם בִּלְעָדָיו –

מַה לְךָ יִתֵּן – יוֹסִיף לָךְ?"

אֲבָל הַנֶּמֶשׁ עַל הָאַף

בָּכָה, – כְּלוּם לֹא הֵשִׁיב לָהּ.

לַיְלָה. רַעַם. סְעָרָה.

– אִמָּא! אִמָּא! מַה קָּרָה?

מִי מַרְעִישׁ כֹּה מִדֵּי פַּעַם?

– הֵרָגַע, יַלְדִּי, זֶה רַעַם!

עַל גַּבֵּי הָעֲנָנִים,

הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטָנִּים,

בַּשָּׁמַיִם שָׁם נוֹסְעָה

כָּכָה מְכוֹנִית־מַשָׂא.

אַךְ עָנָן אֵינֶנּוּ כְּבִישׁ –

כָּל גַלְגָּל לְחוּד מַרְעִישׁ,

מְטַרְטֵר בְּזַעֲמוֹ –

וְהָרַעַשׁ “רַעַם” שְׁמוֹ.

– וּמָה הָאוֹר שֶׁמִּדֵּי פַּעַם

מִתְנוֹצֵץ לִפְנֵי כָּל רַעַם?

– פָּנָסִים – הֲלֹא יָדַעְתָּ –

מְאִירִים כְּבִישִׁים לְמַטָּה;

אַךְ לְמַעְלָה חֹשֶׁךְ כְּבָר

וְלִנְסֹעַ אִי אֶפְשָׁר.

וְלָכֵן בָּרָק מֵאִיר,

כְּמוֹ פָּנָס בִּרְחוֹב־הָעִיר,

אֶת הַדֶּרֶךְ לַמְכוֹנִית, –

פֶּן תִּסַע אֲחוֹרַנִית,

פֶּן תִּפֹּל עַל אֲדָמָה

וְכָאן תְּשַׁבֵּר דְבַר־מָה.

– וּלְאָן הִיא מְמַהֶרֶת

בְּשָׁעָה כֹּה מְאֻחֶרֶת?

– בְּאַמְבָּט שֶׁל אֲדָמָה

נִתְקַלְקֵל וַדַּאי דְבַר־מָה.

וְכֻלָּם שָׁם נֶחְפָּזִים

לְתַקֵּן אֶת הַבְּרָזִים;

הַמְּכוֹנִית מְאֹד טוֹרַחַת

לַשָּׁדוֹת לָתֵת מִקְלַחַת.

שָׁעוֹן זָקֵן, שָׁעוֹן חָכָם,

שֶׁמֵעוֹלָם עוֹד לֹא נִרְדָּם –

וּבְתִקְתּוּקוֹ מָדַד זְמַנִּים,

דַּקּוֹת, שָׁעוֹת, יָמִים, שָׁנִים,

הַכֹּל שָׁמַע, לַכֹּל הִקְשִׁיב –

תִּקְתֵּק פִּתְאֹם: בָּא הָאָבִיב!

כּוּשִׁי, דֻּבּוֹן, שָׁפָן, בֻּבָּה,

וְכָל דָּרֵי הָאִצְטַבָּה,

הִתְפַּלְאוּ, וּבְתִמָּהוֹן

כָּךְ שָׁאֲלוּ אֶת הַשָּׁעוֹן:

מַה זֶה אָבִיב? מַה פַּרְצוּפוֹ?

מֵהֵיכָן בָּא? מָתַי, אֵיפֹה?

וְהַשָּׁעוֹן רַק הִצְטַחֵק:

“הוּא עַל יֶדְכֶם” – חֶרֶשׁ תִּקְתֵּק;

כָּל צַעֲצוּעַ מְאֹד תָּמַהּ:

“אֵין הוּא נִרְאֶה, אֵין הוּא נִשְׁמָע!”

שָׁעוֹן תִּקְתֵּק: "אֵין לִרְאוֹתוֹ,

וְרַק לָחוּשׁ אֶפְשָׁר אוֹתוֹ".

– אֵיךְ? מָה? אֵיפה? –

שָׁעוֹן שָׁתַק

וְאַךְ תִּקְתֵּק: תָּק תַּק – תַּק תַּק.

וְאִישׁ שָׁאַל מִפִּי אָחִיו:

מַהוּ אָבִיב? הֵיכָן אָבִיב?

הַאִם שָׁמֵן הוּא אוֹ רָזֶה?

הֵיכָן נֶחְבָּא אָדוֹן כָּזֶה?

וּבְחִפָּזוֹן יָרְדוּ כֻּלָם

לְמַטָּה עַל שְׁלַבֵּי־סֻלָּם,

חִפְּשׂוּהוּ פֹּה, בִּקְשׁוּהוּ שָׁם,

אַךְ הוּא אֵינֶנּוּ, – נֶעֱלַם.

אֵינֶנּוּ שָׁם. – אֵינֶנּוּ כָּאן. –

יָצְאוּ הַחוּצָה, אֶל הַגָּן;

שָׁאַל דֻּבּוֹן בֶּן דֻּבּוֹנִים

אֶת פִּיו שֶׁל שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים:

"שִׂיחַ הַוֶּרֵד, הַגֶּד נָא לִי,

אָבִיב הֵיכָן הוּא?"

– “אֶצְלִי, אֶצְלִי!”

וְהַדֻּבּוֹן פָּצָה אֶת פִּיו:

“אֵינִי רוֹאֶה אֶת הָאָבִיב!”

אָמַר הַוֶּרֶד: – "הַבֵּט הֵיטֵב:

בְּכָל עָלַי הוּא מְלַבְלֵב,

הוּא בִּגְזָעַי יוֹרֵד, עוֹלֶה,

נוֹתֵן חַיִּים לְכָל עָלֶה."

צַעֲצוּעִים תָּמְהוּ, תָּהוּ:

“מָה הֵם פָּנָיו? וְאֵיפֹה הוּא?”

רָאָה כּוּשִׁי כּוּךְ שֶׁל שׁוּעָל,

חָפַר, חִטֵּט בּוֹ וְשָׁאַל:

"בּוֹאִי נָא הֵנָּה, רוּצִי, בֻּבָּה, –

רְאִי, אוּלַי בַּכּוּךְ נֶחְבָּא?"

וְהִיא עָנְתָה בְּקוֹל עָגוּם:

“בַּכּוּךְ רַק חֹשֶׁךְ, אֵין בּוֹ כְּלוּם.”

עַד כֹּה וָכֹה כָּל הָאֲוִיר

צָחַק לָהֶם, עָנָה בְּשִׁיר:

"הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב־הֵיטֵב,

בְּכָל הַגָּן הוּא מִסְתּוֹבֵב,

מֵעַל כָּל עֵץ הוּא מִתְעוֹפֵף,

וְכָל עָנָף הוּא מְלַטֵף.

רְאוּ, הוּא נָגַע גַּם בַּבְּרֵכָה,

וְהִיא נוֹצֶצֶת כֹּה שְׁמֵחָה,

שָׁרִים מֵימֶיהָ: בָּא הָאָבִיב,

גַּם בָּנוּ אֶת רוּחוֹ הִשִּׁיב."

וּכְשֶׁדֻּבּוֹן, שָׁפָן, בֻּבָּה,

דּוּמָם חָזְרוּ לָאִצְטַבָּה,

בְּסֻלָּמָם עָלוּ אֶל עָל,

שָׁעוֹן חָכָם אוֹתָם שָׁאַל:

“הַמְצָאתֶם אֶת הָאָבִיב?”

וְהַדֻּבּוֹן עָצוּב הֵשִׁיב:

"לֹא. הוּא שִׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים

וְאַךְ לִגְלֵג לַצַּעֲצוּעִים,

וְהִשְׁתּוֹבֵב, וְהִתְלוֹצֵץ,

נֶחְבָּא בְּשִׂיחַ, עֵשֶׂב, עֵץ,

הֵצִיץ אֵלֵינוּ מֵעָנָף

וְלָנוּ לֹא גִלָּה פָּנָיו.

חִפַּשְׂנוּ פֹּה – עָלִינוּ שָׁם –

‘אֶצְלִי’ אוֹ ‘בִּי הוּא’ – נְאוּם כֻּלָּם…

וְאַךְ קָרַבְנוּ – הוּא נֶעְלָם".

וְהַשָּׁעוֹן צָחַק, לָעַג:

“הוֹי, טִפְּשׁוֹנִים. תִּק תַּק – תִּק תָּק”.

בַּדֹּאַר רַעַשׁ, מְהוּמָה,

כָּל אִישׁ נֶחְפָּז, חָפֵץ דְבַר־מָה;

לְשׁוּם אָדָם אֵין כָּאן דֵּי זְמָן,

הַכֹּל בָּאִים דְּחוּפִים לְכָאן.

וּבֵין כָּל אֵלֶּה רַק מַר זְבוּב

עַל הַמֹּאזְנַיִם נָח מֵעוּף,

וּמִתְנַדְנֵד מִתּוֹךְ זִמְזוּם,

כְּאִלוּ לֹא קָרָה כָּאן כְּלוּם.

הָרַכֶּבֶת מְקַשְׁקֶשֶׁת,

מְרַשְׁרֶשֶׁת וְרוֹעֶשֶׁת.

הִזָּהֵר, בְּרַח מַהֵר,

חָלִילָה, אַל תִּקְרַב לָגֶשֶׁת!

מֵרָחוֹק תִּתְיַצֵּב,

הֵן תִּרְאֶנָּה גַם מִכָּאן;

הִיא תָבוֹא וּתְצַפְצֵף

וְתֹאבַד בְּתוֹךְ עָשָׁן.

הוּ וּ וּ!

הַרְחֵק בְּאֶרֶץ הַגַּנִים

בֵּית־סֵפֶר יֵשׁ לְזֵרְעוֹנִים;

בּוֹ זֵרְעוֹנִים שׁוֹנִים־שׁוֹנִים:

גְּדוֹלִים, קְטַנִּים וְצִבְעוֹנִים,

רִבּוֹא רִבְבוֹת־מִינִי־מִינִים.

כָּל זֵרָעוֹן חַיָּב לִלְמֹד,

מָתַי יְהֵא עָלָיו לִנְבֹּט,

וְאֵיךְ לִגְדֹּל, וְאֵיךְ לִפְרֹחַ –,

אִם הוּא נָמוֹךְ, אִם הוּא גָבוֹהַּ,

וּמַה פִּרְיוֹ, וּמֶה עָלָיו –

הַכֹּל, הַכֹּל לִלְמֹד חַיָּב:

יֵשׁ שָׁם מוֹרֶה־יוֹדֵעַ-כֹּל

וּשְׁמוֹ גַנָּן, גַּנָּן גָדוֹל.

הוּא מְלַמֵּד הַזֵּרְעוֹנִים, –

שׁוֹאֵל אוֹתָם וְהֵם עוֹנִים;

עַל הַגַּנָּן לַהֲכִינָם

לִגְדֹּל כֻּלָּם לְפִי מִינָם.

עֵץ לֹא יִגְדַּל בִּדְמוּת שֶׁל שִׂיחַ,

גִּבְעוֹל הַדֶשֶׁא כַּאֲבָטִיחַ.

כִּי גַם בָּהֶם – בֵּין זֵרְעוֹנִים

יֵשׁ חֲכָמִים, יֵשׁ טִפְּשׁוֹנִים,

יֵשׁ שֶׁיּוֹדְעִים,

יֵשׁ שֶׁטוֹעִים, –

וְהַגַּנָּן הוּא אֶרֶךְ־רוּחַ,

הוּא לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ –

עַד אִם שִׁנֵּן לָהֶם יָפֶה,

עַד שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל עַל פֶּה

וְלֹא תִגְדַּל צְנוֹנִית קְטַנָּה

כְּעֵץ תָּמָר אוֹ בַּנָּנָה,

הַשְּׁעוּעִית כְּדֻבְדְּבָן –

וִיהִי בָּרוּר הַכֹּל, מוּבָן.

רַק הַזֵּרָעוֹן שֶׁל הַכַּרְפַּס

בְּשׁוּם פָּנִים זֹאת לֹא תָפַס,

שֶׁהוּא כְּיֶרֶק לַמִּטְבָּח

וְלֹא כְּעֵץ גָדוֹל יִצְמָח.

עַל הַכַּרְפַּס קְשֵׁה־הֲבָנָה

נִגְזַר לִלְמֹד כָּאן עוֹד שָׁנָה.

אַךְ מִלְבַדּוֹ יָצְאוּ כֻּלָם

לְהִזָּרַע בִּמְלֹא־עוֹלָם.

וְהַגַּנָּן מִכָּל אֶחָד

מִתּוֹךְ בְּרָכָה טוֹבָה נִפְרַד.

וְכָךְ אָמַר לַזֵּרְעוֹנִים:

לְכוּ, צִלְחוּ לְרֹב שָׁנִים;

צִמְחוּ, גִּדְלוּ, עֲשׂוּ רָב־פְּרִי,

שִׁלְחוּ בְּנֵיכֶם לְבֵית סִפְרִי!

מַר אַלְפוֹן קָרָא בְּקוֹל:

– תַּם הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל.

שׂבְנָה, אוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת,

שֹׁבְנָה, חֲזֹרְנָה, הַסְּפָרוֹת,

הִסְתַּדֵּרְנָה בָּטּוּרִים

הַסְּפוּרִים וְהַסְּדוּרִים!

בָּא הַזְמַן לָשֵׂאת בְּעֹל:

תַּם הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.

אוֹתִיּוֹת וּסְפָרוֹת

נֶחְפָּזוֹת וְחוֹזְרוֹת,

בְּפָנִים מַזְהִירוֹת

עַל הַחֹפֶשׁ מְסַפְּרוֹת.

אַךְ הַסֵּפֶר הִפְסִיקָן:

– הַאֻמְנָם כֻּלְכֶן כְּבָר כָּאן?

אֲנִי חָשׁ בִּי חָלָל רֵיק…

מִי מִמֶּנִּי הִתְחַמֵּק?

אָלֶף? – יֵשׁ. בֵּית, גִימֶל? – יֵשׁ.

דָּלֶת, הֵא – עַד קוֹף וָרֵישׁ?

יֵשׁ וָיֵשׁ יֵשׁ וָיֵשׁ.

שִׁין? – יֵשׁ. תָּו? – אוֹת תָּו אֵינָהּ.

הַאֻמְנָם הִיא יְשֵׁנָה?

אוֹ לֹא שָׁבָה עַד עַכְשָׁו?

הֵיכָן תָּו? הֵיכָן הִיא תָּו?

הִיא אֵינָהּ, – לֹא שָׁם, לֹא פּה –

בְּוַדַּאי לֹא עוֹד תָּבוֹא.

כָּל הָאוֹתִיּוֹת שְׁמֵחוֹת:

תְּהֵא־נָא אוֹת אַחַת פָּחוֹת.

מִסְפָּרֵנוּ כָּל כָּךְ רָב, –

יְהֵא הָאָלֶף-בֵּית בְּלִי תָו.

צוּרַת תָּו לֹא יֵדַע אִישׁ.

– וּבְכָל זאת – עֲסֶק־בִּישׁ.

לֹא יוֹעִיל כָּאן כְּלוּם וּכְלוּם:

הָאַלְפוֹן בְּלִי תָו פָגוּם.

מַר אַלְפוֹן שָׁלַח הַצָּו:

מִכָּל רוּחַ שׁוּבִי, תָּו!

וְהִיא שָׁבָה מֵרָחוֹק

וּמִלְאָה אֶת פִּיהָ צְחוֹק.

שְׁאֵלוּהָ: מַה קָרָה?

לָמָּה תָּו כֹּה אֵחֲרָה?

– מָה? אֵחַרְתִּי? הַאֻמְנָם?

הַאִם כְּבָר כַּלֻּם יֶשְׁנָם?

מָה הַכַּעַס? מָה? וְאֵיךְ?

הָאַלְפוֹן: רְאִי, נַעַנְשֵׁךְ;

מֵעַכְשָׁו

תְּהֵא אוֹת תָּו

אַחֲרוֹנָה בְּאָלֶף-בֵּית

לְעוֹלָם וָעֶד.

הִתְחַנְנָה, בָּכְתָה אוֹת תָּו,

בְּשָׁמְעָה אֶת כָּל דְּבָרָיו.

אַךְ אַלְפוֹן שׁוֹפֵט חָרִיף,

גְּזַר דִינָהּ לֹא עוֹד יַחֲלִיף:

וְהִיא לְעוֹלָם וָעֶד

אַחֲרוֹנָה בְּאָלֶף-בֵּית.

רָצָה הַדָּג מִמַּרְסֵיל

לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל;

אֲבָל הַיָּם הַכָּחֹל

עָמֹק, רָחָב וְגָדוֹל,

וְאֵיךְ יִמְצָא דָג־מַרְסֵיל

דֶּרֶךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?

לָעֳמָקִים הַדָּג צָלַל,

דָּגִים, צִמְחֵי־הַיָּם שָׁאַל –

עָנָה אֶחָד מִן הַצְּדָפִים,

יָעַץ: שְׁאַל פִּי הַשְׁחָפִים,

מֵעַל לַיָּם הֵם מְעוֹפְפִים,

יוֹדְעִים הֵיטֵב אֶת הַחוֹפִים.

עָלָה הַדָּג, חָזַר אֶל עָל,

וְלַהֲקַת שְׁחָפִים שָׁאַל,

עַל שְׁבִיל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

אֲשֶׁר יִשְׂחֶה בּוֹ מִמַּרְסֵיל.

אָמְרוּ לוֹ: שְׁחֵה אַחַר סְפִינָה,

אַחַר סְפִינָה גְדוֹלָה, לְבָנָה,

הִיא בַּיָּם תַּתְוֶה לְךָ שְׁבִיל,

לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תּוֹבִיל.

אַחֲרֵי סְפִינָה בַּשְׁבִיל הַצַּר

יוֹמָם וָלֵיל הַדָּג חָתַר,

לֵילוֹת, יָמִים אַרְבָּעָה,

חָתַר הַדָּג – וְלֹא תָעָה.

וְרַק אַחַת תַּחֲנַת־בֵּינַיִם:

אֲלֶכְּסַנְדְרִיָה שֶׁל מִצְרַיִם;

עוֹד יוֹם אֶחָד וְדַג־מַרְסֵיל

בָּא לְחוֹף אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

הִגִיעַ וְאָמְנָם שָׂמַח,

אַךְ מֹחוֹ לֹא נָח, טָרַח:

כָּל יָמָיו הַדָּג תָּמַהּ

עַל הַסְּפִינָה הַחֲכָמָה

אֲשֶׁר יָדְעָה לִמְצוֹא בַּיָּם

עַל פְּנֵי הַמַּיִם שְׁבִיל נֶעֱלָם.

וְלֹא יָדַע כִּי הַמְכַוֵּן

לָאֳנִיָּה – הָיָה מַצְפֵּן!

כְּשֶׁנִּרְדַּם אָדוֹן חָגָב,

גִּבְעוֹל הַדֶּשֶׁא שָׁמַר עָלָיו:

הֵצֵל עָלָיו, רִשְׁרֶשׁ, זִמְזֵם,

שָׁר לֶחָגָב הַמִּתְנַמְנֵם.

וּכְשֶׁקָם אָדוֹן חָגָב,

נִעֵר שֵׁנָה מֵעַצְמוֹתָיו,

אָמַר: שָׁלוֹם, גִּבְעוֹל יָקָר, –

אָשׁוּב אֵלֶיךְ לָלוּן מָחָר.

זְבוּב זְהַבְהַב,

נוֹצֵץ הַגַּב,

עַל הָרָקִיעַ

רָאָה כּוֹכָב.

וְכָךְ חָשַׁב

זְבוּב־הַזָּהָב:

יָפֶה מֵאִיר

שָׁם הַכּוֹכָב.

גַּם לִי, גַּם לִי

גַּב זְהַבְהַב;

בַּמֶּה נִפְלֵיתִי

מֵהַכּוֹכָב?

אָעוּפָה־נָא

אֶל הָרָקִיעַ,

מִשָּׁם כָּמוֹהוּ

אָאִיר, אַגִיהַּ.

חָשֵׁב, פָּעַל,

וְעָף אֶל עָל.

וְעַד עַכְשָׁו

הַזְּבוּב לֹא שָׁב.

וְעַד הַיּוֹם,

בִּשְׁמִי מָרוֹם,

לְהַבְחִין עוֹד לֹא נוּכַל

מִי זֶה שָׁם מֵאִיר מֵעָל:

אִם מֵאִיר שָׁם הַכּוֹכָב

אוֹ הַזְּבוּב הַזְּהַבְהַב?

כְּשֶׁעִפָּרוֹן יָרֹק

יָצָא לְטִיּוּל רָחוֹק,

כָּל אֶחָיו

בָּכוּ עָלָיו.

הֵם אָמְרוּ בְּוַדָּאוּת:

הוּא יֵלֵךְ שָׁם לְאִבּוּד.

וְהוּא הָלַךְ

בִּכְבִישִׁים רְחוֹקִים,

בְּחוּצוֹת, בִּשְׁוָקִים

וְהַרְבֵּה דְבָרִים רָאָה –

וּבַדֶּרֶךְ לֹא תָעָה.

הוּא אַךְ שָׁב

אֶל אֶחָיו,

מַתָּנוֹת הֵבִיאוּ לוֹ,

שָׁאֲלוּ עַל טִיּוּלוֹ –

הוּא סִפֵּר וְהִתְפַּעֵל:

מַה יָּפֶה שָׁם לְטַיֵּל

בִּכְבִישִׁים רְחוֹקִים,

בְּחוּצוֹת, בִּשְׁוָקִים.

הִפְסִיקוֹ אֶחָד קָטָן:

אֵיךְ יָדַעְתָּ שׁוּב לְכָאן

וְלֹא הָלַכְתָּ לְאִבּוּד?

הוּא עָנָה: לְפִי סִימָן, –

הַדָּבָר מְאֹד פָּשׁוּט:

בְּכָל דְּרָכַי בַּכְּפָר, בָּעִיר

חֻדִּי סִימָן יָרֹק הִשְׁאִיר,

וּלְפִי הַסִימָן

מָצָאתִי אֶת דַּרְכִּי לְכָאן.

רְאוּ, הַבִּיטוּ, הַזִּקִּית,

יֵשׁ לָהּ בֶּטֶן עֲנָקִית.

בָּלְעָה זְבוּבִים, כְּמֵאָה,

וְאַחַר כָּךְ הָיְתָה צְמֵאָה;

מִתּוֹךְ שְׁלוּלִית לְיַד הַבֶּרֶז

מַיִם שָׁתְתָה מְלֹא־הַכֶּרֶס.

וְעַתָּה, רְאוּ זִקִּית,

וְלָהּ בֶּטֶן עֲנָקִית.

דָּן עָשָׂה חֲנֻכִּיָּה.

הֲתֵדְעוּ מִמָּה?

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלְאוּ:

מִתַּפּוּחַ־אֲדָמָה!

אֵיךְ עָשָׂה זֹאת? – תִּשְׁאֲלוּ.

– לֹא קָשֶׁה כָּל כָּךְ;

תַּפּוּחַ־אֲדָמָה גָדוֹל

לְקֻבִּיָּה חָתַךְ,

יִשֵּׁר, הִקְצִיעַ וְנָקַב

וְצִפָּה זָהָב.

וְכָל רוֹאֶה

יַבִּיט, יִתְמַהּ:

מַה יָּפָה חֲנֻכִּיָּה

מִתַּפּוּחַ־אֲדָמָה!

רְאוּ, הִנֵה פֹּה נֵס גָּדוֹל:

סְבִיבוֹנֵנוּ לֹא יִפּל;

הוּא סוֹבֵב וְעָג וְחָג

כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג.

אַהֲרֹן הַשּׁוֹתֵל

דָּאַג: הוֹי, הַשְּׁתִילִים

הַמִּסְכֵּנִים, בְּקֹר הַלֵיל

וַדַּאי מִשְׁתַּעֲלִים.

יָצָא אֲלֵיהֶם אַהֲרֹן

מִבֵּית הַיְלָדִים,

הֵבִיא לָהֶם מֵהָאָרוֹן

הַרְבֵּה־הַרְבֵּה בְּגָדִים.

חֶרֶשׁ אֶל הַשְׂדֵרָה נִגַּשׁ,

בִּקֵּר כָּל עֵץ שָׁתוּל;

דּוּמָם הִקְשִׁיב, בְּלֵב נִרְגָּשׁ:

אֵין זֵכֶר לַשִּׁעוּל.

תָּמַהּ וְכָל שָׁתִיל שָׁאַל:

– הַאִם לֹא קַר בַּטַּל?

– לֹא קַר – הֵשִׁיבוּ - כְּלָל וּכְלָל:

נִשְׁתֶּה הַטַּל – נִגְדַּל.

וְצָחֲקוּ לוֹ הַשְּׁתִילִים:

– אֵין אָנוּ אֲנָשִׁים,

וְאַף אֵינֶנּוּ דַחֲלִילִים

לוֹבְשִׁי הַמַּלְבּוּשִׁים.

חָזַר הַבַּיְתָה אַהֲרֹן,

עֲמוּס הַבְּגָדִים,

תָּלָה אוֹתָם בְּתוֹךְ אָרוֹן

בְּבֵית הַיְלָדִים.

שָׁכַב בְּמִטָתוֹ נִרְגָּע,

שָׁכַב, נִרְדָּם מִיָּד.

חֲסַל. פָּטוּר מִדְּאָגָה

לִשְׂדֵרַת ט"וּ בִּשְׁבָט.

לוּלֵא צְרָצַר הַפַּטְפְּטָן,

אִישׁ לֹא יָדַע כָּל זֹאת, –

אַךְ הַכַּנָּר זֶה הַקָּטָן

גִּלָּה לִי אֶת הַסוֹד;

וְאָנֹכִי

לֹא עָמַד בִּי כֹּחִי:

מִפְּנֵיכֶם לֹא אַעֲלִים

כִּי שְׁתִילִים

אֵינָם מִשְׁתַּעֲלִים.

בְּיוֹם שֶׁל צְחוֹק, בְּיוֹם פּוּרִים,

כָּל מִינֵי שְׁטוּת בּוֹ מֻתָּרִים,

וְרַק הַכַּעַס, בַּפּוּרִים

אָסוּר הוּא אֶלֶף אִסוּרִים.

הָאַבְטוֹבּוּסִים הֵיטֵב יָדְעוּ

הַחֹק הַזֶּה, וְנוֹעֲדוּ:

בְּיוֹם הַצְחוֹק, בְּיוֹם פּוּרִים

יַחֲלִיפוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים

שֶׁעַל מִצְחָם: מִסְפָּר “אֶחָד”.

שֶׁכָּרָגִיל נָסַע לִגְבַת,

יִסַּע הַפַּעַם לִכְפַר מַלָּ"ל,

וּ“שְׁנַיִם”, שֶׁנָּסַע לִצְפַת,

יִסַּע הַיּוֹם לְנַהֲלָל,

אוֹ לְחוֹלוֹן, אוֹ רַעֲנָנָה;

כֻּלָּם יֻסְּעוּ, לֹא יֵדְעוּ אָנָה.

פַּעַם אַחַת נַעֲשֶׂה טִיוּל

וּנְשַׁנֶּה אֶת הַמַּסְלוּל.

וְכָךְ הוּבְאוּ הָאֲנָשִׁים

לְכִוּוּנִים מְשֻׁבָּשִׁים:

אֶחָד רַפְתָּן פִּתְאֹם הֶחֱלִיף

מִשְׁמַר הָעֵמֶק בְּתֵל־אָבִיב;

כֻּלָּם אִשְׁרוּ בְּתִמָּהוֹן:

מִסְפַּר הָאוֹטוֹ הוּא נָכוֹן,

וְרַק שֻׁנּוּ פְּנֵי הַמָּקוֹם.

כְּלוּם זֶה חֲלוֹם לְאוֹר הַיוֹם?

אֵילוּ שְׁטֻיּוֹת וּבִלְבּוּלִים!

בִּרְחוֹב בְּחֵיפָה עוֹמְדִים לוּלִים,

וּבְנַהֲלָל הַר כְּמוֹ בִּצְפַת,

וּבְגֶבַע אֵין אַף סוּס אֶחָד.

הִבִּיטוּ פַּעַם, פַּעֲמַיִם,

וְשִׁפְשְׁפוּ אֶת הָעֵינַיִם:

חֲלוֹם! חֲלוֹם –

לְאוֹר הַיּוֹם.

הָאַבְטוֹבּוּסִים הַלֵּיצָנִים

פָּנִים עָשׂוּ שֶׁל צִדְקָנִים

וְנֶהֱנוּ מֵהַבִּלְבּוּל:

הוֹי, אֵיזֶה נוֹף! אֵיזֶה טִיוּל!

וְהַנּוֹסְעִים לִכְעוֹס נִסּוּ,

הָאַבְטוֹבּוּסִים אוֹתָם פִּיְּסוּ,

אָמְרוּ: יוֹם זֶה שֶׁל חַג פּוּרִים,

כָּל מִינֵי שְׁטוּת בּוֹ מֻתָּרִים.

הַכֹּל יוֹדְעִים, לְפִי הַחֹק

חַג פּוּרִים הוּא חַג שֶׁל צְחוֹק,

אָסוּר לִכְעס בְּחַג־פּוּרִים,

אָסוּר בְּאֶלֶף אִסּוּרִים.

– מֵילָא, קָרָה מַה שֶׁקָּרָה,

עַתָּה נִסַּע בַּחֲזָרָה.

לָאַבְטוֹבּוּסִים חִישׁ עֲלוּ,

צְחוֹק וְשִׁירָה פִיכֶם מַלְאוּ!

לֹא מֵצַח לוֹ, לֹא אַף,

לֹא עַיִן לַקּוֹלָב.

בְּלִי רֹאשׁ חוֹבֵשׁ הוּא כּוֹבַע,

וְלֹא יֵצֵא הָרְחוֹבָה.

אֵין לוֹ בָּשָׂר, לֹא דָם –

לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי אָדָם.

חַג הַפּוּרִים חָבִיב עָלָיו –

וְלוּחַ אֵין לוֹ, לַקּוֹלָב;

עַל כֵּן הֶחְלִיט אָדוֹן קוֹלַב

מַסֵּכָתוֹ – וִיהִי מָה! –

לֹא לְהוֹרִיד שָׁנָה תְּמִימָה.

לְפִי דְבָרָיו, הֵן זֶה בָּרוּר:

כָּל הַיָּמִים חָל חַג הַפּוּר!

בַּגָּן, לְיַד הַצְּרִיף,

בְּאַדְמַת הַחוֹל,

פָּרְחוּ שְׁנֵי צִבְעוֹנִים,

אָדֹם וְכָחֹל.

אָמַר הָאָדֹם

לְפֶתַע פִּתְאֹם:

לָמָּה בְּטֵלִים נֵשֵׁב

פּה בַּגָּן לְיַד הַצְרִיף?

בְּחַג פּוּרִים נִשְׁתַּתֵּף!

הָבָה, הַצְּבָעִים נַחֲלִיף!

אָמְרוּ - גַּם עָשׂוּ

וְכֵן הִתְחַפְּשׂוּ.

וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר

אִישׁ בִּכְלָל לֹא הִכִּיר

כִּי חָבְשׁוּ הַצִּבְעוֹנִים

מַסֵּכוֹת עַל הַפָּנִים.

וּבְשׁוּבָם אֶל הַגָּן

כָּךְ סִפְּרוּ לַשּׁוֹשָׁן,

גַּם לַגְּבֶרֶת חֲבַצֶּלֶת

מִתְבַּדֶּלֶת נֶאֱצֶלֶת:

הוֹי אֲנַחְנוּ

כֹּה הִצְלַחְנוּ!

בְּפוּרִים שָׁם בָּעִיר

אִישׁ אוֹתָנוּ לֹא הִכִּיר!

כִּסְבוּרִים הָיוּ הַכֹּל

אָדֹם אָדֹם, כָּחֹל כָּחֹל.

מִמֶּרְכָּז וּמִשְּׁכוּנוֹת

וּמִיַּרְכְּתֵי הָעִיר

בָּאוּ רַגְלֵי שֻׁלְחָנוֹת

מְדוּרָה לְהַבְעִיר.

וְצָלְעוּ הַכִּסְאוֹת,

וְהִתְגַלְגְּלוּ סַלִּים,

סַפְסָלִים, קֻפְסָאוֹת

וּשְׁבָבִים מְסֻלְסָלִים.

בָּאוּ גִזְרֵי מִדְרָכוֹת

סֻלָּמוֹת וְאַרְגָּזִים,

סְתָם קְרָשִׁים וּסְתָם לוּחוֹת, –

כֻּלָּם יַחַד נֶחְפָּזִים.

וּבְבוֹאָם לַכִּכָּר –

בְּטוּרָם הַמְסֻדָּר

לָחַשׁ שֶׁל שִׂמְחָה עָבַר:

גַּם אֲנַחְנוּ

שֶׁהָשְׁלַכְנוּ

עוֹד נִצְלַח כָּאן לְדָבָר.

וְיָצְאוּ אֶת הַשּׁוּרָה

וְקָפְצוּ לַמְּדוּרָה.

הִתְלַחֵשׁ, הִתְגָּעֲשׁ

קוֹל שֶׁל נֶפֶץ,

קוֹל שֶׁל אֵשׁ,

וְעָלְתָה הַלֶּהָבָה

אֲדֻמָּה־זְהַבְהָבָה,

עַד לָעֲנָנִים הִגִּיעָה

וְהִבְעִירָה הָרָקִיעַ.

לוֹהֲטִים הַשְּׁבָבִים,

מְאִירִים כְּמוֹ כּוֹכָבִים;

מִתְמַתְּחִים כְּמוֹ קְפִיצִים,

וְזוֹרִים סְבִיבָם גִּצִּים.

כָּל יָתֵד, כָּל שֶׁבֶר־עֵץ

הִתְלַהֵט, הִתְנוֹצֵץ

וְקָרָא בְּגַאֲוָה:

מַה יָּפָה הַלֶּהָבָה!

שְׁלַב־סֻלָּם הִתְפַּעֵל:

נְפַזֵּר חֶשְׁכַת־הַלֵּיל!