דְּמָעוֹת רַבּוֹת לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הַכְּאֵב.

גַּם הַשִּׁכְחָה לֹא תָּבוֹא בִּצְעָדִים רַכִּים

לְיַשֵּׁן בְּסִפּוּר-מַעֲשֶׂה רָחוֹק-רָחוֹק –

“הָיֹה הָיָה”…

הָאֲנָשִׁים אֵינָם – –

וְהַכֹּל כְּשֶׁהָיָה

מְחַכֶּה

כְּבַיִת שֶׁנֶּעֱזַב בְּאֶמְצַע הַלַּיִל.

הָאֲנָשִׁים אֵינָם,

אֲבָל הַמִּטּוֹת, הַחַמּוֹת לָעַד, קוֹרְאוֹת לָהֶם

לָשׁוּב.

עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם וְסַכִּין וְצִפִּיָה מִתְחַנֶּנֶת

לַפּוֹרֵס.

הָאֲנָשִׁים אֵינָם.

כָּל הַמִּלִּים בָּאוֹת –

הֵן רוֹצוֹת לוֹמַר שִׁיר לַיָּגוֹן.

מְבֻיָּשׁוֹת שָׁבוֹת בָּדָד.

גַּם הַזְּעָקָה נָסוֹגָה

בְּתִמְהוֹן אֵלֶם.

"וְהָרוֹצֵחַ הָיָה לְמֶלֶךְ.

וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו, עֲדוּיוֹת אַבְנֵי כַּדְכֹּד וָאֹדֶם.

לֹא נִכְּרוּ כִּתְמֵי הַדָּם.

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה עָשִׁיר מְאֹד

(אוֹצְרוֹת זָהָב אָסַף בְּמַרְתְּפָיו)

גַּם הָיָה חָרוּץ, גַּם הָיָה פִּקֵּחַ.

רַבִּים חָפְצוּ אֶל נַחֲלָתוֹ הִסָּפֵחַ

כֻּלָּם בָּאוּ וְקָרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!

וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: אַחַי –

יָדַעְתִּי…

קוֹדְמִי הָיָה רָע, הִרְבָּה הֶרֶס,

כִּי הָיָה שָׁבוּי בִּידֵי שַׂר-צָבָא

אִישׁ אֶרֶס

וַאֲנִי אָז תִּינוֹק קָטָן, בָּעֶרֶשׂ…

בּוֹאוּ לְהִתְאָרֵחַ בְּנַחֲלָתִי הַטּוֹבָה!

וְכֻלָּם אָמְרוּ: מַה נָּדִיב הוּא הַמֶּלֶךְ!

וְכֻלָּם אָמְרוּ: צַדִּיק הוּא הַמֶּלֶךְ.

גַּם אָמְרוּ לוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְטוֹבִים

לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹן יַלְדוּתוֹ…

רַק יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה

יְתוֹמָה לָנֶצַח –

אֲשֶׁר פַּעַם בְּלֵיל אֹפֶל תָּעֲתָה בְּיַעַר-הָרֶצַח – –

זָכְרָה.

וַתִּזְעַק –

הוֹי אִמִּי, הוֹי אָבִי,

הִנֵּה הָרוֹצֵחַ – –

וְכֻלָּם סָלְחוּ לָהּ, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ".

אִם הָאֲדָמָה תִּשְׁפֹּךְ אֶת מְרֵרָתָהּ לְהָקִיא

אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, אִם

הַנְּחָלִים יִשְׁטְפוּ אוֹתָהּ כָּלִיל, זֶה

לֹא יִהְיֶה מִקְרֶה. גַּם אִם

תִּפְרֹץ בָּהּ אֵשׁ לִשְׂרוֹף אוֹתָהּ יוֹמָם וָלַיִל. זֶה

לֹא יִהְיֶה מִקְרֶה, גַם לֹא אֲסוֹן-טֶבַע.

הַדָּם שֶׁרָוְתָה חוֹמֵר עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ בִּטְנָהּ

אִם תִּהְיֶה בָּהּ מַגֵּפָה. אִם דָּבֶר.

הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים שׁוֹכְחִים מַהֵר וְהֵם מְמַהֲרִים

לְהוֹשִׁיט יָדַיִם חוֹמְדוֹת

אֶל יֵינָהּ הָאָדֹם.

אֲבָל שִׁשָּׁה מִלְיוֹנֵי הַיְּהוּדִיּם הַמּוּמָתִים כְּבָר אֵינָם

נִרְדָּפִים יוֹתֵר וּכְבָר יֵשׁ לָהֶם הַרְבֵּה

זְמַן. לְחַכּוֹת בְּשֶׁקֶט, בְּעַקְשָׁנוּת לַיּוֹם שֶׁיָּבוֹא

וְהוּא יִהְיֶה לֹא מִקְרֶה, לֹא אָסוֹן, לֹא נֵס וְלֹא פֶלֶא כַּאֲשֶׁר

אֱלֹהִים יָבוֹא לִפְרֹעַ

אֶת שְׁטַר-הַשִּׁלּוּמִים הָרִאשׁוֹן.

אֱמֹר, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד לְעוֹלָם, כִּי לֹא תִּתֵּן.

כִּי לֹא תִּתֵּן, כִּי יֵעָשׂוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר

אַתָּה לֹא בָרָאתָ בִּשְׁבִילָם מִלִּים וּבֶן-אָדָם

לֹא יָדַע לִקְרֹא אוֹתָם בְּשֵׁם –

כִּי לֹא תִּתֵּן.

כִּי לֹא תִּתֵּן, כִּי יְגָרְשׁוּ אוֹתְךָ שֵׁנִית

מִמְּלֹא-תֵּבֵל

לְהִסָּתֵר

בְּתוֹךְ קְבָרִים,

בְּתוֹךְ מוֹקְדִים,

בְּתֹהוּ כִּלָּיוֹן…

אֱמֹר, כִּי לֹא יִהְיֶה, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד יוֹם אוֹ לֵיל,

סָבוּךְ, נוֹהֵם.

יְלָדִים קְטַנִּים הָלְכוּ בָּדָד לִקְטֹף לְךָ

זֵרֵי פְּרָחִים…

אַתָּה תַּחֲנֹק לוֹעוֹת-הַפָּרִיצִים!

כִּי לֹא תִּתֵּן עוֹד לִרְצֹחַ יְלָדֶיךָ – –

אֱמֹר, הָאֵל:

“אֲנִי נִשְׁבָּע”!

אִישׁ לֹא יַאֲמִין

מָה אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים. אֲבָל

הָאֱלֹהִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ מֶה

עָלֵינוּ לִזְכֹּר,

יִסְלַח.

הוּא יִסְלַח לְמַעַן שְׁמוֹ הַטּוֹב.

לְמַעַן הַתִּינוֹקוֹת הַוְּרֻדִּים.

בִּשְׁבִיל הַמַּלְאָכִים הַתְּכֻלִּים

הַמִּתְעוֹרְרִים בַּשַּׁחַר

מַדְלִיקִים אֶת הַשְּׁחָקִים,

מְכַבִּים הַכּוֹכָבִים

וּמוֹצִיאִים בְּשִׂמְחָה אֶת הַחַמָּה

מִסּוּגַר הַזָּהָב.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מָה אֲנַחְנוּ

שׁוֹכְחִים. בְּרִית אֲפֵלָה הִיא

בֵּינֵינוּ לְבֵינוֹ.