כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא הַמַּנְגִּינָה

אֶל הַמִּלִּים הָאוֹבְדוֹת,

אָז יִמָּלֵא הַלֵּב שֶׁמֶשׁ וּמֹר

עוֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם

הָרֵיקוֹת.

כָּל הַמְּעֻוָּת יִתְקֹן לָבֶטַח.

כָּל הָעֲבֹתִים יִנָּתְקוּ

כַּנְּעֹרֶת.

הַשְּׁאֵלוֹת הַנְּבוֹכוֹת תִּמָּלֶאנָה

שָׁלוֹם –

כַּאֲשֶׁר הַמַּנְגִּינָה

הָאוֹבְדָה תָּשׁוּב לִנְשֹׁם

חֶרֶשׁ

בְּתוֹךְ לִבָּן

שֶׁל הַמִּלִּים הַמֵּתוֹת.

אֲנִי בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה לַחֲלוֹמוֹת וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה

לָאַהֲבָה. הַשָּׁנִים

הָאֲחֵרוֹת הֵן רַק שְׂרִיטוֹת

עַל פְּנֵי קְלִפַּת הָעֵץ, וְעָנָף

שֶׁשֻּׁלַּח וְעָנָף שֶׁנִּקְטַף.

וְטַבְּעוֹת הַלֵּב סוֹבְבוֹת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה

וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה. סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָאָבִיב

בַּלִּבְלוּבִים. וְהַטַּבָּעוֹת הָאֲחֵרוֹת

הֵן רַק תָּאִים שֶׁנִּמְלְאוּ חָלָל

שֶׁטַּל הַגַּעְגּוּעִים יוֹרֵד עֲלֵיהֶם

כִּדְמָעוֹת.

“אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת חֲלוֹמוֹתַי”, אָמְרָה הָעַלְמָה.

“זֶה בִּגְלַל שֶׁאֵינֵךְ מִתְעוֹרֶרֶת לְעוֹלָם”, אָמַר הַבֹּקֶר.

“אֲנִי קוֹטֵף אֶת הַפְּרָחִים”, קָרָא הָרוּחַ – "אֲבָל הָאָבִיב

עוֹדֶנּוּ מָלֵא".

“אָסוּר לִי לַחְדֹּל”, לָחֲשָׁה הָאִשָּׁה, "אָסוּר לִי לַחְדֹּל

לַחֲלֹם".

“מָתוֹק הַבֶּכִי לַלֵּב”, אָמַר הַשִּׁיר". "הַבֹּקֶר

אָסַפְתִּי אֶל אוֹצְרוֹתַי מִלָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁהַדְּמָעוֹת

נוֹצְצוּ בָהּ בְּפֶלֶא צְבָעִים, וְלִבִּי

חִשֵּׁב לְהִשָׁבֵר בִּי מִשִּׂמְחָה".

לאברהם

קְרָא לִי אֲהוּבָתִי.

אַל תִּבָּהֵל בַּמִּלִּים הָרָמוֹת

אַל תֵּרָתַע בַּמְּלִיצוֹת

לְחַשׁ לִי: יְחִידַת-חַיַּי

אַל תַּחֲשֹׁש

אַל תַּחְשֹׁב עַל הַבֹּקֶר בְּאַלְפֵי סַכִּינָיו.

קְרָא לִי בְּשֵׁמוֹת חַמִּים.

עַכְשָׁו לָיְלָה. הָאֱלֹהִים נִרְדָּם.

נוּכַל לָקַחַת שַׁלְוָה אַחַת

מִשַּׁלְווֹתָיו

לִבְרֹא אוֹתָנוּ אֶחָד.

אֱמֹר לִי תְּפִלָּה

דַּבֵּר אֵלַי דְּבָרִים פְּרוּעִים.

אַל תִּירָא –

אַל תָּעִיר אֶת הַבֹּקֶר הַקַּר.

קְרָא לִי בְּשֵׁמוֹת חַמִּים.

אֲנִי אַכִּיר אוֹתְךָ. רֶגַע תִּמֹּג הַנְּשִׁימָה

וְהָעֶצֶב שֶׁבִּי יִתְחַיֵּךְ בִּפְלִיאָה

אֶל אָחִיו – תְּאוֹמוֹ.

אָז תָּבוֹא הַשִּׂמְחָה.

דּוֹרוֹת. הָלְכָה

נַפְשִׁי לְבַקֵּשׁ אֶת אֲהוּבָהּ.

הַדֶּרֶךְ אָרְכָה – –

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לָּהּ אָבַד –

עָלוּל לִטְעוֹת: שָׁכְחָה. אֲבָל

קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת מְגַשְּׁשׁוֹת

סוּמוֹת לָגַעַת

אֶת הַהֶמְיָה שֶׁלַּכִּסּוּפִים. חֲלוֹמִי

יַכִּיר אוֹתְךָ כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא.

הַלַּיְלָה נָשַׁקְנוּ לֵב אֶל לֵב.

אָחִי.

מְצָאתִיךְ, אֲחוֹתִי –

בִּקַּשְׁתִּיךָ כָּל הַיָּמִים.

בָּשָׂר לֹא קָרַב אֶל בָּשָׂר. רַק הָרוּחַ

הִתְיַפְּחָה בַּחֲלִילִים:

אָחִי, אֲחוֹתִי. כָּל הַלַּיְלָה

נָשַׁקְנוּ לֵב אֶל לֵב.

קָבַעְתִּי פְּגִישָׁה אִתְּךָ בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הַשֶּׁמֶשׁ נִפְרֶדֶת בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הַשֶּׁמֶשׁ נֶהְדֶּרֶת בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

יֵשׁ סִכּוּי כִּי אַחַת מִקַּרְנֶיהָ הַחַמּוֹת תִּיקַד

בִּשְׁתֵּי עֵינַי.

יֵשׁ עֶצֶב בָּאוֹר בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

יֵשׁ שֶׁקֶט בּוֹכֶה בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הָעֶצֶב הוֹלֵם אֶת לִבִּי, הַשֶּׁקֶט תּוֹאֵם אֶת חַיַּי,

יֵשׁ תִּקְוָה כִּי אֶהְיֶה יָפָה בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב –

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר לִי שָׁלוֹם.

א

הַלַּיְלָה הַזֶּה הַמָּתוֹק –

גָּנוּב.

יָרֵחַ שִׁכּוֹר זָרַק מַפְתְּחוֹתָיו

וּבְפָנָס כָּשׁוּף הֵאִיר אֶת שַׁעֲרֵי הַלַּיִל הַיָּשֵׁן

וְלָחַשׁ:

הַלַּיְלָה הַלֵּיל…

וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי וְקָטַפְתִּי גַּרְגֵּר דֻּבְדְּבָנִים אֶחָד אָדֹם, מִכֹּל

הָעֵצִים הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר שָׁם.

ב

נָתַתָּ לִי יָדְךָ וְלָחַשְׁתָּ: “לְהִתְרָאוֹת”.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

אָבִיב לָקַח אוֹתִי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ

נֶטֶף-טַל לָטַף עַפְעַפַּי.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

הֱקִיצוֹתִי בַּשַּׁחַר –

וְעַל שְׂפָתַי הַנְּשִׁיקָה

שֶׁנָּשַׁקְתָּ לִי בַּחֲלוֹם.

הוֹ, בּוֹא בַּבֹּקֶר לִנְשֹׁק לִי בְּהָקִיץ.

ג

אֵינֶנִּי רוֹאָה אוֹתְךָ עוֹד –

כְּאִלּוּ הָיִיתָ

חֲלוֹם.

כְּאִלּוּ

בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל חֶסֶד,

הִשִּׁיר הַלַּיְלָה –

כּוֹכָב אֶחָד תּוֹעֶה

אֶל תּוֹךְ יָדַי

הָרֵיקוֹת.

אֱלֹהִים שׁוֹמֵר עַל הָאוֹהֲבִים

שֶׁלֹּא יִפָּגְשׁוּ.

כְּמוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵר עַל הַחֲלוֹמוֹת

לְהִמֹּג בַּשַּחַר.

וְעַל הַשַּׁחַר – לִגְוֹעַ

בְּטֶרֶם יוֹם.

הָעֶרְגָּה הַבּוֹכָה

בַּמֶּרְחָק בֵּין שְׁתֵּי יָדַיִם

שֶׁאֵינָן נִפְגָּשׁוֹת –

אֵינָהּ כּוֹזֶבֶת לְעוֹלָם.

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים:

עֵינֶיךָ לָטְפוּ אֶת עֵינַי,

צָרְבָה אֶת שְׂפָתֶיךָ הַנְּשִׁיקָה

שֶׁצָּמְאָה אֶל שְׂפָתַי –

יָצְאָה נַפְשִׁי לִשְׁכַּב בְּלִבְּךָ.

אֲנִי זוֹכֶרֶת –

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמְּתוּקִים

בֵּינֵינוּ.

שֶׁלֹּא קָרוּ.

מָחָר יַגִּיעַ אֵלַי מִכְתָּב.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“אַתְּ!”

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“אַחַת”

“אַךְ אַתְּ, לִי אַתְּ”.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“לָךְ”.

יִהְיֶה כָתוּב:

“לִילָךְ”.

“בְּכָל לֵילוֹתַי חָלַמְתִּי אוֹתָךְ”.

יִהְיֶה כָתוּב:

“בָּדָד”.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“סְתָו”…

"לְפֶתַע – –

אָבִיב אֵלַי שָׁב!"

מָחָר,

מָחָר, יָבוֹא לִי מִכְתָּב.

הַהוֹרוֹסְקוֹפּ שֶׁלִּי אוֹמֵר: "הַשָּׁבוּעַ

תִּפְגּשׁ אָדָם". יְדִיד חַיַּי יָבוֹא

הַשָּׁבוּעַ. בַּהוֹרוֹסְקוֹפּ שֶׁלִּי כָּתוּב: "אַל תִּבָּהֵל –

הַקְּשָׁיִים מְדֻמִּים. הַכְּאֵב חוֹלֵף. הַשַּׁחַר יֵאוֹר".

בַּחשֶׁךְ בַּחשֶׁךְ עוֹד יִגַּהּ לִי אוֹר.

אֱלֹהִים אֵינוֹ עוֹנֶה לַמְּבַקְשִׁים אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר.

אֱלֹהִים שׁוֹתֵק מִבֵּין כּוֹכָבָיו.

אוּלַי הַהוֹרוֹסְקוֹפּ יֵשׁ בּוֹ נֶחָמָה

לְכָל הַנּוֹלָדִים

עַל כּוֹכָב זֶה.

הֵן תָּבֹאנָה הַתִּקְווֹת הַטּוֹבוֹת, הֵן בַּדֶּרֶךְ

מִשְׁתָּהוֹת, מִתְמַהְמְהוֹת כְּמִכְתָּבִים אוֹבְדִים.

אֲבָל שִׁמְךָ כָּתוּב עֲלֵיהֶן בָּרוּר וְהַכְּתֹבֶת

מִשְׁתַּנָּה עִם מְקוֹמוֹת-נְדוּדֶיךָ.

מִישֶׁהוּ שָׁלַח אֵלֶיךָ אֶת הַהַבְטָחוֹת הַלָּלוּ.

מִישֶׁהוּ טוֹב וּמֵבִין שֶׁרָאָה אוֹתְךָ חוֹלֵם.

אִם לֹא הִגִּיעוּ עַד כֹּה, אֵינְךָ אָשֵׁם. הַדַּוָּר

שֶׁעָבַר, נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים חֲדָשִׁים יוֹם-יוֹם,

לֹא עָצַר. לֹא זָכַר לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּחְבָּאִים

בַּשַּׂק.

אַל תִּשְׁכְּחֵן. הֵן שֶׁלְּךָ. הֵן בַּדֶּרֶךְ

שׁוֹאֲלוֹת לְךָ בְּגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר רַגְלֶיךָ תִּהְיֶינָה כְּבֵדוֹת כְּלִבְּךָ

הֵן תָּבֹאנָה פִּתְאֹם לָקַחַת אוֹתְךָ

לַמַּסָּע הַנִּפְלָא.

אִמִּי, אַתְּ נָתַתְּ בִּי אֶת הַגַּעְגּוּעִים.

יָדַיִם תּוֹהוֹת

שְׁלוּחוֹת לַחֲבֹק אוֹר

חוֹמֵק,

שָׁבוֹת –

מְלֵאוֹת-תֹּהוּ.

כְּאֵב תּוֹעֶה בִּשְׁבִילַיִךְ, אִמִּי.

הוּא שׁוֹזֵר עַל חוּט שֶׁל

בְּדִידוּת

דִּמְעָה אֶל דִּמְעָה.

וְחִיּוּךְ מִתְרַפֵּק

מְבַקֵּשׁ

בִּכְנָפַיִם שְׁבוּרוֹת

לְהַגְבִּיהַּ אֶל עָל – –

וְעֶצֶב רַךְ בְּיוֹם מִצְהַל-הֶחָג.

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת דְשָׁאִים בְּהִתְרַפֵּק עֲלֵיהֶם הָרוּחַ.

אֵין לִשְׂפָתֵךְ גַּם אוֹת אַחַת אֲשֶׁר לִשְׂפָתֵנוּ,

עַל כֵּן אוּכַל לָשִׂים לִצְלִילַיִךְ מִלִּים כְּחֶפְצִי.

אֵין מִלִּים לַנַּחַל הַשּׁוֹלֵחַ מֵימָיו בַּאֲפִיקוֹ, עַל כֵּן

יִלְחַשׁ אַגָּדוֹת.

אֵין נִיב לַלַּיְלָה בְּרִגְעֵי הַדְּמָמָה, עַל כֵּן

יָעִיר שִׁירָה בְּדָמֵנוּ.

אֵין מֵבִין אֶת צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים הַנּוֹסֵךְ זֹךְ אֶל לִבֵּנוּ.

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת הַיְקוּם בְּבָקְרוֹ הָרִאשׁוֹן.

*

בִּתִּי, עֵת תְּחַיֵּךְ, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְקַרְנֵי הָאוֹר הַקְּטַנּוֹת תִּצְטַחֵקְנָה

כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם.

הָאֲבָנִים הַזְּקֵנוֹת כְּפוּפוֹת-הַגֵּו תָּבוֹא בָּהֶן מְשׁוּבַת-יַלְדוּת

בִּנְגּוֹעַ רַגְלֶיהָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

פְּרָחִים אֲדֻמִּים יַרְכִּינוּ רָאשֵׁיהֶם בִּסְלִיחַת-בִּינָה לִגְזַר-יָדֶיהָ.

לִצְלִיל קוֹלָהּ יֵעוֹרוּ גּוֹזָלִים מִקִּנָּם, לְצַיֵּץ עִמָּהּ יַחְדָּיו.

לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ יִבְכֶּה הַיְקוּם כֻּלּוֹ אִם תֵּעָצֵב.

פִּתְאֹם – אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת כָּל הַשִּׁירִים הַיְשָׁנִים

מִתְנַגְּנִים בְּעֶצֶב מָתוֹק בִּלְבָבִי

וְהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת עַל לְחָיַי.

לֹא רָאִיתִי שֶׁכָּךְ חָמַק לוֹ הַזְּמַן!

רַק הַזִּכְרוֹנוֹת הָעוֹטִים בִּגְדֵי חַג

וְהַלֵּב הַפּוֹתֵחַ אֶת כָּל דַּלְתוֹתָיו

לְקַבֵּל אֶת הַשִּׁיר הַתָּמִים מֵאָז –

מְסַפְּרִים כִּי חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, רַבִּים,

אִם כָּכָה נוֹשְׁרוֹת הַדְּמָעוֹת עַל לְחָיַי.

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ צָחַק לִי הַזְּמַן – –

הוּא עָמַד

עִם שָׁעוֹן בַּיָּד

וּמָדַד, מָדַד, מָדַד

אֶת כָּל הַשָּׁנִים, אֶת כָּל הַיָּמִים,

אֶת כָּל הַשָּׁעוֹת, אֶת כָּל הַדַּקּוֹת,

אֶת כָּל הַשְּׁנִיּוֹת

וְאֶת נִיד הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הֱיוֹתָהּ.

אַף אֶת כָּל הַיָּמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁנָּתַתִּי

מַתָּת,

כְּמוֹ לוּ חָיִיתִי לָעַד.

הָעוֹלָם עָמַד

חוֹלֵם בִּתְפִלָּה,

וְהַזְּמַן נָטַף, נָטַף…

הִנֵּה אֲנִי¹ שׁוֹמַעַת אֶת כָּל הַשִּׁירִים מֵאָז

מִתְנַגְּנִים בְּעֶצֶב מָתוֹק בִּלְבָבִי,

וְהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת עַל לְחָיַי.

פִּתְאֹם, וּלְרֶגַע, עָמַד הַזְּמַן –

לְהוֹשִׁיט לִי פֶּרַח קָטָן

אֲשֶׁר לֹא יִבֹּל לְעוֹלָם.

לי. ק.

רְאֵה אוֹתִי יָפָה כְּמוֹ בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר.

עַכְשָׁו סְתָו. אֲנִי חָשָׁה אֵיךְ

הָרוּחַ הַמְפֻכָּח תָּר

בֵּין הֶעָלִים הַבּוֹדְדִים, תּוֹהֶה: אוּלַי

הַפֶּרַח שֶׁרָאִיתִי בָּהּ בַּקַּיִץ

שֶׁעָבַר, לֹא הָיָה אֶלָּא

פִּרְחִי שֶׁהוֹשַׁטְתִּי לָהּ בְּמַשַּׁב

שִׁכָּרוֹן

בַּקַּיִץ הַהוּא.

הַחֲלוֹם שֶׁהִבַּטְתָּ בִּי נִבַּט בְּעֵינַי.

הַפֶּרַח שֶׁהֵבֵאתָ לִי פִּתַּח לִי פְּרָחִים.

רְאֵה אוֹתִי יָפָה כְּמוֹ בַּקַּיִץ הַהוּא.

הַצַּעַר, הַכְּאֵב, הַבְּכִי הַבּוֹדֵד

בְּאִישׁוֹן לָיְלָה –

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים.

הַזַּעַם, הַבְּגִידָה. הִנֵּה

הַשִּׁיבָה הַמְפֻיֶּסֶת. הַחֲלוֹמוֹת

הַמְנֻפָּצִים כִּזְכוּכִית.

הִנֵּה הַגִּבּוֹר שֶׁעִמּוֹ נָשַׁמְתְּ בְּאֶצְבָּעוֹת הוֹזוֹת.

הִנֵּה הִנָּךְ.

עַתָּה הֲיִי הַמְּשׁוֹרֶרֶת שֶׁל חַיַּיִךְ.

מַלְּאִי אֶת הַשּׁוּרוֹת הַחֲסֵרוֹת

תִּקְווֹת מְתוּקוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּלֵּב – –

מִישֶׁהוּ יִבְכֶּה אִתָּךְ

בַּדַּפִּים הָאֵלֶּה.

מָחָר, מָחָר אֶכְתֹּב אֶת הַיָּפֶה בְּשִׁירַי

וְכָל חֲלוֹמוֹתַי הַגּוֹלִים יָשׁוּבוּ אֵלַי

מִנֵּכַר מַחֲבוֹאָם, לִלְחשׁ לִי:

"יַלְדָּה עֲנִיָּה, הִנֵּה

הִגִּיעָה שְׁעָתֵךְ לַעֲזֹב אֶת בֵּיתֵךְ הַחוֹרֵג

עִם עֲשַׁן הַכִּירָה הַמְפֻיַּחַת

וְלָלֶכֶת עִמָּנוּ לָחֹג אֶת נִשְׁפֵּךְ בַּשָּׂדֶה הָרָחָב".

וְהַנַּחַל יִלְחַן: "יוֹם-יוֹם, בְּבוֹאָהּ אֶל מֵימַי

בִּדְלָיֶיהָ כְּבֵדִים מִיַּתְמוּת,

מִבַּעַד לְקִרְעֵי לְבוּשָׁהּ, עֵינֶיהָ – יָם שֶׁנֶּעְגַּם –

רָאִיתִי אוֹתָהּ! בְּרַאֲיִי הַצָּלוּל

רָאִיתִי בִגְדֵי מַלְכוּתָהּ עִם נִצְנוּץ הַזָּהָב בִּשְׂעָרָהּ".

אָז יָבוֹא הַנָּסִיךְ הַיָּפֶה וְיָבִיא אֶת הַנַּעַל מֵאָז.

וְיִתְמַהּ – –

"כַּמָּה זְמַן! כַּמָּה זְמַן מְבַקֵּשׁ אֲנִי כָּךְ אֶת הָרֶגֶל הַזֹּאת

שֶׁתּוֹאֶמֶת כָּל כָּךְ – –

לְהָבִיא בַּת מַלְכָּה זוֹ קְטָנָּה לָאַרְמוֹן הַמְחַכֶּה לָהּ זֶה כְּבָר".

וְיִקַּח אֶת יָדִי הַבּוֹכָה בְיָדוֹ הַבּוֹטְחָה, הַטּוֹבָה

וְנָשְׁרוּ אָז מֵרוֹם כּוֹכָבִים, לִכְתֹּב הַיָּפֶה בַּשִּׁירִים.