זֶה שֵׁשׁ שָׁנִים אֲנִי מְכַהֵן

אֵצֶל צְעִירֵי סִימַן קְרִיאָה

כְּזָקֵן. וּבָטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה, שֶׁלּוּלֵא הַזִּקְנָה

לֹא הָיְתָה לִי זִקְפָּה.

כֵּיוָן שֶׁהִתְעַקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד

בְּרֹאשׁ כָּל חוֹבֶרֶת בְּרֹאשׁ,

אוֹמֵר לִי הָעוֹרֵךְ מ. פֶּרִי:

“הֲלֹא יִשְׂנְאוּ אוֹתְךָ!”

אֹמֵר אֲנִי: יְכַסּוּ עָלַי

אַגָּדוֹת וְסִפּוּרִים עַל

כָּבוֹד, וְאַל יְכַסּוּ

עָלַי נְיָרוֹת.

כג תשרי תשלט, 24 אוקטובר 1978

כְּמוֹ מַחֲזוֹרִיּוּת בַּטֶּבַע

בָּא בְּחָדְשֵׁי חֹרֶף עֹרֵב

אֶל הָאִזְדָּרֶכֶת. עֹמֵד. מִסְתַּכֵּל.

הֹפֵךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי, כְּמוֹ יוֹנַת בָּר.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר עֹרֵב עֹשֶׂה זֹאת, זֶה

אַחֶרֶת. בֹּלֵט יוֹתֵר. מְחֻשָּׁב.

אַחֵר. הִנֵּה הוּא עֹלֶה עַל

עָנָף לְמַעְלָה. מִסְתַּכֵּל לְצָפוֹן. וְהֹפֵךְ

לְדָרוֹם. אוֹתוֹ דָּבָר. אֲבָל, כְּשֶׁעֹרֵב

עוֹשֶׂה זֹאת, הוּא חוֹשֵׁב. לֹא

מוֹרִיד אֶת כְּתֵפָיו כְּיוֹנַת

בָּר. לֹא מֻשְׁפָּךְ עָלָיו מַזְלוֹגוֹת

גֶּשֶׁם. אֶלָּא בְּטֶרֶם כֹּל, הוּא

נִמְלָךְ. פֹּרֵשׂ אֶת הַבָּשָׂר הַקַּר וְהַיָּבֵשׁ,

חָשׁ חָשׁ אֶת הַמֶּרְחָב,

דָּשׁ דָּשׁ אֶת הָאֲוִיר, וְנֶעְלָם.

סוֹלוֹ? תָּמִיד הוּא מוֹפִיעַ

לְבָד. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָהּ, אֶת

הָעֹרְבָה. כְּמוֹ אֵצֶל הַיּוֹנָה, שֶׁתָּמִיד

מְעֹרֶבֶת בְּעִסְקֵי הַקֵּן. בַּאֲשֶׁר הִיא –

שָׁם הוּא. אֲבָל אֶת הָעֹרֵב לֹא

רָאִיתִי בְּחֶבְרַת נְקֵבָתוֹ, וְלֹא

רָאִיתִי בֶּן עֹרְבִים, וְלֹא רָאִיתִי

זִוּוּג עֹרְבִי, וְלֹא רָאִיתִי יֶלֶד עֹרְבִי.

יט חשון תשלט, 19 נובמבר 1978

קֹדֶם שֶׁבָּרָא הקב"ה

הָעוֹלָם לֹא הָיָה

רַק הָאֵין סוֹף

שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגָה

(קדושת לוי)

הֵבֵאתִי לַחֲבֵרִי מַתָּנָה.

אָנוּ אֲנִי וַחֲבֵרִי.

אִישׁ לֹא הָיָה בַּבַּיִת.

נָתַתִּי לַשָּׁכֵן שֶׁיִּתֵּן.

בַּחֲזָרָה פָּגַשְׁתִּי אִשָּׁה.

–“מַר אָבוֹת יְשׁוּרוּן מָה עוֹשֶׂה פֹּה?”

– נָשָׂאתִי מַתָּנָה לִידִידִי,

וּבַדֶּרֶךְ רָקַדְתִּי עָלַצְתִּי.

אֲבָל בַּחֲזָרָה כָּל אָשְׁרִי חָלַצְתִּי, כִּי

לְאַחַר שֶׁהֵנַפְתִּי אֶת הַמַּתָּנָה, בַּחֲזָרָה רֵיק רָקַדְתִּי.

וְאוּלָם הָיָה בִּי עוֹד מִשִּׂמְחַת הַקְּדֻשָּׁה,

וְאֶת פְּנֵי הָאִשָּׁה נָשַׁקְתִּי.

ב סיון תשלז, 19 מאי 1977

בַּלַּיְלָה הָאִזְדָּרֶכֶת כְּבֵדָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר

בַּיּוֹם. אֲנִי מַבִּיט עַל הָעֲנָפִים, פִּתְאֹם

מִתְנוֹעֵעַ. אָז הִיא כְּמוֹ אֳנִיָּה בַּיָּם.

וְטוֹב שֶׁעֵינַי יוֹשְׁבוֹת לָבֶטַח וְלֹא נוֹפְלוֹת.

כג תמוז תשלז, 9 יולי 1977

בֵּין שִׁמְשׁוֹת הוּרְמָה יָד לִי

לְשָׁלוֹם. בֵּין אוֹתוֹתַיִּם זְגוּגִיּוֹת.

הַפָּנִים בִּבְלִיטְלוּטִים. בְּמֶבַּטְבּוּטִים. וּמִשֶּׁנִּגַּשְׁתִּי

קָרוֹב, לְמִבְּעַד לַחַלּוֹן, לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל.

כָּךְ יוֹם יוֹם אֲנִי עוֹבֵר חַלּוֹנוֹת

רַאֲוָה לַעֲנִיבוֹת, צַוְּארוֹנִים לְצַוָּארִים,

נַעֲלַיִם לְרַגְלַיִם וְלִפְעָמִים אִישׁ

בְּחַלּוֹן רַאֲוָה, אַךְ לֹא שׁוֹמֵעַ קוֹל.

ו אלול תשלז, 20 אוגוסט 1977

הַהֵפֶךְ הַהֶגֶה.

כְֹּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בּוֹ בָּרֶגַע

שֶׁבּוֹ נָע הַמָּחוֹג.

כא אלול תשלז, 4 ספטמבר 1977

אֶת כִּכַּר דִּיזֶנְגּוֹף, הַיְחִידָה, הֶעֱרִימוּ הֶחֱרִימוּ הֶהֱרִיסוּ וְהֶעֱבִירוּ

דֶּרֶךְ מִלִּפְנֵי הַכִּכָּר – לְאַחֲרֵי הַכִּכָּר.

וּמֵאַחַר שֶׁמִּמֵּילָא הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת בֶּעָתִיד,

אָז אֲנִי בֶּעָבָר וַאֲנִי בֶּעָתִיד.

יח חשון תשלח, 30 אוקטובר 1977

מֵהַתְחָלָה, וְעוֹד יוֹתֵר מֵהַתְחָלָה.

מִתְּחִלָּה זֶה מַתְחִיל בְּעָנָף קִדְמִי.

עָלִים מְלֻפָּפִים בַּעֲגִילוּת, כְּמוֹ פְּרִי מָתוֹק,

אַךְ סָגוּר, כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ עוֹד מַה יִּהְיֶה וְאִם יִהְיֶה.

הַטְּרָפִים עֲדִינִים. וְחַס לְמִי שֶׁנּוֹגֵעַ בָּאֹכֶל

בַּבֹּקֶר עִם טָמֵא’עֶ יָדַיִם. הַטְּרָפִים

שֶׁבְּפִי הֶעָנָף הַקִּדְמִי אֲדֻמִּים, שֶׁעוֹד

לֹא רֻחֲצוּ מִן הַלֵּדָה.

בְּאֶמְצַע בָּאוּ, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, יְמֵי קָרָה. וְכָאן

מֻכְרָחִים לִצְמֹחַ. וְיוֹנֵי קַרְנָבָל מַחֲזִיקוֹת

בְּסוֹדִיּוּת אַקּוֹרְדְּיוֹן בְּשֶׁחְיָן, מְרַחֲפוֹת עַל גַּבֵּי

הָאִזְדָּרֶכֶת. מַמְשִׂימוֹת בְּחִפָּזוֹן בְּעֶצֶב

נֶגֶן סֵתֶר. לְחַפֵּשׂ יֵחָפֵזוּן קִנּוּן.

לְהַדְבִּיק לְהַסְפִּיק נִיצוֹצוֹת שֶׁל נוֹצִיּוֹת וּמְחָטִים, עִם

חָרָא בְּלֶבֶּן. לַשְׁלֶשֶׁת מִתְקָרֶשֶׁת. זֶהוּ.

בְּעֵרֶךְ זֶה מַצַּע הַיּוֹנִים בִּפְרֹס.

לִפְנֵי שֶׁיִּוָּדְעוּ לַשְּׁכֵנִים קִנֵּי הַדְּגִירָה

עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת וּבְחַגְוֵי הַתְּרִיסִים, שֶׁיַּסְפִּיקוּ

לַהֲרֹס. זֶהוּ, בְּעֵרֶךְ.

עַד כָּאן הַדִּוֻּחַ.

יד–כד אדר ב תשלח, 27 מארס–2 אפריל 1978

קִבַּלְתִּי שָׁעוֹן. הַלּוּחַ צֶבַע בְּאֵר עִם

עֵין הָרָע. בְּרוּטַלִי לְפִי

רְאוּתוֹ. וּמוֹרֶה הֶאָרָה אַחֶרֶת. אֵין

אוֹר בֵּין שְׁנֵים עָשָׂר סְפֹרָיו. בַּלַּיְלָה אֵין גַּם אוֹתָם.

הַזְּמַן הוּא הַמָּקוֹם. כְּיַרְחֵי

לֵדָה אֲנִי נוֹלַדְתִּי. אֲנִי הוּא

וְלֹא אַחֵר. כִּי אַחֵר

בְּמָקוֹם אַחֵר.

הַשָּׁעוֹן הַזָּקֵן מֻנָּח בִּמְגֵרַת

הַשֻּׁלְחָן. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מֵצִיץ

בַּשְּׁעוֹנְיָד הַנַּיָּד אֲנִי רוֹאֶה בַּמְּגֵרָה

מְדֻיָּק הַשָּׁעָה.

לֵךְ לִרְאוֹת מַה יִּקְרֶה כָּל שְׁנִיָּה.

לֹא יוֹצֵאת אַחַת וְנִכְנֶסֶת אַחַת.

נְמָלָה אַחַת מִסְתּוֹבֶבֶת עִם סַכִּין סֶקּוּנְדָה

בַּלֵּב. חָרָק עִוֵּר עַל כָּל הַחַיִּים.

עַל הֶעָפָר וְעַל הָאֲדָמָה בַּיִת עוֹזֵב

דִּירָה וְדִירָה עוֹזֶבֶת סַנְדְּלָר וְזוֹרֶקֶת אַחֲרָיו

מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת אֶת הַפְּצִירָה וְאֶת הַמַּרְצֵעַ וְאֶת

הָאִמּוּם הֶעָדִין שֶׁל הָאִשָּׁה. – שֶׁיֵּלֵךְ עִם זֶה.

תְּנוּ לִי לְדַבֵּר

כְּפִי שֶׁאֲנִי עָלוּל

בְּלִי לִלְמֹד

לְהִתְבַּטֵּא.

אֵינֶנִּי מִתְאַבֵּל לָדוּן מִי. וּמָתַי.

אֲנִי הִנְנִי מוּצָר

וְהָעוֹלָם מֻגְמָר

וְנִגְמַר הָעִנְיָן.

ל ניסן תשלח, 7 מאי 1978

הֵם מַבִּיטִים עִם הַשְּׁקַעֲרוּרִי

לְמַעְלָה וְעִם הַקִּמּוֹרִי לְמַטָּה.

יֶלֶד קָטָן אָמַר בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת

הַשָּׁמַיִם גְּבוֹהִים עַד הַשָּׁמַיִם.

הָאָרֶץ מִתְהַפֶּכֶת

וְהַכּוֹס עוֹד עוֹמֶדֶת.

הַמֶּרְחָק קָפַץ לָאֲוִיר וְאֵינֶנּוּ

מִמֶּנָּה לְבֵינְנִי.

הָיָה לִי סַל נְצָרִים מֵהַבַּיִת,

מַה שֶּׁנָּתְנוּ לִי לְחַיִּים.

זֶה הַסַּל זְמַן רַב לִי מוֹלֶדֶת

שֶׁמַּחֲזִיקִים בָּהּ חֻלְצָה, מִכְנָסַיִם, כְּמוֹ מִטָּה בִּפְנִים.

הַסַּל הַזֶּה הָלַךְ אִתָּנוּ כַּאֲרוֹן הַבְּרִית, כְּשֶׁהָיִינוּ

פְּלִיטִים בַּמִּלְחָמָה. הַסַּל, אִם אַתָּה בִּפְנִים –

אַתָּה מוּגָן. לֹא נִשְׁבַּר וְהֶחֱזִיק אֶת הַכֹּל.

אֶת הַסַּל הַזֶּה נָתְנוּ לִי לְחַיִּים.

סְלִיחָה, אוּלַי לֹא אֲרוֹן הַבְּרִית.

אֲבָל מִי שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת כָּל הַחֲלִיפוֹת בְּשׁוּק הַכַּרְמֶל,

מֵהַבַּיִת, וְנִשְׁאֲרָה לוֹ כָּזֹאת טְרַאנְטֶה,

שֶׁבָּאָה עִמּוֹ וְנֶאֱמָנָה לוֹ וַאֲפִילּוּ הָלְכָה לוֹ לְאִבּוּד – בְּהֶחְלֵט. בֶּאֱמֶת.

כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ הַסַּל אֶל הַחֲבִילוֹת בָּאֳנִיָּה,

מִי מִן הַבַּגַאזִ’ים יָדַע

שֶׁפֹּה אָרְזָה מַאמֶע רִיקֶלֶה

דְּבָרִים חַמִּים לְאַרְצוֹת חֹם.

הָמוֹן חוֹגֵג

וַאֲנִי עוֹד בָּאֶמְצַע.

עִם הַמִּטָּה שֶׁלִּי

אֲנִי עוֹבֵר בָּאֶמְצַע.

לָהּ לוֹמַר מִי יָכוֹל: אֲנִי חוֹזֵר.

לֹא לִצְרִיף.

לֹא לְהַחֲלִיף.

אֶלָּא לִקְרַסְנִיסְטַאוו.

עַל הָאֲדָמָה וְעַל הֶעָפָר, אִמָּא, קוּמִי!

יָכוֹל מִי לוֹמַר לָהּ: אֲנִי חוֹזֵר, תָּבֹאִי.

לִרְאוֹת אוֹתִי, זֶה כְּמוֹ לִרְאוֹת כְּאִלּוּ

בַּחַיִּים אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים?

כְּשֶׁהָיָה לִי לַעֲבֹר. כְּשֶׁהָיָה לִי צָרִיךְ לְהַחֲלִיף אֶת הַצְּרִיף,

הֶעֱבַרְתִּי קָדִימָה מְלֵאָה גְּלוּיָה חַמָּה מִטָּה עִם הַשְּׂמִיכָה וְעִם הַכַּר הַמְקֻמָּט,

הֶעֱבַרְתִּי אֶת הַסַּל מֵרְחוֹב מִגְדָּל

לִרְחוֹב בּוֹגְרַשּׁוֹב בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב.

כְּשֶׁעָזַבְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,

הָיְתָה לִי הָעִיר שֶׁקֶט הָעִיר.

עַכְשָׁו,

אִם שֶׁקֶט הָעִיר?

כְּשֶׁעָזַבְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הָעִיר

יֶלֶד שֶׁקֶט. עַכְשָׁו שַׁאֲלוּ בֶּאֱמֶת שַׁאֲלוּ, אִם וְאֵי־

מָה וְאֵימָתַי יֵשׁ בָּעִיר יוֹם פָּנוּי, וְלֹא הָמוֹן חוֹגֵג,

כִּי יֵשׁ לִי לַעֲבֹר.

עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי. עַתָּה הִתְבָּרֵר הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא

לֹא רָאוּ אוֹתִי בִּלְבוּשׁ.

כָּל הַדֶּרֶךְ הַמִּכְנָסַיִם נָפְלוּ לִי.

אָז הֵרַמְתִּי אֶת הַמִּכְנָסַיִם.

יח סיון תשלח, 13 יוני 1978