לחן: יהודה פוליקר

הֲיִי שְׁקֵטָה

עַכְשָׁו הַכֹּל בְּסֵדֶר,

אֲפִלּוּ הַמַּחְנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר.

זֶה לֹא הַגֵּיהִנּוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן,

זֶה הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ, וְאֵין עוֹלָם אַחֵר.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּמוֹ לֹא עָבַרְתְּ אַף פַּעַם,

כְּמוֹ לֹא הָיִית צְרִימָה בַּנּוֹף הַמְטֻפָּח.

כְּמוֹ רָאִית כַּף יָד בְּתוֹך אֶגְרוֹף הַזַּעַם,

כְּמוֹ אֲלֻמַּת הָאוֹר הִנֵּה מָצְאָה אוֹתָךְ.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּמוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁטֹחַ

אֶת הַפְּגִיעוּת מִבְּלִי לַחְשׁשׁ מֵהַשְׁפָּלָה.

כְּאִלּוּ הַפְּגִיעוּת עַצְמָהּ הִיא סוּג שֶׁל כֹּחַ,

כְּאִלּוּ הַשַּׁלְוָה הִיא חוֹף הַבֶּהָלָה.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּאִלּוּ אֵין בָּךְ דֹּפִי,

כְּאִלּוּ הָאֲוִיר נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה.

כְּאִלּוּ הַצָּרוֹת כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיֹפִי,

כְּאִלּוּ מֵעָפָר פּוֹרַחַת שׁוֹשָנָּה.

לחן: ערן צור

הָאֶתְמוֹל מַבִּיט בָּךְ בְּגַבֵּךְ,

גַּם אַתְּ מִצִּדֵּךְ לֹא שׁוֹכַחַת.

תָּמִיד אַתְּ מְשׂוֹחַחַת

עִם מַה שֶּׁהָיָה,

אֲרֻכִּים שָׁרְשֵׁי הַפַּחַד.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַתְּהוֹם

וּמִן הַגֹּבַהּ הָאָיֹם.

מִיֵּאוּשֵׁךְ

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,

אַתְּ שׁוֹמַעַת.

אַתְּ פּוֹסַעַת בָּעוֹלָם לְאַט

וּבְקוֹצִים רַבִּים אַתְּ נִדְקֶרֶת.

הַאִם זֶהוּ וֶרֶד

אוֹ קוֹץ בִּבְשָׂרֵךְ

שֶׁמִּמֶּנּוּ אַתְּ יוֹצֶרֶת?

עַל שְׁקִיפוּת עוֹרֵךְ מֵאִיר הַיּוֹם

כְּמוֹ נְגִיעָה מְיֻחֶלֶת.

עַכְשָׁו אַתְּ מְסֻגֶּלֶת

לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵךְ

מְקַבֶּלֶת אוֹת שֶׁל חֶסֶד.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַתְּהוֹם

וּמִן הָגֹּבַהּ הָאָיֹם.

מִיֵּאוּשֵׁךְ

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,

אַתְּ שׁוֹמַעַת.

נְשָׁמָה וְאֵימָה, רִקְמָה עֲדִינָה.

הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלֹּא נִרְדְּמָה.

הָאִשָּׁה אֶת רֹאשָׁהּ מַרְכִּינָה,

צִפּוֹר זָרָה עָבְרָה בַּחֲלוֹמָהּ.

לחן: מוני אמריליו

הִיא הָיְתָה הַקֵּיסָרִית הַלְּבָנָה

שֶׁל הַצְּלִילִים הַנִּבְרָאִים מִן הַקְּרָעִים בַּנְּשָׁמָה.

הִיא הָיְתָה הַקֵּיסָרִית שֶׁל הָאוֹבְדִים וְהַתּוֹהִים

הַנּוֹדְדִים בַּמֶּרְחָבִים שֶׁל אֱלֹהִים.

הִיא הָיְתָה הַקֵּיסָרִית הַיְחֵפָה

וְשִׁפְחָתָם שֶׁל הַכְּאֵב וְהַבְּדִידוּת הַחֲשׂוּפָה.

הִיא הָיְתָה הַנַּעֲרָה הַמְקַבֶּצֶת נֶחָמָה

בַּמֵּיתָרִים הַנִּחָרִים שֶׁבִּגְרוֹנָהּ.

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁנִּלְחָם עַל חַיַּיו,

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁמַּסְגִּיר אֶת פְּחָדָיו.

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁזָּקוּק לְמַגָּע.

אֲנִי רוֹצָה לִקְרֹא לָהּ: פֶּרַח מְשֻׁגָּע.

הִיא הָיְתָה הַקֵּיסָרִית הָאֻמְלָלָה

וְלִפְעָמִים הִיא צָעֲקָה כְּמוֹ צִפּוֹר מְקֻלָּלָה.

הִיא הָיְתָה הַקֵּיסָרִית שֶׁל הַמֻּכִּים וְהַכְּמֵהִים

הַנִּבְלָעִים בַּמֶּרְחָבִים שֶׁל אֱלֹהִים.

הִיא הָיְתָה אוּלַי רַק פֶּרַח מְשֻׁגָּע,

אֲבָל פְּרָחִים מְשֻׁגָּעִים הוֹפְכִים מָשָׁל אוֹ אַגָּדָה.

כִּי הִיא חָיְתָה מַהֵר מִדַּי, עַד שֶׁמּוֹתָהּ חָמַד אוֹתָהּ,

הַמָּוֶת שֶׁתָּמִיד בִּקֵּשׁ לְנַסּוֹתָהּ.

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁנָּטַשׁ אֶת בֵּיתוֹ,

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁמַּפִּיל תְּחִנָּתוֹ,

הִיא שָׁרָה כְּמוֹ מִי שֶׁזָּקוּק לְמַגָּע.

אֲנִי רוֹצָה לִקְרֹא לָהּ: פֶּרַח מְשֻׁגָּע.

לחן: יוני רועה

כְּמוֹ אַיָּלָה מְבֹהֶלֶת

בְּמֶרְחָבִים אֲפֹרִים,

כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה מִתְגַּלְגֶּלֶת

כָּךְ לְרַגְלֵי זָרִים.

אַתְּ שֶׁהָיִית מְנֻצֶּלֶת –

גַּם מִצִּלֵּךְ הִתְיָרֵאת.

כְּמוֹ אַיָּלָה מְבֹהֶלֶת

אַתְּ מְנַסָּה לְהִשָּׂרֵד.

הָאַהֲבָה מְנַמְנֶמֶת

בֵּין גְּרוּטָאוֹת וּבֵין סְדָקִים.

אַל תִּשְׁכְּחִי, הִיא חוֹלֶמֶת –

לֹא רַק בִּשְׁבִיל חֲזָקִים.

עוֹד לֹא מָצָאת אֶת הַדֶּרֶךְ

אֶל הָאֲגַם הַשָּׁלֵו.

וְאַתְּ בֵּינְתַיִם זוֹכֶרֶת,

פַּעַם רָמְסוּ לָךְ אֶת הַלֵּב.

זוֹ נִשְׁמָתֵךְ שֶׁכְּמוֹ יַעַר

עוֹד מַרְעִישָׁה בָּךְ וְהוֹמָה.

עַל סַף תְּהוֹם עַל חֹד תַּעַר

תְּחַפֵּשׂ אֶת עַצְמָהּ.

הָאַהֲבָה מְנַמְנֶמֶת

בֵּין גְּרוּטָאוֹת וּבֵין סְדָקִים.

אַל תִּשְׁכְּחִי, הִיא חוֹלֶמֶת

לֹא רַק בִּשְׁבִיל חֲזָקִים.

לחן: קורין אלאל

בַּלֵּילוֹת הָאַחְרוֹנִים

הִיא עוֹבֶרֶת כְּסוּפָה.

הַסִּפּוּר שֶׁלָּהּ עָשׂוּי

מִטֵּרוּף וּמִתְּנוּפָה.

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ

מַמְצִיאָה אֶת הַשָּׂפָה,

אֶת גְּבוּלוֹת הַהִגָּיוֹן

הִיא שׂוֹרֶפֶת בִּרְחִיפָה.

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ.

אֶת הָאִישׁ שֶׁאָהֲבָה

כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר אִבְּדָה.

אַל תַּגִּידוּ לָהּ עַכְשָׁו

מַה זֶּה שֶׁקֶר אוֹ בְּגִידָה.

הִיא וִתְּרָה בְּהַדְרָגָה

עַל שִׂכְלָהּ וְעַל כְּבוֹדָהּ,

וּבִגְלַל זֶה הֵם אוֹמְרִים

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ.

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ.

בְּפָנֶיךָ, זָר מִקְרִי,

הִיא זוֹרֶקֶת אֶת סוֹדָהּ.

לֹא רוֹצָה מִמְּךָ טוֹבוֹת

לֹא בִּטּוּי שֶׁל אַהֲדָה.

מֵחָמְרֵי הַשְׁפָּלָתָהּ

הִיא עוֹשָׂה לָהּ מְסִבָּה,

וְכָל מִי שֶׁמִּזְדַּמֵּן

הוּא סְטָטִיסְט בַּהַצָּגָה.

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ.

בַּלֵּילוֹת הָאַחְרוֹנִים,

מְכֹעֶרֶת וְיָפָה,

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ

אֶת רִקּוּד הַמְכַשֵּׁפָה.

וּמֵעֵבֶר לַחֻקִּים

מְשַׁחְרֶרֶת אֶת גּוּפָהּ,

אֶת גְּבוּלוֹת הַהִגָּיוֹן

הִיא עוֹבֶרֶת בִּרְחִיפָה.

הִיא רוֹקֶדֶת לְבַדָּהּ.

לחן: נחום היימן

עַכְשָׁו הִיא שָׁם

מוּצֶפֶת, נִסְחֶפֶת,

שְׁטוּפָה בְּגַל שֶׁל מַמָּשׁוּת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

פּוֹעֶרֶת פֶּה וּמְיַבֶּבֶת,

נוֹקֶבֶת,

מִבְּלִי לִשְׁאֹל אוֹ לְקַבֵּל רְשׁוּת.

הַאִם בְּכָךְ הִיא מְאַיֶּמֶת

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִסְתַּכֶּנֶת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

לוֹכֶדֶת זַהֲרוּר

כִּמְעַט כִּמְעַט כִּמְעַט נָטוּשׁ,

וּצְלִיל רוֹעֵד וּמִתְגַּבֵּר

מוּפָק מֵאֹשֶר אוֹ יֵאוּשׁ.

עַכְשָׁו הִיא שָׁם

מֻפְתַּעַת, נִתְבַּעַת,

מוּדַעַת רַק לְמֶחֱצָה.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

הִנָּהּ מֵעֵין יֵשׁוּת בּוֹעֶטֶת,

רוֹטֶטֶת,

מַכָּה שׂוֹרֶטֶת אֶת הַמְּחִצָּה.

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִתְמָרֶדֶת

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִתְעוֹדֶדֶת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

הוֹפֶכֶת חֲוָיָה

שֶׁל אוֹר וָצֶבַע וּמִלָּה,

כְּשֶׁצְּלִיל רוֹעֵד וּמִתְגַּבֵּר

מוּפָק מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה.

לחן: יהודית תמיר

דְּמָעוֹת רַבּוֹת מִדַּי

יָרְדוּ עַל לְחָיַיִךְ,

קָשֶׁה לִזְכֹּר מָתַי

וְאִם בִּכְלָל זָכִית.

לֹא בְּנוֹצוֹת רַכּוֹת

לִטְּפוּ אוֹתָךְ חַיַּיִךְ,

בְּעֶצֶם הֵם נָגְעוּ בָּךְ

בִּנְיַר זְכוּכִית.

יַלְדֵי רְחוֹב יוֹדְעִים

שֶׁאַתְּ אִשָּׁה מֻתֶּרֶת,

קוֹנִים אוֹתָךְ בְּזוֹל

וְלוּ רַק בְּמִלִּים.

בַּסּוֹף כֻּלָּם עוֹזְבִים

רַק תְּמִימוּתֵךְ נִשְׁאֶרֶת,

לְהַעֲלִיב אוֹתָךְ

זֶה סְפּוֹרְט לְמַתְחִילִים.

אִם אֱלֹהִים רוֹצֶה

לָגַעַת בְּיֵָדֵךְ

הוּא מְאַמֵּן אוֹתָךְ

בְּכָל הַנְּפִילוֹת.

כְּאִלּוּ כְּבָר סֻכַּם

שֶׁזֶּהוּ תַּפְקִידֵךְ,

לִהְיוֹת הַלֵּיצָנִית

בַּהַצָּגָה שֶׁלּוֹ.

אַתְּ רָצָה בָּעוֹלָם

לְלֹא פִּקְּחוּת לִפְשֹׁעַ,

רַק צִמְאוֹנֵךְ לְחֹם

עֲדַיִן לֹא נֶחְרַב.

כְּמוֹ עֶצֶם קִיּוּמֵךְ

הוּא מִין מִכְרָז פָּתוּחַ,

עֵינַיִךְ שׁוֹאֲלוֹת:

“תֹּאהַב אוֹתִי, תֹּאהַב?”

וְאַתְּ מַאֲמִינָה

מוֹצֵאת וּמְאַבֶּדֶת,

אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמֵךְ

מִכָּל הַהַשְׁפָּלוֹת.

פְּנִינָה בְּזֻהֲמָה

בְּכָל יוֹם אַתְּ נוֹלֶדֶת

וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ

מֵאִיר אֶת הַלֵּילוֹת.

אִם אֱלֹהִים רוֹצֶה

לָגַעַת בְּיָדֵךְ

הוּא מְאַמֵּן אוֹתָךְ

בְּכָל הַנְּפִילוֹת.

כְּאִלּוּ כְּבָר סֻכַּם

שֶׁזֶּהוּ תַּפְקִידֵךְ,

לִהְיוֹת הַלֵּיצָנִית

בַּהַצָּגָה שֶׁלּוֹ.

לג’ולייטה מסינה

הַנִּיחִי לַדְּמָעוֹת ג’וּלְיֶטָה

לְאַט לְאַט לְהִתְיַבֵּשׁ.

אֵין אַף צָרָה וְאֵין אַף קֶטַע

שֶׁלָּךְ גּוֹרְמִים לְהִתְיָאֵשׁ.

הָאֲדָמָה שֶׁאַתְּ עוֹזֶבֶת

עוֹד מְחַבֶּבֶת אֶת צִלֵּךְ,

לוֹחֶשֶׁת לָךְ: אַתְּ נֶאֱהֶבֶת

עַל תְּנוּעוֹתַיִךְ וְקוֹלֵךְ.

וְאַתְּ קַלָּה כְּשֶׁאַתְּ פּוֹסַעַת

וּמְעַרְסֶלֶת אֶת סִבְלֵךְ,

אַתְּ לֹא הֵעַקְתְּ עָלַי אַף פַּעַם

בְּמָה? בְּכֹבֶד מִשְׁקָלֵךְ?

וְזֶה שֶׁצָּד אֶת אוֹר עֵינַיִךְ

עוֹד מְנוֹפֵף לָךְ לְשָׁלוֹם,

עַל הַצַּוָּאר שֶׁל הַשָּׁמַיִם

אַתְּ עֲנוּדָה כְיַהֲלוֹם.

וְאַתְּ אוּלַי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ

שׁוּב וְשׁוּב אֶת הַפִּזְמוֹן

"הַחַיִּים הֵם הַקּוֹלְנוֹעַ

וְהַקּוֹלְנוֹעַ הוּא חֲלוֹם".

לחן: חוה אלברשטיין

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

הָלְכָה אוֹ בָּרְחָה

וְאוּלַי שָׁכְחָה

לָקְחָה אֶת רֵיחָהּ הַמָּתוֹק.

כַּף רַגְלָהּ

מִתְרַגֵּשׁ הָעֵשֶׂב,

הֵד קוֹלָהּ

מִתְחַנֵּן הַשִּׁיר,

תַּלְתַּלָּהּ

מְסַפֶּרֶת רוּחַ לַחוֹל.

שְׂעַר רֹאשָׁהּ

מְטַפְטֵף הַגֶּשֶׁם

וְנִבְהַל מִשְּׁתִיקַת הַקִּיר,

אֶת נַפְשָׁהּ

מְחַפֶּשֶׂת רוּחַ בַּיָּם.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

אוּלַי הִיא תּוֹעָה

וְאוּלַי הִיא צְמֵאָה

אוּלַי הִיא דִּמְעָה בַּמִּדְבָּר.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

אוּלַי נִרְדְּמָה

וְאוּלַי נֶעֶלְמָה

אוּלַי הִיא תְּמוּנָה רְחוֹקָה.

עַל יָפְיָהּ

רוֹעֲשִׁים הַמַּיִם

כְּמוֹ נָגְעוּ בְּחֶלְקַת עוֹרָהּ,

עַל בִּכְיָהּ

מְסַפֵּר הַלַּיְלָה לַיּוֹם.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

הָלְכָה אוֹ בָּרְחָה

וְאוּלַי שָׁכְחָה

לָקְחָה אֶת רֵיחָהּ הַמָּתוֹק.

לחן: עממי

לְכִי לִישֹׁן עַכְשָׁו

עִזְבִי אֶת זֶה, עִזְבִי,

מַה כְּבָר יוֹעִיל לָךְ אִם תֵּשְׁבִי וְתֵעָלְבִי

הָיְתָה לָךְ כַּוָּנָה

טוֹבָה. נָכוֹן, אָז מָה,

עוֹד אַף אֶחָד לֹא מֵת

מֵהַשְׁפָּלָה קְטַנָּה.

לְכִי לִישֹׁן עַכְשָׁו

אֵין טַעַם לְשַׁחְזֵר,

זֶה מְדַכֵּא אוֹתָךְ

וּבֶטַח לֹא עוֹזֵר.

בֵּינְתַיִם תִּתְחַזְּקִי

וְתַאַסְפִי כֹּחוֹת,

מָחָר כְּשֶׁתִּזְכְּרִי

אוּלַי יִכְאַב פָּחוֹת.

לְכִי לִישֹׁן עַכְשָׁו

וְאַל תְּחַטְּטִי,

עַל מַה שֶּׁאַתְּ בּוֹכָה

אוּלַי עוֹד תִּצְחֲקִי.

עַכְשָׁו הַכֹּל מֻגְזָם

וּמְאַיֵּם מְאֹד.

רַק לַשֵּׁדִים שֶׁלָּךְ

זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַחְגֹּג

לְכִי לִישֹׁן עַכְשָׁו

הָיָה מַה שֶּׁהָיָה,

מָחָר תִּתְעוֹרְרִי

נוֹשֶׁמֶת וְחַיָּה

הָיְתָה לָךְ כַּוָּנָה

טוֹבָה. נָכוֹן, אָז מָה,

עוֹד אַף אֶחָד לֹא מֵת

מֵהַשְׁפָּלָה קְטַנָּה.

לחן: הנרי בראטר

הִיא נִבְרְאָה מֵרִקְמָה עֲדִינָה,

מִי שֶׁמַּבִּיט בָּהּ מִתְפַּעֵל מֵחִנָּהּ.

לֹא בִּפְרָחִים לְבָבָהּ מְרֻפָּד,

הִיא בְּלִבָּהּ מְגַדֶּלֶת

סִרְפָּד.

זֶה שֶׁנִּמְשָׁךְ וְנִרְתָּע וְנִמְשָׁךְ

כְּבָר לֹא בָּטוּחַ אִם אֵי פַּעַם יִשְׁכַּח.

זֶה שֶׁנּוֹגֵעַ נִצְרָב וְנֶחְרָד

כִּי בִּבְשָׂרוֹ בְּעֵרַת

הַסִּרְפָּד.

מַה זֶּה הָיָה לָהּ וּמַה הֻשְׁחַת

מַה בְּחַיֶּיהָ פָּחַת –

עָוֶל יָשָׁן מְחַלְחֵל בַּמָּקוֹם הַמּוּעָד,

הִיא בְּלִבָּהּ מְגַדֶּלֶת

סִרְפָּד.

זוֹ שֶׁנִּרְאֵית נְקִיָּה מֵחֲשָׁד

זוֹ שֶׁפָּנֶיהָ הַטֶּבַע נָשַׁק,

לֹא בִּפְרָחִים לְבָבָהּ מְרֻפָּד,

הִיא בְּלִבָּהּ מְגַדֶּלֶת

סִרְפָּד.

לחן: מרגלית צנעני

חוֹמוֹת חֵמָר

סוֹגְרוֹת עָלַיִךְ,

אָחוֹת קְטַנָּה

חֲבָל עָלַיִךְ.

חוֹמוֹת חֵמָר

עוֹנוֹת בַּצֹּרֶת,

אָחוֹת קְטַנָּה

אַתְּ לֹא נִזְהֶרֶת.

טַלְיָה דְּחוּיָה

חֶרְפַּת הָעֵדֶר,

אַתְּ לֹא שְׁפוּיָה

אַתְּ לֹא בְּסֵדֶר.

לֹא נִכְנַעַת

אַתְּ מְשֻׁגַּעַת,

מָה אַתְּ יוֹדַעַת

עַל חוֹמוֹת חֵמָר.

עֵינֵי קוֹצִים

רוֹדְפוֹת אַחֲרַיִךְ,

חִצִּים רָצִים

בְּעִקְּבוֹתַיִךְ.

אַחַת כָּמוֹךְ

הִיא אֵשׁ אוֹיֶבֶת,

מְקוֹנְנוֹת

נְשׁוֹת הַשֵּׁבֶט.

אָחוֹת קְטַנָּה

נַפְשֵׁךְ הַצִּילִי,

חוֹמוֹת חֵמָר

אַתְּ לֹא תַּפִּילִי.

לֹא נִכְנַעַת

אַתְּ מְשֻׁגַּעַת,

מָה אַתְּ יוֹדַעַת

עַל חוֹמוֹת חֵמָר.

לחן: נורית הירש

אֶת פְּחָדַי אַשְׁכִּיב לִישֹׁן

כְּמוֹ אֶת יְלָדַי,

אֱבַקֵּשׁ מֵהֶם לִנְשֹׁם

וְאוּלַי כְּבָר דַּי.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב

יַלְדָּה קְטַנָּה בִּי מְפַרְפֶּרֶת

וּמַזְכִּירָה לִי וְזוֹכֶרֶת

כַּמָּה חָרֵד וְעוֹרֵג הַגּוּף.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב

הַנַּעֲרָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת

עִם קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מִתְאַחֶרֶת

לַמֶּרְחַקִּים הִיא רוֹצָה לָעוּף.

הִשָּׁמְרִי לָךְ נִשְׁמָתִי

הִשָּׁמְרִי מְאֹד

מִן הָרֶגֶל הַגַּסָּה

וּלְשׁוֹנוֹת רָעוֹת.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁנִּפְתַּחַת דֶּלֶת

יַלְדָּה קְטַנָּה בִּי מִתְכַּרְבֶּלֶת

וּמַבִּיטָה בִּי וְשׁוֹאֶלֶת

מָה אַתְּ רוֹצָה, מָה אַתְּ מַחְשִׁיבָה?

כָּל פַּעַם כְּשֶׁנִּפְתַּחַת דֶּלֶת

הַנַּעֲרָה שֶׁבִּי נִבְהֶלֶת

וְאַחַר כָּךְ הִיא מִסְתַּגֶּלֶת

הִיא מְחֻבֶּקֶת וַאֲהוּבָה.

אֶת פְּחָדַי אַשְׁכִּיב לִישֹׁן

כְּמוֹ אֶת יְלָדַי,

אֲבַקֵּשׁ מֵהֶם לִנְשֹׁם

וְאוּלַי כְּבָר דַּי.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

לחן: חוה אלברשטיין

אִם לֹא תְּפוּרִים קִרְעֵי הַמְּצִיאוּת

וְיֵשׁ אִיִּים שֶׁל חֹסֶר וַדָּאוּת

וְאַתְְּ כָּל כָּךְ חוֹשֶׁשֶׁת מִטָּעוּת,

אֶפְשָׁר לִמְצֹא מוֹצָא בְּאִטִּיּוּת.

וְאִם אַתְּ מְהַסֶּסֶת וּנְבוֹכָה

וְאִם אַתְּ בְּתוֹכֵךְ לֹא בְּטוּחָה,

וְאַתְּ לֹא מִשְׁתַּלֶּבֶת בַּשִּׂיחָה

כִּי אַתְּ צְרִיכָה עוֹד רֶבַע הוֹכָחָה.

לְאַט לְאַט, עֲשִׂי הַכֹּל לְאַט –

כְּאִלּוּ רַק לְרֶגַע זֶה נִשְׁבַּעְתְּ.

כָּל פְּרָט דַּק דַּק אִטִּי וּמְדֻיָּק,

כֻּלָּם יִשְׁתַּכְנְעוּ אֲפִלּוּ אַתְּ.

מִלָּה שְׁקוּלָה, תְּנוּעָה וְעוֹד תְּנוּעָה.

פִּתְאֹם אַתְּ מְרֻכֶּזֶת וּרְגוּעָה

וְיֵשׁ לָךְ זְמַן לְהַבָּעַת דֵּעָה,

תִּרְאִי, בָּאִטִּיּוּת יֵשׁ הֲנָאָה.

לְאַט לְאַט, כִּמְעַט בְּטִבְעִיּוּת

עוֹד יִתְבָּרֵר שֶׁל מִי הָאַחֲרָיוּת.

לְאַט לְאַט, כְּמוֹ לַחַשׁ אוֹ פִּיּוּט,

נָכוֹן, יֵשׁ הֲנָאָה בָּאִטִּיּוּת.

לחן: יזהר אשדות

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מִסְתַּכֵּל בְּגַבִּי,

לְרֶגַע אִתִּי וּלְרֶגַע נֶגְדִּי

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

כְּבָר כִּמְעַט מְחֻנָּךְ,

פּוֹחֵד בִּמְיֻחָד לִהְיוֹת מְגֻחָךְ

עַד כְּדֵי כָּךְ.

רוֹצֶה לְהָעִיז

לֹא תָּמִיד מְסֻגָּל,

חוֹשֵׁשׁ לְהַגִּיד

מַה שֶּׁלֹּא מְקֻבָּל.

וְאִם תַּעַמְדִי לְצִדִּי

אִם תָּבִינִי וְלֹא תִּלְעֲגִי

אִם תַּכִּירִי, קַבְּלִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מִסְתַּכֵּל בְּגַבִּי,

עוֹקֵב אַחֲרַי

בָּרְחוֹב הַצְּדָדִי

זֶה הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

בּוֹרֵא לוֹ עוֹלָם

בַּמִּגְרָשׁ הפְּרָטִי,

כְּשֶׁהוּא מְשַׂחֵק

הַמִּשְׂחָק אֲמִתִּי

אַל תִּצְחֲקִי.

הַיֶּלֶד שֶׁבִּי

מְצַפֶּה לְאִשּׁוּר,

נִמְשָׁךְ לִפְעָמִים

גַּם אֶל מַה שֶּׁאָסוּר.

אִם תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת בַּעֲדִי

אִם תָּבִינִי וְלֹא תִּלְעֲגִי

אִם תַּכִּירִי, קַבְּלִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבִּי.

לחן: יוני רכטר

מִן הַחַלּוֹן

אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ

עוֹשֶׂה לִי שָׁלוֹם

וְצוֹחֵק.

כָּל תְּנוּעָה שֶׁל גּוּפוֹ מַבִּיעָה –

אֵין בּוֹ אַף עֶצֶם רָעָה.

עוֹשֶׂה לִי שָׁלוֹם

וְצוֹחֵק.

לֵךְ הַבַּיְתָה!

אַתָּה עָדִין וְלֹא מוּגָן,

לֵךְ הַבַּיְתָה!

אַתָּה שׁוֹנֶה וְלֹא מוּבָן.

מִן הַחַלּוֹן

אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ,

אֲנִי לֹא רוֹצָה לְתָאֵר

מָה יִּקְרֶה לוֹ עוֹד רֶבַע שָׁעָה.

אֵין בּוֹ אַף עֶצֶם רָעָה.

אֲנִי לֹא רוֹצָה

לְתָאֵר.

לֵךְ הַבַּיְתָה!

אַתָּה עָדִין וְלֹא מוּגָן,

לֵךְ הַבַּיְתָה!

אַתָּה שׁוֹנֶה וְלֹא מוּבָן.

עוֹשֶׂה לִי שָׁלוֹם

לחן: דיוויד ברוזה

הִיא מְפַחֶדֶת מֵחֹשֶךְ

מִדָּבָר לֹא יָדוּעַ,

הִיא מַבִּיטָה בִּי בְּשֶׁקֶט

כְּמוֹ חַיַּת צַעֲצוּעַ.

הִיא מְפַחֶדֶת מֵחֹשֶךְ

בְּיָדִי הִיא מוֹשֶׁכֶת,

הִיא מַקְשִׁיבָה לִי בְּשֶׁקֶט

כִּי עָלַי הִיא סוֹמֶכֶת.

מְחַפֶּשֶׂת לִי מִלִּים

שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲזֹר –

אוֹר הַיּוֹם צָרִיךְ לָנוּחַ

וּמָחָר הוּא יַחֲזֹר.

הַחֲלוֹמוֹת מְחַכִּים לָךְ

אַתְּ מַלְכָּה מְיֻחֶסֶת,

הֵם בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ

לַעֲשׂוֹת אֶת הַקֶּסֶם.

מְחַפֶּשֶׂת לִי מִלִּים

וּצְלִילִים מַרְגּיעִים,

"שׁוּם דָּבָר רַע לֹא יִקְרֶה לָךְ,

אֵין בִּכְלָל דְּבָרִים רָעִים."

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמי

וַאֲנִי מַמְתִּינָה –

עַד שֶׁהִיא מַאֲמִינָה לִי

בִּזְרוֹעוֹת הַשֵּׁנָה.

לחן: קורין אלאל

וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם

כְּשֶׁנַּחְתִּי בַּמִּטָּה,

הוּא נִגַּשׁ אֵלַי לְפֶתַע

וְהִבִּיט בִּי בִּשְׁתִיקָה.

הוּא נִגַּשׁ אֵלַי בְּשֶׁקֶט

לֹא הֵרִים קוֹל צְעָקָה,

וְהִבִּיט בִּי וְהֶרְאָה לִי

אֶת הַלֶּחִי הַשְּׂרוּטָה.

וְאַהֲבָתִי

לָנֶצַח נִפְצְעָה

כִּי שְׂרִיטָה קְטַנָּה

מִמֶּנּוּ לֹא מָנְעָה.

אִם כּוֹאֵב לְךָ, אָמַרְתִּי,

תֵּכֶף יַעֲבֹר.

עוֹד מְעַט תִּשְׁכַּח, בָּרוּר לִי

וַאֲנִי תָּמִיד אֶזְכֹּר.

וְנִשְׁאַרְתִּי שָׁם בַּחֶדֶר

עִם אֱמֶת אַחַת פְּשׁוּטָה,

שֶׁבָּאוֹר קִבְּלָה מִין תֹּקֶף

וְהִכְאִיבָה כְּמַכָּה.

שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלִּי הִיא צֹרֶךְ

לְפַנֵּק וּלְגוֹנֵן,

וְהִיא לֹא מִקְלָט בָּטוּחַ

וְלֹא חֹמֶר מְסַנֵּן.

וְאַהֲבָתִי

בָּכְתָה בִּי וּבָכְתָה,

הֲלֹא גַּם שְׂרִיטָה קְטַנְטֹנֶת

הִיא שְׂרִיטָה.

אִם כּוֹאֵב לְךָ, אָמַרְתִּי,

תֵּכֶף יַעֲבֹר,

וְאַתָּה תִּשְׁכַּח עוֹד רֶגַע

וַאֲנִי תָּמִיד

אֶזְכֹּר.

לפי סילביו רודריגז

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

הַגְּדִי הֲכִי חָמוּד

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד

הָלַךְ לִי לְאִבּוּד.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁעוֹת

שִׂחֵק בָּעֲשָׂבִים,

עַכְשָׁו כָּל הַפְּרָחִים

כָּמוֹנִי עֲצוּבִים.

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

הָלַךְ לִי לְאִבּוּד.

אוּלַי גָּנְבוּ אוֹתוֹ

אוּלַי נִסּוּ לָצוּד?

וְאֵין לִי גְּדִי אַחֵר

רַק גְּדִי אֶחָד כָּחֹל.

תַּגִּיד לִי: אֵיפֹה הוּא

אוּלַי אַתָּה יָכוֹל?

כִּי אִם תָּבִיא אוֹתוֹ

אֶתֵּן הַכֹּל.

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד

אָבַד.

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

סִפֵּר לִי סִפּוּרִים.

תֵּדַע, שֶׁעַד אֶתְמוֹל

הָיִינוּ חֲבֵרִים.

בִּקְצֵה הָאַף שֶׁלּוֹ

הָיָה לוֹ שִׁיר אֶחָד

שֶׁהוּא הִמְצִיא אוֹתוֹ

לִשְׁנֵינוּ בִּמְיֻחָד.

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

חָסֵר לִי מֵאֶתְמוֹל.

אוּלַי אַתָּה חוֹשֵׁב

זֶה לֹא אָסוֹן גָּדוֹל.

אֲפִלּוּ אִם תִּקְנֶה לִי

גְּדִי אַחֵר מֻשְׁלָם,

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ

אֶת זֶה שֶׁנֶּעֱלַם.

וְאִם תִּמְצָא אוֹתוֹ

אֶתֵּן הַכֹּל.

הַגְּדִי הֲכִי כָּחֹל

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד

אָבַד.