עַל שְׂפַת הַנִּילוּס שְׁנֵי קְטַנִּים

זָרְקוּ לַמַּיִם אֲבָנִים.

נִתּוּר אַבְנוֹן עַל גַּל – מִשְׂחָק מַרְהִיב־עֵינַיִם;

אַךְ מִן הַיְאוֹר יָצָא תַּנִּין נוֹרָא בֵּינְתַיִם.

כְּהֶרֶף־עַיִן הוּא חָטַף

אֶת הַקָּרוֹב מִבֵּין הַטַּף.

לוֹעוֹ, פָּעוּר כִּתְהוֹם, מִהֵר אוֹתֹו לִבְלוֹעַ,

אַךְ הַשֵּׁנִי נִמְלַט – מַמָּשׁ לִפְנֵי הַלּוֹעַ.

דָּג הַקָּרוּי אַסְפָּן, יְצוּר חָסוּד וָטוֹב,

אֲשֶׁר נִמְצָא קָרוֹב

לְמַעֲשֵׂה־הָרֶשַׁע,

מִהֵר, מָלֵא אֵימָה, לָנוּס מִמְּקוֹם־הַפֶּשַׁע.

פִּתְאֹם רָאָה, מֻפְתָּע מְאֹד,

כִּי הַתַּנִּין שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת.

“זוֹ הַמִּפְלֶצֶת מִתְחָרֶטֶת” –

הִרְהֵר הַדָּג הַטּוֹב בְּרֶטֶט:

"הוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

נוֹקֵם חַפִּים אַתָּה – אוּלָם

אֵינְךָ נֶחְפָּז לְהַצִּילָם!

אַךְ מֻפְלָאָה הִיא דֶרֶךְ־רוּחַ:

זֶה הָרוֹצֵחַ – לְפָחוֹת,

עַל קָרְבָּנוֹ עֵינָיו בּוֹכוֹת!

וַדַּאי, לְתוֹכָחָה לִבּוֹ עַכְשָׁו פָּתוּחַ –

וּבְכֵן, אַטִּיף לוֹ קְצָת מוּסָר!"

קָרַב דָּגֵנוּ הַיָּשָׁר

אֶל הַפּוֹשֵׁעַ וְאָמַר:

"בְּכֵה עַל פִּשְׁעֲךָ וּשְׁפוֹךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

שֶׁכֵּן הַחֲרָטָה

בְּנֶפֶשׁ הַחַטָּא

הִיא פֶּתַח אַחֲרוֹן לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם!

בָּלַעְתָּ יֶלֶד! אֵיזֶה חֵטְא!

בְּעַצְמְךָ אַתָּה כָּעֵת

עָלָיו בּוֹכֶה וּמִתְחָרֵט.

בְּכֵה, אֵפוֹא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת!"

“כֵּן, בֶּאֱמֶת בּוֹכֶה לִבִּי בִּי” –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ קַטְלָן אַמְפִיבִּי:

אֶבְכֶּה מֵרֹב דַּאֲבוֹנִי

כִּי נָס מִמֶּנִּי הַשֵּׁנִי!"

זוֹ חֲרָטַת יְצוּר זְדוֹנִי!

שְׁנֵי יְדִידִים בַּחֲשֵׁכָה

הָלְכוּ יַחְדָּו לְעִיר סְמוּכָה.

פִּתְאֹם מָצָא אֶחָד בָּעֵשֶׂב

אַרְנָק מָלֵא זָהָב וָכֶסֶף.

אַחַר בְּדִיקָה, מִיָּד הִכְנִיס

אֶת הַמָּמוֹן כֻּלֹּו לַכִּיס.

אָמַר רֵעוֹ: "אָכֵן, אֲנַחְנוּ

לִמְצוֹא אוֹצָר שָׁלֵם הִצְלַחְנוּ!"

הֵשִׁיב: "טָעִיתָ, אֲדוֹנִי:

זֶה לֹא אֲנַחְנוּ – זֶה אֲנִי!"

הַמְקֻפָּח הֶחְרִישׁ בְּצַעַר.

אַךְ בְּהֶמְשֵׁךְ הַהֲלִיכָה

רָאוּ שְׁנֵיהֶם בַּחֲשֵׁכָה

כִּי שׁוֹדְדִים אוֹרְבִים בַּיַּעַר.

מוֹצֵא־הַהוֹן, רוֹעֵד, קָרָא:

“אֲבוֹי, אֲנַחְנוּ בְּצָרָה!”

אַךְ הַשֵּׁנִי הֵשִׁיב לוֹ: "סְלַח־נָא:

זֶה רַק אַתָּה – וְלֹא אֲנַחְנוּ!"

וְהוּא פָּרַשׁ מֵחֲבֵרוֹ.

וְהֶ“עָשִׁיר” הִצִּיל עוֹרוֹ

רַק בְּוִתּוּר עַל אוֹצָרוֹ.

*

נוֹהֵג אָנֹכִיּוּת בִּשְׂחוֹק אֵלָיו פוֹרְטוּנָה –

לוֹ אֵין בְּעֵת צָרָה אֶל מִי לִקְרוֹא: “עִזְרוּ־נָא!”

תֻּכִּי אֶחָד נִמְלַט מִכְּלוּב

וְשָׁב לַיַּעַר הָאָהוּב.

וְשָׁם הִתְחִיל לִפְסוֹק – מַמָּש כְּמִן הַסֵּפֶר:

אֶת כָּל הַזַּמָּרִים עָשָׂה עָפָר וָאֵפֶר.

“זָמִיר” – טוֹעֵן הוּא – "מַאֲרִיךְ

וּבַמִּקְצָב – צָרִיךְ מַדְרִיךְ!

אַדְמוֹן – לָשִׁיר אֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְלָעֵצוֹת אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

צִפֹּרֶת־הַפִּשְׁתָּה – אֵינָהּ חַסְרַת־כִּשְׁרוֹן;

אוּלַי, הָיָה יוֹצֵא דְבַר־מָה מִן הַצִּפֹּרֶת,

לוּ הִדְּרַכְתִּיהָ בְּבִקֹּרֶת

וְלִמַּדְתִּיהָ פֶּרֶק־רֹן".

הַכְּלָל, קוֹלוֹת־כֻּלָּם פְּסוּלִים לְדַיָּנֵנוּ.

אָכֵן, בְּכָל שָׁעָה שֶׁצִּפֳּרִים רִנֵּנוּ,

שִסְּעָן בְּלִי־הֶרֶף בִּשְׁרִיקָה

וְעַל כֻּלָּן כָּפָה שְׁתִיקָה.

נִלְאוּ מֵעֶלְבּוֹנוֹת כָּל זַמָּרֵי־הַיַּעַר

וּבָאוּ וְאָמְרוּ: "אַתָּה מַרְבֶּה בְּגַעַר

וּבְכָל אֶחָד רוֹאֶה תִּפְלָה:

וַדַּאי נֵחַנְתָּ קוֹל נִפְלָא!

הוֹאִילָה־נָא לָשִׁיר! נִלְמַד זִמְרָה מִפִּיךָ –

וְעֹצֶם־כִּשְׁרוֹנְךָ נוֹקִיר וְנַעֲרִיכָה!"

אָז הַתֻּכִּי הַמִּתְחַצֵּף

נָבוֹךְ וְסָח בְּקוֹל יָגֵעַ:

"אֵיטִיב לִשְׁרוֹק וּלְצַפְצֵף,

אוּלָם לָשִׁיר – אֵינִי יוֹדֵעַ".

בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת – הוֹרִים וּשְׁנֵי בָּנִים –

חָיוּ יַחְדָּו בִּכְפָר חַיִּים שַׁאֲנַנִּים…

הַבְּכוֹר – חֲרוּץ, כְּבַד־רֹאשׁ – הָיָה קוֹרֵא בְּלִי־הֶרֶף

וְהַצָּעִיר יַלְדּוֹן שׁוֹבָב,

בִּלָּה זְמַנּוֹ בְּמִשְׂחָקָיו.

יָשְׁבָה־לָהּ יוֹם אֶחָד הַמִּשְׁפָּחָה בָּעֶרֶב…

הַבְּכוֹר כְּמִנְהָגוֹ, קָרָא דִּבְרֵי־יָמִים,

צָמֵא לִלְמֹוד קוֹרוֹת כָּל אֶרֶץ;

וְהַצָּעִיר אָדִישׁ לְעִנְיָנִים קְדוּמִים,

מִגְדַּל קְלָפִים בָּנָה בְּמֶרֶץ.

אָכֵן, לִשְׁמוֹר שִׁוּוּי־מִשְׁקָל

שֶׁל בֵּית־קְלָפִים, הַמָּט חִישׁ־קַל –

זוֹ מְשִׂימָה קָשֶׁה, וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁקַע בָּהּ…

פִתְאֹם, אַגַּב קְרִיאָה, שָׁאַל הַבְּכוֹר אֶת אַבָּא:

"מִקְצָת רָאשֵׁי צְבָאוֹת פּוֹלְשִׁים

קְרוּיִים בְּסֵפֶר זֶה “כּוֹבְשִׁים” –

וּמִקְצָתָם זוֹכִים לְתֹאַר

שֶׁל “מְיַסְּדֵי־הַמַּמְלָכוֹת”.

מַדּוּעַ? מָה הֶבְּדֵּל – בֵּין אֵלֶּה הַנֻּסְחוֹת?"

יָגֵעַ לְסַפֵּק אֶת סַקְרָנוּת־הַנֹּעַר,

שָׁקַע הָאָב בְּמַּחְשָׁבָה.

בְּעוֹד חִפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה,

סִיֵּם הָ“אַדְרִיכָל” מְלַאכְתּוֹ הַחֲשׁוּבָה.

“גָּמַרְתִּי!” – הִתְפָּרְצָה קְרִיאַת־שִׂמְחָה מִפִּיהוּ

רֹוגֵז עַל הַפְרָעָה, הָרַס בַּיָּד אָחִיּהוּ

פְּרִי טִרְחוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת –

וְהַיַּלְדּוֹן הֵחֵל לִבְכּוֹת.

“בְּנִי!” – סַח הָאָב לַבְּכוֹר: "הַמַּעֲנֶה לְפִיךָ

הוּא – דֻּגְמַתְכֶם הַפְּעוּטָה:

הַמְּיַסֵּד – הִנּוֹ אָחִיךָ,

וְהַכּוֹבֵשׁ – הִנְּךָ אַתָּה!"