עכשיו אולי / רחל נגב

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

עַכְשָׁו אוּלַי אַתְּ נָחָה,

יְשֵׁנָה כַּאֲשֶׁר אָהַבְתְּ.

וּמַלְאָכִים שֶׁל רֹךְ

שׁוֹמְרִים כִּסְתוֹת-הַחוֹל.

עַכְשָּו יֵשׁ לִי פְּנַאי

לָתֵת לָךְ

אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָךְ,

בָּחִפָּזוֹן.

לוּ הָיִית לוֹקַחַת – –

אָז הָיָה לִבִּי שׂוֹחֵק.

הָיְתָה לִי מִלָּה אַחַת,

שֶׁעָשְׂתָה אוֹתִי יַלְדָּה לָעַד.

אַךְ הִיא לֻקְּחָה מִמֶּנִי

בְּחֹזֶק-יָד.

הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, וְלוּ רַק לְרֶגַע – –

עָלַי לוֹמַר לָךְ אֶת אַהֲבָתִי

אִמָּא.

י“ג חשון תשל”ב 1.11.1971

אִמִּי, עַכְשָׁו כְּבָר מְלִיצָה לִי.

כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת בִּשְׁבִילָהּ אִמָּהּ

שֶׁהָלְכָה צְעִירָה מִדַּי לְהִשְׁתַּכֵּן בַּמְּרוֹמִים,

אַךְ יָכְלָה לִקְטֹף מְלֹא-שָׁמַיִם כּוֹכָבִים נוֹצְצִים,

לִשְׁלֹחַ לְבִתָּהּ הַיָּפָה וְהַחוֹלֶמֶת, לְמַטָּה.

וַאֲנִי רְאִיתִים: חַצְצֵי אֲבָנִים כְּבוּיוֹת

סוֹבְבִים סְבִיב רֹאשָׁהּ הַזָּקוּף וְהַגֵּא,

צוֹנְחִים לְרַגְלֶיהָ, בְּאֵין אֹמֶר וּבְאֵין דְּבָרִים

חוֹסְמִים שְׁבִילָהּ.

אָמַרְתִּי אֶזְכְּרֵךְ: פַּרְפַּר זָהָב

לַשָּׁוְא אָמַר הַמְרִיא אֶל אֲחוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.

נָפְלוּ, נָבְלוּ, כְּנָפָיו.

אוֹ בַּשְּׁקִיעָה, בְּמוֹת הַשֶׁמֶשׁ

לִמְסֹךְ דִּמְעִי בִּדְמִי רָקִיעַ,

כְּאֵבִי – בְּפִצְעוֹ אָדֹם

לִנְגֹּעַ

בְּצַעַר הָעוֹלָם צַעֲרִי לְהָנִיחַ.

אֲבָל זִכְרֵךְ עִמִּי, שְׁבִיל דָּם

לְפֶתַח לִבִּי

וְאַשְׁמָתִי נֶגְדֵּךְ, מִכָּל קִירוֹת

צוֹעֶקֶת –

וּבְעִקְבוֹתַי – אֲנִי,

וְאַתְּ אֵינֵךְ, אִמִּי,

לְהַסְתִּירֵנִי.