מְשָׁלִים G

בתוך: משירת העולם: קובץ תרגומים לקורא ולַקַּרְיָן – בלדות, משלים, ליריקה, הומור

x מוגש ברשות פרסום

E משלים

v עיון

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן דֶה לַה־פוֹנְטֶן (1621–1695)

הַבַּלּוּט וְהַדְּלַעַת

מאת

ז'אן דה לה פונטן

כָּל פֹּעַל־הַבּוֹרֵא יָפֶה הוּא וּמֻשְׁלָם.

אֶת זֹאת לוֹמֵד אָדָם לָדַעַת

גַּם בְּלִי סִיּוּר בִּמְלוֹא־עוֹלָם:

לְהוֹכָחָה תַּסְפִּיק הַדְּלַעַת.

חָכָם כַּפְרִי הִרְהֵר בְּתוֹךְ גִּנַּת־יָרָק:

"הַדְּלַעַת – פְּרִי־עֲנָק, וְגִבְעוֹלָהּ כֹּה דַק!

אָכֵן, יוֹצְרֵנוּ לֹא צָדַק.

וְלוּ דַּעְתִּי הָיְתָה קוֹבַעַת,

כִּי־אָז תָּלִיתִי אֶת־הַדְּלַעַת

בְּעֵץ־אַלּוֹן: כַּפְּרִי – כָּעֵץ!

חֲבָל שֵׁאין אֲנִי יוֹעֵץ

לְרִבּוֹנֵנוּ בַּשָּׁמַיִם!

כְּכָל שֶׁאְסְתַּכֵּל, אוֹמְרוֹת לִי הָעֵינַיִם

כִּי הַבּוֹרֵא בִּלְבֵּל בֵּין הַפֵּרוֹת הַשְּׁנַיִם:

גִּבְעוֹל־הַדְּלַעַת הוּא פָּעוּט,

וְלוֹ – יָאֶה דַוְקָא בַּלּוּט!"

נִלְאָה הַפִילוֹסוֹף מִמַּאֲמַץ־הַמֹּחַ.

“אִיש־שֵׂכֶל” – הוּא חוֹשֵׁב – “זָקוּק לִקְצָת מָנוֹחַ”.

וּבְכֵן, בְּצֵל אַלּוֹן שׁוֹכֵב הוּא וְנִרְדָּם.

פִּתְאֹם – נוֹפֵל בַּלּוּט: הָאִישׁ – חָטְמוֹ זָב דָּם.

מֵקִיץ הוּא – מְגַשֵּׁשׁ בְּיָד מְזֻעֲזַעַת –

וְהַבַּלּוּט עוֹדֶנּוּ כָּאן,

כִּי נֶאֱחַז הוּא בַּזָּקָן.

“הוֹ, מֶה הָיָה סוֹפִי” – הִרְהֵר הָאִישׁ בְּרַעַד –

"לוּ, תַּחַת הַבַּלּוּט, הֵטִיל הָעֵץ בִּי דְלַעַת?

אָכֵן, כָּעֵת אֲנִי מֵבִין

דַּרְכֵי־בּוֹרֵא – עִמּוֹ הַדִּין!

חָכְמַת הָאֵל אוֹתִי הִצִּילָה.

שׁוּב לֹא אֶקְבּוֹל עָלָיו, חָלִילָה!"

וְהוּא חָזַר לַכְּפָר – נִכְלָם,

מָלֵא שִׁבְחֵי בּוֹרֵא־עוֹלָם.

הָאֲרִי הַחוֹלֶה וְהַשּׁוּעָל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מַלְכָּן שֶׁל הַחַיּוֹת, אַרְיֵה, פִּתְאֹם חָלָה.

וְהוּא פָּנָה בְּמִשְׁאָלָה

אֶל נְתִינָיו, שׁוֹכְנֵי־הַיַּעַר,

שֶׁיִִשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ בַּצַּעַר –

וּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ

תָּבוֹא מִשְׁלַחַת לְבַקְּרוֹ.

הוּא מִצִּדּוֹ מִיָּד הִבְטִיחַ

אֶת חָסוּתוֹ לְכָל שָׁלִיחַ:

דַּרְכּוֹן־מַלְכוּת עָלָיו יָגֵן

מִן הַצִּפֹּרֶן וְהַשֵּׁן.

עַל סְמַךְ אוֹתוֹ דַרְכּוֹן, בְּלִי פַּחַד,

כָּל סוּג־חַיּוֹת שִׁגֵּר מִשְׁלַחַת.

הַכֹּל עָרְכוּ בִּקּוּר־חוֹלִים –

חוּץ מִמִּשְׁפַּחַת שׁוּעָלִים.

שוּעָל אֶחָד הִסְבִּיר הַטַּעַם:

"עִקְּבוֹת־שְׁלִיחִים נִרְאִים כָּל פַּעַם

רַק בְּכִוּוּן לַמְּאוּרָה –

אַךְ לֹא בְּדֶרֶךְ־חֲזָרָה.

יִמְחַל־נָא הַשַּׁלִּיט: עֻבְדָּה זוֹ מוּזָרָה!

דַּרְכּוֹן הַמֶּלֶךְ הוּא אוֹת־חֶסֶד,

אוּלָם חִידָה הִיא בְּהֶחְלֵט:

רוֹאִים, אֵיךְ כָּל חַיָּה נִכְנֶסֶת

אַךְ אֵין רוֹאִים, אֵיךְ הִיא יוֹצֵאת".

עֲטַלֵּף וּשְׁתֵּי חֻלְדּוֹת

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אֵי־פַּעַם עֲטַלֵּף נִקְלַע לְחֹר חֻלְדָּה,

אוֹיֶבֶת־עַכְבָּרִים מִבֶּטֶן־וְלֵדָה.

מִיָּד הִיא עָטָה אֶל הַטֶּרֶף

מִתּוֹךְ דִּבְרֵי גִיּדּוף וָחֶרֶף:

"אֵיךְ, שֶׁרֶץ, לְעֵינַי תָּעֵז לְהֵרָאוֹת –

וּבְנֵי־מִינְךָ כֻּלָּם גָּרְמוּ לִי אַךְ רָעוֹת?

וְכִי אֵינְךָ עַכְבָּר? עֲנֵנִי־נָא בְּלִי שֶקֶר!

אָכֵן, אֵין צֹרֶךְ כְּלָל בְּחֵקֶר:

עַכְבָּר הִנֶּךָּ! זֹאת עֻבְדָּה!

אִם אֵין זֶה כֵּן – אֵינִי חֻלְדָּה!"

– “אֲנִי – עַכְבָּר? סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת!” –

הָעֲטַלֵּף מִיָּד קָרָא:

"אַל תִּשְׁמְעִי לְשׁוֹן־הָרָע,

שֶׁאַךְ שְׁקָרִים עָלַי דּוֹבֶרֶת!

לֹא, לֹא! תּוֹדָה לְאֵל־שַׁדַּי,

אֲנִי – צִפּוֹר: הִנֵּה כְנָפַי!

יְחִי לָנֶצַח עַם־כְּנָפַיִם,

מַבְקִיעַ־דֶּרֶךְ בַּשָּׁמַיִם!"

וְהַנִּמּוּק הַזֶּה פָּעַל:

חַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ לְשָׁלָל.

אוּלָם לְמָחֳרָת, אַגַּב רִיצָה נִמְהֶרֶת,

נִקְלַע הָעֲטַלֵּף לְחֹר חֻלְדָּה אַחֶרֶת;

וְזוֹ שָׂנְאָה לֹא עַכְבָּרִים –

כִּי־אִם אֶת עַם־הַצִּפֳּרִים.

"הוֹ, הַצִּפּוֹר הַמְחֻצֶּפֶת,

אוֹתָךְ מִיָּד אֲנִי טוֹרֶפֶת!" –

צָרְחָה הְַּגֶבֶרת הַקּוֹצֶפֶת.

– “צִפּוֹר?” – מִחָה הָעֲטַלֵּף:

"זֶה שֵׁם־עֶלְבּוֹן, הַמְסַלֵּף

אֶת מַהוּתִי! חִשְׁבִי וּשְׁקֹלִי:

כְּלוּם עוֹף דּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לִי?

לְעוֹף – נוֹצוֹת הֵן הָעִקָּר.

לִי אֵין נוֹצוֹת: אֲנִי – עַכְבָּר!

יְחִי מִינֵּנו! בּוּז לָנֶצַח

לַחֲתוּלִים עַזֵּי־הַמֵּצַח!"

כָּךְ, בְּלָשׁוֹן תַּכְסִיסָנִית,

הוּא אֶת חַיָּיו הִצִּיל שֵׁנִית.

כָּךְ נוֹהֲגִים רַבִּים בִּימֵי־חֵרוּם בַּפֶּלֶךְ;

חָכָם לְפִי שׁוֹמְעָיו יָשִׁיר אֶת הַמִּזְמוֹר:

לַמְּלוּכָנִים: “יְחִי הַמֶּלֶךְ!”

וְלַמּוֹרְדִים: “יְחִי הַדְּרוֹר!”

הַחַלְבָּנִית וְכַד־הֶחָלָב

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עַל רֹאשׁ פְּיֶרֶטָה הַכַּפְרִית –

כַּד גְּדוּשׁ־חָלָב עַל גַּב כָּרִית:

הִיא מְמַהֶרֶת

אֶל שׁוּק־הַקֶּרֶת.

בְּצַעַד מְזֹרָז נוֹשֵׂאת הִיא מִטְעָנָהּ:

הִיא בָּחֲרָה בְּכַוָּנָה

שִׂמְלָה קְצָרָה, סַנְדָּל שָׁטוּחַ

לְשֵׁם הִלּוּךְ קַלִּיל־בָּטוּחַ.

אַגַּב דַּרְכָּהּ, הַחַלְבָּנִית

עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן, מַתְוָה תָּכְנִית:

בַּמְּחִיר שֶׁל הֶחָלָב (שֶׁהוּא כָּעֵת בְּיֹקֶר)

מֵאָה בֵּיצִים תִּקְנֶה הַבֹּקֶר.

עַל הַבֵּיצִים תּוֹשִׁיב דּוֹגְרוֹת –

וּבִמְהֵרָה תִּזְכֶּה לִרְאוֹת

גַּם אֶפְרוֹחִים לַעֲשָׂרוֹת.

אֵין מְזוֹנָם יָקָר – הַרְבֵּה לֹא יַעֲלוּ לָהּ;

וְאַף אִם יִתְחַכֵּם שׁוּעָל לִפְרוֹץ הַלּוּלָה,

עוֹד אֶפְרוֹחִים רַבִּים, וַדַּאי, יִשָּׁאֲרוּ לָהּ

כְּדֵי לִקְנוֹת בַּשּׁוּק חֲזִיר לְשֵׁם פִּטּּום.

אוֹתוֹ בְּבוֹא הַזְּמַן, תִּמְכּוֹר בְּכֵפֶל־סְכוּם.

וְאָז תָּבוֹא, סוֹף־סוֹף, לְמַטָּרָה נִכְסֶפֶת:

תַּכְנִיס פָּרָה לְתוֹך הָרֶפֶת.

פָּרָה טוֹבָה, בְּרִיאָה – וְעֵגֶל לָהּ יוּלַד…

הוֹ, מַה יָּפֶה יִקְפּוֹץ הָעֵגֶל הַנֶּחְמָד!

וְכָאן כָּל־כָּךְ שָׂמְחָה פְּיֶרֶטָה

שֶׁבְּעַצְמָהּ קָפְצָה לְפֶתַע…

כַּד־הֶחָלָב נָפַל… פָּרְחוּ הָרְוָחִים!

שָׁלוֹם, פָּרָה, חֲזִיר, בֵּיצִים וְאֶפְרוֹחִים!

הָעֲשִׁירָה הַמְרֻשֶּׁשֶׁת

פּוֹנָה הַבַּיְתָה – וְחוֹשֶׁשֶׁת

כִּי עַל אוֹתָהּ הַתַּקָּלָה

תִּסְפּוֹג מַכּוֹת מִבַּעֲלָהּ.

מֵאָז הַמַּעֲשֶׂה יָמִים רַבִּים עָבָרוּ,

אַךְ “כַּד־חָלָב” – עוֹד שֵׁם דָּבָר הוּא.

נוֹדֶה־נָא: מִי אֵינוֹ מֵקִים

מִגְדָּל פּוֹרֵחַ בַּשְּׁחָקִים?

כָּל אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם – מֵחַלְבָּנִית טִפֶּשֶׁת

וְעַד שַׁלִּיט אַדִּיר – נִלְכָּד בְּזוֹ הָרֶשֶׁת.

חוֹלְמִים כֻּלָּנוּ בְּהָקִיץ,

וְלַדִּמְיוֹן אֵין סְיָג וָגֶדֶר:

אִם מִלְּבַדִּי אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר,

אֵין כְּמוֹתִי גִבּוֹר אַמִּיץ!

לְנִצָּחוֹן חָדָשׁ זוֹכֶה אֲנִי כָּל רֶגַע:

לִי לְבַדִּי – כָּל בְּנוֹת־הַחֵן

וְכָל אוֹצְרוֹת־הַיְקוּם גַּם־כֵּן.

שִׂיאֵי־שִׁלְטוֹן אֶכְבּוֹשׁ בְּלִי יֶגַע,

אַלְפֵי כְּתָרִים רֹאשִׁי יֻכְתַּר –

עָלַי יוֹרְדִים הֵם כְּמָטָר…

אַךְ דַּי בְּפֶגַע קַל שֶׁל רֶגַע –

וְעִם קִרְעֵי חֲלוֹם נָמוֹג,

אֶפּוֹל מֵרוֹם לְבוֹר עָמֹק.

הַתַּרְנְגוֹל וְהַשּׁוּעָל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עַל עֵץ יָשַׁב שֶׂכְוִי, פִּקֵּחַ בַּעַל־וֶתֶק,

וּכְמוֹ זָקִיף הִשְׁקִיף מֵעָל.

“אָחִי!” – פָּנָה אֵלָיו שׁוּעָל

בְּקוֹל חָבִיב, שׁוֹפֵעַ־מֶתֶק:

"שׁוּב לֹא אוֹיְבִים אֲנַחְנוּ, לֹא!

הֻכְרַז שָׁלוֹם בַּיְקוּם כֻּלּוֹ!

מִהַרְתִּי לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת־הַקֹּדֶשׁ.

רֵד חִישׁ וּבוֹא בִּזְרוֹעוֹתַי!

אַל תְּעַכְּבֵנִי כָּאן: רַבּוֹת שְלִיחֻיּוֹתַי,

יוֹמִי מָלֵא מִצְווֹת עַד־גֹּדֶשׁ.

עַתָּה כָּל בְּנֵי־הַלּוּל יוּכְלוּ, יַחְדָּו אִתְּךָ,

לָשֶׁבֶת בְּבִטְחָה.

הֲרֵי נִהְיֶה אַחִים! אֵין צַיִד וְאֵין טֶרֶף!

הַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת לִכְבוֹד הַחַג הָעֶרֶב!

וּבֵינָתַיִם, רֵעַ, צְנַח –

וַאֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ כְּאָח!"

– “הוֹ, יְדִידִי!” – קָרָא הַתַּרְנְגוֹל בְּנַחַת:

"כַּמָּה גָדוֹל הַמְּאֹרָע!

עוֹד לֹא הָיְתָה לִי בְּשׂוֹרָה

כָּל־כָּךְ טוֹבָה וּמְשַׂמַּחַת!

וְלִי, מוּבָן, מִשְׁנֵה־שִׂמְחָה

לְהִתְבַֹשֵּׂר דַּוְקָא מִמְּךָ!

אוּלָם חַכֵּה־נָא קְצָת, רְאֵה־נָא:

רָצִים כַּלְבֵי־הַצַּיִד הֵנָּה.

וַדַּאי, גַֹם הֵם שְׁלִיחֵי־שָׁלוֹם!

מִיָּד יַגִּיעוּ עַד הֲלוֹם.

וּבְכֵן, יוֹרֵד אֲנִּי בְּלִי פַּחַד –

וְנִתְחַבֵּק כֻּלָּנוּ יַחַד!"

– "שָׁלוֹם! כְּבָר אֵין לִי פְּנַאי: דַּרְכִּי עוֹדָהּ רַבָּה!

נָחֹג הַמְּאֹרָע בְּבִקּוּרִי הַבָּא!" –

הוֹדִיעַ הַשּׁוּעָל – וְחִישׁ הִתְחִיל בּוֹרֵחַ.

צָחַק הַתַּרְנְגוֹל, שָׂמַח וְהִתְבַּדֵּחַ.

לָעַג הוּא לַשּׁוּעָל אֲחוּז־הַבֶּהָלָה:

כִּי לְרַמּוֹת רַמַּאי זוֹ הֲנָאָה כְּפוּלָה!

הַחַקְלַאי וּבָנָיו

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עִבְדוּ, עִמְלוּ בְּאֹרֶךְ־רוּח:

רַק זֶה יְסוֹד־קִיּוּם בָּטוּחַ!

חַקְלַאי אֶחָד אָמִיד, שָׁכוּב עַל עֶרֶשׂ־דְּוַי,

כִּנֵּס אֶת כָּל בָּנָיו – וַיֹּאמֶר: "חֲבִיבַי!

עָלַי לְהַזְהִירְכֶם: אַל תַּעַזְבוּ, חָלִילָה,

חֶלְקָה, שֶׁכָּל יָמַי הִקְדַּשִׁתִּי עֲמָלִי לָהּ!

אַל תִּמְכְּרוּ בְּשׁוּם מָמוֹן

אַדְמַת אָבוֹת: בָּהּ יֵשׁ מַטְמוֹן!

הֵיכָן הוּא – זֹאת חִידָה, וְלִי הִיא לֹא נִגְלָתָּה;

אַךְ הִתְאַזְּרוּ בְּעֹז: יָגַעְתָּ – וּמָצָאתָ!

כְּתֹם־קָצִיר, צְאוּ וּכְרוּ,

חַפְּשׂוּ בַּכֹּל, חִפְרוּ, עִדְרוּ,

הִפְכוּ הֵיטֵב אֶת כָּל הַשֶּׁטַח –

וְהָאוֹצָר יִתְגַּל לָבֶטַח!"

הָאָב נִפְטַר. בָּנָיו, בְּחַמְדָּנוּת תַּמָּה,

הָפְכוּ יָפֶה־יָפֶה אֶת כָּל הָאֲדָמָה –

וְהִיא, מִקֵּץ שָׁנָה, הֵבִיאָה פִּי־כַּמָּה.

אָמְנָם מַטְמוֹן לֹא נִתְגַּלָּה בָּהּ,

אוּלָם צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל אַבָּא:

הוּכַח בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר

כִּי הֶעָמָל – מֵיטַב־אוֹצָר!

כַּלְבַּת־צַיִד וַחֲבֶרְתָּהּ

מאת

ז'אן דה לה פונטן

כַּלְבָּה, אֲשֶׁר מָלְאוּ יָמֶיהָ לְהַמְלִיט,

בִּקְּשָׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ – וַחֲבֶרְתָּהּ הִסְכִּימָה –

לִמְסוֹר לָהּ מְעוֹנָהּ לְשֵׁם אוֹתָהּ תַּכְלִית.

הוֹדְתָה הַיּוֹלֵדָה – וְנִכְנְסָה־לָהּ פְּנִימָה.

כְּשֶׁחָזְרָה, אַחַר זְמַן־מָה,

הַמְאָרַחַת לִמְקוֹמָהּ,

בִּקְּשָׁה הָאֻשְׁפִּיזָה אַרְכָּה לְעוֹד שְׁבוּעַיִם:

גּוּרֶיהָ הַקְּטַנִּים – עוֹדָם רְפֵי־רַגְלַיִם.

הַמְאָרַחַת הַטּוֹבָה

חָמְלָה עָלֶיהָ וְהִסְכִּימָה

גַּם לַתְּחִנָּה הַזֹּאת שֶׁל אִמָּא.

כְּתֹם הַזְּמַן, בִּקְּשָׁה בֵּיתָהּ וּמִשְׁכָּבָהּ.

הַפַּעַם הֶרְאֲתָה הַדַּיָּרָה שִׁנַּיִם:

“נֵצֵא” – אָמְרָה – "אִם בְּכֹחֵךְ

לְּהַשְׁלִיכֵנוּ מִבֵּיתֵךְ!"

גּוּרֶיהָ נַעֲשׂוּ דַּי חֲזָקִים בֵּינְתַיִם.

מִי שֶׁמֵּיטִיב עִם זֵד – סוֹפוֹ לְּהִתְחָרֵט.

כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר נוֹכֵל כָּזֶה כֵּלֶיךָ

אוֹ רְכוּשְׁךָ, יִהְיֶה עָלֶיךָ

לְהֵאָבֵק, לְהִשָּׁפֵט.

לְבֶן־בְּלִיַּעַל

תֵּן רַק שַׁעַל –

וּלְמָחֳרָת כְּבָר הוּא הַבַּעַל.

בַּעַל־מַטְמוֹן וִידִידוֹ

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עָשִׁיר כִּילַי אֶחָד צָבַר מָמוֹן כֹּה רַב

שֶׁלֹּא יָדַע הֵיכָן לָשִׂים אֶת דִּינָרָיו.

הַקַּמְצָנוּת – אֲחוֹת הַטֶּפֶשׁ;

וְהַכִּילַי נְבוֹךְ־הַנֶּפֶשׁ

בִּקֵּשׁ לִגְנוֹז כַּסְפּוֹ – אֲפִילוּ מֵעַצְמוֹ.

וְטַעֲמוֹ הָיָה עִמּוֹ:

"אִם צְרוֹרוֹתַי יִהְיוּ בַּבַּיִת,

יוֹם־יוֹם אֶגְרַע מֵהֶם כְּזַיִת.

כָּךְ יִשָּׁדֵד לְאַט הוֹנִי,

וְהַשּׁוֹדֵד – אֶהְיֶה אֲנִי!"

– שׁוֹדֵד? מִשְׁגֶּה מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

כְּלוּם נֶהֱנֶה – גּוֹזֵל עַצְמוֹ הוּא?

לֹא! הוֹן הוּא הוֹן וּרְכוּשׁ – רְכוּשׁ,

רַק אִם זוֹכִים הֵם לְשִׁמּוּשׁ.

סִכְלוּת הִיא לְשָׁמְרָם לִימֵי זִקְנָה כּוֹשֶׁלֶת,

בָּהּ אֵין עוֹד לְהָפִיק מֵהֶם הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת.

גַּם דַּאֲגַת־שְׁמִירָה נוֹטֶלֶת

מֵעֲשִׁירוּת אֶת רֹב עֶרְכָּהּ.

וְזֶה הָאִיש הוֹסִיף אִוֶּלֶת עַל אִוֶּלֶת:

עַל הַפְקָדַת־מָמוֹן, מֻבְטַחַת דֵּי־צָרְכָּהּ,

בִּכֵּר גְּנִיָזה בְּתוֹךְ קַרְקַע.

לַחֲפִירַת הַבּוֹר בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מֵרֵע,

וְזֶה אָמְנָם לֹא חָס עַל טֹרַח וְסִיֵּעַ…

בָּא פַּעַם הַכִּילַי לִפְקוֹד אֶת זְהָבוֹ.

הִבִּיט – חָשְׁכוּ עֵינָיו: הוּרַק הַמַּחֲבוֹא!

מוּבָן כִּי אֶת רֵעוֹ חָשַׁד הוּא בִּלְבָבוֹ.

מִהֵר אֵלָיו וְסָח: "מָחָר בַּלַּיְלָה אֶחָא,

דְּרוּשָׁה לִי שׁוּב עֶזְרַת־כַּפֶּיךָ:

לִי יֵשׁ עוֹד כֶּסֶף; רְצוֹנִי

לְהוֹסִיפוֹ עַל מַטְמוֹנִי".

הֵשִׁיב אוֹתוֹ גַנָּב שְׁלָלוֹ אֶל הַ“כַּסֶּפֶת”,

כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ שׁוּב – יַחְדָּו עִם הַתּוֹסֶפֶת.

אַךְ קַמְצָנֵנוּ הִקְדִּימוֹ:

סִלֵּק הַכֶּסֶף בְּעַצְמוֹ.

הַלֶּקַח שֶׁלָּמַד רִפְּאוֹ מִן הָאִוֶּלֶת:

שׁוּב לֹא בִּקֵּשׁ גְּנִיזוֹת; כַּסְפּוֹ הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.

וְאִלּוּ הַגַּנָּב – נִשְׁאַר מַמָּשׁ הָמוּם!

אָכֵן, גַּם רַמָּאִים – יִקְרֶה שֶׁיְּרַמּוּם!

הַנּוֹכֵל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מַדַּע־הַנֵּכֶל – חוּג מֻמְחָיו

הָיָה תָּמִיד מְאֹד נִרְחָב.

כָּעֵת גָּדוֹל הוּא שִׁבְעָתַיִם.

זֶה מְאַחֵז אֶת הָעֵינַיִם

שֶׁל הַצּוֹפִים בְּתֵאַטְרוֹן –

וְזֶה טוֹעֵן כִּי הוּא עוֹלֶה עַל צִיצֶרוֹן.

מִבְּנֵי הַסּוּג הָאַחֲרוֹן,

בַּרְנַשׁ אֶחָד הִכְרִיז בַּשַּׁעַר

כִּי הוּא אָמָּן כָּל־כָּךְ שָׁלֵם –

שֶׁיְּלַמֵּד לִהְיוֹת נוֹאֵם

אֲפִילוּ גֹלֶם, בּוּר וָבַעַר;

יָתֵר־עַל־כֵּן – חַיָּה מֵרֶפֶת אוֹ מִיַּעַר!

"כֵּן, רַבּוֹתַי, אוּכַל בְּפֶה מָלֵא לֵאמוֹר:

הָבִיאוּ לִי חֲמוֹר,

חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –

וְהוּא מֵאֻלְפָּנִי יֵצֵא אָמַּן־שְׂפָתַיִם!"

שָׁמַע זֹאת הַנָּסִיךְ. קָרָא לָאִיש וְסָח:

"לִי יֵש חֲמוֹר – יְצוּר בֶּן־חֶמֶד,

שֶׁבְּוַדַּאי יִצְלַח לְלֶמֶד;

עֲשֵׂהוּ לְנוֹאֵם מֻשְׁלָם וּמְשֻׁבָּח!"

– “הוֹד מַלְכוּתְךָ!” – עָנָה – "לִרְצוֹן־שַׁלִּיט אֵין מֶנַע:

דְּבָרְךָ פְּקֻדָּה – וַאֲקַיְּמֶנָּה!"

מִיָּד שִׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי־קְדִימָה

לְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל הַמְּשִׂימָה.

“שְׁנוֹת־הַלִּמּוּד תִּהְיֶינָה עֶשֶׂר” –

קָבַע בְּנַחַת הַפְּרוֹפֶסוֹר:

"אִם תַּלְמִידִי לֹא יְגַלֶּה

בַּבֹּחַן כּשֶׁר מְעֻלֶּה,

אֲזַי אַסְכִּים שֶׁאֶתָּלֶה –

וְתִתְפְּרוּ לִי לַתִּלְבּשֶׁת

אָזְנֵי־חֲמוֹר לְיֶתֶר־בּשֶׁת!"

אָמַר לוֹ שַׂר אֶחָד, חוֹמֵד מַהֲתַלּוֹת:

כְּשֶׁתּוּבַל לְהִתָּלוֹת,

אָז גַּם אוֹתִי תּוּכַל לִמְצוֹא שָׁם:

תָּלוּי שֶׁכְּמוֹתְךָ – הוּא מַחֲזֶה רַב־רשֶׁם!

אַךְ אַל תִּשְׁכַּח אָז, לְסִיּוּם,

לָשֵׂאת נְאוּם נִמְלָץ – עַל אָמָּנוּת הַנְּאוּם.

מִן הָרָאוּי שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּךְ,

כְּדֵי לָתֵת מוֹפֵת וָלֶקַח

לְ“צִיצֶרוֹנִים” הַבָּאִים –

אוֹ, בְּפַשְׁטוּת, לְרַמָּאִים!"

הֵשִׁיב לוֹ הַנּוֹכֵל בִּצְחוֹק עַל הַשְּׂפָתַיִם:

"הוֹ, זְמַן רַב־אֹרֶךְ הוּא עָשׂוֹר:

אוֹ הַנָּסִיךְ יָמוּת בֵּינְתַיִם,

אוֹ אָנֹכִי, אוֹ הַחֲמוֹר!"

הָאַרְנָב וְהַצְּפַרְדְּעִים

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אַרְנָב אֶחָד הִרְהֵר בְּמַחְבּוֹאוֹ בַּיַּעַר

(מָה עוֹד, מִלְּבַד הִרְהוּר, נוֹתַר בְּמַחֲבוֹא?).

מַחְשְׁבוֹתָיו מָלְאוּ מָרָה־שְׁחוֹרָה וָצַעַר,

כִּי פַּחַד מַר כִּרְסֵם אֶת לְבָבוֹ.

“מָה אֻמְלָלִים מֻכֵּי־הַפַּחַד!” –

חָשַׁב בְּעֶצֶב: "לֹא אֵדַע

שׁוּם סְעֻדָּה

בְּלִי רְעָדָה;

אֵין בְּחַיַּי אַף רֶגַע־נַחַת;

גַּם בִּשְׁנָתִי פְּקוּחוֹת עֵינַי –

וְכָךְ יִהְיֶה עַד סוֹף יָמַי.

“רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!” – תָּעוּץ בְּרִיָּה פִּקַּחַת.

זוֹ בֶּאֱמֶת עֵצָה יָפָה,

אַךְ כְּלוּם לַפַּחַד יֵש תְּרוּפָה?

אֲנִי חוֹשֵׁד: עִם כָּל הַשֹּׁנִי,

גַּם בֶּן־אָדָם פּוֹחֵד כָּמוֹנִי".

כָּךְ הִתְפַּלְסֵף אוֹתוֹ אַרְנָב –

וְכָל הַזְּמַן זָקַף אָזְנָיו.

כָּל צֵל, רִשְׁרוּשׁ, לֹא־כְלוּם – הֵבִיא עָלָיו קַדַּחַת.

פִּתְאֹם שָׁמַע אִוְשָׁה – וּרְדוּף אֵימָה וָפַחַד

נִמְלַט מִשָּׁם

לְחוֹף אֲגַם.

אַךְ – מַה־זֶּה? בֶּהָלָה סְבִיבוֹ לְפֶתַע קָמָה.

הַצְּפַרְדְּעִים קוֹפְצוֹת לַמַּיִם, הָאֲגַמָּה –

וּמִתְחַבְּאוֹת בְּמַחְשַׁכִּים,

בַּנְּקִיקִים הָעֲמֻקִּים.

הוּא הִתְפַּלֵּא: "עַל מַה וְלָמָּה?

לָהֶן גָּרַמְתִּי, בְּוַדַּאי,

מַה שֶּׁגּוֹרְמִים לִי מַפְחִידַי!

פִּלְאֵי־פְּלָאִים: עַל עַם־צְפַרְדֵּעַ

אֲנִי, אַרְנָב מַטִּיל אֵימָה!

אֲנִי – גִּבּוֹר־הַמִּלְחָמָה!

אָכֵן, עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ:

גַּם הַנֶּחְשָׁב מוּג־לֵב מִכֹּל –

מוֹצֵא פַּחְדָּן יוֹתֵר גָּדוֹל".

הַשּׁוּעָל וְהַחֲסִידָה

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אָדוֹן שׁוּעָל עָרַךְ אֵי־פַּעַם סְעֻדָּה

לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת חֲסִידָה.

אַךְ, בִּהְיוֹתוֹ קַמְצָן, הֵכִין כִּבּוּד־שֶׁל צֶנַע:

דַּיְסָה דְלִילָה. הָאֲרוּחָה

הֻגְּשָׁה עַל פְּנֵי פִּנְכָּה שְׁטוּחָה.

מֵעוֹף אֲרֹךְ־מַקּוֹר נִבְצַר לִטְעוֹם מִמֶּנָּה;

וְהַנּוֹכֵל, מִבְּלִי חַכּוֹת,

לִקֵּק הַכֹּל בִּשְׁתֵּי דַקּוֹת.

חָשְׁקָה הַחֲסִידָה לִנְקוֹם בּוֹ עַל הַנֹּכֶל –

וּמִהֲרָה אַף הִיא לְהַזְמִינוֹ לְאֹכֶל.

“אָבוֹא בְּחֵפֶץ־לֵב” – הֵשִׁיב לָהּ בְּתוֹדָה:

“תָּמִיד אֶשְׂמַח לִסְעוֹד יַחְדָּו עִם יְדִידָה!”

בְּבוֹא הַזְּמַן, הוּא רָץ לִמְעוֹן הַחֲסִידָה –

וְנִמּוּסָהּ הַטּוֹב שִׁבֵּח,

כִּי כְּבָר מָצָא שֻׁלְחָן עָרוּךְ;

וְהַשּׁוּעָל – תָּמִיד תַּאֲבוֹנוֹ דָרוּךְ.

בִּצְלִי־בָּשָׂר הִבְחִין אַפּוֹ הַמְרַחְרֵחַ.

לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת נֶחְתַּךְ אוֹתוֹ בָּשָׂר –

וְהַכִּבּוּד הֻגַּשׁ בְּכַד אָרֹךְ וָצָר.

מַקּוֹר־הַחֲסִידָה נִכְנַס בְּלִי קֹשִׁי פְּנִימָה,

אוּלָם לְפִי־שׁוּעָל צוּרָה זוֹ לֹא הִתְאִימָה.

הוּא שָׁב מֻשְׁפַּל־זָנָב, רָעֵב – וְגַם נִכְלָם

עַל שֶׁתַּמָּה זוֹ הֶעֱרִימָה

עָלָיו, עָרוּם שֶׁבָּעוֹלָם.

נוֹכְלִים! הַאִם לִקְחִי אֵינוֹ בָּרוּר עֲדַיִן?

גְּמוּלְכֶם יִהְיֶה גַּם־כֵּן גְּמוּל “אַיִן תַּחַת אַיִן”.

הַיֶּלֶד וְהַמּוֹרֶה

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אַצִּיג הַפַּעַם בְּמָשָׁל

תּוֹכַחַת־רִיק מִפִּי סָכָל.

יַלְדּוֹן שִׂחֵק עַל שְׂפַת־הַסֶּנָה –

וְלַנָּהָר נָפַל מִמֶּנָּה.

בְּאֹרַח־פֶּלֶא לֹא טָבַע,

כִּי רִחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם:

הוּא נֶאֱחַז בְּבַד שֶׁל עֲרָבָה,

אֲשֶׁר הָיָה נָטוּי מֵעַל לַמַּיִם.

בִּמְקוֹם הַפֶּגַע, בְּמִקְרֶה,

אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר מוֹרֶה.

זָעַק הַיֶּלֶד וְשִׁוֵּעַ:

“הַצֵּל! מַהֵר! אֲנִי טוֹבֵעַ!”

הִפְנָה הַפֶּדַגּוֹד רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל –

וּבְקוֹל נִרְגָּז הִתְחִיל מַטִּיף מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

"שׁוֹבָב נִקְלֶה! עַתָּה תִּלְמָדָה,

מָה אַחֲרִית פּוֹחֵז בִּישׁ־גַּדָּא!

אָכֵן, לִשְׁמוֹר כָּזֶה פִּרְחָח

אֵינוֹ דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ!

אֲבוֹי, מָה אֻמְלָלִים הוֹרָיו שֶׁל בֶּן־בְּלִיַּעַל,

אֲשֶׁר לְחַיֵּיהֶם יוֹרֵד הוּא עַל כָּל שַׁעַל!"

כָּךְ הוּא נָאַם – וְרַק בַּסּוֹף

אֶת הַיַּלְדּוֹן מָשָׁה לַחוֹף.

הוֹקַעְתִּי כָּאן רַבִּים: דְּבָרַי כֻּוְּנוּ כְּנֶגֶד

כָּל פַּטְפְּטָן, קַפְּדָן, כָּל נֶפֶשׁ מְקַטְרֶגֶת.

כָּל סוּג מֵאֵלֶּה בְּתֵבֵל –

הָמוֹן עָצוּם, תּוֹדָה לָאֵל!

בְּכָל צָרַת־זוּלת הַפֶּה הַמְמַלֵּל

מוֹצֵא לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹחַ שׁוּב בְּשֶׁפֶךְ…

הוֹ, יְדִידִי, עֲשֵׂה לְהֶפֶךְ:

חַלְּצֵנִי קֹדֶם מִן הַסְּבָךְ –

וּנְאוּם תַּשְׁמִיעַ אַחַר־כָּךְ!

הָרוֹפְאִים

מאת

ז'אן דה לה פונטן

לְיַד מִטַּת חוֹלֶה אָנוּשׁ פָּגַשׁ הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר

אֶת חֲבֵרוֹ לְמִקְצוֹעוֹ – וּשְׁמוֹ הַדּוֹקְטוֹר אוֹר

הָאַחֲרוֹן חִוָּה דַעְתּוֹ כִּי לַחוֹלֶה יוּטַב;

וְהָרִאשׁוֹן פָּסַק: “הָאִישׁ הוֹלֵךְ אֶל אֲבוֹתָיו”.

הֵם נֶחְלְקוּ גַּם בְּרִפּוּי, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לִבְחוֹר –

וְהַחוֹלֶה סוֹף־סוֹף קִבֵּל עֲצַת הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר.

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּמְהֵרָה דִינוֹ הַמַּר פָּסַק –

אַךְ כָּל אֶחָד מִן הָרוֹפְאִים טָעַן כִּי הוּא צָדַק.

זֶה הִתְפָּאֵר: “אוֹתוֹ חוֹלֶה נִפְטַר כְּפִי דְבָרִי” –

וְזֶה: “לוּ בִּי נָתַן אֵמוּן, וַדַּאי הָיָה מַבְרִיא!”

הַפַּסָּל וּפֶסֶל־יוּפִּיטֶר

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מֵאֶבֶן־שַׁיִשׁ נֶהְדֶּרֶת

פַּסָּל הֻקְסַם וְהִתְפָּעֵל.

"מַה יַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חֶרֶט:

שֻׁלְחָן, כִּיּוֹר – אוֹ פֶּסֶל־אֵל?

יְהִי זֶה אֵל: אֶתֵּן אֲפִילוּ

חֵץ־רְעָמִים בְּיַד־הָאֵל.

הוֹ, בְּנֵי־תְמוּתָה, סִגְדוּ בִּדְחִילוּ:

כָּאן לִפְנֵיכֶם רִבּוֹן־תֵּבֵל!"

אָכֵן, לֹא טֹרַח־שָׁוְא טָרַח הוּא:

פִּסְלוֹ שָׁפַע חִיוּת וָאוֹן –

וְכָל רוֹאֵי יוּפִּיטֶר סָחוּ:

“אֵינוֹ חָסֵר כִּי־אִם לָשׁוֹן!”

יָתֵר־עַל־כֵּן: שְׁמוּעָה רוֹוַחַת

כִּי בְּסַיְּמוֹ תַּבְנִית הָאֵל,

הָאִישׁ עַצְמוֹ רָעַד מִפַּחַד

לִפְנֵי הַפֶּסֶל שֶׁפִּסֵּל.

דֻּגְמַת אוֹתוֹ פַּסָּל, לֹא פַּעַם

חָשׁ רֶגֶשׁ זֶה הַמְשׁוֹרֵר:

גַּם הוּא פּוֹחֵד מִפְּנֵי הַזַּעַם

שֶׁל הָאֵלִים שֶהוּא יוֹצֵר.

בָּזֶה דוֹמֶה פַּיְטָן לְיֶלֶד:

הַטַּף – רַבָּה הִיא חֶרְדָּתָם

שֶׁיָּד רָעָה אוֹ מְהַתֶּלֶת

תַּרְגִּיז, חָלִילָה, בֻּבָּתָם.

כְּנוּעָה לַלֵּב בִּינָה כּוֹשֶׁלֶת –

וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר עָמוּם

עַמִּים רַבִּים כָּל־כָּךְ בַּחֶלֶד

יָנְקוּ הַבְלֵי פֻּלְחַן עַכּוּ"ם.

כָּל הֲזָיָה וְכָל אִידֵאָה

חָבְקָה יָדָם בְּתַאֲוָה –

וְהִתְאַהֵב בְּגַלַתֵּאָה

פִּיגְמַלִיּוֹן שֶׁחֲטָבָהּ.

תָּמִיד, בְּכָל צוּרָה וָדֶרֶךְ,

מַגְשִׁים אָדָם חֲלוֹמוֹתָיו:

כְּלַפֵּי אֱמֶת הוּא קַר כְּקֶרַח,

אוּלָם נִלְהָב לְכָל כָּזָב.

ז’וֹפְרֶה (1770–1840)

שְׁנֵי סַנְדְּלָרִים

מאת

לואי-פרנסואה ז'ופרה

עִנְיַן אוֹתוֹ סַנְדְּלָר, שֶׁהֶחֱזִיר לַגְּבִיר

הַצְּרוֹר שֶׁל דִּינָרָיו, גּוֹזְלֵי שֵׁנָה וָשִיר,

עִנְיָן שֶׁתֵּאֲרוֹ הָעֵט הַלַפוֹנְטֶנִי –

הָיָה לוֹ גַם הֶמְשֵׁךְ; שִׁמְעוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.

שָׁב סַנְדְּלָרֵנוּ הַזָּרִיז

מֵאֵיל־הַכֶּסֶף רָם־הָעֵרֶךְ

אֶל מְלַאכְתּוֹ – וּכְבָר בַּדֶּרֶךְ

הִתְחִיל לָשִׁיר פִּזְמוֹן עַלִּיז.

בְּפֶתַח בִּקְתָּתוֹ מוֹצֵא אֶת יְדִידוֹ הוּא,

אַף הוּא סַנְדְּלָר וָתִיק כָּמוֹהוּ –

וּבַקָּשָׁה בְּפִיו:

"עֲזוֹר, יְדִיד חָבִיב!

נוֹלְדוּ לִי תְּאוֹמִים, הַלְוֵה דִינָר אוֹ שְׁנַיִם!

אוֹמְרִים כִּי בְּאוֹצָר זָכִיתָ בֵּינָתַיִם…"

עָנָה לוֹ: "יֵשׁ לְךְ מַזָּל

… שֶׁהָאוֹצָר הַזֶּה אָזַל:

הֲשִׁיבוֹתִיו לַגְּבִיר כָּרֶגַע –

וְכָךְ נִפְטַרְתִּי מִן הַפֶּגַע.

אַךְ עוֹד אֶמְצָא, בָּרוּך הַשֵּׁם,

שְׁנֵי דִינָרִים. הִנֵּה – קָחֵם!

לוּ בָּאתָ תְּמוֹל־שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת הַצְּרוֹר לִי, רֵעַ –

הָיִיתִי קְשׁוּחַ־לֵב מִתֵּת לְךָ מַטְבֵּעַ".

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן-פְּיֶר פְלוֹרְיַן (1755–1794)

הַתַּנִּין וְהָאַסְפָּן

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

עַל שְׂפַת הַנִּילוּס שְׁנֵי קְטַנִּים

זָרְקוּ לַמַּיִם אֲבָנִים.

נִתּוּר אַבְנוֹן עַל גַּל – מִשְׂחָק מַרְהִיב־עֵינַיִם;

אַךְ מִן הַיְאוֹר יָצָא תַּנִּין נוֹרָא בֵּינְתַיִם.

כְּהֶרֶף־עַיִן הוּא חָטַף

אֶת הַקָּרוֹב מִבֵּין הַטַּף.

לוֹעוֹ, פָּעוּר כִּתְהוֹם, מִהֵר אוֹתֹו לִבְלוֹעַ,

אַךְ הַשֵּׁנִי נִמְלַט – מַמָּשׁ לִפְנֵי הַלּוֹעַ.

דָּג הַקָּרוּי אַסְפָּן, יְצוּר חָסוּד וָטוֹב,

אֲשֶׁר נִמְצָא קָרוֹב

לְמַעֲשֵׂה־הָרֶשַׁע,

מִהֵר, מָלֵא אֵימָה, לָנוּס מִמְּקוֹם־הַפֶּשַׁע.

פִּתְאֹם רָאָה, מֻפְתָּע מְאֹד,

כִּי הַתַּנִּין שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת.

“זוֹ הַמִּפְלֶצֶת מִתְחָרֶטֶת” –

הִרְהֵר הַדָּג הַטּוֹב בְּרֶטֶט:

"הוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

נוֹקֵם חַפִּים אַתָּה – אוּלָם

אֵינְךָ נֶחְפָּז לְהַצִּילָם!

אַךְ מֻפְלָאָה הִיא דֶרֶךְ־רוּחַ:

זֶה הָרוֹצֵחַ – לְפָחוֹת,

עַל קָרְבָּנוֹ עֵינָיו בּוֹכוֹת!

וַדַּאי, לְתוֹכָחָה לִבּוֹ עַכְשָׁו פָּתוּחַ –

וּבְכֵן, אַטִּיף לוֹ קְצָת מוּסָר!"

קָרַב דָּגֵנוּ הַיָּשָׁר

אֶל הַפּוֹשֵׁעַ וְאָמַר:

"בְּכֵה עַל פִּשְׁעֲךָ וּשְׁפוֹךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

שֶׁכֵּן הַחֲרָטָה

בְּנֶפֶשׁ הַחַטָּא

הִיא פֶּתַח אַחֲרוֹן לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם!

בָּלַעְתָּ יֶלֶד! אֵיזֶה חֵטְא!

בְּעַצְמְךָ אַתָּה כָּעֵת

עָלָיו בּוֹכֶה וּמִתְחָרֵט.

בְּכֵה, אֵפוֹא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת!"

“כֵּן, בֶּאֱמֶת בּוֹכֶה לִבִּי בִּי” –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ קַטְלָן אַמְפִיבִּי:

אֶבְכֶּה מֵרֹב דַּאֲבוֹנִי

כִּי נָס מִמֶּנִּי הַשֵּׁנִי!"

זוֹ חֲרָטַת יְצוּר זְדוֹנִי!

שְׁנֵי עוֹבְרֵי־אֹרַח

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

שְׁנֵי יְדִידִים בַּחֲשֵׁכָה

הָלְכוּ יַחְדָּו לְעִיר סְמוּכָה.

פִּתְאֹם מָצָא אֶחָד בָּעֵשֶׂב

אַרְנָק מָלֵא זָהָב וָכֶסֶף.

אַחַר בְּדִיקָה, מִיָּד הִכְנִיס

אֶת הַמָּמוֹן כֻּלֹּו לַכִּיס.

אָמַר רֵעוֹ: "אָכֵן, אֲנַחְנוּ

לִמְצוֹא אוֹצָר שָׁלֵם הִצְלַחְנוּ!"

הֵשִׁיב: "טָעִיתָ, אֲדוֹנִי:

זֶה לֹא אֲנַחְנוּ – זֶה אֲנִי!"

הַמְקֻפָּח הֶחְרִישׁ בְּצַעַר.

אַךְ בְּהֶמְשֵׁךְ הַהֲלִיכָה

רָאוּ שְׁנֵיהֶם בַּחֲשֵׁכָה

כִּי שׁוֹדְדִים אוֹרְבִים בַּיַּעַר.

מוֹצֵא־הַהוֹן, רוֹעֵד, קָרָא:

“אֲבוֹי, אֲנַחְנוּ בְּצָרָה!”

אַךְ הַשֵּׁנִי הֵשִׁיב לוֹ: "סְלַח־נָא:

זֶה רַק אַתָּה – וְלֹא אֲנַחְנוּ!"

וְהוּא פָּרַשׁ מֵחֲבֵרוֹ.

וְהֶ“עָשִׁיר” הִצִּיל עוֹרוֹ

רַק בְּוִתּוּר עַל אוֹצָרוֹ.

נוֹהֵג אָנֹכִיּוּת בִּשְׂחוֹק אֵלָיו פוֹרְטוּנָה –

לוֹ אֵין בְּעֵת צָרָה אֶל מִי לִקְרוֹא: “עִזְרוּ־נָא!”

הַתֻּכִּי

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

תֻּכִּי אֶחָד נִמְלַט מִכְּלוּב

וְשָׁב לַיַּעַר הָאָהוּב.

וְשָׁם הִתְחִיל לִפְסוֹק – מַמָּש כְּמִן הַסֵּפֶר:

אֶת כָּל הַזַּמָּרִים עָשָׂה עָפָר וָאֵפֶר.

“זָמִיר” – טוֹעֵן הוּא – "מַאֲרִיךְ

וּבַמִּקְצָב – צָרִיךְ מַדְרִיךְ!

אַדְמוֹן – לָשִׁיר אֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְלָעֵצוֹת אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

צִפֹּרֶת־הַפִּשְׁתָּה – אֵינָהּ חַסְרַת־כִּשְׁרוֹן;

אוּלַי, הָיָה יוֹצֵא דְבַר־מָה מִן הַצִּפֹּרֶת,

לוּ הִדְּרַכְתִּיהָ בְּבִקֹּרֶת

וְלִמַּדְתִּיהָ פֶּרֶק־רֹן".

הַכְּלָל, קוֹלוֹת־כֻּלָּם פְּסוּלִים לְדַיָּנֵנוּ.

אָכֵן, בְּכָל שָׁעָה שֶׁצִּפֳּרִים רִנֵּנוּ,

שִסְּעָן בְּלִי־הֶרֶף בִּשְׁרִיקָה

וְעַל כֻּלָּן כָּפָה שְׁתִיקָה.

נִלְאוּ מֵעֶלְבּוֹנוֹת כָּל זַמָּרֵי־הַיַּעַר

וּבָאוּ וְאָמְרוּ: "אַתָּה מַרְבֶּה בְּגַעַר

וּבְכָל אֶחָד רוֹאֶה תִּפְלָה:

וַדַּאי נֵחַנְתָּ קוֹל נִפְלָא!

הוֹאִילָה־נָא לָשִׁיר! נִלְמַד זִמְרָה מִפִּיךָ –

וְעֹצֶם־כִּשְׁרוֹנְךָ נוֹקִיר וְנַעֲרִיכָה!"

אָז הַתֻּכִּי הַמִּתְחַצֵּף

נָבוֹךְ וְסָח בְּקוֹל יָגֵעַ:

"אֵיטִיב לִשְׁרוֹק וּלְצַפְצֵף,

אוּלָם לָשִׁיר – אֵינִי יוֹדֵעַ".

מִגְדַּל־קְלָפִים

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת – הוֹרִים וּשְׁנֵי בָּנִים –

חָיוּ יַחְדָּו בִּכְפָר חַיִּים שַׁאֲנַנִּים…

הַבְּכוֹר – חֲרוּץ, כְּבַד־רֹאשׁ – הָיָה קוֹרֵא בְּלִי־הֶרֶף

וְהַצָּעִיר יַלְדּוֹן שׁוֹבָב,

בִּלָּה זְמַנּוֹ בְּמִשְׂחָקָיו.

יָשְׁבָה־לָהּ יוֹם אֶחָד הַמִּשְׁפָּחָה בָּעֶרֶב…

הַבְּכוֹר כְּמִנְהָגוֹ, קָרָא דִּבְרֵי־יָמִים,

צָמֵא לִלְמֹוד קוֹרוֹת כָּל אֶרֶץ;

וְהַצָּעִיר אָדִישׁ לְעִנְיָנִים קְדוּמִים,

מִגְדַּל קְלָפִים בָּנָה בְּמֶרֶץ.

אָכֵן, לִשְׁמוֹר שִׁוּוּי־מִשְׁקָל

שֶׁל בֵּית־קְלָפִים, הַמָּט חִישׁ־קַל –

זוֹ מְשִׂימָה קָשֶׁה, וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁקַע בָּהּ…

פִתְאֹם, אַגַּב קְרִיאָה, שָׁאַל הַבְּכוֹר אֶת אַבָּא:

"מִקְצָת רָאשֵׁי צְבָאוֹת פּוֹלְשִׁים

קְרוּיִים בְּסֵפֶר זֶה “כּוֹבְשִׁים” –

וּמִקְצָתָם זוֹכִים לְתֹאַר

שֶׁל “מְיַסְּדֵי־הַמַּמְלָכוֹת”.

מַדּוּעַ? מָה הֶבְּדֵּל – בֵּין אֵלֶּה הַנֻּסְחוֹת?"

יָגֵעַ לְסַפֵּק אֶת סַקְרָנוּת־הַנֹּעַר,

שָׁקַע הָאָב בְּמַּחְשָׁבָה.

בְּעוֹד חִפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה,

סִיֵּם הָ“אַדְרִיכָל” מְלַאכְתּוֹ הַחֲשׁוּבָה.

“גָּמַרְתִּי!” – הִתְפָּרְצָה קְרִיאַת־שִׂמְחָה מִפִּיהוּ

רֹוגֵז עַל הַפְרָעָה, הָרַס בַּיָּד אָחִיּהוּ

פְּרִי טִרְחוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת –

וְהַיַּלְדּוֹן הֵחֵל לִבְכּוֹת.

“בְּנִי!” – סַח הָאָב לַבְּכוֹר: "הַמַּעֲנֶה לְפִיךָ

הוּא – דֻּגְמַתְכֶם הַפְּעוּטָה:

הַמְּיַסֵּד – הִנּוֹ אָחִיךָ,

וְהַכּוֹבֵשׁ – הִנְּךָ אַתָּה!"

אַרְנוֹ (1766–1834)

הָעַרְמוֹן

מאת

סימון ארנו

"אֲבוֹי, לִמּוּד הוּא יֶגַע־מֹחַ!

וְכִי כְּדַאי עַל־כָּךְ לִטְרוֹחַ?" –

טָעַן חָנִיךְ בִּלְתִּי־חָרוּץ,

שֶׁעִם מוֹרוֹ טִיֵּל בַּחוּץ.

וּמָה הֵשִׁיב מוֹרוֹ? לֹא־כְלוּם. הוֹלְכִים הֵם הָלְאֶה.

בַּדֶּרֶךְ, עַל אֶחָד מִן הָעֵצִים,

מַבְחִין הַנַּעֲרוֹן בִּפְרִי תָּלוּי מִלְמַעְלָה –

אֱגוֹז סָגוּר וּכְסוּי קוֹצִים.

מִיָּד לַפְּרִי יָדוֹ נִשְׁלַחַת.

“בְּנִי, אַל תִּגַּע בַּפְּרִי!” – קְרָא מוֹרוֹ בְּפַחַד.

– “מַדּוּעַ?” – "כִּי תַּכְאִיב קְלִפָּה דוֹקֶרֶת זֹאת

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפְּזִיזוֹת!

– “אַךְ בְּתוֹכָהּ גָּנוּז פְּרִי־מֶגֶד!”

– "וְכִי יַד־אִישׁ אוֹתוֹ מַשֶּׂגֶת

בְּלִי מַדְקֵרוֹת וּבְלִי פְּגָעִים?"

– "וּמַה בְּכָךְ? זֶה פַּחַד־הֶבֶל:

כְּדַאי, מוֹרִי, קֻרְטוֹב שֶׁל סֵבֶל

לְמַעַן פְּרִי כָּל־כָּךְ טָעִים!"

– "כֵּן, בְּנִי – אוּלָם מִכָּךְ נוֹבַעַת

גַּם מַסְקָנָה עַל עֵץ־הַדַּעַת:

הֵן גַּם קוֹצָיו שֶׁל הַלִּמּוּד

צוֹפְנִים בִּפְנִים עַרְמוֹן חָמוּד!"

שַׁרְל מַרֶל (1827–1904)

זַ'ן וּפִינוֹ

מאת

חנניה ריכמן

פִינוֹ וְזַ’ן, קְטַנִּים זְרִיזִים,

חִפְּשׂוּ בַּיַּעַר אֱגוֹזִים.

“אֱגוֹז!” – קָרָא פִינוֹ בְּעֹז;

וְזַ’ן – תָּפַס אֶת הָאֱגוֹז.

“הַנַּח בִּן־רֶגַע – הוּא שֶׁלִּי!”

– “שֶׁלְּךָ? מַדּוּעַ? הוּא שְׁלָלִי!”

– “הֵן לְפָנֶיךָ רְאִיתִיו!”

– “אַךְ לְפָנֶיךָ הֵרַמְתִּיו!”

מִן הַפֻּלְמוֹס “שֶׁלִּי – שֶׁלְּךָ”

פָּרְצָה תִּגְרָה כַּהֲלָכָה.

פִּתְאֹם נִרְאָה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב

רוֹעֵה־הַכְּפָר – הוּא זַ’ק הַסָּב.

“הוֹ סַבָּא זַ’ק, הֱיֶה דַיָּן!”

שָׁמַע הַסָּב אֶת הָעִנְיָן,

שָׁקַל פְּרָטָיו בְּמַחְשָׁבָה,

נָטַל אֱגוֹז־הַמְּרִיבָה,

פִּצַּח אוֹתוֹ לַחֲצָאִין –

וּבִמְנוּחָה הוֹצִיא פְּסַק־דִּין:

"חֲצִי־קְלִפָּה לְכָל נִשְׁפָּט –

וְלִי הַתּוֹךְ כִּשְׂכַר־מִשְׁפָּט!

לִמְדוּ־נָא לֶקַח, זוּג חָבִיב:

שָׁלָל עָתִיד חַלְּקוּ בְּלִי רִיב!"

כ. פ. גֶלֶרְט (1715–1769)

הַצַּיָּר

מאת

כריסטיאן פורכטגוט גלרט

הָיֹה הָיָה צַיָּר פִּקֵּחַ בְּיָוָן,

שֶׁלֹּא יָצַר לְמַעַן רֶוַח –

אֶלָּא שָׁחַר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח.

אֵי־פַעַם דְּמוּת שֶׁל מַרְס צִיֵּר אוֹתוֹ אָמָּן.

לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ, חִוָּה עָלֶיהָ דַעַת

חֲכַם־בִּקֹרֶת, אִישׁ גְּלוּי־לֵב:

“אֶת הַתְּמוּנָה” – אָמַר – "אֵינֶנִּי מְחַבֵּב:

הָאָמָּנוּת הַמֻּשְׁקַּעַת

בְּצִיּוּרְךָ הַמְּסֻגְנָן –

יוֹתֵר מִדַּי מְצֻעֲצַעַת,

יוֹתֵר מִדַּי בּוֹלֶטֶת כָּאן!"

אַךְ הַצַּיָּר מִיָּד הֵטִּיחַ

דְּבָרִים כְּנֶגֶד דַּעְתּוֹ;

אִישׁ־הַבִּקֹּרֶת לֹא הִצְלִיחַ

לְשַׁכְנְעֹו בְּצִדְקָתוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס לַחֶדֶר

טַרְזָן צָעִיר: "הוֹ, אֵיזֶה הֶדֶר!

אֵלִים! צִיּוּר כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם

עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם!

רְאוּ כָּל רֶגֶל, כָּל צִפֹּרֶן!

עֹז־גּוּף כָּזֶה לְשׁוּם גִּבּוֹר אֵין!

מַרְס – חַי מַמָּשׁ! וּרְאוּ הוֹדָהּ

שֶׁל קַסְדָּתוֹ, קַסְדַּת־פְּלָדָה!.."

בּוֹשׁ מִן הַהֶבֶל הַפַּתֶּטִי,

סַח צַיָרֵנוּ לַמֵּבִין:

“שֻׁכְנַעְתִּי! כֵּן, עִמְּךָ הַדִּין!”

וְכַאֲשֶׁר יָצָא הַפֶּתִי,

תָּפַס מִכְחוֹל – וּבְרֹב חֵמָה

מָחַק אֶת אֵל הַמִּלְחָמָה.

★

סִמָּן לֹא טוֹב הוּא אִם פָּסַל

יְצִירָתְךָ מֵבִין פִּקֵּחַ;

אַךְ אִם טִפֵּשׁ אוֹתָהּ שִׁבֵּחַ,

מוּטָב לִמְחוֹק אוֹתָהּ בִּכְלָל.

הַקּוּקִיָּה

מאת

כריסטיאן פורכטגוט גלרט

הַקּוּקִיָּה פָּגְשָׁה זַרְזִיר,

שֶׁבָּא לַיַּעַר מִן הָעִיר.

“אֱמוֹר נָא” – שָׁאֲלָה – מַה מְדַבְּרִים בַּשַּׁעַר

אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת עַל זַמָּרֵי הַיַּעַר?

מַהִי דַּעְתָּם עַל הַזָּמִיר?"

– “מַעֲרִיצָיו – כָּל בְּנֵי הָעִיר!”

– וּמַה בְּאָזְנֵיהֶם הָעֶפְרוֹנִי, הַטֶּרֶד?

– אָכֵן שֻׁבְּחוּ גַּם הֵם בְּפִי אַנְשֵׁי־הַקֶּרֶת".

– "כָּעֵת יָכוֹל אַתָּה, אוּלַי,

לוֹמַר לִי, מַה דַּעְתָּם עָלַי?"

– "דַּעְתָּם עָלַיִךְ לֹא אַכִּירָה:

אוֹתָךְ שׁוּם נֵפֶשׁ לֹא הִזְכִּירָה".

– "אוֹי לִכְפוּיי־טוֹבָה! וּבְכֵן, בָּהֶם אֶקּוֹם –

וְעַל עַצְמִי בִּלְבַד אַכְרִיז בְּכָל מָקוֹם!"

ל. ה. נִיקוֹלַאי (1737–1820)

הַגְּבִינָה

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

שְׁתֵי חֲתוּלוֹת־חָצֵר מָצְאוּ שָׁלָל נִכְבָּד:

חֲרִיץ גְּבִינַת־עִזִּים בַּעֲטִיפָה שֶׁל בַּד.

כְּרֹב גִּילָן עַל שְׁלַל־הַחֶמֶד –

גָּדַל רִיבָן שֶׁל בְּנוֹת־הַצֶּמֶד.

הַמִּתְחַלְּקוֹת צוֹוְחוֹת בְּקוֹל:

“זֵדָה! חָטַפְתְּ כִּמְעַט הַכֹּל!”

– הוֹ, שַׁקְרָנִית! הֲרֵי כִּשְׁלֹשֶׁת

רִבְעֵי חֶלְקִי תָּפַסְתְּ בְּלִי בֹּשֶׁת!"

אַחַר קְטָטָה, הֻסְכַּם סוֹף־סוֹף

לִקְרוֹא דַיָּן – שְׁכֵנָן הַקּוֹף.

מֵאֲדוֹנָיו, שׁוֹפֵט הַקֶּרֶת,

תּוֹרַת־שִׁפּוּט גַּם לוֹ מֻכֶּרֶת –

וְהוּא יוֹצִיא מִשְׁפַּט־אֱמֶת!

עוֹטֶה גְלִימַת רַבּוֹ, מוֹפִיעַ הַ“שּׁוֹפֵט”.

“דִּינִי” – אוֹמֵר הַקּוֹף – "קָצָר הוּא בְּהֶחְלֵט:

הִנֵּה סַכִּין, הִנֵּה מֹאזְנַיִם!

וּבְכֵן, נַבִּיט בְּשֵׁשׁ עֵינַיִם!

הָאֵין לְשׁוֹן־מֹאזְנַי נוֹטָה לְצַד יָמִין?"

– “נָכוֹן!” – “לְשֵׁם אִזּוּן, נַפְעִיל אֶת הַסַּכִּין!”

חוֹתֵך אֶת הַגְּבִינָה בַּצַּד הַיְמָנִי הוּא –

וְחִישׁ אֶת הַפְּרוּסָה תּוֹחֵב יָשָׁר אֶל פִּיהוּ.

"וּבְכֵן, נוֹסִיף לִשְׁקוֹל! עַתָּה יָרְדָה כַּף־שְׂמֹאל.

צָרִיךְ, אֵפוֹא, כָּעֵת מִמֶּנָה קְצָת לִטּוֹל!"

וְהַשּׁוֹפֵט מַמְשִׁיךְ בַּמְּלֶאכֶת

בְּמֶרֶץ רַב – וְכָךְ הוֹלֶכֶת

וּ“מִתְאַזֶּנֶת” הַגְּבִינָה

גַּם מִשְּׂמֹאלָהּ, גַּם מִימִינָהּ.

עוֹד רְחוֹקָה, אָמְנָם, מִקֵּץ הִיא –

אַךְ נִזְלְלָה כְּבָר עַד הַחֵצִי.

– "דַּי! כְּבָר אֲנַחְנוּ מְרֻצּוֹת! –

הַחֲתוּלוֹת בּוֹ מְאִיצוֹת:

"שׁוּב אַל תִּטְרַח: הֶפְרֵשׁ קַל־עֵרֶךְ

אֵינוֹ שָׁוֶה בְּטֹרַח־פֶּרֶךְ!

– “לֹא, גְּבִירוֹתַי!” – אוֹמֵר הַקּוֹף:

"יֻשְׁלַם הַצֶּדֶק עַד הַסּוֹף!

לְפִי טִבְעִי, דַּיְקָן הִנֵּנִי –

וּמַצְפּוּנִי, אֵפוֹא, נוֹקְפֵנִי

כְּשֶׁלְּצַד אֶחָד נִגְרָם

אַף נֵזֶק קַל, הֶפְסֵד שֶׁל גְּרַם".

וְהַשּׁוֹפֵט שׁוֹקֵד עַל צֶדֶק לְלֹא רֶתַע.

“הִצְלַחְתִּי סוֹף־כָּל־סוֹף!” – מוֹדִיעַ הוּא לְפֶתַע:

שְׁתֵּי הַכַּפּוֹת מְאֻזָּנוֹת.

וּבְכֵן, הַגְרֵלְנָה הַמָּנוֹת!"

– “אֵין צֹרֶךְ לְהַגְרִיל! שׁוּב לֹא נַקְפִּיד עַל קֹרֶט!”

וּשְׁתֵּי הַחֲתוּלוֹת עָטוֹת עַל הַשִּׁיֹּרֶת.

– “סְלִיחָה, גְּבָרוֹת!” – אוֹמֵר הַקּוֹף –

"עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ אֶל הַסּוֹף.

הֵן גַּם זְכוּתִי פֹּה מִצְטָרֶפֶת.

מִי יְשַׁלֵּם לִי שְׂכַר הַשֶּׁפֶט?

כַּמָּה נוֹתָר פֹּה? שְׁלִישׁ? וּבְכֵן, אוֹתוֹ, כַּדָת,

אֶטּוֹל כִּשְׂכַר־טִרְחָה וְהוֹצָאוֹת־מִשְׁפָּט".

★

כָּזוֹ בְּעֵרֶךְ, פְּרוֹצֶדוּרָה

בְּבָתֵּי־דִּין רַבִּים נָשׁוּרָה.

מִשְׁאֲלוֹת הַחֲמוֹר

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

חֲמוֹר צָעִיר, מוֹבִיל מִטְעָן,

עָבַד בְּמֶשֶׁק שֶׁל גַּנָּן.

הָיָה אָבִיב. בַּגַּן – עוֹנַת־פְּרִיחָה הֵחֵלָּה,

וַעֲצִיצֵי־פְּרָחִים הוּכְנוּ שֵׁם לְמַכְבִּיר.

יוֹם־יוֹם אוֹתוֹ חֲמוֹר נָשָׂא כְּלֵי־חֶרֶס אֵלֶּה

מְלֵאֵי־הָאֲדָמָה לַחֲנֻיּוֹת בָּעִיר.

"הוֹ, אֵיזֶה עֹל! הוֹ, אֵיזֶה פֶּרֶךְ!

אֵיכָה אֹהַב אָבִיב אוֹ פֶּרַח?

בֹּוא, קַיִץ, חִישׁ!" – חִנֵּן קוֹלוֹ.

הַקַּיִץ בָּא. הַנֹּפֶשׁ – לֹא.

כָּעֵת מוֹבִיל הוּא כְּרוּב, עֲלֵי־סַלַט וָלֶפֶת…

הַחֹם כָּבֵד מִנְּשׂוֹא: חַמָּה מַמָּשׁ שׂוֹרֶפֶת.

הוּא מְקַוֶּה: הַסְּתָו יָבִיא פּוּגָה נִכְסֶפֶת.

בָּא סְתָו. "עִבְדוּ מַהֵר, קוֹטְפַי הֶחָרוּצִים! –

קוֹרֵא אֲדוֹן־הַגַּן: "גְּדוּשִׁים הֵם הָעֵצִים.

כָּעֵת מִיּוֹם לְיוֹם נַגְבּירָה

אֶת מִשְׁלוֹחֵי הַפְּרִי הֵעִירָה!"

"עִנּוּי חָדָשׁ! אוּלָם – בַּחֹרֶף הַצְּפוֹנִי

שׁוּב אֵין לָאֲדָמָה שׁוּם פְּרִי לְמִטְעָנִי!

הוֹי, בּוֹא, הַחֹרֶף, חִישׁ – אָנוּחַ גַּם אֲנִי!"

בָּא חֹרֶף. הַגַּנָּן פּוֹקֵד: "כָּעֵת יוּבָא־נָא

יוֹם־יוֹם מִטְעַן־זְבָלִים עַל הַחֲמוֹר הַגַּנָּה!"

שׁוֹמֵעַ הַחֲמוֹר – וּזְעָקָה בְּפִיו: “הוֹי, שׁוּבָה, שׁוּבָה הָאָבִיב!”

★

כָּךְ גַּם כָּל יֶלֶד שֶׁבַּחֶלֶד

רוֹצֶה לִהְיוֹת לְנַעַר חִישׁ;

וְנַעַר – אָץ לִהְיוֹת לְאִישׁ;

אַךְ נֶפֶשׁ סָב הָיְתָה צוֹהֶלֶת

לוֹ נִתְחַדֵּשׁ לוֹ גִּיל־הַיֶּלֶד.

הָעֲנָק וְהַגַּמָּד

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

עֲנָק נָשָׂא עַל הַכְּתֵפַיִם

גַּמָּד פָּעוּט – וְזֶה שָׁאַל:

"הַאִם רוֹאֶה אַתָּה מִגְדָּל,

הַמִּזְדַּקֵּר כְּלַפֵּי שָׁמַיִם

שָׁם, בַּשָּׂדֶה הַמְרֻחָק?"

– “לֹא” – הֶחֱזִיר לו הָעֲנָק.

בְּגַאֲוָה מֵאַיִן כָּמוֹהָ

חוֹשֵׁב אוֹתוֹ הַגַּמָּדוֹן:

"אַרְחִיק רְאוֹת מִמְּךָ, אָדוֹן,

כּי אָנֹכִי – יוֹתֵר גָּבוֹהַּ!"

★

כָּךְ אָנוּ, רְכוּבִים עַל כֶּתֶף קַדְמוֹנִים,

חוֹשְׁבִים שֶׁכְּנֶגְדָּם הֲרֵינוּ גְאוֹנִים.

הַכּוֹכָבִים

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

בֵּין כּוֹכָבִים – פֻּלְמוֹס וָרִיב:

לְמִי יִתְרוֹן שֶׁל אוֹר וָזִיו?

גַּלְגַּל־חַמָּה עָלָה עִם שַׁחַר –

וְלַוִּכּוּחַ אֵין עוֹד שַׁחַר.

אַרְתּוּר שׁוֹפֶּנְהַאוּאֶר (1788–1860)

אֶבֶן־בֹּחַן (מָשָׁל)

מאת

ארתור שופנהאואר

זָהָב בְּאֶבֶן־שְׁחוֹר שֻׁפְשַׁף בְּרֹב יָגִיעַ;

אוּלָם שׁוּם קַו צָהֹב עָלֶיהָ לֹא הוֹפִיעַ.

“הוֹ, אֵין זֶה זְהַב־אֱמֶת!” – פָּסְקוּ עוֹשֵׂי הַמְּלֶאכֶת

וְהִשְׁלִיכוּהוּ חִישׁ לַעֲרֵמַת־מַתֶּכֶת.

בְּרַם אַחַר־כָּךְ נִגְלָה כִּי חֵרֶף שְׁחוֹר־הַצֶּבַע –

לֹא אֶבֶן־בֹּחַן כְּלָל הָיְתָה זוֹ לְפִי טֶבַע.

יְקַר אוֹתוֹ זָהָב חָזַר וְהִתְבַּלֵּט:

רַק אֶבֶן אֲמִתִּית בּוֹחֶנֶת זְהַב־אֱמֶת

ג’וֹן סַאכְּס (1816–1887)

הָעִוְרִים וְהַפִּיל (מָשָׁל הֹדִי)

מאת

ג'ון גודפרי סאקס

שִׁשָּׂה בְּנֵי־הֹדּוּ, שֶׁחָשְׁקוּ

לִלְמֹד וּלְהַשְׂכִּיל,

הָלְכוּ בְּיַחַד יוֹם אֶחָד

לִרְאוֹת, מָה דְּמוּת לַפִּיל.

(אַף כִּי הָיוּ כֻּלָּם עִוְּרִים

וְלֹא רָאוּ כָּלִיל).

בִּקְרוֹב רִאשׁוֹן אֶל הָעֲנָק,

נִתְקַל בְּצַד כַּבִּיר;

קָשֶׁה, מֻצָק הָיָה הַצָּד –

מִשֵּׁשׁ הוּא וְהֵעִיר:

"מוּזָר מְאֹד, אַךְ זוֹ עֻבְדָּה:

הַפִּיל דּוֹמֶה לְקִיר!"

שֵׁנִי מִשֵּׁשׁ אֶת חָט־הַפִּיל

וְסָח בְּתִמָּהוֹן:

"כֻּלּוֹ עָגֹל, חָלָק וָחַד!

זֹאת חַשְׁתִּי אֶל־נָכוֹן.

וּבְכֵן, אוֹתוֹ יְצוּר־פְּלָאִים –

דּוֹמֶה הוּא לְכִידוֹן!"

אָז הַשְּׁלִישִׁי נִגַּשׁ לַפִּיל,

מִשֵּׁשׁ בַּיָּד וְחָשׁ

פִּתּוּל הַחֶדֶק הַגָּמִישׁ –

וּבִתְמִיהָה לָחַשׁ:

"עַכְשָׁו נְהִיר לִי טִיב הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְנָחָשׁ!"

גַּם הָרְבִיעִי בְּמִשּׁוּשׁוֹ

אֶת הַחַיָּה בָּחַן;

נִתְקַל בַּבֶּרֶךְ וְאָמַר:

"לָמֵד אֲנִי מִכָּאן,

לְמַה דוֹמֶה מִבְנֵה הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְאִילָן!

אֲזַי נָגַע הַחֲמִישִׁי

בָּאֹזֶן בִּלְטִיפָה –

וְסָח: "אָכֵן מַסְקָנָתִי

בְּרוּרָה וְתַקִּיפָה!

גַּם לָעִוֵּר גָּלוּי: לַפִּיל

צוּרָה שֶׁל מְנִיפָה!"

וְאִישׁ־הַחֵקֶר הַשִּׁשִּׁי

תָּפַס אֶת הַזָּנָב.

מִיָּד הִסִּיק מַסְקָנָתוֹ

לְפִי מִשּׁוּשׁ יָדָיו:

"עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי הַפִּיל

דּוֹמֶה לְחֶבֶל עָב!"

בֵּין הַשִּׁשָּׁה פָּרַץ פֻּלְמוֹס

עַד שֶׁנִּצְרַד קוֹלָם.

כָּל אִישׁ טָעַן כִּי עַל הַפִּיל –

רַק לוֹ מֻשָּׂג מֻשְׁלָם.

אַךְ, אִם בִּפְרָט צָדַק כָּל אִישׁ,

בַּכְּלָל טָעוּ כֻּלָּם!

מוּסַר הַשְׂכֵּל:

כֵּן הַפֻּלְמוֹס בֵּין אֱמוּנוֹת

שֶׁכֹּה רַבּוֹת שְׁמַעְתִּיו:

כָּל אִישׁ טוֹעֵן טַעֲנָתוֹ

מִבְּלִי הָבִין אָחִיו –

וְעַל הַפִּיל שֶׁלֹּא רָאוּ

אֵינָם פּוֹסְקִים לָרִיב!

מֵאוֹצַר הַמָּשָׁל הָרוּסִי שְׁלִפְנֵי קְרִילוֹב

מ. לוֹמוֹנֹוסוֹב (1711–1765)

הָאָרֶץ וְהַשֶּׁמֶשׁ

מאת

מיכאיל לומונוסוב

אָדוֹן אֶחָד עָרַךְ מִשְׁתֶּה לְמֻזְמָנִים

וְתוֹךְ שִׂיחָה פָּרַץ פֻּלְמוֹס בֵּין שְׁנֵי תּוֹכְנִים.

זֶה סָח כִּי הַחַמָּה סוֹבֶבֶת אֶת הָאָרֶץ

וְזֶה – כִּי סְבִיב חַמָּה כַּדּוּר־הָאֲדָמָה רָץ.

“קוֹפֶּרְנִיק” וְ“תַלְמַי” – גָּדַל בֵּינָם הָרִיב;

הִקְשִׁיב לוֹ הַטַּבָּח – וּצְחוֹק רִחֵף עַל פִּיו.

נָזַף בּוֹ אֲדוֹנָיו: "מָה לַעַג זֶה מַבִּיעַ?

כְּלוּם נְהִירִים לְךָ שְׁבִילָיו שֶׁל הָרָקִיעַ?"

הֵשִׁיב הָאִישׁ: "צוֹדֵק קוֹפֶּרְנִיק, בְּלִי סָפֵק.

גַּם בְּלִי מַסָּע אַל־עַל, אֵדַע כִּי הוּא צוֹדֵק:

מֵי־זֶה רָאָה טַבָּח חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם,

שֶׁסְּבִיב קְדֵרַת־צָלִי יָסֹב אֶת הַכִּירַיִם?"

ו. טְרֶדְיַקוֹבְסְקִי (1703–1769)

זְקֵנָה חוֹלַת־עֵינַיִם (עַל פִּי אֶזוֹפּוֹס)

מאת

וסילי טרדיאקובסקי

אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת חָדְלָה לִרְאוֹת יָפֶה;

לָכֵן, לְשֵׁם טִפּוּל, הִזְמִינָה לָהּ רוֹפֵא:

יָבוֹא־נָא אֶל בֵּיתָהּ, יַקְדִּישׁ לָהּ זְמַן כַּצֹּרֶךְ –

וְהִיא, מִבְּלִי קַמֵּץ, תִּפְסוֹק לוֹ שְׂכַר־הַטֹּרַח.

מָרַח אוֹתוֹ רוֹפֵא עֵינֶיהָ בְּמִשְׁחָה –

וְהַחוֹלָה צֻוְּתָה לִשְׁכַּב בַּחֲשֵׁכָה.

יוֹם־יוֹם, אַחַר טִפּוּל, יָרַד עָלֶיהָ חשֶׁךְ –

וְהָרוֹפֵא נִצְּלוֹ… לְשֵׁם סְחִיבָה וּמֹשֶׁךְ:

תָּמִיד לִפְנֵי צֵאתוֹ, צְרוֹרוֹ הָיָה נִמְלָא

מִכָּל הַבָּא בַּיָּד: כְּלֵי־כֶּסֶף, בַּד, שִׂמְלָה…

לִבָּהּ הִרְגִּישׁ בַּשֹּׁד. וְכַאֲשֶׁר הֶחְלִימָה,

הִבְחִינָה, מָה עוֹלֵל הַזֵּד בַּבַּיִת פְּנִימָה:

בֵּיתָהּ, לִפְנֵי חָלְיָהּ, הָיָה מָלֵא כָּל טוּב;

עַתָּה, עִם הֵרָפְאָהּ – שָׁמֵם הוּא וְעָלוּב.

בֵּינְתַיִם בָּא רוֹפְאָהּ: "וּבְכֵן, גָּבִרְתִּי, שַׁלְּמִי־נָא:

עָשִׂיתִי כְּמֵיטַב חָכְמַת הַמֶּדִיצִינָה.

הִצְלִיחַ הָרִפּוּי: כָּל אִישׁ וְאִישׁ יָעִיד

כִּי רְאוּתֵךְ עַתָּה – טוֹבָה הִיא מִתָּמִיד".

– “לֹא אֲשַׁלֵּם פְּרוּטָה!” – בְּרֹגֶז הִיא הֵטִיחָה:

"מַצַּב עֵינַי הוּרַע – וְזֹאת מִיָּד אוֹכִיחָה:

בְּטֶרֶם טִפּוּלְךָ – עֵינַי הָיוּ רוֹאוֹת

בְּכָל פִּנּוֹת־בֵּיתִי כְּבֻדָּה רַבָּה מְאֹד

וְאִלּוּ אַחֲרָיו – אֲבוֹי לִי: שׁוּב מִמֶּנָּה

אֲפִלּוּ עֲשִׂירִית עֵינַי לֹא תֶּחֱזֶינָה!"

א. סוּמַרוֹקוֹב (1718–1777)

הָאַרְנָב

מאת

אלכסנדר סומארוקוב

חַיָּה אַחַת – מִתּוֹךְ מִשְׁגֶּה מִקְרִי –

פָּגְעָה בְּקֶרֶן בָּאֲרִי.

תַּגְמוּל אוֹתוֹ שַׁלִּיט הָיָה מָהִיר כְּסַעַר:

הֻטְּלָה עַל כָּל יְצוּר מַקְרִין

חוֹבַת גָּלוּת. מֻנָּה בֵּית־דִּין

לְיַד לִשְׁכַּת מִנְהַל־הַיַּעַר.

עָלָיו לִבְדּוֹק

כָּל רֹאשׁ כַּחֹק –

וְלַעֲנֹושׁ בְּכָל הַחֹמֶר:

כָּל קַרְנוּנִי חַיָּב בְּלִי אֹמֶר

לִגְלוֹת לָעַד בְּשֶׁל קַרְנָיו!

מִיָּד אֵימַת גֵּרוּשׁ נָפְלָה עַל הָאַרְנָב.

אָכֵן, אֶפְשָׁר לִשְׁאוֹל: מַדּוּעַ?

הֲרֵי הַגְּזָר עָלָיו לֹא חָל:

לוֹ אֵין קַרְנַיִם, כְּיָדוּעַ!

אַךְ הוּא בּוֹרֵחַ – וַחֲסָל.

“תָּמִיד” – הוּא מְהַרְהֵר – בְּלִשְׁכָּאוֹת כָּאֵלּוּ

הַלַּבְלָרִים הֵם אַכְזָרִים –

וְהָעִקָּר: נוֹכְלִים גְּמוּרִים!

מָה אֶעֱשֶׂה, אִם יִתְנַכֵּלוּ

בְּשֵׁם “קַרְנַיִם” לְזַכּוֹת

אֶת שְׁתֵּי אָזְנַי הָאֲרֻכּוֹת?

אַף אִם אֶצְדַּק בַּדִּין וְלֹא אִדּוֹן לְשֵׁבֶט –

הֵן תַּעַכְרֵנִי הַסַּחֶבֶת –

כִּי אוֹי לַחַי אֲשֶׁר יִשְׁקַע

בַּיָּם־הַנְּיָר שֶׁבַּלִּשְׁכָּה!"

מ. חֶרַסְקוֹב (1733–1807)

חוֹטֵב־עֵצִים

מאת

מיכאיל חראסקוב

אַל תְּקַוֶּה לַשָּׁוְא, נִתְפָּס לְחֵשֶׁק־פֶּתַע,

שֶׁתִּצְטַיֵּן בִּתְחוּם, שֶׁבּוֹ לֹא הִתְמַחֵיתָ!

בְּגֶדֶר כָּשְׁרְךָ פְּעַל־נָא, יְדִידִי:

עִסּוּק חָטוּף בַּכֹּל – רַק יְגִיעָה בִּכְדִי.

★

בֶּן־כְּפָר חָטַב עֵצִים בַּיַּעַר.

לִמְלֶאכֶת זוֹ מֻכְשָׁר גַּם בָּעַר.

גַּרְזֶן וּמֶרֶץ טוֹב

בָּאֶצְבָּעוֹת הָעֶשֶׂר –

דַּיָּם בִּשְׁבִיל לַחְטוֹב;

אֵין צֹרֶךְ בִּפְּרוֹפֶסּוֹר.

אַךְ מִשּׁוּם־מָה פִתְאֹם דִּמָּה אוֹתוֹ בֶּן־כְּפָר

כִּי חָרַשׁ־עֵץ הוּא וְנַגָּר.

גֵּאֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, הִפִּיל בְּיַעַר אֹרֶן

עָבֶה מְאֹד, יָשָׁר כְּתֹרֶן,

חָתַךְ גִּזְעוֹ, קִצֵּץ בַּדָּיו –

וּכְבָר בּוּל־עֵץ לוֹ בְּיָדָיו

גַּם תָּכְנִיתוֹ הִיא כְּבָר מוּכֶנֶת:

הוּא יַעַשׂ שֹׁקֶת מְצֻיֶּנֶת!

וְהוּא נוֹקֵר, חוֹרֵר, מַתְקִין שְׁקַעֲרוּרָה –

אַךְ אֵיזוֹ שֹׁקֶת אֲרוּרָה:

לָהּ, נְקוּבָה וַחֲרוּרָה,

אֵין שׁוּם צוּרָה! שַׁעֲרוּרָה!

שׁוּב בְּמַכּוֹת גַּרְזֶן כֻּלָּהּ מְקֻעֲקַעַת –

וְסוֹף הָעֵסֶק – בִּישׁ: הַשֹּׁקֶת מִתְבַּקַּעַת.

רַעְיוֹן חָדָשׁ בּוֹ מְנַצְנֵץ:

יֵשׁ לְקַדֵּר קְדֵרָה־שֶׁל־עֵץ!

הוּא אָץ, מֵזִּיעַ, מִתְאַמֵּץ,

אַךְ שׁוּב – כֵּלָיו לוֹ לְרוֹעֵץ;

בּוֹגֵד בּוֹ הַגַּרְזֶן, מוֹעֶלֶת הַמִּפְסֶלֶת –

וְהַקְּדֵרָה, אֲבוֹי, פְּגוּמָה וּמְקֻלְקֶלֶת.

אוּלַי, אִם רַע מַזַּל קְדֵרָה,

מַזָּל כַּף־אֹכֶל לֹא יֵרַע?

גַּם הִיא תִּהְיֶה לוֹ לְתוֹעֶלֶת:

יִגְמַע בָּהּ חֲמִיצָה וְגַם יֹאכַל דַּיְסָה!

וְדַעַת הָ“אֻמָּן” חָזְרָה וְנִתְפַּיְסָה.

וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? אָכֵן, בְּרֹב יָגִיעַ

אוֹתוֹ חָרָשׁ דָּגוּל אֶל מַשֶּׁהוּ הִגִּיעַ:

אֶת כַּף־הָעֵץ, אָמְנָם, קִלְקֵל –

אַךְ, בִּמְקוֹמָהּ, עָשָׂה… מַקֵּל.

י. חֶמְנִיצֶר (1745–1784)

מֶטָפִיסִיקָן

מאת

איוואן חמניצר

נוֹדַע לָאָב עָשִׁיר כִּי “חוּג־חֶבְרָה מֻבְחָר”

שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לִלְמוֹד – אֶל הַנֵּכָר.

מִי שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמּוֹלֶדֶת

מִן הַמְּדִינוֹת הַנָּכְרִיּוֹת –

נִכְבָּד מְאֹד עַל הַבְּרִיּוֹת:

רוֹאִים בּוֹ אִישִׁיּוּת מֻשְׁלֶמֶת־מְלֻמֶּדֶת.

וּבְכֵן, שָׁלַח גַּם בְּנוֹ לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

לָמַד הַבֵּן – וְשָׁב… טִפֵּשׁ מִשֶּהָיָה.

נָפַל שָׁם הַצָּעִיר לִידֵי מוֹרֵי־הַשֶּׁקֶר,

אַנְשֵׁי חָכְמָה־לַבַּטָּלָה,

שֶׁתַּחַת דַּעַת מוֹעִילָה,

דָּרְשׁוּ בְּלִי־הֶרֶף בַּמֻּפְלָא

וּבִלְבְּלוּ מֹחוֹת בְּפִלְפּוּלִים שֶׁל “חֵקֶר”.

עַד אָז אוֹתוֹ בָּחוּר הֶדְיוֹט

הוֹצִיא מִפִּיהוּ סְתָם שְׁטֻיּוֹת;

מֵאָז – שְׁטֻיּוֹת “לַמְדָּנִיּוֹת”.

אֶת פִּטְפּוּטָיו לֹא בָּן לֹא כְּסִיל וְלֹא פִּקֵּחַ –

ןמן הַפַּטְפְּטָן כָּל אִישׁ הָיָה בּוֹרֵחַ.

הוֹלֵךְ הוּא יוֹם אֶחָד, תָּפוּס בְּחֵקֶר־יֶתֶר

הוֹפֵךְ בַּמֻּפְלָאוֹת וְעִנְיְנֵי־הַסֵּתֶר

כְּדֵי לְהַעֲלוֹת

“עִלַּת־כָּל־הָעִלּוֹת”;

וּבְעוֹד מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁמֵי־מָרוֹם פּוֹרַחַת,

מָעַד הוּא וְנָפַל – וְנִתְגַּלְגֵּל לְפַחַת.

לְמַזָּלוֹ אָבִיו רָאָה בַּתַּקָּלָה

וְרָץ לְהִצְטַיֵּד בְּחֶבֶל־הַצָּלָה.

וּבֵינָתַיִם גַּם בַּבּוֹר

הוֹסִיף חוֹקְרֵנוּ לַחֲקֹור.

כָּאן לְעִנְיָן חָדָשׁ סַקְרָנוּתוֹ נֵעוֹרָה:

כֵּיצַד הִתְרַחֲשָׁה נְפִילָתוֹ הַבּוֹרָה?

מָה סִבָּתָהּ? אוּלַי גְּרָמָהּ

הֵד רְעִידַת הָאֲדָמָה

וְלַחַץ שֶׁל אֲוִיר גָּבוֹהַּ עַד פִּי כַּמָּה…

וְשֶׁמָּא עַל אוֹתָהּ מַסֶּכֶת מְסֻבֶּכֶת

יֵשׁ הַשְׁפָּעָה סְמוּיָה גַּם לְכוֹכְבֵי־הַלֶּכֶת?

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה חָזַר

הָאָב עִם חֶבֶל וְאָמַר:

"הִנֵּה אֲנִי מוֹרִיד הַחֶבֶל אֶל הַשֶּׁקַע.

הֶחְזֵק בּוֹ חִישׁ – וְאַעֲלֶךָּ!"

“הַמְתֵּן,. הַמְתֵּן!” –

קְרָא הַבֵּן –

“אֱמוֹר לִי קֹדֶם: מָה־זֶה חֶבֶל?”

שָׁמַע הָאָב קֻשְׁיַת־הַהֶבֶל

וּבִקְצָרָה הֵשִׁיב לֵאמֹר:

“זֶה כְּלִי לִמְשֹׁךְ בּוֹ אִישׁ מִבּוֹר!”

“זֶה כְּלִי פָּשׁוּט מִדַּי” – פָּסַק אוֹתוֹ בַּר־מֹחַ:

“אֶפְשָׁר לִמְצֹא אַחֵר, יוֹתֵר יָאֶה וָנוֹחַ!”

– "אַךְ לְשֵׁם כָּךְ דָּרוּשׁ לִי זְמַן,

וְחֶבֶל זֶה – הוּא כְּבָר מוּכָן!"

– וּמָה־זֶה זְמַן, אֱמוּר לִי, אַבָּא?"

כָּאן הַזָּקֵן לִידֵי חֵמָה בָּא

וְסָח לִבְנוֹ הַמְּבֻלְבָּל:

"זְמַן – מִן דָּבָר הוּא שֶׁחֲבָל

לְבַזְבְּזוֹ בִּשְּׁבִיל סָכָל!

שֵׁב כָּאן בַּפַּחַת וְחַכֵּה־נָא

עַד שֶׁאָבוֹא עוֹד פַּעַם הֵנָּה!"

★

כְּדַאי הוּא לְזַמֵּן עִם פֶּתִי זֶה בְּיַחַד

גַּם יֶתֶר בְּנֵי־מִינוֹ, פַּטְפְּטָנִים, לְפַחַת!

אוּלָם מִנַּיִן יִלָּקַח

בּוּר עֲנָקִי עַד כְּדֵי כָּךְ?

א. בּוֹגְדַנוֹבִיץ' (1743–1803)

הַכִּילַי

מאת

איפוליט בוגדנוביץ'

קֻפָּה שֶׁל־כֶּסֶף – מָה עֶרְכָּה,

אִם הִיא נִטְמֶנֶת בַּקַּרְקַע?

כִּילַי בֶּן־טֶפֶשׁ חַי בְּלִי נַחַת

בַּאֲפֵלַת פִּנָּה נִדַּחַת.

הוּא חַי כְּפִי שֶׁחַי הַסָּב –

וּמְחַקֶּה אֶת מַעֲשָׂיו.

כִּזְקַן סָבוֹ, זְקָנוֹ צוֹמֵחַ:

כִּילַי אֵינֶנּוּ מִתְגַּלֵּחַ.

הוּא מַאֲמִין רַק בְּמָמוֹן –

וְהוּא סוֹמֵךְ רַק עַל מַטְמוֹן.

לִטְמוֹן – הֵחֵל אָבִיו שֶׁל סַבָּא:

כַּסְפוֹ בְּלִי־הֶרֶף לִקְבוּרָה בָּא.

אֶת מָסָרְתּוֹ הִמְשִׁיךְ הַסָּב –

וְכֵן הָאָב עַד סוֹף יָמָיו.

כְּשֶׁתּוֹרוּ לָמוּת הִגִּיעַ,

הִסְפִּיק בְּקֹשִׁי לְהוֹדִיעַ

(מַמָּשׁ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן)

מְקוֹם קִבְרוּ שֶׁל הַמָּמוֹן

לְזוּגָתוֹ – אוּלָם הִשְׁבִּיעַ

אוֹתָהּ לִשְּׁמוֹר עַל הַמַּטְמוֹן.

הִיא לֹא בַּגְדָה בְּצַוָּאָה זֹאת.

לְהֵפֶךְ: כֶּסֶף רַב נִגְנַז עוֹד,

כִּי מִנִּי אָז הַבֵּן הַבְּכוֹר

הוֹסִיף לִצְבוֹר וְגַם לִקְבּוֹר.

קְבוּרַת קֻפּוֹת עוֹדָהּ נִמְשֶׁכֶת

גַּם אַחֲרָיו: יוֹרְשׁוֹ, הַנֶּכֶד,

אַף הֶעֱמִיק אֶת קְבוּרָתָן – קָרוֹב־יוֹתֵר אֶל הַשָּׂטָן!

א. דְמִיטְרִיֶב (1760–1837)

מַעֲשֶׂה בְּעַכְבָּרוֹן

מאת

איוואן דמיטרייב

(עַל־פִּי לַה־פוֹנְטֶן)

הוֹ, יְלָדִים, עוֵּלי־יָמִים,

מָה מְּסֻכָּן הוּא גִּיל תָּמִים!

עַל עַכְבָּרוֹן אֶחָד, צָעִיר מִהְיוֹת בַּר־דֵּעַ,

עָבַר מִקְרֶה מְזַעֲזֵעַ;

וְכָךְ סִפֵּר אוֹתוֹ שׁוֹבָב

עַל הָאֵרוּעַ לִקְרוֹבָיו:

הַיּוֹם הִרְהַבְתִּי עֹז לָצֵאת מִן הַמַּחְתֶּרֶת;

עָבַרְתִּי אֶת הַגְּבוּל מִתּוֹךְ רִיצָה נִמְהֶרֶת:

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת כִּי שׁוּב אֵינִי תִּינוֹק.

פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵרָחוֹק

שְׁנֵי בַּעֲלֵי־חַיִּים מִסּוּג בִּלְתִּי־יָדוּעַ:

אֶחָד הָיָה כָּל־כָּךְ צָנוּעַ,

נְעִים־הִלּוּךְ, חָבִיב, שָׁלֵו,

כֹּה יְפֵה־תֹאַר וְטוֹב־לֵב!

וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי – חֻצְפָּן, צַרְחָן פָּרוּעַ.

זְנָבוֹ – כְּוָו, וְנוֹצוֹתָיו

סְמוּרוֹת כְּאִלּוּ בָּא מִקְּרָב.

מֵעַל רֹאשׁוֹ תְּפִיחָה צוֹמַחַת,

צִבְעָהּ כָּאֵשׁ – אֵימָה וָפַחַד!

אוֹתוֹ יְצוּר נוֹרָא נִפְנֵף

בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת כְּמִתְעוֹפֵף –

וּבְקוֹל כֹּה עַז הִתְחִיל לִצְרוֹחַ,

שֶׁאַף כִּי אֵין אֲנִי פַּחְדָן,

אַרְבַּע רַגְלַי, בְּרַעֲדָן,

מֵאֲלֵיהֶן חָפְזוּ לִבְרוֹחַ.

מָה רַב דַּאֲבוֹנִי! לוּ לֹא אוֹתוֹ הַזֵּד,

וַדַּאי עִם הַשֵּׁנִי הָיִיתִי מִתְיַדֵּד.

יָכֹלְתִּי בּוֹ לִמְצוֹא מַדְרִיךְ מוֹעִיל וָרֵעַ:

עֵינָיו אוֹמְרוֹת חִבָּה וְחֵשֶׁק לְסַיֵּעַ.

וּבְאֵיזוֹ עֲדִינוּת זְנָבוֹ מִתְנַעֲנֵעַ!

צַמְרוֹ חָלָק כְּשֶׁל עַכְבָּר,

אַךְ סַסְגּוֹנִי וּמְנֻמָּר –

וְעַל גַּבּוֹ רָקוּם צִיּוּר מַרְהִיב־עֵינַיִם!

דּוֹמֶה לְשֶׁל עַכְבָּר גַּם תֹּאַר הָאָזְנַיִם.

אָכֵן, אֲנִי מַסִּיק מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים

כִּי הוּא אוֹהֵד מְאֹד אֶת עַם־הָעַכְבָּרִים!"

– “בְּנִי, אֶת הַשְּׁנַיִם כְּבָר זִהֵיתִי!” –

שִׁסְּעָה אִמּוֹ

אֶת נְאוּמוֹ:

"וּבְכֵן, עַכְשָׁו שְׁמָעֵנִי, פֶּתִי:

אוֹתוֹ עָנָו, צַדִּיק תָּמִים,

אֲשֶׁר כָּל־כָּךְ אוֹתְךָ הִקְסִים –

קָרוּי חָתוּל, וְהוּא רוֹצֵחַ

וְצוֹרְרֵנוּ הַגָּדוֹל;

וְהַשֵּׁנִי הוּא תַּרְנְגוֹל,

אוֹהֵב־שָׁלוֹם, יְדִיד לַכֹּל,

עַל אַף קוֹלוֹ זֶה הַצּוֹרֵחַ.

שׁוּב אַל תִּשְׁפּוֹט, יַלְדִּי הַתָּם,

טִיב הַבְּרִיּוֹת עַל־פִּי דְּמוּתָם!"

זְבוּב

מאת

איוואן דמיטרייב

שׁוֹר שָׁב מֵעֲמָלוֹ עִם מַחְרַשְׁתּוֹ גַם־יַחַד,

וְעַל קַרְנֵי הַשּׁוֹר יָשַׁב לוֹ זְבוּב בְּנַחַת.

פִּתְאֹם רָאָה מִמְּקוֹם־שִׁבְתּוֹ:

עָף זְבוּב אַחֵר מִבְּנֵי־שִׁבְטוֹ.

“שָׁלוֹם!” – אוֹמֵר הַלָּז: "הִנֵּה, אָחִי, נִפְגַּשְׁנוּ!

אֱמוֹר, מֵאַיִן אַתָּה בָּא?"

עוֹנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה:

“אֲנַחְנוּ, יְדִידִי, חָרַשְׁנוּ!”

מָשָׁל מִבְּלִי־מֵשִׂים מוֹלִיךְ אֶל הַמְּצִיאוּת.

מִי לֹא שָׁמַע מֵאִישׁ פָּעוּט

הִתְפָּאֲרוּת בִּלְשׁוֹן “אֲנַחְנוּ”,

כְּגוֹן: “בִּצַּעְנוּ!” אוֹ “נִצַּחְנוּ!”

ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)

תִּגְרַת הַקֵּרְחִים

מאת

וסילי ז'וקובסקי

שְׁנֵי יְדִידִים קֵרְחִים הָלְכוּ יַחְדָּו בַּדֶּרֶךְ –

וּמַשֶּׁהוּ בּוֹרֵק רָאוּ פִּתְאֹם בְּחוֹל.

מִיָּד חָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם: “זֶה חֵפֶץ יְקַר־עֵרֶךְ!”

– “זוֹ מְצִיאָה שֶׁלִּי!” – קָרָא אֶחָד בְּקוֹל.

– “זֶה שֶׁקֶר! הִיא שֶׁלִּי!” – עָנָה שֵׁנִי בְּצֶרַח.

וּכְבָר כָּל אִישׁ מֵהֶם דּוֹחֵף

רֵעוֹ בַּצַּד וּבַכָּתֵף.

אַגַּב מַכּוֹת, נִתְלָשׁ – פּוֹרֵחַ

שְׂרִיד־שְׂעָרוֹ שֶׁל כָּל קֵרֵחַ…

וּמָה הַחֵפֶץ הַבּוֹרֵק,

עָלָיו יָצְאוּ לְהֵאָבֵק?

זֶה לֹא הָיָה כִּי־אִם… מַסְרֵק!

דֶנִיס דָּוִידוֹב (1784– 1839)

הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם

מאת

דניס דוידוב

עָיְפוּ רַגְלֵי־אָדָם מִטֹּרַח הָרִיצוֹת

עַל רְצִיפִים קָשִׁים, בַּחוֹל וּבַבִּצּוֹת;

סַבְלָנוּתָן פָּקְעָה אֵי־פַעַם

וְאֶל הָרֹאשׁ דִּבְּרוּ בְּזַעַם:

"מַדּוּעַ־זֶה תִּשְׁלוֹט עָלֵינוּ כְּרוֹדָן?

וְכִי הֶפְקֵר לֵךָ – רַגְלַיִם וּכְבוֹדָן?

בַּיּוֹם וְאַף בַּלֵּיל, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף

תַּעֲבִידֵנוּ, רֹאשׁ קְשֵׁה־עֹרֶף!

בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מַצָּב,

נָרוּץ אֶל כָּל אֲשֶׁר תְּצַו –

בְּסַנְדָּלִים, בְּנַעֲלַיִם,

בְּמַגָּפַיִם, עַרְדָּלַיִם…

תִּכְפֶּה עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר

עֲמַל־הַפֶּרֶךְ שֶׁל אָסִיר –

וּבְעַצְמְךָ תֵּשֵׁב לְמַעְלָה,

וְהַטִּרְחָה מִמְּךָ וָהָלְאָה.

תָּשִׂיחַ בְּאָפְנָה, בְּעִנְיְנֵי־חֶבְרָה,

בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַנּוֹחַ אוֹ הָרָע.

אַף בָּנוּ, לִפְעָמִים, בְּלֵצָנוּת תָּשִׂיחָה,

וְלֹא אַחַת נִסְפּוֹג עֻקְצֵי־לִגְלוּג מִפִּיךָ.

הַכְּלָל, תִּרְאֵנוּ כְּהֶפְקֵר,

כִּכְלִי־מִשְׂחָק וְלֹא יוֹתֵר!"

– “שִׁתְקוּ־נָא, חֲצוּפוֹת!” – הָרֹאשׁ אוֹתָן הִפְסִיק –

"וָלֹא – עַל כָּרְחֲכֶן מִיָּד אֶתְכֶן אַשְׁתִּיק!

הַתְמַגְּרוּ שִׁלְטוֹן־הַקֶּבַע,

אֲשֶׁר נִתַּן לִי מִן הַטֶּבַע?"

– "אָכֵן, נוּכַל עוֹד לְהַשְׁלִים

עִם הֱיוֹתְךָ בֵּין הַמּוֹשְׁלִים.

אַךְ, לְפָחוֹת, אַל־נָא תַּפְרִיֽז עוֹד

בַּהֲבָלִים אוֹ בְּקַפְּרִיֽזוֹת!

אִם יֵשׁ לֵךָ, אָמְנָם, הַזְּכוֹת לִהְיוֹת מוֹשֵׁל,

הֲרֵי גַם לָנוּ יֵשׁ… הַזְּכוּת לְהִכָּשֵׁל.

וְאִם הָרֶגֶל – יִקָּרֶה לָהּ

בַּדֶּרֶךְ נֶגֶף: צוּר אוֹ סֶלַע –

אוּלַי, אַתָּה תִּהְיֶה זָב דָּם,

הוֹד מַלְכוּתְךָ, הָרֹאשׁ הָרָם!"

כָּל אִישׁ וָאִישׁ מֵבִין, מָה רֶמֶז הֶעֱלֵיתִי,

אַךְ – הַס מִלְּפָרֵשׁ! הַמְּפַטְפֵּט הוּא פֶּתִי.

הָרְאִי וְהַנָּהָר

מאת

דניס דוידוב

עַל דְּבַר־אֱמֶת וּדְבַר־מוּסָר,

שֶׁהֵם אוֹיְבֵי מַלְכֵי־הָרֶשַׁע,

שַׁלִּיט עָרִיץ הִרְשִׁיעַ שַׂר:

גַּרְדּוֹם – עָנְשׁוֹ עַל זֶה הַפֶּשַׁע.

בִּקֵּשׁ הַשַּׂר־הַפִילוֹסוֹף

מֵאֵת מַלְכּוֹ, לִפְנֵי הַסּוֹף,

שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ לְהוֹפִיעַ

וּלְהַשְׁמִיעַ

אֶת קוֹלוֹ:

לֹא לְבַקֵּשׁ חֶמְלָה – חָלִילָה, לֹא וָלֹא!

חֶפְצוֹ – רַק לְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ מְשָׁלוֹ.

הַמֶּלֶךְ, שֶׁגָּזַר דִּינוֹ בִּמְלוֹא־הַחֹמֶר,

נֵאוֹת לַבַּקָּשָׁה. פָּתַח הַשַּׂר וַיֹּאמֶר:

הָיֹה הָיָה יַלְדּוֹן פָּרוּעַ וּפִרְאִי.

רָאָה הוּא יוֹם אֶחָד אֶת פַּרְצוּפוֹ בִּרְאִי –

וְנִתְמַלֵּא חֵמָה בּוֹעֶרֶת

עַל צוּרָתוֹ הַמְּכֹעֶרֶת.

מִיָּד תָּפַס פַּטִּישׁ. הַךְ! – וְהָרְאִי נִשְׁבָּר.

שָׂמֵחַ הַפִּרְחָח עַל נְקָמָה נִצַּחַת.

אַךְ – אוֹי! – לְמָחֳרָת מַרְאֶה לוֹ הַנָּהָר

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַנֶּאֱלַחַת.

שׁוּב אֵין מָנוֹס מִן הַכְּלִמָּה!

שׁוּב לֹא תּוֹעִיל לוֹ נְקָמָה:

אֶת הַנָּהָר, אֲשֶׁר יָצַֽר יָהּ,

אֵין לְהַשְׁמִיד כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!

בּוֹשׁ, הַשַּׁלִּיט! אֲנִי – הָרְאִי:

תּוּכַל לִשְׁבּוֹר מַכְשִׁיר אַרְעִי;

אַךְ יֵשׁ נָהָר גָּדוֹל, הַמְכֻנֶּה הִיסְטוֹרְיָה –

וְהוּא שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ קַטֵּגוֹרְיָה".

הַמֶּלֶךְ זֻעֲזַע; רָשְׁמוֹ הָיָה כַּבִּיר.

לַשַּׂר נָתַן הוּא דְרוֹר וְאשֶׁר תַּחַת־שֶׁמֶשׁ…

חַכּוּ מְעַט, סְלִיחָה! – חִיְּבוֹ גָּלוּת־סִיבִּיר:

וָלֹא – יַחְשׁוֹב כָּל אִישׁ: מָשָׁל הוּא וְלֹא מֶמֶשׁ!

א. אִיזְמַיְלוֹב (1779–1831)

הַקּוּקִיָּה

מאת

אלכסנדר איזמאילוב

“שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!” – אוֹמֶרֶת הַקּוּקִית

לַיַּרְגָּזִי וְלַחוֹחִית:

"דִּבְרֵי־אֱמֶת בְּפִי – אֵינֶנִּי שַׁקְרָנִית.

הָיִיתִי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

בְּיַעַר־עַד אַדִּיר, בִּקְצֵה־הַמְּדִינָה.

שָׁמַעְתִּי שָׁם לָרִאשׁוֹנָה

זִמְרַת זָמִיר. הַפְלֵא וָפֶלֶא!

גַּם זִמְרָתִי מְצֻיָּנָה,

אוּלָם הַהִיא – זִמְרָה שׁוֹנָה:

הִיא מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ!

מַמָּשׁ נָמוֹג הַלֵּב מֵאשֶׁר

עֵת הַזָּמִיר בִּמְלוֹא־קוֹלוֹֽ שָׁר!

וּמֶה עָרֵב גַּם שֵׁפֶל־צְלִיל,

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה – שׁוֹמְעוֹ מֻקְסָם כָּלִיל…

מַה לְעֻמַּת זָמִיר – חָלִיל?

כֻּלִּי הִתְפָּעֲלוּת!.. אוֹדֶה וְלֹא אַסְתִּירָה:

גַּם פִּי לָמַד, סוֹף־סוֹף, לָשִׁיר

בְּנֹסַח זֶה שֶׁל הַזָּמִיר.

כָּמוֹהוּ בְּדִיּוּק בְּאָזְנֵיכֶם אָשִׁירָה.

רוֹצִים אַתֶּם?" – “נִשְׁמַע!”

– "וּבְכֵן, שִׁתְקוּ, חַכּוּ!

הֲרֵינִי מַתְחִילָה: קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ!"

לֹא פַּעַם צְלִיל דּוֹמֶה יַשְׁמִיעוּ בְּקוֹלָם

מְתַרְגְּמֵי שִׁירָה שֶׁל גְּאוֹנֵי־עוֹלָם.

הַדּוֹגֶרֶת

מאת

אלכסנדר איזמאילוב

“הוֹ, מָה רָזִיתִי, מַה כָּחַשְׁתִּי!” –

הִתְפָּאֲרָה, אַחַר דְּגִירָה,

בַּת־לוּל לִפְנֵי הַחֲבֵרָה:

"הֲרֵי עֶשְׂרִים יָמִים מֵעַל בֵּיצַי לֹא מַשְׁתִּי!

מִבְּלִי שָׁתֹה, מִבְּלִי אָכֹל,

דָּגַרְתִּי כָּאן עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ!"

– "וּבְכֵן, כַּמָּה, הַרְשִׁי לִשְׁאוֹל,

לָךְ אֶפְרוֹחִים בְּסַךְ־הַכֹּל?"

– בֵּיצַי הָיוּ רַבּוֹת, אַךְ אֵין לִי שׁוּם אֶפְרוֹחַ,

כִּי – מַעֲשֵׂה־שָׂטָן –

מִעַכְתִּי אֶת כֻּלָּן".

“אֲנִי” – טוֹעֵן פְּלוֹנִי כְּזוֹ הַתַּרְנְגֹלֶת –

“יוֹשֵׁב יוֹמָם וָלֵיל, עוֹבֵד עַד קְצֵה־הַיְכֹלֶת!”

וְהוּא אָמְנָם יוֹשֵׁב, בְּלִי זוּז וּבְלִי הַפְסִיק –

יוֹשֵׁב וּמְקַלְקֵל נְיָר וּדְיוֹ לָרִיק.

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

סַנְדְּלָר

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

אֵי־פַעַם בִּתְמוּנָה הִבִּיט סַנְדְּלָר.

הֵעִיר הוּא כִּי בְּנַעַל יֵשׁ מִגְרַעַת;

מִיָּד תִּקְּנָהּ אַפֶּלֶס הַצַּיָּר.

אַךְ הַסַּנְדְּלָר הוֹסִיף לַמֵּד לוֹ דַעַת:

"דּוֹמַנִי, קְצָת עָקֹם הוּא הַפַּרְצוּף,

וְהֶחָזֶה – חָשׂוּף מִדַּי מִמַּעַל…"

כָּאן הַצַּיָּר שִׁסַּע אֶת הֶחָצוּף:

“אַל נָא תָּדוּן לְמַעְלָה מִן הַנַּעַל!”

חֵרְשִׁים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

חֵרֵשׁ תָּבַע חֵרֵשׁ לְדִין דַּיָּן חֵרֵשׁ.

“יַחְזִיר אֶת פָּרָתִי!” – זוֹעֵק הוּא וְדוֹרֵשׁ.

מֵשִׁיב לוֹ הַנִּתְבָּע: "תְּבִיעָה זוֹ – שִׂיא־חֻצְפָּֽה בָּהּ:

אֶת שְׂדֵה־הַבּוּר הַזֶּה יָרַשׁ אָבִי מִסַּבָּא!"

וְהַדַּיָּן פָּסַק: "לְשֵׁם כִּפּוּר חַטָּאת,

חַתְּנוּ אֶת הַבָּחוּר, אַף כִּי אָשְׁמָה הַבַּת!"

פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)

מַעֲשֶׂה בְּכֶלֶב

מאת

פיוטר ויאזמסקי

נָבַח הַכֶּלֶב עַל גַּנָּב.

לְמָחֳרָת הֻכָּה הַכֶּלֶב:

כִּי הוּא הֵעִיר אֶת אֲדוֹנָיו

בִּנְבִיחָתוֹ מִשְּׁנַת־הַשֶּׁלֶו.

לָמַד הַכֶּלֶב סוֹד שְׁתִיקָה.

גַּנָּב זָכָה לְרֹב־מַלְקוֹחַ.

וְאָז הַכֶּלֶב שׁוּב הֻכָּה:

כִּי לֹא פָּתַח אֶת פִּיו לִנְבּוֹחַ.

מִמִּשְּׁלֵי קְרִילוֹב (1768–1844)

הַפִּיל וְהַנַּבְחָן

מאת

איוואן קרילוב

בִּרְחוֹב הָעִיר הוֹבִילוּ פִּיל.

וַדַּאי לְרַאֲוָה: אֵין פִּיל יְצוּר רָגִיל –

וּקְהַל הוֹלְכֵי־בָּטֵל הֵזִין עֵינָיו לָשׂבַע.

לְפֶתַע אֵי־מִזֶּה כְּלַבְלַב יָצָא הָרְחוֹבָה;

רוֹאֶה הוּא אֶת הַפִּיל – וְכִמְטֹרָף מַתְחִיל

לִקְפּוֹץ, לִנְבּוֹחַ וְלִצְרוֹחַ,

וּמִתְפָּרֵץ בְּכָל הַכֹּחַ

לִקְרָב־בֵּינַיִם עִם הַפִּיל.

– “הַנַּח, אָחִי, הַנַּח!” – אוֹמֵר לוֹ כֶּלֶב־רֵעַ:

"חֲדַל מִהְיוֹת לִצְחוֹק וְאַל־נָא תִּשְׁתַּגֵּעַ!

בְּמִי עָרַכְתָּ תַּחֲרוּת?

הִנֵּה קוֹלְךָ הוּא כְּבָר צָרוּד –

וְזֶה הַפִּיל צוֹעֵד קָדִימָה

וְאַף לִבּוֹ אֵלֶיךָ לֹא יָשִׂימָה".

– “הוֹי־הוֹי” – עוֹנֶה לוֹ הַשּׁוֹבָב:

"הֵן זֶה דַוְקָא מוֹסִיף לִי עֹז־לֵבָב

כִּי בְּלִי חֲשָׁשׁ מַכּוֹת־הָרֶצַח

לְשֵׁם־גִּבּוֹר אֶזְכֶּה לָנֶצַח.

יְרַנְּנוּ־נָא אַחֲרַי

כָּל בְּנֵי־הַכֶּלֶב, חֲבֵרַי:

"הוֹ־הוֹ, וַדַּאי הוּא בַּעַל־כֹּחַ

אִם עַל הַפִּיל יָעֵז לִנְבּוֹחַ"!

הַסַּקְרָן

מאת

איוואן קרילוב

– “שָׁלוֹם, יְדִיד חָבִיב! מֵאַיִן אַתָּה בָּא?”

– "מִגַּן־חַיּוֹת, יַקִּיר! סָבַבְתִּי עֵת רַבָּה,

רָאִיתִי מִקָּרוֹב כָּל חַי שֶׁיֵּשׁ לִמְצוֹֽא שָׂם –

וְאֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבָּעַת הָרשֶׁם!

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת! נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!

הוֹי, הוֹי, כַּמָּה רַבּוֹת בַּטֶּבַע אַמְצָאוֹת!

כַּמָּה חַיּוֹת, עוֹפוֹת הָעַיִן תֶּחֱזֶֽה שָׁם:

לִמְנוֹת אֶת מִסְפָּרָם – כִּמְנוֹת טִפּוֹת־הַגֶּשֶׁם!

וְאֵיזֶה יָם פַּרְפְּרוֹנִים,

חֲסַלְסִילִים, חַרְגּוֹלוֹנִים!

מֵהֶם – כְּאַלְמֻגִּים, מֵהֶם – כְּעֵין הַלֶּשֶׁם…

יֵשׁ גַּם “פָּרוֹת משֶׁה” דַּקּוֹת שֶׁבְּדַקּוֹת:

קְטַנּוֹת, בְּהֵן צִדְקִי, אַף מֵרָאשֵׁי־סִכּוֹת!

קִצּוּר־הַמַּעֲשֶׂה, אֵין חַי שֶׁלֹּא פָּגַשְׁתִּי".

– וּמַה צוּרַת הַפִּיל? נִדְמֶה וַדַּאי כָּהָר?"

– הַפִּיל? וְכִי הוּא שָׁם?"

– וַדַּאי הוּא שָׁם!"

– "מוּזָר!

דַּוְקָא בַּפִּיל שָׁם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי".

הַשּׁוּעָל וְהַמַּרְמִיט

מאת

איוואן קרילוב

“לְאָן זֶה רוֹץ תָּרוּץ? מִמִּי, דּוֹדִי, תִּבְרָחָה?” –

שָׁאַל מַרְמִיט מִפִּי שׁוּעָל.

– "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל: נָפַלְתִּי, אַחָא,

קָרְבָּן לְשֶׁקֶר מְנֻוָּל

וְנִתְחַיַּבְתִּי, בַּתִּסְבֹּכֶת,

חוֹבַת־גָּלוּת עַל חֵטְא שֶׁל שֹׁחַד.

שָׁמַעְתָּ, בְּוַדָּאִי: מִנּוּ אוֹתִי לִהְיוֹת

שׁוֹפֵט־שָׁלוֹם בְּלוּל־עוֹפוֹת.

בִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ זוֹ פֵּרַכְתִּי גוּף וָמֹחַ,

הִדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי מֵאֹכֶל וּמָנוֹחַ,

לֵילוֹת עָשִׂיתִי כַּיָּמִים –

וּרְאֵה: בִּשְׂכַר כָּל זֶה – אוֹתִי מַאֲשִׁימִים!

וְהַסִּבָּה? – דִּבָּה! אֱמוֹר, הֲיֵשׁ אֲפִילוּ

צַדִּיק אֶחָד בַּדּוֹר, עָלָיו לֹא יַעֲלִילוּ?

אֲנִי – וְשֹׁחַד! אֱלֹהִים!

הֲיֵשׁ עוֹד שֶׁקֶר כֹּה מַדְהִים?

אֲנִי אֶמְעַל? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?

אֱמוֹר בְּעַצְמְךָ, הָעֶד־נָא בִּטְוּבְךָ,

הַאִם אַתָּה עָלַי יוֹדֵעַ

דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה?"

– חָלִילָה! וְאוּלָם – רַבּוֹת רָאִיתִי, רֵעַ,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפְךָ".

יֵשׁ וְנוֹשֵׂא־מִשְׂרָה יַשְׁמִיעַ אֲנָחָה

כְּאִישׁ, אֲשֶׁר כִּיסוֹ שָׁכַח צוּרַת־מַטְבֵּעַ,

וּבֶאֱמֶת כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ

שֶׁאֵין לוֹ הוֹן: לֹא בִּירֻשָּׁה,

לֹא מִנְּדֻנְיָה שֶׁל הָאִשָּׁה;

וּשְׂכַר פָּקִיד – עִנְיָן יָגֵעַ.

וּבְכֵן, אֶבְיוֹן וָרָשׁ – וּרְאֵה לְפֶתַע נֵס:

הִנֵּה רָכַשׁ מִגְרָשׁ, הִנֵּה קָנָה פַּרְדֵּס.

אָמְנָם, עַל פִּי מִשְׁפָּט מְאוּמָה לֹא תּוֹכִיחַ,

אַךְ סְפוֹר־נָא, מַה יוֹצִיא – וּמְנֵה־נָא, מָה יַרְוִיחַ…

אֵיךְ לֹא תַּגִּיד עָלָיו אֵפוֹא,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפוֹ?

הַקּוּקִיָּה וְהַתַּרְנְגוֹל

מאת

איוואן קרילוב

“הוֹי, תַּרְנְגוֹל חָבִיב, קוֹלְךָ כְּלִיל עֹז וָיֹפִי!”

– "וְאַתְּ, בַּת־חֶמֶד, קוּקִיָּה,

בְּזִמְרָתֵךְ כָּל לֵב תִּכְשֹׁפִי:

כָּל־כָּךְ צְלוּלָה הִיא, נְקִיָּה…"

– "לְךָ שְׂמֵחָה אֲנִי, בֶּן־חַיִל,

לְהַאֲזִין יוֹמָם וָלַיִל!"

– וְאָנֹכִי, בְּהֵן־צִדְקִי,

עָצוּב כָּל עֵת שֶׁתִּשְׁתְּקִי:

לִבִּי, יְפֵיפִיָּה, יוֹצֵא אֶל סִלְסוּלַיִךְ!

וּבֶאֱמֶת, מִנַּיִן לָךְ

קוֹל צַח וְזַךְ וְרַךְ כָּל־כָּךְ?

אֲפִילוּ הַזָּמִיר לֹא בָּא לְקַרְסֻלַּיִךְ!"

– "תּוֹדָה לְךָ, יְדִיד! אָכֵן, בְּלֵב טָהוֹר

גַּם אָנֹכִי אוּכַל לֵאמוֹר:

הִפְלֵאתָ זֶמֶר שִׁבְעָתַיִם

מֵעוֹף גַּן־עֵדֶן בַּשָּׁמַיִם!"

– שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!" – אָמַר לָהֶם אַנְקוֹר

"גַּם אִם תּוֹסִיפוּ וְתָעִידוּ

עַל זִמְרַתְכֶם עַד שֶׁתַּצְרִידוּ,

הִיא, גַּם אַחְרֵי הַתִּשְׁבָּחוֹת,

תִּהְיֶה קְלוֹקֶלֶת לֹא פָּחוֹת!.."

וּמִפְּנֵי מָה כָּל־כָּךְ הִבְרִיקוּ

שִׁבְחֵי קוּקוּֽ לְקוּקוּרִיֽקוּ?

מִפְּנֵי אוֹתָהּ סִבָּה חֻקִּית,

כִּי הוּא שִׁבַּח אֶת הַקּוּקִית.

הַסְּנָאִי

מאת

איוואן קרילוב

סְנָאִי שִׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֲרִי.

אֵינִי בָּקִי, לְצַעֲרִי,

בְּסוֹד מְלַאכְתּוֹ הַמְּיֻחֶסֶת,

אַךְ הָעִקָּר הוּא זֶה: מַלְכּוֹ נָטָה לוֹ חֶסֶד

וְאַף הִבְטִיחַ לוֹ שָׂכָר:

כְּרִי אֱגוֹזִים מִמִּין מֻבְחָר.

חוֹב הָאֲרִי אָמְנָם בָּטוּחַ,

אַךְ זְמַן עוֹבֵר – וְהַשַּׁמָּשׁ

סוֹבֵל חֶרְפַּת־רָעָב מַמָּשׁ.

יַבִּיט, מִסְכֵּן, סְבִיבוֹ: שָׂם, בְּנֵי־חוֹרִין כָּרוּחַ,

קוֹפְצִים רֵעָיו מֵעֵץ לָעֵץ;

הוּא רַק בְּעַיִן יְמַצְמֵץ

וְהֵם יַשְׁמִיעוּ קוֹל פִּצּוּחַ.

וְאִם לוֹבֵשׁ הוּא פַּעַם עֹז

וּמִתְקָרֵב אֶל עֵץ־אֱגוֹז,

מִיָּד מַתְחִיל מַלְכּוֹ לִרְגּוֹז,

כִּי הַשַּׁמָּשׁ הֵעֵז לִבְרוֹחַ –

וּמַחְזִירִים אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

וְכָךְ חָלַף הַזְּמַן – וְהַסְּנָאִי הִזְקִין;

גַּם קָץ בּוֹ הָאֲרִי: בָּא תּוֹר הַפִּטּוּרִין.

וּבֶאֱמֶת, מִיָּד הֵבִיא לוֹ הַשָּׁלִיחַ

אֶת מְלַאי־הָאֱגוֹזִים שֶׁהָאֲרִי הִבְטִיחַ.

וּמַה יָּפִים הָאֱגוֹזִים!

הַפְלֵא־וָפֶלֶא, בְּלִי הַגְזִים.

וְהַצָּרָה רַק זֹאת: בֵּינְתַיִם

לֹא נִשְׁאֲרוּ בְּפִיו שִׁנַּיִם.

זְאֵב־הַמַּיִם

מאת

איוואן קרילוב

לְבֵית־הַדִּין הֻגְּשָׁה תְּלוּנָה עַל זְאֵב־הַמַּיִם:

בִּדְגֵי־אֲגַם, שְׁכֵנָיו, עוֹשֶׂה הַזֵּד שַׁמּוֹת.

הוּבְאוּ אַלְפֵי הָאֲשָׁמוֹת

הַזּוֹעֲקוֹת עַד הַשָּׁמַיִם.

אֶת הַנִּתְבָּע לַדִּין הֵבִיאוּ בְּאַמְבָּט.

בֵּינְתַיִם הַשּׁוֹפְטִים הִגִּיעוּ לַמִּשְׁפָּט.

רָאוּי פֵּרוּט שְׁמוֹתָם שֶׁיֵּחָרֵת עַל שַׁיִשׁ:

חֲמוֹר, וְסוּס זָקֵן, וְתַיִשׁ.

כְּקַטֵּגוֹר רָאשִׁי פָּעַל

בְּבֵית־הַדִּין הַזֶּה שׁוּעָל.

וְהַבְּרִיּוֹת, אַגַּב, רִנֵּנוּ

כִּי הַנִּתְבָּע סִפֵּק דָּגִים לְשׁוּעָלֵנוּ.

אַךְ אֵין סָפֵק: הַדַּיָּנִים

שָׁפְטוּ לְלֹא מַשּׂוֹא־פָּנִים.

קָשֶׁה הָיָה לִמְחוֹל לַדָּג נְלוֹז־הַדֶּרֶךְ

חֻצְפַּת תַּעֲלוּלָיו – וּכְדֵי לָשִׂים לָהּ קֵץ,

פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים לִתְלוֹת אוֹתוֹ עַל עֵץ.

וַיֹּאמֶר הַשּׁוּעָל: "שׁוֹפְטַי רָמֵי־הָעֵרֶךְ!

פּוֹשֵׁעַ שֶׁכָּזֶה – אֵין דַּי לוֹ בִּתְלִיָּה:

רָאוּי הוּא לְמִיתָה יוֹתֵר אַכְזְרִיָּה!

וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מַצִּיעַ

אֶת הַבְּלִיַּעַל לְהַטְבִּיעַ!"

– “יָפָה עֲצַת הַקַּטֵּגוֹר!” –

קָרְאוּ הַסּוּס וְהַחֲמוֹר:

“בָּזֶה נַחְמִיר עָנְשׁוֹ כִּפְלַיִם!”

וּזְאֵב־הַמַּיִם

הֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר!

מִמִּשְׁלֵי א. שְׁטַינְבַּרְג (1880–1932) (מיידיש)

הַפַּטִּישׁ וּמְטִיל־הַבַּרְזֶל

מאת

אליעזר שטיינברג

יוֹם אֶחָד הִתְחִיל בְּמֶרֶץ פַּטִּישׁוֹ שֶׁל הַנַּפָּח

לְהַכּוֹת מְטִיל־מַתֶּכֶת, שֶׁתַּחְתָּיו הָיָה מֻנָּח.

הוּא בִּקֵּשׁ, עַל פִּי “הֶקֵּשׁ”, לְהוֹכִיחַ לוֹ לַגֹּלֶם

כִּי צָרִיךְ בְּאַהֲבָה לְקַבֵּל אֲפִילוּ הֹלֶם

וְאָסוּר, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל, בַּמַּכֶּה לִתְלוֹת אַשְׁמָה:

“שְׁמַע!” –

אוֹמֵר הוּא: "מָה הָרֹגֶז? וְכִי זוֹ מַכָּה לִשְׁמָהּ?

חֵרוּפֶיךָ – שְׁטוּת וָטֶפֶשׁ!

כְּלוּם אַכֶּה מֵרֹעַ־נֶפֶשׁ?

מַה וּמִי אֲנִי, אָחִי?

כְּלִי־שָׁרֵת לְנַפָּחִי!

אַךְ גַּם הוּא – לֹא זֵד, חָלִילָה.

גַּם עָלָיו אַל תַּעֲלִילָה!

הַאֲמֵן לִי, הַאֲמֵן:

רַחְמָנוּת עַל הַמִּסְכֵּן!

הוּא רָצוּץ, עָיֵף, יָגֵעַ מִסַּדָּן וּמִמַּפּוּחַ,

וְאַדִּיר חֶפְצוּ לָנוּחַ –

אֶלָּא אֵין לוֹ הַבְּרֵרָה:

הִנֵּה שָׁם, בַּחוּץ, עוֹמֶדֶת עֲגָלָה אַחַת שְׁבוּרָה.

הֲרֵי הִיא אוֹתוֹ דוֹחֶקֶת: לְתִקּוּן הִיא מִזְדַּקֶּקֶת.

בְּרַם, חֲשׁוֹב־נָא קְצָת בְּשֶׁקֶט – וְגַם הִיא תֵּצֵא צַדֶּקֶת.

כְּלוּם נוֹסַעַת לִרְצוֹנָהּ הִיא? הִיא נִגְרֶרֶת בְּלִי מֵשִׂים

לַאֲשֶׁר בְּשֶׁטֶף־דַּהַר יִמְשְׁכוּהָ הַסּוּסִים

וְלַסּוּס – זֶה קַל וָנוֹחַ

לְסָחְבָהּ עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ?

אֶלָּא מַאי? יֶשְׁנוֹ הַשּׁוֹט:

הוּא דּוֹפֵק עָלָיו קָשׁוֹת.

וְהַשּׁוֹט? גַּם הוּא רַק עֶבֶד – וְאֶת פִּי מוֹשְׁלוֹ לֹא יֶמֶר.

וְעֶגְלוֹן? אַף הוּא רַק שֵׁבֶט… זֶה מַעְגָּל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר…

נוּ, הֵבַנְתָּ אֶת הַכֹּל?

לְהָבִין – מַשְׁמַע: לִמְחוֹל.

מַה תִּזְעַק, אֵפוֹא, עֲדַיִן?"

– “קַיִן!” –

פֶּתַע הִתְגָּעֵשׁ

הַבַּרְזֶל יוֹרֵק־הָאֵשׁ:

"נִשְׁתַּנּוּ שִׁיטוֹת הָרֶשַׁע: גַּם פַּטִּישׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ!

הוּא מַכֶּה – וְהוּא גַם רֵעַ:

עָץ עֵצוֹת לִי, מִשַׁכְנֵעַ…

מַה יָּעַצְתָּ? שֶׁאַחֲרִישׁ

בֵּין סַדָּן וּבֵין פַּטִּישׁ?

שֶׁאֻכֶּה וְלֹא אֶרְגַּֽז עוֹד?

שְׁמוֹר לְךָ עֵצָֽה זֹאת!

עֵז הַכְּאֵב וְרַב הַסֵּבֶל – וְכָל עוֹד אֲנִי סוֹבֵל

בְּלִי חִטּוּט וְחֵקֶר־הֶבֶל אֲשַׁוַּע וַאֲקַלֵּל!"

הַכִּידוֹן וְהַמַּחַט

מאת

אליעזר שטיינברג

שָׁב פְּלוֹנִי מִשְּׂדֵה־הַקֶּטֶל (שְׁמוֹ הָיָה, נֹאמַר, שִׁמְעוֹן)

וְהֵבִיא עִמּוֹ הַבַּיְתָה גַם רוֹבֶה וְגַם כִּידוֹן.

בָּאָרוֹן, שֶׁבּוֹ סְגָרָם, בֵּין הַשְּׁאָר הָיְתָה מֻנַּחַת

מַחֲטֹנֶת דְּקִיקָה. – “אֵיזֶה מִין עֲנָק, רַב־מַחַט!” –

הִרְהֲרָה בְּתִמָּהוֹן,

בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַכִּידוֹן:

"הוּא תּוֹפֵר, וַדַּאי, תִּלְבּשֶׁת

מִפַּחִים, בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת –

מַלְבּוּשִׁים לְגוֹג־מָגוֹג

אוֹ, אוּלַי, לַמֶּלֶךְ עוֹג".

בֵּינָתַיִם הַכִּידוֹן מִסְתַּכֵּל יָפֶה בַּמַּחַט:

"כִּדְכִּידֹנֶת שֶׁכָּזֹאת! הוֹי, כַּמָּה הִיא מְבַדַּחַת!

אֵיזֶה צְחוֹק כָּזֶה־מִין־נֶשֶׁק מְעוֹרֵר הָיָה בַּגְּדוּד…

פִּרְחָחֹנֶת! יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לְהַרְבִּיץ בָּהּ דֵּבַר־חִדּוּד.

הוֹי, הַגִּידִי לִי, קֻנְדֶּסֶת: זֶה נָכוֹן? שְׁמוּעָה רוֹוַחַת,

כִּי בִּזְמַן שֶׁאַתְּ כּוֹעֶסֶת, רוֹעֲדִים הַכֹּל מִפַּחַד:

מְסֻגֶּלֶת אַתְּ לִדְקוֹר עֲשָׂרָה זְבוּבִים גַּם־יַחַד!"

– “שֶׁקֶר! שֶׁקֶר!” – הִיא אוֹמֶרֶת: "אֶשָּׁבַע בִּמְעִיל־תּוֹרָה:

רַק בַּדִּים אֲנִי דוֹקֶרֶת. בַּד, אָחִי, זֶה מִין סְחוֹרָה".

“חַ־חַ־חַ” – יָרָה צְחוֹק־פֶּרֶא הָרוֹבֶה: "אַךְ זוֹהִי גְבֶרֶת!

חִי־חִי־חִי, דּוֹקֶרֶת בַּד הִיא! בַּד הִנָּהּ דּוֹקֶרֶת!"

– “אֶלָּא מָה?” – עָנְתָה בְּנַחַת: "כְּלוּם עָלַי לִדְקוֹר פַּחִים?

לְשֵׁם כָּךְ הֲרֵי לַמַּחַט גָּדְלְכֶם דָּרוּשׁ, אַחִים!"

– “הוֹ, הַצִּילוּ! אֶתְפַּקֵּעַ!” – שׁוּב הֵרִיעַ אַדִּירוֹת

הָרוֹבֶה הַמִּתְבַּדֵּחַ: “אֶתְפּוֹצֵץ! אַתְחִיל לִירוֹת!”

– "מָה הַצְּחוֹק, יְדִיד רָחִים? כְּלוּם אָמַרְתִּי שְׁטוּת אוֹ שֶׁקֶר?

אִם לֹא בַּד וְלֹא פַּחִים – מַה יִּצְלַח, אֵפוֹא, לְדֶקֶר?"

“אֲנָשִׁים, זַאֲטוּטֹנֶת” – הַכִּידוֹן לָהּ מְבָאֵר:

אֲנָשִׁים אֲנִי דוֹקֵר!"

אַךְ שָׁמְעָה כָּזֹאת הַמַּחַט,

צְחוֹק דָּבַק בָּהּ כְּסַפַּחַת,

צְחוֹק כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ:

“אִם בַּדִּים אֲנִי דוֹקֶרֶת” – הִיא מַסְבֶּרֶת מֵחָדָשׁ:

הֵן יוֹצֵאת מִזֶּה כֻּתֹּנֶת,

מִכְנָסַיִם אוֹ שִׂמְלֹנֶת –

בְּקִצּוּר, דִּבְרֵי־מַמָּשׁ.

אַךְ לִדְקוֹר… אָדָם? מָה טַּעַם? לָמָּה אֶדַקְרֶנּוּ?

דְּקוֹר אֲפִילוּ אֶלֶף פַּעַם – מַה יֵּצֵא מִמֶּנּוּ?"

לִפְנֵי בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה

מאת

אליעזר שטיינברג

עוֹרֵב הִתְעוֹפֵף מִקִּבְרוֹת בֵּית־עָלְמִין

וְחָג עַל חֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת:

חָרַד אֱלִיעֶזֶר מֵחִיל־מִסְתּוֹרִין –

נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ מְפַרְכֶּסֶת.

סַבּוּהוּ שִׁבְעָה מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה –

צָפוּי הוּא לְבֹחַן וּבֶדֶק:

פָּרַת אֱלִיעֶזֶר, עַל חֵטְא וְעַוְלָה,

תּוֹבַעַת אוֹתוֹ לְדִין־צֶדֶק.

מִשְׁפָּט הִיא דוֹרֶשֶׁת מִיַּד הַדַּיָּן!

מִשְׁפָּט! אִם לֹא כָּאן הוּא – הֵיכָן?

“יִקֹּב־נָא הַדִּין אֶת הָהָר” – הִיא תּוֹבַעַת:

"עָשָׂה לִי הַבַּעַל עַוְלָה מְשַׁוַּעַת!

שָׁנִים חֲלָבַנִי: הִשְׁקֵיתִי חָלָב

אוֹתוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת שִׁבְעַת יְלָדָיו…

וּבְעוֹד שֶׁהָיִיתִי לָהֶם מְפַרְנֶסֶת,

יַלְדִּי הָרָעֵב הִתְחַנֵּן לְאוֹת־חֶסֶד,

בָּכָה שֶׁיּוֹתִירוּ בְּתוֹךְ עֲטִינַי

מְעַט חֲלֵב־אֵם… אַךְ בָּזֶה עוֹד לֹא דַי!

יַלְדִּי לֹא הִגִּיעַ לְחֹדֶשׁ עֲדַיִן –

וּכְבָר לַשּׁוֹחֵט הוֹבִילָהוּ בֶּן־קַיִן!

רִבּוֹן־עוֹלָמִים, לַשּׁוֹחֵט!

… וְכָךְ נִרְצְחוּ עַל־לֹא־חֵטְא

כָּל בְּנֵי־טִפּוּחַי, שֶׁיָּקְרוּ לְנַפְשִׁי:

רִאשׁוֹן – וְשֵׁנִי – וּשְׁלִישִׁי!.."

צְמַרְמֹרֶת עָבְרָה בְּפָמַלְיָא־שֶׁל־מַעְלָה:

– “וְאַתְּ? כְּלוּם נָתַתְּ לוֹ לַחְלוֹב אוֹתָךְ הָלְאָה?”

– “נָתַתִּי!”

– "הוֹ, שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!

פָּרָה! הֵן נִתְּנוּ לָךְ קַרְנַיִם!

וְכִי לֹא דָּקַרְתְּ הַפּוֹשֵׁעַ הַלָּז?"

– “חָלִילָה וְחָס!”

– "נִתְּנוּ לָךְ שִׁנַּיִם כְּחֹזֶק הַפֶּלֶד.

הַאִם לֹא נָשַׁכְתְּ אֶת רוֹצֵחַ הַיֶּלֶד?"

– "לֹא! אִלּוּ נִכְשַׁלְתִּי בְּחֵטְא־נְשִׁיכָה,

הָיִיתִי עַתָּה מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה!"

– "נִתְּנוּ לָךְ פְּרָסוֹת, הַקָּשׁוֹת כְּצוּר־סֶלַע.

הִכִּיתְ לוֹ ‘עַל חֵטְא’ עַל לִבּוֹ, כַּיָּאֶֽה לוֹ?"

– "רַגְלִי לֹא פָּגְעָה בּוֹ אַף פַּעַם אַחַת:

‘עַל חֵטְא’ אֵין מַכִּים עַל לְבַב הַזּוּלָת!"

– “שְׁאוֹלָה! שְׁאוֹלָה!” –

הִרְעִימָה בַּת־קוֹל!

"יֵשׁ עֹנֶשׁ לִמְצוֹֽא לָהּ

עַל פֶּשַׁע גָּדוֹל!

בְּחֵטְא הַכְנָעָה הַבְּהֵמָה נֶאֱשֶׁמֶת,

בְּחֵטְא סַבְלָנוּת אֱוִילִית, מְטֻמְטֶמֶת!

הִיא־הִיא, שֶׁרֹב כֹּחַ נִתַּן לָהּ בִּכְדִי,

הִשְׁחִיתָה אֶת לֵב אֱלִיעֶזֶר עַבְדִּי,

הָפְכָה יְרֵא־חֵטְא לְפוֹשֵׁעַ עַז־מֶצַח,

נָתְנָה בְּיָדוֹ מַאֲכֶלֶת לְרֶצַח –

עַל־כֵּן, אֲרוּרָה הִיא לָנֶצַח!"

וְגָחוּ בִּן־רֶגַע שֵׁדִין וְרוּחִין,

כְּדֵי לְקַיֵּם בַּפָּרָה אֶת הַדִּין.

הַגַּפְרוּר

מאת

אליעזר שטיינברג

דְּלִיק! הֻצַּת גַּפְרוּר לְפֶתַע, הִשְׁתַּלְהֵב וְהִזְדַּהֵר –

וְנָשַׁק בְּמֶתֶק־אשֶׁר נְשִׁיקַת־יְקוֹד לַנֵּר.

וְנִשְׁמַת הַנֵּר – פְּתִילֹנֶת –

לִתְחִיָּה חָזְרָה מֵחֹנֶט:

כִּשְׂפָתַיִם אוֹהֲבוֹת

הִתְמַזְּגוּ הַלֶּהָבוֹת.

אַךְ קָצָר הוּא רֶגַע־כּשֶׁר:

כְּבָזָק חוֹלֵף הָאשֶׁר.

הַגַּפְרוּר,

חָרוּךְ־אַפְרוּר,

אֵין־אוֹנִים נוֹפֵל לְמַטָּה…

– "נוּ, פּוֹחֵז חֲמוּם־הַמֹּחַ, מַה פָּעַלְתָּ, מַה בִּצַּעְתָּ

בְּאִשְּׁךָ וְּבַרק־רִשְׁפָּהּ?"

כָּךְ אוֹמֶרֶת הָאַשְׁפָּה

לַגַּפְרוּר עַל הָרִצְפָּה:

"הֵן עַכְשָׁו אַתָּה כָּמוֹנִי

שׁוּב לְאִישׁ אֵינְךָ נָחוּץ

וְעִמִּי תֻּשְׁלַךְ לַחוּץ".

– “לֹא!” – הֵשִׁיב לָהּ הַגַּפְרוּר: "לֹא כָּמוֹךְ אֲנִי, בַּת־עֹנִי!

אֵין קִצִּי הַמְפֻחָם

ְּחֶלְקֵךְ הַמְזֹהָם:

עוֹלָמִי נִקְנָה בִּן־רֶגַע וְעָשְׁרִי הוּא רַב מִסְּפוֹר –

כִּי בְּרֶגַע זֶה נָתַתִּי וְקִבַּלְתִּי אֵשׁ וָאוֹר!"

עַל “עִוְרוֹן־תַּרְנְגֹלֶת”

"עַל מָה הֻשְׁחַת בְּכָל הַגּוּשׁ

הַנּוֹף יְפֵה־הַתֹּאַר?" –

כָּךְ, לְמַרְאֵה שָׂדֶה חָרוּשׁ,

הִקְשָׁה סוּסוּן בֶּן־נֹעַר.

"פֹּה כָּל הַזְּמַן הִתְנוֹסְסוּ

פְּרָחִים לְנוֹי וָעֹנֶג.

עַתָּה – לַשָּׁוְא פֹּה תְּחַפְּשׂוּ

צִפֹּרֶן אוֹ בַּבֹּנֶג!"

– “כֵּן” – נֶעֶנְתָה סוּסָה בְּרֻדָּה:

"הַבַּעַל, אִישׁ־הָרֶשַׁע,

בְּמַחְרֵשָׁה וּמַשְׂדֵּדָה

בִּתֵּק מַרְבַד־הַדֶּשֶׁא".

– “זֶה מְגֻחָךְ!” – אָמַר אַוָּז:

"יָצָא מִדַּעְתּוֹֽ הוּא?

רְאוּ, כֵּיצַד פִּזֵּר הַלָּז

אֶת גַּרְגְּרָיו לְתֹהוּ!"

פָּרְצוּ נִבְטֵי־הַבִּכּוּרִים,

וְהַתְּבוּאָה צוֹמַחַת.

עָלְזוּ אוֹגְרִים וְעַכְבָּרִים:

“הַפַּרְנָסָה מֻבְטַחַת!”

קָמַת־הַפָּז הַמַּבְשִׁילָה

יוֹם־יוֹם גָּבְהָה וָרָֽמָה.

אַךְ יוֹם אֶחָד קָצְרוּ כֻּלָּהּ –

וְהַשְּׁדֵמָה נָשַׁמָּה.

"רְאוּ אָדָם וַהֲבָלָיו!

לְמַעֲשָׂיו אֵין טַעַם!" –

קָבְלוּ אוֹגֵר, עַכְבָּר וּשְׂלָו

בְּאַכְזָבָה וָזַעַם.

הוּבְלוּ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

לְמַאֲגָר בָּטוּחַ –

וַיִּשָׁמַע עַד־מְהֵרָה

קוֹל טַחֲנוֹת־הָרוּחַ.

אֲבוֹי, מֵיטַב־הַגַּרְעִינִים

הָפְכוּ אָבָק וְּפסֹלֶת!"

כָּךְ קִרְקְרָה אֶל הַשְּׁכֵנִים

בְּכַעַס תַּרְנְגֹלֶת.

קוֹרֵא! תָּמִיד יִדּוֹן קָשׁוֹת

אִישׁ־מַעַשׂ רַב־יְכֹלֶת,

אִם מְבַקְּרוֹ אוֹתוֹ יִשְׁפּוֹט

מִמְּעוֹף הַתַּרְנְגֹלֶת.

ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)

עַל "עִוְרוֹן־תַּרְנְגֹלֶת"

מאת

סמואיל מרשק

"עַל מָה הֻשְׁחַת בְּכָל הַגּוּשׁ

הַנּוֹף יְפֵה־הַתֹּאַר?" –

כָּךְ, לְמַרְאֵה שָׂדֶה חָרוּשׁ,

הִקְשָׁה סוּסוּן בֶּן־נֹעַר.

"פֹּה כָּל הַזְּמַן הִתְנוֹסְסוּ

פְּרָחִים לְנוֹי וָעֹנֶג.

עַתָּה – לַשָּׁוְא פֹּה תְּחַפְּשׂוּ

צִפֹּרֶן אוֹ בַּבֹּנֶג!"

– “כֵּן” – נֶעֶנְתָה סוּסָה בְּרֻדָּה:

"הַבַּעַל, אִישׁ־הָרֶשַׁע,

בְּמַחְרֵשָׁה וּמַשְׂדֵּדָה

בִּתֵּק מַרְבַד־הַדֶּשֶׁא".

– “זֶה מְגֻחָךְ!” – אָמַר אַוָּז:

"יָצָא מִדַּעְתּוֹֽ הוּא?

רְאוּ, כֵּיצַד פִּזֵּר הַלָּז

אֶת גַּרְגְּרָיו לְתֹהוּ!"

פָּרְצוּ נִבְטֵי־הַבִּכּוּרִים,

וְהַתְּבוּאָה צוֹמַחַת.

עָלְזוּ אוֹגְרִים וְעַכְבָּרִים:

“הַפַּרְנָסָה מֻבְטַחַת!”

קָמַת־הַפָּז הַמַּבְשִׁילָה

יוֹם־יוֹם גָּבְהָה וָרָֽמָה.

אַךְ יוֹם אֶחָד קָצְרוּ כֻּלָּהּ –

וְהַשְּׁדֵמָה נָשַׁמָּה.

"רְאוּ אָדָם וַהֲבָלָיו!

לְמַעֲשָׂיו אֵין טַעַם!" –

קָבְלוּ אוֹגֵר, עַכְבָּר וּשְׂלָו

בְּאַכְזָבָה וָזַעַם.

הוּבְלוּ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

לְמַאֲגָר בָּטוּחַ –

וַיִּשָׁמַע עַד־מְהֵרָה

קוֹל טַחֲנוֹת־הָרוּחַ.

אֲבוֹי, מֵיטַב־הַגַּרְעִינִים

הָפְכוּ אָבָק וְּפסֹלֶת!"

כָּךְ קִרְקְרָה אֶל הַשְּׁכֵנִים

בְּכַעַס תַּרְנְגֹלֶת.

קוֹרֵא! תָּמִיד יִדּוֹן קָשׁוֹת

אִישׁ־מַעַשׂ רַב־יְכֹלֶת,

אִם מְבַקְּרוֹ אוֹתוֹ יִשְׁפּוֹט

מִמְּעוֹף הַתַּרְנְגֹלֶת.

מִמִּשְׁלֵי ס. מִיכַאלְקוֹב (נ. 1913)

הַתַּרְנְגוֹל – הַפַּטְפְּטָן

מאת

סרגיי מיכאלקוב

מִנְּדוּדֵי־שֵׁנָה צָמַח לְתַרְנְגוֹל

הֶרְגֵּל נִפְסָד, הֶרְגֵּל גָּרוּעַ:

תָּמִיד מַשְׁכִּים הוּא קוּם מִכֹּל –

וְאָז מַתְחִיל קוֹנְצֶרְט פָּרוּעַ:

הוּא, עִם שְׁאָר תַּרְנְגוֹלִים,

מַפְרִיעַ שְׁנַת הָעֲמֵלִים.

הַסּוּס, שֶׁכָּל הַיּוֹם עָבַד עַד כְּלוֹת־הַכֹּחַ,

נֵעוֹר בְּטֶרֶם־אוֹר מִקּוֹל אוֹתוֹ פּוֹחֵז;

יוֹקְצוֹת לִפְנֵי הַזְּמַן גַּם הַפָּרָה, הָעֵז –

מִכָּל בְּרִיָּה נִגְזָל מָנוֹחַ.

מַזְעִיק הַתַּרְנְגוֹל אֶת כָּל הַיְּשֵׁנִים:

"הֵי, קוּמוּ, עַצְלָנִים, הָקִיצוּ, בַּטְלָנִים!

וָלֹא – מְאוּמָה לֹא תַּסְפִּיקוּ!

הֵי, קוּקוּרִיֽקוּ!, קוּקוּרִיֽקוּ!"

סוֹף־סוֹף, מֵרֹב קְרִיאוֹת־הָעֹז

נִצְרָד גְּרוֹנוֹ שֶׁל הַכָּרוֹז.

בָּזֶה מוֹכִיחַ בַּעֲלִיל הוּא,

כַּמָּה חָרוּץ, פָּעִיל, יָעִיל הוּא –

מַמָּשׁ רָאוּי לִפְרָס רִאשׁוֹן –

וְאַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ… לִישׁוֹן.

הוּא כֹּה עָיֵף מִזְעוֹק – שֶׁאֵין לוֹ אַף יְכֹלֶת

לְהִתְעַלֵּס עִם תַּרְנְגֹלֶת.

גַּם בְּחֶבְרַת־אֱנוֹשׁ לֹא פַּעַם נֶחֱזֶה

מַטִּיף עַל הַבָּמָה – כַּתַּרְנְגוֹל הַזֶּה:

“עִבְדוּ־נָא, עַצְלָנִים, עִמְלוּ!” – גְּרוֹנוֹ צוֹרֵחַ,

וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ – מִכָּל טִרְחָה בּוֹרֵחַ.

יֻמְרַת הַתַּרְנְגוֹל

מאת

סרגיי מיכאלקוב

צַיָּד יָרָה בְּנֵץ, שֶׁחָג מֵעַל לִכְפָר

כְּדֵי לִשְׁדּוֹד מִשָּׁם אֶפְרוֹחַ;

וְהַשּׁוֹדֵד, בִּמְקוֹם מַלְקוֹחַ,

מָצָא לוֹ שָׁם קִצּוּ הַמָּר.

וְעוֹד זְמַן רַב מֵעַל עָפָר

אֲבַק־פְּלוּמָה הוֹסִיף לִפְרוֹחַ…

אֲזַי מִמַּחְבּוֹאוֹ יָצָא הַתַּרְנְגוֹל.

מֻטָּל אוֹתוֹ טוֹרֵף, אוֹיֵב נוֹרָא מִכֹּל,

וְחַרְטוֹמוֹ הַחַד – קָפוּא בְּאֶפֶס־כֹּחַ…

כָּאן נִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בַּגֶּבֶר רוּחַ־קְרָב –

וְאֹדֶם־כַּרְבָּלְתּוֹ הִבְהִיק בְּלַהַט רַב.

קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל “קוּקוּרִיֽקוּ”

אֶת בְּנֵי־הַלּוּל כֻּלָּם הִזְעִיקוּ.

בָּאִים הֵם וְרוֹאִים: הַתַּרְנְגוֹל עוֹמֵד,

וּלְרַגְלָיו – הַנֵּץ הַמֵּת!

“הֵידָד, גִּבּוֹר אַמִּיץ!” – קָרְאוּ לַמְּנַצֵּחַ;

וְהַגִּבּוֹר עַצְמוֹ – מִיֹּהַר מִתְנַפֵּחַ.

לְפֶתַע עוֹף נַקְרָן אֶחָד

הָפַךְ, מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק וָהֶסֶס,

אֶת הַגְּוִיָּה מִצַּד אֶל צַד –

וּבַנּוֹצוֹת נִגְלָה לוֹ… רֶסֶס.

כָּךְ, בְּמִקְרֶה, נוֹדַע וְנִתְחַוֵּר הַכֹּל!

וְכָךְ, אִם תִּסְתַּכְּלוּ בָּאִישׁ הַמִּתְנַפֵּחַ,

חִישׁ תְּגַלּוּ בַּ“מְנַצֵּחַ” –

גְּבוּרַת אוֹתוֹ הַתַּרְנְגוֹל.

הָעַכְבָּר הָעַרְמוּמִי

מאת

סרגיי מיכאלקוב

קָרָה אֵי־פַעַם שֶׁעַכְבָּר

נָפַל לְתוֹךְ חָבִית־שֵׁכָר.

“הוֹ, הַצִּילוּנִי!” – מְשַׁוֵּעַ

הָעַכְבָּרוֹן – "אֲנִי טוֹבֵעַ!

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, בִּישׁ־מַזָּל!

הוֹ, אֵיזֶה מָוֶת מְנֻוָּל!

בּוֹחֵר הָיִיתִי אַף בַּלֹּעַ

שֶׁל הֶחָתוּל הָרַע – מִטְּבוֹעַ!"

– “טוֹב!” – נַעֲנָה לוֹ לַמִּסְכֵּן

חֲתוּל־הַבַּיִת הַשָּׁמֵן:

"אוּכַל לִמְשׁוֹת אוֹתְךָ הַחוּצָה.

אַךְ אֶעֱשֶׂה זֹאת רַק בִּתְנַאי

שֶׁאֶת שְׂכָרִי יִגְבּוּ שִׁנַּי!"

– "אֲנִי מַסְכִּים! רַק חוּשָׁה, אוּצָהּ!

לִי שׁוּם מִיתָה בַּיַּבָּשָׁה

לֹא תֵּרָאֶה כָּל־כָּךְ קָשָׁה!"

וְהוּא נִמְשָׁה מִמְּעַרְבֹּלֶת,

כְּדֵי לִהְיוֹת לְמַאֲכֹלֶת.

אַךְ רֵיחַ־כֹּהֶל רַב־פִּגוּל

הִכָּה אַפּוֹ שֶׁל הֶחָתוּל.

אָכֵן, הָיָה זֶה רֶגַע נוֹחַ –

וְהָעַכְבָּר מִהֵר לִבְרוֹחַ.

“רַמַּאי!” – גָּעַר בּוֹ הֶחָתוּל –

"הֵן נִכְלְךָ עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!

עוֹד אֶתְפָּסְךָ בְּרֶגַע־כּשֶׁר –

אוּלָם אֱמוֹר: הֵיכָן הַיּשֶׁר?

הֲרֵי נִתַּן לִי דִּבּוּרְךָ

כִּי תְּכַבְּדֵנִי בִּבְשָׂרְךָ".

– “כֵּן, הוּא נִתַּן, אִתְּךָ הַצֶּדֶק” –

הָעַכְבָּרוֹן הֵשִׁיב מִסֶּדֶק –

"אַךְ הוּא פָּסוּל עַל־פִּי הַדִּין:

הָיִיתִי אָז בְּגִלּוּפִין!"

הָאַרְנָב בְּגִלּוּפִין

מאת

סרגיי מיכאלקוב

לְרֶגֶל אֵיזֶה חַג – יוֹבֵל אוֹ יוֹם־הֻלֶּדֶת,

קִפּוֹד הִזְמִין אַרְנָב לְנִשְׁפִּיָה נֶחְמֶדֶת.

כָּל הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ בְּחוּג

עַל כָּל מִינֵי מַשְׁקֶה מָזוּג

וְשׂוֹחֲחוּ בְּתַעֲנוּג.

וְגַם הָאַרְנָבוֹן הִבְלִיג עַל בּוּשָׁתוֹ,

אָכַל בְּתֵאָבוֹן – וְגַם הִרְבָּה שָׁתֹה.

סוֹף־סוֹף בְּקשִׁי קָם – הָיָה אָז לֵיל דְּקַיְטָא –

וַיֹּאמֶר לַקִּפּוֹד: “שָׁלוֹם! הוֹלְכִים הַבַּיְתָה!”

– “הַאִם תּוּכַל לִצְעוֹד כַּדִּין?” –

אוֹתוֹ שָׁאַל הַמְאָרֵחַ –

"אוּלַי, תִּישַׁן וְתִתְפַּכֵּחַ:

הֲרֵי אַתָּה בְּגִלּוּפִין.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ סַכָּנָֽה יֵשׁ:

אוֹמְרִים שֶׁכָּאן הוֹפִיעַ לַיִשׁ!"

– "וּבְכֵן? אֲנִי בְּיַעֲרִי –

וְלֹא אִכְפַּת לִי שׁוּם אֲרִי!" –

צוֹרֵחַ הַשִּׁכּוֹר, מָלֵא גְבוּרָה־מִיַּיִן –

"אַשְׁרָיו כִּי בְּדַרְכִּי לֹא פְּגַשְׁתִּיו עֲדַיִן!

כְּבָר בָּא הַזְּמַן לְהִפָּרַע

מִזֶּה הַזֵּד עַל כָּל הָרַע!"

כּוֹשֵׁל בְּכָל רַגְלָיו, יָצָא אוֹתוֹ בֶּן־חַיִל –

וְהֵד הַכְרָזוֹתָיו נִשְׁמָע בִּדְמִי־הַלַּיִל:

"רָאֹה רָאִינוּ כְּבָר חַיּוֹת

הַחֲשׁוּבוֹת מֵאֲרָיוֹת –

וְגַם אוֹתָן לִמַּדְנוּ לֶקַח!"

– “הֵי, אֵיזֶה כְּסִיל פֹּה מִשְׁתַּטֶּֽה כָּךְ?” –

רָטַן הַלַּיִשׁ, שֶׁיָּקַץ

מִן הַצְּרִיחוֹת כְּנֶעֱקָץ.

פִּתְאֹם רָאָה אֶת הָאַרְנָב.

מִיָּד שָׁלַח בּוֹ צִפָּרְנָיו.

“וּבְכֵן, אַתָּה הוּא זֶה, בֶּן־חֶצֶף!” –

נָהַם עָלָיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף –

"תָּעֵז לִרְעוֹשׁ פֹּה בַּלֵּילוֹת –

וְעוֹד שִׁכּוֹר אַתָּה כְּלוֹט!"

מֵרֹאשׁ הַלֵּץ מֻכֵּה־הַבֹּהַל

נָגוֹז בִּן־רֶגַע כָּל הַכֹּהֶל.

“סְלִיחָה…” – גִּמְגֵּם – "סְלִיחָה! הַרְשֵׁנִי לְהַסְבִּיר…

אָמְנָם, בִּשְׁעַת בִּקּוּר, לָגַמְתִּי לְמַכְבִּיר,

אַךְ לֹא לְשֵׁם שִׁכְרוּת: שָׁתִיתִי לְחַיֶּיך!

לִכְבוֹד הַלְּבִיאָה! לְשָׁלוֹם צֶאֱצָאֶיךָ!"

וְהָאַרְיֵה סָלַח – כַּפּוֹ עָזְבָה טַרְפָּהּ:

בּוֹחֵל הוּא בְּשִׁכְרוּת – אַךְ לֹא בַּחֲנֻפָּה!

הַזָּמִיר וְהָעוֹרֵב

מאת

סרגיי מיכאלקוב

חֲצִי־יוֹבֵל שָׁנִים כִּהֵן

בְּתַפְקִידוֹ זָמִיר בְּיַעַר.

גַּם אִישׁ בְּגִיל כָּזֶה לֹא נַעַר,

וְהַזָּמִיר – לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

כָּל צִפֳּרֵי־הָרן בֵּרְכוּ אֶת הַשָּׁכֵן.

כָּל חֹרֶשׁ בַּסְּבִיבָה שִׁגֵּר אֵלָיו מִשְׁלַחַת –

וּבִמְסִבַּת כָּל אֵלֶּה יַחַד

עָרְכוּ מֵיטַב מֻמְחֵי־הַשִּׁיר

קוֹנְצֶרְט לִכְבוֹד אוֹתוֹ זָמִיר.

עוֹף־אֲחַשְׁתְּרָן מֵחֵיל־הַקֶּשֶׁר

הֵבִיא בְּרָכָה מֵאֵת הַנֶּשֶׁר.

חֲתַן־הַחֲגִיגָה – עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר:

לֹא שָׁוְא עֲמַל־חַיָּיו, לֹא לְחִנָּם הוּא שָׁר…

כָּל הָאוֹרְחִים צִיְּצוּ בִּבְלִיל־קוֹלוֹת שָׂמֵחַ…

רַק הָעוֹרֵב רָגַז – וּפִיו הָיָה צוֹרֵחַ:

"לִי כְּבָר מָלְאוּ מֵאָה שָׁנִים –

אַךְ לִי לֹא קָמוּ “יַבְּלָנִים”.

וְהֵן קוֹלִי חָזָק פִּי־שְׁנַיִם!

גַּם מְבַקֵּר וָתִיק – יַנְשׁוּף

אוֹתִי שִׁבֵּחַ שׁוּב וָשׁוּב

עַל קוֹל אַדִּיר מַרְהִיב־אָזְנַיִם!

אָכֵן, אֲנִי – אַלּוּף הַשִּׁיר,

אַךְ “מְיַבְּלִים” – אֶת הַזָּמִיר!

הִנֵּה אֲנִי כּוֹתֵב עַל עוֹף, חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ –

וּפֶלֶא: בְּמַכָּר תָּמִיד יִקְלַע הָרֶמֶז.

חִירוּרְגִיָּה וְסַטִּירָה

מאת

סרגיי מיכאלקוב

תּוֹרַת־חִירוּֽרְגִּיָּה תּוֹבַעַת בְּהֶכְרֵחַ

חִטּוּי מִכָּל זִהוּם לִפְנֵי הַנִּתּוּחִים;

זְמַן רַב מְאֹד רוֹחֵץ יָדָיו הַמְּנַתֵּחַ –

וּכְלֵי־מְלַאכְתּוֹ כֻּלָּם כָּל פַּעַם מֻרְתָּחִים.

סַטִּירִיק – כְּחִירוּרְג! תַּכְלִית אַחַת מַפְעֶלֶת

אֶת מַעֲשֵׂי שְׁנֵיהֶם – וְהַדִּמְיוֹן מֻחְלָט:

כִּמְלֶאכֶת הַחִירוּרְג, סַטִּירָה לֹא סוֹבֶלֶת

לֹא יָד מְלֻכְלָכָה וְלֹא אִזְמֵל מֻחְלָד.

ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)

שְׁתֵּי דֵעוֹת

מאת

סאשה צ'ורני

“הַעֲרָצַת צוּרָה – בִּלְבֹּלֶת!” –

טוֹעֵן בְּעֹז פְּלוֹנִי פַּסְקָן:

"אוֹי אִם נִמְזוֹג לִבְדֹלַח פְּסֹלֶת!

קוֹבֵעַ יַיִן – לֹא קַנְקַן!"

– "וּמִי יִשְׁתֶּה מֵיטַב־הַיַּיִן

מִכְּלִי פָּסוּל וּמְזֹהָם?" –

שׁוֹאֵל מִשְׁנֵהוּ. וַעֲדַיִן

אֵין כָּל פִּתְרוֹן לְוִכּוּחָם…

פָּשׁוּט הוּא, מוּֽזָה, פִּתְרוֹנוֹֽ לָךְ:

הַגִּישִׁי יַיִן טוֹב בִּבְדֹלַח!

נ. אַלְטְשׁוּלֵר

הַמַּטְאֲטֵא

מאת

חנניה ריכמן

שָׂבַע אָבָק הַמַּטְאֲטֵא –

וְעַז חֵפְצוֹ לְהִתְבַּטֵּא:

“מַסְפִּיק!” – אוֹמֵר הוּא: "לֹא תִּדְרוֹֽךְ עוֹד

רַגְלִי בְּרֶפֶשׁ וְלִכְלֹכֶת!

חֲסָל! הַיּוֹֽם עוֹד אֶתְפַּטֵּר!

אֶרְחַץ זְרָדַי וְאֶתְנַעֵר,

אֶפְרוֹשׁ לְנֹפֶשׁ הַזָּוִיתָה –

וְלֶחָצֵר אַף לֹא אַבִּיטָהּ.

יִגְדַּל נָא תֵּל הָאַשְׁפַּתּוֹת!

יִצְמַח עַד גֹּבַהּ שְׁתֵּי דְיוֹטוֹת!

שׁוּב לֹא אָזוּז! כַּמָּה טָרַחְתִּי,

כַּמָּה אֻבַּקְתִּי, נִתְלַכְלַכְתִּי –

וּמָה שְׂכָרִי? לְמִי אִכְפַּת

גּוֹרַל הַכְּלִי הַמְרֻפָּט?

לֹא, לֹא!" – סִיֵּם כִּמְעַט בְּבֶכִי:

"שׁוּב לֹא עִסְקִי – אָבָק וָסֶחִי.

חַפְּשׂוּ לָכֶם טִפֵּשׁ אַחֵר!"

פִּתְאֹם – הֵצִיץ אֶל הֶחָצֵר.

נִרְאָה שָׁם גַּל אַשְׁפָּה וּפְסֹלֶת.

כְּחֵץ זִנֵּק הַמַּטְאֲטֵא –

וְשׁוּב טִאטֵא, נִקָּה, חִטֵּא,

גֵּרֵד, קִרְצֵף עַד קְצֶה־הַיְכֹלֶת…

הוּא לֹא יַשְׁאִיר לִכְלוּךְ נִבְזֶה!

כָּךְ הוּא נוֹצַר – וְזֶהוּ זֶה!

גַּאֲוַת יַתּוּשׁ

מאת

חנניה ריכמן

יַתּוּשׁ, גֵּאֶה, הִכְרִיז בְּגִיל:

“לִפְנֵי זְמַן־מָה עָקַצְתִּי פִּיל!”

– "אֱמֶת? וַדַּאי, מֵרֹב הָרֹגֶז

אוֹתְךָ רָצָה הוּא לַהֲרוֹֽג אָז?

וַדַּאי, נָהַם, צָרַח בְּקוֹל?" –

אֶת הַיַּתּוּשׁ שָׁאַל חַרְגּוֹל.

– "לֹא! לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה:

הוּא לֹא הֵעֵז לִרְגוּז עָלַי

וְהֶעֱמִיד פָּנִים, רַמַּאי,

כִּי לֹא הִרְגִּישׁ בִּכְלָל בַּפֶּגַע!"

הֶכֵּרוּת

מאת

חנניה ריכמן

– "נַכִּיר נָא זֶה אֶת זֶה, קוֹלֶגָה!

וּבְכֵן, אַצִּיג עַצְמִי בִּן־רֶגַע:

חֲבֵר מוֹעֶצֶת זַמָּרִים

שֶׁל הִתְאַחְדּוּת הַיְּעָרִים,

שׁוֹפֵט הַקּוֹֽנְקוּרְס הַווֹקַלִי

וְהַיּוֹעֵץ הַמּוּסִיקַלִי –

אַלּוּף אַנְקוֹר, אָמַּן־הַשִּׁיר!"

– “נָעִים מְאֹד! אֲנִי – זָמִיר”.

מִשְׁפַּט־עוֹרְבִים

מאת

חנניה ריכמן

תִּגְרַת הַזְּאֵב וְהַקִּפּוֹד

גָּרְמָה לִסְבַךְ גָּדוֹל מְאֹד.

בְּאֵין עֵדִים, קָרְאוּ עוֹרְבִים, שׁוֹפְטֵי־הַצֶּדֶק,

רוֹפֵא חָשׁוּב – יַנְשׁוּף – לְשֵׁם מִבְחָן וָבֶדֶק.

וּבַבְּדִיקָה נִגְלָה הַסּוֹד –

כִּי הָאָשֵׁם הוּא הַקִּפּוֹד:

שׁוּם סִמָּנֵי־פְּגִיעָה בּוֹ לֹא נִתַּן לִקְבּוֹעַ –

וְהַמִּסְכֵּן הַזְּאֵב נִדְקַר בְּכָל הַלֹּעַ.

וּבְכֵן, בָּרוּר: הַזְּאֵב – קָרְבָּן,

וְהַקִּפּוֹד הָרַע – תּוֹקְפָן.

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.