חנניה ריכמן
מִמִּשְׁלֵי זַ’ן דֶה לַה־פוֹנְטֶן (1621–1695)
בתוך: מְשָׁלִים

כָּל פֹּעַל־הַבּוֹרֵא יָפֶה הוּא וּמֻשְׁלָם.

אֶת זֹאת לוֹמֵד אָדָם לָדַעַת

גַּם בְּלִי סִיּוּר בִּמְלוֹא־עוֹלָם:

לְהוֹכָחָה תַּסְפִּיק הַדְּלַעַת.


חָכָם כַּפְרִי הִרְהֵר בְּתוֹךְ גִּנַּת־יָרָק:

"הַדְּלַעַת – פְּרִי־עֲנָק, וְגִבְעוֹלָהּ כֹּה דַק!

אָכֵן, יוֹצְרֵנוּ לֹא צָדַק.

וְלוּ דַּעְתִּי הָיְתָה קוֹבַעַת,

כִּי־אָז תָּלִיתִי אֶת־הַדְּלַעַת

בְּעֵץ־אַלּוֹן: כַּפְּרִי – כָּעֵץ!

חֲבָל שֵׁאין אֲנִי יוֹעֵץ

לְרִבּוֹנֵנוּ בַּשָּׁמַיִם!

כְּכָל שֶׁאְסְתַּכֵּל, אוֹמְרוֹת לִי הָעֵינַיִם

כִּי הַבּוֹרֵא בִּלְבֵּל בֵּין הַפֵּרוֹת הַשְּׁנַיִם:

גִּבְעוֹל־הַדְּלַעַת הוּא פָּעוּט,

וְלוֹ – יָאֶה דַוְקָא בַּלּוּט!"

נִלְאָה הַפִילוֹסוֹף מִמַּאֲמַץ־הַמֹּחַ.

“אִיש־שֵׂכֶל” – הוּא חוֹשֵׁב – “זָקוּק לִקְצָת מָנוֹחַ”.

וּבְכֵן, בְּצֵל אַלּוֹן שׁוֹכֵב הוּא וְנִרְדָּם.

פִּתְאֹם – נוֹפֵל בַּלּוּט: הָאִישׁ – חָטְמוֹ זָב דָּם.

מֵקִיץ הוּא – מְגַשֵּׁשׁ בְּיָד מְזֻעֲזַעַת –

וְהַבַּלּוּט עוֹדֶנּוּ כָּאן,

כִּי נֶאֱחַז הוּא בַּזָּקָן.

“הוֹ, מֶה הָיָה סוֹפִי” – הִרְהֵר הָאִישׁ בְּרַעַד –

"לוּ, תַּחַת הַבַּלּוּט, הֵטִיל הָעֵץ בִּי דְלַעַת?

אָכֵן, כָּעֵת אֲנִי מֵבִין

דַּרְכֵי־בּוֹרֵא – עִמּוֹ הַדִּין!

חָכְמַת הָאֵל אוֹתִי הִצִּילָה.

שׁוּב לֹא אֶקְבּוֹל עָלָיו, חָלִילָה!"


וְהוּא חָזַר לַכְּפָר – נִכְלָם,

מָלֵא שִׁבְחֵי בּוֹרֵא־עוֹלָם.



מַלְכָּן שֶׁל הַחַיּוֹת, אַרְיֵה, פִּתְאֹם חָלָה.

וְהוּא פָּנָה בְּמִשְׁאָלָה

אֶל נְתִינָיו, שׁוֹכְנֵי־הַיַּעַר,

שֶׁיִִשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ בַּצַּעַר –

וּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ

תָּבוֹא מִשְׁלַחַת לְבַקְּרוֹ.


הוּא מִצִּדּוֹ מִיָּד הִבְטִיחַ

אֶת חָסוּתוֹ לְכָל שָׁלִיחַ:

דַּרְכּוֹן־מַלְכוּת עָלָיו יָגֵן

מִן הַצִּפֹּרֶן וְהַשֵּׁן.


עַל סְמַךְ אוֹתוֹ דַרְכּוֹן, בְּלִי פַּחַד,

כָּל סוּג־חַיּוֹת שִׁגֵּר מִשְׁלַחַת.

הַכֹּל עָרְכוּ בִּקּוּר־חוֹלִים –

חוּץ מִמִּשְׁפַּחַת שׁוּעָלִים.


שוּעָל אֶחָד הִסְבִּיר הַטַּעַם:

"עִקְּבוֹת־שְׁלִיחִים נִרְאִים כָּל פַּעַם

רַק בְּכִוּוּן לַמְּאוּרָה –

אַךְ לֹא בְּדֶרֶךְ־חֲזָרָה.


יִמְחַל־נָא הַשַּׁלִּיט: עֻבְדָּה זוֹ מוּזָרָה!

דַּרְכּוֹן הַמֶּלֶךְ הוּא אוֹת־חֶסֶד,

אוּלָם חִידָה הִיא בְּהֶחְלֵט:

רוֹאִים, אֵיךְ כָּל חַיָּה נִכְנֶסֶת

אַךְ אֵין רוֹאִים, אֵיךְ הִיא יוֹצֵאת".



אֵי־פַּעַם עֲטַלֵּף נִקְלַע לְחֹר חֻלְדָּה,

אוֹיֶבֶת־עַכְבָּרִים מִבֶּטֶן־וְלֵדָה.

מִיָּד הִיא עָטָה אֶל הַטֶּרֶף

מִתּוֹךְ דִּבְרֵי גִיּדּוף וָחֶרֶף:

"אֵיךְ, שֶׁרֶץ, לְעֵינַי תָּעֵז לְהֵרָאוֹת –

וּבְנֵי־מִינְךָ כֻּלָּם גָּרְמוּ לִי אַךְ רָעוֹת?

וְכִי אֵינְךָ עַכְבָּר? עֲנֵנִי־נָא בְּלִי שֶקֶר!

אָכֵן, אֵין צֹרֶךְ כְּלָל בְּחֵקֶר:

עַכְבָּר הִנֶּךָּ! זֹאת עֻבְדָּה!

אִם אֵין זֶה כֵּן – אֵינִי חֻלְדָּה!"


– “אֲנִי – עַכְבָּר? סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת!” –

הָעֲטַלֵּף מִיָּד קָרָא:

"אַל תִּשְׁמְעִי לְשׁוֹן־הָרָע,

שֶׁאַךְ שְׁקָרִים עָלַי דּוֹבֶרֶת!

לֹא, לֹא! תּוֹדָה לְאֵל־שַׁדַּי,

אֲנִי – צִפּוֹר: הִנֵּה כְנָפַי!

יְחִי לָנֶצַח עַם־כְּנָפַיִם,

מַבְקִיעַ־דֶּרֶךְ בַּשָּׁמַיִם!"


וְהַנִּמּוּק הַזֶּה פָּעַל:

חַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ לְשָׁלָל.


אוּלָם לְמָחֳרָת, אַגַּב רִיצָה נִמְהֶרֶת,

נִקְלַע הָעֲטַלֵּף לְחֹר חֻלְדָּה אַחֶרֶת;

וְזוֹ שָׂנְאָה לֹא עַכְבָּרִים –

כִּי־אִם אֶת עַם־הַצִּפֳּרִים.


"הוֹ, הַצִּפּוֹר הַמְחֻצֶּפֶת,

אוֹתָךְ מִיָּד אֲנִי טוֹרֶפֶת!" –

צָרְחָה הְַּגֶבֶרת הַקּוֹצֶפֶת.


– “צִפּוֹר?” – מִחָה הָעֲטַלֵּף:

"זֶה שֵׁם־עֶלְבּוֹן, הַמְסַלֵּף

אֶת מַהוּתִי! חִשְׁבִי וּשְׁקֹלִי:

כְּלוּם עוֹף דּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לִי?

לְעוֹף – נוֹצוֹת הֵן הָעִקָּר.

לִי אֵין נוֹצוֹת: אֲנִי – עַכְבָּר!

יְחִי מִינֵּנו! בּוּז לָנֶצַח

לַחֲתוּלִים עַזֵּי־הַמֵּצַח!"


כָּךְ, בְּלָשׁוֹן תַּכְסִיסָנִית,

הוּא אֶת חַיָּיו הִצִּיל שֵׁנִית.

*

כָּךְ נוֹהֲגִים רַבִּים בִּימֵי־חֵרוּם בַּפֶּלֶךְ;

חָכָם לְפִי שׁוֹמְעָיו יָשִׁיר אֶת הַמִּזְמוֹר:

לַמְּלוּכָנִים: “יְחִי הַמֶּלֶךְ!”

וְלַמּוֹרְדִים: “יְחִי הַדְּרוֹר!”



עַל רֹאשׁ פְּיֶרֶטָה הַכַּפְרִית –

כַּד גְּדוּשׁ־חָלָב עַל גַּב כָּרִית:

הִיא מְמַהֶרֶת

אֶל שׁוּק־הַקֶּרֶת.

בְּצַעַד מְזֹרָז נוֹשֵׂאת הִיא מִטְעָנָהּ:

הִיא בָּחֲרָה בְּכַוָּנָה

שִׂמְלָה קְצָרָה, סַנְדָּל שָׁטוּחַ

לְשֵׁם הִלּוּךְ קַלִּיל־בָּטוּחַ.


אַגַּב דַּרְכָּהּ, הַחַלְבָּנִית

עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן, מַתְוָה תָּכְנִית:

בַּמְּחִיר שֶׁל הֶחָלָב (שֶׁהוּא כָּעֵת בְּיֹקֶר)

מֵאָה בֵּיצִים תִּקְנֶה הַבֹּקֶר.

עַל הַבֵּיצִים תּוֹשִׁיב דּוֹגְרוֹת –

וּבִמְהֵרָה תִּזְכֶּה לִרְאוֹת

גַּם אֶפְרוֹחִים לַעֲשָׂרוֹת.

אֵין מְזוֹנָם יָקָר – הַרְבֵּה לֹא יַעֲלוּ לָהּ;

וְאַף אִם יִתְחַכֵּם שׁוּעָל לִפְרוֹץ הַלּוּלָה,

עוֹד אֶפְרוֹחִים רַבִּים, וַדַּאי, יִשָּׁאֲרוּ לָהּ

כְּדֵי לִקְנוֹת בַּשּׁוּק חֲזִיר לְשֵׁם פִּטּּום.

אוֹתוֹ בְּבוֹא הַזְּמַן, תִּמְכּוֹר בְּכֵפֶל־סְכוּם.


וְאָז תָּבוֹא, סוֹף־סוֹף, לְמַטָּרָה נִכְסֶפֶת:

תַּכְנִיס פָּרָה לְתוֹך הָרֶפֶת.

פָּרָה טוֹבָה, בְּרִיאָה – וְעֵגֶל לָהּ יוּלַד…

הוֹ, מַה יָּפֶה יִקְפּוֹץ הָעֵגֶל הַנֶּחְמָד!


וְכָאן כָּל־כָּךְ שָׂמְחָה פְּיֶרֶטָה

שֶׁבְּעַצְמָהּ קָפְצָה לְפֶתַע…

כַּד־הֶחָלָב נָפַל… פָּרְחוּ הָרְוָחִים!

שָׁלוֹם, פָּרָה, חֲזִיר, בֵּיצִים וְאֶפְרוֹחִים!


הָעֲשִׁירָה הַמְרֻשֶּׁשֶׁת

פּוֹנָה הַבַּיְתָה – וְחוֹשֶׁשֶׁת

כִּי עַל אוֹתָהּ הַתַּקָּלָה

תִּסְפּוֹג מַכּוֹת מִבַּעֲלָהּ.


מֵאָז הַמַּעֲשֶׂה יָמִים רַבִּים עָבָרוּ,

אַךְ “כַּד־חָלָב” – עוֹד שֵׁם דָּבָר הוּא.


נוֹדֶה־נָא: מִי אֵינוֹ מֵקִים

מִגְדָּל פּוֹרֵחַ בַּשְּׁחָקִים?

כָּל אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם – מֵחַלְבָּנִית טִפֶּשֶׁת

וְעַד שַׁלִּיט אַדִּיר – נִלְכָּד בְּזוֹ הָרֶשֶׁת.

חוֹלְמִים כֻּלָּנוּ בְּהָקִיץ,

וְלַדִּמְיוֹן אֵין סְיָג וָגֶדֶר:

אִם מִלְּבַדִּי אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר,

אֵין כְּמוֹתִי גִבּוֹר אַמִּיץ!


לְנִצָּחוֹן חָדָשׁ זוֹכֶה אֲנִי כָּל רֶגַע:

לִי לְבַדִּי – כָּל בְּנוֹת־הַחֵן

וְכָל אוֹצְרוֹת־הַיְקוּם גַּם־כֵּן.

שִׂיאֵי־שִׁלְטוֹן אֶכְבּוֹשׁ בְּלִי יֶגַע,

אַלְפֵי כְּתָרִים רֹאשִׁי יֻכְתַּר –

עָלַי יוֹרְדִים הֵם כְּמָטָר…

אַךְ דַּי בְּפֶגַע קַל שֶׁל רֶגַע –

וְעִם קִרְעֵי חֲלוֹם נָמוֹג,

אֶפּוֹל מֵרוֹם לְבוֹר עָמֹק.



עַל עֵץ יָשַׁב שֶׂכְוִי, פִּקֵּחַ בַּעַל־וֶתֶק,

וּכְמוֹ זָקִיף הִשְׁקִיף מֵעָל.

“אָחִי!” – פָּנָה אֵלָיו שׁוּעָל

בְּקוֹל חָבִיב, שׁוֹפֵעַ־מֶתֶק:

"שׁוּב לֹא אוֹיְבִים אֲנַחְנוּ, לֹא!

הֻכְרַז שָׁלוֹם בַּיְקוּם כֻּלּוֹ!

מִהַרְתִּי לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת־הַקֹּדֶשׁ.

רֵד חִישׁ וּבוֹא בִּזְרוֹעוֹתַי!

אַל תְּעַכְּבֵנִי כָּאן: רַבּוֹת שְלִיחֻיּוֹתַי,

יוֹמִי מָלֵא מִצְווֹת עַד־גֹּדֶשׁ.

עַתָּה כָּל בְּנֵי־הַלּוּל יוּכְלוּ, יַחְדָּו אִתְּךָ,

לָשֶׁבֶת בְּבִטְחָה.

הֲרֵי נִהְיֶה אַחִים! אֵין צַיִד וְאֵין טֶרֶף!

הַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת לִכְבוֹד הַחַג הָעֶרֶב!

וּבֵינָתַיִם, רֵעַ, צְנַח –

וַאֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ כְּאָח!"


– “הוֹ, יְדִידִי!” – קָרָא הַתַּרְנְגוֹל בְּנַחַת:

"כַּמָּה גָדוֹל הַמְּאֹרָע!

עוֹד לֹא הָיְתָה לִי בְּשׂוֹרָה

כָּל־כָּךְ טוֹבָה וּמְשַׂמַּחַת!

וְלִי, מוּבָן, מִשְׁנֵה־שִׂמְחָה

לְהִתְבַֹשֵּׂר דַּוְקָא מִמְּךָ!


אוּלָם חַכֵּה־נָא קְצָת, רְאֵה־נָא:

רָצִים כַּלְבֵי־הַצַּיִד הֵנָּה.

וַדַּאי, גַֹם הֵם שְׁלִיחֵי־שָׁלוֹם!

מִיָּד יַגִּיעוּ עַד הֲלוֹם.

וּבְכֵן, יוֹרֵד אֲנִּי בְּלִי פַּחַד –

וְנִתְחַבֵּק כֻּלָּנוּ יַחַד!"


– "שָׁלוֹם! כְּבָר אֵין לִי פְּנַאי: דַּרְכִּי עוֹדָהּ רַבָּה!

נָחֹג הַמְּאֹרָע בְּבִקּוּרִי הַבָּא!" –

הוֹדִיעַ הַשּׁוּעָל – וְחִישׁ הִתְחִיל בּוֹרֵחַ.

צָחַק הַתַּרְנְגוֹל, שָׂמַח וְהִתְבַּדֵּחַ.


לָעַג הוּא לַשּׁוּעָל אֲחוּז־הַבֶּהָלָה:

כִּי לְרַמּוֹת רַמַּאי זוֹ הֲנָאָה כְּפוּלָה!



עִבְדוּ, עִמְלוּ בְּאֹרֶךְ־רוּח:

רַק זֶה יְסוֹד־קִיּוּם בָּטוּחַ!


חַקְלַאי אֶחָד אָמִיד, שָׁכוּב עַל עֶרֶשׂ־דְּוַי,

כִּנֵּס אֶת כָּל בָּנָיו – וַיֹּאמֶר: "חֲבִיבַי!

עָלַי לְהַזְהִירְכֶם: אַל תַּעַזְבוּ, חָלִילָה,

חֶלְקָה, שֶׁכָּל יָמַי הִקְדַּשִׁתִּי עֲמָלִי לָהּ!

אַל תִּמְכְּרוּ בְּשׁוּם מָמוֹן

אַדְמַת אָבוֹת: בָּהּ יֵשׁ מַטְמוֹן!

הֵיכָן הוּא – זֹאת חִידָה, וְלִי הִיא לֹא נִגְלָתָּה;

אַךְ הִתְאַזְּרוּ בְּעֹז: יָגַעְתָּ – וּמָצָאתָ!

כְּתֹם־קָצִיר, צְאוּ וּכְרוּ,

חַפְּשׂוּ בַּכֹּל, חִפְרוּ, עִדְרוּ,

הִפְכוּ הֵיטֵב אֶת כָּל הַשֶּׁטַח –

וְהָאוֹצָר יִתְגַּל לָבֶטַח!"


הָאָב נִפְטַר. בָּנָיו, בְּחַמְדָּנוּת תַּמָּה,

הָפְכוּ יָפֶה־יָפֶה אֶת כָּל הָאֲדָמָה –

וְהִיא, מִקֵּץ שָׁנָה, הֵבִיאָה פִּי־כַּמָּה.

אָמְנָם מַטְמוֹן לֹא נִתְגַּלָּה בָּהּ,

אוּלָם צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל אַבָּא:

הוּכַח בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר

כִּי הֶעָמָל – מֵיטַב־אוֹצָר!



כַּלְבָּה, אֲשֶׁר מָלְאוּ יָמֶיהָ לְהַמְלִיט,

בִּקְּשָׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ – וַחֲבֶרְתָּהּ הִסְכִּימָה –

לִמְסוֹר לָהּ מְעוֹנָהּ לְשֵׁם אוֹתָהּ תַּכְלִית.

הוֹדְתָה הַיּוֹלֵדָה – וְנִכְנְסָה־לָהּ פְּנִימָה.

כְּשֶׁחָזְרָה, אַחַר זְמַן־מָה,

הַמְאָרַחַת לִמְקוֹמָהּ,

בִּקְּשָׁה הָאֻשְׁפִּיזָה אַרְכָּה לְעוֹד שְׁבוּעַיִם:

גּוּרֶיהָ הַקְּטַנִּים – עוֹדָם רְפֵי־רַגְלַיִם.

הַמְאָרַחַת הַטּוֹבָה

חָמְלָה עָלֶיהָ וְהִסְכִּימָה

גַּם לַתְּחִנָּה הַזֹּאת שֶׁל אִמָּא.

כְּתֹם הַזְּמַן, בִּקְּשָׁה בֵּיתָהּ וּמִשְׁכָּבָהּ.


הַפַּעַם הֶרְאֲתָה הַדַּיָּרָה שִׁנַּיִם:

“נֵצֵא” – אָמְרָה – "אִם בְּכֹחֵךְ

לְּהַשְׁלִיכֵנוּ מִבֵּיתֵךְ!"

גּוּרֶיהָ נַעֲשׂוּ דַּי חֲזָקִים בֵּינְתַיִם.

*

מִי שֶׁמֵּיטִיב עִם זֵד – סוֹפוֹ לְּהִתְחָרֵט.

כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר נוֹכֵל כָּזֶה כֵּלֶיךָ

אוֹ רְכוּשְׁךָ, יִהְיֶה עָלֶיךָ

לְהֵאָבֵק, לְהִשָּׁפֵט.

לְבֶן־בְּלִיַּעַל

תֵּן רַק שַׁעַל –

וּלְמָחֳרָת כְּבָר הוּא הַבַּעַל.



עָשִׁיר כִּילַי אֶחָד צָבַר מָמוֹן כֹּה רַב

שֶׁלֹּא יָדַע הֵיכָן לָשִׂים אֶת דִּינָרָיו.

הַקַּמְצָנוּת – אֲחוֹת הַטֶּפֶשׁ;

וְהַכִּילַי נְבוֹךְ־הַנֶּפֶשׁ

בִּקֵּשׁ לִגְנוֹז כַּסְפּוֹ – אֲפִילוּ מֵעַצְמוֹ.

וְטַעֲמוֹ הָיָה עִמּוֹ:

"אִם צְרוֹרוֹתַי יִהְיוּ בַּבַּיִת,

יוֹם־יוֹם אֶגְרַע מֵהֶם כְּזַיִת.

כָּךְ יִשָּׁדֵד לְאַט הוֹנִי,

וְהַשּׁוֹדֵד – אֶהְיֶה אֲנִי!"


שׁוֹדֵד? מִשְׁגֶּה מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

כְּלוּם נֶהֱנֶה – גּוֹזֵל עַצְמוֹ הוּא?

לֹא! הוֹן הוּא הוֹן וּרְכוּשׁ – רְכוּשׁ,

רַק אִם זוֹכִים הֵם לְשִׁמּוּשׁ.

סִכְלוּת הִיא לְשָׁמְרָם לִימֵי זִקְנָה כּוֹשֶׁלֶת,

בָּהּ אֵין עוֹד לְהָפִיק מֵהֶם הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת.

גַּם דַּאֲגַת־שְׁמִירָה נוֹטֶלֶת

מֵעֲשִׁירוּת אֶת רֹב עֶרְכָּהּ.

וְזֶה הָאִיש הוֹסִיף אִוֶּלֶת עַל אִוֶּלֶת:

עַל הַפְקָדַת־מָמוֹן, מֻבְטַחַת דֵּי־צָרְכָּהּ,

בִּכֵּר גְּנִיָזה בְּתוֹךְ קַרְקַע.

לַחֲפִירַת הַבּוֹר בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מֵרֵע,

וְזֶה אָמְנָם לֹא חָס עַל טֹרַח וְסִיֵּעַ…


בָּא פַּעַם הַכִּילַי לִפְקוֹד אֶת זְהָבוֹ.

הִבִּיט – חָשְׁכוּ עֵינָיו: הוּרַק הַמַּחֲבוֹא!

מוּבָן כִּי אֶת רֵעוֹ חָשַׁד הוּא בִּלְבָבוֹ.

מִהֵר אֵלָיו וְסָח: "מָחָר בַּלַּיְלָה אֶחָא,

דְּרוּשָׁה לִי שׁוּב עֶזְרַת־כַּפֶּיךָ:

לִי יֵשׁ עוֹד כֶּסֶף; רְצוֹנִי

לְהוֹסִיפוֹ עַל מַטְמוֹנִי".


הֵשִׁיב אוֹתוֹ גַנָּב שְׁלָלוֹ אֶל הַ“כַּסֶּפֶת”,

כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ שׁוּב – יַחְדָּו עִם הַתּוֹסֶפֶת.

אַךְ קַמְצָנֵנוּ הִקְדִּימוֹ:

סִלֵּק הַכֶּסֶף בְּעַצְמוֹ.

הַלֶּקַח שֶׁלָּמַד רִפְּאוֹ מִן הָאִוֶּלֶת:

שׁוּב לֹא בִּקֵּשׁ גְּנִיזוֹת; כַּסְפּוֹ הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.


וְאִלּוּ הַגַּנָּב – נִשְׁאַר מַמָּשׁ הָמוּם!

אָכֵן, גַּם רַמָּאִים – יִקְרֶה שֶׁיְּרַמּוּם!



מַדַּע־הַנֵּכֶל – חוּג מֻמְחָיו

הָיָה תָּמִיד מְאֹד נִרְחָב.

כָּעֵת גָּדוֹל הוּא שִׁבְעָתַיִם.

זֶה מְאַחֵז אֶת הָעֵינַיִם

שֶׁל הַצּוֹפִים בְּתֵאַטְרוֹן –

וְזֶה טוֹעֵן כִּי הוּא עוֹלֶה עַל צִיצֶרוֹן.

מִבְּנֵי הַסּוּג הָאַחֲרוֹן,

בַּרְנַשׁ אֶחָד הִכְרִיז בַּשַּׁעַר

כִּי הוּא אָמָּן כָּל־כָּךְ שָׁלֵם –

שֶׁיְּלַמֵּד לִהְיוֹת נוֹאֵם

אֲפִילוּ גֹלֶם, בּוּר וָבַעַר;

יָתֵר־עַל־כֵּן – חַיָּה מֵרֶפֶת אוֹ מִיַּעַר!

"כֵּן, רַבּוֹתַי, אוּכַל בְּפֶה מָלֵא לֵאמוֹר:

הָבִיאוּ לִי חֲמוֹר,

חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –

וְהוּא מֵאֻלְפָּנִי יֵצֵא אָמַּן־שְׂפָתַיִם!"


שָׁמַע זֹאת הַנָּסִיךְ. קָרָא לָאִיש וְסָח:

"לִי יֵש חֲמוֹר – יְצוּר בֶּן־חֶמֶד,

שֶׁבְּוַדַּאי יִצְלַח לְלֶמֶד;

עֲשֵׂהוּ לְנוֹאֵם מֻשְׁלָם וּמְשֻׁבָּח!"


– “הוֹד מַלְכוּתְךָ!” – עָנָה – "לִרְצוֹן־שַׁלִּיט אֵין מֶנַע:

דְּבָרְךָ פְּקֻדָּה – וַאֲקַיְּמֶנָּה!"


מִיָּד שִׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי־קְדִימָה

לְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל הַמְּשִׂימָה.

“שְׁנוֹת־הַלִּמּוּד תִּהְיֶינָה עֶשֶׂר” –

קָבַע בְּנַחַת הַפְּרוֹפֶסוֹר:

"אִם תַּלְמִידִי לֹא יְגַלֶּה

בַּבֹּחַן כּשֶׁר מְעֻלֶּה,

אֲזַי אַסְכִּים שֶׁאֶתָּלֶה –

וְתִתְפְּרוּ לִי לַתִּלְבּשֶׁת

אָזְנֵי־חֲמוֹר לְיֶתֶר־בּשֶׁת!"


אָמַר לוֹ שַׂר אֶחָד, חוֹמֵד מַהֲתַלּוֹת:

כְּשֶׁתּוּבַל לְהִתָּלוֹת,

אָז גַּם אוֹתִי תּוּכַל לִמְצוֹא שָׁם:

תָּלוּי שֶׁכְּמוֹתְךָ – הוּא מַחֲזֶה רַב־רשֶׁם!

אַךְ אַל תִּשְׁכַּח אָז, לְסִיּוּם,

לָשֵׂאת נְאוּם נִמְלָץ – עַל אָמָּנוּת הַנְּאוּם.

מִן הָרָאוּי שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּךְ,

כְּדֵי לָתֵת מוֹפֵת וָלֶקַח

לְ“צִיצֶרוֹנִים” הַבָּאִים –

אוֹ, בְּפַשְׁטוּת, לְרַמָּאִים!"


הֵשִׁיב לוֹ הַנּוֹכֵל בִּצְחוֹק עַל הַשְּׂפָתַיִם:

"הוֹ, זְמַן רַב־אֹרֶךְ הוּא עָשׂוֹר:

אוֹ הַנָּסִיךְ יָמוּת בֵּינְתַיִם,

אוֹ אָנֹכִי, אוֹ הַחֲמוֹר!"



אַרְנָב אֶחָד הִרְהֵר בְּמַחְבּוֹאוֹ בַּיַּעַר

(מָה עוֹד, מִלְּבַד הִרְהוּר, נוֹתַר בְּמַחֲבוֹא?).

מַחְשְׁבוֹתָיו מָלְאוּ מָרָה־שְׁחוֹרָה וָצַעַר,

כִּי פַּחַד מַר כִּרְסֵם אֶת לְבָבוֹ.


“מָה אֻמְלָלִים מֻכֵּי־הַפַּחַד!” –

חָשַׁב בְּעֶצֶב: "לֹא אֵדַע

שׁוּם סְעֻדָּה

בְּלִי רְעָדָה;

אֵין בְּחַיַּי אַף רֶגַע־נַחַת;

גַּם בִּשְׁנָתִי פְּקוּחוֹת עֵינַי –

וְכָךְ יִהְיֶה עַד סוֹף יָמַי.

“רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!” – תָּעוּץ בְּרִיָּה פִּקַּחַת.

זוֹ בֶּאֱמֶת עֵצָה יָפָה,

אַךְ כְּלוּם לַפַּחַד יֵש תְּרוּפָה?

אֲנִי חוֹשֵׁד: עִם כָּל הַשֹּׁנִי,

גַּם בֶּן־אָדָם פּוֹחֵד כָּמוֹנִי".


כָּךְ הִתְפַּלְסֵף אוֹתוֹ אַרְנָב –

וְכָל הַזְּמַן זָקַף אָזְנָיו.


כָּל צֵל, רִשְׁרוּשׁ, לֹא־כְלוּם – הֵבִיא עָלָיו קַדַּחַת.

פִּתְאֹם שָׁמַע אִוְשָׁה – וּרְדוּף אֵימָה וָפַחַד

נִמְלַט מִשָּׁם

לְחוֹף אֲגַם.


אַךְ – מַה־זֶּה? בֶּהָלָה סְבִיבוֹ לְפֶתַע קָמָה.

הַצְּפַרְדְּעִים קוֹפְצוֹת לַמַּיִם, הָאֲגַמָּה –

וּמִתְחַבְּאוֹת בְּמַחְשַׁכִּים,

בַּנְּקִיקִים הָעֲמֻקִּים.

הוּא הִתְפַּלֵּא: "עַל מַה וְלָמָּה?

לָהֶן גָּרַמְתִּי, בְּוַדַּאי,

מַה שֶּׁגּוֹרְמִים לִי מַפְחִידַי!

פִּלְאֵי־פְּלָאִים: עַל עַם־צְפַרְדֵּעַ

אֲנִי, אַרְנָב מַטִּיל אֵימָה!

אֲנִי – גִּבּוֹר־הַמִּלְחָמָה!

אָכֵן, עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ:

גַּם הַנֶּחְשָׁב מוּג־לֵב מִכֹּל –

מוֹצֵא פַּחְדָּן יוֹתֵר גָּדוֹל".



אָדוֹן שׁוּעָל עָרַךְ אֵי־פַּעַם סְעֻדָּה

לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת חֲסִידָה.

אַךְ, בִּהְיוֹתוֹ קַמְצָן, הֵכִין כִּבּוּד־שֶׁל צֶנַע:

דַּיְסָה דְלִילָה. הָאֲרוּחָה

הֻגְּשָׁה עַל פְּנֵי פִּנְכָּה שְׁטוּחָה.

מֵעוֹף אֲרֹךְ־מַקּוֹר נִבְצַר לִטְעוֹם מִמֶּנָּה;

וְהַנּוֹכֵל, מִבְּלִי חַכּוֹת,

לִקֵּק הַכֹּל בִּשְׁתֵּי דַקּוֹת.


חָשְׁקָה הַחֲסִידָה לִנְקוֹם בּוֹ עַל הַנֹּכֶל –

וּמִהֲרָה אַף הִיא לְהַזְמִינוֹ לְאֹכֶל.

“אָבוֹא בְּחֵפֶץ־לֵב” – הֵשִׁיב לָהּ בְּתוֹדָה:

“תָּמִיד אֶשְׂמַח לִסְעוֹד יַחְדָּו עִם יְדִידָה!”

בְּבוֹא הַזְּמַן, הוּא רָץ לִמְעוֹן הַחֲסִידָה –

וְנִמּוּסָהּ הַטּוֹב שִׁבֵּח,

כִּי כְּבָר מָצָא שֻׁלְחָן עָרוּךְ;

וְהַשּׁוּעָל – תָּמִיד תַּאֲבוֹנוֹ דָרוּךְ.

בִּצְלִי־בָּשָׂר הִבְחִין אַפּוֹ הַמְרַחְרֵחַ.


לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת נֶחְתַּךְ אוֹתוֹ בָּשָׂר –

וְהַכִּבּוּד הֻגַּשׁ בְּכַד אָרֹךְ וָצָר.


מַקּוֹר־הַחֲסִידָה נִכְנַס בְּלִי קֹשִׁי פְּנִימָה,

אוּלָם לְפִי־שׁוּעָל צוּרָה זוֹ לֹא הִתְאִימָה.

הוּא שָׁב מֻשְׁפַּל־זָנָב, רָעֵב – וְגַם נִכְלָם

עַל שֶׁתַּמָּה זוֹ הֶעֱרִימָה

עָלָיו, עָרוּם שֶׁבָּעוֹלָם.

*

נוֹכְלִים! הַאִם לִקְחִי אֵינוֹ בָּרוּר עֲדַיִן?

גְּמוּלְכֶם יִהְיֶה גַּם־כֵּן גְּמוּל “אַיִן תַּחַת אַיִן”.



אַצִּיג הַפַּעַם בְּמָשָׁל

תּוֹכַחַת־רִיק מִפִּי סָכָל.


יַלְדּוֹן שִׂחֵק עַל שְׂפַת־הַסֶּנָה –

וְלַנָּהָר נָפַל מִמֶּנָּה.

בְּאֹרַח־פֶּלֶא לֹא טָבַע,

כִּי רִחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם:

הוּא נֶאֱחַז בְּבַד שֶׁל עֲרָבָה,

אֲשֶׁר הָיָה נָטוּי מֵעַל לַמַּיִם.


בִּמְקוֹם הַפֶּגַע, בְּמִקְרֶה,

אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר מוֹרֶה.

זָעַק הַיֶּלֶד וְשִׁוֵּעַ:

“הַצֵּל! מַהֵר! אֲנִי טוֹבֵעַ!”


הִפְנָה הַפֶּדַגּוֹד רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל –

וּבְקוֹל נִרְגָּז הִתְחִיל מַטִּיף מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

"שׁוֹבָב נִקְלֶה! עַתָּה תִּלְמָדָה,

מָה אַחֲרִית פּוֹחֵז בִּישׁ־גַּדָּא!

אָכֵן, לִשְׁמוֹר כָּזֶה פִּרְחָח

אֵינוֹ דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ!

אֲבוֹי, מָה אֻמְלָלִים הוֹרָיו שֶׁל בֶּן־בְּלִיַּעַל,

אֲשֶׁר לְחַיֵּיהֶם יוֹרֵד הוּא עַל כָּל שַׁעַל!"


כָּךְ הוּא נָאַם – וְרַק בַּסּוֹף

אֶת הַיַּלְדּוֹן מָשָׁה לַחוֹף.

*

הוֹקַעְתִּי כָּאן רַבִּים: דְּבָרַי כֻּוְּנוּ כְּנֶגֶד

כָּל פַּטְפְּטָן, קַפְּדָן, כָּל נֶפֶשׁ מְקַטְרֶגֶת.

כָּל סוּג מֵאֵלֶּה בְּתֵבֵל –

הָמוֹן עָצוּם, תּוֹדָה לָאֵל!

בְּכָל צָרַת־זוּלת הַפֶּה הַמְמַלֵּל

מוֹצֵא לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹחַ שׁוּב בְּשֶׁפֶךְ…

הוֹ, יְדִידִי, עֲשֵׂה לְהֶפֶךְ:

חַלְּצֵנִי קֹדֶם מִן הַסְּבָךְ –

וּנְאוּם תַּשְׁמִיעַ אַחַר־כָּךְ!



לְיַד מִטַּת חוֹלֶה אָנוּשׁ פָּגַשׁ הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר

אֶת חֲבֵרוֹ לְמִקְצוֹעוֹ – וּשְׁמוֹ הַדּוֹקְטוֹר אוֹר


הָאַחֲרוֹן חִוָּה דַעְתּוֹ כִּי לַחוֹלֶה יוּטַב;

וְהָרִאשׁוֹן פָּסַק: “הָאִישׁ הוֹלֵךְ אֶל אֲבוֹתָיו”.


הֵם נֶחְלְקוּ גַּם בְּרִפּוּי, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לִבְחוֹר –

וְהַחוֹלֶה סוֹף־סוֹף קִבֵּל עֲצַת הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר.


מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּמְהֵרָה דִינוֹ הַמַּר פָּסַק –

אַךְ כָּל אֶחָד מִן הָרוֹפְאִים טָעַן כִּי הוּא צָדַק.


זֶה הִתְפָּאֵר: “אוֹתוֹ חוֹלֶה נִפְטַר כְּפִי דְבָרִי” –

וְזֶה: “לוּ בִּי נָתַן אֵמוּן, וַדַּאי הָיָה מַבְרִיא!”



מֵאֶבֶן־שַׁיִשׁ נֶהְדֶּרֶת

פַּסָּל הֻקְסַם וְהִתְפָּעֵל.

"מַה יַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חֶרֶט:

שֻׁלְחָן, כִּיּוֹר – אוֹ פֶּסֶל־אֵל?


יְהִי זֶה אֵל: אֶתֵּן אֲפִילוּ

חֵץ־רְעָמִים בְּיַד־הָאֵל.

הוֹ, בְּנֵי־תְמוּתָה, סִגְדוּ בִּדְחִילוּ:

כָּאן לִפְנֵיכֶם רִבּוֹן־תֵּבֵל!"


אָכֵן, לֹא טֹרַח־שָׁוְא טָרַח הוּא:

פִּסְלוֹ שָׁפַע חִיוּת וָאוֹן –

וְכָל רוֹאֵי יוּפִּיטֶר סָחוּ:

“אֵינוֹ חָסֵר כִּי־אִם לָשׁוֹן!”


יָתֵר־עַל־כֵּן: שְׁמוּעָה רוֹוַחַת

כִּי בְּסַיְּמוֹ תַּבְנִית הָאֵל,

הָאִישׁ עַצְמוֹ רָעַד מִפַּחַד

לִפְנֵי הַפֶּסֶל שֶׁפִּסֵּל.


דֻּגְמַת אוֹתוֹ פַּסָּל, לֹא פַּעַם

חָשׁ רֶגֶשׁ זֶה הַמְשׁוֹרֵר:

גַּם הוּא פּוֹחֵד מִפְּנֵי הַזַּעַם

שֶׁל הָאֵלִים שֶהוּא יוֹצֵר.


בָּזֶה דוֹמֶה פַּיְטָן לְיֶלֶד:

הַטַּף – רַבָּה הִיא חֶרְדָּתָם

שֶׁיָּד רָעָה אוֹ מְהַתֶּלֶת

תַּרְגִּיז, חָלִילָה, בֻּבָּתָם.


כְּנוּעָה לַלֵּב בִּינָה כּוֹשֶׁלֶת –

וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר עָמוּם

עַמִּים רַבִּים כָּל־כָּךְ בַּחֶלֶד

יָנְקוּ הַבְלֵי פֻּלְחַן עַכּוּ"ם.


כָּל הֲזָיָה וְכָל אִידֵאָה

חָבְקָה יָדָם בְּתַאֲוָה –

וְהִתְאַהֵב בְּגַלַתֵּאָה

פִּיגְמַלִיּוֹן שֶׁחֲטָבָהּ.


תָּמִיד, בְּכָל צוּרָה וָדֶרֶךְ,

מַגְשִׁים אָדָם חֲלוֹמוֹתָיו:

כְּלַפֵּי אֱמֶת הוּא קַר כְּקֶרַח,

אוּלָם נִלְהָב לְכָל כָּזָב.


תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.