כאשר תבוא המנגינה

מאת

רחל נגב

---

כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא הַמַּנְגִּינָה

מאת

רחל נגב

כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא הַמַּנְגִּינָה

אֶל הַמִּלִּים הָאוֹבְדוֹת,

אָז יִמָּלֵא הַלֵּב שֶׁמֶשׁ וּמֹר

עוֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם

הָרֵיקוֹת.

כָּל הַמְּעֻוָּת יִתְקֹן לָבֶטַח.

כָּל הָעֲבֹתִים יִנָּתְקוּ

כַּנְּעֹרֶת.

הַשְּׁאֵלוֹת הַנְּבוֹכוֹת תִּמָּלֶאנָה

שָׁלוֹם –

כַּאֲשֶׁר הַמַּנְגִּינָה

הָאוֹבְדָה תָּשׁוּב לִנְשֹׁם

חֶרֶשׁ

בְּתוֹךְ לִבָּן

שֶׁל הַמִּלִּים הַמֵּתוֹת.

---

אֲנִי בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה

מאת

רחל נגב

אֲנִי בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה לַחֲלוֹמוֹת וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה

לָאַהֲבָה. הַשָּׁנִים

הָאֲחֵרוֹת הֵן רַק שְׂרִיטוֹת

עַל פְּנֵי קְלִפַּת הָעֵץ, וְעָנָף

שֶׁשֻּׁלַּח וְעָנָף שֶׁנִּקְטַף.

וְטַבְּעוֹת הַלֵּב סוֹבְבוֹת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה

וּשְׁבַע־עֶשְׂרֵה. סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָאָבִיב

בַּלִּבְלוּבִים. וְהַטַּבָּעוֹת הָאֲחֵרוֹת

הֵן רַק תָּאִים שֶׁנִּמְלְאוּ חָלָל

שֶׁטַּל הַגַּעְגּוּעִים יוֹרֵד עֲלֵיהֶם

כִּדְמָעוֹת.

---

אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת חֲלוֹמוֹתַי

מאת

רחל נגב

“אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת חֲלוֹמוֹתַי”, אָמְרָה הָעַלְמָה.

“זֶה בִּגְלַל שֶׁאֵינֵךְ מִתְעוֹרֶרֶת לְעוֹלָם”, אָמַר הַבֹּקֶר.

“אֲנִי קוֹטֵף אֶת הַפְּרָחִים”, קָרָא הָרוּחַ – "אֲבָל הָאָבִיב

עוֹדֶנּוּ מָלֵא".

“אָסוּר לִי לַחְדֹּל”, לָחֲשָׁה הָאִשָּׁה, "אָסוּר לִי לַחְדֹּל

לַחֲלֹם".

“מָתוֹק הַבֶּכִי לַלֵּב”, אָמַר הַשִּׁיר". "הַבֹּקֶר

אָסַפְתִּי אֶל אוֹצְרוֹתַי מִלָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁהַדְּמָעוֹת

נוֹצְצוּ בָהּ בְּפֶלֶא צְבָעִים, וְלִבִּי

חִשֵּׁב לְהִשָׁבֵר בִּי מִשִּׂמְחָה".

---

קְרָא לִי אֲהוּבָתִי

מאת

רחל נגב

לאברהם

קְרָא לִי אֲהוּבָתִי.

אַל תִּבָּהֵל בַּמִּלִּים הָרָמוֹת

אַל תֵּרָתַע בַּמְּלִיצוֹת

לְחַשׁ לִי: יְחִידַת-חַיַּי

אַל תַּחֲשֹׁש

אַל תַּחְשֹׁב עַל הַבֹּקֶר בְּאַלְפֵי סַכִּינָיו.

קְרָא לִי בְּשֵׁמוֹת חַמִּים.

עַכְשָׁו לָיְלָה. הָאֱלֹהִים נִרְדָּם.

נוּכַל לָקַחַת שַׁלְוָה אַחַת

מִשַּׁלְווֹתָיו

לִבְרֹא אוֹתָנוּ אֶחָד.

אֱמֹר לִי תְּפִלָּה

דַּבֵּר אֵלַי דְּבָרִים פְּרוּעִים.

אַל תִּירָא –

אַל תָּעִיר אֶת הַבֹּקֶר הַקַּר.

קְרָא לִי בְּשֵׁמוֹת חַמִּים.

---

אֲנִי אַכִּיר אוֹתְךָ

מאת

רחל נגב

אֲנִי אַכִּיר אוֹתְךָ. רֶגַע תִּמֹּג הַנְּשִׁימָה

וְהָעֶצֶב שֶׁבִּי יִתְחַיֵּךְ בִּפְלִיאָה

אֶל אָחִיו – תְּאוֹמוֹ.

אָז תָּבוֹא הַשִּׂמְחָה.

דּוֹרוֹת. הָלְכָה

נַפְשִׁי לְבַקֵּשׁ אֶת אֲהוּבָהּ.

הַדֶּרֶךְ אָרְכָה – –

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לָּהּ אָבַד –

עָלוּל לִטְעוֹת: שָׁכְחָה. אֲבָל

קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת מְגַשְּׁשׁוֹת

סוּמוֹת לָגַעַת

אֶת הַהֶמְיָה שֶׁלַּכִּסּוּפִים. חֲלוֹמִי

יַכִּיר אוֹתְךָ כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא.

---

הַלַּיְלָה נָשַׁקְנוּ

מאת

רחל נגב

הַלַּיְלָה נָשַׁקְנוּ לֵב אֶל לֵב.

אָחִי.

מְצָאתִיךְ, אֲחוֹתִי –

בִּקַּשְׁתִּיךָ כָּל הַיָּמִים.

בָּשָׂר לֹא קָרַב אֶל בָּשָׂר. רַק הָרוּחַ

הִתְיַפְּחָה בַּחֲלִילִים:

אָחִי, אֲחוֹתִי. כָּל הַלַּיְלָה

נָשַׁקְנוּ לֵב אֶל לֵב.

---

פְּרִידָה

מאת

רחל נגב

קָבַעְתִּי פְּגִישָׁה אִתְּךָ בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הַשֶּׁמֶשׁ נִפְרֶדֶת בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הַשֶּׁמֶשׁ נֶהְדֶּרֶת בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

יֵשׁ סִכּוּי כִּי אַחַת מִקַּרְנֶיהָ הַחַמּוֹת תִּיקַד

בִּשְׁתֵּי עֵינַי.

יֵשׁ עֶצֶב בָּאוֹר בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

יֵשׁ שֶׁקֶט בּוֹכֶה בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב.

הָעֶצֶב הוֹלֵם אֶת לִבִּי, הַשֶּׁקֶט תּוֹאֵם אֶת חַיַּי,

יֵשׁ תִּקְוָה כִּי אֶהְיֶה יָפָה בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב –

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר לִי שָׁלוֹם.

---

כְּאִלּוּ הָיִיתָ

מאת

רחל נגב

א

הַלַּיְלָה הַזֶּה הַמָּתוֹק –

גָּנוּב.

יָרֵחַ שִׁכּוֹר זָרַק מַפְתְּחוֹתָיו

וּבְפָנָס כָּשׁוּף הֵאִיר אֶת שַׁעֲרֵי הַלַּיִל הַיָּשֵׁן

וְלָחַשׁ:

הַלַּיְלָה הַלֵּיל…

וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי וְקָטַפְתִּי גַּרְגֵּר דֻּבְדְּבָנִים אֶחָד אָדֹם, מִכֹּל

הָעֵצִים הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר שָׁם.

ב

נָתַתָּ לִי יָדְךָ וְלָחַשְׁתָּ: “לְהִתְרָאוֹת”.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

אָבִיב לָקַח אוֹתִי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ

נֶטֶף-טַל לָטַף עַפְעַפַּי.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

הֱקִיצוֹתִי בַּשַּׁחַר –

וְעַל שְׂפָתַי הַנְּשִׁיקָה

שֶׁנָּשַׁקְתָּ לִי בַּחֲלוֹם.

הוֹ, בּוֹא בַּבֹּקֶר לִנְשֹׁק לִי בְּהָקִיץ.

ג

אֵינֶנִּי רוֹאָה אוֹתְךָ עוֹד –

כְּאִלּוּ הָיִיתָ

חֲלוֹם.

כְּאִלּוּ

בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל חֶסֶד,

הִשִּׁיר הַלַּיְלָה –

כּוֹכָב אֶחָד תּוֹעֶה

אֶל תּוֹךְ יָדַי

הָרֵיקוֹת.

---

אֱלֹהִים שׁוֹמֵר עַל הָאוֹהֲבִים

מאת

רחל נגב

אֱלֹהִים שׁוֹמֵר עַל הָאוֹהֲבִים

שֶׁלֹּא יִפָּגְשׁוּ.

כְּמוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵר עַל הַחֲלוֹמוֹת

לְהִמֹּג בַּשַּחַר.

וְעַל הַשַּׁחַר – לִגְוֹעַ

בְּטֶרֶם יוֹם.

הָעֶרְגָּה הַבּוֹכָה

בַּמֶּרְחָק בֵּין שְׁתֵּי יָדַיִם

שֶׁאֵינָן נִפְגָּשׁוֹת –

אֵינָהּ כּוֹזֶבֶת לְעוֹלָם.

---

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים

מאת

רחל נגב

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים:

עֵינֶיךָ לָטְפוּ אֶת עֵינַי,

צָרְבָה אֶת שְׂפָתֶיךָ הַנְּשִׁיקָה

שֶׁצָּמְאָה אֶל שְׂפָתַי –

יָצְאָה נַפְשִׁי לִשְׁכַּב בְּלִבְּךָ.

אֲנִי זוֹכֶרֶת –

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמְּתוּקִים

בֵּינֵינוּ.

שֶׁלֹּא קָרוּ.

---

מָחָר [מָחָר יַגִּיעַ אֵלַי מִכְתָּב]

מאת

רחל נגב

מָחָר יַגִּיעַ אֵלַי מִכְתָּב.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“אַתְּ!”

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“אַחַת”

“אַךְ אַתְּ, לִי אַתְּ”.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“לָךְ”.

יִהְיֶה כָתוּב:

“לִילָךְ”.

“בְּכָל לֵילוֹתַי חָלַמְתִּי אוֹתָךְ”.

יִהְיֶה כָתוּב:

“בָּדָד”.

יִהְיֶה בוֹ כָּתוּב:

“סְתָו”…

"לְפֶתַע – –

אָבִיב אֵלַי שָׁב!"

מָחָר,

מָחָר, יָבוֹא לִי מִכְתָּב.

---

הַהוֹרוֹסְקוֹפּ שֶׁלִּי אוֹמֵר

מאת

רחל נגב

הַהוֹרוֹסְקוֹפּ שֶׁלִּי אוֹמֵר: "הַשָּׁבוּעַ

תִּפְגּשׁ אָדָם". יְדִיד חַיַּי יָבוֹא

הַשָּׁבוּעַ. בַּהוֹרוֹסְקוֹפּ שֶׁלִּי כָּתוּב: "אַל תִּבָּהֵל –

הַקְּשָׁיִים מְדֻמִּים. הַכְּאֵב חוֹלֵף. הַשַּׁחַר יֵאוֹר".

בַּחשֶׁךְ בַּחשֶׁךְ עוֹד יִגַּהּ לִי אוֹר.

אֱלֹהִים אֵינוֹ עוֹנֶה לַמְּבַקְשִׁים אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר.

אֱלֹהִים שׁוֹתֵק מִבֵּין כּוֹכָבָיו.

אוּלַי הַהוֹרוֹסְקוֹפּ יֵשׁ בּוֹ נֶחָמָה

לְכָל הַנּוֹלָדִים

עַל כּוֹכָב זֶה.

---

הֵן תָּבֹאנָה

מאת

רחל נגב

הֵן תָּבֹאנָה הַתִּקְווֹת הַטּוֹבוֹת, הֵן בַּדֶּרֶךְ

מִשְׁתָּהוֹת, מִתְמַהְמְהוֹת כְּמִכְתָּבִים אוֹבְדִים.

אֲבָל שִׁמְךָ כָּתוּב עֲלֵיהֶן בָּרוּר וְהַכְּתֹבֶת

מִשְׁתַּנָּה עִם מְקוֹמוֹת-נְדוּדֶיךָ.

מִישֶׁהוּ שָׁלַח אֵלֶיךָ אֶת הַהַבְטָחוֹת הַלָּלוּ.

מִישֶׁהוּ טוֹב וּמֵבִין שֶׁרָאָה אוֹתְךָ חוֹלֵם.

אִם לֹא הִגִּיעוּ עַד כֹּה, אֵינְךָ אָשֵׁם. הַדַּוָּר

שֶׁעָבַר, נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים חֲדָשִׁים יוֹם-יוֹם,

לֹא עָצַר. לֹא זָכַר לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּחְבָּאִים

בַּשַּׂק.

אַל תִּשְׁכְּחֵן. הֵן שֶׁלְּךָ. הֵן בַּדֶּרֶךְ

שׁוֹאֲלוֹת לְךָ בְּגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר רַגְלֶיךָ תִּהְיֶינָה כְּבֵדוֹת כְּלִבְּךָ

הֵן תָּבֹאנָה פִּתְאֹם לָקַחַת אוֹתְךָ

לַמַּסָּע הַנִּפְלָא.

---

אִמִּי

מאת

רחל נגב

אִמִּי, אַתְּ נָתַתְּ בִּי אֶת הַגַּעְגּוּעִים.

יָדַיִם תּוֹהוֹת

שְׁלוּחוֹת לַחֲבֹק אוֹר

חוֹמֵק,

שָׁבוֹת –

מְלֵאוֹת-תֹּהוּ.

כְּאֵב תּוֹעֶה בִּשְׁבִילַיִךְ, אִמִּי.

הוּא שׁוֹזֵר עַל חוּט שֶׁל

בְּדִידוּת

דִּמְעָה אֶל דִּמְעָה.

וְחִיּוּךְ מִתְרַפֵּק

מְבַקֵּשׁ

בִּכְנָפַיִם שְׁבוּרוֹת

לְהַגְבִּיהַּ אֶל עָל – –

וְעֶצֶב רַךְ בְּיוֹם מִצְהַל-הֶחָג.

---

בִּתִּי

מאת

רחל נגב

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת דְשָׁאִים בְּהִתְרַפֵּק עֲלֵיהֶם הָרוּחַ.

אֵין לִשְׂפָתֵךְ גַּם אוֹת אַחַת אֲשֶׁר לִשְׂפָתֵנוּ,

עַל כֵּן אוּכַל לָשִׂים לִצְלִילַיִךְ מִלִּים כְּחֶפְצִי.

אֵין מִלִּים לַנַּחַל הַשּׁוֹלֵחַ מֵימָיו בַּאֲפִיקוֹ, עַל כֵּן

יִלְחַשׁ אַגָּדוֹת.

אֵין נִיב לַלַּיְלָה בְּרִגְעֵי הַדְּמָמָה, עַל כֵּן

יָעִיר שִׁירָה בְּדָמֵנוּ.

אֵין מֵבִין אֶת צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים הַנּוֹסֵךְ זֹךְ אֶל לִבֵּנוּ.

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת הַיְקוּם בְּבָקְרוֹ הָרִאשׁוֹן.

*

בִּתִּי, עֵת תְּחַיֵּךְ, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְקַרְנֵי הָאוֹר הַקְּטַנּוֹת תִּצְטַחֵקְנָה

כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם.

הָאֲבָנִים הַזְּקֵנוֹת כְּפוּפוֹת-הַגֵּו תָּבוֹא בָּהֶן מְשׁוּבַת-יַלְדוּת

בִּנְגּוֹעַ רַגְלֶיהָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

פְּרָחִים אֲדֻמִּים יַרְכִּינוּ רָאשֵׁיהֶם בִּסְלִיחַת-בִּינָה לִגְזַר-יָדֶיהָ.

לִצְלִיל קוֹלָהּ יֵעוֹרוּ גּוֹזָלִים מִקִּנָּם, לְצַיֵּץ עִמָּהּ יַחְדָּיו.

לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ יִבְכֶּה הַיְקוּם כֻּלּוֹ אִם תֵּעָצֵב.

---

פִּתְאֹם

מאת

רחל נגב

פִּתְאֹם – אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת כָּל הַשִּׁירִים הַיְשָׁנִים

מִתְנַגְּנִים בְּעֶצֶב מָתוֹק בִּלְבָבִי

וְהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת עַל לְחָיַי.

לֹא רָאִיתִי שֶׁכָּךְ חָמַק לוֹ הַזְּמַן!

רַק הַזִּכְרוֹנוֹת הָעוֹטִים בִּגְדֵי חַג

וְהַלֵּב הַפּוֹתֵחַ אֶת כָּל דַּלְתוֹתָיו

לְקַבֵּל אֶת הַשִּׁיר הַתָּמִים מֵאָז –

מְסַפְּרִים כִּי חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, רַבִּים,

אִם כָּכָה נוֹשְׁרוֹת הַדְּמָעוֹת עַל לְחָיַי.

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ צָחַק לִי הַזְּמַן – –

הוּא עָמַד

עִם שָׁעוֹן בַּיָּד

וּמָדַד, מָדַד, מָדַד

אֶת כָּל הַשָּׁנִים, אֶת כָּל הַיָּמִים,

אֶת כָּל הַשָּׁעוֹת, אֶת כָּל הַדַּקּוֹת,

אֶת כָּל הַשְּׁנִיּוֹת

וְאֶת נִיד הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הֱיוֹתָהּ.

אַף אֶת כָּל הַיָּמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁנָּתַתִּי

מַתָּת,

כְּמוֹ לוּ חָיִיתִי לָעַד.

הָעוֹלָם עָמַד

חוֹלֵם בִּתְפִלָּה,

וְהַזְּמַן נָטַף, נָטַף…

הִנֵּה אֲנִי¹ שׁוֹמַעַת אֶת כָּל הַשִּׁירִים מֵאָז

מִתְנַגְּנִים בְּעֶצֶב מָתוֹק בִּלְבָבִי,

וְהַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת עַל לְחָיַי.

פִּתְאֹם, וּלְרֶגַע, עָמַד הַזְּמַן –

לְהוֹשִׁיט לִי פֶּרַח קָטָן

אֲשֶׁר לֹא יִבֹּל לְעוֹלָם.

---

רְאֵה אוֹתִי יָפָה כְּמוֹ בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר

מאת

רחל נגב

לי. ק.

רְאֵה אוֹתִי יָפָה כְּמוֹ בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר.

עַכְשָׁו סְתָו. אֲנִי חָשָׁה אֵיךְ

הָרוּחַ הַמְפֻכָּח תָּר

בֵּין הֶעָלִים הַבּוֹדְדִים, תּוֹהֶה: אוּלַי

הַפֶּרַח שֶׁרָאִיתִי בָּהּ בַּקַּיִץ

שֶׁעָבַר, לֹא הָיָה אֶלָּא

פִּרְחִי שֶׁהוֹשַׁטְתִּי לָהּ בְּמַשַּׁב

שִׁכָּרוֹן

בַּקַּיִץ הַהוּא.

הַחֲלוֹם שֶׁהִבַּטְתָּ בִּי נִבַּט בְּעֵינַי.

הַפֶּרַח שֶׁהֵבֵאתָ לִי פִּתַּח לִי פְּרָחִים.

רְאֵה אוֹתִי יָפָה כְּמוֹ בַּקַּיִץ הַהוּא.

---

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים

מאת

רחל נגב

הַצַּעַר, הַכְּאֵב, הַבְּכִי הַבּוֹדֵד

בְּאִישׁוֹן לָיְלָה –

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים.

הַזַּעַם, הַבְּגִידָה. הִנֵּה

הַשִּׁיבָה הַמְפֻיֶּסֶת. הַחֲלוֹמוֹת

הַמְנֻפָּצִים כִּזְכוּכִית.

הִנֵּה הַגִּבּוֹר שֶׁעִמּוֹ נָשַׁמְתְּ בְּאֶצְבָּעוֹת הוֹזוֹת.

הִנֵּה הִנָּךְ.

עַתָּה הֲיִי הַמְּשׁוֹרֶרֶת שֶׁל חַיַּיִךְ.

מַלְּאִי אֶת הַשּׁוּרוֹת הַחֲסֵרוֹת

תִּקְווֹת מְתוּקוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּלֵּב – –

מִישֶׁהוּ יִבְכֶּה אִתָּךְ

בַּדַּפִּים הָאֵלֶּה.

---

מָחָר [מָחָר, מָחָר אֶכְתֹּב אֶת הַיָּפֶה בְּשִׁירַי]

מאת

רחל נגב

מָחָר, מָחָר אֶכְתֹּב אֶת הַיָּפֶה בְּשִׁירַי

וְכָל חֲלוֹמוֹתַי הַגּוֹלִים יָשׁוּבוּ אֵלַי

מִנֵּכַר מַחֲבוֹאָם, לִלְחשׁ לִי:

"יַלְדָּה עֲנִיָּה, הִנֵּה

הִגִּיעָה שְׁעָתֵךְ לַעֲזֹב אֶת בֵּיתֵךְ הַחוֹרֵג

עִם עֲשַׁן הַכִּירָה הַמְפֻיַּחַת

וְלָלֶכֶת עִמָּנוּ לָחֹג אֶת נִשְׁפֵּךְ בַּשָּׂדֶה הָרָחָב".

וְהַנַּחַל יִלְחַן: "יוֹם-יוֹם, בְּבוֹאָהּ אֶל מֵימַי

בִּדְלָיֶיהָ כְּבֵדִים מִיַּתְמוּת,

מִבַּעַד לְקִרְעֵי לְבוּשָׁהּ, עֵינֶיהָ – יָם שֶׁנֶּעְגַּם –

רָאִיתִי אוֹתָהּ! בְּרַאֲיִי הַצָּלוּל

רָאִיתִי בִגְדֵי מַלְכוּתָהּ עִם נִצְנוּץ הַזָּהָב בִּשְׂעָרָהּ".

אָז יָבוֹא הַנָּסִיךְ הַיָּפֶה וְיָבִיא אֶת הַנַּעַל מֵאָז.

וְיִתְמַהּ – –

"כַּמָּה זְמַן! כַּמָּה זְמַן מְבַקֵּשׁ אֲנִי כָּךְ אֶת הָרֶגֶל הַזֹּאת

שֶׁתּוֹאֶמֶת כָּל כָּךְ – –

לְהָבִיא בַּת מַלְכָּה זוֹ קְטָנָּה לָאַרְמוֹן הַמְחַכֶּה לָהּ זֶה כְּבָר".

וְיִקַּח אֶת יָדִי הַבּוֹכָה בְיָדוֹ הַבּוֹטְחָה, הַטּוֹבָה

וְנָשְׁרוּ אָז מֵרוֹם כּוֹכָבִים, לִכְתֹּב הַיָּפֶה בַּשִּׁירִים.

אגדה חדשה…

מאת

רחל נגב

---

"יִזְכֹּר"

מאת

רחל נגב

דְּמָעוֹת רַבּוֹת לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הַכְּאֵב.

גַּם הַשִּׁכְחָה לֹא תָּבוֹא בִּצְעָדִים רַכִּים

לְיַשֵּׁן בְּסִפּוּר-מַעֲשֶׂה רָחוֹק-רָחוֹק –

“הָיֹה הָיָה”…

הָאֲנָשִׁים אֵינָם – –

וְהַכֹּל כְּשֶׁהָיָה

מְחַכֶּה

כְּבַיִת שֶׁנֶּעֱזַב בְּאֶמְצַע הַלַּיִל.

הָאֲנָשִׁים אֵינָם,

אֲבָל הַמִּטּוֹת, הַחַמּוֹת לָעַד, קוֹרְאוֹת לָהֶם

לָשׁוּב.

עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם וְסַכִּין וְצִפִּיָה מִתְחַנֶּנֶת

לַפּוֹרֵס.

הָאֲנָשִׁים אֵינָם.

כָּל הַמִּלִּים בָּאוֹת –

הֵן רוֹצוֹת לוֹמַר שִׁיר לַיָּגוֹן.

מְבֻיָּשׁוֹת שָׁבוֹת בָּדָד.

גַּם הַזְּעָקָה נָסוֹגָה

בְּתִמְהוֹן אֵלֶם.

---

אַגָּדָה חֲדָשָׁה

מאת

רחל נגב

"וְהָרוֹצֵחַ הָיָה לְמֶלֶךְ.

וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו, עֲדוּיוֹת אַבְנֵי כַּדְכֹּד וָאֹדֶם.

לֹא נִכְּרוּ כִּתְמֵי הַדָּם.

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה עָשִׁיר מְאֹד

(אוֹצְרוֹת זָהָב אָסַף בְּמַרְתְּפָיו)

גַּם הָיָה חָרוּץ, גַּם הָיָה פִּקֵּחַ.

רַבִּים חָפְצוּ אֶל נַחֲלָתוֹ הִסָּפֵחַ

כֻּלָּם בָּאוּ וְקָרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!

וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: אַחַי –

יָדַעְתִּי…

קוֹדְמִי הָיָה רָע, הִרְבָּה הֶרֶס,

כִּי הָיָה שָׁבוּי בִּידֵי שַׂר-צָבָא

אִישׁ אֶרֶס

וַאֲנִי אָז תִּינוֹק קָטָן, בָּעֶרֶשׂ…

בּוֹאוּ לְהִתְאָרֵחַ בְּנַחֲלָתִי הַטּוֹבָה!

וְכֻלָּם אָמְרוּ: מַה נָּדִיב הוּא הַמֶּלֶךְ!

וְכֻלָּם אָמְרוּ: צַדִּיק הוּא הַמֶּלֶךְ.

גַּם אָמְרוּ לוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְטוֹבִים

לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹן יַלְדוּתוֹ…

רַק יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה

יְתוֹמָה לָנֶצַח –

אֲשֶׁר פַּעַם בְּלֵיל אֹפֶל תָּעֲתָה בְּיַעַר-הָרֶצַח – –

זָכְרָה.

וַתִּזְעַק –

הוֹי אִמִּי, הוֹי אָבִי,

הִנֵּה הָרוֹצֵחַ – –

וְכֻלָּם סָלְחוּ לָהּ, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ".

---

לְיוֹם גֶּרְמַנְיָה

מאת

רחל נגב

אִם הָאֲדָמָה תִּשְׁפֹּךְ אֶת מְרֵרָתָהּ לְהָקִיא

אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, אִם

הַנְּחָלִים יִשְׁטְפוּ אוֹתָהּ כָּלִיל, זֶה

לֹא יִהְיֶה מִקְרֶה. גַּם אִם

תִּפְרֹץ בָּהּ אֵשׁ לִשְׂרוֹף אוֹתָהּ יוֹמָם וָלַיִל. זֶה

לֹא יִהְיֶה מִקְרֶה, גַם לֹא אֲסוֹן-טֶבַע.

הַדָּם שֶׁרָוְתָה חוֹמֵר עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ בִּטְנָהּ

אִם תִּהְיֶה בָּהּ מַגֵּפָה. אִם דָּבֶר.

הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים שׁוֹכְחִים מַהֵר וְהֵם מְמַהֲרִים

לְהוֹשִׁיט יָדַיִם חוֹמְדוֹת

אֶל יֵינָהּ הָאָדֹם.

אֲבָל שִׁשָּׁה מִלְיוֹנֵי הַיְּהוּדִיּם הַמּוּמָתִים כְּבָר אֵינָם

נִרְדָּפִים יוֹתֵר וּכְבָר יֵשׁ לָהֶם הַרְבֵּה

זְמַן. לְחַכּוֹת בְּשֶׁקֶט, בְּעַקְשָׁנוּת לַיּוֹם שֶׁיָּבוֹא

וְהוּא יִהְיֶה לֹא מִקְרֶה, לֹא אָסוֹן, לֹא נֵס וְלֹא פֶלֶא כַּאֲשֶׁר

אֱלֹהִים יָבוֹא לִפְרֹעַ

אֶת שְׁטַר-הַשִּׁלּוּמִים הָרִאשׁוֹן.

---

שְׁבוּעָה

מאת

רחל נגב

אֱמֹר, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד לְעוֹלָם, כִּי לֹא תִּתֵּן.

כִּי לֹא תִּתֵּן, כִּי יֵעָשׂוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר

אַתָּה לֹא בָרָאתָ בִּשְׁבִילָם מִלִּים וּבֶן-אָדָם

לֹא יָדַע לִקְרֹא אוֹתָם בְּשֵׁם –

כִּי לֹא תִּתֵּן.

כִּי לֹא תִּתֵּן, כִּי יְגָרְשׁוּ אוֹתְךָ שֵׁנִית

מִמְּלֹא-תֵּבֵל

לְהִסָּתֵר

בְּתוֹךְ קְבָרִים,

בְּתוֹךְ מוֹקְדִים,

בְּתֹהוּ כִּלָּיוֹן…

אֱמֹר, כִּי לֹא יִהְיֶה, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד יוֹם אוֹ לֵיל,

סָבוּךְ, נוֹהֵם.

יְלָדִים קְטַנִּים הָלְכוּ בָּדָד לִקְטֹף לְךָ

זֵרֵי פְּרָחִים…

אַתָּה תַּחֲנֹק לוֹעוֹת-הַפָּרִיצִים!

כִּי לֹא תִּתֵּן עוֹד לִרְצֹחַ יְלָדֶיךָ – –

אֱמֹר, הָאֵל:

“אֲנִי נִשְׁבָּע”!

---

לְמַעַן שְׁמוֹ הַטּוֹב

מאת

רחל נגב

אִישׁ לֹא יַאֲמִין

מָה אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים. אֲבָל

הָאֱלֹהִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ מֶה

עָלֵינוּ לִזְכֹּר,

יִסְלַח.

הוּא יִסְלַח לְמַעַן שְׁמוֹ הַטּוֹב.

לְמַעַן הַתִּינוֹקוֹת הַוְּרֻדִּים.

בִּשְׁבִיל הַמַּלְאָכִים הַתְּכֻלִּים

הַמִּתְעוֹרְרִים בַּשַּׁחַר

מַדְלִיקִים אֶת הַשְּׁחָקִים,

מְכַבִּים הַכּוֹכָבִים

וּמוֹצִיאִים בְּשִׂמְחָה אֶת הַחַמָּה

מִסּוּגַר הַזָּהָב.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מָה אֲנַחְנוּ

שׁוֹכְחִים. בְּרִית אֲפֵלָה הִיא

בֵּינֵינוּ לְבֵינוֹ.

הדף שבשחר

מאת

רחל נגב

---

אֲנַחְנוּ עוֹד נָבוֹא

מאת

רחל נגב

אֲנַחְנוּ עוֹד נָבוֹא אֶל מָקוֹם שָׁם

הָאַגָּדוֹת הוֹפְכוֹת –

לִהְיוֹת.

רַק הַיְלָדִים בּוֹכִים כַּאֲשֶׁר הֵם

מַקְשִׁיבִים לַסִּפּוּר הֶעָצוּב.

אֲבָל אֲנַחְנוּ שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים אֶת הַסּוֹף

הַטּוֹב –

יְכוֹלִים לְחַכּוֹת בְּשֶׁקֶט.

מִישֶׁהוּ עִם פִּנְקָס בַּיָּד רוֹשֵׁם –

הוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת מְסֻבָּכִים לְהַפְלִיא

לָתֵת מַתָּנוֹת בִּמְקוֹם

כָּל הַדְּבָרִים הַנִּגְזָלִים.

לוּ רַק נֵדַע לִשְׁכֹּחַ –

נוּכַל לִשְׂמֹחַ בַּצַּעֲצוּעִים הַחֲדָשִׁים.

הַסִּפּוּר הוֹלֵךְ הָלֹךְ וּבָכֹה, הָלֹךְ וּבָכֹה

עוֹד מְעַט –

עוֹד מְעַט וְנָבוֹא אֶל מָקוֹם שָׁם

הַסּוֹפִים הַטּוֹבִים שֶׁלָּאַגָּדוֹת

בָּאִים לִמְחוֹת אֶת כָּל הַדְּמָעוֹת.

---

צִפִּיָּה לְאוֹת

מאת

רחל נגב

אוּלַי הָאֱלֹהִים מֵת.

בְּאַחַד הַיָּמִים.

אוּלַי בְּאַחַת הַמִּלְחָמוֹת.

לוּלֵי הָאִמָּהוֹת שֶׁנִּשְׁאָרוֹת לְחַכּוֹת

עַד עוֹלָם –

לֹא הָיָה אִישׁ יוֹדֵעַ, שֶׁמִּישֶׁהוּ

לֹא שָׁב.

הָאֳנִיָּה עָגָה בַּנָּתִיב הֶעָגֹל, תָּמִיד

מוּעָדָה לְהִשָּׂרֵף.

קוֹל הָעַוְלוֹת עוֹלֶה, צוֹחֵק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אוּלַי הָאֱלֹהִים מֵת.

כְּאֵב עָיֵף שׁוֹתֵק מִצִּפִּיּוֹת לַשָּׁוְא.

הַיְלָדִים בָּאִים יוֹם-יוֹם

אֶל הַבַּיִת הָרֵיק.

הֵם אוֹכְלִים אֶת לַחְמָם, מַקְשִׁיבִים לַדְּלָתוֹת.

מְחַכִּים –

אִישׁ לֹא יָהִין לוֹמַר לָהֶם

כִּי הוּא לֹא

יָבוֹא.

---

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ

מאת

רחל נגב

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ בַּלֵּילוֹת הַכְּבֵדִים,

בַּחשֶׁךְ.

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא.

בַּשַּׁחַר הַצָּחֹר, בָּאַהֲבָה

נְשׁוּקַת הַחֲלוֹם.

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ בַּשִּׂנְאָה הַשְּׁחֹרָה

כַּבּוֹר.

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ בַּשִּׁירִים הַנּוּגִים.

הַקְשֵׁב אֶל הַצָּהֳלָה הַצּוֹחֶקֶת

יַיִן וְעָשָׁן –

אֵיךְ בּוֹכִים אֵלֶיךָ

בַּזִּמָּה הַמְסֹאָבָה.

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ בַּתְּהִלָּה הָרְעֵבָה לָעַד.

בָּעֲנָוָה שֶׁאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת דָּבָר

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ –

בְּשֵׁם,

בְּלִי שֵׁם וְגוֹאֵל,

מְבַקְשִׁים אוֹתְךָ מֵאָז –

אַיֶּכָּה?

---

גִּלְגּוּלִים

מאת

רחל נגב

בַּשַּׁחַר רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּתִּמָּהוֹן הַוָּרֹד.

אַחַר שָׁמְעוּ אוֹתְךָ בַּשִּׁירָה הַפְּרוּעָה שֶׁל הַצִּפֳּרִים

הַקְּטַנּוֹת.

פִּתְאֹם, זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וְאַתָּה

הוֹשַׁטְתָּ יָדַיִם חַמּוֹת אֶל תּוֹךְ

הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִכְנַסְתָּ

לַמִּטּוֹת לְהָעִיר אֶת הַשֵּׁנָה הַמִּתְפַּנֶּקֶת

הַמִּתְעַצֶּלֶת לָקוּם.

אַחַר הָלַכְתָּ בְּרַגְלֵי הַתִּינוֹקוֹת הַמּוֹעֲדִים

עַל הַמִּדְרָכוֹת.

וְהָיִיתָ בַּצָּהֳלָה,

וְהָיִיתָ בַּבֶּכִי,

וְהָיִיתָ בַּבַּנָּנוֹת אֲשֶׁר בִּידֵי הָאִמָּהוֹת.

אָז הָיָה חִיּוּךְ –

וְעֵינֵי הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלּוֹת הָפְכוּ זָהָב.

וְהָיִיתָ בְּזִמְזוּם הַדְּבוֹרָה הָעַז עִם רֵיחַ

הַדְּבַשׁ

וּבָאתָ אֶל הַיָּרֹק שֶׁל הָעֵצִים

בְּצֶבַע הַצֵּל.

בָּעֶרֶב –

כַּאֲשֶׁר הֶהָרִים וְהַיָּם קָרְאוּ

לָשׁוּב –

שָׁמְעוּ אֶת הַבְּכִי הַגָּדוֹל.

הַשֶּׁמֶשׁ דָּמְעָה דָּם

דָּמְעָה עֶצֶב

לְמַרְגְּלוֹת הַשַּׁחַק הַדּוֹעֵךְ:

בַּשַּׁחַר אָמַרְתָּ לָהּ דְּבָרִים, אֲשֶׁר לֹא

בָאוּ – –

עַכְשָׁו,

כַּאֲשֶׁר סָבִיב סָבִיב מָלֵא

אַיִן –

וְהַכּוֹכָבִים טֶרֶם נִדְלְקוּ, בּוֹא

לְהַגִּיד כִּי אַתָּה

יֶשְׁךָ.

---

תְּפִלָּה

מאת

רחל נגב

מִתְדַּפֶּקֶת אֲנִי עַל שַׁעַרְךָ – וְאֶל הֵיכָלְךָ לֹא בָאתִי.

שִׂימֵנִי

עִם אַחֲרוֹן עֲשָׂבֶיךָ, אֲשֶׁר יַגִּיד לְךָ תְּהִלָּה.

לַצִּפֳּרִים נָתַתָּ צִיּוּצִים רַכִּים, וְהֵם לֹא יִיעֲפוּ מִזַּמֵּר.

לַפְּרָחִים שַׂמְתָּ עֲתֶרֶת-צְבָעִים, לָרֹן עִם אוֹר וְעִם עָב.

וְלַכּוֹכָבִים –

אֶת הַלֵּילוֹת הַחוֹלְמִים, לְמַעַן תִּשְׂגַּב

דִּמְמָתָם מֵאֶלֶף נִגּוּן.

לִי לֹא צִוִּיתָ מְאוּם – מִלְּבַד אֶת הַכְּמִיהָה.

תְּשׁוּקוֹתַי מְלֵאוֹת אֶת חַיַּי, מְמָאֲנוֹת לִגְוֹעַ

בְּאֶפֶס שִׁיר.

---

מִנֶּגֶד

מאת

רחל נגב

אֱלֹהִים!

לָמָּה נָמוּת? אֲנַחְנוּ

לֹא גָנַבְנוּ תַּפּוּחַ מִגַּנְּךָ.

נוֹלַדְנוּ מְגֹרָשִׁים,

מִחוּץ לְלַהַט הַשַּׁעַר שֶׁהֻטַּח

בְּפָנֵינוּ,

וְרַק כִּי קַר לָנוּ מְאֹד

תָּפַרְנוּ לָנוּ בְגָדִים.

מִנֶּגֶד עוֹלֶה

רֵיחַ בְּשָׂמִים מַבְשִׁילִים בְּגַנְּךָ,

מִנֶּגֶד

רוֹמְזִים הַפִּתְרוֹנִים הַגְּנוּזִים,

וְאָנוּ נֵלֵךְ

הָלֹךְ וְסָבֹב, הָלֹךְ וְסָבֹב, וְיָדֵינוּ פְּשׁוּטוֹת –

אוּלַי,

אוּלַי יִשֹּׁר גַּרְגִּיר קָטֹן, אוּלַי

קַו-אוֹר אֶחָד יָאִיר

עֵינֵינוּ.

וְתָמִיד אָנוּ חַיָּבִים לְךָ מָה

לֹא נָתַנּוּ עַד הַכֹּל.

אַתָּה קָרָאתָ לָנוּ

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וַאֲנַחְנוּ

עוֹד לְרֶגַע נִרְדַּמְנוּ

אָמַרְתָּ לָנוּ לְהָבִיא

אֶת בְּנֵנוּ – וַאֲנַחְנוּ

עוֹד רֶגַע חִכִּינוּ

וְקִוִּינוּ;

עוֹד רֶגַע בָּכִינוּ,

וְאַחַר קַמְנוּ וּבָאנוּ וְהֵבֵאנוּ.

כָּל אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹאֵל מֵאִתָּנוּ אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים –

וְתָמִיד אָנוּ חַיָּבִים לְךָ מָה.

וְהָאֲדָמָה עָלֶיהָ נַעֲבֹר, אוֹתָהּ

אַתָּה בּוֹרֵא בָּשָׂר מִן הָאָדָם.

וְיוֹם יוֹם אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ רָקִיעַ

חָדָשׁ,

וְהַשֶּׁמֶשׁ הָרֵיחָנִית צוֹחֶקֶת, כִּי הִיא רוֹאָה

כַּמָּה יָפָה הִיא בִּרְאָיֵי הַטַּל.

וְאָנוּ רוֹאִים אֶת הָעֵשֶׂב

הַצָּעִיר,

הָעוֹלֶה לָרֶשֶׁת מְקוֹם הַשִּׂיחִים הַיְבֵשִׁים

שֶׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְהָעֵשֶׂב נִיחוֹחַ

וָטוֹב!

וְאָנוּ מְבִינִים, אֱלֹהִים! –

לֹא סוֹלְחִים…

וְהַדְּמָעוֹת רוֹחֲצוֹת אֲבָנֶיךָ הָאִלְּמוֹת.

---

לָשׁוּב אֶל הָעֵדֶן

מאת

רחל נגב

לְאַט לְאַט

אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת

אֶת אַדֶּרֶת הַמְּלִיצוֹת הַיָּפָה

לִהְיוֹת

עֵירֻמָּה.

אוּלַי, עַתָּה, אוּכַל

לָשׁוּב אֶל הָעֵדֶן הַגָּזוּל

אֶת רֹאשִׁי הַכָּבֵד לְהַנִּיחַ

עַל לֵב הַשַּׁלְוָה,

לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן

לְרוּחַ הַיּוֹם

קוֹרֵא –

אַיֵּךְ, בִּתִּי.

---

בְּקֶרִי

מאת

רחל נגב

מַגִּיעַ לְךָ!

מַגִּיעַ לְךָ כִּי נֵלֵךְ עִמְּךָ

בְּקֶרִי.

כַּמָּה בְּכִי נִגָּר עַל אֲבָנֶיךָ הַקָּרוֹת

וְאֵינְךָ אוֹסֵף.

כַּמָּה דָּם צוֹעֵק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

אַתָּה שׁוֹתֵק –

מַגִּיעַ לְךָ כִּי נֵלֵךְ עִמְּךָ בְּקֶרִי – –

אֶפְשָׁר לָצֵאת אֶל לֵילוֹת הַיָּרֵחַ הַנִּיחוֹחִים

לְסָאֵב בֶּעָשָׁן, בְּאֵדֵי הַשֵּׁכָר

לְהַבְרִיחַ בַּצָּהֳלָה הַפְּרוּעָה

אֶת הַדֻּמִּיָּה הַחוֹלֶמֶת.

רְאֵה –

מוּל הַיֹּפִי הַנִּצְחִי שֶׁל תִּפְאַרְתְּךָ, עוֹבְרִים

מַחֲזוֹת אֲחֵרִים

אֲפֵלִים

וְהַיֹּפִי הַנִּצְחִי שֶׁל תִּפְאַרְתְּךָ, עוֹדֶנּוּ

שׁוֹטֵף

אוֹרָה –

כְּאִלּוּ הַהַצָּגָה תוֹאֶמֶת.

לִקְרֹעַ!

אֶת הַתַּפְאוּרָה הָרֵיקָה הַזֹּאת.

לְהַשְׁאִיר אֶת הַחשֶׁךְ הַפָּעוּר מוּל שָׁמֶיךָ

הַבְּתוּלִיִּים.

לִנְאֹף,

לִגְּנֹב, לַחְמֹד,

לִזְנוֹת,

לְנַפֵּץ בַּקְבּוּקֵי יַיִן עַל רֹאשְׁךָ

הַשָּׁמַיִם

וְלִרְאוֹת אֵיךְ הַדָּם נוֹטֵף עַל הָאֶצְבָּעוֹת הַבּוֹכוֹת

מוּל הַיֹּפִי הַנִּצְחִי שֶׁל תִּפְאַרְתְּךָ

לִרְצֹחַ, לִזְנוֹת,

הַיְלָדִים הָעֲיֵפִים שָׁבִים הַבָּיְתָה.

אֱמֹר לָהֶם מַשֶּׁהוּ טוֹב,

אָבִי.

---

שִׁירֵי נֵכָר

מאת

רחל נגב

א

יַלְדֵי כָל הָעוֹלָם מְקַבְּלִים מַתָּנוֹת

לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ.

צוֹמְחִים עֵצִים בְּתוֹךְ הַבָּתִּים

אוֹרוֹת בְּרָכָה

לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ.

רַק הַתְּמוּנוֹת מִימֵי יַלְדוּתוֹ –

אֵין בָּהֶן אַף לֹא אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ

שִׂמְחָה.

תִּינוֹק שׁוֹתֵק בְּחֵיק

אֵם-בְּתוּלָה

מִסָּבִיב מַלְאָכִים.

בְּיָדָיו הַקְּטַנּוֹת אֵין צַעֲצוּעִים, אֵין

גַּם אֶחָד לְשַׂחֵק –

אוּלַי רַק בָּהִלָּה

בִּגְלָלָהּ, הָלַךְ אַחַר כָּךְ

נוֹשֵׂא צְלָב

עַל כְּתֵפָיו

עַל רֹאשׁוֹ זֵר

קוֹצִים.

אִישׁ לֹא הָיָה עִמּוֹ

כַּאֲשֶׁר צָעַק לִבּוֹ.

דָּמוֹ נָטַף

עַל אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם הָאֲפֹרוֹת.

אִישׁ לֹא הָיָה עִמּוֹ

גַּם לֹא הַמַּלְאָכִים.

כַּמָּה חַג! כַּמָּה חַג

בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת.

ב

בּוֹא בַּלַּיְלָה לְהוֹרִיד אוֹתוֹ

מִכָּל הַצְּלָבִים.

פְּצָעָיו צוֹרְבִים, גּוּפוֹ כּוֹאֵב, הוּא עָיֵף

לִהְיוֹת אֵל.

בּוֹא בַּלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר כָּל הַכְּנֵסִיּוֹת יְשֵׁנוֹת,

קַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹת רַכּוֹת וְהַשְׁכֵּב

אוֹתוֹ בְּמִטָּה וְהַמְצֵא לוֹ מְנוּחָה

כִּלְאַחַד הָאָדָם.

בּוֹא בַּלַּיְלָה, בּוֹא בַּיּוֹם, בּוֹא

בַּשַּׁחַר, בּוֹא בַּשְּׁקִיעָה, בּוֹא

כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא –

רְאֵה אוֹתָם כֻּלָּם, נוֹשְׂאִים

אֶת הַמַּשָּׂאוֹת – –

נַפֵּץ אֶת הַקּוֹרוֹת הָאֵלֶּה לִרְסִיסִים

וְטַע לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ שִׂיחִים קְטַנִּים וִילָדִים.

ג: שִׂיחַת יוֹם אָרֹךְ בְּאַנְגְלִיָּה

אָדָם קָם בַּבֹּקֶר בְּאַנְגְּלִיָּה וְאוֹמֵר: "קַר.

בֹּקֶר טוֹב".

הוּא מִתְלַבֵּשׁ, יוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב הַטָּחוּב פּוֹגֵשׁ

אָדָם וְאוֹמֵר: “בֹּקֶר טוֹב. רָטֹב”.

וְעוֹנֶה לוֹ הָאִישׁ וְאוֹמֵר: “קַר. בֹּקֶר לֹא טוֹב”.

רוּחַ סוֹבֵב עַל פְּנֵי אַנְגְּלִיָּה

הָלֹךְ וְסָבֹב.

הוּא חוֹלֵף בַּדְּרָכִים נוֹשֵׁף:

“הָהוּ הָהוּ יוּ יוֹם זוֹעֵף”?

וְעוֹנִים לוֹ בָּתִּים רוֹעֲדִים בְּטוּרִים אֲרֻכִּים

וַעֲשַׁן אֲרֻבּוֹת מִתְעוֹפֵף:

“קַר וְרוּחַ רוֹדֵף”

גֶּשֶׁם דּוֹלֵף וְדוֹלֵף עָיֵף

הוּא מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹת קוֹפְאוֹת אֶל הָאוֹר הָאָפֹר

מִתְחַבֵּט בְּמֶחְקַר הַתָּמִיד:

רָע טוֹב, רָע טוֹב.

וּמַחְלִיט

כִּי אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַחַמָּה הַקָּרָה וְהַיּוֹם

כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:

קַר וְרָטֹב.

כַּל הַיּוֹם שׁוֹטֶפֶת בְּאַנְגְּלִיָּה שִׂיחַת

רֵעוּת שֶׁל קֹר.

אוכספורד, 1964

---

רוּחַ סְתָו

מאת

רחל נגב

הָרוּחַ רָץ בַּחוּצוֹת רְדוּף הַסְּתָו שֶׁבִּלְבָבוֹ.

הוּא סוֹטֵר עַל לֶחְיֵי הָאֲבָנִים הַחִוְרוֹת,

הוּא תּוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת הָעֵצִים מֵרָאשֵׁיהֶם,

הוּא מַכֶּה בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים אֶל הַשָּׁמַיִם

הָאֲפֹרִים.

יָדָיו נִמְלָאוֹת דְּמָעוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁל

עֲנָנִים,

הוּא חוֹבֵט אֶת גּוּפוֹ בָאֲדָמָה הַקָּרָה

וּמְיַלֵּל

וּמְיַלֵּל…

עַכְשָׁו –

לוּ הָיִיתָ מוֹשִׁיט לוֹ יָד

חַמָּה,

קַו שֶׁמֶשׁ,

הָיִיתָ רוֹאֶה: פִּתְאֹם

חִיּוּךְ…

שָׁמַיִם כְּחֻלִּים נִצָּתִים בְּעֵינָיו.

הָיִיתָ רוֹאֶה:

הוּא שָׁב לִהְיוֹת

אָבִיב.

---

לַיְלָה

מאת

רחל נגב

לַיְלָה אָפֵל –

הַיָּרֵחַ מֵאִיר עַתָּה אֶרֶץ אַחֶרֶת.

שָׁם –

הַשָּׁמַיִם לוֹחֲשִׁים לַחַשׁ סוֹד שֶׁל

לֶטֶף

עַל אֹזֶן אֲדָמָה-נַעֲרָה.

הָרוּחַ נוֹשֵׂאת –

רֵיחַ טַל וְרֵיחַ עֵשֶׂב

אֶל שִׂפְתֵי הָאוֹהֲבִים.

כּוֹכָבִים שָׁם תּוֹהִים: אֱלֹהִים, הַבֵּט וּרְאֵה

כַּמָּה חַג בְּעֵינֵי הַבָּתִּים

שָׁם בַּגַּיְא!

לַיְלָה,

לַיְלָה רֵיק וְאָפֵל.

כּוֹכָבִים עִוְרִים תּוֹעִים בַּשָּׁמַיִם.

גַּם אוֹר אֶחָד עַל הָאֲדָמָה

אֵינוֹ זוֹכֵר אוֹתִי.

---

הַפְּסַנְתְּרָן

מאת

רחל נגב

אֶצְבָּעוֹת נוֹגְעוֹת בְּאֶצְבָּעוֹת וְהַמַּנְגִּינָה

עוֹצֶרֶת נְשִׁימָתָהּ

מֵעֶדְנָה –

הַס. בְּעֶרֶשׂ הַמְנַעַנְעִים הַצָּחֹר, שָׁמָּה

נָמָה נְסִיכָה יְפֵהפִיָּה

שְׂעָרָהּ הַשָּׁחֹר עַל לֹבֶן מִצְחָהּ.

הִנֵּה הִיא מִתְעוֹרֶרֶת. הָאִישׁ לוֹטֵף עַכְשָׁו

אֲהוּבָה רְחוֹקָה. בְּכִלָּיוֹן

מְחַכָּה לוֹ כָּל הַשָּׁנִים.

הוֹ לְהִמֹּג בִּנְשִׁיקָה, הוֹ לָמוּת

בַּמְּתִיקוּת הַנִּגֶּרֶת. הִיא מְזַמֶּרֶת –

זֶה הַצְּלִיל הַנָּכוֹן. הִיא רַנָּה

הַמַּנְגִּינָה. אֶצְבָּעוֹת נוֹגְעוֹת

אֶצְבָּעוֹת. אֶצְבָּעוֹת נוֹגְנוֹת

אֶצְבָּעוֹת.

---

שִׁיר מִזְמוֹר

מאת

רחל נגב

נְמָלִים נִדְרָסוֹת בְּרַגְלֵי מְכוֹנִית

בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ…

לְנִיד כְּאֵב

הַתְּנוּעָה נֶעְצֶרֶת

זוֹכֶרֶת

וּמַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת.

הַשּׁוּרָה נִמְשֶׁכֶת,

נִמְשֶׁכֶת, נִמְשֶׁכֶת,

נְמָלִים קְטַנּוֹת נוֹשְׂאוֹת עַל גַּבָּן גַּרְעִינֵי-בָּר

לָאַמְבָּר –

שִׁירָת תְּהִלָּתָן קַיֶּמֶת לָעַד.

נְמָלִים נִדְרָסוֹת בְּרַגְלֵי מְכוֹנִית –

רַק הֵן לְבַדָּן לֹא תַּגַּעְנָה.

---

יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת

מאת

רחל נגב

הִכַּרְתִּי אִשָּׁה אַחַת זְקֵנָה, אֲשֶׁר

שְׁתֵּי יָדֶיהָ יָקְדוּ

בַּכְּאֵב יוֹמָם וָלֵיל –

כְּמוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְגֵעוֹת, שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת

לְהֵרָדֵם.

וְהֵן עָשׂוּ זֹאת בִּגְלַל הָרַחֲמִים

לַלֵּב –

אוּלַי כָּךְ, בְּתַחְבּוּלָה,

תּוּכַלְנָה

לְשַׁכֵּךְ מְעַט אֶת בְּעֵרָתוֹ.

לוּא הָיָה מִי מֵבִיא אֵלֶיהָ

אֶת בְּנָהּ הַחַי,

לֹא הָיָה לִבָּהּ נִשְׂרַף

בְּשִׁדְפוֹנוֹ.

וְהַיָּדַיִם לֹא צְרִיכוֹת לְהַעֲלוֹת עַצְמָן

עוֹלָה.

הַשִּׂמְחָה הָיְתָה שׁוֹטֶפֶת בָּהֶן

כְּפֶלֶג צוֹנֵן –

לוּא יָכְלוּ יָדֶיהָ לִלְטֹף

רָאשֵׁי נְכָדֶיהָ

הַנּוֹלָדִים.

מַה כּוֹאֲבִים הֵם

הַנִּחוּמִים –

שֶׁאַתָּה שׁוֹלֵחַ

לְמֻכֶּיךָ.

---

יוֹם יָבוֹא

מאת

רחל נגב

יוֹם יָבוֹא, וְהַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל יָחֹג בְּשִׁפְעַת לִבְלוּבִים;

אֲדָמָה עֲרֻמָּה תִּתְכַּס בִּירַק דֶּשֶׁא רַעֲנָן,

וְהָרוּחַ הַשְּׁרוּבָה תִּרְוֶה בְּזִרְמֵי מַיִם חַיִּים,

רְגָעִים יַחֲלֹפוּ, וְהֵם בְּהִירִים וּשְׁלֵוִים מְאֹד.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִשָּׂא בְּדָמָיו לַהַט יָמִים רִאשׁוֹנִים

יְקוֹד-מֶרְחָבִים צוֹרֵב.

יוֹם יָבוֹא, וּשְׁבִילֵי דְרָכִים יְתוֹמוֹת יַעֲטוּ כְּבִישִׁים מַבְהִיקִים;

מְכוֹנִיּוֹת תִּשְׁטֹפְנָה בְּגַלְגַּלִּים חוֹפְזִים לְהָבִיא אָדָם לְמַכְבִּיר,

וְרִנַּת צְפִירוֹת תְּהַדְהֵד מִסָּבִיב,

עֵת אוֹר פָּנַסִּים בְּהִירִים יָנוּעַ שְׁכוּר-מֶרְחַקִּים.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִגְנֹז בְּחֻבּוֹ אֶת זַעֲקַת הַבְּדִידוּת הַכְּבֵדָה

אֶת זִכְרוֹן הַצִּפִּיָּה הַמְּתוּקָה לַמְּכוֹנִית אֲשֶׁר בַּשְּׁבִיל הָאֶחָד.

יוֹם יָבוֹא, וְהַדְּמָמָה הַכְּבֵדָה תִּמָּלֵא קוֹלוֹת וּצְלִילִים חֲדָשִׁים.

הַמֶּרְחָב אֲשֶׁר יָדַע דְּמִי-קְדוּמִים, יִרָעֵד כֻּלּוֹ

לְקוֹל מִצְהֲלוֹת יְלָדִים בְּשַׂחֲקָם,

גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר אֲשֶׁר זָעֲקוּ מִצָּמָא אֶל טִפּוֹת קְלוּשׁוֹת,

יִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד בִּשְׁטֹף אוֹתָם מַיִם רַבִּים, רַבִּים,

וְהַשִּׂיחִים הַקְּטַנִּים יַגְּבִּיהוּ מְאֹד אֶל עָל, אֶל עָל.

אַךְ אַשְׁרֵי אֲשֶׁר תִּרְעַד בְּנַפְשׁוֹ הֶמְיַת הַדְּמָמָה מִבְּרֵאשִׁית

וְאַשְׁרֵי אֲשֶׁר יִפְשֹׁט זְרוֹעוֹתָיו גַּם אָז,

אֶל אָפְקֵי מֶרְחַקִּים טְמִירִים.

רביבים 1947

---

הַחוֹב

מאת

רחל נגב

בִּשְׁנַת תַּשַׁח נָתְנוּ לִי הַבַּחוּרִים

בַּיִת וְשָׂדֶה

שַׁי –

אָז הֵרַמְתִּי כָּל יָמַי מַשְׂאֵת.

כָּל חַיַּי אָמַרְתִּי אָז

לָתֵת –

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר אֶת הַחוֹב.

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה גָדֵל הוֹנִי לִבְלִי הַכֵּר

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה אֲנִי עֲנִיָּה

יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אֲנִי עֲנִיָּה עַד כְּאֵב

עֲנִיָּה עַד חֶרְפָּה.

אֵלִי! עֲזֹר לִי לִזְכֹּר, מַה

נָּתְנוּ לִי הַבַּחוּרִים בְּתַשַׁח.

לֹא לִשְׁכֹּחַ, אֵיךְ

שָׁאֲבוּ לִי מַיִם בְּנַפְשָׁם

מִן הַבּוֹר

אֵיךְ שָׁאֲבוּ לִי בְּדָמָם וַאֲנִי שָׁתִיתִי

וָאֶחִי – –

לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם

אֶת הַחוֹב.

אֱלֹהִים, תֵּן לָהֶם אַתָּה מֵאוֹצָרְךָ

הַטּוֹב

לַבַּחוּרִים אֲשֶׁר מִתַּחַת לַאֲבָנִים

הַלְּבָנוֹת.

---

לָשׁוּב, לוּ יוֹם אֶחָד

מאת

רחל נגב

לָמָּה הֵם אֵינָם שָׁבִים?

הָאִמָּהוֹת מְחַכּוֹת. הַיְלָדִים

גְּדֵלִים וּמְחַכִּים.

לָשׁוּב, לוּ רַק יוֹם אֶחָד, לִרְאוֹת אוֹתָם

גְּבוֹהִים. הַגַּעְגּוּעִים צוֹמְחִים עָמֹק

אֶל רֶחֶם הָאֲדָמָה. מַצִּים

נִשְׁמָתָם עַד כְּלוֹת –

הֵם אֵינָם שָׁבִים. כָּל הַיּוֹם

הַדְּלָתוֹת קַשֻּׁבוֹת. לְבָבָן

נוֹפֵל עַל הַסַּף. "הוּא לֹא בָא,

הוּא לֹא בָא", בּוֹכוֹת הַדְּלָתוֹת. בַּלֵּילוֹת

הַתְּרִיסִים עֵרִים. יְדֵי הָאִמָּהוֹת

נֵרוֹת בּוֹעֲרִים עַל כָּל הַשְּׁבִילִים הַבָּאִים – –

וְהֵם אֵינָם שָׁבִים.

---

בּוֹא וְנָשִׁיר לְךָ שִׁיר

מאת

רחל נגב

בּוֹא וְנָשִׁיר לְךָ שִׁיר

שָׂמֵחַ. – נֹאמַר

תּוֹדָה

עַל הָאֲוִיר הַתָּכֹל,

עַל הַלֶּחֶם הַטּוֹב,

עַל הַחֲלוֹמוֹת.

נֹאמַר לְךָ:

הַבֵּט, אֲנַחְנוּ צוֹחֲקִים!

הִנֵּה גַּם הַתִּינוֹקוֹת.

בּוֹא וְנֹאמַר לְךָ רַק דְּבָרִים

טוֹבִים.

לֹא נְדַבֵּר אֵלֶיךָ דָבָר עַל הַכְּאֵב,

הָרָעָב וְהַמָּוֶת.

לֹא נֹאמַר לְךָ מְאוּם

עַל הַבֶּכִי…

בּוֹא, וְנָשִׁיר לְךָ שִׁיר שָׂמֵחַ.

אַתָּה מֻכְרָח לִהְיוֹת

גִּבּוֹר!

– אַל תֵּלֵךְ…

לַטֵּף אֶת רָאשֵׁינוּ

הַיְגֵעִים,

וְסַפֵּר לָנוּ

סִפּוּר.

---

הַדַּף שֶׁבַּשַּׁחַר

מאת

רחל נגב

אֲנִי כּוֹתֶבֶת חֲלוֹם עַל דַּף שֶׁמִּישֶׁהוּ חוֹרֵת עָלָיו מִלִּים

מְכֹעָרוֹת. עַל כֵּן אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת כָּל כָּךְ לִכְתֹּב

כָּחֹל. אֲנִי רוֹשֶׁמֶת מִלִּים שֶׁל אַגָּדָה. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת

אֶת הַדַּף הַצַּח

שֶׁהוּא הוֹשִׁיט לִי

בַּשַּׁחַר.

אֲנִי מַמְשִׁיכָה לְלַהֵג אֶת הַמִּלִּים

הַמְּתוּקוֹת שֶׁהוּא לָחַשׁ לִי

בְּרֶגַע שֶׁל תֹּם.

בִּפְנֵי הַמִּלִּים הַתְּמִימוֹת שֶׁבְּעֵינֵי הַתִּינוֹקוֹת

עוֹד יֵשׁ לוֹ מְעַט בּוּשָׁה. אֲנִי מִתְעַלֶּמֶת. עֲדַיִן

אֲנִי יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק בַּמַּבָּט הָזֶּה

שֶׁהוּא הִבִּיט בִּי בְּרֶגַע קָטֹן

שֶׁל אַהֲבָה.

הוּא לֹא יָהִין לְהַרְאוֹת לִי אֶת שֶׁהוּא –

שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ לוֹ שָׁם

בְּחִיּוּךְ רָע.

---

שְׁלַח פֶּתֶק קָטָן

מאת

רחל נגב

יוֹם יוֹם

שְׁלַח פֶּתֶק קָטָן.

שׁוּם דָּבָר לֹא תּוּכַל לְשַׁנּוֹת,

אֲבָל בְּתֵבוֹת הַדֹּאַר הַמִּתְמַלְּאוֹת

חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מַיִם וְחַשְׁמַל,

טְפָסִים שֶׁל מִסִּים,

כְּרוּזִים לַבּוֹחֵר –

שִׂים פֶּתֶק קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ

שִׂמְחָה.

הָאֲנָשִׁים הָעֲנִיִּים מְצַפִּים –

מְצַפִּים בְּכָל זֹאת.

שְׁלַח לָהֶם פֶּתֶק קָטָן:

אַתָּה תִּרְאֶה –

הָאֶצְבָּעוֹת נוֹשְׁמוֹת בְּחָפְזָה,

כְּאִלּוּ נָתַתָּ בָּהֶן

אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב.

תֵּן לָהֶם סִימָנִים

הַנִּרְאִים כְּתִקְוָה.

אִישׁ אוֹבֵד בָּרְחוֹב הַגָּדוֹל –

לֹא תוּכַל לְשַׁנּוֹת, לֹא תוּכַל

לְשַׁנּוֹת.

אֲבָל לְיַד גָּדֵר בִּקְצֵה הָרְחוֹב

יָכוֹל לִצְמֹחַ פֶּרַח

קָטָן,

נַעֲרָה תַּשְׁקִיף בַּחַלּוֹן,

אוֹ כּוֹכָב אֶחָד מֵרִבְבוֹת הַכּוֹכָבִים

יְנַצְנֵץ מְאֹד לִהְיוֹת

יוֹתֵר קָרוֹב.

שׁוּם דָּבָר לֹא תוּכַל

לְשַׁנּוֹת.

אֲבָל לַשּׁוֹאֵל בְּלֵילוֹת עֲלָטָה

עַל עֶצֶב שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן –

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

שְׁלַח-נָא פֶּתֶק קָטָן

שֶׁכָּתוּב עָלָיו – –

---

חַיַּי בַּבֶּכִי

מאת

רחל נגב

כִּלִּיתִי אֶת חַיַּי בַּבֶּכִי

עַל הַיָּמִים הַחוֹלְפִים.

בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי, כְּמוֹ זָהָב, הָאוֹר נָטַף וְרֵיחַ

מוֹר עוֹבֵר בַּשְּׁקִיעָה

שֶׁל הַיּוֹם הַגֹּוֵעַ.

לִבִּי כָּלֶה בַּבֶּכִי הַמָּתוֹק.

הוֹ הַבֶּכִי הַמָּתוֹק הַנִּגָּר

אֶל הַיָּדַיִם הָרֵיקוֹת לָעַד לְמַלֵּא

אוֹתָן מַנְגִּינוֹת.

---

הַכּוֹכָבִים

מאת

רחל נגב

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי

ח. נ. ביאליק

הַכּוֹכָבִים שׁוּב אֵינָם מְרַמִּים

פָּשׁוּט – –

הֵם אֵינָם מַבְטִיחִים עוֹד

שׁוּם דָּבָר.

עֵינֵי פּוֹחֲחִים עֲצוּבוֹת

קוֹרְצוֹת אֶל הָאֲדָמָה:

בּוֹאִי, יַלְדָּה, נִתְלַטֵּף מְעַט בָּאוֹר –

בְּחשֶׁךְ-הַלֵּיל.

---

מְעַט הַדְּבַשׁ

מאת

רחל נגב

בַּבֶּכִי הַשּׁוֹתֵק שֶׁל הַיָּמִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת

נִחוּמִים. אֵינִי אוֹמֶרֶת: רְאִי,

הַשָּׁמַיִם גְּדוֹלִים וּכְחֻלִּים. הִנֵּה הָאֲדָמָה

עוֹמֶדֶת נֶצַח. אֲנִי אוֹמֶרֶת: הָעֶצֶב הַזֶּה וְהַכְּאֵב

חוֹלֵף כְּמוֹ עָנָן רוֹדֵף אוֹתוֹ הָרוּחַ. מַה

מָּתוֹק, אֲנִי זוֹכֶרֶת, יוֹם אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶשׁ אַחַר

יָמִים כְּבֵדִים מֵעֲנָנִים.

אֲנִי אוֹמֶרֶת: מְעַט הַדְּבַשׁ, עוֹדֶנּוּ

מְחַכֶּה לָךְ בִּגְבִיעִים גְּדוֹלִים

שֶׁל פְּרָחִים. מְעַט הַדְּבַשׁ,

אֲנִי זוֹכֶרֶת, אִי אֶפְשָׁר שֶׁנֶּחְמַס.

מְעַט הַדְּבַשׁ. כִּבְשַׂת הָרָשׁ.

בַּבֶּכִי הַשָּׁקֵט שְׁל הַיָּמִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת

דִּבְרֵי נִחוּמִים.